לא יכולה להתמודד עם החיים

השתחררתי לפני 3 חודשים. אני לא מסתדרת עם הוריי(באשמתי מן הסתם) אז גרתי חודשיים באילת גם שם היה לי מאוד קשה ומבולבל ונכנסתי לתסבוכת עם עצמי. לזרתי הביתה ואנימבולבלת מאוד. אין לי חשק לעשות כלום הכל מגעיל אותי אני מרגישה כל כך לבד וכל כך לא מובנת. גם לעצמי. הייתי פעם ילדה חכמה שיודעת מה היא רוצה שכולם חשבו שאצליח. עכשיו אני תקועה בבלבול,קשה לי לחשוב בהגיון,אני נשארת עם חבר שרע לי איתו והדבר היחיד שבא לי לעשות זה ל ב ר ו ח אני לא מתאימה לכאן.כלום לא מסתדר לי הלוואי ויכולתי למות אני פחדנית מדי

לילך אני לא אאריך אבל את נמצאת במקום מאד מפחיד עד עכשיו היית מוקפת במסגרות שכיוונו אותך והתוו את דרכך וכעת עליים להתוות את דרכך בעצמך וזה אכן מקום מפחיד להגיע אליו. מציעה לך להתמודד עם הפחדים אחד אחד למצוא עבודה שתמסגר אותך ביום יום להכיר אנשים חדשים כך שעזיבת החבר תהיה פחות בעייתית ולנסות לחשוב מה בא לך לעשות הלאה ללמוד? לעבוד? לטייל? תעשי צעד אחר צעד ולא הכל ביחד אני אחרי הצבא נסעתי לשנה לעבוד בחו"ל גם חסכתי כסף, גם נרשמתי ללימודים, גם טיילתי השנה הזאת הייתה חוויה שלא תשכח מומלץ בכל מקרה שום דבר לא בוער ומותר לך להתמהמה בלקיחת כיוון

תודה שהגבת להודעה שלי... הבעיה היא שמרוב בלבול אני לא יודעת אפילו מה אני רוצה האנשים סביבי מורידים לי את הבטחון ואני נותנת להם להשפיע עלי. אני לא יכולה להחליט-לא אתן להם כי זה קשה לי בגלל זה אני מחפשת להתרחק אבל אני לא יודעת לאן גם אני חשבתי על לעזוב לחו"ל אבל. צריך גם דרכון בינלאומי..לא?. אני רוצה לצאת מהמצב הזה כי אני נחנקת פה. תודה שענית.באמת תודה.

לילך! הדבר הראשון בפתרון הבעיה היא הידיעה שהבעיה קיימת מאחר שאיפשהו את מרגישה מאוד אתומה במסגרת שונה שלא היית רגילה אליה בעצם נשארת ללא המסגרת מגיל צעיר הרגילו אותנו להיות שייכים למסגרת ביה". תיכון, צבא ואחרי הכל כאשר אנו משתחררים מהצבא עלינו לבנות לעצמו מסגרת חדשה של לימודים ועצמאות אילו היה איזשהו ספר חוקים לחיים עצמאיים היו חיינו יפים וקלים בהרבה אני ממליצה לך על דרך ה"ארגון מחדש" ארגני את חייך והחזירי אותם למסגרת בקשר לחבר- אם רע לך איתו עזבי אותו יכול להיות שהוא חלק לא פעוט במציאת המסגרת שלך החיים ממשיכים חיי אותם כפי שאת רוצה! בהצלחה ליבנת

לילך, לדעתי, חשוב שתנסי ללבן עם הורייך את הבעיות כי מה שמקורה בבית, יוצא גם החוצה. חברות, יש לך? יש מישהו שאת יכולה לדבר איתו? קחי לך פסק זמן ותחשבי מה את רוצה לעשות, כמו שקודמותיי אמרו. דרך אגב, לי אין הורים. עדי

מותר לשאול למה אין לך הורים ואיך את מתמודדת על זה? אימי נפטרה ואני לא מצליחה לחזור לאיזון מאחר שנשארתי לבד עם אחי הצעיר. אין לי קשר טוב עם אבי ואחי הבכור ואני מרגישה כאילו כל המשפחה התמוטטה ונשארתי לבד.

היי לילך, אני חושבת שאחת הסיבות לתיסבוך שאת מדברת עליו, היא שעכשיו את ללא מסגרת, את השתחררת מהצבא ואת חופשייה עכשיו, עצמאית, וזה לפעמים מבלבל. אבל אפשר להוציא מזה גם את הטוב? ויש דברים שאת יכולה לפתור, לגבי המצב בביץ, את יכולה להימנע מחיכוכים עם הורייך, את יכולה לא להיות עם אותו חבר שרע לך איתו, כמו שאמרת, כי אחרי הכל את בונה לעצמך חיים משלך, ומן הסתם רצוי שהם יהיו לטעמך. בהצלחה...אני מאחלת לך רק טוב...

הבעיה נעוצה בי עמוק מדי לעולם לא אפתור את בעיותי עם ההורים וה"חבר" כי יש לי בעיות קשות עם עצמי אני מתוסבכת מבולבלת ומגעילה את עצמי מדי ולכן רע לי בכל מקום ולכן אני שונאת את כולם. כשאני מסתכלת על הוריי אני רואה בעינהם איך שהם נרתעים מהקיצוניות שלי והדרך בה אני רואה את הדברים זה הורג אותי בגלל זה אני חייבת לצאת מפה אבל אני יודעת שזה לא הפתרון אני לא רוצה לבזבז את חיי ככה נמאס לי לראות הכל בפסימיות תהומית כזאת את לא חייבת לענות לי כי אין מה להגיד לאחת כמוני אבל תודה על תשובתך בכל מקרה

לילך...אני כל כך מבינה אותך. אני מרגישה בדיוק כמוך. אשמח אם תגיבי גם להודעה שלי מלמעלה

קראתי את ההודעה שלך ואין ספק שאניסתם מתבכיינת ומפונקת את חווית דבר כל כך קשה ונורא קשה לי להביע את ההערכה שלי ..... בת כמה את? איך את מתמודדת?.... מה אפשר לעשות לדעתך???????. לפעמים אני מרגישה שהנפש שלי רוצה להשתחרר מהגוף שלי ואני נאבקת בה וככה לךילות שלמים של נדודי שינה עוברים עליי מרוב מחשבות יש לי שאלה אורית -את חווית אובדן. האם זה משפיע על בןאדם עד כדי כך שגם אחרי שנה הוא לא מצליח להתרכך ולהרגיש?.... חבר שלי זה שאני סובלת ממנו -מאז שאיבד את אביו לפני 10 חודשים הוא אגואיסט נורא נורא והוא ממרר לי את החיים כי אני נאחזת בו בציפורניים גם את הרגשת איבון לאחר האובדן?..