לד"ר שלו

דיון מתוך פורום  משפחה וזוגיות

11/06/2007 | 19:31 | מאת: א'

שלום, אף פעם לא הייתי יותר מידי חביבה על אמא שלי , כנראה שלעולם לא אדע למה.ואני שנים מנסה להשיג את החיבה שלה... אין לה יותר מידי סבלנות אליי ומשתדלת לריב איתי בכל שיחה פשוטה שיש בינינו. כשאני רואה שהיא בלי מצב רוח או שהיה לה ויכוח עם אבא שלי(זה קורה הרבה מאוד) , אני באה אחרי השיחה ו"מנחמת" אותה.. אני שואלת אם היא בסדר, ואם אולי היא תרצה לבוא איתי לשתות קפה בעיר או לאכול גלידה (כדי שמצב הרוח שלך ישתפר כמובן) ואני זוכה לתגובה קרה, או שהיא אומרת משהו כמו "עזבי, לא יודעת"... ואני מרגישה כאילו נותנים לי סטירה. ואני בלי שום קשר, צריכה את התמיכה שלה.. את האהבה שרק אמא יכולה לתת.. אולי איזה חיבוק או מילה טובה כשהיה לי יום רע.. או סתם יום קשה בבית הספר... אני מאמינה שהיא אוהבת אותי, אין אמא שלא באמת אוהבת את הילדים שלה... אבל רוב הזמן אני פשוט לא מרגישה את זה.

17/06/2007 | 15:37 | מאת: ד"ר עידית שלו

לכותבת שלום, חבל שאת מנווטת את השיחות עם אימך בדיוק לאחר שהיא רבה עם אביך. יתכן שאת עושה זאת מתוך רצון לנחם אותה או להוות תחליף חיובי למה שחוותה. את לא יכולה להחליף או לשנות את חווית הריב שלה עם אביך אבל בתור ביתה יש לך מקום אחר, שמור, נפרד ובלתי קשור ליחסים בינה לבין אביך. לכן, אני מציעה לך לא לגשת אליה בדיוק לאחר הריב, היא אולי מעדיפה להיות עם עצמה. לא יקרה לה כלום והיא לא בסכנה ממשית כשהיא במצב רוח רע, לבסוף היא תרגע ואין זו אחריותך. מאידך, במצבים אחרים את יכולה פשוט לשוחח איתה על כך ולבקש ממנה לעשות דברים יחד, רק שתיכן ללא קשר לאנשים אחרים במשפחה. אני מאמינה שתשתף איתך פעולה וכך תיבנו את הקשר ביניכן בלי קשר ליחסיה עם אביך. בהצלחה, ד"ר עידית שלו

מנהל פורום משפחה וזוגיות