אני חווה כבר הרבה זמן התקפי

אכילה קשים שבאים בבומים. אני מוצא שהדרך היחידה שלי להפסיק אותם היא איכשהוא למצוא דרך שאני לא נהנה מהם יותר. הבעיה היא שלא משנה כמה אני מנסה ומנסה לא לאהוב את הרגע שאני אוכל מתוך רגש,זה לא עובד. אפילו בדיעבד,אחרי ההתקף אני לא יכול לסתור בראש שלי,שאני לא נהנה בזמן ההתפף,במיוחד בהתחלה שלו. אז אני כן לא אוהב את איך שאני מרגיש אחכ מבחינה פיזית עם ההתקף,וזה שזה כבד לי בבטן,ואני גם מבין שהאוכל מרגיע (והוא באמת מרגיע) אותי ,אבל אז זה לופ שלא נגמר אחרי שמשתחרר קצת אוכל בבטן ושוב אני רוצה לאכול. תודה אבל ברגע האכילה עצמה ,כמו שכתבתי,אני פשוט נהנה וזה מרגיע אותי ממש במיוחד בהתחלה של הביסים הראשונים של האוכל. האם הדרך היחידה שלי להפסיק היא לחשוב על כמה זה לא נעים לי אחרי ההתקף וזה שהאוכל רק מרגיע אבל לא פתר את הרגש,ולקבל את העובדה שבאכילה הראשונה של ההתקף זה באמת כיף ומרגיע אותי?

היא בטיפול תזונתי. לא מספיק להגיד לעצמך שעכשיו די. אם זה היה מספיק ,זה כבר היה קורה. מה שאתה חווה, זה סוג של הפרעת אכילה ,שכדי לפתור אותה, דורשת טיפול תזונתי, ואולי במקביל גם טיפול פסיכולוגי. היות ואתה מרגיש באיבוד שליטה, ובלופ מחשבתי,וזה מפריע לך, זה הזמן לפנות לטיפול. אתה מוזמן לשמוע יותר , ולקבל הדרכה כללית , במה כרוך הטיפול, לאיפה לפנות ,בפגישת הכרות ללא התחייבות או תשלום.

שכל פעם ממש שנייה לפני ההתקף האיכלה אני מנסה להסביר לעצמי משהוא שיגרום לי להפסיק עם ההתקפים.אז אני מסביר לעצמי שאכילה רגשית היא לופ שלא נגמר,ושהאוכל מרגיע אבל לא פותר לי את הרגשות,ושאני צריך ללמוד לווסת את הרגשות בדרך אחרת שלא משמינה. לי זה נראה שהבנתי על הנייר את מה שאמור לגרום לי להפסיק את ההתקפים,והדבר היחיד שנותר הוא ללמוד לחיות עם הרגש מבלי להוציא אותו על האוכל. אני צודק? תודה

זה באמת הפתרון. ובמקביל לשקם את האכילה ולצאת מהמעגלים המחשבתיים הקשורים באוכל ואכילה. מה שנשאר לשאול, וזה חשוב, האם תוכל לפתור את זה ללא עזרה מקצועית? הרבה מטופלים מגיעים אלינו אחרי שניסו לבד, כי הרגישו לא נח לפנות לטיפול. כאילו שזה מוריד משהו מההצלחה שלהם, או מראה על איזו חולשת אופי בכך שהם מקבלים עזרה. אבל כשהם מוכנים, ומקבלים עזרה, הם מצטערים שלא פנו קודם. כך שאני נותנת לך כרגע חומר למחשבה.