אחרי כמה חודשים טובים בלהבין מה לא מסתדר לי

הבנתי-נראה לי שהיה לי הרבה הרבה יותר קל, אם פשוט הייתי יודעת שכל אכילה רגשית היא לא טובה או לא בסדר. העובדה שקראתי פה על שאלות ששאלו על התקף אכילה, שמצד אחד אכילה רגשית כזו ,זו דרך וויסות של הרגש,שהיא לא טובה ,אבל מצד שני יש אכילה רגישת שהיא נורמטיבית ולא צריכה טיפול,עושה אצלי דילמה ענקית בראש. כי בפעמים שזה נורמלי לאכול מתוך מקום של רגש,זו לא גם דרך לווסת את הרגש?? ברור לי שכשאני בהתקף הכמות שאני אוכלת היא ענקית,אבל,מה בעצם עושה את ההבדל של אכילה נורמטיבית שהיא בסדר לעומת התקף ,חוץ מהכמות?? אני לא רואה ומוצאת את ההבדל בין סוגי האכילה הרגשית, חוץ מהכמות, וזה יוצר אצלי ברוך שלא מגיע לסיום ואני חווה כמה התקפים במהלך יום. למה התקף הוא לא בסדר ואכילה רגשית שאין בה אכילה עד שמתפוצצת לי הבטן היא בסדר?????? אפשר עזרה בלהבין את זה ? ממש תודה

לאכילה מתוך חשק, שהיא לא תמיד רגשית. התקפי אכילה הוא מצב בו ההתמודדות עם הלחצים, שמחות , רגשות בחיים ועוד, מתבטאת דרך אכילה, לבד, בהיחבא. בהתקף את נמצאת בסוג של בועה וניתוק, בו התחושה היא שהאוכל משתלט עלייך, ומכאן גם אין לך תחושה של אפשרות לעצור אותו .כל היום, המחשבות, ההלקאה העצמית ועוד מכתיבים לך את אורח חייך, ובונים את ההתקף אכילה הבא. זה ההבדל המהותי. כשלמישהו מתחשק גלידה להרגיע משהו, בקטנה, זה לא התקף וגם לא היית קוראת לזה אכילה רגשית. התקפי אכילה בתדירות שאת מתארת, הם סוג של הפרעת אכילה, שצריך לטפל בה מקצועית. ודרך שיקום וטיפול תזונתי, ואם יש צורך במקביל גם טיפול פסיכולוגי, אפשר להוציא את ההתקפים מהחיים שלך. ואפשר גם לשנות את החשיבה של לגבי אוכל, ואת התנהגות האכילה שלך. כלומר, אפשר לעזור לך להגיע למצב, שאוכל לא שולט בך, שאין התקפי אכילה, ושאת אוכלת גם, גלידה אם בא לך , גם בלי סיבה, מבלי שזה יוביל להתקף אכילה. ובשורה תחתונה, לשמור על משקל יציב, תקין ללא קושי עם אוכל. זה לוקח זמן, אבל מהניסיון שלי בקליניקה זה עובד.

אני חייבת לשאול גם בהמשך ישיר-אם מבחינתך אכילה שהיא נורמטיבית רגשית ולא סתם חשק למשהוא,ואיננה דורשת טיפול, יכולה להיות אכילה שאני יודעת שהאוכל יעשה לי קצת כבד ובכל זאת בא לי?

כבדות אם אוכלים מעבר לשובע.