פורום טיפול משפחתי וזוגי

פורום זה סגור לשליחת הודעות חדשות. לפורום הפעיל - פורום משפחה וזוגיות
הרצון בשינוי ובהתפתחות מלווה את הפרט ומשפחתו לאורך החיים. אולם לצד ההנעה להתמודד ביעילות עם המעברים הנורמטיביים בחיים, קיימים מכשולים, מעצורים ומחסומים הבולמים את ההתפתחות. מעצורים אלה עשויים להיות קשורים בהיסטוריה האישית והמשפחתית, בתפקוד המשפחתי העכשווי במערכת הזוגית, בקשר בין ההורים לילדים, ביחסים בין האחים, וביחסים בתוך המשפחה המורחבת והמורכבת. החוויות שחווה הפרט במסגרת התא המשפחתי משפיעות על התפתחות אישיותו ובכך מעצבות דרכי התמודדות יעילות ובלתי יעילות בכל תחומי החיים.

פורום זה מטרתו לדון בתהליכי שינוי והתפתחות אותם חווה הפרט באינטראקציה עם משפחתו לאורך טווח החיים. אתם מוזמנים לשתף בסוגיות ושאלות הקשורות ביחסים המשפחתיים מינקות ועד קשישות.

למעבר לפורום לחצו כאן.
1277 הודעות
983 תשובות מומחה

מנהל פורום טיפול משפחתי וזוגי

הפורום נסגר
16/06/2014 | 19:17 | מאת: גיל

חברה שלי עברה לגור כבר לפני קרוב לשנה בדירה ששייכת לי. היא סירבה לחתום על הסכם ממון או הסכם כלשהו. חבר העיר את תשומת ליבי לכך שזה לא מריח טוב והיא מנסה לקחת חלק ברכוש שלי כשלמעשה לא הייתה לי ואין לי שום כוונה כזאת. על פי התבטאויות כלליות שלה הדירה היא שלה וגם היא מבקשת להשקיע בדירה מכספיה בכל מיני דרכים ואני מבין שזו תהיה עילה בשבילה לטעון שהדירה או לפחות חלק ממנה שייכת לה. אני מרגיש שהצל הזה מעיב עליי ולא מאפשר לי לסמוך עליה ולתת לקשר להתמסד בכלל. אני לא רוצה להעלות את זה כי היא בוודאי תכחיש כל דבר. מה היית מייעצת לי, אם בכל זאת אני לא ממהר לפרק את הקשר הזה?

29/05/2014 | 09:22 | מאת: יקיר

שלום רב, אני ואחי בקשר חזק מאוד,אחי סיפר לי על בגידותיה של אשתו,לימים פנה אליי אחי וציין בפניי כי הינו חושד בי שהעברתי את המידע לגורמים שונים, זו היתה בשבילי חבטה בפנים,אחי אמר לי כי הינו רוצה שאיבדק בפוליגרף? אני מבחינתי מוכן אך הקושי שלי שאחי איבד את האימון בי,הנני פגוע עד לעמקי נשמתי, מה הנני אמור לעשות? בתודה מראש

21/05/2014 | 10:28 | מאת: לילך

אני אמא לשתי בנות נשואות עם ילדים האחת מקנאה כל השנים באחותה ומלאת טענות כלפינו שכל השנים עשינו אפליות ביניהן מה שזה ממש לא נכון זוהי רק הרגשתה האישית ואין בה כל שמץ של ממש העניין החריף לאחר חתונתה של בתי הקטנה ובהמשך התחזקה הקנאה לאחר לידת ביתה של בתי הקטנה יותר אציין כי אנו עושים כמיטב יכולתנו לעזור ואנו אוהבים במידה שווה את שלושת נכדתנו משתי ילדנו אך תמיד נראה לה לבתנו הגדולה שאנו אוהבים יותר את בתנו הקטנה יותר ואת ילדתה דבר שאינו נכון כלל וכלל ההבדל היחידי שעשינו בין הבנות הוא שבתנו הגדולה התחתנה עם בחור שהיתה לו דירה של 4 חדרים ללא משכנתא ועל כן מתנתנו היתה עזרה לחתונה בסכום נמוך יותר מאשר נתנו לבתנו הקטנה שהתחתנה כשש שנים לאחר אחותה הגדולה ולה לא היתה כל אפשרות להגיע לדירה ולו קטנטונת ביותר ללא עזרתנו ועזרת הוריו של בעלה כך שאנו והוריו של בעלה נתנו סכום מינימלי אך גבוה יותר מעזרתנו לבת הגדולה וזאת על מנת שיוכלו לקבל משכנתא לדירה בת 3 חדרים קטנה שעליה לקחו משכנתא ל - 30 שנה מה שלבת הגדולה אין כל משכנתא מאז כל כחודש הבת הגדולה נתקפת בהתקפי זעם ורבה איתנו במילים בוטות ומאיימות לניתוק קשר סופי איתם ועם הנכדות ואכן לאחר מריבה כזו היא מנתקת איתנו קשר ומונעת מאיתנו כל קשר עם בנותיה נכדותנו אודה לתגובתך המקצועית

שבאופן רגיל אנחנו מסתדרים מצוין ומשתפים האחד את השני במה שעובר עלינו אך בשעת מריבה אשתי זורקת לי בפרצוף דברים אישיים שאני מספר לה ופוגעת בי מאד,שוחחנו ע'כ והיא הבטיחה שלא תעשה זאת ולמרות זאת -זה חוזר על עצמו. אני ממקד את השאלה :איזו התנהגות עלי לשדר לאחר המריבה ?אם אני שותק -זה לא עוזר כי בסוף הרי מדברים... אני מחפש איזשהי תגובה שתוכיח שההתנהגות הזו לא תהיה לה כדאית -ומצד שני לא תזיק לקשר .משהו כמו התוצאות הטבעיות וההגיוניות שאדלר מדבר עליהם.החזרה לשיגרה לאחר מריבה היא מאד קשה ואני לא יודע איך נכון להגיב לה.

טוב, כמובן שאין נוסחה התנהגותית שתבטיח אי הישנות של מה שאתה מתאר. לאשתך קשה לחדול מן המנהג הזה להטיח בפניך דברים שנאמרו ברגעים של פתיחות ואמון וזה באמת פוגע ומערער את האמון. אני לא חושבת שהתנהגות נקמנית או "מלמדת לקח" היא הדרך לטפל בבעיה. אני חושבת שבזמנים רגועים עליך לפתוח את הנושא ולקוות להתייחסות אמפתית ומבינה. אם זה לא עוזר, אולי עליך לשקול אם כדאי לך לפתוח דברים רגישים שעלול להיעשות בהם שימוש נגדך בהמשך. אולי גם אשתך תבין שהיא מפסידה את החלקים האינטימיים והחבריים ביניכם כשהיא פוגעת בך כך, והדבר יעורר אותה לחשוב קצת אחרת על התנהגותה.

חברה- לבעלי יש הפרעה פסיכולוגית וני רוצה לקחת אותו לטיפול. ואני מאחלת לאף אחד לא לדעת איך אני יודעת שיש לו הפרעה. ובעצם לא מאחלת לאף אחד מצב כזה! הוא מן הסתם לא רוצה ללכת, אלא אם כן זה בישביל טיפול זוגי בישביל הבעיה "שלי"- כי אני תמיד אצלו אשמה בהכל... האם יש מטפל שיוכל לאבחן בעיה כזו , יש אנשים שיכולים לעשות דבר כזה וכמה זה יעלה לי?

לקריאה נוספת והעמקה

אני מבינה מהדברים שאת ובעלך נמצאים במערכת יחסים קונפליקטואלית, רוויה בשיפוט וביקורת הדדיים, ובניסיונות להאשים זה את זו. נשמע לי ששניכם מאוד לא מאושרים וזקוקים לעזרה. העזרה לא תבוא מתוך כך שתשימי תווית אבחנתית כזו או אחרת על בעלך, אלא מתוך ניסיון אמיתי לגשר על הפערים ביניכם. זה בתנאי שאת רוצה לשמר ולשקם, להיחלץ מהמקום הקשה והתקוע בו אתם נמצאים, ולא להיות צודקת בלבד. פנו לטיפול זוגי, כמו שבעלך מציע! בהצלחה

23/10/2008 | 14:37 | מאת: מלי

שלום, אני בת 26 רווקה חילונית. אני יוצאת אם כך אפשר לקרוא לזה עם בחור בן 28 כבר כ-3 שנים. בחור נאה, אינטליגנטי עוסק במחשבים. הבעיה היא כזאת אף פעם לא קיימנו יחסי מין מכיוון שהוא מתחמק, לא התנשקנו אפילו (פעם אחת ניסיתי וקיבלתי נשיקה יבשה עם שפתיים אטומות). כמה פעמים ניסיתי לדבר אתו והוא מתחמק. כמה פעמים נפרדנו ל-4 חודשים, אחר כך ביקש סליחה וחזרנו. היינו ביחד חצי שנה שוב ניסיתי לדבר כתוצאה מכך הסתגר ונפרדנו לחודשיים. שוב יצר אתי קשר במשך כמה חודשים חיזר אחרי עד שלא נכנעתי וחזרנו לחצי שנה ושוב אותו סיפור - לא מוכן לנשק, לא מוכן לחבק מה שכן אוהב לשחק עם כפות הרגליים שלי, לעשות עיסוי ולחדור עם האצבעות לתוך הנרתיק. לי הוא מרשה לשחק עם הפין שלו עם כפות הרגליים. בזה הכל מסתיים. כמה פעמים נשאר אצלי ללילה ולא התקדמנו מעבר למה שהיה לפני. עקב כל זה הפסקתי את הקשר ביוזמתי במיוחד אחרי שהוא אמר לי שנוסע בלילה למרכז הארץ עם חברים ויש משהו שהוא עושה מדי פעם עם אנשים והוא לא מוכן לספר ואף אחד לא יודע מזה. אך אין לי ממה לחשוד. אני בטוחה שהוא בטול ולדעתי הוא נוסע אולי למועדוני חשפנות או משהו בסגנון. אחרי השיחה הזו נפרדנו לחודש ושוב חזרנו ראיתי שהוא מצטער. כרגע נראה לי המצב חוזר הוא היה בקשר איתי במהלך השבוע היה בנינו מגע מיני מהסוג שתארתי מקודם. עכשיו הוא נעלם לכמה ימים בטענה שיש לו הרבה עבודה. אולי כדאי לציין שבמקרים שהוא נעלם אני מרבה להתקשר אליו, להתלונן על זה שהוא נעלם, לדבר על היחסים, לאיים שאני אזרוק אותו. בדרך כלל הוא עונה לי שהוא לא בסדר והוא מצטער. אני יודעת שלא טוב לעשות את מה שאני עושה אבל אין לי כבר כח להתנהג בהגיון. לאחרונה אני משתדלת לא להתקשר אליו בכלל כך שיוזמה תהיה שלו בלבד כדי שירגיש שהוא בשליטה. אני הייתי במערכת יחסים נורמלית לחלוטין מכל הבחינות במשך 5 שנים עם מישהו אחר. עכשיו יש לי הרגשה שאני זקוקה לכדורים כדי לצאת מהקשר הזה. אני אוהבת אותו רוצה להיות איתו אבל יש לי הרגשה שאני הולכת להשתגע. יש להוסיף אולי שאף פעם לא הזמין אותי לביתו ונורא לא אוהב כאשר אני שואלת אותו על משפחתו. אני יודעת ממקורות אחרים מהי משפחתו ואין לו מה להסתיר כי הכל בסדר. הוא לא מספר לי אפילו באיזה אזור בעיר הוא גר. ואני יודעת שמשפחתו תמיד פתוחה לאורחים ושאותו ספציפית מנסים להכיר לבחורות. כך הכירו אותנו גם חבר המשפחה שלו. אני יודעת שהוא נמשך לבחורות ולא לבחורים, ראיתי באחד האתרים חברתיים את הדף שלו יש לו שם כ-30 בחורות מכל רחבי העולם אמנם אפשר לצרף לחברים גם את הגברים. מצטערת על המכבת הארוך והסברים מפותלים. מכחה לתשובתך ועצה כלשהי. המון תודה.

29/10/2008 | 15:06 | מאת: ש

מלי, הפורום הזה כבר מזמן לא פעיל. הוא נסגר לפני זמן רב באתר דוקטורס, ומשום מה דרך וואלה אפשר עדיין לרשום הודעות. כך שבמסגרת האינטרנט, כדאי שתחפשי פורומים אחרים העוסקים בנושא זוגיות. ובאמת, לפי מה שאת מספרת, הקשר הזה ממש לא שיגרתי., ואני לא יודעת אם האינטרנט יוכל לתת לך נוסחה לגבי החלטה מה לעשות הלאה.

12/06/2008 | 02:20 | מאת: ליאור

שלום רב. רציתי לדעת האם קיימית נתונים על אחוזי הצלחה של טיפולים זוגיים . קרי מה אחוז הזוגות שנמצאו על סף גירושים וטיפול זוגי מנע ושינה את המצב ? כמו כן מה מספר הפגישות הממוצע שמצריך טיפול זוגי ?

רציתי לדעת איפה הקבלה.

רציתי לדעת איפה הקבלה.

שהציבור לא מבין שעבודה על זוגיות זו עבודה על המידות כמו :ויתור,נתינה ,איפוק ,דיבור עדין ,התחשבות וכ'ו.עבודה על קשר טוב -זו עבודה אך התוצאות כדאיות. בתחילה משחקת הרומנטיקה אך כשהיא חולפת ומגיע רגע האמת של הזוגיות אז קורה שרוצים לפרוש כדי לצאת להרפתקאה רומנטית חדשה וכך הלאה. צריך להיות מספיק בטוחים בחשיבות הקשר הזוגי ובהבנת החשיבות של קשר בונה ומחייב שהוא לא רק רומנטי והרפתקני ואם הוא חשוב לזוג מאד ושווה לו לעבוד כדי להצליח אז הוא יצליח ! הכל תלוי ברצון לעבוד לכן ממש לא חשוב מה קורה אצל אחרים -הכי חשוב מה אתם כזוג רוצים לעשות.

31/12/2007 | 09:45 | מאת: יובל

שלום רב, אני נשואה קצת יותר משנה וחצי. חיי הנישואים שלי ושל בעלי אינם מתנהלים על מי מנוחות. בעלי טוען שאין לי אחריות אישית, ש"יש לי הרבה חושך מאשר אור באישיות", שאני לא מתפקדת בבית כמו שצריך. תמיד הייתי אשה פחדנית, אבל אחרי הנישואים גילינו שהפחד הזה מוגדר מבחינה מקצועית וקוראים לו "חרדה". אני באמת סובלת מהחרדה הזו וזה מתבטא בחיטוי של דברים, בהקפדה יתרה על נקיון הגוף והבגדים ובהתנהגויות קיצוניות כשאני נמצאת במצב לא רגיל (כמו לדוגמא כשפרצו לנו הביתה זה השפיע מאד על שלוות הנפש שלי) לכן התחלתי טיפול אצל פסיכותרפיסטית. בכל מקרה, החרדה הזו מפריעה לו מאד מאד והוא קרא לי 2-3 פעמים "חולת נפש". הוא מסנן לעצמו ברגעים של כעס "אשה חולה" ו"למה דווקא לי יש אשה כזו", "החיים שלי במיץ של הזבל", "עשית לי את החיים שחורים" ועוד כהנה וכהנה אמרי שפר והגיגי אושר. מלבד זאת הוא אדם מאד ביקורתי, שמנסה להכתיב דרך חיים ע"פ השקפתו בלבד. לטענתי הוא מנסה פשוט להשיג שליטה ולבטל את האישיות שלי. הוא טוען שזה לא נכון. באופן כללי הוא הביע כמה פעמים את רצונו לפרק את הנישואים, חרף אהבתו, שהוא טוען שקיימת. לאחר שנה של נישואים הריתי, אבל אני עוברת את ההריון הזה לבד. כבר שמעתי משפטים כמו" לא אפנק אותך באופן מיוחד" ו"אז מה אם את בהריון? בגלל זה את עייפה? גם ככה את אוהבת לישון", וגם איומים חוזרים ונשנים על פירוק ההריון ועל חשיפת החרדה שלי להורים שלו וכו'. ההתערבות היחידה שלו בהריון היא ביקורתית: "לקחת ברזל היום?", "קבעת תור לרופא"? וכד'.הוא גם עשה מעשים שלא ייעשו כמו להשאיר אותי בוכה באמצע עיר זרה בחודש השלישי להריון וללכת לקנות בגדים רק בגלל שלטענתו אני חוצפנית , שהגיע לי שכך יעשה לי, להזמין את אמא שלי כדי שתראה שהבית שלי לא מסודר ועוד מעשים קשים. ההקדמה הארוכה הזו נכתבה רק כדי לשאול שאלה אחרת: בעלי טוען שכשאנחנו מקיימים יחסים, החדירה קשה לו. הוא מרגיש שאני מתכווצת מאוד, כאילו שיש לי רתיעה. כואב לו והאמת שגם לי כואב בתחילת החדירה. אמרתי לו שלדעתי אם היה לי חום תמיכה ואהבה ממנו באמת, המצב היה אחרת. הוא טוען לבעיה פיזית ורוצה שאבדק אצל רופא נשים. האם יש קשר בין שני הדברים? האם זה שאני מפחדת ממנו בחיים הרגילים, שאני לא מוצאת פינה חמה ואוהבת בזרועותיו משפיעה על התגובה שלי לגוף שלו? כלומר האם אני צודקת, או שמא אין קשר בין שני הדברים? תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך, הבעיה שאת מתארת מוכרת אצל נשים, מקורה עשוי להיות נפשי ופיזי (תופעה המכונה וגיניסמוס) כאחד. מאוד יכול להיות שהכיווץ שאת מתארת קשור ברתיעה שיש לך ממגע עם בן זוגך, בהתחשב במערכת היחסים הטעונה שלכם, ובטענות שאת משמיעה כלפיו. יתכן גם שהבעיה כללית יותר וקשורה לקושי עם מגע, רתיעה מחדירה ביחסי מין. כל זה מצריך ברור מעמיק. עדיף להעלות את הסוגיות הללו בטיפול שלך, ומומלץ גם לשקול טיפול זוגי שתהיה בו התייחסות גם לחלק המיני. בהצלחה

30/12/2007 | 00:03 | מאת: רפי

אני נשוי 12 שנים הקשר בני לבין אשתי נמצה במצב לא טוב יש חוסר הבנה בנושא הכלכלה בבית כל צד רוצה לימשוך לצד שלו אני לא רוצה שהיה מינוס בבנק והיא לא מעניין אותה הדבר הזה עקב זה נוצר מריבות בבית ליד הילדים אבקש לתת לי הצעות ליפתור את הבעיה

20/07/2008 | 15:33 | מאת: דר.אורה

רפי-אשה זקוקה לחום,תשומת לב ואכפתיות מצדך שאתה מעריץ שלה.ערני לכל מעשיה.לבשה בגד חדש-תתפעל מזה-יפה מאוד,ממש מתאים לך.האוכל נפלא.הבית מסודר-תעניק לה יחס אוהב.איכפתי ואל תגביל כספית-תראה שהכל יסתדר-כי אשה זקוקה להערכה ולא לכסף.

20/12/2007 | 09:19 | מאת: תמר

אני בת 33 נשואה 6 שנים עם ילד בן שלוש וכרגע מנסה שוב להכנס להריון. הזוגיות שלנו בסדר-מריבות כמו כל זוג נשוי אבל לא יותר. בן הזוג שלי הוא מקסים חמוד ומתחשב. בשנה האחרונה אני לא מפסיקה לחשוב על גבר אחר (נשוי ומבוגר ממני מאוד ). המחשבות הן בדרך כלל לא בעלות אופי מיני אלא על שיחות שלנו וכו. אני רואה אותו פעם במספר שבועות (אני חיבת-אין לי אפשרות לותר על המפגש הזה).אני מרגישה ממש כמו נערה מתבגרת ולא מבינה מה קורה לי. אני מודעת לזה שיצרתי לי מעין דמות שאליה אני בורחת כי אותו אני בקושי מכירה ועברתי את הגיל ש"מתאהבים" ככה . אני מכירה אותו הרבה שנים אבל בהקשר מאוד מסוים ולא מעבר לזה. זה מאוד מפריע לי ליהיות מחוברת לחים שלי. אני חיבת לצין שכשהיתי צעירה יותר היתה קימת אצלי התופעה הזו כשלא היה לי בן זוג.אשמך לשמוע את דעתך בנושא

22/12/2007 | 08:29 | מאת: רונית

הייתי מיעצת לך לנתק קשר זה מהר. את אומרת שחיי הנישואים שלך טובים. מה יש לגבר מבוגר ממך בהרבה לרצות להיות איתך בסופו של דבר הוא ירצה להכנס איתך למיטה . כרגע הוא מקדיש לך , מדבר איתך נותן לך את מה שאין לך בבית, שיחות וחיזורים. לא יאחר הרגע ותיראי בסוף שאת תבגדי בבעלך. תזהרי, אם את לא רוצה להפגע תפסיקי את הקשר ותתמקדי במערכת היחסים עם בעלך. תצאו יותר תיזמי יותר חבל להרוס את תא המשפחתי כי בסוף בעלך יגלה ואז לכי תסבירי שזה רק קשר לא רומנטי.נראה לך שהוא יאמין לך,. תחתכי.

27/12/2007 | 05:56 | מאת: ד"ר עידית שלו

לכותבת שלום, המפגש עם אדם זה עונה על צורך מסוים שכנראה אינו מסופק בזוגיות. לא בטוחה שזוהי התאהבות, אולי פשוט צורך: רגשי, אינטלקטואלי מסוים. נסיון לדחוק את הצורך הוא בלתי יעיל אבל אפשר לנסות לחשוב מה יש באדם זה לו את זקוקה, או מה יש בקשר איתו שלא מסופק בקשר הזוגי. בשלב הבא ניתן להחליף ולספק את הצורך באופן שונה. את הגדרת זאת כבלתי ניתן להחלפה "אני חייבת" אך אולי את חייבת את סיפוק הצורך לאו דוקא את האדם הספציפי. אין זה אומר שיש לנתק את הקשר, פשוט להתמקד בצורך לאו דוקא באדם הספציפי. בהצלחה, ד"ר עידית שלו

20/07/2008 | 15:48 | מאת: דר.מקס

כפי שהבנתי פשוט גבר ההוא הקסים אותך בלשון חלקלקה כאילו איכפתי ממך-אחרי שהוא ישכב איתך-תתפרק החבילה של החיים שלך.יש מחיר לכל תענוג רגעי.עצתי-לספר או לכתוב מכתב לבעלך שאני מאוד מעריכה אותך.אבל חסר לי מחמאות.יותר איכפתיות.תפתיע אותי עם מתנה אפילו פשוטה.אתה החיים שלי.היקר מכל.גבר אוהב הערכה בפרט מצד אשתו-בעלך פשוט לא מודע לצורך שלך-תכתבי לו שזה נורא חשוב לך.את תצליחי-אני בטוח,

19/12/2007 | 15:37 | מאת: חלי

יש לי אחיינית בת 17 היוצאת עם חבר בן 24, הבחור נראה אלים ונראה שהילדה קצת מפחדת ממנו , אבל במקביל סוגדת לו, היא בריב עם ההורים כי ההורים רואים את הנעשה וקשה להם עם זה , האם ניסתה לדבר עם הילדה עשרות פעמים והילדה פיתחה אנטי כלפי ההורים. הבחור אומר לה מה ללבוש ואם לא מוצא חן בעיניו הוא אומר לה להחליף אפילו שלוש פעמים, הילדה מתלבשת יפה ולא פרובוקטיבי, כופה עליה לדגדג אותו שעות, באם היא צריכה ללכת למקום כלשהו אם לא מוצא חן בעיניו הוא אומר לה לא בקיצור שולט בה. הילדה מקיימת יחסים אינטימיים עם הבחור, הבחור אגרסיבי ולא נחמד. אני כאישה שחוותה אלימות במשפחה מבן זוג מגיל 17 עוד לפני הנישואים אני רואה את האחיינות חווה את חיי מחדש והייתי מאוד רוצה לעזור לה מקווה לקבל את תשובתך במהירה כדי לעזור לילדה

27/12/2007 | 06:17 | מאת: ד"ר עידית שלו

לכותבת שלום, אכן התנגדות ההורים לקשר רק מחזקת אותו. נסי לשכנע את ההורים לפנות עם הילדה לטיפול משפחתי שמטרתו חיזוק הקשר בין ההורים לבת ולא פרידה מהחבר, היא בת 17 ועדין תחת חסותם. כאשר הקשר יתחזק תהיה להורים יותר השפעה. אם יש אלימות במשפחה או בזוגיות של הבת המטפלת תוכל לטפל גם בנושא זה. בהצלחה, ד"ר עידית שלו

20/07/2008 | 15:54 | מאת: נתי

חייבים למצא לה בחור אחר-לשכנע לא יעזור.להתלונן למשטרה שהוא אלים תלאלל בקטינה.זה הסוף שלו

16/01/2009 | 17:43 | מאת: שמעון

תנסי אולי איזה יועצת

19/12/2007 | 15:30 | מאת: רחל לוי

יש לי אחיינית היוצאת עם חבר בן 24, הבחור נראה אלים ונראה שהילדה קצת מפחדת ממנו , אבל במקביל סוגדת לו, היא בריב עם ההורים כי ההורים רואים את הנעשה וקשה להם עם זה , האם ניסתה לדבר עם הילדה עשרות פעמים והילדה פיתחה אנטי כלפי ההורים. הילדה מקיימת יחסים אינטימיים עם הבחור, הבחור אגרסיבי ולא נחמד. אני כאישה שחוותה אלימות במשפחה מבן זוג מגיל 17 עוד לפני הנישואים אני רואה את האחיינות חווה את חיי מחדש והייתי מאוד רוצה לעזור לה מקווה לקבל את תשובתך במהירה כדי לעזור לילדה

19/12/2007 | 15:27 | מאת: רחל לוי

יש לי אחיינית היוצאת עם חבר בן 24, הבחור נראה אלים ונראה שהילדה קצת מפחדת ממנו , אבל במקביל סוגדת לו, היא בריב עם ההורים כי ההורים רואים את הנעשה וקשה להם עם זה , האם ניסתה לדבר עם הילדה עשרות פעמים והילדה פיתחה אנטי כלפי ההורים. הילדה מקיימת יחסים אינטימיים עם הבחור, הבחור אגרסיבי ולא נחמד. אני כאישה שחוותה אלימות במשפחה מבן זוג מגיל 17 עוד לפני הנישואים אני רואה את האחיינות חווה את חיי מחדש והייתי מאוד רוצה לעזור לה מקווה לקבל את תשובתך במהירה כדי לעזור לילדה

15/12/2007 | 19:46 | מאת: בני

שלום יש לי חברה כבר חודש וחצי והיא אומרת שיש לי בעיה שאני לא מביע רגשות מילוליות. היא אמרה לי שזה מתבטא בכך שאני לא נותן לה מחמאות על לבוש תספורת וגוף ודברים אחרים. היא רוצה שזה יצא מהלב. אז אמרתי לה מה יקרה אם אני יתן הערה שלילית לגבי זה אז היא היא אמרה שרק דברים טובים שאגיד לה יעשו לה טוב. אני אומר לה מחמאות אבל לא בקנה מידה שהיא רוצה שיהיה. היא אמרה שזה דבר חשוב בשבילה ואם לא אשתפר אז הקשר ייפסק. למי יש את הבעיה אם בכלל? ומה ניתן לעשות בנדון? תודה

27/12/2007 | 06:20 | מאת: ד"ר עידית שלו

לכותב שלום, אם אתם זוג הבעיה היא של שניכם. אבל למה זו בעיה? ולמה בעצם קשה לתת מחמאות? אם הזוגיות חשובה מחמאות אינן אלא אמצעי לחזקה. בהצלחה, ד"ר עידית שלו

15/12/2007 | 18:41 | מאת: alona

אני אמא ל3 ילדים בוגרים(35,31,27). עם שנים הגדולים היחסים טובים מאוד. הבת הקטנה מתנהגת מוזר.אין תקשורת מילולית כאשר אני מנסה לדבר עמה היא לא עונה. שלוש שנים היא למדה בעיר אחרת. שלוש שנים אחרי זה היא לא עשתה הרבה .גרה בבית לא עזרה בבית קצת למדה קצת עבדה אך רוב הזמן היתה בחדר עם המחשב.לפני כחצי שנה שנה היא נסע לחו"ל. היא לומדת כ 4 שעות ביום אך לא עובדת.כל השנים היא מסרבת לעבוד עבודות מזדמנות .כרגע אין לה מקצוע.היא מוכשרת אך האופק המקצועי רחוק.כל ההוצאות על חשבונינו.אני ובעלי לא עשירים-שנינו שכירים ולפני פרישה.יש כסף לזמן מוגבל.הלימודים בחו"ל לא זולים. כאשר היא נסעה הגבלנו אותה לסכום בתקוה שהיא תעבוד חלקי. בגלל הסרוב שלה לעבוד בעבודות של סטודנטים אין לה עבודה.בחו"ל יש לה חבר לא ישראלי . הקשר התחיל מהארץ לפני כשנתים. בדרך עקיפה נודע לי כי מספר שנים היא מגדירה את מצבה כסובלת מדיכאון.היא טופלה בתרופות שלא עזרו. היום היא לא בטיפול. מצד אחד לא הגיוני המצב היום. מצד שני אני חוששת ללחוץ מפחד להתדרדרות המצב הנפשי.

27/12/2007 | 06:31 | מאת: ד"ר עידית שלו

לכותבת שלום, מדבריך עולה שבאמת אינך יודעת הרבה על ביתך. יש הבדל אם אינה מתפקדת בגלל עצלות או בשל חוסר יכולת ודכאון. אני מציעה שתפנו לטיפול משפחתי שמטרתו שיפור התקשורת. למטפלת תהיה אפשרות להעריך את חומרת המצב ואף לטפל בביתך בתוך ההקשר המשפחתי. בהצלחה, ד"ר עידית שלו

15/12/2007 | 17:35 | מאת: אפרת

בהמשך להודעה הקודמת יש לציין שבעלי אוהב את הבית, את הביתיות ואת החמימות שבבית, החיי שיגרה.

15/12/2007 | 17:28 | מאת: אפרת

אחנו נשואים 17 שנה, ויש לנו 3 ילדים שהגיעו לאחר 6 שנו נישואין ע"י הפריות מבחנה. כרגע בעלי עובד מזה כ 6 שנים כמנהל חנות שהיא שייכת לרשת ארצית, העבודה מן הסתם מאוד תובענית הוא נמצא רוב הזמן בחנות וכשהוא כבר מגיע הביתה הוא מחפש את השקט שלו וזה מול הטלויזיה. יחד עם זאת יש לציין שהוא מטבעו בן אדם טוב, עור לי כמה שהוא יכול בעבודות הבית אוהב אותי מאוד מאוד ולי חורה שהוא לא מתיחס לילדים כפי שאני מצפה/רוצה לא מתענין איך היה בביה"ס, מה עשינו כל היום? אני אובדת עצות, לא יודעת איך להתנהג אני עובדת כמכירה בביה"ס עד שעות הצהריים וכל שאר היום אני עם הילדים ולמען האמת גם אין לי חברות. גם מתוקף היותו בעבודה כל הזמן אז מגיעה השבת והוא זקוק למנוחה וגם שם לא מראה את אהבתו לילדים, מיותר לציין שאנחנו גם לא מנהלים חיי חברה לא יוצאים לשום מקום. לסיכום רציתי לשאול כיצד עליי להתנהג אני מיואשת נמאס לי מהחיים האלו אולי הוא בסדר ורק אני כל הזמן מפתחת ציפיות תנסו לייעץ לי (אני כותבת את זה גם לאחר שדיברנו כמה פעמים בנושא וכלום לא משתנה, העבודה לפי דעתי לוקחת ממנו את כל הכוחות)

12/12/2007 | 20:11 | מאת: טלי

גבר הגר בשכונה בו אני גרה, נהנה לעיתים לפלרטט איתי, ואכחיש אם אכתוב שזה לא עושה לי את זה מהרבה סיבות... . אני יודעת גם לשמור על גבולות!! . ביום בהיר פגשתי אותו ואת אשתו, ואיכשהו יצא שפרגנתי לאשתו שלא פלא שהיא היתה בחירת ליבו של בעלה, ואמרתי לבעלה שיש לו אישה מקסימה (אך באמת התכוונתי שאמרתי כי היא כזאת נהדרת...). ראיתי שהם התמוגגו מנחת והיו מבסוטים מתגובתי. שאלתי: האם עצם תגובתי יכולה לגרום לגבר עליית מדרגה ביחסים כלפי? האם הפלרטוטים התעצמו?? מה זה בעצם יכולה לעשות לו מההיבט הגברי?? תודה על העיצה.

27/12/2007 | 06:11 | מאת: ד"ר עידית שלו

לכותבת שלום, אני מטפלת זוגית ולא יועצת פלירטוטים. בברכה, ד"ר עידית שלו

11/12/2007 | 22:28 | מאת: סיוון

אני נשואה 20 שנה .לכאורה נישואים אידיאלים,ללא מריבות, 3 ילדים. מידי פעם אני שואלת את בעלי אתה אוהב אותי, הוא עונה את צריכה להרגיש ולא לשמוע. בפעם האחרונה שאלתי את בעלי בסיטואציה כשאנחנו מחובקים מול הטלויזיה לאחר סדרה רומנטית האם אתה אוהב אותי הוא ענה לא. שאלתי מה זאת אומרת , הוא ענה שאלת אז אני עונה לך. אמרתי אז מה אתה עושה איתי, והוא ענה זה הבית שלי איך לי בית אחר עניתי לו זה חמור מאוד מה שאתה אומר יש תמיד אופציות אז אני הייתי קמה והולכת אם ידעתי שאתה פה בלית ברירה . לבעלי אין משפחה תומכת אין קשר חם עם הוריו ועם האחים שלו כל עולמו זהו משפחתו. מאז הוא לא מדבר על זה וממשיך לדבר רגיל כאילו השיחה הזו לא התקיימה אך אני לא נרגעת ומרגישה כמעין נבגדת והוא במערכת היחסים הזו רך מחוסר ברירה. רצוי לציין שמבחינתי חיי הנישואים שלנו היו נפלאים , אבא נהדר , בעל מפנק. כנראה מפחד לפחד את הקיים שלו ולאבד את התא המשפחתי שלו ולא להשאר לבד גורם לו לתת ולהיות הכי בסדר על מנת שלא יהיו משברים ולהשאר לבד. קשה לי להמשיך במערכת היחסים הזו שאני יודעת שהוא לא אוהב אותי. אף פעם לא הרגשתי שהוא לא אוהב אותי אלא להפך. לא יודעת מה לעשות. מבחינה תקשורת אנחנו היינו משוחחים על עינייני סדר היום ילדים עבודה וכו' אך לא שיחות מעמיקות מעבר לזה. זה כמו בומבה לפנים , כל המחשבות שכל חיי נישואים שלי היו שקר אחד גדול ולהציג אהבה ונישואים הכי טובים הצנפצו לרסיסים. לעזרתך אודה

27/12/2007 | 06:10 | מאת: ד"ר עידית שלו

לכותבת שלום, אם יש בעיות בנישואין כדאי לפנות לייעוץ. אינני בטוחה ששיחה אחת מעידה על תוכן הנישואין, אולי התשובה נבעה מכעס רגעי. לא בונים ולא הורסים נישואין על ידי שיחה אחת או עיצה באינטרנט. בהצלחה, ד"ר עידית שלו

11/12/2007 | 09:20 | מאת: חסר אונים

אינני יודע אם אני נמצא בפורום הנכון אך אנסה בכל זאת. אני סטודנט בן 27 ולי שתי אחיות, בנות 23 ו-14. האחות הגדולה יותר הציבה קשיים רבים להוריי מגיל ינקות בכל התחומים האפשריים. הוריי לחמו למענה בכל החזיתות בעוד אני מנסה להעמידם על טעותם וחוזה פעם אחר פעם את הדרדרות הדברים אל התהום בה אנו נמצאים כיום. בשנים האחרונות התנהגותה הפכה עבריינית בצורה מובהקת ורק רצון טוב מצד המשפחה הרחבה מנע ממנה תיק פלילי חמור ויותר מכך. לפני מעט יותר משלוש שנים היא נכנסה להיריון והתחתנה בחתונה כפויה למחצה (כתוצאה מן ההיריון) לבן למשפחה מפוקפקת מאד. תחינותיי כלפי הוריי למנוע את האירוע המביש נענו באדישות. בשנת 2004 נפטר אבי לאחר מאבק ממושך בסרטן השד כשאת חודשיו האחרונים "בילה" בלצפות בבתו משפילה ומתעללת במשפחתה ובו עצמו. מבחינתי, ברגעים הללו תם הקשר ביני לבינה לנצח. מאז מותו נולד כמובן הילד ואמי נאלצה לעמוד במרכזו של הליך גירושים אכזרי וקשה בינה ובין בעלה, דאגה מתמדת לפעוט ובזבוז משאבים כלכליים ונפשיים יקרים מפז על ניהול המשברים היומיים שאפיינו את חיינו מאז ומתמיד בכל הקשור אליה. בשנה האחרונה החליטה אמי לנתק הקשר עם הילדה אך להמשיך ולדאוג לילד עקב מה שאוכל לכנות במילים רכות "הזנחה פושעת" של האם כלפי ילדה. אמי ואני נעשה הכל על מנת שלא תשוב לבית הוריי אם רק על מנת לשמור על חייה של אמי - פיזית ונפשית. אני מעדיף לא לפרט, אך לאחרונה ביצעה הילדה מעשה שלא ייעשה במסגרת המשפחה הרחבה יותר שיצר סופית את הניתוק בינה לבין המשפחה שעודה שרויה בהלם קשה מן האירוע. אמי חווה לאחרונה מועקה נפשית וגופנית קשה אשר באה לידי ביטוי בדפיקות לב מואצות, בכי בלתי פוסק וחוסר אונים ובכלל, חוסר רצון להמשיך ולהתמודד עם הבעיה; אני חושש לחייה בצורה ממשית יותר מאי פעם... פתרונות של "דיבורים" איבדו מערכם כבר לפני שנים רבות ולכן אינני יודע מה לעשות ולאן לפנות. אני מרגיש אחריות גדולה להמשך חייה התקינים של אמי אך אין בידי אמצעים לפעול. אם זהו איננו הפורום המתאים, אשמח אם תוכלי להפנותי למתאים יותר ממנו. אם זהו הפורום המתאים אודה על כל פרט שיוכל לסייע לי.. תודה מראש.

11/12/2007 | 22:12 | מאת: adi

שלום אלמוני, אולי כדאי לפנות למחלקת הרווחה בעירייה. עדי

27/12/2007 | 06:07 | מאת: ד"ר עידית שלו

לכותב שלום, לא הצלחתי להבין מהו המעשה שלא יעשה, אך אם מדובר בהתעללות בילד או הזנחה הכתובת היא אכן הרווחה בעירייה, פקידת סעד, אשר בסמכותה להוציא ילד מהבית. בברכה, ד"ר עידית שלו

08/12/2007 | 00:03 | מאת: שרי

אני נשואה 7 שנים עם 2 ילדים.יש לי בעל טוב אבא טוב לילדים ואנחנו גרים אצל חמתי אמנם ביחידה נפרדת אך בכל זאת צמודה מאוד לבית שלה. (עוד 10 חודשים אנחנו עוברים לדירה שקנינו). הבעיה שלנו שהפסקנו לקיים יחסי מין. גם לא פעם בחודשיים. הוא אף פעם לא היה גבר שמחבק ומנשק אפילו מחוץ לבית אבל היו לנו 4 שנות חברות מלאות בסקס . וגם השנתיים הראשונות של הנישואים היו בסדר גמור. כל פעם כשהנושא עולה אנחנו מבטיחים שחייבים לחזור לשיגרה ולקיים יחסים כי זה לא נורמלי. החברות שלי אחרי לידה סופרות את הימים כדי לחזור לקיים יחסי מין, לנו זה ממש לא הפריע כי נכנסנו למין שיגרה כזאת שהתרגלנו למצב וזה לא חסר לי וגם לא ניראה לי שזה חסר לו. שאנחנו שוכבים אחרי כמה חודשים אז אני רוצה שזה יהיה מושלם כדי שגם מחר נירצה לשכב אז לא בא לי לישכב איתו אם הוא לא מצחצח שיניים והוא יודע את זה,זו "הפרעה" שלי והוא לא ממש רוצה לרצות אותי בעניין הזה. כאילו עד שאנחנו כבר שוכבים לפחות שיהיהכייף.בסוף הוא מתרצה וזה כבר מוריד 50% מהחשק כל ההתעסקות בזה. הסקס עצמו ממש טוב (תמיד היה ,כשהיה) אנחנו מודעים לכך שזה לא נורמאלי וזה מציק לנו מדיי פעם כשמדברים על זה אבל אנחנו לא ממש עושים משהו למען זה. התקשורת שלנו בשנה האחרונה גם בירידה והוא תמיד מאשים אותי שהחוסר תקשורת נובע מזה שאני עצבנית ושאני לא מדברת יפה וכל הזמן כועסת על דברים קטנים שקשורים גם בילדה (בת 5.5 ). אז הוא פשוט עונה לי לא יפה והערב ממשיך בכעס ללא שום שיחה נוספת. (זה קורה המון). יש משהו בדבריו, אבל כל השנים הוא זה שהיה ה"רגוע" והיה תמיד מאזן אותי ומכניס אותי לפורפורציות וכשהייתי כועסת זה היה לזמן קצר מאוד כי הוא לא "החזיר לי" בכעס. כשאנחנו מצליחים לנהל שיחה על הזוגיות שלנו אנחנו מבטיחים להשתדל יותר גם בהתנהלות החיים וגם ביחסי המין. זה מחזיק 3 ימים. מה עלינו לעשות? אני בטוחה שאנחנו זקוקים לעזרה.

27/12/2007 | 06:00 | מאת: ד"ר עידית שלו

לכותבת שלום, הכוונות טובות אבל יש קושי להתנהג כמצופה. כדי להעלות את כמות המשאבים יש להגביר את כמות הרגש החיובי. כלומר, להנות יותר בקשר ואז יהיה יותר כח וחשק לעמוד בהתחייבויות ההדדיות. בהצלחה, ד"ר עידית שלו

01/12/2007 | 19:41 | מאת: תמי ויינריב-שפיגל

קבוצות תמיכה לקרובי משפחה של חולים במחלות כרוניות- מתקיימות בביה"ח איכילוב, ביחידה לאישפוז יום פנימי (מחלקה פנימית מייעצת).הקבוצות פתוחות לקהל הרחב, ללא תשלום, במטרה להקל על מצוקת קרובי משפחה המלווים את בן משפחתם החולה במחלה כרונים, וכן להעניק להם כלים להתמודדות עם המצב המורכב, כפי שמתואר במאמר המצורף. לפרטים והרשמה יש לפנות לתמי, אחות במחלקה "פנימית מייעצת" טל.03-6973487 בין השעות 8:00-14:00 ימים א'-ה'.

28/11/2007 | 13:52 | מאת: עמית

עידית שלום, מה אפשר לעשות בעלי תמיד הופך את הכעס שלי כלפיו אלי חזרה. המשפחה שלו הראשונה כלומר הוריו ואחיו הם במקום הראשון אצלו אמרתי לו שמאז שייש לו משפחה חדשה צריך לשנו סדרי עדיפויות בחיים ואין מה לעשות צריך ללמוד את זה גם אם זה קשה ולא רגילים. הוא לא מוכן לעשות דבר ואם יש בעיה ואני מעלה את משפחתו הוא מתפרץ וישר משליך זאת על משפחתי. לדוגמא אני ואחותו לא מדברות היא כועסת עלי ואני לא יודעת למה וגם לא אכפת לי האמת. אני אמרתי לה תמיד שאם היא כועסת עלי שתבוא לדבר איתי ונלבן את הדברים כבר כחודש וחצי היא לא מדברת איתי. כששאלתי את בעלי איך הוא לא אכפת לו שאנחנו לא מדברות הוא אמר שלא שם לב למה לא אמרתי לו כלום. אני הפנתי אותו לאחותו עם השאלות האלו שיפתור מולה. אתמול היא היתה אצלנו בבית (שלנו) כשהיא לא מדברת איתי היום הוא כועס עלי שלא התייחסתי אליה ולא ארחתי אותה כראוי. אני מאוד מאוכזבת ועצובה ולא יודעת כבר כיצד להתמודד איתו אני מרגישה שהוא מעדיף אותם תמיד עלי. מה לעשות? איך להגיב? אני לא מוכנה לדבר איתה אני מרגישה שאני צריכה לעמוד על שלי אחרת הוא וכמובן היא יטפסו עלי! בבית שלי אני רוצה לקבל את הכבוד שמגיע לי. מה עלי להגיד לו? איך לגרום לו להבין שהוא טועה? ושלא הכל בחיים זה סביב משפחתו "הותיקה"? מחכה לתשובה מהירה תודה

לקריאה נוספת והעמקה

לכותבת שלום, אני חושבת שכדאי לנסות לעבור מצורת חשיבה שמבוססת על "כבוד", פגיעות ורגשות לצורת חשיבה שמבוססת על יעילות. בהקשר זה כדאי לבדוק: 1. האם יש נושאים חשובים בהם את צריכה לדון עם אחותו? 2. האם היא משפיעה על קבלת ההחלטות המשפחתיות, שכל כך חשוב להיות בקשר הדוק? 3. האם התפיסה של תחרות בינכן ואת מי הוא מעדיף היא רציונלית? הרי את אישתו והיא אחותו ואלה תפקידים לגמרי שונים. נסי לחשוב איך את מחזקת את הקשר איתו ולא איך את מחלישה את הקשר עם אחותו, משום שניסיון להחליש את הקשר עם אחותו מחליש את הקשר שלך איתו. בהצלחה, ד"ר עידית שלו

25/11/2007 | 11:36 | מאת: חנית

ד"ר שלום ! שאלתי היא כזו . אני במערכת יחסית מספר שנים עם בחור שלא מצא עד היום עבודה קבועה (הוא בן32) למרות שהוא אדם משכיל . עם זאת הוא עובד בעבודות זמניות , אומנם מרוויח שכר לא גבוה אבל עובד . העניין הוא שכל פעם שאני מבקשת לבוא איתו לאירוע משפחתי הוא אומר שזה בזבוז כסף בשביל אדם במצבו . מה שגרם להרבה חיכוכים בקשר . למעשה הוא לא הגיע איתי עד היום לאף אירוע (הוא גם לא כ"כ אוהב להגיע למקומות כאלה) . בעוד חודש יש 2 חתונות בהפרש של 3 שבועות של 2 חברות שלי . נמאס לי להגיע לבד ואמרתי לו את זה.הוא אומר שאני לא יכולה לצפות מאדם שמרוויח כ"כ מעט שיבוא ושאבחר חתונה אחת. אני לא רוצה לבחור . אני חושבת שזה חלק מתפקידו כבן זוג ונמאס לי מהקמצנות הזו . אנחנו גם ככה בקושי יוצאים , מה את חושבת?

לכותבת שלום, אני לא בטוחה שהוא לא רוצה לבוא רק בגלל הכסף. אם זו באמת בעיית כסף מה דעתך לשלם על המתנה? בהצלחה, ד"ר עידית שלו

02/12/2007 | 16:50 | מאת: חנית

האם הוא לא אמור להשתתף איתי במתנות כשהוא מגיע איתי לארועים?

23/11/2007 | 11:15 | מאת: יפית

ד"ר שלום , לפני כ-4 שנים התחלתי את הקשר הזוגי שלי . מלכתחילה דברים לא זרמו כפי שרציתי אבל האהבה הזו שקיבלתי ממנו היתה חדשה לי ופשוט התמכרתי אליה למרות שבגדול לא היה לי טוב . אנחנו שונים בהרבה דברים , ודברים לא קטנים בכלל (גישות לדת , לכסף , לחברה ועוד...) . ולכן לא הייתי מאושרת איתו ממש . המון מריבות היו בתוך הקשר , והקשר הפך עייף ובשלב מסויים נסחב . לפני שנה וחצי החלטתי לסיים סופית אך טלפון אחד החזיר אותי לשם וכך זה מאז . אני לא מרגישה ביחד זה כבר לא אותו הדבר אבל הוא ברקע כל הזמן ואני לא מצליחה להתנתק . יצאתי לשני דייטים בתקופה הזו וכשראיתי שמשהו קטן לא זורם כבר החלטתי שאני טועה ואני צריכה לחזור אליו . יש לנו עבר ארוך אבל בשורה התחתונה אני לא בטוחה שנצליח להתגבר על ההבדלים ביננו .עד היום זה לא קרה זה כנראה גם לא יקרה . גם כשאני איתו יש לי תחושה קטנה שאני מפספסת את הדבר האמיתי , קשר שיהפוך אותי למאושרת יותר . השאלה היא איך יוצאים מהמעגל הזה מהתקיעות הזו של ניתוק וחזרה , אני מותשת . להתמיד בדייטים? לא לענות לטלפונים (זה קשה לי מידי...) . למה אני כזאת חלשה... תודה לך מראש , יפית .

לכותבת שלום, מדבריך נשמע שאת לא בטוחה שתצליחו לגשר על ההבדלים אבל אולי את גם לא בטוחה שלא תצליחו. אני מציעה לנסות להתמודד עם ההבדלים עד שתהיי יותר בטוחה בכיוןן מסוים, אולי עד זקוקה לעוד מידע. ואם את לגמרי בטוחה שזה לא, נסי להזכיר לעצמך את ההחלטה ואת כל מה שהוביל אליה גם ברגעי חולשה. בהצלחה, ד"ר עידית שלו

22/11/2007 | 17:34 | מאת: אלדד

שלום עידית, אני בן 25 וישנו דבר מסוים שמציק לי.מעולם לא קיבלתי מבחורות איזשהו רמז קל שהן מעוניינות שאני אתחיל איתן-לא מבטים,לא נגיעות מקריות ולא כלום.אז נכון שאפשר להגיד שאני אהיה זה שיוזם ומתחיל, ואני אכן עושה את זה לעיתים(רחוקות). ועם זאת, זה לא מוסיף הרבה לביטחון העצמי כאשר אינני רואה בשטח שום סימנים שאני מבוקש. האם יצירת משיכה זה משהו שאני יכול לשלוט עליו בכלל?

לכותב שלום, יש לי הרגשה שכבר עניתי על השאלה הזו, אבל אולי רק קראתי אותה. תנסה יותר חזק, יתכן שהאיתותים שלך לא "עוברים" ולכן אתה לא מקבל תגובות. בהצלחה, ד"ר עידית שלו

18/11/2007 | 07:37 | מאת: לולי

שלום, אני בת 25 , יש לי חבר כ 9 חודשים, הוא החבר הראשון שלי. יש לי קושי רב לחלוק איתו דברים רציניים שקשים לי בקשר הזה, אני מודעת לעובדה שהנושא בעייתי ושאסור לי לוותר לעצמי ולדבר על הדברים להעלות אותם על פני השטח ולנסות לפתור אותם יחד. מאז ומתמיד הייתי כזו , מעולם לא ניגשתי לאדם שפגע בי או שהיה לי עניןי רגשתי לא פתור איתו וניסיתי לפתור את זה יחד איתו אבל בכל זאת מצאתי דרך שהרבה יותר קל לי להתמודד עם הדברים - אני כותבת. הרבה פעמים בקשר הזה יצא ששפכתי את הלב שלי במייל ואמרתי את כל מה שאני מרגישה וחושבת. כרגע המצב הוא או לכתוב או ללכת סחור סחור עד שאולי הנושא יעלה מצידו או עד שאני אאזור את האומץ לדבר עליו. השאלה שלי היא איך אני מתמודדת בכלל , האם לכתוב יותר טוב מכלום? האם בעצם כך שאני פותרת את הבעיות שלי בחיים ובזוגיות בעזרת כתיבת מכתב לא עלולה להזיק רק יותר לתקשורת שלי עם בן הזוג שלי. לדוגמא, כרגע יש בי נושא שמאודדדד בוער שהייתי רוצה לשתף את בן הזוג שלי לגביו. אני יודעת שאם אני אנסה לדבר על זה הדמעות יעלו ויחנקו ושאני לא אצליח להעביר ולהבהיר את הרגשות שלי כי אני נכנסת לסחררה. אני מתלבטת ביני לבין עצמי האם לכתוב לו פשוט מייל שיקרא אותו כבר עכשיו כשהוא בעבודה ואני מצידי ארגיש שחרור קל או לחכות עד שיצא לנו לדבר (בערב אם בכלל כי אנחנו לא גרים יחד ויש לו לו"ז עמוס) ואז אני בספק אם הנושא יעלה ואם תהיה בו ה"טריות" של הכאב שאני חשה עכשיו. מקווה שכתבתי ברור ושלא הלאתי במילים תודה מראש

לכותבת שלום, לא נורא אם תבכי, זה כמו כל רגש אחר. אני בעד מכתבים אם זה עובד אבל לשוחח זה גם עובד וחבל שלא תרחיבי את הרפרטואר. כמו כן, אם המטרה לפתור בעיה מה שחשוב זה ללבן אותה ולא "הטריות" של הרגש. הבעיה יכולה להיות קיימת גם אם את רגועה או אפילו מחייכת. הרגש הוא מימד חשוב אבל לא מימד יחיד-לדעתי. בהצלחה, ד"ר עידית שלו

09/12/2007 | 15:14 | מאת: יוסיפוביץ

אני חי עם בת זוג 9 שנים היתה בנינו אהבה גדולה וזוגיות יפה וסקס טוב מאוד ,במהלך השלוש שנים האחרונות עברתי מאורעות קשים עם משפחתה ונפגעתי מאוד . מאז אין לי חשק מיני ואנו לא מקיימים יחסי מין כשנתיים למרות שיש בנינו אהבה ,היא מצידה מנסה הכל אך לי אין כל חשק לעניין , יש לי זיקפה ואני מאונן אך לא יכול להתקרב אליה מינית . שאלתי היא האם יש קשר לכעס שניצבר אצלי על משפחתה ועליה בעקיפין או שנגמרה לי האהבה ואני לא מוכן להודות בכך מתוך הרגל ? אני בין 46 האים יש קשר לגיל המעבר ? אין לי מושג . אבקש את עזרתכם בנושא בתודה יוסיפוביץ

18/11/2007 | 02:29 | מאת: דפנה

שלום, אני בת 26 ונמצאת כבר שנה בקשר זוגי עם גבר.הקשר הרגשי בינינו חזק ועמוק,אבל המשיכה הפיזית חלשה,וזאת למרות דברים שונים שניסיתי עם בן זוגי על מנת להגביר אותה.אומרים שבקשר זוגי צריך לדעת להתפשר.האם זהו דבר שראוי להתפשר עליו?

לכותבת שלום, אני חושבת שאפשר להתפשר על מה שאת מוכנה להתפשר. לא חשוב מה אומרים חשוב מה את מרגישה. וכן כדאי לבדוק למה אתם לא נמשכים זה לזו, זו יכולה להיות בעיה רגשית, בעיה בקשר או פשוט בעיה ויזואלית אבל את הרוב אפשר לפתור, בעיקר אם אמנם הקשר הריגשי חזק. בהצלחה, ד"ר עידית שלו

17/11/2007 | 18:20 | מאת: זהבית

ד"ר שלום , אני נמצאת מזה שנתיים בקשר זוגי . אין ספק שיש אהבה בקשר עם זאת יש ביננו הרבה חילוקי דעות ותופעה אחת מרגיזה אותי במיוחד ואף ממש מעלה בי תהיות אם האדם מולי הוא שותף שלי או ההפך הגמור . הרבה פעמים בויכוחים בכל מיני נושאים החבר שלי מקצין את דעותיו ואומר בכוונה דברים שהם סותרים את קו המחשבה שלי ודברים שאני מאמינה בהם ואני לא רואה סיבה מיוחדת לכך רק לעצבן אותי . למשל אני בחורה מסורתית והחבר חילוני , אז שאני מספרת לו על דברים ששמעתי בשיעור הוא מגיב בקיצוניות כאילו הוא האנטי הגמור לכל העולם הדתי ומודה אח"כ שכשהוא משוחח עם חילונים הוא מביע דעות דומות לשלי , אבל משום מה כשהוא מדבר איתי הוא כאילו עושה דוקא והדבר הזה מרחיק אותי ממנו כל פעם מחדש . זו דוגמא קטנה אבל זה חוזר על עצמו בהמון נושאים , מוזיקה , טלויזיה , דעות על אנשים מסויימים וכו' . אין לי מושג ממה התופעה הזו נובעת אני רק יודעת שלאט לאט אני מרגישה שהאדם הזה נגדי באופן כללי ויש לו בראש מטרה אחת והיא לעצבן אותי... אני לא מבינה איך אדם שאומר לי מבוקר עד ערב כמה הוא אוהב אותי לא מפסיק להתנהג ככה גם כדיברתי איתו על זה 1000 פעם .השיחות איתו הפכו ללא נעימות והבקשות שלי לא עוזרות . יש לך מושג ממה דבר כזה יכול לנבוע? איך מתמודדים עם כזו תופעה? בתודה מראש , זהבית

לכותבת שלום, השאלה מה מטרת הויכוחים ביניכם. את סבורה שהמטרה היא לעצבן אותך אבל אני לא בטוחה שזו המטרה. אולי חברך חושש כיצד תחיו בעתיד בגלל ההבדלים ביניכם, האם זה יעבוד? יתכן שלא בטוח כמה תלכי לקראתו וההיפך. לסיכום, כדאי לבדוק איתו מה מטרת הויכוח ואם הוא נובע מחשש שלא תצליחו ליישב את ההבדלים למה שלא תתחילו לתכנן את העתיד מעכשיו? בהצלחה, ד"ר עידית שלו

13/11/2007 | 11:17 | מאת: לירון

שלום רב, אני אם לתינוק בת 35,ונמצאת בשלב התחלתי של הריון. לפני נישואיי, לפני 10 שנים אירעה התפרצות ראשונה שלי של הכאה עצמית שהיא בעצם לסטור לעצמי בחוזקה וזה קרה ברגע של משבר בתקופה של זוגיות שהרגשתי שיכולה להיות פרידה ושעליי לעזוב את ביתו של חברי. מאז היו עוד כמה התפרצויות של בכי היסטרי שיכול להימשך במשך שעה ואף מעט יותר. היום אני נשואה+1. אני אוהבת את בעלי ואת התינוק שלי עד מאד. אני מתרגזת מאוד על דברים שנובעים מטעויות, למשל, אם בעלי עושה טעות לגבי הגישה שלו אל התינוק שלנו אני בדרך כלל מעירה לו, אבל השבוע הוא חזר עם מתנות לתינוק, ובזמן שהתינוק משחק עם הצעצועים החדשים, בעלי הביא לו את הצעצועים הישנים, וזה סתם מבלבל את הילד ומעמיס עליו, ובאותו הרגע ישבתי ליד התינוק שלי והתחלתי לסטור לעצמי איזה עשר פעמים בחוזקה, ונתתי מכות לראשי והתחלתי לבכות בקול רם, התינוק נבהל מהתנגותי,והחל לבכות גם הוא. הוא כבר היה עד מיום היוולדו ל-3 מקרים כאלו. פעם אחת ניסיתי להתפרץ על עצמי במקלחת כדי שלא יהיה עד לכך. פעם אחת צעקתי עליו וזה נורא בעיני. הוא מתוק, וילדון ממושמע ועדין, ואני אוהבת להפעיל אותו בפעילות מגוונת, וגם הוא מקבל חלב אם. במשך שנים רבות עבדתי עם ילדים קטנים ובני נוער במתנס"ים כמדריכת חוגים וכרכזת. לימדתי מחול. השנה אני מסיימת את התואר שלי בתחום אמנותי. אני לא יודעת מה לעשות עם ההתפרצויות האלה והן חייבות להיפסק. בעלי אומר שזה נובע רק מבעיה הורמונאלית, כי בכל שנות הכרותו עמי, כשהיו לי התפרצויות בבית, עוד לפני נישואינו, הייתי זורקת כסא על הארץ, או חובטת בידי על הקיר ובוכה, וזה תמיד קרה בתקופה של לפני מחזור. ניגשתי בעבר עוד בקשר הקודם שלי, בו החלה הבעיה לראשונה לצוץ, לטיפול פרטי אצל רופא בכיר גניקולוג, והוא הציע שאטול כמוסות של חומצות אמינו. זה לא עזר. ואינני יודעת אם לגשת לטיפול פרטני כיום ומה לעשות בנידון. אני חייבת פתרון כי איני מעוניינת שבני ובעלי או אחרים יסבלו בנוכחותי וגם כדאי שגם אני אפסיק לסבול כי זה כואב לי מאוד ומעורר בי אשמה מאד חזקה. יש לי תמיכה מלאה מבן זוגי בנושא. חוץ ממנו, המעגל המשפחתי שלנו מצומצם עקב בעיות בקשר שלנו עם הורינו. אני לא בקשר עם הוריי, והם לא ראו את התינוק שלי וגם לא מגלים עניין.הוריו של בעלי בנתק מוחלט עם בנם הבכור שנולדו לו שני תינוקות בשנתיים האחרונות וכעת גם אני איני נפגשת עימם כי אמו של בעלי תמיד צועקת ואם מבקשים ממנה משהו, היא מתחילה לצעוק עליי, והחלטתי שאני לא רוצה בקשר איתה בכלל. כך שהיא לא רואה עכשיו את בנה הנשוי לי וגם את בנה השני. בעלי לא מרוצה מהעניין הזה וניסה להפעיל עליי לחץ רב להיפגש עם הוריו ולתת להם לראות את התינוק שלנו. אני סובלת בנוכחותם בגלל אופן דיבורם הפוגע ומעליב. אביו אומר שאני אדם עם הרבה כישורים וידע אבל אני לא מנצלת את יכולותיי, ואיך אביא לילדיי בעתיד חיים של רווחה אם אני ובעלי משתכרים בקושי רב. נמאס לי משני הוריו ונמאס לי מהיחס הרע של בני משפחתי אותם לפחות איני פוגשת. אשמח לעזרה.

לקריאה נוספת והעמקה

לכותבת שלום, כפי שתארת התגובות הריגשיות שלך חזקות מאד. את סובלת מכך מאד, כמו כן אם הדברים לא יטופלו הנזק שיכול להגרם לבנך יכול להיות חמור מאד, משום שעדין אין לו שום מנגנונים לוויסות עצמי, את אמורה להרגיע אותו ובהיעדר הרגעה חיצונית הוא יכול להיות די אבוד. לא מאוחר לעצור את זה. את יכולה לפנות לטיפול פסיכולוגי בגישה קוגניטיבית התנהגותית, משפחתית או DBT וכן לבדוק אפשרות לטיפול תרופתי בהתקפי הזעם והפגיעה העצמית.כיון שיש לך תינוק והוא חשוב לך אני חושבת שעליך לטפל בעצמך בדחיפות וזה לא מאוחר מידי. בהצלחה, ד"ר עידית שלו

14/11/2007 | 09:36 | מאת: לירון

אני מאוד מעוניינת לטפל בבעיה ושמחתי על תשובתך, פניתי למרכז מפנה ולנעמת, אך ישנה בעיה מבחינה כלכלית לשאת בהוצאות. האם ישנה איזושהי אפשרות לקבל טיפול ללא תשלום? אם ידוע לך, מקופת החולים הפרטית בה אני נמצאת אין לי אופציה מתאימה וכבר בדקתי. אשמח לקבל מידע בנושא אם ידוע לך על סיוע כזה, או אפילו של טיפול קבוצתי. לגבי תרופות, אני חוששת בנושא לגשת לפסיאטר הקופה, מאחר ובעבר פניתי אליו והוא המליץ על ריטלין, מה שלא קשור לאופן חיי, ועשה לי תופעות לוואי נוראיות, עד כדי הקאות באמצע היום ואיבוד התפקוד הרגיל בזמן עבודה ולימודים. תודה

11/11/2007 | 20:09 | מאת: אני

שלום, אני נשואה כבר 9 שנים ויש לי שלושה ילדים מקסימים. בשנים האחרונות כ- 4 שנים מערכת היחסים שלי ושל בעלי לא הכי טובה (לדעתי). זה מתבטא בכך שיחסי המין שלנו פחתו (קורה אחת לחודש וחצי חודשיים), כמעט שאנחנו לא מדברים כשהוא מגיע הביתה רק הדיבורים מסתכמים בדברים ענייניים בלבד וכו'. בעלי עובד הרבה מאוד שעות (עצמאי) ואני בשנתיים האחרונות לא עובדת מתוך רצון לגדל ולטפח את ילדיי הקטנים (הגדול בן 7.5). בעלי לא מסכים איתי שמערכת היחסים שלנו נמצאת בירידה מתמדת ולהגנתו טוען שבהשוואה למערכות יחסים אחרים (של חברים) שלנו תקינה (כי יש אהבה ביחסנו אחד כלפי השני) ושאני סתם מסובבת את הדברים לצד השלילי. איך אני יכולה לגרום לו להבין גם את הצד שלי? הוא לא מעוניין ללכת ליעוץ זוגי (בטענה שאין צורך). יש לציין שאני מאד מעריכה את בעלי, ועדיין אוהבת אותו אבל מרגישה כעוסה מאוד. עייפה מהמערכת הזוגית. אני

לכותבת שלום, אני לא חושבת שעיסוק בהערכת המצב והגעה לקונצנזוס שהיחסים בירידה ישפרו את המצב. להיפך, אולי טוב שבעלך חושב שהנישואין עדין סבירים ולא הגיע למסקנות אחרות. אני מציעה לעסוק יותר בעשייה שתייצר רגשות חיוביים (פעולות משותפות, צאו לבלות יחד חופשה וכו) ופחות בניתוחי מצב המגבירים את הדאגה ומייצרים רגשות שליליים. בהצלחה, ד"ר עידית שלו

10/11/2007 | 13:02 | מאת: DANI

שלום מאז שאני ילד יש לי פחד שלא אמצא אהבה אולי בגלל שלא הייתי ילד מקובל אולי בגלל שהיחסים בין ההורים שלי מחורבנים תמיד היה לי פחד שלעולם לא אקיים יחסי מין למשל אחרי הצבא הכרתי בחורה נפלאה ואהבתי אותה מאוד (לאחר שנפגעתי מבחורה אחרת שהקשר בינינו היה מוזר ידידות אמיתית יותר מקשר זוגי אך ללא מיניות ) הקטע עם אותה בחורה שהכרתי ואהבתי והייתי חבר שלה כמה שנים שכאב לה ביחסי המין ואולי לי זה היה נוח כי פחדתי לקיים יחסי מין איפשהו בכל מקרה תמכתי בה והלכתי איתה לרופאים ולא הצקתי לה בעניין ...היחסים במיטה איתה היו מאוד מוגבלים כי היא הייתה מאופקת ואני מצידי עשיתי הכל כדי שיהיה לה טוב...היא הייתה יפה ומשכילה ואני התחלתי את לימודיי באונ במקצוע קשה שלא עזר לבטחון העצמי שלי ואני חושב שהיא הפסיקה להמשך אליי בגלל איך שנראתי בתקופה ההיא ...יום אחד היא גם הודיעה לי שהיא לא נמשכת אליי ומייד עלו בי שאלות האם היא נמשכה אליי האם היא אהבה אותי זה היה נראה כאילו כל התשובות הם כן אבל אם זה היה כך אולי היא לא הייתה מאופקת במיטה ולא מעירה כל מיני הערות או מרשה לעצמה לצעוק עליי לפעמים אם היא הייתה מכבדת אותי באותה תקופה גרתי אצל הוריי שהעיקו עליי ישנתי ימים שלמים לא עשיתי כלום חוץ מלישון בימי שישי הייתי יוצא למועדונים של תא לבד ומתמזמז עם נשים שאני לא מכיר(לא היה סקס רק נשיקות) באותה תקופה החלה סוג של אימפוטנציה והתחלתי לחשוב שאני עומד למות הייתי ממש בטוח בזה שלא נשאר לי המון זמן לחיות סהכ היו לי המון מחשבות לא רציונליות בכל מקרה יום אחד החלטתי שאני בוגד בכל מה אני מאמין בו והולך לזונה כי כל מי שאני וכל מה שאני מאמין בו פשט את הרגל ועשיתי את זה ומאז אני בדכאון אמנם עזבתי את הבית ושוב נהיה לי זקפה נורמלית אבל אני ממש בדכאון מהקטע עם הזונה אני מרגיש מלוכלך ומגעיל אני עושה המון בדיקות לא התחלתי עם בחורה כבר יותר משנתיים אני מוצא את עצמי בוכה הרבה ...אני קרוב לסיים את התואר אולי זה נובע ממזל ושכל כי ללמוד לא למדתי מאז לא זוכר מתי הכנתי שעורים פעם אחרונה אני עשיתי את זה כדי להרגיש כאב כי בתקופה ההיא לא הרגשתי כלום מדי פעם בכיתי ועכשיו שוב אני רק בוכה אני בסוף שנות ה20 לחיי לקראת 30 ואין לי כלום אני מרגיש מת היו לי תקופות שחשבתי להתאבד אני יודע שהרבה גברים הולכים לזונות אבל אני אוהב נשים לא חשבתי בחיים שאני יעשה דבר כזה אי אפשר להפוך את הגלגל ולתקן אם הייתי הולך לטיפול אז לפני המקרה מצבי היה טוב יותר היום אבל עכשיו אני בטיפול וכלום לא עוזר אני מריגש מת ואני רוצה למות אני רוצה להתאבד אבל אין לי אומץ...מה שכן ההורים שלי רואים את המצב שלי ועוזרים לי ....אני מת....

לקריאה נוספת והעמקה

לכותב שלום, לכל אדם יש היסטוריית חיים הכוללת ארועים וקשרים מוצלחים יותר ופחות. גם אתה תארת סוגי יחסים שונים עם נשים שונות. בנקקודת זמן זו אינך מרוצה מתפקודך המיני וכפי שתארת היו ארועים מקדימים, אך היו גם ארועים אחרים. אתה נותן משקל רב לארוע בו הלכת לזונה אך להערכתי חשוב מארוע זה הוא המצב העכשוי ממנו אינך מרוצה. יש טיפול יעיל בהפרעות בתפקוד מיני. אני חושבת שיש מרפאה בתל השומר, אך וודאי גם במקומות אחרים. בהצלחה, ד"ר עידית שלו

11/11/2007 | 07:55 | מאת: DAN

היי דווקא מבחינה עכשווית מאז שהייתי אצל אותה זונה ונגמר החיפוש אחרי אישה כלומר ההבנה שלעולם לא אדע אהבה ולא אקיים יחסי מין משום שאני חש מלוכלך גרם דווקא שאיבר המין שלי יעבוד שעות על גבי שעות(לא רוצה לדבר מלוכלך אבל מספר הפעמים שאני מאונן ביום הוא כבר לא נורמלי) פשוט אני מרגיש שאני מלוכלך בארוע הזה ואני לא חושב שאני אוכל להיות בקשר נורמלי ...וגם שלא מגיע לי להיות בקשר כזה השאיפה היחידה שלי שהכל יגמר...אני נמצא בתוך כלא רגשי....

08/11/2007 | 23:22 | מאת: יוסף

שלום רב. אני נשוי לאישה שהתגרשה מבעלה הראשון, ועל כן אני מגדל את ביתה הביולוגית. יחסיי עם הבת ידעו עליות ומורדות, אך כעת היחסים לא טובים (יש לי ולאישתי בת משותפת, קטנה מהבת הביולוגית של אישתי). אני מודע לצורך לשפר את היחסים שלי עם הבת, אולם הדבר לא עולה בידי. אישתי לא מעוניינת לשלוח הילדה למיסגרות המטפלות בילדים להורים גרושים (ויצ"ו, רווחה וכיוצ"ב). אנא עוצי לי עיצה כיצד ניתן לבנות היחסים מחדש? האם אני הוא שזקוק להדרכת גורמים טיפוליים?

לכותב שלום, יש במדינה הרבה ילדים להורים גרושים. האחראים על רווחתם והטיפול בהם הם ההורים ולא מוסדות הרווחה. אני חושבת שלא צריך לשלוח לטיפול בנפרד (אותך או את הילדה), ניתן לפנות לטיפול משפחתי, או להדרכת הורים, כדי לקבל נקודת מבט רחבה כיצד לנהוג בכל הילדים במשפחה. גם כשנדמה שהבעיה נובעת מקשר עם ילד אחד יש לכך השלכות רחבות יותר, ועל כולם, ולכן מומלץ טיפול משפחתי. בהצלחה, ד"ר עידית שלו

09/11/2007 | 11:46 | מאת: יוסף

תודה עידית. הבעייה היא שאישתי אינה מעוניינת ביעוץ שכזה, על מנת לא לתייג את הילדה (ואותנו) כזקוקים לטיפול כלשהו. כאן זה יוצר מבוי סתום מבחינתי.

08/11/2007 | 23:22 | מאת: יוסף

שלום רב. אני נשוי לאישה שהתגרשה מבעלה הראשון, ועל כן אני מגדל את ביתה הביולוגית. יחסיי עם הבת ידעו עליות ומורדות, אך כעת היחסים לא טובים (יש לי ולאישתי בת משותפת, קטנה מהבת הביולוגית של אישתי). אני מודע לצורך לשפר את היחסים שלי עם הבת, אולם הדבר לא עולה בידי. אישתי לא מעוניינת לשלוח הילדה למיסגרות המטפלות בילדים להורים גרושים (ויצ"ו, רווחה וכיוצ"ב). אנא עוצי לי עיצה כיצד ניתן לבנות היחסים מחדש? האם אני הוא שזקוק להדרכת גורמים טיפוליים?

08/11/2007 | 23:21 | מאת: יוסף

שלום רב. אני נשוי לאישה שהתגרשה מבעלה הראשון, ועל כן אני מגדל את ביתה הביולוגית. יחסיי עם הבת ידעו עליות ומורדות, אך כעת היחסים לא טובים (יש לי ולאישתי בת משותפת, קטנה מהבת הביולוגית של אישתי). אני מודע לצורך לשפר את היחסים שלי עם הבת, אולם הדבר לא עולה בידי. אישתי לא מעוניינת לשלוח הילדה למיסגרות המטפלות בילדים להורים גרושים (ויצ"ו, רווחה וכיוצ"ב). אנא עוצי לי עיצה כיצד ניתן לבנות היחסים מחדש? האם אני הוא שזקוק להדרכת גורמים טיפוליים?

08/11/2007 | 23:21 | מאת: יוסף

שלום רב. אני נשוי לאישה שהתגרשה מבעלה הראשון, ועל כן אני מגדל את ביתה הביולוגית. יחסיי עם הבת ידעו עליות ומורדות, אך כעת היחסים לא טובים (יש לי ולאישתי בת משותפת, קטנה מהבת הביולוגית של אישתי). אני מודע לצורך לשפר את היחסים שלי עם הבת, אולם הדבר לא עולה בידי. אישתי לא מעוניינת לשלוח הילדה למיסגרות המטפלות בילדים להורים גרושים (ויצ"ו, רווחה וכיוצ"ב). אנא עוצי לי עיצה כיצד ניתן לבנות היחסים מחדש? האם אני הוא שזקוק להדרכת גורמים טיפוליים?

08/11/2007 | 23:21 | מאת: יוסף

שלום רב. אני נשוי לאישה שהתגרשה מבעלה הראשון, ועל כן אני מגדל את ביתה הביולוגית. יחסיי עם הבת ידעו עליות ומורדות, אך כעת היחסים לא טובים (יש לי ולאישתי בת משותפת, קטנה מהבת הביולוגית של אישתי). אני מודע לצורך לשפר את היחסים שלי עם הבת, אולם הדבר לא עולה בידי. אישתי לא מעוניינת לשלוח הילדה למיסגרות המטפלות בילדים להורים גרושים (ויצ"ו, רווחה וכיוצ"ב). אנא עוצי לי עיצה כיצד ניתן לבנות היחסים מחדש? האם אני הוא שזקוק להדרכת גורמים טיפוליים?

08/11/2007 | 14:53 | מאת: ענת

ד"ר שלום רב, הבעי'ה שלי היא כזו: אני מעוני'ינת להתחיל תואר שני הכולל תזה. לשם כך הגעתי לפגישה עם מנחה בעל שם בתחומו, שהי'ה אדיב וברור והציע לי הצעה מאד מפתה למחקר, הכוללת עבודה מעני'ינת כמו גם קשרים בתחום וניסיון רב. בסוף המפגש, לאחר שסיכמנו שנחשוב על הדברים... כבר באתי לקחת את התיק, לחצנו ידי'ים ואז הוא ליטף את לחי'י. אני אדם מאד בוטה ואסרטיבי ולכן דווקא הפעם העדפתי להחריש, למרות שקפאתי במקומי ואני בטוחה שהוא הבין כי מבחינתי זה הי'ה ארוע חריג ולא מקובל. כמו כן אצי'ין כי הליטוף הי'ה מהיר מאד ולא כלל הערה, רמיזה או מבט מיני'ים, ואפילו נדמה שנעשה בחיבה אבהית. עם זאת אני מוטרדת מכך שנעבוד באופן צמוד ואינטנסיבי, כמו גם לשים את עתידי המקצועי בידיו. בימים הקרובים אנו מיועדים להיפגש שוב ע"מ לקדם את התהליך ולהבהיר את תנאי עבודתי אצלו - אינני מעוני'ית להבהיר את עמדתי בנוגע למקרה אלא אם יתרחש מקרה נוסף, האם אני צודקת בכך? האם לדעתך יש צורך לנקוט עמדה טרם מקרה נוסף??? האם לדעתך עלי לוותר על המנחה ולמצוא מנחה אחר? מצאתי בחורה נוספת שעסקה אצל אותו אדם במקרה, והיא צי'ינה שהוא אדם נחמד ואדיב ושהיא שמחה לעשות אצלו את המחקר, לא סיפרתי לה אודות המקרה היות ולא רציתי להכפיש את שמו (גם היא היום מפורסמת וידועה בתחום). מצד שני, היא כבר אז היתה נשואה אז אולי זה משנה?? אשמח מאד לשמוע לדעתך היות ובד"כ אין לי בעיות מסוג זה ואיני רוצה לגרום לו מבוכה או מצד שני לחשוף את עצמי למצב בלתי אפשרי... תודה מראש, ענת.

לכותבת שלום, לעשות תיזה או דוקטורט זה יכול להיות ממש כיף אם עובדים עם האדם המתאים וממש סיוט אם עובדים עם האדם הלא מתאים. מנחה מתאים הוא לא רק אדם בעל שם, אלא גם אדם שמסוגל לראות אותך כמו שאת ולא להנחות אותך להיות מה שצריכה להיות אישתו או חברתו או אולי ביתו. גם ביחסי עבודה קרובים לעיתים יכול להתרחש בלבול. להערכתי, אם את רוצה לעבוד אם אדם זה, תפקידך להבהיר את הבלבול. אמנם עוד לא עשית תיזה, אבל כבר היית בצבא ובתיכון ואת לא קטנה. כדאי לא לחכות ופשוט להבהיר מה נח לך ומה לא. אם הוא מעוניין בך כתלמידה אני מאמינה שזה יסתדר ואם לא וזה ימשיך כדאי פשוט להחליף מנחה. אני מאמינה שאם תעבדי קשה תצליחי מאד גם באקדמיה בזכות הכישרון וההשקעה ולא בזכות דברים אחרים. בהצלחה, ד"ר עידית שלו

09/11/2007 | 02:37 | מאת: ענת

אשמח לעצתך באלו מלים להשתמש.. אני חוששת להיות חריפה מדי... איך להעלות את הנושא בפגישה הבאה? (אין לי ספק שאצליח באקדמי'ה) תודה רבה, ענת

04/11/2007 | 14:16 | מאת: אירנה

האם לדעתכם יכולה להתקיים זוגיות תקינה כשאחד מבני הזוג רוצה לקיים יחסים 3 פעמים בשבוע והשני בקושי פעם בחודש? (ככה זה מתחיחלת הזוגיות) לא מדובר בשחיקה.(אני באמצע שנות עשרים לחיי והוא זה שמעוניין פעם בחודש)

לכותבת שלום, קשה לדעת כיצד מתנהלת הזוגיות בתחומים אחרים ומדוע אתם יחד, משום שלא כתבת הרבה פרטים. באופן כללי וגורף פערים בתחומים שונים עשויים לעורר קונפליקטים. ניתן לגשר על הפערים אם מוצאים שהזוגיות בכללותה נותנת מענה לצרכים ורוצים להיות יחד. בהצלחה, ד"ר עידית שלו

04/11/2007 | 13:58 | מאת: לי

שלום, אני בת 29, נשואה+1. בעלי ואני ביחד מזה 10 שנים. ( מתוכן נשואים 3 ). הוא בסה"כ אדם טוב, תומך ויציב, וגם האינטימיות במצב טוב (משתנה לפי תקופות). הבעיה שלו היא שהוא מחובר לסלולרי ברמות התמכרות מטורפת. הוא עובד בחברה סלולארית ולכן התירוץ הוא שמדובר בעבודה וזה הפרנסה שלנו. הוא לעולם לא יסכים ללכת לייעוץ, או לקבל את זה שהוא מכור. אבל זה באמת בגדר מחלה!! הוא עובד עד שעות מאוחרות כל יום וכששב הביתה משוחח בפלאפון ללא הפסק ופוסע במעגלים בבית עד השעות המאוחרות של הלילה.רוב השיחות נוגעות לענייני עבודה באמת, אך ברור לי שהוא יכול לסנן לפחות חלק. הוא מקשיב כשאני מעירה לו אך לא מיישם. זה פשוט בלתי נסבל וזה בא על חשבון הזמן שלו איתי ועם הבן שלנו. יש בכלל פתרון לדבר כזה בלי לגשת לייעוץ?

לכותבת שלום, את יכולה ליזום פעילויות אחרות מתחרות: לצאת לסרט יחד, להזמין חברים, ללכת יחד לחדר כושר ולשכוח בכוונה את הפלפון בבית. רצוי שתסכימו על חשיבות ההשקעה בזוגיות ובמשפחה שנדחקו לרקע. אם הדברים שתעשו יחד יהיו מהנים ומעניינים/חשובים יחזור הפלפון למקומו הטבעי. בהצלחה, ד"ר עידית שלו

03/11/2007 | 12:32 | מאת: דני

היי, אני ובת זוגתי נמצאים יחד מזה שנתיים. היא מבלה איתי ואצלי בכל סופ"ש. היא לא אדם שאוהב לסדר ולנקות. אנחנו עושים זאת יחד. כשאני מעיר לה על דברים שהיא אמורה לעשות היא נפגעת וכועסת אך עושה זאת כדי לרצות אותי. לדוג', היא משתמשת בדלי של השירותים ורואה שהוא כבר מלא אך לא תחליף את השקית. מבחינתה, זה בסדר שהוא כך והוא יכול להישאר כך עד שננקה. אותי זה מכעיס. פשוט אין לה את הצורך לשמור על סדר וניקיון. היא משתדלת אך כשאני מעיר לה היא נפגעת וכועסת. אשמח לקבל עצה איך להעיר לה כך שהיא לא תפגע אלא תקבל את זה בהבנה וללא רגשות שליליים. תודה, דני

לכותב שלום, לא כיף לשמוע הערות וביקורת, ומצד שני קשה להמנע מהערות כאשר המצב נתפס כבלתי נסבל. מצד אחד כדאי לסכם יחד מהם חוקי הבית ולשמור על החוקים, כך לא תצטרך להעיר לעיתים קרובות. מצד שני יש להפחית את תחושת "הבלתי נסבלות" אם היא לא עושה בדיוק את מה שאתה רוצה בהקשר לניקיון. זה לעולם לא יהיה מושלם אבל בכ"ז אפשר להנות ממה שיש. בהצלחה, ד"ר עידית שלו

01/11/2007 | 22:59 | מאת: נעמה

ד"ר שלום . אני בת 27 ובן זוגי מזה שנתיים וחצי בן 30 . הייתי בקשרים לפניו אך זה הקשר הכי ארוך שהיה לי . העניין הוא שאני מרגישה איתו משהו מאד מוזר שלא קרה לי עם אחרים , אני אמנם בקשר ואפילו רציני (אנחנו מדברים על חתונה) אבל אני מרגישה לבד... קשה להסביר את התחושה הזו אבל אין לי איתו את תחושת הביחד האמיתית . הוא לא הטיפוס הכי חברתי בעולם אז הוא הרבה פעמים לא מצטרף אלי לאירועים , אין לו רשיון נהיגה אז בנסיעות וביציאות אני הרבה לבד . הוא לא טיפוס שדואג במיוחד וסומך עלי (כי אני ילדה גדולה...) אז הוא לא יתקשר למשל לוודא שהגעתי לאיזה מקום כשאני לבד ועוד כל מיני דברים שנותנים לי בגדול את תחושת הבדידות הזו . מצד שני אנחנו כן מבלים מדי פעם ומדברים הרבה בטלפון ויש אוירה רצינית ובוגרת אבל קשה לי להתעלם מהתחושה הזו . תמיד נהניתי מהביטחון הזה שהיה לי עם בן זוג ואני מרגישה שאני צריכה את זה אבל ברור לי שהוא לא אדם כזה . העניין הוא שאני לא יודעת אם אוכל לחיות כך , אולי כדאי להשהות את כל שיחות החתונה . אני לא ממש יודעת מה עושים במצב כזה? זקוקה לעצה טובה בדחיפות...

לכותבת שלום, מתאורך עולה שאת לא מרוצה מחלוקת התפקידים במערכת היחסים. נישואין אין פירושם הצהרה שהכל מושלם, אפשר להמשיך לעבוד על הדברים גם אחרי שמתחתנים. מצד שני, אפשר להשתמש בנישואין כמנוע מוטיבציוני לשינוי. בהחלט מומלץ להתייעץ איך לשפר את הקשר אם לא נח לך במצב הנתון. בהצלחה, ד"ר עידית שלו

01/11/2007 | 19:07 | מאת: רותם

שלום רב, אני בת 29 נשואה מזה שנתיים ואם לילדה מקסימה בת 9 חודשים. לאורך כל תקופת החברות והנישואין שלי עם בעלי הוא השקיע תרם ואהב יותר ממני,אני מבחינתי תמיד הרגשתי ריחוק מסויים ואין לי הסבר ברור מדוע בכלל החלטתי להתחתן איתו. גם המערכת האינטימית שלנו לא היתה אף פעם בשיאה,היו פעמיים שאפילו חודשים שלמים לא שכבנו. כיום אני נימצאת במצב שבו החלטתי שאינני מעוניינת להמשיך לחיות איתו אך בכל זאת יש לי חששות גדולות שמא אני עושה טעות.הוא אדם אוהב,מפנק,רומנטי ויש לו עוד המון תכונות חיוביות אבל הבעיה העיקרית שלי היא שהוא משרה עליי אנרגיות שליליות,אני מרגישה כבויה שאני בקירבתו.אני לא ממש מבינה מה עובר עליי. השאלות שלי הן:האם יש טעם לנסות לעבוד על זה לאור מה שאני מרגישה? האם העובדה שלאורך כל תקופת היכרותי איתו הייתי אדישה אליו השפיעה עליי עד כדי סלידה ממנו. אני אובדת עצות.... כיום הוא מחוץ לבית בהסכמה מלאה שאחנו כל אחד כשלעצמו רוצים לחשוב על הדברים.

01/11/2007 | 20:21 | מאת: רותם

אנא עצתך/עזרתך בפנייתי.

לכותבת שלום, יתכן שאת רוצה אישור שהחלטתך נכונה, אך כל החלטה היא מורכבת ולא ניתן לתת אישורים. אני כן מציעה "לעבוד על זה", משום שבתהליך הברור עולה עוד אינפורמציה ודברים יותר מתבהרים. "לעבוד על זה" אין פירושו שאתם נשארים יחד אלא בודקים יחד לאן מועדות פניכם יחד, או כל אחד בנפרד. בהצלחה, ד"ר עידית שלו

31/10/2007 | 15:09 | מאת: י.

הי ד"ר אני בן 24.הגעתי לטיפול דינמי בגלל תסכול מאי הצלחה עם נשים ובגלל חוסר רצון לנסות להצליח מחדש.עברה שנה כמעט בטיפול ואני מנסה לסכם אותה ולבחון כעת את תוצאות הטיפול.ייתכן כי הטיפול הואיל בכך שסיפק לי מקום לפרוק תסכולים ולהגיד את כל מה שיש לי על הלב,אך ברמה המעשית אני חש כי בזבזתי ועודני מבזבז את זמני.לא למדתי שום כישורים חדשים וסימני השאלה שלי נותרו בעינם. פסיכולוגים רבים נמנעים מלתת עצות מעשיות כי הם סבורים שהתשובות נמצאות בתוכנו.אז זהו-שלא תמיד זה ככה.עובדה שיש כאלה שמצליחים עם נשים יותר ויש להם יותר בנות זוג ויש כאלה שפחות,ולהפתעתך כי רבה,זה לא בהכרח כי הם נראים יותר טוב או כי יש להם יותר כסף. כאשר אני מציג בפני פסיכולוגים בפורומים(ובטיפול) את השאלה מדוע קורה שבמעט הפעמים שאני יוצא לדייטים הבחורות שאני מוצא חן בעיניהן לא מוצאות חן בעיני,והפוך,אלה שמוצאות חן בעיניי לא רוצות אותי,אני מקבל תשובות עמומות,חלקיות,לעיתים מגוחכות. "אולי הדימוי העצמי שלך לא ריאלי ואתה מחפש איזו כוכבת","אולי עצם זה שבחורה רוצה אותך כבר מוריד את הערך שלה בעיניך" ועוד פסיכולוגיה בגרוש מסוג זה. כן,אני אדם בררן ואני אמשיך להיות בררן,זה מה יש ואל תנסו לשנות את זה.אני פשוט ציפיתי לקבל בטיפול קצת יותר כלים מעשיים שיעזרו לחזק את הביטחון העצמי שלי וזה לא קורה,ולמיטב הבנתי זה גם לא עומד לקרות.נמאס לי להרגיש מרירות ואכזבה כלפי טיפול שלא מקדם אותי וכלפי פסיכולוגים בכלל.אז בקיצור,לאן עליי לפנות מפה?

לכותב שלום, אני מבינה את אכזבתך אבל לא כל הפסיכולוגים אותו דבר. יש גישות שונות לעבודה. יש סוגי טיפול פסיכולוגי שעובדים על שינוי התנהגות וכישורים מעשיים ולא על פרשנויות מהילדות. מטפלים קוגניטיביים התנהגותיים נותנים הכוונה ושיעורי בית החל מהפגישה הראשונה, וכל השיחות הם במונחי התנהגות ולא במונחים תיאורטיים. מטפלים העובדים בגישה זו הם מטפלים קוגניטיביים התנהגותיים או מטפלים משפחתיים המשלבים אלמנטים התנהגותיים בעבודתם. אני מציעה לפנות למטפל כזה. כמו כן אני מציעה להמשיך לבטא את רצונותיך ולא לחכות עוד שנה. בהצלחה, ד"ר עידית שלו

03/11/2007 | 20:18 | מאת: ענת

הי י. יש כל מיני אנשים אני בת 26 ואם אתה רוצה עיצה אמיתית וכנה אני יכולה תוך 10 דקות שאני רואה אותך להגיד לך בדיוק למה זה לא עובד ואיזה בחורה מתאימה לך. יש לי חבר אז אל תיקח את תגובתי למקום שהיא לא :) יום טוב ומוצלח, ענת.

04/11/2007 | 10:50 | מאת: י.

רק על סמך מראה חיצוני?

29/10/2007 | 20:18 | מאת: ענת

ערב טוב. אני טיפוס מאד פתוח, ולעיתים כשאני במצוקה באופן טבעי לעיתים בא לי לשתף בדבר מה את הבן בכדי להתרוקן ואין לי את מי לשתף. יש לי 3 בנים בלבד. כשיצא לי להיות רק עם כלתי (אשתו של בני) בחדר, "זרקתי" לה משהו על בעלי שההתאכזבתי בנושא מסויים ממנו וסתם גם לשמוע את דעתה וגם בכדי לפרוק. למחרת, בני ביקש ממני שיותר לא אשתף אותה במה שקורה לי עם בעלי כי זה דיסקרטי כי גם זה לא עיסקה והיא לא מרגישה בנוח, אני עם הכלות שלי נותנת להן חום ואהבה ותמיכה כלכלית כאילו היו בנותי, האם זה יהיה נורא או לא מקובל שאני אשתף בבעיותי האישיות עם כלתי? הרי היא לא תעביר הלאה, אני מאד מאד אדם חם ופתוח וגם חייבת לשפוך מהלב, אז יקרה אסון אם שיתפתי את כלתי?האם בני מעוניין שהיחסים שלנו יהיו קורקטים??. לציין שבני מטבעו רודף אגו, מתנשא מטבעו מאז היותו קטן, ומאד מאד מבוגר לגילו, אני טיפוס חם וילדותי. אז כשכלתי באה אלי אני צריכה לשמור דיסטנס, אסור לי לומר גם מה שמעיק לי? האם היחסים בין כלה לחמה צריכים להיות קורקטים?, האם בני בכלל צודק? ברור שאכבד את מבוקשתו, אך אני מרגישה ברגע שאני שותקת כשהם באים ורק מדברת על מזג האויר ועל הנכדים, מרגישה שזה לא אני. האם בני צודק? תודה על התשובה.

לכותבת שלום, הצורך שלך "לפרוק" לגיטימי וברור, אך יש למצוא את האדם המתאים. לכלתך לא נח להקשיב לכך אולי כי מטבע הדברים היא קשורה לבעלך באותו אופן שקשורה אליך. לעיתים נח ומרגיש טבעי להפוך יחסים משפחתיים ליחסים חבריים, אך יש הבדל בין מערכות יחסים אלה. כלפי בנך יש לך מחוייבות אימהית ונגזר ממנה יחס שונה מיחס חברי. באותו אופן שונה היחס כלפי כלתך. אינני רואה בבקורת בנך ביטוי להתנשאות. להיפך, יתכן שהוא מעוניין לשמור על מרחק מתבקש, כדי לשמור על הציביון שלך כאם (לא חברה). כדאי "לפרוק" עם חברות רגילות ולא עם הילדים, כי קשה להם להתמודד עם הדברים, וגם אין זה תפקידם. בהצלחה, ד"ר עידית שלו

24/10/2007 | 22:03 | מאת: ליאת

שלום רב אינני יודעת עם זה הפורום הנכון אבל אני זקוקה ליעוץ או יותר נכון אחי אחי בן 30 בימים אלו וגר עדיין בבית הורי (אני נשואה ואחי הקטן חייל) עובד ומרוויח בסדר להורי קשה מאוד שאחי "אינו מוצא את עצמו" הוא אומנם עובד אבל לא עושה שום דבר אחר עם עצמו לא למד מקצוע,אין לו חברה והוא גם לא מתאמץ לצאת לדייטים כדי להכיר ולפגוש מישהי אין לו מי יודע מה חברים ואין לו תחביבים בקיצור סדר יומו עבודה בית בית עבודה ושום דבר אחר לא. הם ביקשו ממנו שישכיר לעצמו דירה ויהיה עצמאי והוא כבר כשנתיים אומר להם שהוא לא מוצא וזה יעלה לו כסף וביקיצור נראה לי שהוא מפחד מהצל של עצמו לדעתי למרות שהוא לא מודה בבעיות שיש לו הוא חסר בטחון הוא עצלן (מעדיף לישון במקום דברים אחרים) הוא תלותי ולא מוכן לקחת שום יוזמה הוא לא תורם שום דבר לבית הורי חיים משכר מינימום ובקושי מקיימים את עצמם. תמיד היה קשה בבית כשגרתי בבית והייתי רווקה עזרתי בכל דבר במיוחד כלכלית ואפילו הצעתי לו שילך ללמוד ואני יעזור לו לממן למרות שגם שכרי לא היה בשמים בקיצור הוא לא מודה בבעיות שלו ולא עושה כלום והורי פשוט נואשים למרות שהצענו לו תמיכה ועזרה בכל סיטואציה שקשה לו אבל אין מענה. מה לעשות ? כיצד לגרום לו לצאת מהבועה שהוא נמצא בה ולצעוד לעצמאות? האם יש איזה ספר מומלץ שאפשר לקנות לו כדי שיעזור לו? אנא תעזרו לי לעזור לו ולהורי. תודה

לכותבת שלום, לאחיך אין מניע לצאת מהבית, נח לו כפי שחי כעת. אם הורייך מרגישים שסידור זה אינו מתאים ואינו תורם לו ולהם הם יכולים להגביל את נוכחותו עד לתאריך מסויים. לפעמים אילוץ יכול להביא לשינוי. בהצלחה, ד"ר עידית שלו

24/10/2007 | 12:49 | מאת: רותי

שלום, אולי זה לא בדיוק מתאים 100 אחוז לפורום הזה אבל אני בכל אנסה: יש לי בן זוג כבר מספר שנים ולאחרונה גם נישאנו. אני אוהבת את משפחתו ושמחה שהם חלק ממשפחתי, למעט אחותו. מדובר באישה שמצטיירת כדומיננטית ואסרטיבית אך לצערי "דורסת" כל אחד ששונה ממנה. יש לה הערות מתגירות ומעליבות ובשורה התחתונה היא עושה מה שבא לה בלי להתחשב באף אחד. למשל, היא עשתה משהו שלא היה מקובל עליי בחתונתי, ולמרות שהסברתי אלף פעם לפני כן היא פשוט לא התייחסה אליי והיה אכפת לה רק מעצמה. היא כל כך מכעיסה אותי. תמיד היא מוצאת משהו מעצבן להגיד וזה כל כך מכעיס אותי. בהתחלה לא הייתי מגיבה, הייתי מחייכת חיוך מנומס ומתנצל - כאילו אני זאת שלא בסדר - ובולעת את כל הכעס בפנים. עכשיו אני כן מגיבה כי היא לפעמים אומרת דברים לא נכונים או מציגה אותי באור לא נכון ואני מרגישה צורך להגיב אבל בפנים עדיין כועסת... אני מחכה ליום שהתגובה שלי תבוא מתוך שליטה עצמית ולא תכעיס אותי כמו שהיא מכעיסה אותי היום. או למצוא פתרון אחר. כרגע אני קצת אובדת עיצות... מה את מציעה לי לעשות? אציין פרט חשוב - שאותה אחות לא עושה את זה רק לי אלא לכל אחד וכולם סובלים מזה, פשוט המשפחה שלה כבר רגילה...

לקריאה נוספת והעמקה

לכותבת שלום, יתכן שהתפיסה שהתנהגותה של גיסתך היא בלתי נסבלת היא שמביאה לתגובות ללא שליטה. אם תנסי לחשוב על המצב כאילוץ נסבל שניתן להסתדר איתו כפי שעשית בעבר, שכן ריבים אינם מומלצים, יתכן שתגיבי אחרת. בסה"כ נראה שמדובר באישה שרוב בני המשפחה לא ממש מסתדרים איתה. סגנון התגובה תלוי באופן בו את ממשיגה את הדברים. האם זה באמת כל כך בלתי נסבל? מה יצא לך מתגובות אימפולסיביות? נסי אולי לחשוב על פתרונות אחרים. בהצלחה, ד"ר עידית שלו

20/10/2007 | 09:11 | מאת: ליה

בני בן ה-10 עדיין ישן איתנו במיטה בטענה שהוא פוחד כל הניסיונות למנוע זאת לא צלחו מה לעשת?

21/10/2007 | 15:39 | מאת: בנימין

שלחתי לכם מכתב רשום עם בקשת עזרה לא נעניתי טלפון 0503546821 אבקש את עזרתכם בכל לשון של בקשה הענין דחוף בתודה בנימין

לכותבת שלום, הדרך היא לחשוף אותו לפחד באופן הדרגתי ולהראות לו שכלום לא קורה. לא לשתף פעולה עם ההמנעות. בהצלחה, ד"ר עידית שלו