פורום הרזיה ללא דיאטה

אני קוראת את הפורום בקביעות ומאוד נהנית ומבינה לגמרי את השיטה שלכן. אבל עדיין יש לי שאלה שמטרידה אותי. ברור לי שמותר לאכול הכל. אבל בכל מקום שומעים על כאלה שמפחיתים באכילת פחמימות. השאלה שלי היא מה לגבי העניין הזה של אכילת פחמימות, כלומר הרי כן יש אמת בעובדה שפחמימה היא סוכר שעודף ממנו בגוף הופך לשומן, ויש אנשים שעודף האינסולין בגוף גורם להם לרצות עוד ועוד פחמימות. לא עלול להיות מצב שאני אוכלת נניח אורז או תפוח אדמה ואח"כ בעצם הגוף ידרוש עוד ועוד. מה שאני מנסה לומר זה אולי כן יש משהו במגמה הזו של למזער את כמות הפחמימות ? כי כל הזמן יש בי את החשש, פחד כזה, ואולי סתם אמונה שפחמימות יגרמו לי לאכול עוד פחמימות ובסופו של דבר לא אצליח לרזות. מקווה שהבעיה שלי (ואולי זה רק בעיה במחשבות..) ברורה. תודה רבה על פורום מקסים...

שלום לשירה המקסימה. ראשית אני שמחה שאת נהנית מהפורום. עכשיו לשאלתך. אנחנו מאמינות שאין מזון טוב או מזון רע וחלוקת מזון לגורמים עושה רק נזק. גופנו זקוק לפחממות כי זה דלק חיוני לתאים שלו. אם תקשיבי היטב לגופך הוא לא יבקש ממך עוד ועוד - בשביל מה לו? זה כמו שלא תכנסי לשרותים כי תפחדי שתרצי עוד ועוד להתפנות - זה הרי לא הגיוני. לא עודף האנסולין גורם לאכילה מוגזמת של פחממות אלא תפיסות ואמונות מוטעות. לתת לאינסולין את הכח להתנהגות שלנו גורם לנו להיות קורבן חסר אונים שלו ולא מאפשר לנו לקחת אחריות על התנהגותנו ובחירות שלנו. כי אם יש לי אינסולין גבוה בדם אז הוא יגרום לי לאכל בלי סוף ולהשמין ולי אין מה לעשות בעניין הזה. בקשר למגמות הן אין סופיות ומתחלפות חדשות לבקרים. כל פעם יש בשורה חדשה שמתיישנת תוך זמן קצר ומפנה את מקומה למגמה הבאה בתור. מקווה שזה מספיק ברור, אם לא תשאלי ונשמח לענות לך.

אני מיואשת, אני בוכה כל הזמן רע לי נמאס לי..כל אחד ברחוב אומר לי כמה שאני השמנתי ושאני שמנה נמאס לי מהערות האלה..אז החלטתי לקחת את עצמי בידיים אני שוקלת 68 בגובה של 1.70 ואני בת 13 וחצי אני נורא שמנה..יש לי יריכיים ענקיות ויש לי בטן ענקית יש לי סנטר כפול..יש לי שומן בגב..אני נורא השמנתי רק שנה שעברה הייתי 50..אני כל הזמן בוכה ואני מיואשת אני חייבת לרזות אחרת אני יהיה בדיכאון אני חייבת עזרה בבקשה..אני רק בת 13 וחצי אני לא רוצה להיות מאוד שמנה בגיל מאוחר יותר.. תודה..אם תוכלי לעזור לי אני יהיה מאושרת

אלינה היקרה, אני שומעת שקשה לך מאד. עלית הרבה במשקל בזמן אחרון וזה מפריע לך. עליך לקבל עזרה מקצועית שתשלב תמיכה נפשית יחד עם יעוץ תזונתי ויעוץ להוריך. האם שיתפת את הוריך בתחושות הקשות שלך? האם בקשת עזרה? זה מאד חשוב . אל תישארי לבד עם הדיכאון והיאוש תפני אלהם. אני בטוחה שהם אוהבים ואותך ורוצים לעזור אבל אם את לא משתפת אותם בתחושות הקשות שלך ושומרת אותן לעצמך הם לא ידעו ולא יוכלו לסייע. אפשר לעזור לך להיות רזה, שמחה ומרוצה מעצמך חשוב מאד לעשות את זה כי כל החיים לפניך. בברכה, בלה

אני מכירה מרפאה בר"ג בשם ד"ר לוי, שמטפלת בבעיות השנה בשיטה מיוחדת הם מטפלים לא רק בתפריט אלה גם בסיבות לאכילה. הצוות שם מקסים שווה לך לנסות ולהכנס לאתר שלהם www.drlevy.co.il

תבהירי את השאלה - ללמוד כדי לטפל באנשים או ללמוד כדי ליישם אותה על עצמך?

שלום לכולכן! אני חצי שנה לאחר לידה ראשונה חודשיים לאחר לידה עליתי ממש 7 קילו. אני לא מהניקה. כול המאמץ שלי לא שווה כלום לא דיאטה לא ספורט (אני מוגבלת ב פעלות גופנית ביגלל הגב ) אפילו לקחתי כדורים להרזיה רדוקטיל ו אפילו קילו אחד לא זז מימני היום אני שוקלת 71 קילו על גובה 1.62 אפילו בחודש 9 שקלתי פחות. מה אפשר לעשות? אין לי שום דרך להוריד מישקל לא פסיכולוגי לא גופני לא דיאטה אני ב דיכאון מיכנס לא עולה עליי??? מודה לכן על התשובה(אוליי תימצאו לי פיטרון)

אילנה היקרה ,ראשית מזל טוב. עכשיו אתיחס לדבריך. את מדברת על יאוש, דיכאון ואיבוד דרך . כשאת מרכזת את התשומת לב שלך במה שאין, במה שלא טוב ,ובמה שאי אפשר ברור שאלו יהיו התוצאות שלך - תקיעות, חוסר הצלחה ודיכאון.אני מתארת לעצמי ,שאת, כמו רבים אחרים ,רואה את נושא המשקל, עודף המשקל והתמודדת אתו דרך תפיסת עולם דיאטתית - תפיסת עולם מגבילה, המיצרת חסך ומלחמה בינך לבין גופך. אני ממליצה לך לפתוח את הראש , לקרוא את התשובות שלנו פה בפורום המסבירות את תפיסת עולם של הרזיה ללא דיאטה ולראות האם גישה כזו מדברת אליך. אם כן ויש לך שאלות נוספות נשמח מאד אני ולאה לכוון ולעזור לך . ולסיום אנחנו לא יכולים למצוא לך את הפתרון אנחנו יכולים להאיר עבורך דרך לפתרון שעוד לא ניסית , את תבחרי האם ללכת בה או לא. ושוב מזל טוב -והערה/הארה חשובה לסיום - זוהי התקופה היפה ביותר בחייך, נסי ליצור זכרונות של אושר, אהבה, הגשמה ושמחת חיים שאמורים להיות מנת חלקך עכשיו בעקבות הלידה, ותעזבי את פירושי המציאות השיפוטיים, המעקבים והמדכאים בנושא של משקל. את נותנת למספר קילוגרמים להרוס לך את אחת התקופות היפות של חייך ולייצר זכרונות שליליים לעתיד. פשוט חבל!!!

היי בלה! כודם כול תודה רבה לך על איחולים ו על תשובתך המבודדת אותי. את צודקת התקופה הכי טובה עכשיו ליהיות עם תינוק שלי לנצל את הרגע ש אני בינתיים בבית ו מי ידעה מה עוד חודש אני יוצאת לעבוד אוליי אז יצליח לרדת במישקל בעבודה! אולי גם אני עוברת דיכאון לאחר לידה שבא כיצד מאוחר אצלי ביגלל מישקל יתר אוליי גם כשור ל זה ש הפסקתי לפני חודש וחצי להניק ו אז שמנתי? מי ידעה אבל במת אסור להסגר בעצמי צריך להינות מי מה שיש ו אצלי זה תינוק מקסים ש אני חיה בישבילו ו עם אני ירד הרבה ב מישקל אני בטוח יחלום באזה שמחלה ש אסור לי עכשיו ביגלל תינוק. כול בין אדם צריך ליהיות גאה בעצמו ו לא כולנו נלדנו דוגמנים דוגמניות נגד הטבע אי אפשר ללכת. בלה עוד פעם תודה רבה לך על זה שנתת לי כיצד ביטחון ו עם פעם הבא עוד פעם אני יקבל שגעון אני יפנה לפורום שלכן תודה רבה ו הרבה בריאות

בלה ולאה שלום לכן, אני חדשה כאן ולפי ההתכתבויות ניסיתי להבין את התורה שלכן לפיה, לא צריך לעשות דיאטה (כל דיאטה נועדה לכישלון, כי היא פיתרון זמני ואינה מטפלת בבעיה עצמה אלא רק בסיפטום שהוא האוכל) אלא צריך לתת לגוף את האוכל לפי מה שהוא דורש. אכילה מוגזמת למעשה היא פיצוי שלנו לבעיות שונות וביניהם דיכאון. לפיכך, אם נאהב את עצמנו ונקבל אותנו כמו שאנחנו אז גם נאכל במידה המתאימה לצרכי גופינו. וכן, התמקדות בדיאטה בצורה מוגזמת מעצימה את הכוח שאנחנו מקנים לאוכל כפיתרון לבעיותינו וזה יכול להרוס אותנו כשמפסיקים את הדיאטה כי אז נחזור לאכול בצורה מוגזמת אשר אינה מתאימה לצרכינו. לכן, אסור להיות בדיאטה ולהתמקד באוכל ובכמויות שאנו אוכלים וזה מתייחס גם לספירת קלוריות. האם זה בעיקרון מה שמסתתר מאחורי התורה שלכן ? האם הבנתי נכון ? (נכון, שזה די בקצרה, על רגל אחת. פשוט רק רציתי לדעת אם הבנתי נכון). אם לא, אודה לכן אם תתקנו אותי. בתודה מראש על התייחסותכן

היי ורד, נראה לי שאכן סכמת בצורה די יפה את הרעיון של הפורום שלנו. ישר כח.

בלה, תודה על תגובתך המהירה. פשוט רציתי להעיר משהו ולשאול. אז ככה, בעיקרון אתן צודקות מאוד ואני לא צריכה להצדיק אתכן. אבל זה מאוד נכון. אם אנחנו אוהבים את עצמינו אז אנחנו לא צריכים את האוכל כדי להרגיש טוב. כי ההרגשה הטובה צריכה לבוא מבפנים ולא בגלל אוכל. האכל אינו פיצוי ואינו פותר כלום. מצד שני, אני כן חושבת שצריך לשים לב למה שנכנס לפה. אי אפשר להכניס את הכל. נכון, שאם אנחנו אוהבים את עצמינו אז נזהר יותר אבל עדיין צריכים לדעת מה הערך הקלורי של המאכלים שאנחנו אוכלים, לא ? כי בכיף אפשר לאכול שוקולד / עוגות / בורקסים או כל דבר אחר משמין ? ואם לא מודעים לערך הקלורי שלהם אז אפילו אם לא מגזימים עדיין אפשר להשמין מזה. אז מדוע שלא נשלב בין שני הדברים ? אני לא מדברת על דיאטה אלא על תזונה נכונה וכן על ספירת קלוריות. חשוב שנדע מה אנחנו מכניסים לגוף וחשוב גם לא להגזים מבחינת הקלוריות.אז למה לצאת כ"כ נגד דיאטה / ספירת קלוריות, לא אמרתי להגזים בזה אבל גם לא לצאת נגד זה. בכל זאת, זה כן חשוב, גם מבחינת יופי ומראה וגם מבחינת בריאות. נכון שזה לא העיקר, אבל זה כן יכול להשפיע וכן משפיע על מצב הרוח (אם רוצים בזה או לא). טוב אז שאלתי היא למה לא להצדיק גם את זה וגם את זה ? למה לא לשלב בין השניים ?

אני נוטלת סיבים מסוג פסיליום +בטא גלוקן+גואר גם+קסנטן = התערובת של רוקח פורטה. שאלתי היא: האם נטילת תערובת זו עלולה להשפיע על אופן ספיגת תרופות בקיבה. התרופות שאני נוטלת הן: לנטון ויאפקס XR 150. איך אני אמורה לתמרן בין התרופות והתערובת הנ"ל כך שלא תשפיע על ספיגה אופטימלית של התרופות. תודה, רחלי

תשאלי רוקח או את החברה שמכרה לך את התערובת

היי, אני חדשה פה.חיפשתי פורום להרזיה...אני קצת-הרבה מיואשת.כמו הרבה אנשים ניסיתי כמעט הכל,אני בת 36,יש לי 3 בנות ועודף משקל רציני של 25 ק"ג בערך...אני לא בטוחה מה השאלה שלי....??? HELP...

בוקר טוב גלית. יאוש הוא אחד הרגשות המדכאים והמתסכלים ביותר עלי אדמות. יאוש, מטאפורית, הוא כניסה לדרך ללא מוצא, dead end, כמו להגיע אל קיר גבוה ואטום. אנו כ"כ חסרי תקוה שאפילו השאלות נגמרות לנו. וכשאנו מפסיקים לשאול אנו סוגרים עצמנו בפני פתרונות אפשריים, רעיונות חדשים שיאירו את המרחב והדרך, שיעוררו את התקווה כי היא ההשראה לעשייה. אז יקירה, בשלב ראשון נעשה שני דברים: 1. אני מזמינה אותך לשוטט בפורום, לקרוא שאלות ותגובות, לפשפש בגישת ההרזייה ללא דיאטה, אז יעלו גם השאלות. כשיעלו השאלות, הביאי אותן בפנינו ונשמח לענות ולהאיר. 2. אעודד אותך כבר עתה ואומר שכשאנו מגיעים לדרך ללא מוצא, כדאי לזכור שכמו שהבנו עצמנו ל"רחוב" הזה, כך אנו יכולים לעשות סיבוב פרסה, לצאת ממנו ולמצוא לנו דרך חדשה בה טרם נסענו ואשר תוביל אותנו לנקודת היעד. זה מה שקורה ברוב המקרים, אגב, הרי לא לעולם תעמדי מול הקיר האטום הזה. יש דרך רכה, מעצימה ומהנה ליצור שינוי במציאות חייך, הפתחי להכרות עימה. בברכת יום נפלא שלך לאה פינטו

עוד לא מלאו לי 18 ואני לא ממש שמנה אך יש לי יש לי עודף מישקל של 10 קילו..אני שוקלת כרגע 58 ואני 1.70 . רציתי לדעת מה הסיכונים בלקיחת כדורים אלו? והאם אפשר להשיגם ללא מרשם רופא?

הדר עוד לא מלאו שמונה עשרה ואת כבר בסכנה גדולה. משקלך תקין לגמרה אבל את שוקלת לקחת כדורים אשר מיועדים לעודף משקל רציני, ולא ממש עוזרים לטווח ארוך. אני מציע לך לגשת לטיפול שיעזור לך לשפר את הדימוי העצמי ודימוי הגוף שלך על מנת למנוע הפרעת אכילה או הפרעה באכילה שעלולה להתפתח.

מצאתי דיאטה בשם HOODIA CHASER\BALANCE באתר הזה - http://www.herbsareus.com/weightloss.html יש מישהו שניסה ויכול להמליץ ? תודה

היכן אני יכולה להשיג כדורי הרזיה , וכמה הם עולים ? תודה !

ביום? נראה לי שנהרס לי המטבוליזם בגלל דיאטה ואני מת לבדוק את זה..ביום? אפשר במעבדת שינה? יש דרכים אחרות יותר קלות?

שלום לך. הורדת חילוף החומרים הוא תגובה של הגוף לחסך אנרגטי. מכניסים פחות, הגוף מבזבז פחות. הוא מתאים עצמו לתקציב החדש. עם החזרה לצריכה נורמלית ופעילות פיזית שמגדילה את כמות מסת השריר (שנפגעת בדיאטה מתונה וקיצונית), חילוף החומרים מתאזן חזרה לרמת הנדרשת. אז רצוי להרגע ואין צורך בבדיקה מיוחדת. במקום להוכיח לעצמך שפגעת בחילוף החומרים שלך, פעל/י לשיקומו. יותר נכון יהיה לאמר, קח/י אחריות על בריאותך. ואין זה קשור רק לחילוף החומרים. לילה טוב לאה פינטו

תודה לך לאה על תשובתך הנכונה אלא שאני אפילו לדיאטה לא הגעתי כלומר לא התחלתי דיאטה אל שלא הגעתי לשלב זה אני לא מצליחה וברור שהטיפול הפסיכולוגי קודם וחשוב יותר או טיפול לשינוי הרגלי אכילה אלא שאינני יודעת איך עושים זאת ולאן פונים אשמח אם תעזרי לי בכך אני גרה באזור חדרה . ושוב תודה על התשובה ועל הפורום המצויין.

הי אתי פשוט דברי איתי 052-550-66-88 לאה

איך אני מורידה 5 ק"ג נ.ב אני בת 20 גובה 1.60 ושוקלת 52 אני רוצה לרדת למשקל שהייתי בו לפני 4 חודשים שהיה 48 ק"ג איך אני מורידה את זה ניסיתי כבר הכל!! עכשיו אני פשוט אוכלת מסודר וגם זה לא עוזר. נ.ב אני עושה הליכות 4 פעמים בשבוע 60 דק'.

ליאור שלום משקלך הנוכחי נמוך לגובה שלך ולגיל שלך והדגש הוא על גיל. עלך להבין שיש הבדל גדול בין גוף של אשה (החל מגיל 20 ומעלה\) לגוף של ילדה (עד18 ) גופך פשוט עבר את השינוי. עלך להשלים עם הגיל והשינויים החלים אתו .השלמה מסוג זה צריכה להיות חלק מחייך תמיד. התכחשות אל הטבע תביא נקמה גדולה מצדו. אם תנסי לרזות גופך יגיב בהשמנה. לכן מה שאני מציע פשוט תהני מגופך הרזה ,החטוב והבריא ואל תקחי את זה כמובן מאליו (כי זה לא) תמשיכי לאכל בריא ולהתעמל. מקווה שעזרתי, בברכה בלה

שלום !! אז ככה : גיל 59 משקל: 115 השמנה ב5 שנים האחרונות. כל החיים כולל היום יכול לא לאכול כל היום ולא חש תחושות רעב מיוחדות. אבל בלילה ....... רעב ...רעב...רעב...כל הזמן עד שהולך לישון בלי קשר לכמויות המזון . נסיון לאכול בבוקר לא משפרות את המצב . נסיונות לאכול מעט בשך היום או ארוכת בוקר עשירה, או מסודר במשך היום, גם הם "רק פותחות תאבון". שעות הערב המאוחרות והלילה - הן הבעיתיות. והכמיהה והצורך בלילה בעקר לפחממות וסוכרים. לחם , פסטה, סנביצים, גבנ"ץ ושוקולד וכו'. אז- מה עושים. ?? בלילה אני כמו נרקומן שזקוק למזון, והכל כמו שהזכרתי ,שאין לי בעיה לא לאכול כל היום או לאכול מאוזן במשך היום. אז מה הבעיה ואיך פותרים אותה. ?? משה

בוקר טוב משה יקירי, מה לעשות, כשלא מזינים את הגוף במהלך היום, הוא לא יתן לנו לישון בלילה. 2 שאלות מהדהדות בראשי נוכח קריאת פנייתך: 1. למה אתה מייחס את השמנתך? 2. רעב- מהו, לתפישתך? אתחיל ואומר שכל נסיון שלך להלחם באכילה הלילית שלך, ייגמר בבכי. אחזור ואומר, אחדד ואדגיש שכל ההתנהגויות שלנו הן רק סימפטומים. תוצר של תפישות העולם שלנו. איננו יכולים לשנות הרבה או לפחות לא לאורך זמן ובאופן יציב כל עוד לא שינינו משהו במהותנו - בעולם הפנימי, התודעתי, שלנו. וחוזר לכותרת, לא יהפוך נמר חברבורותיו. רוצה לשנות התנהגותך, שנה את הבנתך, תפישתך וגישתך. רק אז, ההתנהגות תשתנה בקלות ובטבעיות. אתה מבין, יש משהו שמניע אותך להתנהל באופן הזה, יש דפוס חשיבה שאינך מודע לו אשר מפעיל אותך. מה שאתה רואה וחווה, מה שמתבטא בעולמך החיצוני, הוא ביטוי למה שמתחולל בתוכך פנימה. אם אתה מוצא עצמך חווה חסר כלכלי שוב ושוב - עליך להבין דבר אחד, משהו בגישה שלך, במערך האמונות שלך מייצר זאת. רוצה שינוי אמיתי, הכר את מערכת ההנעה שלך ופעל שם. אם אתה מוצא עצמך מתמודד עם השמנה שוב ושוב...אותו כנ"ל. וכך עם כל סוגיה בחייך. העובדה שאתה מייחס את ההשמנה שלך לאכילה הלילית היא בעוכריך. כל עוד תתיחס אליה כאל ה-בעיה, אתה מפספס את הענין בגדול. כך קורה לכל אלה שמייחסים את השמנתם למזונות מסוימים, לרכיבי תזונה מסוימים, ללוח זמני אכילה כזה או אחר וכ"ו. האופן בו אנו רואים את הדברים ומפרשים אותם קובע את אופן ההתייחסות כלפיהם - וההתנהגות שלנו בהתאם. לטפל בהתנהגות ספציפית (אכילה בלילה, למשל), כמוהו כלטפל בכאב ראש שהמקור שלו, שלא נדע, גידול. בתהליכי הרזייה ללא דיאטה, המטרה שלנו היא לייצר תוצאות מצויינות אך יותר מהכל יציבות. לצאת מהמעגל המטורף הזה של חסך-אובססיה, לצאת מהמעגל המתסכל הזה של ירידה-עליה. לכן, העבודה היא לעומק ולרוחב. עבודה יסודית ולא קוסמטית. משה, ההתייחסות שלך למושג הרעב, מובילה אותי להתרשם מחוסר האבחנה שלך וההבנה לגבי רמותיו השונות של הרעב, הסיפוק והשובע. ומכאן גם בנוגע לחוסר אבחנה בין צורך ביולוגי לצורך רגשי. זוהי תופעה נפוצה בקרב אנשים הסובלים מהשמנה ברמות שונות (אגב, גם כאלה שנראים רזים וחייהם כרכבת הרים עתירת עליות ומורדות). משה יקר, גם אתה יכול לשנות ולהשתנות. הכל תלוי בבחירה שתעשה ובהחלטה שתקבל. שאלת, מה לעשות? אז זה מה שאני הייתי מציעה לך. לעבוד על הדבר האמיתי - הגישה שלך. להפתח ללמידה חדשה ולהכנס לתהליך מובנה של שינוי אמיתי. לא מעבר ל"אורח אכילה בריא" אלא מעבר לצורת חשיבה והתייחסות חדשה שתוביל אותך לתוצאות חדשות. בהצלחה רבה שלך לאה פינטו

אני בת 50, בריאה , שוקלת 87 ק"ג (178גובה), שאת המשקל המיותר העליתי עקב שימוש בסרוקסט לפני מספר שנים. ומאז קשה לי לרדת. לפני כן הייתי רזה. מעולם לא עשיתי פעילות גופנית סדירה וכעת, אני כבר כחודש מתאמנת בחדר כושר וגם הולכת ברגל כ-4 בשבוע ומשתדלת לשמור על מה שאני מכניסה לפה... (אוכלת מאוזן אך לא "שטויות") האם אוכל בגילי (כאשר המחזור כבר משחק) גם להיכנס לכושר וגם לרדת במשקל?? אני מאוד רוצה סוף סוף לעשות שינוי בחיי ולהגיע למשקל של 10 ק"ג פחות.... וגם להיות עם כושר טוב. תודה!!

שלום רחלי. כן, את יכולה. יש משהו קסום בגיל 50 עבור נשים. זה הגיל בו מתפנה הזמן ומתפנות האנרגיות מטיפול בילדים, טיפוח קריירה, ביסוס כלכלי ועוד, לטובת הדבר החשוב ביותר - עצמן. וזה מקסים ונפלא בעיניי, שלא לאמר, הגיע הזמן. שלב זה של אמצע החיים הוא, עבור לא מעט נשים, מן תחנת רענון המזמינה את הצורך ליצור שינויים ולא רק בהקשר הפיזי. והיתרון הגדול שאני מוצאת לנשים בגיל זה, אשר היה לי הכבוד והעונג ללוות בתהליך הרזייה ללא דיאטה הוא הרוגע, הסבלנות הפתיחות והקבלה שמאפשרים עבודה פנימית משמעותית. זה באמת משהו שהן עושות למען עצמן ובהנאה. בהקשר הפיזי, מעבודתי עם נשים בגילאים אלה, אני יכולה לאמר לך שאפשר בהחלט לרזות אם עובדים עם הגוף ולא כופים על עצמנו חסך פיזי או פסיכולוגי. הגוף לא מפסיק לסגנל לנו על צרכיו בגיל המעבר. אני שומעת מנשים רבות בגיל המעבר את המשפט הבא: "אני אוכלת אותו דבר ומשמינה" וכאן צריך להבין 2 דברים: 1. עם הגיל, דריתו האנרגטית של הגוף יורדת כך שמה שהיה נכון בעבר כבר כנראה פחות רלוונטי היום ומכאן ההשמנה. 2. עם הגיל מסת השריר, החגורות התומכות ברקמת השומן, מתדלדלת. ולכן לעיתים נדמה שמתרחשת השמנה אך זהו רק שינוי צורת הגוף בשל שינוי בכמות השריר. פעילות גופנית, כמו שאת מבינה יכולה לתרום מאוד להרגשה ולמראה הפיזי בגיל זה (בעיקר זו הממוקדת בשרירים הרלוונטיים), אך תרומתה החשובה ביותר היא להרגשה הכללית. בגיל המעבר, עקב שינויים הורמונליים, נשים עלולות לחוות תנודות רגשיות חדות שמשפיעות על רבדים רבים בחייהן. אני מוצאת את הפעילות הגופנית, גורם מאזן ומעצים. אגב, זה נכון בכל גיל ובודאי בגיל המעבר. מה שהייתי רוצה להוסיף ולחדד לך, הם שני דברים: 1. אם את רוצה ליצור שינוי אמיתי בחייך דאגי שיהיה זה שינוי מהותי ולא רק שינוי חיצוני. ישנם לא מעט שינויים תפישתיים הנדרשים מאיתנו על מנת לשנות את צורת ההתייחסות וההתנהלות שלנו. 2. אל תכנסי למשטר דיאטה, הוא פועל כבומרנג. כל חסך יהיה בעוכרייך. כפייה והכתבת חוקיות כזו או אחרת לא נושאת פרי לאורך זמן (חוזר ל- 1). רחלי, המון הצלחה והכי חשוב המון הנאה מטיפוח העצמי. שלך בכבוד ובהערכה לאה פינטו

תודה לך על התשובה המפורטת ומלאת תחושה חיובית למצבי... אשתדל לקחת את הטיפים לדרך טובה ומצליחה. חן חן.

אני בת 55 וזה זמן רב אני לא מצליחה לעשות דיאטה אני קמה בבוקר וחושבת מה לאכול אני יוצאת לקניות וחושבת רק לאן אכנס לאכול בקיצור האוכל מנהל אותי זה לא שאני אוכלת כל כך הרבה אבל בכל זאת אני שמנה וחייבת לשמור כנראה שהאוכל מהווה פיצוי כי אני די בודדה ויש עוד בעיות האם למישהו יש רעיון לאן פונים ואיך מתגברים אשמח לכל הצעה ולכל רעיון.

בוקר טוב אתי וברוכה הבאה לפורום הרזייה ללא דיאטה. על גישת ההרזייה ללא דיאטה, שמעת? אני רוצה להאמין, מתוך מה שכתבת, שאת מבינה שעוד תפריט לא יהווה הפתרון האולטימטיבי עבורך. כמו עבור רבים אחרים, אגב. זה מה שעושה לנו ה"דיאטה" - ממקדת את כל תשומת ליבנו במזון, מגדילה את נפחו והופכת אותו לחלק מרכזי מדי בהתנהלות היומיומית שלנו. מזון חשוב בדיוק כמו כל צורך פיזי אחר - כמו הצורך להתרוקן, כמו הצורך לישון - לא יותר, לא פחות. כשאנו מבקשים לרזות ועושים זאת באמצעות דיאטה, שהיא מערכת חוקים היוצרת חסך פיזי ופסיכולוגי, אנו חיים באופן מלאכותי ומאמינים שכך צריך להיות ובמקרה הגרוע יותר שזהו עונשינו על גנטיקה גרועה. כשאנו מבקשים לרזות ועושים זאת באמצעות דיאטה, שמתנוססת לנו כדגל אדום על המקרר בצורת תפריט שהופך להיות פחות או יותר מרכז הבית והחיים באותה עת - אנו נותנים הרבה כח ועוצמה למזון. והוא, המזון, בכלל לא קשור לכלום. לא בגלל המזון אנו משמינים. הפשטות הבלתי נסבלת הזו, בה אנו מייחסים את צרותינו לגורם חיצוני, ומסירים מעצמנו את האחריות על התנהלותנו מובילה למקום אחד - אי פתרון ממשי של בעית ההשמנה. כשאנו, באמצעות תפריט או הגבלות כאלה ואחרות מטפלים בסימפטומים ולא במקור, אנו דנים עצמנו מראש לחוות שוב ושוב את אותה מציאות כואבת ובלתי נוחה. למעגל הקסמים המתסכל הזה של הדיאטה (שבו יורדים ועולים, יורדים ועולים...עולים ועולים), יש השלכות לא רק בטווח הקצר אלא גם בטווח הארוך. השלכות פיזיות מוכרות אך גם ובעיקר השלכות רגשיות ומנטליות - ככל שאנו חוזרים על המעגל הזה, הולך ופוחת, דועך ונרמס האמון שלנו ביכולת להצליח ולהיות רזים אי פעם. בהקשר ספציפי יותר לנכתב בתגובתך, ברצוני לציין כי המעגל הזה הולך ומתקצר. הנדסית אפשר לראות בו יותר ספירלה מאשר עיגול דו-מימדי. ככל שאנו חוזרים על תהליך הדיאטה, כך הולך ומתקצר משך הזמן בו אנשים מצליחים להתמיד בדיאטה ובודאי לשמור על התוצאות. רבות מבנות גילך המתאמנות אצלי בתהליך הרזייה ללא דיאטה (גם לא ספורט) חוזרות על משפט שנשמע כך..."אני מתחילה את הדיאטה בבוקר והיא מסתיימת במקרה הטוב בערב". אני כבר חוויתי זאת בגיל 35 (כ- 20 שנה בדיאטות ובשמירה). כך שמה שחשוב לי לאמר לך אתי זה שמה שאת חווה הוא מאוד טבעי לתהליך של דיאטה ונורמלי שיתבטא בשלב זה בחייך. זה מזכיר לי למה אני עובדת כ"כ קשה עם בתי ספר, במטרה לשכנע את בנות העשרה לא להלכד בקסמה של הדיאטה כדרך להרזייה. במוקדם או במאוחר, מגיע שלב שהחלק המענג של דיאטה (שלב הירידה. לדיאטה יש עוד שלב ששוכחים לייחס לה והיא העליה החוזרת במשקל) כבר לא כ"כ עובד. אז מה כן? 1. לטפל במקור (דפוסי החשיבה ועולם הרגש שלנו) ולא בסימפטום (השמנה ואכילת יתר). גם את מבינה שהשמנה מתפתחת על רקע רגשי, כך כתבת ואת צודקת. 2. לעבוד עם הגוף ולא נגדו (באמצעות מניפולציות דיאטטיות, גם כשנדמה לנו שזה מה שהוא צריך). כדי לפתור את בעיית ההשמנה יש לעבוד על מערכת ההנעה הפנימית שלנו, יש לבסס תשתית פנימית מקדמת הרזיה על פני התשתית הנוכחית. יש ליצור את השינוי מבפנים החוצה ולא הפוך. ולוותר על האשליה שתפריט כזה או אחר, שכח רצון לפרק זמן מוגבל יביא אותך אל מחוז חפצך. אתי, אני מזמינה אותך לעיין בהודעות השונות בפורום זה, על מנת להתרשם ולהבין טוב יותר את הגישה. תוכלי לחזור אלי בשאלות ספציפיות יותר או לשוחח איתי טלפונית. אתי, יקרה, הגיע הזמן לוותר על מה שלא עובד וללכת בדרך חדשה. בברכת שבת נהדרת שלך לאה פינטו

אני אוכל בריא ואף משתדל לאכול דברים עם הרבה סיבים תזונתיים כי שמעתי שהם עוזרים למערכת העיכול. בכל זאת, חוץ מבבוקר ישר אחרי שאני מתעורר, הגוף לא מראה שום סימנים שהוא צריך להתרוקן. האם זה נורמלי? כי נדמה לי שהגוף שלי שומר את כל מה שאני אוכל. (אני לא שמן אבל גם לא רזה במיוחד)

בוקר טוב אורי אכן סיבים תזונתיים חיוניים לתיפקודה המיטבי של מערכת העיכול. כמות יציאות יומית היא אינדוידואלית. יש אנשים שנכנסים לשרותים אחת ליומיים וגם זה נורמלי. בשביל אנשים כאלה, 2 יציאות ביום כבר יכול להחשב שלשול (לא בהכרח מימי) ולהעיד על הפרעה כלשהי. כך שיציאה אחת ביום נשמעת לי מאוד נורמלית, באם לכך אתה רגיל ואין שינוי דרמטי בתבנית היציאות. גירוי ליציאה הוא תוצאה של לחץ הפסולת המצטברת בחלקו התחתון של צינור העיכול. כשנפח הבולוס (כמות הפסולת, צואה) גדול יתהווה גירוי ליציאה. אחת ההשלכות של הדיאטה היא צמצום יציאות. אוכלים פחות, הגוף בסטרס, סופג יותר, פחות פסולת להפרשה. רבים בדיאטה יכולים להעיד על ירידה בתכיפות היציאות, בתקופה זו. לכל זה אין קשר לחילוף החומרים. כמות היציאות לא מעידה על צריכת האנרגיה בכלל מערכות הגוף. יציאות - קשור לנפח הפסולת להפרשה מצינור העיכול. חילוף החומרים, משמעו, כמות האנרגיה שאדם מוציא בדקה / שעה של מנוחה. אם גופך אינו מראה סימנים של צורך להתרוקן, כנראה שאין לו מה לרוקן. מדוע החשדנות כלפיו? כשאתה אוכל מזון בעל רכיבים נדרשים לגופך ובכמות הנדרשת, תהיה מעט פסולת, הוא יספוג למערכת הדם ויוביל לרקמות השונות. כשהכמות גדלה מעבר ליכולת הספיגה שלו, תהיה יותר פסולת ויהיה ממה להתרוקן. ועדיין, פעם ביום, בבוקר, לאחר שמערכת העיכול עבדה בנחת כל הלילה, נשמע לי נורלי מאוד (שוב, אלא אם כן, אתה מכיר את עצמך אחרת, עם אותה תזונה ואינך חש אי נוחות פיזית הדומה לעצירות). ואם כבר דיברנו על תפקוד נאות של מערכת העיכול - סיבים זה לא כל הסיפור. צריכת נוזלים חיונית ביותר ליעילות ההולכה והעיכול במערכת. לעיתים, צריכת סיבים ללא כמות מספקת של מים, עלולה לגרום לאי נוחות רבה. ופעילות פיזית. גם היא עושה טוב למערכת שרירית זו. אחת המחלקות (בבי"ח) בהן עצירות נפוצה ביותר היא המחלקה האורטופדית. תוסיף לאי התנועה, בונבוניירות שמביאים האורחים וקיבלת מצב בלתי נסבל. לסיום, ההגדות הבאות: עצירות - מספר יציאות נמוך מהנורמלי עבור אדם X. שלשול - מספר יציאות גבוה מהנורמלי עבור אדם X. לכל אחת מההפרעות הללו סיבות שונות ותחושות נלוות מגוונות. בברכת יום נעים וקליל שלך לאה פינטו

תודה רבה על המידע, אני אבדוק את מה שאמרת.

יש לי שאלה על נושא שלא מסתדר לי הגיונית: קראתי כאן וגם במקומות אחרים שלגוף יש מנגנון חכם שבמידה והוא לא מקבל מספיק מזון הוא פשוט אוגר את מה שיש לו, ואז אם אוכלים רק ארוחה אחת ביום זה לא יעיל לירידה במשקל כי הגוף יאגור את מה שהוא יקבל. עכשיו, אומרים גם שיש כמות קלוריות מינימלית שהגוף צריך רק בכדי להתקיים (מח, לב, חילוף חומרים וכו'). אם מישהו אוכל רק ארוחה ביום שזה פחות מהמינימום אז הגוף יצטרך לשרוף אנרגיה ממה שיש לו, וזה סותר את הטענה הקודמת שאומרת שאם הגוף לא מקבל מספיק אז הוא אוגר. בנוסף אומרים שכדאי לאכול 6 ארוחות קטנות ביום וכך הגוף ישרוף את כל מה שהוא מקבל, אבל אם 6 הארוחות האלה מכילות יותר מכמות הקלוריות המינימלית אז ישארו עודפים בגוף. מה הפיתרון לפרדוקס הזה?

הי שקד ויופי שבאת. פרדוקס נוצר כשיש אי התאמה בין הנחת היסוד שלנו לבין המציאות. למשל, הנחת יסוד שאומרת כי צריכה רבה של שומן מהחי גורמת למחלות לב. במציאות - התפריט הצרפתי כולל לא מעט שומן מהחי ועדיין שיעור תחלואת הלב נמוכה. הופס, פרדוקס - אי התאמה בין הנחת יסוד למציאות. (זה אגב, הפרדוקס הצרפתי המפורסם). כשאנו נתקלים בפרדוקס, כדאי לבחון מחדש את הנחות היסוד שלנו, את הידע והאמונות שלנו. וזה מה שאת עושה וראוי לשבח. בהודעה/שאלה שלך, יש בליל של הנחות יסוד שבהכרח לא מתיישבות זו עם זו, מבחינתך. ולכן יש צורך לעשות סדר בהנחות המוצא עצמן. אז בואי נתחיל עם הסדר אצלי, כדי שאהיה בטוחה שאני מבינה אותך נכון. הבאת כאן 3 אקסיומות, אתייחס תחילה רק לשתיים הראשונות: 1. כשהגוף לא מקבל מספיק אנרגיה, הוא אוגר - אכן, בהסתייגות קלה. 2. בכל מקרה יש רמת אנרגיה מינימלית שנדרשת לתפקוד הגוף - אכן. הבנתי, נכון? אם לא, תצטרכי להסביר לי. ואם כן, זהו ההסבר: שתי האקסיומות הללו נכונות ודרות בכפיפה אחת. כשהגוף שלנו רעב באופן כרוני הוא מפעיל את מנגנוני ההשרדות שלנו. הוא מבין שמזון אינו זמין באופן רציף ולכן עליו להתארגן למצב החדש על מנת לשרוד לאורך זמן עד שנגיע לימים טובים ובטוחים יותר. בדיוק כמו אדם שפוטר מעבודתו ויודע שתזרים המזומנים שלו נפגע. הוא נדרש להתארגנות כלכלית שונה מזו שהורגל בה עד כה. חלק מההתארגנות החדשה הזו היא: 1. שמירת "חסכונות" וכל שקל - אדם שיודע שמחר לא יהיה לו כסף, לא ימהר לבזבז את מה שיש ברשותו היום, הוא ינסה להשיג מקורות חלופיים. כך גם הגוף - לא ימהר להשתמש באנרגיה מרקמת השומן ואפילו יצמצם אותה. במקום, הוא ישתמש בחלבונים (רע מאוד) שבונים את שרירי השלד ולאחר מכן בחלבונים ויסצרליים (חלבוני הדם). בדיאטות הקיצוניות, הגוף לא מוותר על יותר מ- 5% מרקמת השומן שלו. זוהי קופת החסכון שלו, אלה הם הבטחונות שלו. כך שהירידה במשקל בדיאטה מיוחסת בעיקר לאיבוד שריר (חלבונים) ולא להרזייה ממש (איבוד מסת שומן). 2. כל פירור שיכנס יחסך במידת האפשר - כל מערכת העיכול משתדרגת כך שעתה היא תספוג אל הדם יותר מהמזון שאת אוכלת. כמות אנזימי הפירוק בפה ובמערכת העיכול עולה. גם כמות הליפאזות (האנזימם שאחראים על רקמת השומן) עולה. 3. במהלך הדיאטה, במקרה הטוב, לא נאבד מי יודע כמה שומן. האגירה המשמעותית תגיע לאחר הפסקת הדיאטה כשהסכרים יפרצו. הגוף יפצה עצמו ויכין עצמו טוב יותר לקראת הבצורת הבאה (הדיאטה הבאה). הגוף זוכר והגוף חייב לשרוד. 4. דרך נוספת בה גופנו מתארגן מחדש, נוכח החסך שנכפה עליו היא הורדת חילוף החומרים (= ההוצאה האנרגטית). זה בא להסביר את האקסיומה השניה שלך. נכון, הלב, הריאות, הכליות, הלבלב וכ"ו - כולם חייבים להמשיך לעבוד. וכדי לעשות זאת הם זקוקים לאנרגיה. אלא שהאנרגיה הזו תגיע מהחלבונים והאנרגיה הזו תרד למינימום האפשרי. הידעת שאצל ספורטאים מקצועניים בעת מאמץ גופני (תחרות, בד"כ), פוחתת זרימת הדם לכליות ולמערכת העיכול (זה אומר פחות רכיבי תזונה וחמצן)? מדוע. כי הגוף חייב להתייעל ולספק את הדרישה האנרגטית הרבה של שרירי השלד. הגוף מתרגם זאת למנוסה, למצוקה, סטרס שתובע שינוי בחלוקת המשאבים. גם במקרה שלנו , הגוף יתחיל להתחשבן עם המערכות השונות ויחליט מי זקוק ליותר ומי פחות. בדיוק כמו אותו מפוטר שעתה צריך לחשב על מה הולך המעט כסף שיש. הגוף שלנו יצמצם את ההוצאה (הבזבוז) ויגביר את מרכיב החסכון. אגב, יש מחקרים אפידמיולוגיים שמראים כי אנשים בדיאטה הם הרבה פחות אנרגטיים. רמת הפעילות שלהם עם התקדמות הדיאטה הולכת ויורדת. כמו שאת יכולה להבין, אין כאן סתירה, יש כאן פעולות משלימות. את האקסיומה / פרדיגמה השלישית שלך, אפרוט לחלקים, ברשותך: 1. צריך לאכול 6 ארוחות קטנות ביום.-.....אממממממ 2. אם אוכלים 6 ארוחות קטנות ביום הגוף שורף את כל האנרגיה מהמזון - .....אממממ 3. 6 ארוחות ביום אינן ערובה לכמות האנרגטית הנדרשת - נכון, נכון, נכון. שקד, ברוכה הבאה לפורום הרזייה ללא דיאטה. בפורום הזה לא "צריך" כלום. אינני מקבלת את ההנחה הראשונה כיוון שלשיטתי, הדרך היחידה לאכול באופן מושלם היא לאכול בהלימה לצרכיו של הגוף. לתת לגוף להנחות אותנו. בדיוק כפי שאינך קובעת כמה פעמים תכנסי לשרותים במהלך היום, אין זה מתפקידך לקבוע מתי גופך יזדקק לאנרגיה. זהו תפקידו לסגנל לך. ככל שאנו משתחררים מהצורך לשלוט בגוף ובאכילה שלנו מצד אחד, ומפתחים את מיומנות ההקשבה והחשיבה הרלוונטית לעבודה בונה עם גופנו מצד שני - אנו מגיעים לסיטואציה הזו של ארוחות קטנות באופן טבעי, נכון וגמיש. לא תבניתי וסיזיפי שלא מחובר לכלום ולא מתאים לכל יום. בתהליך הרזייה ללא דיאטה, אנו לומדים ומתאמנים לעבוד ע"פ מדדים מדויקים הבאים מגופנו ולא ע"פ נוסחאות סטטיסטיות ומתמטיות שמנסות להעריך את צרכיו. במצב כזה, הסבירות שנצרוך עודפים קטן מאוד. הגוף יודע לספור את הקלוריות לבד, אז בואו נפסיק לעשות עבודה חובבנית מיותרת ולספור ארוחות וקלוריות. כשהגוף רעב הוא מסגנל לנו. יש רמות רעב שונות ובהתאם להן, עוצמת הסיגנלים - זוהי דרכו לאמר, אני זקוק לאנרגיה עכשיו. לשיטתי, אין "ארוחת בוקר" אין "פינוק" אין "נשנוש" אין "ארוחת ביניים" וכ"ו - יש אכילה. ואכילה מושלמת היא כזו התואמת את צרכיו של הגוף בכל רגע נתון. אינני יודעת מהי "ארוחה קטנה" ומהי "ארוחה גדולה". אני יודעת לשאול את עצמי מה אני צריכה. כמה אני צריכה? מתי אני צריכה? - התשובות בגופי. אז נו, עכשיו יותר מסודר, או שהבלאגן עולה על גדותיו? בכל אופן, אני כאן לכל הבהרה נוספת. שלך לאה פינטו

לאה שלום קראתי את תגובתך לשקד ואני תוהה איך מפתחים את מיומנות הקשבה לגוף. אני לאחר אינספור דיאטות קלות לא מצליחה להבניס "סדר" באכילה במיוחד לא בחופש. אז מהי הרזיה ללא דיאטה?

אני בן 30 גובה 180 ס"מ משקל 74 ק"ג. מזה כשנה אני משתדל לאכול בריא ולפי חישובים שערכתי אני אוכל בכל יום כמות קלוריות פחות מהנדרש לגוף שלי. בכל זאת אינני יורד במשקל ובנוסף יש לי מצבורי שומן לא קטנים בבטן וביריכיים. אציין שביום יום אני נמצא בתנועה רוב הזמן וכמעט לא יושב, ובנוסף אני מקפיד לבצע הליכה של 30 דקות ביום. מה אפשר לעשות כדי להיפטר מהשומן העודף? תודה רבה

קודם כל צריך לעשות ספורט, לא הליכה של 30 דקות ביום, עם כל הכבוד. ספורט זה דופק של יותר מ-120, כאשר רק אחרי 20 דקות פעילות הגוף מתחיל להשתמש באנרגיה מתאי שומן. שנית, אין טעם לספור קלוריות. מי שקצת מבין, אין לזה שום משמעות. אני לא יודע למה אתה מתכוון באומרך שאתה אוכל בריא. מי שאוכל בריא, לא יהיה שמן. נקודה. כאשר לא נותנים לגוף את כל מה שהוא צריך (ומאידך מכניסים לו דברים שהוא ממש לא צריך, ולאו דווקא שומנים ופחמימות), לגוף יש מנגנון חכם המזהה את המצב הזה. מבחינתו הפתח שם למעלה (הפה) לא מספק את הסחורה, ולכן "כדאי" לצבור רזרבות ליום סגריר. זה יקרה גם אם תאכל מעט. זה השומן. לעומת זאת, גוף שמוזן נכון, ומקבל את כל מה שהוא צריך, יודע לפנות מעצמו את כל העודפים, גם אם אתה אוכל יותר ממה שצריך. לכן - בדוק האם אתה באמת אוכל נכון, האם בנוסף לאוכל הנכון אתה לא מכניס יותר מדי שטויות, ותעשה ספורט. אז תרד במשקל, בלי לספור קלוריות.

אני בת 43 לאחר קיצור קיבה-[טבעת ] הורדתי כ55 ק''ג בשנתיים גובה 1.62 מ' משקל כ62 ק''ג. לאחר פתיחת הטבעת במקצת, עליתי במשקל כ6 ק''ג למרות שלא אכלתי הרבה .ברצוני לשאול אם הגוף כול כך חכם איך קורה שכול מה שאני אוכלת גורם לי להשמין, האם בגלל הטבעת השתנו אצלי תהליכים פיזיולוגים ואם כן איך מצב זה ישפיע על בריאותי בעתיד.

ראשית תודה רבה על התשובה המפורטת. בדקתי לגבי נושא התזונה הנכונה וזה ממש "ג'ונגל". כל כך הרבה צירופי מזון טובים ולא טובים, מדידות של כמויות אוכל יחסית למשקל הגוף, שעות מומלצות לארוחות ועוד ועוד. זה ממש הופך את התזונה להתעסקות המרכזית בחיי היום יום. אני בחור שעובד כל יום ובמסגרת העבודה מאוד קשה לשמור על כל כללי התזונה הנכונה. רק אציין שאני אוכל רק אוכל טבעי או מבושל, בלי מלח, סוכר שמן נשנושים חטיפים, שופ דבר קנוי או משקיות. את האוכל אני מבשל או אופה בעצמי כך שאני שולט במרכיבים. אבל לפי מה שקראתי גם זה לא מספיק כי זה תלוי בצירופי המזון, בשעות ועוד פרמטרים. איך יוצאים מזה בצורה הפשוטה היעילה והטבעית ביותר?

שלום, קוראים לי נעמה ואני בת 18 פיתי אליכן לפני מס' חודשים כי אני מתעניינת בדרך שלכן לאורח חיים בריא ונוח. סבלתי מאנורקסיה בעבר והיום משקלי תקין, גובהי 1.56 ומשקלי 49. כמובן שהייתי רוצה לרדת במשקל אבל אני יודעת שלא כדאי לי. ההפרעת אכילה עדיין מנהלת לי את החיים והטיפול פסיכולוגי ותזונתי לא תורמים לי במיוחד. אני מוצאת את עצמי צמה ימים שלמים ואחר כך אוכלת חבילות שלמות של עוגיות וסובלת מכאבי בטן מטורפים. אני מוצאת את עצמי יורדת שני קילו ומאושרת מכך ומעלה אותם מייד בחזרה.אני מאוד אוהבת לאכול וגם מאוד אוהבת לא לאכול, אני רק רוצה להרגיש טוב, לאכול בריא וגם קצת לא בריא ( כי מה לעשות שממתקים זה פשוט טעים), להיות חזקה ולהתגבר על הבעיה הזאת שמפריעה לי לנהל חיים תקינים.אני צעירה, עובדת, נוסעת לחול, רוצה ללכת לצבא וללמוד, חיים שלמים לפני אבל כרגע ה"בעיה" הזאת פשוט הורסת לי הכל. אני קוראת תגובות שלכן לנשים שנמצאות במצוקה מבחינתן השמנה וקוראת לכן לעזרה, בבקשה תעזרו לי ליישם את הגישה שלכן ופשוט להרגיש טוב.. תודה, נעמה

נעמה המקסימה. ממש נגעת ללבי. אני רואה שאת בחורה ממש מדהימה עם יכולות גבוהות ורמת מודעות עצמית הרבה מעבר לגילך. הפרעת אכילה זו בעיה לא פשוטה שמנהלת לך כרגע את החיים. אני שומעת שאת בטיפול אך מרגישה שהוא לא ממש עוזר לך. את מבקשת מאתנו עזרה כי משהו בדרך שבה אנחנו עונות נראה לך טוב ויכול לעזור לך. אני שמחה על כך. אשמח לעזור לך אנא תבדקי עם עצמך איך את רואה את העזרה שלנו ? מה נראה לך שנוכל לתרום לך מעבר למה שקיבלת/לא קיבלת בטיפול שלך. נשמח לעמוד לרשותך. בברכה בלה

קודם כל תודה על תגובתך המהירה ועל המילים החמות...אם לומר את האמת אני לא יודעת איך אתן יכולות לעזור לי, איך מישהו יכול לעזור לי... הוריי הוציאו כבר אלפי שקלים על הטיפול בי ומעבר להגעה למשקל תקין מצבי לא השתפר ולעיתים אני מרגישה שהוא מחמיר מרגע לרגע, הרצון שלי להרזות שוב מתגבר וכך גם הרצון לאכול מתוקים וכדי לא להשמין אני מפצה על זה בצום. כפי שכבר אמרתי זה גורם לי לכאבים רבים וכמובן לתחושת אשמה נוראית. אני באמת מיואשת. אני מבינה שהגישה שלכן מדברת על להקשיב לגוף ולצרכייו וזה משהו שאני מנסה ליישם. לדוגמא אם בעבר הייתי חוזרת הביתה מאוחר בלילה גוועת ברעב הייתי הולכת לישון כך ואוכלת רק בבוקר (כי לאכול לפני השינה כמובן משמין יותר..) אז היום אני כבר לא נוהגת כך, לרוב כשאני רעבה אני אוכלת אבל לפעמים אני לא מצליחה לזהות את הרעב, מבלבלת אותו עם רגשות אחרים, מדחיקה אותו או אוכלת סתם משעמום. אני עושה גם המון דברים אחרים כמו עבודה, ספורט ולראות חברים יותר משעשיתי בעבר אבל לעיתים פשוט שוקעת בדיכאון שמביא לי כל הנושא של האוכל והמשקל שלי. אני מרגישה שאני לא מסוגלת לשאת את זה יותר... ברור לי שאני צריכה תפריט מאוזן של אכילה כל כמה שעות ושל דברים בריאים, מזינים וטעימים שיגרמו לי לשובע בכל המובנים ובימים שאני באמת אוכלת כך (והם ממש מעטים) אני גם מרגישה הרבה יותר טוב, פיזית, נפשית ורגשית. מה שאני מבקשת זה לדעת איך להקשיב לגוף, איך להפסיק להתעלל בו? איך להיות עוד אחד מהאנשים הנורמאליים שמתייחסים לאוכל כאל דבר חיובי, שכל אדם זקוק לו וגם יכול להינות ממנו? נעמה

בלה ולאה היקרות ! נתקלתי בספר : "הדיאטה ללא דיאטה" / כתבו :פרופ' בן פלטשר, ד"ר קארן פיין, ד"ר דני פנמן. רציתי לשאול האם שמעתם או קראתם ספר זה. ואם כן מה דעתכם עליו? והאם הוא משתלב עם שיטתכם?

בוקר טוב מיכל שמעתי על הספר הזה, משתי מתאמנות שהגיעו לאימון בעקבותיו, אך לא קראתי. להבנתי, באופן כללי, הוא בהחלט נוגע בפואנטה של תהליך ההזייה ללא דיאטה. הנחת היסוד שלי באימון להרזיה ללא דיאטה היא כי ההבדל האמיתי בין רזים לשמנים איננו בתכולת הקלוריות שבתזונתם, זה רק פועל יוצא, סימפטום, של ההבדל המהותי. ההבדל המהותי הוא בגישתם לעצמם, לגופם, למזון, לסיטואציות שונות בחיים. ככל שאנו יותר מודעים לצרכים האמיתיים שלנו, ככל שאנו נותנים מענה הולם יותר לצרכים האמיתיים שלנו (פיזית, רגשית, מנטלית) - הנפח שתופס המזון בחיינו הולך ופוחת. בדיאטה לעומת זאת, לא רק שאיננו מצמצמים את נפחו של המזון בחיינו, ההיפך, נותנים לו עוד ועוד כח ומקום בכך שאנו מתמקדים בו (תפריטים, מתכונים, קלוריות, גרמים של רכיב זה ואחר וכ"ו). מתמקדים במזון ומתעלמים באופן בוטה מהסוגיות האמיתיות. זו הסיבה ששמנים לא יוכלו להפוך לרזים באמת באמצעות הדיאטה. הם לא מתמודדים עם הסוגיות הרלוונטיות. יום נפלא שלך לאה פינטו

לפי הבנתי הוא לא מתעסק בתפריטים ובאוכל, אלא בשינוי הרגלים שלא קשורים לאוכל. והם טוענים ששינוי זה משפיע גם על הגישה לאוכל.

שלום בלה, לאה קראתי את מכתב הפתיחה שלכן וחלק מהתשובות. נשמע מעניין. אני יודעת שכל דיאטות ההרזיה המודרניות תומכות באי הרעבת הגוף, כי אז כפי שאמרתן הגוף שומר על המשאבים וחוסך אנרגיה, נחלש ולא מזין רקמות שריר וכד'. אני בת 31, רווקה ללא, ושוקלת 100 ק"ג. הגובה הוא בערך 1.65. נמאס לי להיות שמנה, שאתן לא מבינות. אולי כן...? אני צמחונית ולא אוכלת הרבה... אוכל מבושל משמין אותי, ואני גם לא אוהבת. מה עושים?? בתודה, דפנה

היי דפנה. אני מסרבת להכנע ליאוש שהשאלה שלך מנסה להכניס אותי אליו. נראה כאלו הכל נגדך - את בעודף משקל ,אכל מבושל משמין אותך ואת לא אוהבת. בואי תספרי לי מה את כן אוהבת, מה כן עוזר לך ומה טוב בחייך. מה את רוצה מה החזון שלך ואיך את רואה את עצמך משיגה אותו. כפי שראית על פי התשובות שלנו אנחנו מאמינות שמה שנדגיש זה מה שנקבל. אם תדגישי את היאוש הוא ימשיך לשגשג בחייך. אני מציע לך לא להתכחש אל הקושי והיאוש אבל גם לא לתת להם כל כך הרבה מקום. אז מה את אומרת - תני צבעים אחרים מלבד צבע הקודר של היאוש ואני מבטיחה לעזור לך לעזור לעצמך לרזות אני בטוחה שגם לאה . בברכה, בלה

היי בלה, ליאת אני לא כ"כ אוהבת לאכול, אבל עוגות, קצפת, פנקייק אלה דברים שאני כן אוהבת. אני לא אוכלת אותם כי הם כביכול משמינים, אבל כשהפסקתי לאכול מתוק דווקא עליתי במשקל, הרגשתי כבדה יותר ולגמרי לא באיזון או בכושר. היום אני אוכלת דברים שאני לא אוהבת, אבל זה לגמרי לא עוזר בהרזייה, וזה די משגע אותי. אני משתדלת לאכול חביתה עם סלט, למרות שלא אוהבת ביצים וסלט לא נתפס אצלי כאוכל, או סנדביץ עם גבינה וסלט, אבל הלואי וזה היה לפחות עוזר! אני גם לא שותה יותר ממותקים או סוכר (כשהייתי שותה עם 6 כפיות לכוס, נראיתי והרגשתי פי כמה יותר טוב). אולי לא הייתי צריכה לשנות כלום.. בתודה, דפנה

הי דפנה או דנה. לבי לבי אלייך ואיתך. נשמע מאוד מתסכל כל מה שאת חווה. כן, ואפילו קצת מייאש כשנדמה שניסית כבר כמעט הכל ופתרון אין. הייתי שם, לא עם 100 ק"ג, אבל אני בהחלט מזהה את המקום והאוירה. כמה מתסכל להיות במקום בו צריך לבחור בין הנאה קולינרית לרווחה פיזית. מה שאני אנסה לתת לך זו תקווה. שהרי יאוש משתלט עלינו, בהעדרה. ראשית, את בהחלט ככל אדם, משמינה על רקע רגשי. כולם משמינים על רקע זה, כולם משמרים ומטפחים אותה על רקע זה. שנית, את ככל אדם, מבססת את עשייתך (בהקשר שלנו) על תפישות והנחות יסוד שגויות. איך אני יודעת שהן שגויות? א. כי את מייצרת שוב ושוב תוצאה בלתי רצויה. ב. ע"פ הנכתב - בנוגע למאכלים משמינים וכדומה. יש פתרון ויש דרך לאנשים במצבך. אני רואה אנשים עושים זאת מדי יום. אנשים במשקלים גבוהים משלך ואנשים במשקלים נמוכים משלך. את ראויה להנות מכל העולמות, ככל אדם. להנות ממזון ולהנות מנוחות פיזית. אין הם מנוגדים זה לזה, אין הם סותרים זה את זה. ההיפך הוא הנכון. גישת ההרזייה ללא דיאטה היא גישה שונה ב- 180 מעלות מכל מה שידעת עד כה על הרזייה. גישת ההרזייה ללא דיאטה מאפשרת לאנשים להצליח במקום בו נכשלת גישת הדיאטה שוב ושוב. כל שעלייך לעשות הוא להיות בטוחה בכך שדיאטה היא לא אופציה עבורך יותר. הגבלה, המנעות וחסך אינם בתפריט. ולהפתח ללמידה חדשה על מנת לתת לעצמך את ההזדמנות להצליח בגדול. להכנס לתהליך של מודעות לצרכייך הפיזיים והרגשיים, להכנס לתהליך של למידה ואימון בנחישות...ואת שם. גישת ההרזייה ללא דיאטה איננה עוד "דיאטה" שרק מטיפה לאי הרעבת הגוף. זוהי גישה שמלמדת אותך לחיות בכבוד ובהלימה עם צרכייך האמיתיים. כיוון שבעיית ההשמנה היא לא בעיה של מזון או קלוריות היא בעיה של גישה, של התמודדות, של התייחסות - לעצמך, לגופך, למזון. החליטי שאת חשובה מספיק כדי לדאוג לעצמך. החליטי לאהוב את עצמך מספיק כדי להפסיק לחיות במיאוס הזה ממצבך. החליטי שאת פשוט ראויה, שמגיע לך ותני לעצמך את המתנה הזו. אני מזמינה אותך להתנסות בחוויה המרתקת והמעצימה הזו, אצל כל מי שעובד ע"פ הגישה הזו ונמצא אמין ומקצועי בעינייך. והתחילי לעבוד. הרבה דברים צריכים להשתנות באופן בו את מבינה ורואה את הדברים. האופן שבו לימדה אותך גישת הדיאטה להסתכל על הדברים הם המכשלה האמיתית. את יכולה לשנות זאת. תוך כדי תהליך, את תופתעי מעצמך ומהאופן בו גופך מגיב לך. אם תרצי לשוחח עם אנשים שהיו במצבך ועשו זאת, אשמח לקשר בינכם, רק תצטרכי לפנות למייל הפרטי שלי (הקליקי על שמי מתחת לתמונה). דפנה יקרה, תחת הנחת היסוד שאת אדם בריא, אני לא מוצאת שום סיבה להתקעות במקום הלא נעים והלא נוח שבו את נמצאת. יש בך כל המשאבים להצליח, רק החליטי. בהצלחה רבה שלך לאה פינטו

לאה יקרה, מודה לך על האכפתיות והארת הדרך. אשתדל לעבוד על ההנחיות הנ"ל, למרות שלא יהיה קל לשנות תפיסות עולם ישנות ולא חסרו מי שיטע אותן. נשמע לי די כמו מה שחיפשתי ולא ידעתי להצביע עליו, או שיכול להיות שיש לו אישור. שוב תודה, דנה

שלום. אני בת 25 (אוטוטו 26), ושוקלת 50 קילו על 1.55. אני מעוניינת להשיל מעליי כ-5 קילוגרמים עודפים. אוסיף ואציין עוד כי אני עושה ספורט כ-3 פעמים בשבוע (פעמיים עיצוב של שעה, ופעם אחת אירובי במשך שעה). אני משתדלת לאכול טוב צהרים (בדר"כ עוף בתנור, עם תוספת כמו אורז או תפו"א וסלט גדול עם קינוח - חתיכת עוגה), בבוקר מעדן וכמה עוגיות עם הקפה.בערב לרוב אני משתדלת לאכול די מוקדם (עד שמונה גג), לחם קל כצנים עם גבינה וסלט. אני מנסה לאכול גבינות רזות שהן פחות או יותר יותר "סבילות". כנ"ל לגבי לחם קל. אבל הבעיה שלי היא עם שאר האוכל. שפשוט לא טעים לי כאשר הוא עשוי בצורה "דיאטתית". אני מרגישה שאם אני אוכל אוכל כזה, הוא לא ישביע לי את הנשמה באמת, ואני אצטרך לאכול שוב ובקרוב אוכל "אמיתי". הבעיה היא שאני לא ירדתי אפילו קילו אחד מאז שהתחלתי להתאמן (כבר חצי שנה). המצב שלי די מייאש. אני מרגישה שהצרתי היקפים אך לא ירדתי ממש במשקל. שאלתי, מה אפשר לעשות? אולי אני לא אוכלת נכון? האם תוכלי להמליץ לי על תפריט "נכון" יותר שאינו פוגע בחווית האכילה? (אני מאוד נהנית מאוכל). לתשובתך אודה, דנית

דנית הבעיה שלך פשוטה מאד משלך תקין ואת לא ממש צריכה לרדת. אני מבינה שאת רוצה אבל פה בדיוק הבעיה גופך נמצא כרגע באיזון את אכלת בריא, מתעלמת ונמצאת באיזון. מדוע את רוצה להיות בתת משקל? מי אמר שצריך לשקול 45 קג לגובה כמו שלך? פה ורק פה הבעיה תשני את זוית הראיה שלך והכל יסתדר. בברכה, בלה

הייתי אתמול בחדר כושר ונמדדתי במד שומן, וזה הניב תוצאה של - 40%!!!!! שומן! אני אציין שמבנה גופי הוא רגיל עד רזה, ושהתוצאה נראית לי תמוהה, אבל עם זאת - מבחינת האחוזים, אני במצב גבוה במיוחד. מה דעתך עכשיו? דנית.

אני בת 15 גובהי165 ומשקלי 69 אני מתעמלת כל השבוע 4 שעות בכל יום בהתעמלות ובאקרובטיקה הבעיה שאני חייבת להרזות דחוף אני נמצאת בעודף משקל ולא נוח לי עם הגוף האמנם אני מתעמלת כבר 5 שנים אך עדיין נמצאת בעודף משקל....ניסיתי את כל הדיאטות שבעולם לאחרונה עשיתי דיאטת מרק כרוב ועליתי את הכל בחזרה ...האם תוכלו לעזור לי לאה ובלה?

היי נלי. מדבריך אני מבינה שאת מתעלמת מקצועית. כשאת אומרת שאת בעודף משקל לא ברור לי על סמך מה את מבססת הנחה זו. האם כי נדמה לך? האם כי המאמן שלך אמר לך או אולי מסיבה אחרת המשקל שכתבת לא בהכרח מצביע על בעייה כי יתכן שיש לך מסת שריר גבוהה. דווקא בגלל שאת עוסקת בספורט בצורה מקצועית עליך לקבל יעוץ מיוחד. יש התמחות מיוחדת לטיפול באנשים כמוך התמחות של תזונת ספורט מקצועי. עליך לגשת לדיאטנית של מתעמלים כדי שתבנה לך תוכנית תזונתית מתאמה על מנת להגיע למשקל המתאים לך על פי הצרכים האישיים שלך. זה מאד מסוכן לעשות דיאטות על דעת עצמך במיוחד למתעמלת כמוך.דברי עם המאמן/ת שלך ועם הוריך ותגיעי ליעוץ מקצועי. בברכה, בלה

תודה רבה על עזרתך ..=] אני אפנה בהקדם האפשרי לדיאטנית....

לבלה ולאה שלום אני נפעמת מהגילויים החדשים על עצמי ואני בתהליך של הקשבה לעצמי ולצרכי הפיזיים וגם הרגשיים ואני מודה לכן ומעריכה את העבודה שאתן עושות כאן להגברת המודעות לעצמנו בתהליך אני לומדת לאכול לפי רעב שובע ומזהה אכילה ממקור רגשי ,בדרך כלל זה רגשות שלילים שהיה לי קשה להכיל כמו יאוש ,עצב ,שעמום וכיוב'בתהליך שכולו אהבה וכבוד לעצמי אני מרשה לעצמי להיות גאה בהשגי בהתמודדות עם רגשות אלו עלי לציין שזה לא קל אבל שווה את המאמץ במצבי שעמום למדתי להעסיק את עצמי ואני בוחרת להנות מכך בעצב ויאוש למדתי לאזן את המחשבות השליליות במחשבות חיוביות יותר ותומכות שאני חוזרת עליהן תכופות וכך הן משנות דפוסי חשיבה שלילים שיש להם פחות ופחות מקום בתת המודע שלי אני נפעמת מהתגלית המאירה כיצד שינוי המחשבות גורם לי הרגשה טובה משנה לי את מצב רוח הרע ותורם לתהליך ההקשבה לעצמי ולאיזון המשקל שלי עדיין אני מגלה דברים נוספים לעבוד עליהם ופה אני זקוקה לעצתכם גיליתי שאני מתקשה גם להכיל רגשות שמחים כמו אושר ושמחה אני מרגישה מוצפת רגשית וכדי למתן זאת עולה בי הצורך לאכול יש לכן עצה מה עושים אודה לכן מאד על עצה ,בברכה גילה

כשאני מנסה לחקור את הקושי שלי להכיל רגשות חיוביים עולה בי הידיעה כי איפהשהוא במהלך העבר שלי קיבלתי וחונכתי על איזשהו מסר מדמויות משמעותיות בחיי שאמר שאם טוב לי אני צריכה לשמור על פרופיל נמוך ולא להראות את התלהבותי מחשש לקנאה או צרות עין כנראה , ובאיזשהו מקום זהו מסר שאומר אסור לך להנות הנאה מלאה זה לא מן הראוי להרגיש כך, אני מבינה שבבסיס ההנחה הזו עומד איזשהו פחד שמשהו רע עלול לקרות או להשתבש וזה כל כך מערער את הביטחון האישי ולא נותן מקום לחיים כאן ועכשיו לאור הגילוי הזה יתכן ומן הראוי יהיה לעבוד על האישור לעצמי בדבר היותי ראויה להרגשה טובה וזו זכותי מלידה הלא כן? אשמח על מתן תובנות וזויות חשיבה אחרות מצידכן בקשר לשעמום שדיברתי עליו קודם אז זהו שאני מסוגלת להכיל אותו ולא מרגישה יותר צורך לברוח ממנו אני עדיין בעלת ערך גם במצב של הוויה ללא יצירתיות כלשהי ואני מודה כאן ללאה שהאירה את עיני בנושא בעצם העלאת השאלה כאן בפורום לאחת הכותבות מי היא כשהיא משועממת ומדוע יש לה צורך לברוח מכך מהר לילה טוב ותודה לכן גילה

ערב טוב גילה את לא מבינה איזו הרגשה נפלאה מילאה אותי כשקראתי את הודעותייך זו אחר זו. תחושה של רוממות רוח, של גאוה גדולה, של שמחה רבה. לפני שאסביר מדוע, אספר לך על האופן בו אני מתמודדת עם רגשות חיוביים ונהדרים אלה, כדי לפתוח אפשרות, גם עבורך. בדיוק כמו עם ה"שעמום", אני נותנת לרגשות הללו להציף אותי וחווה אותם במלואם. נותנת להם להתבטא בעוצמה בגופי ובהוויתי ולומדת היכן הם מתבטאים בי פיזית.מה זה אומר לחוות אותם? מה קורה לי? מה קורה סביבי? מה זה גורם לי לרצות לעשות? במקרה שלי, בבית החזה שנפתח לרווחה, הכתפיים שנמתחות לאחור, שרירי השפתיים והלחיים שנמתחים לחיוך מלא ויטמינים. בא לי לשיר, בא לי לרקוד, בא לי לחבק מישהו. כבני אדם נולדנו לחוות שלל רגשות. הרגשות הם מערכת משוב והנעה. הרגשות נותנים לנו אפשרות לקבל מושג בנוגע לאיכות החשיבה שלנו. כשבראשינו עוברות מחשבות בעלות אופי חיובי, נחווה רגשות חיוביים ולהיפך. לדוגמא, אם אני קוראת אותך ועולה בי המחשבה "איזה יופי, היא לקחה משהו ממה שיש לי לתת" וערך הנתינה והתרומה הוא ערך חשוב במדרג הערכים שלי....אני אחוש תחושת סיפוק ואושר. הרגש לימד אותי על מה שחשוב לי בחיי. (זה כמובן לא הדבר היחיד ולא הערך הראשון במדרג שלי, אך הוא בין הגבוהים ולכן זה ניכר בהרגשתי). ולהיפך. אם בתודעתנו חולפת מחשבה בעלת אופי שלילי ופסימי, לדוגמא: "כשאני לא חיה בהוויתי היצירתית, אני חסרת ערך" מן הסתם יתעורר רגש כואב, כואב עד מאוד אפילו כיוון שאנו מטילים ספק בזכות קיומינו. הרגש הכואב מפנה את תשומת ליבך לדפוס החשיבה שלך. כי שם צריכה להתממש העבודה. כשבחרת לחשוב ולהאמין "יש לי זכות קיום גם ללא יצירה, כי פשוט יש לי. נקודה". הרגשתך השתנתה. לאותה סיטואציה (חוסר עשייה/יצירתיות) הגבת באופן שונה כי חשבת והרגשת אחרת. שינית את הפרשנות לגביה. ואת זה את כבר הבנת. ויותר מכך, חווית את העוצמה שבשינוי חשיבה, בניהול המחשבות ובעצם בשליטה בהן. שם טמון הכח האמיתי שלנו. כל נסיון לשנות את ההתנהגות שלנו גרידא, הוא מאמץ לריק. כדי ליצור את התנהגותינו, עלינו ליצור את מחשבותינו ואת רגשותינו. בדיוק כפי שאת עושה. אז מה בא לך לחשוב ולהאמין בנוגע לתחושת שמחה ואושר? את מבינה, גילה, אין אמת. יש אמונות ופרשנויות. וזה בכלל לא משנה אם תוכיחי לי או לעצמך שמה שאת מאמינה בו הוא נכון או לא נכון...כי אין אמת. אני יכולה לשבת עם שני אנשים דומים. האחד יאמר לי שהחיים נפלאים והשני יאמר שהחיים מזופתים. כל אחד מהם יביא בפניי 200 הוכחות לאמת שלו. אז מה אמת? מה נכון? אין דבר כזה. כשאנו בודקים את האמונות שלנו, רק שאלה אחת צריכה להיות רלוונטית - האם האמונה/הפרשנות הזו שלי, מקדמת אותי או תוקעת אותי? כך אנו בוחרים את האמונות שלנו. האם האמונה שאסור לך להיות מאושרת מדי (וממש לא משנה מי מכר לך אותה ומתי קנית אותה) - עוזרת לך ומקדמת אותך בחייך, או לא. אם כן, שמרי עליה מכל משמר. אם לא, פשוט החליפי אותה. ע"פ תפישת עולמי, בני האדם נולדו לחוות הנאה וסיפוק בחייהם. זוהי, אכן, זכות מולדת. וזוהי בחירה - לממש זכות זו או לא. למעשה אנו נרגיש אושר גדול כשערכינו הפנימיים מכובדים. זה טוב, לא? זה אומר שאנו חיים בהלימה עם מה שהכי חשוב לנו. כשנחוש בשפל המדרגה, בדכאון, בתסכול ובכעס - יהיה עלינו להבין כי רמסנו את ערכינו האישיים, אם במו ידינו או שפשוט התרנו לאחרים לעשות זאת עבורנו.. אושר ושמחה הם בריאות וחיוניות. הסתכלי על אנשים שמחים סביבך, מה את רואה? אושר ושמחה קשורים עם בריאות פיזית, חברתית ומנטלית. ישנם מחקרים המראים לנו כי אנשים מאושרים ואופטימיים מאריכים ימים בהשוואה לעמיתהם הפסימיים. לכל הרגשות שלנו עוררות פיזית וביוכימית. רגשות חיוביים גורמים להפרשה של מרכיבים ביוכימיים מקדמי בריאות (להבדיל מרגשות שליליים). לאנשים שמחים ומאושרים, מערכות יחסים טובות יותר בחייהם (וודאי שגם לזה יש השפעה על בריאותנו) וכ"ו שווה לטרוח ולהיות מאושרים יותר. זוהי זכות וחובה...."מוכרחים להיות שמח". השתמשי ברגשות הכואבים כדי להבין מה צורם בחייך, אל תמנעי מהם, השתמשי בהם אך שאפי להיות בצד השני, שאפי להיות מאושרת ושמחה ככל שתוכלי. מאושר אף אחד לא מת....מצער, לעומת זאת... אשרי לעצמך, אל תחכי לאישור או להסכמה של אף אחד. אלה הם חייך. וזכרי, דברים משתבשים כל הזמן, החיים מאתגרים אותנו, זה נכון. אבל הם גם מאפשרים לנו לחוות המון רגעי קסם, רגעים של אושר עילאי. לא להנות במלוא העוצמה בגלל שבחיים יש גם חוויות פחות מהנות, זה כמו לא להרשות לעצמך להנות מיום קיץ נעים, רק בגלל שבעוד חודשיים ירד גשם. או יותר גרוע, לא להוריד את בגדי הקיץ כי ממילא אחרי הקיץ מגיע החורף, שוב. אז עכשיו, קיץ, תהני כמה שאת רק יכולה מכל מה שהוא מזמן לך, כי זה ההווה שלך. וההווה, זה הדבר היחידי שאת חיה באמת. כיף לי שלקחת, העונג כולו שלי. תודה. שלך לאה פינטו

בלה שלום, ראשית אני רוצה להודות לך , אך ברצוני לשאול האם ייתכן הדבר שבמשך 6 חודשים אני ממשיכה בדיאטה ואינני יורדת ? הייתי רוצה טיפ קטן במידת האפשר. בברכה שרון

שרון שלום. לא ענית על שאלותי אז אשאל בדרך אחרת. איך אוכל לעזור לך? ברור שיש לך אמונה שטיפ יגרום לך לפריצת דרך . הגדירי מה זה טיפ בעינייך.איזה סוג של טיפ אוכל לתת לכדי לקדם אותך? האם זה טיפ של מידע שלדעתך יש אצלי ולא קיים אצלך או אולי משהו אחר? בקשר לשאלתך עצירה במשקל תוך כדי דיאטה היא אפשרות בהחלט סבירה ויכולות להיות לכך סיבות רבות ומגוונות. בברכה, בלה

שלום רב, השלתי ממשקלי קרוב ל-12 ק"ג במשךחצי שנה , אך לדאבוני הרב אינני יורדת עוד אציין כי משקלי הוא 72 .1.60 בת 37 מה עליי לעשות'אציין כי אני עושה מידי יום פעילות גופנית מסוג ההליכה במשך כ-50 דקות.

שרון היקרה. בואי אשאל אותך מספר שאלות. 1 - איך ירדת את המשקל שירדת? 2 - מדוע במקום להיות מרוצה ולראות את ההשיג (ירידה של 12 קג בחצי שנה) שזה השיג מרשים מאד, את מתרכזת דווקא בזה שיש לך עוד להוריד? 3 - איך לדעתך משפיע ההתיחסות שלך על התת מודע שלך ( לדוגמא אם יש לך ילד שהיו לו ציונים גרועים בכל המקצעות והוא עשה מאמץ גדול והצליח לשפר 8 מתוך 10 מקצועות את הציון , כשהוא בא להראות לך במקום להתענג על מה שהוא כן הצליח את מציינת בפניו את האכזבה שלך על 2 המקצועות שהוא לא שיפר. נראה לך שזה מה שידרבן אותו להמשיך במאמציו?) 4 האם כל מה שאת עושה את עושה כדי לרדת ? ושוכחת גם את שיפור איכות החיים, תחושה יותר טובה ובריאות שכל אלה מן הסתם כבר שלך. על פי גישת הרזיה ללא דיאטה לאן שאת מכוונת את המודעות שלך לשם תגיעי. המודעות שלך מכוונת, על פי שאלתך, לאכזבה מעצמך ,תחושה של תקיעות ואולי תסכול .במקום לראות את אותה המציאות בידיוק בעיניים אחרות - גאווה , תחושת סיפוק וצייפיה נרגשת להמשך השגים. כפי שאת רואה הבחירה ביידיך. את מפרשת את המציאות שלך ובוחרת באיזה צבעים לצבוע אותה ולאן להגיע. מקווה שעזרתי ואשמח מאד להמשיך לתמוך ולעודד. בברכה, בלה

שלכם לגבי זה שכאשר אוכלים משהו מתוק רוצים ממנו עוד ? כלומר איך אתן מתייחסות לעניין הפיסי. כי באמת יש אנשים שיכולים לאכול קוביית שוקולד ויש את אלה שאוכלים חפיסה שלמה ולא תמיד זה ריגשי אלא ממש פיסי...כי אוכלים סוכר והגוף רוצה עוד ? או ששוב זו סתם אמונה שקיימת בי ? אני בת 39 עם עודף משקל של 15 ק"ג. קוראת כל הזמן אתכם ונהנית.

היי דניאל . אני שמחה שאת נהנית מלקרוא אתהתשובות שלנו. אז ככה - אם את במגע מלא עם המתוק כלומר מרוכזת כל כולך בטעם ובשומת של התחושה בלשון ובגרון את תראי שתוך זמן קצר הגוף שלך צועק די זה מספיק. אכילה של עוד ועוד מתוק אחרי שהתחלתי באה לא מתוך הקשבה לגוף אלא מתוך הקשבה לחלקים אחרים שלנו. למשל אכילת מתוק עשויה לייצר תחושה טובה מאד שאני רוצה להמשיך אותה ולא רוצה שהיא תיגמר. אכילת מתוק יכולה להסיח את דעתי מתחושה לא טובה שאני לא רוצה להרגיש. אנשים רזים טבעי תמיד יאכלו מתוק אבל בדרך כלל לא יגמרו חפיסה שלמה של שוקולד כי זה יותר מידי בשבילם. מקווה שסיפקתי אותך בתשובתי. בברכה, בלה

היי דניאל. את אכן צודקת, מדובר יותר באמונה מאשר בצורך אמיתי. מאוד קל לבלבל בין הקולות השונים - אלה הבאים מתודעתנו לעומת אלה הבאים מגופנו. בעוד תודעתנו מתקשרת עימנו באמצעות מילים, מחשבות ותמונות. גופנו מתקשר עימנו באמצעות תחושות ורגשות. האם את "חושבת" שגופך זקוק לחפיסת השוקולד? או שאת "מרגישה" שגופך זקוק לחפיסת השוקולד? אנו מורגלים בחשיבה ופחות בתחושה. אחת התופעות אליהן התוודעתי במהלך עבודתי עם מתאמנים היא כהות החושים כשמדובר במצבים מתונים, אל מול תחושה ברורה כשמדובר במצבים קיצוניים (רעב קיצוני וכואב, שובע עד כדי פיטום וכאב המתיחה) . אלה הם מצבים בהם קל להם להיות בטוחים כי זה בא מגופם. במצבים מתונים קיים בלבול רב. וזוהי אחת הסוגיות לאימון. גופנו, בדיוק כמונו, זקוק למעט חומר (אוכל) אך להרבה הקשבה ותשומת לב. סביר וטבעי שגופך יתאווה למתוק, אך כשתפתחי את רמת המודעות שלך לגופך תוך כדי אכילה, תחווי עולם חדש ותשימי לב שישנו שלב בו השוקולד הופך פחות ופחות אטרקטיבי מבחינה פיזית......הוא הופך מתוק מדי. זו הדרך לסמן לך "אני מסופק, תודה" יש קשר בין הטעם לבין רמת הרעב - שובע. שלא יתקבל הרושם כי בהכרח זה יסתיים לאחר קוביה אחת או שתיים. זה תלוי במידת הצורך הפיזי. התפקיד שלנו איננו לקצוב את המנות אלא להיות ערים לתגובת הגוף וללמוד להתנהל בהתאם לכך. לילה טוב ומתוק שלך לאה פינטו

תודה רבה על התשובות הנהדרות..

לאה ובלה היקרות. ראשית, ולאחר שיטוט נרחב בפורום, ברצוני להודות לכן על העזרה והתמיכה שאתן מספקות כאן. זוהי קרן אור ראשונה להרבה אנשים בעלי עודף משקל שיודעים שדיאטות רק מובילות להשמנה וגורמות הרבה סבל ונזק. אני מקווה שהמגמה של הרזייה ללא דיאטה תתפשט ותתחזק ותגיע גם לאנשים (רבים מידי) שעדיין שבויים במעגל ההרזייה-השמנה, פשוט מפני שאינם מכירים שיטה אחרת. ולשאלה: ההרגשה הכללית שלי אומרת לי שאני שמנה מידי (המשקל הביתי, הראי והסובבים אותי מאשרים תכופות). כבר מזה זמן מה אני משתדלת לאכול לפי תחושות פנימיות של הגוף, אני מנסה "להרגיש אותו", "לדבר" איתו, "לשאול" אותו מה הוא באמת רוצה. הבעיה היא שהוא תמיד אומר שהוא רוצה המון המון שוקולד (מריר, משובח, 70% קקאו). אני חייבת לציין שפעם באמת הייתי אוכלת הרבה יותר מאשר בתקופה הנוכחית את כל סוגי האוכל, ועכשיו, אני הרבה יותר מאוזנת, וללא כל מאמץ, אבל האכילה הרבה של השוקולד (לפעמים אפילו שתי חפיסות ביום) לא התמתנה, ולא ירדתי אפילו 100 גר' במשקל. כל יום אני מחליטה להיפטר מההרגל הגרוע הזה, ומיד מוצאת עצמי בסופר, עומדת בעניים נוצצות מול המדף של המתוקים. ניסיתי כבר לאכול שוקולד באמת ללא הגבלה, בלי לחשוב על השמנה - בכל זאת השמנתי. ניסיתי לא לאכול בכלל - החזיק מעמד בדיוק 12 וחצי שעות. איך אני יכולה להמודד עם הדחף הזה? ניסיתי לשאול את עצמי למה אני כ"כ צריכה שוקולד. אז נכון שהחיים שלי באופן כללי מאוד לא מספקים אותי, ואני מרגישה טוב יותר כשאני אוכלת, אבל כרגע אין לי יכולת מיידית לשנות את נסיבות החיים שלי (למרות שאני כמובן עובדת גם בכיוון הזה). ולבסוף הצעה-בקשה: אולי תהיו מוכנות לשקול כתיבת ספר קריא ומקיף בעברית שירכז את התובנות, הפעולות והשיעורים שאתן מציעות? כך יהיה אפשר להגיע להרבה יותר אנשים.

שלום הילה בפורום הנוכחי אנו אכן מביאות את עקרונות הגישה בהקשרים שונים ובהתאמה לשאלות קהל הגולשים, כשהמטרה היא באמת לחשוף כמה שיותר אנשים לאלטרנטיבה. האלטרנטיבה לגישת הדאטה הבלתי-אפשרית והבלתי-הגיונית. גישת ההרזייה ללא דיאטה מתייחסת לאדם, על השמנתו ותזונתו באופן הוליסטי ורחב יותר, או נכון יותר יהיה לאמר, עמוק ומעמיק יותר..אם כי לא נובר וחופר. אחרי ההתפלפלות הסמנטית אספר שמה שמעניין אותי בהתנהגות שאת מציגה איננה ההתנהגות עצמה אלא מה שמפעיל אותה. ומה שמפעיל את ההתנהגויות שלנו אלה הן האמונות שלנו, הנחות היסוד שלנו, המחשבות השקטות (אך הנחושות שלנו). קל להבחין כיצד את יוצרת חסך שחוזר אלייך כמו בומרנג. מהרגע שאת מחליטה "להיפטר מההרגל הגרוע הזה" ואומרת לעצמך...מה? "מהיום אין יותר שוקולד" "מעכשיו רק קובית שוקולד אחת ביום" וכ"ו. מתעוררת אמונה שאת מקריבה משהו, שמהיום ואילך עלייך לחיות בויתור על משהו שהוא נורא טעים. ובעצם כאן מתרחשים שני דברים: 1. כשאת בתחושה של קורבן והקרבה את חייבת לגייס כח רצון (מסימני ההיכר הבולטים של הדיאטה) וזה מוכר מדי ומעייף מדי 2. מחשבות החסך וההגבלה מזמינות תשוקה ואובססיה גדולה יותר ממקודם. כך אנו, באופן לא מודע, נותנים למזון יותר ויותר כח, יותר ויותר שליטה על חיינו...כך, במו ידינו ומחשבתנו. מבלי משים, את יוצרת את הדחף בעצמך. האם את מצליחה עתה להבין טוב יותר, מדוע בכל פעם לאחר החלטה מודעת להגביל את השוקולד, את מוצאת עצמך צורכת ממנו יותר. השוקולד הוא לא הבעיה, הבעיה היא באמונה שלך שהוא בעיה. הבעיה היא במה שאת מייחסת לו. הילה יקרה, אני חושבת שאת משתדלת וזה לכשלעצמו ראוי לציון ולשבח, אך אינך שמה לב שאת מביאה את אותה התייחסות וחשיבה ומכאן פחות או יותר נותרת עם אותה בעיה. כתבת שבדיאלוג עם גופך, את מוצאת .."שהוא תמיד אומר שהוא רוצה המון המון שוקולד" - טעות יקירה. זה הראש זה לא הגוף. כמה הודעות למטה כתבתי תגובה תחת הכותרת "להבחין בין הקולות" - ממליצה לך לקרוא אותה. הילה, אני לא חושבת שהתנסית עדיין בשחרור אמיתי מהראש הדיאטטי ומהדיאטה. מה שאת מתארת הם מאפיינים בולטים של גישה דיאטטית. לדעתי עלייך לחוות כלים שילמדו אותך חופש אמיתי מהו. ומתוך החופש הזה, מקומו של השוקולד יקטן פלאים והוא יחזור למקומו הטבעי כמו כל מזון אחר.. כרגע, זה לא נראה המצב. לא קל לעבור שינוי תפישתי לבד, אנו כ"כ שבויים בדפוסי החשיבה המקובעים שלנו עד שקשה לנו להבחין בהם כבעיה, הם נראים בעינינו הכי טבעיים והכי נכונים ואפילו היחידים. ממליצה לך להתנסות בתהליך מובנה עם ליווי כך שתוכלי לחוות למידה חדשה (ולא רק מקריאה אלא מתוך כלים מעשיים), לפתח רמת מודעות גבוהה יותר ומיומנויות חדשות תוך הכוונה ומשוב. תודה על המילים החמות והפרגון בתחילת הודעתך. שלך לאה פינטו

היי הילה ,רק עכשיו קראתי את הודעתך וחיממת לי את הלב. אני רוצה להוסיף לדבריה של לאה. התוספת שלי באה יותר מעולם של טיפול גוףנפש בו אני מתמחה. מניסיוני, אכילת כמות גדולה של מזון כמו שוקלד יכולה להעיד על דרך התמודדות בעתית עם צרכים רגשיים שלא קשורים ברעב ביולוגי. צרכים כמו ביטוי רגשי, מגע חברתי,מנוחה או הרבה אחרים רוצים לעלות על פני המודעות שלך ולזכות בהכרה ואם אפשר גם במילוי. הבעיה היא שהגנות שלנו לא תמיד מאפשרות להם להגיע אליך, הן מאמינות שאת לא יכולה/רוצה לפגוש אותם ולכן מסיטות את תשומת הלב שלך אל מזון כך שלא תפגשי אותם. כשאת אוכלת שוקולד את לא יכולה להיות במגע למשל עם עצב או כעס או עייפות וכמובן שלא יכולה לעשות שום דבר בנוגע לרגשות אלו. אכילה, מפעלה את אזור הלסת והגרון דבר שעשוי לתת מענה חלקי לכעס שלא בא לידי ביטוי או לתחושת נזקקות ורצון בנחמה שיושבת תדיר באזור הפה.(כתינוקות מה שהרגיע אותנו זה שד/בקבוק/מוצץ). לכן, כשיש מצבים רגשיים ,מנסות ההגנות שלנו להסיט אותם לעבר הפה כדי להרגיע. הבעיה היא שהתנהגות כזו לא באמת עוזרת לרגשות להרגע ולכן שורה אחת של שוקולד לא מספיקה כי הגופנפש שלך בכלל לא רצה שוקלד אלא נחמחה אחרת וכשהשוקולד נגמר הוא רוצה עוד ועוד ועוד.זה, יחד עם תחשות האשמה והחסך שאת כופה על עצמך והבטחה שיותר לא יהיה מוצץ/שוקולד עלול לייצר מחול שדים . שוב תודה על הפירגון ועל הרעיון של כתיבת ספר עם לאה. מחשבה יפה שבהחלט כדאי לאמץ אותה. בברכה, בלה

שלום אני שוקלת 85 קילו גובה מטר 55 אני ניסיתי מליון דיאטות ולא הצלחתי אני כבר מיואשת ולא יודעת מה לעשות תעזרו לי בבקשה ותייעצו לי בשביל להוריד במשקל מהר וטוב בתודה ש..

לאה ובלה בוקר טוב , אני התכוונתי לשינוי וההתפתחות במחשבה וההתעסקות עם האוכל ומקומו בחיינו . תודה רבה על התשובה. רות

שלום רות , השינוי בצורת מחשבה שקורה לך תוך כדי עבודת מודעות הוא שינוי שנבנה בהדרגה. את מתחלה להבין שהדרך בה פירשת את המציאות הייתה מוטעת ובוחרת לפרש את המציאות אחרת .ברגע שזה קורה הרגשות , התגובות והבחירות שלך משתנות. בחירות המזון הופכות להיות שונות כי תפיסת המציאות משתנה.השיקולים הם אחרים ולכן גם הבחירות אחרות. לדוגמא כשאת ילדה בת 10 מערכת השיקולים שמנחה אותך לדרך בה צריך לבזבז את הכסף שיש ברשותך משתנה מאד כאשר את מתבגרת והופכת להיות אמא לילדים בעצמך. עצם העובדה שגדלת והסטטוס שלך השתנה גרם לשינוי בתפיסת המציאות וזה הוביל לבחירות אחרות. כשאת מנוהלת על ידי חלק שמן בתוכך מערכת השיקולים שלך היא מסוג מסוים כשאת הופכת להיות מנוהלת על ידי החלק הרזה שבתוכך כל זה משתנה לחלוטין פתאם המציאות נראית אחרת לגמרה. מקווה שזה הבהיר לך. אם לא תמשיכי לשאול

והאם יש לשיטה גם דרך להתמודד עם אכילה כפייתית. דהיינו אני מזהה בודאות שאני אוכלת מתוך רעב רגשי אך זה חזק ממני. האם יש לשיטה המלצה לדרך התנהלות מול רעב רגשי?

בוקר טוב דפנה. "הרזייה ללא דיאטה" היא גישה שנלמדת תוך כדי תהליך. אין מוסד או מסגרת שמלמדת את השיטה, כרגע, ישנם אנשי מקצוע מעטים שעובדים עם הגישה הזו. דפנה, כל השמנה מתפתחת על רקע רגשי (למעט מקרים פתולוגיים). ילדים, מבוגרים, גברים ונשים - כולם. אצל כולם, ההשמנה מתפתחת כשאנו מנסים להגיע להקלה רגשית באמצעות המזון. זה יוצר מצב בו הגוף שלנו מקבל, פיזית, עודפי אנרגיה שמאוחסנים ברקמת השומן. יחד עם זאת חשוב לזכור שאכילה רגשית היא מנת חלקנו, כולנו, רזים ושמנים כאחד, הרי גם הרזים לא אוכלים אך ורק מתוך רעב ביולוגי. ובכל זאת, ההבדל הוא במינון וביסוס מנגנוני התמודדות. מכאן שאת נוגעת בנקודות רלוונטיות לכל הרזייה ולא הייתי ממהרת לכנות זאת "אכילה כפייתית". בכלל, תיוגים עושים לי רע, כי יש להם נטיה לקבע את בני האדם במקומם. כשהחלטתי שעם דיאטות אני לא עובדת, היה זה משום ההבנה שכל דיאטה המכוונת לשינוי התנהגותי, עובדת על הסימפטומים ולא על הגורם האמיתי. ואם כך, אין לה תוחלת. גישת ההרזייה ללא דיאטה מטפלת בגורמים האמיתיים ולא בסימפטומים. ולמען הסדר, אסביר ש: הסימפטומים הם - אכילת יתר ועודף משקל. הגורמים הם - הדיאטה (כן, כן, היא בהחלט אחד הגורמים להשמנה), דפוסי חשיבה ועולם הרגש. חשוב להבין ששלושת הגורמים קשורים זה בזה. לכן, בתהליך שאני מנחה, אנו עובדים מבפנים החוצה ולא הפוך. עובדים על הגורמים עצמם. הולכים אל ה"שיבר" הראשי ולא מתעסקים בקוסמטיקה. כפי שאני מתרשמת מאופן הצגת שאלתך, יש לא מעט אמונות תוקעות בדרך חשיבתך, החל בתיוג וכאלה באמירה "...זה חזק ממני" . אלה הם דפוסי חשיבה שמממשים את עצמם וככל שאת משתמשת בהם יותר כך גובר כוחם עלייך. זוהי דוגמא למקום עליו יש לעבוד. זוהי דוגמא לצורת חשיבה שצריכה להשתנות. כרגע אין לך שום בסיס לחשוב אחרת, כי כל החשיבה שלך (כמו החשיבה שלי ושל כל אחד אחר) היא תוצר של נסיון עבר ופרשנויות. כדי לייצר משהו חדש ומקדם, יש לצבור נסיון חדש, באמצעות כלים חדשים. לסיום, דעי: אכילת יתר היא תגובה לרגש. ורגש הוא תוצר של חשיבה. אם את רוצה לנהל את האכילה שלך טוב יותר, למדי לנהל את מחשבותייך ובאמצעותם את רגשותייך. יחד עם זאת, תופעה מענינת היא לראות כי אצל רוב המתאמנים שלי, נפח האכילה הרגשית מצטמצם באופן משמעותי מבלי שנבחן איך להתמודד עימו כלל. זהו תוצר של שינוי המיקוד. דפנה, מצבך נראה לי הרבה פחות דרמטי ממה שהוא נראה בעינייך. יש מענה ויש דרך. והדרך הזו...היא אפילו מרתקת ומהנה. מקווה שתצאי מעודדת ומסופקת מתשובתי. מאחלת לך (וגם לי) יום מוצל ומרענן שלך לאה פינטו

שלום רב האם השלב הראשון שעוד לפני ה"להרפות " שלב ההתעמקות בכדי להגיע לתובנות גורם לחשוב או להתעסק בינהשאר במחשבה על האוכל (מה שקורה בדרך כלל בדיאטה)? מקווה שהשאלה שלי בהירה מספיק. רות

שלום רב, אם הבנתי אותך נכון את שואלת האם כשמרשים לעצמנו לאכל הכל פתאום אוכלים הרבה יותר מידי? האם לזה התכוונת?

בוקר טוב רות תובנות מתפתחות תוך כדי תנועה ולאורך כל התהליך. בתהליך האימון להרזייה ללא דיאטה המיקוד אינו באוכל אלא בעצמנו - בגוף, בקוגניציה וברגש. לרוב, מי שנכנס לתהליך זה, מגיע עם ראש מאוד דיאטטי ששם פוקוס חזק מאוד על המזון - אחת הטעויות הגדולות, בעיניי, בגישת הדיאטה. תפקידי כמלווה בתהליך כזה הוא לשנות את המיקוד ולרכז עשייה בזירת ההנעה האמיתית. המיקוד המחשבתי במזון כמוהו כהעברת אחריות למשהו חיצוני לנו. למזון אין כח בפני עצמו אלא רק כח שאנו בחרנו לתת לו. כשאנו פועלים מתוך מקום של הגבלה והמנעות, אנו מגבירים את להבת התשוקה והאובססיה שמלווה במחשבות טורדניות על מזון. כשפועלים ממרחב של שפע, הכל מותר באמת (עם דגש על "באמת") - אנו לא מטרידים את עצמנו בהתעסקות המציקה הזו. אחת התוצאות החשובות של תהליך זה היא בניית מערכת יחסים חדשה ושונה עם המזון. מזון מפסיק להיות מקור למתח ולמאבק. מזון הוא רק מזון וזמין לנו מכל סוג ובכל עת, מזון הוא מקור להזנה ולהנאה. ז"א שתהליך מוצלח לא רק מביא אותך אל הגוף הרזה והנוח אליו את שואפת אלא גם מייצר סביבה של שקט ורוגע סביב מזון....כמו אצל אנשים רזים באמת. תוצאות פיזיות חיצוניות יציבות שהם נגזרת של תשתית פנימית חדשה ויציבה שכוללת התייחסות אחרת לגוף, לעצמך, למזון. בדיאטה, קיימת התחושה של "או ואו" (או אוכל או גוף רזה) בהרזייה ללא דיאטה, יש "גם וגם" (גם אוכל וגם גוף רזה). מקווה שבכל זאת הצלחתי להבין למה היתה הכוונה. אם לא, האירי את עיניי. יום נעים וצונן. לאה פינטו

לאה תודה על תשובתך ! בתשובה למה ששאלת : ההבנה והידע שלי בנוגע למה שעלי לשנות הם : שעלי להתיחחס בכבוד לגופי, וללמוד לקבל אותו, להקשיב לו ולצרכיו. וללמוד לאכול על פי תחושות של רעב ושובע. בפועל אני לא מצליחה לעשות זאת. אני אוכלת מבלי לחשוב ובלי להקשיב לגוף שלי ולצרכיו. אשמח לקבל הכונה כיצד אוכל לעשות זאת.

בוקר טוב רחל ותודה על תשובותייך. בשביל ליצור שינוי תפישתי ומתוכו שינוי התנהגותי עלינו לרכוש כלים חדשים ולמידה חדשה. כדי לייצר משהו חדש, עלינו להביא מתוכנו משהו חדש. זה מה שאנו לומדים לעשות בתהליך אימון של הרזייה ללא דיאטה. לא ניתן לממש תהליך כזה על בסיס טיפים כאלה ואחרים זו תהיה עבודת טלאים מתישה. הדרך המהירה ביותר היא הדרך הארוכה. בתהליך הזה, אנו בונים את המודעות העצמית הרלוונטית בנוגע למה מנהל אותנו - זה אחד הדברים החשובים, בנוגע למהו הדבר החדש או הדברים החדשים שעלינו להביא בצורת החשיבה וההבנה, בנוגע לכלים שכן עובדים בשבילנו וכ"ו. כרגע, את רוצה לפעול ממרחב חדש שבו את מכבדת את צרכייך הפיזיים והרגשיים אך באופן מאוד לא מודע את פועלת מאותו מרחב שהנחה אותך עד כה. זו הסיבה שאני תמיד אמליץ על ליווי כי כ"כ קל לנו ליפול לבורות של עצמנו בלי להבחין שאנו שם. את מבינה, שאת הרי לא סתם לא מצליחה, יש בך חלקים מתנגדים מסיבות שונות ומגוונות. והחלקים המתנגדים הללו הם דפוסי חשיבה שמניעים אותך לעשות אחרת. אלה שניהלו אותך עד כה. ה- doing שלנו הוא נגזרת 1:1 של ה- being שלנו. זה אומר שקימות בתודעתך מחשבות שנותנות לגיטימציה מלאה לעשיה הנוכחית שלך. עד שהן לא תשתננה, שום דבר לא ישתנה באמת. אולי תוכלי מדי פעם, להפעיל שררים וכח כדי להתנגד להן אך הן שם והן מנהלות אותך. כל שינוי חיצוני (התנהגותי) ללא ביסוס תשתית פנימית, לא יחזיק מים. כרגע, את מחוברת לרעיון של הרזייה ללא דיאטה וטו לא. זוהי גם התחלה אך רק תחילתה של התחלה, יש דרך לעשות כדי להגיע לידי ישום. בהצלחה רבה שלך לאה פינטו

לבלה ולאה היקרות ! אני מאוד מאמינה בדרך שלכן. בשנים האחרנות עשיתי הרבה שינויים בתפסותי והתיחסותי לעצמי ולחיי. אני מאמינה שאני יודעת אלו שינויים נוספים עלי לעשות בנוגע להתיחסותי לגופי, ומהי הדרך לההפך לרזה טבעית ולהשיל את עודף המשקל הגדול שיש לי כיום. הבעיה שלי היא שלמרות ההבנה והידע, אני לא מצליחה לעשות שינוי זה בפועל. אשמח לשמוע מכן תובנות רעיונות ועצות כיצד אוכל להתקדם.

שלום רחל וברוכה הבאה לפורום הרזייה ללא דיאטה. ראשית, יופי לדעת שאת מגיעה ממקום ש: 1. אינו חושש משינויים 2. רואה בשינויים סוג של אתגר חיובי 3. מבין ששינוי מתחיל מבפנים 4. ולא פחות חשוב, אם לא הכי חשוב, חווה הצלחה בתהליכי שינוי.. אני מבינה שלאור ההתפתחויות שחווית בשנים האחרונות, את מרגישה שרמת המודעות שלך עלתה ומכאן שאת יודעת מה עלייך לעשות. אני לא יכולה להיות בטוחה בזה ב- 100%. יש משהו שאת כנראה לא כ"כ מזהה. האם תוכלי לפרט קצת, בנוגע ל: 1. מהי ההבנה והידע שלך בנוגע למה שעלייך לשנות? מה, לידיעתך, עלייך לשנות? 2. מה בדיוק לא מצליח? איפה את רואה את אבני הנגף? מה את עושה שלא עובד? רחל, גישה ושינוי תפישתי אינם נבנים על עצות. זהו תהליך ואת ודאי יודעת. אין ספק שאם את לא מצליחה לייצר מציאות חדשה, יש משהו בגישתך שמקשה עלייך. משהו באופן שבו את רואה את הדברים. גם לאחר שזיהינו אותו, עדיין יש דרך שעלינו לעשות כדי לשנות אותו. החיים עצמם הם תהליך, תהליך של התפתחות וצמיחה מתמדת. כל תהליך של צמיחה והתפתחות מתאפשר אודות למידה חדשה וחוויות חדשות. הרשי לעצמך להמשיך ללמוד דברים חדשים והרפי מנקודת המוצא שאומרת כי את, שכבר עשית שינויים בחייך, אמורה גם לדעת איך לשנות את מימדי גופך. נסיונך החיובי יהווה תמיכה לתהליכי למידה חדשים ונוספים בחייך. אשמח לשמוע תשובותייך לשאלות שהעליתי. יום ממוזג ונעים שלך לאה פינטו

רציתי לשאול אם השיטה של הרזיה ללא דיאטה הוא משהו שאתם פיתחתם והמצאתם או שזה שיטה שקיימת ואם כן מעניין אותי מי המציא והאם יש ספרים שאני יכולה לקרוא. אני מאד מתעניינת. תודה. ענת.

שלום רב לך. את הגישה פתחו שתי פסיכותרפסתיות אמרקיאות בשם גיין הרשמן וקרול מונטר יש להן מרכז הנקרה "להתגבר על אכילת יתר "והן כתבו מספר ספרים בנושא. על הבסיס של הגישה שלהן התפתחו זרמים שונים ומגוונים של גישת הרזיה ללא דיאטה כאשר העקרונות דומים אבל כל מטפל מוסיף את הפיתוח שלו. ספר טוב בנושא בעברית שאני מכירה נקרא לא עוד דיאטה של סוזי אורבך. כל אחת מאתנו הוסיפה את הגישה שלה לנושא.לאה משלבת את נושא האימון בגישת הרזיה ללא דיאטה ואלו אני משלבת פסיכותרפיה ממוקדת גוף. מקווה שעזרתי.

ערב טוב ענת. אני באופן אישי הגעתי לגישת הרזייה ללא דיאטה באמצעות תובנות אישיות שגרמו לי להתחיל לראות בילדי ובבעלי הרזים מודל. עם כל הידע המדעי והביולוגי (שני תארים ונסיון) שהיה ברשותי עד אז, לא הצלחתי להביא את עצמי אל השקט והשלווה, אל הגוף הרזה והנוח, אל יחסים בריאים וטבעיים עם מזון. היה ברור לי שמשהו כאן בגישה שלי לא נכון, משהו בדרך החשיבה הזה לא עובד. שהרי אם המציאות שלי ממחזרת את עצמה ואין אני מגיעה אל השינוי המיוחל ונשארת שם, משהו חייב להיות קלוקל בצורת החשיבה שלי. עדיין לא ידעתי מה, ובכל זאת החלטתי לשחרר לחלוטין ואפילו לקבל את גופי כפי שהוא (12 ק"ג עודפים, אז) ולשחרר את עצמי ואותו מכל מגבלה שהיא. מבחינתי זה היה להפסיק לדפוק את הראש שוב ושוב בקיר ולצפות שהראש לא יכאב או לחלופין שאצליח לעבור דרך אותו קיר. משהו התחיל לקרות כשבמקביל התחלתי ללמוד מהרזים באמת. התחלתי בדיוק כמותם, לתת לגוף שלי להנחות אותי בלי לחץ ובלי פחד פן אשמין. שאלתי, התענינתי, חקרתי מה מנהל את האכילה שלהם, מהם ההבדלים האמיתיים בינינו? בהתחשב בעובדה שהם לא חיו על סוכרזית, לחם קל וחלב רזה - היה ברור שיש שם משהו אחר. וגנטי זה לא, כי גם אני ...פעם, מזמן, הייתי אדם רזה (לפחות עד הנעורים ואולי קצת אחרי). הק"ג שסרבו להפרד ממני במשך מספר שנים, התחילו לנשור בקלילות ובעיקביות. הייתי די בשוק, אני חייבת לציין. את מבינה, בחיים לא חשבתי ולא הרשתי לעצמי אפילו לחלום (מסתבר) על ללבוש מידה 38. הייתי בטוחה שזהו, נגזר עלי, אחרי שנים של דיכוי גופני (אני הייתי האקורדיון בה- הידיעה עד שהתעייפתי) לשאת את ההשלכות. ופתאום, בלי מוצרי דיאט ולייט, בלי ספירת קלוריות והתחשבנויות. ההיפך מתוך חופש ומרחב, הצריכה שלי הצטמצמה בקלות ואיתה ההיקפים. פתאום אני שומעת את עצמי אומרת "לא בא לי" לכל מיני מזונות שהיו על תקן אובססיה בעבר. למרות שזה קרה לפני מספר שנים, אני עדיין מסוגלת להתרגש מעוצמת הגילוי. עוצמת השחרור וההנאה. בכל אופן, התובנה המרעישה היתה שבעצם מאוד טבעי לנו להיות רזים, ככה נולדנו, לזה נועדנו, לזה גופנו מתוכנת. ובעצם במקום לנסות כל מיני מניפולציות יש פשוט לזרום איתו. שיתפתי את בלה בחוויה והיא חשפה בפני את התיעוד הספרותי שנתן לגיטימציה מלאה לכל מה שחויתי ולא היה לי קל להסביר, אפילו לעצמי. כך שלאחר שקיבלתי את הסימוכין המדעי לכך (שהרי אני אדם קונבנציונלי מטבעו...יש מי שיצחק עכשיו), התחלתי לבנות את התוכנית שלי ולעבוד עם קהל. כפי שבלה כתבה, יש גישה ויש דרך. יש מספר אנשים שמשתמשים בגישת ההרזייה ללא דיאטה - מעטים מאוד עדיין, והם מגיעים מפרופסיות שונות ולכן יצרו התאמה לתפישת עולמם המקצועית אני אישית רואה באימון (coaching) מתודיקה יעילה ביותר ליצירת שינויים ולכן מן הסתם התוכנית שלי מבוססת על גישת ההרזיה ללא דיאטה ומשתמשת במתודיקת האימון לצורך הישומי. חשוב להבין שגישת ההרזייה ללא דיאטה איננה רק פרקטיקה טכנית, היא תובעת בהכרח שינוי תפישתי וקוגנטיבי. מתודיקת האימון רואה בהתנהגות שלנו פועל יוצא, נגזרת, של עולם החשיבה ומערך האמונות הפנימי שלנו. לכן, על מנת לייצר תוצאות יציבות עלינו לערוך את השינוי מבפנים...הביטוי החיצוני לא יאחר לבוא. תודה לך ענת שעוררת אצלי נוסטלגיה נעימה. ברוכה הבאה לפורום ואיחולי דרך צלחה. שלך לאה פינטו

אני מרגישה חסרת אונים בגל השומן אני שוקלת כ-57 ואני בת 15 אני לא בולמית אבל מרוב יאוש אני אוכלת רק בערב ומשתדלת שלא להקיא אני אשמח מאוד שתעזרו לי:(

שלום רב. את חייבת לשוחח עם הוריך ולשתף אותם בתחושות שלך עליך לקבל יעוץ מסוג כלשהו עדיף יעוץ נפשי המשולב עם יעוץ תזונתי כדי שמצד אחד יקלו עלך את התחושות הרעות שיש לך לגבי עצמך ומצד שיני ילמדו אותך איך לאכל בריא ונכון. גיל 15 הוא גיל מאד קשה ומבלבל וגיל עם סיכון גבוה להתפתחות הפרעת אכילה אז אל תחכי פני לטיפול. בלה

שלום בלה ולאה. לפני 3 שנים הייתי בעודף משקל של כ-45 קילו. זה התחיל בילדות על רקע גנטי ובעיות הורמונליות והמשיך עם עוד סיבות... נואשתי מדיאטנים, רופאים, תפריטים, טיפולים וכלום גם לא הצליח. ואז מתוך הרמת ידיים באה הישועה, ככה לבד רזיתי 200 ג' בשבוע ואחרי שנתיים בדיוק באותו קצב, השלתי 35 ק"ג. היום כמובן אני יותר מודעת ועושה ספורט. אבל החשוב הוא שלמדתי להקשיב לגוף שלי: מתי אני רעבה, מה לאכול, כמה לאכול, באיזה שעות לאכול וכו'. אני גם מרגישה טוב, בדיקות הדם מצוינות ונשארו רק 8 ק"ג להוריד... אני לא הולכת לפי תפריטים, כי ברגע שאומרים לי מה לאכול ומתי זה כבר נועד לכשלון! בקיצור, המצחיק שאני עדיין מגלה תופעות על הגוף שלי ולומדת אותו עם השינויים. רציתי לשאול משהו דווקא מבחינה בריאותית ולא קלורית כמובן. עד לפני שנה לא אכלתי פירות ועכשיו נורא בא לי. כשחם יש לי פחות תיאבון והפרי מרווה ומשביע אותי. השאלה לא לגבי איזה פרי אלא לגבי הכמויות. מה קורה שחלק גדול מהיום מתבסס רק על פירות ? זה לא בנוסף לאוכל אלא במקום... כמובן שהסוכר תקין. תודה על עצתכן והתייחסתוכן.

קורל היקרה. סיפורך הוא דוגמא מובהקת לאיך הרזיה ללא דיאטה אכן מביאה לתוצאות. את מספרת שדווקא אחרי שהפסקת להקשיב למומחים חיצוניים והתחלת לכבד את גופך ירדת יפה מאד במשקל. אז גילית את הדרך הנכונה אבל את עדיין לא בטוחה וצריכה אישור של מומחים שזה נכון עבורך. מנקודת מבטי זה בסדר גמור לאכל פירות כי זה מה שכרגע גופך זקוק אני יודעת את כל המידע על חשיבות הגיוון אבל מאמינה בכל ליבי שאם את באמת מקשיבה לגופך הוא יכוון אותך בסופו של דבר גם למזונות אחרים . אז תמשיכי לעשות מה שאת עושה אבל אל תשכחי כל הזמן לבדוק האם באמת זה מה שגופך מבקש ואולי כבר יש לו בקשות נוספות. בברכה, בלה

בוקר טוב, גם אני חושבת שאם הגוף רוצה להחליף אוכל מוצק במזון קל קר ומרווה - צריך ללכת על זה ולא לאכול דברים אחרים. הרי חלק גדול מהירידה במשקל ובעיקר ההרגשה הטובה (פיזית) נובעים מזה שאני אוכלת רק כשאני רעבה ורק מה שאני רוצה וחושבת שצריך. היום נשקלתי וראיתי שאני לא עולה במשקל עם השינויים כך שאני מרגישה עוד יותר בטחון בדרך שלי.

אני בת 36, גובה 1.57 שוקלת 83 ק"ג. העלייה הדרסטית במשקל החלה אצלי אחרי הלידות ומאז קשה לי לרדת במשקל.השאלה שלי היא איך אני "אוספת" את עצמי למצב של הרגלי אכילה חדשים והקשבה לגוף? זה הקושי העיקרי שלי, מבקשת לשמוע עיצות..

טלי היקרה שלום רב. בשאלתך יש הנחת יסוד שעליך לאסוף את עצמך כלומר לעשות משהו קשה שאת לא במיוחד ששה לקראתו. הנחת יסוד מסוג זה עלולה להשאיר אותך במקום שאת נמצאת בו ולהפוך לאמונה שמגשימה את עצמה. אם נסכתל על העובודת שאת מתארת אז נראה שאכן יש לך עודף משקל שהתחיל אחרי הלידות ,כלומר משהו סביב נושא ההריונות והלידות יצא מאיזון ונשאר לא מאוזן. זה יכול להיות הרבה דברים כמובן בכל מיני רבדים - פיזיים, רגשיים, התנהגותיים, קוגנטיביים . הייתי מאד שמחה לעזור לך אבל אני לא נוהגת לתת עצות חסרי תוכן שמימלא לא יעזרו לך . לכן אשאל אותך. מה בידיוק את צריכה מאתנו? איך נוכל לעזור לך לאסוף את עצמך? תשאלי את עצמך את השאלות האלו וכשיהיה לך ברור ומגובש תבקשי. אם אוכל לעזור אעשה זאת בשמחה רבה. בברכה, בלה

לפני כמה זמן כתבתי כאן שיש לי בעייה רצינית עם אוכל ואת אמרת לי לפנות לטיפול בהפרעות אכילה. הייתה לי השבוע דיאטנית וגם היא הפנתה אותי לטיפול כי היא אומרת שיש לי אנורקסיה. אני באמת לא מרגישה אנורקסית כי זה פשוט עובדה שכל פעם שאני יותר מדי יורדת אני מעלה את זה בעצמי- משהו שאנורקסיות לא עושות. אני פוחדת ללכת לטיפול כי הם בטח יגידו לי לעלות מלא במשקל. אני לא יכולה איכשהו להבין איך השיטה שלכם עובדת ולאכול ככה?

שלום רונה היקרה. חסרים לי הרבה פרטים כדי שאוכל להתיחס בצורה מקצעוית. אנורקסיה מגודרת על פי פרמטרים רבים . כמו בכל דבר יש אנורקסיה חמורה ויש אנורקסיה קלה שעלולה להפוך לחמורה . אם דיאטנית התרשמה שיש לך הפרעת אכילה אני מציע שתגיעי לאבחון של איש מקצוע. המטרה בטיפול היא לא לעלות אותך במשקל אלא לעזור לך לאכל בריא ונכון.

שלום אני בת 20 שוקלת 70 והגובה שלי מטר 68 . אני רוצה לרדת במשקל ולא יודעת איך איזה דרך אפשר לרדת במשקל אני לא שמנה אני מלאה . ואני עושה הילכות מתמידות

שלום חניתה. אשאל אותך מספר שאלות. 1 מה בידיוק את רוצה? 2 איך אנחנו יכולות לעזור לך להשיג את רצונך? חשוב לי להבין כדי שאוכל לכוון אותך.

שלום לך.. שמעתי כאן באתר על כדור בשם רדוקטיל שהתפקיד שלו לדכא תאבון ואת האמת אני מאוד מעוניינת להשתמש בכדור הזה.. ואיני יודעת כיצד לבקש אותו מהרופא כי יש לי עודף משקל של 6-7 קילו בערך...ולא נירא לי שהוא יתן לי מרשם לעודף משקל כזה ורציתי לדעת כיצד הוא עולה.?

שלום רב 1 אני מחפשת שחקנים /אנשים מעל 70 ק"ג המעונינים לשחק בסרט קולנוע נא לשלוח ק"ח ותמונה למייל [email protected]

דברתי איתך לפני חודשיים וחצי בערך וספרתי לך שאני לא יורדת במשקל אני 1.66 ושוקלת בין 66-68 - אני אוכלת נכון לא מרעיבה את עצמי אוכלת לפעמים גם בלילה כי היום שלי קצת הפוך עשיתי עד לא מזמן קיק בוקס וכרגע שוחה כל יום ואני פשוט לא יורדת במשקל אפילו גרם , מפנקת תצמי מדי פעם וממש עושה את זה לאט - ממש אורח חיים בריא כמו שאת אומרת אבל הירידה לא מגיעה מה עושים? ( ואני בת 26 אם זה משנה) מה יכולה להיות הבעיה זה ממש מספר קילוגרמים אחרונים שמסרבים לרדת

שלום ל"אני". סביר להניח שאכן שוחחנו, איתך הסליחה אבל אני לא זוכרת את כולם. עם כל רצוני לעזור, גם כאן אהיה מאוד כללית, כיוון שאינני מודעת לפרטי המקרה שלך, אני ניזונה אך ורק מהנתונים שאת מעלה ומהפרשנויות שלך. ומתוך המגבלה הזו, אנסה להאיר את דרכך ככל שאוכל. ראשית את ההרזייה שלנו איננו מודדים במאזני השקילה אלא בהיקפים. בעיקר כשמשולבת פעילות גופנית בסדר היום שלך. מאזני השקילה מאוד רגישים למסת השריר ותכולת המים בגוף והרבה פחות למסת השומן. כיוון שאת מסת השומן ברצוננו לצמצם וכיוון שהיא מרוכזת בשכבה תת עורית, נחווה את השינויים בהיקפי הגוף. על המשקל ניתן לצפות במאות גרמים בודדים (תלוי גם ברמת הדיוק והכיול של מאני השקילה). קראי את תגובתי לקורל (כמה הודעות מעלייך). אז כפי שאני מבינה את אינך שבעת רצון מההתקדמות בין אם מדדת אותה נכון ובין אם לאו. וחוששת שהגוף לא מגיב לך. כשהגוף לא מגיב בהרזייה, זה יכול לקרות משני טעמים עיקריים: 1. הגוף מאוזן על מימדיו האידיאליים - ז"א שאת כבר נמצאת במשקל הגוף הטוב והבריא ביותר עבורך. ואם את אכן שם ורוצה להמשיך לרזות, זה יכול להעיד על ראיה לא ריאליסטית בנוגע למשקלך וכאן גישת האכילה האינטואטיבית לא כ"כ תעזור (כי היא מסייעת לך להגיע למשקל האידיאלי). ממקום זה, את יכולה לעסוק בעיצובו וללמוד לקבל את עצמך באהבה רבה. 2. אינך עוברת את התהליך הנכון. שיחה אחת בינינו ותכתובת מייל בפורום איננה תחליף לתהליך אישי. המיקוד החזק שלך במה שהגוף אמור לעשות, גובר על המיקוד של מה שאת יכולה לעשות למענו. אינני יודעת עד כמה את יודעת לזהות את דרגות הרעב השונות, את דרגת הסיפוק שלך ממזון, את רמות השובע השונות. אינני יודעת עד כמה את משוחררת עם מזון, עד כמה את אכן מבחינה בין רעב רגשי לרעב ביולוגי וכ"ו. אני בהחלט מודעת להשפעת הפרשנות שלך - לא בהכרח מה שאני קוראת לו רעב, זה הדבר אליו את מתכוונת. זה משהו שמתאמנים ולומדים אט אט לזהות. יותר מכל, נראה לי שאת ממוקדת מאוד בשומנים שלך, בק"ג העודפים. זה בעייתי בתהליך הרזייה ללא דיאטה. נדמה לי שאת פועלת מתוך סוג של מתח ולחץ ופחות מתוך אופטימיות ואמונה שהגוף הוא אכן הפרטנר שלך לתהליך. נדמה שהראש הדיאטטי עדיין שולט במחוזות תודעתך. סליחה מראש אם אני טועה אך זוהי תחושתי. לגילך אגב אין שום משמעות. ללחץ ולחששות יש הרבה מאוד משמעות. כשאנו פועלים מביאינג של שמנים, קשה לנו לייצר משהו חדש באמת. בבקשה קראי את קורל. אני מקווה שתשובתי לא גורמת לך אכזבה אלא דווקא מאירה כי זו הכוונה. שלך לאה פינטו

שלום, למה כוונתכן בהרזיה ללא דיאטה? הרזייה רק על ידי ספורט? אפשר לאכול בצורה מסודרת ולא לקרוא לזה דיאטה. אשמח לשמוע מכן איך אפשר לרזות בשיטה שלכן.

היי נירה. אני מבינה שהמושג של הרזיה ללא דיאטה חדש לך . אני מציע לך לשוטט בפורום שלנו לקרוא את השאלות והתשובות על מנת להתרשם ולהבין קצת במה מדובר. לא מדובר בספורט וגם לא באכילה מסודרת מדובר על משהו הרבה יותר רחב, מדובר על תפיסת עולם פירוש של מציאות של נושא האכילה. שיטת הרזיה ללא דיאטה היא הפוכה לשיטת הדיאטה. בעוד שדיאטה מדברת על חסך גבולות והמנעות הרזיה ללא דיאטה מדברת על הקשבה לגוף רשות מלאה לאכל הכל ואמונה ביכולת של הגוף לחזור למצב טבעי ומאוזן בשבילו. זו גישה העובדת על מודעות עצמית ברמה של התודעה שלנו ומשלבת עבודה על הגוף ועל הנפש במקביל. מקווה שזה ענה לך ואם יש לך עוד שאלות את מוזמנת לשאול.

הומלץ לי ע"י רופא לב לקחת אומגה 3. גם להרגעה. על הקופסא האורגנלית מומלץ לקחת 3 עד 5 כדורים של 1000 מ"ג ליום. האם האומגה 3 משמין?

הפנה את שאלתך לפורום לתזונה קלינית

לאה ובלה היקרות שלום. שמי שירה, ואני עוד מעט בת 17, סובלת מאז הילדות מהשמנה, אמנם לא קיצונית מאוד, אבל זה בכל זאת מאוד מאוד מפריע לי (אני מרגישה כל כך כבדה ומגושמת, וסובלת מעייפות ומחוסר ביטחון עצמי). בשנה האחרונה התחלתי לקרוא הרבה ספרים שעוסקים בחשיבות התודעה בכל סוג של ריפוי או שינוי אמיתי ומהותי. אני חושבת שאני מבינה למה הכוונה ב"הרזייה ללא דיאטה" ואני גם מאוד מאוד מאמינה בזה, אני מבינה שאין שום דבר חיצוני שאין לו קודם כל ביטוי פנימי בחשיבה שלנו. הבעיה העיקרית שלי (למרות שאני לא מנסה לזרוק את האשמה על אחרים) היא אמא שלי. היא לא מאמינה בדרך המחשבה הזאת וכל הזמן רק יורדת עליי ואומרת לי שאני צריכה לסגור את הפה ולפעמים פשוט לצום. הגעתי למצב שאני לא יכולה לאכול כלום בנוכחותה, ומחפשת דרכים לאכול במקומות שהיא לא תראה אותי. אני יודעת שזה לא צריך להיות ככה, אבל אין לי כוח לריב איתה כל היום. אני מרגישה שאני צריכה עזרה מקצועית וליווי אישי, אבל אני לא מסוגלת לממן אותה בעצמי, והיא מסכימה לממן עבורי רק קבוצות תמיכה "רגילות" ששם עסוקים כל היום בספירת קלוריות, בטענה שכל שאר הדברים הם פשוט "עבודה בעיניים" על אנשים. מצד אחד אני לא יכולה להכריח אותה לחשוב כמוני, אבל מצד שני אני מרגישה שנגמרו לי כל האופציות, כי אני לא מוכנה להיות שוב בקבוצת תמיכה!!! האם אתן יכולות לתת לי עצה או להמליץ לי על ספר שיוכל לעזור לי לעבור את הדרך הזאת לבד? תודה מקרב לב!!! שירה

שירה שלום, אני ממליצה לך בחום לפנות לWINLIFE יש להם תוכנית לאורח חיים נכון דהיינו כושר גופני,יעוץ תזונתי וסדרת הרצאות בנושא בריאות. הם נמצאים בוינגייט בהצלחה

שלום איריס אני קוראת את הפנייתך ולא בטוחה שהבנת מה שירה מחפשת ומה הרענון שמביא פורום זה. מה שאת מציעה הוא דיאטה, גישת חיים שאיננו מאמינות בה ולכן אין זה המקום. בברכה לאה פינטו

שירה יקרה. כל-כך הרבה חוכמה, התבטאות רהוטה הראויה לציון והכלה בוגרת של הזולת - עד כי קשה לי לקלוט שמדובר בנערה בת 17. לקרוא אותך ולהיות גאים בנוער שלנו. שירה, אימך אכן כבולה בדפוס חשיבה מסוים ומתקשה לראות ולהבין מה שאת רואה ומבינה. עושה רושם שהיא גם מדברת מתוך תסכול רב שמקשה על פתיחותה. פעם, אשה חכמה אמרה לי : "כשאת רוצה לרתום משהו, היי נכונה להרתם אליו" כיצד תוכלי לרתום את אימך אלייך? ראשית דבר, הרתמי אליה. וכדי להרתם אליה, עלייך להבין אותה. לאחר מכן תוכלי לנסות להבין מה יקל עליה להפתח אלייך, מה הדבר שאם תביאי / תעשי/ תאמרי, יגרום לה לרצות להקשיב לך ולנסות להבין אותך. נסי למצוא את המשותף ולעבוד איתה. שתיכן רוצות אותו דבר - שתיכן רוצות בהרזייה שלך. אתן שונות באופן בו אתן רואות את זה מושג. שירה, יש לי עוד מה לאמר לך ואני רוצה להזמין אותך ליצור איתי קשר למייל הפרטי [email protected] או לנייד שלי 0525506688 ונסי להזמין את אמא שלך לפורום, להעלות בו שאלות. בהצלחה לאה פינטו שירה, אני מזמינה אותך ליצור איתי קשר באמצעות המייל הפרטי

אני מאוד נמוכה 158 ס"מ,ומשקלי 63 .אני בת 40 . כמה עלי לשקול? האם ,יש להפריד בין פחממימות וחלבונים ?כלומר,לאכול כל דבר בניפרד?

שלום יהלי. אל תגידי "מאוד נמוכה", זה גם הגובה שלי.....ואוטוטו גם הגיל שלי. אז, כמה עלייך לשקול? הייתי רוצה להחזיר את השאלה חזרה אלייך. באיזה משקל או נכון יותר, באיזו מידה הרגשת נוח או תרגישי נוח, לדעתך? כשאת מנסה לענות על השאלה הזו, נסי לנתק את המטרה (המידה הנוחה והכיפית)מהאמצעים (הדרך לממש את המטרה הזו). אחכה בסבלנות לתשובתך. בנוגע לשאלה השניה שלך - לא. אין להפריד חלבונים מפחמימות. מדוע לא? א. האם זה נראה לך טבעי בתזונת האדם? האם ישנם (פרט לסוכר ולשמן) מזונות שהם פחמימתיים גרידא? או חלבוניים גרידא? ב. אין שום הגיון ביולוגי ופיזיולוגי בתיאוריה הזו שמחלקת את המזון לפחמימות ולחלבונים. משאלותייך אני מתרשמת שלא קראת תגובות שלנו בפורום. אני מציעה לך לעשות כן. על מנת להבין טוב יותר את גישת ההרזייה ללא דיאטה" ובעבור כל מה שלא תביני או מה שלא יתיישב עם ההגיון הקיים, נהיה פה ונענה לכל שאלה בשמחה ובסבלנות רבה בברכה לאה פינטו

אני כל הזמן מביטה בתמונות,שלפני ההריון האחרון.לפני 6.5 שנים. הייתי ניראת נהדר. בעקבות ההריון{+33 ק"ג},גופי,קיבל מעין עיוות.{שומנים וצלוליט} אני לא יכלה לחיות עם זה.את מבינה? הייתי חטובה. אני מעוניינת לרדת לפחות ל54 ק"ג. אין לי בישוב , מכון כושר. לאן עלי לפנות?ומה עלי לעשות?

שלום יהלי. אז הנה את יודעת. ואינך זקוקה לאישור של אף אחד בכל הנוגע לנוחות ולרווחה הפיזית שלך. למען הסר כל צל של ספק, אני לחלוטין מבינה אותך ויכולה אפילו להיזכר בהרגשה הזו. למעשה, הייתי בדיוק במצבך...עם אותם נתונים שחשבתי כי נגזר עלי לחיות איתם לעולמי עד. אווו, כמה שאני מבינה. ומעבר לכך, יודעת שזה לחלוטין יכול להיות אחרת. אז בואי נתחיל לעשות קצת סדר. ראשית, אין צורך במכון כושר כדי לרזות. פעילות גופנית איננה תנאי להרזייה.ולכן זה ממש לא מה שעומד בינך לבין הגוף הרזה אליו את שואפת. לפעילות גופנית, ים של יתרונות והיבטים חיוביים על חיינו, הרזייה היא לא אחת מהן. ההקשר הזה הוא בעייתי ומגביל. כדי לשוב לגופך הנוח והנעים עלייך להתחיל לעבוד איתו, להיות קשובה ומכבדת לצרכיו כמו גם להיות קשובה ומכבדת לצרכייך הרגשיים. השמנה ועודף משקל לא נולדים מכורח רצונו של הגוף אלא מחוסר תשומת לב לעצמנו, הגוף רק מגיב לנו. אם את רוצה לשנות את אופן התגובה שלו, קחי אחריות על התרומה שלך במקום להעניש אותו ואת עצמך בתזונה מלאכותית (ע"פ תפריט או דיאטה מגבילה כלשהי, או פעילות גופנית אינטנסיבית). עודף משקל והשמנה הם אמנם תגובה לאכילת יתר אך אין היא עומדת בפני עצמה. גם אכילת יתר היא תגובה למשהו. והמשהו הזה הוא מרכז העבודה שלנו. המשהו הזה, הוא מערכת ההנעה הפנימית שלך. אם השינוי לא יתרחש שם, אזי הביטוי החיצוני לא יחזיק מים. יהלי, אני רוצה להפנות אותך לקריאת מספר תגובות שלנו בהמשך הדף על מנת להתרשם מגישת ה"הרזייה ללא דיאטה" ומהדרך שאנו מציעות. אני מבטיחה לך שיש דרך נפלאה ומהנה לחזור לשם. קראי ושאלי. אני אהיה כאן. שלך לאה פינטו

אני נערה בת 14 וחצי , לפני כ-3 שנים גילו אצלי עקמת בגב ומאז אני עם חגורת גב , אינני עושה שום פעליות גופנים , חוץ משחייה , וגם זה לא הרבה זמן . בזמן האחרון חל שיפור משמעותי בגבי והורידו לי שעות בחגורה. גיליתי שעליתי במשקל, כ- 10 קילוגרמים! את רוב סוגי הספורט אינני יכולה לעשות כי גבי עדיין חלש . אני מאוד רוצה להרזות בחזרה ואינני יודעת מה לעשות . אשמח לקבל עצות ורעיונות . תודה רבה!

שלום לך נערה מקסימה. אני לא יודעת הרבה פרטים ולכן לא אוכל לתת המלצות. עליה במשקל יתכן שבגלל שגבהת/התבגרת ולא בהכרח השמנת. העצה הכי חשובה אל תעשי דיאטה זה מאד מסוכן. תחזרי לאכל על פי רעב ושובע ותני לעצמך קצת זמן. בהצלחה

כן. זה בעצם מיץ מרוכז שמכיל בתוכו חומרים משלשלים. אם את רוצה לשלשל אני לא חושבת שכדאי לך לשלם כ"כ הרבה כסף בשביל זה. בקיצור זה לא מומלץ.

יש לי בעייה רצינית עם אוכל- אני לא אוהבת כמעט כלום ורוצה לאכול הכל בריא. ככה נוצר מצב שאני לא אוכלת כמעט כלום חוץ מברנפלקס, ירקות, חלב מועשר, קוטג' מועשר (בכלל רק דברים מועשרים) ולפעמים גלידה ואייס. שאני מנסה לאכול משהו אחר זה נורא קשה לי אני פשוט דוחפת לעצמי את האוכל וממש בא לי לבכות שאני אוכלת אבל אני אוכלת רק כדי לא לרדת עוד במשקל (יש לי BMI15.4 שגם ממנו אני כל הזמן יורדת ומעלה בכח). מה לעשות? הרי זה לא הגיוני שהכל לא בריא אבל ממש קשה לי לאכול דברים כמו לחם, קורנפלס, רוב הפחמימות, פירות... ההורים שלי די התייאשו ממני וכבר לא רוצים לקנות לי חלק ממה שאני כן מסוגלת לאכול וזה רק מקשה עלי עוד יותר. בנוסף לזה בבדיקת דם שהרופא אמר לי לעשות יצא שהגוף שלי פשוט מוצף בויטמינים מקבוצה B. יש בזה סכנה כלשהי? בבקשה תגידו לי איך אני יכולה לאכול נורמלי בלי כל המחשבות האלה שאני מרעילה את הגוף שלי.

שלום רונה. מה שאת מתארת נשמע כמו הפרעת אכילה . זו הפרעה המתבטאת בפחד לאכל אכל מגוון ותחושה של כפייה פנימית לאכל אך ורק מזון שנחשב בריא. בעיתך מחייבת טיפול נפשי יחד עם טיפול תזונתי. המשקל שלך נמוך מאד ומסוכן אל תזניחי פני מיד לטיפול. בברכה, בלה

שאלה לי אליכן: נניח שאזרתי את האומץ לשחרר את הדפוסים והראש הדיאטטי המנהל אותי ולהפסיק להישקל ובאמת לתת מקום לרעב ושובע וגם מקום של כבוד לתחושת ה"בא לי"יתכן שבהתחלה אצטרך לעבור שלב של אימון הרי אי אפשר לשנות הכל בבת אחת אז האם תוך כדי ובמהלך הלמידה כשאני נותנת לעצמי חופש לאכול בכמויות שאני רוצה ומה שאני רוצה ולא להתייסר יתכן מצב שאפילו ללא רגשות אשמה אעלה במשקל? יתכן וזה יהיה זמני כי בסופו של דבר ינתן מרחב יותר גדול לאפשרות שפשוט לא בא-לי ואז אגיע לאיזון ומשם לירידה הדרגתית במשקל האם זה שאני סומכת לחלוטין על הגוף משמעו שאסמוך עליו שגם אם יעלה במשקל תוך כדי לימוד הוא יתאזן וירד בצורה טבעית בעצמו כי יזדקק לפחות כי החסכים מהעבר הושלמו? הבנתי נכון? אני בשלב של נכונות לשחרר ביחד עם חשש מסוים מעליה זמנית במשקל שחרור אמיתי פרושו לשחרר גם את החשש הזה הבנתי נכון?

גילה היקרה. ראשית ברכותי על שאת עומדת על שפת הברכה ורוצה לקפוץ למים. זה נפלא בעיני. החששות שאת מדברת עלהם הם טבעיים. אחרי שנים של חסך להתחיל להאמין בגוף שלך זה מפחיד. בידיוק כמו הפחד מהקור של המים בבריכה. את אכן צריכה בטחון מסוים שזה יהיה בסדר שגופך אכן ירד בסופו של דבר גם אם בהתחלה כתגובה להפסקת ההרעבה תיהיה עליה מסוימת במשקל. אחת ההשגות שלי למה שאת כותבת היא שאת מנסה לעשות את זה לבד ויתכן שאת עושה את זה לא נכון. בידיוק כמו שלומדים שחיה לוקחים מאמן שחיה - הוא לא שוחה במקומך אבל מאמן אותך לעשות את התנועות הנכונות ,כך גם בתהליך הזה ,חשוב לעשות את זה לא לבד. כי לבד את עלולה לעשות טעיות רבות. לדוגמא - נושא של רעב ושובע- מעטים יודעים להבדיל באמת בין רעב רגשי לרעב גופני. נושא של להרשות באמת לגוף לאכל מה שבא לו - מעטים יודעים למה באמת הכוונה. מה עושים עם רגשות שמתגלים כאחראים ראשיים לאכילה לא מתוך רעב ועוד נושאים רבים אחרים. בידיוק כמו שלימוד שחיה הוא פשוט - נכנסים למים ושוחים אבל צריכים תהליך אימוני/לימודי על מנת להפנים אותו כך גם הגישה של הרזיה ללא דיאטה - העקרונות פשוטים מאד והם לא סוד אבל חשוב ללמוד להפנים אותם נכון. בכל מקרה אאחל לך המון הצלחה ואנחנו כאן כדי לעזור ולתמוך. בברכה בלה

הי גילה יקרה ושבוע טוב. התשובה הקצרה שלי תהיה - לא. לא, אין הכרח שבשלב הלמידה תשמיני. בשלב הלמידה, נסי לראות את עצמך כמי שהיתה בדרכה לאילת (השמנה) והחליטה לעשות פרסה צפונה לכיוון מטולה(הרזייה). את בדרך, למרות שעדיין מסביבך ערבה, מדבר וצמחיה דלילה. כבר בשלב הזה את בדרך ואינך עושה עוד ס"מ אחד לכיוון דרום (השמנה) גם אם עדיין אינך רואה את נופו הירוק של הגליל. ברור שאם תזגזגי בחוסר החלטיות תוכלי למצוא עצמך מתקדמת קצת צפונה וקצת דרומה. כך נראית חוסר החלטיות, במקרה הטוב, עמידה במקום. במקרה הרע, הכנעות לאוטומט (אני ממילא קרובה מדי לאילת ותמיד מגיעה לשם בסוף). כמו שאת יכולה להבין, יהיה קשה יותר להתקדם כאשר אילת (בהשאלה לצורת החשיבה וההתנהלות הישנה) היא אופציה. ההחלטה על הכיוון היא מהותית בהקשר למשך הזמן וההצלחה שלך להשגת היעד. גם אם כרגע אינך בטוחה בנוגע למה מצפה לך בדרך ועם מה תצטרכי להתמודד, גם אם כרגע אין לך כמות דלק מספקת (בדרך יש תחנות רבות), גם אם אינך בטוחה שאת יודעת באיזו נקודה בדיוק נמצא היעד - יהיה עלייך לקבל החלטה ולעשות בחירה...אילת או מטולה ואז להתחיל לצעוד בדרך בחירתך, ק"מ אחר ק"מ (ברכב ממוזג, בטוח ונוח). חשוב שתתני לעצמך את כל המרחב האפשרי. מרחב של זמן, של קצב למידה, של טעויות. חשוב שתביאי הרבה סבלנות כלפי עצמך ותרשי לעצמך להיות גם במקום ששוגה. שגיאות וטעויות הן מרכיבים חשובים ביותר בתהליך של למידה ואין זה אומר שאותן טעויות יובילו אותך חזרה לאילת, זה רק אומר שקצב ההתקדמות למטולה יוריד הילוך ובד בבד מבטיח שלמידה מאותה שגיאה/טעות תצמצם באופן ניכר את הסטיות הבאות. בתהליך הרזייה ללא דיאטה, אני אוהבת ללמד את המתאמנים שלי לסמוך על עצמם, גם כשהם נופלים לבורות (holes). לאדם הנופל לבור יש נטיה להכנס לפניקה ולהפעיל אנרגיה עד התשה על מנת להחלץ, ממה שהוא תופש כאיום ונורא. הייתי רוצה ללמד אותך להיות רגועה ולהכיר את המקום הזה, להיווכח שהוא אינו כזה נורא וללמד אותך לצאת ממנו בנחת, ככל שתתאמני על זה, תתקצר השהות שלך בתוכו ובהמשך תדעי לזהותו עוד טרם תכנסי אליו. זה מזכיר לי את "אוטוביוגרפיה בחמישה פרקים", מכירה? אם לא, אז הנה זה: אוטוביוגרפיה בחמישה פרקים מאת סוג'יאל רינפוצ'ה – ספר המתים והחיים הטיבטי. 1. אני הולך ברחוב. במדרכה יש בור עמוק. אני נופל לתוכו. אני אבוד...אני חסר ישע. אין זו אשמתי. לוקח לי נצח למצוא דרך החוצה. 2.אני הולך באותו רחוב. במדרכה יש בור עמוק. אני מעמיד פנים שאינני מבחין בו. אני נופל לתוכו שוב. אני יכול להאמין ששוב הגעתי לכאן אבל זו לא אשמתי. ושוב לוקח לי נצח לצאת. 3.אני הולך באותו רחוב. במדרכה יש בור עמוק. אני רואה אותו. אני נופל לתוכו בכל זאת...כוחו של הרגל... עיני פקוחות. אני יודע היכן אני. אני יוצא מיד. 4.אני הולך באותו רחוב. במדרכה יש בור עמוק. אני עוקף אותו. 5.אני הולך ברחוב אחר. מטרת האימון היא לפתוח לך מרחב גדול ככל הניתן של אפשרויות לבחירה ולתת לך את כל הלגיטימציה לבחור את הנכון לך ביותר בכל עת. כשאת בדיאטה, מרחב הבחירה שלך מצטמצם ל"מותר - אסור" "נכון- לא נכון" וכ"ו. בין הקצוות יש מרחב אדיר שאני לא מוכנה לוותר עליו. ככל שאת לומדת, תוך כדי תהליך, את עוצמותייך ואת נפלאות גופך, ככל שאת מתחברת ערכית ורגשית למטרתך, הבחירות שלך משתנות באופן טבעי. בלי מאמץ וכח - לא כח של רצון ולא כח של שליטה עצמית. חופש הבחירה שאת לומדת לשלב בחייך, מעיר לחיים את זכותך המולדת לבחור ב"בא לי" וב"לא בא לי". ככל שתתקדמי תמצאי עצמך עושה בטבעיות יותר יותר בחירות מקדמות ונכונות. גם בגנון האכילה שלך ישתנה לטובה, תמצאי עצמך בוחרת בהנאה ומתוך רצון חופשי מזונות מזינים ונכונים לך. אך בשום פנים ואופן לא באופן של כפייה. את לחלוטין צודקת, יש לשחרר את הפחד מהשמנה. זה בא בהדרגה ועם ההבנה שמה שאת רואה היום במראה וחווה בבגדייך הוא תוצר בחירותייך עד כה (בחירת דרך מגבילה שיוצרת חסך וסטרס). הגוף שלך רק מגיב לך, אין לו אג'נדה נסתרת. רוצה לשנות את המציאות והתוצאה (ערבה, מדבר...זוכרת?), שני את הגישה. שני את בחירותייך (מרמת החשיבה וצורת ההתייחסות, לא ברמת מאכלים כאלה ואחרים), תשתנה התגובה של הגוף. ובנימה אופטימית זו אסיים ואומר....הרשי לעצמך לסובב את ההגה, מה כבר יכול לקרות? מקסימום תהני ותצליחי. באהבה ובהנאה רבה שלך לאה פינטו

מצא חן בעיני התגובה המעודדת שלך והדימויים בהם השתמשת כדי להסביר לי אני בהחלט מגייסת עבור עצמי ים של סבלנות ואהבה בתהליך הלמידה אני בוחרת להנות מהתהליך ולאו דוקא להיות ממוקדת מטרה של הרזיה אני מסובבת את ההגה תוך מתן מרחב של ביטחון עבור עצמי בשלב זה איו אני רואה עצמי חוזרת אחורה בכיוון כי הייתי שם מספיק זמן ואומרת לעצמי שבטוח עבורי לשנות זה בסך הכל שינוי ואפילו אולי אופתע לטובה בדרך ויש לי אמונה שכן מכל מקום אני מברכת את עצמי על המצאותי במקומי הנכחי אני יודעת שאני מתקדמת בקצב המתאים לי ועושה מה שאני מבינה שנכון עבורי כאן ועכשיו ופועלת מתוך מודעותי העכשווית וכשאדע יותר אעשה זאת יותר טוב הכל טוב תודה על תמיכתך והידע שאת מעבירה לי כאן ממש כמתנת חינם,מעריכה את שתיכן גם את בלה על כך שאתן מעבירות את הידע ותומכות ממש במתנה תודה,גילה

שנים של דיאטה מכל סוג ומין אפשרי הראו גם לי שכאן לא נמצא הפתרון האמיתי. הירידה במשקל היתה נהדרת, אך קצרה (לעיתים יותר , לעיתים פחות) ואחריה בא תסכול גדול נוכח העליה חזרה במשקל. שאלת במה את מעודדת ומרגיעה - את מציעה פה גישה שונה ואחרת ממה שהכרתי עד היום שאינה תלויה במגבלות, חוקים מחמירים, איסורים וחסכים - שמהם כבר נמאס, נמאס, נמאס. את מדברת אל אהבה ועל תשומת לב. לאהוב את הגוף שלי ולא להילחם בו, להיות קשובה לו ולא להוראות הדיאטה - זו מנגינה חדשה ונעימה כל כך. אני חייבת להודות שמכל מה שעברתי קשה לי להבין איך זה אפשרי - את הרעיון והגישה מבחינתי אימצתי כבר אתמול, אבל איך מיישמים, איך משנים את אותן הנחות יסוד שחייתי איתן כל כך הרבה זמן שבעצם קיבעו אותי בלי אפשרות אמיתית להיות רזה ? תודה לך על תשומת הלב וההקשבה, נועה

הי נועה הרגועה והמעודדת. תשובתי הולכת להיות ארוכה ואולי גם קצת מורכבת, קחי אויר ותצללי לך בהנאה. כל שינוי בחיינו מתחיל בשאלה. אילולא השאלה, לא היינו מייצרים חשיבה. מדענים הם אנשים ששואלים שאלות (מה מניע את כדור הארץ?), יזמים הם אנשים ששואלים שאלות (מה יקל על עקרת הבית?), הורים הם אנשים ששואלים שאלות (איך אני יכול לעזור לילד שלי להתמודד?). כל אחד מאיתנו שואל את עצמו שאלות רבות ומגוונות. לשאלה עצמה יש משקל רב בתוצר המחשבתי ובמציאות חייו של כל אחד מאיתנו. (תסכימי איתי שיש הבדל בתשובות/רעיונות שיקבל אדם כמענה לשאלה "למה אשתי לא מבינה אותי?" לבין "איך אני יכול לעזור לאשתי להבין אותי?") ויקטור פרנקל, בספרו הענק "אדם מחפש משמעות" מביא דוגמא מאלפת לאיך ניסוח השאלה מייצר מיקוד מחשבתי שמעורר רעיונות שלא היו עולים קודם לכן (ודווקא בתקופת השואה, במחנות הריכוז...ספר חובה בכל בית). לכן, עלינו להסב תשומת לב לשאלה שאנו מעלים וללמד את עצמנו לשאול את השאלות הנכונות. שאלה מובילה בהכרח לחשיבה שתמיד מתחילה בהעלאת רעיונות. לעיתים אף רעיונות פרועים השאלה המודעת או הלא-מודעת שלך היתה " אם לא דיאטה, אז מה כן?" מרגע זה, תת המודע שלך מתחיל לחפש אינפורמציה רלוונטית שאותה תזהי ע"פ התחושה שהיא תעורר בך. כשאנשים שואלים את עצמם "איזו דיאטה תגרום לי לרזות מהר?" הם יקבלו רעיונות שונים מאנשים שישאלו את עצמם "איך אני יכול/ה לרזות ולתמיד?" או "מה אני צריך לעשות אחרת ממה שעשיתי עד כה, על מנת לייצר מציאות נעימה יותר בחיי?" אני מציעה לך לעצור רגע ולשאול את עצמך, תוך כוונה מלאה, את שני סוגי השאלות ולהבחין לאן מכוון המח שלך. אלו סוגי רעיונות הוא מייצר בכל פעם (זה ידרוש את תשומת ליבך ומיקודך בכל שאלה). וכך מתחיל כל דפוס חשיבה, ברעיון. בהתחלה זה רק רעיון. לעיתים הרעיון מתיישב לנו מיד עם דפוס חשיבה קיים (מסלול נוירולוגי במוחנו) ואז זה נראה לנו מאוד "הגיוני" ולעיתים אנו נתפוש רעיון כמחשבה משעשעת בלבד או כפרוע עד יצירת התנגדות והתקוממות. אנו נחוש התנגדות עזה לרעיון כשבתודעתנו חיה לה אמונה המנוגדת לו. לדוגמא הרעיון "כדי לרזות, אכלי ללא תנאי" אל מול האמונה "אכילה ללא תנאי היא אכילה חסרת שליטה וגבולות, אני בטוח אשמין" שני מסלולים אלה אינם מתיישבים זה עם זה, לתודעה אין מסלול נוירולוגי מתאים להכיל מידע מהסוג החדש. כשקיים כזה דיסוננס, יעלו המון ספקות. הספק נועד להגן על האמונות ששרתו אותנו עד כה. מבחינתי, תהליך שינוי ללא ספקות וללא התנגדויות איננו תהליך אמיתי. אם אנו לא בספק, זה אומר שהכל מתיישב עם דפוסי החשיבה הישנים שלנו ואז בעצם לא שינינו כלום (כשההנחה הבסיסית היא שמשהו צריך להשתנות). כך שטבעי מאוד למחשבות כשלך לעלות. דפוס חשיבה ואמונות הן קבעונות מחשבתיים שנדמה כי הפכו חלק מאיתנו. השאלה שאת מעלה היא בראש ובראשונה "האם זה אפשרי ?" האם אפשרי לשנות מסלולי חשיבה? זוהי שאלה ראשונית חשובה. והתשובה שלי עליה תהיה – כן! אחרת לא הייתי כאן. כן! אחרת שום אדם לא יכול היה ליצור שום שנוי בחייו. כן! אחרת המדע לא היה מתקדם לשום מקום והיינו נתקעים עם התאוריות של לפני גלילאו גליליי. כן! אחרת לא היה לך היום מחשב בבית. והייתי יכולה להמשיך. השאלה השניה והמצויינת שלך היתה "איך עושים זאת?" איך מחליפים קבעונות מחשבתיים אחד בשני, איך מייצרים דפוס חשיבה חדש? איך נפרדים מהקודם? ראשית , מחליטים. מחליטים שהדרך הקיימת איננה אלטרנטיבה יותר (זה יהיה בד"כ מבוסס על נסיון עבר כפי שכתבת: ירידה – עליה – ירידה ושוב עליה) שנית, נפתחים לרעיון החדש ולומדים אותו. (אפרופו למידה, אין משמעותה הבנה תאורטית של הדברים אלא חוויה תוך עשייה והתנסות. למידה היא למידה כשהיא מיושמת בחיינו. לא יישמנו, לא למדנו). הלמידה מאפשרת לנו חשיפה חוזרת למסר החדש תוך הוכחה שלו עד שהוא מתקבע. נסי להיזכר בדבר כלשהו שהתחלת ללמוד לראשונה. איך הפכת מ"לא יודעת" ל"יודעת" נסי לסקור דברים שאת מאמינה בהם היום, ובעבר האמנת וחשבת לגמרי אחרת. נועה יקרה, זהו תהליך שחווית עד כה באופן לא מודע ועתה את רוצה לחוות אותו באופן מודע ומכוון מטרה. יש בך את כל היכולות הללו ותפקידי כמאמנת הוא לסייע לך לחשוף אותם ולהשתמש בהם למען השגת מטרותייך. גם האמונות הדיאטטיות שלך הן פרי אותו תהליך (כפי שכתבתי, לא מודע). הרי לא נולדת עם האמונות הללו, עם הראש הדיאטטי. פיתחת וטיפחת אותו במשך שנים. ועתה, באימון ממוקד את יכולה לבחור אחרת ולהיכנס לתהליך יצור חדש. איך לעשות את זה? ההמלצה שלי תהיה באמצעות ליווי אישי, אצל כל מי שתרגישי שהוא ראוי בעינייך. הליווי מאפשר לך למידה חדשה שיקוף של מה שאינך מסוגלת לראות בעצמך, לבד. את חושבת ופועלת כרגע מתוך שדה הראיה הצר של דפוסי החשיבה הקיימים שלך. ולכן, סביר שלא תבחיני בבורות שבדרכך, הם נראים לך חלק מאוד טבעי ואינטגרלי ממי שאת . אפילו אני (כמו לא מעט מאמנים), כאדם מאוד מודע לתהליכים אלה, נעזרת במאמנים אחרים כשאני לא מצליחה לצאת מלופ כלשהו בחיי, מתוך ההבנה שיש משהו שאני לא מזהה לבד, שיש איזשהו קבעון חזק מדי שאינני מודעת לו. מלווה מקצועי בתהליך שינוי כזה ישקף לך ויאיר לך את המהמורות שבדרך. מאמן מושיט לך שתי ידיים, האחת מצביעה על הכיוון ועל תוואי הדרך הנוח והרצוי והשניה תומכת בגבך או מחזיקה את ידך. מאמן הולך לצידך ובקצב הנכון לך ביותר, הוא עוצר איתך למנוחה כשצריך ומזהה את פרצי החיוניות והאנרגטיות שמאפשרים פריצות דרך משמעותיות. כמו שאת יכולה להבחין, אני רואה בשילוב שתי המתודות ("הרזייה ללא דיאטה" ואימון) אינטגרציה מנצחת (שגם מוכיחה את עצמה). נועה מקסימה (חוץ מרגועה ומעודדת), מקווה שתגובתי תאיר ותמשיך לעודד. ובכל מקרה, אהיה כאן לכל שאלה וצורך. שבת נהדרת שלך לאה פינטו

אכן את ממשיכה להאיר ולעודד. תודה אם הבנתי נכון אז עצם זה שהרעיון כבר מתגלגל אצלי, אני חושבת עליו, משחקת איתו וכמובן שואלת לגביו, זוהי התחלה. יש הרבה שאלות נוספות שעולות לי שאני רוצה לשאול את עצמי מלבד אלא שהעלת, קשורות או לא למשקל אך בודאי לאספקטים נוספים בחיי. נראה שכל התהליך הזה דורש אומץ ונכונות להיפרד מכמה "שדים מוכרים", ולהכריז בקול לעצמי על כך שכעת למעני אני מנסה ולומדת דרך אחרת. אני חושבת שאני צריכה לבחון עם עצמי מה בדיוק אני רוצה (לשאול את השאלות שרלוונטיות לגבי), וכשהשלב של האיך יגיע - אשמח להיעזר. המון תודה, נועה

מצטערת שאני פונה כאן פשוט אני לא מוצאת מקום הולם. אני רזה מדי, בת 26 ונראית כמו בת 12 (40 ק"ג על 155 ס"מ). עקב בעיות במעיים נבצר ממני לאכול אורז, תפו"א, פרות הדר, בננות, אגוזים ושאר הדברים שגורמים לעצירויות לפעמים. אני גם צמחונית 14 שנים ככה שעוף ובשר לא באים בחשבון. פסטה וסלטים אני אוכלת כל יום אבל זה קצת נמאס. אני גם מגזימה עם מוצר חלב כי פשוט אין לי יותר מה לאכול אבל זה מגביר את מיחושי הבטן שלי. בנוסף יש לי תת פעילות של בל' התריס ככה שבכלל לא ברור לי איך אני לא משמינה. היות ונמאס לי שמדברים על זה שאני אנורקטית (ורק בגלל זה...) אני שואלת - מה אפשר לאכול שמשמין ובריא ללא סכנה לעצירויות או הדבקויות מעיים (כבר דיברתי עם תזונאית אבל היא המליצה על פסטה, סנדוויץ' וסלט... נמאס!!!) ולמי שחולם על לקנא - תאמינו לי, זה בדיוק אותו הדבר רק הפוך. כולם מדברים ליך, אין לך שום דבר ללבוש וכולם דוחפים ת'אף ומציעים הצעות לא ענייניות...:) אני מוצאת את עצמי "דוחפת" ארטיקים וממתקים רק כדי להשמין ואפילו זה לא עובד (איך זה יכול להיות????) תודה, סטלה

אגב אני "חולה" על ספורט והפסקתי לפני שנה באופן מולט אבל גם זה לא עוזר (בהתחלה השמנתי איזה קילו אבל הוא נעלם והירידה ממשיכה)

זהו פורום להרזיה ללא דיאטה . אנא פני לפורום לתזונה קלינית

יש לי עודף משקל גדול מאד (עניין של 20-30 ק"ג) להערכתי, מאולם לא החזקתי משקל בבית- מעניין למה? אני מעוניינת להוריד במשקל הן מסיבות אסטטיות והן מסיבות בריאותיות כך שאינני יודעת אם אפשרי שילוב שכזה ועל מה צריך לשים דגש? האם יש אפשרות לשלב ירידה במשקל גם מסיבה בריאותית עם זו האסטית? בעבר היייתי עם משקל סביר, אולי מספר ק"ג עדיף, בהחלט הקפדתי על הליכה פשוט כי אני אוהבת ללכת - ניסיתי לשלב את הטוב עם האסתטי....ובשל סיבות בריאות יש לי מגבלות מסויימות.... האם אפשר למצוא כביש מספיק רחב עם מספר ערוצים כדי לענות או למצוא סט מחשבה שיוכל לסייע לי בכביש בלי לעשת איזו תאונה מיותרת.....:-))))))) תודה אורלי

אורלי היקרה שלום. שאלתך מעידה על פתיחות , מודעות עצמית , ויכולת לבחון את התנהגותך האוטומתית. זה נפלא בעיני ומראה על יכולות רבות אשר יסעו לך לאמץ את גישת ההרזיה ללא דיאטה. את שואלת האם אפשר לרזות גם מסיבות אסטתיות וגם מסיבות של בריאות . נראה כאלו את מבקשת רשות ממישהו. הרצון שלך לרזות הוא שלך בלבד ולא משנה מה הסיבה. כל סיבה היא טובה כל עוד היא משרתת את צרכיך. אז הנה הנחת יסוד אחת שאפשר להתחיל לתבונן בה - צריכה להיות סיבה מוצדקת להרזיה. אם תביני שזו סהכ הנחת יסוד תוכלי להתחיל לבדוק ולשנות אותה. את אומרת שבעבר היית במשקל סביר והלכת כי אהבת. מה השתנה בחייך מאז? מדוע היום נוצרה בעיה? מה השתנה בחייך? בקשר לרוחב הכביש - את בוחרת את רוחבו כל רוחב שתרשי לעצמך הוא הרוחב שיהיה. אאחל לך המון הצלחה. ואם יש עוד שאלות את מוזמנת לשאול

בלה שלום, תודה על תשובתך המהירה, אני בהחלט מקבלת את השינוי בטרמינולוגיה - לא, לא הייתי צריכה אישור מאף אחד חוץ מאשר ממני, אני חושבת שכרגע מה שמכריע את העניין זה הנושא הבריאותי. עברתי ניתוח גדול מאד (16 שעות) אחרי שריסקתי עמוד שדרה, שהיתי בבית חולים מספר חודשים וקיבלתי זיהום, כך שכבר כמעט שנה אני מקבלת טיפולים שמשפיעים על רמת הכולסטרול, טריגלצריד ועל רמת המלחים. זה בערך מה שהשתנה....את יודעת, כששואלים מה קרה - ואני אומרת שהתאונה מקפיצת ראש לבריכה (היו מים? כן היו...), אבל מכיוון שיש לי אילוצים בריאותיים כל כך רבים אני צריכה מישהו שיעזור לי לתפור חליפה שתתאים לסיטואציה הנוכחית מתוך הנחת יסוד שהליכה שאני כל כך אוהבת - מוגבלת כרגע למשהו כמו חצי שעה למשל וכוכ' - תזונה חייבת להשתנות בכורח הנסיבות.......כך שיש צורך לבנות כביש באמת באמת רחב...... אני בחרתי בחיים - לא בחרתי ברחמים ואולי לכן אני מחפשת פתרונות, אני יודעת שאמצא .....למרות ולמרות.... כן, מותר שהרצון והצורך שמוכתבים עכשיו יהיו משולבים אחד בשני.....השאלה איך אפשר לעשות את זה? האם האחד לא סותר את השני? איך משקמים קולנירית ובריאותית מצב כזה? זה נראה לי אתגרי במיוחד - אבל גם קפיצת באנג'י היא כזו וגם צניחה היא כזו....וראיתי אנשים עם קשיים עושים את זה, אז אני יודעת שאני יכולה , לא רוצה לקרוא לזה דיאטה - כי זה בעצם ממש לא - זה בניית דרך חדשה , אותו כביש (אותו אדם) שמחפש מסלולים אחרים או חלופיים....... בהחלט לא דיאטה אלא התאמת מזון לצרכים רפואיים ואסטטים בשילוב עם פעילות גופנית ככל האפשר...... אומרים שכל המסעות הגדולים התחילו בצעד קטן.....אז לאן כדאי לי לצעוד? תודה אורלי

אורלי שלום. למרות שאני לא מכירה אותך את עושה רושם של אדם פשוט מדהים. העוצמה הרוחנית שלך, היכולת לראות את ההזדמנות בכל אירוע גם אם הוא קשה מאד, פירוש מציאות בצורה בונה ומעצימה ולא בצורה קורבנית ומאשימה ,כל אלה מראים שאת נשמה אמיצה ומיוחדת מאד. את צודקת המצב שאת מתארת לא פשוט בכלל ,יש קושי אמיתי וטרואמה חומרה שגופך ונפשך ספגו. כרגע, את במסע של התאוששות, מופלאה בעיני, מטרואמה זו. אכן ,את צריכה הכוונה - מדויקת, מקצועית, זהירה, אנושית ,ומעצימה עבור עצמך. יש הרבה שיקולים שצריך לקחת בחשבון הרבה אילוצים ולא מעט קשיים. אבל אני לא בעד לתת להם יותר מידי מקום. אני דווקא בעד הסתכלות אופטימת ומאפשרת על המצב שלך. במסע זה, שאת צריכה לעבור ,עליך להיות בהרמונה ושלום מלא עם גופך. עליך ללמוד לסמוך עליו לחלוטין ויחד להגיע למקום שמתאים לו. את שואלת להיכן כדאי לצעוד וגם פה תשאלי את האנטואציה שלך. יש הרבה אפשרויות היום כדי לרזות המון דרכים וכל אחת מתאמה לאנשים מסוימים. יש דרך של דיאטה יש דרך של ללא דיאטה יש דרך של אימון יש דרך של פסיכותרפיה ובטח עוד רבות אחרות כמו נטורפתיה הומאופטיה דיקור ועוד . אנחנו מציעות פה גישה המשלבת את העקרון של הרזיה ללא דיאטה עם אימון אישי , אני משלבת בעבודתי גם פסיכותרפיה ממוקדת גוף. אם הגישה שלנו נראית לך את יכולה להרים טלפון לאחת משתינו ולהתרשם גם מהשיחה . מאחלת לך המשך צעידה בשביל האמיצים. ותמשיכי בלי להרים ידיים. בברכה בלה

תודה על תשובתך המפורטת: אם הבנתי נכון יתכן שדיאטה דווקא מתאימה לי אישית אם אני משלבת אותה עם האלמנטים שאתם מביאים שבראש וראשונה נותנים מסר של הרגעה: אם הדיאטה שאני בוחרת יכולה להיות עבורי ידידותית למשתמש(במילותייך) דהיינו על סמך הידע הרחב שלי בתזונה בריאה ויחידות תחליף שהדיאטניות נוהגות להשתמש אני בוחרת לי מה אני מעדיפה ואוהבת לאכול, אם היא עונה על צרכי רעב-שובע שלי ומשתלבת היטב בסדר יומי ואני גם יכולה להיות גמישה ולשחק איתה והיא הופכת עבורי לטבע שני לא מכבידה ולא מלחיצה ואני מנטרלת במודע את גורם הלחץ המכשיל לא מציבה יעדים בשמיים הולכת לאט ובטוח עם הגוף והקצב שלו ונותנת לו כבוד אם הוא נעצר או לא מצליח לרדת יותר מקבלת אותו כחבר נאמן שכל כוונתו להגן עלי איני מעמיסה עליו פעילות גופנית כפייתית ואם אני בוחרת לבצע אותה זה לשם הנאה או מתוך מודעות לתועלת שבה אז האינטגרציה הזו שבחרתי לעצמי בין 2 השיטות מטיבה איתי תומכת ואוהבת אז זה שביל טוב ונכון עבורי הלא כן? לא מצליח לרדת יותר מקבלת אותו כחבר נאמן כשל כוונתו להגן עלי אני מעמיסה עליו פעילות גופנית כפיתית ואם אני בוחרת לבצע אותה זה לשם הנאה ומתוך מודעות לתועלת שבה אז האינטגרציה הזו שבחרתי לעצמי מטיבה איתי וזהו שביל טוב ונכון עבורי הלא כן?

הי גילה. יש לך כוונות מצויינות, אך אני חוששת שאת מקשה על עצמך. לחיות עם דיאטה ולנסות להתנהל ע"פ גישת ההרזייה ללא דיאטה כמוהו כלהיות צמחונית ולאכול בשר. אלה הן שתי גישות שונות במהותן כשהאחת נוגדת את השניה באופן נחרץ. לכן, כל נסיון לשלב בינהן הוא סוג של הונאה עצמית. הרשי לי להסביר. גישת ההרזייה ללא דיאטה יוצאת מתוך הנחת יסוד שאכילה היא דבר שמווסת באופן טבעי ע"י מנגנוני הגוף , וזה נוגע למה לאכול, מתי לאכול וכמה (הסתכלי על ילדים רכים, על חייך כאדם רזה ללא דיאטה, על חייהם של אנשים רזים אמיתיים). בתהליך זה אנו לומדים לחזור לסמוך על הגוף ולתת לו לכוון אותנו. הוא המומחה האמיתי ושום דיאטנית או כל בעל מקצוע אחר לא ישווה לו) ברגע שאת משתלטת על האוטוריטה הזו מתוך הנחת יסוד שאין לסמוך על הגוף (שאינו זהה ל"לסמוך על עצמי", רק דומה לו), שעלייך לתכנן, לחשב (גם אם הדיאטנית עשתה זאת בשבילך), לשקול ולהחליט עבורו. את נמצאת במקום אחר, לגמרי. את אינך חיה בחופש בחירה, את מצמצמת את עצמך למרחב של "צריכה" ו"חייבת". יש כאן שתי גישות שונות לחלוטין שרואות את הגוף שלנו מזויות שונות ומכאן מייצרות 2 סוגי אמונות מנוגדות: האחת אומרת - "אני סומכת על הגוף שיוביל אותי אל המטרה" השניה אומרת - "אין לסמוך על הגוף, ישלנו מטרות שונות, עלי לשלוט בו (בדחפים שלו ובאכילה שלי) להתנהל ע"פ עב-שובע בלבד איננו אומר ששינית את צורת ההתייחסות שלך לגופך. זה עלה תאנה. גילה, בהנחה (הנחה בלבד) שאת אכן מיומנת בזיהוי רמות הרעב השונות, רמת הסיפוק ורמות השובע השונות, מה תעשי במקרה בו הרעב הביולוגי לא מתיישב עם התפריט שלך או עם הלו"ז שלך? את הרי מבינה שסדר היום שלך לא רלוונטי לרעב-שובע שלך. מנגנון רעב-שובע שלך אינו מסונכרן עם הלו"ז היומי, הוא מסונכרן עם הצרכים הפיזים שלך, עם הדרישה המשתנה של הגוף לאנרגיה ולרכיבי תזונה. דבר נוסף לזכור הוא שהגוף איננו רעב רק לאנרגיה אלא גם לרכיבים מסוימים. ומה לעשות כשהגוף שלך רעב דוקא לקצפת או לסוגי מזונות שקיטלגת אותם כ"אסורים" "לא בריאים" ? האם גם אז את קשובה לצרכיו? עלייך להבין שכל עוד את מגבילה את מרחב הבחירה שלך, את כל כולך בדיאטה. כפי שכתבתי בתגובתי הקודמת, אין לי בעיה עם המטרות התזונתיות (וגם כתבתי זאת) אלא עם הביצוע שלהן והישימות שלהם בחיינו. אם רק היית מרשה לעצמך להיות אמיצה לשחרר את הצורך בשליטה ולתת ל"מישהו אחר" (הביולוגיה שלך) להוביל, היית מצליחה להגיע בקלות לאותן מטרות תזונתיות ופיזיות, תוך שאת חיה בחופש אמיתי. נהנית מכל העולמות. אין דיאטה שהיא ידידותית למשתמש, כיוון שדיאטה היא דבר מלאכותי ואיננה טבעית בחיי האדם, מלכתחילה. הדיאטה מספקת צרכים שהם הרבה מעבר להרזייה ומכאן כוחה עלייך ועל רבים אחרים. שליטה זה אחד מהם. בכך היא עשויה להתפש כמאוד "ידידותית" עבורך, אין זה אומר שהיא "ידידותית" לגופך ולפיזיולוגיה שלך. אינני יודעת כמה שנות נסיון יש לך ב"דיאטה" וכמה פעמים הגעת למקום בו הרגשת ש.."הנה, הפעם הגעתי לשילוב המנצח שיהפוך להרגל שני" וכמה פעמים התאכזבת וכמה פעמים הבטחת לעצמך שהפעם זה יצליח. זאת רק את תדעי. וממליצה לך לחזור ולהתעמק בתגובתי הקודמת ולבחון מחדש את העובדות. את מעלה מספר נקודות חשובות וחיוביות ביותר בנוגע לאופן בו את מתכוונת להתייחס לגופך. אך אני רואה אותך חצויה ולטעמי אי שינוי גישה יקשה עלייך. "מקבלת אותו כחבר נאמן" - על חבר נאמן סומכים במאה אחוז. קצת מנוגד לגישה שבה את מתעלמת מרצונותיו וקובעת לו מראש מה הוא צריך בוקר -צהריים-ערב. מבלי להרגיש אותו ולקבל את מסריו. קצת מנוגד לגישה שקובעת מראש את התכולה הקלורית מבלי להתחשב בצרכיו המשתנים. נדמה לי ש"חבר נאמן" הוא בבחינת "כבדהו וחשדהו" - זו איננה הגישה. הגישה היא "כבדהו וכבדהו". יקירתי, אם את רוצה להיות רזה באמת, התחילי לחשוב כמו שרזים חושבים, התחילי להתנהל תודעתית כמו שרזים מתנהלים. על זה בדיוק עובד תהליך ההרזייה ללא דיאטה.לומדים לוותר על חוסר האמון ולשחרר שליטה על סימפטומים (אכילה ומשקל). אינני רוצה לבלבל אותך, אני רוצה לעזור לך להבין את ההבדל בגישות, ללא שום קשר להחלטותייך האישיות. את תבחרי את מה שנראה ומרגיש לך נכון. ואין לי צל של ספק שמה שתבחרי, יהיה אכן נכון לך בשלב זה של חייך. אני כאן להבהיר לך את הפער. אם תחושי התנגדות בתוכך, אני אבין לגמרי, זה חלק מהענין וזה צורך שלנו להצמד למה שאנו מרגישים שהכי בטוח לנו. אנו לא חייבים להאבק בה, רק להיות מודעים לה, לבחור בה או לוותר עליה. בכל מקרה, אם ישנן שאלות נוספות, אשמח לעמוד לרשותך. שלך לאה פינטו