לא מצליחה להתגבר

אני בת 55 וזה זמן רב אני לא מצליחה לעשות דיאטה אני קמה בבוקר וחושבת מה לאכול אני יוצאת לקניות וחושבת רק לאן אכנס לאכול בקיצור האוכל מנהל אותי זה לא שאני אוכלת כל כך הרבה אבל בכל זאת אני שמנה וחייבת לשמור כנראה שהאוכל מהווה פיצוי כי אני די בודדה ויש עוד בעיות האם למישהו יש רעיון לאן פונים ואיך מתגברים אשמח לכל הצעה ולכל רעיון.

בוקר טוב אתי וברוכה הבאה לפורום הרזייה ללא דיאטה. על גישת ההרזייה ללא דיאטה, שמעת? אני רוצה להאמין, מתוך מה שכתבת, שאת מבינה שעוד תפריט לא יהווה הפתרון האולטימטיבי עבורך. כמו עבור רבים אחרים, אגב. זה מה שעושה לנו ה"דיאטה" - ממקדת את כל תשומת ליבנו במזון, מגדילה את נפחו והופכת אותו לחלק מרכזי מדי בהתנהלות היומיומית שלנו. מזון חשוב בדיוק כמו כל צורך פיזי אחר - כמו הצורך להתרוקן, כמו הצורך לישון - לא יותר, לא פחות. כשאנו מבקשים לרזות ועושים זאת באמצעות דיאטה, שהיא מערכת חוקים היוצרת חסך פיזי ופסיכולוגי, אנו חיים באופן מלאכותי ומאמינים שכך צריך להיות ובמקרה הגרוע יותר שזהו עונשינו על גנטיקה גרועה. כשאנו מבקשים לרזות ועושים זאת באמצעות דיאטה, שמתנוססת לנו כדגל אדום על המקרר בצורת תפריט שהופך להיות פחות או יותר מרכז הבית והחיים באותה עת - אנו נותנים הרבה כח ועוצמה למזון. והוא, המזון, בכלל לא קשור לכלום. לא בגלל המזון אנו משמינים. הפשטות הבלתי נסבלת הזו, בה אנו מייחסים את צרותינו לגורם חיצוני, ומסירים מעצמנו את האחריות על התנהלותנו מובילה למקום אחד - אי פתרון ממשי של בעית ההשמנה. כשאנו, באמצעות תפריט או הגבלות כאלה ואחרות מטפלים בסימפטומים ולא במקור, אנו דנים עצמנו מראש לחוות שוב ושוב את אותה מציאות כואבת ובלתי נוחה. למעגל הקסמים המתסכל הזה של הדיאטה (שבו יורדים ועולים, יורדים ועולים...עולים ועולים), יש השלכות לא רק בטווח הקצר אלא גם בטווח הארוך. השלכות פיזיות מוכרות אך גם ובעיקר השלכות רגשיות ומנטליות - ככל שאנו חוזרים על המעגל הזה, הולך ופוחת, דועך ונרמס האמון שלנו ביכולת להצליח ולהיות רזים אי פעם. בהקשר ספציפי יותר לנכתב בתגובתך, ברצוני לציין כי המעגל הזה הולך ומתקצר. הנדסית אפשר לראות בו יותר ספירלה מאשר עיגול דו-מימדי. ככל שאנו חוזרים על תהליך הדיאטה, כך הולך ומתקצר משך הזמן בו אנשים מצליחים להתמיד בדיאטה ובודאי לשמור על התוצאות. רבות מבנות גילך המתאמנות אצלי בתהליך הרזייה ללא דיאטה (גם לא ספורט) חוזרות על משפט שנשמע כך..."אני מתחילה את הדיאטה בבוקר והיא מסתיימת במקרה הטוב בערב". אני כבר חוויתי זאת בגיל 35 (כ- 20 שנה בדיאטות ובשמירה). כך שמה שחשוב לי לאמר לך אתי זה שמה שאת חווה הוא מאוד טבעי לתהליך של דיאטה ונורמלי שיתבטא בשלב זה בחייך. זה מזכיר לי למה אני עובדת כ"כ קשה עם בתי ספר, במטרה לשכנע את בנות העשרה לא להלכד בקסמה של הדיאטה כדרך להרזייה. במוקדם או במאוחר, מגיע שלב שהחלק המענג של דיאטה (שלב הירידה. לדיאטה יש עוד שלב ששוכחים לייחס לה והיא העליה החוזרת במשקל) כבר לא כ"כ עובד. אז מה כן? 1. לטפל במקור (דפוסי החשיבה ועולם הרגש שלנו) ולא בסימפטום (השמנה ואכילת יתר). גם את מבינה שהשמנה מתפתחת על רקע רגשי, כך כתבת ואת צודקת. 2. לעבוד עם הגוף ולא נגדו (באמצעות מניפולציות דיאטטיות, גם כשנדמה לנו שזה מה שהוא צריך). כדי לפתור את בעיית ההשמנה יש לעבוד על מערכת ההנעה הפנימית שלנו, יש לבסס תשתית פנימית מקדמת הרזיה על פני התשתית הנוכחית. יש ליצור את השינוי מבפנים החוצה ולא הפוך. ולוותר על האשליה שתפריט כזה או אחר, שכח רצון לפרק זמן מוגבל יביא אותך אל מחוז חפצך. אתי, אני מזמינה אותך לעיין בהודעות השונות בפורום זה, על מנת להתרשם ולהבין טוב יותר את הגישה. תוכלי לחזור אלי בשאלות ספציפיות יותר או לשוחח איתי טלפונית. אתי, יקרה, הגיע הזמן לוותר על מה שלא עובד וללכת בדרך חדשה. בברכת שבת נהדרת שלך לאה פינטו