מחכה לתגובה...

שלום, קוראים לי נעמה ואני בת 18 פיתי אליכן לפני מס' חודשים כי אני מתעניינת בדרך שלכן לאורח חיים בריא ונוח. סבלתי מאנורקסיה בעבר והיום משקלי תקין, גובהי 1.56 ומשקלי 49. כמובן שהייתי רוצה לרדת במשקל אבל אני יודעת שלא כדאי לי. ההפרעת אכילה עדיין מנהלת לי את החיים והטיפול פסיכולוגי ותזונתי לא תורמים לי במיוחד. אני מוצאת את עצמי צמה ימים שלמים ואחר כך אוכלת חבילות שלמות של עוגיות וסובלת מכאבי בטן מטורפים. אני מוצאת את עצמי יורדת שני קילו ומאושרת מכך ומעלה אותם מייד בחזרה.אני מאוד אוהבת לאכול וגם מאוד אוהבת לא לאכול, אני רק רוצה להרגיש טוב, לאכול בריא וגם קצת לא בריא ( כי מה לעשות שממתקים זה פשוט טעים), להיות חזקה ולהתגבר על הבעיה הזאת שמפריעה לי לנהל חיים תקינים.אני צעירה, עובדת, נוסעת לחול, רוצה ללכת לצבא וללמוד, חיים שלמים לפני אבל כרגע ה"בעיה" הזאת פשוט הורסת לי הכל. אני קוראת תגובות שלכן לנשים שנמצאות במצוקה מבחינתן השמנה וקוראת לכן לעזרה, בבקשה תעזרו לי ליישם את הגישה שלכן ופשוט להרגיש טוב.. תודה, נעמה

נעמה המקסימה. ממש נגעת ללבי. אני רואה שאת בחורה ממש מדהימה עם יכולות גבוהות ורמת מודעות עצמית הרבה מעבר לגילך. הפרעת אכילה זו בעיה לא פשוטה שמנהלת לך כרגע את החיים. אני שומעת שאת בטיפול אך מרגישה שהוא לא ממש עוזר לך. את מבקשת מאתנו עזרה כי משהו בדרך שבה אנחנו עונות נראה לך טוב ויכול לעזור לך. אני שמחה על כך. אשמח לעזור לך אנא תבדקי עם עצמך איך את רואה את העזרה שלנו ? מה נראה לך שנוכל לתרום לך מעבר למה שקיבלת/לא קיבלת בטיפול שלך. נשמח לעמוד לרשותך. בברכה בלה

קודם כל תודה על תגובתך המהירה ועל המילים החמות...אם לומר את האמת אני לא יודעת איך אתן יכולות לעזור לי, איך מישהו יכול לעזור לי... הוריי הוציאו כבר אלפי שקלים על הטיפול בי ומעבר להגעה למשקל תקין מצבי לא השתפר ולעיתים אני מרגישה שהוא מחמיר מרגע לרגע, הרצון שלי להרזות שוב מתגבר וכך גם הרצון לאכול מתוקים וכדי לא להשמין אני מפצה על זה בצום. כפי שכבר אמרתי זה גורם לי לכאבים רבים וכמובן לתחושת אשמה נוראית. אני באמת מיואשת. אני מבינה שהגישה שלכן מדברת על להקשיב לגוף ולצרכייו וזה משהו שאני מנסה ליישם. לדוגמא אם בעבר הייתי חוזרת הביתה מאוחר בלילה גוועת ברעב הייתי הולכת לישון כך ואוכלת רק בבוקר (כי לאכול לפני השינה כמובן משמין יותר..) אז היום אני כבר לא נוהגת כך, לרוב כשאני רעבה אני אוכלת אבל לפעמים אני לא מצליחה לזהות את הרעב, מבלבלת אותו עם רגשות אחרים, מדחיקה אותו או אוכלת סתם משעמום. אני עושה גם המון דברים אחרים כמו עבודה, ספורט ולראות חברים יותר משעשיתי בעבר אבל לעיתים פשוט שוקעת בדיכאון שמביא לי כל הנושא של האוכל והמשקל שלי. אני מרגישה שאני לא מסוגלת לשאת את זה יותר... ברור לי שאני צריכה תפריט מאוזן של אכילה כל כמה שעות ושל דברים בריאים, מזינים וטעימים שיגרמו לי לשובע בכל המובנים ובימים שאני באמת אוכלת כך (והם ממש מעטים) אני גם מרגישה הרבה יותר טוב, פיזית, נפשית ורגשית. מה שאני מבקשת זה לדעת איך להקשיב לגוף, איך להפסיק להתעלל בו? איך להיות עוד אחד מהאנשים הנורמאליים שמתייחסים לאוכל כאל דבר חיובי, שכל אדם זקוק לו וגם יכול להינות ממנו? נעמה