לבלה/לאה

שאלה לי אליכן: נניח שאזרתי את האומץ לשחרר את הדפוסים והראש הדיאטטי המנהל אותי ולהפסיק להישקל ובאמת לתת מקום לרעב ושובע וגם מקום של כבוד לתחושת ה"בא לי"יתכן שבהתחלה אצטרך לעבור שלב של אימון הרי אי אפשר לשנות הכל בבת אחת אז האם תוך כדי ובמהלך הלמידה כשאני נותנת לעצמי חופש לאכול בכמויות שאני רוצה ומה שאני רוצה ולא להתייסר יתכן מצב שאפילו ללא רגשות אשמה אעלה במשקל? יתכן וזה יהיה זמני כי בסופו של דבר ינתן מרחב יותר גדול לאפשרות שפשוט לא בא-לי ואז אגיע לאיזון ומשם לירידה הדרגתית במשקל האם זה שאני סומכת לחלוטין על הגוף משמעו שאסמוך עליו שגם אם יעלה במשקל תוך כדי לימוד הוא יתאזן וירד בצורה טבעית בעצמו כי יזדקק לפחות כי החסכים מהעבר הושלמו? הבנתי נכון? אני בשלב של נכונות לשחרר ביחד עם חשש מסוים מעליה זמנית במשקל שחרור אמיתי פרושו לשחרר גם את החשש הזה הבנתי נכון?

גילה היקרה. ראשית ברכותי על שאת עומדת על שפת הברכה ורוצה לקפוץ למים. זה נפלא בעיני. החששות שאת מדברת עלהם הם טבעיים. אחרי שנים של חסך להתחיל להאמין בגוף שלך זה מפחיד. בידיוק כמו הפחד מהקור של המים בבריכה. את אכן צריכה בטחון מסוים שזה יהיה בסדר שגופך אכן ירד בסופו של דבר גם אם בהתחלה כתגובה להפסקת ההרעבה תיהיה עליה מסוימת במשקל. אחת ההשגות שלי למה שאת כותבת היא שאת מנסה לעשות את זה לבד ויתכן שאת עושה את זה לא נכון. בידיוק כמו שלומדים שחיה לוקחים מאמן שחיה - הוא לא שוחה במקומך אבל מאמן אותך לעשות את התנועות הנכונות ,כך גם בתהליך הזה ,חשוב לעשות את זה לא לבד. כי לבד את עלולה לעשות טעיות רבות. לדוגמא - נושא של רעב ושובע- מעטים יודעים להבדיל באמת בין רעב רגשי לרעב גופני. נושא של להרשות באמת לגוף לאכל מה שבא לו - מעטים יודעים למה באמת הכוונה. מה עושים עם רגשות שמתגלים כאחראים ראשיים לאכילה לא מתוך רעב ועוד נושאים רבים אחרים. בידיוק כמו שלימוד שחיה הוא פשוט - נכנסים למים ושוחים אבל צריכים תהליך אימוני/לימודי על מנת להפנים אותו כך גם הגישה של הרזיה ללא דיאטה - העקרונות פשוטים מאד והם לא סוד אבל חשוב ללמוד להפנים אותם נכון. בכל מקרה אאחל לך המון הצלחה ואנחנו כאן כדי לעזור ולתמוך. בברכה בלה

הי גילה יקרה ושבוע טוב. התשובה הקצרה שלי תהיה - לא. לא, אין הכרח שבשלב הלמידה תשמיני. בשלב הלמידה, נסי לראות את עצמך כמי שהיתה בדרכה לאילת (השמנה) והחליטה לעשות פרסה צפונה לכיוון מטולה(הרזייה). את בדרך, למרות שעדיין מסביבך ערבה, מדבר וצמחיה דלילה. כבר בשלב הזה את בדרך ואינך עושה עוד ס"מ אחד לכיוון דרום (השמנה) גם אם עדיין אינך רואה את נופו הירוק של הגליל. ברור שאם תזגזגי בחוסר החלטיות תוכלי למצוא עצמך מתקדמת קצת צפונה וקצת דרומה. כך נראית חוסר החלטיות, במקרה הטוב, עמידה במקום. במקרה הרע, הכנעות לאוטומט (אני ממילא קרובה מדי לאילת ותמיד מגיעה לשם בסוף). כמו שאת יכולה להבין, יהיה קשה יותר להתקדם כאשר אילת (בהשאלה לצורת החשיבה וההתנהלות הישנה) היא אופציה. ההחלטה על הכיוון היא מהותית בהקשר למשך הזמן וההצלחה שלך להשגת היעד. גם אם כרגע אינך בטוחה בנוגע למה מצפה לך בדרך ועם מה תצטרכי להתמודד, גם אם כרגע אין לך כמות דלק מספקת (בדרך יש תחנות רבות), גם אם אינך בטוחה שאת יודעת באיזו נקודה בדיוק נמצא היעד - יהיה עלייך לקבל החלטה ולעשות בחירה...אילת או מטולה ואז להתחיל לצעוד בדרך בחירתך, ק"מ אחר ק"מ (ברכב ממוזג, בטוח ונוח). חשוב שתתני לעצמך את כל המרחב האפשרי. מרחב של זמן, של קצב למידה, של טעויות. חשוב שתביאי הרבה סבלנות כלפי עצמך ותרשי לעצמך להיות גם במקום ששוגה. שגיאות וטעויות הן מרכיבים חשובים ביותר בתהליך של למידה ואין זה אומר שאותן טעויות יובילו אותך חזרה לאילת, זה רק אומר שקצב ההתקדמות למטולה יוריד הילוך ובד בבד מבטיח שלמידה מאותה שגיאה/טעות תצמצם באופן ניכר את הסטיות הבאות. בתהליך הרזייה ללא דיאטה, אני אוהבת ללמד את המתאמנים שלי לסמוך על עצמם, גם כשהם נופלים לבורות (holes). לאדם הנופל לבור יש נטיה להכנס לפניקה ולהפעיל אנרגיה עד התשה על מנת להחלץ, ממה שהוא תופש כאיום ונורא. הייתי רוצה ללמד אותך להיות רגועה ולהכיר את המקום הזה, להיווכח שהוא אינו כזה נורא וללמד אותך לצאת ממנו בנחת, ככל שתתאמני על זה, תתקצר השהות שלך בתוכו ובהמשך תדעי לזהותו עוד טרם תכנסי אליו. זה מזכיר לי את "אוטוביוגרפיה בחמישה פרקים", מכירה? אם לא, אז הנה זה: אוטוביוגרפיה בחמישה פרקים מאת סוג'יאל רינפוצ'ה – ספר המתים והחיים הטיבטי. 1. אני הולך ברחוב. במדרכה יש בור עמוק. אני נופל לתוכו. אני אבוד...אני חסר ישע. אין זו אשמתי. לוקח לי נצח למצוא דרך החוצה. 2.אני הולך באותו רחוב. במדרכה יש בור עמוק. אני מעמיד פנים שאינני מבחין בו. אני נופל לתוכו שוב. אני יכול להאמין ששוב הגעתי לכאן אבל זו לא אשמתי. ושוב לוקח לי נצח לצאת. 3.אני הולך באותו רחוב. במדרכה יש בור עמוק. אני רואה אותו. אני נופל לתוכו בכל זאת...כוחו של הרגל... עיני פקוחות. אני יודע היכן אני. אני יוצא מיד. 4.אני הולך באותו רחוב. במדרכה יש בור עמוק. אני עוקף אותו. 5.אני הולך ברחוב אחר. מטרת האימון היא לפתוח לך מרחב גדול ככל הניתן של אפשרויות לבחירה ולתת לך את כל הלגיטימציה לבחור את הנכון לך ביותר בכל עת. כשאת בדיאטה, מרחב הבחירה שלך מצטמצם ל"מותר - אסור" "נכון- לא נכון" וכ"ו. בין הקצוות יש מרחב אדיר שאני לא מוכנה לוותר עליו. ככל שאת לומדת, תוך כדי תהליך, את עוצמותייך ואת נפלאות גופך, ככל שאת מתחברת ערכית ורגשית למטרתך, הבחירות שלך משתנות באופן טבעי. בלי מאמץ וכח - לא כח של רצון ולא כח של שליטה עצמית. חופש הבחירה שאת לומדת לשלב בחייך, מעיר לחיים את זכותך המולדת לבחור ב"בא לי" וב"לא בא לי". ככל שתתקדמי תמצאי עצמך עושה בטבעיות יותר יותר בחירות מקדמות ונכונות. גם בגנון האכילה שלך ישתנה לטובה, תמצאי עצמך בוחרת בהנאה ומתוך רצון חופשי מזונות מזינים ונכונים לך. אך בשום פנים ואופן לא באופן של כפייה. את לחלוטין צודקת, יש לשחרר את הפחד מהשמנה. זה בא בהדרגה ועם ההבנה שמה שאת רואה היום במראה וחווה בבגדייך הוא תוצר בחירותייך עד כה (בחירת דרך מגבילה שיוצרת חסך וסטרס). הגוף שלך רק מגיב לך, אין לו אג'נדה נסתרת. רוצה לשנות את המציאות והתוצאה (ערבה, מדבר...זוכרת?), שני את הגישה. שני את בחירותייך (מרמת החשיבה וצורת ההתייחסות, לא ברמת מאכלים כאלה ואחרים), תשתנה התגובה של הגוף. ובנימה אופטימית זו אסיים ואומר....הרשי לעצמך לסובב את ההגה, מה כבר יכול לקרות? מקסימום תהני ותצליחי. באהבה ובהנאה רבה שלך לאה פינטו

מצא חן בעיני התגובה המעודדת שלך והדימויים בהם השתמשת כדי להסביר לי אני בהחלט מגייסת עבור עצמי ים של סבלנות ואהבה בתהליך הלמידה אני בוחרת להנות מהתהליך ולאו דוקא להיות ממוקדת מטרה של הרזיה אני מסובבת את ההגה תוך מתן מרחב של ביטחון עבור עצמי בשלב זה איו אני רואה עצמי חוזרת אחורה בכיוון כי הייתי שם מספיק זמן ואומרת לעצמי שבטוח עבורי לשנות זה בסך הכל שינוי ואפילו אולי אופתע לטובה בדרך ויש לי אמונה שכן מכל מקום אני מברכת את עצמי על המצאותי במקומי הנכחי אני יודעת שאני מתקדמת בקצב המתאים לי ועושה מה שאני מבינה שנכון עבורי כאן ועכשיו ופועלת מתוך מודעותי העכשווית וכשאדע יותר אעשה זאת יותר טוב הכל טוב תודה על תמיכתך והידע שאת מעבירה לי כאן ממש כמתנת חינם,מעריכה את שתיכן גם את בלה על כך שאתן מעבירות את הידע ותומכות ממש במתנה תודה,גילה