ללאה - מהרגועה והמעודדת

שנים של דיאטה מכל סוג ומין אפשרי הראו גם לי שכאן לא נמצא הפתרון האמיתי. הירידה במשקל היתה נהדרת, אך קצרה (לעיתים יותר , לעיתים פחות) ואחריה בא תסכול גדול נוכח העליה חזרה במשקל. שאלת במה את מעודדת ומרגיעה - את מציעה פה גישה שונה ואחרת ממה שהכרתי עד היום שאינה תלויה במגבלות, חוקים מחמירים, איסורים וחסכים - שמהם כבר נמאס, נמאס, נמאס. את מדברת אל אהבה ועל תשומת לב. לאהוב את הגוף שלי ולא להילחם בו, להיות קשובה לו ולא להוראות הדיאטה - זו מנגינה חדשה ונעימה כל כך. אני חייבת להודות שמכל מה שעברתי קשה לי להבין איך זה אפשרי - את הרעיון והגישה מבחינתי אימצתי כבר אתמול, אבל איך מיישמים, איך משנים את אותן הנחות יסוד שחייתי איתן כל כך הרבה זמן שבעצם קיבעו אותי בלי אפשרות אמיתית להיות רזה ? תודה לך על תשומת הלב וההקשבה, נועה

הי נועה הרגועה והמעודדת. תשובתי הולכת להיות ארוכה ואולי גם קצת מורכבת, קחי אויר ותצללי לך בהנאה. כל שינוי בחיינו מתחיל בשאלה. אילולא השאלה, לא היינו מייצרים חשיבה. מדענים הם אנשים ששואלים שאלות (מה מניע את כדור הארץ?), יזמים הם אנשים ששואלים שאלות (מה יקל על עקרת הבית?), הורים הם אנשים ששואלים שאלות (איך אני יכול לעזור לילד שלי להתמודד?). כל אחד מאיתנו שואל את עצמו שאלות רבות ומגוונות. לשאלה עצמה יש משקל רב בתוצר המחשבתי ובמציאות חייו של כל אחד מאיתנו. (תסכימי איתי שיש הבדל בתשובות/רעיונות שיקבל אדם כמענה לשאלה "למה אשתי לא מבינה אותי?" לבין "איך אני יכול לעזור לאשתי להבין אותי?") ויקטור פרנקל, בספרו הענק "אדם מחפש משמעות" מביא דוגמא מאלפת לאיך ניסוח השאלה מייצר מיקוד מחשבתי שמעורר רעיונות שלא היו עולים קודם לכן (ודווקא בתקופת השואה, במחנות הריכוז...ספר חובה בכל בית). לכן, עלינו להסב תשומת לב לשאלה שאנו מעלים וללמד את עצמנו לשאול את השאלות הנכונות. שאלה מובילה בהכרח לחשיבה שתמיד מתחילה בהעלאת רעיונות. לעיתים אף רעיונות פרועים השאלה המודעת או הלא-מודעת שלך היתה " אם לא דיאטה, אז מה כן?" מרגע זה, תת המודע שלך מתחיל לחפש אינפורמציה רלוונטית שאותה תזהי ע"פ התחושה שהיא תעורר בך. כשאנשים שואלים את עצמם "איזו דיאטה תגרום לי לרזות מהר?" הם יקבלו רעיונות שונים מאנשים שישאלו את עצמם "איך אני יכול/ה לרזות ולתמיד?" או "מה אני צריך לעשות אחרת ממה שעשיתי עד כה, על מנת לייצר מציאות נעימה יותר בחיי?" אני מציעה לך לעצור רגע ולשאול את עצמך, תוך כוונה מלאה, את שני סוגי השאלות ולהבחין לאן מכוון המח שלך. אלו סוגי רעיונות הוא מייצר בכל פעם (זה ידרוש את תשומת ליבך ומיקודך בכל שאלה). וכך מתחיל כל דפוס חשיבה, ברעיון. בהתחלה זה רק רעיון. לעיתים הרעיון מתיישב לנו מיד עם דפוס חשיבה קיים (מסלול נוירולוגי במוחנו) ואז זה נראה לנו מאוד "הגיוני" ולעיתים אנו נתפוש רעיון כמחשבה משעשעת בלבד או כפרוע עד יצירת התנגדות והתקוממות. אנו נחוש התנגדות עזה לרעיון כשבתודעתנו חיה לה אמונה המנוגדת לו. לדוגמא הרעיון "כדי לרזות, אכלי ללא תנאי" אל מול האמונה "אכילה ללא תנאי היא אכילה חסרת שליטה וגבולות, אני בטוח אשמין" שני מסלולים אלה אינם מתיישבים זה עם זה, לתודעה אין מסלול נוירולוגי מתאים להכיל מידע מהסוג החדש. כשקיים כזה דיסוננס, יעלו המון ספקות. הספק נועד להגן על האמונות ששרתו אותנו עד כה. מבחינתי, תהליך שינוי ללא ספקות וללא התנגדויות איננו תהליך אמיתי. אם אנו לא בספק, זה אומר שהכל מתיישב עם דפוסי החשיבה הישנים שלנו ואז בעצם לא שינינו כלום (כשההנחה הבסיסית היא שמשהו צריך להשתנות). כך שטבעי מאוד למחשבות כשלך לעלות. דפוס חשיבה ואמונות הן קבעונות מחשבתיים שנדמה כי הפכו חלק מאיתנו. השאלה שאת מעלה היא בראש ובראשונה "האם זה אפשרי ?" האם אפשרי לשנות מסלולי חשיבה? זוהי שאלה ראשונית חשובה. והתשובה שלי עליה תהיה – כן! אחרת לא הייתי כאן. כן! אחרת שום אדם לא יכול היה ליצור שום שנוי בחייו. כן! אחרת המדע לא היה מתקדם לשום מקום והיינו נתקעים עם התאוריות של לפני גלילאו גליליי. כן! אחרת לא היה לך היום מחשב בבית. והייתי יכולה להמשיך. השאלה השניה והמצויינת שלך היתה "איך עושים זאת?" איך מחליפים קבעונות מחשבתיים אחד בשני, איך מייצרים דפוס חשיבה חדש? איך נפרדים מהקודם? ראשית , מחליטים. מחליטים שהדרך הקיימת איננה אלטרנטיבה יותר (זה יהיה בד"כ מבוסס על נסיון עבר כפי שכתבת: ירידה – עליה – ירידה ושוב עליה) שנית, נפתחים לרעיון החדש ולומדים אותו. (אפרופו למידה, אין משמעותה הבנה תאורטית של הדברים אלא חוויה תוך עשייה והתנסות. למידה היא למידה כשהיא מיושמת בחיינו. לא יישמנו, לא למדנו). הלמידה מאפשרת לנו חשיפה חוזרת למסר החדש תוך הוכחה שלו עד שהוא מתקבע. נסי להיזכר בדבר כלשהו שהתחלת ללמוד לראשונה. איך הפכת מ"לא יודעת" ל"יודעת" נסי לסקור דברים שאת מאמינה בהם היום, ובעבר האמנת וחשבת לגמרי אחרת. נועה יקרה, זהו תהליך שחווית עד כה באופן לא מודע ועתה את רוצה לחוות אותו באופן מודע ומכוון מטרה. יש בך את כל היכולות הללו ותפקידי כמאמנת הוא לסייע לך לחשוף אותם ולהשתמש בהם למען השגת מטרותייך. גם האמונות הדיאטטיות שלך הן פרי אותו תהליך (כפי שכתבתי, לא מודע). הרי לא נולדת עם האמונות הללו, עם הראש הדיאטטי. פיתחת וטיפחת אותו במשך שנים. ועתה, באימון ממוקד את יכולה לבחור אחרת ולהיכנס לתהליך יצור חדש. איך לעשות את זה? ההמלצה שלי תהיה באמצעות ליווי אישי, אצל כל מי שתרגישי שהוא ראוי בעינייך. הליווי מאפשר לך למידה חדשה שיקוף של מה שאינך מסוגלת לראות בעצמך, לבד. את חושבת ופועלת כרגע מתוך שדה הראיה הצר של דפוסי החשיבה הקיימים שלך. ולכן, סביר שלא תבחיני בבורות שבדרכך, הם נראים לך חלק מאוד טבעי ואינטגרלי ממי שאת . אפילו אני (כמו לא מעט מאמנים), כאדם מאוד מודע לתהליכים אלה, נעזרת במאמנים אחרים כשאני לא מצליחה לצאת מלופ כלשהו בחיי, מתוך ההבנה שיש משהו שאני לא מזהה לבד, שיש איזשהו קבעון חזק מדי שאינני מודעת לו. מלווה מקצועי בתהליך שינוי כזה ישקף לך ויאיר לך את המהמורות שבדרך. מאמן מושיט לך שתי ידיים, האחת מצביעה על הכיוון ועל תוואי הדרך הנוח והרצוי והשניה תומכת בגבך או מחזיקה את ידך. מאמן הולך לצידך ובקצב הנכון לך ביותר, הוא עוצר איתך למנוחה כשצריך ומזהה את פרצי החיוניות והאנרגטיות שמאפשרים פריצות דרך משמעותיות. כמו שאת יכולה להבחין, אני רואה בשילוב שתי המתודות ("הרזייה ללא דיאטה" ואימון) אינטגרציה מנצחת (שגם מוכיחה את עצמה). נועה מקסימה (חוץ מרגועה ומעודדת), מקווה שתגובתי תאיר ותמשיך לעודד. ובכל מקרה, אהיה כאן לכל שאלה וצורך. שבת נהדרת שלך לאה פינטו

אכן את ממשיכה להאיר ולעודד. תודה אם הבנתי נכון אז עצם זה שהרעיון כבר מתגלגל אצלי, אני חושבת עליו, משחקת איתו וכמובן שואלת לגביו, זוהי התחלה. יש הרבה שאלות נוספות שעולות לי שאני רוצה לשאול את עצמי מלבד אלא שהעלת, קשורות או לא למשקל אך בודאי לאספקטים נוספים בחיי. נראה שכל התהליך הזה דורש אומץ ונכונות להיפרד מכמה "שדים מוכרים", ולהכריז בקול לעצמי על כך שכעת למעני אני מנסה ולומדת דרך אחרת. אני חושבת שאני צריכה לבחון עם עצמי מה בדיוק אני רוצה (לשאול את השאלות שרלוונטיות לגבי), וכשהשלב של האיך יגיע - אשמח להיעזר. המון תודה, נועה