היי לאה

דברתי איתך לפני חודשיים וחצי בערך וספרתי לך שאני לא יורדת במשקל אני 1.66 ושוקלת בין 66-68 - אני אוכלת נכון לא מרעיבה את עצמי אוכלת לפעמים גם בלילה כי היום שלי קצת הפוך עשיתי עד לא מזמן קיק בוקס וכרגע שוחה כל יום ואני פשוט לא יורדת במשקל אפילו גרם , מפנקת תצמי מדי פעם וממש עושה את זה לאט - ממש אורח חיים בריא כמו שאת אומרת אבל הירידה לא מגיעה מה עושים? ( ואני בת 26 אם זה משנה) מה יכולה להיות הבעיה זה ממש מספר קילוגרמים אחרונים שמסרבים לרדת

שלום ל"אני". סביר להניח שאכן שוחחנו, איתך הסליחה אבל אני לא זוכרת את כולם. עם כל רצוני לעזור, גם כאן אהיה מאוד כללית, כיוון שאינני מודעת לפרטי המקרה שלך, אני ניזונה אך ורק מהנתונים שאת מעלה ומהפרשנויות שלך. ומתוך המגבלה הזו, אנסה להאיר את דרכך ככל שאוכל. ראשית את ההרזייה שלנו איננו מודדים במאזני השקילה אלא בהיקפים. בעיקר כשמשולבת פעילות גופנית בסדר היום שלך. מאזני השקילה מאוד רגישים למסת השריר ותכולת המים בגוף והרבה פחות למסת השומן. כיוון שאת מסת השומן ברצוננו לצמצם וכיוון שהיא מרוכזת בשכבה תת עורית, נחווה את השינויים בהיקפי הגוף. על המשקל ניתן לצפות במאות גרמים בודדים (תלוי גם ברמת הדיוק והכיול של מאני השקילה). קראי את תגובתי לקורל (כמה הודעות מעלייך). אז כפי שאני מבינה את אינך שבעת רצון מההתקדמות בין אם מדדת אותה נכון ובין אם לאו. וחוששת שהגוף לא מגיב לך. כשהגוף לא מגיב בהרזייה, זה יכול לקרות משני טעמים עיקריים: 1. הגוף מאוזן על מימדיו האידיאליים - ז"א שאת כבר נמצאת במשקל הגוף הטוב והבריא ביותר עבורך. ואם את אכן שם ורוצה להמשיך לרזות, זה יכול להעיד על ראיה לא ריאליסטית בנוגע למשקלך וכאן גישת האכילה האינטואטיבית לא כ"כ תעזור (כי היא מסייעת לך להגיע למשקל האידיאלי). ממקום זה, את יכולה לעסוק בעיצובו וללמוד לקבל את עצמך באהבה רבה. 2. אינך עוברת את התהליך הנכון. שיחה אחת בינינו ותכתובת מייל בפורום איננה תחליף לתהליך אישי. המיקוד החזק שלך במה שהגוף אמור לעשות, גובר על המיקוד של מה שאת יכולה לעשות למענו. אינני יודעת עד כמה את יודעת לזהות את דרגות הרעב השונות, את דרגת הסיפוק שלך ממזון, את רמות השובע השונות. אינני יודעת עד כמה את משוחררת עם מזון, עד כמה את אכן מבחינה בין רעב רגשי לרעב ביולוגי וכ"ו. אני בהחלט מודעת להשפעת הפרשנות שלך - לא בהכרח מה שאני קוראת לו רעב, זה הדבר אליו את מתכוונת. זה משהו שמתאמנים ולומדים אט אט לזהות. יותר מכל, נראה לי שאת ממוקדת מאוד בשומנים שלך, בק"ג העודפים. זה בעייתי בתהליך הרזייה ללא דיאטה. נדמה לי שאת פועלת מתוך סוג של מתח ולחץ ופחות מתוך אופטימיות ואמונה שהגוף הוא אכן הפרטנר שלך לתהליך. נדמה שהראש הדיאטטי עדיין שולט במחוזות תודעתך. סליחה מראש אם אני טועה אך זוהי תחושתי. לגילך אגב אין שום משמעות. ללחץ ולחששות יש הרבה מאוד משמעות. כשאנו פועלים מביאינג של שמנים, קשה לנו לייצר משהו חדש באמת. בבקשה קראי את קורל. אני מקווה שתשובתי לא גורמת לך אכזבה אלא דווקא מאירה כי זו הכוונה. שלך לאה פינטו