המנגנון החכם של הגוף וקלוריות

יש לי שאלה על נושא שלא מסתדר לי הגיונית: קראתי כאן וגם במקומות אחרים שלגוף יש מנגנון חכם שבמידה והוא לא מקבל מספיק מזון הוא פשוט אוגר את מה שיש לו, ואז אם אוכלים רק ארוחה אחת ביום זה לא יעיל לירידה במשקל כי הגוף יאגור את מה שהוא יקבל. עכשיו, אומרים גם שיש כמות קלוריות מינימלית שהגוף צריך רק בכדי להתקיים (מח, לב, חילוף חומרים וכו'). אם מישהו אוכל רק ארוחה ביום שזה פחות מהמינימום אז הגוף יצטרך לשרוף אנרגיה ממה שיש לו, וזה סותר את הטענה הקודמת שאומרת שאם הגוף לא מקבל מספיק אז הוא אוגר. בנוסף אומרים שכדאי לאכול 6 ארוחות קטנות ביום וכך הגוף ישרוף את כל מה שהוא מקבל, אבל אם 6 הארוחות האלה מכילות יותר מכמות הקלוריות המינימלית אז ישארו עודפים בגוף. מה הפיתרון לפרדוקס הזה?

הי שקד ויופי שבאת. פרדוקס נוצר כשיש אי התאמה בין הנחת היסוד שלנו לבין המציאות. למשל, הנחת יסוד שאומרת כי צריכה רבה של שומן מהחי גורמת למחלות לב. במציאות - התפריט הצרפתי כולל לא מעט שומן מהחי ועדיין שיעור תחלואת הלב נמוכה. הופס, פרדוקס - אי התאמה בין הנחת יסוד למציאות. (זה אגב, הפרדוקס הצרפתי המפורסם). כשאנו נתקלים בפרדוקס, כדאי לבחון מחדש את הנחות היסוד שלנו, את הידע והאמונות שלנו. וזה מה שאת עושה וראוי לשבח. בהודעה/שאלה שלך, יש בליל של הנחות יסוד שבהכרח לא מתיישבות זו עם זו, מבחינתך. ולכן יש צורך לעשות סדר בהנחות המוצא עצמן. אז בואי נתחיל עם הסדר אצלי, כדי שאהיה בטוחה שאני מבינה אותך נכון. הבאת כאן 3 אקסיומות, אתייחס תחילה רק לשתיים הראשונות: 1. כשהגוף לא מקבל מספיק אנרגיה, הוא אוגר - אכן, בהסתייגות קלה. 2. בכל מקרה יש רמת אנרגיה מינימלית שנדרשת לתפקוד הגוף - אכן. הבנתי, נכון? אם לא, תצטרכי להסביר לי. ואם כן, זהו ההסבר: שתי האקסיומות הללו נכונות ודרות בכפיפה אחת. כשהגוף שלנו רעב באופן כרוני הוא מפעיל את מנגנוני ההשרדות שלנו. הוא מבין שמזון אינו זמין באופן רציף ולכן עליו להתארגן למצב החדש על מנת לשרוד לאורך זמן עד שנגיע לימים טובים ובטוחים יותר. בדיוק כמו אדם שפוטר מעבודתו ויודע שתזרים המזומנים שלו נפגע. הוא נדרש להתארגנות כלכלית שונה מזו שהורגל בה עד כה. חלק מההתארגנות החדשה הזו היא: 1. שמירת "חסכונות" וכל שקל - אדם שיודע שמחר לא יהיה לו כסף, לא ימהר לבזבז את מה שיש ברשותו היום, הוא ינסה להשיג מקורות חלופיים. כך גם הגוף - לא ימהר להשתמש באנרגיה מרקמת השומן ואפילו יצמצם אותה. במקום, הוא ישתמש בחלבונים (רע מאוד) שבונים את שרירי השלד ולאחר מכן בחלבונים ויסצרליים (חלבוני הדם). בדיאטות הקיצוניות, הגוף לא מוותר על יותר מ- 5% מרקמת השומן שלו. זוהי קופת החסכון שלו, אלה הם הבטחונות שלו. כך שהירידה במשקל בדיאטה מיוחסת בעיקר לאיבוד שריר (חלבונים) ולא להרזייה ממש (איבוד מסת שומן). 2. כל פירור שיכנס יחסך במידת האפשר - כל מערכת העיכול משתדרגת כך שעתה היא תספוג אל הדם יותר מהמזון שאת אוכלת. כמות אנזימי הפירוק בפה ובמערכת העיכול עולה. גם כמות הליפאזות (האנזימם שאחראים על רקמת השומן) עולה. 3. במהלך הדיאטה, במקרה הטוב, לא נאבד מי יודע כמה שומן. האגירה המשמעותית תגיע לאחר הפסקת הדיאטה כשהסכרים יפרצו. הגוף יפצה עצמו ויכין עצמו טוב יותר לקראת הבצורת הבאה (הדיאטה הבאה). הגוף זוכר והגוף חייב לשרוד. 4. דרך נוספת בה גופנו מתארגן מחדש, נוכח החסך שנכפה עליו היא הורדת חילוף החומרים (= ההוצאה האנרגטית). זה בא להסביר את האקסיומה השניה שלך. נכון, הלב, הריאות, הכליות, הלבלב וכ"ו - כולם חייבים להמשיך לעבוד. וכדי לעשות זאת הם זקוקים לאנרגיה. אלא שהאנרגיה הזו תגיע מהחלבונים והאנרגיה הזו תרד למינימום האפשרי. הידעת שאצל ספורטאים מקצועניים בעת מאמץ גופני (תחרות, בד"כ), פוחתת זרימת הדם לכליות ולמערכת העיכול (זה אומר פחות רכיבי תזונה וחמצן)? מדוע. כי הגוף חייב להתייעל ולספק את הדרישה האנרגטית הרבה של שרירי השלד. הגוף מתרגם זאת למנוסה, למצוקה, סטרס שתובע שינוי בחלוקת המשאבים. גם במקרה שלנו , הגוף יתחיל להתחשבן עם המערכות השונות ויחליט מי זקוק ליותר ומי פחות. בדיוק כמו אותו מפוטר שעתה צריך לחשב על מה הולך המעט כסף שיש. הגוף שלנו יצמצם את ההוצאה (הבזבוז) ויגביר את מרכיב החסכון. אגב, יש מחקרים אפידמיולוגיים שמראים כי אנשים בדיאטה הם הרבה פחות אנרגטיים. רמת הפעילות שלהם עם התקדמות הדיאטה הולכת ויורדת. כמו שאת יכולה להבין, אין כאן סתירה, יש כאן פעולות משלימות. את האקסיומה / פרדיגמה השלישית שלך, אפרוט לחלקים, ברשותך: 1. צריך לאכול 6 ארוחות קטנות ביום.-.....אממממממ 2. אם אוכלים 6 ארוחות קטנות ביום הגוף שורף את כל האנרגיה מהמזון - .....אממממ 3. 6 ארוחות ביום אינן ערובה לכמות האנרגטית הנדרשת - נכון, נכון, נכון. שקד, ברוכה הבאה לפורום הרזייה ללא דיאטה. בפורום הזה לא "צריך" כלום. אינני מקבלת את ההנחה הראשונה כיוון שלשיטתי, הדרך היחידה לאכול באופן מושלם היא לאכול בהלימה לצרכיו של הגוף. לתת לגוף להנחות אותנו. בדיוק כפי שאינך קובעת כמה פעמים תכנסי לשרותים במהלך היום, אין זה מתפקידך לקבוע מתי גופך יזדקק לאנרגיה. זהו תפקידו לסגנל לך. ככל שאנו משתחררים מהצורך לשלוט בגוף ובאכילה שלנו מצד אחד, ומפתחים את מיומנות ההקשבה והחשיבה הרלוונטית לעבודה בונה עם גופנו מצד שני - אנו מגיעים לסיטואציה הזו של ארוחות קטנות באופן טבעי, נכון וגמיש. לא תבניתי וסיזיפי שלא מחובר לכלום ולא מתאים לכל יום. בתהליך הרזייה ללא דיאטה, אנו לומדים ומתאמנים לעבוד ע"פ מדדים מדויקים הבאים מגופנו ולא ע"פ נוסחאות סטטיסטיות ומתמטיות שמנסות להעריך את צרכיו. במצב כזה, הסבירות שנצרוך עודפים קטן מאוד. הגוף יודע לספור את הקלוריות לבד, אז בואו נפסיק לעשות עבודה חובבנית מיותרת ולספור ארוחות וקלוריות. כשהגוף רעב הוא מסגנל לנו. יש רמות רעב שונות ובהתאם להן, עוצמת הסיגנלים - זוהי דרכו לאמר, אני זקוק לאנרגיה עכשיו. לשיטתי, אין "ארוחת בוקר" אין "פינוק" אין "נשנוש" אין "ארוחת ביניים" וכ"ו - יש אכילה. ואכילה מושלמת היא כזו התואמת את צרכיו של הגוף בכל רגע נתון. אינני יודעת מהי "ארוחה קטנה" ומהי "ארוחה גדולה". אני יודעת לשאול את עצמי מה אני צריכה. כמה אני צריכה? מתי אני צריכה? - התשובות בגופי. אז נו, עכשיו יותר מסודר, או שהבלאגן עולה על גדותיו? בכל אופן, אני כאן לכל הבהרה נוספת. שלך לאה פינטו

לאה שלום קראתי את תגובתך לשקד ואני תוהה איך מפתחים את מיומנות הקשבה לגוף. אני לאחר אינספור דיאטות קלות לא מצליחה להבניס "סדר" באכילה במיוחד לא בחופש. אז מהי הרזיה ללא דיאטה?