ללאה -תגובה ל'להבחין בין הקולות,

תודה על תשובתך המפורטת: אם הבנתי נכון יתכן שדיאטה דווקא מתאימה לי אישית אם אני משלבת אותה עם האלמנטים שאתם מביאים שבראש וראשונה נותנים מסר של הרגעה: אם הדיאטה שאני בוחרת יכולה להיות עבורי ידידותית למשתמש(במילותייך) דהיינו על סמך הידע הרחב שלי בתזונה בריאה ויחידות תחליף שהדיאטניות נוהגות להשתמש אני בוחרת לי מה אני מעדיפה ואוהבת לאכול, אם היא עונה על צרכי רעב-שובע שלי ומשתלבת היטב בסדר יומי ואני גם יכולה להיות גמישה ולשחק איתה והיא הופכת עבורי לטבע שני לא מכבידה ולא מלחיצה ואני מנטרלת במודע את גורם הלחץ המכשיל לא מציבה יעדים בשמיים הולכת לאט ובטוח עם הגוף והקצב שלו ונותנת לו כבוד אם הוא נעצר או לא מצליח לרדת יותר מקבלת אותו כחבר נאמן שכל כוונתו להגן עלי איני מעמיסה עליו פעילות גופנית כפייתית ואם אני בוחרת לבצע אותה זה לשם הנאה או מתוך מודעות לתועלת שבה אז האינטגרציה הזו שבחרתי לעצמי בין 2 השיטות מטיבה איתי תומכת ואוהבת אז זה שביל טוב ונכון עבורי הלא כן? לא מצליח לרדת יותר מקבלת אותו כחבר נאמן כשל כוונתו להגן עלי אני מעמיסה עליו פעילות גופנית כפיתית ואם אני בוחרת לבצע אותה זה לשם הנאה ומתוך מודעות לתועלת שבה אז האינטגרציה הזו שבחרתי לעצמי מטיבה איתי וזהו שביל טוב ונכון עבורי הלא כן?

הי גילה. יש לך כוונות מצויינות, אך אני חוששת שאת מקשה על עצמך. לחיות עם דיאטה ולנסות להתנהל ע"פ גישת ההרזייה ללא דיאטה כמוהו כלהיות צמחונית ולאכול בשר. אלה הן שתי גישות שונות במהותן כשהאחת נוגדת את השניה באופן נחרץ. לכן, כל נסיון לשלב בינהן הוא סוג של הונאה עצמית. הרשי לי להסביר. גישת ההרזייה ללא דיאטה יוצאת מתוך הנחת יסוד שאכילה היא דבר שמווסת באופן טבעי ע"י מנגנוני הגוף , וזה נוגע למה לאכול, מתי לאכול וכמה (הסתכלי על ילדים רכים, על חייך כאדם רזה ללא דיאטה, על חייהם של אנשים רזים אמיתיים). בתהליך זה אנו לומדים לחזור לסמוך על הגוף ולתת לו לכוון אותנו. הוא המומחה האמיתי ושום דיאטנית או כל בעל מקצוע אחר לא ישווה לו) ברגע שאת משתלטת על האוטוריטה הזו מתוך הנחת יסוד שאין לסמוך על הגוף (שאינו זהה ל"לסמוך על עצמי", רק דומה לו), שעלייך לתכנן, לחשב (גם אם הדיאטנית עשתה זאת בשבילך), לשקול ולהחליט עבורו. את נמצאת במקום אחר, לגמרי. את אינך חיה בחופש בחירה, את מצמצמת את עצמך למרחב של "צריכה" ו"חייבת". יש כאן שתי גישות שונות לחלוטין שרואות את הגוף שלנו מזויות שונות ומכאן מייצרות 2 סוגי אמונות מנוגדות: האחת אומרת - "אני סומכת על הגוף שיוביל אותי אל המטרה" השניה אומרת - "אין לסמוך על הגוף, ישלנו מטרות שונות, עלי לשלוט בו (בדחפים שלו ובאכילה שלי) להתנהל ע"פ עב-שובע בלבד איננו אומר ששינית את צורת ההתייחסות שלך לגופך. זה עלה תאנה. גילה, בהנחה (הנחה בלבד) שאת אכן מיומנת בזיהוי רמות הרעב השונות, רמת הסיפוק ורמות השובע השונות, מה תעשי במקרה בו הרעב הביולוגי לא מתיישב עם התפריט שלך או עם הלו"ז שלך? את הרי מבינה שסדר היום שלך לא רלוונטי לרעב-שובע שלך. מנגנון רעב-שובע שלך אינו מסונכרן עם הלו"ז היומי, הוא מסונכרן עם הצרכים הפיזים שלך, עם הדרישה המשתנה של הגוף לאנרגיה ולרכיבי תזונה. דבר נוסף לזכור הוא שהגוף איננו רעב רק לאנרגיה אלא גם לרכיבים מסוימים. ומה לעשות כשהגוף שלך רעב דוקא לקצפת או לסוגי מזונות שקיטלגת אותם כ"אסורים" "לא בריאים" ? האם גם אז את קשובה לצרכיו? עלייך להבין שכל עוד את מגבילה את מרחב הבחירה שלך, את כל כולך בדיאטה. כפי שכתבתי בתגובתי הקודמת, אין לי בעיה עם המטרות התזונתיות (וגם כתבתי זאת) אלא עם הביצוע שלהן והישימות שלהם בחיינו. אם רק היית מרשה לעצמך להיות אמיצה לשחרר את הצורך בשליטה ולתת ל"מישהו אחר" (הביולוגיה שלך) להוביל, היית מצליחה להגיע בקלות לאותן מטרות תזונתיות ופיזיות, תוך שאת חיה בחופש אמיתי. נהנית מכל העולמות. אין דיאטה שהיא ידידותית למשתמש, כיוון שדיאטה היא דבר מלאכותי ואיננה טבעית בחיי האדם, מלכתחילה. הדיאטה מספקת צרכים שהם הרבה מעבר להרזייה ומכאן כוחה עלייך ועל רבים אחרים. שליטה זה אחד מהם. בכך היא עשויה להתפש כמאוד "ידידותית" עבורך, אין זה אומר שהיא "ידידותית" לגופך ולפיזיולוגיה שלך. אינני יודעת כמה שנות נסיון יש לך ב"דיאטה" וכמה פעמים הגעת למקום בו הרגשת ש.."הנה, הפעם הגעתי לשילוב המנצח שיהפוך להרגל שני" וכמה פעמים התאכזבת וכמה פעמים הבטחת לעצמך שהפעם זה יצליח. זאת רק את תדעי. וממליצה לך לחזור ולהתעמק בתגובתי הקודמת ולבחון מחדש את העובדות. את מעלה מספר נקודות חשובות וחיוביות ביותר בנוגע לאופן בו את מתכוונת להתייחס לגופך. אך אני רואה אותך חצויה ולטעמי אי שינוי גישה יקשה עלייך. "מקבלת אותו כחבר נאמן" - על חבר נאמן סומכים במאה אחוז. קצת מנוגד לגישה שבה את מתעלמת מרצונותיו וקובעת לו מראש מה הוא צריך בוקר -צהריים-ערב. מבלי להרגיש אותו ולקבל את מסריו. קצת מנוגד לגישה שקובעת מראש את התכולה הקלורית מבלי להתחשב בצרכיו המשתנים. נדמה לי ש"חבר נאמן" הוא בבחינת "כבדהו וחשדהו" - זו איננה הגישה. הגישה היא "כבדהו וכבדהו". יקירתי, אם את רוצה להיות רזה באמת, התחילי לחשוב כמו שרזים חושבים, התחילי להתנהל תודעתית כמו שרזים מתנהלים. על זה בדיוק עובד תהליך ההרזייה ללא דיאטה.לומדים לוותר על חוסר האמון ולשחרר שליטה על סימפטומים (אכילה ומשקל). אינני רוצה לבלבל אותך, אני רוצה לעזור לך להבין את ההבדל בגישות, ללא שום קשר להחלטותייך האישיות. את תבחרי את מה שנראה ומרגיש לך נכון. ואין לי צל של ספק שמה שתבחרי, יהיה אכן נכון לך בשלב זה של חייך. אני כאן להבהיר לך את הפער. אם תחושי התנגדות בתוכך, אני אבין לגמרי, זה חלק מהענין וזה צורך שלנו להצמד למה שאנו מרגישים שהכי בטוח לנו. אנו לא חייבים להאבק בה, רק להיות מודעים לה, לבחור בה או לוותר עליה. בכל מקרה, אם ישנן שאלות נוספות, אשמח לעמוד לרשותך. שלך לאה פינטו