פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות

לפני כשנה התגרשתי, יש לי שני ילדים בני 7,5, הבן שלי בן ה-5 מתקשר אלי וטוען שמתגעגע לעיתים מלווה בבכי, מהם ההשפעןת של הניתוק הזה עליו?....אני נפגש עם הילדים פעמיים באמצע שבוע כולל לינה ובכל סופש שני, הקשר עם גרושתי בסדר גמור. תודה

שלום, לי, לבעלי ולשני הילדים (בן 8 ובת 6)יש נטייה מאוד משמעותית להשמנה. גם אני וגם בעלי היינו ילדים שמנים ועד היום נאבקים עם המשל ומנסים דיאטות כל הזמן.. בשנים האחרונות גם שני הקטנים שלנו נהיו ילדים שמנמנים ואנחנו מאוד דואגים. אנחנו גרים בהוד השרון וחברה שלי הסבה את תשומת לבי למבצע שיש בספורטן (כמו קאנטרי..) בעיר של מנוי מסובסד להורים וילדים. אני חושבת שאולי כדאי שנעשה מנוי משפחתי ונתחיל ללכת באופן קבוע כל אחד לחוג ספורט שמעניין אותו. מצד שני, אני לא רוצה להכניס לילדים יותר מדי לראש את עניין ההשמנה כדי שלא יפתחו הפרעות אכילה חלילה. האם הרעיון יכול להיות טוב עבורנו? תודה

שלום, יש לי שני ילדים מקסימים, בת שנתיים וחמש ובן שנה וחצי. לפני כחצי שנה בעלי נפטר בעקבות מחלת הסרטן. בתי התחילה בשבועיים האחרונים להיצמד אליי- ללכת לאן שאני הולכת, היא כל הזמן רוצה שאהיה בטווח הראיה שלה מה גם שזה מקשה את הפרידה בבוקר בגן. לי זה נראה נורמלי ואפילו מובן שהיא מתנהגת כך אך האם יש ליחס זאת למצב החדש? בנוסף אני רוצה להעביר את שני הילדים לגן חדש במקום המגורים, האם מומלץ או ששינוי נוסף יכול להזיק? אנחנו כרגע בחופשה שבועיים וחצי. 

אני אם משמורנית לילד בן כ-4 עוד מעט. האב הגרוש איש משכיל ונבון, אך נוהג שוב ושוב להלחם בי כשבדרך בעצם פוגע בבן שלנו. דוגמאות למלחמות בי- מסית את הילד נגדי ונגד משפחתי , כוונה לסבתא- הוא אומר לילד אמא רעה, אמא מפריעה לנו. מתמיד להוציא את תסכולו על הילד, בנוכחות הילד צועק עלי, מדבר אלי לא יפה, מנתק לי שיחות בסקי יפי עם הילד. איני מבינה איך אדם משכיל שאמור להיות מודע למעשיו מסוגל למעשה במו ידיו לפגוע בבן שלו? איך עלי להתנהג מול איש כ כ קשה? השאלה העיקרית איך אני מתמודדת עם הילד,שלמעשה נוכח שוב שוב בפגיעה של האבא בי. יש לציין כי לבד עם הילד, אני מניחה כי האבא אוהב אותו ומטפל בו כראוי.

שלום, אשמח לעצה וכן להפניה במידה והדבר דורש טיפול ביתר כובד ראש. נודע לי כי בני בן ה-8 נגע היום באיברים אינטימיים של אחייני הקטן ממנו בשלוש שנים לאחר שזה עשה את צרכיו בקרבתו וכן שביקש ממנו לנגוע בו בחזרה. הדבר נודע לי מהאחיין בעוד שבני הכחיש את העניין עד שנודע לו כי אני יודעת את פרטי המקרה. ברצוני לציין שזו כנראה הפעם השניה שזה קורה בין שניהם וכי היה מקרה זהה בעבר כשהיה בן חמש עם ילד מהצהרון שהיה קטן ממנו בשנה. כבר אז ניהלתי שיחה עם בני, הסברתי כי הוא לא יכול לנגוע באיברים פרטיים של אחר וכי אף אחד לא רשאי לנגוע בו ומאז היו שיחות נוספות כך שהוא מודע היטב לעניין, ולכן בשיחה איתו היום כבר הגבתי בכעס. מטריד אותי שלמרות שהוא מודע המעשה חזר על עצמו ושעדיין הוא מערב אחרים ובוחר לעשות זאת עם דווקא עם ילדים קטנים ממנו. בנוסף, מטריד אותי ניסיון ההסתרה והשקר שאולי נובע מתגובת הכעס שלי ושבכללי לילד קשה לעצור את עצמו גם כשהוא יודע כשאסור, למשל בתגובות זעם ומכות לאחותו הקטנה. אני לא יודעת אם יש קשר בין הדברים אבל כל זה מתחבר לי לנושא הכבוד לאחר. חשבתי לפנות לפסיכולוג ילדים. מצד שני אני חוששת לנבור אם מדובר במשהו טבעי שנובע מסקרנות. יש לציין גם ששאלתי אותו אם מישהו נגע בו בעבר והתשובה הייתה שלילית. מה לעשות?

היי , יש לי ילד בן 6 , כל פעם שהוא ישן אצל חמי וחמתי הוא חוזר משונה, מפחד לישון לבד, מפחד ללכת למטבח , אפילו לשירותים, אני יודעת שהוא אוהב אותם והם אותו מאוד אולי שבגלל שהוא אצלהם חמתי הולכת איתו לשירותים עד שיסיים לעשות את צרכיו, אצלי אין דבר כזה אני כבר לא יודעת מה לעשות, היום הוא אומר לי אני מפחד לישון בחדר המנורה מפחידה אותי, אחר כך הצורה של המאוורר אני כבר לא יודעת מה לחשוב או מה לעשות....הוא הולך להיות השנה בכיתה א בכיתה קטנה מכוון שהוא עבר את הגירושים של נו, ואחר כך חזרנו, ורק בגיל 5 וחצי הוא התחיל לעשות את צרכיו בשירותים ולא בטיטול, ויותר מיזה שהוא עלה 12 קילו בכמה חודשים, ובגלל כל מה שקורה אנחנו רבים הרבה הרבה

שלום יש לנו ילד בן שנתיים. הוא תאום ויש לו אח גדול בן שלוש וחצי. האח הגדול יצר העדפה ברורה בינו ובן אחותו ומהיום הראשון הוא חובה מן נידוי בבית מהאח הגדול. עם הזמן הבן פיתח התנהגות אקטיבית במיוחד שבה הוא מתנהל בצורה עצמאית בבית וכתוצאה מזה עושה הרבה דברים אסורים. (מטפס על כסאות ועולה על השיש ומפעיל את הכיריים, פותח את המקרר, מפעיל את ברז המים, לוקח כל מה שנראה שנמצא לא בהשיג ידו כאילו הוא חייב לגלות מה מסתירים ממנו) למרות ניסיון ללמדו מה מותר ואסור הוא עושה ככל העולה על רוחו ואינו מקשיב כלל. ניסינו לחנך בלי עונשים ועם וכלום לא עוזר. איך אפשר לחנך אותו? תודה

שלום לכולם. אני לא רוצה להציג את עצמי . אבל מאוד הייתי רוצה את העזרה שלכם אני כבר המון שנים מתמודד עם עצמי בבעיה שאני לא יודע אם לאחרים היא קיימת. אני בן יחיד ואני בן 24 . אני בן להורים עם לב טוב. שייתנו לי הכל. אבל לצערי אני לא מצליח להפתח אליהם לספר להם עלי דברים לשתף אותם או לקחת את עצתם. והם האנשים שאני אוכל לסמוך על דעתם כי אני יודע שהם יירצו את הטוב בשבילי תמיד . אבל אני לא מצליח לשתף אותם בכלום סגור אליהם עם חברים אני הבן אדם הכי חבר'מן שיש מצחיק , פתוח , והכי כיפי שיש. ושאני עם ההורים שלי אני יושב איתם ויכול לשתוק לא מצליח למצוא נושא שיחה משותף איתם. מגיע הבייתה שואל מה נשמע ופה זה נגמר ואני רואה את חברים שלי שמשתפים את ההורים שלהם מדברים איתם ממש אומרים הכל ואני לא. זה ממש מעיק עליי שאין לי את זה. זה פשוט שובר אותי. אני לא מצליח למצוא את הסיבה לכך . ויכול להיות שזה משהו אצלי . אבל אני פשוט לא מצליח לפענח זאת. אני אתן דוגמאות , אני רוצה לבוא לספר להם מה קורה איתי אם אני מבואס או שמח או פשוט לקבל אוזן קשבת אני לא מצליח לקבל זאת. עכשיו אני אהיה אמיתי אני לא אומר שאני מתישהי ניסיתי זאת והם לא רצו לשמוע . אני למשל יושב עם אבא שלי בסלון ומת שהוא יספר לי מה קורה איתו על מה הוא חושב סתם לשתף אותי אולי בתור חבר לא רק אבא. אמא שלי למשל עדתה ניתוח לא מזמן הם אפילו לא סיפרו לי,פשוט אבא שלי מתקשר ואמר לי שהיא עברה ניתוח ואני כולי בשוק כאילו מה מתי איך ולמה? הם לא משתפים אותי פשוט בכלום. סוג של סגורים בתוך עצמם. פשוט נתנו לי להרגיש שהם רק הורים ופה זה נגמר. וזה כל כך לא בא לי , אני רוצה שהם יהיו החברים שלי גם , כי הם יכולים להיות החברים הכי אמיתיים שיש , וזה כל כך חסר לי. כי בגלל שאני לא כל כך סומך על חברים שלי כי אחרי הכל הם רק חברים. אין לי כל כך את מי לשתף כשרע לי , שטוב לי,או שסתם בא לי להתייעץ על משהו או אפילו סתם לספר. זה חסר וזה שובר. לא מצליח להבין למה אני לא מצליח לבוא הבייתה ולבוא לשבת עם ההורים שלי לצחוק לדבר כמו החברים שלי שמדברים איתם צוחקים איתם מספרים להם מה קורה איתם , מתייעצים ואפילו סתם ככה מדברים. ולי אין את זה. אני בן יחיד ואין לי אחים לשתף אותם. אני כבר המון שנים חשבתי אם לשתף את הסיפור שלי. ואולי לשמוע איזו עצה או אפילו טיפ טוב. אשמח לפרט לעוזר/ת במידה ובאמת יירצה לנסות ולעזור. תודה רבה לעונים

שלום רב, אני אב גרוש כבר שנתיים וחצי ויש לי ילדה מקסימה שהיום כבר בת 3. בזמן הגרושים לא חייתי בבית ,כך שבגיל די מוקדם היא ואני לא היינו מספיק יחד. הרצף שלנו במפגשים התחיל מגיל חצי שנה בערך ועד היום לא פספסתי שום מפגש כאשר שני המפגשים באמצע השבוע ופעם בשבועיים לוקח אותה לכמה שעות בשבת. כשאני איתה אני מרעיף עליה אהבה,משוחח איתה הרבה,קונה לה מחבק אותה משתדל להיות האבא הכי טוב שאני יכל בזמן הקצוב המאפשר לי זאת. בתחילה היה לי מאוד קשה כי היא הייתה סגורה אלי ובוכה כשאני בא לקחת אותה או לפגוש אותה... היום הרבה יותר טוב,היא התרגלה אלי,צוחקת איתי,נהנת מהמפגשים אבל יש משהו שכואב לי כאבא ומטריד אותי.. כשאני אומר לה בצורה ברורה אבא אוהב אותך אבא התגעגע אז היא עונה לי "אתה לא אוהב אותי" רק אמא אוהבת אותי שאני שואל אותה את אוהבת את אבא אז היא עונה "לא" אין כעס או עויינות כאשר היא אומרת את הדברים האלה אבל זה בהחלט כואב לי ואני משתדל להבין מאיפה זה בא אולי מתסכול שהיא לא רואה אותי תמיד לידה או משהו... היא קורה לי אבא ואני מאמין שהיא גם מבינה את המשמעות של אבא אבל... עדיין לא אכפת לה כשאר אני הולך או בכלל לא בה [לפחות לא מראה לי משהו] רציתי לדעת .. האם יש משהו שחסר כאן? האם אני עושה משהו לא בסדר? יש דרך שאני יכל לאפשר לה כן להגיד מרצונה דברים ולהרגיש כלפי משהו הייתה רק פעם אחת לפני חודש שהיא הפתיעה וממש רצה אלי לחבק אותי לפני שהלכתי כשהחזרתי אותה לאמא

שלום רב, אני אם חד הורית (רווקה) לילד בן 3. האבא לא ראה את הילד בשנתו הראשונה,לפני שנתיים האבא נכנס קצת לתמונה והתחיל לבוא לביקורים מידי פעם. בתקופה האחרונה האבא הגיע פעם בשבוע ולאחר מכן התחיל שוב לזלזל ולבוא פעם בחודש באיזה שעה שמתחשק לו (לאבא).. אתמול האב הגיע בעשה 20.45 והחליט שהוא רוצה להשאר לישון אצלנו (פעם ראשונה שזה קורה). נכנסנו לחדר והילד התחיל בבכי וביקש שהאבא ילך לבית שלו.. הילד לא הפסיק לבכות במשך שעה עד שהאבא הלך... האם זו תגובה נורמלית??? אודה לתשובתך

אני ובן זוגי, כבר לא ילדים, אנחנו ביחד הרבה זמן, כ9 שנים, יש לנו ילדה בת 3 ואנחנו רוצים לקנות דירה. אנחנו רבים מעט אבל כשזה מגיע לנושא של הדירה ומשכנתא, נדמה שהוא רוצה להחליט הכל והולך לבדוק לבד. פתאום מזוג שיודע להחליט ביחד, הוא רוצה לבד. אנחנו רבים על זה ואני רוצה שנחליט ביחד למרות שאני אולי לא מבינה גדולה במשכנתאות, אני רוצה להיות חלק. איך כדאי להכנס לזה ולעזור לו? אולי הוא לא סומך עלי?

יתכן אבל אנחנו בכל זאת 2 בטנגו משכנתא הזה. אחרי שכתבתי את השאלה חיפשתי מידע באינטרנט, התיעצתי עם חברים ואמרו לי שיש סדנאות בנושאי משכנתא כמו שיש במזרחי למשל וחשבתי להציע לו ללכת ביחד כי לדעתי זה יכול לעזור לנו להגיע להחלטות כשווים ומבינים. אני חושבת שזאת הדרך הנכונה יותר, כזוג

שלום רב, אני גרושה אמא לילדה בת 11. חכמה, חברותית מאוד.חייה כשנתיים עם בן זוג. אבי הילדה רואה אותה בהסדרי ראיייה קבועים. בכמה חודשים האחרונים נראה שהילדה ממש נכנסה לגיל ההתבגרות ועונה לי בחוצפה רבה. לצערי מקבלת רוח גבית ותמיכה מאביה. (הוא איש שבביתו מאוד קשה ואסרטיבי באופן כללי וגם עם הילדה). אני היא הרכה והמפנקת. ונראה שבתקופה זו החלה לפרש את הדברים כחולשה ועונה בחוצפה רבה. "מה לעשות, ככה זה. בגלל שביקשתי אותה להחליף סדרת טלויזיה בה צפתה בדיוידי במשך כ4 שע. נעמדה מול הטלויזיה ולא אפשרה לשנות. כשניתקתי את החוט זרקה את השלט בחוזקה על הרצפה. אחכ הלכה לחדר ולקחה איגרת ברכה מושקעת שכתבתי לי עד כמה אני אוהבת אותה וכמה היא מדהימה - וקרעה אותה לגזרים ולפח ואמרה כל מה שכתוב כאן זה שקר. נכנסה לחדר והתחילה לפזם כאילו כלום לא קרה. שבוע שעבר כיון שאמרתי משהו שלא מצא חן בעיניה נכנסה אליי לחדר ודחפה לי לפה תוך כדי שאני עונה לה חתיכת פלסטיק של ארטיק... מה עושים? מהאבא למרות ניסיונותיי לרתום אותו לחזית מאוחדת לצערי לא הצלחתי לקבל תמיכה. אשמח לעצה כלשהי.

הי אשמח לעזרה ועצה לגבי בני בן ה 3. מידי יום מתחילת השנה כאשר אנו לוקחים אותו לגן הוא נפרד מאיתנו בבכי. יש לציין שטוב לו בגן היות והבכי נרגע לאחר מספר דקות (לוקחים אותו והוא מקבל הפתעה). יש ימים שהוא אפילו לא רוצה לצאת מהגן כיון שהוא עסוק במשחק. אנו מקבלים תמונות מידי שבוע שמראות את ההתנהלות בגן ובתמונות הוא מחייך משחק ומשתתף בפעילות.

בשבועיים האחרונים זה החמיר. הוא נכנס בשביל הגן איתנו יד בעד ואיך שנפצחת הדלת הוא מתחבא מאחורנו ובעת הפרידה ממש מורח. זה קורע חב. איני מבינה למה זה קורה. האם זה נורמלי? האם לפנות לעזרה ולמי. תודה

בני, בן 2 ו-4 חודשים, החל להתייחס לאביו בצורה מאוד עוינת. הוא מרבה לומר לו שאינו אוהב אותו, שהוא לא חבר שלו, לא רוצה לשחק איתו ועוד. זה התחיל לפני כחודש ונוכח בכל יום במידות כאלה ואחרות. לילה אחד יצא ממיטתו וכשבעלי החזיר אותו למיטה החל לבכות (טבעי), אך לאחר מספר דקות כשניגשתי אליו טען שבעלי הרביץ לו- מה שלא קרה. אנחנו מאוד מקפידים לא להרים את קולנו. אין בבית אלימות פיזית או מילולית. אני לא חושבת שיש משהו שמישהו מאיתנו עושה שמעודד את ההתנהגות הזו. אנו לא יודעים מאיפה זה נובע ובעלי נפגע מזה מאוד. אנחנו לא יודעים האם להתעלם- אולי זה נובע ממקום של תשומת לב? האם לומר לו שזה לא נעים? אליי הוא מתנהג אחרת לגמרי. הוא מקפיד להדגיש למשל, שאותי הוא אוהב ואותו לא וכד'.. מה עושים?

אין ספק שאני נמצאת איתו רוב הזמן. אני לוקחת אותו מהגן ומחזירה אותו. האבא הוא סטודנט, לכן ישנם ימים שהם אינם מתראים כלל (בוקר וערב)וישנם ימים ששלושתנו מבלים את כל אחה"צ יחדיו. מכיוון שעכשיו יש חופשת סמסטר האבא נמצא יותר בבית, ומשום מה דווקא עכשיו ההתנהגות הזו חלה. תודה, לאה

שלום, בתי בת ה-3.5 רוצה לאחרונה שאמא תעשה הכל בשבילה. לדוגמא, אם אני (האבא) מציע לעשות לה אמבטיה היא לא מסכימה ורוצה שאמא תעשה לה, אם אני מציע להכין לה משהו לאכול היא לא מסכימה ורוצה שאמא תכין לה, וכו'. זה לא תמיד היה קיצוני כ"כ כמו שזה בחודשים האחרונים. אני בד"כ לוקח אותה (ואת אחותה הקטנה) לגן בבוקר ואשתי אוספת אותן אחה"צ והיא זאת שמבלה איתה באמצע השבוע את רוב הזמן (פרט ליום אחד שאני יוצא מוקדם מהעבודה כדי להיות איתה). בד"כ אני חוזר הביתה כשעה לפני שהבנות הולכות לישון ואת השעה הזאת אני מבלה איתן. מה יכולים להיות הגורמים לזה? האם יש משהו שאני או אשתי יכולים לעשות כדי לקרב את הבת אליי קצת? (אשתי משתגעת מזה שאין לה רגע לעצה גם כשאני בבית...). תודה, אבא

למשל, לא לצאת יום אחד בשבוע יותר מוקדם מהעבודה אלא לפחות יומיים ויום שישי ושהשעות בימים האלה יהיו מוקדשים נטו לילדות. בסה"כ הילדה משקפת לך את מה שאתה משדר - אתה לא מספיק איתי בכמות הזמן או באיכות הזמן או בשניהם. פשוט תאמין לה!

שלום רב אני ובעלי נשואים 16 שנה ויש לנו 2 ילדים( 13-11). לאחר מספר שנים של אי זוגיות וויכוחים אין סופיים (דעותינו שונות ומנוגדות בכל נושא) יזמתי תהליך גירושין (גיבשנו הסכם שקיבל תוקף בבית משפט- ממתינים לגט בבית דין רבני) במשך כל התהליך ועד היום אנו ממשיכים לחיות בבית אחד כולנו יחד. המצב כרגע הוא שאני עוזבת את הבית המשותף עם הילדים ועוברת לגור בקרבת מקום עם הילדים (אני משמורן ויש הסדרי ראיה). כמו כן סוכם בהסכם גירושין שאנו מודיעים לילדים על הפרידה בליווי מקצועי על מנת לעשות את הדברים בצורה הכי פוגעת בילדים. אולם, בפועל, בעלי אינו כל כך שולט על הפה שלו, ובאחד הויכוחים בנינו צעק על הפרידה שלנו ("הכל יגמר בעוד חודשיים ואת תלכי לגור בבית שלך..."ועוד). למרות ההפצרות שלי שלא לדבר על הנושא ליד הילדים, טענתו היא שהילדים צריכים להיות מעורבים. אנו עוד אמורים לחלוק בית ביחד עוד חודשיים. מה עלי לעשות? אני במצוקה נוראית, מה אענה תשובות לילדים? בכל זאת יש עוד יותר מחודשים עד המעבר. מה עושים??? אני רוצה למזער את הנזק אצל הילדים...זו לא הדרך להודיע להם בצורה שכזו... תודה

שלום ,איך לדעתך צריך להתנהג עם נער בגיל ההתבגרות שאוהב לישון המון, כמעט לא מדבר עם הסביבה רק שהוא רוצה משהו .בסוף שנה הוא גם לא רצה ללכת ללמוד והלך כשהתחשק לו..יש עליות וירידות בהתיחסות אלינו ההורים (לכאורה בלי סיבה מוצדקת)ואי אפשר לצפות מראש כיצד יתנהל.תודה

שלום יש לנו בן בגיל 10 ולאחר שנים של ביקורים אצל פסיכולוגים,ניירולוגים,פסיכייטריים ויועצים חינוכיים למיניהם,אנו הרמנו ידיים בנושא החינוך שלו,משמעת,כיבוד הורים ועוד'.יש לו יכולות גבוהות אך הוא לא רוצה ללמוד.אנו רוצים לרשום אותו לפנימיה טובה ואיכותית.למי אפשר לפנות לייעוץ באופן דיסקרטי? תודה

בני בן שנה ו10 התחיל גן מינואר האחרון לצערי הוא הוא נדבק מכל דבר קטן ויוצא שבוע בסדר שבוע חולה אמרו לי שככה זה אך ההרגשה היא שזה לא הגיוני כבר. אני בעבודה חדשה ולמרות שבעלי ואני מתחלקים בלהישאר איתו בבית אנחנו כבר חושבים על להוציא אותו מהגן אך פוחדים שזה יפגע בהתפתחות החברתית שלו מה לעשות??

ילדה בת כמעט 5 ממושמעת מנומסת מרבה לשאול האם אני כועסת עליה במהלך היום לדוגמא נשפך חלב אז היא שואלת אחרי שהיא עושה משהו כמו לאסוף צעצוע אז היא שואלת נכון שאת לא כועסת בלי סיבה את כועסת עליי , מה עושים למרות שאני תמיד אומרת לה שגם במצב שאני כועסת אני אוהבת אותה

נולדתי בשנת 1951 ובתקופה הזאת עוד לא ידעו הרבה אודות שיתוק מוחין. אימי שראתה זאת נירתמה לעזור לי ולתמוך בי במחלה זו! לא רק שהצטרכתי להיתמודד אם כל הבעיות הכרוכות סביב, גם הצטרכתי להיתמודד בבית ספר רגיל כשמורתי בכיתה א' קיבלה אותי כי היא הבינה אותי (אחיה היה פגוע שיתוק מוחין ולכן הבינה אותי) אך הילדים לעגו לי. בתום בית הספר היסודי הופיע לו בוחן "הסקר" שהכשיל אותי, וכמו כן אבי האהוב ניפטר, ואני הלכתי למוסד. שהיתי במוסד תקופה די קצרה כשלמזלי אמר לי איזה סוציולוג כי המוסד לא מתאים לי וכי הוא חושב שלפי הכישורים שלי יותר מתאים לי לחיות בחוץ. כך התחילה עוד תקופה בחיי והוא: הישתלבות חיי בקהילה, אך לדאבוני הרב ראיתי שהחברה לא תמיד מעודדת כשהסטיגמה מרחפת מעל ראשך. וברצוני לשאול אותכם למה לא מאפשרים לחברים כשממילא הם פגועים לראות את האור בקצה המינהרה וקצת להיות סובלני וקשוב. היום אני נימצא במוסד כי אני נהייתי מיואש מהחיפוש אחר לימוד מתאים, תודה לאל כי התעקשתי והיום יש לי מחשב וגם אינטרנט. אך כואב לי שאין אבחנה נכונה ולרוב שולחים נכים למוסדות אשר הרחק מהעיר בה אתה יכול ללמיד ולירכוש ידע וזה מאוד מתסכל.

שלום אני אמא ל 4 ילדים וסבתה ל 6 נכדים שיהיו בריאים שלושה מילדיי נישואים ברוך השם ואת הקטנה ילדתי בהיותי בת 45 . היא גדלה בעיקר בסביבת מבוגרים והשפה שלה מאוד בוגרת. יש לי בעית גבולות איתה אם זה בהכנת שיעורים או מקלחת או לאכול או כל מטלה שעליה לבצע . בבית הספר היא ממש לא מקובלת ומאוד ממורמרת ובוכה הרבה שאין לה חברות . המורה ביצעה מס' שיחות בכיתה וזה לא עזר. בכיתה א' היתה קבוצה קבועה של בנות שהתנקלו לה . היא שיתפה אותי אך לא הסכמה שהתערב עד שכבר לא יכולתי ופעלתי בשיתוף המורה . אותה קבוצה המשיכה גם השנה אך כבר לא באלימות אלה בנידוי . יש מספר חברות אליהן היא הולכת אך מאוד קשה לה להתחלק. אני ממש צריכה עצה . מחכה תודה s.s.

שלום, בני הבכור בן 9.5 שנים לא ממושמע ואין לו גבולות. הוא יוצא מהבית בלי להודיע, לא חוזר הביתה בזמן שקובעים איתו, לא עומד בזמנים. מאוד קשה לנו איתו. הוא גם מאוד עצבני כלפנו וכלפי אחותו בת ה- 7. אנו עובדי עצות. ניסינו בדרך של פרסים וגם לא עוזר. הוא מבקש את רשותינו במשהו מסויים וכשאנו לא מרשים לו הוא לא מקבל את זה ועושה מה שרצה למרות שלא קיבל רשות. מה עלינו לעשות במצב הזה? פניתי למרכז לבריאות הילד לאבחון פסיכולוגי-התנהגותי ואני מחכה לזימון תור. זמן המתנה של חודשיים. מה עלינו לעשות בינתיים? אנו גם מענישים אותו כמובן אך זה לא כל כך מזיז לו. הוא עדיין ממשיך בשלו. הוא מאוד עקשן וסרבן. בבי"ס הוא ילד נפלא, ממושמע, מצטיין בלימודים אך בבית הכל הפוך. אודה לתשובתך.

אני מודה לך על העצה לקרוא את הספר. אך האם זה לא נכון להעניש ילד על דבר רע שעשה? הרי העונש אמור ללמד לקח או לפחות להראות לו שאם הוא לא מקשיב אז לא ישתלם לו והוא יקבל עונש. האם זה לא חינוכי להעניש ילד על מעשים לא טובים? אודה לתשובתך

שלום, אני אמא חד מינית לשני ילדים בני שבע, הילדים נולדו להורות משותפת עם גבר גיי אשר רואה את הילדים באופן קבוע במסגרת הסדרי ראייה אשר נקבעו מראש. הקשר ביני לבין האב אינו טוב בלשון המעטה, אני נמנעת לחלוטין ממגע איתו בכל רמה מסיבות השמורות לי ורק אציין כי קיים בנינו צו הרחקה מטעמי,נמנעת משיחות טלפון,SMS,מיילים ובטח שנמנעת ממפגשים משותפים עימו ועם הילדים.יש לציין כי הרתיעה היא חד צדדית וכי הוא מוכן לקיים איתי קשר בכל רמה. הבעיה היא שהילדים העולים לכיתה ב' שואלים שאלות,מתלוננים שאיני מגיעה למפגשים משותפים ואירועים בביה"ס לדוגמה(אביהם אינו מחסיר אף מפגש). אני מתקשה להסביר את המצב ומסתפקת רק בלומר שאבא ואמא אינם חברים, אך ברור לי שבקרוב מאוד אצטרך להסביר מעבר לזה. אשמח לשמוע האם יש דרך להסביר את הדברים פוליטיקלי קורקט,מבלי להטיל רבב והכפשה על הצד השני.

תודה על תגובתך המהירה,הבעיה נוצרת כאשר הילדים באים בטענות מדוע איני יושבת ליד אביהם באירועים בבית הספר או מדוע איני מגיעה כלל לאירועים שהוא מגיע אליהם (נוכחותו משפיעה עלי מאוד לרעה). לא יודעת איך להסביר לילדים שאיני מעוניינת בנוכחותו של אביהם לידי מבלי לפגוע בהם או ליצור הכפשה. יש לציין כי אני חיה בזוגיות ארוכה בריאה ואוהבת עם אישה ואנו חיים יחד כמשפחה.

לדעתי צריך לומר לילד את המעבר בדרך חיובית הולכים להיות לך 2 בתים 2 חדרים ודברים כאלה מקווה שעזרתי

שלום, בעלי ואני נשואים 8 שנים ויש לנו 2 ילדות, האחת בת שנה ו-9 חודשים והשנייה בת 5 שנים.לאחר הרבה שנים של מערכת יחסים לא טובה שמלווה בהרבה מריבות, החלטתי שאני רוצה להיפרד. לבינתיים אנחנו מנסים הפסקה בה בעלי יעבור לגור אצל הוריו. שאלתי היא, כיצד מספרים זאת לילדה (אני לא לוקחת בחשבון את הקטנה)? ברור לי מה הדרך לספר כאשר זאת פרידה אך לא כשזאת הפסקה שהתוצאות שלה עדיין לא ידועות.אודה לעזרתך/כם.

שלום רב, אשמח לקבל מכם חוות דעת. אני פרודה מזה שנה וחצי ( מעולם לא התחתנו) וטרם סיימנו את ההליכים המשפטיים. רמת הקונפליקט בינינו גבוהה מאוד ואנחנו מתקשרים רק באמצעות סמס או תיווך של פקידת הסעד. בתקופה זו גם פקידת הסעד נמצאת בתמונה. אני המשמורן עפ"י המלצת פקידת הסעד. ביתי בת ה- עולה לכיתה א' ולאחר שתצפתה עליה בגן פסיכולוגית מטעם הגנים היא המליצה לנו לבדוק עניין של קשב וריכוז אצל הבת הכולל בדיקת שמיעה ובדיקה נוירולוגית. מאחר ושנינו אפוטרופוסים שנינו אמורים להסכים בעניינים בריאותיים. האבא של הילדה מתנגד בכל תוקף לבדיקת שמיעה ולבדיקת נוירולוג בטענה שאין לילדה שום דבר. השאלה שלי מה עלי לעשות? האם להציב זאת כעובדה? האם לערב את בית המשפט? אומנם פקידת הסעד בתמונה אך בהחלט אני לא בטוחה שהיא תוכל לשכנע אותו. מה גם שיגיע היום שהיא תצא מהתמונה ומה אז? האם אני יכולה לעשות זאת בניגוד לרצונו, שהרי מדובר בטובת הילדה וברצון שלי לסייע לה להשתלב בכיתה א בצורה מיטבית מבלי לצבור פערים. אשמח לקבל מכם את דעתכם תודה רבה

תודה רבה אהוד יקר המשך ערב נעים דנה

שלום . בני בן ה 7 ( בכור ) סובל מגיל שלוש ממצמוצים בעניים. זה היה מתחיל בתחילת שנה או לאחר חופשה ארוכה ושינוי מסגרת וחולף לאחר כמה שבועות. לפני שלושה שבועות נולד לנו אח חדש הרביעי במשפחה. בערך מאותה תקופה הוא התחיל שוב למצמץ. לאחר כמה שבועות - זה עבר להזזות עניים ולאחר כמה שבועות - זה הפך לעווית בפה ( פתיחה וסגירה של הפה ) . הילד מתחיל לסבול מהערות של ילדים וביקש ממני ללכת לרופא לטפל בזה.. ( אחרי שרופא המשפחה המליץ לי להתעלם ובאמת ההתעלמות עזרה עד עכשיו אבל זה נראת תקופה מאוד ארוכה של שלושה חודשים עם החמרה בטיקים ) אני בילדותי סבלתי ממצמוצים שחלפו רק בשנים האחרונות ) האם יש דרך לטפל בזה ? ללא תרופות ? האם טרפיה תעזור ? הילד בעיקרון ילד מדהים , תלמיד חרוץ \ חברותי ומקובל ומצחיק ללא בעיות משמעת. הוא כן ילד קצת רגיש שבוכה מדברים פעוטים שלא מסתדרים לו. אני מתכננת להתחיל טיפול טלטרנטיבי אך ארצה לשלב טיםול ריגשי במידה וזה מתאים

תיקון קטן : התינוק נולד לפני שלושה חודשים ולא לפני שלושה שבועות. הטיקים נמשכים כבר חודשיים וחצי רצוף ללא הפוגה עם החמרה ברגע שהילד עומד בפני סיטואציה מלחיצה - כמו : כשהוא מסביר לנו משהו שקרה לו , כשהוא מקריא משהו לפני כולם וכוליץ

היי, אני נוסעת לחול לארבע ימים ומשאירה את בילדיה עם אבא שלה האם זאת בעיה ????

אנו מעוניינים לטוס לכמה ימים בלי הילדים בני 7,5,ושנה , עד כה כל הנסיעות שלנו היו עם הילדים , מעולם לא השארנו אותם לבד , למעט מקרים שאחד מאיתנו נסע והשני נשאר עם הילדים , איך. זה עלול להשפיע על הילדים אם בכלל ?

שלום , אני עומדת להכניס את הבת שלי בת החצי שנה למעון , התרשמתי מאוד מהגן ומהגננצ יעס שיחה טלפונית , אך כשהלכתי לראות לפגוש את הגננת ראיתי שהיא דתיה ושתי הסייעות גם כן דתיות , אנחנו משפחה ערביה שגרה באזור יהודי , לרוב דוברים עברית וללא מבטא , האם עליי להגיד לה מראש שאנחנו ערבים ? אני מאוד רוצה שהבת דלי תהיה בגן הזה , לא מדובר בגן דתי !!!

אני גרושה פלוס שניים גדולים בני 22 ו14 . יש לי בעייה עם הבן הצעיר .אני עומדת לעזוב את דירתי בה מתגוררת כרגע עם שני ילדיי ועוברת לגור בעיר אחרת עם בן זוגי מזה שלוש שנים.בן הזוג הוא גם גרוש פלוס 3 שגרים עימו , שנה שעברה עברנו אני ובני הצעיר לגור בבית של הבן זוג .הילד התגעגע מאוד לחבריו ואביו ולטענתו לא היה לו טוב שם.לאחר שאיים שיעזוב אותי וילך לאביו חזרתי איתו לדירתי בלית ברירה כי היה לי קשה להפרד ממנו .במהלך כל השנה חיכיתי שאולי ישנה את דעתו וירצה לחזור איתי אך הוא מתעקש להשאר ואינו מוכן לשום פשרה ! אני ובן הזוג מקיימים קשר מרחוק אך רוצים להתחתן ולגור ביחד .אני ניקרעת בין הרצון לחיים עם בן הזוג לבין הרצון להשאר עם הילד.(אגב האבא התחתן בשנית).אני מאוד פוחדת לעזוב את הילד אצל אביו וכתוצאה מכך שירגיש פגוע או "נטוש" מה עושים?

מודה לך על התשובה המהירה. ראשית בן זוגי אינו יכול להעתיק את מגוריו בגלל עבודתו ,ושנית לקיים קשר כזה מרחוק זה מאוד קשה (אני בצפון והוא בדרום).כמובן שחשבתי על הפיתרון הזה אבל במיבחן המציאות זה מאוד קשה ,הגעגועים והלבד והנסיעות הארוכות.. אנחנו גם לא ככ צעירים ..אני בשנות הארבעים והוא חמישים. זה לא פשוט ..ומעייף .בכל אופן תודה על תשובתך .ורציתי לשאול האם לדעתך עלול להגרם לילד נזק עתידי אם אחליט לעזוב? בנוסף האם לא צריכה לקחת בחשבון את הזכות שלי לבנות זוגיות חדשה עם מי שאני רוצה ? מה דעתך? תודה.

שלום רב אני אב ל 2 ילדות אחת בת שנתיים ואחת בת 3 ו 8 חודשים בשנה האחרונה אני מנסה לגמול את הגדולה מתחליף חלב שתיהן מקבלות בבוקר ובערב ( יש לציין שגם דורשות את זה ) לעיתים שהן מתעוררות הן גם דורשות דייסה בלילה לקטנה אני עושה אבל לגדולה אני לא עושה היות ואני מנסה לגמול אותה מהעניין היא כמובן צועקת וכו' . הבעייה היא שאין הסכמה ביני לבין אישתי בנוגע לגמילה והיא ממשיכה להכין לה דייסה כרגיל גם בלילה שהיא מבקשת הילדה התרגלה לבקש מאמא היות והיא יודעת שהיא תתן לה ואני לא כמו כן הדבר מפריע לגמילה מטיטול בלילה היות והנוזלים גורמים לה לעשות פיפי במיטה . המצב יוצר מתח רב ביני לבין אישתי יש כאן חוסר תיאום ומיותר לציין שהילדה מרגישה בזה . קבעתי פגישה בטיפת חלב לעוד מספר שבועות על מנת להביא צד שלישי שיביע את דעתו לגבי העניין ברור שילדה קרוב ל 4 אינה זקוקה לדייסה לא ביום ולא בלילה לדעתי זו התמכרות לכל דבר אודה לך על עצתך לגבי העניין

לפורום שלום יש לי ילדה בת 16 שיש איתה המון בעיות גם בלימודים וגם בבית היא הצהירה בפנינו שהיא רוצה לעשות מה שהיא רוצה בלי "שנחפור" לה כל הזמן וכל ניסיון להכנס איתה לסוג של קשיחות ניתקל באסון ובהתקפות זעם כלפי וכלפי אישתי ואני מתכוון צרחות וקללות בבית וממש השפלה אני לאחרונה פניתי לרווחה שיעזרו לי איתה אבל היא בשלה לא מעניין אותה מאף אחד יש גם חבר בן 19 ברקע שאם רק מנסים להגיד עליו משהו זה ניגמר באסון אשמח לקבל עזרה כי אנחנו ממש חסרי אונים

היי, הילדה שלי בת שנה וחצי שבתקופה האחרונה יש לה חרדת נטישה היא דבוקה אלי  כל היום אמא אמא ואני טסה לחול לחמישה ימים ובתי נשארת עם אביה האם זה יעשה לה רע בלעדי ? האם זה נכון לטוס בגיל הזה ? תודה רבה מראש

לביתי בת ה-14 יש חבר כבר כמה חודשים. הם מתראים בעיקר בסופי השבוע ולפעמים אם יש זמן גם אחר הצהרים. רוב הזמן הם מעדיפים לבלות אצלנו בבית. בקשתי מביתי שתשאיר דלת פתוחה כאשר החבר נמצא. ואמרתי לה שאני סומכת עליה. אני מכבדת את הפרטיות שלה ולא עולה לחדרה ו"בודקת" מה הם עושים. הרבה פעמים אני מנסה לדובב אותה לספר לי מה קורה בינהם ומזכירה לה שהיא יכולה לספר לי הכל. ותמיד היא אומרת שהיא יודעת אבל בעצם לא מספרת כלום. בעקבות הערה של חברה שאולי אני נותנת לה יותר מידי חופש החלטתי להכנס לפייסבוק של ביתי ולראות תכתובות שלה עם החבר. לתדהמתי גיליתי שהם כבר ראו אחד את השני ערומים ושביתי "מוכנה להתקדם לשלב הבא" - השאלה שלי היא איך אני עוצרת את זה. לא יודעת אם לספר לה שהצצתי לה במחשב וכך אני יודעת אבל אז היא תוסיף סיסמא ולא תבטח בי יותר (בצדק?) או לנסות לדבר איתה באופן כללי ולהתפלל שזה יספיק. האם צריך להגביל את הביקורים של החבר או לאפשר אותם רק בסלון סה"כ אני מאמינה שאם הם רוצים לעשות משהו הם מצאו את הדרך לזה למרות הקשיים שאנחנו נציב להם. אבל מצד שני 14 זה כל כך מוקדם....

בספטמבר אני אמורה להכניס את בתי בת החצי שנה למסגרת , עברתי בין המשפחתונים באזור ולא היה משהו שהלהיב אותי במיוחד , פשוט בסדר , ישנו משפחתון חדש חדש שממש התלהבתי ממנו , מבחינת התכנים אותו הדבר כמו שאר המשפחתונים אבל מה שהלהיב אותי זה שהכל ממש חדש ציוד חדיש וגם שיש מצלמות שההורים יכולים לצפות בכל היום , הגן לא מוכר באזור והבעלים לא מוכרים כך שאין ממי לקהל המלצות , ואין לי ממש המלצות על הגנים האחרים שראיתי , איך אני בוחרת גן ? והאם זה נכון לבחור לפי המראה ?

שלום רב אני אימא לשתי בנות 6 ו4 לצערי הרב בשנה האחרונה הן נכחו במריבות משפחתיות ביני ובין בעלי והמשפחה שלו במיוחד דודה וסבתא הדבר מאוד השפיע עליהן לרעה במיוחד על הגדולה אני ובעלי מאוד אוהבים אחד את השני והמריבות בינינו קשורות למשפחה שלו ..האירוע שמטריד אותי כרגע הוא זה שהבת הגדולה שלי מספרת לסבתא שלה כל מה שהיא שומעת בבית ....אתמול למשל היא אמרה לי בטעות משהו שלא הייתה צריכה להגיד לסבתא שלה ואני מאוד כעסתי עליה ולא ידעתי איך להתנהג ....אני יודעת שאנו הגדולים אשמים ואני רוצה לטפל בילדה שלי כראוי כי אני מרגישה שהיא תקועה באמצע ....אבל איך אני לא יודעת בבקשה עזרו לי ....

שלום, יש לי ילדה בת 5 שנגמלה ממוצץ לפני שנה. הגמילה היתה ביוזמתנו (ההורים) עם שיתוף פעולה שלה. כל תהליך הגמילה היה מאוד קשה אך לא ויתרתי ובסוף נגמלה. אך במהלך כל השנה הזו המשיכה לציין בכל רגעי המשבר שברצונה את המוצץ. יש לציין שיש לה 2 אחים תאומים בני 2.5 שהם עם מוצץ. במהלך השנה הזו מצאה לבסוף את האצבע כתחליף (למרות שניסיתי להסביר לה ולמנוע ממנה למצוץ אצבע). בתקופה האחרונה דרישתה למוצץ מתחזקת (למרות שכבר גמולה שנה). האם מותר לתת לה מוצץ בחזרה? (האמת שאני מעדיפה כבר שיהיה לה מוצץ ושלא תמצוץ אצבע) כמו כן יש לה תקופות של בדיקת גבולות וכל מיני בעיות שונות שנראה לי שנובעות מהיותה אחות לתאומים וניסיון למצוא את מקומה. אם הדבר לא בעייתי מבחינה פסיכולוגית התפתחותית אשמח להחזיר לה את המוצץ. אשמח לדעה בנושא ואם אפשר בהקדם תודה נ.ב. גם כשהיתה עם מוצץ השתמשה בו אך ורק בבית

ערב טוב אני אבא לבחור בן 22 שמשרת כקצין בצבא עכשיו הבן החליט שהוא רוצה לחזור בתשובה ולהמשיך בצבא הוא לא מתכנן לעזוב הכל לפחות ככה הוא טוען כרגע אני נגד אנחנו בית מאוד חילוני שאין קשר בינו לבין הדת ואני יודע שלילד יש בבית ציצית כיפה שחורה ואפילו כובע ראיתי בחדר שלו ואני ואשתי לא יודעים מה לעשות ואנחנו חייבים עזרה תודה מראש

הבן שלי מסרב ללכת עם אביו לביקור הדו-שבועי. מדובר בביקור של כמה שעות ובכל פעם הוא בוכה כשהם מגיעים לבית האב ומבקש לאמא כל הזמן. הביקור מסתיים תמיד מוקדם יותר בכמה שעות, כי הוא כל הזמן מנדנד שהוא רוצה הביתה לאמא. במפגש שלהם באמצע השבוע, כאשר האב אוסף אותו מהגן, אין בעיה כזו. הם מבלים יחד עד הערב. יש להדגיש שאני מעודדת אותו ללכת עם האב ומדגישה כל הזמן כמה כיף להם ושהם עושים דברים מעניינים יחד. האם מדובר במניפולציה, או שיש כאן ממש בעיה ואיך פותרים את זה? תודה לכם.

בשבתות הוא ממש מסרב ללכת ובוכה ומבקש לחזור הביתה. באמצע השבוע האב מספר לו שאני בסידורים ולכן הוא מסכים להישאר איתו עד שאני "מסיימת את הסידורים". שכחתי לציין שאנו גרושים והילד בן 4.

שלום רב. בתי בת 7 ובחצי שנה האחרונה כשהיא יושבת (גם ברכב וגם בכיתה) היא דוחפת את עצמה כלפי מטה ונהנית מזה. היא אומרת שמדגדג לה שם. ההתנהגות הזאת הולכת ונעשית יותר תכופה והיא עושה זאת גם בכיתה וזה לא נעים. איך אני אמורה לטפל בעניין.

בני בן 4.5 גמול ביום ולאחרונה הפסקתי לשים לו טיטול בלילה , עשינו מזה טקס , נתתי לי מתנה והוא ממש רצה להפסיק לשים טיטול , שבוע עבר בסדר ולאחר מכן כל יום פיספס ,הבן שלי נוחר חזק יש לו שקדים מוגדלים אבל לא חייבים ניתוח , הוא עבר בדיקת שינה לאחרונה שבה הופיע שיש יקיצה פעם בשעה , בבוקר הוא מתעורר מאוד עייף ולא מרגיש בכלל שכולו רטוב , מה לעשות ? האם להחזיר את הטיטול ?

שלום הבן שלי בן 5 ילד מאוד פיקח ונבון. שמתי לב וקשה לי להצביע על תקופה מסויימת בה זה התחיל , שהילד מתעצבן בקלות. כאשר הוא נופל או מפיל משהו הוא מאשים מישהו אחר (אני, בעלי או אחד האחים ולפעמים חברים) בכך שכביכול גרמו לו לנפילה או להפלת הדבר ומיותר לציין שלפעמים אין קשר בין מה שקרה לאותו אשם. הוא אינו יודע להפסיד במשחק ולדעתי זה קצת יותר מילד שלא יודע להפסיד הוא כועס ויכול להפוך את המשחק. אם כועסים עליו או שהוא מתעצבן על משהו הוא יכול להרים יד, לבעוט.....ואם זה איתי או עם בעלי זו מיד תגובה שלאני לא אוהב אותך ואחרי שהוא נרגע הוא בא ואומר כמה הוא אוהב. לפעמים הוא עושה דברים וכשמבקשים להפסיק זה נעשה גרוע יותר ולאחרונה החלטתי פשוט להתעלם מאותו אירוע ספציפי ולתת לו להרגע וזה עובד הוא נרגע לבד. חשוב לציין שהוא הילד הצעיר במשפחה, ההפרש בינו לבין אחותו הוא 6 שנים ובינו לבין אחיו הגדול 8 שנים. אני יודעת שחוסר מגע הוא משהו מגורם להתפרצויות זעם אצל הילדים אבל אני חייבת לציין כי מגע זה משהו שהכי פחות חסר מצידי בכל אופן הילד מחובק ומנושק המון. אני עוד רוצה לציין כי אנחנו מתגוררים בארהב ושיטת הלימוד בבית הספר היא מאוד נוקשה כבר בגיל כזה. הגננות לא מחבקות והדרישות די גבוהות מהילדים כך שבגיל חמש הילד קורא שוטף. אבל לא קיבלתי פניות מצד המורות על אלימות. רק בתחילת שנת הלימודים וזה נפסק ולמרות ששאלתי אם הוא עצבני ואם הוא מרביץ נאמר לי שלא כך שאני מבינה שזה בעיקר בסביבתנו. העצבים עליהם אני מדברת יכולים להתבטא בכעס מילולי כמו שציינתי אני לא אוהב אותך, בזריקת דבר ספציפי שיש לו ביד, לפעמים הרמת יד וכו שאלתי היא איך הכי נכון להתמודד? אני כרגע מנסה את השיטה של לחבק אותו ללטף ולדבר אליו בקול רגוע ולהסביר שזה בסדר שנפלת או שהפלת. וזה בסדר להפסיד וכו אם יש עוד שיטות אני אשמח לשמוע ויותר מכך האם והי תופעה שכיחה בקרב בני הגיל הזה? אני אוסיף ואומר כי אנחנו מנהלים בית נורמטיבי לחלוטין. שנינו עובדים אבל אוספים את הילד מהגן כך שהוא לא נשאר בצהרון או עם אנשים זרים. מריבות וצעקות בבית כיאה לבית עם 2 מתבגרים ישנם ימים רגועים יותר ורגועים פחות. תודה קרן

שלום מר גלבוע כתבתי תגובה לתשובתך. האם אתה רואה אותה? מחודש אפריל? אם לא אנסח מחדש תודה

שלום רב, אני אמא לשתי בנות מקסימות (4.2 ו 2). הילדה הגדולה שלי ילדה מואד רגישה. מאז שנולדה היתה בעלת "רפלקס הקאה מוגבר". נולדה קטנה, בשבוע 36. מאז שנולדה היתה רגישה מאוד מבחינת ההקאות - שיעול עם ליחה - מקיאה, בכי ממושך גורר הקאה, שיעול חזק - גורר הקאה וכד'. היום היא כבר מקיאה פחות, אולם נראה שזה אקט התנהגותי אצלה. לעיתים קרובות היא מתעוררת באמצע הלילה,מתחילה להשתעל, מקיאה וחוזרת לישון . ברצוני לציין שהיא בריאה ועשינו לה את כל הבדיקות האפשריות. כמו כן, ההקאה מופיעה בדפוס די קבוע... כאילו שזו הדרך שלה לקרוא לנו בערב אחרי שהיא נרדמת. עוד אציין שהיא מאוד מודעת למעשיה. היא מדברת על זה שהיא מקיאה...ונראה כאילו שולטת בזה לגמרי. אנחנו מגיבים בצורה די קרירה להקאותיה, מחליפים לה בגדים ומחזירים אותה לישון. 1 - האם זו התגובה המומלצת גם עבור ילדה בת ארבע? 2 - אשמח מאוד לקבל הצעות נוספות לתגובות שיכולות למדר את התופעה. תודה רבה מראש!!!!

פעם בשבוע לבת שלי שנמצאת בגן חובה יש 3 חוגים , החוגים מתקיימים מחוץ לביהס , בכל פעם ביום של החוגים הבת שלי מבקשת לא ללכת פעם היא אמרה שהיא לא אוהבת ללכת , פעם היא אמרה שמשעמם לה ופעם היא אומרת שיש ילדה מכיתה א שכל הזמן מציקה לה , כל הסיבות האלו לא ממש נראות לי כי הבת שלי היא ילדה אמיצה , פטפטנית , ממש לא ביישנית , מאוד פעילה ויצירתית שממש אמורה לאהוב את החוגים , כשאני שואלת לאיזה חוג מתוך השלוש היא לא אוהבת , היא עונה שהיא לא אוהבת ללכת לכולם ושהיא לא אוהבת ללכת בכלל למתנס בו מתקיימים החוגים, דיברתי עם הגננת שלא ידוע לה עלום , לא שמה לב למשהו חריג והבת שלי לא התלוננה אצלה מעולם . מה עליי לעשות ומה זה יכול להיות ?

מדובר בחוגים דרך ביהס , הכיתה מתחלקת לשלוש קבוצות וכל קבוצה נכנסת לחוג ואחר כך מתחלפים , שלושת החוגים באותו היום בליווי המורים ולקראת אמצע היום חוזרים לביהס להמשך הלימודים , איך אני יכולה להוריד לה חוג ? שתשב בצד עם המורה ?האם באמת יכול להיות שמשעמם לה ?

בתנו בת שנה וחצי. לרגל יום ההולדת של אשתי, אנחנו מתכננים לנסוע לחו"ל לארבע לילות, ולהשאיר את הילדה עם הסבים והסבתות. האם זה מוקדם מדי? האם אנחנו גורמים לילדה נזק בטווח הארוך? בלי קשר (או אם), בימים האחרונים הילדה גם הרבה יותר "דבוקה" אלינו, רוצה שנרים אותה ואפילו בוכה כשאנחנו משאירים אותה בגן (דבר שלא קרה קודם לכן). האם זאת אינדיקציה שבאמת לא נכון להשאיר אותה בלעדינו מספר ימים בשלב הזה של חייה?

יש לי בן 16 וחצי אלים מקלל סוחט ואתנו כספית על בגדים בלי סוף מותגים שובר חפצים בבית כוסות צלחות ניכנס להתקפי זעם ממש לפעמים סתם מכלום לא יודעים מה לעשות אך בבית ספר הוא תלמיד מיצטיין תלמיד הכי טוב בכיתה אין בעיות של התנהגות ביכלל רק בבית זה גיהינום מה לעשות המשטרה באה ורוצה שניתלונן שיפתחו לו תיק במשטרה מה לעשות היינו בטיפול בשירות העירייה ולא עזר כלום לא יודעים מה לעשות כול יום בבית זה גיהינום

מה אנחנו אשמים ילד אלים מכה אותנו סוחט אותנו כספית ואתה אומר לי שאנחנו צריכים פסיכולוג בינתיים אנו סובלים ילד כזה צריך רק לצאת מהבית למוסד לעבריינים

הילד מצטיין בלימודים אבל בבית משתגע. יכול להיות שזה תוצאה של עודף דרישות כללי (סך הדרישות בבית הספר ובבית כאשר כל דרישה נוספת מצד הבית זה קש ששובר את גב הגמל)

אז מה לעשות מה לעשות להוציא אותו מהבית מאוד קשה לנו הוא מכה שובר דברים כול דבר שלא ניראה לו מישתולל

בת 41 אמא ל 2 ילדים מדהימים 11 ו8 מודה ומתוודה הם כל חיי!!! נישאתי לפני 12 שנים הנישואים היו קשים מההתחלה! בעלי הוא הבן הקטן של אמא מתוך 6 ילדים האחרון שנשאר בבית והיה עדיין מחובר בחבל התבור. עברתי מרורים ממנו ומשפחתו עליי לציין שכל מי שמכיר אותי יודע שאני בעלת שמחת חיים אדם שמח במיוחד אוהבת לבלות והיו לי המון חברים ומחזרים ועשיתי מה שרציתי מתי שרציתי ואיך שרציתי.... בהחלט נהנתי מהחיים! אחרי שנולד הילד הראשון החלטתי שנגמר לי ואיך יכול להיות מצב שאני בזוגיות לא מאושרת קשה לי ואין לי עם מי לדבר כי גם חברים/חברות אין לי. החלטתי שאני עוזבת וכאן הייתה תפנית בעלי התחנן על חייו הוא ביקש שנלך לטיפול וכך היה.... היינו בטיפול קרוב לחצי שנה, אפילו המטפלת הייתה בשוק ממערכת היחסים שלנו ושל משפחתו. הוא קיבל על הראש והבין שעשה טעות , לקח לי זמן לקבל אותו בחזרה כי כבר הרגשתי עם עצמי שאני ממש כבר לא שם וזה משהו שצריך לבנות מחדש. החלטנו לעבור דירה קצת יותר רחוק מאמא שלו אבל לא לא בעיר אחרת ואז התחילו בעיות מסוג אחר....... אקצר נכנסנו להריון ילד שני נוסף למשפחה והמצב עדיין היה עגום! היום לאחר 12 שנות נישואין אני יודעת שאני בן אדם אחר.. מריר לא מאושר לא סומכת על אף אחד, קשה לי לבטוח באנשים, יש בי רייקנות גדולה כאילו חור עצום נפער בי, אני מרגישה שאין משהו שיכול לרגש אותי יותר. אני בודדה ועצובה שנים שלא קיבלתי חיבוק נשיקה אהבה... רייק לי. אתמול החלטתי שאני עושה מעשה לאחר שגיליתי שבעלי עושה דברים מאחורי גבי( שזה לא משהו חדש) ויש איזה התנהלות עם אחיות שלו מאחורי גבי.... זרקתי אותו מהביית!!! עכשיו אני בדירה שכורה עם 2 ילדים אני יודעת שהחיים שלי מעכשיו יראו אחרת אין כסף ואין לי עבודה... אין לי ממש עם מי לדבר או לבקש עזרה אבל ההרגשה הכללית הרבה יותר טובה. אני זקוקה לחברים/חברות , להכוונה . הסברתי לילדים בערך מה הולך לקרות... הם לקחו את זה קשה והיום ההתמודדות שלי היא לוודא שהילדים שלי ירגישו נאהבים ואהובים ושלא יחסר להם. אני קצת הממומה ממה שקורה ומרגישה קצת מנותקת מהעיניין.....עזרה!!!

נשואים כ 4 שנים. לאחרונה התחילו אצל אישתי שאלות ותהיות על טיב יחסינו הזוגיים. עברנו המון קשיים שלא קשורים אחד לשניה אלא ריבים במשפחות קשיי עבודה ועוד, ופתאום לאחר שיש שקט יחסי בגזרה נוצרה אצל אישתי הצורך לעלות כל מיני שאלות, התחושה היא שהיא כאילו בסוג של תהליך עצמי של חיפוש ושאלות מה טוב בשבילה. חשוב לי לציין שאנו מאוד מאוד אוהבים אחת את השנייה, יש בנינו תקשורת מעולה,ערבות הדדית, דאגה ולמעשה הכול. הטענה העיקרית של אישתי היא באובדן התשוקה, תחילה היא אמרה שמדובר על משהו פיסי (השמנתי והיא אמרה לי שזה מפריע לה - כרגע אני בדיאטה ועושה ספורט ויורד במשקל) ולאחרונה היא טוענת שיש משהו ביחסים בנינו שמרגיש לה כאילו היא אמא שלי או אחותיאו אישתי, כלומר היא אומרת שהאהבה שלה אלי היא עצומה רק שהיא לא בטוחה שהיא האהבה הנכונה. בנוסף היא כל הזמן מציינת שהיא פתאום מרגישה לא במקום שלה, היא מחפשת תיקופים סימבולים כמו שירים מסוימים ואחרים למציאת המציאות שהיא רוצה.. עוד דבר שמאפיין את כל אחד מאיתנו הוא שאני מוכן לשמור על הנישואים בכל מחיר ואילו היא עם יד קלה על ההדק, כלומר מאז הוא מתמיד היא אמרה שאם משהו לא הולך צריך לשנות (אני חושב שזה משהו שמאפשר לה למתוח את הקווים איתי... בידיעה שאני אלחם). היא החלה טיפול פסיכולוגי אישי לפני חודש וחצי וכרגע המטפלת אמרה לה שנדרש טיפול זוגי אצל מטפל אחר כלומר אוביקטיבי אנו שנינו מוכנים לטיפול הזוגי, לפי מה שהיא אומרת היא רוצה שהטיפול יצליח ואני כמובן רוצה לשמור על שלמות המשפחה. אגב גם לי מפריעים מספר דברים אבל אני מבין שאין מושלם ומקבל אותם. דבר אחרון לפני השאלות, אישתי אדם שבאופיו ממצה מאוד מהר, מעולם היא לא הצליחה להחזיק זוגיות יותר משנה ואילו איתי היא כאמור מספר רב יחסית של שנים... מספר שאלות ברשותך: 1.האם ניתן לעשות סוג של פיין טיוניניג לאהבה כלומר להפוך אותה לאהבה יותר של גבר לאישה? 2.האם טיפול זוגי יכול להועיל? 3.האם סקסולוג יכול לעזור - אגב השאלות והתהיות אצלה החלו במקרה או שלא במקרה אחרי שקראה את 50 גוונים של אפור ( התחושה שלי כאילו נפתחו לה העינים, כלומר היא גילתה שיש משהו מאוד מרגש). 4.האם לדעתך העובדה שפתאום יש שקט מסביבנו ולמעשה נגמר האתגר גורם לה לעלות שאלות כאלו והאם ניתן לאתגר אותה באופן ייזום ? בכל מקרה המון תודה,