פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות

אני אמא לילדה בת 5 וחצי אני ואבא שלה גרושים משהיתה בת שנתיים אבא שלה חזר לגור אצל ההורים ובזמן האחרון בכל פעם שהוא משהיא אותה היא בוכה שהיא מתגעגעת אליו אחריי שהיתה אצלו שבת ולפעמים בכי היסטרי כאילו קרה הנורא מכל פעם אחת הצלחתי קצת להבין ולדובב אותה מה הסיבה שהיא ככה והבנתי שהיא לא מספיק איתו והוא יותר עם החברה שלו והיא זאקה לי שבבית אצל אבא מדברים עליי דברים לא יפים היוםזה היה השיא היאהתחיחה לבכות הרגעתי אותה ושיחקנו היא אמרה שהיא רעבה התקשרתי לשאול אם היא אכלה ערב או סתם עושה הצגה היא חטפה לי את הטלפון בכתה בעטרף שאבא שלה יבוא לקחת אותה חיכתה לו בחלון ולא עיניין אותהשם דבר ברגע שהוא בא לקחה מהר את התיק ופשוט ברחה בלי להגיד שלום כלום....בעבר היא פלטה לי שאצל אבא הם כל הזמן מדברים עליי לא יפה ואני לא יודעת אם זה אמיתי או לאובבקשה עזרה מה עושים במצב כזה ????

בני מנתק את היחסים בנינו כמעט ואינו מתקשר וכשאני מתקשרת הוא לא עונה לשיחה הוא גר בדרום אמריקה כך שקשה לי לבקר אותו כיצד לחמם את היחסים

יש לי ילד בן 6, חברותי ואהוב. לפני כחודש הוא ביקש מילדה בגן להראות לו את איבר המין והיא ניגשה לגננת. לאחר כחודש הוא ביקש ממנה שוב שהיא תראה לו והוא יראה לה וזה אכן קרה וראתה אותם הסייעת. הסברנו לו שמדובר באזור אישי ולכל אחד יש איבר מין שונה (בנית ובנות) קנינו לו בובה והוא קיבל עונש בגן לא לצאת לחצר במשך שבוע. כלומר הבין שזה אסור אך קיבל מענה לכל שאלה שהיתה לו. היום שוב פנתה אלי אמא בטענה כי הוא ביקש מבתה (ילדה אחרת) להראות לו את איבר המין והיא הראתה לו. שאלתי אותו מה הסיבה והוא ענה שהוא רוצה לראות איך זה נראה ומאיפה יוצא הפיפי. בגלל שמדובר כבר בשני מקרים שונים ובגלל שהסברנו לו על כך והוא קיבל עונש והבין שזה אסור אני אבודה. לא רוצה שיווצרו לו בעיות בגן ואני רוצה לעזור לו. מה ניתן לעשות? האם כדאי לפנות ליעוץ \ טיפול פסיכולוגי? תודה אמא מודאגת

שלום. אני אזרח ישראלי שחי בחו"ל כבר 20 שנה נשואי עם שלושה ילדים נער בן 15 נערה בת 13 וילד בן 8 . בשנה וחצי האחרונים הבן הבחור אחל להתנהג בצורה מאוד בוטה ואגרסיבית כלפי כל בני המשפחה. זה החל בכך שהוא מסרב להתקלח. וטוען שזכותו להתקלח מתי שהוא רוצה ואם לא נוח לנו עם הריח זה בעיה שלנו ולא שלו. וזה ממשיח עם העלבות לאחותו ואחיו הקטן . לבת הוא אומר שהיא שמנה ולא יודעת לדבר נכון למרות שזה לא נכון והיא במשקל נורמלי לגילה , יש לו גם מאוד קינאה לאחותו אש ספורטאית מעולה אשר זוכה בתחרויות היא גם מתנדבת במכבי האש. גם לאחיו הקטן הוא קורה בשמות ומעליב אותו למרות שביקשנו לא לקרוא להם בשמות ולהעליב אותם , הוא טוען שאנחנו חיים בדמוקרטיה חופשית וזכותו להגיד מה שהוא רוצה. וגם אלינו ההורים הוא פונה בזלזול ומשתמש לפעמים בשמות גנאי. שלפעמים גולשים לאלימות מילולית ופיזית אשר הוא יוזם. לדוגמא אם אימא שלו מבקשת מימנו ללכת למקלחת כאשר הוא חוזר מבית הספר הוא נהיה מאוד אגרסיבי ואז היא מבקשת ממנו שלא יתקרב אליה כי לא נעים לה עם הריח אז הוא מוריד את החולצה ומרים את הידיים בכוונה ומתקב אליה עד אשר היא קורת לי לעזרה ואז אני בא ואומר לו או שתילך להתקלח או שתיכנס לחדר שלך ואל תסתובב בבית כל עוד אתה מריח מזיעה ואז הוא הופך אלים ומחבק את אימא שלו בכוח ואומר שהוא לא הולך לשום מקום ואז אני לוקח אותו בכוח לחדר וזה יוצר בינינו לאימות אלים אשר מסתיים כאשר אני צריך לנעול אותו בחדר. אחרי שעה הוא נרגע אבל עדיין מסרב ללכת למקלחת. לפני חצי שנה החלטנו לפנות ליעוץ פסיכולוגי כי המצב לא יכול להימשח ואז הוא בא אייתנו למפגש הראשון עם הפסיכולוגית למרות שהוא לא שיתף פעולה איצה ורוב הזמן היה עם הטלפון ביד והוא רק טוען שלנו יש בעיה איתו , והוא חושב שהוא בסדר גמור . ואז הפסיכולוגית רצתה ליראות אותו לבד והוא הסכים ללכת למפגש אחד וכאשר הוא חזר הוא אמר שהוא יודע לאן היא רוצה להגיע ושהוא לא הולך יותר ושל מי שיש בעיה עם זה שהוא ילך בעצמו לפסיכולוגית ומאז המצב החמיר הוא עושה מה שהוא רוצה בבית מקלל ומדבר לא יפה לכל בני המשפחה והוא התחיל לאים עלינו שלפעמים יש תאונות ומשהוא יכול ליפול עלינו בטעות . הבעיה שהוא מסרב ללכת לפסיכולוגית או לקבל כל עזרה , פנינו גם לפסיכולוגית של בית הספר אשר הייתה מאוד מופתעת כי בבית הספר הוא ילד מאוד מנומס בישן ושקט וכל מה שהוא עושה ומבצעה אך ורק בתוך הבית. דרך הגב הוא ניבחן בגיל 8 ונמצא מחונן וגם הוקפץ כיתה והשאלה שלי כיצד אנחנו יכולים לדבר ולשכנע אותו לגשת לפסיכולוגית ולקבל עזרה מבלי להיכנס אתו לעימות כי המצב כרגע פוגע בכל המשפחה ולא יכול להימשך כך. כי לנו אין יותר פתרונות ואין פו פסיכולוגים שבאים לבית כדי לטפל. ותודה מראש

שלום רב, אני ובעלי נשואים 12 שנה ויש לנו ארבע ילדים מגיל שלוש עד עשר.. בעלי הוא יחסית מאוד מאוד מעורב בחינוך הילדים במיוחד מבחינה רגשית, ויש לזה הרבה יתרונות. מצד שני יש בעיה שחוזרת על עצמה בלי סוף : באופן כללי ובמיוחד כשאני לא נמצאת בבית הוא רוצה לנהל ולקחת את המושכות במה שקשור לחינוך הילדים, גם לגבי דברים שאני נוהגת והוא לא מסכים אתם , והולך עם ההחלטות והדעות שלו ראש בראש עם הילדים וזה גורם להמון וויכוחים ובכיות. חשוב לי לציין שהילדים שלנו, במיוחד הגדולים מאוד מאוד תלותיים ורגישים ... מה אפשר לעשות???

מטפלת, חייכי, מצלמה נסתרת בובת חתול, עציץ מלאכותי, תאורת חירום או שעון קיר; שוק המצלמות הנסתרות מציע אינספור אפשרויות תמימות למראה שעושות את העבודה. אם גם אתם תוהים מה המטפלת עושה רגע אחרי שאתם סוגרים את הדלת, קבלו את מדריך הריגול המושלם גם בלי סיפורי התעללות מזעזעים, הורים רבים תוהים האם המטפלת אכן מתנהגת בהתאם עם האוצר הקטן, או שמא לא. אם החלטתם לחסוך מעצמכם דאגה ולעקוב אחריה מרחוק, קבלו מדריך כיצד לעשות זאת נכון. איפה נהוג להתקין מצלמות? הדרך המקובלת לעקוב אחר המטפלת היא להתקין בפינת החדר מצלמה בצורת גלאי, שמכסה את כל החלל ומעניקה מבט מלא על הנעשה בחדר. אבל מומלץ להזמין יועץ מקצועי לבית, שיבחן את המבנה הספציפי ויתן הצעה מחושבת להתקנה. מרבית ההורים מבקשים להתקין מצלמות בסלון ובחדרי השינה של הילדים, אבל יש הורים שרוצים להתקין מצלמות גם בחדרי השירותים והאמבטיה - דבר שנוגד את עקרונות השמירה על צנעת הפרט. אין בעיה חוקית עם מצלמה בסלון? התקנת מצלמות אבטחה היא דבר מוכר וחוקי, אך יש בעייתיות עם התקנת מיקרופונים, מכיוון שישנו חוק האוסר על האזנות סתר. הורים רבים בכל זאת בוחרים באופציה הזו מכיוון שהיא מאפשרת מעקב מדוקדק יותר על הנעשה בבית - מתי וכמה התינוק בוכה, איך המטפלת פונה אליו, באיזה טון וכדומה האם מקובל ליידע את המטפלת על התקנת המצלמה? מרבית ההורים לא יגידו למטפלת שהם שמו מצלמה, כי הידיעה תשנה מהותית את אופן התנהגותה. יחד עם זאת, יש הורים שכן בוחרים להגיד מתוך מחשבה שעצם הידיעה על קיומה של המצלמה תשפיע לטובה על האופן שבו היא מתייחסת לילד ומטפלת בו. היכן מומלץ להחביא את המצלמות? נהוג להסתיר מצלמות כמעט בכל דבר שישנו בבית: תמונות, שעונים, גופי תאורה וכדומה. הגודל הממוצע של מצלמה הוא 2-3 ס"מ, כלומר קל להסתיר אותה כך שרק העדשה מבצבצת וקולטת את הנעשה. כיום יש מגוון של פתרונות הסלקה מקוריים המותאמים על פי דרישות הלקוח. ניתן להחביא מצלמה בנקודות חשמל, חיבורי רשת של אינטרנט ועוד. הגובה הסטנדרטי להתקנת מצלמה הוא 2.80 מטר. מצלמה שמותקנת מתחת לגובה זה מאפשרת זיהוי של הפרצופים של האנשים הנוכחים בחדר, אבל לא נותנת כיסוי מלא של החדר כולו. האם אפשר לראות את המתרחש בזמן אמת? אפשר לחבר מצלמה לאינטרנט, ולצפות בנעשה בבית בכל מקום וזמן. כיום יש יותר התעניינות במצלמות אלחוטיות, אך חשוב להדגיש שהצפיה בהן פחות איכותית. כל שידור של טלפון סלולרי, למשל, עלול לשבש את התדר ולשבש את איכות הצפיה. כמו כן, המצלמה עצמה צריכה נקודת חשמל אז לא מדובר במערכת אלחוטית לגמרי. מהי העלות הממוצעת להתקנת מצלמה? מכיון שהשימוש בהן הפך לנפוץ, המערכות מוצעות היום במחירים אטרקטיביים למדי. עלות מינימלית של מצלמה היא 350 עד 500 שקל. למחיר הזה צריך להוסיף את עלותה של מערכת ההקלטה ועלות שירות, במקרה שבוחרים במתקין מקצועי

במערכת יחסים זוגית, אמור וראוי שיהיה אמון בסיסי. וכעת אני אובדת עצות - מתי להוריד את הקונדום ? אני מודעת לחשיבות הבדיקות לפני עשיית מין לא מוגן, שכן העבר המיני שלו לא בהכרח ברור... כי השותפות שהיו לו אינן ידועות וברורות... ובכל זאת נראה לי שאחרי 3 חודשים מסיבים יחד זה בסדר לקיים יחסים לא מוגנים זה מצד אחד מפחיד אותי בטירוף הסיכוי לחטוף איזו מחלה או הנורא מכל - איידס, ומצד שני זה כמו עליית מדרגה בתחום האימון ותחושת השייכות כמו גם ההרגשה שהסיכוי שזה יקרה הוא בלתי סביר - כי הוא לא משתייך לקבוצות הסיכון ואני תוהה, מתלבטת ולא יודעת כיצד לפעול... אנא עצתכם.

שלום רב, רציתי להתייעץ על בעיה מאוד חשובה ובה הילד, בכיתה ג', אינו רוצה ללכת לבית ספר בשום אופן. הדבר חוזר על עצמו פעם אחר פעם אחר פעם. ניסיתי להבין אם יש ילדים שמציקים לו, אם יש בעיה בלימודים או עם מורה מסוים, אך מה שמובן מהילד זה שהוא פשוט לא אוהב ללמוד וזה משעמם אותו. והוא רק בכיתה ג'! מה עושים?

שלום רב, הנני אם חד הורית לילד בן 11, בחודשיים האחרונים התנהגות בני השתנתה. הוא יותר כועס, אם הוא כועס הוא יכול לפתוח את הדלת ולאיים לברוח. לפעמים אני עומדת על המשמר שהוא לא יצא מהבית. לא פעם כשאנחנו מגיעים הביתה הוא יוצא מהאוטו מסרב להיכנס הביתה. אני אף מוצאת את עצמי מנהלת איתו משא ומתן על כניסה הביתה. ולפעמים אף רודפת אחריו ברחוב. כל מה שאומרים לי, תתעלמי, תכנסי הביתה הוא יבוא אחרייך. לא בר מימוש עבורי. אני מוצאת את עצמי לחוצה, בוכה ברחוב וחסרת אונים. משיחה איתו עולה שהוא מרגיש כעסים ולפעמים אף עצבות. יש לי תחושה שקצת קשה לו לעבד את הרגשות שלו. אני מנסה לשוחח עימו על הרגשות שלו, אך ללא הועיל. התחלתי טיפול פסיכולוגי שיתן לי את הכלים כיצד להתמודד עם תופעה זו ועם כעסים כל כך גדולים מצידו. היתי מעויינת לשמוע את חוות דעתך כיצד עלי לפעול במצב שכזה? תודה סוזי

בתי בת 9 , ילדה פטפטנית , בביס הפנו את תשומת לבנו לכך שהיא מדברת הרבה בשיעורים , אבל מה שבעיקר מפריע זה שכל מה שהיא שומעת או קורה בבית היא מספרת בחוץ , הרבה פעמים גרמה לנו למצבים לא נעימים . איך מטפלים בזה?

שלום, בני בן ה-6 מאונן בשיעורים. שוחחנו איתו והסברנו שפעולה זו לא עושים בביהס או במקומות ציבוריים . הילד מודע לגמריי אך טוען שלא יכול בלי.... זאת למרות שהצענו לו שיחזור מביהס יכנס לחדרו לשם כך. מה עושים?

שלום רב. יש לי חברה שלה שני ילדים-בת 9 ובן 6. הילדים מתקלחים יחד באופן קבוע וגם ההורים מתקלחים עם הילדים. אותי התנהגות זו מזעזעת, הרי אין ספק שבגיל כזה כבר ישנה סקרנות מינית- מדוע לספק אותה בגוף של האח/ות או של ההורה? זו נראית לי אפילו סוג של הטרדה מינית, הרי הילדים לא בחרו בזה. האם אני מגזימה לגמרי ופשוט "שמרנית מדי", כפי שחברתי טוענת, או שאכן יש כאן התנהגות בעייתית של הורים ואיבוד גבולות?

בעת בילוי משותף עם אביה , הילדה נכדתי, בתו של בני הגרוש, ילדה מתוקה ומקסימה, בת 5,דרשה בתוקף שאביה יקנה לה "זוהרים" בעת הפסקה של מופע,עד כאן זוהי בדרך כלל התנהגותם של ילדים, אך הדאיגו אותי מאוד הדברים שאמרה בכעס רב תוך צביטות ומכות לאביה: "אתה חייב לקנות לי יש לך כסף, אתה מחביא כסף מתחת לבלטות, אני לא מאמינה שאתה לא עובד", הזדעזעתי מאוד מביטויים אלה כשלעצמם ומה שעוד יותר מפריע לנו,אביה ומשפחתו שאנו עושים כמיטב יכולתנו להנעים את זמנה בעת שהותה עמנו, והגרוע מכל בעינינו בכל אופן, שהילדה בגלל אמירות אלה אינה נהנית הנאה שלמה במחיצתנו,אביה ניסה להסביר לה שאינו יכול לקנות לה, אך לעומת זאת הזכיר לה כמה נהנתה באותו יום ארוך של בילוי, עבורה בלבד, ומהמופע בו צפתה, לבסוף נרגעה אך כפי שכבר כתבתי נותר טעם מריר ובמיוחד דאגה וחוסר אונים, לכן אני מבקשת את עצתך כיצד להגיב במקרה של הישנות ההתנהגות הנ"ל

נכדתי בת החמש בכל זמן פנוי מאוננת. שהיתה קטנה בת מספר חודשים ראו שהיא נרדמת תוך כדי אוננות עם כרית או ושמיכה. זה נמשך עד היום. ידוע לי שאוננות אצל ילדים זה דבר טבעי. גם אני גידלתי ילדים וטעפלתי שנים בילדים אחרים כמטפלת. נראה שהתדירות והעוצה היא מוגזמת. יש עצה?

נכון עם כרית או סמיכה - בעיקר לפני השינה - אבל גם במשך היום וגם בהמבטיה. אני גידלתי ילדים ונכדים גם עבדתי עם פעוטים. ראיתי אוננות ילדים. אף פעם לא ראיתי בתדירות כל כך גבוהה

מכירה את התופעה. בני בן החמש וחצי מרבה לגעת ולשחק באיבר המין. בעיני זו התנהגות טבעית - הוא גילה את האיבר החדש וההנאה בנגיעה בו וזה מסקרן וגורם לחקירה חוזרת. אגב, לא כל נגיעה היא אוננות. לעיתים אני שמה לב לניסיונות שלו להתחכך בפריטים שונים - וילון עם מרקם מעניין, וגם שמיכה וכרית כמו שתיארת. מאמינה שזו פשוט בדיקה של מה מרגיש נעים במגע "איתו" ומה לא. בכל מקרה, נכון לעכשיו אני לא מודאגת, זה מרגיש לי מאוד נפוץ והגיוני. מאמינה שזה רק שלב, ואם לא יעבור תוך תקופה קצרה - נשקול שיחה איתו לגבי העניין, כך שידע שלפחות זה משהו שכדאי לעשות לבד ולא לידנו.

בני בן 28 החליט לנתק קשר עם בני המשפחה מזה עשרה חודשים כל הניסיונות שלנו לחדש את הקשר/להפגש איתו לא כל כך מצליחים הקשר היחיד עמו בסמסים שגם עליהם הוא בקושי עונה האם להניח לו ? או לא לוותר ולהמשיך לנסות תודה

אני לא בטוחה שזו הסיבה אך הדבר קרה בעקבות אמירות שלנו במשפחה בנושא הזוגיות שאין לו הדברים נאמרו בהומור ובדרך כלל התקבלו כך אצלו

לבני וכלתי ילדה בת 4.50 וילדה בת שנה. לפני 8 חודשים נכנסו להריון ללא תכנון. לפני כחודש התכוונו להעביר את התינוקת לחדר של האחות הגדולה לפני הלידה שמתקרבת. לצערנו פתאם נאלצה להאתשפז לשמירת ההריון. הילדה בבית בת שנה ולא הספיקו להעביר אותה חדר. היא צריכה ללדת בעוד 10 ימים. השאלה האם להעביר אותה חדר לפני שאמא חוזרת הביתה עם תינוק או לחכות לאמא עם תינוק ולהעביר בהדרגה. תודה גדולה מסבתא מודאגת

התינוקת בת השנה ישנה עד עכשו בחר ההורים.

שלום רב.אני נשואה שש שנים ואם לשתי בנות.הגדולה בת חמש והקטנה בת שנה וחצי.הבעיה היא מול בעלי.על כל דבר שאני אומרת לילדה הגדולה יש לו מה להעיר, הוא מקטין אותי מולה והופך אותי לחסרת דעה משלי וסמרטוט.הילדה חזרה מהגן ובכתה שאחותה הקטנה קיבלה חלה והיא לא אז הצעתי לה שנלך ילד למאפייה ונרכוש לה חלה.בעלי כתגובה ירד עליי שאני חומרית ולא אשת חינוך ושכל הפתרונות שלי זה רק לקנות ולקנות ואמר שאני אמא גרועה וכל זה ליד הילדה.אני אובדת עצות מולו , מיום ליום אני מרגישה יותר ויותר חךשה ולא משנה כמה אני מנסה להוכיח לו שזה לא נכון.בבקשה אשמח לייעוץ.תודה.

שלום וברכה, בתי בת ה5 מרטיבה כל הזמן. היא ילדה נבונה ומקובלת בחברה. מתנהגת בסדר ואוהבת ללכת לגן. יש לה 4 אחים ואחיות והיא ממוקמת השנייה. הבעיה היא שהיא לא אוהבת ללכת לשירותים בכלל. היא מתאפקת במשך שעות עד שהיא מגיעה למצב שהיא לא יכולה להתאפק יותר והרבה פעמים לא מספיקה כבר להגיע לשירותים. יש בעיה גם בלילה, כמעט בכל בוקר היא קמה רטובה. עוד בעיה, נראה שלא מפריע לה שהיא מתרטבת. היום חזרה מהגן עם חצאית רטובה וכששאלתי אותה מה קרה ומדוע היא רטובה ענתה שאינה יודעת. החלפתי לה את הבגדים ולא דיברתי איתה על זה יותר. לפני כחודש, קראתי לה ודיברתי איתה על כך והחלטנו שנעשה זמנים קבועים בהם אני מזכירה לה והיא הולכת לשירותים ואח"כ אני נותנת לה סוכריה. בבוקר כשקמה, מיד כשחוזרים מהגן, בשעה 4 ובשעה 7 לפני השינה. זה עבד למשך שבוע לערך ואז הפסיק אולי בגלל שאני הפסקתי עם הפרסים. אבל בלילה עדיין הבעיה נשארה. מה אפשר לעשות? יש עצה? ממה יכולה לנבוע הבעיה? כיצד כדאי לטפל בה?

תודה על המענה. 15 דקות זה לא הרבה מידיי זמן? אני צריכה להיות איתה? כי כפי שאני מכירה אותה היא לא תוכל לשבת כל כך הרבה זמן במקום אחד בלי סיבה מיוחדת. מסכימה עם עניין הפרסים.

היי אני גרושה 8 שנים יש לי 3 ילדים. הבוגרת בת 15 אשר הכירה בחור בן 17 וחצתה את כל הגבולות כולל לישון אצלו. המצב יצר מתחים ביני לבינה והיא החליטה שהיא עוברת לאבא שלה שמתגורר קרוב מאוד לחבר. כיום הוא מוכן שהיא תעבור אליו. האבא לא נמצא בבית עד השעה 20:00 כל יום . מה שאומר שהילדה תהיה לבד והכל פרוץ. הוא גם רוצה להעביר אותה לבית ספר לידו שהוא ברמה מאוד נמוכה. מה עלי לעשות?

אני אב גרוש לילדה בת 5,שאימה מנסה בכל דרך לפגוע בקשר שביני לבין בתי(לא בחלה גם בהגשת תלונות שווא נגדי על התעללות מינית בילדה, עתה חזרו הסדרי הראייה לקדמותם, אולם הילדה חוזרת כל העת על דברי אמה,"אמא אסרה עלי לצאת אתך מעיר מגורי", כשאני לוקח אותה לסוף שבוע לבית הורי, שם אני מתגורר, הוא חוזרת על דברי אמה שאני לא ארחץ אותה, רק סבתא", אני צריכה לשמור על הגוף שלי כשאני אצלך, ככה אמא אמרה, בנוסף האם וגם הסבתא מתקשרות במשך סוף השבוע כ- 4,5 פעמים, מספרות לילדה כמה הן עצובות ומתגעגעות כי היא לא איתן, ואז הילדה מתחילה לבכות עד שאני מצליח להרגיע אותה. המצב מדאיג אותי מאוד משום שאני חושש שבתי נפגעת מכך, למותר לציין כי אני ומשפחתי עושים הכל על מנת להנעים את שהותה אצלנו, מה ניתן לעשות?

שלום, בעלי התוודה בפני על רומן שניהל בזמן האחרון הייתה בינינו מערכת יחסים מעולה ונפלאה חברות ארוכת שנים וחזקה מאוד, הוא אבא נפלא לילדות ושותף מלא בבית בעקבות הבגידה העצומה החלטתי שאני רוצה פסק זמן של חודש לחשוב על הדברים יחד עם הידיעה שברצוני לתת סיכוי לשיקום היחסים מה דעתך? האם נכון להיפרד זמנית אפילו שאני כבר יודעת שאנסה לפחות לשקם את היחסים בעתיד? יש לנו בנות מתבגרות 15,16,18 האם לספר להן? אנחנו הורים מאוד נוכחים ויש שיח כל הזמן בבית וקשר חזק נראה לי שיהיה קשה להסתיר מה כדאי לעשות? תודה

לדעתי, נשמע שאת זקוקה לזמן ללקק את הפצעים בטרם תחזרי למערכה. אם יש שיח בבית ואת חושבת שהדברים יצופו , אולי עדיף שבעלך יתוודא בפני הבנות , יבקש סליחה ובו בזמן יסביר את עצמו ומניעיו . זה יראה קצת יותר טוב לדעתי. יפה שאת כבר חושבת על שיקום היחסים , עם זאת חשוב להבין מה הסיבה שבעלך בגד בך? האם זאת הפעם הראשונה שהוא מנהל רומן? זה לא סטוץ חולף , מה היה חסר לו בקשר שלכם שמשך אותו לחפש משהו בחוץ. שקלי פגישה עם מטפל זוגי מקצועי , אם חשוב לה שיקום היחסים ועתיד המשפחה בדקי זאת. בהצלחה, את נשמעת בחורה חזקה ואמיצה.

שלום. אני בן 29 עובד ,ובזוגיות שנה. לי ולזוגתי יחסים טובים ואנחנו מסתדרים , הבעיה היא שיש לה אח הלוקה בפיגור שכלי שגר עם הוריה בבית , אנחנו לא גרים ביחד. הדבר יוצר לנו מתחים בזוגיות ואני לא מצליח להכריע האם למסד את הקשר או לא. סוגיות לדוגמה: האח בן 27 גר בבית הוצא ממסגרת חצי יום לפני שנתיים ואינו מטופל כלל , יש לו קשיים חמורים בדיבור אך אינו רואה קלינאי תקשורת לא פסיכולו או פסיכיאטר , שום איש מקצוע. בנוסף אין להם אפילו מטפלת, כלומר כשההורים יוצאים לבלות או לסידורים , בת זוגתי צריכה לשבת בבית ולשמור על אחיה. אציין שהיא עובדת במשרה מלאה. שני הבעיות העיקריות הן שלא נעים לי להיות במחיצתו (לעיתים קרובות הוא משתולל או מציק ודורש תשומת לב) ולבת זוגתי חשוב שאבוא אליהם הבייתה ושהיא תרגיש שאני מקבל את משפחתה , אבל זה פשוט לא נעים לשהות שם הרבה פעמים. ההורים בעלי אופי קשה שבטוחים שהם יותר חכמים מכל בעל מקצוע. בעיה נוספת היא שאני תוהה לעצמי לאן חיי הנישואין שלי יגיעו והזוגיות בעוד מספר שנים בתיקווה שיהיה לנו בית וילדים, האם ההורים שלה ישחררו ממנה? היא אוהבת אותו , אבל אני מרגיש המון פעמים שהחיים שלנו סובבים סביבו , וצריך כל פעם לדאוג לו ולתכנן תוכניות ע"פ הצרכים והלו"ז שלו. זה מעיק עלי עד כדי כך שלא בא לי לראות אותו , אני רוצה להרגיש שאני חיי חיים נורמאלים בלתי תלויים. אומר לזכותה שהיא בחורה טובה , עובדת , חכמה טובת לב... היא מאוד רגישה לנושא ואני לא יודע איך אפשר אם בכלל לפתור את הבעיה? תן לי עצה היא רגישה מאוד לביקורת כלפיי משפחתה תודה.

שלום אהוד. תשובתך הגיונית להפליא. מנסיוני אין אפשרות לשכנע את ההורים שדרכם אינם צודקת. זהו בית של דור לניצולי שואה ,להזיז תמונה מהקיר דורש דיונים ארוכים. אציין שזוגתי אינה במצב זה ולכן אני עדיין איתה. איך לדעתך הכי נכון לפנות לבת זוגתי ולהעלות בפניה את הבעיות שצפויות לנו בהמשך הדרך מבלי לפגוע בה? זה נושא שהוא סוג של טאבו בבית. מודה לך על היחס.

איך להגיב לבוגר צעיר עם חובות אשר טוען שבפלילים הוא יכול לעשות 20-30 אלף שקל בחודש וכך לממן לעצמו כל מה שרוצה ומוכן לקחת את הסיכון למעצר. מה הייתם עושים? מאיימים בניתוק הקשר? שיוכל את מה שמבשל אבל כהורים תשארו לדאוג לבריאותו וסתם לשאול מה נשמע? יש לכם אמירת נגד משכנעת עבורו?

דרך הישר כמיטב ניסיוני היא השקעה שתוצאיה לטווך הארוך וכאן טמון הקושי השכנועי למי שרואה "כאן ועכשיו". בעיניי אין ספק שעזרה מקצועית נחוצה אולם ללא תחושת מצוקה בסיסית אין מוטיבציה ללכת ואז תוצאות מפגש כזה מוטלים בספק. בצערי/שמחתי משטרת ישראל עושה עבודה טובה והוא לא הספיק הרבה לפני שנעצר. לפעמים צריך להכווה כדי ללמוד לא לשחק באש. כאמא, לעמוד מהצד זה כמעט בלתי נסבל. אם יש הצעה לפורום או קבוצה מתאימים שבהם אני אוכל לקבל תמיכה אשמח להצעות

שבה אפשר להרוויח אותם סכומים.

שלום לך, אני נמצאת בבעיה, הבן שלי בן ה19 גילה את ספורט פיתוח הגוף בגיל 16 ומאז כל שנה ההרגלים שלו הולכים ומחמירים, לדוגמא, אם אנחנו יוצאים מהבית ליותר משעתיים הוא דואג לקחת איתו אוכל בתיק, כמות האימונים שלו היא מטורפת, בממוצע 1.5 אימונים ליום ואני לא יודעת מה לעשות, בעלי הציע שנפסיק לממן לו את האוכל ושאם הוא רוצה להיות מפתח גוף שיממן את עצמו (הבן שלי מתנדב לצה''ל בעל מחלת אדיסון לא דבר שמפריע לספורט ולחיי היום יום אם מטופלים בכדורים), אך שהפסקנו לקנות את המזון הדרוש והכמויות הוא פשוט השתגע, התייחס לזה ממש כאל סמים (שוב אין לנו בעיה לממן את המזון מבחינה כספית), בנוסף כיום הוא לומד בוינגייט מכיוון שאני רוצה שהוא יעסוק בתחום הביולוגיה שהוא כל כך אוהב אני מנסה לכוון אותו לתחום הפחות מעשי וזה לא עוזר. מה לעשות? איפה אני טועה או איפה טעיתי. סתם בשביל לסבר את האוזן כמות המזון היומית שהוא צורך היא: 2 קופסאות קוטג' 2 קופסאות טונה 4 ביצים 3 כוסות שיבולת שועל 250 גרם חזה הודו או כל בשר רזה אחר ועוד.. את כל אלה ציינתי רק שתבין את רמת הטירוף!!! שוב הייעוץ הוא לא רפואי הבן שלי נבדק אחת לחודש והרופאה אמרה לו שיש לו נתונים גם מבחינה פיזית וגם מבחינה כימית והורמונלית ברמה של ספורטאי עילית. אשמח לעזרה!!

הילדה שלי בת 5 אוטוטו והיא לא מקשיבה לי. היא עושה מה שהיא רוצה לדוגמא אני אומרת לה לא לאכול משהו מסויים והיא אוכלת. לא מתייחסת. ושאני צועקת עליה אז היא בוכה ואומרת שהיא כועסת עלי מאוד מאוד.

יש לי 3 ילדים, הגדולה בת 20 והאחרים צעירים ממנה בשנתיים ובארבע שנים. היחסים עם הילדים הצעירים מצוינים, לעומת זה היחסים עם הבת הגדולה תמיד היו בעייתיים. יש לי הרגשה שהיא כל הזמן נגדי, כל הזמן יש לה ביקורות עלי ועל מה שאני עושה. אני מאד משתדלת לתמוך בה עם כל מיני בעיות וקשיים שיש לה, אני עושה בשבילה המון, לא חוסכת ממנה כלום, מתעלמת מכל מיני "שיגעונות" שלה, ומשקיעה בה יותר מאשר בילדים האחרים. כל זה לא עוזר לקרב בינינו ולתקן את היחס השלילי כלפי. לרוב היחסים רגועים, אבל בכל מיני הזדמנויות היא אומרת לי דברים או מתייחסת אלי בצורה מאד פוגעת. אחת לכמה חודשים קורה שאני מתעייפת מכל המאמצים להיות בסדר אתה ואני מעזה להגיד לה שהיא לא בסדר ופוגעת בי. היא מצידה טוענת שאני לא בסדר ושהיא מפחדת ממני שאני אצעק עליה (דבר שקרה פעמים בודדות בכל שנות חייה). היחסים בינה לבין בעלי-אבא שלה תמיד היו טובים. אתו היא מנהלת שיחות ארוכות ומעדכנת אותו בכל דבר. אליו היא מתקשרת מהצבא או כשהיא מחוץ לבית ואיתי היא לא מדברת כלל. אליו היא מדברת יפה ומתנהגת יפה. הוא מתעלם מהיחס שלה כלפי. כשהיא מתייחסת אלי בצורה פוגעת מול העיניים שלו, הוא שותק, לא תומך בי, ואחרי כן הם הולכים למטבח ומשוחחים במשך שעות כאילו כלום. אמרתי לו הרבה פעמים שזה פוגע בי, שזה משאיר אותי לבד מולה וזה שהוא הולך ותומך בה אוטומטית זה מעין פרס ומחזק את ההתנהגות הזאת. אני מנסה לדבר איתו, אבל הוא שותק, מתעלם, מכחיש, תוקף חזרה - וכל זה גורם לי להרגיש פגועה עוד יותר. מה אפשר לעשות?

שלום יש לי בת מקסימה בת שנה ו4. ילדה שמחה, חייכנית, חברותית. לא בוכה הרבה ולא מתלוננת הרבה. מקבלת המון תשומת לב, חום ואהבה בבית וגם יודעת להיות עצמאית ולהעסיק את עצמה. לאחרונה היא התחילה להרביץ לי (לאמא), ורק לי. היא לא מרביצה מכעס או מתוך תסכול אלא רק כי היא חושבת שזה משחק (נראה לי)- היא מרביצה וצוחקת אחר כך. כשהיא עושה את זה אני מסתכלת עליה במבט כועס ואומרת אסור או אני לא מרשה להרביץ בטון כועס, אבל לא צועקת כמובן. לרוב אחרי זה היא ממשיכה להרביץ ולחפש את התגובה שלי מה לעשות

שלום, ביתי הולכת לגן עם בן של בת דודה שלי הם באותו גיל, הילד נורא עצבני ומכה לפעמים, בגן כשנגמר לו הסבלנות (זה קורה הרבה), הוא מרביץ לבת שלי מביא לה מכה בפנים בכל מיני מקומות, אני לא יודעת איך לפתור את זה, מה אפשר לעשות עם המצב הזה?

בן שנתיים וחצי מרביץ ללא הפסקה לאחיו בן השנה אני ממש זקוקה לכלים איך ומה לעשות כתגובה הוא מרביץ לנו ההורים ומתנהג באלימות בלתי פוסקת לפעמים האלימות לאחיו ממש מאיימת כגון נשיכות חזקות והטחות חפצים על הראש? מה צריך לעשות ואיך להתנהג?

היי אני אמא לשני פעוטות האחד בן שנה וחודש והשני בן שנתיים וחצי. הגדול, בן השנתיים וחצי מתנהג באלימות כלפי אחיו הקטן ולעיתים גם כלפיי וכלפי בעלי. אנחנו כמובן מסבירים לו ומחנכים אך זה לא עוזר, הבנו שהתפרצויות האלימות האלו נובעות מקנאה לקטן וגם ניתן לראות זאת בבירור לאור כך שהגדול מחקה את הקטן במצבים מסוימים וכדי לזכות בעוד יחס. השאלה היא מה עושים? כיצד ניתן להתנהג איתו? כיצד ניתן לתת לו להרגיש שהוא חשוב מאוד עבורנו בדיוק כמו הקטן אך עם זאת לא לגרוע מהקטן יחס...? המצב הזה קשה לנו מאוד לאור העובדה שהאלימות שלו כלפי הקטן מאוד רצינית, אם אנחנו לא מסתכלים לרגע הוא עלול לפגוע בו באמת בצורה רצינית.... אז... מה ניתן לעשות? מה מומלץ לעשות? והאם זה תקין ?

היכן עובר הגבול? כלומר האם לא להתייחס באופן משמעותי לאח הקטן יותר? נוסף לכך, הגדול יותר כעת גם אלים כלפינו, כלפי ההורים... אתה חושב שזה קשור לכך שאנו נותנים יחס לקטן? כיצד ניתן למגר את האלימות של האח הגדול כלפי ההורים? שוב המון תודה!

תודה על תשובתך הקודמת. אם הבנתי את דבריך נכון, עלינו כהורים להגיע להסכמה אם לספר או לא על מיניות חד מינית. ואם הילדה שואלת, כפי ששאלה, עם מי היא תתחתן - עם בן או בת. האם היה עלי לענות לה עם מי שתבחרי או עם בן. העניין פה הוא שבעלי ואני מאד שונים בדרך הראייה שלנו את הדברים- למה לחשוף ולמה לא. תודה על תשובתך

שלהסביר לה על זה שיש אנשים עם נטיות מיניות שונות משלכם, זה בעיניי מבורך. יכול להיות שהיא תיתקל בילדים להורים כאלה בבית הספר. אצלנו, האחיינית שלי בת 5 והיא יודעת על משפחות חד מיניות מההורים שלה. עוד דבר שכדאי שיעלה, זה שהגוף שלה הוא פרטי שלה.

שלום, יש לי ילדה בת 6 סקרנית מאד. היא מרבה לשאול שאלות על העולם, מוות, משפחה ועוד. לאחרונה שאלה פעמיים מהו הדגל הזה כשהיא מצביעה על דגל הגאווה. עניתי לה שזהו דגל של בנים שאוהבים בנים ובנות שאוהבות בנות. מאוחר יותר כעסו עלי מאד בעלי וחמותי ואמרו שילדה בגיל הזה לא אמורה להיות חשופה לעניין הזה ולקיומן של אופציות מלבד גבר ואישה ושהיה עלי לשקר ולהגיד שמדובר בדגל של מדינה כלשהי. אשמח לשמוע את דעתך בענין. האם טעיתי? האם עלי להסתיר מילדים בגיל הזה אם הם מתעניינים? תודה רבה

תודה על תשובתך. אם הבנתי את דבריך נכון, עלינו כהורים להגיע להסכמה אם לספר או לא. ואם הילדה שואלת, כפי ששאלה, עם מי היא תתחתן - עם בן או בת. האם היה עלי לענות לה עם מי שתבחרי או עם בן. העניין פה הוא שבעלי ואני מאד שונים בדרך הראייה שלנו את הדברים- למה לחשוף ולמה לא. תודה על תשובתך

אני בשנות ה-40 גרושה ואם לבן הוא בן 12.5 אביו גר בעיר אחרת הוא עבר לאחר הפרידה והגירושים עד עכשיו הוא לקח והחזיר אותו באוטובוס או ברכב של אימו עכשיו הוא הודיע שהוא רוצה ללמד את הילד לנסוע לבד לת"א האם בגיל כזה זה בטיחותי לשלוח ילד לבד לת"א ??? אם לא מאיזה גיל אני בוודאי לא שקטה יש לציין שבעיר הוא נוסע לבד באוטובוס לחוג מחוננים ומהשנה לחטיבה .

שלום לכולם, יש לי תאומים בן ובת בני שנה וחודש. בהתחלה הנקתי את שניהם. עם הבן ההנקה זרמה בקלות ועם הבת היה קשה הרבה יותר, לכן עברתי לתת לה חלב שאוב מבקבוק (בלי לינוק), כאשר הבן ינק בבית ובמעון אכל גם הוא חלב שאוב מבקבוק. בערך מהשלב שהתחילו לצאת לו שיניים, הוא החל לסרב בתקיפות למוצץ ולבקבוק - כלומר מוכן רק לינוק. גם במעון לא הסכים לשתות מבקבוק וחיכה לסוף היום שאגיע ואניק אותו. הוא לא יונק בשעות קבועות או דווקא כשהוא רעב, אלא כאמצעי הרגעה כשהוא עייף או לא רגוע וכדומה.. נוצר מצב שהוא שאני היחידה שיכולה להרגיע אותו, כאשר אני לא נמצאת בבית הוא בוכה ומחפש אותי וכמעט אי אפשר להרגיע אותו. (הבת הרבה פחות "צמודה" אלי, היא נרגעת בעזרת מוצץ, והרבה יותר "עצמאית בשטח" וחברותית). כיצד אוכל לעזור לבני להיות פחות תלוי בי? המצב הופך להיות ממש בלתי אפשרי ומתסכל.. הם מתחילים מעון חדש בשבוע הבא ואני מודאגת מאוד כיצד יסתגל... האם גמילה מהנקה תביא לשיפור בתלות? האם נכון להתחיל תהליך כזה עכשיו, כאשר הוא עומד בפני כניסה לגן חדש? אשמח לעצה..

שלום יש לנו 2 ילדים מקסימים בני כמעט 5 ו 3. כשהם בנפרד הם ילדים מקסימים, אבל ביחד הם הורסים למי שאיתם את הבריאות... משתוללים בלי סוף, רבים אחד עם השני, לא ממושמעים בכלל. הסבתא כמעט לא מצליחה להשתלט עליהם ואנחנו ההורים מבינים אותה כי גם אנחנו באפיסת כוחות. הגדול בשלב מסויים התחיל לפחד לישון לבד והעביר את הפחד לקטן וככה יוצא מצב שאנחנו צריכים לשבת לידם שעה עד שהם נרדמים אחרי שהטישו אותנו שעות. הבעיה העיקרית היא בילד בן ה 5, הוא מאוד עצמאי אבל גם חוצפן ולא ממושמע בצורה קיצונית. אנחנו מרגישים שאיבדנו שליטה ומחפשים יעוץ מקצועי. מה לעשות ? למי לפנות ? תודה

שלום רב רציתי לדעת מה מרגיש ילד והאם יכולות לעזור הערות (לדעתי מטופשות) של אביו כלפיו כמו "אתה כמו תינוק" "אתה לא מתנהג כמו בן 8" משפטים שנאמרים כשהילד לא מקשיב או כשלוקח לו זמן לעשות דברים (יותר נכון מורח את הזמן זה לא שלא מסוגל ) או כשלא מפסיק כשאומרים לו די . אני בטוחה שלא זה מה שיגרום לבני להשתפר אלא רק יוריד לו את הדימוי העצמי .הוא נורא מתעצבן ונעלב כשהוא קורא לו ככה והוא גם מבקש שיפסיק והוא מצידו עונה לו תתחיל להתנהג כמו בוגר ואז אני אפסיק לקרוא לך תינוק. האם אני צודקת או בעלי ? האם יש לך איזה חומר כתוב שאוכל להראות לו כמה לא מועיל אלא פוגע מה שהוא עושה (במידה ואתה חושב כמוני ) .תודה

שלום רב אני בת 42 גרושה + נער בן 12.5 הילד במשמורתי האבא גר בעיר אחרת רואה את הילד פעם בשבועיים סופש ופעם בשבוע אמצ"ש הבעיה היא כשהוא אצלו בסופש ואז הוא מתייחס אליו כאל חבר ולא הבן שלו וחושף אותו לכל מה שקורה בעולמו ה"רומנטי, כולל פגישות תמונות של בחורות אותן נפגש פרטים פירוטי שיחות שנשחף אליהן לטענת האב בטעות ואף שיחות שלא הולמות את גיל הילד (נערות ליווי) הערתי לאב בהתחלה הביע התנגדות אחכ אמר שזה היה בטעות והתייחס רק לפירוטי השיחות ולא לשאר הטענות אני חוששת להשפעה על הילד וגם שעכשיו הוא ימשיך ופשוט יסתיר . כמו"כ לי בן זוג חודשיים וחצי אנחנו נפגשים בחוץ הילד טרם ראה אותו הוא רק יודע שיש לי בן זוג מלבטת מתי הוא זמן סביר להכיר לילד את בן הזוג? שאלתי אותו לא מביע התנגדות (הילד) ?

יש לי שני ילדים ילד בן 10 וילדה בת 13 הודענו להם שאנחנו מתגרשים. הגירושים הם בהסכמה ויש יחסי כבוד בינינו. מאז שהודענו הילדה מסרבת לצאת איתנו או עם כל אחד לחוד. אני רוצה לקחת אותה לחופשה והיא מסרבת אני מתלבטת האם נכון ללחוץ. נסתי לשוחח אך אין שיתוף פעולה מצידה. אודה על עיצה

שלום רב: לפני כ-3 שנים עברתי ניתוח קיצור קיבה. ירדתי כ-35 קילו במשל והיום אני מפתח גוף גדול וחטוב. במהלך השינוי העצום שעברתי איפשהו בדרך, איבדתי את הרגש לילדים שלי, כאילו אין לי מקום להכיל אותם יותר בעולם החדש שלי..... הנושא יוצר הרבה בעיות בזוגיות ובבית בכלל ואני לא יודע איך להתחיל אפילו לטפל בנושא!!! אשמח לתשובה.

אני מתחיל מחר..... טיפול אצל פסיכולוג.... אך חשבתי אולי יש עוד כמה טיפים שאוכל לקבל פה.... אולי אנשים יבינו על מה אני מדבר.... אנשים שסובלים מבעיה דומה...

שלום רב , בני בן ה-3 מזה כבר 9 חודשים מסרב להירדם לבד במיטתו החדשה שנקנתה לפני 9 חודשים. בצהרים(שישי) לפעמים זה מצליח בכך שאנו אומרים לו כבר אנחנו באים והוא נרדם אך בערב זה בלתי אפשרי . הוא ממש דורש שאני אבא שלו או אמא שלו נשכב לידו ונשים יד מתחת לראשו. ניסיתי כבר את השיטה של הכיסא ליד המיטה ולהחזיק לו את היד אבל הילד לא נרדם . בעיה נוספת היא בלילה , הילד מתעורר 2-3 פעמים בלילה בצרחות ובכי ורוצה רק את אמא . לא מעניין אותו שום דבר כשאני מגיע להרגיעו הוא ממש צורך ובועט בי עם שתי רגליו. כבר לא יודעים מה לעשות . יש לציין שאני אבא מאוד מעורב , מקלח אותו , מבלה איתו לפחות 3 פעמים בשבוע , יוצא איתו לגני שעשועים ועוד וכמובן גם אמו שאליה מאוד קשור .מה לעשות עם ההרדמות והקימות הללו באמצע הלילה ?

התחלנו תהליך גמילה מלשכב ליד הילד , יושבים עם כסא ליד מיטתו, שרים לו שירי ערס . בנתיים מחזיק לו את היד אבל תוך כמה ימים מקווה גם בלי היד. טפו טפו הולך לא רע אבל עם הרבה סבלנות . יעדכן בהמשך.

אני רווית בת 33 פרודה עם ילדה כבר שנתיים.אספר את סיפורי בקצרה.בעלי ואני חווינו משבר אחרי הלידה שכבר לא יכלנו לסבול אחד את השנייה וכבר שנתיים כמעט לא גרים יחד לפני שנתיים גם הכרתי בטעות אהבה גדולה גם הוא נשוי עם ילדה שנינו מאוד מוסריים אבל האהבה ניצחה ואנחנו כמו זוג לכל דבר.העניין הוא שתכננו להתגרש כל אחד מבן זוגו ולהיות יחד..אך הבעיה שבעלי מסרב לתת גט.מצב שהוביל אותי לסוג של דכאון כי אינני יכולה להיות עם אהובי עוד בסתר..אני רוצה יותר ונדמה שגם הוא.עכשיו מכיוון שלעת עתה בעלי לא נותן לי גט האם אני צריכה להגיד לחברי שיעזוב את אשתו ולפחות יהיה פרוד כמוני?או שאני לא צריכה לדבר איתו על כך עד שאני אהיה חופשייה?תבין שממש קשה לי ככה..נורא קשה לי מצד אחד להסתתר עם אהבת חיי וגם קשה לי שהוא עוד עם אשתו.מה צריך לעשות מצב שכזה?תודה

הוא לא גר איתי מעל שנה וחצי.

שלום רב, האחיינית שלי היא בת להורים גרושים. במהלך השנתיים האחרונות אנו חושדים כי האב מבצע בילדה מעשים מגונים. לצערי לא הצלחנו להוכיח זאת משפטית עקב אזלת ידם של המשטרה ושירותי הרווחה. אחותי מתמודדת עם קשיים שהילדה חווה ביומיום. חשוב לציין שהילדה מאוד חכמה, מקסימה, סקרנית ושובבה. לפני כחודש היא עברה לקייטנה של הגן החדש. הילדה טוענת שאין לה חברות ומצד שני הגננת מדווחת כי הרבה בנות רוצות להתחבר איתה והיא לא רוצה. היום הגננת התקשרה לאמא ודיווחה שהילדה לא רוצה לעשות כלום, היא לא אוכלת בבוקר, מפריעה במפגש עם הילדים, לא רוצה לעשות עבודות. רציתי להתייעץ האם מדובר בהתנהגות סבירה במעבר לגן חדש, או שכתוצאה מהפגיעה שהיא עברה היא מעדיפה להתבודד (שוב אין לנו הוכחות, אבל הילדה סיפרה כבר מגיל 3 ואנחנו מאמינים לה). איך אפשר לעזור לילדה? אשמח לעצתכם.

שלום רב!!! אני גרושה עם שני ילדים בני 5 ותשע ונמצאת כרגע בפרק ב עם גרוש ושלושה ילדים בני 5 , 9 , 11 . הילדים שלנו מסתדרים מצויין, הם חברים עוד הרבה לפני שהתחלנו זוגיות נורא אוהבים אחד את השנייה, הילדים שלי מאוד אוהבים את הבן זוג שלי והוא אותם, הילדים שלו נורא אוהבים אותי ואני אותם. הבעיה העיקרית שלנו והכי חשובה שהאמא של הילדים של הבן זוג שלי כל הזמן מדברת עליי בפניי ילדייה בצורה לא נאותה. היא מקללת אותי בפניהם וקוראת לי בשמות ובכל פעם שהם חוזרים אליה לאחר שהותם איתנו הם "זוכים" להטפות , לחקירות ולשיחות עליי ועל אביהם. הילד הקטן של בן זוגי הוא בן 4 ואיתו הבעיה הגדולה. אספר בקצרה הילדים שוהים אצל אביהם פעמיים בשבוע כולל לינה וכל שבת שנייה . במים אלו אנו ישנים כולנו ביחד באחד מהבתים (אנחנו גרים בבתים נפרדיםואף עושים שבתות משותפים. השינה המשותפת אינה החלטה רק שלנו אלא דרישת הילדים להיות יחד . יש גם ימים שרק אניי נמצאת עם כל הילדים ולהיך , יוצאים ביחד מבלים ואף יש ימים שני נמצאת רק עם הילדים שלו או שהוא רק עם שלי. הילד הקטן בן ה 4 של בן זוגי חווה בכל פעם שהוא חוזר לאימו סדרת הטפות ודיבורים על הנושא. הילד מבובלבל מאוד כי אימו מבקשת ממנו לא לרצות לישון אצלי ובמיוחד לא לבוא למיטה שבא אני ואביו ישנים. כמגיעה שנת השינה הילד נכנס לבלבול מטורף ולא למצוא את עצמו. אציין דבר חשוב שהוא מבקש להישאר אצלי ואף דורש מאביו לבוא אליי אך כשמגיעה שנת השינה הוא נכנס לאותו בלבול ואף אומר לאביו אמא אמרה לי לא לישון איתכם . אנו תמיד שואלים את הילדים לפני ולא מכריחים אותם לכלום . הילדים מאושרים אצלי , נורא אוהבים אותי ןאני אותם. נוח להם לידי ובביתי. אציין שהילד נרדם בסופו של דבר , יש ימים שהוא בןכה קצת יותר ויש ימים שהוא פשוט נרדם אך בלילה כשהוא רוצה לבוא לאביו (כמו בכל לילה רגיל) הוא מוצא את עצמו בבעיה ומסתובב בבית ממקום למקום כי אמא שלו אמרה לו לא ללכת למיטה שבה אביו ישן עם בת זוגתו. האמא במלחמה אינטנסיבית על הזוגיות שלנו , שום דבר לא מוצא חן בעיניה , היא קוראת לי מכשפה בפני הילדים ומספרת לילדים דברים עליי. הילדים הגדולים כבר מזמן הפסיקו לקחת את הדברים שלה קשה ולהיכנס לבלבולים , הם אומרים גם לאביהם שהם אוהבים אותי וטוב להם לידי, הם דורשים לבוא אליי ולישון אצלי ואף לבלות איתי לבד. שאלתי היא כזאת : האם להמשיך לישון ביחד למרות הבלבול של הילד או לתת לו זמן מנוחה, האם זה בסדר לישון ביחד בכל הימים שהם אצל אביהם או להחליט על יום אחד שהם ישנים בנפרד. אציין אנחנו תמיד מסבירים לילד שאמא שלו לא מחליטה בבית שלנו ואם להם נוח אז הכל בסדר. אין אנו כופים עליואו על שאר הילדים שום דבר אך אנחנו באמת לא יודעים מה לעשות עם המצב הקיים. מצד אחד אין לנו שום רצון שהאמא תכתיב לנו את חיינו מצד שני לי באופן אישי כואב לראות את הילד בבלבול עצום לפני השינה ובמהלך הלילה. האם להמשיך בדרך שלנו מבלי לתת לה להפריע לנו? האם להתחשב בילד שזה אנו רצונו אך הוא מושפע מאמו ? מה לעשות ? האמא לא תרפה אף פעם האם נכון יהיה לנו באיזשהוא שלב לעבור למגורים שותפים ? תודה מראש

שלום רב!אני אישה גרושה עם 2 בנות נשואות ונכדים. בת אחת בקשר מעולה איתי וגם בעלה.הם מתארחים אצלי כל שבועיים וגם אני. גרים רחוק ממני.עם הבת השניה הייתי בקשרים מצוינים כשהיתה רווקה. היא נשואה 4 שנים פלוס 2 בנות. מהתחלה בעלה לא התנהג יפה. היה מתחצף אלי מסיט אותה עלי ועל אחותה. עצלן! מרבה להחליף מקומות עבודה. מידי פעם הייתי משוחחת איתו על כוס קפה אבל כלום לא עזר. הרגשתי שהבת שלי קורסת עם 2 קטנים ועובדת קשה. היה ויכוח רציני שהוא החליט,שהם מנתקים קשר. עם הזמן הבת חידשה קשר,ומגיעה עם הקטנים. אני אמא שמאוד מפנקת וסבתא טובה. אבל.... לי אסור להתקרב אליהם ולבוא לבקר.וזה מאוד כואב לי.התקשר אלי יום אחד וביקש שאתרחק גם מהבת. ברור שלא הסכמתי. הוריו מגיעים לשם כל הזמן מתארחים. ולי אסור להתקרב.הבת שלי שותקת ומוותרת.איך עלי להתנהג האם גם לומר לה שלא תבוא אלי. אני מרגישה סוג של עונש מה עושים?עלילציין שאין אבא כי הוא נפטר.{הגרוש שלי}מה גם שידוע שהחתן מושפע מההורים והם מחליטים הכל בישבילו. הם היו בדיעה יחד איתו שיסלק אותי.רוב הזמן אני בוכה ואני ממש פגועה מהמצב מה עושים? תודה על העזרה.

אני שונאת להיות אמא. האם זה נורמלי?

בס"ד שלום, רציתי לשאול, יש לי חמות שכבר 8 שנים כל שבת שאנו נוסעים אליה צועקת על בעלה והורסת את האוירה בשבתות. ניסיתי לדבר איתה, היא התנצלה וכעבור חודש שוב חזרה לצעוק. לפסיכולוג היא לא מוכנה ללכת. דברתי עם אשתי שנעשה הפסקה בנסיעות ל-3חודשים, אבל היא לא מוכנה. מה לעשות???

בס"ד כבר כיום אנו באים פעם בחודש וחצי, מה שנעשה נבוא בימי חול לארוחת ערב, ואחרי החגים נחזור לשבתות פעם בחודש וחצי.

היי דר מה נשמע, לא נעים לי לשאול אותך והנושא מביך מאוד אבל לא נשארו לי הרבה ברירות, אני משתגעת ממה שקורה עם הבת שלי שהיא בת 6. ילדה יפה מקסימה וחכמה מאוד. אבל היא לא מפסיקה לשחק בפות עד שכולה מסמיקה ונהיית אדומה כמו עגבנייה, עד כדי כך שיורד אחר כך מים. המצב לא נעים בכלל ואי אפשר להתעלם מהתופעה, היא מנצלת כל רגע שהיא לבד ועושה את זה מחליפה בגדים שלוש ארבע פעמים ביום בעקבות זה. אני לא יודעת מה לעשןת. אולי זה יושב על משהו רגשי אצלה?? אין לי מושג. מה אתה מציע לי לעשות?? זה מעיד על הפרעה התנהגותית כלשהי? אנא התייחסותך כי אני משתגעת עוד רגע

איזה דברים חלופיים אפשר להציע לה למשל? אני כל הזמן מנסה להעסיק אותה. אבל לרוב היא מנצלת את זה שאני עסוקה ועושה את זה ורק כשאני רואה נושמת עמוק ומהר מאוד ונהיית אדומה בצורה מפחידה אני מבינה שעשתה את זה.

בני בן ה - 10 לא מוכן לקרוא ספרים. אני שולחת אותו לספריה, הוא לוקח ספר ולא קורא בבית. שאלתי אם הוא מתקשה לקרוא ולהבין והוא השיב בשלילה. גם המורה אמרה שהקריאה שלו טובה מאוד. איימתי עליו, זה לא עזר. הבטחתי לו תגמול אם יקרא, גם לא עזר. האם עליי לאפשר לו לגדול ללא קריאת ספרים ולא ללחוץ? ככל שאני לוחצת הוא מתעקש יותר. מה לעשות? תודה מראש

שלום, איני רואה את הקשר, אך אביו בן זוגי תומך בנושא ואמר לבני לקרוא. מספר פעמים אף ישב וקרא ביחד עם הילד. אולם, באחת הפעמים בן זוגי הכריח את בני לקרוא וכשהוא לא רצה, הוא שלח אותו לישון מוקדם. זו אחת הסיבות שאינני מעוניינת ללחוץ כדי שכל הבית יירגע והקריאה לא תהפוך לעול. מה אתה חושב?

שלום רב אני בן 59 ויש לי חברה בת 55 להפתעתי התברר לי כי מידי פעם היא ישנה בלילה עם הבן שלה שהוא בן 21, והשתחרר מהצבא לא מזמן הדבר נראה לי מאד מוזר אבקש את דעתך בעניין תודה

היי, ביום ראשון הקרוב בתי היחידה והיקרה לי מכל תהיה בת חצי שנה. ביום חמישי בעוד שבוע אני טסה עם בעלי וחברים ל3 לילות... הקטנה שלי תהיה יומיים אצל אמי ויומיים אצל חמתי.. עכשיו חשוב לצייין כי אני קשורה אליך ברמות שלא ניתן לתאר! מאז שנולדה הכי הרבה שלא ראינו זו את זו היה 4 שעות!!!! אני לא צידדתי בטיסה הזו... אבל אמי נורא לחצה עליי לטוס ולנפוש קצת... נורא קשה לי ואני מרגישה רע עם עצמי... אני יודעת ובטוחה שהיא בידיים טובות והכל... אבל המחשבה על הגעגועים שיהיו לי אליה..... מעבר לכל זה ובעצם הכי חשוב, אני יותר חושבת על איך זה ישפיע עליה??? האם חלילה תתפתח אצלה חרדת נטישה?? האם היא תכעס עליי כשאחזור??? האם התנהגותה תשתנה מהעידר נוכחותי? אני נורא מצוברחת בעקבות כך... מתחננת לתשובה ודעה מקצועית... תודה רבה!!!