פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות

שלום רב, בני הבכור בן 7 וחצי מכרסם ציפורניים כבר יותר משנה ולצערי גם מכניס נזלת לפה... אני רואה את זה וממש ממש נגעלת.... לא משנה כמה שיחות והסברים, מריחת מרה על הציפורניים וכו' ושום דבר לא עוזר. יש רעיונות? חשוב לציין שבעלי אכל ציפורניים שנים רבות והצליח להפסיק כשהילד התחיל על מנת להוות דוגמא חיובית. הילד ניסה להפסיק וחזקנו אותו אבל בסופו של דבר המשיך וכך עד היום. אשמח לשמוע את דעתך בנושא. תודה רבה!

לאחרונה גיליתי כי ילדתי בת ה10 גולשת באתרים פורנוגרפיים. בתחקיר עימה היא התביישה ולא נפתחה אליי .רק ביקשה סליחה.אני מאוד מודאגת ולא יודעת איך לפרש את העניין.האם בגיל הזה יש סקרנות אצל ילדים ליחסי מין אצל מבוגרים? האם לקחת אותה לפסיכולוג?? יש לציין שזוהי ילדה חכמה סקרנית בוגרת וללא בעיות חברתיות.אשמח לקבל ייעוץ.תודה.

קיימות בשוק תוכנות שנועדו לגלישה בטיחותית לילדים. הן חוסמות תכנים לא הולמים. גם אני התקנתי תוכנה כזו לבני בן ה 9 מציעה לך לבדוק את הנושא

בקשר להרס של הבת שלי. אני באמת לא עושה כלום ואני מרגישה שאני מפספסת אותה.

שלום, אני פרודה מזה זמן. יש לנו ילדה בת 11. הילדה ישנה איתי במיטה, מרצונה כמובן, פשוט נחמד לנו ביחד. האב מתלונן שאני גורמת נזק לילדה. האמנם? הרי בקרוב, אחרי הגירושין, אם אצטרך לעבור לדירה יותר קטנה, יש מצב שנישן אני ושתי הבנות שלנו יחד. תודה.

שלום וברכה אני בן 25 ואני נמצא בטיפול כבר שנה וחצי.. בכל משך הטיפול היו לי ספקות מלכתחילה לגבי הטיפול.. אני נמצא אצל פסיכולוג שמטפל בשיטה פסיכו דינמית.. ביום רביעי האחרון נפרדנו, החלטנו על פרידה.. הגיעו מים עד נפש.. כל פעם היו לי ספקות לגבי המשך הטיפול והייתי מעלה אותן בפגישות אני באתי מרקע לא בריא.. אמי התמכרה לסמים כשהייתי קטן ואבי עזב את הבית והקים משפחה אחרת.. גדלנו אצל הדודים.. במשך כל הילדות היה קשר נורא סבוך עם ההורים, במיוחד עם אימא שלא הייתה בריאה בנפשה והייתה גם מתעללת בי נפשית (קללות, מריבות.. בסוף היא התאבדה לפניי כ3 חודשים) אני פניתי לפסיכולוג אז לפני כשנה וחצי בגלל שהייתי די בדיכאון ומדוכדך.. לא הייתה מטרה מסוימת לטיפול ופשוט "זרמנו".. בעיקר היינו "חופרים" על הילדות ובטיפול לא היו שיעורי בית וכאלה.. כל פעם הייתי מתעצבן על המטפל ומוציא עליו את התסכולים שלי שאני מרגיש "לא ממומש" ואני מאשים אותו בזה שהוא לא עוזר לי.. אני מרגיש שבתמורה לכסף שאני משלם אני צריך לקבל יותר.. המטפל תמיד היה אומר שאני כועס בגלל שאני "פוחד להתקרב" ו"פוחד לסמוך".. עכשיו איפה שהוא הוא צודק כי באמת בעבר לא כל כך סמכתי על אנשים משהייתי קטן ובגלל שלא גדלתי בסביבה בריאה.. אך אני חושב שלפעמים הוא משתמש בזה גם בתור מניפולציה להשאיר אותי ופשוט "משחק על זה" בתור קלף.. ואני לא כל כך סומך עליו וחושד.. אולי הוא רוצה את הכסף שלי בכל זאת.. לכן אינני יודע האם הוא אמיתי\אובייקטיבי, ולא פעם הבעתי בפניו שאני רוצה לעזוב את הטיפול ואולי לחפש מטפל אחר וטיפול שיותר מתאים לי ושיקדם אותי.. לפני הטיפול אני למדתי כשנתיים והשלמתי את כל הבגרויות שלי שלא עשיתי בתיכון.. ואז היה מין שלב תקיעה כזה שלא ידעתי מה לעשות.. מה ללמוד.. לאן להמשיך.. פסיכומטרי\אוניברסיטה וכאלה.. תמיד אני חושב לעצמי "אולי אני יכול למצוא מטפל יותר טוב, מטפל יותר כריזמטי, שיסחוף אותי אחריו, שאני אתקדם יותר" כרגע אני לא כ"כ מתפקד.. אני לא עובד כבר מספר חודשים.. מחליף עבודות בתדירות גבוהה.. קשה לי להישאר במקום עבודה אחד.. אני עובד בכל מיני בתי קפה ועבודות מזדמנות.. לא סיימתי שירות צבאי מלא גם בגלל קשיי הסתגלות וקשיים נפשיים.. ובכללי היה לי קשה כל החיים להסתדר ולהסתגל למסגרות.. ואת כל זה אני אומר לו ובגלל שאני בטיפול די הרבה זמן ועדיין מרגיש רע זה נורא מעצבן אותי ומתסכל אותי.. יש לציין שכבר שנה אני מחזיק זוגיות.. מה שלא היה לי לפני זה ולא הצלחתי לפתח מערכות יחסים אינטימיות עם בנות זוג בגלל שהייתי אטום ו"לא סומך על אנשים", ופשוט יצא שהיו לי רק סטוצים והייתי מנפנף נורא מהר מערכות יחסים.. בזוגיות הזאת היא זוגיות בריאה שאני נפתח שם ומרגיש טוב ואמיתי ופתוח ואני חושב שדווקא כאן הטיפול כן עזר להתמודד עם חרדת הנטישה שהייתה לי מהילדות.. אולי עדיין קיימת.. בטיפול גם הייתי מרגיש די "חנוק", לא ממומש, כל דבר הייתי משליך על המטפל וויתרתי גם על הרבה חלומות שלי שרציתי לטוס קצת לטייל והאמת לא עשיתי דברים בשביל עצמי.. אולי תליתי יותר מדיי תקוות במטפל אך עדיין הייתה ההרגשה שהוא לא כ"כ מקדם אותי ושמגיע לי יותר.. אמרתי לו שה"הברגה" ביננו לא מתאימה, זה כמו להבריג בורג 16 לחור של 8 אינץ'.. מנסים בכוח ולא מצליח.. הוא אמר שכדאי לנסות להבין את ה"התאמה" או חוסר ההתאמה הזה.. ואמרתי לו שעם הבנות לא קונים במכולת.. והוא אמר לי שבלי הבנות בטח ובטח שלא קונים במכולת.. ומעצבן אותי גם שכל דבר הוא רוצה ש"נבין ביחד" ו"נברר".. כי לפעמים נראה לי שאנחנו חופרים וחופרים ולא יוצא שום דבר ואני ממשיך להיות מתוסכל ומחוסר עבודה ולא ממומש.. ככה צריך להרגיש בטיפול? הוא גם אמר לי שהוא חושב שאני בתחרות איתו ..למרות שאני לא כל כך חשבתי ככה.. אני רק רציתי מטפל שיבין אותי ויביא אותי להצלחה, אולי הוא בעצמו חשב זאת ו"השליך" את זה עליי? אמרתי לו את זה בפגישה אבל כל אחד כמובן משליך אחד על השני וזה מעגל שלא מסתיים. הוא גם לא מספר עליו כלום וזה ממש מעצבן, הוא ממש "בונקר", אני יודע שהוא לא צריך לחשוף את זהותו כ"כ אבל כל דבר שאני שואל הוא מעביר אליי ומשאיר אותי עם שאלות פתוחות וזה נורא מעצבן ומייאש אותי ואין כל כך זרימה.. :\ אני מרגיש שאני חסר תקווה בטיפול הזה וזה לא טוב לי.. מרגיש "קצר נשימה", מוגבל.. שאני תחת מישהו.. משול אליו.. האם כדאי להישאר בטיפול ולתת לזה צ'אנס? האם דווקא ב"נקודת שבירה" הזאת כדאי לחזור ולהמשיך לעבוד על היחסים.. או לוותר ולמצוא שיטה או מטפל אחר? אם כן, איזו שיטה כדאי, ואיך לבחור מטפל? אם בכלל? כרגע כמה ימים אחרי שעזבתי אותו אני מרגיש קצת מפוחד שאין לי "עמוד תווך" וזה מפחיד אני מפחד לצאת מאיזון.. המטפל שלי אמר לי שאם אני רוצה להחליף טיפול אני תמיד יכול וששום דבר לא מונע ממני את זה אך אם אני אחליף טיפול, אני אגיע לאותה נקודה עם המטפל הבא ושם אתקע, לא משנה למי אני אלך, אז כדאי לעבוד על זה כבר עכשיו בטיפול הנ"ל עם המטפל הנ"ל.. איך אדע מתי לוותר? איך אדע מתי הצעד נעשה בחיפזון או ביישוב דעת מלא? אשמח לעזרה! תודה מראש ! יש לציין שגם באותו היום שנפרדנו חלמתי עליו חלום שבחיים לא חלמתי החלום הולך כך בחלום אני נפגש איתו אבל הפעם בתוך ביתו ולא בקליניקה, יושבים בספה חצי עגולה, דודה שלי שגידלה אותי איתי וגם בעלה.. למטפל יש 3 בנות (בחלום) ואני רואה אותן אחת אחרי השנייה (כמו במסלול דוגמנות) הראשונה היא דתייה אני לא זוכר אם היה כיסוי ראש.. לובשת גם חצאית בצבע תכלת ונראית מאופרת ויפה.. האחרות לא כ"כ זוכר איך נראות (רק זוכר שנראות לא דתיות בלי כיסוי ראש) זוכר שהפגישה הייתה חברית כזאת ולא מטפל - מטופל בחלום אני זוכר גם שבעלה של דודה שלי והמטפל שלי התווכחו על כך שיש ילדים במדינה עם נכות נפשית קלה כל שהיא והאם כדאי להכיר בהם כנכים רשמית במדינה או משהו בסגנון..זוכר שהיה על זה ויכוח עוד אני זוכר שבאמצע הפגישה אשתו ניקתה את הבית והוא קם ועזר לה ואז הוא הבריש איזו גיגית עם מברשת..ניקה אותה ובמיוחד הבריש לה את הפינות (גיגית בצורת מלבן) והקפיד על ההברשה בפינות.. עוד זוכר שאשתו גם הייתה דתייה עם כיסוי ראש (גם במציאות היא ככה) אבל לא ראיתי את הפנים שלה היא הייתה עסוקה בניקיון הבית.. יש לציין שתמיד במהלך הטיפול גם הייתי שואל אותו שוב ושוב אם הוא שומר שבת או לא והוא לא ענה לי.. תמיד היה מעביר את הנושא אליי.. לא היה מספר לי עליו כלום! אשמח לעזרה!

לילה טוב, ביתי בת שנתיים ילדה עצמאית ומאושרת, לפני שבוע וחצי השתנתה לחלוטין, מילדה שרגילה לישון לבד בלילה -כל הלילה, לא מוכנה להכנס לחדר שלה, כל פעם שהלכה לישון זה היה מלווה בצרחות אימה, צמודה אליי ברמה שאני לא מכירה כל רגע אמא אמא בלחץ, בוכה הרבה יותר, לחוצה, צריכה למציין כי היא הילדה הקטנה במוך 3 ילדים, והכל החל כמובן שבוע וחצי אחרי שחזרנו אני ובעלי מחו"ל שם היינו 4 ימים, בזמן שהיינו בחו"ל היא הייתה אחלה נהנתה עם סבא וסבתא, וגם לאחר שחזרנו יום אחד היא הייתה לחוצה עליי ואז זה נעלם וחזר אחרי שבוע וחצי!!! אני כבר מיואשת ורוצה את הבת שלי בחזרה :) ואת החדר שלי לעצמי כי היא ישנה איתי וערה בלילה רוב הזמן... תודה קרן

בעלי ואני ממש מיואשים כבר מהתנהגותם של ילדינו זה כלפי זה בעיקר, ולעיתים גם כלפינו. הם לא מפסיקים לריב, לצעוד ולקלל זה את זה, להרביץ ולזלזל זה בזה. צורת הדיבור וההתבטאות שלהם בינהם הן מתחת לכל ביקורת, דבר שמאד מפריע לנו לשמוע, והמריבות הן בלתי פוסקות. גם כלפינו הם מדברים הרבה בצעקות ובחוסר כבוד. הם לא מוכנים לשמוע את המילה "לא", מגיבים בצורה קשה של אלימות, צרחות וקללות אם הם שומעים "לא", וגורמים לנו להתבייש במקומות ציבוריים (במיוחד הצעיר מבינהם, אבל גם לאמצעית לא חסר). יש לנו ימים מקסימים ונעימים של טיולים או בילויים, אך בסופו של כל יום כזה מתחילות מריבות וצעקות שמשכיחות את כל הכייף שהיה. רק אתמול בערב התארחנו אצל חברים ולכולנו היה ערב מקסים, אבל איך שנכנסנו לאוטו התחילה מריבה וישר מכות. נאלצנו לעצור את האוטו עד שירגעו, אך המריבה רק גברה והתחילה "מלחמת עולם" קטנה בין כולנו. קשה לנו מאד לנהל חיי משפחה תקינים במצב כזה ! אנחנו מרגישים שהמשפחה מתפרקת !!!

שתי בנות - 9, 7.5 ובן - 4.5

בתי בת השנה וחודשיים התרגלה לישון עם דובי כלב ולימדנו אותה לתת לו חיבוק זה היה מתוק מאוד בהתחלה עכשיו זה ניהיה מוזר היא חייבת או תדובי או שמיכה כל פריט כדיי כביכול לחבק אותו והיא ממש אונסת אותו היא שמה אותו מתחת לבטן התנועות מוזרות ואם לוקחים לה אותו הוא בוכה ולוקח לה שעות להרדם אם בכלל זה בצהריים בלילה כבר מייאוש ועייפות הוא נרדמת בלעדיו, השאלה היא אם זה בסדר וזה שטויות או זה באמת מוזר ולמה זה בכלל

זהו שזה ממש ניראה תנועות אוננות היא קטנה לא מבינה זה בטוח אבל היא ממש שמה אותו בין הרגלים ואם זו לא תינוקת אז מזעזע לתאר

שלום,הילד שלי בן שלוש ילד מקסים וחכם בגן הוא אחד הילדים הבולטים מבחינה חיובית אוהב לשחק עם החברים ותמיד הגננות אומרות שהוא זה שמשתתף בכל המפגשים והפעילויות בגן הוא גם נורא אוהב ללכת לחברים ואוהב שחברים באים אליו בתקופה האחרונה יש פשוט שינוי התנהגותי בילד 1. הוא חוזר כמה פעמים במהלך היום "שהוא כועס" וכששואלים אותו למה, הוא עונה "ככה" בלי להסביר אני לא יודעת אם הוא באמת כועס או שהוא סתם אומר את זה כי אחרי דקה הכל בסדר והוא חוזר לשחק ושמח 2.שמתי לב שהתחילו לו טיקים עדינים באזור הפה -הוא מושך את השפתיים למעלה זה לא קורה הרבה אבל כן מופיע כמה פעמים ביום (רק לציין שלא מדובר בבעיה רפואית). 3.בנוסף גם נהיה לו קושי בהרדמות הוא ישן במיטתו שלו אבל לוקח לו המון זמן להרדם הוא מתהפך בסביבות השעה. 4.בנוסף לעיתים כאשר שואלים אותו משהו הוא לא עונה ורק אחרי שאני חוזרת על עצמי הוא עונה בגן אומרים לי שהכל בסדר ושהם לא ראו משהו חריג בהתנהגות-ההפך שהוא פשוט נפלא ובוגר משחק יפה עם חבריו(רק אציין שהוא הפסיד שנה ולא נכנס לגן עיריה וכיום הוא אחד הבוגרים בגן כל שאר הילדים קטנים ממנו) האם כדאי לקחת אותו לטיפול רגשי או שיש איזה שהיא התנהלות כהורים שאנו יכולים לעשות לפני שפונים לטיפול

שלום, אני דוגלת בלהסביר לילד שאסור לעשות מה שהוא עושה ולא לצעוק עליו, לדוגמא הילד עולה על השולחן אז אני מסבירה לו שאסור ושזה מסוכן אבל הוא לא הכי מגיב.אני מורידה אותו מהשולחן אבל הוא חוזר על הפעולה הרבה פעמים ופשוט מתעלם ממני.אני לפעמים מגיעה למצב שאני כבר תוקפנית בפה ואני מראה לו שאני כועסת אבל גם זה לא עוזר. הוא מעיף את כל הדברים מהשולחן בכוונה ולא מקשיב לי (חשוב לציין שהוא מבין כל מה שאני אומרת לו)עכשיו אני מקפידה על זה שמה שהוא זורק הוא ירים אבל הכל תלוי בקריזות שלו, כשתחשק לו הוא מרים וכשלא אז הוא מתעלם ועושה מה שבא לו. דבר נוסף, הוא בזמן האחרון מתחיל להרים עלי יד וגם על ילדים ואני אומרת לו בצורה יפה שזה לא נעים לי ושזה כואב לי ושיעשה "טובה" אבל גם פה הכל תלוי בקריזות שלו,הוא יכול לעשות לי ולתת נשיקה וזהו והוא יכול -דבר שקורה לרוב- להמשיך להרביץ ולמשוך בשיער. אני כבר לא יודעת איך להתמודד עם זה. אם אני כאילו עושה איתו ברוגז כדי שיבין שאני כועסת אז הוא מתחיל להתחנף, עכשיו מצד אחד אני אומרת להתעלם כדי שיבין שאני כועסת אבל מצד שני צריך להתייחס כי הוא בא בכוונה טובה ולא צריך "להחזיר לו" (ככה אני חושבת). אני אשמח אם תעזור לי בכל המצבים שתיארתי תודה

אז כפי שציינתי כבר הוא בן שנה ושמונה חודשים.אין לא אחים ואביו מתייחס אליו בצורה מדהימה.הוא מקבל כל הזמן יחס משנינו אז ככה שזה לא יכול להיות נובע מחוסר יחס.מה שכן אני בהריון בחודש חמישי אבל אני לא חושבת שהוא עדין מבין ויודע.בנוסף אנחנו גרים אצל ההורים של בעלי אבל גם מהם הוא מקבל יחס. ביומיים האחרונים הוא ממש התחיל לנשוך אותנו. אנחנו מסבירים לו שזה אסור ושזה לא נעים לנו אבל הוא ממשיך ואז כשאנחנו כועסים הוא בוכה ואנחנו לא מתייחסים.אני ממש חייבת את עזרתך.עולה לי אולי רעיון אבל אני לא סגורה- בגלל ההריון אני כבר לא מקלחת אותו אבל עם אבא שלו ממש כייף :-) אז זה לא שהוא לא נהנה איתו.אולי אני חסרה לו?!?!

שלום, יש לי ילד בן שנתיים וקצת. מלפני כחודש גרושה רשמית אחרי שנה של פרידה ותהליך גירושין. היינו נשואים 3 שנים. הוא עזב את הבית נטש לטובת רווקה שאיתה חי עד היום בהרפתקאות... (בגידה). לא עומד באופן סדיר בתשלומי מזונות ורואה את הילד פעמיים בשבוע ללא לינה. אורח החיים שלו ושל החברה שלו הם של לילה, הוא לא אדם הכי אחראי ומסודר. עניין הלינה של הילד נוח לשני הכיוונים . לא מתאים לי שהילד יישן שם ולו זה לא מסתדר עם אורח החיים שלו. המעורבות שלו די מינימלית בחיי הילד. אני לא אגיד שהוא לא אוהב אותו - פשוט נוח לו מרחוק ולקבל אותו לבייביסיטר מוכן. גם העובדה שיש לו חברה וחיים אחרים כבר מעידה שהוא לא במקום של אב השנה.אני מבקשת וצריכה להתייעץ בנוגע לכך שהילד שלי כבר  מכיר  אותה כדמות מעל שנה והיא נמצאת רוב הזמן שהוא עם האבא ומנשקת ומאכילה אותו... קצת קשה לי עם זה... אני מפחדת שהילד יקטלג אותה בראש כדמות קבועה... אני אמא מסורה ואכפתית וידוע לי שהילד שלי יודע שאני אמא שלו .. אבל עדיין זה לא בשליטתי מה שקורה שם.... גם ככה קשה לי עם הבגידה שלו , עכשיו אני צריכה לחלוק  גם את הילד שלי?!? עדיין לא אמרנו לילד על המצב הוא לא מדבר עדיין רק מילים מסוימות וחוזר על המילים ( גם קצת מוקדם לגילו ?!?) אשמח להכוונה וייעוץ להמשך הדרך

שלום, בתי בת החמש ושמונה חודשים ילדה מאוד דומיננטית ופעילה. לאחרונה החלה תופעה של נשיקות וחיבוקים עם הבנים בגן. גם היא משתפת פעולה עם כך משמע מחבקת ומנשקת עד כדי כך שזה כבר התחיל להפריע לה והיא התלוננה כי כל הבנים רודפים אחריה. קיימנו איתה שיחות רבות ונושא הנשיקות הפסיק אך נושא החיבוקים נמשך.

אנחנו משפחה רגילה ובעיקר שמחה, שלושה ילדים 8,6,1.8. השאלה שלנו כהורים כמה זמן אחרי שהילדים או הילד לא מתנהג לפי הכללים של הבית עדין אפקטיבי לשבת ולדבר איתו? האם מיד עם המקרה או שאפשר גם אחרי שעתיים?

לילדים יש זכרון קצר. הכי אפקטיבי לדבר איתם ישר בקרות המקרה

לפני כשלושה חודשים נכנסה ביתי לכיתה א' ואני ממש בדכאון. אני מרגישה מרוחקת מהבת שלי ולא יכולה לעזור לה ורק עושה לה בושות ונזקים. אני אוהבת אותה אבל מרגישה חרא של אמא. גם הבן שלי בגן מרגיש את זה. אני מרגישה כמו אמא חסרת אונים שלא מטפלת בעצמה ונותנת לבת שלה לפול ומונעת ממנה את הנאות החיים ואת האפשרות ללמוד. הצילווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו

אלא רק הורסת לה בטוטאל הבת שלי נכנסה לבית ספר לא מוכנה ריגשית ובמקום לתמוך בה ולעזור לה אני שהרי היא לא אשמה בכך אני פוגעת בה ומתרחקת ממנה והורסת אותה ואת עצמי. הקיצר אין לי חיים יותר . אין לילדה חברים, היא לא לומדת למרות שהיא הייתה ילדה מעולה אבל אני הרסתי לה, היא לא הולכת לחוגים לא לטיפולים לא כלום. אני לא מכינה לה אוכל אלא רק לוקחת מבית ספר ותו לא. אני גם הורסת את עצמי. אני כל הזמן בבית.

הייתי מעוניין לדעת, האם יש בעייתיות מסוימת בגידול ילדים באזורים מסוכנים כגון: איו"ש, בית אל, בית לחם, אזורי הדרום והפריפריה המועדים לפורענות ולפעילויות צבאיות. האם ומהם הסיכויים, שהילד יסבול כתוצאה מנסיבות סביבתיות, מהפרעות קשב, ריכוז, בעיות אינטראקציה, תקשורת ועוד. תודה רבה, דרור.

נתחיל מהסוף- היום אני בת 30 נשואה באושר, אני עצמאית מגיל 17.5. יש לי עוד 3 אחים, אך מגיל קטן הייתה אלימות קשה בעיקר כלפיי , פיזית ומילולית. מעט מצד אבי, אך בעיקר מצד אימי, שקינאה מאוד ביחסים הקרובים שהיו לי עם אבי ולכן התנכלה לי. אמי מעולם לא הביעה כלפיי חום ואהבה, אלא רק הקטינה , השפילה, ולאורך השנים דאגה להפריד ביני לבין אבי., וביני לבין האחים שלי. אין לי כמעט קשר עם המשפחה שלי בגללה. כשילדתי לפני חודשיים, היא הגיעה לבית החולים וראיתי אותה לאחר שנה וחצי שלא ראיתי אותה. אך הדבר היחידי שהיה לה לומר לבעלי זה -  מה היא רוצה, לקחת לי את בעלי??, בעלי היה בהלם מהמשפט ההזוי הזה. בקיצור , מצד אחד אני חולמת על משפחה נורמלית וקשה לי להגיד בצורה ברורה שאני לא רוצה קשר איתה, אך מצד שני אני מבינה שמשהו לא בסדר איתה ושהיא לא תעשה לי ולמשפחה שלי טוב. מה עושים ? קשה לי לשמוע ממנה פתאום פעם בשנה, היא מערערת את עולמי... תודה.  

אני ובעלי נפרדנו ובעלי עבר דירה איך מסבירים לילד בין 3.5 שהוא צריך לישון בבית נוסף. הוא מאוד מבולבל מהמצב

שלום, שמי יעל קוסטה ואני לומדת במגמת תקשורת בבית ספר טשרנחובסקי. במסגרת המגמה אני עושה סרט דוקומנטרי. אני וחברתי לקבוצה, יעל ולוויביץ חווינו גורושים של הורינו באמצע תקופת בגרותינו (בערך בגיל 16 וחצי). הדבר השפיע על כל אחת מאיתנו באופן שונה ובלי שום ספק שנינו נפגענו מהגירושים. אנחנו רוצות לעשות את הסרט שלנו על הורים שנמצאים בתהליך נירושים ורוצים לעשות זאת בצורה שהכי פחות לפגוע בדבר הכי חשוב להם, הילדים. אם אתם רוצים להפתח, לספר את הסיפור ולעבור איתנו את התהליך תפנו אלינו בדוא"ל או לתגיו על תגובה זו. תודה :) [email protected]

הי אהוד, אני יועצת בתיכון, ואחת הבנות שסיימה י"ב התקשרה אלי בוכה וגמורה, החיים בבית גיהנום (תמיד היו ככה אבל כל השנים היתה בפנימיה רק שעכשיו היא בת 20 ואין פנימיות לגיל שלה)היחסים שלה עם ההורים גרועים מאוד, זורקים אותה מהבית כל שני וחמישי,היא טוענת , כל השנים, שאמא שלה שונאת אותה וגם אומרת לה את זה לעומת שאר האחים שמסוגלת לסבול בבית. במקום ללמוד כפי שרצתה היא עובדת כדי לממן לימודים, לא רוצה ללכת לטיפול פסיכולוגי כי אין לה כסף וגם לא מאמינה ביעילותו- נמאס לה מלדבר והיא צריכה בית נורמלי שיקבל אותה, מה באפשרותי לעשות? יש דרך לעזור לה? אני ממש חסרת אונים, מפחדת שתפגע בעצמה (והיא אומרת את זה)

שלום אנחנו עשר שנים ביחד נשואים באהבה עם שלושה ילדים (הקטנה בת חצי שנה) אני מתחילה להרגיש בזמן האחרון שהזוגיות שלנו נדחקת לפינה ואני כאילו משהה אותה ותוך כדי עולים כל מיני משברונים בדרך ואנחנו מותשים ומתוסכלים . זקוקים לעזרה . אני פונה לפורום כי אני זקוקה להמלצה על מטפל מיני וזוגי . איך אני יכולה לבחור מתוך המבחר המפורסם באינטרנט .. לא רוצה להמר ..אשמח להמלצות שלכם. יפית

היי. אני מאובחנת כדיסתימית כבר שנים רבות. לפני כ9 חודשים נולדה לי תינוקת ומאז אני תוהה- מה עליי לעשות כדי שההפרעה שלי לא תשפיע על התפתחות הילדה? מה הם הדגשים להתנהגות שלי מולה/כלפיה? אשמח ליעוץ/הכוונה כלליים. תודה רבה.

שלום , שמי מעיין ואני אמא לאדל נעמי בת שנה וחמישה חדשים . אני נמצאת בתהליך גירושין כאשר מה1.4.2013 עזבתי את הבית עם בתי ושכרתי דירה. ני רואה שמאוד קשה לילדה , היו לה קשיים בהסתגלות למעון שעברנו אותם , אביה מגיע בין פעם לפעמיים בשבוע לראות אותה ומכיוון שהוא לא נייד המפגשים נעשים אצלי בבית , לוקח לה איזה חצי שעה להפסיק לחפש אותו ולחזור לעצמה. בחודש האחרון ההורים שלי גרים אצלי מכיוון שהם משפצים את הבית ואדל נקשרה מאוד לאמא שלי זה מתבטא בכך שהיא רוצה שרק היא תאכיל , תקלח ותרדים אותה .בכל פעם שאמא שלי צריכה לצאת אדל בוכה ללא הפסקה ושום דבר לא מצליח להרגיע אותה עד שאמא שלי חוזרת. בעוד שבוע ההורים שלי חוזרים לבית שלהם (במרחק של דקה ממני)ואני רוצה לדעת איך להתנהג ולהקל עליה את התהליך שלא תחוש ננטשת שוב .....בבקשה תשובה דחוף!!!!!!!!!!!

שלום גרושה טריה תינוק בן שנתיים שנה של תהליכי גירושין ( בגידה) איתה גר וחי עד היום ( רווקה ללא ילדים). ההליך לא היה קל מריבות קללות והתנהגות קשה מאוד מצידו , הוא רואה מראה שחורה. לוקח את הילד פעמיים בשבוע ללא לינה, לא עומד רציף במזונות. יש בעיה גם הוא וגם המאהבת שלו יורים רעל לכל עבר , החל ממני וכלה במשפחה שלו, חברים שהתרחקו. נראה שהם חיים בבועה משלהם. קשה לי מאוד להתנהל איתו ובטח שזה לא יפגע בילד. היא מצידה מרעילה אותו ( היתה סיטואציה שפגשתי בשניהם במקום ציבורי והיא החלה לצעוק ולקלל אותי מולו ומול כולם). גם ככה קשה לי שהילד שלי הולך לאבא והיא נמצאת שם, אני לא יודעת איך להתנהג. אני תמיד שמה את הילד לפני הכל ואף פעם לא שמתי אותו באמצע ( ההיפך - הוא זה שמתנתק שבא לו לוקח לא לוקח וכדומה). מקווה שפירטתי כדי לקבל יעוץ / כיוון לכל העניין.

הי, בשבועות האחרונים בתי בת השנתיים וחצי לא מסוגלת להירדם לבד. לאחר מקלחת, סיפור והשכבה היא מתעקשת שאשאר איתה בחדר, אתן לה יד עד שהיא נרדמת. אם לא, היא בוכה בצרחות ללא הפסקה עד שהיא כבר נהיית צרודה ואז אני חוזרת להרדים אותה כי קשה לי להתמודד עם זה. מצד אחד אני יודעת שיש לה פחדים כמו חושך (אני משאירה מספיק אור כדי שלא יהיה חושך מוחלט) מצד שני התלות הזאת נראית לי מוגזמת בגיל הזה. היא ילדה מאד פיקחית שמדברת מדהים לגילה ויודעת להביע רגשות ולא משנה כמה נדבר איתה ונרגיע אותה שאנחנו נמצאים בדירה ואפילו לפעמים אני יושבת בחדר ממולה כדי שתראה אותי זה לא עוזר. היא רוצה שאהיה איתה. מה עושים? אנחנו חוששים שאם נלחם בה זה רק יחמיר ויגרום לה נזק מצד שני אנחנו מותשים כבר מלהרדים אותה. אגב, היא ישנה לילה שלם. תודה

שלום רב, אנחנו הורים לשלושה: בת 13, בן 9.5 ובת 3.5. יש לנו הזדמנות לנסוע לחו"ל מטעם עבודתו של בעלי ל-4 ימים (טיסה בשלוש לפנות בוקר, כלומר נפרדים בלילה לפני השינה וחזרה בחמש לפנות בוקר, כלומר נפגשים בבוקר, סה"כ 4 לילות) אך אני חוששת לעזוב את בתי הקטנה מאחר וזו תהיה הפעם הראשונה שלה בלעדינו (בפעם האחרונה נסעתי רק אני והיא נשארה עם בעלי , היא היתה בת שנתיים וחצי). מדובר בסופ"ש ארוך - שישי שבת ראשון ושני כאשר בשישי עד שני היא תהיה בגן עד אחה"צ. אמנם היא נשארת בחיק סבא וסבתא ועם שני אחיה הגדולים אך האם היעדרותנו יכולה לגרום לה להתנהגות בעייתית שעלולה להקשות על הוריי (בני 70) ? מה עלינו לעשות כדי שיהיה לה נעים במהלך התקופה בה לא נהיה? האם כדאי שתישן אצל הוריי או בבית שלנו? היא ילדה נוחה ואוהבת מאד את אחיה הגדולים. תודה

שלום אהוד, איזה טעם יש לחופשה עם בן הזוג אם לוקחים את הילדה? האם נהנה באותו אופן כפי שנהנה כשנהיה לבד? ברור שלא. הרי כל העניין הוא לנסוע ולהנות קצת מהזוגיות. כאמא שעובדת במשרה מלאה במשרד וגם בבית נחוץ לי חופש מדי פעם ומאחר וזה קורה אחת לכמה שנים במקרה שלנו למה שארצה לצרף את בתי האהובה לנסיעה? ולמה לוותר על הנסיעה? אני חייבת לציין שהתאכזבתי מתשובתך מאחר ואתה גם מייעץ בין היתר לזוגות. היכן מקומה של הזוגיות אם נוותר כל הזמן בשביל הילדים ונחשוב רק עליהם? מדובר בילדה בת 3.5 ,ולא בת שנה, שנשארת עם שני אחיה הגדולים אצל סבא וסבתא. אתה באמת חושב שאנחנו צריכים לותר? תודה

בני בן שנה לאחרונה שמתי לב שהוא בודק את הגבולות שלנו ,אם הוא לא מקבל את מה שהוא רוצה הוא משתטח על הריפצה בצעקות ודופק את הרגליים על הרצפה או שאם הוא עומד סביב השולחן הוא דופק את היד על השולחן והרגל על הרצפה או שפשוט הוא עושה כל קולות של כעס עם התאמצות ממש מביע כעס , כל החלפת טיטול אנחנו רודפים אחריו בבית הוא עוד זוחל לא הולך עד שאנחנו מצליחים לשים לו טיטול נקי, להלביש אותו נהיה סיוט, אם אנחנו אומרים לו לא באסרטיביות התגובה היא צחוק וממשיך לגעת ולעשות את הדברים תוך כדי שהוא בודק איך אנחנו מגיבים ובצחוק. איך מציבים גבול לתינוק בן שנה ? איזה "עונשים" אפשר לתת לתינוק בן שנה שיבין את המסר שמה שהוא עושה מסוכן או אסור.

ההתנהגות שלו היא לא רק התנגדות להחלפת טיטול או בגדים אם אוסרים עליו לעשות משהו כמו לרוקן את כוננית הספרים מהספרים אז אנחנו לא זוכים כל כך לתגובה ממנו למרות שאנחנו מזיזים אותו מהמקום הוא חוזר אליו שוב ושוב למשך שעה ועדיין לא מוותר האם יש כלים להתמודד עם הצבת גבולות מבלי שנרגיש את הצורך להרים ידיים .? למרות ההתמדה שלנו איתו ובהצבת גבולות הוא לא מוותר איך מתמודדים עם ילדים עקשנים יותר ? תודה על תשובתך

שלום רב ביתי בת תשע וחצי (בכורה) יש לי בעיה לסמוך עליה כשהיא אצל חברות או משפחה (לעיתים רחוקות) רוב הזמן אני איתם אבל הבעיה היא שכשהיא לא בבית או לידי היא שוכחת מה הערכים שהיא לומדת בבית לדוגמא היא הייתה אצל חברה ואכלו אצל החברה פיצה ונקניקיות והיא אמרה שאין לה בעיה לאכול בשרי וחלבי (אנחנו לא דתיים) אבל כן שומרים והיא מאוד מודעת לכך ואף מעירה לאחיייה הקטנים כשהם רוצים בשרי אחרי חלבי ולהיפך . (ואז אמא של החברה התקשרה כדי לעדכן אותי אם זה בסדר ) וביתי אפילו מל סיפרה לי כששאלתי אותה מה אכלת ? אבל הבעיה הי ל בדיו בגלל האוכל זה קורה בעוד מקרים כאילו היא שוכחת מה אני מסכימה ומה לא ולכן קשה לי לסמוך עליה ולתת לה יותר אחריות אני מבקשת הדרכה איך פועלים במקרה כזה. תודה מראש

אני נמצאת בשנות ה20 לחיי. יש לי אחות אחת שההפרשים בננו לא גדולים ( שנה הפרש), שתינו סטודנטיות. עד לא מזמן אני הייתי היחידה שעבדה ולמדה. אחותי לא עובדת בטענה שהיא לא יכולה וקשה לה ( למרות שהיא לא לומדת כל השבוע והיא יכולה לעבוד ) וחיה על חשבון ההורים שלי באופן מלא ( תשלום של שכר לימוד, בילויים, בגדים וכו' ) בזמן שאני עבדתי ושילמתי את שכר הלימוד בעצמי וגם את הבילויים שלי בעצמי בלי לבוא להורי בדרישות כספיות. הדבר הפריע לי כל הזמן ולאחרונה מפריע לי עוד יותר. דיברתי עם ההורים שלי מספר פעמים על כך, ותגובתם היתה שהם יפסיקו להפלות אותי מבחינה כספית-וישלחו את אחותי לעבוד- דבר שלא קורה. יש לציין בנוסף כי אני נמצאת עם אחותי ביחסי חברות טובים מאוד אך הניצול הכספי שלה וחוסר הרצון שלה לעבוד מאוד מפריע לי, יש לציין כי הוריי לא מרווחים טוב אך הם חוסכים מעצמם כדי לתת לאחותי בלבד. אני חוששת בעיקר מהיום שבו אני אצטרך עזרה כספית מההורים שלי ( כמו למשל חתונה ,קניית דירה ) והם לא יוכלו לעזור לי כי אחותי גמרה להם את כל הכסף ואת כל החסכונות. כל נסיונותי לדבר עם ההורים שלי לא עזרו . לחנך את אחותי אני לא יכולה ( כי לא אני נותנת את הכסף, וכל עוד ההורים שלי ממשיכים לתת לה היא לא תרצה לעבוד) . אני מאוד מתוסכלת ולא יודעת מה לעשות. אשמח לכל עצה.

היי בתי בת ה15 חצתה השבוע גבולות בצורה קיצונית. היא הרביצה לאחיה, לאחר מריבה ממושכת היא ניבלה פה וניפצה לי את האייפון. שלחנו אותה כעונש ללכת למחסן/ממ"ד...בתחילה בעלי רצה 6-7 שעות, בסוף שלחנו אותה לעונש ל3 שעות. מדובר על חדר קטן, יש בו רק כורסה קטנה לישיבה, שולחן ריק, ארון עם שמיכות. כשהיא שמעה את זה היא בכתה כמה דקות, ביקשה סליחה כמה פעמים. השאלה שלי היא האם לדעתכם העונש הזה מוצדק? ועד כמה לדעתכם התגובה שלה לעונש היה טבעית? זה שהיא בכתה כמה דקות. כמו שציינתי היא בת 15, היא בד"כ לא בוכה כשהיא מקבלת עונש..לכל היותר כועסת. יצויין שהעונש ניתן כשעתיים לאחר המקרה, בתחילה היא התנצלה והבטיחה לפצות אותנו כשהיא תעבוד, לאחר מכן נרגעו הרוחות יחסית וכשעתיים אח"כ קראנו לה לשיחה ונתנו לה את העונש.

שלום רב בתי בת ה 3 וחצי נכנסה מתחילת שנה לגן טרום טרום חובה ומאז הבעיות התחילו היא החלה לפספס הרבה במכנסיים,כאשר פניתי לגננת ולסייעת הן טוענות כי היא נוהגת להתאפק הרבה .. בבית זהו לא מצב שקורה ובנוסף גם לא קורה אף פעם איתנו כשאנחנו יוצאים איתה מחוץ לבית אפילו למס שעות במעון הקודם זה היה קורה לה לעיתים רחוקות גם שהייתה עוד בתחילת הגמילה. אני חוששת שהילדה עוברת משהו רגשי או שיש לה איזה משהו שממנו היא חוששת בגן שזה קורה לה.חשוב לי לציין כי היא הינה ילדה יחידה ואני כרגע נמצאת בהריון מתקדם הייתכן שזה נובע מהשינוי הזה?..או שלפיכך יש לי לדאוג לגביי תיפקודו של צוות הגן

יש לי 2 ילדים, בן בן 8 ובת שהיא בת 5. בתי כמצופה לגילה מתחילה לגלות את מיניותה בזה שהיא מדברת על אבר המין הנשי והגברי ולעיתים אף מראה את איבר מינה לאח שלה והכל מלווה בהומור ועליצות. בני אף הוא מראה לה את איבר מינו גם בהומור וצחוקים ואני האמא באותו רגע כועסת על ילדיי כל אחד בנפרד ומדגישה שלא נהוג לחשוף איברי מין בפומבי בין 2 אחים. שאלתי היא איך עליי לנהוג ולהגיב בזמן אמת, המצב ממשיך למרות הסבריי.

היי, אני אם חד הורית על ילד בן עשר. יש לי בן זוג קבוע לחיים, אמנם אנחנו לא גרים ביחד אבל הבן שלי מכיר אותו היטב ועד כה היחסים בינהם היו נפלאים. בחודשיים האחרונים הבן שלי עובר טלטלה וכל מה שמעסיק אותו זה לדעת האם קיימתי יחסי מין חוץ מבפעם שממנה הוא נוצר. כשנשאלתי הייתי כל כך מבולבלת ומבלי לשים לב עניתי תשובה מטומטמת שקרית...אבל עניתי שלא. השאלה הזו לא מרפה ממנו וכל פעם שאנחנו ולמורת רוחי חוזרים לנושא ובו אני מנסה קצת לגעת במציאות שסבא וסבתא מקיימים יחסי מין, הדוד והדודה, ההורים של החבר הזה והחברה הזו.....על כולם הוא מסכים, אבל את אמא אני לא רוצה שבחיים שלך זה יקרה. אתמול ניסיתי להתקדם ואמרתי שאני כן מתכוונת להתחיל עם הבן זוג שלי, אבל אף פעם כשהוא בבית וכו.....מאז ועד היום חיי הפכו לגיהנום, בביה"ס הוא התנהג זוועה, הרגיש לא טוב במהלך היום, ולטענתו רק מהמחשבה הזו.......שוב חזרתי לנקודת הפתיחה ואמרתי לו כי אני מבקשת לסיים את הדיון הזה, אנחנו לא חוזרים אליו ואני מבטיחה לו שלא אקיים יחסי מין...........איך יוצאים מזה? איך נותנים לו להבין שאמא היא גם יצור אנושי, האם לדון בסוגייה או לחתום אותה?

אני מבקשת לציין כי התפנית היום הייתה בכך שאין הוא מעונין בכל קשר עם החבר שלי והוא מבקש שלא יגיע אלנו לבת יותר........אני לחוצה מהלא נודע ומהבאות...

ברור לי שהייתי צריכה לצאת מהשיחה הזו יותר בכבוד, מכל מקום הוא דיי בלבל אותי ובכל זאת הוביל אותי למקום לא טוב. כמובן שבאחת השיחות אמרתי לו שאין לי עניין בהמשך השיחות הללו כמו כן טענתי אפילו שהוא אי בהן. מכל מקום ברור לי מעל כל צל של ספק כי ילד בן 10 לא אמור להיות עסוק בנושא זה, ודווקא מהמקום הזה באה שאלתי מה אני עושה עם ילד בן עשר שכן עסוק בנושא, ויותר משהוא עסוק בנושא,הנושא עצמו משתלט לו על היומיום. תודה על התגובה ואשמח להמשכה.

שלום. אני אמא יחידנית לילדה בת 7. עד כה גרנו בשכירות אך מאחר והמצב הכלכלי מקשה לצערי נאלצתי לחזור לבית אימי עם הילדה. מהיום שחזרנו לשם הילדה המתוקה שלי הפכה למיפלצת. כל דבר איתה זה בויכוחים בצעקות ובבכי שלה. רוב הזמן אני מהצד שותקת. זה כי כבר אין לי כוח היא לא מקשיבה ולא משנה הגישה. הבעייה היא שאמא שלי מצידה לא מועילה אלא רק מוסיפה אש ורעל לחיים שלנו. אך כמו שאמרתי אין לי כרגע ברירה עד שמצבי הכלכלי יחזור ויתאזן. מה אני עושה??? איך אני יכולה לשנות את פני הדברים ולגרום לה להקשיב לי?? הויכוחים הם סביב אוכל לימודים שיעורים וזמן הכייף שלה. ה צ י ל ו עזרה!!! בבקשה...

בתי בת שנה עד לא מזמן הייתה ילדה מקסימה רגועה חברמנית משתפת משחקת עם כולם וכלל לא קנאית לא תלותית נרדמת לבד ללא בעיה מהיום שיצאה מהבית חולים בקיצור תינוקת מושלמת. לאחרונה זה התחיל ככה אם היינו לוקחים אותה ממשחק מסויים בימבה אופניים או לוקחים לה משהו כמובן מבקשים ממנה תחילה היא הית מסרבת ומתחילה להשתולל להזרק לרצפה וכו , מאז שהיא בת שלושה חודשים אני מטפלת בילדים בגילה יחד איתה בהתחלה במעון וכבר חצי שנה בבית והיא הייתה מתוקה לא קנאית ומתלהבת והכל מושלם לאחורנה על מי שמתקרב אליי היא באה ומרביצה לו לוקחים לה משחק היא מרביצה וחוטפת אני מסבירה לה שזה לא נעים ושמה אותה במיטה כעונש. עד כאן היה נראה לי שאנע מתנהלת נכון אבל כנראה שלא כי זה ממשיך וזה נעשה גרוע מיום ליום החלפת טיטול ובגגים זה סיוט היא זזה צורחת נשיקות חיבוקים הוא כועסת ומרביצה לנו ההורים מה לעשותתתתתת

אני מזכירה היא בת שנה ואוכלת רק מטרנה וביסקווטים פתי בר היא אוכלת אבל אוכל ביתי אוכל שניים שלוש כפיות ותשאר מוציאה מהפה וזורקת משחקת מה עושים

שלום לכולם יש לי חברה בת 30 ויש לה ילד בן 8 היא נוהגת לקלח אותו באופן קבוע דבר שניראה לי מוזר הרי הוא בוגר הדבר השני היא נוהגת לישון איתו במיטה כשהיא במכנסון קצר וחזיה בלבד והוא לבוש תחצון האם זה נורמאלי? זה ניראה מהצד קצת חולני

שלום רב, אני חייבת להתייעץ! יש לי בת מדהימה בת 5. אני רוצה לרשום אתה לשני חוגים: קפוארה וחוג תאטרון. שאלתי את דעתה והיא מאוד רוצה. בעלי לא רוצה לשמוע על חוגי ילדים. בבחינתו זה משהו מיותר בחיים וילדה צריכה להיות בבית ולא להסתובב בכל מיני אטרקציות וחוגים. היא צריכה לדעת לעסיק את עצמה בבית ולא לגרות אותה לעולם החצוני "מלא רפתקאות" כך נמנע ממנה את חיים "משוגעים" בגיל הנערות. היא תהיה ילדה ביתית ולא יעלה בדעתה לחיות את חיי הלילה בגילי תיכון. אני מנסה להסביר לו הוא טועה, שחוגים רק אפתחו אותה גם מנטלית וגם פיזית ואין שום קשר בדבריו. יש לנו גם כך המון בעיות תקשורת על דרך חינוך הילדים. אני חייבת עזרה דחוף!

שלום, יש לי ילד שסובל מהפרעות קשב וריכוז, אי אפשר לישון צהריים או קצת לנוח אחרי שאני מגיעה מהעבודה והוא טוען שכל הזמן משעמם לו (בעוד שהוא משתולל בבית ויש לו מגוון משחקים ומחשב). לקחתי אותו לייעוץ ולא עזר ואני כבר לא יודעת איך אפשר להעסיק אותו. מה שכן, הוא זרק השבוע משהו שכל החברים שלו הולכים לחוג ג'ודו והוא גם רוצה להירשם לחוגים. יש לכם המלצות לאלו חוגים לרשום אותו והיכן באזור פתח תקוה? לתת לו לבחור מתוך כמה דברים שאציע לו?

גם בגלל הצבת הגבולות, המסגרת וכמובן "הוצאת האנרגיות" שבפעילות הגופנית (יש פה גם מאמר על זה: http://www.alhasapa.co.il/Blog42.asp מוזמנת לקרוא). אנחנו מתגוררים בפ"ת ובני (בן 7) הולך לחוג קארטה בספורטן (ג'ודו הוא לעולם לא ביקש) ונהנה שם מאוד. המדריך מאוד נעים ונותן יחס אישי. לא יודעת אם יש שם גם חוג ג'ודו, את יכולה לבדוק באתר שלהם.

שלום,יש לי ילדה בת ארבע היא נכדה ראשונה במשפחה משני הצדדים,התפנקה ומתפנקת עד היום.היא מאוד חכמה ויודעת הכל..אבל היא מאוד מרדנית ועקשנית..ותמיד רוצה הכל ובוכה על הכל..ששואלים אותה שאלות היא תמיד עושה את עצמה שהיא לא יודעת ומתערש

שלום, יש לי חברה בת 47 גרושה עקב התעללות במכות מבעלה לשעבר (היא אוהבת נשים מאז. החליטה ששם הכי טוב לה והיא נהנת). יש לה ילד בן 25 שהוא בעצמו אוהב וחי עם בחור. הילד תמיד ידע וכולם מסביב שהוא הומסקסואל. הילד חי עם חבר בדירה במרכז הארץ. זה היה קצת רקע. לחברה שלי יש בעיות של חרדות נטישה קשות מאוד. כל חברה רומנטית שהיתה איתה בקשר כלשהו עזבה אותה ולטענתה נטשה אותה והשאירה אחריה פצעים כבדים וקשים. אני מאוד אוהבת אותה. בחודשיים האחרונים פיתחנו קירבה והפכתי מאישה נשואה+2 להיות אישה נשואה שנמצאת ברומן עם אישה. אני עדיין נשואה אבל הנישואים שלי לא מוצלחים. אני מאוד רוצה לעזור לה!! יש לה המון משקעים בגלל הקשרים שהיו לה. היא סוחבת איתה המון המון קשיים שמפריעים לה להתקדם בחיים ולנהל אותם כסדרם. היא שקועה המון בעבר. יש לי המון פעמים קשיים להבין אותה ואת רצונה עקב חוסר הבנה של שתינו. חשוב לציין שהיא מאוד מאוד מאוד רגישה ואמוציונלית. כל דבר מפיל אותה והיא סובלת מחוסר נשימה (אסתמה וכאבים בחזה בגלל לחצים). היא נבדקה בריאותית והכול תקין. לא יודעת איך לעזור לה ונראה לי שהיא צריכה עזרה פסיכולוגית. האם כך הדבר? אם כן, איך לומר לה בלי שתעלב שזה מה שהיא באמת צריכה? מוכנה לבוא איתה ולעמוד לצידה לאורך כל הדרך. אשמח לעזרתך.

נכון

שלום רב, לבעלי ולי תאומים בת ובן בני 7.5 שנים בכיתה ב'. לבעלי ולי בארבע שנים האחרונות יש בעיות בחיי הנישואים ואני חושבת על פרידה. לצערי הקיום בבית הוא כמו של שני זרים. אני רקדנית ורוקדת בעיקר פעמיים שלוש בשבוע בערבים (20:00 ואלך). בחצי שנה האחרונה התפתח מצב של בכי נוראי וחרדה מצד ביתי לכל יציאה שלי מהבית לריקודים. זה מתבטא בבכי ובאימרות כמו: אמא אני לא יכולה להירדם אם לא תרדימי אותי, אמא תקלחי אותי בבקשה לפני שאת הולכת וכדומה. חשוב לי לציין כי 2 הילדים תמיד עם בעלי בבית כשאני הולכת לחוגים שלי. משום מה היציאה לריקודים לא עושה לה טוב. כשאני יוצאת למקום אחר כמו אסיפת הורים אין לה אם זה שום בעיה והיא לא בוכה. אני כל הזמן חוזרת ומחבקת אותה ומנשקת ועוטפת אותה באהבה אין סופית ואומרת לה שאמא אף פעם לא תעזוב אותה , אף פעם. לצערי זה בדר"כ לא עוזר... פעמים מעטות שהילדה ממש נרגעת. חשוב לי לציין כי הילדה גם מתקשרת אליי לטלפון כשאני יוצאת לחוג ואני משתדלת להרגיע אותה. אשמח לתשובתך מה לעשות ואיך לטפל בילדה שלי שיהיה לה שמח בלב. קשה לי מאוד שהיא מרגישה ככה! תודה

שלום יש לי 3ילדים בני 4,3,ושנה וחצי,הם משגעים אותי כבר אין לי כוחות כמו שאומרים.הם תמיד רבים אחד עם השני לא נותנים אחד לשני לשחק במשחקים,אני מסבירה ואומרת אתם אחים וצריכים לשחק ביחד ולילדה שבת ה4אני תמיד אומרת את הגדולה וצריכה להסביר להם מה נכון ומה לא.ואין זה לא עוזר...והיא דווקא זאת שתמיד מציקה..אין לי תמיכה מבעלי שיעזור לי הוא תמיד רק עסוק בעבודה.ולבד תמיד קשה..התייאשתי מלהסביר והתיאשתיי מלנסות להיות טובה ..הם לא מקשיבים למה שאומרים תמיד צועקים,עושים מה שבא להם אפילו לאכול הם לא אוהבים..מה אפשר לעשות במצב כזה???בבקשה המלמה דחוףף..תודהה

שלום. יש לי בת מנשואי הקודמים ולה 3 בנים . אני נשואה פעם שנייה . בחג ללקחנו את בתי + 3 נכדיי לטיול של שבוע בחו"ל ללא חתני כי יש לו עסק והוא עובד . כשחזרנו מחו"ל חתני הודה בטלפון לבעלי (שאינו אבא של בתי) בלבד . האם חתני היה צריך להודות גם לי או שזה מובן וברור שלי לא כי אני הסבתא ? תודה

שלום, רציתי להתייעץ כיצד אפשר להצליח להימנע מלקלל במאה אחוז? בני בן שנתיים+ ומצפה להיוולד לי בת בחודשיים הקרובים, חשוב לי מאוד לעבוד על עצמי כדי שלא יקלטו קללות ואני לא יודעת איך? יוצאות לי פה ושם קללות ולא מצליחה להשתלט על כך. תודה

אני לא יודעת אם אפשר לקרוא לזה צורך, זה פשוט יוצא לי מהפה כשאני מתרגזת/נלחצת או מתעצבנת ואני גם ככה חסרת סבלנות באופן כללי. אם אני מסתכלת אחורה כשהייתי קטנה כן ספגתי מילים לא יפות שאבי היה אומר בעיקר כלפי אמי וגם הוא היה חסר סבלנות. היום הוא כל הזמן אומר שצריך להיות סבלניים וללמוד מאנשים כאלו רק שהוא עצמו נשאר אותו דבר וזה אופי זה פשוט בגנים. ברוב המקרים הקללות הן כגון:פסיכי, מפגר, זבל מטומטם וכו, ראוי לציין שכשאני מתרגזת מאוד על בעלי אני יוצאת עליו ופוגעת בו ואחרי זה אני פשוט נגעלת מעצמי והוא גם אומר שבסוף הילדים שלנו יהי "ערסים" ואיך בכלל אני מסוגלת לעשות את זה. אני ממש רוצה להפסיק עם ההתנהגות המכוערת הזו, האם צריך טיפול עמוק בשביל זה או פשוט עבודה עצמית שלי יכלה לעזור ואם כן האם יש לך טיפים שיכולים לתרום? תודה!

אני נשואה באושר, ויש לי שתי בנות מקסימות. לפני כשבועיים גיסתי הפילה עליי פצצה, כשאמרה לי שאבא שלה הטריד מינית את אחת הנכדות שלו. (לא ביתה) אין לי מושג אם היא דוברת אמת, (קיים סיכסוך בינה לבין אביה בגלל סיבה אחרת) וכשהצגתי את האשמות לבעלי, הוא מיהר להחליף נושא בלי לדון בנ"ל לעומק. מצד אחד קיים היסוד הסביר של חפות מאשמה, בגלל שחמי הוא איש מקסים, וכל האשמה נראית מצוצה מהאצבע. ומצד שני, מדוע שהבת שלו תעליל עליו מעשה שפל שכזה? כמו שכתבתי, יש לי שתי בנות, ואני פוחדת ואובדת עצות. מה עלי לעשות?

שלום רב בני בן 7.5. במקרים רבים מתעורר באמצע הלילה ובא למיטתנו. כמו כן מתעקש שנרדים אותו בכל לילה כי הוא "מפחד בחושך" ולא רוצה להיות לבד. כמו כן, כשלא מקבל את מה שרוצה, פוצח בבכי של צרחות ממש בזעקות שבר גדולות ומתחיל באלימות - לעיתים ידחף אותנו ממש פיזית בזמן הבכי, ולפעמים אף יזרוק חפצים. התקפים אלו הם התקפי זעם בהם "קשה לו להפסיק לבכות" והוא לא נרגע זמן ממושך. הוא מסוגל להיכנס להתקף כזה אם הוא מתבקש לעלות לישון בחדרו ואילו אחיו הפעוט נרדם בסלון וטרם הועלה למיטתו. "למה הוא לא ואני כן" ... הסבלנות שלנו עומדת במבחן קשה ואשמח לדעת אם יש דרך להתמודד עם זה. תודה, ירון.

שלום רב, אני אמא לילדה (ראשונה) בת שנה וחודשיים. בזמן האחרון אני נתקלת בתופעה שמטרידה את מנוחתי (כי אני לא מבינה מאיפה זה נובע והאם יש להתנהגות שלי/אביה השלכות לכך). הילדה שלי היא מאוד חברותית וחמה ולאחרונה היא מרביצה לי ולסובבים אותה. אני בטוחה שהיא לא מבינה את המשמעות של מה שהיא עושה אבל זה מאוד מפריע לי. כשהיא מרביצה אני תופסת לה את היד ואומרת לה, בטון אסרטיבי (לא צועקת) שזה לא נעים לי שהיא מרביצה ושזה אסור. היא כמובן צוחקת ומנסה שוב ועוד לפני שהיא מצליחה אני תופסת לה את היד ואומרת לה שוב שזה לא נעים לי וזה אסור ובדר"כ בשלב הזה היא מתחילה לבכות ואני בדר"כ מחבקת אותה ומנשקת. הייתי מאוד שמחה לשמוע כיצד עליי להתנהג במקרה כזה והאם יש סיבה לכך שהיא התחילה להרביץ? תודה, לירון

היי, תודה. אני אנסה זאת. מעבר לכך, האם יש עוד משהו שניתן לעשות? חשוב לי לציין שזה משהו שהתפתח בשבועות האחרונים. במקום לעשות טובה עם היד היא סוטרת. תודה, לירון

שלום, יש לנו ילדה יחידה בת שנה ו- 10 חודשים. אנחנו מתכננים נסיעה לחו"ל למשך שבוע, בלעדיה. היא תהיה בת שנתיים, ותישאר כאן בבית עם סבתא שלה, שעימה היא שוהה כל יום כמעט מאז שהיא נולדה ומאוד מחוברת אליה. לגן היא נכנסה לראשונה לפני שבועיים, מתאקלמת לאט לאט. הנסיעה מתוכננת לעוד כחודש וחצי (גמיש, עוד לא סגרנו). אני מאוד חוששת לעזוב אותה למשך שבוע - האם בגיל כזה שבוע זה יותר מדי? האם שיחת וידיאו איתה בסקייפ (עם מצלמה) כשנהיה בחו"ל עלולה לבלבל אותה יותר בגיל הזה, או שהיא דווקא לעזור לה? האם יש עוד הנחיות כלליות שכדאי לנו לדעת? תודה רבה!

אני בת 40 עם ארבעה ילדים אני מעוניינת להתגרש בגלל מצבי רוח קשים של בן הזוג, התעלמות ממני לחלוטין ומריבות בלתי פוסקות, אני נשואה 16 שנה, רציתי לדעת איך מתחילים לפעול כי אני במצב נפשי לא טוב עם כל המצב הזה, אני לא עובדת החשבון משותף, מה יקרה עם הדירה?? הוא לא ייתן את הדירה ובמחיר של חצי ופחות מזה בגלל החובות לבנק איך אוכל להתקיים עם ילדיי?? והאם זה נכון שישנה אפשרות לחייב את הבעל להשאיר את הדירה עד שהקטן ימלאו לו 18?? תודה רבה

הכרתי לפני 4 חודשים בחור גרוש,,,טרי,,,הכרנו כ-3 חודשים לאחר שיצא מהבית.הגרושים לא היו מצידו. הקשר שלנו טוב מאוד,אמיתי,כנה,,,עברנו ימים,שבועות ובכלל תקופה נפלאה בה למדנו להכיר אחד את השני. בבמהלך הקשר היו ירידות אנרגיה שבאו מצידו שהסיבות להן היו לטענתו כל המצב החדש שהוא נמצא בו. אני מלאת סבלנות היות והוא שםבשבילי בשבילנו וחושף בפני את מה שעובר עליו ומצליח להתגבר. לפני כשבוע עברנו טלטלה רגשית בה אמר שהוא לא בטוח שהוא נמצא במקום הזוגי ב-100%,אבל מאמין בקשר ומצפה לסבלנות ממני. מאז מאוד קשה לי שוב להרים את עצמי ,,אני מרגישה שהוא חמי מוותר. מה אתה מייעץ לי לעשות?

אני בת 39..גרושה 10 שנים.

שלום, שמי לירון אני נשואה ויש לנו 2 ילדים הגדולה בת 5 והקטן בן שנה וחצי. השאלה מתמקדת בבן הוא שובב בצורה שקשה להגדיר הוא מאוד חכם ומבין ה-כל גם מה שאנחנו חושבים שהוא לא מבין. הוא לא מקשיב והוא מנסה אותנו בכל דרך אפשרית ובכל דבר אפשרי כל דבר שלא מוצא חן בעינו הוא צועק וגם אם אנחנו מענישים אותו זה לא מזיז לו הוא פשוט מוצא ישר משהו כדי להעביר נושא. הוא כל הזמן מציק ומרביץ לבת הגדולה. אין לי אפשרות ללכת איתו לבתים אחרים הוא הכל נוגע מתפס והוא יודע שהוא עושה דברים אסורים כי תוך כדי המעשה הוא גם מסתכל עלינו לראות את התגובה. הדרך היחידה להרגיע אותו זה לצאת איתו לסיבוב עם העגלה או ללכת לגינה רק שם הוא משוחרר. חשוב לי לציין כי הוא מקבל הרבה חום ואהבה ובגלל השובבות כל היחס והצומת לב מופנית אליו כי פשוט אין ברירה אחרת. עוד משו קטן יש לו קטע שהכל הוא זורק (אוכל בקבוקים משחקים...) וכשאנחנו כועסים ולפעמים נותנים מכה ביד הוא פשוט מחזיר לנו והוא חושב שזה משחק... אני מותשת מאוד אין לי כוחות עד השעה שבע שהוא הולך לישון וגם שנת הלילה שלו היא לא רציפה בכלל הוא מבקש לאכול

שנינו בפרק ב של חיינו, לי יש בן וגם לו יש ילד. אני לחוצה מהתקופה הזאת של חגים, זה בעצם החגים הראשונים שממש נעבור ביחד עם המשפחה. איך אפשר להקל על זה? הם עוד רוצים לנסוע לטייל בסוכות שזה בכלל יכול להיות קרקע לריבים. יש טיפים בשבילי?

למה קרע? טיולים לפעמים דווקא מגבשים ויוצרים אווירה חיובית. אנחנו עשינו טיול משפחתי עם בן זוגי והילדים שלו ושלי במלון פסטורל בכפר בלום בפסח האחרון. היה ממש נחמד, בעיקר גיבש בין המשפחות, עשינו קייאקים והתפנקנו במלון. אל תשללי על הסף

אני מניחה שזה גם תלוי בגישה ובמקום אז אנסה להפיק מזה את המיטב