פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות

שלום, מקווה שפניתי לפורום הנכון. אני בת 24 ההורים שלי גרושים ואני גרה אצל האמא. ( אין קשר עם האבא, מרצוני ) היחסים שלי עם אימי ממש לא טובים.. עקב בעיות מהעבר אמא שלי מאוד חשדנית כלפיי ומצפה ממני שאפרט לה כול דבר מה עשיתי ולאן נסעתי. לפעמים אני נשארת עד מאוחר בעבודה ואני מרגישה שהיא בטוחה ששכבתי שם עם מישו זה ממש מחרפן. אני לא משתפת, מספרת ממש בגדול, ואני גם ממש לא צריכה לפרט אני גדולה מספיק בשביל לחיות לעצמי! זה גורם לי מלא חיכוכים עם אמא שלי, היא לא מקבלת אותי במציאות אחרת ממה שעכשיו וזה ממש מקשה עלי בחיים!! גורם לי רצון להתאבד! אני לא יודעת איך להתמודד עם זה כי זה לא דבר נורמלי שקורא במשפחות.. הפיתרון הכי טוב שמצאתי זה להשכיר דירה, אך לצערי אין לי כסף לזה כרגע.. אני סטודנטית... אשמח אם תוכל לייעץ לי..

אני רוצה להוסיף שאני מתנהלת כעצמאית כבר מגיל 18 הדבר היחיד שאני תלויה באמא שלי זה רק מגורים. ועוד דבר, אמא שלי אמרה לי שאם אני אעזוב תבית אין לי לאן לחזור.. ז"א אם אני רוצה להשכיר דירה אני חייבת ביטחון כלכלי, מה שכרגע אין לי.. אני ממש צריכה עזרה!!

בתי הודיעה לי היום שהיא מעוניינת לעבור לגור עם אמה. היא ואחיה [בן 10 וחצי] נמצאים אצלי יומיים בשבוע וסוףשבוע ארוך פעם בשבועיים. לגרושתי ולי יחסים טובים. יש לי בת זוג חדשה [מזה שלש שנים] והיא בהריון. לבתי ולזוגתי יש יחסים מצויינים. בתי טוענת שנשבר לה לחיות בשני בתים. שהיא רוצה בית אחד ומיטה אחת ואינה מעוניינת לישון כאן גם בוויקנדים. לשאלתי ענתה שזה לא בגללי ולא בגלל זוגתי ולא בגלל ההריון, רק הקושי הרב במעברים התכופים מבית לבית. אני נוטה לקבל את רצונה, אני מודע לקושי הבלתי נסבל של מגורים בשני בתים, אבל גם חרד לאבד אותה, ל"פרק" פעם שניה את הבית ולאבד את תחושת היחד והמשפחתיות שיש לי עם שני ילדי. בתי אמרה שנקבע לנו פעם בשבוע "קפה" ונשב יחד. שזה מבחינתי עצוב ומרוחק ולא מספק. מה עושים ? תודה

שלום. הגעתי למקום של חוסר אונים. אני אמא לילדה בת 8 שלאחרונה התחילה לשקר בלי מעצורים ועל כל דבר. מה שגורם למתח ביני ובין המשפחה. ביני ובין הורים מכיתתה. ביני ובין המורה. עונשים לא עוזרים לקיחת דברים שהיא אוהבת לא עוזר. שיחות לא עוזר הילדה לא מפסיקה לשקר מה עושים??? בבקשה עזרה.

הילדה מפחדת ממך. כנראה שאת מגיבה בחוסר פרופורציות למעשים שלה והיא למדה שכדי להגן על עצמה היא צריכה לשקר. ילד לא משקר אם הוא לא מפחד מהתגובה. אולי העונשים שלך מחמירים מידי ולכן היא מוצאת צורך לשקר כי היא יודעת שאם תגלי שהתנהגה לא כמו שצריך יהיה לזה מחיר כבד. נסי לקבל אותה ולתמוך בה גם אם את מגלה שהיא עשתה משהו שלא מקובל עלייך- אז אולי היא תספר לך את האמת כי היא תרגיש בטוחה. הייתי כזאת ואני יודעת.

שלום, בני הגדול (מתוך שניים) נוהג תקופה ארוכה להשתמש בקללות ובתנועות מגונות כלפי וכלפי בעלי בכל פעם שמציבים לו גבול או שעושים דבר שאינו משביע את רצונו. לעיתים אף מאיים שיפגע בנו וצועק שלא יתן לנו לישון, אם לא נסדר את הסדין על מיטתו לדוגמא. תקופה ארוכה הלכנו לייעוץ פסיכולוגי שאולי הקל עלינו את ההתמודדות עם התנהגותו אך לא פתר את הבעיה כיוון שהילד לא הפסיק לקלל, לצעוק ולאיים עלינו. בימים האחרונים אני מרגישה שאין לי כח כבר לספוג התנהגותו זו והתחלתי פשוט להתעלם ממנו. ביקשתי מבעלי שיסייע לו בבוקר בהתארגנות לבית הספר.כשבני פונה אלי אני עונה לו בשפה רפה של כן ולא ונמנעת מלעשות כל דבר שהוא מבקש. איני בטוחה שזו הדרך הנכונה אך לצערי כבר איני יכולה לשאת את התנהגותו. אציין שלילד ADHD ומטופל תרופתית ולומד במסגרת של חינוך מיוחד לעיצוב התנהגות ובעל אינטליגנציה תקינה. האם יש למישהו רעיון כיצד לשפר את היחסים ביננו?

תודה אהוד על התייחסותך. לצערי למרות הדרכת ההורים שאנו מקבלי למעלה משנה, עדיין לא פשוט לחיות תחת אותה קורת גג עם ילד שמקלל, לעיתים יורק עלי ומאיים שיפג בי/באביו/אחיו בתדירות יומיומית. התנהגות זו אינה רציפה לאורך כל שעות היום אך היא אינטנסיבית דיה כדי להתיש ולהפחית שמחה וחיוניות אצלנו ההורים. בגלל התגובות שלי (כעס, תוכחה, התעלמות) הוא שואל אותי מדי פעם אם אני אוהבת יותר את אחיו הקטן. אני אומרת לו שאני אוהבת את שניהם באותה מידה אך יחסו אלי גורם לי להראות פחות חיבה אליו, ואם ישנה את יחסו גם יחווה שינוי בהתייחסותי. לגבי קריאת הספר, הוא נמכר בחנוית הספרים? אשמח לעיין בו ואם מתאים לי ארכוש

שני בני התחתנו אחד גר מחוץ לעיר והשני היה גר אצלי חצי שנה . כעת והם עובר ים גירה דירה ממש קשה לי אני אדם מאוד פעיל למרות זאת קשה לי. מה עושים?

הילדה שלי בת שנתיים וחצי. היא לא רגילה שאני לא נמצא שבוע בבית. בצוק איתן זומנתי למילואים ולא הייתי שבועיים בבית. לאחר מכן הייתי שבועיים איתה בבית בחופש הגדול. אחרי שבוע נסעתי לחול מהעבודה לשבוע, גם תוכ שהייתי בחול היא הייתה סופר רגישה ובכיינית וגם כשחזרתי, בגן וכשאני לא שם, נניח בעבודה, היא בוכה סתם, מגלה סימני חרדה, מדברת לעצמה: איפה אבא, אבא הלך. מילואים ונסיעות לחול זה דבר שיתכן ועוד יקרה מה עושים? איך מתמודדים איתה? דיברנו איתה וזה חוזר על עצמו אחרי שכבר חזרתי

שלום, הבן שלי בן 5 וחברתו מהגן, בת 4.5 חברים קרובים ונמצאים הרבה זה בחברת זו. חברים טובים מאוד. לאחרונה החלו במשחקי אבא-אמא, מתפשטים עד התחתונים, נשכבים, מתחבקים הרבה, היא שמה את ראשה על חזהו, כנראה מחקה את הוריה. היום ביקשו להכנס לחדר השינה ולסגור את הדלת, כשפתחנו ראינו אותה יושבת עליו, שניהם היו רק עם תחתונים. כמובן הפסקנו אותם מיד. איך להסביר לקטנים האלה שהמשחק הזה לא נכון מבלי להלחיץ אותם ובלי לעשות "ביג דיל" מהענין. אין לי מושג איך לגשת לזה. תודה מראש

השאלה היא האם לשוחח איתם, ואיך עושים את זה מבלי לקלקל את התום ומבלי לגרום לאיזהי טראומה. הרי בסה"כ מה שהם עושים הוא מסקרנות טבעית

שלום, בן זוגי ואני נפרדים ביוזמתי ( מזה שבוע אינו בבית) הוא לא יציב כשבא לבקרן ( פעמיים בשבוע וגם זה בקושי כיוון שמתחיל לבכות) ( בנות 6.5 ו4.5) בגלל קושי שלו לקבל את החלטתי , בינתיים אני אומרת שאבא בעבודה אבל אני מתחילה להרגיש שהן זקוקות ליותר מכך... בגלל המלחמה דיי נדדנו בתקופה האחרונה כך שהן חוו חוסר יציבות מתמשך ובאחת הפעמים הוא גם "עשה" להן שיחה שאבא יגור בבית משלו אבל דה פקטו הוא מתקשה לקבל את ההחלטה... מצד אחד אני בעד לשתף אותן אבל נראה לי שזה צריך להיות יחד... עליי לציין שרוב הזמן הן מאושרות ומתפקדות וזה לא עולה ( אנחנו מוקפות במשפחה תומכת שהן רגילות אליה ביום יום ) ... מה עושים ? מה הדרך הנכונה ביותר ..? מצד אחד הוא לא יציב ( יכול לבוא בלילה / בבוקר וגם אין מה לדבר כרגע על ימים קבועים או שעות קבועות מה גם שהוא רוצה לעבור לעיר אחרת ) ומצד שני הן זקוקות למידע ואבא לא מרגיש טוב נראה לי יותר מפחיד...

יש לי חברה שלה 2 ילדים מנישואים קודמים מעל גיל 20, איתם גרים גם שני ילדיה מבן זוג חדש ובן הזוג. אתמול הסתבר לי כי הגדולים משליטים "טרור" בבית וכמו שאני מכיר את בן הזוג - הוא גם ככה כבר עבר כמה פרשיות עם הגדולים ויתכן שהוא לא יתערב בסיפור. אין לי הרבה מושג מה קורה אצלהם ביומיום אבל למיטב הבנתי היא אמרה לילדים שהיא רוצה שיצאו מהבית והם ענו לה בסגנון של "לא יוצאים מה תעשי", לפי מה שהבנתי, יש מצב שהאבא של הגדולים מתסיס רציתי לדעת מה עלי להמליץ לה לעשות היא חסרת אונים כ"כ יש ילד קטן שמבוהל מהתגובות של הגדולים

שלום וסליחה על העיכוב החברה גרה עם בן זוגה, שני ילדיהם המשותפים ושני ילדיה הבוגרים מנישואיה הקודמים

הי הילדה שלי בת 6 רוב הזמן חושבת על מין . אם הי מול האייפד אם הי רואה אנשים חצי לבושים ישר לוחצת לראות ובקשר למשחק עם ילדים הי מתנשקת עם בת של דודה שלה כבר כמה פעמים ראיתי את זה והבהרתי לה כמה פעמים וזה לא עוזר מה לעשות?

שלום, יש לי חבר כבר 6 שנים ואנחנו לא גרים ביחד עקב בעיות כלכליות. אמא שלי ממש לא אוהבת את חבר ואבא שלי לא מתערב ולא נותן את דעתו. אני מאוד אוהבת את חבר שלי ואני כן רואה איתו חתונה. הוא בעצמו יש לו קצת בעיות יציבות בעבודה והוא בן 30 ומשפחה שלו לא אכפת ממנו ואין לו תמיכה מאף אחד. עכשיו אני וחבר שלי רוצים לעבור לגור ביחד ואני מפחדת להגיד לאמא שלי כי כל דבר שאני מספרת לה היא פשוט נגדו ולא מוכנה לשמוע עליו. איך לספר להורים? האם ניתן לשנות בן זוג ליציבות גבוהה יותר בעבודות?

יש לי שלושה ילדים בת בגיל 10 כמעט, בן בגיל שבע כמעט והקטן בן שנה ועשר. לאחרונה הקטן בן שנה ועשר הפסיק להקשיב ועושה ,מה שהוא רוצה" אם הוא נוגע במשהו ואני אומרת "אסור" או "תחזיר בבקשה" הוא מתעלם או צוחק, פרט לכך כשמשהו לא נראה לו הוא סוטר לי או מושך לי בשיער, מה לעשות? איך אפשר "לחנך" אותו?

אני אב גרוש לילדה בת 3.5, מתגורר רחוק מגרושתי ומבתי, במסגרת הסדרי ראייה אני רואה את ילדתי אחת לשבוע, ואחת לשבועיים לוקח אותה אל בית הורי, שם היא מקבלת יחס חם ואוהב מכולנו, לאחרונה בעת שאני בא להוציא אותה מהגן היא מגרשת אותי ואומרת שרוצה רק את אמא, אני רוצה לציין שאני משתדל תמיד למלא את רצונה, מעניק לה חום ואהבה, אך כמו שציינתי אני זוכה ליחס של דחיה, שאלתי היא האם ילדה בגיל זה יכולה כבר לפתח יחס של ניכור לאביה באופן עצמי או שיש איזו השפעה חיצונית מצד אימה למשל, אני יודע כי אילולא הסדרי הראייה מבית המשפט לא הייתה גרושתי מאפשרת לי לראות את הילדה, וזאת למרות שאני מעביר מזונות בזמן, והיא יודעת כמה מאמץ אני משקיע ביום שאני מגיע לביקור הילדה, אני משכים ב- 4 לפנות בוקר לעבודה, ומשם נוסע רחוק כדי לפגוש את הילדה, כיש לילדה אירועים בגן אני מקפיד להגיע ולהשתתף.

שלום , יש לי ילדה בת 7 חודשים. בגיל הזה היא כבר מבחינה בין זרים לבין משפחה ובוכה כשנתקלת באדם שאינו מוכר לה. הסבתא מהווה דמות מרכזית עבורה שכן במהלך היום היא מטפלת בה שעות רבות. שאלתי היא האם אני יכולה לנסוע לחופשה בת 5 ימים ולהשאירה אצל הסבתא מבלי שנסיעה זו תגרום לה לחרדת נטישה כלשהי? זאת בייחוד לאור הקרבה המיוחדת לסבתא. אודה לתשובתך בהקדם . בברכה. אמא מודאגת..

שלום מדובר בילדה בת 7 וקצת עולה לכיתה ג' , שחזרה להתנהג כמו ילדה קטנה התנהגות דיבור משחקים מטופלת בהואופתיה ובריפוי באומנות אבל האויירה בבית קשה איתה, לי מפריע מה גרם לכך, החשש בעייה חברתית בכיתה שגרמה לה לשינוי, האם אני פועלת נכון האם יש עוד דרך לעזור לה להתגבר ולהתחזק לקראת שנת הלימודים.\ תודה

שלום רב אני לא יודע אם זה הפורום המתאים אבל אני אנסה הבת שלנו סטודנטית שמסוגלת לעבוד שלושה ימים בשבוע את הלימודים אנחנו ממנים לפני כחצי שנה היא הכירה בחור תושב הצפון ששכר דירה במרכז לטובת לימודיו הבת שלנו עברה לגור עמו הבעיה מתחילה בעובדה שהבת שלנו לא עמדה בתשלומי השכירות שלהם היא התחייבה מה שאילץ אותנו בנוסף ללמודים לממן גם את חלקה בשכירות מצב זה מוביל אותנו ללחץ כלכלי ואנחנו אובדי עצות בנוסף לכך מערכת היחסים בינהם לא ניראית לנו לדוגמא בימי שישי שהוא לא עובד הוא מעדיף לנסוע לצפון מספר הביקורים אצלנו מצומצם ביותר כל רגע פנוי הוא נוסע לצפון לפעמים עם הבת שלי לפעמים בלעדיה ע"פ שיקולה . ממוצע שהייה בדירה השכורה הוא כשלושה שבועות מתוך חודש נכון לרגע זה הם נמצאים בחופשה מהלימודים ובמקום להיות ביחד הוא העדיף לנסוע לצפון ועקב המצב הבטחוני הבת יושנת אצלינו אבקש לקבל יעוץ ראשוני תודה

בני בן 5.5 , בעל אופי חלש וחסר בטחון עצמי , אם לא משחקים איתו הוא בא קורא לי , אם הוא נמצא בסביבה שלא מכיר אף אחד , אז הוא לא מעז לגשת לילדים ונשאר לשחק לבד , לאחרונה התחלנו לקחת אותו לחוג כדורגל שהוא ממש אוהב , מה אפשר לעשות לחזק את הבטחון העצמי שלו ?

היי , אני חותכת את עצמי כבר כמה שנים ( שנתיים שלוש ) ואני בת 15 .. ההורים שלי אף פעם לא שמו לב והיום חברה של אבא שלי שמה לזה שאני תמיד לובשת סוודר , היא הפשילה לי את השרוול בכוח ושתי חתכים עמוקים מאתמול ועוד מלא צלקות ישנות היו שם , הם בהו ביד ונגעו בה בערך דקה עד שהיא אמרה שזה נראה כמו חתכים של סכין , אמרתי שזה החתול אבל הם יודעים שזה לא נכון .. נכנסתי לחדר ואני ממש מפחדת לצאת , אני ממש ממש לא אוהבת שמסתכלים על היד שלי אן כל דבר בסגנון .. איך אני יספר להם ? או לפחות יסביר להם כדי שלא יתחרפנו ? איך זאפ שר להסביר להם כזה דבר בדרך הכי טובה ..? תודה רבה

שלום, בני היחיד בן שנה ו 3 חודשים מעוניין כמעט שרק אביו יטפל בו. אני מציעה גם את המענה שלי לבקשות (כמו האכלה, משחק, החלפת חיתול וכו') אבל הוא צורח 'אבא אבא' ומעוניין רק באביו, מגיל חצי שנה בערך. אציין כי שנינו מבלים איתו פרק זמן דומה ביום. כשאני לבד איתו הוא נהנה איתי מאד ואין מגבלה וכשאביו מגיע הוא מעוניין כמעט רק בו. יש לו העדפה ברורה ומוחצנת גם לסבתו על פני סביו. אנא הכווינו אותי מה לעשות כיוון שאני במצוקה גדולה. תודה רבה

שלום בתי בת ה-9 שלישית מתוך 4 מתנהגת בצורה בלתי נסבלת הפוגעת באחיותיה בעיקר בזו שמעליה הגדולה ממנה בשלוש שנים. מדברת בצורה לא יפה, צועקת הרבה , לא מקבלת "לא" כתשובה כתגובה צועקת ומדברת לכולם כאילו היא אמא שלהם. במיוחד לשניה - לא נותנת לה את המקום שלה. ממש קשה להם להיות איתה בעיקר שאני לא בבית. בנוסף לקחה מאחותה הגדולה כסף ללא רשות מהארנק שלה. משקרת הרבה. אנא עזרתך.

אהוד שלום, שמי מלי, אני פונה אלייך,בכדי לדעת כיצד לעזור לבתי בפן החברתי. בתי הבכורה בת 7 וחצי-ילדה מקסימה עם לב רחב.ילדה שיודעת להביע את עצמה ולרוב עושה זאת בצורה "מורתית" מידי כך, שהנימה משתמעת לעיתים כהתנשאות, שזו יכולה להיות גם ראשית הבעיה. באינטרקציה החברתית שלה בביה"ס, בתי טוענת שחברותיה לכיתה, בורחות ממנה...ומספרת שלפעמים אין לה עם מי לשחק.בעניין הזה עירבתי את המחנכת וזו ניסתה לקרב אותה אל בנות שאיתן הייתה משחקת בדר"כ ,אך סיכמנו בינינו שזו גם עבודה של הילדה, שצריכה ללמוד להסתדר ולבחור את סביבתה החברתית. עליי לציין כי ישנן תקופות בהן חברות מהכיתה רוצות בקרבתה והן נפגשות ומשחקות יפה ואני משתדלת מפעם לפעם ליזום מפגשים כאלה שיחזקו את החברויות גם בשעות אחה"צ. בעניין ביה"ס, אסכם ואומר שלמרות הקושי, הילדה מלאת בטחון ועל כך מעידה גם המורה ו"עודף" הבטחון כנראה הוא זה שבא בעוכריה. לצערי,ישנה בעיה נוספת במוקד אחר- שכונת המגורים. ישנן 2 בנות בשכונה שהן חברות שלה כביכול.. אחת לכמה ימים פוגעות בה מאוד- מקללות,אומרות לה עד כמה הם חושבות שאינה טובה בשום משחק שמשחקים ,מתעלמות ממנה בהפגנתיות ולפעמים גם סוחפות ילדים אחרים מהשכונה לנהוג כמותן.כשזה קורה,ובתי עולה לבית ומספרת את אשר קרה...אני בוערת מבפנים!!! אך, אני מסבירה לה שעליה להיות רק בחברתם של ילדים שנעים לה במחיצתם ושאני מציעה לה לא לשחק עם אותן הבנות (בעבר ניסיתי לדבר אל הבנות ואפילו עם אחת האמהות אבל הדבר לא משתנה- זהו האופי שלהן שנראה ממרחקים...)מעבר לכך,אני חושבת שהיא צריכה להבין את זה לבד...ולהתרחק מהן כי מבינה שלא טוב לה בחברתן. לצערי -היא אינה מבינה את זה לבד.... וכל פעם שהן באות היא מקבלת אותן בזרועות פתוחות ושוכחת את מה שהיה. מצד אחד אני אומרת לעצמי שזה טוב- לא נוטרת טינה... ואילו מצד שני הניצול והרוע כל כך נראים לעין. נוצר מצב שבשכונה היא חסרת בטחון, מובלת ומוותרת על עקרונותיה. מן הסתם,הקשיים האלו בביה"ס ובשכונה , מקשים על בתי ומעציבים אותה ..(וכמובן את בעלי ואותי), מצב רוחה משתנה ואז גם התקשורת בינינו שונה וכל דבר מרגיז אותה. אנחנו משתדלים להתחשב בה ולהבין אותה.מרבים את הפעילויות מחוץ לבית, יושבים איתה בעצמנו בשכונת המגורים... מצב רוחה משתנה אך שוב למחרת אותו סיפור. הייתי שמחה אם היית יכול להציע לנו כיצד לחזק אותה ולסייע לה להתמודד מול שתי החזיתות האלה-ביה"ס/בית ושאלה נוספת, האם בשבילה אני אמורה להמשיך לקבל את חברות השכונה בביתי?!?! ממתינה לתשובתך. תודה ומתנצלת על אורך הפנייה:-)

היי אהוד, תודה על התגובה. לשאלתך,בעלי ואני "יצורים חברתיים" יש לנו חברים ממגוון מעגלים- ביה"ס, צבא, עבודה וכו... גם הבת האמצעית (בת 5.5) מאוד חברותית -ילדה מקסימה ורגישה (יותר מהבכורה), אך בעניין החברתי לוקחת דברים בקלילות ולרוב מסתדרת עם כולם. יש לנו גם קטנצ'יק בן שנה שמן הסתם קשה להעריך את מצבו החברתי כעת. בעניין הביטחון עצמי של בני המשפחה , אני לא יודעת להעריך את "מלאותו".. אני יכולה להעיד על עצמי שאני חרדה לפעמים לאהובים שלי -שחלילה יקרה להם משהו או לי ואז חלילה ישארו לבד...וזה בוודאי מוריד מן הביטחון בסיטואציות מסוימות (זה התגבר אחרי מותו של אבי ז"ל לפני שנתיים אבל , הדבר לא מנהל אותי באופן שוטף), יש לי גם קושי לדבר בפניי קהל גדול מאוד....אז נסכם שעודף בטחון זו לא הבעיה שלי:-) על בעלי אוכל לומר, שהוא דיי בטוח בעצמו. הוא בניגוד אליי,זורם וקליל ,אך מה שמפריע לי בו בלי קשר לבטחון, זה שהוא לרוב, מתאים עצמו לסיטואציות בכדי להימנע מעימותים..(בשונה מבתי הבכורה שלה אין בעיה להתעמת עם איש). לדעתך ועל פי ניסיונך, האם אין מנוס מטיפול פסיכולוגי? ובינתיים האם כדאי לזרום ולהמשיך לארח את הבנות בביתנו על אף שמתנכלות לילדה? ממתינה לתשובתך. תודה.

שלום בתי בת שנה וארבעה חודשים בעוד שבועיים אנו עוברים דירה עד כה נטע ישנה במיטתה אולם איתנו ההורים נטע רגילה לישון באופן עצמאי בדירה החדשה יהיה לה חדר משלה ואני מעוניינת שהיא תישן בו האם להעבירה לחדר החדש מיד עם המעבר או קודם שתישן עמי בחדרי ורק לאחר שתתרגל לבית להעביר אותה? בספטמבר נטע אמורה להיכנס לגן עד כה היא איתי ובאוקטובר אני אמורה ללדת נטע תחווה שלושה שינויים קשים מאוד בזמן קצר. מה לעשות?

בוקר טוב, לאחרונה החלה אצל בני תופעה מוזרה- הוא לא רוצה ללכת הביתה מהגן. הוא ממש בוכה כשאנחנו לוקחים אותו, וגם בשעות הערב הוא קורא בשם של הגננת ומבקש ללכת לגן. כשאנחנו מסבירים לו שעכשיו ערב ונלך לגן מחר בבוקר, הוא בוכה וכועס. בבוקר כשאנחנו הולכים לגן, הוא לא רוצה ללכת ובוכה גם כשמגיע לגן. מדוע זה קורה וכיצד להתמודד? תודה

אהוד שלום, תודה על התגובה המהירה. הוא בן שנה ושמונה. חשוב לי לציין שבזמן האחרון באופן כללי, פעולות שהיו טריוויאליות כמו מקלחת, נסיעה באוטו וכדומה הפכו למאבקים. הוא לא משתף פעולה וכל הזמן אומר לא.

שלום. יש לי ילדה בת שנה וכשמונה חודשים. בת יחידה. כשאני מתקרבת לבעלי (אביה ) ומחבקת אותו או נוגעת בו, בתי באה אלינו וצועקת עלי ומנסה להרחיק אותי, ומנסה לעשות לבעלי אותה תנועה שאני עושה לו ( למשל שמה ידה על פניו או ראשה על כתפיו ) . אין לי מושג איך עלינו להתייחס לזה ומה לעשות לה כשזה קורה, אנא המלצתכם ותודה רבה

שלום רב בת 2.7 -לאחר תקופה ארוכה של חשדות מסימנים רבים שראיתי החל מגיל שנה ולאחר הרצאה בנושא ויסות חושי הבנתי כי לילדה יש קושי כלשהו בויסות ולפיכך- בנוסף היא נורא מנסה אותנו לדוג' עקשנות ממשית לא לאסוף, לזרוק דברים שלא נראים לה לרצפה, נעלבת מאוד כשמעירים או כועסים בטון טיפה יותר גבוה, והכי נורא שהיא לא מצליחה להביע את עצמה או להרגע אז היא ממש בהתקף זעם צורחת צרחת אימה חזקה ומרגזת ואפילו נושכת עצמה. רק לציין שהיא נורא ורבלית וחכמה בצורה לא רגילה-בכורה לאח תינוק .איננו יודעים כיצד לנהוג-לעיתים אני מחבקת ומכריזה כי היא נרגעת ורק אז נפתור את הבעיה ולעיתים אני פשוט מתעלמת עד שיעבור זעם- האם נכון כך לעשות?אין לי טקטיקה קבועה לטיפול בה הכל בהתאם למצב באותו הרגע, מדוע היא עושה זאת? היא בדרכ עצמאית אשמח לכל טיפ תודה מראש

לא בדיוק הבנתי את תשובתך המקצועית, ציפיתי ליותר הכוונה מלבד ללכת להדרכה..גם אם היא כללית תודה!

שלום. יש לי נקיפות מצפון גדולות כי כעסתי מאוד על בני בן הכמעט 3 כשפספס ועשה קקי בתחתונים. הוא גמול כ4 חודשים ובנוסף נולדה לו אחות שהיא בת חצי שנה. בשבועיים האחרונים הוא הפסיק לגמרי את כל הפספוסים שהיו לו(בעיקר בבית ובגן בכלל לא פיספס) אתמול כעסתי עליו ככ ונראה לי שהוא אפילו לא הבין מה קרה לי ונבהל ועכשיו אני נורא מצטערת ולא רוצה לחזור על כך. אפשר לקבל ממך טיפים בנושא? תודה

שלום רב, אני מקווה שתוכלו לעזור לי, אני כותב עבודה בנושא יחסי הורים וילדים כפי שהם מוצגים בפרסומות טלויזיה עכשוויות. מכיוון שאני מגיע ממחלקה שונה (תקשורת) אשמח לקבל הכוונה למאמרי מפתח אקדמיים שאוכל להעזר בהם בנושא ההיררכיה בין הורה לילד ומיתוסים ביחסים אלו (עברית/אנגלית). תודה רבה, ניר.

שלום רב, יש לי ילד יחיד בן כ-5 שהנו ילד להורים גרושים. הגרוש שלי נוהג בעקביות להסית את הילד נגדי, אם בעבר זה נאמר מפורשות על ידיו לילד שאמא רעה, היום זה נעשה בעקיפין ע"י אמירות שמהם יובן כי אני לא בסדר. כמו אתה לא הולך איתי להופעה כי אתה צריך לחזור לאמא. אני מצידי לא נוהגת להסית את הילד נגד אביו, אלא להפך מעודדת ותומכת שילך אליו. הילד רק בן 5, אין זה ראוי שאביו יהפכו לכלי מלחמה, איך יהיה נכון מצידי להתמודד עם הבעיה? האבא פגע בי וממשיך לפגוע בי בדרך זו של הסתה, האם בדברי אל בני עלי להגיד את האמת על אבא שפגע ופוגע בי? באיזה איש מקצוע נכון להעזר בסיטואציה זו מטפל משפחתי? פסיכולוג עבור הילד? אודה לעצות בעניין.

שלום, נער בן 17, טוען שאינו רעב בשעת ארוחת ערב משפחתית, ער בלילה וישן ביום בתקופת החופשה, נוהג מדי פעם לטגן חביתות ופיצות בשעה שהבית כבר סגור. הריח אינו נעים, יוצר הפרעה בסלון ובעיקר ריב עם זוגתי הטוענת שיש לאפשר לילד לעשות כרצונו. לי הדבר מפריע בהתבדלות הילד מארוחות משותפות, ריח ה"חונק" את הבית ופרטיותי בשעות המאוחרות נפגעת. אנו חיים בזוגיות פרק ב' והנער בנה של זוגתי. נער חמוד, אך ללא כל גבולות. האם דוגלת בחופש מוחלט ואני מעדיף להגדיר מסגרת, ארוחה משותפת, סגירת מטבח לבישולים/טיגונים בשעה מאוחרת (איני מתכוון למנוע ממנו נשנושים שלאחר ארוחה). מה דעתך?

בהמשך להערותך אלי בתשובתך האחרונה בעקבות מה שכתבת לי כי הבת מקופחת פניתי אליך בשאלה האם זאת הדרך להביע את הרגשת הקיפוח של בתי על ידי צעקות וניבולי פה ואיומים על ניתוק קשר עם ההורים? האם בעקבות ההתנהגות התוקפנית של בתנו אנו אמורים להיענות לדרישותיה ולתת לה כספים ו/או הבטחות לכספים בעתיד הדרך שנוהגת בנו בתנו היא על ידי סחיטה שאם לא נעשה כרצונה ו/או ניתן לה את מה שהיא דורשת הרי תנתק אותנו מקשר עם הנכדים.

בוקר טוב אני גורשה כחצי שנה ופרודה כשנה וחצי. יש לנו 3 ילדים בת בת 17 בן בן 12 ובת נוספת בת 7.5 הבן לקח את נושא גירושים מאוד מאוד קשה. וזה בה לידי ביטוי בכעסים , בהתפרצויות , בבכי , ואי רצון לדבר על הנושא , הילד כבר היה מטופל אצל יעוץ / פסיכולוג (והוא אינו מוכן ללכת שוב) אתמול הצלחתי קצת לדבר איתו ולהוציא ממנו שהוא מאוד עועס על אביו . מכייון שיש לו חברה וכל שבת שניה שהם אצלו היא באה עם הבנות שלה , דבר שמאוד מכעיס את בני וגורם לו לאי נוחות , שאלי אותו האם גם אצל אביו הוא מתפרץ ככה כמו אצלי . תשובתו היתה שלא . כמו כן הוא אינו רוצה ללכת אליו אבל לא נעים לו מאביו . מה עושים ואיך מתגברים על הפרק הזה בחיים . מיותר לציין שלי זה מאוד קשה

האם אני צריכה לפנות ליעוץ עם הילד או כלים בשבילי כיצד להתמודד ?

יש לי אחיין בן 6 שגר איתי,יש לו 2 חברות ואנו לא ניפגשים איתן על בסיס קבוע אלא בשכונה ויש לי פארק שנימצא מיתחת לבית אז בעצם אני שמה לב להכול והעניין כזה תפסתי אותן דרך החלון עושות פעילות מינית ז"א מיתגופפות זו עם זו בשביל לקבל סיפוק מיני ויש גם נשיקות והן ניזהרות שלא להיתפס.הבנות בנות 6-7 אני בת 27 הייתי רוצה להסביר את המעשה שלהן ולהסביר להן מה טוב ולא. ואם תוכל לכוון אותי לפיתרון זה יהיה ניפלא ,תודה נ.ב. את הוריהן של הבנות איני מכירה

שלום בני בן 4 חודשים אנחנו משפחה גדולה ברוך ה' אם המון חברים כשמישהו לוקח את הילד ממש מתחיל לפרוץ בבכי עד שאני לא לוקחת אותו לא נרגע ממש רועד וכל גופו נהיה קליל כזה.. מי מה זה יכול להיות? מה קרה פתאום כשהיה רואה את סבתא שלו היה מלא חיוכים ומה יהיה בעתיד שאני יכניס אותו לגן? ליבי נשבר

ראשית תודה על תשובתך ובמהשך לתשובתך אציין כי הבת נוהגת אלינו בחוסר כבוד בזלזול מתבטאת במילים בוטות ופוגעות באיומים של ניתוק קשר ומניעת קשר עם הנכדים היא אינה עובדת למעלה מעשר שנים וכל הזמן מתעסקת במריבות ובודקת אותנו כל הזמן מה אנחנו עושים לבת הקטנה ואם אנו נפגשים עם הבת הקטנה בתדירות גבוהה ואם אנחנו חלילה שומרים על הנכדה הבת של בתנו השניה ופשוט ממררת לנו את החיים כמו שוטרת שעוקבת אחרנו ובודקת כל צעד שאנו עושים ואם לא נראה לה היא מתחילה מריבות במילים מכוערות ומעליבות ובאיומים לניתוק הקשר האם התנהגותה ראויה ל"פרס" האם ההורים אמורים להיענות לדרישות הבת על מנת שלא לאבד קשר עם הנכדים?

שלום לפני כשבועיים פתחתיתיק כנגד הגרוש שלי בהוצאה לפועל מאחר והוא לא משלם כפי שמוסכם בחוזה הגירושין. אתמול הוא הודיע לבני שאמא פתחה תיק הוצאה לפועל ויתכן שהוא לא יוכל לאסוף אותם היום מאחר והוא כנראה יהיה במעצר. היום, הוא הודיע לבני שהוא לא יבוא לקחת אותם מאחר והוא היה עד עכשיו במעצר ועכשיו משחררים אותו בערבות אין סיכוי בעולם שהוא במעצר בעקבות ההוצאה לפועל! הרי ההוצאה לפועל מתחילה "לפעול" רק כחודש לאחר שהם מוודאים שהחייב קיבל את ההודעה על פתיחת התיק וגם אז, הם מעקלים ולא עוצרים המצב עכשיו הינו שהילד שלי בא אלי בטענות שאני הכנסתי את אבא שלו למעצר איך אפשר להסביר לילדים שלי שאבא שלהם רק מפעיל עליהם מניפולציות רגשיות (עברתי איתו את זה במשך שנים) ושהוא משקר!! להם? איך עושים זאת? איך אומרים לילד אבא שלך שקרן ולא פוצעים אותו?

בוקר טוב. תודה על תשובתך. עשיתי זאת אך העניין הוא שהאבא מצליח לגרום להם להרגיש מסכן (למרות שהוא ממש לא) משתף אותם שהוא נותן לילדים הרבה כסף למזונות ושלא נשאר לו כלום (טס 4-5 בשנה לטיולים בחו"ל, אך מספר לילדים שזה מהעבודה) ומביא את הילדים לחשוב שהוא באמת מסכן, ושזה לא בסדר שהוא צריך להביא לי מזונות כל כך גבוהים (1500 ש"ח לילד) אני מבינה שאני לא יכולה לעשות כלום להניא אותו מלומר את הדברים האלה אך אודה לעצתך, מה כן אוכל לעשות. לא כדי להכפיש את שמו (כי אז זה מכניס את הילדים לתוך מערבולת ריגשית שאיני רוצה בה) אלא להביא אותם לאטום אוזניים . תודה מאי

ערב טוב , אני אמא לתאומים בת ובן בכיתה ג', לומדים בכיתות נפרדות. לשני ילדי יש הפרעות קשב, ואנחנו ההורים מתמודדים עם קשיים רבים בהכנת שיעורי הבית ובמטלות אחרות בבית. לאחרונה הבת נעשתה עקשנית וכחנית וכוחנית ברמות גבוהות שיכולה להוציא מהדעת. אנו מנסים עם הרבה סבלנות להתנהל אתה אך הבת משיכה בשלה. כל דבר וויכוח כל דבר נעשה יותר קשה , קנאה לאחיה בלתי מוסברת אין הפליה בין הילדים. אני כל היום מסתובבת מתוסכלת שלא מצליחה להגיע לילדה . כל היום כועסת אם כי בבוקר התארגנות שמתחילה בשעת הבקר ועד היציאה לבית הספר הכל נעשה בקצב איטי קימה ברבע לשש כאשר בשבע וחצי יציאה מהבית יכול להיות נצח. מנסה למצוא כל דרך לא לאבד כיוון עם הבת שלי, אודה להכוונה איך להימנע מוויכוחים ולהצליח להניע את הילדה ולהחזיר את שלוות החיים . תודה

שלום רב! אנחנו הורים לתאומים בני ארבע עוד מעט בן ובת. ילדנו ילדים מלאי אנרגיה אהובים על סובביהם ונבונים מאוד. מאז שהם נולדו הם התרגלו להיות יחדיו גם בשעת האמבטיה ולא פעם גם בשירותים. מאז שהם התחילו לגלות ענייו באברי המין לימדנו אותם שלכול אחד יש אזור פרטי שלו שרק לו מותר לגעת ולאף אחד אחר לא. בחצי שנה האחרונה היו להם כמה תקריות "משעשעות" שהם נגעו אחד בשני וזה מאוד שיעשע אותם ואנחנו חזרנו ואמרנו שזה אסור. ילדיי אוהבים לרוץ ערומים אחרי האמבטיה או בבריכה הביתית להראות את איבר מינם ולעשות את ריקוד הטוסיק. לאחרונה אסרנו עליהם ללכת ערומים בבית אלה רק עם תחתונים בכדי להמעיט את התקריות והמגעים בינהם וגם בעצמם. הסברנו שמותר לדעת בגופנו שאנו לבד במיטה או באמבטיה. זה נושא שכול כך קשה לדבר עליו.הסכנות שהסביבה מנדבת לנו רק מעמיקות את הפחדים. מצד אחד אתה מנסה להציב לילד גבולות ברורים ומצד שני אתה מפחד לפגוע להם במיניות. מהי הדרך הנכונה למנוע מהילדים שכבר לא פעוטות יותר, לגעת באיברי המין של אחיהם? או אולי גם של אחרים? יש דברים שקורים בגן וזאת לאור הסיפורים שאנו שומעים בבית ודיברתי עם הגננת על כך. אני מאוד מוטרדת ומפחדת שיש דברים שאולי משפיעים עליהם ואין לי שליטה על זה. כמו כן לאחרונה הם מתחבאים ועושים דברים אסורים בסתר. אשמח לדעת כיצד עלינו להתמודד עם זה ולהעביר את המסר לילדים ללא כעס והענשה כי לאחרונה יצא שהגבנו בצורה חריפה בעיקר מכיוון שאין לנו את הכלים הנכונים להתמודד עם זה. אשמח לכול תשובה שהיא תודה.

יש לי שתי בנות נשואות עם ילדים הפרש הגילאים בינהם הוא כשנתיים הבת הגדולה שלי כל הזמן בתחושה של בת מקופחת שטוענת כלפי האשמות שווא שכל השנים הפלתי בין הבנות מה שזה לגמרי לא נכון וזו רק הרגשתה הבלעדית יש לה סוג של קנאה חולנית כלפי אחותה אשר התגברה אף יותר מרגע שאחותה התחתנה ואף יותר לאחר שאחותה ילדה בת כל הזמן היא בתחושה שעושים עבורה יותר ונותנים לה יותר ואוי ואבוי אם אם נשמור על הקטנה שלה ומשווה כל הזמן מה לה עשינו ומה לה עושים ובכלל אין לה כל סיבה להתלונן כי נכדתנו הראשונה שזו בתה הגדולה היתה הכוכבת ועדיין הכוכבת מקבלת בלי סוף דברים מאיתנו ללא כל התחשבנות ההבדל היחידי שעשינו בין הבנות שלנו זו שהבת הגדולה התחתנה עם בחור שהיתה לו דירה 4 חדרים וללא משכנתא ולכן השתתפנו חלקית בהוצאות החתונה והבת הקטנה שלנו התחתנה עם בחור שלא היו לו אמצעים לרכישת דירה ועל כן התחלקנו אנו והורי החתן לסכום מינימלי על מנת שיוכלו לקבל משכנתא לדירה קטנה של 3 חדרים בלבד ולקחו משכנתא ל - 30 שנה מה שלבת הגדולה אין משכנתא ולא עניין אותה שום דבר מעבר לכך שלבת הקטנה נתנו סכום שונה כשהתחתנה ושוב הפלנו ביניהם כמו שהיא טוענת תמיד ולכן גורמת שוב ושוב למריבות קולניות ולניתוק קשר איתנו ועם הנכדים אודה ליעוץ המקצועי שלכם תודה מראש

שלום רב אני גרושה + 2 ילדים בגיל ההתבגרות (12 + 17) שחיים איתי. הגרוש שלי גר סמוך אליי, אבל הילדים לא ישנים אצלו אף פעם. אין לנו הסדרי ראיה, מתי שבא לו הוא קובע איתם ישירות, ואם הם רוצים, הם הולכים אליו לשעה-שעתיים וחוזרים. מה שלא קורה הרבה. בשנה האחרונה יש לי חבר. הילדים לא מקבלים אותו, ולא מרשים שיכנס אלינו הביתה. מכיוון שכך, אני יוצאת אליו, ואף נשארת לישון אצלו , 3 לילות בשבוע, שבהם מגיעה הסבתא אליי וישנה עם הילדים. אני יוצאת מהבית רק אחרי שאני מסיימת את כל המטלות, לא משאירה שום דבר לסבתא. ובכל זאת, מקבלת הרבה ביקורת שלילית על זה שאני ישנה אצל החבר, נתפסת בעיני הגרוש, ההורים שלי, הילדים, כאמא שמזניחה את ילדיה. אני מותשת מזה . לא נהנית מכלום. כל היום חיה עם המצפון הזה של הרצון להיות עם חבר שלי ויחד עם זאת, לא להרגיש שאני מזניחה את הילדים שלי. כואב לי מכל הכיוונים ורע לי מאוד. מה אני אמורה לעשות? אני עושה משהו לא נכון?

אני אפילו לא רוצה שיגור איתנו, ולא אכפת לי ולו שהוא לא יכול להיכנס אליי. אבל כל הזמן שאני הולכת לישון אצלו, נותנים לי הרגשה שאני מזניחה את הילדים. הבן שלי שלח לי אס.אם.אס בלילה, למה את מעדיפה להתכרבל עם החבר שלך במקום לבוא ולהיות איתי? נקרע לי הלב.אני מסבירה לילדים שגם לי יש צורך בחבר, והתשובה שלהם "יש לך אותנו, מה את צריכה חבר, לאבא מותר לגור עם חברה, כי אחרת הוא יהיה לבד".

שלום אני ובעלי במצב זןגי לא טוב בלשון המעטה. אנחנו כל הזמן רבים, לא מסכימים על שום דבר. אנל פשןט כבר הגעתי למסכנה שיהיה לי טוב יותר לבד. בעניין הוא שיש לנו תינוק בן שנה וקצת, שהוא זה שגורם לי לא לעזוב. שאני לא רוצה שיגדל עם אבא שרואה אותה פעמיים בשבוע במקרה הטוב. לא יודעת מה לעשות. ניסינו לשקם המון פעמים אבל ממש רע לנו. מצד שני אני בטוחה שזה בריא לילד לראות את ההורים שלו רבים כל היום. לא יודעת מה לעשות

יש לי ילד בן 7. כל ערב לוקח לי המון זמן לשכנע אותו לישון. בסופו של דבר הוא נרדם בסביבות 22.00 וזה נראה די מאוחר, בבוקר אני מעירה אותו ב- 6.50 ומאוד קשה לו לקום מהמיטה. האם יכול להיות שאולי מספיקות לו שעות השינה האלו? אם לא- מתי להערכתך מומלץ לו לישון? ואיך אני גורמת לו ללכת לישון בלי מידי ויכוחים? אודה לעזרתך, דקלה

לא, הילד שלי לא ישן בצהריים.

שלום התגרשתי מבעלי לפני כשנה וחצי יש לנו 3 ילדים 6 5 2 את בתי ביתנו בת השנתיים הוא כמעט ולא לקח אלין והיא בקושי מכירה אותו הילדים חוו את הפרידה בצורה קשה אבל כבר הרבה זמן שהם יחסית בסדר..הגרוש שלי ובת דוגתו החדשה בהריון מתקדם ואנני יודעת איך להתמודד עם המצב הזה שיתהיה לו ילדה חדשה עוד לםני שהוא פגש את האחרונה שלו וגם עבור הילדים אנני יודעת מה לעשות אני גם בזוגיות טובה כבר 10 חודשים אשמח לשמע את עצתך דרך אגב עבורי זה בסדר גמור מה שמדאיג אותי זה הילדים תודה

בוקר אור, הבת הקטנה שלי בת שנה וחצי ולאחרונה פיתחה חרדת נטישה די קיצונית בעיקר לגבי (אמא). בעלי בד"כ לוקח ומחזיר אותה מהגן והיא פיתחה היסטריה לגבי כל שינוי ,אפילו בלבוש של אחד הסייעות. בנוסף גם לא ישנה טוב בלילות ,מתעוררת די הרבה ומבקשת אותי וכאשר אני נעלמת משדה הראיה שלה היא מתחילה לבכות ולקטר. אני ,בעלי ואחותה הגדולה מתייחסים אליה בהמון הבנה וסובלנות אבל זה מתחיל להתגבר ואפילו מוגזם לטעמי. איך אפשר לעזור לה להרגע ולחזור להיות פעוטה שמחה ובלי חרדות מתמשכות. תודה ויום עצמאות שמח.

שלום רב בני בן שנה וחצי, בן יחיד, החל את מרד גיל שנתיים, ואני מותשת, נואשת וחסרת אונים. המרד בא לידי ביטוי בכמה אופנים: הוא מתעקש לבצע הכול כדרכו, הוא זורק צעצועים ואוכל (כשלא מתחשק לו לאכול), מצייר על הקירות והארונות, משתולל בהחלפה עד כדי כך שאי אפשר להחליף לו, וזה מבלי שהתייחסתי לכך שהוא, בלי עין הרע, היפראקטיבי, ואין איתו שניה מנוחה. אז אני יודעת שאיני מחדשת דבר, ושיש פעוטות המתחילים את מרד גיל שנתיים לפני, ושיש בכך כדי להראות על בניית העצמי, ושאין בכך כדי לעשות לי דווקא. עם זאת, איני מצליחה לגרום לבני "להתנהג יפה". לאור זאת שכול ניסיותי "השקטים" לא צלחו, עברתי, לצערי, להרים את קולי, ולצערי הרגל זה הפך לדרך שבשגרה, אך גם בכך אין כדי לעזור. מה עושים? איך גורמים לילד להפסיק לזרוק צעצועים? איך גורמים לו לתת לאמא את האוכל כשכבר לא רוצים לאכול? היום לאחר התנהגות פרועה במיוחד, שמתי את בני בלול, הרמתי את קולי ואמרתי שמכיוון שהוא התנהג לא יפה, הוא יישאר בלול, ולא נעניתי לבכי שלו לזמן מה. קראתי שיש ב"בידוד הילד"(נשמע רע) עונש חינוכי, אך איני בטוחה שהכוונה הייתה לגיל של בני. האם לא גרמתי לו נזק בכך? נראה לי מעט אכזרי. כמו כן, רציתי לדעת, כיצד עלי לנהוג כלפי ילד שמרביצים/צועקים על בני בגן שעשועים (כהרגלם של ילדים). היום היה לי מקרה של ילדה הגדולה מבני שצעקה עליו כשהוא נכנס למתקן שהיא "תפסה לפניו". בני נבהל ובכה, ואני צעקתי עליה חזרה שלא תצעק על בני. אני יודעת שאני אמורה לשמש דוגמה לבני ולא הייתי רוצה שהוא יפתור את בעיותיו בצעקות, אך רציתי לגונן עליו.

העשרת אותי.

שלום רב, בתי בת 3.5 ילדה נמרצת ומלאת חיים, ילדה יחידה. לפני כמה ימים חזרנו מטיול משפחתי של כמעט שבועיים בחו"ל. בטיול חשתי שינוי התנהגותי שבו היא מרשה לעצמה לנהל אותנו ולהפעיל אותנו, מחשש למבוכה ואי נעימות התרנו לה התנהגות זו. כמה ימים של הסתגלות חזרה לשגרה אפשרה לדברים לחזור כמעט לקדמותם. מזה שלושה מים אני שומעת אותה מאיימת לדוגמא: "אם לא תתני לי X אני יהפוך לך את כל הכסאות" (להפוך משמעו להשכיב על הרצפה). התעלמתי מאמירתה זו והיא לא עשתה כן. בנוסף, היא עושה מעשים מזיקים מכוונים לדוגמא: אתמול כעסה על שביקשתי לא תקום בזמן שאני מנקה את הרצפה וכתגובה הפילה עציץ לרצפה. דוגמא נוספת, בזמן שהותנו בספריה היא היתה עסוק בברזיית המים ובמילוי כוס חד פעמית. ביקשתי ממנה, בתקיפות, לסיים עם הכוס על מנת שנמשיך לקרוא בספר. בתמורה היא שפכה את המים מהכוס. בשני המקרים חשתי בלבול ולא ממש ידעתי כיצד להגיב ולכן עם העציץ מנעתי ממנה ממתקים(באופן מפתיע קיבלה את הגזרה ואפילו הציעה היכן לשים את הממתקים שישמרו) בשפיכת המים מנעתי ממנה טלויזיה וזאת אחרי שעזבנו את הספריה כתוצאה משפיכת המים. אני מאוד מוטרדת ומבולבלת, כיצד עלי לנהוג? חשוב לי מאוד היחסים איתה ואני מרגישה שיא חומקת לי מבין האצבעות. אודה לכם על כל נקודת מבט או התיחסות שתסייע לי בהתמודדות. בברכה, שיר

איזה מידע נותן אבחון פסיכולוגי לילדה בגיל שש וחצי? רשויות הרווחה מחייבים אותי לעשות אבחון כזה לילדה שלי אצל מומחים שלהם ואינני מעונינת. האם יש לי זכות לעשות את זה אצל פסיכולוג באופן עצמאי? האם

שלום רב הסיפור מתחיל עוד לפני כ4-5 שנים, כשכמות המריבות בין הורי החלו להתגבר וכן גם עוצמתן. לא אלאה בפרטים, חוץ מכך שבשבועות האחרונים זה הגיע לרף שהם החליטו שככל הנראה יתגרשו סופית ואחד יעזוב את הדירה הנוכחית. אני ואחי, שנינו בני 20+, מן הסתם לא מרוצים מן העניין ומניחים שההורים מן הסתם יודעים שאנחנו גם היינו מעדיפים שזה לא יקרה, אבל אנחנו משתדלים כמה שיותר לא לתפוס צד ולא להציג עמדה לגבי הגירושים, כלומר, לא מנסים למנוע את הגירושים כדי לא לגרום לנזק נוסף. אני כותב כאן כדי להתייעץ איך להתנהג עם ההורים, איך להביע את דעתנו בבוא הזמן כשישאלו וכן גם במהלך החג עצמו - שכן ליל הסדר הוא נחשב לארוחה די משפחתית, ובמשך השנים היא גם הייתה כזו פחות או יותר. אני אחדד - אם הם מעוניינים להתגרש, לדעתי להביע את דעתי ולהגיד להם שלא יעשו את זה, יכול רק להזיק ולכן אני נמנע מן הדבר, אבל מנגד אני לא יודע איך להתנהג ולא פעם אמצע את עצמי ב"דילמות" קרוע באמצע, בין הפטיש לסדן. תודה.

אחותי הקטנה בת 9 מזה שבועיים קשורה לאמא באופן לא ייאומן!! היא כבר לא הולכת לחוגים,מסרבת להיכנס לכיתה ומחכה לאמא שהינה מורה בבית הספר מחוץ לכיתה,בבית לא עוזבת אותה לשנייה,לא מרשה לה לצאת מהבית בלעדיה! יועצת בית הספר ניסתה לדבר איתה אך ללא תוצאה. מה יכולה להיות הסיבה ואיך ניתן לעזור לה ולאמא ?! תודה מראש

אני גרושה 3 שנים ויש לי ולגרוש 3 ילדים משותפים: 17,14,6. הגרוש מתחתן חתונה גדולה ורבת משתתפים ומעוניים שהילדים יהיו נוכחים בחתונה. היחסים של הילדים עם בת זוגתו טובים. הגדולים מעוניינים ללכת אך לגבי הקטנה אני מתלבטת אם זה יהיה נכון בשבילה שתהיה בחתונה? האם זה לא יפריע לה? מה דעתכם? אנא תשובתכם בהקדם מאחר ואני אובדת עצות. תודה

שלום, הבן שלי בן שנה עוד מעט והתחיל שבוע שעבר ללכת לגן. חשוב לציין שהתחלנו בהדרגה עם זמן הסתגלות. הפרידות מאוד מאוד קשות בבוקר. הוא בוכה ותופס בנו חזק ולא מרפה. לאחר שאנו הולכים הוא נרגע אך כשבאים לקחת אותו מתפרץ בבכי. מהרגע שנכנס לגן וחווה זאת כל בוקר. הוא לא מסכים ללכת לאף אחד שהוא לא ההורים ועושה סצנות מאוד קשות. רציתי לדעת איך אפשר להקל עליו לעבור את התקופה הזאת. והאם יכול להיות איזה נזק רגשי תודה

היי אהוד תודה על התגובה. זהו בני הבכור ואותן תגובות יש לילד גם כשאביו לוקח אותו. חשוב לציין שהבכי הוא רק בפרידה ובמפגש חזרה מהגן. במהלך היום הוא בסדר גמור לפי דברי המטפלות. ובנוסף אחהצ הוא ממש בלחץ שמישהו נמצא איתנו שהוא לא ההורים