אני רוצה לפנות אליך באופן פרטי

גדלתי בתור ילד ביישן מאוד , חסר בטחון עצמי ומופנם ומסוגר בלי חיים חברתיים ורגיש מאוד , גדלתי בלי חברים (למעט בביה"ס היסודי) ועד היום אין לי חברים. כתלמיד בביה"ס הייתי מהמצטיינים בכיתה וסיימתי כיתה י"ב עם בגרות מלא (זכאי לבגרות) וציון פסיכומטרי גבוה ובהצטיינות . בתור תלמיד בביה"ס בשעות אחרי הצהריים הייתי מבלה כמעט רוב הזמן בבית בעיקר בללמוד ובהכנת שיעורי בית , הייתי לומד הרבה בבית , את שאר הזמן הייתי מבלה בצפייה בטלוויזיה ובמשחקי מחשב , בשעות אלו אחרי זמן ביה"ס הייתי ממעט לצאת מהבית אם בכלל (לא הייתי יוצא לבלות עם חברים) . גדלתי כבנאדם רגיש מאוד לדברים שנאמרים עליי והנוגעים בי , רגיש לתגובות ולפידבקים של אחרים , ואם הייתי מרגיש שנעלבתי או נפגעתי ממשהו הייתי מתנתק ממנו ומפסיק כל מגע איתו . אחרי סיום התיכון עשיתי הפסקה של שנה לפני האונברסיטה , בשנה הזאת עבדתי במפעל קטן בכפר . בשנה הזאת החלו להופיע אצלי סימפטומים של דיכאון והתחלתי להרגיש בדידות קטלנית וקשה גם רגשות שליליים ורגשות עצב , ,גם כעס פנימי על המצב שנקלעתי אליו (הדכדוך והבדידות) וכעס על ההורים בגלל שחשבתי שחינכו אותי בצורה לא טובה גם כעס על הסביבה שבה גדלתי כי חשבתי שהסביבה גרמה לי לחלות במחלת נפש בגלל הערות שליליות שהייתי מקבל מאנשים בסביבה הזאת (הערות על כך שאני בודד) , והתחלתי להסתגר בתוך הבית , בתוך החדר והתחלתי להתנתק מהסביבה שבה אני חי עד כדי הסתגרות מוחלטת בתוך הבית . בינתיים אחרי שנת ההפסקה (השבתון) שהייתה לי התחלתי לימודים באוניברסיטה כשאני נושא מטען נפשי כבד . במקביל ללימודים באונברסיטה התחלתי לפתח פחד לצאת מהבית ופחד מלפגוש אנשים , פחד חברתי ממצבים חברתיים ובמקביל לזה התחלתי לפתח הימנעות מוחלטת מלהימצא בחברת אנשים , נמנעתי ממצבים חברתיים והסתגרתי באופן מוחלט בתוך הבית והתחלתי לחשוב מחשבות שאומרות שכאשר אני הולך ברחוב האנשים מסתכלים עליי ולועגים לי , ושאינני מסוגל ללכת ברחוב , ושהרגליים שלי לא מסוגלות לשאת את הגוף שלי כך שאלך ברחוב , היו בראש שלי מחשבות שאומרות שאינני מסוגל לעמוד מול אנשים , אינני מסוגל להיות בחברת אנשים . בינתיים סיימתי שתי שנות לימודים באונברסיטה בהצלחה ונכשלתי בשנה השלישית בגלל המצוקה הנפשית שממנה אני סובל (ההסתגרות , ההימנעות , המחשבות , החרדה , הדיכאון , הפרעות שינה , הכעס , התפרצויות הכעס והזעם ). ואז אושפזתי בפעם הראשונה בביה"ח רמב"ם במחלקה פסיכיאטרית פתוחה ושם אובחנתי כסובל מהפרעה טורדנית-כפייתית OCD (חזרה באופן אובססיבי על פעולה מסוימת מספר פעמים כדי לוודא שהכל בסדר כמו למשל לוודא מספר פעמים שהדלת סגורה וגם מחשבות שמופיעות בראש באופן אובססיבי שאומרות למשל שהדלת לא סגורה ) , אובחנתי גם כסובל מחרדה חברתית והפרעת אישיות נמנעת ודיכאון שנקרא double dystemia depression והאבחנה הפסיכיאטרית הייתה : Schizoaffective Disorder סובל ממחלה בספקטרום השניידריאני עם מרכיב אפקטיבי. יצאתי מהאשפוז עם הטיפול הזה : Risperdal 4 mg \פעם ביום Lustral 150 mg \ פעם ביום Clonex 0.25 mg \ פעם ביום Dekinet 2 mg \ 3 פעמים ביום בהמשך באשפוז יום פסיכיאטרי ברמב"ם העלו לי את הלוסטרל (lustral) ל 300 מ"ג ביום והורידו את הריספירדאל (risperdal) ל 2 מ"ג ביום . בסך הכל יצאתי מהאשפוז מחוזק עם יותר בטחון עצמי והתחלתי לאט לאט לצאת לעולם אל מחוץ לבית . בהמשך הייתי במעקב אצל פסיכיאטרית שעשתה לי שינויים תרופתיים בתדירות גבוהה ובתוך זמן קצר , ובנתיים חזרתי לאוניברסיטה , אבל עוד פעם הייתה החמרה במצבי הנפשי ומצבי הנפשי התדרדר (הדרדר) ואז אושפזתי בפעם השנייה בביה"ח העמק בעפולה במחלקה פסיכיאטרית פתוחה בגלל הסיבות הבאות : כישלון בלימודים , הסתגרות מוחלטת בבית , הימנעות מוחלטת מלהיות בחברה מחוץ לבית , פחד לצאת מהבית , פחד מלפגוש אנשים , חרדה חברתית , ייאוש דיכאון ועצב , רגשות שליליים , התפרצויות כעס\זעם שכללו זריקת ושבירת חפצים וקילול ההורים והשם , מחשבות על כך שאינני יכול ללכת ברחוב בגלל שאנשים מסתכלים עליי ולועגים לי , הרגשתי לא שייך , אין לי כח ללכת ברחוב . שוחררתי מהאשפוז עם הטיפול הזה : Modal 50 mg \ 3 ביום Nocturno 7.5 mg \ 1 ביום Seroquel XR 300 mg \ 2 ביום Efexor XR 150 mg \ 1 ביום יצאתי מהאשפוז עם האבחנה Simple Schizophrenia . בסך הכל האשפוז בעמק עזר לי מאוד יצאתי משם מחוזק ועם בטחון עצמי , ועם רגשות חיוביים , ואופטימיות , ועם הרגשת רוגע ושמחה וגם נפטרתי כמעט לגמרי מהמחשבות שמגבילות אותי בנוגע ליציאה מהבית ושמגבילות אותי במישור החברתי והפכתי לבנאדם חופשי שיכול לצאת לאן שהוא רוצה , גם נפטרתי מהעצבנות ומהלחץ והמתח ומרגשות הכעס . אחרי האשפוז הזה הייתי בבית כמעט שנה וחצי . בזמן זה הייתי במעקב אצל פסיכיאטר במרפאה קהילתית בביה"ח הלל יפה בחדרה שעקב ירידה במצב הרוח הרופא העלה לי את האפקסור ל 300 מ"ג ביום . אחרי האשפוז בעמק בכמעט שנה וחצי חלה הדרדרות והחמרה במצבי הנפשי : דיכאון , ייאוש , עצב , כעס , התפרצויות כעס \ זעם , השתוללויות , זריקה ושבירת חפצים , תוקפנות\אלימות מילולית כלפי ההורים (חשבתי שההורים גרמו לי לחלות מחלת נפש על ידי כך שלא חינכו אותי בצורה נכונה) , גם היו הפרעות שינה , מעביר ימים ללא אוכל , מרשל את עצמי , היגיינה ירודה , כעס פנימי אדיר , הרגשת חוסר אונים . אז הגיע האשפוז השלישי בנצרת שבכלל לא עזר לי , אשפוז זה נמשך חודש ושם טופלתי בטגרטול cr 400 מ"ג ביום שנועד להרגעת התפרצויות כעס , וטופלתי בנוסף ב רסיטל 20 מ"ג\יום בנוסף המשכתי עם הסרוקוול xr 600 מ"ג\יום . האשפוז הזה לא עזר לי , להיפך הייתה החמרה במצבי הנפשי , והתחלתי להרגיש תחושת אי שקט פנימי נפשי, ולהרגיש חוסר מנוחה , כך שאינני מסוגל לשבת בנינוחות ולהתרכז בדבר (צפייה בטלוויזיה , קריאה , אינטרנט), הרגשתי מצב דמוי אקטיזיה , ואז הפסקתי את האשפוז על דעת עצמי וחזרתי להמשיך מעקב אצל הפסיכיאטר שלי בהלל יפה כשהמצב שלי לא מאוזן , מרגיש דיכאון , לא שקט ולא רגוע ,ויש גם מרכיבים חרדתיים ודכאוניים ואובססיביים , הפסיכיאטר כתב שהאבחנה שלי היא : Schizophrenia vs Schizoaffective Disorder ונתן לי את הטיפול הבא : Seroquel XR 600 mg \ ביום Modal 150 mg \ ביום Ambien CR 12.5 mg \ ביום לשינה Depalept Chrono לטיפול בהתפרצויות כעס \ זעם : להתחיל 500 מ"ג ולעלות ל 750 מ"ג ביום . להפסיק Viepax להתחיל Cipralex 10 מ"ג \ ביום . להתחיל Clonex 0.5 מ"ג 2 פעמים ביום . אחרי הטיפול הזה ב 20 יום לא הרגשתי הטבה , ותחושת האי שקט הפנימי נמשכה (התחושה שהזכרתי למעלה) , כלומר עדיין מרגיש מצב דמוי אקטיזיה (חוסר מנוחה) , ואז חזרתי לרופא שלי למעקב בהלל יפה , הרופא כתב במכתב הביקור שאני סובל מהפרעה סכיזואפקטיבית באבחנה מבדלת עם סכיזופרניה . הוא כתב שישבתי בבדיקה ללא שום ביטוי של אי שקט פסיכומוטורי . הפסיכיאטר המליץ לי על הטיפול הבא שאני מקבל אותו עכשיו (כיום) : Seroquel XR 800 mg \ ביום Depalept Chrono 750 mg \ ביום להפסיק מודאל (modal) בטענה שלא עוזר לי , וגורם לי לתחושת האי שקט . להמשיך Viepax XR 300 mg ביום . לקחת Cipralex 10 מ"ג ביום . Clonex 0.5 מ"ג \ 3 פעמים ביום . להתחיל Deralin 10 מ"ג \ 2 פעמים ביום . להרגעת האי שקט . Ambien CR 12.5 mg לשינה . בימים אלו (כיום) אני מקבל את הטיפול הזה . אני ממשיך מעקב אצל הפסיכיאטר שלי בהלל יפה כשהמצב שלי לא מאוזן , מרגיש דיכאון , לא שקט ולא רגוע ,ויש גם מרכיבים חרדתיים ודכאוניים ואובססיביים , הפסיכיאטר כתב שהאבחנה שלי היא : Schizophrenia vs Schizoaffective Disorder ונתן לי את הטיפול הבא : Seroquel XR 600 mg \ ביום Modal 150 mg \ ביום Ambien CR 12.5 mg \ ביום לשינה Depalept Chrono לטיפול בהתפרצויות כעס \ זעם : להתחיל 500 מ"ג ולעלות ל 750 מ"ג ביום . להפסיק Viepax להתחיל Cipralex 10 מ"ג \ביום . להתחיל Clonex 0.5 מ"ג \ 2 פעמים ביום . אחרי הטיפול הזה ב 20 יום לא הרגשתי הטבה , ותחושת האי שקט הפנימי נמשכה (התחושה שהזכרתי למעלה) , כלומר עדיין מרגיש מצב דמוי אקטיזיה (חוסר מנוחה) , ואז חזרתי לרופא שלי למעקב בהלל יפה , הרופא כתב במכתב הביקור שאני סובל מהפרעה סכיזואפקטיבית באבחנה מבדלת עם סכיזופרניה . הוא כתב שישבתי בבדיקה ללא שום ביטוי של אי שקט פסיכומוטורי . ללא תכנים פסיכוטיים . הפסיכיאטר המליץ לי על הטיפול הבא שאני מקבל אותו עכשיו (כיום) : Seroquel XR 800 mg \ ביום Depalept Chrono 750 mg \ ביום להפסיק מודאל (modal) בטענה שלא עוזר לי , וגורם לי לתחושת האי שקט . להמשיך Viepax XR 300 mg ביום .(יש לציין שהפסקתי לקיחת viepax לפני כמעט חודשיים לאחר לקיחתו באופו ממושך למשך כמעט שנה וחצי , הפסקתי את viepax על דעת פסיכיאטר אחר שהתייעצתי איתו ונתן לי במקום viepax התרופה רסיטל שלקחתי אותה לתקופה של חודש ושבוע ולא עזרה לי בכלל , יש לציין שבאותה תקופה של החלפת ה viepax התחלתי להרגיש תחושת אי שקט פנימי קשה במיוחד (מצב דמוי אקטיזיה)) . לקחת Cipralex 10 מ"ג ביום . Clonex 0.5 mg \ 3 פעמים ביום . להתחיל Deralin 10 mg \ 2 פעמים ביום . להרגעת האי שקט . Ambien CR 12.5 mg לשינה . בימים אלו (כיום) אני מקבל את הטיפול הזה . לאחר חודש חזרתי עוד פעם למעקב אצל הפסיכיאטר שלי הוא כתב במכתב של הפגישה שהאבחנה שלי Schizophrenia F20.0 שכיזופרניה . הוא כתב שאני לא יציב מבחינה תרופתית וכל הזמן מתלונן על תחושות אי שקט . מרגיש כעסים ומתפרץ בזעם , ללא ביטוי פסיכוזה , ללא אובדנות . הפסיכיאטר המליץ לי : 1. להפסיק בהדרגה Viepax XR . 2. לעלות Cipralex עד 20 מ"ג\יום . 3. לעלות Deralin 10 מ"ג \ 3 ליום . 4. להמשיך Seroquel XR 800 mg \ ביום . 5. Depalept Chrono 1000 mg \ ביום . 6. להפסיק Ambien CR . 7. להתחיל Bondormine 0.25 מ"ג ביום לשינה . 8. להמשיך Clonex 0.5 מ"ג \ 3 ליום . היום אחרי 17 ימים מתאריך השינוי התרופתי האחרון (או מתאריך לקיחת הטיפול החדש עם השינוי האחרון) אין הטבה או שיפור במצבי הנפשי , להיפך יש התדרדרות במצבי הנפשי , אני מרגיש מדוכא ומתוסכל יותר מתמיד , לא אוכל , אין תיאבון , מרגיש כעס , כעוס , מרשל את עצמי את ההיגיינה שלי ואת המראה החיצוני , מתפרץ התפרציות כעס\זעם , משתולל , מקלל את ההורים ואת בני המשפחה שלי , זורק ושובר דברים וחפצים , לא מצליח לישון בלילה למרות שאני לוקח כדור שינה ואז אני ער בלילה וישן ביום , יום הפוך , סובל מהפרעת שינה כרונית , אין לי סדר יום , לא מתפקד , מעשן בשרשרת ושותה הרבה קפאין , עצבני יותר מתמיד , מרגיש תקוע בבוץ , מיואש , חסר תקווה , מרגיש חוסר אונים , מצב רוח רע וגרוע ביותר . פניתי באופן פרטי לדר חיים שם דוד שכתב בסיכום מחלה שאני סובל מהפרעה טורדנית כפייתית עם תובנה ירודה לחלק מהתכנים הטורדניים בצירוף הפרעת אישיות מאשכול A . יש לציין שכאשר התפרצה המחלה לפני האישפוז בביה"ח העמק בעפולה (לפני הטיפול בסרוקוול ואפקסור) יש לציין שההסתגרות המוחלטת שלי בבית נבעה מכך שאני לא רציתי לראות את השכנים שלי ואת הסביבה שבה אני חי ופשוט רציתי להתנתק מהסביבה הזאת לחלוטין (עבדתי אצל השכנים שלי והרגשתי שהתייחסו אלי באופן רע ע"י הערות שליליות שלהם בנוגע לעבודה שכללו גם צעקות וביקורת קשה ואני רגיש מאוד לזה) וגם סבלתי מחרדה ופחד לצאת מהבית . דר חיים שם דוד המליץ לי לנסות לערוך את השינויים הבאים בטיפול התרופתי : 1. להעלות מינון T. Seroquel 1000 mg/d 2. להפסיק את הטיפול ב Cipralex ולהתחיל טיפול ב T. Maronil SR 75 mg/d ולאחר שבועיים להעלות מינון ל 150 מ"ג . 3.להמשיך בטיפול ובמגמת העלאת מינון T. Lamictal 25 mg/d עד למינון של 200 מ"ג .(הפסקתי דפלפט) 4. T. Phenergan 25 mg כפול 3 ביום . T. Clonex 0.5 mg כפול 3 ביום . והפסקתי לקחת Deralin . יש לי שאלות : 1. מה האבחנה המדוייקת שלי , ואם היא הפרעה טורדנית כפייתית אז מה הסימנים של הפרעה זו במצבי כלומר מה התסמינים של הפרעה זו אצלי ? 2. התחלתי טיפול במרוניל (כבר 11 יום) ואני עדיין מרגיש דיכאון עמוק ומשתק ועצב אדיר וחוסר מנוחה ואי שקט פנימי קטלני וקיצוני , אני גם עדיין מרגיש כעס פנימי עמוק ומשתק , מה עושים , מה חוות דעת שלך ? 3. מה חוות דעת שלך לגבי המלצת הטיפול של דר חיים שם דוד ? 4. האם יש טיפול תרופתי דחוף שיביא להטבה\הקלה מיידית אפילו חלקית בנוגע לתחושת האי שקט ותחושת הדיכאון המשתק ? (למשל אוגמנטציה - טיפול עזר)? 5. איזה שינויים נוספים ניתן לעשות בטיפול התרופתי על מנת להביא להטבה ושיפור המצב והקלה ? 6. מה הסיבה לתחושת אי שקט פנימי וחוסר מנוחה ומה הטיפול לזה ? 7. האם טיפול בלמיקטל אמור למנוע התפרצויות כעס וזעם ?

שלום דודו, תודה על הפניה. השאלות הרבות והקשות שאתה מעלה מצריכות לדעתי הכרות קרובה וממושכת איתך. אני מציע שתפנה לפסיכיאטר, באזור מגוריך ובתהליך של מעקב, הכרות (עם בניית אמון) לאורך זמן, תגיע איתו לאבחנה והטיפול הנכונים.

שיהיה לי בריא. לא פלא שהוא הצטיין בהכול זה. אפילו בתיאור מצבו הנפשי וחייו הוא ניכנס לפרטי פרטים וכאלה דקויות שממש צריך להיות חכם בישביל לירשום הודעה כזו.

האם יש לך קליניקה פרטית , מה הכתובת , כמה עלות פגישה או ייעוץ טיפולי אצלך , מה מספר טלפון ?

משהו כמו 6-7 שנים נתן לי לדיסתימיה ציפרלקס.לקחתי את הכדור הזה משהו כמו 3 שבועות והספיק לי לכול החיים.

פעמים, אתה נישמע לי בחור מאוד מאוד נחמד. אתה נישמע בסדר גמור. אתה בטוח שהפסיכיאטר לא טעה בצורך לאשפזך? סטודנט ,איטליגנט, אז קצת יושב בבית אז מה..תדע לך אני ראיתי אנשים מסוכנים שגרים ליד הבית שלי ,אנשים כאלה צריך לאשפז ואני הולכת לדווח עליהם אצל הפסיכיאטר המחוזי. אני חושבת שהתנאי היחידי לאישפוז צריך להיות מסוכנות לסביבה. בן אדם שמסוכן לעצמו אז ניכה שישב בחברה ושיגמור את עצמו, אבל בן אדם שמסוכן לסובבים אותו כמו שיש לי כמה כאלה ליד הבית, אותם אני הולכת להכניס לבית משוגעים. מחר בבוקר אני הולכת לדווח לפסיכיאטר המחוזי על חולי הרוח המסוכנים לאנשים פה ולי ואני רוצה ליראות שלא יבואו עם האמבולנס של בית המשוגעים אברבנאל לקחת אותם לאישפוז. אני אף אתקשר למנהל בית חולים אברבנאל, חבר שלי, והוא יבוא אישית ליסחוב אותם מהבית שלהם לאמבולנס פרופסור מכובד יסחוב אותם לאמבולנס לדרכם החדשה. טפו...עליהם לירוק עליהם.

שמעתי על דבר כזה. מה יש דברים כאלה? אם באמת יש אז צריך לאשפז חצי מהסטודנטים באוניברסיטאות.יש הרבה סטודנטים אפסים שיושבים ומקבלים אפסים שם באוניברסיטה אולי ינקו ככה את האוניברסיטאות מהבררה/זבל שלא בא לילמוד אלא לשבת בקפיטריה ולאכול טוב, ולהנות מחיי חברה סטודנטיאלים. אני בימקומך הייתי אומרת לפסיכיאטר הזה שהחליט להשפז אותך ביגלל כישלון בכמה קורסים - "חמודי אני ניכשלתי בכמה קורסים אבל אתה ניכשלת בחיים אדוני המכובד." ככה הייתי מדברת אליו בחוצפה. איזו בושה לאשפז על כישלון בכמה קורסים ,תאמין לי בחיים שלי לא שמעתי על חיה כזו. אני חושבת שיש צורך לפקח גם על פסיכיאטרים בבתי חולים לחולי נפש שמאשפזים כניראה גם הרבה אנשים שלא לצורך. אולי אתן להם כמה אנשים שגרים לידי ובמיקרה הזה זה כן יהיה לצורך

שתהיה לי בריא אתה תמיד מעריך בדברים?

יהפוך להיות סכיזופרני? כי זה מה שקבעו לו, אחרי האישפוז השני שלו. זה לא שתי אבחנות שונות לחלוטין, שתי מחלות שונות עם שתי טיפולים שונים. סכיזואפקטיב הוא לא סכיזופרני רק השאלה אם סכיזופרני יכול להיות גם ביחד עם זה סכיזואפקטיב זו השאלה פה.

השכנים ?כי אם זה על השכנים אז לדעתי אתה נורמלי לחלוטין. זה טוב להוציא מידי פעם כעס על השכנה (דרך לפריקת כעסים). להוציא מחוץ לבית הבנת, את כול החרא מוציאים מחוץ לבית לא בבית.

למזניח את עצמך אני מניחה כן? טוב אני ממשיכה ליקרוא עדיין לא הגעתי לאישפוז השלישי בנצרת. אני חושבת לבינתיים שהפסיכיאטר שלך בקופת חולים היתרשל ולא טיפל בך כראוי ולכן אושפזת כול כך הרבה פעמים, ביגלל טיפולו הרשלני בך. אני לא חושבת שלאף בן אדם מגיע שיאשפזו אותו כול כך הרבה פעמים. אישפוז זה ניראה לי דבר הרסני לנפש. בימקום לצאת מחוזק מהבית משוגעים יוצאים מישם הרוסים. מה דעתך ד"ר? גבריאל ברקאי? אתה מסכים עימי?

שלי בבית נבעה מכך שאני לא רציתי לראות את השכנים שלי ואת הסביבה שבה אני חי ופשוט רציתי להתנתק מהסביבה הזאת לחלוטין " למה ,סליחה, שהשכנה שלך הכלבה לא תיסתגר בבית אה? וכך גם אנשים שגרים בסביבתך הקרובה וחושבים שאתה הוא זה שצריך להיסתגר בדלת אמותייך? אני בימקומך (הצעתי לך למצב זה אם גם היום זה כך) שתיתן לשכנה הכלבה שלך ולאנשים לידך להיסתגר בבתיהם. תגיד לה בפרוש לשכנה/שכנים/כמה שכנים תסגרו את החלונות שלכם בבית שלא תיראו ולא תישמעו אותי , תיסגרו את הדלתות שלא תיראו אותי נח לי בגינת הבית שלי או בגינה הציבורית מיתחת לבית (אינני יודעת אם אתה גר בבית פרטי או משותף כן) תגיפו חלונותיכם ודלתותיכם שלא תיראו את השכן שלכם שהיה כמה פעמים באישפוז הבנת אותי? שחק אותה אלק משוגע מבית המשוגעים...תאמין לי תמיד זה עובד, יפחדו מימך פחד מוות. אתה צריך ליצור אצלהם פחד כזה שיפחדו לצאת מהבית שלהם ואחרי שיפחדו לצאת מהבית שלהם אולי תעזור להם לעבור לסביבה אחרת בכול מיני דרכים. תגיד לשכנה "מאמי אולי תיפתחי קצת את החלונות והתריסים בבית (אחרי שתיראה שהיא סגרה אותם חודשים) צריך קצת לאוורר את הבית ,שיכנס קצת אוויר לבית שלך (ואולי גם לראות שלך ולמוח שלך).בקיצור זיין להם את הצורה מאמי.אחר כך רשמת ואני מצטטת- "(עבדתי אצל השכנים שלי והרגשתי שהתייחסו אלי באופן רע ע"י הערות שליליות שלהם בנוגע לעבודה שכללו גם צעקות וביקורת קשה ואני רגיש מאוד לזה) וגם סבלתי מחרדה ופחד לצאת מהבית . "במה בדיוק עבדת אצל השכנים? מה אתה הסנג'ר שלהם?אומרים לשכנה "גברתי הנאווה אני לא הסנג'ר שלך חפשי לך משרת אחר שיעבוד אצלך (בשיפוצים/תיקונים... מה שעבדת). אני לא מבינה למה ביכלל הסכמת לעבוד אצלה? מפחד מימנה? מה זה עוד צועקת עליך? בימקום שתגיד לך תודה על זה שאתה שכן נחמד שעוזר לה ועובד אצלה היא עוד צועקת? מה היא משוגעת? לא עובדים אצלה ביכלל. תלמד אצל שכנים לא עובדים שיקחו הנצלנים אנשי מיקצוע וישלמו כסף רב. אין עבודה בחינם. אני הייתי שוברת לה את כול הבית לכלבה .

מרוצה מהפסיכיאטר שלך בהילל יפה אולי תעבור לפסיכיאטר של הפורום הזה לד"ר גבריאל ברקאי. הוא יטפל בך יפה.