ביישנות: גורמים אפשריים, מצבים דומים ומאמרים

בהריון? הנה רשימת המאכלים שאסור לך לאכול

תקופת ההריון היא אחת מהתקופות החשובות והמרגשות בחייה של אישה, אך במהלכה יש מאכלים שמומלץ לוותר עליהם. על מה תיאלצי לוותר? הנה הרשימה האסורה  מכורות לסושי? ביצת עין היא החביתה האהוב עליכן? לצערנו, תצטרכו לוותר על כל הטוב הזה במהלך ההריון, וזאת כדי לשמור על בריאותו של העובר. תקופת ההריון מאופיינת בלא מעט מתח, עליות ומורדות. מצד אחד אתן חוות בחילות והקאות, הגוף משתנה וההורמונים משתוללים, ומצד שני אתן מגדלות בתוכן חיים חדשים – מה שהופך את תקופת ההריון למיוחדת וחשובה. בתוך כל החדש והשונה הזה, יש גם פעולות שמומלץ לנשים הרות לא לעשות, כמו הרמת משאות כבדים, צילומי שיניים וכן, כמה מצער - ויתור על מאכלים אהובים. מה אסור לכן לאכול? הנה הרשימה האסורה והסיבות: אילו חיידקים מסוכנים נמצאים במזון ומסוכנים בהריון? סלמונלה - סלמונלה הוא חיידק צואתי שעלול להתפתח במערכת העיכול של בני אדם וחיות. סלמונלה עלול להתפתח בביצים חיות ובבשר לא...
ללמוד עוד על ביישנות
חרדה חברתית: ביישנות או הפרעה?-תמונה

ילדכם מסמיק, מזיע או רועד בעיצומן של פעילויות חברתיות? יתכן...

מאת: ד"ר צופי...
03/11/2008
צבע הפחד: על הפרעות חרדה-תמונה

חוששים לדבר בחברה? מסדרים את הבית בכפייתיות? חשים בלבכם ללא...

מאת: אראלה...
20/09/2010
אמפתיה בהורות - על אמפתיה של הורים ושל ילדים-תמונה

"הבעיה העיקרית בחיים היא שאין אדם מסוגל לחוש את כאב השיניים...

מאת: חיים עמית,...
06/10/2005
הנזק האמיתי (והלא ידוע) של הקנאביס-תמונה

היה לכם יום קשה בעבודה? יצאתם לנקות את הראש - ומישהו מהחברה...

מאת: ד"ר יעקב...
16/09/2018

ביישנות: תשובות ממומחים וייעוץ אונליין

תשובות לשאלות

שלום, יצאתי כבר כמה פעמים עם בחור (סביבות 5-6 מפגשים), והבחור ממש מקסים! אבל הוא לא יוצר קשר עין.. הוא לא ביישן, ויש לו ביטחון עצמי ללא ספק.. אבל כשאנחנו מדברים הוא בקושי מסתכל לעברי.. אני לא יודעת אם זה מתוך ביישנות, או פחד, ולא נראה לי שזה נובע מתוך חוסר עניין.. אני מרגישה שאני צריכה להעלות את הנושא - אבל לא יודעת איך.. בטלפון? בהודעה? פנים מול פנים?

הי, ראשית אני מתנצל על העיכוב בתשובתי. אני בהחלט מבין מדוע חוסר בקשר עין יכול לעורר אי נוחות, תהיות, ובעיקר רצון שיהיה כזה. קשר עין בין בני אדם, ובמיוחד בין בני זוג, מבטא ואף מייצר אינטימיות. יחד עם זאת, לא הייתי שוכח את כל הדברים הטובים שאת מרגישה וחושבת עליו, ולכן בבואך לברר את העניין, חשוב שהעמדה תהיה בדיוק כזו - שואלת, מתענינית, חותרת להעמיק את ההיכרות איתו, ובוודאי לא עמדה שמבטאת תלונה, טרוניה או ניסיון לשנותו עכשיו ומיד. אם תצליחי לבוא מעמדה כזו, אז תוכלי פשוט להעלות את העניין בספונטניות בשיחה בינכם, ופשוט לומר ששמת לב לזה..ולשמוע קצת ממנו מה הוא אומר על זה. את מוזמנת לחזור ולשתף בתשובתו אם תרצי. בברכה, שחר ברשף טיפול וייעוץ 0545483333

גדלתי בתור ילד ביישן מאוד , חסר בטחון עצמי ומופנם ומסוגר בלי חיים חברתיים ורגיש מאוד , גדלתי בלי חברים (למעט בביה"ס היסודי) ועד היום אין לי חברים. כתלמיד בביה"ס הייתי מהמצטיינים בכיתה וסיימתי כיתה י"ב עם בגרות מלא (זכאי לבגרות) וציון פסיכומטרי גבוה ובהצטיינות . בתור תלמיד בביה"ס בשעות אחרי הצהריים הייתי מבלה כמעט רוב הזמן בבית בעיקר בללמוד ובהכנת שיעורי בית , הייתי לומד הרבה בבית , את שאר הזמן הייתי מבלה בצפייה בטלוויזיה ובמשחקי מחשב , בשעות אלו אחרי זמן ביה"ס הייתי ממעט לצאת מהבית אם בכלל (לא הייתי יוצא לבלות עם חברים) . גדלתי כבנאדם רגיש מאוד לדברים שנאמרים עליי והנוגעים בי , רגיש לתגובות ולפידבקים של אחרים , ואם הייתי מרגיש שנעלבתי או נפגעתי ממשהו הייתי מתנתק ממנו ומפסיק כל מגע איתו . אחרי סיום התיכון עשיתי הפסקה של שנה לפני האונברסיטה , בשנה הזאת עבדתי במפעל קטן בכפר . בשנה הזאת החלו להופיע אצלי סימפטומים של דיכאון והתחלתי להרגיש בדידות קטלנית וקשה גם רגשות שליליים ורגשות עצב , ,גם כעס פנימי על המצב שנקלעתי אליו (הדכדוך והבדידות) וכעס על ההורים בגלל שחשבתי שחינכו אותי בצורה לא טובה גם כעס על הסביבה שבה גדלתי כי חשבתי שהסביבה גרמה לי לחלות במחלת נפש בגלל הערות שליליות שהייתי מקבל מאנשים בסביבה הזאת (הערות על כך שאני בודד) , והתחלתי להסתגר בתוך הבית , בתוך החדר והתחלתי להתנתק מהסביבה שבה אני חי עד כדי הסתגרות מוחלטת בתוך הבית . בינתיים אחרי שנת ההפסקה (השבתון) שהייתה לי התחלתי לימודים באוניברסיטה כשאני נושא מטען נפשי כבד . במקביל ללימודים באונברסיטה התחלתי לפתח פחד לצאת מהבית ופחד מלפגוש אנשים , פחד חברתי ממצבים חברתיים ובמקביל לזה התחלתי לפתח הימנעות מוחלטת מלהימצא בחברת אנשים , נמנעתי ממצבים חברתיים והסתגרתי באופן מוחלט בתוך הבית והתחלתי לחשוב מחשבות שאומרות שכאשר אני הולך ברחוב האנשים מסתכלים עליי ולועגים לי , ושאינני מסוגל ללכת ברחוב , ושהרגליים שלי לא מסוגלות לשאת את הגוף שלי כך שאלך ברחוב , היו בראש שלי מחשבות שאומרות שאינני מסוגל לעמוד מול אנשים , אינני מסוגל להיות בחברת אנשים . בינתיים סיימתי שתי שנות לימודים באונברסיטה בהצלחה ונכשלתי בשנה השלישית בגלל המצוקה הנפשית שממנה אני סובל (ההסתגרות , ההימנעות , המחשבות , החרדה , הדיכאון , הפרעות שינה , הכעס , התפרצויות הכעס והזעם ). ואז אושפזתי בפעם הראשונה בביה"ח רמב"ם במחלקה פסיכיאטרית פתוחה ושם אובחנתי כסובל מהפרעה טורדנית-כפייתית OCD (חזרה באופן אובססיבי על פעולה מסוימת מספר פעמים כדי לוודא שהכל בסדר כמו למשל לוודא מספר פעמים שהדלת סגורה וגם מחשבות שמופיעות בראש באופן אובססיבי שאומרות למשל שהדלת לא סגורה ) , אובחנתי גם כסובל מחרדה חברתית והפרעת אישיות נמנעת ודיכאון שנקרא double dystemia depression והאבחנה הפסיכיאטרית הייתה : Schizoaffective Disorder סובל ממחלה בספקטרום השניידריאני עם מרכיב אפקטיבי. יצאתי מהאשפוז עם הטיפול הזה : Risperdal 4 mg \פעם ביום Lustral 150 mg \ פעם ביום Clonex 0.25 mg \ פעם ביום Dekinet 2 mg \ 3 פעמים ביום בהמשך באשפוז יום פסיכיאטרי ברמב"ם העלו לי את הלוסטרל (lustral) ל 300 מ"ג ביום והורידו את הריספירדאל (risperdal) ל 2 מ"ג ביום . בסך הכל יצאתי מהאשפוז מחוזק עם יותר בטחון עצמי והתחלתי לאט לאט לצאת לעולם אל מחוץ לבית . בהמשך הייתי במעקב אצל פסיכיאטרית שעשתה לי שינויים תרופתיים בתדירות גבוהה ובתוך זמן קצר , ובנתיים חזרתי לאוניברסיטה , אבל עוד פעם הייתה החמרה במצבי הנפשי ומצבי הנפשי התדרדר (הדרדר) ואז אושפזתי בפעם השנייה בביה"ח העמק בעפולה במחלקה פסיכיאטרית פתוחה בגלל הסיבות הבאות : כישלון בלימודים , הסתגרות מוחלטת בבית , הימנעות מוחלטת מלהיות בחברה מחוץ לבית , פחד לצאת מהבית , פחד מלפגוש אנשים , חרדה חברתית , ייאוש דיכאון ועצב , רגשות שליליים , התפרצויות כעס\זעם שכללו זריקת ושבירת חפצים וקילול ההורים והשם , מחשבות על כך שאינני יכול ללכת ברחוב בגלל שאנשים מסתכלים עליי ולועגים לי , הרגשתי לא שייך , אין לי כח ללכת ברחוב . שוחררתי מהאשפוז עם הטיפול הזה : Modal 50 mg \ 3 ביום Nocturno 7.5 mg \ 1 ביום Seroquel XR 300 mg \ 2 ביום Efexor XR 150 mg \ 1 ביום יצאתי מהאשפוז עם האבחנה Simple Schizophrenia . בסך הכל האשפוז בעמק עזר לי מאוד יצאתי משם מחוזק ועם בטחון עצמי , ועם רגשות חיוביים , ואופטימיות , ועם הרגשת רוגע ושמחה וגם נפטרתי כמעט לגמרי מהמחשבות שמגבילות אותי בנוגע ליציאה מהבית ושמגבילות אותי במישור החברתי והפכתי לבנאדם חופשי שיכול לצאת לאן שהוא רוצה , גם נפטרתי מהעצבנות ומהלחץ והמתח ומרגשות הכעס . אחרי האשפוז הזה הייתי בבית כמעט שנה וחצי . בזמן זה הייתי במעקב אצל פסיכיאטר במרפאה קהילתית בביה"ח הלל יפה בחדרה שעקב ירידה במצב הרוח הרופא העלה לי את האפקסור ל 300 מ"ג ביום . אחרי האשפוז בעמק בכמעט שנה וחצי חלה הדרדרות והחמרה במצבי הנפשי : דיכאון , ייאוש , עצב , כעס , התפרצויות כעס \ זעם , השתוללויות , זריקה ושבירת חפצים , תוקפנות\אלימות מילולית כלפי ההורים (חשבתי שההורים גרמו לי לחלות מחלת נפש על ידי כך שלא חינכו אותי בצורה נכונה) , גם היו הפרעות שינה , מעביר ימים ללא אוכל , מרשל את עצמי , היגיינה ירודה , כעס פנימי אדיר , הרגשת חוסר אונים . אז הגיע האשפוז השלישי בנצרת שבכלל לא עזר לי , אשפוז זה נמשך חודש ושם טופלתי בטגרטול cr 400 מ"ג ביום שנועד להרגעת התפרצויות כעס , וטופלתי בנוסף ב רסיטל 20 מ"ג\יום בנוסף המשכתי עם הסרוקוול xr 600 מ"ג\יום . האשפוז הזה לא עזר לי , להיפך הייתה החמרה במצבי הנפשי , והתחלתי להרגיש תחושת אי שקט פנימי נפשי, ולהרגיש חוסר מנוחה , כך שאינני מסוגל לשבת בנינוחות ולהתרכז בדבר (צפייה בטלוויזיה , קריאה , אינטרנט), הרגשתי מצב דמוי אקטיזיה , ואז הפסקתי את האשפוז על דעת עצמי וחזרתי להמשיך מעקב אצל הפסיכיאטר שלי בהלל יפה כשהמצב שלי לא מאוזן , מרגיש דיכאון , לא שקט ולא רגוע , הפסיכיאטר כתב שהאבחנה שלי היא : Schizophrenia vs Schizoaffective Disorder ונתן לי את הטיפול הבא : Seroquel XR 600 mg \ ביום Modal 150 mg \ ביום Ambien CR 12.5 mg \ ביום לשינה Depalept Chrono לטיפול בהתפרצויות כעס \ זעם : להתחיל 500 מ"ג ולעלות ל 750 מ"ג ביום . להפסיק Viepax להתחיל Clonex 0.5 מ"ג 2 פעמים ביום . אחרי הטיפול הזה ב 20 יום לא הרגשתי הטבה , ותחושת האי שקט הפנימי נמשכה (התחושה שהזכרתי למעלה) , כלומר עדיין מרגיש מצב דמוי אקטיזיה (חוסר מנוחה) , ואז חזרתי לרופא שלי למעקב בהלל יפה , הרופא כתב במכתב הביקור שאני סובל מהפרעה סכיזואפקטיבית באבחנה מבדלת עם סכיזופרניה . הוא כתב שישנו מרכיב אובססיבי בולט בתמונה , שמקבל ביטוי ברצון חוזר וטורדני לשנות את הטיפול ולפנות מחדש לכל מיני מקומות לצורך לשנות את הטיפול . הוא כתב שישבתי בבדיקה ללא שום ביטוי של אי שקט פסיכומוטורי . הפסיכיאטר המליץ לי על הטיפול הבא שאני מקבל אותו עכשיו (כיום) : Seroquel XR 800 mg \ ביום Depalept Chrono 750 mg \ ביום להפסיק מודאל (modal) בטענה שלא עוזר לי , וגורם לי לתחושת האי שקט . להמשיך Viepax XR 300 mg ביום . לקחת Cipralex 10 מ"ג ביום . Clonex 0.5 מ"ג \ 3 פעמים ביום . להתחיל Deralin 10 מ"ג \ 2 פעמים ביום . להרגעת האי שקט . Ambien CR 12.5 mg לשינה . בימים אלו (כיום) אני מקבל את הטיפול הזה . יש לי מספר שאלות : 1- חוות דעת על הטיפול התרופתי שאני מקבל עכשיו ואיך הטיפול הזה עשוי להועיל לי ? 2- האם יש צורך להעלות את מינון הדירלין ל 40 מ"ג 2 פעמים ביום כי אני עדיין מרגיש אי שקט ? 3- מה המטרה של השילוב של ה Viepax XR 300 mg עם ה Cipralex 10 mg ואיך זה עשוי להועיל לי ? 4- האם ה Depalept Chrono אמור למנוע את התפרצויות הכעס\זעם וכמה זמן צריך כדי שתורגש השפעתו במלואה ? 5- האם אפשר לקחת Seroquel XR 800 mg (כל המנה) בבת אחת בערב ? 6- האם Modal 150 mg ביום יכול לגרום לתחושת אי שקט ? 7- האם אני יכול לוותר על ה Modal ולהסתפק ב Seroquel כתרופה אנטי-פסיכוטית ? 8- חוות דעת על האבחנה הפסיכיאטרית שלי ? 9- חוות דעת על האבחנה הפסיכולוגית שלי ? 10- חוות דעת על טיפול פסיכיאטרי מומלץ ? 11- חוות דעת על טיפול פסיכולוגי מומלץ ? 12- חוות דעת על אפשרויות שיקום דרך ביטוח לאומי ו\או סל שיקום ?

1. הטיפול שאתה מקבל כולל טיפול אנטיפסיכוטי, מייצב מצב רוח, טיפול למחשבות הטורדניות, טיפול לתופעות לוואי, טיפול להשריית שינה. 2. בלי בדיקה פסיכיאטרית אין אפשרות להמליץ על טיפול תרופתי. 3. לפעמים אם הושג שיפור חלקי עם תרופה אחת לא עוברים לתרופה אחרת אלא מוסיפים תרופה. 4. דפלפט הינו מייצב מצב רוח, ויכול להביא לירידה בעצמות הרגשיות ולהפחית אימפולסיביות. ההשפעה מורגשת בדרך כלל תוך שבועיים מהגעה לרמת תרופה בדם יעילה. 5. כן. 6. כן, אם כי אתה נוטל מספר תרופות שיכולות לגרום לאי שקט. 7. כן, סרוקוול 800 מ"ג הוא מינון עם השפעה אנטיפסיכוטית. מודל 150 מ"ג אינו מינון שיש לו השפעה אנטיפסיכוטית משמעותית. 8. עברת מספר אשפוזים וטיפול מרפאתי במספר מרכזים לבריאות הנפש, והאבחנה שלך נשקלה ע"י מספר רב של רופאים עם ידע ממקור ראשון על מצבך הנפשי, לא נראה לי שאפשר לתת חוות דעת אחרת ומקריאת ההודעה. 9. אין אפשרות מהודעה לבצע אבחון פסיכולוגי. 10. בלי בדיקה אין אפשרות להמליץ על טיפול. 11. בלי בדיקה אין אפשרות להמליץ על טיפול. 12. יש אפשרויות שיקום רבות דרך סל שיקום, כדאי להתייעץ עם עו"ס במרפאה על כך.

בת 21.. אני לקראת ניתוח להסרת מקרואדנומה בבלוטת יותרת המוח... ואני מאוד מתביישת... כל הקטע של העירום בניתוח מביך אותי... מה ההגיון בזה? למה אני צריכה להוריד את כל הבגדים אם הניתוח דרך האף... זה מאוד לא נעים... סליחה על הילדותיות, ניתוח ראשון שלי... למה אני צריכה קטטר בגיל שלי? הדבר שהכי קשה לי זה החשיפה של הגוף בניתוח ואחריו... זה ניתוח שלוחצים עליי לעשות ואני פשוט מתביישת... יש לי דבוע הבא אק"ג שאפילו מזה אני מתביישת.... כמה אנשים יש בחדר ניתוח?

הנושאים שאת מעלה טעונים דיון עם המנתח המיועד כדי להתאים במידת האפשר את התרחיש לצרכיך. בברכה

שלום, תודה... ניסיתי לדבר עם המנתח והמרדים בטרום ניתוח והם לא כל כך התייחסו... אני מבינה שזה ניתוח מוח (למרות שזה דרך האף..) וחייב לעשות מה שצריך בשביל הבטיחות שלי ולמזער סיכונים... זה מה שאמרו לי.. אבל אני לא יודעת אם אני מסוגלת לעשות את זה... אני נורא מתביישת מקטטר ומהניתוח עצמו... אמרו לי שאת הקטטר מכניסים כשאני רדומה... אבל איך מוציאים? אני בחורה ביישנית... גם אני לא רוצה להיות בלי בגדים כשאני רדומה... מה הסיכונים אם אני לא אעשה את הניתוח? המקרואדנומה 12 סמ ויש לי קורטיזול גבוה (קושינג)...

ילד בן שנתיים וחצי לא משתתף בגן בשום פעילות. שנה שעברה היה במשפחתון של 5 ילדים ויצר קשרים יפים עם הילדים. השנה הולך לגן חדש של ילדים מפותחים ממנו ורובם גם גדולים ממנו, כ 20 ילדים בגן. הילד לא רוצה להשתתף בכלום. לדוגמה: בריכוז לכל הילדים נותנים אביזר (מקלות לתיפוף לדוגמה) , לא מוכן לקחת את האביזר. לא רוצה לצייר או ליצור (בבבית אוהב יצירה). לא משחק עם ילדים אחרים. יושב בצד ולא רוצה לעשות שום דבר. צמוד לבקבוק שלו (שהוא תמיד הנחמה שלו). הוא לא בוכה בפרידות, ובבית נשאר ילד שמח. יש לציין שגם בסיטואציות אחרות, לא בגן, ניתן לראות שהוא נרתע מקבוצות גדולות ומהמולה. למשל בגינת שעשועים, אם יש ילדים אחרים על המגלשה, הוא לא רוצה ללכת בטענה "שיש שם ילדים". מה כדאי לעשות? חשבתי להעביר אותו לגן אחר בו הוא יהיה בין הגדולים. אבל הגן הזה יהיה רק לשנה, כי הוא רק עד גיל 3.

הי רחל, כדאי לפעול בשני מישורים, ראשית להמשיך ולסייע לו להסתגל לגן מבית. למשל לשלוח אותו עם חפצים שנוסכים בו ביטחון, להישאר איתו קצת יותר זמן בבוקר, אולי לקצר קצת את הימים, לקבוע מפגשים עם ילדים מהגן אחה"צ בבית וכיוב'. שנית, על הצוות לפעול גם כן כדי להגביר את הנוכחות שלו בגן באופן שתואם את צרכיו. לשם כך הייתי מכניסה לתמונה גם את הפסיכולוגית של הגן כדי לחשוב על תכנית פעולה בגן. לא הייתי מעבירה אותו גן כ"כ מהר אלא אם כן את חושבת שהצוות בגן אינו מספיק מיומן כדי לסייע לבנך לצלוח את המעבר. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים ומבוגרים 0523873044

הילדה שלי בת שנתיים עוד שבועיים עברה לקבוצה של גדולים 25 ילדים חוץ מעוד 3 ילדים כולם חדשים , בדיוק במצב זהה, ואני לא יודעת איזה פתרונות עוד להציעה לגננת חוץ ממה שכבר ציינת , היא יושבת יום שלם בגן על הכיסא ולא מוכנה לשתף פעולה חשוב לציין היא הכי קטנה בגן מבחינת גיל ומשקל, בבית לא השתנה כלום מבחינת התנהגות צוחקת משחקת לבד וביחד, ישנה מצוין. לא יודעת אם לתת לזה זמן וכמה זה נכון (מקסימום) או שכדאי להעביר למסגרת יותר אינטימית ? תודה רבה מראש על התשובה (אמא מודאגת)