לא עומדת בזה יותר !

אני כותבת את ההודעה שלי מתוך ייאוש , אז אנא קבלו אותי בהבנה , ואם יש לכן מילות עידוד , אשמח לקבלן : עברתי כריתה מלאה ועכשיו מקבלת כימו , ואקבל גם הקרנות. אבל הגעתי למצב של ייאוש. כל הזמן אני סובלת מתופעה "תורנית" זו או אחרת : - כאבים בפה / גרוד נוראי בגוף/ כאבים של לאחר ניתוח / לשמור על היד . אני כמו שבר כלי , מרכיבה את עצמי בחלקים בבוקר : ללבוש ולהוריד פאה / לשים ולהסיר תותבת בשד . אני מרגישה כמו בת 70 ואני רק בת 30 . בלי מחזור , בלי שד , בלי אפשרות ללדת לפחות עוד שנתיים. כל הזמן ללכת לרופאים , לקבל זריקות ,לחכות לתוצאות . כמה אפשר ???? פשוט נמאס לי !! אני מרגישה סוג ג' . כמה אפשר לסבול ??? ואף אחד לא מבטיח לי שזה לא יחזור... אני יודעת שיהיו כאן בנות שיכעסו עלי אבל ... לא תמיד נראה לי משתלם. אני כל הזמן מקנאה בבריאים . להם אין את הצרות האלו. הלואי ולא היה לי סרטן ! . המיואשת.

שלום לך אני יודעת שזה קשה, ההרגשה אחרי הטיפולים, הפאה המחורבנת, החזה שאיננו, בדיקות הדם, הורידים שכואבים. אבל את צריכה לזכור שזה זמני!!!!! זו שנה קשה אחת ודי!!!!!! אחרי השנה הזו, המחלה המחורבנת הזו לא תחזור- תכניסי לך לראש שזה כדי שתוכלי ללדת ילדים עוד שנתיים ולגדל אותם עד לשיבה טובה. תסתכלי על השנה הזו כמו מצביא קר רוח. לוח זמנים, טבלת טיפולים, טבלת יאוש, זה מעודד לראות איך הזמן טס מהר. עוד טיפול עבר- למחוק מהטבלה, עוד שבוע עבר, עוד חודש ואת אחרי הכל. תחגגי כל שלב שסיימת בטיפולים. המטרה מקדשת את הכל!!!! , את צריכה להסתכל על חצי הכוס המלאה!!!! ומהרע להוציא את הטוב. טפחי את עצמך, עשי פן לפאה, התאפרי, קני בגדים חדשים, תתחילי לצאת ולבלות. עשי דברים שלא היה לך זמן לעשות בשבילך. העסיקי את עצמך. מהמחלה הזו תצאי רק מחושלת. מקווה שהתקופה תעבור לך מהר המון בריאות רונית

אני רוצה להקדים ולאמר שנכנסתי לפורום כעת על מנת לקטר על כך שהשיער שלי מתחיל לנשור, ונראה לי שהיום אחר הצהריים אני מגלחת אותו. כשקראתי את פנייתך הרגשתי שאני מוכרחה להגיב, ולהגיד לך מ ה - פ ת א ו ם ? קודם כל, עדיין לא הגיע סוף העולם! את מוכרחה להאמין שיהיה בסדר, מכיוון שאחרת כל זה לא שווה!! ישנן מחלות שאין להן תרופה! ולך יש מזור. הילדים שתלדי בעוד שלש שנים יקבלו אמא שיודעת להעריך את החיים, ואת הבריאות, ואת תשרי עליהם בטחון ושמחת חיים. תנסי לחשוב שזהו מצב זמני. אמנם מתסכל ונראה ללא סוף, אבל זמני. אל תחשבי על "כל מה שיש עלי לעבור" תתמקדי רק בשלב הנוכחי, או בשלב המתקרב. מחר יש לך ביקורת אצל רופא? תתמקדי רק בזה. ותשמחי כאשר תשמעי מהרופא בשורות טובות. את בטיפול והדברים ילכו וישתפרו. אם את מעוניינת את יכולה להיעזר בטיפולים אלטרנטיביים. הוכח כי הם בעלי תרומה הן לגוף והן לנפש. אני מטופלת בתוספי מזון שנקבעו על ידי רוקחת שהיא גם הומאופטית. אינני יודעת היכן את מתגוררת, אבל אם את מאיזור המרכז אני אוכל להמליץ לך עליה בחום. אני מקווה שתתחזקי, ותתמקדי בכך שצפויה לך החלמה, ואז זה יגיע מהר משיכולת לדמיין. בהצלחה

למיואשת שלום כשקראתי את הפניה שלך חשבתי שזו אשתי בזמן הטיפולים את לא לבד כול מי שעברה את המסלול בדיוק מרגישה כך רונית צודקת הכול זמני אף אחד לא אמר שזה יחזור לדעתי את יותר בטוחה מנשים אחרות שלא נבדקות מזמן אשתי עובדת בחברת ביטוח ופעם רופא שהרצה באותו נושא אמר לנוכחים שהוא היה מקבל לביטוח נשים שעברו את המחלה ונבדקות המון לעומת נשים שלא נבדקות בכלל גם חלילה שזה יחזור זה יהיה תחת פיקוח ותדעי מיידית ותעצרי את זה מיידית היום המילה סרטן היא לא מוות כמו שהיה לפני הרבה שנים היום יש טיפולים מתקדמים וטובים מאוד אני מציע לשנות גישה כול המחלה הזו זה עניין של גישה גישה של אופטמיות וללמוד לחיות עם הפחד ולא לתת לפחד להוביל אשתי עברה בדיוק את המסלול הזה לפני פחות משנתיים ואני אומר לה במקום הגרוע שהיינו לא נוכל להיות שוב אני מציע לך לשפוך בפורם הזה מדי פעם את המצוקות והמחשבות חיים

כשהייתי בתחילת התהליך, דברתי עם נשים שחוו את הסרטן הארור הזה וניסיתי ללמוד מהן על המחלה וכיצד עוברים את זה. כולן, ללא יוצא מהכלל, הדגישו בפני שהסרטן שינה משמעותית את חייהן. הן למדו להעריך דברים שלא שמו לב אליהם בעבר והיו אף ששינו את חייהן וכיום הן יותר מפרגנות לעצמן ומוצאות זמן לעצמן, למשפחה ולחברים. נכון שבסיטואציה בה את נמצאת זה לא ממש משכנע, אבל את חייבת לחפש את הטוב בכל דבר. הסרטן לא תופס אף אחת מוכנה וההלם הוא עצום ומפתה להרים ידיים. אסור לנו לתת לסרטן לנצח, יש מסביבנו רופאים מצויינים שדואגים לטיפולים הטובים ביותר (הידועים, כמובן) וכמובן - את תכתיבי את קצב ההחלמה ע"י אמונה שתבריאי והרבה חוסן נפשי, אותו תוכלי לשאוב מנשים שעוברות או עברו את מסכת הייסורים הזו. וכמובן - לדבר ולקטר על-מנת להוציא הכל. הרבה בריאות, אפרת

יקירה, עד לפני שנה הייתי באותו מקום שאת נמצאת. תופעות לוואי איומות, אשפוזים תכופים, בכי, ייאוש וחרדה. זה שלב קשה שאת נמצאת בו היום, אבל אני החלטתי להאמין שהוא יעבור ואח"כ יהיה יותר טוב. לאחר ניתוח הכריתה שעברתי לא יכולתי לסבול את המראה שלי אבל לאט לאט למדתי לקבל את עצמי כך. היום אני מסתובבת בבית ללא פרוטזה ואפילו שוכחת ממנה עד שכמעט יצאתי מהבית בלעדיה. גם לגבי השיער שנשר, רצתי מראש לקנות את הפיאה הכי יקרה שמצאתי מכיוון "שאף אחד לא יראה אותי בלי שיער", ולאחר תקופת מה גיליתי שזה לא כל כך נוח, ובמילא מי שמכיר אותי יודע שאני חולה, ויותר נוח לי להסתובב קרחת. וחברה חכמה אמרה לי בזמן הטיפולים: תבכי, תצעקי, תישברי ותשקעי למטה, אל תנסי להיות "חזקה" (מה זה בדיוק להיות חזקה, להתנהג כאילו חלית בשפעת?..) אז יש את החלק הפיזי הקשה בזמן הטיפולים וזה יעבור ואת תתאוששי ותתחזקי. ויש את החרדות שנשארתי אתם, עד שיום אחד הבנתי שאו שהם ישלטו בי או שאני אשלוט בהם. ואם אני רוצה לחיות חיים נורמליים אז כדאי שזו תהיה האפשרות השנייה. בעניין הייאוש - הבנתי שזה מותרות בשבילי. אני לא מאפשרת לזה לקחת מקום בחיי כי אני נלחמת. אז להישבר - כן, להרים ידיים - לא ולא. ניצחון שלך הוא ניצחון של כל אחת ואחת מאיתנו.

למיואשת שלום רב פניתך מרגשת מאד ונאמרת מעומק ליבך. מוצא חן בעיני שאת מיטבה לבטא את רגשותיך האמיתיים בצורה חופשית וישירה. ייאוש : וכי מדוע נגזר עלי לסבול? , תיסכול: עקב תופעות לוואי מציקות, חוסר וודאות: לגבי עתידך, דימוי עצמי נמוך: את מרגישה סוג ג' (בלי שיער, בלי שד....) כעס על הבריאים וקנאה כלפי הבריאים: מדוע אני חולה והם לא. את חוששת שיכעסו עליך.... שאת בכיינית...או מטרידה את הפורום... אז תדעי שמותר לך להרגיש את הרגשות הללו.....זה נורמלי ......... חשוב מאד בעיני לבטא רגשות ואת הרגשות הקשים במיוחד ללא חשש. מותר לך להיות נודניקית !!!!! חלק מהחששות שלך נובעים מהדימוי החמור שיש למחלת הסרטן. ואני מאמין שאם תסמכי על עצמך ועל היכולת שלך להבריא ותמקדי את כוחות הגוף והנפש שעומדים לרשותך לכיוון של הבראה, תוכלי להרגיש שאת שולטת בהמחלה ולא ניכנעת למחלה. אני מאחל לך הרבה בריאות החלמה מהירה ושתוכלי להגשים את כל תוכניותיך.... יוסי הכתובת שלי [email protected]

יש לך את כל הסיבות להיות כועסת ומיואשת, אבל תנסי לחשוב חיובית ותראי שיש לך גם סיבות להמשיך ולהיאבק, לשרוד ולחיות ! תקראי את המאמר המצ"ב - מקווה שיעודד אותך ובמידת הצורך אולי כדאי שתפני לפסיכולוג רפואי. (כדאי להעתיק למעבד תמלילים). תהיי בריאה וחזקה ! פסיכולוגיה רפואית - "כשהנפש פוגשת בגוף" על הקשר שבין מאפיינים פסיכולוגיים למצבי בריאות וחולי מושגי יסוד, תיאוריות ומחקרים מקצוע הפסיכולוגיה הרפואית מעוגן בחוק בישראל החל ממאי שנת 2002. חוק הפסיכולוגים רואה בפסיכולוג רפואי תחום עצמאי ויחודי עם מסלול הסמכה. פסיכולוג קליני רשאי לטפל בחולה בספקטרום נרחב של נושאים. פסיכולוג רפואי מתמקד בבעיות רפואיות (מחלה פיזית), ואם הוא מגלה שמדובר בבעיה נפשית, החולה יופנה לפסיכיאטר או פסיכולוג קליני. יש אנשים סובלים אשר לא יעיזו ללכת לפסיכיאטר ויעדיפו את הפסיכולוג, אך יש אנשים אחרים אשר יעדיפו את הפסיכיאטר כדי לקבל טיפול תרופתי. פסיכולוגיה רפואית היא אסכולה בפסיכולוגיה המטפלת באנשים הסובלים ממצוקה גופנית (כאבים או תפקוד לקוי) בהקשר פסיכולוגי-נפשי. הפסיכולוג הרפואי נפגש עם חולים על ערש דווי או סובלים ממחלה גופנית כלשהי, כאשר כל אדם הסובל ממשבר גופני יכול להיעזר בפסיכולוג הרפואי : אדם חרד לפני ניתוח, אדם שנפגע בפיגוע, אדם שנפגע בתאונה ועוד. מצב של לחץ נפשי (Stress, דחק) מחליש את המערכת החיסונית, והחולשה עלולה לגרום למחלות. כל תהליך של מחלה מלווה בתחושה של אובדן ("הגוף שלי בגד בי") מודע או לא-מודע. חולה שרגלו נכרתה סובל מתחושת אבל על אובדן רגלו ובוכה, ומדובר בחולי סוכרת רבים המאושפזים בהתקף קשה ומתעוררים עם רגל שנקטעה כדי להציל את חייהם. הרופא חש שהוא הציל את החולה, אך החולה מצוי בתחושה של אובדן. מצב של טראומה גורם למחלות גופניות : אדם חרד או אדם שחוק מרגיש רע נפשית וגם גופנית. חייל הסובל מהלם קרב (PTSD = הפרעת דחק פוסט טראומטית) נחשב פעם לבטלן ופחדן, אך היום ברור שמדובר באדם הסובל מהפרעת דחק. החוקרים הוכיחו שיש מאפיינים פסיכולוגיים הגורמים לחסינות או לפגיעות הגוף ממחלות. הקשר בין פסיכולוגיה לרפואה תפס תאוצה בעשרות השנים האחרונות בגלל נסיבות החיים, מודעות ופתיחות רבה יותר. מדע הרפואה השתנה והרופא ה"חם" של פעם נעלם. הרפואה הפכה מאוד ספציפית (מומחה לכף רגל, מומחה לעיניים, מומחה לקיבה ועוד), ולאנשים רבים יש אכזבה קשה מהרופא החדש של העידן הטכנולוגי. הרופא חש מצוקה רבה, ורבים מהרופאים לומדים פסיכולוגיה רפואית כדי לשפר את הקשר שלהם עם החולים. לאחר מלחמת העולם השניה גם הפסיכולוגיה עברה מהפך משמעותי. חברות ביטוח רפואי בארה"ב יזמו מחקר לאיתור גישה פסיכולוגית יעילה כדי לחסוך בעלויות טיפול. בעקבות מחקר זה התבצע מעבר מגישת הטיפול הפרוידאנית הארוכה לגישת טיפול קצרה משמעותית על בסיס גישת סקינר. המודל הרפואי של הרפואה הקלאסית בוחן בעיה/תקלה על ידי חיפוש סיבות למחלה, כאשר המטרה היא לאבחן ולספק טיפול מתקן לבעיה. המודל מניח שאם הבעיה היא פיזית אזי גם הסיבה היא פיזית (הפרדה מוחלטת בין גוף ונפש), והרופא נחשב למתקן מחלות כאשר החולה צריך לציית לו ,גישה של "תעשה מה שאומרים לך". הרופא במודל הרפואי מתמחה בחקר הסיבות ושיטות לתיקון ללא קשר נפשי עם החולה או עם משפחתו. ניוטון הפיזיקאי יצר את המודל הרפואי הקלאסי. על פי מודל זה אם לא ניתן לאבחן אצל אדם מחלה הוא נחשב לבריא. המודל הביו-פסיכי-חברתי (ביולוגי-נפשי-סוציאלי) מתייחס לכל האספקטים הקשורים לחיי האדם הסובל מבעיה רפואית כלשהי. המודל רואה בשלושת האספקטים שלמות של מרכיבים המשפיעים זה על זה. המודל מורכב מאוד ומקיף נושאים רבים בחייו של האדם : נפש האדם והקשר שלו עם הסביבה החברתית. במודל הזה מתייחסים לגורמי סיכון. מחקרים רבים הצליחו לאתר את גורמי הסיכון למחלות כמו מחלות לב : מין, השמנה, עישון, תזונה, גנטיקה (תורשה), פעילות גופנית, לחץ נפשי, גיל. התמודדות עם גורמי סיכון אלו מאפשרת למנוע מחלה, ובמצבים מסוימים הגורמים מעודדים מחלה. חלק מהגורמים כמו : מין וגיל לא ניתנים לשינוי ולשליטה. בשנות ה- 60 רופאי לב (קרדיולוגים) הצליחו להגדיר אנשים מ"טיפוס A" הנמצאים בדרגת סיכון גבוהה לחלות במחלת לב, ואשר מאופיינים בתכונות וההתנהגויות הבאות : חיים בלחץ תמידי, תחרותיים, "מכורים" לעבודה, "דורכים על גוויות", לוקחים את העבודה אל החופש, עוינים תמידית ("כעסנים"). הם לא יודעים מה לעשות עם הכעס, ולכן הם מתפרצים בזעם על אנשים אחרים. לאנשים אלו צריך לסייע וללמדם איך להתמודד עם הכעס. מדובר בדרך כלל באנשים אשר מגיעים למשרות בכירות בארגונים. על פי מודל זה יש הרבה מאוד סיבות במימדים שונים הגורמים למחלה בעקבות היחלשות של מערכת החיסון של הגוף. מודל תורת המערכות מחלק את עולם האדם לאוסף של מערכות ,כאשר כל המערכות חשובות ,וחייב להיות איזון ביניהן כדי שהאדם ישאר בריא. המערכות כוללות מגוון רחב של מרכיבים : תאי האדם, איבריו, גופו, משפחתו, החברה והמדינה בה הוא חי. הפסיכולוג הרפואי צריך לקבל מידע על מגוון מערכות האדם הפגוע כדי לטפל בו ביעילות. אדם פגוע טראומה (דוגמה : פיגוע חבלני) שהוא גם אב שכול חשוף יותר לפגיעה גופנית מאדם שלא חווה בעיות קשות בעברו. מקור המודל הוא בתורת המערכות במדע הביולוגיה. הפסיכולוג מתמקד בעיקר בחקר הנפש, להלן מספר דוגמאות : 1. קב"ן (קצין בריאות נפש בצבא) אמור להתמודד מדי יום עם עשרות בחורים צעירים המאיימים להתאבד אם לא ישוחררו מתפקידם הנוכחי. 2. משרד לאיתור כוח אדם מתבקש לאתר עבור משרד הביטחון אנשים אמינים ביותר, אשר ישארו נאמנים למדינה גם בתנאים קשים. 3. רופא בבית חולים קורא לפסיכולוג רפואי כדי שיסייע לו לטפל בחולה היסטרית, שצריכה לעבור ניתוח קשה בזמן הקרוב ביותר. בכל אחד מהמקרים שהוצגו הפסיכולוג צריך להתמודד עם שלושה נושאים עיקריים : 1. אבחנה מבדלת – זיהוי בעיה – מה זה ? הפסיכולוג צריך להגיד על כל חייל האם יש לו נטייה להתאבדות או שהוא מתחזה. במשרד כוח האדם הפסיכולוג צריך לדעת מהו יושר ,ואם יש תכונות אישיות ליושר. תכונת אישיות יציבה לאורך זמן = מופנם או מוחצן עקביים לאורך זמן. הוא צריך גם לדעת מה לבחון ואיך לבחון. הפסיכולוג בבית החולים צריך לבדוק אם החולה אכן היסטרית כדברי הרופא, או שמדובר בחולה מודאגת אשר לא זוכה ליחס ולתשובות מהרופא המטפל בה. 2. ניבוי – ציפייה לעתיד – איך יתפתח ? הפסיכולוג צריך לנסות ולתת תשובות על מצבו הצפוי של חולה בעתיד. לזוג שנולד ילד עם מום מולד קשה יש תחושת אבל, והם מבקשים לדעת מה יהיה עם הילד בעתיד ואיך הוא יתפקד. 3. טיפול / שינוי המצב הנפשי – תמיכה, התמודדות, יעוץ, עידוד, ליווי, הדרכה הפסיכולוג אמור להתמודד עם שאלות קשות : איך מטפלים ? איך עוזרים לאדם לרפא ולשקם את עצמו ? איך עושים זאת ? פרויד דיבר על טיפול בדיבור כאשר רופאים בוינה טיפלו בחולים בעלוקות, ולכן הם נידו אותו והתייחסו אליו בלעג רב. האדם לא אוהב להשתנות – אנשים צמודים להרגלים שלהם גם אם הם סובלים, ולכן קשה לערוך שינוי פסיכולוגי. קימת גם בעיה למדוד הצלחה של טיפול נפשי ,מכיוון שאין מדדים ברורים להצלחה. הקשר שבין תכונות אישיותיות לבין בריאות גופנית החוקרים מכנים את תופעת השתקפות מועקה נפשית בתהליך פיזי המתרחש בגוף בשם : סומטיזציה – הפיכת תהליך נפשי לתהליך גופני. הקשר בין הגוף והנפש הדוק ביותר, ולכן סבורים שתחושת תקווה אצל החולה מסייעת מאוד להחלמה. יש מחקרים המוכיחים את הקשר בין ריפוי חולי סרטן לבין הרצון העז שלהם להחלים. הגוף משדר מסרים המשקפים את אשר מתרחש בנפשו של אדם : דלקת, פריחה בעור, כאבים ועוד. להלן מספר מושגים נפוצים החשובים להבנת הקשר בין הגוף והנפש : היסטריה מונח שטבע זיגמונד פרויד וקישר אותו להתנהגות פרועה של נשים ומקורה בבעיה נפשית. ההתנהגות מלווה בדרך כלל בשיתוק של הגפיים או בעיוורון ללא סיבה פיזית. פרויד שימש כרופא עצבים וטען שניתן לטפל בכל מחלה באמצעות הדיבור. הוא החל לטפל בנערה בת 15 בשם ברטה (זכתה לכינוי : "אנה או") אשר סבלה משיתוק בידה הימנית, אך הרופאים לא איתרו בעיה פיזית-עצבית ונואשו מהטיפול בה. פרויד חקר את הבחורה ובעיקר את הרקע הנפשי שלה, את האזור הלא-מודע במוחה, מה שמניע את האדם. הוא טען שיש שני דחפים המניעים את האדם באשר הוא : מין ותוקפנות. בעיני פרויד מיניות היא יצר החיים : התשוקה לחיות, תשוקה ללמוד, תשוקה להרוויח כסף, תשוקה ליצור, תשוקה מינית ותשוקות רבות נוספות. הוא טען שלאדם במצב של דיכאון אין אנרגיה, אין יצר חיים. יצר התוקפנות בעיני פרויד קשור ליצר המוות, דחף להרס עצמי, אשמה עצמית, נידוי, פגיעה באחר. הבחורה המשותקת אשר הגיעה אל פרויד סעדה את אביה הגוסס ממחלת עגבת. היא טיפלה במסירות רבה באביה, ויום אחד קיבלה לפתע את השיתוק אשר מנע ממנה את היכולת להמשיך ולטפל בו. בחורה רגילה בווינה בגילה חושבת על פנטזיות מיניות – יצר החיים בשיא גדולתו בגיל 15 ("הורמונים משתוללים"). בפועל בחיי היום יום הבחורה עסקה במוות, בטיפול באב גוסס וכל הקושי הנפשי והפיזי הכרוך בעבודה זו. פרויד טען שהקונפליקט הפנימי אשר התרחש במתח שבין שני היצרים שהציפו את הבחורה תועל החוצה כבעיה גופנית : שיתוק ביד. יש אנשים אשר אצלם הקונפליקט מתפרץ בערוץ הנפשי על ידי דיכאון קשה, אך אצל המטופלת של פרויד הקונפליקט תועל לכיוון גופני : השיתוק ביד מנע ממנה מלטפל באב הגוסס למרות שפיזית לא סבלה מכלום – זו מהות המושג : היסטריה. אנשים רבים חשים תחושת כאב עז בחזה כאשר הם מצויים בתחושה של מועקה נפשית קשה, סימפטום פיזי שמקורו נפשי ללא סימן חולני בגוף. במצב של היסטריה אין אפשרות לזהות מחלה ,כל הבדיקות תהיינה תקינות. הפרעות אכילה (אנורקסיה, בולימיה) הן סוג מסוים של היסטריה בעולם המודרני. מחלה פסיכוסומטית מדובר במחלה שבאה לידי ביטוי בסימנים פיזיים/אורגניים ומקורה במועקה נפשית : יש לדוגמה גרד או פריחה בעור – ניתן במקרה זה לאבחן מחלה פיזית. פראנס אלכסנדר, רופא ,המציא את המונח הזה בשנת 1950. הוא טען שצריכים להתקיים באדם 3 מרכיבים כדי שתפרוץ מחלה פסיכוסומטית : - ליקוי פיזי/תורשתי = פגיעות יתר מולדת, לדוגמה : אולקוס על רקע תורשתי או אסטמה. - פרופיל פסיכולוגי טיפוסי = אדם כועס "השומר הכל בפנים" נוטה למחלה פסיכוסומטית. - מניע/גורם חברתי = מחלה פסיכוסומטית תתפרץ אם שני הגורמים הקודמים קיימים ובנוסף מתרחש אירוע חברתי המאיץ את התהליך כמו : לחץ הגיוס לצבא. הטיפול בחולה הפסיכוסומטי צריך להתמקד בלחצים החברתיים (שחרור מהצבא) כדי להתמודד עם המחלה, מכיוון ששני הגורמים האחרים הם אישיים ולא ברי שליטה או שינוי. דוגמאות : תינוק מוזנח אשר לא מקבל יחס אוהב מאימו (דיכאון לאחר לידה), עלול לפתח מחלה גופנית (חום, כאבים, קוצר נשימה ועוד). גבר שהתגרש וגם פוטר מעבודתו וכולו מוצף בכעסים עלול לקבל התקף לב. במקרים רבים הפרעה של העור (גרדת, פריחה, פצעים, סדקים) מקורה במועקה נפשית. העור משמש כהגנה על כל הגוף מפני פגעים חיצוניים ופנימיים, והוא שומר על איזון הגוף כפי שהאגו שומר על האיזון הנפשי. פיגמנטציה בעור יכולה להעיד על פגיעה בכבד, התרגשות גורמת להסמקה – עור מתאדם. עור "נושם" ומפריש זיעה, והוא גם איבר חישה (מכה כואבת, ליטוף מהנה). בעור יש תאי חישה רגישים המשדרים מידע אל המוח על כל פגיעה. העור מתקשר גם לדברים פיזיים ורגשיים בעברו של האדם (הכאה בילדות). עור צעיר ועור זקן משקפים את מהלך החיים של האדם. העור הוא מעין מעטפת המפרידה בין החוץ והפנים ומהווה מסננת לגירויים דו-סיטריים מהחוץ ומבפנים. תחושות של פחד, תשוקה, שמחה, מבוכה, באים לידי ביטוי בצורות שונות על העור : אדמומיות, עור סומר, עור דלקתי ועוד. מרכיבי הנפש אליבא דה פרויד : איד, אגו וסופר-אגו קשורים ל- 3 שכבות בעור : איד = החלק הבסיסי ,הלא-מודע, הסתמי. מכיל את עולם היצרים ,הדחפים, אין מותר, אין אסור, "חומר גלם", מטען נפשי בסיסי (מיניות ותוקפנות) – אנרגיה חזקה. אגו (האני) = תפקידו להגן, לבלום ולתעל את האיד למטרות חיוביות. חלקו מולד וחלקו נרכש על ידי החינוך מגיל הינקות : "תעשה פיפי בשירותים", "תתאפק עכשיו". סופר-אגו (האני העליון) = כולל את המטען החברתי של האדם – חוקים, נורמות, איסורים. הסופר-אגו בונה את המוסר והמצפון ,קביעת מותר ואסור, ותלוי בחברה ,תרבות והנורמות אליהן חשוף האדם ורצונות האדם באשר לעתידו. רובו וכמעט כולו נרכש. פסיכופט יכול לרצוח ללא נקיפות מצפון וללא חרטה : אין לו סופר-אגו, ולכן הוא גם מוגדר כלא-שפוי. פרויד טען שהמחלות התחילו בשל הגבלת האיד עם הופעת התרבות ואיסוריה : אסור להרוג, אסור לאנוס, אסור לגנוב, אסור לבצע גילוי עריות ועוד. תהליך הסובלימציה ("התקה") על פי פרויד נועד לאפשר לשחרר את הדחפים בדרך חיובית: ציור (ואן גוך), מוסיקה (מוצארט), כירורגיה (שחרור תוקפנות רבה), קצב ועוד. הבריאות הנפשית תלויה בגמישות של שלושת השכבות שתוארו בדומה לגמישות העור. אדם קשוח ומסוגר מאוד נחשב כחסר אישיות, ללא אגו. לאדם חלש אופי יש בעיה באגו שלו : עושה כל דבר שאומרים לו ,"חסר חוט שדרה". הסומטיזציה של העור מרמזת על חולשה באגו. חיזוק נפשי של האגו יפתור את הבעיות בעור, ורופאים אכן מדווחים על בעיות עור קשות שנעלמות אצל חולים מאושפזים ברגע שהם חוזרים אל ביתם ונרגעים. מצבי דחק (STRESS) והשפעתם על מצבי בריאות וחולי הגוף מסמל את המתרחש במערכת הנפשית על ידי סימפטומים פיזיים (התקף אסטמה, פריחה בגוף). התמודדות עם הבעיה הנפשית המטרידה מנוחתו של אדם תפתור את הבעיה הפיזית – את המחלה הנראית לעין. כוחות האגו מאפשרים להתמודד עם קשיים בחיים. אדם מאוד חלש יתקשה להתמודד עם מחלה קשה, טראומה או משבר. במשבר פסיכוטי אין הערכה של המציאות, וכל גירוי יכול לזעזע את האדם החולה, הוא שומע קולות מפחידים : אישפוז במצב כזה יכול להרגיע את האדם. האגו מבצע גם שליטה וויסות הדחפים של האדם, והוויסות קשור גם לדימוי העצמי. יום אחד אדם מקבל משוב חיובי ולמחרת הוא עלול לקבל משוב שלילי. אדם שלא מסוגל לווסת את המשובים היום יומיים הללו עלול לשקוע בדיכאונות ובתחושת כישלון, או להימצא בהתרוממות רוח קיצונית. החלק הלא-מודע קשור גם כן לאגו, והוא מסייע להתמודדות עם משברים, מה שמכונה : מנגנוני הגנה (מונח שטבע פרויד). יש אנשים המושפעים מלחץ פנימי גדול מאוד ונתקפים בחרדה ,ומי שיש לו מנגנוני הגנה חלשים עלול להימצא בחרדה מתמדת, מה שעלול לפגוע קשות בבריאותו. הלחצים מתועלים אל מחוץ לגוף באמצעות חלומות : כל אדם בריא חולם בלילה, אך במרבית הזמן לא זוכר את החלומות שחלם. ההומור הוא אמצעי נוסף וחשוב לשיחרור לחצים. להלן סקירה קצרה של מנגנוני ההגנה העיקריים המגנים על האדם במצבי דחק : הכחשה -"לא שומע", "לא רואה", "לא מרגיש". האדם עצמו לא חש שיש לו בעיה, התעלמות ממצוקה וממחלה. זהו מצב מסוכן אם חולה מתעלם מדיאגנוזה המסכנת את חייו. אדם אדיש מתמיד בהכחשה. השלכה - המדינה אשמה, הבוס אשם, הבחורה אשמה. העברת הבעיה אל מישהו אחר, אין איום. יתכן מצב של האשמת מישהו אחר כאמצעי להרגעה/הגנה. רציונליזציה – שימוש בשכל האדם מנסה לפתור כל בעיה באמצעות ההיגיון, ומנסה לענות על שאלות מהסוג : למה זה לא מפחיד מה שקורה במציאות ? דוגמה : בחורה שננטשה על ידי אהוב ליבה מסבירה לעצמה ולסובבים אותה עד כמה הגבר כלל לא התאים לה… סובלימציה – "העתקה", המרה (אין תרגום עברי מדויק…) מנגנון הגנה יעיל ביותר וגם חיובי. מתיחסים לדחף כפי שהוא, מתעלים אותו מחוץ לגוף אבל בצורה מקובלת חברתית. דחף תוקפני חזק אצל אלוף איגרוף עובר סובלימציה להתעסקות בספורט והפיכתו לספורטאי מצטיין. דחף של אלימות יכול לעבור סובלימציה ולהפוך את האדם לרופא כירורג. מנגנוני ההגנה הם מולדים , פועלים אוטומטית ושומרים על שפיות האדם. מנגנוני הגנה קיצוניים מעוותים את המציאות של האדם : הוא מתעלם מטעויות וכישלונות באופן קבוע ,איבוד הרגש המוביל לתחושת ריקנות. פרויד טען שכל אדם נולד תוקפני, ולכן ללא מנגנוני הגנה התוקפנות פורצת לרחוב : חברה אלימה ותוקפנית. לחץ, דחק (stress) משפיעים מאוד ולרעה על בריאותו של האדם. מצב של לחץ נפשי רצוף מחליש את הגוף (החלשת מערכת החיסון), יכול לגרום להופעת מחלה או התפרצות מחודשת של מחלה כרונית קשה. רוב האנשים לא מתמודדים היטב עם מצבי לחץ בשל בלבול בהבנת המצבים השונים : לחץ, חרדה, שחיקה, משבר. ההרגשה בגוף ובנפש בכל אחד ממצבים אלו דומה מאוד, למרות שנדרשת התמודדות שונה עם כל אחד מהם. ההבדל הוא בגורם לבעיה : חרדה מקור החרדה הוא בעולם הפנימי. המקור למצב של חרדה לא ברור לאדם החרד, ופרויד ראה בחרדה קונפליקט פנימי לא-מודע ללא קשר לאירוע ספציפי. מכיוון שמקור החרדה הוא לא-מודע, קשה לאדם להתמודד לבדו איתה. אנשים יכולים לחוש קושי בנשימה, לחצים בחזה, זיעה קרה, דופק מואץ – תופעות פיזיות ללא אבחון רפואי. לחץ (Stress) לחץ קשור לאירוע ברור בחיי האדם. דוגמה : אדם שפוטר נתקף במצב של לחץ כתוצאה ממצב של פיטורים. שחיקה מדובר בלחץ מתמשך (כרוני) הנובע מאירוע בחייו של האדם. דוגמה : טיפול בילד אוטיסט גורם להורים שחיקה כתוצאה מלחץ מתמשך. לחץ גדול ומתמשך במקום העבודה יכול לגרום לשחיקה. יש שחיקה גם בחיי האהבה והזוגיות. משבר פרוצדורה רפואית מכאיבה, תאונה וכל מצב מכאיב גורמים ל- Stress. גורם הלחץ במקרה זה הוא פיסיולוגי. אנשים רגילים לחיות בלחץ ,מה שגורם בוודאות לפגיעה במערכת החיסונית, והדבר הוכח במחקרים בהם זוהו הורמונים (Stress Hormones) המופרשים במצב לחץ ומחלישים את הגוף. התוצאה היא עליה בשיעור המחלות בחברה המודרנית כולה. חשיפה לאירועים טראומטיים (פיגוע, אבל) היא גורם נוסף לפגיעה קשה במערכת החיסונית של האדם. תחושת לחץ היא סוביקטיבית לחלוטין, ולכן אסור לשפוט אדם על מצוקתו ("עזוב שטויות, אין לך בכלל סיבה להילחץ"). הדרך שבה אדם תופס ומתיחס לאירועים הסובבים אותו משפיע על מידת הלחץ הנפשי בו הוא מצוי. הידיעה והמודעות מסייעים לאדם להתמודד עם מצב של לחץ. כל מצב או אירוע ,לא בהכרח איום אמיתי, המשפיעים על שלמותו הנפשית והפיזית - יוצר מצב של לחץ בגוף. דוגמאות : פגיעה מילולית באדם (העלבה), השפלה של הבוס, הבעל או הרופא – כל אלו גורמים ללחץ אצל מושא הפגיעה. יש אנשים המפרשים אירועים יחסית קלים כאיום נורא הרודף אותם כל היום, והאדם צריך ללמוד לשלוט על עצמו, להחליש או לבטל את האיום כדי להתמודד בהצלחה עם מצב הלחץ. כאשר קיים איום ,המוח דן באפשרויות ההתמודדות ובהערכה שניונית האדם מעריך את יכולתו להתמודד עם האיום : ככל שהפער בין האיום לבין יכולת ההתמודדות גדול יותר, כך הלחץ יהיה גדול יותר. אי אפשר לבטל לחץ של אדם ("אל תדאג, הכל יהיה בסדר"), מכיוון שפרשנותו שלו הסוביקטיבית גורמת לו לחוש איום פנימי משמעותי. הטיפול הפסיכולוגי צריך להתמקד בהקטנת הפער, ובדרך זו יחלש הלחץ. חשוב לשפר את ההערכה של האדם על היכולת שלו להתמודד עם האיום. במקרים מסוימים,תלוי באופיו של האדם, הענקת אינפורמציה יכולה להרגיע אותו, כאשר הדרך בה מועברת אינפורמציה היא חשובה ביותר. רופא המסביר לחולה סרטן את כל תהליך הטיפול הצפוי לו, את תופעות הלוואי ויכולות ההתגברות על המחלה יכול לעודד ולהרגיע חולה הנתון בחרדה מהצפוי לו. קיימים הבדלים אישיים בין אנשים בכל מה שקשור למידע ורצון לדעת. יש אנשים אשר יקדישו את כל זמנם לאיסוף מידע על הנושא המאיים עליהם, אך יש גם אנשים המעדיפים לא לדעת : "אל תספר לי יותר…", "לא רוצה לשמוע, תספר לבן שלי". יש גם כאלו שבשלב ראשון לא ירצו לקבל כל מידע, ומאוחר יותר יבקשו את המידע. הרופא ו/או הפסיכולוג חייבים להכיר מעט את אופיו של האדם בטרם יספרו או יעלימו ממנו מידע חשוב. מידע יכול להפחית חרדה ולחץ לאלו המעונינים לקבלו. יש ילדים שלא יודעים ללמוד, ולכן הם מאוד לחוצים לפני בחינות וגם נכשלים. הטיפול במקרה זה צריך להיות הדרכתי. אם המטפל ילמד אותם כיצד ללמוד לבחינה, הלחץ והחרדה יעלמו כלא היו. לאחר שיפור ההערכה שלו באמצעות העברת מידע, צריך לסייע לאדם הלחוץ לשפר את דרכי ההתמודדות שלו : ככל שיעמוד לרשותו מבחר של סגנונות התמודדות גדול יותר, כך יכולת ההתמודדות שלו עם לחץ תהיה טובה יותר. יש שני סוגי טכניקות התמודדות עם לחצים : ישירות ועקיפות, ואדם יכול גם להשתמש בשתי הטכניקות בו זמנית להשגת יעילות מירבית בהתאם למורכבות המקרה. טכניקות ישירות מתמקדות בגורם הלחץ, ותפקידן להחליש או לבטל אותו. דוגמה : אם אדם נתון במצוקה כלכלית, לקיחת הלוואה או בקשת העלאה בשכר יכולים לבטל את גורם הלחץ ואת המצוקה שלו. האדם סובל כתוצאה ממחסור בכסף, ולכן ההתמקדות הישירה בגורם : הכסף, יכולה להביא לביטול הלחץ. טכניקה ישירה מזהה בעיה ומנסה לפתור אותה ישירות. טכניקות ישירות הן הטכניקות הנפוצות ביותר, הן חשובות אך לא היחידות – לא כל דבר צריך לפתור בצורה ישירה. התמודדות עם איום ישיר חייב להיות ישיר בעיקר כאשר מדובר באיום על החיים. אדם המטייל בג'ונגל ונתקל לפתע בנמר לא יכול לנקוט בטכניקת התמודדות עקיפה. הוא חייב להילחם או לברוח. חייל בקרב חייב להגיב בירי ישיר על האויב. טכניקות עקיפות יעילות מאוד, תלוי בגורם הלחץ ובמוכנותו של האדם להשתמש בהן. טכניקות אלו לא מתמקדות כלל בגורם הלחץ אלא מתמקדות בתגובת האדם : המטרה היא להרגיע את הגוף. דוגמה : אישה מאוד לחוצה וסובלת מיחס משפיל של הבוס שלה מגיעה לטיפול מכיוון שהתחילה לסבול מהקאות ללא אבחנה רפואית על מחלה כלשהי. בשיחה עם הפסיכולוג היא מספרת על מצוקתה, ואומרת שניסתה לדבר איתו מספר פעמים וגם ניסתה דרך אנשים אחרים להשפיע על התנהגותו – ניסתה לחנך אותו, שימוש בטכניקת התמודדות ישירה שמטרתה להחליש את גורם הלחץ. הבוס כמובן לא שינה את התנהגותו והמצוקה של האישה החריפה. המטפל צריך במקרה זה להסביר למטופלת שהיא חיבת להיות חכמה, ולנקוט בטכניקה עקיפה כדי להפחית את הלחץ הגורם לה לחרדה ובא לידי ביטוי פיסי בהקאות. טכניקות להרפית הגוף יכולות מאוד לסייע : דיקור סיני, שיאצו, מדיטציה, ריצה, דמיון מודרך ושיטות נוספות שמקורן בארצות המזרח הרחוק. רוב האנשים, כולל רופאים רבים, לא מכירים ולא מודעים לטכניקות ההרפיה - אלו נפוצות מאוד בסין וביפן אצל ילדים וגם מבוגרים. יום לימודים או יום עבודה בסין או ביפן נפתחים בתירגולי שיאצו או מדיטציה כדי להתחיל את היום באווירה רגועה. נטילת תרופות הרגעה היא דרך נוספת ונפוצה של התמודדות עקיפה עם לחץ, ויש אנשים המעדיפים ליטול תרופה במקום לפנות לפסיכולוג ולדבר על המצוקה. לאנשים מסוימים יש תגובות מאוחרות למצבי לחץ. חיצונית הם נראים מאוד רגועים, ואפילו מכעיסים את הסביבה על תגובתם השלווה והאדישה, אך הדחקת הלחץ יוצרת תגובה הבאה לידי ביטוי מאוחר יותר בתופעות כמו : לחץ דם גבוה, אולקוס, טחורים ועוד. דוגמה : אישה מטיחה בבעלה : "הרופא אומר שלילד יש סרטן ואתה קורא ספר באדישות", כאשר האב מטפל בבנו במסירות כמוה, אך לא מביע כלפי חוץ את הלחץ שלו. המטפל במקרה זה צריך להסביר לאישה שאנשים שונים זה מזה במחשבותיהם ובתגובות שלהם למצבי לחץ. קבלת השונה תאפשר לאישה להפחית את הלחץ והכעס שהיא חשה אל בעלה. המתחים בין בני זוג יכולים להתפתח כאשר האישה מעדיפה התמודדות ישירה ואילו הבעל מעדיף התמודדות עקיפה או ההיפך, וכל אחד מנסה לכפות את דעתו על בן הזוג האחר. שני בני הזוג יכולים לעזור פיסית אך ההבדלים יהיו בדרך כלל בהיבט הרגשי / נפשי. חשוב לא לשפוט את האדם, מכיוון שלא כולם זהים ולא כולם חייבים להגיב באותה דרך. גורמי לחץ יכולים להיות פיסיים או נפשיים, ולשניהם השפעה קשה על האדם : איום על שלמות פיסית ונפשית. גורמי לחץ פסיכולוגיים נפוצים יכולים להיות גם כתוצאה מאירועים שמחים כמו : נישואים, גירושים, החלפת מקום עבודה, וכל שינוי במצבו של אדם. ילד מנודה בגן או בכיתה (חוסר שייכות, דחייה) גורמים ללחץ רב ודורשים התיחסות. ההגירה היא גורם לחץ נפוץ מאוד בישראל, למרות שמדובר בתהליך חיובי שנועד לשפר את חייהם של העולים החדשים. יש הבדלים בין אישיים (אינדיבידואליים) בין אנשים בכל מה שקשור ללחץ והתמודדות עם לחץ : - הבדלים גנטיים יש אנשים הנכנסים ללחץ בקלות, ויש אנשים המסוגלים להתמודד ולבטל לחץ בקלות. - הבדלים פסיכולוגיים התנסות מוקדמת עם לחץ או גורם לחץ ספציפי יכולה לנבא התמודדות דומה בעתיד, ועל כך מבוססת האימרה : "ילד צמר גפן לא יוכל להתמודד עם בעיות בחיים", ולכן בדור תש"ח ניסו לחשל את הילדים כבר בגיל צעיר, כדי שיהיו מוכנים לשרות הקרבי בעתיד. - הבדלים קוגנטיביים החוקרים מבחינים בשני סוגים של אנשים : אלו המכונים Sensitizers ,ואחרים המכונים Repressers (אין תרגום ברור לעברית של מונחים אלו). במצב חשיפה לגורם לחץ אדם מהסוג הראשון מנסה להתקרב לגורם המאיים, להכיר אותו כמה שיותר טוב, לדוגמה : אם שמספרים לה על איבחון לוקמיה אצל הילד שלה, תבקש מידע מפורט על כל מה שצפוי בהמשך, ותרצה לראות את חדר הטיפולים ואפילו חולים אחרים. לאנשים מסוג זה ריבוי מידע יסייע בהפחתת הלחץ, והם ירצו קירבה מירבית אל חולים אחרים ולמחלה, ובדרך זו הם מרגיעים את עצמם. הם אלו הזקוקים לקבוצת תמיכה. אנשים מהסוג השני לא רוצים לדעת דבר על הגורם המאיים. אב מסוג זה שמספרים לו על גילוי לוקמיה אצל בנו יכול להגיב במשפט : "איזה סרטן מה סרטן, יש לו שפעת…". אנשים מהסוג השני זקוקים לזמן לעכל את הנושא, להתרחק בהתחלה מהגורם המאיים, ומידע רב יפגע בהם. אדם כזה יראה בתחילה אדיש ומדחיק, אך הוא יחזור ויתמודד עם גורם הלחץ. חשוב לזכור שהכל סובייקטיבי ותלוי בתפיסה האישית של האדם. לכל אדם יש דרכי התמודדות משלו, והאדם המתמודד (תפיסת הגורם המאיים) הוא זה המסוגל להעריך כיצד יוכל להגיב לאיום הבא. כל אדם צריך לשאול את עצמו : "איך התמודדתי עם לחצים ומשברים דומים בעבר ?" וכן " האם מידע רב עזר לי אז או לא ?". לרוב האנשים יש שכחה בכל מה שקשור לדברים קשים מעברם (איך אישה תלד שוב אם לא תשכח את ייסורי הלידה הקודמת…). יש אנשים שטכניקות ישירות עוזרות להם, ויש כאלו אשר יבחרו בטכניקות עקיפות ואלו יעזרו להם מאוד : אלו האחרונים יעדיפו לצאת לטיול בחו"ל כאשר יבשרו להם על מחלה קשה. יש אנשים (גברים או נשים) שמאוד אוהבים לדבר על מה שמטריד אותם עם כל מי שרק מוכן להקשיב. אחרים יעדיפו להתבודד בתוך עצמם. במקרים רבים ההתמודדות עם משבר בעבר מסייעת להתמודד עם לחץ בעתיד. בדרך זו אדם יכול להבין גם מה חסר לו, ולאמץ טכניקות אחרות כדי להתמודד כיאות. אין עדיפות לסוג זה או אחר של אנשים, וכל אחד מתמודד בהתאם לאישיות שלו. הכנה לניתוח, לצבא וללידה צריכה להיות תמיד מדורגת ובשילוב עם טכניקות שונות להפחתת לחצים כדי להצליח בתהליך. לחץ, משבר וטראומה מצב של לחץ (Stress) מוביל למשבר, ומשבר יכול להסתיים בפגיעה פוסט טראומטית (PTSD), שהיא הפרעה נפשית הדורשת טיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי. דוגמה : חולים מסוימים שעברו צינתור לב דיווחו על פגיעה פוסט טראומטית עקב כך, ונאלצו לקבל טיפול נפשי. נשים חשו כאילו פלשו לגופן ובעיקר לאיברי מינן (הצינתור נעשה על ידי החדרת צינור שבקצהו מלמה זעירה דרך עורק המפשעה). כדי שאירוע מלחיץ יוגדר כאירוע טראומטי הגורם לפגיעה פוסט טראומטית חייבים להתקיים התנאים כדלקמן : - אדם נחשף או התעמת עם אירוע אשר מבחינתו היה בו איום למוות או איום לשלמות הפיזית שלו או של אנשים אחרים (עד למה שקרה למישהו אחר). "אני לא יכולה לחיות בלעדיך" היא אמירה המשקפת פגיעה בשלמות חייו של אדם. - תגובת האדם לאירוע כללה פחד עז ,חוסר אונים ואימה. החוקרים זיהו מספר סוגים של תגובות אפשריות למצב טראומטי : "הצפה" של הטראומה אדם חש שהאירוע פולש לתוכו שוב ושוב בניגוד לרצונו. אדם נזכר שוב ושוב בצורה מטרידה באירוע כולל דימויים ,מחשבות ותחושות. דוגמה : הדלקת נר באירוע שמחה עלולה להזכיר לפגוע "הלם קרב" את הטנק הבוער בקרב ממנו הצליח לצאת בחיים. בעקבות מלחמת יום הכיפורים היו הרבה חיילים פגועי "הלם קרב" שטופלו בתרופות פסיכיאטריות לא מתאימות ,והוגדרו מאוחר יותר כנפגעי פוסט טראומה. החברה האיצה בהם לחזור לחיים הרגילים, ראו בהם עצלנים, בטלנים ,חלשים, כפויי טובה וכינו אותם בכינויי גנאי ("אתה לא מתבייש, לך לעבוד, אתה ניצלת בעוד שחבריך מתו…"). יחס החברה וגם הסגל הרפואי לפגועים אלו החמירה את מצבם ,ורבים לא הצליחו לחזור לתפקוד נורמלי, וסבלו מסיוטים ופגיעות שונות במוח. הימנעות מהטראומה (הדחקה) אנשים המגיבים בהימנעות נוקטים בגישה של "אסור לדבר על הטראומה". אדם נמנע מכל דבר שיכול להזכיר לו את הטראומה ונכנס לקהות חושים כללית, ירידה בחשק, סיוטים, ירידה ברצון לחיות (דיכאון) ואף לא מסוגל לעבוד. אדם זה יראה כלפי חוץ מאוד שקט, אך הוא בעצם חדל לתפקד חברתית. הוא יעדיף לחיות לגמרי לבד, ללא משפחה וללא קשר עם איש – "אף אחד לא מסוגל להבין אותי". יש המכנים עצמם "עלובי החיים". דוגמה : בחורה שנאנסה יכולה לסרב בתוקף ללכת ולדווח במשטרה, וחשוב לכבד את בחירתה על מנת שתוכל להחזיר לה את השליטה על גופה. תגובה של עוררות יתר תגובת עוררות יתר גורמת לאדם להיות במצב של חוסר שקט תמידי, קושי להירדם, התפרצויות זעם, דריכות כלפי כל דבר מאיים מבחינתם. אדם כזה יתקשה מאוד לתפקד במסגרת חברתית כלשהי : משפחה או עבודה. אדם חש את השפעת הטראומה בכל ערוצי התקשורת שלו עם עצמו או עם הסביבה. אדם פגוע טראומה יגיב כל הזמן על רעש בלתי צפוי או פתאומי. בניגוד לאדם רגיל, שאולי יגיב בקפיצה בתגובה לרעש פתאומי בפעם ראשונה אך לא יגיב לרעשים חוזרים, הרי שנפגע טראומה יחזור ויגיב בקפיצה על כל רעש פתאומי חוזר. מכאן הניחו שהטראומה גרמה לפגיעה כלשהי במנגנון תפקוד מוחי. נפגעים רבים מדווחים על תחושת "אשמת הניצול" כאשר הם אומרים : "איך אני יכול להרגיש טוב כאשר מישהו אחר נהרג, ואילו אני נשארתי בחיים. מדוע בעצם דווקא אני ניצלתי ?". גם המטפלים בנפגעי טראומה עלולים לחוש מדי פעם תחושות של אשמה וכעס במהלך הטיפול. אדם הסובל מאחת התגובות או יותר שתוארו לפחות חודש ללא דעיכה, יאובחן כנפגע פוסט טראומטי הזקוק לטיפול. אדם הסובל מספר חודשים יוגדר כסובל בצורה חריפה. אדם הסובל מהאירוע הטראומטי יותר מ- 3 חודשים יוגדר כפגוע כרוני. יתכן גם מצב שאצל נפגע מסוים תהיה התפרצות של הפגיעה מספר חודשים לאחר התרחשות האירוע הטראומטי. הגדרות אלו חשובות לצורך קבלת גימלת קיום מביטוח לאומי. החוקרים חלוקים ביניהם על הגדרת נפגעי הטראומה והמניעים לכך שרק חלק קטן מהנוכחים באירוע הטראומטי אכן נפגעים בצורה נפשית קשה (פחות מ- 10 אחוז), כאשר רוב האנשים שלא נפגעו פיזית מצליחים תוך זמן קצר לחזור לחיים רגילים. יש חוקרים הטוענים שנפגע פוסט טראומטי סבל מבעיה נפשית קודם לכן - אפילו מהילדות, והאירוע הטראומטי רק גרם להתפרצות האירוע הישן : גישה קיצונית ולא מקובלת. אריק שליו, חוקר ידוע, טוען שאירוע טראומטי פוגע פיזית במנגנון במוח, פגיעה שלא ניתנת לריפוי. הטיפול העיקרי בנפגע טראומה מתמקד בהעצמת הנפגע : חיזוק נפשי על ידי החזרת השליטה שלו על חייו. צריך לתת לו לבצע את רצונו כל עוד הוא לא מסכן את עצמו או אחרים. פסיכולוגיה רפואית אצל ילדים ילד מתעורר בבוקר ומתלונן על כאבי בטן ללא סימנים נלווים כמו : הקאות או שילשולים, והכאב עובר מעצמו במהלך היום אך חוזר שוב בבוקר שלמחרת. תופעה דומה היא תלונה של ילד על כאבי ראש החוזרים מדי יום ללא תופעות נלוות. ההורים המודאגים פונים מיד לרופא הילדים, אך כל הבדיקות חיוביות ללא ממצא חריג, אך הילד ממשיך לסבול. התשובה, בחלק גדול מהמקרים מתגלית כאשר מנהלים שיחות עם הילד ומשפחתו. אז מתברר שמקור הכאב הוא בלחץ נפשי, מרכיב פסיכולוגי ובא לידי ביטוי במישור הפיזי. הילד הנתון בלחצים נפשיים מבטא אותם באמצעות תופעות גופניות, וזו הדרך בה בוחר הגוף לשדר אותות מצוקה של הנפש. במחקרים שנערכו בארה"ב התברר שכ- 10 עד 20 אחוז מהביקורים אצל רופאי ילדים הם על רקע פסיכוסומטי. במקרים רבים מתברר שהילדים המתלוננים מצויים במצב של מתח וסטרס. סטרס שמקורו בבית הספר, בבית או במקום אחר בסביבתם החברתית. בנות מתלוננות יותר אך גם בנים סובלים, ומדובר בתחושת כאב אמיתית ולא בהמצאה של הילד. הכאב יכול להופיע בחזה, בראש, בבטן ובמקומות נוספים בגוף. הילדים גם מתלוננים על קשיי נשימה, חוסר אוויר ללא ממצא על ליקוי כלשהו בריאות או במערכת הנשימה של המתלונן. כאשר הילד נרגע נפשית נעלמים גם כל הכאבים. הילד קולט שבאמצעות שיעול הוא מושך תשומת לב של הוריו, והוא יכול לאמץ שיעול כרוני כשיטה לקבלת תשומת לב. סימן סטרס נוסף אצל ילדים הוא תכיפות במתן שתן, כאשר הבעיה לא קימת כלל בשעות השינה בלילה. גם במקרה זה מקור הבעיה הוא בסטרס נפשי. כאבי הבטן והראש שכיחים דווקא בשעות הבוקר, לפני היציאה לבית הספר ומקורם בחרדה המכונה "פוביית בית הספר". אם הילד זוכה ללעג או לאלימות מצד ילדים אחרים ומתבייש לספר על כך, הוא מפתח חרדה שיכולה לפרוץ החוצה באמצעות אותם כאבים בשעות הבוקר. החרדה יכולה להיות גם על רקע מריבות קשות בין ההורים בבית. כאב הבטן הוא למעשה סימפטום המבטא דאגה להורים. הילד הסובל זקוק לסיוע נפשי ואולי גם לתרופות הרגעה, וחשוב להימנע מלהילחץ או לזלזל בילד – התנהגות שלילית כלפיו רק תחמיר את הבעיה. ילדי עולים חדשים סובלים מלחצים נפשיים בשל קשיי הקליטה בישראל, והם מתלוננים על מגוון סימפטומים פיזיים שהם תולדה מתחושת הסטרס. עולם הילדים כיום הוא עולם לחוץ וגם כל העולם הסובב אותם הוא עולם לחוץ : לחצים ביטחוניים ,כלכליים, חברתיים ומשפחתיים. הורים מגיעים מבוהלים לרופא מחשש שיש לו גידול בראש, ומאוחר יותר מתברר שכאב הראש מקורו בלחץ נפשי. ההורים שוכחים שגם הם עצמם מתלוננים לפעמים במשפטים כמו : "מתפוצץ לי הראש מכיוון שרבתי עם הבוס שלי". הרופא הביורוקרט ,זה המומחה בכתיבת מרשמים, ירשום לילד תרופה להקלת כאבים וישלח אותו למגוון רחב של בדיקות. הרופא האמיתי ינסה לדובב את הילד, כדי להבין אם הוא נתון בלחץ נפשי כלשהו. צריך להסביר לילד שהכאבים קשורים לגורם מתח כלשהו בחייו, וילדים אכן נרגעים וגם נרפאים מכאבם ללא טיפול רפואי נוסף. צריך לתת לילד אקמול להרגעה זמנית, ולהמשיך בשגרת חיים מבלי להתיחס כלל לכאב. לעיתים יש צורך בטיפול נפשי מתמשך בעיקר אם התלונות על כאב נמשכות זמן רב והפכו לכרוניות. ילד בגיל הרך מתקשה לבטא רגשות, ולכן מחלות פסיכוסומטיות נפוצות אצל ילדים יותר מאשר אצל מבוגרים. פסיכוסומטיקה משמעותה : קשר בין גוף (סומה) לנפש (פסיכה). מחקרים מוכיחים שאנשים הסובלים מחרדות וממצוקה נפשית קשה נפגעים במערכת החיסונית שלהם, ועלולים אף לחלות במחלות קשות שמקורן בבעיה נפשית. תגובה קיצונית יכולה להתבטא בשיתוק ביד כביטוי לכעס רב ולרצון להרביץ. הטיפול הוא באמצעות שיחות והרגעה בדיבור (טיפול פסיכותרפויטי), וניתן ללוות אותו בתרגילי הרפיה ,דמיון מודרך והיפנוזה, שמגבירה את המודעות. בילדים קטנים הטיפול מלווה במשחק באמצעות ציורים, בובות וצעצועים. לעיתים יש צורך להוסיף תרופות נגד חרדות ונגד דיכאון. מתברר שהתופעה קימת אפילו אצל תינוקות. מתברר שבמחלקות ילדים בבתי החולים שיעור ההחלמה והעלייה במשקל גבוה יותר אצל תינוקות שהוריהם נמצאים לידם ומעודדים אותם דרך דיבור ומגע. אצל תינוקות יש תופעה שנקראת עצירת נשימה : כאשר הם בוכים הם מכחילים ומפסיקים את הנשימה למספר שניות. הורים המגיבים אל תופעה זו בחרדה וסטרס גורמים לכך שהילד יאמץ את התופעה כנורמה התנהגותית למשיכת תשומת הלב של ההורים הדואגים. הפרעות שינה, סירוב לאכול, תופעות בעור – כל אלו קשורות למצבו הנפשי של הילד הקטן. גם בעית חוסר גדילה אצל הילד יכולה לנבוע ממצוקה נפשית, וכך גם לגבי כל מה שמצופה מילד בן גילו : הליכה בגיל שנה, דיבור בגיל שנתיים, פעולות מוטוריות ושכליות בגיל שלוש. ילד המגיע לבית חולים מוקף ברופאים, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, פסיכיאטרים, ובצורה לא מילולית זו הוא מגייס באופן עקיף את העזרה עבור משפחתו הנתונה בקשיים שונים המשפיעים עליו ומכניסים אותו לחרדות. מתברר שגם תינוקות סובלים מדיכאון המכונה : דיכאון אנקליטי. סובלים מתופעה זו תינוקות המאבדים את הדמות העיקרית ההורית : מות אם, עזיבת האם את הבית או שהאם נמצאת בעבודה הרחק מהילד מרבית שעות היום. התינוק לא מקבל דמות חלופית של מטפלת ,ותחושת האובדן גורמת לו למצוקה נפשית ולדיכאון : מגיב באפטיה, ממעט באכילה, ממעט בשתייה. ילד יכול אף למות מבעיה שהרקע שלה הוא דיכאון. צריך לדבר איתו על הדמות שנעלמה, ובצורה הדרגתית להרגיע אותו ולהביא אותו למצב של השלמה עם הפרידה. לבתי חולים מגיעים נערים הסובלים מהתקפי פאניקה חוזרים, המתאפיינים בעוררות יתר של מערכות בגוף. הנערים מתלוננים על קשיי נשימה, ועל כך שאין להם אוויר וסממנים גופניים נוספים כמו רעד, תחושות חום וקור והתכווצויות בלתי נשלטות. ברוב המקרים המקור לסימפטומים הפיזיים הללו הוא קונפליקט נפשי, לא מודע, הקשור לפרידה או לקשר רומנטי. גם הפרעות אכילה כמו אנורקסיה או בולימיה נחשבות לתופעות פסיכוסומטיות. האנורקסיה מאפיינת לעיתים את תחילת גיל ההתבגרות, והבולימיה מופיעה יותר לקראת סופו. תופעה גופנית נוספת הנגרמת ממתח אצל ילדים, היא הרטבה לילית אצל ילד שכבר נגמל. הרטבה כזו יכולה להופיע בעקבות משבר משפחתי כמו גירושין, או אפילו בעקבות לידת אח קטן. התופעה חולפת לרוב מאליה. מסר עיקרי להורים : חשוב שההורים לא ייכנסו לחרדה, שכן החרדה תועבר אל הילד שיחוש אותה, ואז התופעה הפיזית לא תחלוף. אם התופעה לא חולפת לאחר מספר שבועות, חשוב לפנות לאנשי מקצוע ולהעניק לילד בעיקר סיוע נפשי. תהליך התמודדות עם אובדן אובדן מוגדר כאירוע שפוקד את האדם בדרך כלל בהפתעה וגורם לשבר בהגנות ויוצר אצל האדם תהליך פסיכולוגי מרובה שלבים ,אשר יתואר בהמשך ("אני חש סכין בלב"). "כל יום כל יום אני מאבדת מישהו ברחוב" – שרה חוה אלברשטיין. דוגמאות : מחלה קשה, פיטורים, בגידה ,אובדן אהבה ועוד. מושגים הקשורים באובדן : ליקוי = דיווח רפואי על פגיעה פיזית שחווה האדם, לדוגמה : אחוז אזורי הגוף שנפגעו כתוצאה מכוויה. מגבלה = ההשלכות הפסיכולוגיות של משמעות האין, האובדן, לדוגמה : מה המשמעות עבור החולה להיות נכה בלי רגל ? נכות = עד כמה הליקוי והמגבלה קשורים לחוקים הסוציאליים בחברה בה הוא חי (אחוז נכות) : זכויות הנכה נקבעות על פי חוק בכפוף לאחוז הנכות שנקבע לו על סמך פגיעה פיסית בתפקוד. כל מי שמכיר מישהו חולה/מוגבל או שהוא עצמו נפגע, עובר משבר רגשי ו"לומד לחיות עם זה". כל אדם עובר תהליך התמודדות נפשי גם אם הוא לא מדבר על כך. בדרך כלל, כ- 80 אחוז מהאנשים לומדים לחיות עם המגבלה ושורדים. יכולת זו של האדם איפשרה לניצולי שואה לשרוד את האובדן ולחזור לחיים רגילים. מקורן של תיאוריות החשיבה החיובית הן מהתמודדות של אנשים שחוו אובדן. תהליך ההתמודדות עם אובדן הוא תהליך נורמלי המתרחש בחיי היום יום בהתמודדות עם כל בעיה, שאדם חווה במהלך חייו. בשלב ראשון יש התרפקות על העבר, אידיאליזציה (התמקדות באלבומי תמונות של אדם שנפטר) : "לומדים לחיות עם זה ככה, פחות אבל כואב" שר הזמר פוליקר. אין דרך לשקף את נפשו של אדם. נפש האדם מתוחמת ומאורגנת במוחו של האדם, והיא נשמרת ומוגנת בדומה לכל איבר פנימי של האדם. נפשו של האדם באה לידי ביטוי אך ורק באמצעות מנגנוני ההגנה שלו – הדרך בה אדם משקף עצמו כלפי חוץ. יש אנשים מאוד מאופקים, מופנמים וסגורים בתוך עצמם, הזוכים לשיפוט שלילי מצד הסובבים אותם : אדם אדיש, קשה, מגונן. מנגד, יש אנשים משוחררים ,פתוחים וגמישים. מדובר בהבדלים בין אישיים ותוך אישיים, ואדם נסגר כאשר הוא חש איום על הנפש שלו : איום מבחוץ או איום פנימי. התנהגות האדם משתנה והיא תלוית מצב ותקופות בחיים. לכל אדם יש דפוס דומיננטי של הגנות המשתנות בהתאם לסגירותו או פתיחותו של האדם. אדם ללא הגנות נתקף בפסיכוזה ומאבד את שפיותו. יש אנשים כולל רופאים שלא מכירים בקיומו של כאב נפשי אשר גורם לעיתים קרובות לכאב פיסי. אדם זקוק לזמן לעיכול השבר, ויש אנשים שרוצים לשכוח ממה שקרה ואפילו לחזור למצב קודם לפגיעה, דוגמה : אנשים שעברו טראומה של אירוע חבלני מדווחים על כעס רב, מכיוון שהם חולמים על האירוע ללא הפסק. הציפייה לחזור אל העבר היא פעולה לא ריאלית לנפש. בפועל כל אירוע קשה מקוטלג בזיכרון האדם כבסיס משמעותי להפקת לקחים בעתיד. הזיכרון הוא הגורם המסייע לאדם לחזור לחיים רגילים. זיכרון טראומטי פולש ללא שליטה בחווית האדם ללא יכולת לשלוט בזה בעירות ובשינה (פגוע הלם קרב הנזכר מדי פעם בקרב ממנו שרד). אירוע טראומטי חוזר בדרך כלל כהבזקים, ולא כאירוע רציף ומלא. הזיכרון קיים אצל האדם כגורם מסייע להתמודדות עם בעיות. פסיכיאטרית שוויצרית בשם קובלר רוס, הגדירה את תהליך ההתמודדות עם שבר/אובדן כתהליך המורכב ממספר שלבים כדלקמן, כאשר כולם עוברים את השלבים ללא קיצורי דרך, אך כל אחד עובר את התהליך על פי האישיות שלו. להלן תאור תמציתי של השלבים : 1. שלב ההכחשה והבידוד אדם ינסה לעשות הכל כדי להפחית את הכאב, כי צריך זמן כדי לעכל ולהשלים עם השבר. לכן, בשלב זה האדם מצוי בבלימה וההגנות שלו בשיאן. האדם מנסה בשלב זה להכחיש את הדבר שכל כך קשה להתמודד איתו, ולכן חשוב להעניק לאדם את הזמן ולא להאיץ בו. אנשים בסביבה חשים מבוכה רבה בביקור אבלים בעיקר בגלל שהם עצמם מפחדים ("באתי לעודד ויצאתי מעודד" הכריז הנשיא בביקור אצל משפחה שכולה). רוב האנשים הבוחרים להתאבד בשעת משבר מבצעים זאת בשלב זה. דוגמאות לאמירות בשלב זה : "אני נכה מוגבל", "הרופא מטומטם – אין לי כלום…". 2. שלב הכעס הכעס מבטא תחילת הכרה של האדם בשבר שפקד אותו. כל הסובבים אותו הופכים ל"שק האיגרוף" כולל הפסיכולוג המנסה לסייע לו. בכל שלושת השלבים הראשונים האדם מנסה להרחיק ממנו את הבעיה : "זו לו הבעיה שלי". חשוב להתאפק ולא להגיב בכעס כלפי האדם הפגוע (תגובה אופיינית : "מה אתה רוצה ממני, אני היחידי הדואג לך"). האנשים הסובבים מייצגים עבור האדם הפגוע את כל מה שחסר לו, ולכן הם חשים רע מאוד במפגש איתו. הסובבים לא מסוגלים לסייע, מלבד לשמוע את הרטינות והכאבים ולרוקן את שספגו לאחר מכן ביציאה מהחדר. דוגמאות לאמירות בשלב זה : "למה דווקא אני ?", "אני כבר לא אזכה באהבה לעולם", "לא אוכל לרוץ יותר לעולם", "איך אוכל לעמוד בניתוח, בכימותרפיה והקרנות ?". 3. שלב המיקוח בשלב זה החלום מנהל דו-שיח עם אלוהים, ומנסה למצוא מרפא מבחוץ : נדירת נדר, הגעת ידעונים למיניהם המנסים לסייע באמצעות תפילות, ברכות וקמיעות. אדם מנסה לעשות הכל כדי להתגבר על השבר שפקד אותו. דוגמאות לאמירות בשלב זה : "מגיע לי שיהיה אחרת", "אלוהים יעזור לי". 4. שלב הדיכאון בשלב זה האדם מתמקד במה שאבד לו, הוא מודע כעת לאובדן ומבין שאת הנעשה אין להשיב לאחור. המודעות גורמת למה שקרוי "שלב העצב הגדול", כאשר אצל אנשים מסוימים יתכן מעבר לדיכאון עמוק הדורש טיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי. האדם בשלב זה כבר מבין את מה שעבר עליו, הוא מבין שאי אפשר לתקן וצריך רק להתאבל על האובדן. עצב גדול מדי יכול להוביל את האדם לדיכאון ולשיגעון. שלב אבל נחוץ כדי לעבור אל שלב הקבלה. דוגמאות לאמירות בשלב זה : "אין טעם עוד לחיי". 5. שלב קבלת המגבלה בשלב זה אדם מגיע ל"בניית אני חדש". בשלב זה האדם מבצע מינימליזציה של מה שעבר ומקסימליזציה של מה שנותר. דוגמה : ספורטאי מצטיין שהפך לנכה יפנה ללימודים אקדמאיים וההשלמה מאפשרת לו להכריז – "האבדון שינה את חיי, ומהיום אני אדם טוב יותר". מגבלה = מחלה, גירושין אובדן אדם יקר או כל תהליך פוגע בגוף ובנפש של האדם. ליקוי פיסי = פגיעה גופנית קשה אשר לא ניתנת לתיקון (אין דרך חזרה מרגל שנקטעה), מה שיוצר מועקה נפשית קשה. מגבלה קשורה להליך פסיכולוגי שהנפש עוברת במצב של פגיעה מסוג כלשהו. הפסיכולוגיה הרפואית מסוגלת להתמודד רק עם מגבלות ,עם הפגיעה הנפשית. הסתגלות למגבלה – הגעה לשלב ההשלמה/הקבלה שלב ההשלמה הוא השלב האחרון והחשוב ביותר בתהליך ההתמודדות עם אובדן. הסביבה חסרת הסבלנות מאיצה לעיתים בחולה להגיע לשלב זה, מה שעלול להזיק לו אם הוא עצמו לא הגיע עדיין למוכנות הנפשית הנדרשת. שלי טיילור, חוקרת מפורסמת בארה"ב, ערכה מחקר על אנשים שעברו אובדן/טרגדיה בחייהם ואשר מגדירים עצמם כמי שהגיעו לשלב הקבלה – ההשלמה עם האובדן. מטרת המחקר היתה לנסות ולהבין מה הם הגורמים אשר סייעו לאותם אנשים להגיע להשלמה עם המצב גם כאשר הם חוו טרגדיות קשות במיוחד. צוות המחקר בראשותה נפגש עם אנשים רבים אשר עברו חוויות קשות כמו : אובדן ילד, מחלות קשות, פגעי טבע, פרידה מאהוב וטרגדיות נוספות. המחקר הוכיח שנפש האדם מסוגלת להתמודד עם כל טרגדיה ותהא זו הקשה ביותר. טרגדיה פוגעת ורומסת את התפיסה הקובעת שיש סדר בעולם, שיש צדק ומשמעות. אדם שמושלך למחנה השמדה או אדם שאיבד את כל רכושו ומשפחתו כתוצאה משריפה בביתו, מאבד את הביטחון העצמי שלו ומאבד את האמון בעולם בו הוא חי. אנשים דיווחו גם על תחושה של אובדן שליטה על הגוף או על החיים : הדגש הוא על המילה "תחושה" כפי שהאדם תופס את מצבו – סובייקטיבי לחלוטין. דוגמה : אדם שאיבד את אישתו וילדיו בפיגוע תופת, עלול לאמץ לעצמו תחושת אובדן טוטאלי ,ולחשוב שאין לו יותר בשביל מה לחיות. רק כאשר יגיע לשלב הקבלה של האובדן, הוא יצליח להקים משפחה חדשה ולחזור לחיים נורמליים. זה התהליך שעוברים במהירות רוב תושבי ישראל לאחר כל פיגוע רצחני, כאשר בתחילה יש תחושה של צער ודיכאון, ואחר כך מגיעה ההשלמה וחזרה לחיים רגילים, כאשר מי שנפגע ונכח בפיגוע עצמו צריך לעבור תהליך קשה וממושך. תהליך דומה עובר על אדם המצוי בתקופת אבל על אובדן איש יקר לו, כאשר יש אנשים השבים למסלול הרגיל עם תום שבעת ימי "השבעה", ויש כאלו שאולי לא יתאוששו לעולם (הורים שכולים שהתאבדו). כל אחד יכול להשפיע על התחושה שלו באמצעות טכניקות הרפיה, מה שמשפר את שיפור איכות החיים של האדם. חשוב לזכור שכל שיטות הריפוי הפסיכולוגיות מאפשרות לשנות לטובה את התחושה אך, אין בכוחן לשנות את המציאות : לא ניתן להחזיר לאדם את ביתו שנשרף, אך אפשר להחזיר לו את תחושת הביטחון. המערכת הקוגנטיבית (הכרתית) המצויה במוחו של כל בן-אנוש כוללת מספר רכיבים חשובים : חשיבה ,זיכרון, עיבוד נתונים, זיהוי משמעות. זו המערכת שנפגעת בכל מצב של משבר ,וחשוב להחזירה למצב של איזון. זיהוי גורמי ההתאוששות ממצב של אובדן המחקר של טיילור מצא מספר גורמים עיקריים כדלקמן המאפשרים לאדם להתאושש במצב של אובדן ולחזור לחיים תקינים : - חיזוק הערכה עצמית - חיפוש אחר משמעות. - החזרת תחושת השליטה. ננסה לבחון מעט את שלושת הגורמים הללו. חיזוק הערכה עצמית אנשים דיווחו שהגיע רגע מסוים שבו הם חשים רצון להתמודד ולחזור לחיים רגילים. הם מבצעים שינוי בתפיסת העולם שלהם : מינימליזציה של מה שהלך לאיבוד, ומקסימליזציה של מה שנותר לאדם בעולם. דימוי עצמי והערכה עצמית של אדם נבנים על פי המשוב וההערכה שהוא מקבל מהסביבה מה שמכונה : "מראה חברתית". האנשים האחרים אומרים לאדם מי הוא ומה הוא, כאשר השפעת הורים על עיצוב הדימוי העצמי של ילד קטן היא מכרעת. ילד הסובל מאלימות קשה בבית מפתח מנגנון הישרדות ,והוא ינסה להתקשר עם מי שנותן לו משוב חיובי, ולעיתים זה יכול להיות גורם שלילי או פלילי. ילד כזה המאושפז בבית חולים בעקבות התעללות ינסה להתקשר מאוד אל הצוות הרפואי המטפל בו ,כתחליף לאב המתעלל ,ויחשב כנודניק ומטריד בעיני צוות לא סובלני. אדם מגבש לעצמו דימוי עצמי באמצעות תהליך המכונה "השוואה חברתית" : השוואה אל האחרים, כאשר זו שונה לחלוטין במצב של חיים רגילים לעומת מצב של אובדן. אדם במצב נורמלי עורך בדרך כלל השוואה חברתית כלפי מעלה : השוואה אל מי שהוא רוצה להיות, מי שיש לו בעיניו יותר ממנו, לדוגמה : מנהל בכיר במקום העבודה, בעל הקוטג' המפואר בסמוך לביתו ועוד – זו קנאה טבעית המצויה אצל כל אדם נורמלי במינון נמוך או גבוה בהתאם לאופיו של האדם. אדם במצב של מחלה או משבר קשה מגלה פער בינו לבין האחרים ("לי אין רגל", "לי אין עבודה"), והדרך היחידה להתמודד עם הפער היא בהשוואה חברתית כלפי מטה ,השוואה אל מי שפגוע יותר ממנו. הביטוי "יכול להיות גרוע יותר" הוא זה שמאפשר לאדם הפגוע להשלים עם מצבו, והוא מתחיל להשוות עצמו אל מי שמצבו גרוע ממצבו שלו, לדוגמה : אדם קטוע רגל יאמר – "אני מסוגל ללכת, וההוא שם שוכב ללא יכולת תנועה". לא מדובר בשמחה לאיד, אלא במנגנון של נפש האדם המאפשר לו לשרוד ולהתאושש ממצב של משבר בחייו. זו גם הסיבה לכך שאנשים המאושפזים בבית חולים (הם והמקורבים להם) מנסים לבחון את מצבם של החולים השוכבים בסמוך, בתקווה לאתר אנשים פגועים קשה יותר מהם. אדם המסוגל בבית חולים ללכת בכוחות עצמו לשירותים מרגיש נפלא לעומת אנשים אחרים המאושפזים בחדר ללא יכולת לצאת מהמיטה. מדובר בתחושה פנימית ולא בהכרח בעובדה מציאותית, מכיוון שבהחלט יתכן שחולה סופני מסוגל להלך בכוחות עצמו לעומת חולה המתאושש מניתוח בגופו ומחובר למגוון מכשירי ניטור, אך המנותח יחלים בהדרגה לעומת החולה הסופני שמצבו מוחמר. לכן, מאוד חשוב להתיחס באהדה לאותה תחושה פנימית ולא ללעוג למי שסבור שמצבו טוב יחסית למישהו אחר, גם אם האדם טועה בתחושתו : התחושה היא זו המאפשרת לאדם להמשיך ולשרוד למרות מצבו הקשה. אדם בריא משווה את עצמו כלפי מעלה, כלפי מי שבעיניו מצליח יותר ממנו "הדשא של השכן ירוק יותר". אדם חולה משווה את עצמו כלפי מטה, כלפי מי שבעיניו פגוע יותר ממנו. חיפוש אחר משמעות הגורם השני להתאוששות ממצב של אובדן הוא גורם חשוב ביותר המספק לאדם את הסיבה להמשיך ולחיות בעולם הזה. ויקטור פרנקל, מחבר הספר המפורסם "האדם מחפש משמעות" (תורת הלוגותרפיה), הוא ניצול מחנות ריכוז אשר שרד את התופת ,מכיוון שהגדיר לעצמו משמעות להמשך חייו. לטענתו, סבל האדם בעידן המודרני נובע מאבדן המשמעות לחייו – שקיעה בשיעמום. הסופר הפולני, יז'י קושינסקי, מתאר בספרו המהמם "הציפור הצבועה" ילד בן שש הנותר לבדו בעולם הפראי והאלים של מלחמת העולם השניה, והוא נרדף על ידי הנאצים ועל ידי האיכרים הפולניים ומייצג מאות אלפי ילדים יהודים ששרדו מהגיהינום הנאצי. גיבור הספר נדר לעצמו נדר ,שהוא הגדרת משמעות להמשך חייו, במילים הבאות : "הבטחתי לעצמי לשנן את כל שאראה, כך שאם ינקר מישהו את עיני שלי, אדע לשמור בזיכרוני את כל אשר ראיתי בימי חיי". הנדר של "לזכור ולא לשכוח" הוא זה שסיפק לילד את היכולת לשרוד בתנאים בלתי אפשריים. אדם הנקלע למשבר שואל את עצמו שתי שאלות מהותיות : למה אני ? ולמה עכשיו ? חיפוש אחר משמעות מאפשר לאדם להתמודד עם השאלות הללו ולהתאושש. לכן, יש אנשים המקימים עמותות למען מישהו או מרצים בפני אחרים על החוויה שעברו. דוגמה : אם שכולה החליטה לאמץ חיילים בודדים ולסייע להם. זו המשמעות החדשה המאפשרת לה לחזור לחיים הרגילים ולהתמודד עם אובדן הבן. החזרת תחושת שליטה הגורם השלישי להתאוששות ממצב של אובדן מאפשר לאדם הפגוע להחזיר לעצמו שליטה, גם אם פעולותיו נראות למתבונן מהצד לעיתים כלא הגיוניות. דוגמה : אדם שעולמו נפגע כתוצאה ממעשה שוד אשר במהלכו נרצחו בני משפחתו, בוחר להקיף את הבית בחומה וסורגים ומציב כלבי שמירה. זו הדרך בה בחר אותו אדם להחזיר לעצמו את הביטחון והשליטה על חייו. אדם המגיע לשלב זה משנה את מערכת הערכים שלו, ועובר למערכת חיים חדשה בחייו. דוגמה : ספורטאי מצטיין שאיבד את שני רגליו בפעילות צבאית, מחליט ללמוד באוניברסיטה, ופונה למקצוע סטטי. מדובר בשינוי ערכים מהותי למי שהקדיש את רוב זמנו בעבר לספורט. החוקרת ביאטריס רייט חקרה אנשים מאוד חולים, ומצאה שאנשים אלו עוברים שינוי מהותי בחייהם במספר תחומים כדלקמן : - הגדלת טווח הערכים אנשים מגלים שהם מתעניינים בתחומים וערכים חדשים לגמרי בעקבות מחלתם. אישה גרושה במצב כלכלי קשה, החליטה לפנות לנושאים רוחניים ולעיסוק ביוגה ורייקי. - הפחתת ערך היכולת הפיסית והפיכתה לערך משני אדם יפה תואר בעברו, שנכווה בכל גופו בפיגוע והפך לאדם מכוער, יכול להגיע למצב של השלמה עם מצבו כאשר הוא יפסיק להעריך את הצורה החיצונית שלו, וישים דגש על ערכים אחרים פנימיים באישיותו כמו האינטליגנציה השכלית שלו. האדם מודע למה שאיבד, והוא מתמקד במה שנותר, בעיקר ביכולת השכלית/רוחנית שלו. - השוואה לקבוצת השוואה אמיתית אדם המשווה עצמו למצבו בעבר או לנורמה נפוצה (מה צריך להיות) נקלע לבעיה קשה, מכיוון שלא ניתן לחזור לעבר, ובמצבו החולני הוא גם לא מסוגל להיות כמו האחרים. אדם מגיע להשלמה עם מצבו החדש כאשר הוא מבין , שהוא צריך להשוות את עצמו לקבוצת התיחסות דומה למצבו החדש : - אדם מבוגר מאוד צריך להשוות עצמו לקבוצת הגיל שלו, ולא לאיך שהוא נראה ותיפקד בצעירותו. - אדם נכה צריך להשוות עצמו לנכים אחרים ולא לאנשים רגילים ללא נכות פיסית. בחיי היום יום כל אדם אוהב להתעסק בצרות של אחרים כדי להרגיע את עצמו, ולהבין את מצבו היחסי התקין לעומת מצבם של האחרים. משפטים כמו : "שמעת מה קרה למוישלה אתמול בבוקר ? הוא קיבל דום לב פתאומי…" הם מסוג המשפטים המרגיעים את האדם הנורמלי, הממשיך לתפקד בשגרת חייו לעומת מי שחווה משבר קשה. טכניקות של הרפיה טכניקות של הרפיה מאפשרות לחולים רבים ולאנשים במשבר מכל סיבה שהיא להגיע למצב של רגיעה, כדרך להתמודדות עם המשבר אותו הם חווים. מבחינים בשני סוגים של טכניקות הרפיה : טכניקות ישירות וטכניקות עקיפות. טכניקת הרפיה ישירה אמורה להפחית את גורם הלחץ. דוגמה : נטילת תרופה נגד כאב ראש, התעמתות עם מנהל מלחיץ, עזיבת בן זוג מציק – כל הפעולות הללו נועדו להחליש או לבטל את גורם הלחץ. טכניקת הרפיה עקיפה לא משפיעה ישירות על גורם הלחץ. הרפיה, חשיבה חיובית ,דמיון מודרך, מדיטציה, יוגה ושיטות נוספות לא קשורות לגורם הלחץ. דוגמה : אדם שנרדף על ידי מנהל מלחיץ ומעליב, ומתקשה להירדם בלילה בשל כך, בוחר להתמודד עם מצב הלחץ באמצעות טכניקת חשיבה חיובית. טכניקה עקיפה מסייעת לאדם לקבל מצב קשה, כגון : הורים המגדלים ילד עם מום קשה. הם לא מסוגלים לשנות את העובדה שהילד הוא בעל מום, אך הם יכולים להרגיע את עצמם, ולהפחית את הלחץ הנפשי בו הם מצויים בעקבות הטראומה שבהולדת ילד שכזה. אין העדפה לטכניקה אחת על פני רעותה, ויש צורך בשתיהן כדי להתמודד עם מצבי משבר. חשוב לדעת ולהשתמש בטכניקה הנכונה לכל מצב. טכניקה עקיפה תסייע לאדם להרגיע את עצמו ולהירדם לשינה טובה בלילה. טכניקת הרפיה מכניסה את המוח למצב של רגיעה. מי שלא מצליח בכל מקרה להגיע להרפיה, לא מצליח לשלוט בעצמו, ובמקרים קיצוניים עלול לאבד שליטה ולהפוך לחולה נפש. טכניקות הרפיית הנשימה ,הרפיית שרירים וטכניקת דמיון (דמיון מודרך, חשיבה חיובית) מאפשרות לאדם לשלוט בעצמו ולהיות רגוע. טכניקת הרפיית הנשימה יעילה מאוד ופשוטה מאוד לביצוע, ומומלץ להשתמש בה בכל מצב של לחץ, בהלה או כאב גופני. כיצד יש לבצע טכניקה זו ? א. צריך לשחרר את כל האוויר המצוי בריאות. ב. צריך לשאוף אוויר דרך האף עד לתחושה של מילוי אוויר בבטן. ג. לאחר החזקת האוויר למשך מספר שניות, יש להוציא את האוויר באיטיות דרך הפה. בביצוע מדיטציה, בשלב זה משמיעים בקול או ללא קול את המנטרה הנבחרת. ד. חזרה לשלב א ,וחזרה על כל התהליך במשך מספר דקות. סיכום לוקוף מכנה את הפסיכולוג : "עושה המיתוסים" או בונה הסיפורים, הוא אשר מנסה במילים לשכנע את החולה להתמודד עם מחלתו כתחליף או כהשלמה לטיפול הרפואי המקובל. ס. יזהר בהרצאתו "אחר הצהרים של המיתוסים" מציין : "מתברר, איפוא, שאת המיתוס של השלם בונים הדמיון, החלום, הכמיהה, ולכיבוי המיתוס תורמים השכל, החקירה, המדע. ובעוד המיתוס רץ לעשות סדר בתוהו ובוהו, וגם מצליח - בא המדע אחריו ומבטל את הישגיו בכוח הידיעה, הדיוק וההכרה. האם לא חבל ? והלא מי כמו המיתוס יודע לבנות שלמויות שאין בהן פתרון, אבל יש בהן כדי להביא סיפוק אסתטי לאדם. ולא לחינם אוהבים אותו : במגעו קל יותר לעבור את עונות היובש הקשות, כדרך שמחזה השרב במדבר עוזר למיואשים לשאת עיניים מודלקות ולקום ברגליים כושלות וללכת עוד כברת דרך הלאה". הפסיכולוגיה הרפואית מנסה להתמודד עם שאלות קשות ומורכבות ביותר. אולם, בצד האתגר והמוטיבציה להשפיע ולשנות, ודווקא בגלל עוצמתם של הכלים הטיפוליים, התחום היישומי מחייב זהירות רבה. לכן, רק מומחים לדבר צריכים לעסוק בתחום רגיש זה, כאשר הקשר עם הרופא המטפל חשוב ביותר להצלחת הטיפול בחולה.

שלום רב, אנו מבינות את מחשבותייך, אך נשים רבות עוברות את המחלה ויוצאות מן המצב. עמותת אחת מתשע מפעילה קו חם- קו תמיכה שמופעל על ידי נשים שעברו את המחלה . אנו נשמח אם תתקשרי לטל' 400-363-800-1 שעות הפעילות א-ה 10.30-13.30 ומ - 16.00- 19.00 בנוסף ביום ג' גם מ 19.00-21.00 אנו לרשותך תמיד. בברכה, צוות אחת מתשע

חמדתי (אני לא אקרא לך "מיואשת", זה מיד שם אותך במקום לא טוב) אני מקווה שכבר התאוששת בזכות כל המילים הטובות והדוגמאות של נשים שהבריאו, שהציגו בפנייך. אני רוצה רק להוסיף שמיום האבחנה שלי עד יום ההקרנה האחרון שלי עברו תשעה חודשים, כך שבאיזשהו מובן הענקתי לעצמי חיים חדשים. אני לא יודעת אם חווית היריון, אבל גם זה הרי לא קל, ויש בחילות והקאות וחולשה, אבל יוצרים עולם ומלואו (כשאני רואה את בתי בת השנה ורבע, אני יודעת היטב שזהו עולם מלא פלוס), ואת עכשו יוצרת את עצמך מחדש. אולי את חושבת שקל לי לדבר ככה עכשו כי סיימתי לפני שבועיים וחצי את הטיפולים, ואפילו הספקתי לבלות מאז שבועיים במנהטן עם בעלי ובתי, אבל אני האמנתי בזה כל הזמן שאני צריכה לעבור יום אחר יום, טיפול אחר טיפול, בלי להסתכל יותר מדי פעמים על הסך הכל הכללי כי זה די מרפה ידיים, ובסופו של דבר הכל הרי יגיע לסיומו. והוא אכן הגיע. היו דברים איומים, אני מסכימה איתך לגמרי, והאנשים סביב לא תמיד עזרו, ולפעמים הפריעו כשראיתי להם בעיניים שהם חושבים שאני עשויה למות, אין עולם מושלם, ואין סביבה מושלמת, ואת צריכה לקחת את עצמך, ולחזור ולהגיד לעצמך שאת אחראית לחיים שלך, ואת הולכת ליצור את עצמך מחדש. אני עברתי כריתה דו-צדדית ושחזור מיידי, ואמנם עכשו אני נפטרת מהכוויות שההקרנות עשו לי, וזה לא ממש יפיפה, אבל אני אישה שלמה, ואני נחשקת, ואני מתלבשת יפה, ואני לא סוג ב', וגם את תהיי אם תעשי את זה לעצמך. אז גם אם את נופלת פה ושם, תני לעצמך להתבוסס קצת ברחמים עצמיים, אבל הכי מהר שאפשר תתפסי את עצמך, ותרימי את עצמך להמשך המערכה. המון הצלחה, אומץ ושמחה ענת

נושא: למיואשת וכל תומכיה מחבר: רכזת תמיכה ב"אחת מתשע" תאריך: 09-12-2003 09:40 למיואשת וכל תומכיה שלום, הרשי לי להתחיל ולומר שדברייך ריגשו אותי מאד, בעיקר אומץ הלב שגילית כאשר החלטת לשים את הדברים על השולחן, שחור על גבי לבן, את כל הקשיים והדברים עמם את נאלצת כיום להתמודד. אני יודעת שאת כותבת את הדברים היום ממקום של כאב עמוק ופחד, ואולי לא מרגישה כרגע כל כך אמיצה... אבל תאמיני לי, יש כאן המון כוח ואומץ לומר את הדברים כפי שהם, לא לשים מסיכה ולומר שהכל בסדר ולא נורא, אומץ לא להסתיר את האמת, גם אם לפעמים נדמה שהסביבה לא ממש רוצה לשמוע. אנחנו כאן איתך, חברותיך וחבריך מהפורום ששולחים לך, כל אחד ואחת בדרכו, חיזוקים ואהבה, בכל מילה שנכתבת לך (ואני רוצה להודות לכל אחת ואחד מכם ..) וגם צוות ומתנדבות עמותת אחת מתשע ששולחות לך חיבוק גדול, ומזמינות אותך שוב לפנות אלינו דרך הפורום או דרך הקו החם בכל עת שתירצי. מקווה לשמוע ממך שוב, נועה גואטה, רכזת תמיכה , עמותת אחת מתשע