טיפול בהצפה: גורמים אפשריים, מצבים דומים ומאמרים

אלימות נגד נשים: מה גורם לגבר להיות אלים כלפי בת זוגו?

ממה נובעת התנהגות אלימה של גברים כלפי בנות הזוג שלהם? כיצד ניתן לטפל בגברים המתנהגים באלימות? מהם היתרונות של טיפול קבוצתי באלימות? והכי חשוב: איך ניתן למנוע מראש את הרצח המזעזע הבא? פרויקט מיוחד היום (25.11) מצוין ברחבי העולם יום המודעות הבינלאומי למיגור האלימות נגד נשים. למרבה הצער, 12 נשים שנרצחו בישראל על ידי בני זוגן בשנת 2019, 3 מהן בחודש האחרון, מהוות תזכורת מטלטלת לכך שאלימות נגד נשים היא תופעה יומיומית. כדי למגר את התופעה נדרשת התייחסות רחבה ועמוקה גם לשורש הבעיה: התהליכים הפסיכולוגיים והחברתיים המניעים את ההתנהגות האלימה של הגבר, ודרכי הטיפול, באמצעותם ניתן לסייע לגברים אלימים ואף למנוע מהם להפוך לכאלה. תמיר אשמן, מנהל הפורום ללימוד גברים באוניברסיטת ת"א, מומחה לטיפול באלימות במשפחה במרכז גליקמן ת"א ומנהל קליניקה לעבודה סוציאלית המשלבת עבודת גוף בת"א, עונה לנו על כל השאלות, מסביר מהם הסימנים המוקדמים המהווים נורת אזהרה אדומה ומציע כיצד ניתן לטפל בבעיה. לדברי...

סיבות אפשריות ומצבים דומים לטיפול בהצפה

טיפולי תמיכה נפשיים ופסיכולוגיים - תמונת המחשה
טיפולי תמיכה נפשיים ופסיכולוגיים ממה נובעת התנהגות אלימה של גברים כלפי בנות הזוג שלהם? כיצד ניתן לטפל בגברים המתנהגים בא...
ללמוד עוד על טיפול בהצפה
החופש הגדול: איך להימנע מטביעה?-תמונה

ילדה בת 10 טבעה הבוקר למוות בבריכת מלון בים המלח. אסון זה...

מאת: מערכת zap...
18/07/2018
פרידה וגירושין: ההשפעה על הילדים-תמונה

פרידה בין בני זוג כרוכה בכאב רב - וכאשר מעורבים ילדים,...

מאת: יהודית...
22/08/2017
ראש השנה: הכל דבש!-תמונה

למי אסור לאכול דבש, מהי משמעות הבדלי הגוון בין סוגי הדבש,...

מאת: מערכת זאפ...
02/09/2013
אלימות נגד נשים: מה גורם לגבר להיות אלים כלפי בת זוגו?-תמונה

ממה נובעת התנהגות אלימה של גברים כלפי בנות הזוג שלהם? כיצד...

מאת: מערכת זאפ...
25/11/2019
מחפשים את הרופאים הטובים בישראל לטיפול בהצפה?
יש לנו את המאגר המושלם עבורכם
קרא עוד

טיפול בהצפה: תשובות ממומחים וייעוץ אונליין

תשובות לשאלות

הי לכולם .. אודי שמחה שחזרת מקווה שנהנית ..אישית החופש כאן הפעם עשה לי ממש טוב . מהמרחק יכולתי יותר לראות מעבר לכאב. להבין יותר את כל הצדדים של כולן . מבחינתי זה עניין של כבוד הדדי . אנחנו קבוצה וקבוצה מורכבת לא פשוטה כואבת מלאה בבאגים ושיחזורים. כשכל טריגר יכול להפעיל טריגר אצל אחרת . אני חושבת שמכוון ואנחנו שונות הפגיעה שונה החוזקות של כל אחת מאיתנו שונות ...גם הטיפול בנו שונה. כך שמה שנכון למטופל אחד לא בהכרח נכון למטופל השני .יתרה מכך לעיתים אנחנו פשוט עדין לא שם ...זה לא אומר שאם אנחנו מתנגדים למילים של האחד זה מבטל אותם,זה אומר שזה לא נכון לנו באותו הזמן . עכשיו בקשר אלי למקום כאן ולפיצוץ הזה שהשאיר אותי מפורקת. ניסיתי להסביר את עצמי רק שהייתי במקום מעורבב עם שיחזור מה שהביא למצב קרבני (תוקפני או נמחק ) עכשיו במרחק אני אנסה להסביר ...מה שחשתי כאן לאורך כל הזמן הזה ,זה חוסר כבוד לכאב שלי.. גם אני אשמה נתתי לזה יד והייתי שותפה למילים "מקיאה "וכאלה ... אז לא אני לא בגלישה פסיכוטית אני לא כותבת תחת חומרים ממממכרים ואני בטח לא בשגעון . אני כותבת את הכאב הרב שיש בתוכי. הכאב שעולה, בגלל היותו ממודר ממני עולה בצורה מאוד גולמית .יחד עם זאת בגלל היותו באינטרנט יש בו מבחינתי יתרון כי יש כן בלימה ומעצור מהסיכוי שיזהו אותי ..וכך יוצא שזה רק טיפה מהכאב ואני מסוגלת להתחבר אליו ולהביא אותו לטיפול לעבודה משותפת . כשהיה הפיצוץ ההוא שירה שאלת מה הצורך של כל אחד מהפורום זה הצורך שלי .. האמת וזה ישמע לכן אולי מוזר לא אמיתי אבל אני גם לא מצפה לתגובות כבר מזמן שלא ....הצורך הוא פשוט להניח את זה ואז כשאני קוראת את זה אני יכולה להתחבר לזה . אז למה לא לעצמי כי יש צורך בזר השלישי שמחבר בניינו יש לי צורך בעד הזה שיראה ...ובאינטרנט גם כשאין תגובה יש עד ...בנוסף המקום זמין תמיד ואני יכולה לכתוב בשעות שלכל גורם תמיכה אחר אני לא אכתוב ועכשיו לקונפליקט הכואב ....קראתי, ראיתי מה הכתיבה שלי גורמת לאחר ,צר לי על כך באמת ואני גם הכי מבינה בעולם . נראה לי וזה בגדר רעיון אשמח להקשיב להיבטים /רעיונות אחרים . כדי שאני לא אמחוק את עצמי (כן יש לי מקומות אחרים לכתוב בהם אבל זה מוחק אותי מכאן ) וגם לא אכאיב לשני. אני מוכנה לקחת באחריותי לסמן את ההודעות האלו שניכתבות מתוך הצפה ריגשית בטריגר ... גם על השני מוטלת האחריות אם לקרוא הודעה כזו או לא ... אנחנו אנשים מבוגרים ויש לנו גם את האחריות לשמור על עצמיינו . אני יודעת שזה לא אידאלי אבל זה נראה לי אמצע הוגן ושומר ומכבד אותי ואת השני .. סוריקטה את מכולם חשובה לי דעתך ...אבין גם אם לא תגיבי . תודה אודי על המקום הזה שמאפשר כל כך הרבה צמיחה ותהליכים

אביב יקרה אני מבינה את הצורך שיראו ... טוב שאת לא מוותרת על עצמך ועל הצורך להביא את הכאב..... אני רואה את הכאב שלך ינשופים

אביב אהובה אני לא רואה בשום מקום בין כל מה שכתבת עד היום דברים שהיו עשויים לפגוע במישהי/ו..באופן מכוון לפגיעה נכון שהיו ויכוחים כאן בין לבין אבל עדיין לדעתי הצנועה הם חלק בלתי נפרד מהמהות של המקום... לא תמיד אפשר להיות נופת צופים ולא להגיב לדברים גם אם הם קשים....לחלק מהקוראים .. אצלי למשל יש דברים שאני קוראת ...לא מבינה בכלל..ולא יודעת אייך להגיב ומה לענות...אז נשארת בשוליים עד ש... מבינה את הכאב שלך ..אבל לא מבינה על הענין הקורבני שכתבת משום מה זה אף פעם לא הובן על ידי.. כאן בשבילך אהובה

אביב אהובה, שמחה שאת כאן! מבינה את הצורך להשמיע גם אם העד וירטואלי (ואולי בזכות זה). שנים של סודות והסתרות וחיפוש של מקום שיוכל לקבל את כל המילים האלה. שלך, שירה

ינשוף אהובה נכון אני לא מוותרת על עצמי לא עוד , זה תהליך .... ההתחלה שלו הייתה בלא לוותר על עצמי בטיפול , לא לוותר לקולות שרוצים ההפך ולוותר .... ומשם גם כאן בעזרתו של אודי למדתי להביא את הכאב להביא אותי ולא לוותר עלי .. שמחה שאת רואה את החשיבות של לא לוותר לתת מקום לכאב שלך .... אתך

אני יודעת שקשה לך להבין על מה אני מדברת .. אסביר , אנחנו קבוצה לפעמים כשהאחד כותב על עצמו ובדרכו ...האיך ,והמילים שהוא כותב כואבות מאוד לשני מטרגרות אותו ...לעיתים אפילו גרוע יותר יש משהו מדבק בכתיבה דיסוציאטיבית שמעודד פרוק אצל האחר , יש משהו מדבק בהרס עצמי ....זה כואב אבל זה נכון .... כשאני כותבת כאן כאב זה מטרגר אחרות אז פשוט חיפשתי דרך שאני לא יוותר על עצמי אבל גם לא ימחוק בתחושה את האחר ....גם אם לא בכוונה ..... זה קונפליקט כואב אבל מאמינה שאם רצון טוב וקצת הבנה ותקשורת בעיקר תקשורת אפשר לגשר על כל קונפליקט ... תודה שאת כאן חיבוק

אמיצה שאת כמה יכולות כמה רגישות לאחר בבקשה קחי את הרגישות הזאת מולך אם לא ברגש בהגיון בהבנה ..... המון הגיון הביאו אותי כדי להשאר כאן ...כי אם זה היה נשאר ברגש הפגוע , המחוק , הזה שלא רואים אותו שלא רוצים אותו שהוא לבד ...בחיים כנראה לא הייתי כותבת כאן אות ושירה תאמיני לי שכל אות גם עכשיו כדי לכתוב אותה אני צריכה להוריד מהיד והלב משקולות כבדות שמנסות לעצור ...שאומרות לי למה לך ? בשביל מה ? שירה אהובה כל כך מזכיר לך משהו ???????? בבקשה אל תוותרי עלייך

הי אביב, סימון בטריגר בהחלט יכול להוות מתן מרחב מכבד למי שחשים שצריכים להיזהר מהצפה כזו או אחרת. ושמח שאת כאן. אודי

שלום חברות וחברים, סוער כאן בימים האחרונים. יש הזמנות לשיח ויש התחלה של דיבור. אני מזמין להעלות, לבדוק, לדבר - תוך שמירה הדדית זו על זו. אצרף תהיה למחשבה: כפי שהודעתי - בשבוע הבא אהיה בתחילת השבוע ואז נצא לחופשה של שבוע (לא אהיה מחובר לאינטרנט). האם יש לעיתוי הזה משמעות? כך או אחרת, אני שמח מאוד לראות אתכן, סוריקטה, במבי, אביב, מיכל, שירה, סנופקין, חטולית, ינשוף, טלאור - מי שהיו כאן, מי ששבו, מי שהצטרפו, ומי שייתכן ולא הזכרתי בשמן - ואת הרצון לגשש, להגיד, לשמוע. גם את הכאב. נוחו היטב ואספו כוחות. נשוב וניפגש בראשון, ובשני ניפרד לשבוע. שמרו על עצמכם, אודי

הי אודי, נשמעת קצת פשטנית השאלה / תהיה שלך. נפתח כאן משהו מורכב סביב העדרותה הארוכה של סוריקטה מהפורום, התנהלות הפורום, המקום של כל אחת בפורום והתחרות על מקום אצלך. את מי אתה רואה יותר, למי אתה מגיב יותר, כלפי מי אתה רך יותר, אוהד יותר, ובהחלט יש ניואנסים שכל אחד יוכל להרגיש בהם, גם אם יגיח מבחוץ. מניחה שכנשים פגועות, בדרכים שונות, סוגיית המקום מאוד משמעותית ואפילו השרדותית. הדרך מנשים שקופות ופאסיביות לכאלה שנלחמות לתפוס מקום כרוכה במאבקים לא פשוטים, פנימיים וחיצוניים. לפעמים לא מספיק סתם מקום, אלא יש צורך או פנטזיה להיות מרכזית, להיות הכי. אתן דוגמא, בהודעתך אתה נותן רשימה של שמות, קודם אני שמחה שהזכרת את שמי אבל אחר כך אני תוהה האם יש משמעות לסדר השמות? אני חושבת שגם לך יש מקום בתוך הסערה הזאת ומן הסתם גם אתה חלק מהקבוצה, ולמילים שלך יש הרבה כח. סליחה אם נשמעתי תוקפנית... זו לא הכוונה. מאחלת לך סופשבוע נעים ורגוע. שירה

יש לעיתוי משמעות וביודעין. בוודאי. גם חופש מכאן וגם פסח. הפיצול שאני מדברת עליו לא קשור לכינויים, אלא בין מצבים רגשיים (אהבה / תוקפנות / שנאה) ולתכנים שבהם תופיע, למשל, המילה 'אודי' ולא בפורום הזה. ניסיתי להיות קשובה ותומכת ובתפקיד הספוג, שנים, בכל כינוי שהוא, בכל מקום שהוא. הייתה כתיבה בעבר הרחוק בעוד מקום, בכינוי שנשאר ישן מפעם, כי כך המנחים ‘הכירו’ אותי. רציתי שידעו שזו אני, משום שכיוונתי להמון טוב. חודשים לפני שכבר, זהו, נחצו כל כך הרבה גבולות, הרגשתי נחנקת עוד ועוד. גם עכשיו לא הצליחו לשכנע אותי שרואים אותי. השרשור עם הפיק המדובר - (מבינה שיש הרשאה להביא אותו, ואם לא, שיוסר בעריכה, ואולי אף כדאי מפאת חשש התנהגות טרולית במקום פרוץ ועוד בחופש) בבקשה - ************************************************* אתם יודעים מה, ערכתי לבד. אודי, אם תסכים, אשלח לך בנפרד בלי שתפרסם. מקווה שלא תהיה היתממות. וגם בכל פעם שסיפרתי על הנדיבות וההשקעה שלי - חטפתי על הראש. ועוד. באמת תהיתי אם להיעלם ממקום שכל כך כל כך לקח לי את האוויר, ומרגישה מרומה, או להיכנס ולנסות להסביר. מרגישה שאין לי סיכוי. צריך להפריד אותי מכאן. מצטערת. עכשיו עוד יותר מקודם. אודי, מרגישה שממש פספסת אותי. הייתי פוגש אותי במציאות היית רואה אישה מאד עדינה וחמה ורכה ומווסתת. הרעילו לי חתולים למוות השבוע. סוריקטה

באמת מפחיד כאן

12/04/2019 | 10:28 | מאת: סוריקטה
מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית

אני מבינה שזה בסדר, כנראה, מביאה את הקישור שמצאתי: https://www.doctors.co.il/forum-1265/message-1144256/ אין סיכוי שאמרתי דברים באופן שנוסח, כי זו אינה שפה שלי בכלל. כמו כן, לא מתחברת לארגומנט שדברים הוצאו מהקשרם. סוריקטה

12/04/2019 | 12:32 | מאת: סוריקטה
מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית

האלגוריתם סוריקטה הוסר מהקבוצה. סביר שלא תהיה לי גישה לפורום כל השבוע הבא. אמרתי שיש בעיה טכנית. אפילו המסר הזה לא הצליח לעבור. בנוסף, האופציה לפתוח הודעות חדשות - אינה. הייתי אומרת שיהיה מישהו שיחשוב שכלל לא הייתי ראויה להשתתף. אבל זה כבר קרה. אפשר לעצור את ההרס. מצפה גם לשימוש לרעה במילים טובות שלי. אין לי מה לעשות עם זה. אבל כיף - תהיה הצפה של הודעות ומהר אעבור לאחור. אז שלום. אברר איך ניתן לבצע חסימה סופית. הנתונים האמיתיים שלי הוכנסו כאן למאגר, פעם. אין לי מושג, אודי, איך הדמות שלי הצטיירה אצלך, אם בכלל אתה זוכר אותה. סוריקטה

אומרים דבר אחד משדרים הפוך לחלוטין. בשורה התחתונה - חופש נעים, אודי. שכחתי ממני ומצאתי לי מקום פרטי בו לא אטריד אפחד. לילה טוב, סוריקטה

הי שירה, אולי פשטנית הייתה שאלתי, אך דומני שלא ענית לה. יש בעיניי דברים נוספים שאני מזהה שמתרחשים כאן, ובבוא הזמן, אני מקווה, ניתן יהיה לבחון את נכונותם (כרגע זה לא הזמן). אודי

הי סוריקטה, דאגתי לך כשנעלמת. אני דואג גם עכשיו. איני בטוח שאני מבין את פשר המהומה לאשורה. לפורומים האחרים איני נכנס. אני חש את העלבון והזעם המופנים כלפיי וקורא את ההאשמות שפספסתי אותך או לא ראיתי. זה בהחלט ייתכן ועוד אבדוק זאת. מה שכן, אני זוכר שכתבת רבות על צדדים אחרים שלך, שהרגשת שלא הבאת לכאן. אולי זה הדבר. צר לי על האובדנים. אודי

לד"ר שדות שלום רב! שלחתי לך את תוצאות הביופסיה וה mri המפורט אך כנראה שלא עבר. יש כתובת email שניתן לשלוח? לפי הבנתי יש כמה סוגי אדנומה, ועל פי הבדיקות האדומה שיש לי נראית כמו אדנומה מסוג fnh. 1.האם כשהאדנומה כבר בגודל 9ס"מ רצוי לנתח? (לעיתים אני מרגישה משהו שם אך לא ממש כאב) 2.האם סטלרה בזריקות יכולה לגרום לאדנומה? 3.האם הצפה של ביוב בבית יכולה לגרום לאדומה? (אמנם בבייסמנט אך לעיתים ירדתי למטה עד שניקו הכל). תודה וכל טוב!

זה נכון שיש כמה סוגי אדנומות. FNH זה גידול אחר, לא אדנומה. התאור שלך מחייב בדיקה. הגודל מדאיג ולכן זה צריך להעשות בהקדם. אשמח לבדוק אותך במרפאה, להעריך, ולהסביר ביתר פרוט. כמו כן יש צורך בבירור נוסף לפני קבלת החלטה טיפולית. רפואה שלמה, ערן

הי, עולות במוחי מחשבות על ציפיות, היות שהתחלנו כאן לדבר עליהן. כך אני מרגישה. אתחיל בזה שקיבלתי איזה גאדג'ט. בהתחלה לא ידעתי על מה מדובר, אך ככל שניסיתי ללמוד להשתמש בו, כך גם גיליתי מה ציפיותיי. ומסתבר, שבפועל נכונו אכזבות. התגלו מגבלות. כמו שקורה, למשל, אל פרסומות, כשמגלים שהמציאות לעתים אפילו רחוקה מאד מהגרנדיוזיות שלהן. חשבתי על ציפיות מהטיפול - בזמנו, בעתות קשות מאד ובהיותי באנליזה, הרגשתי זקוקה לעוד ועוד ועוד ועוד ועוד. ופעם אחת, כלומר, שבוע אחד, היה שבוע מלא פגישות, ואף פעמיים באותו יום. ואז - אז למדתי שעד כמה שארצה צפוץ צפוף, הגעתי למכסה, מסה קריטית, וזה כבר היה יותר מידי. אבל טוב שהיה ניסיון במציאות. ציפיה להמשך טיפול נפשי לכל החיים - יש בינתיים. וגם ישנה הבטחה כל עוד אנחנו כאן. ומכאן לפורום - אנחנו, ובפרט אני - מצפים. ולפחות אני חושבת שכאשר כן קורה משהו שהיינו מקווים לו, לעתים זה אפילו מציף. לא תמיד אנחנו יכולים לדעת מראש. מה ציפיותנו? כן, הייתי רוצה שלא יהיה סכר (מה שהסתבר שדבר ממש ממש גרוע), זרימה ושטף. מאידך, הייתי רוצה מנוחה. ארוכה. ויותר. לפרוש ולפנות מקום להשתחרר. בקטע טוב. מניחה שיש מי שמעוניין בתגובתו של אודי בלבד. אבל לכו תדעו מה מתאים בדיוק לאותו רגע. אי אפשר לקלוע, ובטח שלא לכולם ביחד. תרצו לשתף ציפיות, וכן, גם בקשר למקום הזה? שלכם, סוריקטה

26/06/2017 | 09:00 | מאת: סוריקטה
מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית

אביב יקרה, מזמינה אותך באופן מיוחד לכתוב על העץ הזה. ראיתי את תגובתייך למטה ואני קושרת את הקול הנרקיסיסטי (שבא לי להגיד שימות, אבל, את יודעת שזהו שלא) לחסימת קול קיומן של הציפיות. ועוד אומר, שאחרי שמכירים את הקול המפחיד (כמו שכתבת את, וגם אודי) שהוא שלנו, ואז (כמו שאודי כתב) משיגים שליטה, ורמות ההרס והפגיעה העצמית פוחתות באופן משמעותי ביותר. אני מרגישה אותך כאן, במילותייך, מוצפת ציפיות. וחנוקה. שלך, סוריקטה

נראה לך שאני אפספס ולא אכתוב בכזה עץ שלך ...את לא מצליחה להבין כמה אני אוהבת את השיחות אתך ...פותחות את הראש והלב לעוד כיוונים . הרי אני תמיד כותבת שחסר לי כל כך השיח עם הבנות ולא עם אודי ... (אודי לא להיעלב) .. זה לא שאני לא צריכה את המילים של אודי אבל השיחות הראייה האחרת של מי ששם אולי צעד לפני אולי בצעד אחר . היכולת לראות עוד כיוונים ולא להישאר במשבצת שלי היא זכות מדהימה שאת מאפשרת לי ... ולדברייך כרגע מרגישה מוצפת מידי ולא במקום שיכול לתת לדברים לחלחל . יכולה רק לומר שזה נשמע מאוד מאוד מעניין העניין הזה של הנרקסיסט אולי ...יש דברים שאני יודעת שהוא חוסם / אוסר עלי ..נו ככה זה בינתיים .. זה הקול שלא מרשה לדבר או לעשות אולי זה הקול שחוסם ציפיות ... את יודעת אחרי שכתבתי לך קודם הבנתי משהו שצריך לחדד . אין דבר כזה באמת אדם ללא ציפיות , יש ציפיות שהן ראליות או ציפיות מוגזמות ובעיקר לדעתי יש דרך תגובה לציפיות ...מן הסתם כולם שמחים שהם מתמלאות ומה עם אכזבה . נראה לי על זה אנו מדברים כאן על תחושת התסכול והאכזבה ואותה לדעתי ומניסיוני ניתן לשלוט ולמתן .. ויקרה בבקשה בבקשה תפסיקי להתנצל את בסדר כל מה שאת כותבת ומביאה אתך לכאן בסדר ...אם לא הייתי רוצה לשוחח אתך לא הייתי עונה לך בכלל . אני יודעת שמאוד קשה ומעורער גם לך עכשיו המחשבה על החופש מהמטפל ההרגשה שהרצפה זזה אם תחושת אחריות של מי שכבר הרבה שנים בטיפול שכבר צריך להיות עצמאי ולא לפחד מהחוסר אחיזה , למרות שאני חושבת שכולם צריכים מצנח כדי לצנוח ...אנחנו כאן אתך ואני , אני אוהבת אותך עם כל מה שאת מביאה (לפעמים לא בטוחה שמבינה אותך עד הסוף) ובינינו מה יקרה עם אפגע ממך מה זה לא טבעי ואנושי והגיוני באינטרקציה עם אנשים . בואי נעשה הסכם בניינו כשאעלב ממך אספר לך על כך ...ועכשיו הלוואי וזה יגיע אלייך במייל ....נדבר שמרי עלייך

הי חביבתי, מסתבר שכתבנו במקביל דברים דומים, כל אחת במילותיה, ורק עכשיו יש איזה סוג של סנכרון, כשהכל מופיע. גם אני אוהבת מאד ובעיקר את עצי השיח כאן, וגם בכל זאת מצפה קצת למילים שלך, אודי. סוג של ריכוז מידע, אולי. מאידך, כשאתה, אודי, מתערב, נוצר איזה מצב של סגירה (וגם הזכרת זאת פעם, ואני מסכימה). מהעבר למדתי, שאם מתרחש כאן לאורך זמן הביחד הקסום הזה, ועוד בנוכחות צפופה של מנהל, קשה מאד למנהל להחזיק ולהתמיד כך לאורך זמן. תובעני מאד ומתיש. אני חושבת שאודי מצליח להחזיק כאן כל כך הרבה שנים באופן ניהולו המיוחד, כי אחרת זו הייתה הקרבה גדולה מידי, ולכן, כנראה שיש איזה מחיר שאנחנו, המשתתפים, משלמים. למייל אני לא מקבלת הודעות מהפורום הזה. מניחה שזה קשור לכך שהוא על מוד סינון. שלך, סוריקטה

מנסה להגיב לך על מה שכתבת , קראתי הכל אבל זמני קצוב על המחשב ואני במצב ממש אבל ממש לא טוב ...אז אתך הסליחה לא חושבת שהיחד קשור לאודי זה קשור לצורך של האחרים ומיכל במה שהיא כתבה הסבירה לי בעצם מה חשוב לה ולאחרות (אני מניחה שיש עוד כמו מיכל ) וזה בסדר . להפך אני חושבת שאודי מעודד שיח מאפשר ויש הרבה מקום לשיח של יחד עובדה שאנו כאן בעץ מאחור וכן יש שיח ...

לחדד את הכוונה יש מצבים כמו הכתיבה בפורום הזה שאת יודעת מראש שלא יהיה כאן ועכשיו שלא יהיה מענה או בכלל שההודעה גם לא תעלה ...כלומר אם כתבתי בזמן אמת הודעה של בקשת עזרה למשל ביום ראשון יותר מברור לי שעד שני בערב לא יהיה מענה אם בכלל, כי קורה לפעמים שאודי לא מצליח להיכנס , הפורום הוא לא הכתובת לצורך מיידי לצורך מיידי יותר יש כתובות אחרות אבל אז אין לי ציפייה שיוכלו לעזור (למשל הקו חירום ) מניסיון אני יודעת שלפעמים הם עושות אפילו גרוע יותר כך שאעדיף לא להתקשר , או כפי שכתבת על הפקק תנועה אני למשל יודעת שאם עליתי בשעה מסוימת האוטובוס יזחל בצורה מחפירה לא רק שאין לי ציפייה אחרת אני אפילו לא מתרגזת או מתבאסת אני הופכת את הזמן לזמן איכות של מוזיקה טובה באוזניים ועוד .... אולי דווקא כאן עוזר הפיצול ידידיינו ...ההיגיון מבין שאין כאן ועכשיו והרגש הפגוע הילדי לרוב יכול להיות מוכל כמובן שזה אחרי המון המון עבודה ... החלק הנרקסיסטי מופיע רק בתחושה שמחקו אותי כליל ככה שבמקרים של ציפייה הוא יכול להופיע מול מוסדות ביוקרטיים כאלה ואחרים ... ולמילותיי כאן לוקחת את המוצפת חנוקה , מדויק אבל לא בגלל ציפייה כי אם בגלל עומס של דברים שעוברת שכל אחד מהם בנפרד היה מפיל אדם בריא ... ובכנות מול הפורום זה לא שלחצתי על כפתור זהו לא מצפה , לא זקוקה יותר ליחד , אני פשוט ואת חדת עין מספיק כדי לראות זאת ...כותבת בצורה כזו שהציפייה לתגובה מופנת רק כלפי אודי , וכמובן שהפסקתי לכתוב הודעות שהיו מופנות רק כלפי בנות הפורום ללא אודי, בניינו זה לא נעים לראות את ההודעה שלך נשארת אדומה ...ככה אין ציפייה מאחרים ואין אכזבות . אז כן אולי זה מלאכותי אולי זה עוקף ורידים ...אבל אני חושבת שזה הכי נכון ובאמת הופך את הציפיות לראליות יותר . עוד דבר לגבי הפורום וציפיות , בימים שאני חסרת איזון ואולי תהייה ציפייה כשאני מגיבה למישהו לתגובה חזרה לאיזו התייחסות לזה שכתבתי וחשבתי עליו אני פשוט לא אגיב .. את זוכרת שכתבתי לך שאני מחשבת מסלול מחדש כאן בפורום זה בדיוק הייתה הנקודה . כן אז הייתה לי ציפייה לתגובה ומאוד מאוד התאכזבתי על חוסר התגובה . והבנתי שהמקום חשוב לי , ולמקום יש את הדרך שלו ואין מקום לציפייה לתגובות .... תודה שהעלת את השיח , חשוב כל כך המקום של הציפיות בחיינו עצם המודעות אליהם עוזרת להגיב אליהם אחרת ...

משאירה לעצמי כוכבית לחזור ולקרוא את הודעתך ולחשוב עליה עוד בהמשך. חייבת לזוז. בכל אופן - בינתיים - אני חושבת שלפחות כשאני שולחת הודעה לכאן, יש דחף של כאן ועכשיו לשחרור של המילים באותו רגע. ואני, אישית, יכולה לגייס המון אורך רוח, אבל לפעמים, כן, אין סבלנות... בן אדם או לא? נדבר, סוריקטה

יש דחף של כאן ועכשיו לשחרור של המילים באותו רגע --- אם אפשר היה להגדיל להבליט ...ברור זה הדחף לשחרר את המילים אבל אין ציפייה לפחות אצלי לתגובה מהירה . עצם הידיעה שזה לא יקרה . שחרור המילים כמו נותן הקלה כי אני במקום שיכולה להרגיש את התשובה של אודי את היד את היחד של מי שקורא ואפילו לא מגיב . אני יודעת שהמילים האלה יהיה להם עד ..גם אם לא יהיה להם הד באותו הרגע ... נחמד לי "העד וההד "...לא יודעת מעורר מחשבות אבל זה כנראה לעץ אחר

סוריקטה

הי אביב, כשאני כותבת כאן, אני יודעת שכמעט תמיד יחלוף זמן של כמה שעות (וזה ממש יפה) עד שההודעה תופיע. אני לא יודעת לבטח שלא יהיה מענה; אני לא יודעת לבטח שהודעה לא תעלה בכלל. יש סיכוי שהודעה לא תפורסם כי לא הגיעה למערכת. אבל לפחות בעיניי, בפועל, עכשיו, הוא ממש ממש נמוך. אני כן מחכה לראות שמה שכתבתי יופיע. כן מתבאסת כשאני רואה שהתפספסתי, אבל ההודעה כן קיימת, היא רק מופיעה באיחור. מתי זה קורה? בעיקר כמו מה שאני עושה עכשיו - כותבת על עץ ותיק וביום חמישי בערב. מעציב מה שאת מספרת על קו החירום. אבל אני לגמרי מבינה. אוטובוסים - בדרך כלל אני לוקחת מקדם היסטריה גדול ולא יוצאת ברגע האחרון, זמן איכות לא תמיד מתאפשר כשאת בדוחק של סרדינים נמחצת על הדלתות או על החלון הקדמי. חח. הפיצול והדיסוציאציות לעתים באמת לעזרנו, זה ייתכן מאד גם לדעתי. מינונים. בירוקרטיה - לא ידידתי (כמו רובנו). עצוב לשמוע שאת מתמודדת כעת עם דברים שהיו מפילים גם את החזקים והבריאים. אנ'לא מקנאה בזה. לבי איתך. אני מעדיפה מאז ומעולם את הכתיבה בהמשך לעצים קיימים ולא התחלה מחדש של הודעה כהמשך. ייתכן שהעדפה זו קשורה גם למה שציינת. פחות אכזבה כביכול. בכל אופן, בעידן הנוכחי, שאנחנו משתמשים גם בטלפונים, ההודעות נחבאות יותר, וגם, בעייה - כשעונים באמצעות הטלפון - לא רואים את תוכן הדברים אליהם מגיבים. האמת שיפה (אם הבנתי נכון), שאם את מצליחה לראות שאת כותבת לאזניים ערלות את מפסיקה את הדרך, כי את נפגעת ממנה. אצלי יש עוד חלק שמתעקש, כנראה. תודות רבות על מילותייך, מקווה שתוכלי לראות את הודעתי הנוכחית עוד השבוע. שלך, סוריקטה

הי סוריקטה שאלת השאלות --- ציפיות וכריות .... בעבר היו לי המון ציפיות לא ראליות מסתבר ...שיהיו איתי ,שיבינו אותי מבלי שאדבר ,שדברים יסתדרו כמו שאני רוצה ...ועוד .. היום באמת אחרי שנות טיפול מבינה שאין דברים כאלה . עדין יש לי ציפייה שאבין את עצמי יותר שאצליח להבין מה נכון לי שאצליח לחלום להציב מטרות לעצמי , אולי שיהיו לי רצונות ושהם באמת יהיו שלי ללא ההבנה עד כמה רצונותיהם של אחרים טבועים בי . לגבי הטיפול הפעם הזאת באתי בהבנה מה נכון לי מה עובד עבורי עד כמה אני אובססיבית במקומות נוספים וכפי שכתבתי לך ניטרלתי את המקומות האלה . אני לא מתכתבת עם המטפלת בוואטספ , ככה שאין כאן ועכשיו , זה עומד במבחן הזמן של השנה וחצי האחרונות גם במצבים של הצפה וטרוף ...אין מיילים בן פגישות , יש טלפונים בשעות שנקבעו מראש עם צריך ובתשלום . בקיצור ביקשתי לעמוד בגבולות ולא לנסות לעבוד איתי בגבול גמיש כי שם קשה לשלוט בחלקים ובציפיות של החלקים הפגועים לכאן ועכשיו ובכלל .. נוסף לזה בניתי לי רשת בטחון ואני לא מוותרת עלייה והפורום הוא חלק ממנה ככה שאין צורך ואין רצון בטיפול כל הזמן , פעם בשבוע וכשצריך ממש טלפון . הציפיות מהפורום ..בהתחלה הייתה לי ציפייה של יחד כמו בפורום אחר שהייתי בו זה היה לי חסר זה עדין חסר לי אבל אין לי כבר את הציפייה הזו . ראית שלא אחת ניסיתי לפתוח על זה שיח והבנתי שזה כנראה ציפייה לא ראלית לפורום הזה ...ומאז שאין לי ציפייה לתגובה מאף אחד פרט לאודי אני שמחה ומברכת על כל אחת כזו ..אולי זה מה שיפה בציפיות ברגע שהם הופכות ראליות מציאותיות תוך הבנה שמה שאתה רוצה / חושב שצריך זה לא בהכרח מה שהיקום חושב שנכון לך ..הם נעשות קטנות ולא מפחידות פעם עם אודי היה מדלג עלי בטעות או שלא זה היה מפרק אותי לרסיסים קטנים ...והתחושה הייתה התעלמות --בוםםםם ---- היום ההבנה שאודי מגיב זה בחזקת נס שמאוד יכול להיות שהוא ידלג לא יגיב יחליט להשאיר לאחרים ועוד אני שמחה שהוא מגיב , נעצבת לרגע כשלא מתאכזבת ואז חושבת למה ? מה אודי רוצה לומר לי ...ככה גם בדברים אחרים . האמת שבזמן האחרון מנסה להבין את המקומות של האחרים את הקושי והשונות של האחר , לא להיות בנעלים של השני כי אם לנסות להבין ...זה גם עוזר לתגובה אחרת . אני חושבת שעוד דבר עוזר לי לשים את הציפיות במקום נכון ומציאותי זה היכולת להעיז . להגיד למטפלת מה נכון לי , לכתוב כאן כשקשה לי , לפנות לעזרה שאני צריכה . רוצה משכורת יותר גבוהה להעיז לחפש מקומות טובים יותר ועוד ... זה לא שאין לי ציפיות אני פשוט מסוגלת יותר להכיל אותם והאכזבה היא רגעית או בכלל לא ...ולפעמים לדאבוני יש ציפיות גדולות ואכזבות בהתאם עד כדי פירוק והרכבה ובחיוך .....https://www.youtube.com/watch?v=77_BT0np8SA

הי אביב יקרה, אני כל כך שמחה ששיתפת והצטרפת :-) מן הסתם גם אני הכרתי בטיפול ציפיות לא ריאליות בפנים. בואי נאמר שהגעתי לטיפול ללא ידיעה של שום ציפיה ולקח אולי ארבע שנים עד שעלתה הראשונה לפני השטח. אני מאמינה שציפיות, גם הלא ריאליות ביותר שבהן - כן נשארות לתמיד בפנים. וזה בסדר אם מכירים אותן ולא דורשים אותן מהעולם בחוץ. אבל, זה גם בסדר להרגיש דברים כאלה. וגם בסדר לחלום על כל מיני דברים משונים. לא חייבים לחיות את החלום (כמו מהמרים מכורים, למשל). לדעתי, הניטרול עליו את מדברת הוא סוג של הגנה אולי, או משהו מלאכותי. אני, לפחות, מאמינה בשלב זה, שמה שכבר נוצר שם פעם - הוא שם. כשאת כותבת 'לא לצפות' אני, לפחות, מבינה שדיברת על אכזבה (ולפעמים אכזבה זה אנדרסטייטמנט), ואחריה ויתור. אישית, מאד קשה לי להאמין שהלכה הציפיה. מנגנון הגנה בשל אי יכולת להכיל - זה משהו שמתאים לתפיסתי. גם בפורומים האחרים (ובפרט בזה, ובעיקר בראשוניותם) הרגיש למשתתפים סוג של יחד, שכבר שנים אין. ואני עדיין במחשבות נוסטלגיה, מנסה (אולי לשווא, אולי בטפשות) להחזיר מצב דומה. אולי כמו לחזור לחיות ילדות טובה, אולי כמו לרצות לעשות ריסטרט לחיים, שאמא תהיה בריאה. לא ריאלי - ברור. אבל קיים שם בפנים - ועוד איך. דילוגים, או פספוסים או אי דיוק - אני תמיד מגיבה לא טוב, גם אם אני מבינה איך הייתי אמורה להרגיש רק אחרי יומיים (אפטר אפקט). האמת שעוצמת התגובה תלויה ברמת החרדה. אחרי שהשמש שוקעת החרדות קופצות אצלי אל על. ולכן, אני משתדלת לסגור את המחשב, לא לראות מה קורה פה ובדרך כלל לכתוב רק בבוקר, אחרי שחל, אולי ולפעמים, קצת ריפוי ותיקון בלילה. פעם גם זה לא היה קורה. גם אני מתבאסת מהמשכורת, וכל העבודה שלי זו פשרה, אבל אנ'לא יודעת אם הנפש שלי תוכל לעמוד ביותר כרגע. כתבתי המון. והנה ציפיה שבעיקר אודי ייקרא הכל, מעבר לקריאת אישור מהירה, ויגיד, לא יודעת מה. מאיפה את מכירה כל כך הרבה שירים? וואו! שמחה על השיח - חבר'ה, בואו גם (בסדר, מותר להביע משאלה, לא?) סוריקטה

הי לך שוב , שירים מהיוטיוב ...אני חייבת לשירים ולכמה זמרים במיוחד את שפיות חיי .. אם יש מקור כוח שאני יכולה להגיד זה ליווה אותי כל חיי , זה תמך בי זה היה איתי זה השירים הם דיברו אותי יכולתי לשיר איתם לצחוק איתם לבכות איתם לשמוח איתם ..הם העד שלי והם גם ההד שלי ... למילים של השירים יש כוח למוזיקה יש עטיפה כזו של הלב ... הציפייה של הלב - לאמא בריאה לאמא שתראה ...אך , ציפייה ממש לא ראלית וכל כך קיימת איתנה ...אוףףף איתנו ...והנה ציפייה לא ראלית שנשארת ועוד איך נשארת :))) בגיל הנעורים קניתי המון ספרי שירה לאו דווקא שירים עם מנגינה סתם ספרי שירה ..הם עדין מלווים אותי . יש לי חלק שכבר היה כאן לא פעם שכותב רק במילים קצרות כמו במבנה של שיר ...חלק עצוב שאת מעט הכוח שלו מקבל מהמילים ...

ואם אכן כך ולא הבנתי - סליחתי שלוחה ולוקחת את דבריי בחזרה. כרגע, לא מצליחה להבין איך אפשר באמת (ולא באופן מלאכותי) לא לצפות. סורי, סוריקטה (כן, יצא ש 4 אותיות ראשונות זהות)

הי סוריקטה, לא צריך להצטער. ציפית על הכר, והכל נראה טוב יותר אחרי מנוחה... גם עכשיו הכל בסדר במה שכתבת. אודי

אודי תודה , תודה ענקית ענקית על המילים שכתבת וסוריקטה תחזיקי את המילים האלו ...גם עכשיו הכל בסדר במה שכתבת.- אביב

הי מיכל , לא מצליחה להגיב אצלך הוא מבקש 70 תוים .אז מחזירה את הדיון לעץ המקורי :) מקווה עד מאוד שתיראי ... רוצה רק להודות לך על מה שכתבת בקשר לפורום זה מסביר לי כמה דברים שלא הבנתי. ושמחתי לקרוא על ההבנה בקשר לגן ...נפלא

להניח עליהן את הראש לסופש ואולי כמו שלגיה ל 100 שנה. לא כל כך אופטימית בכללי והרבה יותר קל ופשוט לי לראות את השלילי. בדרך כלל רואה אותו הרבה יותר ברור. גם שאומרים עלי דברים טובים או נותנים מחמאות, קשה לי לקבל. פוחדת לקבל את הטוב, פוחדת שלא יגרום לי לעוף על עצמי ואז אפול! וכבר אמרו חכמים שהמכה הרבה יותר חזקה כשנופלים מגובה.

הי תו , שמחה עד מאוד שהצטרפת לכאן ... אולי המכה גדולה יותר עם צונחים מגובה אבל תמיד ניתן לצנוח עם מצנח אןו לפחות בהתחלה עם מדריך צניחה .....ויחד זה אחרת ... אל תוותרי על הרצון להיות גבוה והפחד הוא יותר ממובן ... והשלילי , מה הוא משרת אותך ?

הי ת סופית, נופלים - גם תלוי על מה (משטח / חלק ממך) ותלוי איך. לדעתי, לא רק עניין של גובה. ראי צניחה חופשית. בחוקי מרפי כתוב: 'אי אפשר ליפול מהרצפה'. וההמשך - 'לתינוקות לוקח שנתיים ללמוד את זה' :-) זהו לבינתיים ומעתיקה את התגובה, בכל זאת עץ ישן. נתחיל שבוע חדש. סוריקטה

לפעמים מנפנפת חזק בכנפי הקצרות ומנסה להתרומם, בעיקר אחרי מחמאה. אבל בדרך כלל אחרי זמן קצר מאוד משהו מתהפך, לא מסתדר, מתחרבש, ואני בשניה מתהפכת! הכל משחיר!! מבינה על עצמי כל מיני דברים שליליים ובליבי רק משאלה אחת.