פורום פסיכולוגיית ילדים

היי, התגרשתי לפני מספר חודשים. מאז האב לוקח את הילד (בן שנה) אחת לשבוע למשך מספר שעות בלבד. כשהילד חוזר אליי הוא לא מפסיק להגיד "אבא אבא". השאלה שלי היא האם הפגישות האלה עם אביו לא מסבות יותר נזק מתועלת ושמא לא עדיף כי לא יהיה כלל חלק מחייו? אודה על תשובתכם בהקדם.

שלום, אני אם לילד בן 11 שהוא מבריק וחכם מאוד רק סובל מהפרעות קשב וריכוז. מטופל בריטלין שעושה את העבודה בדרך כלל. אני סמוכה ובטוחה שבתוך המערכת הרגילה הוא הולך לאיבוד, אינו לומד כלל, פעמים רבות מפריע והמורות מתלוננות. ברור מאליו שאיננו יושב להכין שיעורי בית בכלל. קיימת בפני אופציה להעביר אותו באמצע השנה לבית ספר פתוח (אנו גרים בצפון). לא אכפת לי שלא ילמד כלל, ממילא אי אפשר להכריח אותו והוא מאוד סובל במסגרת שחונקת אותו. עם זאת, אני חוששת מאוד! הוא כבר בכיתה ה', מה שהוא מכיר זה רק המערכת הקונבנציונלית ואני פוחדת ממשבר רציני במהות שלו. אולי לא ירגיש שייך? אולי לא ימצא חברים? אולי החופש פרוץ הגבולות הזה יגרום לו ללכת לאיבוד? אשמח לעצה טובה.

שלום בתי בת 3.8 , עד כה הלכה מצויין לגן . לפני כשבועיים חוותה משהו לא נעים בגן - כאבה לה הבטן עקב עצירות והיא סבלה . מאז יש לה חרדה מהגן . היא ממש לא רוצה ללכת לגן . כבר סיפרתי לה סיפורים ודיברתי איתה על האירוע וכלום לא עוזר . היא ממשיכה לפחד מללכת לגן כי לפי מה שהיא אומרת , היא תרגיש שם לא טוב ואני (אמא שלה ) לא תהיה איתה . איך לגרום לה להתאושש? תודה

בני עוד חודש בן 3 חכם במיוחד, מילולי מאוד, מוצץ מוצץ. מזה מספר שבועות מתעסק ותולש ציפורניים- כמו כסיסה אבל עם היד, גם ברגליים. בעבר מגיל צעיר היה תולש שערות מחפץ מעבר (דובי מתחלף) ומרחרח אותן. מה עלינו לעשות?

שלום רב, בני בן 3. נגמל מחיתולים בגיל 2.8. בלילה ללא טיפול ולא עושה צרכים בשינה. פיפי היה עושה באסלה מההתחלה, ללא כל בעיה. קקי היה עושה בתחתונים במשך חודשיים ואז עבר לסיר בבית ובגן. מזה חודשיים שהוא גמול לחלוטין- פיפי באסלה וקקי בסיר. בגן הביעו תמיכה בשימוש בסיר. מזה כשבועיים (לאחר חופשת חנוכה), הוא חזר לעשות קקי בתחתונים רק בגן! קדמה לתופעה שיחה מיוזמתו בה הודיע שזו כוונתו ומאז עושה זקרי בגן רק בתחתונים. הגננת והצוות איימו (בהסכמתי) כי יחזירו לו טיטול- הוא, בבגרות ובשליטה וורבלית מלאה, מבטיח שוב ושוב שלא יחזור על כך, ויעשה קקי רק בסיר. במקביל לעשיית הצרכים בסיר בגן, הציעו לו מספר פעמים לעבור לאסלה. אציין כי מחוץ לבית ובבתים אחרים עושה באסלה, כשמחזיקים אותו. הבעיה היא רק! בגן. אודה על הנחייה, כיצד לפעול מול הילד בנושא, וכיצד להעביר את המסר ולעזור לו לחזור להשתמש בסיר. תודה

שלום האם יש למטבח ילדים השפעה מבחינה התפתחותית ? ובעיקר על בנים ... ?

שלום רב, הבת שלי בת 4 ותשעה חודשים.. ביום חמישי האחרון הגעתי לקחת אותה מהצהרון והיה בידה 4 מטבעות (3 מטבעות של 5 שקלים ומטבע של 10 שקלים). כאשר שאלתי את בתי מאיפה היא קיבלה את הכסף היא ענתה שמצאה את המטבעות בחול שבחצר הגן. ניסיתי להסביר לילדה שזה הרבה מטבעות ואולי בטעות היא לקחה ממישהו בלי רשות. היא התעקשה כי מצאה את המטבעות בחול וללא לקחה מאף אחד. היא מאוד נלחצה שלא "האמנתי" לה בתחילה וישר אמרה "אמרה את כועסת עליי שמצאתי כסף בחול". הסברתי לה שאני לא כועסת אבל גם אם מוצאים משהו והוא לא שייך לנו צריך לתת לגננת, כי אולי זה נפל למישהו אחר וזה שייך לו". חזרנו לגן ונתנו את הכסף לגננת. חשוב לי לציין שלפני חודש לערך ערכתי שיחה עם ילדיי שאסור לדבר עם זרים ובמקרה אם מישהו מגיע לגדר ומציע ממתק אז לרוץ מיד לגננת ולשתף. ביום ראשון (היום) בתי הלכה שוב לגן ובסיום היום כאשר בעלי לקח אותה, שוב היא שלפה מספר מטבעות ואמרה "מצאתי כסף בחול". ניסיתי לתשאל אותה מהיכן הגיע הכסף ושלא יכול להיות שיש כל כך הרבה כסף בחול אז פתאום אמרה "ציפור נתנה לי". אמרתי לה אבל איך הציפור החזיקה את הכסף אין לה ידיים אז אמרה "היא החזיקה את הכסף עם הפה" כאשר הגענו הביתה בעלי לחץ על הילדה וניסה לתשאל אותה מהיכן הכסף ואז היא התחילה לבכות וסירבה לשתף פעולה. החלטנו להניח לה ואז הסבתא תוך כדי משחק ניסתה להוציא ממנה ושוב היא החלה להגיד פעם בחול, פעם ציפור, פעם של ילד, פעם מצאה על הריצפה בגן (חשוב לציין שזו ילדה מאוד נבונה שתמיד מספרת הכל, לא נתקלנו בעבר במצבים בהם לא אמרה אמת). דיברתי עם הגננת ושאלתי האם יש מצב שאולי מישהו דרך הגדר נתן לה את הכסף? הגננת אמרה שהיו פעמים בהם הסתובבו זרים אבל הם מקפידים לשים לב. בשלב מסויים לקחתי אותה לשיחה והסברתי לה שהיא יכולה לספר לאמא הכל ושאמא תמיד איתה ותשמור אליה ואז שאלתי אם היא רוצה לספר לי מה קרה? הילדה אמרה שהיא תספר לי בתנאי שלא אספר לאף אחד והסכמתי כמובן ואז אמרה לי מישהו זר פנה אליה דרך הגדר של החצר וזרק לה מטבעות.הילדה התעקשה שאני לא אשתף את הגננת וכששאלתי אותה מדוע היא לא רוצה שאיידע את הגננת אז היא אמרה טוב אמא סתם אמרתי לך, זה לא נכון. טוב, החלטתי להניח לה ואז היא נגשה אליי ושאלה אם אני כועסת עליה. הסברתי לה שאני לא כועסת בכלל, שאנחנו אוהבים אותה מאוד ושהיא יכולה לספר לנו הכל. ואז כנראה שלחצתי שוב ואמרתי לה האם זה נכון שזר נתן לך? בואי תספרי לאמא מאיפה הכסף? שאלתי מספר פעמים והילדה לא ענתה לי? ואז אמרתי לה למה את שותקת? תספרי לאמא. הילדה אמרה שהיא לא רוצה. כאשר שאלתי למה היא לא רוצה לספר אז אמרה שהיא מתביישת. אמרתי לה ממה את מתביישת אז היא לא ענתה והחלה לבכות. אני מאוד מתוסכלת ממה שהילדה שלי מרגישה. אני לא יודעת איך לברר את הנושא. הרי הכסף לא היה איתה כאשר הלכה לגן. את הכסף היא "קיבלה" כאשר היתה בגן. למה היא חשה בושה? ממה היא חוששת? מתביישת?

בבקשה עיזרו לנו!! יש לנו ילד בן 10 שבכל פעם שפונים אליו מגיב בצעקות מסרב לבצע מטלות בבית, מתבכיין על כל דבר. היחסים איתו מעורערים ביותר וקשה לנו!!אך מצד שני אנו מרגישים שאנו טועים ולא יודעים איך לתקן......... הצילו..........

באופן שטחי, זה נשמע כמו קריאה נואשת של הבן לתשומת לב, ופירוש לא נכון שלכם את הקריאה שלו. אולי כדאי לכם ללכת לייעוץ במכון אדלר למשל, שם בסדרה של פגישות ספורות, יוכלו לתת לכם כלים יעילים לתקשר עם הילד באופן חיובי. כי הכל בסופו של דבר מתחבר לתקשורת ודיאלוג. בהצלחה

בני בן 5. כעת בגן חובה, לאחר שהיה בגנים פרטיים. יש לו בעיה שפתית וגרפו-מוטורית. מטופל 3 שנים ע"י קלינאית תקשורת ומרפאה בעיסוק. משנכנס לגן מתלונן על כך שהילדים צוחקים עליו. יש גם שמרביצים. (פעמים רבות זה קורה כשיושבים לצייר ואז מבחינים בקשייו).בשיחה עם הגננת היא אמתה את דבריו. כשביקשתי את התערבותה המיידית ,טענה שהוא צריך ללמוד להתמודד עם הילדים,כלומר לדעת לענות להם בחזרה, כשמרביצים, לבוא ולהגיד לה(אפילו רמזה על כך שירביץ ) וכו'. אני מאז ומתמיד חינכתי אותו לא להחזיר מכה אם מישהו הרביץ, לא לק

יש אפשרות לשינוי גן?

תודה על התייחסותך. לשנות גן זו אפשרות אחרונה מבחינתי. שכן, מה המסר לילד?! קשה, אז משנים מקום? ומי אמר שבגן אחר לא יציקו. הרי ילדים חשים מהר חולשה של ילדים אחרים. מבחינתי הבעיה היא בתגובתה של הגננת. אני לא יודעת מה לעשות.

אז אני אחלק את ההודעה שלי לשניים: 1. הילדה שלי הפכה להיות מאוד קשה, כל דבר היא עושה דוקא, מחכה שאני אסובב את הגב, ועושה בידיוק את מה שלא הרשיתי לה לפני שניה, מתנהגת פשוט נורא ואיום. כשאני שואלת אותה למה היא מתנהגת ככה, היא אומרת שהיא לא יודעת. אני ממש עובדת עצות, העונשים ממש לא עוזרים, גם שיחות (שזו דרך יותר מקובלת עלי, ממש לא מועילות, היא מבטיחה להתנהג יפה ואחרי שניה שוכחת). בפעם הקודמת שזה קרה, השיחות, תשומת הלב והחיבוקים עשו את שלהם, והיא חזרה להתנהג כרגיל, הפעם זה לא הולך לי. 2. גם בכיתה יש בעיות עם התנהגות, המורה סוף סוף התקשרה אלי, וסיפרה שהיא מפריעה מאוד בכיתה, היא חוזרת אחרי המורה על דברים בלעג וחוצפה, היא לא מקשיבה ואח"כ שואלת שאלות על החומר הנלמד כי לא הקשיבה. היא רמזה על בעיה של קשב וריכוז, וזה נורא מדאיג אותי, יש לנו במשפחה ילד עם בעיות קשב וריכוז, וכשאני מסתכלת עליהם אני יכולה לדעת בודאות שהיא רחוקה מההתנהגות שלו (חוסר שקט, תנועות לא רצוניות וכד'), אבל מצד שני אני גם רואה שקשה לה לשבת ולהכין שיעורים בריכוז, היא זזה המון, מסתובבת בכיסא ומפנה תשומת לב להמון דברים אחרים. מבחינת הלימודים אני דוקא לא רואה בעיות, היא ממש טובה בחשבון, וגם בעיברית, היא מתעניינת, היא מנסה לכתוב, אמנם לא ממש זוכרת את האותיות, אבל רואים התקדמות, אתמול היא זרקה לי משהו כמו "אוף זה נורא קשה להיות בוגרת, הלואי והייתי שוב קטנה", כששאלתי אותה אם היא היתה רוצה לותר על בה"ס ולחזור לגן, היא אמרה שממש לא, וכיף לה ללמוד לקרוא. אני יודעת שהיו לה בעיות חברתיות, קצת יותר קשה לה עם בנות בגיל הזה, כי היא טרזנית, ובנות כבר לא ממש בקטע של טיפוס על עצים, ובנים הרי זה איחס. אז היא לא ממש מוצאת את עצמה בהפסקות, ורצה לחפש את החברות שלה מהכיתות הגבוהות. לפי הסיפורים שלה בזמן האחרון יש לה קצת יותר חברים/ות, והם אומרים לה שהיא "חמודה" כי היא קטנה (נמוכה). אני יודעת מסיפורים של הורים אחרים, שילדיהם למדו/לומדים עם אותה מורה, שהיא לא הכי סימפטית, היא כועסת המון וצועקת. ואולי זה גם חלק מהבעיה, כי הגננת שהיתה לה שנהשעברה היתה פשוט מדהימה ושי מאוד אהבה אותה וכיבדה אותה. אנא עצתכם, כיצד עלי לנהוג, אני ממש חוששת להפסיד את הרכבת, אני צפויה ללדת כל יום, ואני חוששת שלא יהיה לי זמן/כוחות להתעסק עם הבעיות של הגדולה, ואני אעשה לה נזקים שיהיה לי קשה לתקן אח"כ. שבת שלום

ממליצה לך בחום לקרא את הספר של פייבר ומייזליש "איך לדבר כך שהילדים יקשיבו ולהקשיב כך שהילדים ידברו". אם לא יועיל (והוא יועיל) בוודאי לא יזיק. אני אישית קראתי אותו בזמן הנקה של התינוק שלי. בהצלחה

איך מודיעים לילדים על כוונת הוריהם להתגרש זה ממש דחוף לי לדעת אנא מכם תגובתכם בהקדם

שקד, אומרים להם בצורה ישירה וברורה שההורים נפרדים. לא נכנסים לפרטי הסיבה רק 'שלא מסתדרים'. מפרטים להם מה עומד לקרות, מסבירים את שגרת היומיום החדשה. איפה אבא יהיה, הביקורים וכו'. נותנים להם להגיב איך שמתאים להם. לא כועסים או נבהלים מכל תגובה שתהיה (כעס, צחוק , התעלמות) ונמצאים שם בשבילם ברגישות גם בימים אחרי ההודעה. התגובות מגיעות לעיתים אחר כך. בכל מקרה את יכולה לקרא עוד בנושא בפרק 'לדבר בנושאים קשים' בספרי 'בגובה העיניים- לדבר עם ילדים', שם אני מפרטת עוד בנושא בהצלחה חלי

לדעתי השאלה היא מה גיל הילד.על פי גיל הילד ניתן להסביר.ולאפשר שיחה ענינית ואמיתית בלי הכפשות.

שלום, ביתי בת שנה וארבעה חודשים, נכנסה לגן בפעם הראשונה ב 1.9.08 , עד אז הייתה עם מטפלת. היא לא ישנה בגן, בדר"כ היא ישנה יפה מאוד, כל הלילה, עם מוסיקה, תמיד השתדלתי לא ללכת על קצות האצבעות כשהיא ישנה, כדי שתתרגל לרעש, במשך היום ישנה בבוקר ובצהרים, סה"כ ישנה 3 שעות במהלך היום אבל משום מה היא לא נרדמת בגן. מדוע? מה עליי לייעץ לגננת? כמו כן, נאמר לי מהגננת שהיא מהטיפוסים הבוחנים שלא משתתפים מהר אלא צופים מהצד ובודקים את הסביבה. מה זה מצביע עליה? האם זה בסדר? זה מדהים איך ילד בן שנה מתנהג ממש כמו מבוגר.... תודה

אורית, אכן לתינוקות יש אישיות, טמפרמנט מולד. . את יכולה לקרא בנושא בספרי 'תקשיבו לי רגע', מאוד מעניין לגבי שאלתך, הייתי מתיעצת עם הגננת. כמובן לא ללכת איתה בכוח, מצד שני אפשר לנסות להרגיל אותה לישון. גננות מיומנות בכך, ומכיון שזה קורה בגן, שווה לגבש מדיניות בשיתוף איתן. בהדרגה ובתשומת לב תדעו מה מתאים לה. אין כאן דעה אחת נכונה. בהצלחה חלי

בתי לומדת בכתה ב. מתקופת גן חובה היא מאוננת במקומות פומביים. התופעה נפסקת בתקופות מסויימות וחוזרת. ביצענו אבחון פסיכו דדיקטי והתברר כי הילדה בעלת יכולות קוגניטיביות מעולות ביותר וכי יש לכך השלכות בהיבט הרגשי. האם להסתפק בסיבה הטבעית ולהניח לכך, או לטפל? אציין כי הדבר נעשה גם בזמן שעור בכתה וגם בבית, למרות שהסברתי לי כי יש לבצע זאת בפרטיות וכי זה דבר אישי. תודה!

מיכל, ראי את תשובתי לחגית באותו נושא. בכל אופן, לגבי בתך אני ממליצה שתלכי להתיעץ עם איש מקצוע. יתכן ונדרשת התערבות טיפולית. התגובה שלה נשמעת לי מעידה על לחץ, ו/או על קושי לשלוט בדחפים. צריך לברר יותר במדויק מה עובר עליה ,ועל פי צורך לעזור. עדיף לעשות את ההתערבות עכשיו כשהיא צעירה, וזה יעזור לכל עולמה הרגשי. בהצלחה חלי

שלום רב, בני בן החמש מצא את הנאת האוננות כבר בגיל שנתיים ומאז הוא מאונן לפחות פעם ביום. כמובן שהסברתי לו שזה בסדר, אולם יש לעשות זאת בחדר כשהוא לבדו (מה שלא תמיד מצליח לו). היום הוא ביקש ממני דבר שהפתיע אותי, הוא שכב על גבו על המיטה וביקש שאשכב עליו (בזמן שאיבר מינו עומד), כששאלתי אותו מדוע הוא רוצה שאשכב מעליו, הוא ענה לי כי זה נעים לו, שאלתי אותו מה הוא יעשה אם אשכב מעליו, הוא אמר לי שיחבק אותי. בני לא רואה סרטים של גדולים ולמיטב ידיעתי חוץ מלראות חיבוקים ונשיקות הוא לא נחשף למיניות אחרת. הסברתי לו שוב שזה בסדר לשחק באיבר מינו, אולם רק כשהוא לבדו. האם יש עוד דברים שעליי לעשות? האם זאת התנהגות סקרנית נורמלית? אם לא, אז מה הביא אותו לכך? אודה על תשובה מהירה

חגית, סקרנות מינית היא טבעית, וכן אוננות אך בקשתו שתשכבי עליו אינה כה שגרתית. אני משערת שהוא נחשף לרעיון בדרך כלשהי. הייתי שואלת אותו, ובכל מקרה אולי מבררת אם משהו מציק לו, שבעטיו הוא מחפש את המגע בדרך הזו. אולי שווה להתיעץ עם איש מקצוע, שיעריך את המצב בצורה מדויקת יותר את יכולה לקרא גם בנושא המיניות, פרק בנושא בספרי 'תקשיבו לי רגע'. בכל מקרה, חשוב שתציבי לו גבולות מה מותר ואסור, ותבדקי איך הוא מגיב. בהצלחה חלי

בני בן 8 בכתה ב' בודד מאוד בהפסקות. לטכנתו אין לו עם מי לשחק, אף אחד לא רוצה לשחק איתו וכולם לועגים לו. הוא לא מצליח למרות נסיונות שלו להתחבר לאף אחד. "נעול" רק על ילד אחד שהוא מנהיג בכתה, ועם זאת בדרך כלל מפנה לו עורף. קשה לי לראות את בדידותו ועצבותו ואני לא יודעת כיצד אוכל לעזור לו. עלי לציין שהוא אובחן כ- ADHD ועיקר הביטוי בא בקשיים חברתיים.

ריקי, זה באמת קשה, בנך אכן מרגיש בודד, והקשיים שלו לא מאפשרים לו להתחבר. כיוון העזרה הוא טיפולי, ליצור קשר עם פסיכולוג או בטיפול אישי או קבוצתי שם יחזקו לו את המיומנויות החברתיות ,ויעזרו לו לשפר את מצבו החברתי. זה יכול מאוד לעזור מנסיוני. את יכולה להתיעץ עם השרות הפסיכולוגי העירוני על מי הם ממליצים אל תהססי, בהצלחה חלי

היי, בתי בת שנתיים ו-4 חודשים עדין רוצה לפני השינה בקבוק, לעיתים גם בבקרים שותה. המוזר זה שהיא מבקשת בקבוק בערב לפני השינה גם אם היא אוכלת ארוחת ערב חצי שעה לפני השינה וארוחה מלאה ששבעה ממנה. מה לעשות ואיך לגמול אותה מהבקבוק?

ענבר, בקשת הבקבוק משרתת אצל בתך את הצורך במציצה, זה מרגיע אותה ולא קשור לצמא. האם היא מוצצת מוצץ? תהליך הגמילה, כמו כל גמילה אחרת צריך להתבצע בהדרגה אבל בנחישות. כשתחליטו שזה הכיוון, ותהיו שלמים עם עצמכם, תגידו לה, תגייסו את הרצון שלה, כי בלעדיו זה יהיה קשה. ואז בהדרגה תנסו להפסיק את התלות בבקבוק. אולי צריך יהיה לעזור לה למצוא משהו אחר מרגיע במקומו בהצלחה חלי

הילדב שלי בת 7 חודש הכנסתי אותה למשפחתון. כרגע עד שעה 12:00 היא לבד עם המטפלת ואח"כ באים ילדי גן וכיתה א,האם זה בסדר חברתיתי? בגיל כזה? הילדה סה"כ שבועעים שם ומתעוררת כל לילה כמעט באותה השעה. (לפני שהכנסתי אותה למשפחתון לא היתה מתעוררת. היתה ישנה רצוץ עד הבוקר). שמעתי את המטפלת צועקת (לא עליה על הילדים כי עשו המון רעש והיא מדברת בקולי קולות.) האם יכול להזיק?אני שוקלת להעביר אותה אך לא יודעת אם זה הסתגלות או משהו אחר.

איך מסבירים לילדים את הזוועה של מה שנודע לנו היום על הרצח של רוז בת הארבע וחצי? הסיפור הכל כך מופרע ומזעזע, שכולו אכזריות וכל מה שמנוגד לאמונה הבסיסית שלנו על אהבת ההורים, הגנת הילד, נורמליות וחמלה - הופך לכולנו את הקרביים. ילדים החל מגיל מסויים (אני מניחה שמגיל 5-4 בערך) ייחשפו בצורה כלשהיא לסיפור, אם באמצעות אחים גדולים, תקשורת, סביבה - וגם הורים. מה עושים? איך מנסים "להסביר" דבר מבעית כזה? תרשו לי כמה נקודות למחשבה: ילדים שאינם חשופים לכך או ילדים צעירים מאד - כדאי לחסוך מהם את המידע ולשמור אותם מחוץ לתמונה. כפי שאני תמיד טוענת - אין לטפח סודות ואווירת סודות סביב הילד. לסוד יש משקל מכביד מאד כשלעצמו, ללא קשר לתוכנו. אם תמיד טענתי שלתוך בחלל השחור הזה ששמו "סוד" הילד מכניס זוועות יותר גדולות מאלה של המציאות שמנסים להסתיר ממנו - הפעם כנראה שאני טועה. המציאות עולה על כל דמיון מעוות ככל שיהיה. ובכל זאת: חשוב לא ללחשש ליד הילד, לא לדבר על הדברים בשפה אחרת, לא לתת לסוד מקום מרכזי בבית. יחד עם זאת: בהחלט צריכה להיות בקרה על הצפייה בטלוויזיה וההאזנה לרדיו וחשיפת ילדים לחדשות בימים כאלה - מיותרת. ילדים שנחשפו למידע או שמתעניינים במה ששמעו ולא הבינו - יש להסביר להם את הדברים בצורה הפשוטה ביותר האפשרית, בלי פרטים ותיאורים פלסטיים (מזוודה...) ובלי להוסיף לעניין את התסבוכת המשפחתית (אבא-סבא...) וההיסטוריה של המשפחה הספציפית הזו. חשוב מאד לבדל את הילד שלכם ואתכם ואת האנושות בכללה מהיתכנות של דברים כאלה. לספר שהאיש שעשה זאת הוא איש אחר לגמרי ממכם ומסביבתכם, שאצלכם זה לא יכול לקרות, שאתם אוהבים, שומרים ומגנים על הילדים שלכם. סביר שהילד ישאל אם אותו רוצח לא אהב את הילדה- ואני חושבת שצריך לומר שהוא לא אהב אותה אף פעם, לא שחק איתה, לא טפל בה, לא דאג לה. כרגע אינני מתייחסת לרוז האומללה ולאמת האובייקטיבית או הפסיכולוגית - אלא לילד שלכם, זה שעומד מולכם ושואל אתכם. חשוב לי לוודא שהוא יבין שלא יכולה להתפתח שנאה כזו - אלא שהיא היתה שם מתמיד. לכן - הוא יכול להרגיש בטוח. אצלו/אצלכם בבית ובמשפחה זה לא יכול לקרות. אין שנאה בפוטנציה. או ששונאים או שאוהבים. חשוב שתגידו לילד שוב ושוב שזה מקרה מאד יוצא דופן, שכל האנשים מזועזעים (ולא רק אתם והוא) ותדגישו שוב שהוא מוגן ואהוב ולא יקרה לו או לאהוביו כל רע. אל תהססו לחזור על האמירה הזו כמה פעמים. חשוב לקחת בחשבון שייתכן שבגן או בבית הספר הנושא ידובר בשבוע הבא. אולי לא ביוזמת הגננת או המורה - אלא ביוזמת ילד שישאל או יספר משהו. אם ילד נחשף למידע - תנו לו סביבה ואווירה שבה הוא יכול לדבר על כך. אם הוא לא שואל - זה עדיין לא מצביע על כך שהוא איננו עסוק בכך וחרד. ייתכן שהדבר כל כך מעיק ומחריד - עד שהוא לא מסוגל לשאול. על פי היכרותכם עם הילד שלכם - החליטו אם לפתוח בשיחה על הדברים ולא להשאיר את היוזמה רק אצלו. ילדים שנחשפו למידע יכולים להגיב במתח, בשינוי של התנהגות. זה בסדר. אל תבטלו את רגישותם ואת תגובתם. אל תנסו להתעלם מהכאב והחרדה שלהם.תנו להם ביטחון ותמיכה - אבל אל תזלזלו בפחדיהם. זה סיפור שמבעית אותנו. בוודאי את הילדים שמזדהים עם הילדה ובודקים את חייהם לאור הסיפור הזה. אל תמרכזו את חייכם בערב ובימים הקרובים סביב החוויה הזו. תנו מקום גם לשיגרה ולדברים האחרים שמעסיקים אתכם: חופשה, סיום החופשה, חזרה לגן ולבית הספר. שיגרה היא דבר חשוב בימים אלה גם בגלל החזרה ללימודים. ועוד דבר, מזווית אחרת, לכולנו - המבוגרים: לו היו השכנים במודיעין ובנתניה, שראו והבינו שיש מצוקה יוצאת דופן בבית הזה, מרימים טלפון לרשויות - אולי היתה הילדה רוז חיה ואולי אפילו קצת מחייכת. נקודה חשובה למחשבה. דרורית אמיתי-דרור מומחית לגיל הרך יועצת להורים, גננות ואנשי חינוך מרצה במכללת לוינסקי לחינוך

וואי.. וכל השבוע מזה השגחתי על החדשות לשים רק שהם ישנים ובסוף בגלל חוסר תשומת לב של אותו רגע.. הבן שלי בן הארבע בטעות ראה קצת מהחדשות של אולפן שישי בזמן ששטפתי כלים ולא שמתי לב שהוא לא בחדר המשחקים מצייר אלא ליד המקלט מיד כיביתי וחשבתי שלא קלט כלום. אבל מאוחר יותר אמר לבעלי את המשפט הבא: " אני צריך לחסל את ס' אחי הגדול כי הוא מפריע לי ומי שמפריע אז מחסלים אותו!" וזאת בעקבות הפסיכולוג המשטרתי ששרטט קו לכל ההורים שרצחו לאחרונה את ילדיהם ואמר שלא מדובר בהורים חולי נפש אלא מופרעם במידה רבה אבל אצל כולם ראו בבירור את זה שהם הרגישו שהילד היווה גורם מפריע בחייהם ולכן החליטו בצורה קרה להיפטר ממנו. אוי ווי והילד שהילד שמע את הדבר הזה חשבתי שהוא מצייר בחדר ששמעתי את הפסיכולוג מדבר בחדשות אבל הסתבר לי שהוא בסלון ובכל זאת לא חשבתי שהבין מזה משהו.. מה זה צריך להיזהר עם החדשות ממש לא בריא לקטנטנים אפילו אסור..

חלי שלום, אני אם לבת יחידה בת שנה ושבעה חודשים. התחילה ללכת לפני שבוע ובכלל כל העניין של מוטוריקה גסה איחר לנו קצת.. כמובן שהכל בהשגחה פיזיוטרפיה ורופאים. אך כמו שאמר הרופא מהתחלה, יהיה בסדר, היא פשוט מאחררת קצת. ואכן היום הכל בסדר. משהו שמטריד אותי מעט הוא הדיבור. בתי ממלמלת המון, אבל נשמע כמו יפנית , מצחיק אבל בדיוק ככה זה נשמע! היא מסוגלת להגיד אמא ואבא,פה,אף, אוטו אבל יש צלילים שאינה יכולה לבטא. כמו "י" לדוגמא לילי,ליאן..ועוד. האם זה מדאיג המילמולים שלה, שלא ניתן להבין כלום? האם אני אמורה לקבוע עם קלינאית תקשורת? בתודה, חלי

חלי, את נשמעת אמא מודעת ורצינית, אין לך מה להפסיד מלקבל חוות דעת של קלינאית תקשורת, להפך- רק להרוויח. אם יש קושי- הוא יטופל, ואם אין קושי- תוכלי להרגע ולהנות ממלמוליה. בהצלחה חלי

בתי בת גילך ושתיהן בעלי אותו דפוס התנהגות! מניסיון שיש לי עם הבת הגדולה(כיום בת 5) הכל מתסדר. מידע אקדמי(אני בתחום אך לא קלינאית תקשורת) ומניסיוני- קיימים שלבי התפתחות(ובשלות) בשפה הן מבחינת אוצר מילים והן מבחינת הגייה. יש ילדים שלוקח להם יותר זמן אך זה עדיין בנורמה ולא נחשב כאיחור. כמו כן מלמול שעליו את מדברת נקרא בשפה המקצועית ז'רגונית והא נחשב דבר התפתחותי תקין!

מירית שלום, רק רציתי להודות על האכפתיות. תודה!! זה מרגיע , באמת תודה. דניאלה

ילדי בן 5.5 מאד אוהב לשחק משחקי דמיון בבובות פרווה -חיות .וכל יציאה מהבית מקפיד לקחת איתו בובת פרווה . האים בגיל זה הוא לא היה אמור להגמל ממשחק בבובות

סבג, ההתנהגות שלו תקינה לגמרי לגילו, אין לך מה להיות חרדה, אפילו שהוא בן. תני לו להנות מחיות הפרווה, זה עדיין בסדר בברכה, חלי

בני בן 8.5 מתרגז מאוד בקלות על כל דבר שדורש ממנו מאמץ (שיעורים,עבודות שדורשות השקעה ,וכל פעם שישנו קושי או דבר הדורש סבלנות /מאמץ הילד מתעצבן ,צועק . לגבי השיעורים יש לציין שמצד אחד הוא כן רוצה לעשות שיעורים(הילד פרפקציוניסט - ) אך מאידך גיסא מתעצל ומתעצבן מה עלי לעשות? .( יש לציין שאני משתמשת ג"כ בחיזוקים חיוביים ולמרותזאת אין כ" שיפור!)

דויד, נשמע שהילד נכנס לחרדה במצבים מסוימים. הוא שואף לשלמות, נלחץ כשדברים לא מסתדרים לו מהר, ולכן מתפרץ או מוותר. אלו שיטות ההתמודדות שלו. אם אתה רוצה לעזור לו את תהיה אמפטי , תנסה להבין מה הוא מרגיש, ותנסה לעזור לו לשים את תחושותיו במילים. להבין ש'זה מרגיז אותי כשזה לא מצליח', או 'אני חייב שזה יהיה מושלם'. ואז הוא ירגיש שאתה מבין אותו, וזה מרגיע ותמשיך בחיזוקים אתה יכול לקרא עוד על הנושא של הבנת רגשות בספר שלי 'תקשיבו לי רגע', שם יש פרוט של תחושות של ילדים ודרכים להגיב בהצלחה חלי

שלום רב, בני בן 5 שנים (בעוד חודשיים) ילד מאוד נבון סקרן ורגיש , הגננת אף ציינה בפניי בהזדמנויות שונות שהוא בעל ידע מעל הממוצע לגילו . "הבעייה" היחידה היא שמרגע שהוא מתעורר הוא לא מפסיק לדבר ולשאול שאלות ולחקור ולהסתקרן, וגם כשהוא מקבל תשובות לעיתים הוא עובר נושא ושוב חוזר על שאלה שכבר נתנו לו עליה תשובה, כמו כן מוודא כמה פעמים עם כל מי שסביבו שקיבל את התשובה הנכונה...לדוגמא שואל אותי ואני עונה "נכון" חוזר אחר כך ושואל את אביו את אותה שאלה ואומר"נכון אבא"? ..... התופעה יחסית חדשה (כמה חודשים) תמיד היה ילד סקרן ודברן ולא היתה לנו כל בעייה עם זה אך עכשיו יש לי התחושה שמשהו לא הגיוני , הוא פשוט לא נח לרגע מהדיבור ומהשאלות. קראתי איפשהוא שזה יכול להיות אחד התסמינים לבעיית קשב וריכוז. בגן לא ציינו שום בעייה וכששאלתי אמרו שהוא מתנהג יפה ומשתתף יפה בשעות הריכוז. הוא מסוגל להתרכז ולשחק אך זה כל הזמן מלווה בדיבור כמעט לא פוסק.... האם זה נשמע מדאיג? או שזה נורמלי לגילו ? כי האמת שאין לי למה להשוות , זהו בני בכורי , אני יודעת שלילדים יש נטייה לברבר ושסקרנות ורצון ללמוד זה דבר חשוב , אך פה יש את התחושה שהוא נובר בכל דבר בלי סוף מובן שאנו מותשים לגמרי מלדבר ולענות לו כל היום..... 1. האם זה מעיד על בעייה? 2. האם ניתן לדרוש ממנו לא לדבר ולהיות מעט בשקט ? (אני פוחדת שזה יפגע בו) אשמח לדעתך המקצועית בנושא . המון תודה על העזרה. .

קרן, לפי איך שאת מתארת את ההתנהגות של בנך זה נשמע לי יותר כמו ביטויים של חרדה, ולחץ . קורה פעמים רבות שילדים רגישים וחכמים מוצפים במידע שהם לא מצליחים לעבד, וזה מעורר בהם חרדה. נשמע שהוא מרבה לשאול, ולא נרגע מהתשובות, הוא מחפש וודאות, ולכן שואל כל הזמן אם זה נכון, כדי להרגע. גם הדיבור הבלתי פוסק במשחק יכול להיות קשור, שהוא מנסה לארגן לו את המצב, להבין, בכל רגע נתון. זה פחות נשמע לי הפרעת קשב, אם הגננת אומרת שאין לו בעיה להתרכז. אני חושבת שכיוון ההתמודדות איתו הוא דרך הרגעה, אולי משהו בחופש, בחודשיים האחרונים הוציא אותו מהמסגרת והכניס אותו למתח. אתם מתארים שבגן , במסגרת ברורה הוא רגוע יותר. נסו לראות איך מתחילה השנה, נסו בבית להרגיע אותו, להגיד 'אתה מבין נכון', ולפעמים שימו גבולות, ואמרו : עכשיו די... כי בעצם הוא שואל שוב ושוב ואין טעם שאתם והוא תהיו כל כך מותשים. אם לא יירגע, כדאי להתיעץ עם איש מקצוע בהצלחה חלי

תודה רבה עזרת לי המון !!!!!! עכשיו כשניווטת אותי לכיוון של לחץ וחרדה יותר מאשר הפרעת קשב זה מסתדר לי עם עוד כמה דברים נוספים.... דבר ראשון יש לו אח בן שנה - אנ בטוחה שזה שינוי שהשפיע עליו המון כי עד אז 4 שנים הוא היה מרכז עולמינו (אף על פי שניסינו בכל דרך להתכונן ולתמוך בו ) דבר שני - לאחרונה היה בקייטנה במשך 6 שבועות , שם לא היה לו קל ועכשיו אני מקשרת שהכל בעצם החמיר מאז , בקייטנה הוא היה צריך להתמודד ולשרוד עם קבוצת ילדים ענקית יחסית למה שרגיל וכן עם ילדים גדולים ממנו בני 7 ו-8 ומאחר והוא כ"כ רגיש וחכם הוא היה סובב סביבם ולמד מהם דברים טובים וכמו כן דברים פחות טובים, ילדים בגיללו היו מתעלמים מהגדולים יותר והוא כלום לא נעלם מעיניו תמיד רוצה לדעת הכל ....בתחושה הכללית הוא היה מתלונן כשהיה חוזר אך כשרציתי להוציא אותו - סירב. דבר שלישי - מזה שנה הוא סובל מטיקים באים וחוזרים בעוצמות שונות , פעם מצמוצי עיניים לתקופה קצרה ופעם רחרוחים ...... זה מתגבר בשעת לחץ או התרגשות... עכשיו שאני מבינה שגם הדיבור והשאלות האינסופיות קשורות בלחץ שלו , נראה לי שאפנה לייעוץ. רק רציתי לשאול דבר אחרון : מה אני אמורה להגיד לילד סקרן שלא מרפה מהשאלות , אני לא רוצה לשתף אותו שהולכים לטפל "בבעיה" שלו , אז מה את ממליצה לומר לו ? ומהם שלבי הטיפול (אני מניחה שאת התחקור עם ההורים לא עושים בפני הילדים.....) המוני תודות.

בני בן השלוש וחצי ילד מקסים ופעלתן. חייכן,חברותי וחם. בגן הוא מתנהג למופת!!! פועל ע"פ חוקי הגן ומשולב יפה חברתית. אך בבית המצב שונה:מהרגע שהוא מגיע הביתה בצהריים הוא מתחיל עם סדרת המרידות שלו. זה מתבטא בפיזור אטבי כביסה בסלון וממשיך בנגיעות ולחיצות במסך המחשב, קשקוש על קירות הבית והרצפה ופיזור חפצים שהוא נתקל בהם בדרכו. לפעמים הוא עובר ליד שולחן עם ספר פתוח, לוקח עט ומקשקש על הספר. הוא מציק לאחותו הגדולה- מכה אותה ומושך לה בשיערות(בת 6). הכל קורה ללא סיבה ניראת לעין- סתם כי בא לו. אנחנו חוזרים ואומרים ללא הרף מה מותר ומה אסור בבית והוא פשוט לא מתייחס לדברינו.אנו מיואשים וכועסים. כשאנו כועסים עליו הוא אומר שהוא הכי קטן במשפחה והוא לא מבין!!! כשאחד מאיתנו כועס עליו הוא ניגש לבין הזוג ו"מתחנף" אליו. הוא מורד,אנו לא סמכות בעיניו וזה מתסכל מאוד. זה מעכיר את האווירה בבית. מה לעשות? כיצד לפנות אליו? איך לגרום לו להקשיב לדברינו. HELP !!!

קרן, אני משערת שמה שקורה בבית הוא שילוב של צורך שלו להתפרק אחרי המשמעת בגן, קליטה שלו שאתכם זה מצליח, וקושי מסוים שלכם לשים לו גבולות. אתם חווים אותו חזק, מורד, ומרגישים ממש חסרי אונים מולו. הוא מתחזק מכך, וממשיך בהתנהגויות הלא מקובלות שלו. אני ממליצה לכם בחום לקחת עזרה של יעוץ חיצוני, הדרכה של פסיכולוג חינוכי או התפתחותי שידריך אתכם איך לעבוד איתו בנושא המשמעת. קל להגיד, שצריך להיות ברורים בדרישות, לתת סנקציות, לא להכנע להתחנפויות, להיות מאוחדים ולא לתת לו לפצל ביניכם. כדי ליישם צריך בדרך כלל הדרכה. את יכולה גם לקרא בינתיים פרק בנושא בספרי 'בגובה העיניים' או 'תקשיבו לי רגע'. יש חלק באתר שלי. תוכלי לקבל עוד הבנות ועצות. בהצלחה חלי

שלום, הבת שלי היום בת 4 חודשים נשארת עם מטפלת. באיזה גיל מומלץ להתחיל עם הגן? תודה.

לורה, השאלה כללית מידי. אפשר להכניס ילד לפעוטון קטן עם מספיק מטפלות גם בגיל הזה, אבל בדרך כלל עדיפה מטפלת בבית. אם יש אילוצים, זה אפשרי בברכה, חליו

חלי, מצטערת שלא חידדתי את השאלה. באיזה גיל התינוקות צריכים להיות בסביבה של תינוקות אחרים? לי אין שום מגבלות כספיות להחזיק מטפלת והיתי רוצה לדעת באיזה גיל כדאי להתחיל עם הגן בהיבט של התפתחות התינוק. תודה.

שלום רב, תודה על תשובתך, ביחס לשאלותייך אז ככה: הוא מאוד אוהב לקרוא ספרים ומבקש שיקריאו לו ספרים רביןם ויושב ומקשיב גם בבית וגם בגן. הוא מאוד אוהב לראות טלווזיה ובהחלט מתרכז בצפייה בטלווזיה. מה שהוא לא אוהב זה לשבת לשחק עם משחקי קופסא בעיקר, לא אוהב לבנות, פאזלים מעץ הוא עושה לעיתים, יכול לעשות פאזל פעם אחת וזהו. גם בגן הוא לא כ"כ משחק הוא אוהב שם מאוד כל מה שקשור לפעילות של חוג מוסיקה שיש להם בגן, מכיר את התנועות שאמור לעשות ואת השירים, אוהב שמקריאים לו ואני רואה שחוזר עם עבודות נהגן אבל אנני יודעת מה חלקו האמיתי בהן- ברור שקטן מאוד. עם בצק ידיים לדוגמא הוא יכול לשחר 3-5 דקות מקסימום ועוזב את זה. זהו בערך מה דעתך?

איילת, לפי התאור המפורט שלך הייתי בודקת אם אין לו סוג של קושי במוטוריקה העדינה, או הגסה שבגללה הוא נמנע ממשחקים מסוימים. אפשר להתעניין אצל הגננת, או ללכת למרפאה בעיסוק. בנוסף, הייתי מרפה ממנו. יש דברים שהוא מרוכז בהם ומסתדר איתם, אל תלחצי על משחקי הקופסא, אם אין בעיה- זה יגיע בהמשך. הלחץ רק גורע בהצלחה חלי

שלום, בני בן 5. הוא ילד מקסים, אוהב, חם,עצמאי, משחק במשחקי חשיבה ואלוף במשחקי הרכבה. הוא ילד כובש, יפיפה בעל תווי פנים חריגים מעט ונמוך קומה. הוא סובל מתסמונת כלשהיא שלא הובחנה, אשר מתבטאת בעיקר בהיבטים הרפואיים. מבחינה קוגנטיבית הוא נמצא בתחום הממוצע ומתאים לגילו. עברנו איבחונים פסיכולוגיים (התמקדו יותר בהיבט ההתפתחותי), אבחונים של ריפוי בדיבור, ריפוי בעיסוק, גדילה וכד'... וכולם מיקמו אותו בתחום הנורמה. אנו מגדלים אותו כילד רגיל, בגן רגיל ומתמודדים עם הבעיות הרפואיות והאחרות אחת אחת כשהן צצות. עד כאן הכל יפה. הבעיה הגדולה היא כי נראה שהילד הוא מן תרכובת של כמה ילדים: הילד המקסים והכובש שתיארתי למעלה/ ילד נוסף שהוא שובב אבל לא מזיק/ והגרוע מכולם ילד אכזרי, אשר נושך, מקלל, מרביץ, משתולל ובלתי נסבל (משתמש במושגים כמו "אם לא תשתקי אחתוך אותך עם סכין לשמונה חתיכות - ראש, בטן, יד..".) המעברים בין ההתנהגויות הם קיצוניים, בלתי צפויים ומפתיעים ובאים ללא הכנה מראש כמו שזה מגיע כך זה גם הולך ההתמודדות עם התופעה הזו קשה לנו מאוד. האם יש לך המלצות איך להתמודד, או מי יכול לעזור? תודה מראש אמא סחוטה נפשית ומודאגת

אמא יקרה, אני מבינה כמה קשה, אתם מתמודדים עם תסמונת עם תופעות לא פשוטות ועדיין אין לה הגדרה, ולכן לא הכל ברור. את אומרת שהתמקדתם עד עכשיו בצד ההתפתחותי, פיזי קוגנטיבי. אני חושבת שעכשיו זה הזמן להתמודד עם ההיבט הרגשי. לכו להתיעץ עם פסיכולוג ילדים, או עם פסיכיאטר ילדים (הוא רופא, ויכול להתחבר אולי טוב יותר להיבטים הרפואיים המוכרים לכם). תנו לו לעשות אבחנה של המצב הרגשי, ואז יתנו לכם הדרכה מתאימה, ועל פי צורך טיפול לילד. יתכן ואלו ביטויי חרדה וכעס 'רגילים' או עוד ביטוי לתופעה. שווה לבדוק. זו המלצתי , בהצלחה חלי

בוקר טוב, יש לי בן בן שנתיים שאינו אוהב לשחק בשום דבר!!!! האהבה הדולה ביותר שלו היא לאוכל וטלווזיה, אנני מצליחה לרכז אותו אפילו מספר דקות מועט בשום משחק- פזלים, הרכבות, לגו, ציור ממש כלום הוא נוגע במשך דקה אולי ועוזב , אני מנסה להוציא כל פעם משחק אחר ללא הועיל, הוא פשוט מסתובב בבית מבקש המון לראות טלווזיה, לעיתים אני מדליקה ולעיתים לא אבל לא מוכן לשבת על שום משחק לא לבד ולא איתי. מה עושים? ממש קשה להעסיק אותו . איך בכל זאת מדובבים אותו לשחק? תודה רבה איילת

איילת, אני מבינה שמטריד אותך שהוא לא משחק, אבל צריך להבין מעט יותר את הבעיה בהקשר הכללי. האם הוא מתרכז במשהו אחר? האם גם בגן הוא משחק או שגם שם יש בעיה, מה אומרת הגננת. צריך להבין אם זו רגישות שלך, או בעיה התפתחותית כלשהי. ילדים אמורים לשחק, זה נכון. אבל תלוי בהיקף ובמהות. נסי לתת לי עוד מידע, ואנסה לאבחן. ובכל מקרה את יכולה להתיעץ עם הנתונים עם רופא ילדים, או פסיכולוג התפתחותי, שיעזרו לך להבין מה קורה, ואז ידריכו אותך איך לחזק אותו. בהצלחה חלי

שלום רב, בני בן 5 ילד בריא ומפותח. לאחרונה -חודש אחרון החל פחד מדבורים שהולך ומתעצם בכל יום שעובר. הוא נתקל בדבורים בגן בו הוא שוהה ובבריכת השחיה אליה אנחנו הולכים אך לא נעקץ אף פעם ולא היה שום מקרה שאמור היה לגרום לטראומה. הוא פשוט רואה דבורים ומתחיל לבכות בהיסטריה נצמד אליי צועק - ממש פוביה. הוא גם לעיתים מדמיין שראה דבורים כל מה שעף נדמה לו כדבורה. זה מתחיל קצת להטריד אותנו ההורים. אודה לך מאוד באם תוכלי לייעץ כיצד לנהוג תודה רבה

אמא יקרה, פחדים בעוצמה כזו בדרך כלל לא נעלמים מעצמם, כי הם צוברים תאוצה מתוך המפגש עם מקור הפחד, כאן הדבורים. אם אתם מרגישים שדברים רגילים שעשיתם- להרגיע, לומר שהן לא פוגעות- לא עוזר לכו להתיעץ עם איש מקצוע, פסיכולוג התפתחותי, בגישה התנהגותית, שיעזור להפחית את הפחד. חבל על הסבל שלו, ושלכם. אתם יכולים לפנות לשרות הפסיכולוגי העירוני והם ימליצו לכם מנסיוני זה מאוד עוזר בהצלחה חלי

הבת שלי בת 4 ואני בהריון בחודש השישי עם תאומים- אנחנו כל הזמן סביב בתנו ואני חוששת מהשינוי שצפוי לה ולנו - איך אני אמורה לנהוג, מה לספר לגבי השינוי שצפוי, איך היא תקבל את השינוי, איך להכין אותה לשינוי הצפוי? תודה מראש,

שרון, זה אכן יהיה שינוי גדול, מילדה אחת, לתוספת של שניים. עם העומס והעייפות וכל מה שאת בודאי כבר חשבת עליו. העצה הטובה ביותר שאוכל לתת לך הוא שלא תפעלו ממקום של אשמה. אתם לא עושים לה שום דבר רע, זה דבר טבעי וטוב שהמשפחה מתרחבת. אל תתנצלו, אל תפנקו מידי, תמשיכו להתנהג אליה באהבה ובכבוד, והיא תתרגל. תתנו לה את הזמן האישי שלה איתכם, תנו לה תשומת לב, אבל גם שימו לה גבולות , ולמדו אותה להסתדר עם האילוצים והשינוי. הרבה תלוי במסר שלכם, ובתחושות שלכם. הורידו את הלחץ וזה מאוד יעזור. בהצלחה, ומזל טוב חלי

שלום בוקר טוב! הבת שלי היא בת שנה ועשר חודשים ואני לא יודעת אם להתחיל איתה גמילה אודה לך אם תוכלי לעזור לי. היא ילדה חכמה ומעבר להתפתחות שלה , היא כבר מדברת משפטים, סופרת עד 10, קוראת לחיות בשמם(יודעת כמובן מה עושה כל חיה) מכניסה צורות למקום, חולה על ספרים, מדביקה, מציירת ועוד כל מיני דברים. עכשיו השאלה שלי היא כזו היא לא רוצה טיטול בכל הזדמנות שלה היא מוציאה אותו וברגע שאני מורידה לה את הטיטול, ואני אומרת לה שיש לך פיפי תגידי לאמא ואני אקח אותך, היא לא אומרת ורק אחרי שהיא עושה היא באה ואומרת לי אמא פיפי. אני לא יודעת מה לעשות אם להתחיל לה גמילה? או לתת פשוט לזמן לעשות את שלו? היא פשוט גם נכנסת ב- 1.9 לגן חדש. אשמח לתשובה

מיטל, לדעתי היא משדרת בהתנהגות שלה מסר כפול, מצד אחד היא רוצה, ובו בזמן היא לא בשלה. הייתי מחכה. נותנת לה להכנס לגן, שתתרגל, ואז תתיעצי גם עם הגננת, וביחד תחליטו על תהליך הגמילה. היא עוד צעירה, אין לאן למהר. אל תתני לבגרות שלה להטעות. בהצלחה חלי

ל

השאלות לא עברו, כתבי שוב

בוקר טוב חלי, בני כבן 3. לפני כחודשיים סוף סוף הצלחתי לגמול אותו מטיטולים. בתחילה נתקלתי בקשיים עקב המעבר לדירה חדשה, ניסתי, כשלא הלך הרפתי (בהמלצת רופאת הילדים) ושוב חזרתי ואז הצלחתי לגמול אותו במשך היום כמעט לחלוטין. לפני כשלושה שבועות בני חלה בשיעול חזק מאוד וכמעט ללא הפסקה (היה אפילו חשד לדלקת ריאות) ועקב השיעול הכרוני לא פעם הוא פיספס פיפי ועשה על עצמו. אח"כ הוא קיבל תרופה מכייחת שגרמה לו לשילשולים ופעמיים הוא עשה את צרכיו על עצמו. למרות שהסברתי לו שזה לא נורא שזה יכול לקרות ונתתי לו דוגמאות שאפילו לאימא כשהיא מאוד מאוד חולה זה יכול לקרות (לא רציתי להלחיץ אותו ולהוריד לו את הביטחון העצמי ביכולת שלו לשלוט בצרכיו). אחרי שבוע ימים של המחלה, הוא חזר לגן ושם התחילה הבעיה. פיפי הוא היה הולך לבד לשירותים ועושה (עשרות פעמים ביום). אבל לשבת על האסלה ולעשות קקי הוא פשוט סירב והרגשתי שהוא מתאפק הוא הגיע למצב שהוא לא היה יוצא שלושה ימים. כל השיכנועים שלי להושיב אותו אפילו על הסיר ולא על האסלה - עלו בתוהו. בסוף מצאתי את הדרך. פשוט עמדתי לידו והחזקתי לו יד וכך הוא הרגיש בטוח ועשה. (כמובן שקדמו לזה הרבה משחקים "אימא הולכת לשירותים כי אני צריכה....") והוא בשביל להקדים אותי הוא רץ ואומר "אימא עכשו אני צריך". פתרנו בעיה אחת. ו"זכינו" בעיה שניה. מיזה כמה ימים הוא מפספס כל הזמן כמו בימים הראשונים של הגמילה. אין לי זמן אפילו להזכיר לו ואני רואה ששוב מכנסיו רטובים (עלי לציין שהוא מתחיל לעשות על עצמו ואז אנחנו ניגשים לשירותים והוא ממשיך שם לעשות) וכך חוזר חלילה. אתמול רק במשך הבוקר החלפתי לו 6 זוגות מכנסיים ןתחתונים. אני די מנסה לשמור על איפוק ולא להעיר הערות מיותרות, אבל מצד שני אני לא רוצה לתת לו ליגטמציה שזה בסדר. אני כן מזכירה לו שעושים את הצרכים בשירותים. הוא יודע וכל הזמן אומר "נכון אימא שעושים פיפי וקקי בשירותים ואל בטיטולים רק תינוקות עושים בטיטולים אני כבר גדול?". אני ממשיכה להתנהג איתו כרגיל למרות שבתוך תוכי זה קצת מכעיס אותי. אודה לך אם תוכלי לייעץ לי כיצד עלי לנהוג עימו. להודות באמת אותי זה קצת מלחיץ, במיוחד כאשר אני שומעת שיש ילדים שנגמלים תוך שבוע ימים. מדוע לדעתך הוא חזר לפספס? האם זה "נורמלי" בהתחשב בזה שהוא חלה? מה עלי לעשות???? בברכה דניאלה

דניאלה, את נשמעת אמא מאוד רגישה, חושבת הרבה ונותנת לילד הרבה תשומת לב. את רואה שזה גם עוזר והשיטות שלך משפרות את המצב יש ילדים שנגמלים מהר, ויש ילדים שקשה להם יותר. בנך גם הסתבך עם המחלה וזה בהחלט תורם לקושי שלו לסיים את הגמילה. הייתי ממשיכה לגלות סבלנות, חוזרת לרופאת ילדים שכבר עזרה לך פעם, ומבקשת שוב הדרכה, ולאט לאט ובתקווה שהוא יחזור להיות בריא, הוא יסיים את תהליך הגמילה. בהצלחה חלי

בני בן ה15 וחצי מרדן בצורה מטורפת. בבית יש חמישה ילדים כולם מתנהגים בצורה מכובדת והוא ממש מורד הוא יכול לצאת מהבית ולילה שלם להעלם ,הוא לא אומר לי עם מי הוא מסתובב, אם אני אומרת לו לא לצאת הוא מתעצבן ואומר שהוא גדול ולא נקבע לו מה לעשות . אני אשית עוסקת בחינוך ואנחנו מודעים לתהליכי התבגרות עם כל המשתמע מכך אבל לי נראה שהוא קיצוניי מידי . מדובר בנער חכם מאוד בבית הוא בסדר כלומר לא מתחצף פרט למקרים שהוא רוצה לצאת ומגבילים אותו , הוא עוזר בבית . הוא משוחח איתי הרבה ומספר לי דברים שעוברים עליו אבל כל מה שקשור ליציאה מהבית הוא מורד ... אנא יעצי לי מה לעשות ...???????????

דיני, לדעתי לא תהיה לכם ברירה אלא למצא דרך לדבר איתו. הוא אכן מגיב בקיצוניות, ואין דיאלוג ביניכם. סמכות ישירה לא עוזרת כי הוא עושה 'דוקא'. הייתי מנסה לדבר איתו בשקט, לצאת מהבית לבית קפה, או לכל מקום שהוא אחר מהשגרה. לא לכעוס, לא להאשים, 'לקרא למצב בשמו'- לתאר מה שקורה, ולחפש יחד פתרונות. את יכולה לקרא על השיטה לשיחה כזו בפרק על שיחה לפתרון בעיות בספרי 'בגובה העיניים'. פעמים רבות צריך תיווך של איש מקצוע שיעזור לכם בדיאלוג. לא טיפול ארוך אלא יעוץ. זה מאוד עוזר. נסו זאת, אולי זה יעצור את ההתדרדרות בהצלחה חלי

הבן שלי בן שנתיים ושלושה חודשים לא מעוניין כחודשיים לשים טיטול. שיתפתי איתו פעולה והורדתי לו את הטיטולים אך הוא לא נגמל . הוא עושה קקי במכנסיים שלוש פעמים ביום וכשאני אומרת לו שישב על האסלה הוא מסרב. לפעמים הוא מוכן לשבת לאחר שכבר התחיל לעשות קקי במכנסיים. גם בגן הוא עושה קקי במכנסיים. הנושא מאד בעייתי הוא עושה בכל מקום קקי ופיפי. האם כדאי להחזיר לו טיטולים למרות התנגדותו לטיטולים? תודה

טובה, לפעמים תהליך הגמילה הולך חלק ולפעמים יותר קשה, כמו במקרה שלכם. לדעתי בנך עוד בגיל שאת יכולה להחזיר לו את החיתול, ולתת לקצב הטבעי להתקדם, אולי זה מוקדם לו מידי והוא מתנגד עכשיו. חכי עוד שלושה חודשים ונסי שוב. אם את מאוד מודאגת לכי להתיעץ עם פסיכולוג התפתחותי שעוסק בתחום. בכל מקרה, לחץ רק מחמיר את הדברים. בהצלחה חלי

שלום בני בן 4.5. נגמל ממוצץ לפני כחצי שנה כשנולד אחיו הקטן (היה רק ישן עם המוצץ). מרגע הגמילה קיימת התעסקות יתר סביב הפה: אצבעות בתוף הפה, מציצת החולה, מריח את הידיים כל הזמן וחפצים שונים שנגע בהם, מלקק חפצים שונים ואפילו לפעמים את אחיו אותי ואת אביו. מה פשר ההתנהגות הזאת? מה אנו יכולים לעשות בכדי להפסיק התנהגות זאת? תודה מראש

איריס, יכול להיות שאכן יש לו צורך בגרייה אורלית, ויכול להיות שיש לו צורך בגריה חושית מוגברת בכלל. הייתי הולכת להתיעץ עם מרפאה בעיסוק שתבדוק את התחום החושי, ואם שם הכל בסדר, והדברים ממשיכים הייתי מתיעצת עם פסיכולוג התפתחותי לבדוק אם משהו מטריד אותו ומייצר מתח אותו הוא פורק בהתנהגויות הללו בברכה, חלי

שלום בתי בת 3.5 , נורא אבל ממש אוהבת חברה, (כל יום היא דורשת שיבוא או שהיא תלך לאן שהוא , לא מחייב חברים) אני לוקחת אותה לחברים והיא נורא שמחה אבל תמיד שהיא נפגשת איתם אז היא מתחילה להתבכיין על כל שטות לא נותנת לשחק בצעצועים שלה , דוחפת ואז מהר מאוד את רואה שלילדים לא נעים בחברתה ואז היא מתחילה לבכות שהם הולכים. דיברתי איתה אין ספור פעמים שהיא צריכה לכבד את החברים ואם היא לא אז הם לא יבואו אליה והיא תהיה לבד) זה עוזר באותו רגע וחוזר חלילה. אני מאוד רגישה לנושא הזה ובמקום להתעסק בעינינים שלי אני כל הזמן עוקבת אחרי העניין בודקת שמשחקים איתה ושהיא לא תרגיש דחויה. ושכבר היא מסתדרת עם ילד אפילו למעט זמן(היא לא מצליחה יותר מ10 דקות) אני מאושרת בשבילה. האם יש עוד משהו שאני יכולה לעשות בשבילה? או שאולי זה גיל וזה יעבור?יש לציין שגם איתי היא אגרסיבית, מפונקת ,בוכה בלי סוף על כל שטות, דוחפת ומתחצפת דבר שמקשה עליי גם לשהות איתה המון זמן לא רק לילדים שמגיעים.

גלית, נשמע לי שיש לך רגישות גבוהה מאוד לילדה. את בעצמך כותבת כמה את רגישה לנושא. זה כנראה מוסיף מתח למצב לדעתי אין שום טעם להסביר לה דברים, זה לא עוזר ורק יוצר לחץ ועוד בעיה. צריך להדריך אותה איך להגיב, להיות סבלניים ורגועים לידה- זה עוזר. לתת לה עצות קטנות, לעודד אותה, לתווך בינה לבין החברות- זה עוזר הייתי ממליצה לך בחום לפנות להדרכה הורית, זה לא צריך להיות תהליך ארוך, כמה פגישות, ויעזרו לך. את יכולה לקרא בנושא של פתרון בעיות גם בספרי 'בגובה העיניים' ' ותקשיבו לי רגע'. זה יכול לתת לך עוד רעיונות. בהצלחה חלי

שלום, ביתי עולה לכיתה ג' ומאז שהיתה קטנה נעלבה מכל מילה או מעשה והיתה בורחת או בוכה או זורקת חפצים ושוברת, בועטת ברצפה ובכל דבר בבית. לאחרונה זה מגיע למצב של נסיון לשבירת דלתות בבית, מאיימת כל פעם לגזור את שערה והמספרים כבר בשיער ובשבוע וחצי האחרונים ממוללת באצבעותיה ללא הפסקה וזה נראה ממש לא טוב ביחוד כשאנחנו מחוץ לבית או יושבים עם אנשים אחרים, מה עליי לעשות בכדי להרגיע אותה ושתפסיק עם כל זה כי המצב ממש קשה לילדה וגם לשאר בני המשפחה. תודה.

דלית, הילדה נשמעת במצוקה, שילוב של חרדה וכעס. היא לא מסוגלת להתמודד עם הסערות הרגשיות והעוצמות שתוקפות אותה. אני חושבת שצריך לקחת אותה לעזרה טיפולית, שיעזרו לה לווסת את התחושות, למצא דרכי התמודדות, וגם ידריכו אתכם. את יכולה לקרא עוד בנושא של ויסות רגשות עם הסברים והמלצות להורים בפרק בנושא בספרי 'תקשיבו לי רגע'. אין כאן פתרון פלא, אבל טיפול יכול לעזור מאוד בהצלחה חל

שלום רב, הוריי התגרשו לפני כ15 שנה והקשר עם אימי נותק בעקבות יחסה הפוגע בנו הילדים,בעקבות לידת ביתי, כיום בת 4.5,החלה ליצור קשר, נאלצתי בעל כורחי,להפגש איתה היות והיא איימה ,שבמידה ולא תראה את נכדתה, תגיע לגן וכד', החלטנו בעלי ואנוכי שעדיף קשר קורקטי,להפגש אחת לכמה חודשים ולהמנע מסיטואציות לא נעימות, עד עתה ,לא הצגתי אותה כסבתא לביתי,אך ביתי ילדה חכמה ופיקחית, החלה לשאול שאלות לגבי זהות האישה,בפגישה האחרונה ,היא לא הפסיקה להציג את עצמה כסבתא לביתי והרעיפה עליה מתנות,כדי לקנות את תשומת ליבה,אנו אמרוים להפגש איתה שוב בקרוב,שאלתי היא מה אני אמורה להסביר לביתי בגיל 4.5 ואיך אני אמורה להציג אותה ,שלא יבלבל אותה ויעורר בה חרדות ופחדים? ראוי לציין שאני לא מסוגלת לקרוא לה אמא בבפגישות ואני מתוחה ולא טיבעית ובטוח ביתי קולטת את זה,היא נצמדת אליי ולא ניגשת אליה, מבחינתי היא סבתא ביולוגית ותו לא, אני לא מעוניינת בקירבתה.

נירה, את מתארת סוגיה סבוכה שאני לא בטוחה שיעוץ בפורום הזה מספיק בשבילה. אני יכולה רק לומר שהתרשמותי היא שהסבתא של ילדתך מפעילה עליך לחץ מניפולטיבי וכופה עליך התנהגויות שאינך שלמה איתן. היא מפעילה איומים וכך משיגה את שלה. לאורך זמן זה לא יעבוד. מה תגידי לילדתך? הרי אין דרך לעוות את המציאות. האם את רוצה לשקר? לומר את האמת, אפילו אם בצורה מרוככת?... אני הייתי ממליצה לך ללכת ליעוץ אצל פסיכולוג חינוכי, ולדעתי הכיוון יהיה לחייב את הסבתא שלה ללכת גם ליעוץ ולקבל הכוונה אחרת לא תוכל להיות בקשר עם הילדה. הפוטנציאל לנזק הוא גדול אם תמשיכו לטשטש את הדברים. ביעוץ תוכלו אולי למצוא דרך להסתדר עם המצב, ולהסביר לילדה את המצב המאוד לא שגרתי הזה מה דעתך? חלי

תינוק בן 10 חודשים שיוצר קשר עם הסובבים אותו - יוצר קשר עין, מגיב לבקשות כמו: תן לי, איפה "הפופיק?" איפה "צחיק" (הכלב שלו) תן לי את הכדור וכו' - אך כמעט ואינו ממלמל, משמיע מעט קולות. האם ההתנהגות הנ"ל עלולה להעיד על קושי? האם כדאי לפנות לייעוץ? אם כן, למי?

לולה, לכל ילד יש את הקצב שלו. ובכל זאת- אם את מודאגת, לכי להתיעץ עם קלינאית תקשורת, היא תוכל לומר לך. או לכל רופא עם ידע התפתחותי שאת סומכת עליו. בהצלחה חלי

ביתי בת 3 חודשים, בריאה, יונקת ומתפתחת יפה. היא גם אוכלת מבקבוק כל כמה ימים (חלב שאוב ולאחרונה גם סימילק). הבעיה היא שכשאני משאירה אותה לשעה שעתיים היא לא מפסיקה לצרוח (לפעמים גם שעתיים רצופות ) עד כדי מחנק- אפילו אם זו אמא שלי או בעלי (אבא שלה) שאותם היא מכירה. אני מוטרדת כי אני צריכה לחזור לעבודה אוטוטו והיא תשאר אצל מטפלת. מה לעשות?

שירי, אני חושבת שתנסי להרגיל אותה, ותשאירי אותה כל פעם עם אמא שלך ואבא שלה. היא צריכה להתרגל. לגבי הצרחות של השעתיים- הייתי מתיעצת עם טיפת חלב, ואם להם אין כיוון והדרכה עבורך אז התיעצי עם פסיכולוג התפתחותי. זו לא אמורה להיות התגובה שלה. צריך למצוא דרך להרגיל אותה לעוד אנשים. זה הכיון, בהצלחה חלי

בתי בת ה-12 מטופלת מזה 4 חודשים בעקבות איתור ocd .הטיפול רפואי ופסיכולוגי. יש לציין כי הטיפול די הצליח אם כי לאחרונה ישנה רגרסיה מסוימת. יש לי 2 שאלות בבקשה: 1.האם זה יתכן ושכיח לעליות ומורדות בטיפול? 2.בתנו בעת "תקיעה" טוענת שבעצם שומעת קולות - לשאלתנו היא מציינת שלא בהכרח שומעת אלא מדמיינת את האובססיה הספציפית - פחד ממחלות עקב "קללות"...האם זה אופיני? יש לציין שגם בעת שהיא "תקועה" היא ערנית ומבקשת לא להפריע לה עד שתשתחרר.... הנ"ל דרך אגב די פעילה עם חברות ובתנועה

אמא, אני מבינה את הדאגה. אבל טוב שילדתך מטופלת ומגיבה טוב לטיפול. לשאלותיך- בודאי שיש עליות וירידות בטיפול. כל עוד הכיוון הכללי חיובי- זה טוב ולגבי הקולות- אני חושבת שכדאי שתשאלי את המטפלים בה. לכל ocd יש את המאפיינים שלו. זה אפשרי. חשוב שבמקביל לטיפול בה תקבלו את ובעלך הדרכה- איך להבין ואיך להגיב אליה. זה יכול מאוד לעזור. בכל זאת- אתם איתה רוב הזמן. בקשו את זה. בהצלחה חלי

הבת שלי תהיה בת 7 חוד'ובדיוק אז אני מכניסה אותה למעון (ללא ברירה) הלוואי והיתה ברירה........ בכל אופן הבנתי שתינוקות מתחילים לפתח חרדת זרים בגיל 7- 10 שנה חרדה זרים.איך עלי להיות מוכנה לכך שאני יצטרך לעזוב אותה...? יש פיתרון להקל על כך? תודה אני ממש מודאגת מכך .... רק המחשבה הורגת אותי!

שכחתי לציין שהתינוקת נשארת עם אמא שלי (היא רואה אותה כל יום ולשעור רבות) אבל בכל זאת .... לאבא שלה היא גם בוכה אחרי כמה זמן (כי רוב הזמן לא בבית) כנ"ל אצל הסבא. כלומר האם יש סיכוי שהיא תתרגל למטפלת ולילדים מסביבה כשתראה אותם יום יום..... והאם את ממליצה כבר ביומיים הראשונים להשאיר אותה לכל כך הרבה שעות ישר אצל המטפלת? מכיוון שאמרתי למטפלת שהייתי רוצה להיות עם הילדה בימים הראשונים.ולעשות את זה בהדרגה.

כרמית, את לא צריכה כל כך לדאוג. יש חרדת פרידה אבל זה לא אמור להיות טראומה. הילדה תתרגל למטפלת. אם לך נוח לעשות את זה בהדרגה- תעשי, אם לא- זה גם בסדר. הילדה תגיב אליך, אם תשדרי לחץ זה לא יסתדר. את צריכה להיות רגועה, לסמוך עליה ועל המטפלת, ואז זה יעבור מצוין. את יכולה לקרא עוד על פחדי ילדים בספרי 'תקשיבו לי רגע', כך תוכלי לפחד פחות בהצלחה חלי

שלום רב, אני לא בטוחה שכאן זה המקום לשאול אבל אנסה בכל זאת. ערכתי מסיבת פיג'מות לבני בן ה- 8 והזמנו 6 חברים לכיתה (כולם בנים), לרגע באחת הפעמים שנכנסתי לחדר גיליתי שאחד החברים הכניס משהו לתיקו שאלתי אותו אם הכל בסדר והוא אמר שכן אבל מאוד גונן על התיק. כאשר כולם יצאו לחצר בני היותר צעיר התלונן שנעלם לו משהו. מיד חשדתי שזהו החפץ שאותו ילד הכניס לתיק . הסתכלתי לתוך התיק של הילד ומצאתי כמה חפצים השייכים לבניי. הוצאתי אותם מהתיק בלי לומר לאף אחד כלום. הילד שלא ידע שהוצאתי את החפצים כאשר חזר הביתה המשיך לגונן על התיק. המסיבה נגמרה וכולם הלכו הביתה. לשאלתי מה לעשות לספר להורים שלו או לא? יש לציין שהילד לא בא ממשפחה שיש בה מצוקה כלכלית. אשמח להכוונה

אני, ילדים גונבים דברים לא להם לא בגלל מחסור פיזי ישיר, אלא בדרך כלל בגלל איזושהי מצוקה נפשית. אולי צעקה לתשומת לב. מצד אחד כדאי להודיע להורים, אולי ירצו להתיחס ולטפל בבעיה, מצד אחר אולי יכחישו ויאשימו אתכם , ואז זו תהיה מילה שלהם מול שלכם. מאוד תלוי מה הכרותכם עם ההורים, האם הם אנשים פתוחים, נוטים לטפל בבעיה. אם כן, כדאי ליידע, אבל בצורה מאוד קצרה, לא שיפוטית, לומר שהתלבטתם, אבל הייתם רוצים שבמצב הפוך היו אומרים לכם. זו החלטה מאוד סוביקטיבית. בהצלחה חלי

יש לי ילד בן 4 שלא מוכן לקבל את המילה לא ברגע שאומרים לא על משהו אם זה לא לגעת לא לקחת וכו' הוא ישר אומר את המילים את מגעילה ובן זו... גם אם זה לסבתות לבעלי ולאחיו ולגננת ולי כמובן אציין שאנו מציבים גבולות מענישים ומסבירים לו והוא מבין ועדיין ממשיך מה עליי לעשות כדי שיפסיק אנחנו בבית לא מדברים כךץ אודה על תשובה מהירה

רונה, מתאור המצב קשה לי להבין מדוע הוא לא מקבל את הגבולות, ומפסיק עם המילים הבוטות. האם המסר הועבר לו בצורה ברורה, שאסור בשום אופן לקלל?! אם כולכם לא מצליחים אולי כדאי לברר עם איש מקצוע מה עובר עליו, האם הוא כועס, עושה 'דוקא'. אין טעם להמשיך בדפוס שלא מצליח לאורך זמן בהצלחה חלי

אני ובעלי נמצאים בהליכי גירושין ומתגוררים בנפרד. ילדי בן ה-12 מאוד כועס עלי מכיוון שהצעד בא ממני ולוחץ עלי להתחרט. הוא מרבה להתפרץ, להעליב ולזלזל במעשיי. כמו כן הוא מפנה כלפיי פרצוף עצוב גם אם צחק עם אחיו לפני רגע. כל השיחות שניסיתי לנהל עימו נכשלו מכיוון שהוא פוטר אותי בהתבטאות מזלזלת או כועסת ואומר שכולם סובלים בגללי. הוא עלה מאוד במשקל לאחרונה ונמנע מהלפגש עם חבריו.אני מאוד חוששת. איך עלי לנהוג עימו והאם התנהגותו צריכה להדליק אור אדום.

ס, . בנך כועס, וזה זכותו, את עשית את הבחירה שלך, וזו זכותך. ועם הנתונים הללו אתם צריכים להסתדר. אם את מרגישה שאת יכולה להיות רגועה ולהגיב בהבנה ואמפטיה לתגובות שלו, אז תני לזמן לעשות את שלו, ובכל זאת אני חושבת שזה בדיוק מסוג המצבים שכדאי להעזר ביעוץ. מישהו מקצועי ונייטרלי, שינסה לשפר את התקשורת ביניכם. זה יכול מאוד לעזור את יכולה לקרא עוד על תחושות ילדים סביב גירושין בפרק בנושא בספרי 'תקשיבו לי רגע'. בהצלחה חלי

שלום,אני אם לילדה בכיתה א בסוף שנת הלימודים אחת האמהות שהיא חברת ועד היתה מעורבת במסיבת סיום עקב חרם שאם עשתה עלי יחד עם חברותיה לכיתה ללא שום סיבה(בכנות ) בתי וחברתהלא השתתפו מילולית בטקס הסיום ענין זה כאב לי מאד והרגשתי רעה עקב קיפוח יזום לאחר בירור נאמר לי כי המסיבה אורגנה על ידי הוועד שהחברים בו.חששותי כבדים מאד עד כדי דיכאון נעלבתי מאד כי הורים אלה היו חברותי פשוט אין לי הסבר. מה עלי לעשות לפנות למחנכת או עזרה אחרת אנא יעצו לי רע לי מאד תודה.

אורית, אני בהחלט חושבת שכדאי לך לפנות למחנכת, או ליועצת או למנהלת. מכיון שמדובר בדברים שקורים בתוך בית ספר, הם אחראים על כך. אי אפשר לחייב אף אחד לחבב מישהו אחר, אבל אפשר לדרוש התנהגות מקובלת, בטח בתוך גבולות בית הספר עצמו. את יכולה גם לפנות לועד ולברר איתם מה קורה, אבל את זה עדיף לעשות עם התיווך העזרה של היועצת/ מנהלת. נסי, וראי אם זה עוזר. בהצלחה חלי

יש לי 2 ילדים- בת 6 ובן 4 , מה שקורה זה שהם רוב הזמן רבים,כל דבר קטן שאחד מהם עושה הוא מפריע לשני,אני משתדלת להעניק לשניהם תשומת לב מירבית כשאני חוזרת מהעבודה ומשתדלת לא להתערב,אך מהר מאוד הם מרביצים אחד לשניה ולא ממש פותרים את העניינים בלעדיי. הדבר נורא מפריע לי כי הייתי רוצה שהם יסתדרו בלעדיי או יריבו לעיתים רחוקות יותר ולא על כל דבר.האם להתערב בינהם או להמשיך לנסות שיפתרו בלעדיי את המריבות בינהם?

בטי, הכיוון הוא 'באמצע', גם להתערב אבל לא יותר מידי הכוונה, לומר להם מסר ברור מה מותר ומה אסור, למשל- שאסור להרביץ ואז את כן מתערבת ומפרידה ביניהם. בלי כעס ומילים מיותרות- כל אחד לחדר שלו. וכל מה שעשו- מופסק. זאת הסנקציה הטבעית. לגבי חלק מהמריבות- תתעלמי, ותתני להם ללמוד להסתדר ביניהם. את גם יכולה להגיד להם שתצ'פרי אותם אם יצליחו לא לריב. אם מי שתראי שנותן משהו שלו לאח שלו, או מוותר. להשתמש גם בחיזוקים את יכולה לקרא עוד בנושא בפרק על אחים בספרי 'תקשיבו לי רגע'. בהצלחה חלי

בגיל 11 חודשים העברתי את ביתי מהאמבטיה של תינוקות לאמבטיה שלנו ונוכחתי לדעת שהיא מאוד מפחדת . איך שהיא רואה את האמבטיה והדוש היא מתחילה לבכות וכל הרחצה הופכת לבכי גדולי. ניסיתי לתת לה את צעצוע המים שהיה לה באמבטיה הקודמת, ניסיתי לשבת איתה ביחד באמבטיה וכלוםהיא ממשיכה לבכות. מה לעשות? כיצד להרגיל אותה לאמבטיה?

לילך, יכול להיות שהמעבר היה חד לה מידי. האם אפשר להחזיר אותה לאמבטיה שלה לתקופה, או לשים בתוך האמבטיה הגדולה את זו שלה, שתוכל להרגיש בטוחה יותר, ואז לעבור רק לגדולה. צריך להיות גמישים ורגישים איתה, ובהדרגה להביא אותה לגדולה אין מה למהר בהצלחה חל

ביתי בת ה-8 מרבה להביא כל מיני חפצים קטנים מבית הספר בטענה שמצאה אותם בכיתה. חפצים כמו עפרונות טושים החפצים נראים כחדשים ולא כאלו שזרקו אותם או באמת אבדו מזמן והיא מצאה אותם. מן הסתם הם נפלו למישהו בכיתה והיא לקחה מבלי לברר תחילה למי הם שייכים .גם כשיא מבקרת חברות היא מרבה לחזור עם "מזכרות" בטענה שהחברה נתנה לה אותם . אני נוטה להאמין לה כדי לא לפגוע בה כמו כן בחופש מצאתי אצלה מטבע שאינו שלנו וכאשר בררתי איתה הבנתי שהיא לקחה אותו מחברתה בלי רשות. חשוב לציין שאין דבר שהיא רוצה ואינה מקבלת איננו מחסירים ממנה כלום וגם מבחינת יחס ותשתומת לב אנחנו הורים שמבלים הרבה עם הילדים גם בימי חול וגם בסופי שבוע היא אינה ילדה מוזנחת לא מנטלית ולא חומרית. אני אובדת עצות . מה לעשות?

כוכבית, את לא צריכה לחשוש להתעמת איתה ישירות על הנושא. לא בכעס או בביקורת, אלא בצורה ישירה. צריך באמת לברר- האם היא לא מבינה שאסור לקחת, האם יש לה דחף לא נשלט שהיא לוקחת למרות שיודעת שאסור. את צריכים לעשות בירור ראשוני, ולהעביר מסר ברור, שזה אסור. אבל גם לנסות שהיא תשתף אתכם, תגידו שגם אם היא לוקחת אתם לא כועסים אלא רוצים לעזור לה. אם יתברר שהיא לא שולטת בהתנהגות צריך להעזר ביעוץ פסיכולוגי. משהו גורם לכך, וזה לא חייב להיות קשור לתשומת הלב שלכם, אז אל תרגישו אשמים. נסו את הכיוון שנתתי, ואשמח להתעדכן בהצלחה חלי

והיא מוכיחה שהיא מודעת שאסור לקחת, אפילו שאלתי אותה אם למשל בחנות היא תראה משהו שהיא תרצה, האם היא תקח? והיא ענתה חד משמעית שלא, וגם זה לא קרה אף פעם, והיא תמיד מבקשת אם היא רוצה שנקנה לה. ומקבלת בההבנה אם מסרבים ולא עושה סצנות של כעס. כך שאני לא יודעת איך לברר את זה איתה. תודה, על תשובתך

בתי בת 6 ועולה לכיתה א'. בחודשיים אחרונים, לקראת סיום הגן החלה ללכת לשירותים לעיתים קרובות. מזה כשבועיים קצב היציאות שלה הולך וגובר (במעקב בעשינו הלכה תוך שעתיים 24 פעמים לשירותים) ובכל פעם מטילה שתן. בבדיקות שתן שעשתה הכל היה תקין. שאלתי: ממה תופעה כזו נגרמת? מה עושים כדי לפתור את הבעיה (אנו חרדים לקראת כיתה א'), העם טיפול פסכולוגי יעזור? מבקשים עזרה דחופה, תודה.

שלום רב. עצה אולי נכונה ואולי לא - קודם כל רופא ילדים. מנסיון - מתן שתן בצורה שכזו אולי מעיד על סוכר.

כנראה שהתופעה קשורה למתח, אם כל התוצאות הפיזיולוגיות תקינות. אפשר בהחלט ללכת להתיעץ עם פסיכולוג. רצוי אצל מישהו עם גישה קוגנטיבית- התנהגותית שיטפל ממוקד בסימפטום מכיון שהתופעה נמשכת כבר די הרבה זמן, בהחלט הייתי פונה ליעוץ אתם יכולים להתיעץ בשרות הפסיכולוגי העירוני, הם ימליצו לכם על מישהו מתאים. בהצלחה חלי