תחקיר עצוב: איציק מרדכי והאמת על קרבות החווה הסיני

תחקיר עצוב: איציק מרדכי והאמת על קרבות החווה הסינית מאת: עוזי בן-צבי, Kr8. בתאריך ה 16 לאפריל התפרסם ראיון של צדוק יחזקאלי עם האלוף יצחק מרדכי. בכתבה שהתפרסמה במוסף 7 ימים של העיתון "ידיעות אחרונות" הזכיר האלוף בצמצום את השתתפותו בקרבות "החווה הסינית" במלחמת יום הכיפורים ואת גדוד הצנחנים 890 שבפיקודו. הסיבה לצמצום המיוחד בהתפארויותיו של איציק מרדכי נובעת מכך שהוא, "גיבור" החווה הסינית, התגלה מאוחר יותר כאחראי הישיר לאובדן של 43 מחייליו ופציעתם של יותר מ-100. כאשר נישאל איציק מרדכי בראיון מה הדבר שהכי קשה לו בהיסטוריית חייו, הוא לא הזכיר את אובדן חייהם של עשרות מחייליו בטרטור 42 ("החווה הסינית") אלא את מה שהוא כינה קו 302. בתעלול חשבונאי צירף איציק מרדכי את שתי הנשים שהוטרדו על ידיו מינית, למספר האוטובוס בקו 300 וחשב שבכך יהפוך את הכול לעלילה אחת כנגדו. החשבון האמיתי – חשבון כשלון גדוד 890 על רקע זה, הגיע הזמן לעשות עם איציק מרדכי את החשבון הנכון ולספר את האמת על חלקו במותם של עשרות מחייליו ובפציעתם של עשרות חיילים נוספים. כן, אסון מותם של חיילי גדוד 890 - במה שהיה קרוי אז "החווה הסינית" (שהתברר מאוחר יותר כ-מתג 42 בציר 'טרטור') רשום על שמו של איציק מרדכי. איציק מרדכי חושב כנראה שבתעלול נוסף יצליח לנכס לעצמו את הקרב הכושל כהצלחה מסחררת וכמהלך לפתיחת חסימת הציר לתעלה. האמת היא שהציר לכיוון תעלת סואץ ש"נפתח" בהבל פיו של האלוף מרדכי היה פתוח עוד לפני תחילת הקרב. הציר עצמו, "עכביש" במפות הקוד הצה"ליות, מרוחק מהאזור שבו התנהל הקרב ביותר מ-2 קילומטר! הצורה בה הכניסו את חיילי גדוד 890 של הצנחנים לקרב האומלל הזה תוארה בספריו של הד"ר אורי מילשטיין ובספרים נוספים שנכתבו על המלחמה. צורת הכניסה הפגומה ונוהל הקרב הכושל היו באחריותו של המג"ד אז, סא"ל איציק מרדכי. גם המג"ד מרדכי וגם המח"ט יאירי שלחו את חייליהם לקרב המיותר ביותר בהיסטוריה של מלחמת יום הכיפורים, בלי להציץ אפילו בתצלומי אויר מעודכנים שהיו זמינים באום חשיבה (מפקדת המלחמה של פיקוד הדרום), אילו רק טרחו לקחת אותם. משימתם המפורשת היתה פתיחת ציר טרטור שהיה הציר היחידי עליו ניתן היה להוביל את גשר הגלילים למי תעלת סואץ. התוצאה שאיציק מרדכי חתום עליה בשתי ידיו היתה שגדוד 890 נכשל לחלוטין במשימתו. לא רק שאיציק מרדכי לא הצליח לפתוח את הציר, אלא שמיד לאחר שנוצר המגע הראשון עם המצרים ב 0200 לערך, נפגע גדוד 890 באופן אנוש. מעל ל 35 לוחמים נהרגו כמעט מייד, עוד עשרות נפצעו (בסופו של דבר המניין היה 43 הרוגים ו-100 פצועים) והגדוד חדל להיות כוח לוחם מספר דקות לאחר שנפתחה אש התופת המצרית. האש שהצליחו להפיק שרידי הגדוד מנשקם האישי ומכמה מקלעי מא"ג ומרגמות 52 מ"מ, לא הטרידה את המצרים יותר מדי. במהלך אסוני נוסף, שלח איציק מרדכי את מחלקתו של חזי דחבש לאיגוף מימין, איגוף שעלה גם הוא בחיי חיילים נוספים. מתברר שהאיגוף לקח את הניצולים לשום מקום, והסתיים בבור גדול של פצצה או מרגמה. בבור זה שהה הכוח צמוד-צמוד למצרים שישבו בגבעה ממש מעליהם ואיימו לחסל את שרידיו. מייד עם מכת האש הראשונה חדל הגדוד מניסיון לפתוח את ציר טרטור והחל במלחמה קשה על חייו, התאג"ד, הסיוע הרפואי, התמקם לא הרחק מקו הלוחמים, טיפל במספר פצועים שהגיעו אליו ונאלץ להתקפל לאחור מכיוון שהמיקום שנבחר לא התאים לטיפול בפצועים. הגדוד התארגן ופלוגת הרב"טים התחילה לפנות את הפצועים שהיו פזורים בשטח למקום שנבחר על ידי המ"פ שלמה שורק, מקום שנקרא מאז ועד היום גבעת הפצועים. במקום רוכזו כ 40 פצועים והרוגים על ידי חילי וקציני הגדוד, כשלא מעט מהם נפצעים תוך כדי הפינוי עצמו. נטישת הצנחנים הפצועים בחירת המיקום לריכוז פצועי גד' 890 היתה אומללה ביותר. ה"גבעה" היתה ממוקמת בשטח הפתוח ולא הגנה על הפצועים. כתוצאה, גם הרופא של גדוד 100 שטיפל בפצועים נהרג במקום. ניסיון התקיפה והחילוץ של גדוד הטנקים 100 של אהוד ברק, והתפוצצות טנק מגדוד זה ליד גבעת הפצועים הוסיפו על כמות הפצועים בגבעה וסבלם. החל מ- 0730 בבוקר, נדם שדה הקטל, ופלוגת 'במבה' שעד אז עשתה ניסיונות הרואיים לחלץ את הפצועים, חדלה מניסיונותיה. מאותו הרגע, וויתר למעשה איציק מרדכי על חילוצם. חזי דחבש וחבריו נותרו עדיין בחיים בבור ההוא. ניסיון של אחד מהם לחבור לכוחותינו, הסתיים גם הוא במותו של החייל. באותו בוקר, אף אחד לא סייע לחילוץ פצועי גד' 890 שננטשו. כל אוגדה 162 עמדה בסמוך אבל אף אחד משלוש מחטיבותיה המשוקמות, או מגדודי הארטילריה ופלוגות הנגמ"שים לא ניסה לחלץ את הפצועים. באותו בוקר, גם קציני חטיבת הצנחנים 35 ואיציק מרדכי בתוכם לא סייעו במאום. במקום להוריד ארטילריה כדי להגן על הצנחנים הנטושים מהמצרים שלידם, חילצו הקצינים את עצמם לאחור בסיוע פלוגת 'במבה'. המח"ט עוזי יאירי, הסמח"ט אמנון ליפקין שחק, מג"ד 890 איציק מרדכי ועדת סמג"דים שלמה מסביבו, השאירו בשטח רק שני קציני תצפית, בן ציון עציון וגיורא איילנד. זה כל מה שנעשה למען חילוץ הפצועים וההרוגים מהשטח. סוף-סוף ניסיונות חילוץ... המשך התחקיר (קצת ארוך - 1400 מילים): http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=61820 הכותב עוזי בן צבי, הוא קיבוצניק מקיבוץ עמיעד שבצפון אשר חילץ פצועים בחווה הסינית, לאחר שאיציק מרדכי נטש אותם. חבר בפורום לאזרוח תחקירי קרבות ולקחי מלחמה, וכמי שחילץ פצועים בעצמו, חקר את החילוצים בקרב ב"טרטור" 42 הקרוי בטעות "החווה הסינית".

זה הדהים אותי המידע הזה על איציק מרדכי- אבל אולי בעצם לא- מי שמסוגל להפקיר ולפגוע בנשים מסוגל למעשה לעשות זאת גם לחיילים ולכל אדם אחר. לא חסרים לנו סיפורים על פסיכופתים סדרתיים. אבל הצרה היא שהללו נמצאים בעמדות כוח ומנצלים את מרותם וכפיפותם של האחר אליהם ומוכנים להשתמש בו כי אין לו ערך מבחינתם אלא רק לסיפוק צרכיהם. שנצא כולנו לחרות ועצמאות מכל הטראומות שספגנו בעבר. נפגעת טראומה מינית.

כל מג"ד וכל מח"ט שהתתף במלחמת יום כיפור מגיע לו צל"ש אבל מה עם החיילים הפשוטים??? חייבים לבוא צלשי"ם גם להם. אני מצדיע לאביגדור קהלני שהוא דמות ומופת למפקד שקיבל צל"ש ויש כנראה עוד כאלה אבל מנגד יש בודדים שקיבלו צלשי"ם שלא בדיוק הגיע להם. ממליץ לצה"ל לשנות את נוהל הענקת הצלשי"ם.