המערכת הזו משגעת אותי ומוציאה לי את החשק להכנס

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

13/12/2023 | 17:29 | מאת: חטולית

חג אורים שמח לכולם מקווה שכולם מרגישים/ות טוב כבר תקופה ארוכה רוצה להכנס ולשתף אך מערכת הזו מוציאה ממני את החשק לכתוב התחלתי טיפולים בבית חולים אך מפאת חוסר התיחסות של מי שאמונה על מתן שרות המשכי אין תגובה ... מתקשרת יום יום אך היא אינה זמינה ולא חוזרת גם כשאני משאירה פרטים ומבקשת יפה שתתקשר לקבוע לי תור... כך שבמקום שמצבי ישתפר רק הולך ודואך ואין למי לפנות ... מבלה יותר מזמני במיטה חוץ מאשר הטיפול בבית מבאס אותי כל כך שרוצה רק שקט ולישון... הבן במילואים יש קשר דרך כלתי גם המצב בכלל במדינה לא תורם לישמוח... מה גם שהאזעקות שחוזרת מידי פעם מחלישות אותי חוזרת בזכרונות לאותה ילדה קטנה שלא ידעה לאן לברוח בזמן המלחמה... מנסה להחדיר לתת מודע שאני כבר לא שם וגם כבר לא קטנה אךךךךךך זה צורם לי כל כך ומקפיץ אותי בכל רגע מחדש לא יכולה להתנתק מהחדשות כאלו משהו מושך פנימה בלי סוף הדיירים שלי מצאו דירה לעבור אליה די קרוב אלינו שעל כל מקרה תמיד אני שם עבורם כעת הם מכינים את הדירה למעבר ויש המון מה לעשות אני לא שותפה לכל ההכנות אני רק מטפלת בנכדים שלי יקח עוד זמן מה עד שהם יסתדרו מקווה עדיין לפני כל הגשמים החזקים הקטנים מתקררים מהר מאוד ובגלל זה נשארים יותר ימים בבית מאשר במסגרות שלהם בבית ספר.... אני לא מתלוננת אחרי הכל הם ילדים טובים באמת רק השובב הקטן שעל הרצף מורט לי את העצבים בכל פעם שמחליט לקפוץ ממקום ל קום כי אינו מסוגל לשבת אפילו 5 דקות רגוע גם כשאןכל החברת האייפד שלו מה שאני ממש לא אוהבת במקום שיתרכז באכילה נכונה ורגועה ....אבל אני רק סבתא מסוג 2 לא מצד אבא ולא מצד אמא רק צד שלישי כן ככה זה כדי להגיע אליו אני צריכה לעשות קודם עבודה עם אמא שלו..ורק אחרי כן לגשת אליו לא פשוט בכלל !! אני אוהבת אותם כנכדים שלנו לכל דבר לא מפלה בינהם לבין המשפחה הגריעינית מאיפה לוקחים כוח להתמודד עם ילד בן 6 על הרצף שיש לו קוצים המקום ששם נהוג לשבת ??? לא מצליחה לעכוב אחרי כל ההשתוללויות שלי הלב שלי נופל לפני שהוא נופל כל הזמן ומעט נהייתי עייפה לכל המשחקים האלה ולריצות האלה אחרי הכל גמני לא בריאה!! חנוכה שמח ?? עם כל כך הרבה הרוגים ממש לא שמח לי 😭.... לא יודעת אייך לצאת מהצב הזה אין לי כוח לכלוםםםםם חטולית

14/12/2023 | 08:14 | מאת: סוריקטה

הי חטולית, קראתי הכל. תקופה קשה מאד, כולנו מעבר לקצה, מה אומר. עצוב המחיר שמשלם כל אחד, במיוחד מי שחלש יותר, חולה יותר ונזקק יותר. אמר לי ידיד מאד חולה מתוך כעסו שבמקום להיות עסוק בניסיונות ההחלמה היחסית שלו, ועל אף שאיכשהו יש לו תמיכה רבה, הוא מקדיש מזמנו לעניינים מנהלתיים. ושוב אומר - הלוואי ויכולתי לסייע לך טכנית לפחות מול הפורום. הייתי מנסה דפדפן אחר, למשל. טוב שכתבת ושיתפת. סוריקטה

הי חטולית, טוב שאינך מוותרת, למרות הקושי. המצב קשה ומורכב ואני חושב שרובינו נעים בין הצורך המתמיד להתחבר לחדשות לבין הרצון להתנתק מהם. שמח לשמוע שיש התקדמות, גם אם מסויימת. וכן, חנוכה. נר אחרון. אודי

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית