פורום דיכאון וכאב

הפורום יחזור לפעילות בקרוב
הקשר בין כאב פיזי, כאב נפשי ודיכאון הפך בשנים האחרונות לקשר ברור וחד משמעי. רבים מהסובלים מכאבים כרוניים מפתחים בסוף דיכאון, ורבים מהסובלים מדיכאון סובלים גם מכאבים בלתי מוסברים. בפורום זה ניתן לקבל תשובות על שאלות בנושא דיכאון, בנושאי הקשר בין כאב ודיכאון, טיפול תרופתי, תמיכה רגשית ועוד. הפורום מיועד לאילו המטופלים באופן מקצועי על ידי פסיכיאטר או פסיכולוג, וגם לאילו המטופלים עקב דיכאון וכאב אצל רופא המשפחה.
1693 הודעות
1578 תשובות מומחה

מנהל פורום דיכאון וכאב

14/12/2014 | 08:11 | מאת: אליל

לוקח ציפרלקס 10 מג קרוב לארבע שנים שזה עזר לי לאחרונה שוב בדכאון האם לעלות מינון ל 20 מג מה אתה מציע לעשות

הייתי מציע להיפגש עם גורם המטפל. האופציה של עליה במינון בהחלט קיימת (15 מ"ג)אך חייבת להיעשות בצורה מסודרת ותחת מעקב

07/01/2015 | 00:11 | מאת: רועי

02/12/2014 | 21:07 | מאת: הבן

אבי (74) סובל, בין היתר, מקינאה חולנית ומאמלל את אמי (72) שמטפלת בו במסירות נפש למרות שהיא חולה בעצמה. הוא משוכנע שהיא שוכבת עם כל העולם, עולב בה ומגביל את החופש הבסיסי שלה. אבי חולה גם בסכרת ופרקינסון. הוא טופל בעבר במירטאזאפין (30 מ"ג), ו-ריספרדל (1 מ"ג, פעמיים ביום) ללא שינוי במצב. כיום מטופל בסרוקוול (100 מ"ג, פעם ביום) וציפרלקס (10 מ"ג, פעם ביום) ללא השפעה ניכרת לטובה. 1. האם ישנן תרופות נוספות שניתן לתת לו במקום אלו שלא עוזרות? 2. האם יש טעם בהגדלת המינון אבל מבלי לגרום לךסיכון משמעותי עקב גיל/פרקינסון/סכרת? 3. קראתי שלפעמים טיפול קוגנטיבי-התנהגותי יכול לעזור. האם קופות החולים מממנות טיפול מסוג זה?

שלום. נראה שאביך מטופל במיגוון רחב של תכשירים. מחשבות שוא בגיל המבוגר יכולות להיות עמידים לטיפול. חשוב להבין את מקור הפטולוגיה, כיוון שהופעת מחשבות שוא של קנאה יכולות להיות חלק של הפרעות שונות המצריכות התערבויות שונות. טיפול קוגניטיבי התנהגותי במקרה שכזה לא נמצא יעיל ולעיתים דוקא התערבות מול "קורבן" המחשבות יכולות להיות יעילות

02/12/2014 | 23:21 | מאת: הבן

שלום ד"ר קודש, 1. האם תוכן להסביר למה התכוונת ב "התערבות מול "קורבן" המחשבות יכולות להיות יעילות". איזה סוג של התערבות? 2. איזה סוגי תרופות או משפחות נוספות עשויות להועיל? תודה

נטלתי במשך 6 שנים רסיטל עברתי לרמוטיב עם התייעצות של פסיכיאטר ולאחר חודש הפסקתי גם את הרמוטיב כי הם לא עשו לי טוב גם לא בהדרגה, במשך שבועיים היו לי חרדות, רעידות וכאבי ראש חזקים כל התופעות הנ"ל היו רצופים במהל כל היום והלילה, כיום זה פחת אני כן ישנה אך עדיין יש לי את התופעות הנ"ל במהל היום כמה זמן יקח לי בכדי להתייצב, עוד משהו שרציתי לדעת המעבר בין הרסיטל לרמוטיב לווה בתחושות כאילו הראש שלי משתחרר בהדרגה מהרדמה מדוע הרגשתי כך

לא מדובר בגמילה, כיוון שתרופות נוגדות דיכאון וחרדה לא ממכרות. התופעה נכרת dicontinuation syndrome ומתרחשת כתוצאה מגירוי יתר של הקולטנים לסרוטונין. התופעה יכולה להמשך מספר שבועות בעיקר אם מדובר בהפסקה פתאומית. במצבים מסויימים כדאי לחזור למינון מופחת עד חלוף התסמינים וניסיון הפסקה חוזר

04/11/2014 | 20:10 | מאת: עומר

שלום הילד שלי בן ה13 לוקח ריספונד 0.25 בבוקר ו0.5 בערב ואסטו 10 הוא פוחד שיקרה לו משהו הוא קרא שריספונד גורם לצמיחת שדיים ועוד דברים ושתרופות פסיכיארטיות גורמות למוות הוא ראה סיפור וסרטון על ילדה שמתה מזה והיא ממש לחוץ מזה חושב שזה יהרוג אותו והכל אני ואשתי מנסים להסביר לו שלא יקרה לו כלום והכל אבל הוא לא מאמין לנו הדבר הזה גרם לו לעייפות רבה והוא לא רוצה לקחת את זה מה לעשות ריספונד ואסטו זה מסוכן ובכלל אפשר לקחת את שניהם

ראשבית איני יודע מה מהות השילוב (לא מדובר בביקורת כיוון שלעתים שילוב שכזה לגיטימי). ניתן להרגיע את הילד. מדובר בתכשירים שמצריכים מעקב אך בטיחותם מוכחת. הייתי מציע ללות אותו בקריאת חומר רפואי ולא להותיר אותו להתמודד עם נתונים לא מאוזנים כפי שמופיעים באינטרנט.

28/10/2014 | 11:50 | מאת: אביה

אימי בדיכאון במשך כשנתיים, היא טופלה ועדיין מטופלת בתרופות ובוסף עשתה גם נזעי חשמל אך ללא הועיל . כעת או שוקלים לפנות לטיפול בגרייה המגטית .שאלתי היא, האם יש טעם לכך ?כי לפי הבנתי אם נזעי חשמל לא צלחו הגרייה תניב תוצאות דומות. האם כך הדבר?

ראשית הייתי מציע לבצע הערכה נחודש של כל התרופות והמינונים שאמך נטלה, לפני שמכריזים על כישלון טיפולי. סיכוי סביר שגרייה מגניטית לא תיהיה יעילה יותר מנזעי חשמל.

27/10/2014 | 19:25 | מאת: יאני

שלום, אני נוטלת קלונקס פעמיים בשבוע במשך כמה שנים במקביל לרמרון. מחפשת תחליף של תרופה קבועה נוגדת חרדה שתשאר במערכת בניגוד לנטילה אפיזודית. האם קיימת אלטרנטיבה הולמת לקלונקס שתתן את אותה השפעה? עם הקלונקס אני מתפקדת נהדר ולא חוששת מאנשים, יש לי כישורי שיח נהדרים עם הבריות ואני מרגישה שאני מצליחה להביא את עצמי לידי ביטוי באופן מלא ועקבי ולחוש מאושרת ומסופקת. בלעדיו אני מתנדנדת בהרגשה בהתאם לנסיבות החיצוניות- ולעיתים קרובות מקבלת התקפי חרדה ועולות מחשבות אובדניות ללא הרף וקצרים רבים בתקשורת עם הסביבה. בקיצור ללא הקלונקס חיי היו גיהינום מתמשך- וכך יש לי אתנחתא מצוינת פעמים בשבוע שמונעת ממעגל הקסמים הזה להתמשך ולהפוך לכדור שלג מדרדר. אין לי כל כוונה להכנס לתהליכי פסיכותרפיה ולא סי בי טי למיניהם- ניסיתי ולא הלך ואין לי כוונה להתנסות בשלישית ובחמישית. בקיצור האם לדעתך אין חלופה טובה לקלונקס במבחינה פרמקלוגית ועדיף להשאר או שכן קיים משהו עוצמתי לא פחות רק לא ממכר...? כן יש ברקע חרדה חברתית ובאופן כללי הגנות אישיותיות די בקרשים שמביאות לפגיעות גדולה ואילולא הקלונקס הייתי מזמן מקפדת את חיי ולא מגיעה לחצי מההשגים המקצועיים המרשימים שהגעתי אליהם עד היום... אני מעולם לא עליתי מינון מעבר ל-0.5 מ"ג ולפעמים אף פחות מזה. בעבר נסיתי לוסטרל שהפך אותי זומבי וכן סרקוול במינון נמוך שנטל ממני את אישיותי באופן מעליב והפך אותי לצל נלעג מתהלך. הרבה תודה על ההתיחסות:)

קלונקס הינה תרופת הרגעה ומשך השפעתה לא עולה על 4 שעות. באם מדובר בהפרעת חרדה הרי יש למצוא תרופה נוגדת חרדה. כיום יש אופציות רבות בשוק התרופותועל מנת להתאים טיפול המתאים לצרכיך יש מקום לבדיקה מעמיקה. מציע להיפגש עם פסיכיאטר על מנת למצוא תרופה שגם תועיל לך וגם תיהיה עם רופיל תופעות לוואי נמוך ככל שניתן

03/11/2014 | 23:07 | מאת: יאני

של הקלונקס מורגשת ל-24 שעות ומעלה- כך שהיא מאוד אפקטיבית מבחינה זו. האם קיימות תרופות נוגדות חרדה ספציפיות או שמדובר בתרופות אנטי- דכאוניות שמטפלות "על הדרך" גם בחרדה? האם התרופות הללו פועלות גם על התקפי חרדה (שהן בעיקר הצרות העיקריות שלי) או רק על חרדה כללית?

14/10/2014 | 23:47 | מאת: טניה

שלום ד"ר ערד, אני בת 28 ומאז הילדות- קשה. התעללות נפשית בעיקר מאמי שהתבטא בשנאה, דחייה וחור ענק בלב שנשאר לתמיד של חוסר אהבה. כמובן שהילדות שלי לא הייתה ילדות התמודדתי עם הרבה בעיות חוסר ריכוז, חלמתי בעקיץ- אהבתי לדמיין שאני זאת מישהי אחרת. רצון למות-לפסיק את הכאב, ללא ניסיונות התאבדות ממשים. בעזרת טיפול הצלחתי להתמודד ולצאת עם היד עליונה עם מספר משברים וקשיים בגיל המבוגר יותר. אך תמיד יש לי אותם נפילות בהקשר לאהבה וזוגיות קשה לי עם הפרידות וכאשר זה קורה אני נופלת לאותו חור של ילדה קטנה חסרת עונים ולכאב העצום- כמה ימים של דכאון. מה הסיבה לכך? ואיך אני יכולה לנתק את הקשר ולהתמודד ביותר קלות עם הכאב ועם פרידות בצורה יותר שקולה ולא עקב נסיבות העבר-ילדות?

שלום טניה.קשה להשיב לשאלה בעלת היבטים עמוקים כשלך בפלטפורמה הזו. למרות שעברת טיפול לעיתים יש מקום לשקול חזרה לטיפול כאשר המוקד הוא שונה. מציע לשקול זאת בכובד ראש

14/10/2014 | 16:34 | מאת: אנונימי

אני בן 24. אין לי חברה, אין לי חברים, אין לי עבודה. אין לי קשר עם האבא. דחו אותי למוסדות ללימודים גבוהים. ספק גדול לגבי העתיד שלי. אין לי מרץ לצאת לעבוד, אני פשוט חסר מוטיבציה ולא מוצא שום דרך. לא יודע מה התחביבים שלי, מה אני אוהב ומה אני לא. אני אדיש. אין לי דעות נמרצות בקשר לכלום. רק אני, המחשב, והטלוויזיה שלי. אין לי מושג איך להמשיך מפה. אני לא יודע מה אני רוצה, איפה אני, מה אני עושה, ולמה אני לא עושה. מעולם לא הייתי בטיפול, על אף שאני די בטוח שיש עבר גנטי של דכאונות מצד אבי. אשמח לשמוע דעות, או כל דבר אחר. תודה!

שלום. ריבוי השאלות מצריך התייחסות מעמיקה מכדי להיות נידונים בפורום. שהו בדיוק המצב שבו יש לקבל החלטה לפנות לקבלת ייעוץ ע"י איש טיפול.

07/10/2014 | 20:37 | מאת: רותם

אני בת 54 סובלת 7 שנים במשך כל היום מדןפק פעימות חזקות בצד שמאל לחץ כעין חגורה על השד השמאלי תחושת כובד כאילו מונח לי משקל כבד על החזה תחושות של זרמים באיזור סיחרור והרגשת ריחוף וחוסר איזון הרגשת בעירה באיזור החזה.. המצב מביא אותי לדיכאון לא מסוגלת לעשות כלום בקושי מתפקדת בעבודה .. עברתי כל בדיקה שיש והכל תקין . לא מפנים אותי לעזרה הנכונה ואני חסרת אונים .. האם זה יכול להיות בעיה מהנפש ? מה עלי לעשות למי לפנות? לברור וטיפול בהקדם

שלום רותם. בהחלט קיימת סבירות כי מדובר בתסמינים שמקורם רגשי. מציע כי תפני ללא צורך בהפניה לברור פסיכיאטרי, על מנת לעבור אבחנה מסודרת ובניית תוכנית טיפולית המותאמת לצרכיך.

08/10/2014 | 12:52 | מאת: רותם

דוקטור קודש זה יכול להיות שהתופעה נמשכת 7 שנים? לא מטופלת רק עוברת מרופא לרופא . האם אתה יכול להמליץ לי על טיפול ללא תרופות . נראה לי שאני במצב גרוע פשוט לא יכולה לתאר אני באפיסת כוחות

06/10/2014 | 23:00 | מאת: מיכל

בשנים האחרונות אני נמצאת כל הזמן תחת לחץ בילתי פוסק של ארועים כואבים בחיי.אין לי שליטה על אף אחד מהם. מרגישה שהאופטימיות שלי והחיוך שהיה על פניי לא יחזור. אני יודעת שאילו דברים היו משתנים הכל היה חוזר לקדמותו. לאן יוביל אותי העצב הזה /המצב הזה שאין לי שליטה עליו ?

שלום מיכל. באם המצב שאת מתארת נמשך שנים, הגיע הזמן לקטוע את רצף הסבל הזה ולפנות להערכה ולטיפול. לא מן הנמנע שאת סובלת מדיכאון מתמשך שגורם לך תחושה של חוסר אונים ומילכוד. טיפול יוכל לחלץ אותך ממעגל הקסמים הזה

02/10/2014 | 19:23 | מאת: אלה

לוקחת ציפרלקס 10 מג 3 שבועות החרדות פחתו משמעותית אבל עדיין לא מסוגלת לעשות דברים שהייתי עושה קודם כמו ללכת לקניון מרגישה שאני עדיין בדיכאון ויש גם סחרחורת שאני נמצאת במצב של לחץ האם זה נורמלי? האם ההשפעה של הציפרלקס הגיעה לשיאה או שאני צריכה עוד סבלנות תודה מראש

הייתי ממתין עוד שבוע, באם לא יכול שיפור נוסף ניתן להעלות המינון ל15 מ"ג. חשוב המשך מעקב מסודר אצל הגורם המטפל

29/09/2014 | 13:25 | מאת: המשך לאסטו

הרופא משפחה שלי נתן לי BONDORMIN כדי שאני אוכל לישון בלילה. הוא אמר שהתרופה הטבעית לא תעזור לי בהתחלה. האם יש סיכונים בלקחת את הBONDORMIN בלילה? (אסטו אני לוקחת בבוקר) תודה ד"ר קדוש :)

אני נוטה להמנע מתרופות שינה בעיקר כאשר בעעית השינה הינה משנית להפרעה אחרת. כדאי לשקול שילוב של תכשיר נוגד דיכאון בעל אפקט מיישן כמו מירו.

29/09/2014 | 07:37 | מאת: עייפה

היי, אני לקחתי במשך שנה אסטו 10 מ"ג. ירדתי לפי כחודש לחצי כדור ולפני כשבוע התחילו לי כל מיני מחשבות לפני השינה ואי שקט לפי השינה ומתעוררת בלילה ולא ישנה לילה שלם ולא מצליחה להרדם חזרה בגלל פניקה. חזרתי לכדור לשלם לפני כמה ימים. האם זה בגלל שירדתי לחצי כדור כל התופעות האלו? והאם הם יעברו לי? תודה

התמונה שאת מדגימה יכולה להיות הן מעצם הפחתת המינון ("תסמונת הפסקת התרופה") או מעצם קיומה של ההפרעה הבסיסית שבגינה טופלת מלכתחילה, למרות משך הטיפול שעל פניו נראה מספק. בכל מקרה התופעות יחלפו. מציע לחדש את הטיפול לפרק זמן נוסף ובמקביל לעבור הערכה מסודרת על מנת לקבוע את משך הטיפול ומועד נוסף להפסקה הדרגתית של הטיפול

29/09/2014 | 12:36 | מאת: עייפה

הרופא משפחה שלי נתן לי BONDORMIN כדי שאני אוכל לישון בלילה. הוא אמר שהתרופה הטבעית לא תעזור לי בהתחלה. האם יש סיכונים בלקחת את הBONDORMIN בלילה? (אסטו אני לוקחת בבוקר) תודה ד"ר קדוש :)

19/09/2014 | 18:34 | מאת: דנה

אני נוטלת ציפרלקס כחודש וחצי 10 מ"ג ביום, הציפרלקס מסייע לי בתחושת הדיכאון והחרדות בגין משבר שאני עוברת, אך יש לי איזה תחושה של חוסר שקט בגפיים, ובנוסף, אני מתעוררת מוקדם מהרגיל. האם זוהי תופעה מוכרת או שעליי להפסיק עם הכדור? האם התחושה הזו אמורה להעלם? תודה רבה

אחת משתיים: או שמדובר בתופעת לוואי של הציפרלקס או שמדובר עדין בשאריות של תסמיני דיכאון. במקרה הראשון יש צורך לשקול החלפת טיפול, במקרה השני דווקא הגדלת המינון. הדבר מצריך בדיקה מדוקדקת לשם קבלת החלטה

05/09/2014 | 20:29 | מאת: מיק

שלום, התחלתי ליטול רבע כדור ויפאקס מדי יום 150 XR רציתי לשאול אם בסופי שבוע מותר לשתות אלכוהול. אני יודע שלא מומלץ, אבל בכל זאת, האם אפשרי לשתות כמות מסויימת ? ובכלל, מה הבעייתיות של אלכוהול עם תרופות נוגדות חרדה ? נזק למוח ? לכבד ? האם למשל אפשר לשתות פעם בשבועיים בימי שישי ?

ככלל, יש להמנע משתיית אלכוהול, שהינו חומר בעל השפעה מדכאת. יחד עם זאת כיוון שמדובר בתקופת טיפול שלעיתים ממשוכת ניתן, אולם במינון קטן

22/08/2014 | 09:31 | מאת: אנה

אני בת 45, לפני כ-3 שבועות נפרדתי מבן זוגי מזה מס' חודשים. מס' ימים לאחר הפרידה התחלתי ליטול ציפרלקס 5 מ"ג ובמקביל התחלתי טיפול פסיכולוגי. אני נוטלת את הכדור כשבועיים וחצי ובבקרים עדיין בדיכאון, קשה לי לתפקד ועם התפרצויות בכי, בערבים בדר"כ המצב הרבה יותר טוב. האם עלי להגדיל את המינון, או להמתין עוד קצת, מאחר והבנתי כי הכדור משפיע לעיתים כעבור חודש. תודה רבה

שלום אנה. מינון של חמישה מיליגרם הוא מינון נמוך ביותר ולכן האפקטיביות שלו נמוכה. בדרך מדובר במינון שניתן בתחילת הטיפול, על מנת לאפשר הסתגלות. בשלב ראשון יש להעלות המינון לכדור שלם של 10 מ"ג ולהמשיך מעקב.

22/08/2014 | 09:21 | מאת: ג.ב.ר.

שלום! הנני חברת קופ"ח מכבי וזקוקה באופן דחוף לרופא פסיכיאטר או רופאה שמתמחה בפוסט טראומה של תקיפה מינית והשלכותיה. הייתי מטופלת במכון לוטם במשך שנה ושלושה חודשים אבל הטיפול שם הסתיים ואני כבר הרבה זמן ללא מעקב ומאד זקוקה לו. במיוחד כי לאחרונה אני מזהה תסמינים ברורים לדיכאון עמוק. אודה לכם מאד על המלצה לכתובת של מקצוען טוב.

אני לא נותן המלצות שמיות בפורום זה. מציע לפנות למרפאה המחוזית לבריאות הנפש של מכבי בהתאם למקום המגורים. משם יפנו למטפלים של הקופה באיזור.

24/08/2014 | 13:04 | מאת: ג.ב.ר.

תודה ד"ר על תשובתך. אנסה בדרך הזאת.

20/08/2014 | 19:37 | מאת: מיכל

שלום ד"ר ערד קודש, יש לי ידיד שסובל מדיכאון מאוד קשה מגיל ילדות (כיום הוא בן 30+). הוא ניסה בשנות העשרים שלו הרבה תרופות,הלך לכמה וכמה פסיכיאטרים ושום כדור לא השפיע עליו. הוא התייאש והפסיק עם הכדורים. במהלך החצי שנה האחרונה הוא מנסה שוב לקחת כדורים (ע"י פסיכיאטרית) בתקווה שהפעם הם ישפיעו. לצערנו הם לא משפיעים גם הפעם. חשבנו על אפשרות של טיפול ב ECT בתקווה שמשם תבוא הישועה. האם קופ"ח מקשה על החולים לקבל טיפול זה? מה ניתן לעשות כדי לקבל הרשאה לעבור טיפול זה? כמו כן,מה הסיכונים של ECT? תודה רבה לך! ערב טוב, מיכל

שלום מכל. טיפול בניזעי חשמל הינו טיפול יעיל ולמרות השם הנורא שהוא קיבל בעיקבות סרטים כמו קן הקוקיה, מדובר בטיפול בטוח עם תופעות לוואי מעטות. יחד עם זאת מדובר בטיפול המצריך הרדמה, אם כי מאוד קצרה. כיום, לצערי, אין טיפולים בניזעי חשמל מרפאתיים ומדובר בטיפול שניתן במיסגרת בתי החולים הפסיכיאטריים. קופות החולים אינן מעקבות דבר, שכן עדין עד יולי 2015 אחריות בריאות הנפש היא של המדינה. על מנת לבדוק אפשרות לטיפול שכזה יש לפנות למרפאת חוץ של אחד מבתי החולים הפסיכיאטריים באיזור מגוריו.

20/08/2014 | 08:50 | מאת: אמילי

בתפקיד שביצעתי בין השנים 2009-2013, חוויתי התעללות נפשית בעבודה. בהתאמה לפגיעות שספגתי החלו להופיע סימפטומים של בעיות בקיבה (תופעות רבות של הקאות ושלשולים , צרבות רבות, תנודה בין הצורך "לאכול את המקרר" להעדר מוחלט של התיאבון. במהלך אותה תקופה אובחן אצלי הליקובקטר ובמקביל גם בקע סרעפתי. אני מטופלת באומפרדקס. הקאות ושלשולים נמשכים. במקביל, שקעתי לדיכאון שבא לביטוי בבכי רב, מחשבות אובדניות, שבאו לביטוי בעיקר ברצון "לא לקום בבוקר", בכי מתוך שינה ובע נטילת כדורי שינה מעבר למינון ועם חיזוקים של כדורים נגד כאבים. הופיעו כאבי גוף מהם אני סובלת ללא הרף ואובחנתי כלוקה בפיברומיאלגיה. בשנת 2010 המליץ רופה המשפחה שאטופל באסטו 0ציפרלקס. מאז אני צמודה לכדור. במשך כחצי שנה טופלתי אצל פיסכולוגית. במקביל טופלתי בכאבי הגוף דרך מכבי טבעי בטיפולי טווינא וכירופרקטיקה, ובנושאיםבעל אופי אורטופדי טופלתי באמצעות משככי כאבים ופיזיותרפיה. בקרוב ימלאו לי 62. אני אדם מוכשר בעל יכולות רבות, בעלת משפחה אוהבת ושמונה נכדות ונכדים. חרף ההכרה בסאת האושר שהיא מנת חלקי, אני מתקשה לחזור לחיים הנורמליים ולשוב ולהיות אדם יצרני. זה או שהדיכאון משתלט עלי או שכאב כלשהו מוליד דיכאון. כך או כך אני מבלה ימים שלמים בחוסר עשייה, במקום "להתנפל על החיים" ולבלוע אותם, כמו שעשיתי כל חיי. שאלותייי הן: 1. האם יש דרך לצאת מזה? 2. פתחתי בהליך של תביעה מביטוח לאומי להכיר במחלותיי כמחלת עבודה. נאמר לי כי הנושא גבולי. האם עלי להתאבד כדי שילמדו לדעת שהפגיעה וההתעללות שעברתי פגעו קשות בכושר העבודה שלי והעלימו את שמחת החיים? אודה לתשובה, אמילי (שם בדוי)

לגבי שאלתך הראשונה, ודאי שיש מה לעשות. הניסיון התרופתי שלך בנוגדי דיכאון הוא דל. באם אסטו לא עזר יש לנסות תכשירים רחבים יותר שיש להם השפעה גם על כאב כרוני. חשוב לזכור שדיכאון וכאב מתווכים ע"י אותם מתווכים עצביים: סרוטונין ונוראדרנלין ולכן תכשירים שישפיעו על שני המתווכים האלה כדוגמת ונלפקסין לסוגיו, איקסל או סימבלטה יכולים לתת מענה. לגבי שאלתך השניה, איני הכתובת המתאימה לכך

19/08/2014 | 22:40 | מאת: רותם

היי אני בת 30, אמא לשני ילדים שאת שניהם הנקתי. מאז שאני זוכרת את עצמי תמיד הייתי מחייכת מבחוץ אבל בבית הייתי עצבנית ודכאונית (לגבי הדכאון, אף אחד לא ידע,אפילו היה פעם אחת שניסיתי ואז חשבתי על הסבל שאגרום לסובבים אותי וויתרתי, במהלך השנים התמודדתי לבד עם הדיכאון,וכל פעם שהייתי נכנסת לדאון הייתי אומרת עוד מעט זה יעבור ואחרי זה הכל יהיה בסדר.אחרי הלידה הראשונה הייתי בדכאון אחרי לידה (בשניה לא) אני אסרטיבית מאד, אין בעיה להתמודד עם מצבים קשים (ועברתי לא מעט) לפני כמה חודשיים הייתי במצב שישנתי חלמתי על איך אני מתאבדת, בנסיעה אם אכנס בעמוד מהר האם אני אמות בלי סבל....הייתי אפטית, וחולמנית ושכחתי הכל לא נדבר על חוסר הקשבה עד שהיה לי שיחה עם חברה מאד טובה ששאלה אותי אם הכל בסדר איתי ואז הרגשתי שזה הזדמנות לפרוק וסיפרתי לה הכל והיא הרגיע אותי האמת אחרי שבכיתי בכמויות הרגשתי שחרור (היא אמרה לי בכל זאת ללכת לאנשי מקצוע) ולא הלכתי.אני עדיין לא הלכתי ,מאז היא הפכה להיות ה"פסיכולוגית שלי" יש לציין שעכשיו אני רגוע ואין בי מחשבות. הפחד הכי גדול שלי שבעתיד יהיה לי האומץ להתאבד לפגוע באוהבים אותי.אם עכשיו אני לא בדיכאון ,יש צורך בטיפול?ואם כן מהו?

שלום רותם. התאור שלך מתאים למצב דיכאוני. דיכאון היא הפרעה גלית ולכן לא הייתי מסתפק בלנוח על זרי הדפנה של הרגיעה. מציע לך לפנות לאיבחון פסיכיאטרי מסודר. גם אם ההחלטה שאין מקום לטיפול תרופתי כעת, נראה נכון להתחיל טיפול פסיכולוגי וכתובת למענה במידה והתסמינים ישובו

19/08/2014 | 04:54 | מאת: אפי

לפי התאור בכתבה כאן כנראה שגם אצלי יש איזה דכאון קל. השאלה איך פועלים לשיפור המצב ללא טיפול תרופתי. התופעות לוואי של התרופות מפחידות יותר מהדיכאון.אני לא בחרדות ומחשבות אובדניות חלילה אני במצב של חוסר התקדמות בחיים של איזו חסימה לא ברורה מתפקוד יעיל ונמרץ בחיים.

כפי שציינתי במאמר. אין חובה להתחיל עם טיפול תרופתי, בודאי לא בדיכאון קל. ישנם טיפולים פסיכולוגים יעילים ואפילו ממוקדים וקצרים. מציע לפנות לפסיכולוג או פסיכותרפיסט שמתמחה בטיפול קוגניטיבי התנהגותי.

18/08/2014 | 22:05 | מאת: מוטי

בני בן 38 סובל שנים מסימפטומים של דיכאון , מסרב בעקשנות לקבל טיפול, מה לעשות? אנא עצתך.

השאלה היא עד כמה קיימת התנגדות. לעיתים התנגדות היא מתוך חרדה וחוסר תקוה. במקרים אלה ניתן לפחות לפגישה ראשונה לערוך את הביקור הראשון בביתו של הבן. אופציה אחרת היא לפנות חרופא המשפחה. לעיתים לגורם רפואי שאינו מזוהה עם בריאות הנפש יש פחות התנגדות

18/08/2014 | 13:13 | מאת: בילי

בתור בת משפחה למישהי שסובלת מדיכאון, במשך השנים נעתי על ציר של קבלת העניין כמחלה, ולא הייתי במקום של שפיטה, אך לפעמים אני מרגישה שהגבול בין מחלה לבין אדם שחושב רק עצמו ולא מחפש להתמודד עם שום דבר הוא דק וקשה לי מאד לקבל את העניין כמחלה ולא לשפוט. האדם יכול לתפקד מצויין, ופתאום כשנדרש ממנו קצת מאמץ- למשל טיפול בילדים שלו או כל אכזבה קטנה, אז הוא שוב בדיכאון, וכולנו צריכים לעמוד דום. אני מרגישה שכולם כל כך מפחדים מכל נסיגה, תגובה, וכך היא באמת משיגה כל מה שהיא רוצה. ברור לי שזה לא חיים כל כך נעימים עבורה גם כן,ושהיא היתה מעדיפה לחיות אחרת ויש פה אלמנט נפשי פיזי, אבל יותר בעניין של אדם שצריך ללמוד להתמודד עם קשיים.... ופחות עניין של מחלה. קשה לי שאני לא תמיד מצליחה לקבל אותה כמו שהיא ושיש לי תחושות של ביקורת ושפיטה.. אבל האם אין אמת בדברי??

18/08/2014 | 15:51 | מאת: רוני

כתבת תגובה מאוד מעניינת אכן הכול קשור לתפר שבין התמודדות מג'ורית חריפה לבין דיכאון נסיבתי.התשובה נמצאת באימון אישי פרטני שם מאתרים את מקור הבעיה ומנסים למצוא את פתרוו הרלוונטי youtwo.com

18/08/2014 | 12:11 | מאת: שיר

שלום , שמי שיר בת 23 מאזור הבירה . בעבר הייתי שקרנית פתלוגית , הייתי משקרת ללא רצון , זה היה יוצא בשיא הטבעיות . אחרי זה ניסיתי לשלוט בזה , כמעט והצלחתי לגמרי.. השקרים היו בעיקר בהמצאת מחלות . הייתי ממציאה מחלות ללא סוף. זה היה בילדותי . לציין שתקופה ארוכה בילדותי הוטרדתי על ידי אבי מינית . עד היום אני משקרת בעיניינים רפואיים . מה אפשר לעשות עם זה ? חוץ מפסיכולוג . קשה לי להפתח אני לא מסוגלת לספר להם את האמת . האם יש דרך נוספת לצאת מהמשבר הזה ? לציין שגם היו לי נטיות אובדניות בגיל הבגרות , היו מחשבות רבות על אובדן. אשמח שתעזור לי ותגעל אותי מזה.

שלום שיר. השקרים שלך מהווים עבורך סוג של הגנה,אם כי בעייתית. על מנת לרשת לשורש הבעיה ולשאר מצוקותיך לא ניתן לדלג מעל המשוכה של יצירת אמון במטפל. נראה שהקושי לתת אמון היא בעיה בסיסית אך זו יכולה להיות מטופלת אך ורק בין כותלי החדר הטיפולי. מציע לך לפנות לאיש מקצוע (פסיכולוג, פסיכותרפיסט או פסיכיאטר)לשם הערכה ובנייה משותפת של תוכנית טיפול בהצלחה

14/08/2014 | 00:19 | מאת: הילה

שלום, אני מחפשת קבוצה לטיפול בטראומה או להתמודדות בתחום הנפשי בכללי בחיפה. קראתי שיכול להיות שיש קבוצות כאלה בבתי חולים שבהם יש מחלקות פסיכאטריות כמו רמב"ם לדוגמא. אבל לפי מה שהבנתי הן מכסות תחומים ספיציפיים מאוד צרים ואני מחפשת משהו בכללי. פשוט קבוצה שעוזרת להתמודד. האם ידוע לך על איזשהי קבוצה כזאת בחיפה?

הי הילה. לוא דווקא. בחלק מהמרפאות של בתי החולים ושל המרפאות הציבוריות, מתקיימות קבוצות שונות ומגוונות. מציע לך לפנות ולברר ישירות.

11/08/2014 | 23:13 | מאת: גיא

מזה 6 שנים אני סובל מכאבי ראש קשים שמזכירים מיגרנה חריפה. כבר אחרי שנתיים הבינו שזאת לא בעיה פשוטה(כגון מיגרנה, כאב ממתח וכו) והופנתי לטיפול מרפאות חוץ בבתי חולים. היתה תקופה שחשבו שזאת הפרעת כאב והופנתי לטיפול נפשי. טיפול פסיכיאטרי של חצי שנה, שכלל שלל תרופות- לא עזר. טיפול נוסף של פסיכולוג, לא עזר גם הוא. החלטתי לעזוב את המרפאה שטענה לבעיה נפשית והתחלתי שילוב שמיועד לכאב ראש מקבצי כרוני שעזר להוריד 50% מהכאב (ליתיום, דפלפט וורפרס) אבל המצב שלי עדיין לא טוב, 2-3 התקפים בשבוע, לא עובד ו100 אחוז נכות תפקודית. משככי כאבים לא עוזרים פרט לאופיאטים בכמויות גדולות- דבר שאני נמנע ממנו. מבחינה נפשית, כמו הרבה אנשים, לא הכל מושלם, גם שהתחילו הכאבים, ובטח עכשיו, אבל אני לא סובל מדיכאון, ומה שכן הפריע לי בחיים- פרקתי בטיפולים שהייתי, ולא נראה לי שזה עזר במיוחד. היפנוזה ושלל דברים אלטרנטיבים לא עזרו גם כן. האם יש טעם לנסות שוב כיוון נפשי? האם ייתכן שמטפל שמומחה בעניין כאב נפשי יעזור יותר? (אם כן אשמח להכוונה באזור ראשל"צ)

בהחלט כדאי לשקול הערכה נוספת, בהיעדר פירוא של התרופות נוגדות דיכאון קשה לבחון האם מוצע המהלך.

זהו דבר פיזי. יש לחפש את הסיבה האמיתית לכאב. מה הסיבה לכך שלדעתך תרופות פסיכיאטריות יכולות להועיל ? אלה כדורים מאוד מאוד חזקים עם תופעות לוואי קשות. אם לדעתך הכאב נובע ממרכיבים נפשיים כגון לחץ, יש להוריד את הגורם, כלומר את הלחץ, ולשנות אורח חיים לרגוע. כייון נוסף הוא לבדוק מה אתה אוכל. יתכן שמרכיבים מסויימים בתזונה שלך אינם מיטיבים עם הגוף שלך ואחד התוצאות הם כאבי הראש. אפשר לנסות לעבור לתזונה נקייה וטבעית לתקופה של כמה חודשים ולהרגיש איך זה משפיע. ישנם הרבה דברים שיכולות להיות הסיבה. גם בעיות שיניים יכולות לגרום לכאבי ראש. רעלנים בבית או בסביבת המגורים גם יכולים לגרום לבעיות שונות כמו בעיות נשימה וכאבי ראש. אולי כדורים מסויימים יכולים לגרום לכאבים. מומלץ לבדוק סיבות נוספות לכאבי ראש לפני שפונים לצעדים דרסטיים כמו כדורים פסיכיאטריים

01/08/2014 | 20:25 | מאת: רמי

עבר עלי המון סבל נפשי בחיי, בן 24. בתקופה האחרונה אני מרגיש רע בראש כאילו שאני חולה רק שאני לא. ניסיתי כמה נוגדי דיכאון רסיטל,ויפאקס וסימבלטה - כולם ללא הצלחה - גרמו לי לכאבי ראש אפילו לאחר חודש שנטלתי אותן. האם לפי דעתך מדובר בדיכאון? כלומר אני לא בהכרח מרגיש עצוב אלא מרגיש חולה - אם אני לוקח משככי כאבים - נורופן 512 גרם - זה משפר את הרגשתי ועוזר לי. באיזה קו טיפול לדעתך עלי לנקוט? נוגדי פסיכוזה - ריספונד, מייצבי מצב רוח? MAO? אולי נוגדי דיכאון בשילוב עם נוגדי פסיכוזה? האם זה מסוכן בשבילי לנטול נורופן נגיד 3 כדורים בשבוע?

שלום רמי. שימוש במשכחי כאב אינו פיתרון ולאורך זמן עלול גם להוביל לנזק. נראה כי יש צורך בהערכה מחודשת של מצבך ושקילת פתרון טיפולי שיוביל הן לשיפור בתסמינים הגופניים שיכולים להוות ביטוי להפרעת חרדה והן לתסמינים הנפשיים. שילוב של תכשירים בהחלט עומד על הפרק

היי רמי, אני יודע שהפוסט מאוד ישן אך האם מצאת פיתרון? אני מרגיש בדיוק כמו מה שתיארת כבר כמה שנים ולא מצליח לצאת מזה, אשמח אם תוכל ליצור איתי קשר תודה

06/07/2014 | 10:01 | מאת: לד'ר ערד קודש שלום

בתי נפטרה מסרטן לפני חודשיים ויש לי רעידות בכל הגוף במהלך כל היום וחולשה כללית נוראית הרעידות מאד מפריעות לי אני לוקחת רמוטיב וקלונקס 2 כדורים ליום קלונקס לפי עצת רופא פסיכיאטר ועדיין לא עברו הרעידות בגוף וגם דכאון נוראי מה אני אעשה בקששר לרעידות ואם בכלל יעבור לי אי פעם מקווה שתענה בהקדם תןדה.

שלום לך. ראשית תנחומי הכנים. את נמצאת בתקופת אבל ולכן תחושת עצבות יכולה להיות תהליך טבעי לארוע חיים כה קשה. יחד עם זאת ייתכן ובמקביל את מפתחת מצב דיכאוני ויש צורך לבחון את יעילות הרמוטיב. מציע להחליף את הרמוטיב בתכשיר נוגד דיכאון אחר.

28/06/2014 | 02:32 | מאת: יואב

שלום אני השתחררתי מהצבא לפני כמה חודשים אחרי תקופה לא קלה בא חליתי בתסמונת המעי הרגיז והצבא לא לקח אותי ברצינות והגעתי למצב של דיכון והרגשה של חוסר אונים. לאחר שהשתחררתי הרגשתי הרבה יותר טוב מבחינה נפשית אבל הבעיה שנוצרה היא שפיתחתי סוג של חרדה כזאת מכיוון שכל פעם שיצאתי מהבית ליציאה עם חברים או כל מקום אחר פתאום הייתי חייב ללכת לשירותים כי הרגשתי שאם לא אני אעשה את צרכיי במקום. ואז כשהייתי בבית הכל היה בסדר הרגשתי מעולה אבל חמש דקות אחרי שיצאתי מהבית ישר כאבה לי הבטן והייתי חייב לשירותים. אני מטופל אצל פסיכולוג כי אני מבין שהבעיה היא נפשית והוא טען שיש מרכיב של דכאון אצלי השאלה שלי היא האם יש עוד כמוני שמגיבים ככה? אני לא עובד כי אני מפחד שיברח לי האם זה מקרה שטיפול שיחתי יעזור לו או צריך טיפול תרופתי. ? תודה

שלום יואב. לאור ההשפעה של ההפרעה על תיפקודך היומיומי, נידרשת התערבות מהירה. ממליץ שילוב של טיפול תרופתי ושיחות

כי זה באמת קורה לאנשים עם מעי רגיז. קרא על זה באינטרנט. עליך להרפא מבעיית המעי הרגיז ואז הפחדים יחלפו. ברור שיש לך חרדה כשאתה יוצא, כי אתה לא יודע אם יהיו לך שירותים כשתצטרך אותם. קרא באינטרנט על פתרונות טבעיים למעי רגיז (סוגי מזון שעוזרים). דבר שמאוד יכול לעזור זה פרוביוטיקה באיכות מאוד גבוהה. קרא על הקשר בין אנטיביוטיקה ומעי רגיז. שינוי תזונה יכול מאוד לעזור, כדאי לערוך יומן אכילה כדי לגלות איזה מזונות משפיעים לטובה ואיזה לא.

19/06/2014 | 12:37 | מאת: שאלה

שלום וברכה בן 26 מאובחן כסובל מהפרעת אישיות מעורבת מקלסטר B (ללא מחלת נפש), הייתי באשפוז כשבועיים וחצי. מטופל ב250 מ"ג למיקטל, 4 מ"ג פרפנן ו20 מ"ג איטומין בשביל לישון. אני הבנתי שתרופות אלה (או חלק מהם) מעלות במשקל. אני שוקל 100 קילו. התחלתי לעשות קצת ספורט. רציתי לדעת מה הוא מנגנון הפעולה של העלייה במשקל, האם התרופות הללו "מנפחות" את הגוף, ובעצם הספורט שאני עושה הוא לשווא? או שמא הם מעלות במשקל כתוצאה מעלייה בתיאבון, או מחילוף החומרים בגוף? שנית, קורה לפעמים שחצי כדור האיטומין שנתנו לי בשביל לישון - לא עוזר, במצבים כאלה אני ממש משתגע שאני לא נרדם וזה מאוד הרסני בשבילי, מה עליי לעשות בלילה כזה? שלישית, מה היא הגישה המומלצת בפסיכולוגיה לטיפול בהפרעת אישיות מעורבת? אשמח לעזרה, ולמענה על שאלותיי, זה חשוב תודה מראש

המנגנון העיקרי של העלאה במישקל קשור בהעלאת התאבון אם כי ייתכן גם מנגנון היסטמינרגי המוביל לצבירת נוזלים. פעילות גופנית ומעקב תזונאי בהחלט חשוב כחלק מהטיפול. הטיפול "המגוון" מצביע על מורכבות המקרה. שינה היא חלק מתסמיני הפרעו פסיכיאטריות רבות ויש צורך לאבחן הפרעה שכזו על מנת לבחון את סוג ההתערבות הרצויה. מבחינת הטיפול הפסיכולוגי כיום התפיסה היא שטיפולים כמו DBT הםמתאימים להפרעות אישיות גבוליות.

12/06/2014 | 23:08 | מאת: אני

שלום רב! אני סובלת מכאבים כרוניים קשים מזה שנים רבות בשל דלקת פרקים. אני לוקחת אופיאטים ואני מוגבלת בניידות. לצערי, בכל פגישה עם רופא/ה או כל צוות רפואי, אני "חשודה" כסובלת מדיכאון ומתייחסים אליי כאל סובלת מדיכאון. זאת למרות שאין בהתנהגותי אף אחד מהסימפטומים לדיכאון. רציתי לשאול כיצד אוכל להסביר או אולי אוכל להדגים שאינני סובלת מדיכאון ושלא תמיד יש קו-מורבידיות בין השניים. לפעמים יש רק כאב ללא דיכאון, לא? איך תמליץ לי להתנהל מול הרופא/ה, מול הצוות הרפואי, כדי להבהיר נקודה זו? תודה רבה מראש! זה מתסכל ומקשה על הקשר הטיפולי. אני

מסכים אתך. לא כל כאב הוא ממקור דיכאוני ולא בהכרח כל כאב מוביל לדיכאון. יחד עם זאת שילוב של נוגדי דיכאון כחלק ממנגנון הפעילות שלהם יכול להקל על כאבים כרוניים, ללא קשר לקיומו של דיכאון

03/06/2014 | 23:58 | מאת: ברלי

שלום רב, אבי היקר נפטר לפני כחמישה חודשים מסרטן בלבלב, המוות היה אכזרי ומהיר תוך שבועיים בלבד מרגע שאובחנה המחלה. בחודשים שחלפו מאז אני מלאה בחששות מהמחלה בעיקר מסרטן השד דוקא (אני בת 41(( ומרבה למשש את עצמי באופן אובססיבי כמעט, בחיפוש אחר גושים.יש לי כל הזמן כאבים ודקירות בשדיים ואני מתה מפחד לגשת לרופא ולהבדק ולו רק בשביל השקט השקט הנפשי, אני ממש חווה חרדה פיזית רק מהמחשבה שימצאו לנ איזה בעיה.. אני מקשרת את זה בהחלט למוות של אבא כי מעולם לא הרגשתי ככה בעבר, מה לעשות??

ראשית תנחומי הכנים. זה מאוד צפוי שסף החרדה ירד על רקע חשיפה למחלה קשה. מציע לשקול מספר מפגשים טיפוליים (לא בהכרח תרופתיים), על מנת לאפשר לך להפריד בין תהליך האבל והחרדה המציפה

03/06/2014 | 07:23 | מאת: נופר

שלום, אני בת 25. התחלתי לקחת רמוטיב 500 בשעות הבוקר. ואני רגילה לשתות קפה שחור בבוקר. לא חזק במיוחד. קצת כדי להתעורר. יש לך השפעה בשילוב בין 2 הדברים? אשמח למענה יפעת

אין כל בעיה תהני מהקפה שלך

03/06/2014 | 01:43 | מאת: רועי אלימלך

שלום רב דר ערד נטלתי תרופה ששמה פוקסט לקחתי שלושה כדורים וכל כדור הוא 20 מג לאחר שלושה כדורים הפסקתי בגלל שההשפעה של התרופה עליי הייתה שלילית התחילה לי סחרחורת קלה,חוסר תפקוד,חוסר ערנות,תפקוד מיני ירד. השאלה שלי היא כמה זמן תופעות לוואי אלו אמורות לעבור מיום נטילת התרופה ? והאם יש משהו ביכולתי לעשות כדי לזרז את תהליך ההחלמה ?

ראשית מציע לידע את הרופא שרשם את התכשיר.תופעות לואי יכולות להופיע בד"כ במהלך השבועיים הראשונים של הטיפול. הפסקת הטיפול באופן מידי יכולה אף היא להוביל לתופעות לוואי. כל התופעות הפיכות וקרוב לודאי שבתוך מספר ימים יעלמו מיד. עדין חשוב למצוא פתרון לבעיה הבסיסית שבגללה הותחל הטיפול מלכתחילה. בהצלחה

שלום 50 מזה - למעלה משני עשורים - עם מעי רגיש ועיפות כרונית עם סטרס כרוני לפני - למעלה מעשור - נמצא בקע סרכפתי ואבני כיס מרה - לשניהם ניטען לא מסבירים את הכאב ואין המלצה לנתח. לפני 8 שנים ניסיתי ציפרלקס ללא כל תגובה בשנתיים האחרונות המצב כבר מערב סוג של דיכאון .... 1. היות ולא ניתן לבחון איזה נוירוטרנסמיטור פגוע - שקלתי סימבלטה הלקיחה קשה מזה מספר ימים 2. האם יש תרופות נוספות מסוג SNRI - או אחרות -- עם פחות תופעות לוואי הגם שאצלי ישנה בעייה עם תיפקודי כבד עוד קודם... 3.מי הכתובת להתאמה גסטרו/נוירולוג/פסיכאטר מקווה שתואילו לענות על השאלות כלשונן..... תודה

התייעצות עם פסיכיאטר מתבקשת. סימבלטה כל כל התרופות עלולות להוביל להופעת תפועות לואי בתחילת הטיפול. חשוב להתאים המינון ולהתעזר בסבלנות. צפוי שרוב התופעות יחלפו בתוך כשבועיים

08/05/2014 | 17:14 | מאת: ארי

אשמח אם תוכל לענות על ההודעה שלי כמה שורות למטה

שלום ארי. לצערי הפורום אינו חלופה לפגישת ייעוץ. אתה מעלה סוגיה מורכבת המצריכה הכרות עמוקה יותר. מציע שתפנה אפילו לפגישת יעוץ אצל גורם בריאות נפש על מנת לבחון את הסוגיה לעומקה.

07/05/2014 | 15:21 | מאת: יריב

שלום וברכה מאובחן כסובל מהפרעה דו-קוטבית מטופל בזיפרקסה 5 מ"ג ולמיקטל 200 מ"ג (שני כדורים של 100 מ"ג) רציתי לדעת האם יש זמנים קבועים שכדאי ליטול את התרופות? אם כן מתי? דוג' הזיפרקסה די מרדימה ואני הולך לישון ומתעורר בבוקר בשעות לא קבועות אשמח לעזרה תודה מראש

מאוד מומלץ לשמור על שעות קבועות, ועדיף בערב בגלל תופעת הלואי המעייפת של התכשירים.

07/05/2014 | 09:35 | מאת: לוטוס

לפני כ7 שנים הייתי ב13 פגישות אצל פסיכיאטר דרך קופת חולים בשל בלבול ןלחצים אבל לא מחלה כלשהי.רציתי אוזן קשבת ולא לקחתי הכדורים שנתן אבל במקרה של ביטוח רפואי פרטי הם בטוח ישאלו.אין לי בעיה חמורה ולא צפוי להיות אצל פסיכיאטר יותר אבל מבחינתם הם עשויים להתחמק מתשלום עבור כל מה שיש לו קשר לא ישיר לבעיות נפשיות או שאני חושש מדי?

אני מניח שירצו חומר עדכני ובהתאם לזה יקבעו את גובה הרפמיה או החרגת התחום. תתיעץ עם סוכן ביטוח

04/05/2014 | 23:00 | מאת: א.

אני בן 50, בריא בד"כ. לפני שנתיים, בעקבות מחלה קשה של בן משפחה קרוב, נכנסתי לחרדת בריאות שהתבטאה בכאבי בטן נודדים בבטן העליונה שבאו והלכו, עייפות קשה, ירידה במשקל ותחושת חרדה קשה שיש לי סרטן שממש פגעה בתיפקוד היום יומי. עברתי בירור גסטרואנטרולוגי מקיף שלא מצא כלום. פניתי לטיפול פסיכולוגי (פסיכו דינמי) שעזר. נסיון לשלב תרופות (פלוטין) היה נורא עקב תופעות לוואי קשות (דיכאון קשה עד כדי מחשבות אובדניות) ובהתיעצות עם הפסיכיאטר הוחלט להסתפק בטיפול הפסיכולוגי בלבד. בהדרגה, תוך מספר חודשים החרדה והדיכאון שכחו (אם כי היו מדי פעם אפיזודות קצרות) והפסקתי גם את היעוץ הפסיכולוגי. לפני כחודש חזרו בדיוק אותן תופעות פיסיולוגיות (כאבי בטן נודדים, עייפות, חוסר תיאבון) וברור לי שהמקור הוא נפשי (אין לי חשק ואני לא חושב שיש טעם לעשות שוב בירור פיזיולוגי - התופעות ממש זהות למה שהיה לפני שנתיים וכשמצב הרוח שלי משתפר הכאבים נעלמים). השאלה היא האם יש טעם לנסות שוב SSRI בעקבות הנסיון המר שהיה לי עם הפלוטין. כמו כן לאור העובדה שהטיפול הפסיכולוגי נכשל (עובדה שהתופעה חזרה) יש טעם לנסות אותו שוב או אולי טיפול אחר? אני די מיואש... תודה א.

שלום לך. אין מקום לייאוש כיוון שההתנסות שלך בטיפול תרופתיהיא מעטה ביותר. לא בטוח שהטיפול הפסיכולוגי נכשל אם כי מומלץ על טיםול פסיכולוגי המתבסס על הגישה הקוגניטיבית התנהגותית. הופעת תופעות לוואי במקביל לטיפול בפלוטין מצדיק בחירת תכשיר אחר עם פרופיל תופעות לוואי קטן יותר.

05/05/2014 | 15:22 | מאת: א.

04/05/2014 | 10:48 | מאת: רותם

התאהבתי במישהו ממש מפורסם וזה עושה לי ממש רע . אני חושבת עליו משאני פותחת עיניים עד שאני נרדמת וגם להירדם לוקח לי שעות. אני בקושי ישנה לא אוכלת ומרגישה כאבים בלב בגללו . וכל פעם שמראים תמונה עם חברה שלו אני בוכה. לא יודעת איך התאהבתי בו ניסיתי ליצור עימו אפילו קשר דרך עמותה שהוא מנהל . חשבתי אפילו לעזוב את החיים שלי ולטוס אליו .אני יודעת שזו אהבה בלתי אפשרית אבל אני לא מצליחה להפסיק לחשוב עליו. אני נמצאת בזוגיות אבל חושבת בתוכי שאני רוצה להיות רק איתו ולא עם אף אחד אחר. מה עושים ? צריכה עזרה

עלייך להבין שאת מאוהבת בדבר לא אמיתי, לא באדם עצמו אלא בפנטזיה. הרי את כלל לא מכירה את האדם ואין לך מושג אם את בכלל מחבבת אותו. נסי להפעיל את ההגיון והשכל הישר, אולי זה יעזור לך לצאת מזה. אם לא, אולי כדאי שתפני לפסיכולוגית. בהצלחה

01/05/2014 | 10:13 | מאת: ישראל

אני נוטלת טיפול תרופתי כהר 8 שניםהאחרון IXSIL אני סובלת מלחץ דם גבוה וסכרת איני רואה שום הטבה בעניין הדיכאון מה אני אמורה לעשות

באם לאחר טיפול ממושך אין הטבה בדיכאון יש לשקול החלפת הטיפול. מציע להתייעץ עם הגורם שאבחן והמליץ על טיפול עד כה

01/05/2014 | 14:02 | מאת: ישראל

האם יש חלופה לטיפול תרופתי?

ודאי שיש יש חלופות רבות אולם יש צורך לעבור על ההיסטוריה הטיפולית שלך. שוב מציע לפנות לגורם המטפל

21/04/2014 | 12:12 | מאת: אסתריקה

לפני חמש שנים עברתי לפקטומי לוקחת מאז טמוקסיפן למנוע הישנות ו40 גרם ציפרלקס. בשנה האחרונה יש ירידה בהשפעת הציפרלקס.תחושות של עצבנות יתר זעם כעס ודיכדוך כרוני. האם ניתן למצוא תרופה אחרת שעובדת עם הטמוקסיפן שאותו אני צריכה לקחת לעוד 5 שנים ויש תרופות כמו פריזמה שמתנגשות איתו.מאז מחלת הסרטן הפסקתי גם לקחת את הריטלין האם אפשר לדעתך לחזור לקחת אותו ? תודה.

שלום אסתריקה. לגבי תכשיר נוגד דיכאון. במקרה של נטילת טמוקסיפן יש צורך בבחירת תכשיר שלא יתנגש עם פעיות התכשיר האנטיאסטרוגני. במקרה זה וונלפקסין (אפקסור, ויאפקס, ונלפקסין טבע) יכולים לשממש חלופה טובה. לגבי הריטלין אין כל מניעה באם קיימת אינדיקציה והתוויה לכך

21/04/2014 | 06:44 | מאת: ירין הופמן

שלום וברכה, בן 26 לפני כשנה, לאחר התקף מאני-פסיכוטי שנגרם כתוצאה מנטילת 60 מ"ג פאקסט, אובחנתי כסובל מהפרעה דו קוטבית בשילוב עם קווי אישיות גבוליים ומרכיבים טורדניים כפייתים. טיפול ראשוני ניתן לי סוליאן 400 אח"כ ירד ל200 מ"ג. תרופה זו ממש עייפה אותי ועשתה אותי זומבי, כמו כן גם הסרוקוואל שבמינון של 25 מ"ג "מפיל אותי". לבסוף טופלתי בלמיקטל 200 מ"ג ולאחר 4 חודשים הופסק הטיפול מצידי. רציתי לשאול בעיקר בקשר לתנודות מצב הרוח ולאבחנה שלי. מי שסובל מהפרעה דו קוטבית, האם יתכן שביום אחד תנודות מצב הרוח שלו יתחלפו במהירות? לדוגמא, אני יכול לשבת בבית, אני ישר משתעמם, ואז יש לי ריקנות כרונית, מחשבות אובדניות, מרגיש שכל עולמי חרב עליי, ואז פתאום חבר מתקשר ומזמין אותי אליו או משהו בסגנון, ואז פתאום המצב רוח מתחלף לטוב, ויש תקווה, והכול די בסדר.. ואח"כ שוב חוזר הביתה, שוב שוקע, דיכאונות, אובדנות... האם זה סביר להפרעה דו קוטבית? או שמא קצב התחלפויות מצב הרוח בהפרעה דו קוטבית הוא עונתי, או חודשי? האם סביר שיהיו תנודות יומיות בתדירות כזאת? או שלדוגמא אני עם חברה שלי, הכול די בסדר ומצב רוח, ואיך שאני חוזר הביתה אל חדרי כל עולמי חרב עליי, שמגיע לנקודה שבה אפילו אני מתכנן מעשים אובדניים לפרטים(!). ועוד דבר, בהפרעה דו קוטבית אומרים שהחולה סובל מתנודות קיצוניות במצבי הרוח ללא תלות הכרחית בנסיבות הסביבתיות, ואצלי בדוגמא שנתתי עם החבר שמזמין אותי, או החברה, אפשר לייחס זאת לסיבה סביבתית, אז מה זה אומר? והאם שווה לשקול טיפול בליתיום? (כי בהתחלה הרופא רצה לתת לי ליתיום אבל אני שכנעתי אותו לתת לי למיקטל בגלל פיחות תופעות הלוואי). כרגע יש גם בעיות בשינה, לפעמים ישן עמוק לילה שלם, לפעמים לא נרדם בכלל, מכניס את עצמי ללחץ (אולי מנגנון לא מודע), אך לא שולט בזה וזה גורם לי סבל, יש לי בונדורמין אך פוחד ליצור תלות. סרוקוואל "מפיל" אותי ומעייף אותי מאוד (25 מ"ג) אך לא מצליח להרדים אותי מפני שהגוף נכנס ממש למלחמה נגד עצמו משום מה. בעקבות כך בבוקר סובל ולא מתפקד בעבודה. כבר שנים זה ככה מאז שאני ילד (גם היה כך בבית הספר) תודה מראש וחג שמח

שלום ירין. הפרעה דו קוטבית מאופיינת בתקופות של דיכאון (למעלה משבועיים) ומצבים מאניים של מעל שבוע. יחד עם זאת במצבים לא מאוזנים ניתן לראות החלפות מהירות בין הקטבים. תמונה קלינית כמו שלך, מצדיקה הערכה מסודרת על מנת להעריך את המצב ולקבוע תוכנית טיפולית שלא תפגע באיכות חייך.

26/04/2014 | 13:12 | מאת: ירין הופמן

היי, תודה על המענה. ראשית כל עד לפני כמה זמן הייתי בטיפול פסיכו דינאמי אצל פסיכולוג קליני כשנה ושמונה חודשים. הטיפול הופסק מצד המטפל כי ביררתי עליו פרטים באופן לא חוקי ותקפתי אותו מילולית. הייתי שולח לו עשרות אס אמ אסים ביום. קצת עליי בילדותי הייתי מוכרז כילד נטוש. אימי התדרדרה לסמים קשים, לפני כחצי שנה התאבדה. תקופת הילדות ובגרות כללה המון בילויים במוסדות גמילה של אימא. חוויתי ממנה המון התעללויות נפשיות (לא פיזיות). קשר מאוד סבוך. לא גדלתי איתה אלא בחיק המשפחה. עם אבא לא היה כלל קשר (הקים משפחה חדשה). כל עניין הויסות רגשי מלווה אותי עוד מילדות, כנל גם בעיות השינה. נער די מופרע אך לא נפתחו תיקים פליליים בה ומעולם לא נגעתי בסמים ואפילו בסיגריות. כיום יש המון מחשבות על אובדנות, אני די לבד, יש חברה אך סביר להניח שאם היא היתה איננה/נפרדת אז האובדנות היתה הופכת למעשית יותר, כמעט הייתי קרוב לפגיעה עצמית (לחתוך ידיים רגליים), אינטלקטואל מאוד, קורא המון על פסיכולוגיה, קבלה, תורה, מחלות נפש. מבין יותר מדיי אוליי. רוצים לשלוח אותי כרגע לשלוותה (מרצון ולא בכפייה) אך אני מאוד מהורהר בקשר לזה כרגע ללא תרופות וללא שיחות

20/04/2014 | 15:30 | מאת: ג'

נטלתי ויפאקס חודש ומיד לאחרי מכן החלפתי לסימבלטה לחודש , בהוראת הרופאה הפסקתי עם הסימבלטה (היא אמרה לי לקחת לרדת מ-60 ל-30 למשך שבוע).. אני אחרי השבוע הנ"ל ואני מרגיש מסוחרר האם זו תופעת לוואי של גמילה? ואילו עוד תופעות לוואי יש?

בהחלט יתכן כי מדובר בתופעת לוואי על רקע הפסקת הטיפול. התופעה תלך ותפחת עם הזמן. לעיתים זה יכול להימשך גם מספר שבועות.

13/04/2014 | 13:20 | מאת: ענת

שלום, קראתי מאמר כי כדורים נוגדי דיכאון פוגעים בתאי בטא הקשורים ללבלב ולאינסולין וכתוצאה מכך גורמים למחלת הסוכרת. האם נכון הדבר והאם באמת יפגע בכל מי שנוטל כדורים אלו? תודה.

כמו כל תכשיר יש צורך במעקב רפואי מסודר כולל בדיקות דם שיגרתיוית. יחד עם זאת מדובר בתכשירים בעלי בטיחות גבוהה

11/04/2014 | 08:27 | מאת: דבי

אבקש לדעת האם סימלבטה פחות גורמת להשמנה מציפרלקס. אני לוקחת ציפרלקס כ-3 שנים וזה גרם לי לעלייה במשקל של 10 קילו. מהם החסרונות של סימלבטה לעומת ציפרלקס .

שתי התרופות הינן בעלות יעילות בטיפול בהפרעות דיכאון וחרדה, כשלכל אחת פרופיל תופעות לוואי שונה. סימבלטה פחות גורמת להשמנה מאשר ציפרלקס. חשוב רק לזכור כי יש חשיבות להתמדה בטיפול, כיוון שהפסקה חדשה של השימוש בסימבלטה יכולה לעיתים להוביל לתופעות לוואי, כמו כאבי ראש, נימול ואי שקט

09/04/2014 | 18:38 | מאת: ג

שלום ד"ר מתאריך 4\7 (קצת יותר מחודש) אני נוטל 60 מ"ג סימבלטה.. בשבוע האחרון התחלתי להרגיש כאבי ראש שבאים והולכים ובאופן כללי כל פעם שאני שומע הרבה דיבורים זה מעורר אצלי כאב ראש ונדמה בעיניי לרעש בלתי נסבל מה שפעם לא היה לי אני תוהה אם זו יכולה להיות תופעת לוואי למרות שכאמור כבר עבר יותר מחודש , היום כבר כל היום אני עם כאב ראש שלא עובר אפילו שנטלתי נורופן 520 מ"ג

11/04/2014 | 21:49 | מאת: ג'

^^^^

05/04/2014 | 23:00 | מאת: אלמוג

שלום, האם יש קשר בין דיכאון או חרדה למיגרנות? האם הקלה בדיכאון יכולה להביא להפחתת תדירות/חומרה של מיגרנות? תודה, אלמוג

בהחלט. כאבי ראש/מיגרנות יכולים להיות ביטוי להפרעת חרדה או להיות מוחמרים כתוצאה מכך. במקרה זה טיפול בנוגדי חרדה יכול להקל את תסמיני הכאב.

05/04/2014 | 17:55 | מאת: דודי

שלום אני בן 23 סובל כמה שנים מכאבי גב ופריצות דיסק . לאחרונה מטופל במריחואנה . אני אדם עצוב - האז החלו כאבי הגב . לפעמים יוצא לי דמעות ללא שליטה . מה הדרך לטיפול ואיזה שמות של תרופות קיימות על מנת שאבקש מהרופא משפחה תודה מראש ללא בעיה פסיכיאטרית כל שהי . פשוט אין שמחת חיים ועצוב .

הייתי מציע שתבדק, מכיוון שלא יתן לשלול שאתה סובל מתסמיני דיכאון. באם כן יש מקום להתערבות טיפולית.

02/04/2014 | 16:35 | מאת: ד'

אני נוטל סימבלטה 60 מ"ג כבר חודש , אין הטבה מבחינה תפקודית כלומר אני פחות מרגיש רע בראש אבל עדיין לא מסוגל לתפקד. בנוסף על כך זה משפיע עליי מינית לא ממש טוב. יש טעם להמשיך לעוד חודש? נטלתי בעבר רסיטל,ויפאקס שלא עזרו.

הייתי ממשיך לעוד חודש. לעיתים יש צורך בתקופת המתנה ארוכה מחודש על מנת להוביל לנסיגה משמעותית בתסמינים.במקביל תופעות הלוואי בתקופה זו יכולות לחלוף