פורום דיכאון בהריון ואחרי לידה

שלום, אני שישה חודשים אחרי לידה ויש לי תינוקת מקסימה, שההתחלה איתה הייתה לא קלה. חוויתי דיכאון קל ממש לאחר הלידה, שחשבתי שעבר אך הוא חזר וכעת אני מרגישה שמלווים אליו ,מה שאני מגדירה כהתקפי חרדה, כלומר חוסר רצון לצאת מהבית וכשאני בחוץ אני מרגישה שהדופק עולה, זיעה והרגשה של טישטוש כמעט עילפון. אני מאמינה שיש קשר בין הדברים- האם כך?האם יש צורך בכדורים?אני לא מתלהבת מלקיחת כדורים ואשמח לשמוע אם יש אופציות נוספות. תודה

שלום וברכה, אני אשה בת כמעט 36 + 3 ילדים מקסימים. עברתי לפני כ- 7 שנים כריתת בלוטת התריס בעקבות גידול פפילרי.(אז היו שני ילדים). אחרי הניתוח עברתי טיפול ביוד בבידוד שלאחריו בא הדיכאון הקשה. טופלתי בציפרלקס 10 מ"ג ואחר כך 20 מ"ג. לאחר שעברתי את הדיכאון החלטתי להביא את הילד ה-3. ב"ה ילדה מקסימה, רק לאחר הלידה הגיע שוב דיכאון קשה לתקופה ארוכה. טופלתי בויפקס (אמרו שכנראה הציפרלס לא עזר כבר). הטיפול בויפקס כנראה גרם לגרד ופריחה וחזרתי עד היום לציפרלקס. היו כשאני בריאה ב"ה, חולמת על עוד ילד אחד (תמיד רציתי 4)אבל פוחדת מאוד מאוד ממה שעלול להיות. מבקשת את עזרתך בעניין בדחיפות. גם הגיל כבר גבולי, אם כן אז בתקופה הקרובה. ניסיתי לרדת מהעניין אבל העניין מלווה אותי כל יום ואני לא מפסיקה לחשוב על זה. אשמח לתשובתך, תודה מראש

אני מתגוררת בירושלים. באופן פרטי אני יודעת שזה עולה המון כסף ואין לי תקציב. אשמח לשמוע ממך על מקומות בירושלים חוץ ממרפאת רות. תודה רבה

היי בת34, בנטיה לדכאון ON OFF לאורך השנים, מטופלת כבר שנה באפקסור ומאוזנת מאוד. בחרתי בכוונה אפקסור כי ידעתי שאני מתכננת הריון ובדקתי עם המרכז לתרופות ואמרו שזה נבדק מחקרית וזה בטוח. האם הם צודקים - עד כמה שידוע לך? עכשיו אני בהריון שבוע 6, האם עדיףלנסות להפסיק לראות איך אני בלי ? האם לאור השינויים ההורמונליים הצפויים צריך לשקול להוריד/להגדיל מינון ? תודה מראש מיק

שלום. ילדתי לפני 6 שבועות את בתי השנייה, הגדול שלי בן שנתיים. הגדול שלי היה תינוק מלאך מיום היוולדו. התינוקת למרבה הצער קשה מאוד. בוכה מלא, לא מסוגלת להיות ערה ולא לבכות והיא מתישה אותי לגמרי. אני מרגישה שאני מיואשת, רוצה לברוח ואין לי לאן. רק הגדול שלי גורם לי לאושר. המחשבה של חזרה לעבודה מלחיצה אותי, אנחנו שוקלים מעבר דירה וזה גם מלחיץ אותי. כל שינוי מלחיץ אותי וגורם לי לפחד ולרצות להשאר במקום. באופן כללי אני בנאדם ששונא שינויים. אני מדוכדכת שהשנייה יצאה לא כמו הגדול וכל הזמן במחשבות איזה ילדה היא תהיה והאם זה הטמפרמנט שלה. היא מתישה אותי ואני מאוד מדוכדכת. האם זה בייבי בלוז או דיכאון? תודה

השבועות עוברים והתינוקת לא מפסיקה לבכות. אני לא מסוגלת להתמודד איתה ואין מי שיעזור לח ביומיום למעט בעלי שמאוד עסוק ולכן כל הנטל מל עליי. קשה לי להתחבר לתינוקת, אני מאוכזבת מאיך שהיא נראית ויותר מזה מהעובדה שהיא כזו קשה. יש לי תקוות בלב שמשהו יקרה והחיים הקודמים שלי יחזרו. חשוב לי לציין שזה היה היריון מתוכנן ורצוי. ההיריון עצמו היה קשה יותר מהיריון הראשון ובמהלך השבועות הראשונים של ההיריון היו לי חלומות בלהות, ממש אימה. אף פעם לא חוויתי כאילו חלומות למעט התקופה של תחילת ההיריון. על מה זה זה מעיד? אם מי כדאי לי לדבר? האם הקופה נותנת איזשהו מענה. תודה

אני חודשיים לאחר לידה רוב הזמן אני אוהבת את התינוק לי לפעמים יש לי מחשבות שאני לא רוצה אותו ושהיה לי טוב לפני ואז אני כועסת על עצמי בגלל שחשבתי כך. היום התגרתי בו כשהוא רצה לאכול החזקתי את הבקבוק ליד הפה שלו ולא נתתי לו רק הסתכלתי איך הוא מופתע ובוכה כמה פעמים הכנסתי את הבקבוק לפה חיכיתי שירגע ואז הוצאתי ושוב הסתכלתי איך הוא בוכה. ולא יכולתי לעצור בסוף האכלתי אותו אבל הוא נרדם כנראה מהבכי ואני משתעגת ומפחדת למה אני עושה את זה הרי אני אוהבת אותו ומרחמת

היי אני סובלת מדיכאון מזה שנים רבות,מטופלת תרופתית ופסיכולוגית. כרגע כשלושה חודשים לאחר לידה והמצב גרוע במיוחד. אני עם אותה תרופה כבר הרבה זמן ובלי פסיכיאטר קבוע. האם יש טעם ללכת עכשיו לפסיכיאטר? ואולי למישהי יש המלצה בשבילי על פסיכיאטר "שווה" ? אני גמישה במיקום-יכול להיות בחיפה,חדרה,נתניה,פרדס חנה כרכור,עפולה וכלמה שבין לבין. תודה לעונות

שלום רב! יש לי בעיה רצינית שלא מביאה לי מנוח בשבועיים האחרונים מאז שגיליתי שאני בהריון, אני אכן יכולה להעיד על כך שאני בדיכאון ולא מעניין אותי דבר חוץ מזה שההריון שלי יפסיק או שתהיה בעיה כולשהי עד כידי כך שאני חושבת ומקווה שאלוהים יסלח לי! שאני לא יסיים ולא יסחוב את ההריון הזה, אני בת 27 נשואה 3 שנים בעלי מאושר ושמח עד הגג שאני בהריון אני התפללתי תמיד ועשיתי טריקים בשביל למנוע הריון שנתיים,והופ הטריק שלי לא עבד לטובתי. ונכנסתי להריון, בהתחלה הייתי בהלם טוטאלי ואפילו רציתי לעשות הפלה ולהגיד לו שנפל לי בעבודה או כל דבר אחר, קבעתי אפילו תור להפלה בקלינקה פרטית, נורא פחדתי לשקר ובעיקר שיתפוס אותי על שקר נורא שכזה מבחינתו ופשוט יפרד ממני. נכון להיום אני בסוף שבוע 9. לא מעוניינת בילדים ובטח לא בהריון הזה בעלי היקר והאהוב כל כך כבר בתוך זה שאני יודעת בוודאות אם אני מסיימת את ההריון אנחנו לא נהיה יחד חד וחלק והפחד הגדול שלי לאבד אותו. יחד עם זאת גם אם אני יגיד לו שאני לא מעוניינת בילדים הוא גם יפרד ממני גם. אני חושבת שאני הולכת להתמוטט הריי זה לא נורמלי להביא ילד כנראה בשביל הרצון של הצד השני ולשמירת הזוגיות.. חייבת עזרה 

גם אני נמצאת בדיוק באותו מצב אני בשבוע 5 ולא מסוגלת להתמודד עם ההריון נעשיתי חרדתית ומדוכאת מאוד כבר שבוע כמעט לא יצאתי מהבית אני מרגישה שאני לא מסוגלת לעבור את זה אשמח לדבר איתך ואולי לנסות להתגבר על זה

לגדל ילד כשרצית אותו זה הדבר הכי קשה בעולם, אז ילד שלא רצית זה פשוט יהיה בלתי נסבל בשבילך. אף גבר בעולם הזה לא שווה שתקריבי את החיים שלך בשבילו. עדיף להיפרד בלי ילד מאשר לשנוא ילד שיצרת ואת הגבר שהכריח אותך לעשות אותו..

שלום , אני בהריון בשבוע 21 , נמצאת בדיכאון בחודשיים האחרונים הפסיכיאטר המליץ לי על citalopram ,האם יש השפעות על האובר בלקיחת הכדור?

עובר

היי, אני בת 38 ונמצאת בשבוע ה-26 להריוני. עד לפני שבועיים הרגשתי מצויין. בימים האחרונים החל ציפצוף באוזן ימין אשר גרר אחריו תופעות שונות כמו מצב רוח רע, עצבות, שינה גרועה וירידה כללית בשמחת החיים. ברצוני לציין כי בעבר טופלתי ב ציפרלקס עקב התקפי חרדה ודיכאון לאחר גירושים שחוויתי. הרופא שלי ממליץ לחזור לכדורים. אני מאד מתלבטת. אשמח לשמוע את דעתך. תודה, קרן

שלום שרון, אני לא יודעת איך לנסח את הבעיה שלי.. אז אני יהיה קונקרטית בהתחלה.. אני לא מקבלת את העובדה שיהיה לי בן, כל כך רציתי בת שאפילו פעלתי לפי שיטות כגון תזונה ופעולות שכיביכול מעלות סיכויי (למרות שידעתי שזה סיכויי של 50/50)אבל כל כך יחלתי וקיוויתי. אני מוטרדת מהעובדה שאני לא מקבלת את הנתון הזה ומתנחמת בעובדה שברגע שיולדים אז משתחרר הורמון כלשהו שגורם לי אמפתיה לולד. יש בי פחד שאני לא אוהב אותו מספיק.. אני לא יודעת איך אפשר לעזור לי בזה, אבל אני מנסה.. תודה מראש

שלום, אני בשבוע 36 להריון שני , יש לי בן בן 3. בזמן האחרון אני שמה לב שאני מוציאה המון עצבים גם על הבן וגם על הבן זוג, לפעמים גם בלי כל סיבה מוצדקת. נורא כואב לי על הבן שלנו שיש לו אמא כזאת וגם העובר ( התינוק) , מה עובר עליו? מה את יכולה להמליץ לי לעשות בנידון, האם יש משהו שאני יכולה לעשות, לקחת שירגיע אותי , איני רוצה לגרום נזק לבני , לעובר ובטח שלא להגיע למצבים קיצוניים עם בעלי שאני מאוד אוהבת אותו. תודה!

אני לקראת לידה ונוטלת תרופות- ונלפאקסיןXR פעם ביום 75 מג רציתי לדעת האם אוכל להניק

שלום רב, אני בת 27 ילדתי לפני 5 חודשים את בתי השניה, הראשונה בת שנתיים וקצת. יש לי בעיה שאין לי מושג כבר למי לפנות.. אני פשוט חרדה ברמות מטורפות לילדות שלי ויותר לילדה הגדולה. אני כל הזמן חושבת שהיא חולה במחלות קשות, כל דבר קטן שקורה לה אני חושבת על הכי גרוע, אני חולמת בלילה על זה. אפילו אני חולמת בלילה על זה שהיא מתה ואני בהלוויה שלה... אני לא יודעת ממה נובע הדבר אבל זה מתסכל אותי ומפחיד אותי. תמיד הייתי חרדה אליה אבל עכשיו לאחר שילדתי את הקטנה החרדה גדלה יותר... אני אובדת עצות , חברות ומשפחה אמרו לי להתחיל לעעבוד על עצמי ולנסות לחשוב על דברים אחרים- אבל זה לא הולך... מה עליי לעשות??

שלום רב, לפני כשנה, לאחר בדיקות רבות והגעה אין סופית למיון, הובחנתי כסובלת מחרדות והתחלתי ליטול אסטו, אחרי חצי שנה עברתי לצ'יפרלקס, אחרי שלושה חודשים עברתי לסימבלטה. לקחתי שנה חופש מהעבודה וטיפלתי בעצמי , בעיקר עם הכדורים והגעתי למצב סטטי. אני בת 38, יש לי שני ילדים ואני מנסה להיכנס להריון בפעם השלישית, אך קיים בי החשש להביא ילד בעודי נוטלת את כדורי הסימבלטה. אני פוחדת כרגע להפסיק עם הכדורים, כי אני אמורה לחזור לעבודה בעוד חודש וחוששת שמצבי הידרדר במידה והפסיק את הכדורים. שאלותיי הם: 1. האם כדאי להפסיק את הכדורים בצורה הדרגתית? 2. האם אפשרי להיכנס להריון בזמן נטילת הכדורים הנ"ל? מהי ההשפעה על העובר? אודה לך מאד לתשובתך, מלי

אני בהריון, שבוע 16. נכנסתי להריון אחרי שנתיים של טיפולים, יש לי בבית בן מקסים, עם עיכוב התפתחות. נכנסתי להריון בביטחון מוחלט שהולכת להיות לי בת, לא יודעת למה, הייתה לי הרגשה ברורה שזו תהיה בת, ושמחתי, כי ידעתי שעם בת יש פחות בעיות בנושא ההתפתחות, או ככה חשבתי לפחות. לפני יומיים גיליתי שיש לי בן, עוד בן, ואני לא מפסיקה לבכות. כולם מסביבי אומרים לי שזה יעבור לי, שאני צריכה לשמוח שאני בהריון אחרי שנתיים של ניסיונות ושזה יעבור. אבל זה לא יעבור, אני מרגישה כאילו ההריון הזה כבר לא חלק ממני, אני מפחדת ממה יקרה, ממה שאני הולכת לעשות.

שלום- ילדתי לפני חודשיים את בני בכורי. אחרי נישואים שניים. אחרי הלידה הייתי בהיי מטורף, אבל לאחרונה אנינמצאת באיזשהו מצב שכובל אותי מאד ואני ממש לא יודעת כבר על מה לחשוב. בעלי עובד כ13-16 שעות ביום ואני כל הזמן סביב התינוק לבדי כיון שגם בלילה אני לא מעירה את בעלי כדי שלא יהיה עייף למחרת. כשאני מבקשת עזרה בשעות המעטות שהוא בבית וער או בסופי שבוע אני מרגישה כל כך אשמה ומנצלת. בנוסף לזה כשהוא מגיע הביתה אני לרוב מלאה תלונות ומרירות וחוסר שמחה. מתפרצת עליו על כל שטות הכי קטנה.ואח"כ מרגישה כל אשמה ובוכה לעצמי. ועוד משהו- לפעמים יש לי מחשבות על רצון למות.. וזה כבר היה במהלך ההריון. יש לי גם הרגשה שההנקה לא משביעה את התינוק גם אחרי הנקה במשך 40-50 דק' לכל ארוחה. והוא גם לא עלה מספיק במשקל. וזה גורם לי להרגיש עוד יותר רע- שאני לא נותנת לו את מה שהוא צריך ואצטרך להתחיל לתת לו מטרנה במקום להניקאותו ולתת לו את כל מה שהוא צריך. בעלי נתן לי להבין שהוא עומד להרים ידיים. לפני הלידה היינו כל כך מאוהבים ופתאום הוא קר וציני ומרוחק ואני מבינה שזה בגללי. האם יש מצב שזה בעצם דיכאון אחרי לידה? מצטערת על המגילה הארוכה הזאת. פשוט חשוב היה לי לשפוך קצת את הלב ולהתחיל להבין מה קורה לי. כי לפעמים אני מרגישה כאילו זאת היתה טעות להביא תינוק לעולם כי זה כאילו הרס הכל. וזה למרות שאני מאוהבת בתינוק הזה ונראה לי שגם בבעלי (רק שיש דברים שמאפילים על האהבה הזו)

שלום, אני כשנה לאחר הלידה עם תינוק מאד מאד קשה שלא ישן יותר משעה רצוף בלילה (הוא תינוק מקסים ביום אבל למי יש כוח)- נואשתי כבר מכל יועצי השינה למיניהם והפרופסורים שום דבר לא עוזר... יש לי עוד ילד בן 6 ובפעם הראשונה (אולי מאז גיל ההתבגרות) אני חווה תסמינים של דיכאון, רצון אמיתי לברוח מהבית (אני עם התינוק בבית בבקרים גם בשל קושי כלכלי אחרי שאני גם לא ישנה בלילה) השיא מבחינתי היה כאשר בעלי היה חודש במילואים ואני נשארתי לבד עם כל המעמסה - מאז אני מרגישה שאני לא מצליחה לחזור לעצמי, כל הזמן עם דמעות בעיניים, כועסת על בן הזוג וחסרת סבלנות עם הילדים- אני יודעת שאם לא היינו חווים את בעיית השינה לא הייתי במצב הזה (שבוע אחד היתה הקלה והוא ישן כמה שעות רצופות פתאום חזרה אליי האופטימיות אך לצערי זה לא החזיק) אבל בסופו של דבר אני היום בדיכאון ויש ימים שלא מצליחה להרים כמעט את הראש- האם לדעתך כדאי לי להיעזר בכדורים - אני כבר די נואשת כי את בעיית השינה שלו אני לא מצליחה לפתור

לאחרונה לאחר פניה לרופא המשפחה קיבלתי טיפול בכדור ISO לשבועיים ואחכ ביקש לעבור לציפרלקס אציין כי יש לי ילדה בת שנה וחצי+ילד בן 6+ילד בן 16 ושנה אחרונה חוויתי לחצים בעבודה שנבעו מעומס רב, בחיים האישיים עם בן הזוג, ומתן מענה לעוד שני ילדים מקסימים. ברצוני לדעת מה ההבדל בין שני התרופות והאם אפשר להמשיך ולהשתמש בISO?

עשיתי קצת מחקר והדרך הטובה ביותר לטפל בביטחון/ערכה עצמית נמוך זה דרך הטיפול CBT. האם זה נכון? מתי אפשר להתחיל? ואיך יודעים מי הבן/ת אדם הנכון שיכול לטפלת בי? אני מניח שלא כל פסיכולוגית כלינית מתאים לכל אחד, או אני טועה? תודה מראש.

שלום אני בהריון בחודש שביעי. יש לי כבר שתי בנות ועכשיו מצפה לבן. אני בת 27 והקשר ביני לבין ההורים שלי לא משהו. ילדותי היתה מאוד קשה: קיבלתי מכות כל יום מאימא, מאבא או מהאחיות שלי. ניסיתי להתאבד במשך חיי כ 3 פעמים, פעם ראשונה כשהייתי בת 10. עברתי הטרדות מיניות למשך 4 שנים מגיל 6 עד 10 מכמה בנים במשפחה וכשניסיתי לספר לאימא היא נתנה לי מכות. להורים שלי כמעט ולא היה שום דבר חיובי בחיי, לא קיבלתי מהם אהבה או תמיכה למרות שהייתי מוצלחת בבית הספר. עכשיו אני אישה מוצלחת בחיי, מלומדת, עובדת אך מאוד קשורה לבעלי ולבנות שלי. הבעיה שלי שעכשיו בכל יום אני נזכרת בילדותי ובוכה בכל יום. אני מפחדת מלפגוע בעצמי!! אנא עזרו לי!

שלום, אני בת 40 אמא ל3 ילדים שנולדו בלידה רגילה כרגע אני בהריון חמישי (עברתי גרידה לפני שנה מסיבה שהעובר לא התפתח) אני נימצאת בשבוע 24. בשבוע 19 להריוני קיבלתי התקף חרדה רציני שאישפזו אותי מחשש לבעיה בלב לאחר בירור עם פסיכיאטר הוגדרתי כחרדתית וקיבלתי חצי כדור 0.25 של קלונקס . בהתחלה זה מאוד עזר לי ובשבועיים האחרונים אני נאלצת להילחם עם עצמי בלילה שלפעמים אני לא מצליחה להישתלט ולוקחת עוד חצי כדור. לאחר ביקור אצל פסיכיאטר של הקופה היום הוא המליץ לי על הציפלאקס 10 מג ביום שאלתי היא מה עדיף לקחת איזה כדור? ואיזה כדור תהיה לו הכי פחות השפעה על העובר? אני מאוד פוחדת לגבי ההריוןולגביי העובר קשה לי לחשוב על זה שאני עלולה. לפגוע בו בבקשה עיזרו לי !!!!!!

בחודש האחרון להריון שני אחרי 10 שנים התחלתי לפתח מחשבות שווא בלבול ילדתי ועבר עוד חודש וזה עדיין לא עוזב אותי ברגיל אני אדם בריא ללא הפרעות פסיכיאטריות מה כדאי לי לעשות

שלום. לפני שנה ילדתי. כ 7 חודשים אני לוקחת פרוקסטין כתוצאה מחרדות. אחרי כחודש הוטב לי, עדיין חרדות מידי פעם אבל פחות מצבי סטרס ותחושת לחץ.. מתכננת היריון. האם להפסיק? כיצד להפסיק? אין לי פסיכיאטר - רופא המשפחה נתן לי את הכדור... מה המלצתך?

אין לי פסיכיאטר ולקבוע פגישה עם פסיכיאטר דרך הקופה זה לוקח חודשים... אם אפסיק להוריד מינון ? איך זה הולך?

אני בהריון שלישי בשבוע 22. אני חשה עצבות ודכדוך, בוכה בקלות, אך לא על רקע תכנים הקשורים בהריון. מצב כלכלי, מחשבות בעניין כיוונים של התפתחות מקצועית, תחושה של תקיעות... התכנים האלו אמנם אכן העסיקו אותי גם קודם להריון אך בימים האחרונים אני פשוט עצובה עצובה מבפנים... זה מאד מפחיד אותי מאחר ובדרך כלל אני אדם מאד אופטימי וחיובי, מעולם לא סבלתי מדיכאון בכלל, ובהריונות קודמים בפרט... אולי זה בכלל לא ההריון?

אני בת 39 נשואה + 1 (בן 9.5) לאחר הלידה סבלתי מדיכאון ולמרות שאני נשואה לא קיבלתי תמיכה מבעלי אלאל מהמשפחה ואף היינו מספר חודשים בטיפול זוגי. אולם נשארה חדרה + דיכאון לעיתים (בתקופות) האם ייתכן שהדיכאון והחרדה נובעים מבעייה של קשב וריכוז ? האם נטילת תרופה לבעייה זו (אני מתכננת ללמוד) תעזור או דווקא יכולה להזיק ולהחמיר עליי לציין שמצבי/ו הפיננסי אינו טוב (למרות ששנינו עובדים) ולכן יש לי בעיה להגיע לטיפול פסכולוגי סליחה על האורך ושנה טובה

אני כשבוע אחרי לידה קשה. בעבר לקחתי ציפרלקס (לפני ההריון) עקב חרדות. בזמן ההריון לא לקחתי וסבלתי חרדות קשות. אינני מניקה, בוכה הרבה ומרגישה רע, יש לי הרבה חרדות. האם אפשר לקחת ציפרלקס?

שלום, ילדתי לפני 4 חודשים. לאחרונה, אני מרבה לבכות, עצבנית ורבה עם כול העולם, מתקשה לישון בלילות. אני מרגישה שאני לא מצליחה לצאת מזה ואין לי ממש למי לפנות. אשמח אם תוכלי לכוון אותי ממי לקבל עזרה.

היי אני בשבוע 9 להריון שני (הריון ראשון הסתיים בהפלה יזומה בשבוע 11 מבן זוג קודם) אני חוששת שאני לוקה בדיכאון בזמן ההריון בעיקר בגלל התסמינים הפיזיים הקשים שאני חווה, שכוללים הקאות מרובות,בחילות,כאבי ראש,חוסר תיאבון,שינה לא סדירה, ותחושה כללית של חולשה וחולי. ההריון לא היה מתוכנן כ"כ (אני בת 26 והתחתנתי רק לפני 3 חודשים) אני כבר חודש במיטה ומרגישה שהעולם שלי קורס סביבי, כל הזמן רצה לי בראש המחשבה שאולי כדאי להפיל כי אני גם ככה לא מרגישה מוכנה להיות אמא, אבל מצד שני נזכרת בתחושת האובדן האדירה שחשתי בהפלה הקודמת. לבעלי את היכולת הנפשית לעזור לי והוא לא יודע איך לתמוך בי, הוא בעצמו שבור מלראות אותי ככה ומלשמוע אותי מקיאה ובוכה. אני מרגישה חסרת אונים מול כל זה, ומרגישה שאני פשוט נגמרת עם הזמן. ניסיתי המון דברים כדי להקל בבחילות, כדורים טבעיים, מים קרים בלגימות קטנות,מים עם לימון,קרטיב, וכל דבר שרק המליצו עליו שעשוי לעזור ולהקל קצת, ולצערי אין הפוגה. אני יודעת שגם לבעלי קשה לראות אותי ככה ולשמוע אותי בוכה ומלוננת שאני גם ככה לא רוצה להיות אמא עכשיו. אני שבורה לרסיסים בבקשה עזרו לי

שלום רב, קיבלתי אתמול מהרופאה המטפלת כדורי ציפרלקס במינון של 10 מ"ג לטיפול בהתקפי חרדה לאחר לידה. בעלון לצרכן מופיעה אזהרה לגבי נטילת התרופה בזמן הנקה והריון וכי הדבר עלול להשפיע על מצבו הכללי של התינוק. כיוון שאני מניקה, רציתי לדעת האם קיימת סכנה בנטילת התרופה במינון זה? נאמר לי כי כפי הנראה המינון יגדל ל20 מ"ג בהמשך. האם ישנו תחליף טבעי לתרופה זו שאינו מהווה סיכון ואינו עובר בחלב לתינוק? לתשובתך המהירה אודה, בברכה והמשך יום נעים אודליה

ילדתי לפני חודש תינוקת ומאז קשה לי להתחבר עליה אני ביקורתית כלפיה אני חושבת שהיא מכוערת ושהאף שלה ענק את זה רומזים גם החברים אני מרגישה רע ובוכה רוב היום היא לא התינוקת שדמיינתי בתור אמא שלה אני אמורה לחשטב שהיא הכי יפה רע לי כלכך....

שלום, הייתי מאוד שמחה לשמוע את עצתך בנוגע לבעיה שלי. אני בת 37.6 ויש לי 2 בנות. אני מאוד רוצה עוד ילד אבל מהםחד שלי מכל מיני נושאים אני עוצרת את עצמי להכנס להריון. העניין הוא כזה, בשני ההריונות שלי הראשונים פחדתי מאוד מכל מיני מחלות בעובר ועד שעבר לי כל הריון פשוט יצאה לי הנשמה.... זה קורה לי בכל פעם מחדש, שאני נכנסת לאינטרנט וקורה על כל מיני סיפורים שקורים לנשים שילדו. למשל לאחרונה היתה כתבה על אישה צעירה שביצעה מי שפיר ולאחר מכן קיבלה זיהום והיו צריכים להוציא לה את הרחם והיא כמעט מתה בגלל זה. אז מיד נכנסתי לחרדה עצומה שגם לי זה יכול לקרות אם אני אצטרך לבצע מי שפיר בגיל שלי. לאחר מכן היו מספר מקרים של נשים שילדו ומתו כתוצאה מתסחיף מי שפיר. עכשיו בכלל נעשיתי מבולבלת ולמרות שאני יודעת שתסחיף מי שפיר הוא נדיר, אבל אין לדעת למי זה יקרה. ובגלל זה אני מפחדת נורא להכנס להריון שאני אולי אמות מתסחיף מי שפיר. אני לא מודעת לכל העניין הרפואי שבנושא, אבל זה מונע ממני להכנס להריון ומשתק אותי. והרצון לילד רק גורם לי לחשוב כל היום מה יהיה. האם יש ארגון שעוזר לנשים במהלך הריון / מלווה נשים בהריון עם חרדות ? מה עושים במקרים כאלו ? אגב אני נוטלת אסטו במינון של 10 מ"ג וזה לא עוזר לי. אני כל היום במחשבות מה יהיה ושאולי ימצאו פתרון לתסחיף מי שפיר בכדי שאני יוכל לנשום לרווחה.... אנ מתנצלת מראש אם הסיפור שלי נשמע הזוי אבל אלו הפחדים שלי ולצערי אני מתמודדת איתם כל יום.

פעם ראשונה כותבת בפורום הזה, אולי זה סוג של השלמה. קצת רקע: לפני כשנתיים ילדתי את בתי השנייה וחוויתי דכאון חריף אחרי הלידה שבא עם הפרעת חרדה. טופלתי תרופתית בסרטליין ומאוחר יותר גם בסיביטי (עדיין מטופלת). הפסקתי את הטיפול התרופתי כעבור חצי שנה וחזרתי לעצמי - שמחה, מאושרת ומתפקדת. לפני כחודשיים נכנסתי להריון לא מתוכנן (למרות שנזהרנו) ועברתי הפלה מחשש שהכל יחזור בייעוץ פסיכיאטרי. אחרי ההפלה חזרו החרדות ופניתי לפסיכיאטרית מקסימה שהמליצה לי טיפול בציפרלקס 10 מ"ג. בשבוע הראשון לא היה קל, אבל זה הלך והשתפר. היום אני כשלוש שבועות מתחילת הטיפול ועברתי אתמול גל של התקפים בגלל מספר טריגרים (הילדה הקטנה חלתה, היינו צריכים לנסוע לארוחת ערב עצל חברים שגרים כשעתיים נסיעה ממקום מגורנו וכשביקשתי מבעלי שנוותר על הרעיון הוא עשה פרצוף וכעס עליי והרגשתי שאני לא עומדת בזה שלבסוף לקחתי קלונקס). הפסיכיאטרית בחופשה עד יום שני. השאלות שלי הן כאלה: 1. האם הגיוני שציפרלקס עדיין לא משפיע במיטבו אחרי שלוש שבועות? 2. הגיוני שכל החרדות שלי קשורות בשינויים הורמונליים - לידה, הפלה מחזור? חשוב לי לא להיות לבד במצב שבו אני נמצאת, אשמח לתגובות תודה והמשך יום מקסים לכולנו

שלום אני בשבוע 32 הריון שני ,לידה ראשונה רגילה והריון תקין,מתחילת הריון היו לי כמה התקפי חרדה שאותם איבחנו בבית החולים כמעט עשיתי הפלה לקחתי את ההריון הזה מאוד קשה בהתחלה כי זה אחד אחרי השני וגם בקושי היתי בזוגיות עם בעלי לפני החתונה ואין לנו את הפינה שלנו אנחנו גרים אצל ההורים עדין עם הילד,לאחרונה בחודשיים האחרונים התחלתי להרגיש ממש רע מבחינה נפשית כלום לא משמח אותי הכל תמיד אפור לי וגם את העבודה שזה הדבר היחיד שהיה עושה לי טוב הפסיקו לי והביאו לי מחליפה, כרגע מה שקורה אני בוכה כמעט כל היוםםם לא ישנה בכלל בלילות בכלל אני נשארת ערה עד הבוקר שאני ממש כבר באפיסת כוחות וגם אין לי תיאבון לכלום אני ובעלי בקושי מתקשרים הוא אומר שאני בקושי עונה ושאני בילתי נסבלת ואני נוראית...מה שעוד יותר גורם לי להרגשה של חוסר ערך מוחלט ולמחשבות אובדניות לא יודעת מה לעשות אני מרגישה שמשהו לא בסדר..והנשמה שלי זועקת לעזרה אני מדחיקה את זה כבר הרבה זמן,אין לי אפשרות כלכלית לטפל באופן פרטי ואני ממש חייבת עזרה במיידי מה עליי לעשות למי לפנות??? תודה מראש

שלום טליה, לפני שמטפלים יש לקחת בחשבון את הקושי באבחון. מכיוון שלידה, ואף הריון, הם אירועים מטלטלים, בכל מקרה ייתכן שחלק מהתסמינים יופיעו בימים הראשונים אולם ייעלמו גם די מהר, ויש לשים לב לזמן ולחומרת התסמינים. במידה ואובחן דיכאון שלאחר לידה, הטיפול הוא די דומה לטיפול בדיכאון רגיל. ישנן שלוש אופציות (ואפשרות כמובן לשלב בין שלושתן) – טיפול דינמי, טיפול תרופתי וטיפול קוגניטיבי-התנהגותי הנקרא גם CBT. כמו במצבי דיכאון, גם פה טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) יעיל במיוחד לאור התמקדותו בקונפליקטים הבינאישיים הספציפיים של האם הסובלת. יש לזכור שאמהות היא בכל מקרה שינוי חיים קיצוני (בעיקר אצל אמהות חדשות כמובן) ויש להתייחס לאופן קבלת השינוי באופן אישי על ידי היולדת ולאבחן יחד איתה את הצמתים בהם היא הכי מתקשה להסתגל לחיים החדשים. השינוי אליו חותר הטיפול הוא סיוע בשינוי דפוסי המחשבה השליליים שמקשים עוד יותר על האם הטריה בהתמודדות ובתפיסה שלה את המצב כפי שהוא. ליווי וייעוץ צמוד עוזרים ליולדת ונותנים בידה כלים וטכניקות להתמודד גם בשטח עם המצבים בהם היא הכי משותקת או מתוסכלת בתחום ההתנהגותי. בהצלחה, צוות מכון CBT

שלום רב, אני בשבוע 26 להריון ונוטלת 10 מ"ג ציפרלקס ליום מתחילת ההריון לאור חרדות. כחודשיים לאחר תחילת נטילת התרופה חל שיפור משמעותי והרגשתי הרבה יותר טוב. בימים האחרונים אני מרגישה שחזרתי לנק' ההתחלה והחרדות חזרו להן ביום בהיר אחד. האם הכדור הפסיק להשפיע? האם יש קשר להשתוללות ההורמונים? אודה לעזרה, מאיה

שלום רב, במשך הרבה שנים הייתי מטופלת בכדורים נוגדי דיכאון, עד שהתחלתי להרגיש שהם ממש לא עוזרים ושהגוף שלי ממש מכור אליהם. באפריל האחרון הפסקתי את הכדורים והרגשתי לראשונה נקייה מרעלים. בסוף מאי האחרון נכנסתי להריון ובשבועות האחרונים הדיכאון חזר. אני ממש ממש לא רוצה לקחת שוב כדורים, אבל מפחדת - ברור לי שאני בסיכון גבוה במיוחד לדיכאון שאחרי לידה - מה יותר גרוע לעובר? הדיכאון שלי או הכדורים? ומה עם טיפולים אחרים? מה עדיף? בעלי בכלל מתנגד נחרצות לכל עניין הכדורים ולא מבין מאיפה מגיע הדיכאון הזה, מבחינתו אני אמורה להצליח להתבר על זה.

שלום שרון, רציתי לשאול שאלה קצת לא קשורה, אבל ממש אשמח אם יש לכם ידע בנושא... יש לך מושג אולי מהם התוקף והמהימנות של שאלון לדיכאון של בק Beck Depression Inventory - 2nd Edition (BDI-II), בגירסה העברית? (עם מראה מקום) תודה רבה! :)

שלום רב! מתחילת ההריון נאלצתי לקחת 1/2 כדור בוקר+ערב של קלונקס 0.5 מ"ג. בננוסף ל-50 מ"ג רסיטל. הפסיכיאטרית המטפלת שלי נמצאת בחו"ל ולכן אני פונה אליכם. נאמר לי ע"י רופא הנשים כי עליי לרדת באופן הדרגתי עם הקלונקס. אני בשבוע 27 (חודש שביעי)! לשמחתי, הפסקתי לבד ללא שום קושי את ה-1/2 כדור של אחה"צ, כי שכחתי לקחת אותו כמה שבועות ולא היתה לי שום תופעת לוואי . כרגע עליי לרדת ב-1/4 כדור. כמה ימים עליי להמשיך 1/4 כדור עד הפסקה לגמרי? שאלהנוספת: בכל ערב לפני השינה אני לוקחת 1 כדור רסיטל 40מ"ג ועוד 1/2 כדור רסיטל 20 מ"ג. האם אפשר לפצל את הכדורים: 1/2 בבוקר ושלם בערב? אודה לכם על תשובתכם המהירה, בברכה, הריונית חודש שביעי.

שלום, אשתי לקתה בפסיכוזה לאחר לידה ואושפזה לפני 5 ימים. יש לנו 2 ילדים הגדול בן 2.5 והקטנה בת חודש. בגלל המצב עברנו לגור אצל הורי אשתי אך הבן שלי רוצה לחזור הביתה, הוא משוכנע שאמא שלו בבית, והוא רוצה לראות אותה. אשתי במחלקה פסיכיאטרית סגורה, אין אפשרות לביקורים לילדים, היא גם לא כרגע במצב המאפשר ביקור שכזה. מה להגיד לילד ? איך להסביר לו, הוא שואל איפה אמא, מה לענות לו ?

שלום, אני 3 חודשים אחרי לידת תאומים. כחודש וחצי לאחר הלידה התחלתי לסבול מחרדות ונדודי שינה קשים. פניתי לעזרה ואני לוקחת לוסטרל וקסנקס. לאחרונה הורדתי את המינון של הקסנקס והמטרה היא להפסיק להשתמש בו בשל היותו ממכר (לצערי). במקביל לכדורים אני נפגשת עם פסיכולוגית דרך מרכז רפואי גדול. אני לא כלכך מרוצה ממנה והייתי רוצה לפנות למישהו שמתמחה בתחום אך לצערי לא אוכל לשלם את הסכומים שמבקשים רופאים פרטיים. האם יש לך אולי המלצה לפסיכולוג בתל אביב דרך הכללית מושלם? קיבלתי רשימה של המון מטפלים ואין לי מושג איך לבחור.... תודה רבה מראש

שלום, אני מתוסכלת מאד ואשמח לעזרה. שבוע 38 הריון ראשון. תמיד הייתי דכאונית, זה היה בא והולך ותוקף במיוחד בתקופות קשות. אף פעם לא פניתי לטיפול מקצועי, אני לא יודעת מה עוצר בעדי. תמיד חשבתי שבגלל המצבי רוח שלי הדבר הכי גרוע שאני יכולה לעשות זה להכנס להריון, אבל אז במשך יותר משנה לא חוויתי התקף דכאון והתחלתי להרגיש שאני שולטת על המצבי רוח שלי והרגשתי פתאום שאני ממש רוצה להיות אמא. אחרי כמה חודשים נכנסתי להריון. ההריון לא פשוט בכלל. כל תופעה אפשרחת חוויתי ואפילו מעבר. אני לא מצליחה להתמודד עם כל זה. אני נכנסת לדכאון כל הזמן ועוברות בי מחשבות אובדניות. כל מי שאני מנסה לשתף כאילו לא לוקח אותי ברצינות. אפילו לא בעלי. כולם חושבים שאני חזקה ואני יכולה להתמודד עם הכל אבל אני לא! ממש ממש קשה לי. אני לא ישנה בלילות, אני מותשת מהימים. אין לי כוח. אני ממש עייפה. אני לא יודעת מה לעשות. כל פעם שאני מנסה לפנות לגורם מקצועי אני חוזרת בי ומציגה תמונה עדינה של מעט קושי ולא מעבר לזה, אני לא מצליחה להסביר ולפרט עד כמה קשה לי וכמה אני לא מסוגלת יותר. אני מפחדת עוד יותר מהלידה. אני לא חושבת שאני אהיי מסוגלת להתמודד עם זה. האם יש מישהו שאני יכולה לפנות אליו בכתב ולא פנים מול פנים? אני כל כך נבוכה שאני לא חושבת שאוכל להתמודד עם זה בצורה כל כך ישירה.

אני בת 27, מטופלת בתרופה מאזנת מצב רוח כבר כמה שנים.מזה כחודשיים מנסה יחד עם הבנזוג להכנס להריון, כרגע יש חשד סביר להקלטות אבל יש עוד זמן עד שאוכל לדעת בוודאות. לבחורה עם משברים כמוני תמיד אומרים לשמור על מסגרת ושגרה והרי המצב הזה כל כך לא כזה - מלא חוסר ודאות! ואני כבר מרגישה את זה משפיע עלי... יש לך אולי טיפ בשבילי איך להתמודד עם חוסר הודאות הבלתי נמנעת בתקופה הזאת? תודה...

שלום :) אני בת 29 הריון ראשון, אני מטופלת כבר שנים בסרוקסט - שהפעם האחרונה שהתחלתי לקחת הייתה בגיל 24.5 +_ עד היום ללא הפסקה (כיון שזה היה כבר המשבר ה 3) בתחילת ההריון סבלתי מדיכאון ואפילו כתבתי לך .. (הכל היה מהר, זוגיות די חדשה ומיד להתחתן הריון וכו) אבל אחרי 3 חודשים הכל עבר יחד עם הבחילות וכו היום אני מרגישה טוב! ואין דיכאון מצבי רוח רגילים ככול הריונית..אני כבר חודש 6.5 אני מפחדת שמע אסבול שוב מדיכאון אך לאחר לידה.. איך אפשר למנוע זאות? תודה :)

אני לא יודעת האם הגעתי למקום הנכון אך בכל מקרה הייתי רוצה לשתף ברגשותי וכך לבדוק האם עליי לקבל עזרה מקצועית. אני 4 וחצי חודשים אחרי לידה ראשונה , עברתי הריון נפלא, לידה קלה יחסית ויש לי ילדון מתוק שאני אוהבת מאוד. יום יום אני מתפקדת מצוין, יש לי מצב רוח טוב, לרוב, אני נהנית עם הקטן וכרגע עוד לא חוזרת לעבודה. למרות הכל , יש לי מחשבות קצת מוזרות. אני חושבת המון על תקופץ ההריון ומתגעגעת לתקופה זו. כל פעם שאני רואה דבר מה הקשור להריון שלי מרגישה צביטה בלב וגם עצב. בנוסף, אני נזכרת בלידה ובכלל בכל התהליך בגעגועים רבים. יש לציין שגרנו אצל ההורים של בעלי 3 חודשים אחרי שילדתי אז לא מיד חזרנו הביתה וגם קיבלתי המון עזרה. אני לא יודעת האם אלה מחשבות טבעיות והייתי בטוחה שיעברו ויעזבו אותי עם הזמן , אך לא כך הדבר. אני מוצפת במחשבות אלה הרבה פעמים ביום וזה מאוד מוזר. אשמח לעצה או תגובה.

שלום, אני בת 29.3 בהריון ראשון בשעבוע 14, כל הבעייה התחילה עם תחילת ההריון כשבן זוגי שהינו גרוש עם ילדה קיבל רגליים קרות לכשנודע לו שכללה אינספור פרידות ריבים פעמיים קבעתי תור להפלה עד שכשאמרתי לו שאני לא רוצה יותר הוא התהפך התאפס ואמר שהוא רוצה. מאז אני לא רגוע ורוצה שיחתום על הסכם ממון שבו תביעת מזונות והפרדת רכוש וכל ריב איתו מעלה אצלי התמוטטות עצבים בכי היסטרי ורצון לעשות הפלה ולפרק את כל הסיפור לתשומת לבך יש לי חתונה מתוכננת לעוד שלושה שבועות מה שמוסיף לי מתח רב אני באמת לא יודעת מה לעשות אני אחרי טיפול פסיכולוגי אבל בסופו של דבר ההחלטה הינה שלי בלבד ואני אובדת עצות מה שגם באפיסת כוחות נפשיים וגופניים וחוששת לעובר אודה לעזרתך

לפני שנתיים ילדתי את בתי השנייה. חוויתי דכאון עם חרדות קשות. טופלתי בתרופות. כיום אני ללא תרופות, אבל עדיין בטיפול פסיכולוגי סי בי טי . אני מאוד פוחדת ללדת שוב ולעבור את מה שעברתי מכיוון שאני לא מרגישה שממש יצאתי מזה. אבל אני לא מצליחנ להחליט על הפלה. מאוד קשה לי...

אהלן אני חודשיים לאחר לידה אחרי הלידה היתה לי תקופה לא קלה, היתי מדוכאת מאוד והיו לי מחשבות אובדניות לגבי עצמי ומחשבות שאני לא רוצה לחזור עליהם לגבי התינוק (עברו) אחרי הרבה תמיכה שקיבלתי ממשפחה חזרתי לעצמי פחות או יותר ואני מרגישה בסדר אני יכולה להיות רגועה שזה עבר או שזה יחזור לי

אין כיום כמעט גבר, שלא יצא לו לראות יולדות בהתקפים של "דיכאון לאחר לידה", ולהבין עד כמה זאת תופעה מפחידה, זה עלול לקרות לנשים הכי חזקות מוכשרות ויפות, בזוגיות הכי טובה, עם התמיכה המשפחתית הכי נכונה, וזה אפילו אם הלידה עברה בשלום, ואפילו יצא תינוק מדהים, וזה יכול להתבטא לא רק בדיכאון קל, אלא ממש ביציאה זמנית משפיות כיום, מסתבר, שאפילו גברים נמצאים ב"דיכאון שאחרי לידה" והכוונה היא בעיקר בחרדות מהתמודדות עם הבייבי בלוז, והדיכאון של אחרי לידה :) מה הן השיטות שמקטינות את הסיכון ל"דיכאון אחרי לידה" שהגבר והמשפחה יכולים להיערך אליהם מראש דיכאון ובייבי בלוז, הן כמובן תופעות הכי טיבעיות שצריך לקבל כמו שהן, אבל איך להיערך מראש, כדי לתת לה את התנאים הטובים ביותר, כאלו שבזכותם, אם היא תחווה דיכאון, הוא יהיה יחסית קל ? חשבתי על זה שאולי חשוב לתת לאשה, לקחת קצת פחות אחריות, וממש מיד שזה אפשרי, לצאת לבד, לעשות מה שהיא אוהבת, במקום להסתגר בבית, להביא מלא סרטים רומנטיים ומצחיקים שיהיה לה לצפות, לדאוג לה לארוחות מדהימות ומזינות, ואפילו לדאוג לקבוע כל יום עם חברים חדשים שיגיעו להנעים את זמנה, וכמובן להביא עוזרת בשכר, שהיא תוכל לישון בשקט, בלי דאגות הכי חשוב בעיניים שלי זה להראות לה שהחיים נמשכים, להוריד ממנה את כובד האחריות, לא להפוך את כל העולם שלה ושלנו למסביב לתינוק, ולדאוג לעזרה בכל מה שקשור להחתלה האם באמת יש דברים כאלו ואחרות, שיקטינו את עוצמת הדיכאון, יש משהו שגברים צריכים לדעת מראש על התופעה של "דיכאון אחרי לידה" - כדי שהם ידעו להיערך נכון מראש

ד"ר שרון שלום, כתבתי לך כמה ימים, אך יש לי עוד כמה שאלות. ילדתי לפני כשלושה שבועות לערך בניתוח קיסרי לאחר הריון קשה מאוד וניתוח טראומתי עבורי (הרדמה מקומית שלא הצליחה ומשם הרדמה מלאה). ההתמודדות עם בתי התינוקת היא קשה ואמי מטפלת בה בעיקר (אני גרה אצלה לעת עתה). כמו כן, כתבתי לך כי כמה ימים לאחר הלידה היו לי מחשבות של פגיעה בה כיוון שהיא מסכנה ואני לא ראויה להיות אמא שלה... המחשבות הללו עברו, אני אוהבת אותה מאוד ודואגת לה עד כדי חרדה (בודקת אם היא נושמת כל הזמן ולא ישנה כי אני מסתכלת שהיא בסדר..) . אבל לפעמים בגלל הפחד שלי מהמחשבות של פגיעה בה שהיו אני מדמיינת שאני משליכה אותה מחלון הבית ומיד מסיטה את המחשבה הנוראית... כאילו מתגרה בעצמי. עוד אציין כי במהלך ההריון התחלתי לסבול מהתקפי חרדה שלצערי נמשכים גם עכשיו לאחר הלידה ומכאן נובע הפחד שלי להישאר איתה לבד (אני מרגישה סחרחורת, הזעה מוגברת ותסמינים של התקפי חרדה). כמו כן אוסיף שמעולם לא סבלתי מהתקפי חרדה... שאלותיי: 1. האם נשמע שאני מסוכנת לבתי הקטנה או שעלי להתמודד עם הטיפול בה לבד? 2. האם לדעתך אני צריכה טיפול פסיכולוגי? 3. במידה ושאלה 2 חיובית, האם מצבי הפיך? האם אוכל לתפקד בצורה נורמאלית? אודה על תשובותייך!

התשובה שלך משמחת אותי ומפיחה בי תקווה ואכן אשמח אם תוכלי להמליץ לי על מטפלת באזור ירושלים שם אני גרה . שוב המון תודה.

אני בהריון ויש לי היסטוריה של דיכאון אחרי לידה עם לידת הבן השני. בסקירת מערכות התגלה ממצא שיכול לרמז על תסמונת .בסופו של דבר הילד נולד בריא וחצי שנה לא האמנתי לכך ומצאתי בו המון בעיות ונכנסתי לדיכאון אחרי לידה מאוד קשה שעבר רק לאחר שנה. לפני כמה חודשים נקלטתי בלי תכנון שוב להריון( בעקבות החוויה הנוראית אפילו לא הייתי בטוחה שאני רוצה עוד ילד ) ההריון התחיל דווקא טוב אבל עכשיו קיבלתי תוצאות של חלבון עוברי שלא יצאו כל כך טובות אבל בגלל שהרופא שלי המליץ לי לא לעשות בדיקת מי שפיר לא עשיתי. עכשיו אני בחרדות נוראיות אפילו עוד יותר אני מתחרטת מאוד על ההחלטה לא לעשות את הבדיקה אבל עכשיו כבר מאוחר מידי לעשות. מאז אני לא יושנת ויש לי כל היום סיוטים כשאני מדמיינת את התינוקת שלי יוצאת ביום הלידה. אני לא מתפקדת, לא יושנת וכל הזמן חושבת מה יהיה אם זה באמת יקרה אם התמודדתי בצורה כל כך קשה עם ילד שאף אחד לא אמר לי שמשהו לא בסדר אצלו אלא זה רק היה בדמיון שלי מה יקרה אם זה יהיה ממשי . האם יש אלטרנטיבות לגידול הילד? האם מישהו יסכים לאמץ ילד שהוא לא בסדר ?אין סיכוי ! מי יעזור לי ? מי יתמוך בי ? אני פוחדת שאני יתמוטט ולא יהיה מי שיטפל בילדים הבריאים שלי . אני כל כך פוחדת.. איך מעבירים ככה עוד 4 חודשים?

שלום , אני חודשים וחצי אחרי לידה . לידה שלישית שתי לידות וכל חיי היה כל בסדר. ההריון היה מאוד קשה מההתחלה ועד סופו . סבלתי אך אמרתי לא נורא כבר ייגמר . אחרי הלידה הכל יעבור . אך לצערי זה לא כך .ילדתי בקיסרי שעבר טוב אך כשחזרתי הבייתה ראיתי כי לא עברו לי כל הסימפטומים הפיזיים .אני קצת יותר חרדה בהתחלה הייתי יותר חרדה לא הצלחתי לישון היום כבר ייותר טוב אך אני לא מתפקדת כי לא יכולה פיזית אם אני עמדת על הרגליים והולכת כמה דקות הן נהיות כבדות נהייה לי לחץ בראש טשטוש בעיניים אני נהיית לא מרוכזת ומבולבלת קצת מן שלומלאלית כזו .לכן לא מתפקדת כלל לא יכולה לצאת מהבית נהייתי תלותית באחרים .את כל עבודות הבית עושים אימי ובעלי. מה שמדכא אותי הוא חוסר יכולת שלי לתפקד . אני מנסה בכל הכוח אך לא מצליחה להתגבר על התופעה הזו כמו התקף חרדה תמידי . כל היום יושבת על הספה בסלון כמו בטטה .וזה מדכא אותי עד מאוד , עד כי נראה שלא יעבור לעולם ולא יכולה לחיות כך .אני מאבדת את עצמי , זו לא אני חרדתית ותלויה .....