מדוכדכת מאוד

שלום. ילדתי לפני 6 שבועות את בתי השנייה, הגדול שלי בן שנתיים. הגדול שלי היה תינוק מלאך מיום היוולדו. התינוקת למרבה הצער קשה מאוד. בוכה מלא, לא מסוגלת להיות ערה ולא לבכות והיא מתישה אותי לגמרי. אני מרגישה שאני מיואשת, רוצה לברוח ואין לי לאן. רק הגדול שלי גורם לי לאושר. המחשבה של חזרה לעבודה מלחיצה אותי, אנחנו שוקלים מעבר דירה וזה גם מלחיץ אותי. כל שינוי מלחיץ אותי וגורם לי לפחד ולרצות להשאר במקום. באופן כללי אני בנאדם ששונא שינויים. אני מדוכדכת שהשנייה יצאה לא כמו הגדול וכל הזמן במחשבות איזה ילדה היא תהיה והאם זה הטמפרמנט שלה. היא מתישה אותי ואני מאוד מדוכדכת. האם זה בייבי בלוז או דיכאון? תודה

השבועות עוברים והתינוקת לא מפסיקה לבכות. אני לא מסוגלת להתמודד איתה ואין מי שיעזור לח ביומיום למעט בעלי שמאוד עסוק ולכן כל הנטל מל עליי. קשה לי להתחבר לתינוקת, אני מאוכזבת מאיך שהיא נראית ויותר מזה מהעובדה שהיא כזו קשה. יש לי תקוות בלב שמשהו יקרה והחיים הקודמים שלי יחזרו. חשוב לי לציין שזה היה היריון מתוכנן ורצוי. ההיריון עצמו היה קשה יותר מהיריון הראשון ובמהלך השבועות הראשונים של ההיריון היו לי חלומות בלהות, ממש אימה. אף פעם לא חוויתי כאילו חלומות למעט התקופה של תחילת ההיריון. על מה זה זה מעיד? אם מי כדאי לי לדבר? האם הקופה נותנת איזשהו מענה. תודה