עצובה
דיון מתוך פורום דיכאון בהריון ואחרי לידה
אני בהריון, שבוע 16. נכנסתי להריון אחרי שנתיים של טיפולים, יש לי בבית בן מקסים, עם עיכוב התפתחות. נכנסתי להריון בביטחון מוחלט שהולכת להיות לי בת, לא יודעת למה, הייתה לי הרגשה ברורה שזו תהיה בת, ושמחתי, כי ידעתי שעם בת יש פחות בעיות בנושא ההתפתחות, או ככה חשבתי לפחות. לפני יומיים גיליתי שיש לי בן, עוד בן, ואני לא מפסיקה לבכות. כולם מסביבי אומרים לי שזה יעבור לי, שאני צריכה לשמוח שאני בהריון אחרי שנתיים של ניסיונות ושזה יעבור. אבל זה לא יעבור, אני מרגישה כאילו ההריון הזה כבר לא חלק ממני, אני מפחדת ממה יקרה, ממה שאני הולכת לעשות.
דנה שלום, אני מאוד מצטערת לשמוע, נשמע שאת עוברת תקופה לא קלה. העצב והחששות הם תגובה נורמלית למצב וייתכן כי הם יפחתו בתוך מספר ימים. בכל מקרה את יכולה לאפשר לעצמך כמה ימים להתאבלות על כך שאין לך בת, אולם אחר כך כדאי לחזור לפעילות, לפגוש חברות, לצאת לבלות, לעבוד וכו' על מנת שלא תשקעי בדיכאון. בכל מקרה אם העצב והחרדה לא יחלפו בתוך שבועיים או אם יש לך כוונה לפגוע בעצמך או בהריון, עלייך לפנות לייעוץ אצל פסיכולוג או פסכיאטר. אני משערת שתתייעצו עם יועץ גנטי שיוכל לתת לכם מידע יותר מדויק לגבי סטטיסטיקות. למיטב ידעתי במקרים רבים של עיכוב התפתחותי הבסיס איננו גנטי. בברכה, ד"ר שרון בן רפאל
מנהל פורום דיכאון בהריון ואחרי לידה
