פורום הרזיה ללא דיאטה
מנהל פורום הרזיה ללא דיאטה
שלום, שובע אופטימלי הוא בסופו של דבר אותה כמות של אכול הסופית שיש בקיבה אחרי כל ארוחה? תודה מראש
אז כן, שובע הוא כמות אוכל מסויימת בקיבה. אבל כמה צריך למלא את הקיבה בכל ארוחה ,משתנה בהתאם למידה הרעב. כך שכדי להגיע לשובע, לפעמים צריך מעט אוכל, לפעמים הרבה, ולפעמים מה שביניהם. תחושת השובע היא ברורה. אבל אף פעם אי אפשר לדעת מראש כמה אוכל ישביע אותך בארוחה מסויימת.
זה אומר שיש חשיבות לנפח האורחה שאוכלים לשובע? כי לדוגמא בארבע קוביות שוקולד יש 100 קלוריות ובפרוסת לחם אחת יש 100 קלוריות. אבל ניפחית הפרוסת לחם גדולה יותר ,למרות שנגיד ואין בה את השומן שיש בשוקולד. האם הלחם אז ישביע יותר מהשוקולד כי הוא יותר גדול בגודל ותופס יותר מקום בקיבה ספציפית לאותה הארוחה? תודה
בנפח הארוחה. זה הולך ביחד. בארוחה עם ערך תזונתי גבוה, נשבע עם נפח יותר קטן וגם ההיפך הוא נכון. זה לא רק קלוריות אלה הרכב הארוחה. בארוחה שמורכבת לדוגמא רק מפחמימות נצטרך נפח יותר גדול של מזון כדי לשבוע מאשר בארוחה שמורכבת מפחמימות חלבונים ושומן. כך שלחם עם שוקלד ישביע עם נפח יותר קטן, מאשר כל מרכיב בנפרד.
זאת אומרת ,שאם יש שוני בכמה אוכל מכניסים בכל ארוחה תלוי מצב ההרכב של האוכל שאוכלים, ומכאן אני יכול להסיק שיש שוני בכמה הקיבה מלאה אחרי כל ארוחה, כי זה תלוי מה ההרכב של האוכל, ולכן אין גודל מסויים שאליו הקיבה מגיעה ,ומעברו זה כבר שובע? זה תלוי במה אוכלים, והקיבה מתרחבת בארוחה עפ מה שאכלתי ? תודה
שובע תלוי ב: הערך התזונתי של המזון, הנפח שלו, וכמה אוכל יש בקיבה, וכמה אוכל הגוף צריך. הכל ביחד. הקיבה היא שריר שיכול להתרחב מעט, וחוזר לקדמותו. אם עוברים את השובע, ,או אוכלים יותר מדי, הקיבה כשריר מתרחב יותר. התרחבות הקיבה תלוייה בנפח המזון בקיבה. השובע תלוי בכל מה שכתבתי בהתחלה.
דווקא פיצה ספציפית לאכול אבל כל דבר אחר ממש לא בא לי? זה לא רעב זה אני יודעת אבל סתם לכיף. זה נורמלי? טבעי?בסדר? תודה
וחשק לפעמים גם "מתלבש" על רעב. אנחנו תמיד בוחרים מה מתחשק לנו לאכול גם כשרעבים. ולכל אחד יש העדפה למאכלים כאלה או אחרים. תאכלי את הפיצה כמו שאת אוהבת אותה.מה שחשוב, זה לעצור בשובע.
אני לא נוטה לאכול ארוחת בוקר פשוט כי אני לא רעב ,האם זה בסדר אבל שהדבר הראשון שאני אוכל בדכ ביום זה משהוא מתוק?בדכ זה קרמבו או קוראסון שוקולד או חטיף שוקולד כלשהוא תודה
הבחירה מה לאכול בכל ארוחה, היא שלך. ואם אתה אוהב מתוק בבוקר, למה לא?
שלום, אני בטיפול של יציאה מהתקציב אכילה ומרגיש לי מאוד מוזר; מצד אחד כשאני נרגעת ושואלת עצמי אם אני רוצה את האוכל באמת, ולא אוכלת מתוך אוטומט,אני לא רוצה האוכל,ומצד שני כשאני בהתקף אני מאוד רוצה את האוכל. אז אני מבולבלת,אני רוצה או לא רוצה את האוכל?
מדברייך נשמע שאת בתהליך של בירור והבנה של ההבדל בין דחף להתקף, לבין התנהגות אוטוטומית לגשת לאוכל במצבים מסויימים. לרצות לאכול, זה לא משהו ששואפים לבטל. אבל עם הזמן את תביני מתי את צריכה אוכל כי את רעבה, ומתי את לוקחת אותו ללא צורךת ומתי הדחף הוא להתקף. ומשם אפשר להמשיך להתקדם להחלמה מהתקפים. בהדרגה, זה תהליך ואין לו פתרון מיידי.
למה זה מרגיש כאילו למתוק יש לי מקום בבטן ולאוכל כגון אורז שניצל וכו ממש לא? זה קשור למשהוא פיזיולוגי שהמתוק עושה בקיבה, או משהוא אחר? וזה במצב שבו אני שמה לב מתי אני רעבה ומתי לא. תודה
ובדרך כלל יותר נגיש משניצל עם אורז. כשרעבים, מחפשים את הדבר הכי קרוב לאכול ולא תמיד מתחשק להכין ארוחה. גם למתוק יש שובע. תתחילי עם השניצל והאורז ובסוף אם עוד תרצי תקחי מתוק. את תראי שיש גבול למתוק שרוצים בדיוק כמו לאוכל. וכמו אוכל, כשרעבים אוכלים במידת הרעב בין אם זה ארוחה או מתוק.
שלום נדיה, בעבר בפורום כתבתי לך על בעיות האכלה שיש לי שאני אוכל ללא הפסקה ומרגיש חסר שליטה באוכל ,לאחרונה ממש ,גיליתי שיש לי חבר קרוב שגם מתמודד עם זה,הוא הלך לטיפול והמטפלת הציעה לו לאכול ,אבל להגדיר מראש כמה הוא אוכל ובאיזו תדירות ככה שהוא יכול לאכול מתוך רוגע למרות שזה לא מתוך רעב . רציתי לשאול אותך האם זו שיטה שלפי דעתך שהיא נכונה ? ומה זה יעזור להגדיר כמות מראש ?איך זה אמור לא לרצות לאכול כשאני חש את החרדה הזאת לאוכל כל פעם בעתיד? תודה רבה לך:)
שמתאימים לאחד, לא בהכרח מתאימים לשני. אולי תפנה גם אתה לטיפול? כפי שאתה רואה זה עוזר, ויכול לפתור את הבעייה עם האכילה.
תודה על התשובה,אבל אני ממש רוצה לדעת מה הגבלת התדירות והכמות באוכל עושה לרצון עצמו לאכול לפני זלילה או התקף? כלומר ,איך זה מוריד את הרצון לאכול עם הזמן?
בזכות הטיפול והעבודה עם האוכל, הדחף והצורך להתקף יורד. וככל שהדחף להתקף אכילה יורד, כך גם התדירות שלו העןצמה של הדחף וכמות האוכל הנצרכת בהתקף יורדת עד שאין בו צורך יותר. זה תהליך שלוקח זמן. כשלומדים מה גורם להתקף ומוצאים פתרונות אחרים, מגלים שאפשר להתמודד עם מה שגרם להתקף בצורה אחרת, עד שהתקף האכילה הופך ללא רלוונטי.
תודה על התשובה,אבל לא הבנתי עדיין איך בלהגביל כמות אוכל יכול להוריד התקפים? אולי זה לא בעצם הפן התזונתי אלא יותר הפסיכולוגי שמוריד את ההתקפים? אני חשבתי שרק טיפול בתזונה בשיטה הזו מוריד התקפים ,טעיתי? תודה שוב!
מאפשר את הנתק בין אכילה רגשית לאכילה מרעב, או ס יבות אחרות. כלומר, אפשר לעבוד תזונתית כדי למגר את ההתקפים. השאלה היא כמה האכילה הרגשית עמוקה. אם בטיפול התזונתי מגיעים למקום, שרק הטיפול בחלקים הרגשיים נשארו, וכל הסיבות האחרות להתקפים טופלו, יש צורך במקביל בטיפול פסיכולוגי. לא משנה כמה הטיפול התזונתי שאתן הוא מקצועי וטוב, אין לי או לדיאטנית קלינית את הכלים לטפל במצבים רגשיים. צריך לדעת לזהות את ההבדל בינהם כדי לתת את המענה הטוב ביותר למטופל.ולכן אני עובדת בצוות. טיפול תזונתי וטיפול רגשי במקביל, הוא המתכון להצלחה לאורך זמן. ההסתכלות על הטיפול היא תמיד לטווח הרחוק, ולא רק להתסכלות נקודתית לכאן ועכשיו.
זו בדיוק השאלה שלי,אם אני מתחיל להגביל את כמות הפעמים שאני אוכל מהתקף, יחד עם הגבלה מראש של כמות האוכל כשאני כבר אוכל ,איך זה גורם להפרדה בין בין האוכל לרגש ,או לא לרצות לאכול כשאני ברגש?
או כמות אוכל שאוכלים בהתקף. זה תהליך. הרי אם אפשר היה להחליט וזהו, לא היה צריך טיפול. למה שלא תפרגן לעצמך פגישה ללא תשלום או התחייבות איתנו כדי להבין איך התהליך עובד. הבקשה שלך לתשובה מדוייקת, שחור או לבן, זה ככה או ככה, מקשה עליך להבין את התהליך הטיפולי הנדרש. בשיחה נוכל לפתוח את זה, ולהסביר. אחרי השיחה תוכל להחליט אם אתה נכנס לטיפול איתנו או במקום אחר, בהתאם למה שיתאים לך.בשיחה אוכל להסביר לך את התהליך ומשמעותו, בהתאם לצרכים שלך.
שלום רב, יותר ויותר אני מוצא את עצמי אוכל ונהנה מאוד מהאכילה אבל בדיעבד מסתבר לי שהיה נתק מוחלט בין השובע האמיתי שלי לאוכל. ואז אני יוצא תמיד עם אכילה מעבר לשובע שמרגיש מבאס כי לא התכוונתי לזה וגם שאני יודע שזה ישמין לארוך זמן. מה גורם לנתק הזה שתוך כדי האכילה אני לא מרגיש שאני אוכל מדי וסופר נהנה מהאוכל ורק בדיעבד אני קולט שאכלתי טיפה מדי? תודה רבה
נשמע שאתה "מתנתק" מהסביבה באיזו שהוא שלב. לא רק מהאוכל. האם זה הזמן השקט שלך? לפעמים פשוט מסיימים לאכול כי זה בצלחת, ואז אולי אתה "מתנתק" מתחושת השובע כי קשה לך לזרוק אוכל? השאלה שלך יכולה להוביל להרבה אפשרויות ותשובות. צריך להכיר אותך ולראות מה קורה לך כשאתה אוכל. לוותר על אוכל, זה לא דבר פשוט.
היי, כשאני עצבנית לרוב יש לי בעיה שהמוח שלי ננעל ממש על אוכל וזה לא משתחרר עד שאני אוכלת. הבעיה היא שזה קורה מלא פעמים ואני מרגישה שאין לי ככ שילטה על זה . עד כמה שאני מנסה לעצור ,אני מרגישה שהאוכל ככ גורם לי לכיף שאני לא מסוגלת לוותר עליו. אני צריכה להבין מה זאת הנעילה או המחשבה הזאת שלא מרפה ולמה אם אני מנסה להרגיע אותה דרך המחשבה זה עדיין לא נרגע ואני עדיין רוצה אוכל? תודה רבה רבה
ועכשיו אם את נרגעת בצורה אחרת, האוכל, עדיין חסר. כי זו הנורמה שסיגלת לעצמך. כדי ללמוד לאכול אחרת, צריך ללמוד להירגע אחרת, ולהפריד בין הדברים. כי אוכל לא באמת מרגיע. הוא כאילו "סופג" את העצבים, שהיו עוברים גם אם לא היית אוכלת. בהתחלה זה קשה ומרגיש חסר, ועם הזמן , כשתלמדי להירגע שלא דרך אוכל, לא תצטרכי אותו יותר . תוכלי להינות מאוכל בלי קשר לתחושות רגשיות.
תודה רבה על התשובה נדיה: אבל משהוא מאוד מוזר קורה כשאני אוכלת מתוך עצבים :אני כן מרגישה שאני לא נהנית עד הסוף מהאכילה עצמה כי בראש יש את האשם שכתבתי,אבל באותו הזמן גם האוכל מספק לי הנאה אמיתית פיזית ,וזה להבדיל כשאני מנסה לאכול מעבר לשובע כשאני רגועה, אז אני מרגישה ממש שהאוכל כבר "לא עושה לי את זה". אני חושבת שזה למה מאוד קשה לי להתנתק מהאוכל עצמו. לזה יש פיתרון? איך אפשר לוותר על ההנאה הפיזית של האוכל שהוא נותן כשאני עצבנית ואוכלת ?האם זה משהוא שכל החיים צריך להיות מאבק של להתאפק לא לאכול כשאני עצבנית למרות שזה עושה לי טוב באותו הרגע? תודה שוב
את מקבלת סיפוק מיידי, שבאותו הרגע את מרגיש שזה נותן לך פתרון. אבל זה לא פתרון אמיתי, כי העצבים לא באמת עוברים. הם מודחקים וחוזרים. לאורך זמן, כשלומדים להתמודד אחרת עם העצבים, את לא תרגישי יותר את המאבק הפנימי לאכול או לא לאכול. בהתחלה זה קשה ולאט לאט ובהדרגה, זה עובר. כך שאפשר לפתור את זה לכל החיים.
שאלה: ומה קורה בשאר היום? תשובה - אני אוכלת בבוקר מעל 4000 קלוריות - ואחר כך אני משקלת לאחר ארוחת הבוקר ותמיד רואה שמהלילה יש עלייה של 4 קילו אז במשך היום אני לא אוכלת כלום. את רוצה לרדת במשקל. - כן מאיזה משקל. - 80 האם את בעודף?- כן האם את אוכלת ליד שולחן או הולכת וחוזרת ולוקחת כל פעם משהו? - אני אוכלת במטבח בעמידה בשיש בבוקר יש לי התקף זלילה אני אוכלת מלא מלא ואחר כך הבטן נפוחה כמו בלון אני עולה במשקל 4 קילו אחרי ארוחת הבוקר . ואז לא אוכלת כלום! אם אני יאכל אז אני יעלה ביום 10 קילו! והכרס תתנפח ותגדל מאוד
ממה שאת מתארת, הדרך לעזור לך, היא דרך של טיפול תזונתי מקביל לטיפול פסיכולוגי. את מתארת תחושות והתנהגות אכילה שלא בשליטתך. יש לזה פתרונות, ופתרונות טובים, אבל דרך טיפול. דרך הפורום אין לי אפשרות לתת לך טיפול. את יכולה לבוא לפגישת הכרות ללא התחייבות או תשלום, כדי שיחד נבדוק אם טיפול אצלינו או במקום אחר יכול לתת לך מענה.
שלום, אני לא מצליחה לאמר במילים מה ההבדל כשאני אוכלת אוכל מתוך אשם :כאילו אני רוצה לאכול אבל חושבת שזה ישמין אותי,ואז בסוף האכילה אני מרגישה כאילו לא נהניתי מהאוכל עצמו למרות שכן היה נעים באכילה,לעומת,כשאני אוכלת ומרשה לעצמי לחלוטין ,כאילו בסוף האכילה אני יכולה לאמר לעצמי שממש נהניתי מהאוכל. וזה לא רק קשור לזה שיש אשם או לא תוך כדי האכילה עצמה,אלא זה מעבר לזה,כאילו האוכל עצמו מהנה אבל גם לא מהנה כשאני אוכלת מתוך אשם. מה זה? תודה
אי אפשר להינות מהאוכל, כי את עסוקה במחשבה במה יקרה (גם אם המחשבות לא מציאותיות) למשקל שלך. אז את עסוקה במחשבה לא נעימה ש"צובעת" את האוכל.
חייבת לדעת:האם כל פעם שאני אוכלת מעבר לשובע מסיבות כאלו ואחרות,באותה האורחה עצמה,כל מה שגרם לי להרגיש מעבר לשובע הגוף יהפוך לשומן ? תודה
לכל מרכיביו. פחמימות חלבון ושומן. אוכל בעודף לא בהכרח נאגר מיידית ברקמות השומן. ומצד שני תמיד חלק מאוכל נאגר כשומן. התהליכים בגוף הם דינמיים ותלויים אחד בשני. אבל כמו שאוכל נאגר לתאי השומן, הוא גם "נשרף" במשך היום. אנחנו משתמשים בשומן, "שורפים", שומן 24/7. אז לשאלתך, לא , אם את אוכלת מעבר לשובע, אי אפשר להסיק מזה שהאוכל הופך להיות שומן.
תודה רבה על התשובה! אני מאוד מעוניינת לעלות במשקל אבל גם נכנסת לפאניקה בכל פעם שאני עולה. אני יכולה לקנות עוד דברים. הבעיה היא בלאכול אותם. אני קונה גם סובין חיטה שמחזיק אותי אבל נראה לי שזה לא מספיק. הייתי גם שנתיים בטיפול פסיכולוגי, בשנתיים הראשונות עם הדיאטנית. רציתי האמת לחזור לטיפול אבל לא מצאתי שום מקום שמציע טיפול לאנשים עובדים. כל המקומות מצריכים ממני לצאת באמצע יום עבודה (במקרה הטוב) או לוותר על עבודה. יש קבוצת OA ליד הבית שלי עם פגישות של פעם בשבוע בשעות הערב. חשבתי להצטרף לשם אבל אני לא בטוחה שזה באמת יכול להחליף טיפול. מה דעתך?
תמיד יש אפשרות לטיפול פרטי. אם את נכנסת לפאניקה כשאת עולה במשקל, זה נושא שצריך לעבור דרכו, ולפתור אותו. כי איך תאכלי את מה שאת צריכה אם את לא מסכימה/יכולה לעלות במשקל? ועל איזה תת משקל מדובר? כמה את רחוקה במשקל ממה שבריא לך להיות? היות ואני לא מכירה אותך, האם ניסית טיפול תרופתי? לפעמים כשהחרדה מעלייה במשקל גדולה, טיפול תרופתי יכול לעזור. אני לא יודעת איך מסגרת של OA יכולה לעזור במקרה שלך, אבל שוב, אני לא מכירה מספיק בשביל לדעת מה יכול להתאים לך. את מוזמנת לקבוע פגישת הכרות ללא תשלום או התחייבות, כדי לדבר ולבדוק מה, איפה ואיזה טיפול יכול לקדם אותך.
אני מרגיש כיף גדול,אבל אומרים לי בטיפול של לצאת מהבולמוסים שאני אגלה בסוף הטיפול, שהאכילה לא באמת מהנה כשהיא בולמוס? איך אפשר להגיד לי דבר כזה אם אני אוכל כי כיף לי לאכול?? נכון שאני שונא את התחושה של אחכ אבל אני אוכל כי כיף לי לאכול אחרת לא הייתי אוכל,אז איך אני בסוף הטיפול אני יכול להסתכל אחורה על הבולמוסים שלי ולחשוב שהם לא היו מהנים?
רגשי כזה או אחר או ברגשות שליליים כאלה או אחרים, למה להפסיק אותו או לטפל בו? מה שחשוב זה מה שאתה מרגיש ולא מה שאומרים. אם תתן לעצמך לטפל בבולמוסים, תחושת השליטה על האכילה, ,וההנאה מאכילה, תחזור למקום הטבעי שלך. וזה מה שמחפשים. לאכול כשאתה רעב, בהנאה, עד לשובע, ללא צורך בכמות אוכל שתגרום לסבול ממה שאכלת פיזית או רגשית. יכול להיות שתתגעגע לבולמוסים, בגלל מה שהם משרתים עבורך, אבל זה לא קשור להנאה מאכילה.
תודה רבה על התשובה נדיה: זה נכון שאחרי הבולמוס אני יכול להגיד שממש לא נהניתי מהחוויה של האכילה, האם זה אז פיזיולוגית או פסיכולוגית? כי פיזיולוגית אני כן יכול לזכור שתוך כדי האכילה עצמה,ממש בתוכה,כן הרגשתי כיף או נעים מהאוכל..אז בדיעבד החוויה של לא להינות מהאכילה נובעת מהמקום הפסיכולוגי,שהרגשתי שאני לא בשליטה? תודה
פיזיולוגי וגם קושי רגשי. הנאה מאוכל נפגעת משניהם, וגם בעיקר מתחושת חוסר השליטה שאתה חווה בהתקף. אם חוסר השליטה גורם לך הנאה, כנראה שצריך לבדוק את נושא השליטה בתחומים אחרים בחיים , ולמה דווקא באוכל אתה מרשה לעצמך לא להיות בשליטה . על שאלות כאלה עונים בטיפול תזונתי משולב בטיפול פסיכולוגי.
אכלתי היום בבוקר 20 עגבניות שרי , 2 מלפפונים ירוקים, חומוס עם חריף, טחינה לבנה, 4 קוביות שוקולד מריר פרה, סירופ מייפל, סילאן, 2 יחידות תמרים מג''הול, 20 יח'' שקדים, 20 יח'' אגוזי מלך , נס קפה עם חלב וניל 1%, כוס חלב שקדים, גביע יוגורט דנונה, מעדן דנונה בטעם קוקוס, קינמון, קוקוס, גרנולה דבש, גרנולה עם תמר אגוזי מלך,כוסמת, ובקבוקון של דנכול. האם אכלתי בסדר? מה אכלתי שהיה לא טוב? כמה קלוריות הכל בערך?
ומה קורה בשאר היום? את רוצה לרדת במשקל. מאיזה משקל. האם את בעודף? האם את אוכלת ליד שולחן או הולכת וחוזרת ולוקחת כל פעם משהו? אי אפשר לענות על השאלה מבלי לבחון את האכילה מקרוב. ארוחה אחת לא "מדברת". רצף של ארוחות יכול לתת תשובה. וגם אז, אני צריכה לדעת בת כמה את, כמה את שוקלת, מה הגובה שלך, לאיזה משקל את רוצה להגיע? כדי לתת לך תשובה, את צריכה ייעוץ אישי. בפורום אין אפשרות להכנס לעומק, ולהבין איך את אוכלת. כדי לתת לך תשובה מתאימה ומקצועית, צריך את כל התמונה.
שאלה: ומה קורה בשאר היום? תשובה - אני אוכלת בבוקר מעל 4000 קלוריות - ואחר כך אני משקלת לאחר ארוחת הבוקר ותמיד רואה שמהלילה יש עלייה של 4 קילו אז במשך היום אני לא אוכלת כלום. את רוצה לרדת במשקל. - כן מאיזה משקל. - 80 האם את בעודף?- כן האם את אוכלת ליד שולחן או הולכת וחוזרת ולוקחת כל פעם משהו? - אני אוכלת במטבח בעמידה בשיש בבוקר יש לי התקף זלילה אני אוכלת מלא מלא ואחר כך הבטן נפוחה כמו בלון אני עולה במשקל 4 קילו אחרי ארוחת הבוקר . ואז לא אוכלת כלום! אם אני יאכל אז אני יעלה ביום 10 קילו! והכרס תתנפח ותגדל מאוד
אפשר לפתור בטיפול תזונתי, ואם יש צורך , גם בליווי טיפול פסיכולוגי במקביל. נשמע שאת מרגישה באיבוד שליטה, ואת אוכלת בתחושה ובהתנהגות אכילה באיבוד שליטה. את מוזמנת לפגישה הכרות ללא תשלום או התחייבות כדי לשמוע על הטיפול שלנו ובמקומות אחרים, כדי למצוא לך את המקום לטיפול המתאים לך ביותר. דרך הפורום לא תוכלי לקבל את מה שאת צריכה כדי להתגבר על הבעייה התזונתית שאת מציגה.
תודה על התשובה המפורטת,אבל איך להקטין את הדחף אמור לגרום לי לא לרצות לאכול אם כשאני אוכל כמו עכשיו ,האכילה היא ממש כיפית?
אז לא בהכרח נמנעים מהאכילה, אבל לומדים להנות ממנה יותר. כלומר, אתה תלמד לאכול, את מה שאתה אוהב, בהנאה, במידה המתאימה לך לאותו הזמן, בלי התחושות הלא טובות שאחרי. במקום התקף אכילה, תהיה לך ארוחה מהנה. יש הבדל מהותי בין התקף אכילה, לאכילת ארוחה. ואין שום סיבה שתפסיק להינות מאוכל. יש מספיק סיבות טובות להפסיק את ההתקפים.
למה כשהדחף להתקף קטן אז אפשר להינות מהאכילה ולאוו דווקא להימנע ממנה,לעונת כשהדחף גדול באמת אין הנאה מהאכילה עצמה ויש תחושות רעות אחכ? תודה!
אכילה של כמות אוכל גדולה בזמן קצר, שמלווה בתחושה של אובדן שליטה. התקף אכילה מוביל לרגשות שליליים כלפי האכילה ועצמך. כשהדחף קטן, אפשר לחוות את אותם רגשות שליליים כמו דחף גדול, אבל אפשר להתחיל להרגיש יותר בשליטה על האכילה. הנקודה היא להגיע למצב שבו הדחפים להתקף אכילה קטנים, יורדים בתדירות עד אשר הם נעלמים. כשמטפלים תזונתית בהתקפי אכילה, המטרה היא להגיע לאכילה מהנה, משביעה, שלא נובעים מדחף להתקף אכילה. הדחף לאכול, רעב , הוא הדרך שלנו לדעת מתי וכמה לאכול. דחף להתקף אכילה נובע מסיבות אחרות לחלוטין.
יש לי בעיה רצינית בלדאוג לאכילה שלי. אני מאוד אוהבת ירקות ועושה קניות כמעט כל יום. הבעיה היא שזה כבד ואיכשהו אני תמיד נמצאת במחסור ומרגישה רעבה. כשאני נמצאת במסגרת שבה דואגים לי לאוכל אני אוכלת כמו שצריך אבל כשאני עוזבת אני תמיד "חוזרת לסורי". אני כבר בת 30 וחיה ככה שנים רבות. הבעיה היא שאני רזה (אנשים מעירים לי על זה ולפעמים אפילו מביעים דאגה לבריאות שלי), לא מקבלת מחזור ומקבלת סחרחורות לעיתים קרובות. הייתי רוצה לדעת מה אפשר לאכול שיחזיק אותי למשך שעות, שיהיה קומפקטי (לא כבד לסחוב) וגם בריא. בעיה נוספת היא שאני מאוד מפחדת ממאכלים מסויימים. קשה לי לאכול כמויות יותר מקטנטנות של דברים שומניים או עם סוכר וזה בעצם מה שמונע ממני לאכול טחינה גולמית או אגוזים למשל. הייתי בטיפול ממושך (4 שנים רצופות) אצל דיאטנית ואכן נחשפתי אצלה למאכלים חדשים אבל באיזשהו שלב הגיעה תקיעה שמתבטאת בעיקר בזמנים שאני צריכה לדאוג לעצמי למזון (בערך 95% מהזמן). סליחה על השאלה המסורבלת. אשמח לדעתכן המנוסה. תודה!
כנראה מאיים עלייך באיזה שהוא אופן. את מפחדת, נמנעת , לא מעוניינת לעלות במשקל? אם את קונה ירקות כל יום, אז לא באמת צריכה להיות בעייה לקנות באותה הזדמנות גם דברים אחרים. אז על מה הקושי שלך יושב? אני מבינה שהיית 4 שנים בטיפול, תזונתי במקביל לפסיכולוגי?) ומסגרות מעייפות. מצד שני, ללא מסגרת את לא מצליחה. יש אנשים שזקוקים למסגרת הרבה מאד שנים, עד שהם מפנימים את היכולת לדאוג לצרכים התזונתיים שלהם. אין לך מחזור, את רזה ולדברייך רזה מדי. נשמע שיש כאן שילוב של קושי מעבר לאכילה, שהקושי להזין את עצמך הוא חלק ממנו אבל לא היחידי. האם תשקלי לחזור לטיפול?
תודה רבה על התשובה! אני מאוד מעוניינת לעלות במשקל אבל גם נכנסת לפאניקה בכל פעם שאני עולה. אני יכולה לקנות עוד דברים. הבעיה היא בלאכול אותם. אני קונה גם סובין חיטה שמחזיק אותי אבל נראה לי שזה לא מספיק. הייתי גם שנתיים בטיפול פסיכולוגי, בשנתיים הראשונות עם הדיאטנית. רציתי האמת לחזור לטיפול אבל לא מצאתי שום מקום שמציע טיפול לאנשים עובדים. כל המקומות מצריכים ממני לצאת באמצע יום עבודה (במקרה הטוב) או לוותר על עבודה. יש קבוצת OA ליד הבית שלי עם פגישות של פעם בשבוע בשעות הערב. חשבתי להצטרף לשם אבל אני לא בטוחה שזה באמת יכול להחליף טיפול. מה דעתך?
זה לא משנה כמה אני מאמן את עצמי לאכול ברוגע כשאני חווה התקפים ולא משנה כמה אני שם לב תוך כדי ההתקף עצמו שאני באמת לא צריך ולא רוצה את האוכל,תמיד יש מקום בי שיודע שאני אקבל כיף ממש גדול ,אם אני אוכל פשוט בלי הכרה (ומן הסתם יש אישזהוא טריגר שהוביל אותי לאכילה הזאת). כאילו המקום הזה שיודע שאני יכול לאכול שהמוח לא בהכרה(ככה אני מדמיין את זה),הוא ככ כיפי באכילה עצמה,שאני תמיד נמשך לשם. מה אני יכול לעשות? תודה רבה
אנחנו עובדות במקביל:טיפול תזונתי וטיפול פסיכולוגי. למה? בטיפול התזונתי אתה מקבל כלים להתמודד עם האוכל. להקטין את הדחף להתקפים, דרך התנהגות האכילה. להקטין את הכמויות של האוכל בהתקפים , דרך האכילה עד הפסקת ההתקפים. בטיפול הפסיכולוגי אתה לומד את הטריגרים להתקף, מקבל כלים להתמודד עם הטריגרים בצורה אחרת ולפתור קשיים רגשיים שמובילים להתקפי אכילה. וככה, לאט ובהדרגה, תדירות ההתקפים תשתנה, עצמת ההתקפים תרד, הדחף להתקפים ירד, עד שלא תצטרך אותם יותר.
תודה על התשובה המפורטת,אבל איך להקטין את הדחף אמור לגרום לי לא לרצות לאכול אם כשאני אוכל כמו עכשיו ,האכילה היא ממש כיפית?
שלום, מזה כשש שנים עשיתי שינוי בהרגלי התזונה והתחלתי פעילות גופנית באופן שגרתי. רזיתי 17 קילו והתייצבתי לפני שנתיים. אני אוכלת מאוד בריא, יש לי תפריטים שנבדקו לפי חלוקה של פחמימות, שומנים וחלבונים נכונים ואני לא עוברת את ה 1400 קלוריות ביום(בת 53, 165סמ). אני גם שוחה וגם עושה אימוני כוח, 5 פעמים בשבוע. למרות הכל, התיצבתי על 73 קילו ואין לי מושג מה עוד אפשר לעשות. אשמח לעצה. תודה מראש
תמיד רוצים להמשיך לרדת. רזית 17 ק"ג!!!!! את שומרת עליהם!!!!! אחרי ירידה כזו, פיזיולוגית, הגוף עוצר. אני לא חושבת שאת עוד צריכה לרדת. הרבה יותר חשוב כרגע לשמר את ההישג. טבלאות המשקל הן לא המדד להצלחה. תמשיכי את מה שאת עושה, והגוף יגיב ( אם יגיב) בזמן שלו. הדגש הוא, בזמן שלו. אם תנסי לזרז את התהליך, את עלול להכשיל את עצמך ולעלות הכל בחזרה. למרות שאנחנו רוצים להגיע למטרה מסויימת, בקצב שאנחנו מחליטים עליו, זה לא עובד פיזיולוגית. תני לגוף שלך לעבוד. עכשיו שאת כבר מיוצבת במשקל אפשר להתחיל לבדוק איכות חיים עם אוכל ואולי הרחבת התפריט. את הצלחת!!
תודה רבה! תשובתך מאוד מעניינת ומעודדת!
שלום רב, לעולם לא היו לי בעיות של אוכל ואיסורים כאלו ואחרים אבל לאחרונה אני שם לב לדפוס שבו אני אוכל כי משעמם לי או כי סתם מישהוא עיצבן אותי או היית הלי שיחה לא נעימה בטלפון. למה פתאום נהייתי בן אדם כזה ? פעם ל היה לי בעיה של להישאר כי סתם משעמם לי,היום אני אוכל ודי המון כל פעם שמשהוא קורה. אולי נהייתי רגיש מדי לשעמום או משהוא כזה? תודה
הרבה אנשים מתקשים עם הזמינות של האוכל בעבודה. נשנושים. זה לא שהפכת להיות בן אדם כזה. יכול להיות שהאוכל פשוט שם. ואז מאד קל לקחת. האם אתה משקיע מאמץ בלחפש את האוכל או שהוא רק בנמצא. שמת לב להתנהגות, והיות וההתנהגות חדשה, אתה יכול לנסות להימנע ממנה. תקרא משהו, תעשה סיבוב. לפעמים דברים פשוטים כאלה, יכולים לעשות את השינוי.אם אתה מרגיש שנהיית רגיש יותר, אולי אתה מוצף בכל מיני רגשות. וההצפה הזו, יותר גדולה ממה שאתה מכיר? שווה לחשוב על מה שקורה לך. ואם מדובר במשהו זמני, או בתחושות שמקשות עליך ( לא צריך להיות תחושות דרמטיות), שכדאי לאוורר ולבדוק אותן.
הי נדיה: אודה לך אם תוכלי לעזור לי בשתי שאלות שקשורות באכילה התקפית, קטנה או גדולה,אילו שאלות שאחרי הרבה שבועות של ניסיון עמוק של הבנה לא מצאתי אליהן תשובה ממש אודה לך אם תוכלי לעזור לי!!!!! 1-למה למרות שאני מגדירה את האכילה בהתקף ,מהנה, היא לא מהנה כמו שאני אוכלת מתוך רעב אמיתי?הרי את הטעם של האוכל בהתקף אני מרגישה ,אז מה ההבדל?? ו2-שאלה סופר חשובה לי: אני מבואסת אפילו אם אני אוכלת ביס אחד מתוך מקום במוח של התקף ואני לא מבינה למה. העובדה שאני יודעת שאני לא הייתי צריכה את האוכל זה נכון,אבל גם כשאני אוכלת להנאתי ,לא ממקום של התקף ולא ממקום של רעב, אני עדיין לא "צריכה " את האוכל אבל שם אין מקום של חרטה.אז חשבתי אולי אני מבואסת כי הרגשתי שהאכילה היא מתוך מקום של הכרח,אבל כן אני בחרתי ללכת ,אבל משום מה זה עדיין הרגשי הכרח,למרות שאני יודעת איך לשחרר את הבעיה שגורמת לי לאכול מתוך התקף קטן או גדול. אז מה מבאס או למה יש חרטה על זה שאכלתי מתוך מקום של התקף ?? תודה רבה!
ונמצאת בשלב ביניים. עוד לא ממש מוותרת עד הסוף, אבל רואה שאת יכולה. ולכן אולי קשה לך לקבל שאת לא כל הזמן מצליחה כפי שהיית רוצה. אני בכיוון?
זאת בדיוק הבעיה שלי, שאני יודע בדיוק מה גורם לי לא לאכול ואני גם יודע איך להיפטר גם מהבעיה עצמה ואפילו מהמקום שרוצה אוכל להביא את עצמי למקום של בתוך הבעיה עצמה ל לרצות ספציפית אוכל!!! מה הבעיה ?שבגלל שהאוכל מהווה פורקן ונותן לי ורגע שאני יכול לא לחשוב על כלום ולהינות ממש מהאכילה,אני פשוט לא מוצא תשובה ,למה לי לעצור את עצמי כל פעם שאני חש שההתקף מתקרב: השמנה לא מדבר אלי כי ,כאב בטן גם לא מדבר אלי כי אני יודע שמדי פעם זה נורמלי לאכול מעבר לשובע,זה שזו אכילה רגשית גם לא מדבר אלי כי אני יודע שמדי פעם זה גם טבעי,זה שהפורקן הוא רגעי והאוכל לא יכול בהווייתו לתקן שום דבר, זה אני גם יודע. אז מה אנשים שכבר עוברים את התהליך מרגישים או מבינים שגורם להם לא לרצות להיכנס לזון הזה של האכילה שמספק הנאה ממש גדולה,אף פעם מלכתחילה?? יש משהוא שאני לא מצליח להבין ולכן אני מחפש תשובה ולכן אני גם לא צריך טיפול לא תזונתי ולא פסיכולוגי זה משהוא בהבנה של שאני לא מצליח לקלוט לגבי למה לא לאפשר לעצמי את הכניסה הזאת של האכילה אף פעם! תודה מראש
וזה לא מפריע לך, אז למה להפסיק את האכילה שאתה מתאר? יכול להיות שמבחינתך זו דרכך, ואין לך בעייה עם זה? אולי אתה לא רוצה למצוא פורקן אחר? לפעמים הקושי לוותר על האכילה, כלכך גדול, שזה לא שווה לך את המאמץ. השאלה שלך מאד אישית, ואתה מחפש תשובה מאד מדוייקת. בלי להכיר אותך, יהיה קשה לתת לך את התשובה שאתה מחפש. לא תמיד אכילה רגשית או אכילה כפורקן היא בעייתית. זה תלוי בכמויות , בכמה האכילה הזו מפריעה לך בתפקוד היום יומי, לאיזה הימנעות היא גורמת ועוד. אם לאכילה שלך אין שום השפעה שלילית על החיים שלך, אולי באמת לא צריך לטפל בזהת ומבחינתך זה בסדר?
אכלתי בבוקר: סלט ירקות - עגבנייה ומלפפון, קופסת טונה במים , ביצה קשה, קופסה שלמה קוטג' 250 גרם 5% שומן, קופסא שלמה סימפוניה 200 גרם 5% שומן, 250 גרם ריקוטה 5% שומן, 100 גרם טחינה גולמית, 100 גרם ממרח שקדים, דבש, חטיף ערגליות, 200 מ"ל אייס קפה , 2 בננות גדולות, 2 תמרים. לפי החישוב יצא הכל בערך 100 גרם חלבון. האם אני אשמין מכך? מה לא אכלתי בסדר בארוחת הבוקר היום?
התקף אכילה מאשר ארוחה. האם יש לך התקפי אכילה? האם יש סיבה לארוחה כזו בבוקר? השאלה היא אחרת. מה גורם לך לאכול כזו ארוחה בוקר? אם דברנו בעבר, זה יותר מתון ממה שעשית פעם, ואולי זה סוג של התקדמות. אם זו פעם ראשונה שאת פונה לפורום, כדאי לפנות לייעוץ כדי להסדיר את האכילה שלך, ואם מדובר בהתקף כמו שזה נשמע, אז כדאי לפנות לטיפול תזונתי בדחיפות. אם יש סיבה לארוחה כזו, אנא צייני אותה שאוכל לענות לשאלה שלך בצורה עניינית.
אני רעבה בבוקר
בוקר גדולה , בגלל רעב גדול ולא התקף אכילה. אז 3 קופסאות גבינה, קופסת טונה, חמישית קופסת טחינה, ועוד ממרח שקדים, חטיף ערגליות, 2 בננות ו2 תמרים. האם את ספורטאית? ולגבי כמות החלבון, הכל תלוי במה את אוכלת בהמשך היום, מה המשקל שלך, כמה ספורט את עושה ועוד. אשמח אם תוכלי לענות לי אם מדובר באמת בארוחה גדולה או בסיפור אחר.
הי, איך אפשר להסביר לבן אדם שאף פעם לא שם לב או הרגיש מה זה שובע כשהוא באמת קורה,אלא חושב ששובע זה כשהבטן ממש ממש מלאה,מה זה שובע שמגיע הרבה לפני הפיצוץ או קרוב לפיצוץ בבטן? תודה מראש:)
עובדים עם אוכל. מאד קשה להסביר את זה רעיונית, למי שלא מרגיש את השובע. דרך עבודה תזונתית, וגישה לאוכל לומדים לחוות את השובע. גם אז, כשכבר מרגישים שובע, לא עוצרים מייד. אבל הדרך היא, דרך האוכל.
יש שלושה מצבים בהם אני מוצא את עצמי אוכל: 1- מתוך רגש מסויים ולא מרגיש בכלל שום שובע ושום כלום 2-עדיין אוכל רגשי ומרגיש שובע אפילו על ההתחלה של האכילה (אבל ממשיך לאכול) 3-מרגיש שיש בעיה לא נעימה שאני חווה ,אבל יודע שאני לא רוצה לאכול. ברגע שאני נמצא ב2,זה שאני מרגיש את השובע ולכן אני יודע שאני לא צריך את האוכל,ממש לא גורם לי לרצות להפסיק ולאוכל. זה קורה לי רק כשאני אומר לעצמי בקול רם או מבפנים, שאני עכשיו אוכל.....לא משנה למה ואיך,פשוט אוכל. קראתי על זה המון ומדברים הרבה על האונה הקדמית של המוח שאחראית על ההבנה שלנו בדברים,וחשבתי אולי זה קשור. אז יכול להיות שהאכילה עצמה היא על אוטומט למרות שב2 אני מרגיש שובע ממש בתחילת הארוחה? אני מנסה למצוא ניסוח מדוייק למה קורה בין 2 ל3,שב3 אני ממש מרגיש את האכילה כמעייפת ובכוח ,למרות שעדיין הבעיה או הרגש שגרמו לאכילה מלכתחילה עדיין קיימים,וב2 למרות שאני מרגיש לחלוטין שאני שבע,עדיין אין רצון להפסיק. תודה!!!!!!!!
אולי כדאי להתחיל לעבוד דרך התחושות? ב2 אתה שבע וממשיך לאכול. מה דוחף אותך להמשיך? אולי אותה הסיבה שאתה אוכל בה ב3. כדי לטפל באכילה רגשית, צריך לעבוד גם על התזונה וגם על הרגש במקביל. ולצורך זה קיים גם טיפול תזונתי וגם טיפול פסיכולוגי. כמו שאתה רואה, הניסוח של הבעייה לא תמיד עוזר לפתור אותה. אז אולי תנסה טיפול?
זאת בדיוק הבעיה שלי, שאני יודע בדיוק מה גורם לי לא לאכול ואני גם יודע איך להיפטר מזה אפילו!!! מה הבעיה ?שבגלל שהאוכל מהווה פורקן ונותן לי ורגע שאני יכול לא לחשוב על כלום ולהינות מהאכילה,אני פשוט לא מוצא תשובה ,למה לי לעצור את עצמי כל פעם שאני חש שההתקף מתקרב. השמנה לא מדבר אלי כי אני תמיד יכול לעשות הסכם של פעם בשבוע התקף ואז אני לא אשמין,ואפילו עכשיו אני יכול להכניס את עצמי למקום שבו אני לא רוצה לאכול ,כאב בטן גם לא מדבר אלי כי אני יודע שמדי פעם זה נורמלי לאכול מעבר לשובע,זה שזו אכילה רגשית גם לא מדבר אלי כי אני יודע שמדי פעם זה גם טבעי,זה שהפורקן הוא רגעי והאוכל לא יכול בהווייתו לתקן שום דבר, זה אני גם יודע. אז מה אנשים שכבר עוברים את התהליך מרגישים או מבינים שגורם להם לא לרצות להיכנס לזון הזה של האכילה שמספק הנאה ממש גדולה,אף פעם? יש משהוא שאני לא מצליח להבין ולכן אני מחפש תשובה בנרות ולכן אני גם לא צריך טיפול לא תזונתי ולא פסיכולוגי. רק הבנה של משהוא שאני לא מצליח לקלוט לגבי למה לא לאפשר לעצמי את הכניסה הזאת של האכילה אף פעם! תודה מראש
כך שאם אתה לא רוצה לוותר על התקפי אכילה, אתה לא תוותר. ואם כמו שאתה אומר אתה יכול לשלוט בזה, ולהחליט מתי וכמה פעמים בשבוע את מאפשר לעצמך התקף אכילה, ומבחינתך אין לך בעייה עם זה, אף אחד לא יוכל לשכנע אותך או לומר לך אחרת.
שלום רב, כשאני אוכלת עד ממש פיצוץ הבטן,זה נכון שבהתחלה אני ממש יכולה לא לשים לב לזה עד שממש כבר פיזית אין יותר מקום בקיבה ואז כבר אני לא יכולה להתעלם יותר מהשובע ממש!!!!??? כלומר כמה שאני יכולה להתעלם מהשובע תלוי בכמה אוכל באמת יש בקיבה? ואם אפשר גם לתת לי תשובה על איך זה בכלל שאני יכולה להתעלם מהשובע בפעמים מסוימות באכילה? זה לא קשור אני מניחה לכמה אני מרוכזת באוכל,כי אני יכולה להיות רעבה באמת ולאכול ולהיות מרוכזת באוכל אבל אני לא אתעלם ממתי אני שבעה... תודה
כמות האוכל שאת רגילה "לקבל" בארוחה לא תמיד מתאימה לדרגת הרעב שלך. לפעמים זה מספיק, לפעמים יותר מדי ולפעמים פחות מדי. תחושת השובע מגיעה בזמן הארוחה, ואת מתעלמת ממנה, ולכן את מגיעה למקום שאת ממש פיזית כבר לא יכולה לאכול יותר. התעלמות מהשובע היא סוג של התנתקות. כשאת אוכלת ואת למשל צופה בטלויזיה, את מרוכזת במסך ולא בתחושות של הבטן. אני יודעת שהתשובה שלי קצת פשטנית, ואולי היא הנכונה. אם אכיר אותך יותר, כמו שאני מכירה אנשים בטיפול תזונתי , אפשר יהיה להכנס יותר לעומק העניין.
הי נדיה, שאלתי אותך למטה על המעבר הזה שעכשיו עשיתי מהאוכל לבובה כשאני בסערת רגשות.רציתי לשאול האם באמת אז הבובה או האוכל (לא משנה איזה),זה באמת מוציא החוצה את הרגש? נכון שלאכול זה לא משהוא שצריך לעשות אבל יש לי תחושה שבזמן האכילה שעשיתי,או הבובה,אני כאילו מוציא את נרגש החוצה וזה עוזר. זה נכון? תודה
אני מחדדת את השאלה:זה אולי לא להוציא את הרגש אבל כן את האנרגיה שמצטברת בפנים ממנו על האוכל או על הבובה,זה באמת מה שאני עושה?
על הבובה., אבל את לא פותרת את הרגש. הפתרון הוא זמני. אני ממליצה לך בחום לפנות לטיפול פסיכולוגי כדי להבין מה זה הרגש הזה שעולה כל פעם, גם אם הוא כל פעם רגש אחר, וללמוד להכיל, להפיג . את האנרגיה שמצטברת את מוציאה על הבובה.
הי. יש לי בעיית בבולמוסים קשה שחסרה לי לאחרונה. רציתי לדעת אם אפשר, האם האשם על העובדה שאני אוכלת הוא הסיבה והגורם לכך שהאכיחה בתוך הבולמוס עצמו הוא מהירה ככ ואני ממש בולע את האוכל וכמעט לא לועס? האם האשם הוא גם הסיבה לזה שאני בכלל אוכל בכמויות כאלו? תודה
עם הזמן. נניח שבהתחלה הם הגיעו בגלל דיאטה, והיום בגלל הפחד לאבד את המשקל שהגעת אליו. זו כנראה לא הסיבה היחידה לבולמוסים, אבל בהחלט סיבה שיכולה לגרום לך לחזור אליהם. אם ירדת במשקל, בלי לטפל בבולמוסים, בגורמים שלהם ועוד, אז ברור שהם יחזרו. כדי ל"היפטר" מבולמוסים, צריך קודם ללמוד לאכול, להבין דרך אכילה שאוכל לא משמין, לשקם אכילה מדיאטות דרך אכילה לפי רעב ושובע ועוד. אחרי שתייצבי את המשקל שלך, (לא משנה גם אם הוא גבוה), ותלמדי שאוכל לא באמת משמין, אז אפשר יהיה להתחיל לחשוב על ירידה במשקל , אם יש בה צורך.
שלום רב,אשמח אם אוכל לקבל כאן תושבה אחרי כמה ניסויים עצמיים על עצמי בנודע לאוכל, גילית שאם אני מת לאכול כי יש לי קושי במסויים בחיים ,ואני מסכם עם עצמי שאני הולך לאכול מתוך מקום שאני באמת מאפשר לעצמי בלי אשם,פתאום אני מגלה שאין יותר הנאה באוכל ולא רוצה יותר לאוכל. גילית גם, שאם אני אוכל מתוך אשם ופחד של השמנה,ורק מודה בזמן האכילה בזה שאני אוכל מתוך אשם ופחד להשמנה,גם אז ההנאה מהאוכל יורדת. אני יכול להבין למה זה? אולי זה קשור לחלקים מסויים במוח?? תודה רבה
ולא מתוך רעב, ואתה מודע לזה בזמן שאתה אוכל, אתה מגלה שהאוכל לא משרת אותך. זה לא מה שהיית צריך.ולכן אתה גם לא נהנה. הגישה שלך לאוכל אוטומטית, ולא קשורה לצרכים שלך באותו הרגע. אז המחשבה, כאשר אתה מודה בפני עצמך מה הסיבה שאתה אוכל, נותנת לך את ההפסקה שאתה צריך, בשביל להבין שאתה לא צריך את האוכל.
שלא חובה שאני ארגיש אשם על עצם האכילה עצמה,עדי שהאכילה הרגשית תתבצע כמו שהיא בבולמוס. על עצמי אני יכול להעיד שכשאני אוכל רגשית אני לפעמים לא יודע אם זה אשם על האכילה או לא,אבל צורת האכילה היא מהירה ממש ,ממש בולע את האוכל. זה יכול להגיע רק מתוך אשם גם אם אני לא מבין את זה באותו הרגע? תודה
ולכל אחד יש לכך סיבות שונות. אפשר לעבוד על הגורמים לבולמוס, וללמוד לעצור אותם. לפעמים הבנה מספיקה, ובדרך כלל צריך לשלב טיפול התנהגותי תזונתי. כשאנחנו עובדות עם אנשים, אנחנו מלמדות תזונתית להוריד את הכמות, ותדירות הבולמוס, עד שאין בו צורך בכלל. במידתהצורך, אנחנו משלבות עבודה במקביל עם טיפול פסיכולוגי.
שלום למה זה מרגיש לי כשאני אוכלת ואני מרגישה את השובע,ולא מפסיקה לעצור מאישוזהיא סיבה,כשאני מסיימת לאכול וממש הולכת לעשות דברים אחרים ,כאילו אז אני ממש מרגישה את השובע ממש חזק?זה לא שאני מתעלמת מהתחושה לש השובע,כשאני אוכלת אני יודעת שהיא שם,אבל אני מרגישה אותה חזקה יותר כשאני ממש גומרת לאכול..
האכילה, ייתכן שאת אוכלת מעבר. ולכן את מרגישה את השובע ביתר שאת אחרי שאת אוכלת.
תודה לך !!!!!! אני יכולה לשאול אותך למה זה מרגיש לי טוב שאני אוכלת אכילה רגישת? למה לי זה מרגיש טוב ממש בזמן האכילה וכשאני אוכלת מרוגע זה לא מרגיש טוב לאכול ככ הרבה? מה ההבדל חוץ מהרגש מן הסתם.. תודה שוב
את הרגש עם האוכל. והרגש כאילו נעלם. זה בכאילו, כי הוא לא באמת נעלם. ולכן את מרגישה יותר טוב כשאת אוכלת. אבל הרגש יבוא חזרה, אז כדאי ללמוד להיות איתו או לווסת אותו בלי אוכל.
הי, מקווה שזה המקום לשאול על אכילה רגשית:הדרך היחידה לצאת ממנה זה לגרום לעצמי לא לרצות לאכול גם כשקשה לי,אני מניחה,אז אם הדרך היחידה לעשות את זה, זה ממש לנסות גם בתוך הלופ של האכילה הרגשית, ממש להינות מהאוכל עצמו ואז אני לא ארצה אותו יותר ? או לנסות להגיע למצב תודעתי שבו אני אוכלת כמו שאני אוכלת בכיף שלי בלי רגש? תודה רבה
ומקבלים את זה שלפעמים יש אכילה רגשית. השאלה על מה אנחנו מדברות. התקפי אכילה שמפריעים ובאים עם רגשות של חוסר שליטה ועוד? או שלפעמים מתוך מצב כזה או אחר את לוקחת עוגיה? שתי צורות האכילה האלה מאד שונות. אם מדובר בתחושת חוסר שליטה ועוד, אז הדרך היא טיפול תזונתי ,שיחזיר לך את השליטה באוכל ( גם אם מדובר רק בהרגשה ולא בכמויות). תוכלי לחדד לאיזה סוג את מתכוונת?
שלום מדוע אומרים שאכילה רגשית לא נהנית באמת מהאוכל עצמו? למה אז אני כן מרגיש הנאה כשאני אוכל ? זה חייב להיות מהאוכל לא? זה סוג אחר של הנאה? לא מבין.... תודה
רוב האנשים חווים יחד עם האכילה תחושות שליליות כמו אשמה ועוד. מצד שני, תלוי למה מתכוונים באכילה רגשית. משתמשים במושג הזה מאד בקלות. המקום שאכילה רגשית הופכת להיות בעייתית היא כאשר הכמויות מאד גדולות, כשמרגישים שאין שליטה על מה וכמה אוכלים ועוד. ואז אין באמת הנאה מאוכל, אבל יש הנאה מההתנתקות הרגעית שהאוכל נותן בזמן האכילה. אכילה כזו היא סיפור אחר. לכל אחד יש אכילה רגשית, למשל כשרואים אוכל של אמא שלא אכלנו הרבה זמן, יכול להיות שנאכל אותו לכיף, גם אם לא רעבים. או אם בא לנו גלידה, כי זה מרגיע אותנו ממשהו. זו לא בעייה או אכילה רגשית שדורשת טיפול. מה שתיארתי בתחילת התשובה כן דורש טיפול. אני מקווה שזה מסביר את ההבדל.
הי אני חייב להבין משהוא אולי זה קצת פסיכולוגי אבל אנסה. חלק מהתמודדות שלי בחיים במצבים קשים תמיד פניתי לאוכל,לאחרונה קראתי מאמר באינטרנט שאומר במקום אוכל למצוא איזושהי דרך אחרת להוציא את הרגש החוצה שלא מזיקה כמו אוכל על דרך קבע. אז מצאתי בובת גומי כזאת שאני יכול להוציא עליה את העצבים או הרגשות שלי. למה ואיך ואם זה בכלל אמור לעזור ? אני לא רוצה כל החיים להיות קשור לא לבובה ולא לחזור לאכול,אז מה אני לומד בזה שאני מוציא את הרגשות החוצה? תודה
הרעיון הבסיסי, הוא למצוא בשלב ראשון דרך אחרת להתמודד עם הרגש, ולאט לאט הדחף לאכול יירד. הבובה שמצאת היא סוג של מעבר. (לא כמו אצל ילדים). בזמן הזה, שהבובה משמשת לך מעבר מאוכל, כדאי להיות בטיפול שילמד אותך להכיל, או לווסת את הרגש בלי צורך באוכל או בחפץ. כדי ללמוד את זה כדאי שתפנה לטיפול פסיכולוגי. ברוב המקרים טיפול פסיכולוגי בשילוב עם טיפול תזונתי, עובד הכי נכון וטוב.וכך גם תקבל ליווי לאיך לשנות את האכילה, ולא לפנות לאוכל במצבים רגשיים כאלה או אחרים.
שלום רב, מוזר מאוד דווקא כשאני מרגישה אשם על לאכול אני אוכלת יותר מאשר כשאני מרשה לעצמי לאכול בלי אשם.למה זה? תודה
מרגישים אשמה. כלומר , המחשבות: שאסור, שמחר כבר לא יהיה, שזה לא בסדר,שזה משמין, גורמת לך להרגיש שזו הפעם האחרונה שאת אוכלת ככה. או שצריך לסיים את החבילה של האוכל כי מחר כבר לא תוכלי לאכול את זה. וכל מיני מחשבות, שבמקום להינות מהאוכל , גורמות לך לאכול יותר ממה שאת רוצה.
הי, לאחר שנים של דיאטות אני מנסה להסתגל למצב החדש של הנון דיאט,רציתי לדעת האם זה נורמלי גם לאנשים בלי בעיות של אוכל,שמתחשק להם לאכול איזשהוא משהוא ,אבל כשמתחילים לאכול פתאום מגלים ששבעים ועוצרים לאכול? לא אמורים להרגיש לפני שאוכלים אם זה נוח מבחינת פיזית לאוכל או לא? תודה מראש:)
אם באמת רוצים לאכול או לא. כי דיאטות קבעי לך מה לאכול , מתי לאכול, כמה לאכול וכו. ולכן, זה נורמלי להרגיש אם רוצים לאכול או לא רק אחרי שמתחילים לאכול. עם הזמן ,יהיה לך יותר קל לזהות לפני האכילה, אם לאכול או לא.
הי,גיליתי על עצמי שיש שני סוגים של אכילה כשיש לי בעיה שאני לא מעוניינת לפתור-אכילה שאני ממש מרגישה ונהנית מהאוכל ואז גם יכולה לדעת מה מצב השובע שלי, ואכילה שלא משנה לי מה אני אוכלת אני רק מרגישה את הטעם ולא ממש נהנית מהאוכל עצמו וגם מרגישה לחלוטין כאילו אני ממש רעבה למרות שאני לא באמת. שני הסוגים האילו באים מתוך מקום שלא נעים ואני רוצה ממש לא להרגיש את הלא נעים הזה, אבל כשאני מנסה להנות ממש מהאוכל אז ישר אני מרגישה את רמת השובע. למה זה קורה?
משתנה מארוחה לארוחה, מיום ליום. כך שאני לא ממש יודעת לענות לך על זה. את מחפשת תשובה לשני מקרים שאת לא אוכלת בהם מרעב. ולכן, כשאת מקשיבה לשובע, הוא מגיע מהר. וכשאת לא מקשיבה לא, את לא מקשיבה לו אז זה לא ממש משנה מתי או לא הוא מגיע.
:אם הגוף לא מסוגל לאגור אוכל או שתייה להלאה,אז למה הוא אוגר שומן ?
ורק שם אנחנו יכולים לאגור אנרגיה, בצורת שומן, לעיתות מצוקה. אדם עם אחוזי שומן יותר גבוהים, ישרוד יותר זמן מאדם עם אחוזי שומן נמוכים , על אי בודד בלי אוכל אבל עם שתייה. לצום של יום כיפור אין שום קשר לזה. מדובר פה באמונה ועשייה שקשורה לדת . לא לפיזיולוגיה.
על האכילה של ההתקפים שלי ויכולה להגיד שלא ממש נהניתי מהאכילה או מהאוכל עצמו? אני מניחה שזה בגלל המהירות של האכילה שאי אפשר להתרכז ממש בטעם של האוכל? למרות שזה מוזר כי אני יכולה להגיד שגם בהתקף עצמו אני מרגישה את המתוק של השוקולד נגיד,אז מה גורם עדיין בדיעבד להסתכל ולהגיד לעצמי שלא באמת נהניתי מהשוקולד עצמו בהתקף? חוץ מהשם שבא איתו? תודה
ובחלקים של ההתקף את מרגישה את הטעמים של האוכל, שוקולד או אחר, מתוק ומרוכז. זו אחת הסיבות לקושי להפסיק התקפים. כי מה יכול להחליף את ההרגשה הזו של ההנאה ושל הכמות? אבל בודאי שאפשר להפסיק התקפי אכילה. זה תהליך שדורש שיקום אכילה, שינוי גישה לאוכל ושמירה על כל הדברים הטובים שאת עושה עם האוכל. למצוא את הדרך שלך לאכול, בלי לפרוק את כל הרגשות באוכל עצמו. תחושת הסבל, אשמה, הלקאה עצמית וכו' אחרי ההתקפים, הם אלה שהופכים את ההתקפים לבלתי נסבלים. התחושה הפיזית המתלווה לכמויות שאת אוכלת לא עוזרות להרגשה. כך שההנאה שאת מתארת, כמה זמן היא באמת נמשכת? והאם ההנאה שאת מתארת שווה את הסבל שאת חווה אחרי?
מול העיניים וחושבת רק על אוכל בקלות ממש לא יכולה לדעת ולחוש באמת את השובע (וזה עד שהבטן שלי ממש מפוצצת באוכל), וכשאני לרוב רגועה אני יכולה לקחת ביס ממשהוא ולא לרצות יותר כי אני שבעה? יש סיבה פיזית אולי שגורמת לנתק הזה? ממש תודה!!
שם כשאוכלים. כך, שכנראה אם את לא רגועה את לא "מרגישה" את השובע כי הראש שלך נמצא באותו רגע בחשיבה על דברים אחרים. אין שום סיבה לא להרגיש את השובע גם אם לא רגועים. הטיפול התזונתי, יכול ללמד אותך להרגיש את השובע ולהקשיב לו, גם אם הראש שלך עסוק בדברים אחרים. ואז תהיה לך בחירה אם להמשיך לאכול או לא. אם תחליטי להמשיך לאכול, זה לא יבוא בגלל נתק אבל מתוך בחירה.
שלום, אני עוד מעט בן 20. לפני 4-5 חודשים התחלתי הרזיה ללא דיאטה דרך זה שאני בקושי אוכל במהלך היום, 2-3 ארוחות ולפעמים אפילו פחות. שמתי לעצמי מטרה בתחילת ההרזיה להוריד ל-65 קילו, אבל בגלל שהגעתי למשקל הזה הייתה לי עדיין בטן גדולה החלטתי לרדת עוד קצת ל62-63, ועדיין יש לי בטן(אני שוקל כיום 62.7) מבחינת ירידה במשקל לא הייתה בעיה עד היום, ירדתי 10 קילו ב4 חודשים מ73 ק"ג ל63 ק"ג כיום, אבל הבעיה הגדולה היא שהבטן שלי אמנם ירדה ואולי אפילו בצורה דרסטית, אבל עדיין מה שלא הגיוני הוא שהמשקל שלי כבר מזמן תקין ולמרות זאת יש לי בטן "הריונית", כלומר יש לי שומן רק בבטן התחתונה כל שאר הגוף רזה לחלוטין. איך מורידים את הבטן בלי להוריד במשקל? כי אני כבר נמצא במשקל של 63 קילו, בגובה 1.67 בערך ואם אני יוריד עוד אני יתקרב לתת משקל, חוץ מזה לדעתי במשקל כזה לא אמורה להיות לי בטן בכלל, אז למה יש לי בטן עדיין? בנוסף אני עושה הליכון כל יום 40 דקות. תודה רבה.
ללא דיאטה. בכל מקרה, הירידה המהירה במשקל, ( וזה יכול לקרות גם בירידה איטית) השאירה אותך לא בהכרח עם שומן מיותר, אבל כנראה עם קפלי עור. אני מציעה לך לעשות שני דברים במקביל: 1) לפנות לייעוץ מקצועי לגבי הרזייה ללא דיאטה. גם אם אתה כבר במשקל תקין , זה לא בהכרח אומר שאתה אוכל נכון. ואחרי שתפנה לייעוץ מקצועי תזונתי, ותאזן את האכילה, 2) תתחיל ספורט. למה לא להתחיל מייד בספורט? כי אני מודאגת שאתה לא אוכל מספיק, ולכן לא תקבל מהספורט את מה שאתה רוצה, שזה חיטוב של הגוף.
היום אכלתי בקונדיטוריה 50 בורקסים!!! אני מרגישה כל כך רע אני התנפחתי מהבורקסים 50 בורקסים כפול 400 קלוריות בכל בורקס שווה 20,000 קלוריות האם נגרם לי נזק בלתי הפיך מהבורקסים שאכלתי היום? אני כל יום אוכלת יתר מ- 30 בורקסים בכל בוקר: עם שוקולד, גביניות, עם גבינות, עם תפוח אדמה, עם חמאה, עם קינמון, אצבעות וניל. איך אפשר להפסיק לאכול בכל בוקר בורקסים? אני במצוקה! אם יש בשולחן בעבודה בורקסים - אני אוכלת בצורה בלתי נשלטת איזה 30 יחידות. באיזה דרך אפשר להיגמל מאכילת בורקסים? איך אפשר לשלוט בדחף הבלתי נשלט לבורקסים? כל יום אני אוכלת 20 עוגיות שוקולד צ'יפס כל עוגייה מכילה 133 קלוריות = זה יצא שאכלתי 2,660 קלוריות. האם אני אשמין כתוצאה מהעוגיות שאכלתי היום בבוקר? האם נגרם לי נזק בלתי הפיך מהעוגיות שאכלתי? האם עכשיו נכנס לי שומנים לגוף? ואתמול אכלתי בקונדיטוריה 50 בורקסים!!! אני התנפחתי מהבורקסים 50 בורקסים כפול 400 קלוריות בכל בורקס היום אכלתי בקונדיטוריה 50 בורקסים!!! עכשיו בא לי להקיא אני מרגישה כל כך רע אני התנפחתי מהבורקסים 50 בורקסים כפול 400 קלוריות בכל בורקס שווה 20,000 קלוריות האם נגרם לי נזק בלתי הפיך מהבורקסים שאכלתי היום? בכל פעם שאני אוכלת אני נראית בחודש תשיעי בכל פעם שאני אוכלת הבטן שלי מתנפחת לממדים של אישה בחודש תשיעי . כולם שואלים אותי מתי אני צפויה ללדת. זה ממש קשה. אני מרגישה שהבטן שלי הולכת להתפוצץ. איך אפשר לטפל בזה?
Binge Eating Disorder
מצבך לא מאפשר לי לענות לך או לכוון אותך דרך הפורום. הגיע הזמן שתפני לאנשי מקצוע בדחיפות.
לברוח כהנאה או לא? :למה כשאני לא מפסיק לטחון בלי שום הכרה אני מסתכל בדיעבד ויכול להעיד שלא נהניתי מאכילה אבל כשאני חושב על זה האכילה עצמה כן מהנה? אז זה כיף או לא כיף אני לא מבין? או גם וגם?
ונמצא בסוג של בועה שאתה מתעורר ממנה כשאתה מפסיק לאכול. ואז אתה חושב על מה שקרה. ואתה סובל מהתחושה שיש לך. איזה הנאה יכולה להיות בהתהליך שגורם לך כאב וסבל? הסיפור כאן הוא לא האוכל, אלא מה שמביא אותך למקום בו אתה זקוק לאוכל כדי ל"התנתק". כדי "להפסיק לטחון בלי הכרה" כדאי לך לפנות אלינו לטיפול כדי לראות איך להפסיק את זה מלכתחילה. שתהיה לך שנה טובה.
של האוכל עצמו להרגיש פתאום את הבטן כמו שאני אוכלת כשאני רגועה? או שפשוט מראש לוותר על לאכול בטירוף הזה ולא לגעת בכלל באוכל? תודה רבה
מהתחושה. לוותר מראש, זאת אפשרות, אבל היא לא תפתור לך את ההתמודדות. אנחנו צריכים אוכל, כל יום, כמה פעמים ביום. לחשוב שאפשר פשוט לא לגעת בו, או לא לגעת בכלל באוכל שגורם מלכתחילה לבולמוס, הוא סוג של אשלייה. זה אפשרי ככלי עבודה, בתחילת הטיפול כדי להתחיל להרגיש סוג של שליטה. אבל זה לא מחזיק מעמד. אני מציעה לך לפנות לטיפול תזונתי. יש לקושי שלך פתרון. וטיפול תזונתי יכול להיות דרך נפלאה להתחיל את השנה החדשה. שנה טובה
יש לי מהעבר שלי איזושהי אחיזה ברגש לאייס קפה. אני פשוט מאוד אוהבת את הטעם,אבל משנים של איסורים, עכשיו כל פעם שאני רואה אייס קפה הרצון בכל מחיר לקנות ולשתות אותו עולה. ואם אני לא קונה ושותה זה מרגיש לי החמצה,למרות שאני יודעת שהוא מותר ולא משמין כמו שפעם חשבתי. מה אני צריכה לשנות בחשיבה כדי שכל פעם שאני רואה אייס קפה אני לא אכנס למקום של אני חייבת אותו? תודה
ונכון, ששנים של איסורים גורמים לך לרצות את זה יותר. ועכשיו שאת מבינה, שאין אוכל משמין, פשוט תלכי עם החשקים שלך. בסופו של דבר, גם אייס קפה ,כמו כל אוכל אחר, "יאבד" מהייחוד שלו, כשתאפשרי לעצמך לשתות אותו כמה שאת רוצה. ואת תראי שעם הזמן, את תשתי אותו בכיף, באמת מתי שמתחשק לך ,ולא רק כי יש לך את האפשרות. לא קרה לך כבר שהתחלת לשתות את האייס קפה ובאיזה שהוא שלב בשתייה "נמאס" לך קצת, והמשכת בכל זאת? או ששאלת את עצמך בשביל מה אני שותה את זה עכשיו, לא ממש בא לי?
אני מאוד אוהב אוכל ,ובכמה חודשים אחרונים של תרגול עצמי עם שובע ורעב,באמת אני מרגיש את המקום של השובע ובאמת מרגיש שאוכל מעברו הוא קצת מיותר ולא ככ כיפי יותר באכילה. אם זה היה ככה זה היה מושלם עבורי,אבל,קלטתי חברים רזים שלי שלפעמים מסיימים ארוחה ואומרים שהם מפוצצים ואכלו הרבה. וזה בכלל לא מסתדר לי עם התרגול שעשיתי עד עכשיו לגבי השובע ומתי לעצור בשובע. אני מחפש (אם יש) תשובה חותכת או דוגמאות או משהוא בסגנון שיעזור לי להבין אז מתי זה בסדר ומתי לא בסדר לאכול עוד . כי אני יכול להפוך את זה לקיצון האחר ולרצות ולאכול כל פעם מעבר לשובע כי תמיד האוכל נשאר טעים מבחינתי. מה שגרם לי לעצור עד עכשיו זה השובע והידיעה שאני יכול לאכול הכל מהכל גם מחר. אז למה ,או איך אפשר לגרום לי להיות בסדר עם העובדה שיש מלא דברים טעימים מולי כל הזמן וברוב הפעמים לבחור באופן טבעי שלא לאכול למרות שהאוכל נשאר לי טעים. וכמו שכתבתי ,אם זו הייתה אקסיומה אז לא הייתה לי בעיה אבל אני מבין שזו לא. אז מתי יודעים או בוחרים ששובע פיזי בבטן או הנאה ירודה יותר מהאוכל כשכבר לא רעבים ,הם לא אילו שיגרמו לי להפסיק לאכול במצב נתון כלשהוא,וזה יכול להיות מסעדה ,סרט או יציאה עם חברים. זה אולי תלוי בזמינות האוכל הספציפי המסויים שיש מולי,או שכמה בא לי המתוק או המלוח הספציפי שיש מולי,או אולי כמה זמן לא אכלתי משהוא מסויים? תודה רבה רבה!!!!!! מצטער על אור השאלה מראש:)
אתה מרגיש את הרעב והשובע שלך. אתה כבר למדת מתי לאכול ומתי להפסיק. אז בבקשה אל תשווה עם אחרים. אתה לא יודע אף פעם איך אנשים אחרים מגיעים לארוחה, מה אכלו קודם, כמה הם רעבים , האם הם עוצרים בשובע? ולכן אין פה בכלל מקום להשוואה. כשהאוכל זמין, נגיש, חברתי, יותר קשה לך לעצור. כי אתה לא מקשיב לצרכים שלך, אלא "נסחף" עם צרכים של אנשים אחרים. האוכל תמיד נשאר טעים. תהיה נאמן למה שאתה מרגיש. זאת האקסיומה. אם לאורך זמן, אתה לא מצליח לעשות את זה, כדאי אולי שנפגש לכמה ייעוצים כדי לעזור לך למצוא את האקסיומה שלך. אנחנו לא רובוטים ולכל אחד יש צרכים אחרים.למשקל אין כאן תפקיד. גם "רזים " אוכלים מעבר לשובע. הם כנראה עושים את זה פחות פעמים , ולכן זה לא משפיע על המשקל שלהם.
אם יש דוגמאות למתי זה נורמלי או אולי בכלל זה באמת משהוא פיזי שפתאום עוד חתיכה מהעודה נגיד באה בטוב ,ולא יפריע לי ככ שאני אוכל מעבר לשובע ופעמים אחרות לא. אני משער שזה לא קשור לכמה האוכל טעים או מיוחד . אז יש איזשהוא הסבר ,שוב,אולי פיזיולוגי למתי כן אוכלים מעבר לשובע? זה תלוי במה? תודה רבה
שלום, יש לי בעיה שתמיד סתם ככה להפיג שעמום מתחשק לי משהוא מתוק. זה לא נורמלי? ממש רמת החשק גבוהה....ואני כל הזמן מנסה להרגיע עצמי בזה שאני אומרת שהכל בסדר וכשאני אהיה רעבה אני אוכל. אבל ,זה לא ככ עוזר,כי מתחשק לי סתם ככה ללהפיג שעמום. אני צריכה לחשוב יותר אולי על זה שזה לא יעשה נעים בבטן? תודה
כשמשעמם ומחפשים משהו לעשות, אין כמו אוכל להפיג את השעמום... את לא לבד. הרבה מאד אנשים אוכלים משיעמום. אני יודעת שהתשובה די ברורה, עדיף לעשות משהו אחר. השאלה, מה רמת הדחף לאכול. אם סתם כך מהרגל, אז יהיה יותר קל לחשוב על משהו אחר לעשות. אבל אם מדובר גם בדחף שמתלבש בנוסף על השעמום גם על רגש אחר, אולי יהיה קצת יותר מורכב. אני חושבת שהשאלה שכדאי לשאול היא , מה בא לי לעשות חוץ מאשר לאכול. כי הרי ברור שלא מדובר ברעב. ולפעמים, פשוט אין משהו מיוחד לעשות ,או שאין מספיק זמן להתחיל לעשות משהו, אז צריך ללמוד להשאר עם השעמום בלי להעביר אותו עם אוכל.
הדברים שפעם לא הרשיתי לעצמי,אני מרגיש שאף פעם לא מספיק לי,כאילו אני לא מחפה על כל הפעמים שלא אכלתי פעם עכשיו. למה זה?
לעצור. בהמשך, תלמד שכמו כל אוכל, גם הדברים שאתה אוכל כפיצוי הם אוכל כמו אוכל אחר. מה שאתה מתאר הוא מוכר ונורמלי כשיוצאים ממעגל הדיאטות ומשקמים את האכילה. אם אתה רואה שזה לא "עובר" לך, כדאי לך לפנות לטיפול תזונתי.כי כשמרגישים שאין שליטה על האכילה, גם אם מסיבות טובות בשלב זה, ליווי שלנו יוכל לכוון ולעזור לך בהדרגה למצוא את האיזון באכילה של כל המאכלים. אתהמוזמן לתאם איתנו פגישת הכרות ללא תשלום או התחייבות כדי להבין איך ליווי וטיפול תזונתי יכול לעזור לך.
שלום רב אני נוטלת כדור קומדין לדילול הדם. האם מותר לי או אסור לי לאכול מנגו?
ויטמין K הוא לא אשלגן (potassium) ,שמסומן באותה האות. מה גם שנוכחות ויטמין K במזונות לא תמיד רשומה. כמי שלוקחת קומדין, יש לך הגבלה על כמות ויטמין K שאת יכולה לצרוך ביום, אך לא מניעה של צריכת מזונות שיש בהם ויטמין K. היות ואני לא יודעת אם את נוטלת תוספים, מה הרכב התזונה היומי שלך ועוד, אני ממליצה לך לפנות לדיאטנית של קופת חולים, במכון הלב או המטולוגיה, בקופה שלך, שתשב איתך, ותסביר לך במדויק, איזה מאכלים מכילים את הויטמין K וכמה מהם את יכולה לצרוך ביום. אני ממליצה לך בחום, לא להסתמך בשאלה כזו על תשובות בפורומים.
שלום רב, לא מובן לי למה,אבל כשאני אוכלת המון אני מרגיש שדי כיף לי ואז אני מתעבת את התחושה של הבטן ככ מלאה,למה אני לא מרגישה את אותה התחושה בזמן האכילה עצמה? תודה
שאת מרגישה בבטן. או שאת אוכלת ממש מהר. בכל מקרה, אם תשימי לב, בזמן האכילה למה שאת מרגישה בבטן , תוכלי לעצור קודם, ואז תמנעי את התחושה הלא נעימה של הבטן המלאה.
והשובע אבל בכל זאת אוכלת כי זה עוזר לי להתמודד עם מצב לא נעים,אבל אני שונאאאתתת את ההרגשה אחרי. יש דרך לצאת מזה? תודה שוב
בטיפול התזונתי אנחנו עובדות בדיוק על המקומות האלה. הקושי לעצור גם כשמרגישים שרוצים להמשיך. מה דעתך להגיע לפגישת הכרות ללא תשלום או התחייבות לבדוק את האפשרות?
היי, האם יש הגדרה למה זה הנאה מאכילה? קראתי באינטרנט שכשבעים אמורים לא להינות יותר מהאכילה. מה זה אומר בהגדרה? תודה
אין "סוויצש" שסוגר את ההנאה מאוכל ברגע ששבעים. אבל הדחף לאכול כששבעים יורד, ואיתו גם ההנאה מהאכילה עצמה. האוכל עדיין נשאר טעים.
איך מתגברים על רעב בין הארוחות שגורם לאכול עוגיות וכו' ?
קורה ונורמלי שרעבים בין הארוחות. האם אתה רוצה להתגבר על רעב או על הבחירה שלך לאכול עוגיות? ולמה להתגבר על זה או זה? מה לא בסדר בלאכול עוגיות או להיות רעב בין ארוחות? האם אני לא מבינה את השאלה?
