אכילה מתוך אשם לעומת אכילה עם שחרור

שלום, אני לא מצליחה לאמר במילים מה ההבדל כשאני אוכלת אוכל מתוך אשם :כאילו אני רוצה לאכול אבל חושבת שזה ישמין אותי,ואז בסוף האכילה אני מרגישה כאילו לא נהניתי מהאוכל עצמו למרות שכן היה נעים באכילה,לעומת,כשאני אוכלת ומרשה לעצמי לחלוטין ,כאילו בסוף האכילה אני יכולה לאמר לעצמי שממש נהניתי מהאוכל. וזה לא רק קשור לזה שיש אשם או לא תוך כדי האכילה עצמה,אלא זה מעבר לזה,כאילו האוכל עצמו מהנה אבל גם לא מהנה כשאני אוכלת מתוך אשם. מה זה? תודה

אי אפשר להינות מהאוכל, כי את עסוקה במחשבה במה יקרה (גם אם המחשבות לא מציאותיות) למשקל שלך. אז את עסוקה במחשבה לא נעימה ש"צובעת" את האוכל.