פורום הכנה רגשית לקראת ניתוחים ופרוצדורות רפואיות

ילדים המגיעים לטיפול רפואי או לניתוח עלולים לחוות חוויה קשה ואף טראומטית. בשל כך קיימת חשיבות רבה להכנתם לקראת פרוצדורות רפואיות אותן הם צפויים לעבור. אופן ההכנה וההיערכות יקבעו במידה רבה את גישתם כלפי הצפוי ובמקרים רבים אף עשויה לקצר את משך זמן ההתאוששות.

הורים רבים נמנעים מלספר לילדם את אשר צפוי מתוך רצון טוב לגונן עליהם. אולם ללא הכנה זו, ילדים עלולים לחוות את הטיפול בהם כאקט של תוקפנות נגדם או אפילו כעונש. הכנה רגשית טובה, נועדה לייצר לילד מקום בו הוא יהיה הקליינט הראשי, בו הוא יוכל לשמוע הסבר מותאם על הצפוי לו ולהגיב באופן אקטיבי לכל המתרחש סביבו. ההדרכה צריכה להינתן בהתאם לגילו, מינו ומידת הבנתו, תוך התחשבות ברקע ובנסיבות הספציפיות שלו. דרך הכנה מתאימה הילד מצליח להפחית את תחושת הפסיביות וחוסר האונים שלו, להגדיל את תחושת השליטה ולהרגיש שותף ולא רק קורבן.

מטבע הדברים הורים הם המתווכים האידיאליים והטבעיים של התהליך לילד. הדרכה טובה תספק להורים כלים כיצד להיות נוכחים בצורה מיטבית עם הילד ואיזה סוג של הסבר הוא הכי רלוונטי לילדם הייחודי.

בפורום זה תוכלו לקבל ייעוץ ראשוני על האופן בו ניתן להכין את הילדים באופן מיטבי לפני הטיפולים הרפואיים הצפויים.

.
10 הודעות
7 תשובות מומחה

מנהל פורום הכנה רגשית לקראת ניתוחים ופרוצדורות רפואיות

26/02/2018 | 12:51 | מאת: מיה

שלום, הבן שלי בן ארבע, ואני רוצה לקחת אותו לבדיקה אצל רופא שיניים. אני די בטוחה שאני רואה איזה התחלה של עששת וחוששת שהעניין יסתיים בסתימה. האם יש משהו שאני יכולה לעשות חוץ מאשר להגיד לו שיש רופא שיסתכל לו בפה ויבדוק אותו? כמו כן הבן שלי סובל בבעיות בוויסות חושי ומאוד רגיש לכל נגיעה. בד"כ צורח והמתעצבן כשכל רופא נוגע בו..האם יכול להיות שיעשו לו סתימה כבר באותו יום אם צריך? אני די בלחץ מכל הסיפור למרות שזה "רק בדיקה אצל רופא שיניים"..כמו שכולם אומרים לי. תודה מראש

05/03/2018 | 11:14 | מאת: שחר ברשף

שלום, לקראת מפגש שאינו דחוף/חרום עם אנשי רפואה רצוי להכין ילדים מראש. במקרה של רופא/ה שיניים כדאי קודם לשחק בבית באווירה רגועה משחק של רופא/חולה שמדמה בדיקה/טיפול בשיניים. הילד יכול להיות גם הרופא וגם החולה. משחק זה יכול לאפשר היכרות לא מאיימת עם הסיטואציה, עם מצב השיניים וגם לאפשר לו להגיב לטיפול שכזה. דבר נוסף ששווה להשקיע בו זמן הוא ביקור היכרות במרפאת השיניים זה דבר מקובל שילד יכול להגיע לפגוש את הרופא/ה, להכיר את סביבת הטיפול, לשבת על הכסא ולייצר אינטראקציה קצרה ולא מאיימת עם הרופא/ה בסיטואציה זו יש גם זמן ליידע את רופא/ה השיניים בנוגע לרגישויות של הילד ולשמוע בעצמך כיצד נהוג לטפל בחור בשן: מה נדרש מילדך ומה נדרש ממך. בזמן זה גם הייתי מתרשם אם לרופא/ה יש באמת גישה חיובית ומזמינה כלפי ילדים ושאת יכולה גם לסמוך עליו. בהצלחה, שחר ברשף

שלום, לקראת מפגש שאינו דחוף/חרום עם אנשי רפואה רצוי להכין ילדים מראש. במקרה של רופא/ה שיניים כדאי קודם לשחק בבית באווירה רגועה משחק של רופא/חולה, שמדמה בדיקה/טיפול בשיניים. הילד יכול להיות גם הרופא וגם החולה. משחק זה יכול לאפשר היכרות לא מאיימת עם הסיטואציה, עם מצב השיניים וגם לאפשר לו להגיב לטיפול שכזה. דבר נוסף ששווה להשקיע בו זמן הוא ביקור היכרות במרפאת השיניים. זה דבר מקובל שילד יכול להגיע לפגוש את הרופא/ה, להכיר את סביבת הטיפול, לשבת על הכסא ולייצר אינטראקציה קצרה ולא מאיימת עם הרופא/ה. בסיטואציה זו יש גם זמן ליידע את רופא/ה השיניים בנוגע לרגישויות של הילד ולשמוע בעצמך כיצד נהוג לטפל בחור בשן: מה נדרש מילדך ומה נדרש ממך. בזמן זה גם הייתי מתרשם אם לרופא/ה אכן יש גישה חיובית ומזמינה כלפי ילדים ושאת יכולה לסמוך עליו. בהצלחה, שחר ברשף

03/10/2016 | 07:03 | מאת: אורח

שלום, לבתי בת השש אובחנה התפתחות מוקדמת לגילה המצריכה טיפול של זריקה מאטה פעם בחודש. כיצד מומלץ להסביר לה כך שלא יווצרו בעיות נפשיות או חברתיות? תודה.

שלום, טיפול מתמשך אכן דורש הסבר והכנה, גם לזריקה וגם למעקב הרפואי. האם ביתכם מרגישה ו/או קולטת שהיא מתפתחת מוקדם מהמצופה? האם היא עסוקה בזה? מה הסימנים העיקריים המצביעים על מצבה? האם הרופא גם דיבר ישירות איתה? תשובות לשאלות אלו יעזרו לי לענות לך בצורה מדוייקת יותר. בברכה, שחר ברשף

09/10/2016 | 13:51 | מאת: אורח

הילדה מודעת להתפתחותה והיא אפילו גאה בזה. הרופא לא דיבר איתה ישירות על המצב. אנו ההורים מעדיפים שתהיה גאה מאשר מתביישת, אך לא רוצים שתוציא החוצה ותשתף מהסיבות הידועות. לכן הדילמה היא עניין ההסבר, שהרי למה הזריקות אם זהו דבר "חיובי"?

26/08/2016 | 13:04 | מאת: אמא

שלום, כתבתי בפורום כירורגית ילדים והציעו לי להיעזר בפסיכולוג ילדים לכן אודה לעזרה ראשונית פה... הסיפור הוא כזה.. בתי היחידה בת שנה ושלוש. בגיל חצי שנה עברה ניתוח לתיקון הירשפונג (בעיה במעיים) במהלכו נכנסו דרך שלושה פתחים קטנים בבטן ודרך פי הטבעת. מאז הניתוח אנחנו כל פעם באים לביקורות בבית החולים, בהתחלה היה כל שבוע שבועיים כי עשינו טיפול הרחבות בבית, כשנגמרו ההרחבות התחלנו לבוא כל חודש חודשיים. לילדה בוודאות יש טראומה מהבדיקות הרקטליות שעושים לה כל ביקורת, היא רואה את הרופא במדים מרחוק, והיא בוכה, היא מבינה. אנחנו כמובן נמשיך לבוא כי זה מאוד חשוב... באיזה גיל לדעתך מתחילים להסביר לה? כי מצד אחד היא באמת כבר מבינה ופגועה ומצד שני היא עדיין קטנה כך שאי אפשר באמת להסביר. מה עוד שככל שהיא גודלת היא יותר מתנגדת ובועטת ברופא. איך עושים את זה? איך גורמים לזה שזה לא יפגע בה נפשית? בתודה ובהערכה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום, לאחר ניתוח לתיקון הירשפרונג, עדיין צריך לעזור למעי לחזור לתפקוד תקין, לכן זה חשוב שאתם אכן מקפידים למצות את הטיפול. הדבר החשוב ביותר הוא שאתם כהורים תוכלו לשאת באי הנוחות ובסבל של ביתכם ולהתפנות להיות עבורה עם נוכחות רגועה ויציבה שתוכל להקרין עליה ביטחון. חשוב שתהיו קרובים אליה בזמן הטיפול, שתוכל להרגיש אותכם פיסית ולהישאר בקשר עין. כדאי לתווך את מה שנעשה לה, שתישמע זאת מכם יחד עם מילות הרגעה. במידה והטיפול נעשה אצל אותו רופא/ה אז רצוי מאוד שתוכל להתאפשר אינטראקציה קצרה ומשחקית בין הרופא/אחות לביתך על מנת שתוכל גם להיווצר זיקה חיובית ביניהם. תבדקי אם אפשר לעודד דבר כזה. ביתך אמנם אינה יכולה ממש להבין את מטרת הטיפולים אולם בכל זאת חשוב שתשמע הסבר קצר ואמיתי על מטרת הטיפול, משהו כגון "צריך לעשות טיפול בטוסיק בשביל שהקקי יוכל לעבור החוצה". חשוב שהמילים תהיינה כאלה שאפשר לדבר אותן בטון מרגיע ועם מבט אוהב. בכל מקרה, חשוב שתוכל להגיב לטיפול - גם במחאה ובכעס לכך שהיא צריכה לסבול. הרצון והצורך שלה לבעוט ברופא הוא מתאים לסיטואציה וגם אם כמובן מגבילים את התגובה הזו בזמן הבדיקה אז היא צריכה אח"כ למצוא בעזרתכם דרך לבטא את הטעינה הזו ולקבל הרגעה ונחמה. ככל שתוכל יותר לקבל הסבר (שילך וישתכלל) + לקבל רופא/ה סימפטי + להגיב לחוסר הנעימות ולקבל הרגעה מנחמת, כך תוכלו להפחית את ההסתברות של משקעים טראומטים. בהצלחה, שחר ברשף

19/08/2016 | 15:50 | מאת: שחר

היי אני שחר בת 13 וחצי יש לי הרבה זמן דם בפיפי נראה לי שלושה חודשים והלכנו לרופא אני ואמא שלי ועשיתי בדיקת שתן ודם וראו שבאמת יש לי דם... אז הלכנו לרופא אורולוג והוא רצה שאני יעשה בדיקה כזו שיסתכלו לתוך השלפוחית עם מצלמה כי הוא חושב שיש לי בעיה בכליות.. והבדיקה עוד שבועיים ואני מפחדת ממש מהבדיקה הזאת ואני גם ממש ממש ממש מתביישת מזה.. אני לא יודעת מה לעשות כי אני יהיה שם בלי בגדים אבל זה בהרדמה אבל אני עדיין מתביישת.. ואני גם מפחדת מהבדיקת דם והזריקות שיעשו לי לפני הבדיקה כי אני מפחדת מזה עשיתי לפני חודשיים וממש כאב לי.. אני ממש בדכאון.. חוץ מזה שהדם עבר לי לפני שבוע אבל למרות זאת אני צריכה לעשות את זה.. וגם לא כואב לי שיש לי דם ואני מצטערת שבכלל אמרתי לאמא שלי על זה.. אני לא יודעת איך להתגבר על זה ואני לא רוצה שיעשו לי בכח

לקריאה נוספת והעמקה

היי שחר, ראשית אני מצטער על העיכוב במתן התשובה. מקווה שתוכלי להיעזר בה עד מועד הבדיקה. אני חושב שזה מאוד חשוב שתשלימי את הבדיקות, גם אם הפסיק להופיע דם בשתן זאת משום שבבדיקה אפשר יהיה להתרשם מהיבטים רבים ולהפחית במידה רבה את חוסר הודאות לגבי המצב האורולוגי (כל מה שקשור בשלפוחית השתן והכליות)וגם לנסות לוודא שהמצב הזה לא יחזור על עצמו בעתיד. הכי חשוב שחר, שיהיה לך מלווה טוב/ה לבדיקות המקדימות ולפרוצדורה עצמה - מישהו/י שאת מרגישה נוח ובטוח איתו. אם זו אמא למשל, אפשר לדבר איתה לפני ולהסביר לה איך היית רוצה את הנוכחות שלה איתך (שקטה יותר, או דווקא זו ששואלת עבורך את השאלות וכיוב'). את יודעת כמה בדיקות דם/זריקות צריך לעשות לפני? יכול להיות שפחות ממה שאת חושבת? זה מידע שאפשר לקבל באופן ברור במקום שבו תעשי את הבדיקה וחשוב שתקבלי את מידע הזה. קל יותר להתכונן לבדיקת דם אחת או שתיים מאשר למספר לא ידוע. מהניסיון שלך בבדיקות הקודמות מה עזר לך? למרות שהן היו לא נעימות תמיד כדאי שיהיה דבר אחד או שניים שאת יודעת שחשוב לך ועוזר לך בזמן בדיקת דם. קרבה ונוכחות מסויימת של אימא, אולי ללחוץ כדור ביד השניה בזמן הדקירה. אולי להתחיל את הבדיקה רק אחרי ספירה שלך עד 5. אני בטוח שיש משהו ספציפי שיכול להקל במעט לעבור את הרגע של הבדיקה. תזכרי שזה הגוף שלך וצריך גם שאת תגידי ותראי מה חשוב לך שיקרה בזמן הבדיקה. לגבי הבדיקה של השלפוחית בהרדמה : קודם כל את זכאית שהמלווה שלך יהיה איתך לפחות עד הרגע בו את נרדמת ויסתכל ביחד איתך שהכול קורה כשורה.יהיה גם זמן קצר שבו תוכלי לדבר עם הרופא/ה, לשאול שאלות ולהביע את הרגשות שלך. למרות שזה זמן קצר זה יהיה טוב אם תוכלי להיות פעילה, לדבר ולשאול. בנוגע למבוכה. אני מאוד מבין אותך ואני בטוח שאת רגילה לכך שאף אחד לא חודר לפרטיות שלך, אבל תזכרי, גם כאן הרשות היא לבדוק את השלפוחית והכליות בלבד ולא שום דבר אחר. בעת הפרוצדורה שאר הגוף מכוסה בבדים סטריליים ולאחר שהמצלמה מגיעה לשלפוחית אז תשומת הלב מופנית לתמונה של פנים השלפוחית שמופיעה על המסך. גם בסיום הבדיקה את תהיי מכוסה ושמורה. טוב שסיפרת על מה שקרה וטוב שאת מבררת עד תום את המצב. כך הכל נעשה לאט לאט ואפשר להתכונן ולהערך לכל הדברים ולא להגיע למצב שהדברים נעשים בלחץ. אני ממליץ לך גם להיעזר במשאבים של המרפאה (עובדת סוציאלית, מטפלים באומנויות או פסיכולוגיות) במידה ואת מרגישה שזקוקה לשיחה לפני. בהצלחה! שחר ברשף

28/08/2016 | 22:21 | מאת: שחר

הבדיקה ביום רביעי ועשיתי שבוע שעבר בדיקת דם וגם מחר יש לי בדיקת דם... האמת שזה קצת כואב אבל נראה לי שהתרגלתי אבל אני לא מבינה איך האחיות והרופאים יש להם אומץ ולב לעשות כואב לאנשים אני יודעת שזה לטובתנו וזה חשוב אבל אני עדיין לא מבינה איך הם מסוגלים... שבוע שעבר היה תינוק בן שנתיים שעשו לו בדיקת דם והוא צרח והאחות המשיכה לעשות לו ממש כאב לי הלב למרות שאני יודעת שזה לטובתו אבל מסכן וזה מרגיש כאילו הרופאים אין להם רגש, לא בקטע רע פשוט אני לא קולטת את זה.. אני מקווה שיהיה לי רופא בסדר ביום רביעי אני מפחדת שלא, אני לא ישנה בקושי בלילה כי אני בלחץ :( ואני עדיין קצת מתביישת איזה מביך זה לחשוף את המקום הזה מול מישהו גם אם הוא רופא זה לא נעים אני מקווה שיעבור מהר ושאני באמת לא ירגיש כלום כמו שהבטיחו לי ושלא ימצאו כלום ושזה יהיה הבדיקה האחרונה שאני יעשה! ודבר אחרון אני רוצה לומר לך תודה רבה על התשובה!

17/05/2016 | 00:53 | מאת: עינת

רציתי לשאול, אני גננת גן חובה וצריכה לעבור ניתוח בקרוב, אני אעדר אם הכל ילך כשורה לתקופה של שבועיים. אני לא מעוניינת לספר לילדים מה סיבת הניתוח אך מצד שני אני לא רוצה להשאיר אותם בחרדה ואי וודאות. הקשר שלי איתם מאד קרוב והם שואלים אותי הרבה שאלות אישיות וגם עכשיו ברור לי שהם יתקשו להרפות אם לא יקבלו תשובות. האם יש לך רעיון מה אפשר לומר שמצד אחד ירגיע, יתן מידע ולא יעורר חרדה, ומצד שני ישמור על הפרטיות שלי ויציב גבול ברור בפני מבול השאלות? תודה לך! עינת

לקריאה נוספת והעמקה

הי עינת, העדרות של שבועיים ללא שום הסבר אכן יכולה לעורר מתח ואי ודאות ולחבל בקשר הטוב שיש לך עם הילדים. אני מבין שאת רוצה לתת הסבר מציאותי לילדים ומצד שני את מתלבטת היכן לסמן את הגבול. מאחר ולא פירטת איזה סוג של ניתוח את צריכה לעבור, אני מציע לך כן לומר לילדים שאת צריכה לעבור טיפול בביה"ח, אפשר אפילו לומר ניתוח, ושתצטרכי להמשיך לנוח ולהחלים עד שתרגישי טוב ותחזרי לפגוש אותם שוב בגן. אם תרצי תוכלי אפילו לסמן באופן כללי את האזור בגוף בו תעברי את הניתוח/טיפול וזאת מבלי להיכנס לפרטים נוספים. זה סיפור המסגרת שאינו חייב לעסוק רק בגוף הפרטי שלך אלא יכול להיות גם במסגרת משחק של טיפול בבובות, בו כל זוג ילדים יכול לשחק בטיפול ולהעלות תכנים מעולמם הפנימי. תוכלי גם לנצל את ההזדמנות להעביר מסר לילדים שלפעמים בחיים קורה שחולים, שצריך לקבל טיפול ולנוח עד שמרגישים טוב. אינני בטוח שתוכלי או שכדאי לעצור את "מבול" השאלות הצפוי, אני מציע לך להסתכל ולהתייחס אליהן כדאגה של הילדים לשלומך ואני מסכים שתשובות מפורטות מידי רק יעצימו דאגה זו. לכן גם אם עולות המון שאלות, אפשר פשוט להכיר בהן כדאגה ולהודות לילדים שרוצים שתרגישי טוב. יכול להיות שילדים ירצו לדעת איך אפשר לדרוש בשלומך ולשמור איתך על קשר, לכן חשוב שבשיתוף עם צוות הגן תמצאי דרך שתרגיש לך מתאימה. בהצלחה ורפואה שלמה! שחר ברשף

25/05/2016 | 23:49 | מאת: עינת

תודה רבה, תשובתך מאד עזרה לי!

07/08/2015 | 14:41 | מאת: דינה

שלום רב, אולי לא הפורום הנכון....מעוניbת לנתח נערה בת 14' איך מתחילים?? הנערה סובלת מאוד חברתית ורגשית בעקבות הזעת היתר בכפות הידיים.האם נכון לנתח? האם אפשר לעזור לה בדרך אחרת? אולי זה מוקדם מידי? תודה מראש דינה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום דינה, הזעת יתר בכפות הידיים אכן עלולה לגרום לאי נוחות חברתית ואישית ומכאן למועקה. ההחלטה על ניתוח היא קודם כל שלכם ההורים אולם אני ממליץ לקחת אותה בשיתוף עם ביתכם. ראשית כדאי לשתף אותה לאורך כל תהליך ההתייעצות עם הרופאים, זאת על מנת שתוכל לשמוע בעצמה מהי המשמעות של לעבור פרוצדורה כזו, הסיכונים וסיכויי ההצלחה. יש לתת לה זמן לעכל את המשמעות של התהליך ולבחון שנית את עמדתה. כמו כן, חשוב במיוחד להתרשם אילו פנטזיות או מחשבות יש לה סביב הניתוח : האם היא חושבת שזה יפתור לה את כל הבעיות החברתיות? האם הקשיים הרגשיים קשורים רק למצב הזה? ייתכן שגם אם הניתוח יהיה מוצלח, עדיין יהיו אתגרים חברתיים ואישיים להתמודד איתם. התהליך ההדרגתי (זה אינו ניתוח חירום) מול הרופא יחד עם ההתרשמות שלכם מעמדותיה הפנימיות, יסייעו לכם לקבל את ההחלטה המשותפת הכי נכונה לביתכם בשלב זה. כמו כן, ניתן להיעזר בפגישה - שתיים של איש מקצוע לצורך כך. בהצלחה, שחר ברשף

06/05/2015 | 09:15 | מאת: אילנה

שלום רב, אני פונה אליכם כדי לקבל עצה לגבי בני הקטן. אובחן אצל בני בקע מפשעתי שיש לתקנו בניתוח. הילד מאוד חכם ובוגר ,מזה מס' שבועות הבחנו בנפיחות במפשעה שלעיתים נראתה ולעיתים נעלמה ולצערנו הוא אכן כאמור ,צריך לעבור ניתוח.במהלך השבועות הללו ,בעלי ואני נגענו במפשעה שלו כמה פעמים ובני כעס על זה וכשסיפרתי לו שנלך לרופא שיבדוק ,אמרתי לו שהרופא יבדוק ויגיד שהכל בסדר ולא ניגע בזה יותר.עוד אצל הרופא ,הוא שאל את הרופא אם הוא בסדר והרופא ענה לו שהוא בסדר גמור וכשחזרנו הביתה ,הודיע לי שהוא בסדר גמור ואנחנו לא ניגע לו שם יותר כעת אנחנו לקראת קביעת תור לניתוח ואנחנו אובדי עצות מה לומר ואיך להסביר...על עצם הניתוח והפצע שיהיה ,על הימנעות כחודש מפעילות מאומצת ... כפי שציינתי ...אי אפשר לספר לו סיפור ...הוא מבין הכל,מעבר לגילו. תודה ומתנצלת על האריכות !

לקריאה נוספת והעמקה

שלום אילנה, את צודקת בכך ש "אי אפשר לספר לו סיפור". אני מאמין שרצית למנוע ממנו את הדאגה והחשש מהניתוח, אבל זה הגוף שלו וזכותו לדעת (בהתאם לגילו) מה הוא צפוי לעבור. נשמע שבנך קצת מבולבל ומבוהל מכל הבדיקות שעבר והמסרים השונים שקיבל. אני מציע לך לעשות לו סדר ולספר לו את האמת. כדאי לומר שהוא הולך לעבור טיפול קטן שיתרחש בחדר ניתוח, שהטיפול לא כואב כלל ושהוא יישן לאורכו. לדבר איתו על אותה בליטה בגוף שלו שכבר מכיר היטב, זו שיוצאת וחוזרת ושצריך לעזור לה להישאר בפנים ולא לקפוץ החוצה. להבטיח לו שלא לוקחים לו שום דבר מהגוף ושלא משנים לו דבר, ושכל מה ששלו נשאר שלו. חשוב כמובן להדגיש בפניו שאתם הוריו, תלוו אותו לאורך כל הזמן בו ישהה בביה"ח. קחו בחשבון שייתכן ובנכם בכל מקרה יכעס כי כבר אמרתם לו שהכול בסדר ועכשיו אתם משנים את הגרסה.. לכן יש לתת לגיטימציה לכעס אם יתעורר, ובמקביל להמשיך ולהדגיש את החשיבות של הטיפול בשביל ש"הבליטה לא תמשיך לגדול ותתחיל להכאיב לו". זכרי אילנה כי הוא מצפה ממך לעזור לו להרגיש בטוח. אמירת האמת תעזור לך להפנות את המשאבים שלך ללהיות איתו מבלי לחשוש שהוא יגלה "את האמת" בדרך אחרת ויכעס ששיקרו לו. אני ממליץ בחום גם להיעזר בצוותים של המחלקות הכירורגיות בבית החולים בהצלחה, שחר ברשף

07/05/2015 | 21:58 | מאת: אילנה

על התשובה המפורטת. רציתי לשאול בנוסף ברשותך : מתי אתה ממליץ להתחיל את ההכנה הזו? הניתוח נקבע ל 21/5...ודבר נוסף הוא שאין ממש נפיחות נראית לעין ,בטח לא של ילד -כנראה שאיתרנו את הבעיה די מהר ,כך שב"בדיקות" שראה שעשינו ,לא הבין את סיבתן כ"כ ,למרות שאמרתי שככה בודקים לכל הילדים כדי לראות שהכל בסדר...ולאחר הניתוח בע"ה ,איך מסבירים שאסור לו לטפס על מתקנים בגן כחודש ,מבלי שירגיש שונה ולא כמו כולם (עד כמה שאפשר...) תודה רבה !

16/04/2015 | 23:27 | מאת: ד

הי שחר נראה לי מאד חשוב ואמליץ למנותחי להיעזר בשרותך. בברכה,

16/04/2015 | 23:29 | מאת: דני ירדני

תודה דני, אני יודע שנושא ההכנה הרגשית לקראת ניתוחים חשוב לך ככירורג. אשמח להיות כאן עבור מטופליך בברכה, שחר

18/02/2015 | 10:53 | מאת: שלי

שלום שחר, יש לי ילד בן 4 שצריך לעבור ניתוח תוספתן בעוד כשבוע. נראה שהוא מתחיל להיות בלחץ. מבקש להיות קרוב אלינו כל הזמן וגם בלילה. לא סיפרנו לו יותר מידי מה הולך להיות ואנחנו מתלבטים מה כדאי להגיד לו? אשמח לשמוע את דעתך תודה, שלי

שלום שלי, אני מניח שבנך יודע בדרכו שקורה משהו לא טוב בבטן. הוא בודאי נבדק כבר ובטח גם שמע דיבורים על הניתוח. אם עדיין לא הסברתם לו באופן מסודר ומרגיע מה הולך להיות אז כנראה שהוא מנסה להבין בעצמו מה קורה לו. ילדים בגיל הזה עלולים להיות מבולבלים ומפוחדים סביב המצב הגופני ויכולים להפליג בדמיונם למחוזות מפחידים מאוד. אני רוצה לעודד אותכם לספר לו את הסיפור מההתחלה מהכאב בטן שהתחיל, דרך הבירור והבדיקות ועד ההמלצה של הרופא איך לטפל. אפשר להדגיש לו שהתוספתן הוא איבר קטן בצד הימני של הבטן וכשיש בו פצע, אז כל הבטן יכולה לכאוב. צריך רק לטפל בפצע בתוספתןושהוא ינוח בבית החולים וירגיש טוב אח"כ.חשוב להדגיש שתהיו איתו כל הזמן בבית החולים ורצוי להזכיר שהטיפול לא כואב ושיהיה רופא מיוחד של שינה אשר יעזור לו ללכת לישון וישמור לו על השינה במהלך הטיפול. כמו כן, כדאי להגיד לילדך שזה לא קרה בגללו ושהוא לא אשם במצב. ניתן בד"כ להיעזר בצוותים הסיעודיים והפסיכולוגים בבתי החולים על מנת לחדד את המסר ולעזור לילד להכיר יותר את סביבת בית החולים. בהצלחה, שחר ברשף

גולשים יקרים, צוות האתר שמח לבשר לכם על פתיחתו של פורום חדש - פורום הכנה רגשית של ילדים והורים לקראת פרוצדורות רפואיות. גלישה פורייה, צוות האתר