פורום פסיכולוגיה רפואית
מנהל פורום פסיכולוגיה רפואית
תמיד בלילה אם קרה משהו שלא טוב בשבילי אז בלילה אני לוקח את זה קשה ושאני קם בבוקר אני לוקח את זה קל ואפילו חושב אחרת למה זה קורה?
פונה יקר, לצערי לא הבנתי את כוונתך. אשמח שתבהיר את עצמך יותר, מה קורה בלילה, מה הכוונה בלוקח את זה קשה או חושב אחרת..
שלום! אני בן 27 יש לי כאבים באצבעות שלפעמים מעירים בלילה.רעידות בגוף ובאצבעות ולפעמים חולשה בידים האם זה קשור לענין פסיכולוגי ומה יש לעשות בעניין? קרה לי מי מקרה שבהחלט יכול להשפיע פסיכלוגי השאלה האם זה יכול להשפיע באופנים האלו או שצריך לבדוק הקשר נוירולוגי?
שלום דוד, אתה חייב לעבור ברור נוירולוגי ואורטופדי (עמוד שדרה) בטרם ייחקר הנושא הפסיכולוגי. לאחר שתשלל האפשרות שהמקור הוא רפואי-גופני, בהחלט יש מקום לברור פסיכולוגי-רפואי למקור הסימפטומים. תכתוב לי לאחר שיש לך תוצאות. כל טוב, יהודה
שלום רב, עברתי טיפול שורש שלאחריו נשארתי עם כאב שלא חולף, התייעצתי עם 2 מומחי לטיפולי שורש, שלפי צילומים הכל נראה בסדר. רופא לפה ולסת נשלחתי לטיפולי פיזוטרפיה והכאב נשאר. הגעתי לרופאה כנראה שרלטנית שגם לקחה כסף רב על בדיקה וגם טענה שכל הטיפולים שנעשו לי עד היום לא היו צריכים להעשות ובעצם אין לי בעיה בשניים, אלא אני בדיכאון. היתי המומה בהאבחנה הכל כך החלטית שלה הרי היא איתי 2 דקות וגם אני לא זה שעשיתי את טיפולי השיניים רופא השניים החליט שצריך על סמך כאב וצילומים. היא נתנה לי כדורים אלטרולט ואמרה לי לנסות שלוש שבועות. היא ישבה איתי בדיוק כפי שפסיכולוג יושב עם מטופליו ושאלה אותי אם אני כועסת על רופא השיניים שעשה לי את הטיפול,ברור שעניתי לה שאני לא שמחה עם הכאב חודשים רבים ואני לללא מנוחה כל חיי השתנו מהקצה לקצה, כאשר אתה סובל ברור שאתה לא כתמול שלשום. לפי זה היא הסיקה שאני במצב נפשי מסויים. שאלתי האם רופא שיניים כך על פי שיחה קצרה, יכול לעשות כזאת אבחנה, אני בטוחה שהבעיה היא בשן כי רק היא כואבת ומה יש כאן בכלל לחשוב. אני עדיין המומה, מבקשת ייעוץ והאם נראה לך הגיוני.
שלום לי וסליחה על הזמן שלקח לי להגיב לפנייתך, על פניו הדברים שאת כותבת אינם לגמרי ברורים לי. אני מבין שעברת טיפול שיניים, הלכת לרופאה אחרת לזו שעשתה לך את הטיפול. אותה רופאה שנייה ציינה בפנייך שאת בדיכאון ושלא היית צריכה לעבור טיפול כפי שעברת. ובנוסף לכל זה הכאב בעינו. אני מבין שאת במצוקה, בעיקר על רקע הכאבים וגם על רקע תחושת הבלבול שבמפגש עם הרופאה השניה, אולם אינני מבין את בקשת ההתייעצות שלך. אם בנושא הכאב את פונה, הרי שבאמצעות פגישה עם פסיכולוג רפואי את יכולה ללמוד דרכים שונות לווסת את הכאב באמצעים לא תרופתיים, על אף שהתאמה תרופתית חשובה בפני עצמה, ועליה להיעשות עם רופאת המשפחה שלך ואו רופא מומחה בכאב של הקופה. לגבי נושא הייעוץ שקבלת שהצביע על נוכחות של דיכאון, הייתי ממליץ לך להמתין עם הקפיצה למסקנה זו במיוחד על רקע הטראומה הפיסית שעברת עם הטיפולים ולהתמקד קודם כל בהסדרת הכאב שבפני עצמו יכול לגרום לסימנים כמו דיכאון. מקווה שהייתי לך לעזר, אנא פני שוב לכל דבר ועניין נוסף, יהודה
שלום ד"ר ניניו, כנראה לא הבנת אותי. עוד פעם אשאל, לאחר טיפול שורש נמשך כאב שאני סוחבת איתו עד היום. רופא ממוחה לטיפולי שורש שלח אותי לייעוץ עם ממוחית לכאבי פנים ולסתות, היא טענה שאין לי כלום וגם את הטיפול (ט"ש ועקירה שעברתי לא היה צריך לעשות ) אלא שאני בדיכאון,ובגלל זה כואבות לי השיניים על סמך מה אני שואלת את עצמי, אני והסובבים אותי לא כך חושבים, מה שרציתי לשאול האם יש סמכות לרופא שהממוחיות שלו רפואת הפה לקבוע שאני בדיכאון וגם לתת לי מרשם לכדורים, בעיני זה נשמע תמוהה, מה גם שאני אינני בדכאוןן הדכאון היחיד שהכאב עדיין איתי ועדיין לא נפתרתי ממנו לצערי.אבקש התייחסותך
שלום רב, בעלי חולה סכרת נעורים 11 שנה. הוא סובל מאימפוטנציה כתוצאה מתרופה שלקח בעבר לנוירופתיה עיצבית. הדבר מפריע לו נפשית מאד ולמרות שאני מבינה אותו, אינני יודעת איך עוד לעודד אותו ואיך עוד לומר לו שזה לא מפריע לי ואנחנו יכולים לעשות "סקס אחר". ויאגרה וסיאליס אגב לא עזרו כלל לצערי... בנוסף, אני יודעת שהוא מנסה להנות מהחיים ולא לתת לסכרת לנהל אותו- אך אני כל הזמן מודאגת בגלל הסכרת ואני יודעת שאני די מורידה לו את המצב רוח למרות שאני רק רוצה בטובתו ובאושרו. אינני יודעת בעצמי איך להתמודד עם המחלה שלו... מה עלינו לעשות ? תודה
שלום אורה וסליחה על הזמן שלקח לי להגיב לפנייתך, הנושא עליו את מצביעה הוא חשוב ומורכב. יש פה מצד אחד מצב רפואי של סכרת, שמקריאת בין השורות אני מבין שאיננה יציבה (ואולי אני נחפז למסקנות), ומצד שני יש פה מצב פסיכולוגי הנובע מן המחלה. נושא היחסים האינטימיים מטריד את בעלך ובצדק ועצם זה שהטיפולים התרופתיים לא עזרו הרי שתחושת הכישלון עשויה גם להחמיר ולפגוע בביטחונו העצמי. זה הזמן לגשת לטיפול זוגי אצל פסיכולוג/ית רפואיים המתמחים בנושא תפקוד מיני, או לחילופין אצל סקסולוגית שמתמחה בטיפול במצבים על רקע מחלה גופנית. יתרון חשוב אצל פסיכולוג רפואי הוא ביכולת שלו להתייחס ישירות לסגנונות ההתמודדות עם המחלה, האופן בו בעלך תופס אותה ולהעניק טיפול פסיכולוגי כנדרש. אנא ידעי אותי בכל עניין ודבר נוסף, כל טוב
שלום, בת משפחה שלי (23) חולה במניה דיפרסיה, מסרבת לקחת כל טיפול תרופתי (לטענתה בשל תופעות לוואי) ומצבה רק מחמיר עם הזמן (כבר כמעט 9 שנים! ללא שום טיפול).היא מסכנת את עצמה ואת הסביבה, מתקשה לנהל חיים נורמליים, היו עשרות מקרי אלימות כלפי כל בני המשפחה וזרים וחלקם הצריכו הזמנת ניידת. ההורים מסרבים לטפל בה משום שהם מפחדים שמצבה יחמיר או שהיא תצא מהבית, אך אני לא רואה שום אופציה אחרת. למי עליי לפנות בכדי להכריח אותה לקבל טיפול כלשהוא, להיות במעקב מסויים? והאם העובדה שאין אישור הורים תהפוך אותה לקורבן של אטימות המע' וההורים, ללא שום אופציית מילוט מהחיים הנוראיים אליהם נקלעה? אשמח לתשובה והפנייה אל גורמי מקצוע נוספים אם יש צורך. בתודה מראש, אלה.
אלה שלום, לצערי אין זה בתחום סמכותי לתת תשובה בנושא הטיפול במאניה דפרסיה. כפסיכולוג רפואי נתקלתי לא אחת בנושאים הקשורים בהיעדר היענות לטיפול ובמורכבות המשפחתית אותה את מתארת. ללא ספק התערבות דחופה גם מול ההורים לבדם יכולה להיות מועילה לפחות בקו הראשון. אנא פני למרכז בריאות הנפש באיזור מגורייך- רשימה של המרכזים תוכלי להשיג דרך אתר משרד הבריאות או דרך מחלקת הרווחה בעיר/מועצה מקומית בהם המשפחה מתגוררת זכרי שקופות החולים מעניקות בפני עצמן טיפולים נפשיים למבוטחיהן. בהצלחה כתבי לי במידה ואוכל לעזור בדבר נוסף כל טוב יהודה
שלום רב, רציתי לדעת האם ישנו טיפול כלשהוא, למשהו שסובל מעצבים ללא סיבה מיוחדת. האם שיחות אצל פסיכולוג רגיל יכולות לצמצם התנהגות כזו? תודה
שלום שרון, אני מניח שכוונתך היא לתחושת עצבנות המלווה את שגרת יומך ללא שיש גורם חיצוני שמוביל לכך. אם כך, הכוונה היא לעצבנות וחוסר שקט מסיבה פנימית, אותה אפשר בהחלט לברר בסדרת שיחות עם פסיכולוג קליני, או כפי שאת מכנה אותו "רגיל". בנוסף לגילוי הסיבות לעצבנות יש ערך לא מבוטל ליכולתך לווסת תחושות אלה תוך רכישת כלים של הרגעה עצמית במהלך הטיפול כל טוב
יהודה שלום, הכוונה שלי שמשהו מתעצבן בלי שום סיבה מיוחדת, שיש לו פתיל מאוד קצר. האם בשיחות עם פסיכולוג קליני ינתנו לו כלים להתמודד עם זה או שזה משהו שחיים איתו כך? או שישנם עוד דרכים לטיפול? תודה על הכל שרון
אחותי היחידה חולת לוקמיה. איך מתמודדים עם גילוי כזה ? הרבה חששות ממוות. הרבה פחדים.
שלום ורד, זו בהחלט תקופה קשה. אינני יודע באיזה שלב של הטיפול אחותך נמצאת, אבל מעבר לכך שעבור חלק מהלוקמיות יש טיפול ואפילו טיפול רפואי טוב, ההסתגלות הנפשית לשינוי החד בשגרת החיים של המשפחה כולה, בצל החששות הכבדים,איננה פשוטה. חשוב לי להדגיש שכחלק אורגני מהצוות המטפל, ברב המחלקות ההמטואונקולוגיות בארץ, יש פסיכולוגים ואו עובדים סוציאליים שיכולים להוות משענת חשובה עבורך ועבור המשפחה. לשאלתך כיצד מתמודדים עם זה אומר, שלכל אחד מאיתנו יש סגנון התמודדות שונה. בעוד אחד ינסה להסיט את המחשבות בכל פעם שעולה נושא הטיפול או המחלה אחר דווקא יחפש את הפרטים והשלישי יחפש את הפתרונות. אין התמודדות אחת ואין התמודדות קלה. נסי להקשיב להתמודדות שלך, הטבעית, זו שעולה בכל פעם שעולה קושי או בעיה. סביר להניח שאת מכירה את עצמך מספיק טוב על מנת לדעת מה נכון לך. אני יכול להמליץ לך על התמודדות "נכונה" שיכולה להתגלות כמאוד לא נכונה עבורך. למרות זאת אתן לך שתי עצות לגבי התמודדות- שתפי ברגשותייך אחרים משמעותיים, ומצאי את הדרך שלך להביע בפני אחותך את הדאגה הכנה שלך ואת התמיכה שאת מוכנה לתת לה. לכל שאלה או צורך נוספים אני נמצא כאן. מחזק את ידייך ושולח החלמה לאחותך יהודה
אני חן בת 16 עם חרדת מחלה נוראה, יש לי את החרדה כבר 6 שנים בערך. בזמן האחרון זה התגבר ויש לי כבר חרדות וסטרס 3 חודשים. אני כל הזמן בלחץ, בחרדות מהמוות, מכל דבר הקשור בגוף שלי. אני מפחדת גם להשתגע מהפחד עצמו שיש לי. אני אולי הולכת לפסיכולוג, הסטרס עשה לי נשימה לא נוחה ומעצבנת, מרוב רעידות אני מרגישה כבר אי נוחות בבטן, יש לי עצבים בגוף ואני מרגישה שכל הזמן אני צריכה להיאנח ולשאוף אוויר כאילו אין לי אוויר כבר בריאות.מהלחץ לפעמים כואבב לי החזה. הלכתי כבר לרופאים והם אמרו שאין לי כלום, ההורים שלי מסבירים לי אולי מאות פעמים שאני בריאה, אבל הראש שלי מסרב להבין. אם אני אומרת לעצמי "אני בריאה" אני מרגיש כאילו אני משקרת לעצמי. אני חושבת שאני משתגעת כבר, אני לוקחת רסקיו, זה מרגיע... אבל עושה לי נשימה יותר מידי שקטה שמפחידה אותי. אני נכנסת להיסטריות נוראות, להורים שלי כבר נמאס להסביר לי, אני כבר ממש רוצה למות, אבל מפחדת למות... זה ממש אבל ממש מטריד. אני ממש מחפשת יעוץ, זה לא שפשוט להגיד לי לכי לפסיכולוג. אני רוצה ממש יעוץ איך להרגיע את עצמי, מה לחשוב! אני לא נרדמת בלילות, אני ערה עד 5 בבוקר, ואני הולכת לבצפר אפיסת כוחות, הלימודים שלי התדרדרו בגלל זה בדיוק בקטע של הבגרויות. זה מפליא אותי כי בגיל שלי אני לא צריכה לחשוב על מוות ועל מחלות! אני מפחדת מדום לב והתקף לב, משיתוקים, משגעונות מגידולים. וכל כאב קטן כאילו רומז שיש לי משהו נורא! בבקשה... אני צריכה מושיע! תודה ד"ר..
שלום חן! ברצוני להרגיע אותי שיש הרבה כמוך. אני גם סובלת בדיוק כמוך ויש לי חרדה בריאותית שעוד לא היפטרתי ממנה. אך יש לי עצה בשבילך, תלחמי בכל כוחותך לצא זה ובמהירות כי זה עלול להוביל אותך למקומות שקשה לצפות ואת עדיין צעירה וחבל. תעבדי על עצמך טוב ואני בטוחה שתצאי מזה (אם את רוצה ) הרבה בריאות בשבילך.
חן שלום, הלחץ שאת מתארת הוא כמו מעגל קסמים שלילי שיכול עוד ועוד להתגבר כל עוד אין משהו שמתערב ומפסיק אותו. הסביבה שלך לא מבינה אותך, לדברייך, הרופאים לא מוצאים "בעיה", והבדידות שלך בתוך המצב, כך עולה מהדברים, גדלה. זו לא חכמה לחשוב שהיציאה מהמצב הזה טמונה בעצת קסמים של פסיכולוג, ולצערי אין באמתחתי תשובת קסמים שכזו. את צריכה עזרה, טיפול, וייתכן וזה צריך להיות טיפול תרופתי ממשפחת נוגדי החרדה. את מתארת התקפי חרדה, והימנעות מקבלת עזרה מאיש מקצוע בבריאות הנפש כמוה כחיזוק המצב (במובן השלילי). הסיבה שאת חושבת על מוות ומחלות נובעת מכך שאת מחפשת היכן "לשים" את החרדה, ובמקרה שלך החרדה מושלכת על הגוף ובריאותו. זה קורה לא רק לך וזה טבעי שכשאני לא יודע למה אני בהתקף חרדה אני אחפש סיבה, וכשאני לא מוצא סיבה אני ממציא אותה, למשל שיש לי מחלה או שמתפתח אצלי מצב גופני שיוביל לאסון. זו בדיוק החרדה, וזו בדיוק הסיבה וזה בדיוק העיתוי שעזרה של פסיכיאטר ואו פסיכולוג יכולה לעשות את ההבדל, לא לטווח הקצר אלא לטווח הארוך, ואת רק בהתחלת החיים שלך, ואין שום סיבה שלא תעזרי באנשי מקצוע מופלאים שיש לנו בארץ (ואני באמת מתכוון לזה). אנחנו יודעים היום לטפל בחרדה, נקודה, וזו תהיה שטות שאת לא תגיעי לקבל עזרה, שיכולה לשחרר אותך מכל המועקות שאינן גזירה משמיים. אני כאן בשבילך לכל עניין נוסף יהודה
אשמח לקבל המלצה לפסיכולוג או פסיכיאטר שמוסמך לטפל גם ב-NLP. האם "יש חיה כזאת", או שכל הנל"פ פרקטישיונרז הם מאמנים אישיים ללא הסמכה פורמלית בתחום בריאות הנפש? תודה ושבת נפלאה!
פונה יקר, NLP זוהי שיטה בה עושים שימוש פסיכולוגים מומחים כמו גם אנשי מקצוע מתחומים אחרים. אין זה ראוי מעל במה זו להמליץ על איש מקצוע זה או אחר. נכונה ההנחה מאחורי דבריך כי יש מטפלים המציגים את עצמם כמטפלים בשיטה זו על אף שאינם פסיכולוגים רשומים או אנשי טיפול בעלי רישיון לטיפול נפשי. סריקה באמצעות גוגל יכולה לכוון אותך לפסיכולוגים העושים שימוש בשיטה כמו גם בכלים טיפוליים נוספים, כך שהמיקוד הנכון הוא במטפל ולא בשיטה. יש עמותה לNLP בישראל, ואתה יכול גם להתייעץ עם קולגה שלי המתמחה בין היתר בשיטה זו - שמה מירב רייכר, ופרטי ההתקשרות איתה: מרפאה לפסיכו' רפואית- בי"ח איכילוב 054-6446610 בהצלחה
אבי חולה זה כבר כמה שנים בשלוש השנים האחרונות מצבו אפילו מדרדר וזה מלווה אצלנו בחרדה תמידית למצבו איך אפשר להתמודד עם מצב קשה ממושך שכזה? אשמח לעצות...חוות דעת.. המון תודה
נוני שלום, החרדה, אותה את/ה מתארים על קצה המזלג, מספרת גם על עוצמת הקשר והאיכפתיות שלכם כלפי האב, ומכאן שהיא טבעית, במיוחד כאשר המדובר במחלה הפוגעת בתפקודו היום-יומי. שים/י לב שנושא הטיפול בהורה חולה הוא נחלתם של רבים מאיתנו ועל כן אתם עשויים לשאוב כוחות מפגישה בודדת או מתמשכת עם פסיכולוג רפואי, אשר ידריך את המשפחה כיצד להתמודד עם מצבים אלו ואחרים. פעמים רבות אני מוצא שהדרכה נכונה של בני המשפחה משפיעה לחיוב על בן המשפחה החולה כאילו הוא עצמו מקבל את העזרה הפסיכולוגית. בנוסף, את/ה מוזמנים במידת האפשר לשאול שאלות ספציפיות יותר, ואולי תהיה אפשרות מעל במה זו לייעץ לכם. כל טוב, יהודה
אמא שלי בת 81 מזה 14 שנה היא משתעלת, התופעה התחילה מאז שהוציאה את אבי לבית אבות סיעודי. הורי חיו בזוגיות מופלאה ואמי טיפלה באבי עד הרגע האחרון, הרגע בו לא יכלה יותר להרימו, אבל כל יום הייתה הולכת אליו, בבקר בצהריים ובערב שעות רבות. מאז אותו יום היא טועת כאילו קללה, היא לוקחת פעולה זו על מצפונה, מאז אותו יום היא משתעלת שעול נוראי יום ולילה לפעמים חודש וחצי נוראי ואז שבועיים של הפסקה מוחלטת ושוב חוזר חלילה. היינו אצל כל הרופאים האפשריים דרך הקופה ופרטי ואלטרנטיבי - דיקור היפנוזה הכל ניסינו. השאלה שלי אולי יש כיוון שעדיין לא ניסינו אותו. בבקשה בבקשה עזרו לאמא - אשה ואם נפלאה - אני מפחדת לאבד אותה. באופן כללי אמא בריאה. תודה רבה רונית
שלום רונית, מדברייך אני מבין שנשללה סיבה רפואית כגון מחלת ראות או דרכי נשימה. מעניין אותי לדעת מהי העמדה של הרופא המטפל בה. בכל מקרה על מנת לערוך בירור פסיכולוגי-רפואי מעמיק יותר על אמא להגיע לפסיכולוג רפואי, אם במסגרת מרכז רפואי כלשהו כדוגמת ביה"ח בילינסון/איכילוב וכדו' (מרפאות חוץ) ואם במסגרת פרטית. בהצלחה, אשמח לעמוד לרשותך בכל דבר ועניין נוסף
אני לוקחת מזה שבוע וחצי 20 מג,האם תופעת הלוואי שלו היא הירדמות וצמרמורת?בנוסף אם אני מפסיקה כעת האם צריך בהדרגה?
ואחרי כמה מזה משיע?
אתי שלום, אני מניח שאת התרופה קבלת ממרשם רופא. השאלות שלך חשובות מאוד ועליהן יכול לענות רק ואך ורק הרופא המטפל בך. לכל כדור יש ברמה זו או אחרת תופעות לוואי, חלקן חולפות בטווח הקצר וחלקן מחייבות התייחסות מיוחדת. לשם כך אמור הרופא שרשם לך את הכדור, לאחר שהוא אבחן מצב נפשי הדורש את הטיפול התרופתי, לעקוב אחרייך במיוחד בתקופת ההסתגלות לתרופה. אנא פני לרופא המטפל בהקדם. כל טוב,
שלום ד"ר, רציתי לדעת אם ניתן לשלוט במחשבות שלנו. אני שואל זאת כי לרוב אני מדבר שוטף והמקצוע שלי הוא לדבר בפני אנשים (אני עוסק בהוראה) כאשר אני חושב בזמן הדיבור על היתקעות בדיבור או גמגום - הדיבור נתקע לי וכאשר אני שוכח מזה הדיבור ספונטני טבעי ולא מרגיש שום חשש להיתקע. לצערי היתקעות בדיבור או מחשבות כאלה מתקיימות אצלי בעיקר בעיתות משברים או סטרס. אודה לעצתך, תודה. אורי
שלום אורי, אינני יודע מהו הרקע להתפתחות המצוקה אצלך, אבל כפי שאתה מציין, משברים ומצבי מתח מגבירים אצלך, כמו אצל רובנו, נטיות קיימות; במקרה שלך הנטייה היא גמגום. מעודד לקרוא שאתה מוצא דרכים להתגבר על המצוקה, ולמרות זאת במסגרת של טיפול אתה עשוי לרכוש כלים נוספים שיסייעו לך בעתיד לחצות אתגרים, כמו מתן הרצאות, בדרך קלה יותר. בתוך כך אני מתכוון לכלים פסיכו-פיזיולוגיים כדוגמת ביו-פידבק המשפרים את יכולתך להשתמש בנשימה וברגיעה גופנית באופן שתעודד רצף דיבור במקום היתקעות. שים לב, שביו-פידבק כמו טכניקות אחרות אינם קסם ואינם במקום הבנה מעמיקה יותר של הגמגום על הרקע האישי שלך. זהו כלי בשירות הטיפול ולא טיפול בפני עצמו, וכך יש להתייחס לכך. בהצלחה
שלום יהודה ניניו אני בת 16 וכבר שנים מפחדת ממחלות וממוות, זה הדבר שהכי מפחיד אותי בעולם... אני מפחדת ללכת לקופת חולים לבדיקות קלות אפילו, אני מפחדת לעשות בדיקות דם או חיסונים... כמעט התעלפתי כשאני ראיתי אנשים חולים בסוכרת או בשמשהו אחר... זאת חרדה כל כך גדולה שאיני יכולה לתאר... אז שאלתי היא - מה עליי לעשות? איך אוכל בעצמי להתמודד עם החרדה? אני אפילו מפחדת לעשות טיפול פסיכולוגי, אני מפחדת מכל תזוזה מוזרה בגוף. הדבר המפחיד מכל הוא בלילה - כשכולם ישנים, תוקפות אותי חרדות שיקרה לי משהו כמו דום לב, או משהו רע אחר ואף אחד לא ישים לב ויעזור לי! אני מטבעי פחדנית אך בעיקר בענייני מחלות ומוות לא טבעי. אנא אני צריכה עזרה לצאת מהחרדות האלה, יש לי אותן שנים כבר ואפילו שלא קורה לי שום דבר רע, הן ממשיכות לתקוף אותי... מה עליי לעשות?
הי שקד, שימי לב שהצלחת לבטא את עצמך ולבקש עזרה, וזה הרבה! אני מתכוון לזה, שלמרות שהמצוקה גדולה וממושכת את מוצאת לנכון לדבר אותה ולקרוא לעזרה, וזה הצעד הראשון הכי חשוב בשינוי. זכרי שמה שאת חווה נראה לך כבלתי ניתן לפתרון, אבל עבור הפסיכולוג הרפואי זהו מצב מוכר שניתן לשנותו במגוון דרכים. אני מבקש שתצרי עימי קשר טלפוני על מנת שאבין מה חוסם אותך מלגשת לטיפול, שזה בעיניי הדבר הכי נכון לעשות, ואפילו להמליץ לך על מספר אפשרויות טובות. יהודה
שלום רב, שמי מירב, ספרנית בבי"ס לסיעוד. אשמח אם מישהו מכם מכיר אתרים איכותיים הכוללים סרטונים בתחומים הקשורים לפסיכולוגיה/סוציולוגיה, כגון אובדן, אבל, אבל בתרבויות שונות, התמודדות עם מחלה סופנית וכיו"ב. עדיפות לסרטונים בעברית, אך יכול להיות גם באנגלית. המון תודה מראש.
שלום מירב, אני יודע שביחידה לפסיכואונקולוגיה בבילינסון הפיקו לפני מס' שנים סרט מרגש הנוגע באחת הזוויות של ההתמודדות עם מחלת הסרטן. מעבר לכך ביו-טיוב יש לא מעט סרטונים איכותיים. שאי ברכה בעמלך.
שלום האם מטפל יכול להיקשר למטופל?
שלום ליאן, אני לא בטוח שאני מבין את שאלתך ואת כוונתך במילה 'להיקשר'. אנא שים לב שזהו פורום לפסיכולוגיה רפואית, ואיננו עוסקים כאן בשאלות הנוגעות ליחסי מטפל-מטופל, אלא אם המדובר בתקשורת עם צוותים רפואיים. כל טוב, יהודה
דוקטור יהודה ניניו שלום רב. שמי רועי, אני קרוב לסיים תואר ראשון בפסיכולוגיה ומעוניין ללמוד אודות תחום הפסיכולוגיה הרפואית. האם אוכל להיעזר בך או שתוכל להפנות אותי לגורם שינחה אותי? (חיפוש באינטרנט מספק לי מידע מאוד כללי). רב תודות.
שלום רועי ובשעה טובה, אני כאן לשירותך. אשמח אם תכוון אותי לאיזו עזרה אתה אתה זקוק. בכל מקרה יש פסיכולוגים רפואיים לא מעטים, גם בהם אתה מוזמן להיעזר (אתה יכול להגיע אליהם דרך אתר פסיכולוגיה עברית, או פנקס הפסיכולוגים, או פשוט לעשות גוגל) בהצלחה
רציתי לשאול על ההתמחות בתחום הפסיכולוגיה הרפואית. לפי מיטב הבנתי תחום זה הנו חדש יחסית בארץ. לכן, מעטים המקומות בהם ניתן להתמחות, דבר שמקשה על המסיימים את התואר השני. כמו כן, האם קיימת אופציה להתמחות במשרה מלאה וכך לסיים את ההתמחות בשנתיים במקום ארבע?
שלום רועי, זה לא מדוייק, יש לא מעט מקומות להתמחות בהם. הבעייה היא במיעוט המלגות המוקצות לסטודנטים המסיימים, ומיעוט תקנים מצד בתי החולים. לגבי אופציית ההתמחות במשרה מלאה, אכן יש אפשרות כזו, עליך לברר זאת במועצת הפסיכולוגים אצל האחראית על ההתמחויות (יושבים ביפו) אני כאן לכל דבר ועניין נוספים כל טוב
שלום אני כבן 23 יש לי פחד ממוות בעיקר חושב על הלב אני בטיפול אצל פסיכולוג השאלה שלי היא כזאת יש לי רעידות וקציפות של שרירים בכל מיני מקומות בגוף זה תסמין של חרדה הגיוני שחרדה עושה דברים כאלה אנ מרגיש כמו חשמל בידיים הידיים רועדות ושרירים קופצים בכל מקום בגוף ...חייב לציין שעשיתי את כל הדיקות והכל תודה לאל תקין ...
פונה יקר שלום, אלו שאלות חשובות, וחשוב לא פחות לשאול אותן את הפסיכולוג שלך. השיחה שתפתח מתוך כך הינה חשובה עבורך מהיבטים רבים. לשאלתך אומר כי חרדה יכולה לעשות הרבה דברים "מוזרים". לדעתי, ובקו אחד עם הגישה של הפסיכולוגיה הרפואית, אומר, כי הביטוי הפיזי של החרדה עשוי להיות כרוך בשינויים זמניים במערכת השרירים והעצבים.
שלום ש לי שאלה, נכון נוצרים אצלנו בגוף סימני מתיחה בעקבות השמנה? אז אני מרגישה את זה פיזית כשזה קורה. אסביר קצת יותר- בחודשיים האחרונים התחלתי בדיאטה, שכוללת ארוחה אחת ביום...כל 24 שעות אני אוכלת..כל שאר הזמן שותה בלבד. מסתבר שאני בתחילתה של הפרעת אכילה....לא אובחנתי..אבל לפי קריאתי באינטרנט על הפרעות אכילה ושיטוט בפורומים של הפרעות אכילה, אני די מבינה שיש לי בעיה.. הבעיה היא, שאחרי כל פעם שאני אוכלת, אני ישר מתחילה להרגיש את התחושות האלו בגוף...זה יכול להיות בכל מקום בגוף...ברגליים, בברכיים, בידיים, באצבעות, באף, באוזניים, בגב...באמת שבכל מקום... זה מוציא אותי מדעתי ובגלל זה אני לא מרשה לעצמי לאכול כמעט כלום... אפילו אם אני שותה מים אני מרגישה את זה בגוף.. לפעמים, גם אם אני רק מסתכלת על אוכל (וזה אחרי נגיד 20 ומשהו שעות שלא אכלתי, אז אני מרגישה שאני משמינה)... שאלתי את כל החברות שלי ואנשים שמסביבי אם גם להם זה קורה, שהם מרגישות בגוף תחושות השמנה..והם הסתכלו עליי כאלו ברחתי מבית משוגעים... בגלל שזה הופיע לי בערך לפני שנה, אז אני לא מקשרת את זה להפרעת אכילה שיש לי עכשיו... כשזה הופיע לראשונה, זה היה אחרי ימים רצופים שהייתי מגזימה עם האוכל.... התחושות האלו באמת קיימות ואני באמת מרגישה אותן...אני משוכנעת שברגע שזה קורה, הגוף שלי פיזית מתרחב... זה מוציא אותי מדעתי ובגלל זה אני שונאת לאכול...ולא רוצה יותר לאכול... אז אחרי כל זה, השאלה שלי היא, האם שמעת פעם על דבר כזה, האם אפשר להרגיש תחושות השמנה פיזיות בגוף? או שאני פשוט מטורפת.. ומה לדעתך אפשר לעשות.. תודה רבה ואני מקווה שהבנת אותי...
שלום יעל, אני ממליץ לך לשקול ללכת לאבחון פסיכולוגי ראשוני בהקשר של הפרעת אכילה. אנא פני למכון אגם המתמחה בכך (http://www.agam-reuth.org.il/). בהצלחה
שלום, אני בת 26 זה כבר חודש שקורים לי כל מיני תופעות מוזרות, זה התחיל עם חום שהתפשט מהראש והמשיך עם עקצוצים בעיקר סביב האוזניים לפעמים גם בידיים וברגליים. כשהייתי אצל רופא הוא אמר שיש לי דלקת באוזן ושנפגע לי העצב, אך זה לא עבר לי. באתי שוב לרופא לאחר שיום אחד זה התחיל ממש להתגבר ונכנסתי להיסטריה מזה, העקצוצים היו לי גם בתוך הפה ובלוע הוא שלח אותי לבדיקות דם, שהם היו בסדר למעט ויטמין D שנמוך כבר תקופה ארוכה CMV חיובי וEBV חיובי לעבר (ז"א אומרת לא משהו עכשוי שאני עוברת עכשיו) בינתיים העקצוצים מתרכזים בעיקר בפה ונהיה לי תחושת קור בפה בשיניים באף ובגרון כמו עם סוכריית מנטה וכן יובש בפה, כשהלכתי לרופא על מנת לשאול אותו על הבדיקות הוא אמר שיש לי שילוב של מונו עם ויטמין D נמוך שגרם לי לדלקת בעצב ושאני צריכה לקחת לעצמי חופש ונראה לו שאני בחרדה אז הוא הביא לי משהו להרגיע, (חשבתי להרגיע את התחושות שאני מרגישה) הלכתי לקנות וקבלתי רמוטיב. אני קוראת את העלון המצורף ואני רואה שמדובר בתרופה לדיכאון?! מה אני בדיכאון אני לא מבינה? אני לא מרגישה בחרדה (רק מהתסמינים הלא ברורים שקורים לי לאחרונה)נכון שיש לי עומס בעבודה אבל אין לי שום תחושות כאלו? מה אני אמורה לעשות זה אמור לעבור מתי שהוא התחושות המעצבנות האלו? זה מכניס אותי לחרדה רק המחשבה על כך שאני בחרדה ואז התחושות מתגברות יותר. יש מצב שנמצאים בחרדה מבלי שיודעים? יש לציין שזה לא בא בהתקפים זה כל הזמן רק שאם אני שמה לב לזה יותר או שאני מדברת על זה אז התחושות מתגברות..
שלום לפונה, אני מבין שנעשתה אבחנה רפואית המסבירה את הסימפטומים, אך אינני מבין איזה טיפול רפואי ניתן לך בתגובה. ואם לא ניתן טיפול או המלצה לטיפול, מהו ההסבר לכך. את כותבת שפנית לרופא פעמיים, האם לאותו הרופא, האם הוא רופא א.א.ג, האם ניתנה הפנייה לנוירולוג או לדימות, האם פנית לחוות דעת שנייה. תרופת הרגעה היא עניין מועיל, אך צעד מקדים או מקביל שיש להתמקד בו הוא מיצוי התהליך הרפואי שהתחלת בו. בכל הקופות וברב המרכזים הרפואיים יש יחידה לטיפול פסיכולוגי, אשר מי מהם יכול ללוות אותך בתקופה זו, ולעזור לך להתארגן טוב יותר מול המערכת הרפואית וללוות אותך תוך התייחסות יותר ממוקדת לבעיות הצצות ביום-יום שלך. בהצלחה
תודה על התשובה. אני הייתי אצל רופאת משפחה בפעם הראשונה לפני חודש שאמרה לי שיש לי דלקת באוזן והביאה טיפות. אחרי שבוע הייתי אצל הרופא משפחה (יש 3 רופאי משפחה במרפאה) שאמר שזה דלקת באוזן ושנפגע לי העצב ושוב נתן לי טיפות ואיזה כדורים למפרקים משהו ולאחר שבוע כשראיתי שזה לא עובר הלכתי לא.א.ג שאמר שהוא לא רואה שום דלקת ואם הייתה היא עברה. ולאחר כך הלכתי שוב לרופא משפחה (הקודם)והוא שלח אותי לבדיקות דם וכו'.. הטיפול שהוא הציע היה מנוחה לקחת חופש מהעבודה לקחת ויטמין D הביא לי פחיות שתיה של אנשים שצריכים תוספת קלוריות כי אמרתי שאין לי תיאבון ואת הרמוטיב וזהו.. השאלה שלי לא ברור לי האם תזונה לא מספקת או האם חרדה שלא נראה לי שאני נמצאת בחרדה או דיכאון יכולים לעשות כאלו דברים? זה לא מפסיק יש לי תחושת קור בכל מיני מקומות רגליים ידיים עיניים פנים וכו' ואח"כ חום ועקצוצים. מה זה למען ה'? אני מתכוונת לפנות לקבל חוות דעת שניה מרופא מומחה. אבל לפני רציתי לדעת האם זה יכול להיות באמת משהו פסיכולוגי. תודה
אני לא מבינה מה אני עוברת בזמן האחרון, אין לי חשק לעשות כלום, פתאום בא לי או לא בא לי לוקחת טיפול תרופתי, חולת צליאק, בת 49.אני מתחילה לעשות משהו ופתאום בא לי לעזוב הכל.
שלום נועה, ראשית אשמח אם תוכלי לפרט קצת יותר, בייחוד לגבי הרקע שלך והטיפולים שאת עוברת. שנית, על פניו את מתארת שינויים במצב הרוח ובתפקוד היום-יומי. בהחלט יש מקום לשקול פגישת היכרות ראשונית עם פסיכולוג רפואי, על מנת למקד את הדברים ולהכיר את האפשרויות הטיפוליות השונות העשויות לסייע בידך. יהודה
שלום רב, כבר כשנתיים אני סובל מאישהוא שינוי פיזי/נזק שעשיתי לעצמי בגוף ועל רק הפרעת חרדה שלי וכתוצאה מזה שהדבר לא מאובחן הדבר גורם לי לחרדות עצומות ומתחים חריפים ובלפתי פוסקים שעושים בי שמות. ברצוני לדעת אם מה שאני צריך הוא באמת פסיכולוג רפואי/שיקומי או פסיכולוג קליני מומחה לחרדות. בתודה מראש, עומר.
עומר שלום, מהמעט שהבנתי, המקור למצוקותיך איננו על רקע פגיעה גופנית או מחלה. המלצתי היא כי תפנה לפסיכולוג קליני להמשך טיפול. בהצלחה יהודה
שלום רב, תודה על תגובתך. ליתר בטחון אתאר את הבעיה באריכות: כמה שזה נשמע מוזר ומצחיק, לפני כשנתיים צצה בי תופעה שבה תחתוני בוקסרס ולעיתים גם תחתונים רגילים נתפסים לי בין הישבנים, הדבר לא קרה לי מעולם לפני. אני מקשר את זה לירידה דרסטית במשקל שהייתה לי באותה תקופה ושאולי גרמה לי לדלדול בשריר או למרווח בין הישבנים שגורם להתפסות הבד בין הישבנים. לסיכום, כל פעם שקורה לי כזה דבר וזה קורה הרבה אני נחרד והדבר גורם למתח בלתי פוסק. עדיין הטיפול הוא פסיכולוגי קליני ולא פסיכולוגי רפואי? תודה, עומר.
שלום! אני לאחרונה מרגיש כל מיני מחשבות טרדניות שלא מרפות לרגע וזה גורם לי גם לתחושה לפעמים של חוסר חשק בלעשות דברים מינמילאים וגם ירידה במצב הרוח עד כדי בכי ועצבות וכינוס בתוך עצמי אשמח לדעת איך אוכל לטפל בזה?
פונה יקר, אנא הפנה את שאלתך לפורום המתאים יותר, של פסיכולוגיה קלינית הקישור - http://www.doctors.co.il/forum-6 בהצלחה
בת 33 נשואה ואם, הפחד ממחלות שלי ושל בני משפחתי גורם לי להכנס מצבים של חרדה מזה, עושה המון בדיקות , הכל בסדר אבל תמיד יש את הפחד שאולי לא אתפוס את המחלה בזמן. זה משפיע גם על בני ביתי, מה עושים ואיך יוצאים מזה?
שלום דנה, המצב המתמשך שאת מתארת על קצה המזלג, מתאים למצב מוכר של חרדה נוכח הציפייה לאובדן בריאות/מחלה. ישנם מספר מצבים הידועים כיום כטריגרים להופעת החרדה, כמו מצב רפואי בעייתי של קרובים בעבר ובהווה וכו', אותם צריך להעריך באמצעות איש מקצוע. אינני יודע אם היו לך התנסויות בטפול פסיכולוגי בעבר, אבל הכתובת הנכונה עבורך היא פסיכולוג קליני או פסיכולוג רפואי. הבחירה בטיפול איננה קלה, ולכן אני מציע לך לקיים פגישה אחת ולהתרשם. אני סבור שאת עשויה למצוא הקלה גדולה בהבנה שמישהו מבין את מצבך ומראה לך את הדרך להתגבר עליו. לכל דבר ועניין נוספים אנא כתבי אליי בברכת הצלחה.
שלום רב, הנני לאחר ניתוח לקיבוע עמוד שידרה לאחר פריצה קשה שהביאה לפגיעה עצבית, עדיין בתהליכי בירור בנוגע לחומרת הפגיעה. כעת אינני יכולה לשבת/ ללכת למעלה מ10 דק' בממוצע. אינני יכולה לעמוד ולבצע פעולות יום יומיות שגרתיות שיכולתי לבצע טרם הפציעה. כמובן שהנני סובלת מכאבים עזים, למרות שאני לוקחת מינון של 600 בליריקה ולאחרונה התחלתי לקחת תרופה ניסיונית להפגשת כאבים (אין לי מושג לשמה חוץ מכך שמתחילה באות K). לאחרונה הציע לי הרופא השיקומי טיפול בגראס רפואי, הצעה שפסלתי על הסף מכיוון שלא עישנתי בכל חיי הקצרים יש לציין (אני בשנות ה-20 לחיי ). אשמח לדעת במה כרוך השימוש ב"תרופה" מעין זאת,האם חייבים לעשן? האם עובר בדרכי העיכול (אני סובלת גם מרפלוקס ושיתוק קיבה) מה הן תופעות הלוואי ומהם התהליכים לאישור טיפול מעין זה. אודה לתשובתך,
שלום מיכל, כל שאלה לגבי שימוש בגראס אנא הפני לרופא המטפל בך. דין שימוש בגראס רפואי כיום כדין נטילת תרופה, כך שעל הרופא שלך לבצע מעקב מסודר לאורך השימוש. ישנם מחקרים לא מעטים המצביעים על הקשר שבין השימוש בגראס לבין הפחתת כאב, וזו הסיבה שהביאה את המחוקק לאשר שימוש בו עבור אוכלוסייה רפואית. עם זאת, גראס הינו סם. המלצת השימוש בו מחייבת את הרופא להכיר את הרקע הפסיכולוגי שלך ולוודא שאכן השימוש בו עבורך הינו נטול סיכונים. ניתן גם לפגוש פסיכולוג או פסיכיאטר לפגישה-שתיים על מנת שתחושי ביטחון להתנסות בשימוש בסם לצורך הפחתת הכאב. יש בפסיכולוגיה הרפואית עוד מספר כלים המכוונים להקל על ההתמודדות עם כאב, ביניהם טיפול קוגניטיבי-התנהגותי והיפנוזה רפואית. אני ממליץ לך לשקול את זה. בברכת רפואה שלמה, יהודה
שלום, לפני כחודשיים עברתי באופן פרטי איזה-שהוא ניתוח בהצלחה. המנתח איש מאוד נחמד ומקצועי. הוא היה מאוד זמין, ביקר אתי כל יום בבה"ח, לאחר מכך התקשר כמעט כל יום וכך עד להחלמה שלמה. כיום אין סיבה להיות איתו בכשר, אבל אני לא מפסיקה לחשוב ולפנטז אליו. מתגעגעת מאד. ביום אני מאד משתדלת להעסיק את הראש במשהו אחר, אבל כל בוקר אני מתעוררת עם שמו. איך יוצאים מי זה?
פונה יקרה, טבעי שתחושי רגשות חיוביים וחמים כלפי זה שהיה שותף מרכזי בטיפול בך ובהחלמתך, על אחת כמה וכמה כאשר הוא מפגין יחס חם ואנושי, ועל אחת כמה וכמה כשהמדובר בדמות סמכות. עם זאת לעיתים קורה והמטופל/ת מתאהבים ברופא/ה המטפלים בהם, והמייצגים עבורם את אותה הדמות עליה תמיד חלמו. כל תהליך ההתאהבות ברופא המטפל מבוסס בחלקו הגדול על העובדה שהחולה לא מכיר באמת את הרופא/ה ומשליך עליו/ה את הפנטזיות הפנימיות שלו. החולה לא מתאהב ברופאה, אלא בפנטזיה שלו. זכרי שזה מסוג האובדנים שצריך לקבל, שמערכת היחסים עם הרופא תישאר, לטובתך, כזו המתמקדת רק בבריאותך ובדאגה שתישאר כזו עוד שנים ארוכות. וייתכן וזו גם הזדמנות עבורך לבחון את נושא הקשרים הזוגיים בחייך קצת יותר לעומק במסגרת של טיפול פסיכולוגי. בהצלחה
אני טיפוס עצבני, לחוץ, דרוך, חסר בטחון, לא תמיד מצליחה לבטא את עצמי כמו שצריך, ביישנית .......... הקיצר תקועה בחיים כבר הרבה מאוד שנים, חסרת מוטיבציה ואין לי את הדרייב לעשות כלום. למרות ש.. יציבה מאוד במקומות עבודה. עוסקת בספורט שנים רבות אבל בזה זה מסתכם. לא הלכתי ללמוד (טראומה חברתית מבי"ס תקופת חיים שהייתי מוחקת מחיי) מעגל חברתי די מצומצם. מעדיפה להיות לבד. לא מתמודדת בהרבה מצבים ומרגישה נחותה מאחרים כמעט בכל חברה שאני נמצאת בה מרגישה לא שייכת, מרגישה נדחפת, מרגישה לא רצויה. אני כבר לא ילדה (אוטוטו 43) ומרגישה כמו ילדה בת 8 נפגעת משטויות, מרגישה שאחרים חכמים ממני, מרגישה לעיתים חסרת אונים מול בני/ות 20+ שאיתי בעבודה. שהם הרבה יותר חכמים ממני, מצאו זוגיות (מעולם לא הייתה לי) מרגישה לא שייכת בכלל לייקום הזה ובשביל מה אני כאן ? שמעתי על כל מני סוגי טיפולים כמו ביו פיבדק, CBT ועוד כאלה ואחרים. רציתי לדעת איך אוכל לדעת איזה סוג טיפול מתאים לי (ניסיתי בעבר גם כדורים, זה לא ממש עזר) האם יש יעוץ קדם טיפולי ?
שלום ע' ותודה על פנייתך, את לא ממש יכולה לדעת איזה סוג טיפול מתאים לך עד שאת מתנסה בו. אבל, את יכולה להקל על קבלת ההחלטות שלך אם תקראי מעט על סוגי טיפולים שונים, והיום ברשת מידע שכזה הינו בנמצא ובשפע. את מתארת מצב יציב ומתמשך, ללא רקע רפואי או גופני, את בוגרת כיום ועובדת. נסי פנייה ישהרה לפסיכולוג/ית קליני/ת העובד באזור הנוח לך. פני דרך הקופה לקבלת רשימה שכזו. בהצלחה
שלום יש לי בעיה רצינית ף אני בת 29 ולא מצליחה בתחום הקריירה, כל חבריי כבר סיימו תארים חלקם אפילו סיימו תואר שני, עובדים בתחום שלהם ופורחים ורק אני מאחור מדשדשת :0 הבעייה שלי היא שאני מאוד חולמנית , לא מרוכזת, מעופפת ומאחרת כרונית גם במקרים בהם אני מוכנה שעה לפני הזמן תמיד יש משהו שמעכב אותי ברגע האחרון, אני שכחנית ומה לא...בעבודות זה גורם לזה שיפטרו אותי, אני כבר ממש בדכאון מזה , מה לעשות
שלום לימור, לצערי פנית לכתובת הלא נכונה. בפורום זה אני משיב למצבים הקשורים בהתמודדות עם חולי ופגיעות גופניות. ממליץ לך להפנות את שאלתך למומחים העוסקים בפסיכולוגיה קלינית ואו תעסוקתית. בהצלחה רבה
שלום רב, יש לי נטייה לעצבנות יתר, קריזות שפוקדות אותי מדי פעם על דברים שמפריעים לי ואני לא יודעת, ולא מצליחה לחשוב על דרך אחרת להתמודד איתם. זה מפריע לי מאוד ופוגע בסביבה שלי. אתה יכול להמליץ על טיפול בבעיה? ואם מדובר בטיפול פסיכולוגי אז מאיזה סוג ואיך אני יודעת מיהו פסיכולוג טוב תודה
שלום מורן, עצבנות היא סימפטום ולא הבעיה. כפי שאת כותבת, הקושי שלך טמון בהבנה שלך את מצבך וביכולת שלך למצוא דרכי התמודדות יעילות יותר. מפגש עם פסיכולוג/ית עשוי בהחלט לשפוך אור על מקורות מצוקותייך ודרכי התמודדות עימן. לגבי שאלת האחרונה אין תשובה אחת טובה. מכיוון שכאן התשובות מוגבלות באורכן ותוכנן אני ממליץ לך לקרוא מאמר שכתב פרופ' אורן קפלן בנושא- http://www.psychologia.co.il/facts1a.htm בהצלחה
התוכן ישמע קצת קשה ולא מרוצה, אני אימא כבר 3 וחצי שנים יש לי שלושה בנות באמת מקסימות יפות וילדות כאלה טובות הגדולה בת 3 וחצי אחת בת שנה וחודשיים ואחת בת חודשים בעלי רוב הזמן מחוץ לבית עובד ולומד בערבים חוזר כשהן כבר ישנות עובר לי שאני מבקשת כמובן וזמן לעשות משהו בשבילי קצת קשה עם ילדים קטנים ומפרנס יחיד מידי פעם יורד לעיר להתאוורר ובעל מקסים לפעמים קצת מעצבן אבל מתרגלים אני אימא צעירה בת 22 אני עדין לא מצאתי משרה לא עובדת בבית רוב היום 90 % מהמזמן מלווה בעיקר עם עצמי או עם התינוקות שלי 2 איתי בבית אני דתייה בנוסף,יש לי חברות יש לי בנוסף כעסים עם אימי הייתי מטפלת מגיל צעיר מאוד באחיי הקטנים מה שיצא אצלי המון כעס כלפיי אימי לפעמים בא לי לשבור את הכלים ולברוח מהכול לפעמים אני אומרת לעצמי למה נכנסתי לזה לפעמים לא בא לי לגדל את הילדים ולטפל ולהכין אוכל לדאוג וכ'ו יש לי לפעמים מחשוב בראש מה היה קורה אילו הייתי עושה הפלה ולא מתחתנת מלחתחילה אך למרות הכל אני עושה הכל אני דואגת לבנות שלי מטפחת אותן המון נותנן להם האהבה לפעמים אני חושבת הלוואי שהייתה לי מציאות אחרת.. אולי היה לי טוב.. מה אני עושה עם המציאות שלי הייתי שמחה לשמוע מילות עידוד שמצבי לא נורא אולי אני סתם מתפנקת??
דידי שלום, הדברים שאת כותבת מספרים על התמודדות של אמא צעירה שלכל אורך חייה טפלה בילדים, וכעת היא שואלת את עצמה 'היכן אני?'. הרשי לי לחזק אותך, גידול של שלושה ילדים זו בהחלט משימה שדורשת הרבה כוחות וסבלנות, ונדמה שאת עושה זאת במסירות ובאכפתיות גבוהות. לצערי הפורום הזה איננו הכתובת המדוייקת עבורך. את זקוקה לייעוץ ולתמיכה מכיוון אחר, נסי באמצעות 'פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות' שבאתר. לסיום אבקש שוב לעודדך, את מתמודדת עם מצבים נורמאליים הדורשים זמן להסתגלות וללמידה. פנייתך לקבלת תמיכה היא מבורכת ומעידה על גישה בוגרת ואחראית. יהודה
יש לי חבר טוב שהבת שלו נפטרה לפני כשנה מאז אינו מסוגל לתפקד אינו ישן בלילות ויש לו חלומות קשים המעירים אותו ,הוא חסר סבלנות ולא מסוגל להיות במקום אחד יותר משעה,נמצא במצב נפשי ירוד ,וסגור בתוך עצמו. איך אפשר לעזור לו עם החלומות וסיוטי הלילה וחוסר הסובלנות שלו אני מאוד רוצה לעזור לו לחזור לשיגרת החיים עד כמה שאפשר
שלום רחל ותודה על פנייתך, יש כמה אפשרויות לעזור לחברך, שחווה את הנורא מכל, החל בהגשת כתף חמה בשעות הקשות, דרך עידוד לתקשורת ולפעילויות משותפות המחברות אותו עם תחושת החיים והסביבה החברתית, ועד לחיבור בינו לבין פסיכולוג המתמחה בנושא של אבל ושכול. אנו יודעים לאמר כיום, בעקבות עבודות חשובות שנעשו בתחום, שאבל בעקבות מות אדם קרוב ואהוב, קל וחומר כשהמדובר בילד/ה שלך, איננו מסתיים לעולם. המיקוד אם כך הינו בסגנון ההתמודדות עם השכול ובשילוב שלו עם המשך החיים. הפרעות בשינה וחוסר שקט/סבלנות הינם סימנים המעידים על מצוקתו הרבה. חשוב לערב את רופאו של חברך על מנת שיעקוב אחריו וימליץ במידת הצורך על שילוב של טיפול תרופתי אשר יקל על עוררות היתר והסיוטים שהוא חווה. אולם מנגד חשוב גם שידבר את מצוקתו. יש משפט שאומר there is a magic in the telling וללא ספק טיפול פסיכולוגי יכול להיות אמצעי חשוב בהמרת הסבל הנפשי למילים ובהשגת הקלה. אינני מכיר את חברך ואישיותו, אולם כיום יש קבוצות תמיכה להורים שאיבדו את ילדיהם (אינני יודע בת כמה הייתה הבת וממה נפטרה), יש פורומים העוסקים בנושא באינטרנט, יש ספרות לא מעטה, או במילים אחרות ישנן דרכים מגוונות למצוא קהילה תומכת שחברך יכול לשאוב ממנה כוחות. ושוב, הדבר תלוי באישיותו ובסגנון התמודדותו עם משברים. אני מחזק את ידייך וכאן לכל עניין נוסף יהודה
שלום אדם שנלחץ וחרד מכל דבר ויש לו אי שקט ודאגות ומרגיש חלש מזה ובוכה לעיתים ולוקח ללב מדי איך נקרא מצב כזה איך יעזור לעצמו לאיזה סוג טיפול פסיכולוגי הוא זקוק? תודה
פונה יקר, אני חושב שבדבריך היטבת לקרוא לזה בשמות הכי נכונים והכי מדוייקים. לא תמיד לשים את הדברים מתחת לכותרת פסיכיאטרית עוזרת לאדם, על אף שזה אפשרי ולעיתים נחוץ. אני מבקש את רשותך להימנע מלתת לרשימה כותרת, אני לא בטוח שזה נכון ושזהו מקומי, במיוחד כאשר אינני יודע במי המדובר, ובאבחנה כידוע חשובה גם התמונה הרחבה של חיי האדם . הפנייה הטבעית והנכונה היא לפסיכולוג קליני, במידה והוא בוגר, לפסיכולוג ילדים/נוער בהתאם לגילו, לפסיכולוג רפואי, כאשר המצוקה הנפשית קשורה בהתמודדות עם מחלה או פגיעה גופנית, ולפסיכולוג חינוכי אם המדובר בהקשר למערכת החינוך. אני מקווה שבדבריי אני מסייע לך בהצלחה!
שלום , קוראים לי אורית אני בת 18 וחצי . אני לאחרונה שמה לב אחרי שמעירים לי אנשים שיש לי שינוים קיצונים במצבי הרוח שלי פעם אני יכולה להיות ממש ממש שמחה ואחרי 10 דק' אני יכולה להיות ממש בדיכאון ולא לדבר עם אף אחד . שמתי לב לזה ממש כאשר חבר שלי אמר לי שהוא לא יכול יותר עם זה שאני פעם ממש ממש שמחה ופעם אני ממש לא מסוגלת לדבר עם אף אחד הוא רצה שאני ילך לפסיכולוג אך אני סירבתי . הבעיה היא שגם באותה תקופה אני פתאום יכולה לאכול גם יותר ממה שאני רגילה לאכול ,גם יש לי חשק מיני מוגבר מהרגיל . קשה לי לדחות סיפוקים אם עולה לי משהו בראש אני יהפוך הכל כדי לעשות אותו . גם אנשים אומרים לי שיש לי מחשבות שהם יותר מדי מוזרות שהם לא רגילות . בסך הכל מה שאני מנסה להגיד זה שאני שמתי לב לאחרונה לשינוים האלו במצבי הרוח שלי וזה מפריע לי במהלך התיפקוד היום יומי שלי כי כשאני במצב של דיכאון אני לא מסוגלת לצאת מהבית ולדבר עם אף אחד אני פשוט שוכבת במיטה בחושך מנותקת מהעולם וניסיתי לעבוד על זה כמה וכמה פעמים אך אני לא מצליחה הייתי רוצה לדעת מה יש לי בדיוק ולמה אני ככה . תודה.
שלום אורית, כצעד ראשון אבקש שתפני לרופא הנשים המטפל בך, ואם אין אחד שכזה, זה הזמן! ייתכן ומה שעובר עלייך הוא תוצאה של שינויים הורמונאליים או גופניים אחרים, וקודם כל צריך לבדוק את זה. בואי נניח שכל הבדיקות יצאו תקינות ושהמקור לשינויים במצב הרוח שלך איננו גופני, אז יש מקום להפנות את כל תשומת הלב על מנת למצוא את התשובות בהיבטים היותר נפשיים/רגשיים/סביבתיים. בפסיכולוגיה קיים ידע רב הקשור באבחון וטיפול, אבל המגבלה היא שאי אפשר להעביר אבחנה נכונה או המלצה נכונה עבורך בלי להכיר אותך. אני לא יודע אם עמדתך לגבי מפגש עם פסיכולוג/ית השתנתה מאז המליץ לך על כך בן זוגך, אבל אם את פונה אליי אני מניח שהמצב מסב לך מצוקה. אשמח לשמוע בהמשך מה החלטת ומה עשית בנידון בהצלחה!
שלום, ברצוני לשאול אותך , האם אתה תוכל להמליץ לי על רופא טוב לטיפול במשבר? המשבר אינו פיזי אלא יותר מנטלי. זאת פעם ראשונה שאני שאני עושה דבר כזה (פסיכולוג) והייתי מעוניין בייעוץ בנושא. תודה רבה
פונה יקר, על מנת להיענות בקשתך אני צריך לדעת פרטים נוספים, כמו אופי המשבר, גילך, מקום מגוריך וכו'. אתה מוזמן ליצור עימי קשר בטלפון. אפשרות נוספת היא לפנות דרך סניף קופת החולים שלך, שם יפנו אותך לכתובת הנכונה. בהצלחה
שלום ד"ר ניניו. בני בן 25, כשהיה קטן יותר בבית הספר לא היה מצליח בלימודים רק בהתעמלות היה עם ציונים טובים, בצבא הוא שירת בקריה ורוב הזמן היה במשרד ואמר שקשה לו להמשיך ככה, היה מאוד קרוב להשתחרר מהצבא פעם אחת. כרגע הוא עדיין לא לומד. לאחרונה התחלתי לשמוע על כך שזה יכול להיות תסמינים של הפרעות קשב וריכוז וזה משהו שלא שמענו עליו כשהיה קטן ולכן לא איבחנו אותו. השאלה אם זה משהו שיש טעם לבדוק עכשיו ואם יש טיפולים בגילו?
רונית שלום, הפרעת קשב וריכוז היא אפשרות אחת אולם קיימות גם אפשרויות אחרות. אני לא בטוח שהבנתי מדברייך מהי כיום המצוקה עמה מתמודד בנך, והאם הוא רואה בעיה במצבו הנוכחי. אני מבין שאת מודאגת ומניח שזה קשור לעובדה שכרגע הוא לא לומד, אולם האם יש לך סיבות נוספות לדאגה? אני ממליץ לך לעודד את בנך לקחת חלק יותר אקטיבי במציאת פתרון למצוקותיו, וזה כולל לפנות לפורום בעצמו, לעודד אותו לספר מה מציק לו בפני איש מקצוע כמו פסיכולוג או אפילו רופא המשפחה, שיכול לאחר שיחה עם בנך לייעץ לו לאיזה כיוון אבחוני/טיפולי לפנות. בהצלחה רבה,
זאת לא הדאגה הראשית שלי שאינו לומד, אני פשוט רואה איך חברים שלו מתקדמים בחייהם אבל הוא בעבודות זמניות. מעבר לזה, הוא מוסח בקלות ונורא קשה לו לקבוע תוכניות בסדר מסוים... אני פשוט רוצה לעזור לו כי הוא ילד חכם ואני יודעת שאני אמא שלו אבל הוא באמת ילד חכם ולדעתי יש לו הרבה מעבר לעבודות זמניות
בזמן האחרון יצא לי לפנות הרבה למיון לצערי! ובמיון כשראו שכבר הייתי פעמיים אז הביאו לי עובדת סוציאלית לא הבנתי למה וממש נבהלתי! למה הם הביאו לי עובדת סוציאלית?? זה לא טבעי שמגיעים למיון כשחולים? במה הם חשדו??
פונה יקר/ה, פנייה למיון איננה אירוע שגרתי גם אם הכרחי. עצם העובדה שכחלק מצוות המיון יש עובדת סוציאלית מעידה על חשיבה רפואית וארגונית נכונה. עובד סוציאלי הוא חלק מהצוות המטפל, וכאשר הרופא מתרשם שנוכחותו עשויה לתרום לחולה הוא עושה כן. כאשר את/ה כותבים כי 'בזמן האחרון יצא לי לפנות הרבה למיון', ואני מניח שלאותו המיון, הדבר מעורר סימני שאלה. מכיוון שאינני יודע דבר על סיבת הפנייה אינני יכול להתייחס לגופו של עניין. זה טבעי שמגיעים למיון כשחולים, אך גם טבעי לשתף עובד סוציאלי כאשר הצוות המטפל רוצה לבדוק האם יש גורמים נוספים שמעורבים בסיבה בעטייה הגעת לחדר המיון. מאחל לך בריאות שלמה,
מה יכולה להיות הסיבה שארצה לפנות למיון אם אני לא מרגישה טוב ? מה, זה לא אתר בילוי שם אין שם דברים מעניינים. הסיבה היא שנחבלתי בראש מס' פעמים במהלך החודש .ולא, אף אחד לא הכה אותי. ככה יצא שהחלקתי בשטיפה, התנגשתי בדלת של מונית
האם כאשר קב"ן מפנה אותי לפסיכיאטר - זה מתועד במשרד הבריאות? אני לא בטוחה עד כמה זה הפורום הנכון לשאול אך לא מצאתי פורום מתאים יותר. בעתיד אני מתכוונת ללמוד רפואת שיניים ומפחדת שבגלל ההפנייה משרד הבריאות כלל לא ייתן לי רישיון לעסוק ברפו"ש בגלל הפניה לפסיכיאטר. האם זה נכון? אשמח לשמוע כל מידע בנושא - או שאם תוכל להפנות אותי למקומות אחרים - אקבל זאת בברכה.
פונה יקרה, כאשר קב"ן מפנה אותך לפסיכיאטר הוא עושה זאת למיטב שיפוטו המקצועי ולטובתך. אינני יודע באיזו מסגרת פגשת קב"ן, האם בשירות סדיר, במילואים, על רקע של אירוע מסויים שקרה או אחר.. כך או כך, קרוב לוודאי שהדבר לטובתך. אין קשר בין הפנייה או פנייה יזומה לפסיכיאטר לבין אי קבלה לבית ספר לרפואת שיניים. האמת מונחת כמו תמיד בפרטים הקטנים, וכאן משמעותי מאוד הסיפור שמאחורי הדברים. אני מציע לך בכל מקרה להתרשם מהאתר של ההסתדרות לרפואת שיניים, שם גם תוכלי למצוא אוזן קשבת לשאלותייך הספציפיות או בכלל בהקשר לתחום הרפואי הזה (http://www.ida.org.il/) פנייה לפסיכיאטר היום איננה כתם ואיננה אות קין. אלו רופאים מקצועיים שעוזרים לאלפים ועשרות אלפים כאן בארץ לנהל שגרת חיים טובה יותר ולהגביר את תחושת הרווחה הנפשית שלהם.כיום, לשמחתי, אין בפנייה לפסיכיאטר משום תווית של "אני פסיכי", הפסיכיאטריה כמו הפסיכולוגיה היא מדע, שעוסק במתן תמיכה וטיפול מבוססי מחקר וניסיון למכביר. בהצלחה
אני בת 16 וחצי כרגע בתקופת בחינות מגן ובגרויות ואני נורא בלחץ מזה ואני לא יודעת איך להשתלט על זה ... זה מגיע למצבים שאני חולמת על זה ולא מתרכזת ובוכה המון ... איך אתה יכול לעזור לי ?
פונה יקרה, חרדת בחינות היא דבר נורמאלי. את מתארת מצב של חרדה גבוהה, כלומר הקצנה של מצב טבעי הקשור בציפייה שלנו להצליח ולא להיכשל. יש הרבה דרכים לעזור לך, אך לשם כך עלייך לקבל תמיכה מפסיכולוג/ית, גם אם תמיכה קצרה של פגישה אחת או שתיים. יש בנושא הזה את הצד של ההתארגנות וארגון הלמידה לקראת הבחינה, שאולי בו את צריכה את מרב תשומת הלב, ויש את הצד הקשור בבחינה עצמה והמתח סביב ביצועה. שתפי את הורייך, תעזרי בהם על מנת למצוא עכשיו פסיכולוג/ית שתפגשי עמם לשיחה ראשונית (פסיכולוג נוער), ולא חסרים כאלו דרך הקופה או פרטי. אני אשמח לעזור במציאת איש מקצוע אם יהיה צורך. בהצלחה, ותזכרי שאת חווה מצב שניתן להשתלט עליו וללמוד כיצד להפוך את המתח להצלחה ולא חרדה.
יש לי כאבי בטן שיש לי חשש לגביהם שהם מסיבה נפשית ולא פיזית. הבדיקות הפיזיות הפשוטות לא העלו דבר , האם לפנות לפסיכולוג בעניין? או להתחיל חקר פיזי מעמיק בנושא הכרוך בהרבה בדיקות פולשניות?
מיקי שלום, אני מבין את הקונפליקט, שבמידה מסוימת גם שומר אותך עירני למצבך. עם זאת שתי המלצות - שמור על קשר עם רופא הגסטרו-אנתרולוג המלווה אותך (ואם אין אחד כזה, זה הזמן) לצורך מעקב ובדיקות תקופתיות, בהתאם להמלצתו. זכותך על פי חוק היא לקבל חוות דעת נוספת ממומחה אחר. "חקר פיזי מעמיק" עושים עם רופא, עמו אתה מרגיש בנוח לפתוח את מחשבותיך ושאלותיך, ולא לבד (אלא אם השכלתך רפואית). אני פוגש לא מעט מטופלים שעושים חקר שכזה בעצמם ללא ליווי מקצועי והדבר מעמיס דחק נפשי ושיפוט לא נכון של המידע העולה בחכתם. היפגש עם פסיכולוג רפואי על מנת קודם כל לברר את חששך, כפי שהגדרת זאת. ייתכן ותחושותיך אינן מטעות, וזה הזמן לברר אותן, גם אם המדובר בפגישה אחת ויחידה, לאחריה תקבל החלטה מושכלת יותר עבורך. בהצלחה וחג שמח, יהודה
שלום רב ותודה מראש הבעיה שלי קצת מוזרה אני יתחיל מהתחלה אני כבן 22 הכל התחיל לפני שנה וחצי זה היה בערב הייתי רגיל לעשות ספורט (ריצות) אחרי ריצה רגילה חזרתי הביתה ואיך שנכנסתי לבית אמא שלי ישר באה אלי בפחד ואמרה לי בוא אתה רואה בן של השכנה עשה ריצה ומת באותו הרגע אני הרגשי פחד שלא חוותי מעולם הרגשתי שזה הולך לקרות גם לי ישר יצאתי מהבית והלכתי לחבר והוא ראה אותי מפוחד אמר לי מה קרה אמרתי לו שום דבר הוא נתן לי כוס מים ועוגיה הכלתי וזהו חזרתי לשגרה לפני כשנה נרשמתי לחדר כושר עשיתי אימונים 8 חודשי הכל היה יחסית בסדר ואז נפצעתי בעזור החזה עשיתי בדיקות כול הרופאים אומרים לי שזה שריר אין לי בעיה בלב מאותו רגע שנפצעתי אני מרגיש שזהו זה מהלב אני גם הולך למות עכשיו חזרתי לאימונים לפני כחודש אחרי שישבתי עם עצמי ואני מנסה לשכנע את עצמי שהכל בראש לפני כול אימון אני פוחד אומר זהו זה האימון האחרון שלי אני הולך למות אני פשוט מפחד לאיתאמן טיפה עולה לי הדופק ואני מתחיל להיבהל בנוסף אני לא אוכל ג'אנק פוד כי אני מפחד שזה יסתום לי עורקים בלב אני אפילו שוקולד אני מפחד לאכול אני לא יודע מה עובר עלי הייתי ילד מלא שמחת חיים שאוהב את הזולת אוהב לעזור ואני כבר לא חיי אני לא מפסיק לחשוב על זה ואני מרגיש כאב תמידי ותחושה מוזה באזור חזה שמאל יכול להיות שהמוח משדר, גורם ,לכאב הזה ולא באמת כואב בבקשה ממך אני צריך את עזרתך תודה תודה תודה חג אביב שמח..
פונה יקר שלום, מצבך מצריך ברור פסיכולוגי מעט יותר מעמיק מזה המתאפשר לנו כאן בפורום. חרדה הקשורה בבריאות איננה צומחת יש מאין. אתה מייחס את התפנית לשיחה עם אמך לפני כשנה וחצי. השיחה אם הבנתי נכון עוררה בך בהלה וחרדה וככל הנראה היא "לחצה" אצלך על נקודה רגישה. הרגישות שלך לחולי ומוות צריכה להבחן במסגרת טיפולית. אתה צעיר ובריא (כך אני מסיק מהדברים) וטוב אתה עושה כשאתה מבקש עכשיו לבחון את החרדות ולא לדחות או להתעלם מהן. חשוב להדגיש שהחרדה איננה התקף לב או עשויה לגרום להתקף שכזה או למוות מסיבה אחרת. חרדה היא מנגנון התראה טבעי מפני סכנה, אולם במצבים מסוימים היא מופיעה ללא כל סיבה מובנת.על מנת להפוך אותה למובנת ולניתנת לשליטה עליך להגיע לטיפול, הניתן גם דרך קופות החולים או מרפאות לפסיכולוגיה רפואית במספר בתי חולים במרכז. בהצלחה
שלום, אני כבר שבועיים בערך, או יותר, סובלת מכאבי גב עם הקרנה לרגל, לאורך כל הרגל, דבר שמגביל אותי בלעשות פעילות גופנית ומעבר לזה די מציק באופן כללי. זה לא משהו חדש, זה קורה לי פעם בכמה זמן בגלל יציבה לא נכונה. ביום חמישי הבא יש לי תור לפיזיותרפיה. הסיבה שאני מפנה את השאלה לכאן היא כי מבחינה מעשית אני יודעת כל מה שאני צריכה לעשות אבל איך מבחינה פסיכולוגית/נפשית "סוחבים" את הכאבים האלה והאם יש שיטות פסיכולוגיות (שיטות הרפיה שונות לדוגמא) שאפשר לעשות כדי להקל על ההרגשה, גם כאשר אני יושבת בעבודה במשרד? (בבית זה לא בעיה אני שוכבת ושמה בקבוק חם על הגב או סתם מרפה, אבל בעבודה זה יותר קשה). אשמח לכל רעיון איך להתגבר ולו מבחינה מנטלית על הכאבים המציקים, בייחוד בזמן העבודה. (כאמור עבודה משרדית בישיבה מול מחשב רוב שעות היום).
שלום נטע, הכאבים מזכירים לך שמשהו לא בסדר ברמה הגופנית, ולכן הטיפול הרפואי/הפיזיותרפי הוא הכתובת הנכונה. עם זאת, ומאחר והמצב נשמע כרוני, הרעיון של להיות מסוגלת להיות עם הכאב בדרך נסבלת יותר הוא רעיון נכון. מעבר ללמידת יציבה נכונה, ובכלל זה ישיבה ושכיבה, היכולת שלך לנשום ולהרפות סביב הכאב היא חשובה ועשויה להקל במידה משמעותית על חווית הכאב ואו החמרתה. טכניקות של הרפייה ונשימה נכונה, עם או בלי דמיון מודרך, יכולות להילמד על ידי פסיכולוג רפואי בשניים שלושה מפגשים ממוקדים. לפגישה עם פסיכולוג רפואי עשוי להיות ערך מוסף נוסף בדמות שיחה סביב התגובות הרגשיות שלך לכאב והתפיסות שלך את מצבך. לא אחת מדובר בשער חשוב ומעניין להתבונן אל תוך עצמי ולהתעצם. ושוב, זוהי בחירה שצריכה להיות נכונה לך, אחרת בהחלט ניתן להתמקד בלימוד טכניקות מקלות בלבד. בהצלחה יהודה
שלום,אני מעוניינת להמשיך ללימודי תואר שני, בפסיכולוגיה רפואית. הייתי שמחה לשמוע מאדם שמתעסק בתחום. אשמח לקצת ייעוץ, המון תודה.
שלום שרון, אני לא בטוח איזו עצה לתת לך מעל במת הפורום, חוץ מחיזוק הרצון שלך, זה בהחלט תחום מרתק ומיוחד. בכל מקרה את מוזמנת ליצור קשר. כל טוב, יהודה
בתי בת 10 רושמת בחוברות שלה שהיא אפס ולא שווה כלום מה ניתן לעשות ואיך ניתן למנוע זאת בתי חולת אפלפסיה ולוקחת קפרה למניעת התכווצות. ולאחרונה גם גליתי בעיוצ קשב ריכוז,בתודה יפה
שלום יפה, מחקרים מראים שיש קשר בין דימויו העצמי של הילד לבין ההתמודדות שלו עם מחלה גופנית כרונית וממושכת. עם זאת, את כאמא נדרשת פעמים רבות להתמודד עם פחדים וחרדות שלך עצמך ביחס לגדילה וההתפתחות של בתך, מה יהיה איתה, האם צריך לחשוש או לדאוג כשהיא מגלה סימנים של משבר ("אני אפס"..) ועוד ועוד דאגות. אני מציע לך בחום לגשת ולקבל הדרכת הורים מסודרת (בין פגישה אחת לשלוש) שתעשה אצל פסיכולוג רפואי המתמחה בטיפול בילדים ומשפחות, ויש מספר כאלה. פגישה שכזו, יותר מאשר היא תספק לך תשובות לשאלות הספציפיות (והחשובות) היא תאפשר לך להתבונן על כל הקשת הרגשית שלך, שמן הסתם מפעילה אותך בבואך לטפל בילדה ולהתמודד עם השינויים העוברים עליה. גיל 10 הינו המבואות של גיל ההתבגרות. זוהי ללא ספק תקופה חשובה שבה ניתן להשפיע באופן חיובי על המשך התפתחותה של בתך. בהצלחה רבה
שלום רב, בני ניגש לשירותים כמעט כל 10-20 דקות לפיפי. נשללה דלקת ע"י הרופא בעקבות בדיקת שתן, לציין כי בלילה אולי הוא קם פעם אחת בלבד אם בכלל(לכן הרופא אף שולל בעיית כליות). כבר אני מתחיל לחשוב שהעיניין פסיכולוגי ושינוי קורה אצלו. (נולדה לו אחות לפני חצי שנה) אך הדחיפות לשירותים הינה בשבועיים האחרונים בלבד. אילו בדיקות או רעיונות יש לך על מנת לעזור לי.
שלום אסף וסליחה מראש על העיכוב בתשובתי, בנך מבטא בהתנהגותו מצב שייתכן מאוד ומקורו פסיכולוגי (במיוחד לאור שלילת המקורות הגופניים). אני לא יכול לשים את האצבע על המקור, אם זה משום שאין לי פרטים עליך, על המשפחה או על בנך ואם משום שהדבר דורש הערכה יותר מקיפה. המידע הכי חשוב לא נכתב - בן כמה בנך. יש גילאים בהם נושא ההשתנה התכופה יכולה להעלות בשיחה פתוחה שלך מולו ויש גילאים בהם דרוש מתווך שיקל על הילד להתבטא (משחק או ציור או אחר). יש פסיכולוגים רפואיים המתמחים בעבודה עם ילדים. בפגישה אחת עד שלוש הם ידעו להניח את האצבע על האפשרויות השונות הניצבות בפניך ובפני בנך. לקבלת רשימה של פסיכולוגים צור עמי בבקשה קשר או חפש ברשת. בהצלחה יהודה
בס"ד שלום, הייתי מעוניינת לשאול שאלה שלא במסגרת הפורום, יש אפשרות לשאול באופן אישי כלומר אימייל? תודה
שלום רב, אני מודאגת מאד מהתנהגותה של בתי בת ה- -8. היא נכנסת להתקף זעם מכל עניין קטן, כועסת, מתפרצת, בוכה ולאחרונה אף מכה את המורה בכיתה: בועטת בה, דוחפת אותה. אם ילד בכיתה אומר לה דבר לא במקום היא כועסת, מתפרצת ומרביצה. קשה מאד להרגיעה. האירועים בחודשים האחרונים הם מדי יום. אנחנו מדברים המון בביית, מחזקים עלהתנהגותטובה וגם מענישים. ניסינו עיצוב התנהגות-לא ממש עובד. ברור לי שיש צורך בטיפול.אבל מי ומה? האם יש לך רעיון גם לעבודה בביית ובבית הספר? תודה דנה
שלום דנה, אני מניח שאתם אחרי השלב של הבדיקה הרפואית של דנה על ידי רופא/ת הילדים, במטרה לשלול שינויים בבריאותה הגופנית, האחראיים על השינויים ההתנהגותיים. במידה ולא אני ממליץ על פגישה משותפת עם הרופא/ה שלה. הכתובת הנכונה עבור בתך היא פסיכולוג/ית התפתחותיים, אליהם תופנו על ידי הקופה בה בתך מבוטחת. גם בסקטור הפרטי יש לא מעט פסיכולוגים התפתחותיים אליהם ניתן להגיע באמצעות המלצה (מהרופא/ה, ממני..) או דרך חיפוש ברשת האינטרנט. זהות הפסיכולוג/ית תלויה בעיקר באזור מגוריכם והדרך בה תבחרי בחיפושך (קופת החולים, קליניקות פרטיות). לידיעתך יש גם מרפאה התפתחותית טובה בשניידר- אני ממליץ, שם גם משלבים הדרכת הורים מסודרת. כל פסיכולוג התפתחותי יחבר בין הטיפול הפרטני/משפחתי לזה המערכתי מול גורמי החינוך. ובכל זאת חשוב להעלות זאת בשיחה הראשונה. בהצלחה רבה
שלום רב, בתי בת השמונה ילדה שמחה, אנרגטית ותלמידה טובה. בעקבות מחלה בקיבה סבלה מהקאות וכאבי בטן. המחלה הפיסית טופלה וכיום היא אינה סובלת מסימפטומים אלו. אבל, אינה אוכלת מחוץ לבית (מסעדות, חברים, ימי הולדת). ניסיתי לדבר איתה על כך, היא מקשיבה אך אינה עונה. לדעתי החשש שלה הוא מהקאות חוזרות . אציין שגם בביה"ס היא אינה אוכלת עד השעה 15:00. כאשר מגיעה הביתה "מסתערת" על האוכל ואוכלת אוכל מזין ובריא. אודה לך מאוד על התייחסותך.
טליה שלום, כפי שאת מציינת הבעיה של בתך מתבטאת מחוץ לבית, והיא החלה בעקבות האירועים הרפואיים והשלכותיהם (הקאות, כאבים). קרוב לוודאי שנוצר כאן מעגל של התנייה פסיכולוגית/התנהגותית המובילה להימנעויות שונות. טיפול פסיכולוגי-רפואי שמטרתו להתנות מחדש את חוויית האכילה מחוץ לבית הינו רלוונטי ביותר. לאחר פגישה ראשונית עם פסיכולוג רפואי העובד עם ילדים (אשמח לתת לך המלצות) יהיה אפשר לקבוע האם מדובר בטיפול קצר מועד או שיש צורך במתן תמיכה פסיכולוגית רחבה יותר. בהצלחה
תודה רבה על תשובתך. אנחנו גרים בחו"ל ומגיעים לביקורים קצרים בארץ בחגים. האם לדעתך מספיק שאנו ההורים נשוחח טלפונית עם פסיכולוג על הבעיה (בתשלום כמובן) וכך נוכל לקבל אולי הצעות לטיפול? או שעליי למצוא פסיכולוג מקומי שיוכל לטפל בילדה באופן רצוף? תודות רבות על התייחסותך:)
בת30 עברתי תקיפה מינית לפני שנה ששיתקה אותי+ הדבקה חמורה בפפילומה אח"כ טיפול בחומר כימי שכולל כאבים איומים ונזק חמור לנרתיק ולרחם שהחמיר בטיפול בית החולים!!!!, כאבי ראש כרוניים כתוצאה מטראומה ופוסט טראומה מתמשכת , סחרחורות , בעיות חמורות בזכרון , תשישות כרונית ,בעיות קוגנטיביות, הפרעות חמורות במערכת העיכול. אני בדכאון קליני חמור לא עוזר כלום- שיחות פסיכולוגיות , טיפול בתקיפה, פסיכותרפיה רפואית גופנית שכוללת טיפול אלטרנטיבי, כדורים פסיכאטריים , שינוי תזונתי, מעקב גניקולוגי, כמובן טיפול בנושא התקיפה . אף אחד לא ממש מבין מה עובר עליי וכל יום יש רק הידרדרות במצב הנפשי והגופני. בנושא הכלכלי כבר אין מה לדבר. הייתי בחורה מוצלחת כמעט בכל תחומי החיים (הייתי superwoman שעוזרת לכולם.הפכתי לרובוט ואיבדתי את החשק לחיות. על זוגיות אין מה לדבר בכלל. יש משפחה שמעודדת אבל כלום לא מצליח. מגיעה לעבודה כדי לא להשתגע. פעולה פשוטה כמו נהיגה או קריאה לפעמים בלתי אפשריים. מרגישה כמו חיה מתה. נטייה בעבר לחרדות ועכשיו החמירו, עם תחושת בדידות איומה ומחשבות אובדניות. מפחדת להישאר לבד בעולם ללא זוגיות, אהבה וילדים (אחד כבר נבהל מהענין) לא רוצה להגיע למצב של אשפוז ובאיזור שאני גרה (שפלה) אין בבתי החולים ממש טיפול של טראומה ופוסט טראומה לנפגעות תקיפה במצבים אקוטיים ומתקשה להגיע (בעיקר בגלל התשישות האיומה) למרכז הארץ.
שלום ענת, ראשית השתתפותי הכנה בכאב המתמשך המלווה את שגרת חייך בשנה האחרונה. מדברייך עולים שני דברים מרכזיים: האחד, שעברת הרבה טיפולים/ייעוצים/פניות לעזרה מאז התקיפה, והשני הוא שלהרגשתך דבר לא ממש עזר לך, או כדברייך " אף אחד לא ממש מבין מה עובר עליי וכל יום יש רק הידרדרות במצב הנפשי והגופני". מצד אחד את מעלה חששות ודאגות קיומיות אמיתיות וחשובות, שיש לגעת בהם בעדינות במסגרת טיפול פסיכולוגי, ומצד שני לא כל כך ברור מה את בעצם שואלת, מה את מבקשת, למה את זקוקה כרגע מבחינתך? ברור לי מהדברים שלך, שאת בעומס גבוה, ואולי לעיתים בלתי נסבל, אבל לא מרגישה שיש לך על מי להישען, ואפילו (כך נדמה מהדברים) גם לא על עצמך, וזוהי בעיה לא קטנה. כפסיכולוג, קשה לי שלא לראות בטיפול פסיכולוגי עזרה ראויה והכרחית למצבך, אבל בדברייך כאמור יש ספק גדול. אם כך, אני מזמין אותך לשיחה טלפונית עימי, ואולי ממנה אדע טוב יותר כיצד לסייע לך. כל טוב, יהודה
אני חיילת בת 20 כבר כמה חודשים שאני סובלת לעיתים מבכי לפעמים ללא שליטה, כשאני לבד בעיקר, תאבון ירוד, אני כמעט ולא ישנה אני מתעוררת בלילה ובבוקר מוקדם סתם ככה, מרגישה חוסר באנרגיה שאין לי כוח לזוז. אני מרגישה שיש עליי הרבה לחצים , אנשים סביבי אומרים לי שאני נלחצת מכל שטות. אני מנסה להירגע לנשום עמוק אבל שום דבר לא עוזר. הדבר שהכי מפריע לי זה הבכי זה לא עוזר לי להרגע ואני מרגישה שכשזה בא אני לא יכולה לעצור את זה. אני מודאגת ורוצה שזה ייפסק כבר ואני לא יודעת מה לעשות איך להוציא את הלחץ והכעס שיש בי. חשבתי גם לפנות לייעוץ מהצבא אבל קשה לי מאוד לדבר על זה אני לא יודעת אם אני מסוגלת
שלום שרון, כפי שכתבת, את מרגישה ירידה בולטת במצב הרוח וחוסר אנרגיה, שכנראה ואינם על רקע רפואי. עם זאת הייתי ממליץ לך גם להיבדק על ידי רופא, במידה ולא עשית זאת, על מנת לשלול את האפשרות שהשינויים במצב הרוח והחיוניות נובעים מסיבה גופנית. לשוחח עם פסיכולוג/ית זוהי ככלל חוויה המקלה על עומס ומצוקה שאנו נושאים בתוכנו. לאחר שתתנסי בשיחה אחת תוכלי לשקול זאת שוב, והפעם ממקום מנוסה יותר. פסיכולוג/ית עשויים לעזור לך לחוש מסוגלת יותר לשתף בעובר עלייך, ואני מאמין שזהו צעד ראשון ביצירת שינוי. הרבה בהצלחה, אל תוותרי, וקבלי עזרה יהודה
אני לא יודעת אם זה קשור לכאן או לא ואני מודיעה מראש שהמכתב קצת מתוסבך שלא כדי להתחיל לקרוא אותו כי כנראה לא תצא/י מזה בחיים אני יודעת שזה כנראה לא אפשרי אבל איך אפשר לשנות את האישיות שלך? אני לא אוהבת את עצמי מבחינה נפשית ומבחינה חיצונית אני אדם פסימי (מאוד) בודד שלא יודע להתחבר אני רוצה שיהיו לי עוד חברים אבל אני לא יודעת איך לפעמים אני גם מרגישה גועל ורצון לברוח מהחברה שאני רוצה להיות בה אני אדם שטקן שלא יכול להביע את הרגשות שלו בקול (יותר קל לי בכתב או לדמיין מה שאני אומרת למישהו בלב כמו עכשיו) וגם די דיכאוני אני לא מבינה איך אני חייתי כל השנים האלה ולא הרגתי את עצמי (גם עכשיו אני חושבת כך-לקחת סכין ולחתוך לי את הצוואר)אבל אני לא עושה את זה כי אני פחדנית (מי לא מפחד מהמוות?) אני גם פחדנית בכללי- פוחדת מדברים שלא קיימים למרות שאני יודעת שהם לא קיימים אני רוצה להיות מישהו ומשהו שלא אמיתי והייתי עושה הכל כדי להיות זה ( בטח מי שקורא את שיקרא את זה או כבר קורא חושב/ת שהמצב שלי מאוד מאוד קשה) יש לי עוד בעיה:אני לא זוכרת כמעט כלום מהחיים שלי (וגם זה חלק מזכרונות שלי שאני רואה תמונות) איך אני יכולה להחזיר אותם? (אני יודעת שזה נוגד את מה שאמרתי למעלה אבל איך אני יכולה להתחיל מחדש את החיים שלי? לא לזכור כלום להתחיל מחדש כל מה שאני זוכרת ולא זוכרת שיעלמו מהמוח שלי : הפחדים(במיוחד הם), הזכרונות הכל. וכנראה כבר הגעת למסכנה שאני אדם אובדני ,רב אישיותי(למרות שאין לי אישיות בכלל) ובקיצור מתוסבך שאי אפשר לתקן (
לפונה שאין לה שם, אני מאוד מתלבט אם וכיצד להגיב לדברייך. על פניו פנייתך איננה בתחום התמחותי, משום שאינך מציגה בעיה רפואית, אבל פנייתך מאוד כנה ישירה וכואבת, ולכן תשובתי. יש בעיות שקשורות בהתפתחות- הגיל שלך, השלב בחיים, הרקע ממנו צמחת. יש בעיות שקשורות בנטיות שלנו, משהו המכונה אופיינו ואישיותנו. יש בעיות שהתחילו בנו ויש שהתחילו מחוצה לנו. יש בעיות קטנות שגדלו ואחרות שפשוט הופיעו במפתיע ותפסו אותנו לא מוכנים. השאלה שאני הייתי שואל את עצמי ואותך, היא לא אילו בעיות יש לנו ומהיכן הגיעו, אלא היכן הכוחות שלנו, אליהם נתחבר כשאנו נאבקים בקשיים. אני לא אמליץ מייד על טיפול פסיכולוגי, כפי שאני נוהג לרב, אבל כן אבקש, במיוחד במידה ואת נערה (נאמר מתחת לגיל 18), שתשתפי מישהו שאמין עלייך ושאת רואה בו דמות להישען עליה, בדברים שכתבת כאן, מישהו שיכול לעזור לך להגיע לכתובת הנכונה, בה תארגני את המחשבות, תנשמי עמוק ותצליחי לראות את המוצא מכל המצב הזה. אני כאן לכל דבר ועניין אחר בהצלחה , יהודה
