פורום פסיכיאטריה - ייעוץ והכוונה

פורום זה סגור לשליחת הודעות חדשות. לפורום הפעיל - פסיכיאטריה
בפורום הפסיכיאטריה ניתן לקבל תשובות לשאלות על הפרעות פסיכיאטריות כמו סכיזופרניה, דיכאון, הפרעות חרדה כמו פוסט-טראומה (PTSD), חרדה חברתית והפרעות אחרות. אפשר גם לקבל מידע על טיפולים פסיכיאטריים תרופתיים, שיחתיים ואחרים. כאשר התשובות כתובות בלשון זכר הן מתייחסות לשני המינים כאחד, אלא אם כן צויין הדבר במפורש. למעבר לפורום לחצו כאן.
8549 הודעות
8158 תשובות מומחה

מנהל פורום פסיכיאטריה - ייעוץ והכוונה

1 מ-6 ישראלים עלול לסבול במהלך חייו מדיכאון. לפעמים מדובר בתופעה חולפת, אך מה עושים כשהדיכאון לא עובר והתרופות לא עוזרות? אתם מוזמנים להתייעץ עם ד"ר מיכאל קרסנושטיין מנהל מרפאה לטיפול בדיכאון ע"י גרייה מגנטית, מרכז רפואי ת"א (איכילוב) בפורום חי שיתקיים ביום ד' ה-25/3/2015 בין השעות 12:00-13:30
22/10/2013 | 08:31 | מאת: נרי

שלום לד"ר ברקאי, בשל דיכאון וחרדות קיבלתי ציפרלקס 10 מ"ג. לאחר חודש היתה הטבה מצוינת אבל לפתע חזרו החרדות והדיכאון. המינון הועלה ל-15 מ"ג אך לא הועיל. לאחר חודשיים וחצי מיום התחלת הטיפול הוחלפה התרופה ללוסטרל וכבר שבוע אני מקבלת 100 מ"ג. יש הטבה מעטה בלבד בינתיים. שאלותי: 1. האם המינון מספיק לדעתך? 2. מתי אני אמורה לחוש הטבה מלאה בהנחה שהתרופה מתאימה לי? תודה, נרי

לקריאה נוספת והעמקה

שלום נרי, לשאלותייך: 1. האם המינון מספיק לדעתך? כן. 2. מתי אני אמורה לחוש הטבה מלאה בהנחה שהתרופה מתאימה לי? תוך 2-4 שבועות. אם אין כל הטבה תוך 6 שבועות, סימן שהתרופה לא מתאימה לך.

21/10/2013 | 20:23 | מאת: נילי כהן

שלום, אחותי אובחנה כסובלת ממאניה דיפרסיה לפני כ-5 שנים, הייתה מאושפזת בבית חולים פסיכיאטרי וייצבו את מצבה בעזרת סרדולקט 4 מ"ג 2 כדורים ביום בתחילה הופיעו אצלה תופעות לוואי של עיוותים בפנים וקושי מאוד גדול בדיבור תוספת של ויטמין B6 סידרה את התופעה. כעת-כעבור 5 שנים חזרה שוב התופעה למרות שהיא לוקחת את אותם הכדורים באותו המינון. הפסיכיאטרית המטפלת נתנה לה קסנזין 25 מ"ג, כדור אחד ביום. עברו כמה שבועות והמצב לא השתפר ואף החמיר. בקושי אפשר להבין מה שהיא אומרת והיא נורא מתקשה לדבר. היום, בביקור חוזר אצל הפסיכיאטרית התבקשה להפסיק את הקסנזין ולהתחיל פרטאן 2 מ"ג חצי כדור ביומיים הראשונים ולאחר מכן לעבור לכדור שלם. אנו מאוד חוששים למצבה, ממה יכול לנבוע תופעת הלוואי הזו? והאם פרטאן יוכל לתקן את המצב? ייתכן שבמשך 5 שנים לא הופיעו תופעות לוואי ועכשיו כן?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום נילי, ראשית חשוב לי להדגיש שאין אפשרות לעשות אבחון פסיכיאטרי על סמך הודעה, אלא רק על סמך בדיקה פסיכיאטרית מלאה. מה שאני כותב כאן אינו בגדר ייעוץ פסיכיאטרי, אלא רק מידע כללי רלוונטי שיכול לסייע לך ולאחותך. הטיפול בויטמין B6 וקסנזין(החומר הפעיל tetrabenazine) נועדו לתופעת לוואי שנקראת tardive dyskinesia ומתאפיינת בתנועות לא רצוניות בעיקר סביב הפה והיא מופיעה בשלב מאוחר- חודשים ואף שנים לאחר תחילת הטיפול. התסמינים שאת מתארת מזכירים לי בעיקר תופעת לוואי אחרת של סרדולקט (ותרופות אחרות ממשפחת התרופות האנטי פסיכוטיות) שנקראת דיסטוניה (dystonia), אשר מתאפיינת בעיקר בשרירים שנתפסים לזמן ארוך ובצורה די כואבת ואז מתרפים בהדרגה וחוזר חלילה. זה קצת מוזר כי תופעת לוואי זו מופיעה רק בימים הראשונים לטיפול ולכן יכולה להיות אצל אחותך 5 שנים לאחר הטיפול רק אם היא לא לקחה את הטיפול לאורך זמן ממושך ואז החלה שוב ליטול. הטיפול ב- Partane נועד לתופעה זו. לדעתי הפסיכיאטרית המטפלת חשדה בהתחלה בתופעת הלוואי הראשונה ואז טיפלה בויטמין B6 וקסנזין ואחר כך שינתה את דעתה והחלה לחשוד באפשרות השניה ובהתאם המליצה על טיפול בפרטן. כדאי לשאול את הפסיכיאטרית על השיקולים שהפעילה בבחירת הטיפול וגם לשאול אותה מה אחותך צריכה לקחת עכשיו במקום סרדולקט שהופסק. יש כמה תרופות שאינן גורמות כמעט בכלל לדיסטוניה או ל- tardive dyskinesia וכדאי לשקול אחת מהן.

21/10/2013 | 17:40 | מאת: po

שאלתי פעם בפרום האם תרופות snri/ssri לא יוצרות תלות או ממכרות ואמרתם בפרוש שלא. אבל האינטרנט מלא במידע על סינדרום הפסקה/נסיגה. אז אולי ההגדרה הנכונה ומדויקת היא לא התמכרות אך כן קיים סינדרום הפסקה שבמקרים קיצונים נמשך גם כמה חודשים. האם בתור רופאים אתם באמת לא מכירים את הסינדרום הזה? ואתם שוללים את קיומו? אני כבר כמה חודשים סובל ממנו ולא יודע מה לעשות. מצרף קישור עם מקור מידע כהוכחה: http://en.wikipedia.org/wiki/SSRI_discontinuation_syndrome

21/10/2013 | 17:56 | מאת: po

מה עושים אם התסמונת לא חולפת גם לאחר שלושה חודשים?

שלום PO, תסמונת (סנדרום) הפסקה אכן קיימת. במיוחד עם התרופות במשפחה זו שמסולקות מהר ממחזור הדם כמו סרוקסט (שם החומר הפעיל paroxetine) והרבה פחות עם פרוזאק (שם החומר הפעיל fluoxetine), שנשאר בדם שבועות. תסמונת ההפסקה אינה נקראת תסמונת גמילה מכיוון שאין עם התרופות במשפחת ה- SSRI תסמונת של תלות, שגמילה היא חלק ממנה וההשפעות המוחיות של תרופות במשפחת ה- SSRI קורות במקומות אחרים במוח מאשר המקומות עליהם משפיעים חומרים ותרופות שיוצרים תלות. תסמונת ההפסקה היא לרוב חולפת תוך ימים עד שבועות. אם היא נמשכת 3 חודשים ולא פוחתת, כדאי שתפנה לפסיכיאטר ותבחן את האפשרות שמדובר במשהו אחר.

21/10/2013 | 12:35 | מאת: טל

הנני מוטלת 6 שנים ציפרלקס 20 מ"ג ששינה את חיי לטובה!!!!! לפני 3 חודשים ילדתי ופתאום הוא חזר בבוקר אייני יכולה לתפקד משלשלת וזרמים של חרדה בידיים אם אני לוקחת חצי קסנקס החיים נראים אחרת. מה עושים? מעלים מינון? ממשיכים עם הקסנקס למה זה קורה שאני תחת כדור שעזר מאוד

לקריאה נוספת והעמקה

שלום טל, מזל טוב, לשאלותייך: מה עושים? מעלים מינון? ממשיכים עם הקסנקס? מינון של 20 מ"ג ליום ציפרלקס הוא מינון מירבי ולרוב לא מומלץ להעלות אותו. קנסקס הוא תרופה שיכולה לתת הקלה רבה ולכן לא מפתיע שהחיים נראים אחרת כשאת נוטלת אותו. הבעיה עם קסנקס היא שבנטילה קבועה זה חומר מאד ממכר. אז ראשית כל אני ממליץ ליטול קנקס XR ולא קנקס רגיל. הקנקס XR נספג לאט ובהדרגה ולא בבת אחת כמו התכשיר הרגיל ולכן הוא הרבה פחות ממכר. במקביל כדאי שתפני להתייעצות עם פסיכיאטר כדי לחשוב על החלפת הטיפול בציפרקלס. למה זה קורה שאני תחת כדור שעזר מאוד? שאלה מצוינת. בגלל השאלה הזו, צריך לדעתי גם לעשות בדיקות רפואיות כלליות כדי לבדוק אם המחושים הגופניים שיש לך הם אולי תוצאה של מצב רפואי כללי ולא פסיכיאטרי. חשוב שתדעי שגם אם אין לך מצב רפואי כללי חדש כלשהו, הריון ולידה הם אירועים רבי עוצמה- מכל הבחינות- מערכות גוף רבות מושפעות, ביניהן המוח, מה שמביא בין השאר לתנודות ושינויים רגשיים שיכולים להיות חזקים מאד. יכול להיות שהכדור שעזר בעבר פשוט לא מספיק בשביל לעזור להתמודד עם כל זה.

21/10/2013 | 10:15 | מאת: א

שלום דר"גבריאל ברקאי ילדתי לפני חודשיים בת מקסימב, לאחר הלידה נתקפתי בחרדות. הגעתי לפסיכיאטרית שנתנה לי טיפול באסטו 10 מ"ג. ביום רביעי אני אהיה כחודש עם האסטו ישל לי תופעות לוואי מהכדור בעיקר סחרחורות טשטוש ראייה וחולשה לאורך כל היום. האם אלו תופעות נורמליות בשלב זה? האם יעברו? האם ללכת לרופאה?לחכות בסבלנות אינני יודעת איך להמשיך במיוחד שעוד כחודש וחצי אני חוזרת לעבודה. תודה אשמח לקבל תשובה בדיקות דם שלי תקינות לחלוטין

לקריאה נוספת והעמקה

שלום א, מזל טוב. לשאלותייך: האם אלו תופעות נורמליות בשלב זה? כן. סביר להניח שאלו תופעות לוואי של הטיפול. תופעות לוואי מופיעות בדרך כלל בתקופה הראשונה לטיפול. האם יעברו? סביר להניח. תופעות לוואי דועכות בדרך כלל מאליהן גם אם ממשיכים את הטיפול באותו מינון. האם ללכת לרופאה? ראשית צריך שתהיי במעקב פסכיאטרי גם אם הכל בסדר. מעבר לכך, אם תופעות הלוואי הן בלתי נסבלות או שחולפים כבר 6 שבועות של טיפול ועדיין לא הרגשת שום שיפור, צריך להתייעץ עם הרופאה מה לעשות הלאה.

20/10/2013 | 21:52 | מאת: ענבר

שלום רב הפסקתי לקחת פריזמה על דעת עצמי וזאצ אחרי שכחמש שנים אני נוטלת. זה התחיל מזה שהייתי שוכחת לקחת ואז נילצתי את ההזדמנות להפסיק לקחת. זה התחיל בהורדה במינון יום כן יום לא..לפעמיים יומיים לא.לפעמיים ארבעה ימים לא ולפעמים יצא שגם לקחתי ברצף כמה ימים. לפי הרגשתי. בהתחלה היה קשה רז חזרתי לקחת סדיר ואז שוב ניסיתי ולאט לאט הגוף התרגל כעת אני כשמונה ימים בערך לא לקחתי פריזמה. אני מרגישה טוב ברוך השם אך חוששת שעשיתי טעות שבחרתי לעשות זאת על דעת עצמי וחוששת שיהיו לזה השלכות. אשמח לקבל חוות דעת. תודה מראש.

לקריאה נוספת והעמקה
21/10/2013 | 21:59 | מאת: ענבר

האם זה מסוכן מה שעשיתי? אני פוחדת

שלום ענבר, ישנם מצבים שבהם אפשר להפסיק טיפול בפריזמה וזו בכלל לא טעות. ישנם מצבים שבהם ממש לא כדאי להפסיק טיפול. זה תלוי בכמה דברים: למה ניתן הטיפול (מה האבחנה)? כמה זמן את כבר לוקחת את הטיפול (5 שנים זה פרק זמן די ממושך)? כמה הטיפול מועיל? כמה תופעות לוואי הטיפול גורם? האם כבר קרה בעבר שניסית להפסיק ומה קרה ובעקבות זה? וגם: מה העמדה האישית שלך בנושא הטיפול התרופתי? כל זה - לייעוץ עם הפסיכיאטר המטפל.

אני בן 26 ואובחנתי לפני 4 שנים כסובל מ-OCD ובתחילת 2010 התחלתי טיפול בציפראמיל. במרוצת החודשים העלתי בהדרגה לכדור-וחצי ואח"כ גם ל-2 כדורים. הייתי כמעט שנתיים על 2 ובקיץ האחרון החלטתי שאני רוצה להפסיק - וירדתי ביולי ל-1.5, באוגוסט ל-1, ובאמצע ספטמבר ל-0.5 ואחרי כמה ימים (ב-14.9) הפסקתי לחלוטין. כן אני יודע שזה לא לפי ההנחיות אבל מאוד רציתי להפסיק כדי לראות איך אני מתמודד לבד וזה היה חשוב לי מאוד. סה"כ הייתי על ציפראמיל במשך 3.5 שנים ונכון לעכשיו אני כבר חודש וקצת ללא הכדורים בכלל. אני חייב להודות שהופתעתי מהתחושות שחזרו אלי. ידעתי שהסימפטומים יחזרו אבל לא ידעתי שזה עד כדי כך. התחושות בימים האחרונים אכן קשות ואינטנסיביות מאוד. אבל, אני מייחס זאת לא רק להפסקת הכדורים אלא גם לנושאים שהשתלטו על חיי לאחרונה: 1. עברתי לטבעונות לפני חודש וחצי והנושא גרם לי למתחים רבים בתקופה האחרונה (פנימיים אצלי, במחשבות) כלפי הסביבה שמבחינתי לפחות "לא רואה" את מה שאני רואה ושקשה לי לראות אותם מהצד ממשיכים 'כרגיל'... 2. אולי גם הפסקת הכדורים הפסיכולוגית משפיעה, ולא רק הכימית. זו השערה שלי. כלומר פלסבו שלילי. ובכלל זה שינוי בפני עצמו וכל שינוי מעורר חרדה. 3. אולי אני נמצא בתקופת גמילה (אפקט של כמו מינון של "מינוס כדור") והמצב בכל מקרה אמור להשתפר בהמשך שלכל הפחות אחזור ל-0 כי המוח יתרגל בחזרה. אציין שאני מטופל ב-CBT ולאחרונה נכנסתי מאוד חזק לנושא וקראתי המון מאמרים על OCD ועל איך לעזור לעצמך, ואני חדור להט ומוטיבציה להגיע לאפקט הנפשי הבריא - בלי עזרת הכדורים. אשמח לשמוע את דעתכם על כך, על שלושת ההשערות שלי לגבי חזרת הסימפטומים ועל סיכויי להצליח ומה כדאי לי לעשות בתקופת הניסיון הזו. תודה

20/10/2013 | 20:38 | מאת: ניב

אתמול בלילה הייתה נקודת השפל מבחינתי שהרגשתי תחושה מוזרה ללא שום תוכן - כלומר, לא על שום מחלה, שום תוכן מפחיד, אבל עדיין מעין תחושה של כמו "ניתוק" כזה וזה היה לי מפחיד בטירוף. מאוד מאוד מפחיד. אציין שבערב שלפני כן (שלשום) היה לי ויכוח סוער עם אבא שלי על הטבעונות והייתי ממש בסערת רגשות בערב ההוא. למען האיזון אומר שבימים האחרונים עסקתי מאוד באינטנסיביות בנושא הכימיה של המוח (במאמרים על OCD) ואולי זה מה שהוביל לחרדה המוזרה אתמול. אולי. לא יודע. בכל מקרה כתוצאה מכך החלטתי להגביל מאוד את קריאת המאמרים, גם של OCD וגם של טבעונות ולעשות הכל מעכשיו בצורה מאוד מבוקרת (לדעתי זה גם חלק מטיפול התנהגותי, תקנו אותי אם אני טועה).

20/10/2013 | 22:35 | מאת: א

אני שואל בתור מישהו שגם לוקח ציפארמיל זה לא משבש לך את חיי המין ? כי לי לפחות זה מעכב את השפיכה (אמנם הזקפה קיימת)

20/10/2013 | 16:03 | מאת: שילוב תרופות

האם מותר לקחת איבופן וסרוקסט?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב, יש אזהרה ששילוב זה יכול לגרום לסיכון מוגבר לדמם. צריך להיזהר וכדאי להתייעץ עם הפסיכיאטר המטפל.

20/10/2013 | 15:14 | מאת: ריקי

רציתי לשאול בקשר לרספרידל בעלי לוקח מזה שבועיים 1גרם פעמיים ביום אין שיפור ובנוסף לוקח גם 150 vaipax ו- miro ללילה כמה זמן עד ההשפעה המקסימלית

לקריאה נוספת והעמקה

שלום ריקי, עד להשפעה המכסימלית- יכול להיות הרבה זמן. התחלת ההשפעה- תוך 2-4 שבועות.

20/10/2013 | 10:59 | מאת: רבקה

שלום דר יקר האם ידוע לך האם שימוש בציפרלקס 10 מג חודש יכול לגרום לשינויים במחזור קיבלתי פעמיים החודש? תודה רבה

שלום רבקה, למיטב ידיעתי ציפרלקס לא גורם שינויים במחזור. בודאי לא קיצור של המחזור.

20/10/2013 | 08:05 | מאת: יניב

שלום רב, הנני סובל מחרדות, הפסיכיאטר שלי נתן לי מרשם של פרוזק במינון 20 מ"ג,תופעות הלוואי היו קשות ואז קיבלתי רסיטל במינון של 20 מ"ג אשר תופעות הלוואי הינן פחות קשות, שאלתי האם בשילוב שתי התרופות אמור לחול שיפור בעוד חודש, חודש ותצי? בתודה מראש

לקריאה נוספת והעמקה

שלום יניב, שילוב שתי התרופות צפוי לתת תוצאות תוך אותו פרק זמן כמו כל אחת לחוד. כדאי שתיעזר בפסיכיאטר המטפל כדי לנסות לגלות מי משתיהן (אם בכלל) עושה את העבודה וגורמת פחות תופעות לוואי ולהישאר איתה.

20/10/2013 | 07:36 | מאת: אנונימי

אני בן31 , לוקח מזה חודשיים ויפאקס 75 , אחרי חודש וחצי לא הרגשתי ככ הטבה בחרדות ובזיעה אז הפסיכיאטר המליץ לי לקחת חצי כדור ציפרלקס במשך שבוע במקביל לויפאקס , אני מרגיש את האמת קצת יותר טוב למרות שהחרדה לא עברה לגמרי ועדיין יש לי לפעמים חרדה ממטלות בעבודה וכדומה האם אני צריך להפחית מה ויפאקס ולקחת יותר ציפרלקס ואיך אני עושה את זה. תוד

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב, כדאי שתתייעץ עם הפסיכיאטר המטפל על זה. אם נטלת ויאפקס במשך חודש וחצי ולא הייתה הטבה ואז הוספת חצי כדור ציפרלקס וכן הייתה הטבה, אז כנראה שהציפרלקס עשה את העבודה וכדאי להעלות אותו ולהפסיק את הויאפקס.

אני מוגדרת כמישהי שסובלת מmdd מאסיב דיפרשן דיסאורדר ולקחתי כדורים נגד דיכאון במשך כבר 6 שנים. התסמינים שלי היו עייפות קשה וכרונית, התקפי בכי שפחתו ככל שנחתי וישנתי יותר, ייאוש ומחשבות אובדניות. כל פעם שניסיתי להפסיק חזרו לי הסימפטומים. לפני 6 חודשים הלכתי לרופא חדש בארהב ורק אמרתי לו את התרופה שאני צריכה ושאלתי אותו אם יש אפשרות לתת לי תרופה שתעיר ותרכז אותי כי אומנם esto מנטרלת את התקפי הבכי היא גורמת לי להרבה יותר עייפות וחוסר ריכוז והוא נתן לי אדרל (רטלין) בקיצור כיום כבר יותר משלושה חודשים אני לוקחת רק ובלבד אדרל בלי שום תרופה אנטי דיכאונית ואין לי שום תסמין של דיכאון!! לפי הבנתי אדרל לא מטפל בדיכאון בכלל, ואף אחת מתופעות הלוואי שלו זה דיכאון. איך זה יכול ליהיות?!? ולמרות שהחיים שלי עצמם לא השתנו, מעולם לא הייתי מאושרת יותר, אני ערנית, יעילה, מרוכזת, אין שום התקפי בכי!! ההפך אני שמחה וחייכנית!! איך זה יכול ליהיות? אז אין לי דיכאון? אם כן מה יש לי? הרבה פעמים הלכתי לרופא במהלך השנים כי אמרתי לו שאני מאוד עייפה ללא סיבה, הבדיקות כולן תמיד חזרו תקינות והרופא אמר שזה נפשי.. האסטו פגע לי קשות באיכות חיי, וזה בחלט מעציב אותי לחשוב על האפשרות שאולי לא הובחנתי כמו שצריך כל השנים האלה.. האם ייתכן שבכלל אין לי דיכאון? אם כן מה יש לי? אשמח לספק את הסקרנות ואת התהיות שלי על הנושא (: תודה (:

לקריאה נוספת והעמקה

מאיה שלום, אינני יודע. לפעמים אולי כדאי לא לחקור במופלא מאיתנו. יש לך תרופה שעובדת, אז כדאי שתמשיכי ליטול אותה. הסטטיסטיקה אומרת שרוב האנשים שינסו לחקות את ההצלחה שהייתה לך עם אדרל, לא יפיקו מזה שום תועלת. ובה בעת- לך זה הצליחח. אשרייך.

20/10/2013 | 01:17 | מאת: חן

תיקון טרנקסל

שלום התחלתי לקחת סרוק סט פעם ביום וטרנסליטרציה פעם בבוקר ופעם בערב ואני מרגיש מאד מנומנם אני מהטרנקסל כי אומרים שזה ממכר ואלול לגרום לאפילפסיה מה דעתך האם קלונקס עדיף או לוריוואן . כל זה לאחר שמונה חודשים של הפסקה שלקחת במשך כמעט 18 שנים. חזרתי לכדורים האם הכאבים יפסיקו לי וכמה זמון אתה חושב? תודה מקרב לב חן

לקריאה נוספת והעמקה

שלום חן, אני מצטער אבל שאלת כמה שאלות ביחד ואני מתקשה לענות עליהן. האם תוכל אולי לבחור שאלה אחת ולכתוב אותה מחדש?

19/10/2013 | 19:45 | מאת: ס'

שלום רב אני סובל מעייפות ומתשישות שקשורות לדיכאון בגלל זה אני נמנע מללכת לחתונות ואירועים , התחלתי לקחת ציפרמיל , יש תרופה שאני יכול לבקש מבפסיכיאטר שממריצה רק כדי שאני יוכל ליטול אותה לפני אירועים וככה לא להתנתק מהמשפחה ( בהנחה שבהציפרמיל לא תעורר אותי , יש לי פשוט שבוע הבא אירוע

לקריאה נוספת והעמקה

למיטב ידיעתי אין תרופה כזו. צריך פשוט להמתין עד שהציפרמיל יתחיל להשפיע.

19/10/2013 | 13:28 | מאת: דני

איך כול האנשים שחולים בסיכזופרניה יודעם שהם חולים יש לי חבר שהוא יודע שיש לו סיכזופרניה אז למה הוא לא מנסה לצאת מיזה עם הוא מודע לבעיה שלו?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום דני, אני מצטער על האיחור בתגובה שלי. לא כל האנשים שחולים בסכיזופרניה מבינים שהם חולים. יכולתו של אדם להבין שיש לו מחלה ולדעת מה בדיוק במחשבותיו, רגשותיו והתנהגותו הוא המחלה, נקראת תובנה. זה חלק ממהותה של המחלה הזו שאדם מתקשה להבחין בין המציאות החיצונית לבין מה שמתרחש בעולמו הפנימי ולכן התובנה פגועה. יכולה להיות מודעות לכך שיש אבחנה ולכך שרופא אמר אותה, זו עדיין אינה תובנה מלאה מהסוג שתיארתי קודם.

22/10/2013 | 16:13 | מאת: דני

קודם כול תודה על הציובה חבר שלי חלה בסיכזופרניה היה מאושפז לוקח תרופות שאני יושב איתו הוא מספר לי איזה חיים היה לו לפני שהוא ניסרט הוא אומר לי איך איך נדפקתי כה איך ניסרטתי איזה חיים היה לי פעם הוא אומר לי החיים שלך דבש יש'ך חברה ישי'ך אוטו אתה מסודר וכולי והוא הפסיק להיסתובב עם החברים שגדלו איתו והוא מצא לו חבר שגם הוא חולה סיכזופרניה הוא מסתובב רק איתו מה הסיבה שחולה סיכזופרני מתחבר לחבר לחולה סיכזופרני?

שלום, זו תקופה ארוכה שאני סובלת מדיכאון. בשבועיים האחרונים חוויתי שלושה התקפי חרדה שאופיינו באבדן כושר התמצאות, סחרחורות, בחילה ודופק לב מהיר - ונמשכו כמספר מועט של דקות (בסיטואציות ומקומות שונים). פרט לכך אני בריאה בדרך כלל, אך סובלת ממיגרנות. בהתייעצות עם המטפלת שלי קבעתי תור לפסיכיאטרית, וביקשתי להיעזר בטיפול תרופתי. ניתן לי מרשם לציפרלקס, ומאז שהתחלתי ליטול את התרופה אני חווה תחושות מאוד מוזרות. כפי שהורתה לי הפסיכיאטרית, לקחתי חצי כדור (5 מ"ג) במשך שלושה ימים, והיום, היום הרביעי, לקחתי כדור שלם. החל מהיום הראשון ועד היום אני מרגישה "שטה". חל שינוי משמעותי בתפיסת המציאות שלי, המזכיר לי השפעות פסיכדליות שחוויתי בעבר הרחוק מאוד. איני מסוגלת להעריך נכון מרחקים, העולם "משתנה" ומופיע בפעם בדו מימד ופעם בתלת מימד, הכל "מסתובב" לי. פעם או פעמיים גם היתה האצה רגעית בדופק, אבל באופן כללי הוא סדיר. התפיסה משתנת בהבהובים - ללא יכולת להתמקד, להתרכז, ועם תנועה ושינוי תמידי בממד העומק ובתפיסת המרחב. ישנה מגמה מתונה של ירידה בהשפעות הללו, כאשר היום הן פחותות מאתמול, ואתמול היו פחותות משלשום. אני חווה תופעות נוספות, "סטנדרטיות" יותר, כמו עייפות, קושי להירדם, חוסר סבלנות וריכוז, הרגשה של ריקות מחשבתית, "אובדן" עומק מחשבתי, ניתוק ומיסוך. קראתי קצת לגבי התרופה ותופעות הלוואי האפשרויות, אבל לא נתקלתי בשומקום בתיאור של סימפטומים הדומים לאלו שחוויתי. העוצמה של השינוי התפיסתי כל כך חזקה, עד כי אני מתקשה להתבונן במחשב, לבצע את עבודתי או לנהוג. האם התופעות הויזואליות שתיארתי יכולות להתאים לשימוש התחלתי בציפרלקס? האם יכול להיות שמדובר בהתגברות החרדה, שעשויה אולי להיות אופיינית לשלב ההתחלתי של נטילת התרופה ותחלוף עם הזמן? אינני מרגישה בחרדה, אני אפילו מאוד רגועה ביחס למצב. האם זה אומר משהו על מידת ההתאמה של התרופה עבורי? אני יודעת שמדובר בתרופה עם מעט מאוד תופעות לוואי ומכירה לא מעט אנשים שנוטלים אותה, אבל מעולם לא שמעתי על השפעות דומות לאלו שאני חווה. בעלון המצורף לתרופה כתוב שבמקרים נדירים של הפרעת סרוטונין המשתמש יכול לחוות הזיות. אני לא חווה הזיות, אלא רק שינוי בתפיסת המציאות והמרחב. איני יודעת אם ניתן להתייחס להשפעות כתופעות לוואי הנובעות מתחילת השימוש בתרופה, ולהמתין כשבוע-שבועיים עד שהמצב יתייצב והן תעבורנה, או להפסיק לקחת את התרופה. אודה להתייחסותכם, תודה ושבת שלום שיוה

19/10/2013 | 14:52 | מאת: הבובה

"קראתי קצת לגבי התרופה ותופעות הלוואי האפשרויות, אבל לא נתקלתי בשומקום בתיאור של סימפטומים הדומים לאלו שחוויתי." חמודה את גם לא תיתקלי בשומקום בסימפטומים דומים לאלה כי אין סימפטומים כאלה בנטילת ציפרלקס. לעומת זאת כן יש סימפאומים כאלה בנטילת סמים ממריצים כמו למשל- ל.ס.ד. גראס אולי,כול הספידים למיניהם....זה הד"ר פה יכול לפרט לך עם איזו נטילה של איזה סם הינך יכולה לחוות תחושות כאלה. תחושות נעימות לדעתך? לדעתי לא . אחר כך רשמת ובוא אצטט אותך שוב -" העוצמה של השינוי התפיסתי כל כך חזקה, עד כי אני מתקשה להתבונן במחשב, לבצע את עבודתי או לנהוג. " אם הינך רוצה לחזור לבצע פעולות יומיומיות אלה ואחרות את צריכה לחזור לעצמך, הבנת אותי? ולחזור לעצמך זה רק ע"י טיפול של פסיכיאטר בכיר, הפסיכיאטרית שמטפלת בך לצורך העיניין ניראת לי מצויינת. את רושמת כי העוצמה של השינוי התפיסתי היא כול כך חזקה, רק שהשינוי הוא אצלך הבנת? הוא לא בקושי להסתכל במחשב או לעבוד בעבודה או לנהוג, השינוי הוא שינוי פנימי שצריך להיות מבפנים מתוכך ולא מבחוץ ,וברגע שהשינוי יצליח ובוא אקרא לזה משינוי יהפוך למשהו קבוע אז הכול יסתדר לך שוב כשהיה בעבר, תנהגי כרגיל, תעבדי כרגיל, תעבדי ליד המחשב כרגיל והכול יהיה יותר מידי רגיל ושגרתי שתגידי וואלה כול כך טוב לי בחיים שאני לא רוצה היום שום שינוי תפיסתי ולא איזה עוצמתיות בחיים שאולי בימקום לבנות את חייך יכולה רק להורסם.

20/10/2013 | 05:42 | מאת: מאיה

תרופות משפיעות בצורה שונה על כל בן אדם, תרופות ללחץ דם, תרופות לסרטן וכו זהו תהליך למצוא את התרופה/ות הנכונה במינון הנכון. שתפי את הרופא שלך בתסמינים שחווית, רופא/ה הוא אדם מלומד אך הוא רק בן אדם, לא קוסם, הוא ישמח לעבור איתך את התהליך במציאת התרופה/ות הנכונה. בהצלחה בתהליך!

18/10/2013 | 23:09 | מאת: תומר

במצבים מסוימים שיחות עוזרות מאוד אם הייתי מקבל שיחות לא הייתי חולה בנוסף גם כשחליתי שיחות היו הפתרון לבעייתי ולא תרופות שכלל לא הגבתי אליהן כיום חודשיים איני לוקח תרופות והכל בסדר אני לא מבין מדוע אין הערכת מסוכנות ומדוע מאשפזים אדם שפוי לחלוטין שהבעיה ממנה סבל נפתרה על ידי ביקור בני המשפחה מדוע נותנים כדורים לבעיה שלא קיימת מדוע מסממים בתרופות חזקות שאסורות בשימוש

18/10/2013 | 14:47 | מאת: כ.א.

כתבתי בטעות שלקחתי ללילה שלא יכולתי לישון במקום סטיקלנוקס שתיים וחצי כדורים זיפרקסה. בתודה מראש

18/10/2013 | 14:28 | מאת: כ.א.

שלום, אני מטופל בתרופות פסיכיאטריות, כמו קלונקס, ריספרדל, פרפנן, דקינט, ובנוסף תרופה ללחץ דם ודופק - קרדילוק. נחשפתי לצמח הגת אדום דרך האינטרנט, והבנתי שהוא טוב למצב רוח (מצב רוחי ירוד) האם אפשר לקחת את צמח הגת עם התרופות במרווח של כמה שעות, האם יש תופעות לוואי, מותר בכלל לקחת את הצמח בנוסף לתרופות? אודה לך שתענה לשאלתי. תודה, מני.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום מני, הצמח גת מכיל חומר בשם קתינון (cathinone) שהוא סם ממשפחת האמפטאמינים. מומלץ לא ליטול אותו בכלל ובמיוחד לא בשילוב עם תרופות פסיכיאטריות. חומר זה יכול לגרום להזיות וחרדה. לך יש גם סיבה נוספת לדאגה שכן הקתינון יכול לגרום לעלייה בלחץ דם ודופק והוא אסור לאנשים שיש להם יתר לחץ דם ובעיות לב.

18/10/2013 | 05:24 | מאת: טל

שלום ד"ר ברקאי, אני כבר שבועיים בניסיון להתחיל ציפרלקס (ברקע מיגרנות קשות, דיכאון קל, הפרעת חרדה ומחשבות אובססיביות). בשבוע הראשון לקחתי רבע כדור ועכשיו אני עם חצי כדור-העניין הוא שאני לוקחת את הכדור בסביבות 9:00 בבוקר וחצי שעה אחרי מתחיל חוסר תאבון גדול!!עייפות, מחשבות מיאשות והכי נורא דכדוך(בלשון המעטה!!) נוראי. כעבור10-12 שעות העניין עובר כלא היה חוזר לי התאבון ומצב הרוח משתפר פלאים קפיצה מטורפת מדכאון לשמחה וחיות. יש לציין שקבלתי את ההמלצה לתרופה מנירולוג ורופאת המשפחה. מה העניין שאני חווה? האם זה מוכר? הגיוני? מתי אמור לעבור אם בכלל?? בברכת שבת מצויינת ותודה בעצם אלפי תודות על הפורום המבורך שאתה מנהל!!!

לקריאה נוספת והעמקה

שלום טל, לשאלתך: מה העניין שאני חווה? האם זה מוכר? הגיוני? מתי אמור לעבור אם בכלל?? כן זה מוכר והגיוני. מה שאת מתארת בהחלט יכול להיות תופעות לוואי של ציפרלקס. רוב האנשים שלוקחים ציפרלקס חווים אותו כלא מרדים ואפילו מעורר ולכן כשמתחילים את התרופה הזו לראשונה ההמלצה היא ליטול אותה בבוקר. עם זאת חלק קטן אך לא מבוטל של האנשים (אולי 10%) מרגישים שהציפרלקס מרדים ומעייף. לאלה ההמלצה היא פשוט להעביר את הכדור לערב. חוסר תאבון, מחשבות מייאשות ודכדוך צפויים לחלוף תוך כמה ימים, אם תצליחי להחזקי מעמד ולהמשיך את הטיפול. אם תיטלי את התרופה בערב ותישני את השעות הקשות, יהיה לך אולי קל יותר לעבור את התקופה הראשונית הזו. תודה על הברכות ושבת מצויינת גם לך.

18/10/2013 | 04:04 | מאת: כ.א

יש לי כבר 17 שנה בעיה שהופיעה כנראה כתוצאה מלחץ חזק בבמקום עבודה כתוצאה מכך אני לוקחת באופן קבוע שגם עוזר זיפרקסה 5 מ"ג ולפי הצורך כדורי שיעה סטילנוקס וזה לעיתים רחוקות הבעיה כרגע היא שאיני יכולה חהרדן ויש לי ללילה לבן לקחותי 2 וחצי כדור זיפרקסה אך זה לא עזר רק עשה אותי קצת מבובלבלת שאלתי איך לנהוג במקרים כאלה בתודה מראש

לקריאה נוספת והעמקה

שלום כ.א אם תופעת הלילות הלבנים חוזרת על עצמה, יהיה צריך שתפני לפסיכיאטר לבדיקה והתייעצות לגבי הטיפול התרופתי, אולי צריך לשנות אותו. בנוסף חשוב שתבדקי הם יש לך "הגיינת שינה" נכונה. כמה כללים להגיינת שינה: 1. חשוב לוודא שאת ישנה במקום שקט וחשוך. 2. חשוב ללכת לישון רק במיטה. 3. חשוב להשתמש במיטה רק למטרת שינה (או סקס). במיטה לא אוכלים, לא קוראים ולא צופים בטלויזיה. 4. חשוב לא לעשן או לשתות קפה אחרי השעה 8 בערב. 5. חשוב לא ליטול כדורי שינה אחרי השעה 10 בערב (אם לא נטלת עד השעה הזו, עדיף שתוותרי על הלילה הזה ותתני לו להיות לבן. לקחת כדור שינה ב- 3 בלילה רק יגדיל את הבלגן). 6. חשוב למעט בשתיית אלכוהול. בניגוד למה שחושבים אלכוהול מפריע לשינה. 7. חשוב לאכול ארוחת ערב, אבל שלא תהיה כבדה מידי. יש עוד כמה דברים שנוגעים להגיינת שינה שאפשר "לתפור" באופן אישי, וחשוב שתעלי את נושא הגיינת השינה כשאת פונה להתייעצות.

19/10/2013 | 12:41 | מאת: פדרו

17/10/2013 | 14:58 | מאת: דודו 111

האם יש לך קליניקה פרטית , מה הכתובת , כמה עלות פגישה או ייעוץ טיפולי אצלך , מה מספר טלפון ?

17/10/2013 | 12:39 | מאת: ליטל

שלום, אני סובלת מחרדה דיי קשה, ניסיתי להתחיל טיפול תרופתי בפאקסט של רבע כדור שרק החמיר לי את התופעות אז הפסקתי, לא עמדתי בזה. רציתי לשאול מה יש להרגעה מיידית, הסימפטומים שלי הם תחושת מחנק בגרון, קושי בבליעה של אוכל, ופחד בעיקר מחנק, כל היום אני עם המחשבות האלה, מה שיותר עוד יותר חרדה. יש לי גם תחושת נימול קמצ בפנים בצד שמאל, אני מתעוררת נורא מוקדם בבוקר, ורצה לשירותים לשלשל לצערי .. . אני כבר לא יודעת מה לעשות.. היו לי גם בחילות, רפלקס הקאה, בעיקר בבוקר. . :/ איך מקלים על זה? אני פוחדת לצאת ככה גם מהבית ולנהוג ככה, בקיצור לא מתפקדת . .

לקריאה נוספת והעמקה
17/10/2013 | 13:15 | מאת: לליטל

אם זה כל כך דחוף , למה שלא תלכי לרופא משפחה לפחות? הוא יכול לתת לך תרופות שיעזרו במקרים כאלה.

17/10/2013 | 16:51 | מאת: ליטל

האם הכוונה למרגיעים כדוגמת הלוריוון למשל ? זה מה שהפסיכיאטרית נתנה לי להרגעה כביכול מיידית, אבל הבנתי שיש תרופות אחרות יותר חזקות אולי. לגבי הרופאת משפחה, לצערי היא לא ממש מציעה דברים בעצמה ומעדיפה להעביר את האחריות לפסיכיאטרית. אז זאת שוב פרוצדורה של לקבע לפסיכיאטרית, לקבל ממנה מכתב מה היא ממליצה, ולחזור לרופאת משפחה שתוציא לי את המרשמים. לא מבינה למה הפסיכיאטרית בעצמה לא יכולה ישר למסור את המרשמים במקום, למה כל הטרטור הזה ? :/ הלוואיי שלא נצטרך בכלל אותה . מהרופאת משפחה אני יכולה להתחיל לנסות ציפרלקס... אולי אליו אגיב שונה, למרות שאני דיי פוחדת שיהיה דומה בתופעות לפאקסט..

17/10/2013 | 00:16 | מאת: אביב החרד

שלום, אני בן 33, ומזה 4 שנים אני מרגיש תחושה של חוסר יציבות בגוף, זה לא בדיוק סחרחורת. אני מרגיש כאילו הרגליים כבדות ולא יציבות, שהראש עייף ולא ממוקד, כאילו אני הולך בתוך ים ושהאדמה לא יציבה. אני מרגיש כאילו אני יכול ליפול או להתעלף, זו תחושה שמאוד מפריעה לי. בנוסף, חשוב לציין שבעקבות ההרגשה הזאת פיתחתי אגורופביה די משמעובמציגים לא נוטל תרופות. הייתי כמעט בכל בדיקה אפשרית, רופא אף אוזן גרון, רופא סחרחורת, פיזיותרפיה לצאוור (שקצת עזרה, אבל לא פתרה את הבעיה), והכל יצא תקין. יצוין גם שכנראה בעקבות התחושה שקיימת פיתחתי מגוון בעיות הקשורות לחרדה..השאלה שלי האם זה יכול להגרם ממצב נפשי, ולהמשך זמן כה ממושך של 4 שנים? ואם כן איך זה קורה, ואיך אפשר לטפל בזה שזה יפסיק? אשמח לשמוע את התשובה שלך, תודה רבה רבה והאם ניתקלת בבעיה מהסוג של!

לקריאה נוספת והעמקה

שלום אביב, לשאלותיך: האם זה יכול להגרם ממצב נפשי, ולהמשךזמן כה ממושך של 4 שנים? כן. הפרעות חרדה (בהנחה שזה מה שיש לך) יכולות ואף נוטות להיות כרוניות כלומר ממושכות ולא לחלוף ללא טיפול. ואם כן איך זה קורה, ואיך אפשר לטפל בזה שזה יפסיק? אביב, נראה שניסית כבר הרבה בירורים רפואיים כלליים שלא העלו אבחנה או טיפול אפקטיבי. כדאי אולי לנסות לבחון את האפשרות שהתחושות הגופניות והרגשיות שיש לך הן תוצאה של מצב פסיכיאטרי. כדאי לפנות לפסיכיאטר לבדיקה והתייעצות. אם מדובר בהפרעת חרדה חשוב שתידע שיש מגוון אפשרויות טיפול אפקטיביות- תרופתיות ושיחתיות.

16/10/2013 | 20:25 | מאת: רועי

אם אני רוצה לקבל קצבה מביטוח לאומי מה בעצם התנאים לקבלת קצבה תמידית על רקע דיכאוני+חרדתי???

לקריאה נוספת והעמקה

כדי להיות זכאי לקצבה תמידית מן המוסד לביטוח לאומי, עליך לקבל הכרה ב- 50% נכות ומעלה, לצמיתות.

שלום שמעתי היום שאמור להיות בעוד כמה ימים מפגש משמעותי של חולי מחלות פסיכוטיות כמו סכיזופרניה שיועבר על ידי החולים עצמם. רציתי לקבל פרטים על זה. תודה רבה

16/10/2013 | 20:05 | מאת: הבובה

ללכת למיפגש רק של חולים? אני למיטב ידיעתי מיפגשים שנושאם מחלות נפש כאלה קשות כפסיכוזות (סכיזופרניות ביכללם) מלווים ברופאים ואנשי מיקצוע שיכולים לנתב את המיפגש לכיוונים נכונים, כלומר- נושאים שמעניינים את כולם, ועשויים לעזור לחולה, לחברה ולמטפל בחולה וכו'...קצת ניראה לי מוזר מיפגש שנושאו מחלות נפשיות קשות ללא אנשי מיקצוע שזה בדיוק היתמחותם. טיפול במחלות הקשות האלה. הבנת?

שלום הבובה, רופאים וחולים נפגשים הרבה מאד במרפאות, בתי חולים, מסגרות שיקום ושאר מקומות. רופאים רוצים לפעמים להיפגש בלי חולים ובשביל זה יש להם ישיבות צוות וכנסים. זה מובן בעיניי שגם חולים (וחבריהם, בני זוגם ובני משפחותיהם) רוצים להיפגש בלי רופאים.

16/10/2013 | 19:22 | מאת: אני

שלום, איך אדע האם טיפול פסיכיאטרי המשלב תרופות יתאים לי? אני סובלת מטריכוטילומאניה, יש לי חרדה כשאני נמצאת בבית, אני נוטה להתעצבן בקלות אינספור פעמים ביום גם אם נחמדים אליי, ומצבי הרוח שלי לא יציבים- כל בוקר קמה אחרת, ברמה של להגיע לעבודה ואי יכולת לתפקד עקב דיכאון המון מחשבות על המוות, וזה נמשך לכמה ימים. הייתי בעבר בטיפול פסיכולוגי וזה לא ממש עזר לי. אני אשמח לעצתכם המומחים, ולאן אני צריכה לפנות בבקשה.

שלום רב, כדי לדעת האם טיפול פסיכיאטרי יכול להתאים לך, עליי לפנות לבדיקה והתייעצות עם פסיכיאטר.

16/10/2013 | 18:18 | מאת: גל

אבא שלי בן 60+ אלכוהוליסט וחולה לב, שוקל כ-30 קילו בלבד, אינו אוכל ואינו שותה מלבד אלכוהול, הוא שרוי בדכאונות ממושכים ורוצה למות. אימי דואגת לו לכל ענייניו כגון: אוכל, מספרת אותו, גוזרת לו ציפורניים, מגלחת אותו וכו'.. אולם לאחרונה הוא קיבל צו הרחקה מהבית לחודש ימים לאחר שקילל ואיים על אימי. באופן מפתיע ביותר הפסיכיאטר בבי"ח טען כי לאבי אין בעייה נפשית. הכיצד ייתכן שאדם עם דכאונות, המזיק לעצמו ורוצה למות נראה בעיניי הפסיכיאטר כאדם שפוי? אם זו לא מחלת נפש, אמור לי מהי מחלת נפש? אני מכיר את אבי 34 שנים והוא לא היה במצב כזה לעולם. ברצוני להתמנות לאפוטרופוס של אבי (או שאימי תתמנה) ולהכניס את אבי למרכז גמילה (כיוון שהוא מסרב ללכת מרצונו). אני רוצה את אבא שלי בחזרה. בבקשה תעזור לי.. תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום גל, אני מצטער לקרוא על מצבו של אביך. אינני יודע ואינני יכול לדעת מדוע כתב הפסיכיאטר את מה שכתב כי אינני מכיר אותו ואינני מכיר את אביך. הגדרת המושג "מחלת נפש" תלויה בהקשר שבו משתמשים בו: מחלת נפש לצורך החוק לטיפול בחולי נפש, מחלת נפש לפי DSM, מחלת נפש לצורך הכרה בנכות וכו' וכו'. כדאי שתפנה לעובד סוציאלי בלשכת הרווחה באזור מגוריו של אביך כדי להתחיל תהליך מינוי אפוטרופוס. ייתכן שזה יצריך פניה לפסיכיאטר באופן פרטי כדי לקבל תעודת רופא. אני צריך להגיד לך שאין סיכוי רב שתהליך גמילה כפוי יצליח ולכן אם זו המטרה היחידה של ההליך, אז הוא לא מאד נחוץ.

16/10/2013 | 17:20 | מאת: הלל צימר

מזה 5 שנים היכולות הקוגנטיביות שלי החלו להתדרדר כמוכן אני חש בלבול מתמיד. התדרדרות מתבטאת בכך שקשה לי לחשוב ,קשה לי לתכנן, קשה לי להפעיל היגיון ,קשה לי לזכור לטווח קצר. כמוכן קשה לי לפקס את העיניים. מרגיש כאילו לקחתי סמים. אני כבר שנתיים מטופל אצל פסיכיטאר(קיבלתי תרופות לחרדה) ללא הטבה כלשהיא. מלבד ויטמין D כל הבדיקות היו בסדר. MRI מח יצא תקין חוץ מכמה אוטמים זהירים שנמצאו. איזה תרופה יכולה לשפר את התיפקודים הקוגניטבים?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום הלל, ראשית צריך לבדוק האם יש באמת ירידה ביכולות הקוגניטיות שלך באמצעות הערכה קוגניטיבית. שנית צריך לבדוק האם יש לך מצב רפואי כללי שיכול לגרום זאת. אוטמים זעירים ב- MRI יכולים להסביר ירידה קוגינטיבית מסויימת וצריך לבדוק מה גורם לאוטמים האלה אצלך. שלישית צריך לבדוק אם יש לך מצב פסיכיאטרי שיכול לגרום לפגיעה בתפקוד הקוגניטיבי. צריך גם לעבור על התרופות השונות שאתה לוקח, אם אתה לוקח ולבדוק אם יש בהן משהו שיכול לפגוע בתפקוד הקוגניטיבי. התשובה לשאלתך איזה תרופה לקחת תלויה בתוצאות הבירור של כל הדברים שהזכרתי.

לקריאה נוספת והעמקה
16/10/2013 | 15:35 | מאת: ע. ל.

חבר קרוב שלי חולה כבר קרוב לעשור בתסמונת נדירה שנקראת " תסמונת קליין לוין" ומאופיינת בדיכאונות שנמשכים בפרקי זמן משתנים באים והולכים. את המחלה איבחנו אצלו לפני בערך ארבע או חמש שנים והוא משתדל לתפקד באופן רגיל... במהלך השנתיים האחרונות חלה אצלו התדרדרות קיצונית במצב הנפשי כיוון שמאז תחילת תיכון הוא לא נמצא במסגרת לימודיםקבועה ולפני שנתיים הוא עזב את העבודה הזמנית שבה עבד בשנים האחרונות... בגלל שכל חבריו הטובים התקדמו בחיים, התגייסו והלכו לאוניברסיטאות הוא הרגיש הרבה מאחור והתחיל לנתק את עצמו מהסביבה החיצונית ולא רצה לצאת מהבית כשבאנו אליו לשכנע וניסינו לשלב אותו. במהלך השנה האחרונה היו תקופות של עליות וירידות מבחינת המצב החברתי שלו.. בתקופות מסויימות הוא לא היה יוצא שבועות שלמים ולפעמים אחרי שיכנועים של החברה מסביב היה מגיע ומבלה איתנו מידי פעם. לאחרונה היה נראה שיש שיפור מסויים אבל השבוע באחד הלילות התבשרנו שהוא חתך ורידים וניסה להתאבד. רק מספר מצומצם של חברים יודע על מה שקרה והשארנו את המקרה בסוד כיוון ששמנו לב שכלפי חוץ המשפחה מנסה להסתיר את הסיפור, ואנשים מסביב לא יודעים. עכשיו הקבוצה המצומצמת הזאת מאוד מתלבטת איך צריך לפעול בשלב כזה... ללכת.לספר למשפחה שאנחנו יודעים ולנסות להיות שם בשבילו ולתמוך, או להציג כלפי חוץ שהכל כרגיל ולהתעלם ממה שידוע לנו כי אולי המצב מסובך יותר ממה שנדמה לנו? מצד שני התעלמת חמורה בעייני לא פחות מהתערבות... מה נכון לבחור מבחינה נפשית ומה כון ו לעשות בתור חברים שלא רוצים לצער את המשפחה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום ע.ל. ראשית לטובת קוראי הפורום, אגדיר בקצרה את התסמונת. תסמונת קליין לוין מתאפיינת בהתקפים של שינה מרובה שיכולה להימשך ימים רבים, אכילה מרובה כאשר החולים מתעוררים, והרגשה של טשטוש, אפתיה ובלבול כאשר מתעוררים. ההתקפים באים ללא התראה מוקדמת. משך ההתקפים משתנה ובין ההתקפים החולה יכול להרגיש ולהיראות רגיל לגמרי. ההתקפים יכולים להיות מלווים לעיתים גם בדיכאון. נכון להיום אין לתסמונת זו שום טיפול. לשאלתך: אינני יודע מה נכון לעשות. הניסיון מלמד אותי שדיבור אמת וגילוי לב ("קלפים על השולחן") הם האסטרטגיה שהכי כדאי להמר עליה שכאינך יודע מה האסטרטגיה שנכון לנקוט.

יקראו לבד עליהן בגוגל...כי זה מפחיד את האנשים האחרים שקוראים את השאלות פה בפורום. ממש נבהלתי ,חשבתי לרגע אולי גם אני חולה בתיסמונת הזו. ממש פחד אימים.איזה מחלות וחולארות יש. מספיקות לי המחלות שלי, לא צריכה עוד, לא תודה אה?

16/10/2013 | 19:17 | מאת: ע. ל.

ומבחינת החולה עצמו? האם החברה צריכה בכלל לערב את עצמה בשלב מוקדם כל כך אחרי שהוא פעל בצורה כל כך קיצונית ? או שצריך לתת לו קצת זמן החלמה?

שלום רב, אינני מומחה יותר מכל אדם אחר בשאלה מה החברה צריכה לעשות ואיפה גבולות האוטונומיה שלנו. על זה מחליטה החברה באמצעות נציגיה המחוקקים. החברה חוקקה בעניין למשל זה את חוק הטיפול בחולי הנפש שקובע מתי כופים טיפול ומתי לא. אני חושב שאם אדם מתנהג התנהגויות מסוכנות אז מצבו לא נמצא בשלב מוקדם אלא מתקדם מאד ודחוף ולכן חשוב מאד לפעול ומהר, אם יש מה לעשות.

15/10/2013 | 17:27 | מאת: פרסית

אני מטופלת 12 שנים ברסיטל 20 מ"ג מאחר וסבלתי מהתקפי חרדה שבאו לידי ביטוי בעיקר בדופק מהיר.לפני חודשיים החלטתי שנמאס לי והתחלתי להוריד את המינון בקצב איטי מאד שכך אחרי שבוע הגעתי לחצי כדור.ומאז הכל חזר התקפי חרדה דופק וכו בדיוק כמו לפני 12 שנה.חזרתי כמובן למינון של 20 מ"ג באופן מיידי אבל התקפי החרדה והדופק לא מניחים לי.כיצד ייתכן שירידה במינון של חצי כדור באופן הדרגתי גרמה לי למצב כזה?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום פרסית, כן, ייתכן שירידת מינון ב- 1/2 כדור הורידה את המינון מתחת למינימום שנחוץ לך. טוב שהעלית בחזרה. זה יכול לקחת כמה שבועות עד שהתקפי החרדה יירגעו.

15/10/2013 | 22:18 | מאת: שירן

האם הרסיטל השפיעה לך על המיניות ? אני גם רוצה לקחת אבל אני פוחדת ממה שאומרים על זה בהקשר הזה

16/10/2013 | 23:16 | מאת: דרור

אני לוקח רסיטל והוא לא השפיע לי על המיניות בכלל, חוץ מזה שלוקח עוד כמה דקות עד האורגזמה

15/10/2013 | 12:54 | מאת: אביב

שלום ד"ר. האם ניתן לראות באמצעות בדיקות דם מסויימות האם נוטלת את התרופות: סרוקסט ( כדור אחד ביום של 20 מ"ג) ואסיוול ( כדור אחד ביום 5 מ"ג ) ? אם קיימת בדיקה כזאת מה היא ?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום אביב, יש בדיקת שתן שגרתית שיכולה לראות אם נטלת תרופה ממשפחת הבנזודיאזפינים ואסיוול שייכת למשפחה זו. אין במעבדות רגילות בדיקת דם או שתן לסרוקסט.

15/10/2013 | 06:56 | מאת: יניב

אני שומע קולות מפחידים ומאיימים שמדברים אלי ומשוחחים איתי ושהם גם קוראים את המחשבות שלי ומגיבים עליהן. האם קיימת טכנולוגיה המסוגלת לקרוא מחשבות ללא חיישנים? (קראתי שבעזרת חיישנים אפשר)

שלום יניב, למיטב ידיעתי אין טכנולוגיה כזו, אבל זו לא שאלה בפסיכיאטריה. מה שכן- הקולות שאתה שומע יכולים בהחלט להיות חלק ממצב פסיכיאטרי המצריך טיפול. אני מציע שתפנה בהקדם לבדיקה והתייעצות אצל פסיכיאטר.

14/10/2013 | 22:55 | מאת: דניאל

שלום רב, לפני שנתיים עקב חרדות ממושכות ואי שקט שממנו סבלתי התחלתי לנטול ציפרלקס 10 מ"ג כל יום. לאחר חודש הכדור התחיל להשפיע והתחלתי להרגיש הרבה יותר טוב. לאחר תקופה ממושכת של כמה חודשים הפסקתי לנטול את התרופה, ואז שוב התחלתי לסבול מחרדות, לחצים נפשיים ואי שקט, מה שגרם לי לחזור לנטול את התרופה שוב. לצערי לאחר שהתחלתי לנטול את התרופה לא הרגשתי שום שיפור, והעליתי את המינון ל 20 מ"ג כל יום, אך עדיין לא חל שיפור במצבי והוא נותר זהה. רציתי לשאול מה הסיבה לכך? האם ייתכן כי הגוף שלי פיתח חסינות לתרופה? אם כן האם עליי להחליף לתרופה אחרת מהמשפחה של הציפרלקס? או שמא עליי להעלות מינון של התרופה באופן משמעותי? תודה מראש, דניאל

שלום דניאל, לשאלותיך: מה הסיבה לכך? האם ייתכן כי הגוף שלי פיתח חסינות לתרופה? בחלק קטן מהמקרים, אינני יודע איזה אחוז בדיוק, כאשר חוזרים לקחת תרופה שעבדה בעבר והופסקה, היא משפיעה הרבה פחות טוב. אם כן האם עליי להחליף לתרופה אחרת מהמשפחה של הציפרלקס? או שמא עליי להעלות מינון של התרופה באופן משמעותי? כדאי לדעתי להחליף תרופה. הסיכוי שמינון גבוה מ- 20 מ"ג ליום יועיל הוא מוגבל ואינו מצדיק את הסיכון של תופעות לוואי שגובר עם עליית המינון.

14/10/2013 | 22:25 | מאת: רמי

התחלתי איתו וכבר בשבוע הראשון יש עיכוב בשפיכה וכאב ראש בו זמנית. האם זו תופעת לוואי של שבוע ראשון שעוברת? (יש לקחת בחשבון שאני רוצה כדור שלם לקחת וזה אפילו לא)

לקריאה נוספת והעמקה

שפיכה מאוחרת היא תופעת הלוואי המינית השכיחה ביותר של התרופות ממשפחת ה- SSRI. לעיתים תופעה זו עוברת אך פעמים רבות היא נמשכת כל עוד נוטלים את התרופה ואף זמן מסוים לאחר הפסקת הנטילה. הדבר הנכון לעשות לדעתי הוא הוא להמשיך וליטול 1/2 כדור עוד כשבועים ולראות אם הדברים מסתדרים או לא ולפי זה להחליט, בהתייעצות עם הפסיכיאטר המטפל.

15/10/2013 | 11:32 | מאת: רמי

הרי מה החלופה ? לעבור לתרופה ממשפחה אחרת ?

14/10/2013 | 21:56 | מאת: דודו 111

גדלתי בתור ילד ביישן מאוד , חסר בטחון עצמי ומופנם ומסוגר בלי חיים חברתיים ורגיש מאוד , גדלתי בלי חברים (למעט בביה"ס היסודי) ועד היום אין לי חברים. כתלמיד בביה"ס הייתי מהמצטיינים בכיתה וסיימתי כיתה י"ב עם בגרות מלא (זכאי לבגרות) וציון פסיכומטרי גבוה ובהצטיינות . בתור תלמיד בביה"ס בשעות אחרי הצהריים הייתי מבלה כמעט רוב הזמן בבית בעיקר בללמוד ובהכנת שיעורי בית , הייתי לומד הרבה בבית , את שאר הזמן הייתי מבלה בצפייה בטלוויזיה ובמשחקי מחשב , בשעות אלו אחרי זמן ביה"ס הייתי ממעט לצאת מהבית אם בכלל (לא הייתי יוצא לבלות עם חברים) . גדלתי כבנאדם רגיש מאוד לדברים שנאמרים עליי והנוגעים בי , רגיש לתגובות ולפידבקים של אחרים , ואם הייתי מרגיש שנעלבתי או נפגעתי ממשהו הייתי מתנתק ממנו ומפסיק כל מגע איתו . אחרי סיום התיכון עשיתי הפסקה של שנה לפני האונברסיטה , בשנה הזאת עבדתי במפעל קטן בכפר . בשנה הזאת החלו להופיע אצלי סימפטומים של דיכאון והתחלתי להרגיש בדידות קטלנית וקשה גם רגשות שליליים ורגשות עצב , ,גם כעס פנימי על המצב שנקלעתי אליו (הדכדוך והבדידות) וכעס על ההורים בגלל שחשבתי שחינכו אותי בצורה לא טובה גם כעס על הסביבה שבה גדלתי כי חשבתי שהסביבה גרמה לי לחלות במחלת נפש בגלל הערות שליליות שהייתי מקבל מאנשים בסביבה הזאת (הערות על כך שאני בודד) , והתחלתי להסתגר בתוך הבית , בתוך החדר והתחלתי להתנתק מהסביבה שבה אני חי עד כדי הסתגרות מוחלטת בתוך הבית . בינתיים אחרי שנת ההפסקה (השבתון) שהייתה לי התחלתי לימודים באוניברסיטה כשאני נושא מטען נפשי כבד . במקביל ללימודים באונברסיטה התחלתי לפתח פחד לצאת מהבית ופחד מלפגוש אנשים , פחד חברתי ממצבים חברתיים ובמקביל לזה התחלתי לפתח הימנעות מוחלטת מלהימצא בחברת אנשים , נמנעתי ממצבים חברתיים והסתגרתי באופן מוחלט בתוך הבית והתחלתי לחשוב מחשבות שאומרות שכאשר אני הולך ברחוב האנשים מסתכלים עליי ולועגים לי , ושאינני מסוגל ללכת ברחוב , ושהרגליים שלי לא מסוגלות לשאת את הגוף שלי כך שאלך ברחוב , היו בראש שלי מחשבות שאומרות שאינני מסוגל לעמוד מול אנשים , אינני מסוגל להיות בחברת אנשים . בינתיים סיימתי שתי שנות לימודים באונברסיטה בהצלחה ונכשלתי בשנה השלישית בגלל המצוקה הנפשית שממנה אני סובל (ההסתגרות , ההימנעות , המחשבות , החרדה , הדיכאון , הפרעות שינה , הכעס , התפרצויות הכעס והזעם ). ואז אושפזתי בפעם הראשונה בביה"ח רמב"ם במחלקה פסיכיאטרית פתוחה ושם אובחנתי כסובל מהפרעה טורדנית-כפייתית OCD (חזרה באופן אובססיבי על פעולה מסוימת מספר פעמים כדי לוודא שהכל בסדר כמו למשל לוודא מספר פעמים שהדלת סגורה וגם מחשבות שמופיעות בראש באופן אובססיבי שאומרות למשל שהדלת לא סגורה ) , אובחנתי גם כסובל מחרדה חברתית והפרעת אישיות נמנעת ודיכאון שנקרא double dystemia depression והאבחנה הפסיכיאטרית הייתה : Schizoaffective Disorder סובל ממחלה בספקטרום השניידריאני עם מרכיב אפקטיבי. יצאתי מהאשפוז עם הטיפול הזה : Risperdal 4 mg \פעם ביום Lustral 150 mg \ פעם ביום Clonex 0.25 mg \ פעם ביום Dekinet 2 mg \ 3 פעמים ביום בהמשך באשפוז יום פסיכיאטרי ברמב"ם העלו לי את הלוסטרל (lustral) ל 300 מ"ג ביום והורידו את הריספירדאל (risperdal) ל 2 מ"ג ביום . בסך הכל יצאתי מהאשפוז מחוזק עם יותר בטחון עצמי והתחלתי לאט לאט לצאת לעולם אל מחוץ לבית . בהמשך הייתי במעקב אצל פסיכיאטרית שעשתה לי שינויים תרופתיים בתדירות גבוהה ובתוך זמן קצר , ובנתיים חזרתי לאוניברסיטה , אבל עוד פעם הייתה החמרה במצבי הנפשי ומצבי הנפשי התדרדר (הדרדר) ואז אושפזתי בפעם השנייה בביה"ח העמק בעפולה במחלקה פסיכיאטרית פתוחה בגלל הסיבות הבאות : כישלון בלימודים , הסתגרות מוחלטת בבית , הימנעות מוחלטת מלהיות בחברה מחוץ לבית , פחד לצאת מהבית , פחד מלפגוש אנשים , חרדה חברתית , ייאוש דיכאון ועצב , רגשות שליליים , התפרצויות כעס\זעם שכללו זריקת ושבירת חפצים וקילול ההורים והשם , מחשבות על כך שאינני יכול ללכת ברחוב בגלל שאנשים מסתכלים עליי ולועגים לי , הרגשתי לא שייך , אין לי כח ללכת ברחוב . שוחררתי מהאשפוז עם הטיפול הזה : Modal 50 mg \ 3 ביום Nocturno 7.5 mg \ 1 ביום Seroquel XR 300 mg \ 2 ביום Efexor XR 150 mg \ 1 ביום יצאתי מהאשפוז עם האבחנה Simple Schizophrenia . בסך הכל האשפוז בעמק עזר לי מאוד יצאתי משם מחוזק ועם בטחון עצמי , ועם רגשות חיוביים , ואופטימיות , ועם הרגשת רוגע ושמחה וגם נפטרתי כמעט לגמרי מהמחשבות שמגבילות אותי בנוגע ליציאה מהבית ושמגבילות אותי במישור החברתי והפכתי לבנאדם חופשי שיכול לצאת לאן שהוא רוצה , גם נפטרתי מהעצבנות ומהלחץ והמתח ומרגשות הכעס . אחרי האשפוז הזה הייתי בבית כמעט שנה וחצי . בזמן זה הייתי במעקב אצל פסיכיאטר במרפאה קהילתית בביה"ח הלל יפה בחדרה שעקב ירידה במצב הרוח הרופא העלה לי את האפקסור ל 300 מ"ג ביום . אחרי האשפוז בעמק בכמעט שנה וחצי חלה הדרדרות והחמרה במצבי הנפשי : דיכאון , ייאוש , עצב , כעס , התפרצויות כעס \ זעם , השתוללויות , זריקה ושבירת חפצים , תוקפנות\אלימות מילולית כלפי ההורים (חשבתי שההורים גרמו לי לחלות מחלת נפש על ידי כך שלא חינכו אותי בצורה נכונה) , גם היו הפרעות שינה , מעביר ימים ללא אוכל , מרשל את עצמי , היגיינה ירודה , כעס פנימי אדיר , הרגשת חוסר אונים . אז הגיע האשפוז השלישי בנצרת שבכלל לא עזר לי , אשפוז זה נמשך חודש ושם טופלתי בטגרטול cr 400 מ"ג ביום שנועד להרגעת התפרצויות כעס , וטופלתי בנוסף ב רסיטל 20 מ"ג\יום בנוסף המשכתי עם הסרוקוול xr 600 מ"ג\יום . האשפוז הזה לא עזר לי , להיפך הייתה החמרה במצבי הנפשי , והתחלתי להרגיש תחושת אי שקט פנימי נפשי, ולהרגיש חוסר מנוחה , כך שאינני מסוגל לשבת בנינוחות ולהתרכז בדבר (צפייה בטלוויזיה , קריאה , אינטרנט), הרגשתי מצב דמוי אקטיזיה , ואז הפסקתי את האשפוז על דעת עצמי וחזרתי להמשיך מעקב אצל הפסיכיאטר שלי בהלל יפה כשהמצב שלי לא מאוזן , מרגיש דיכאון , לא שקט ולא רגוע ,ויש גם מרכיבים חרדתיים ודכאוניים ואובססיביים , הפסיכיאטר כתב שהאבחנה שלי היא : Schizophrenia vs Schizoaffective Disorder ונתן לי את הטיפול הבא : Seroquel XR 600 mg \ ביום Modal 150 mg \ ביום Ambien CR 12.5 mg \ ביום לשינה Depalept Chrono לטיפול בהתפרצויות כעס \ זעם : להתחיל 500 מ"ג ולעלות ל 750 מ"ג ביום . להפסיק Viepax להתחיל Cipralex 10 מ"ג \ ביום . להתחיל Clonex 0.5 מ"ג 2 פעמים ביום . אחרי הטיפול הזה ב 20 יום לא הרגשתי הטבה , ותחושת האי שקט הפנימי נמשכה (התחושה שהזכרתי למעלה) , כלומר עדיין מרגיש מצב דמוי אקטיזיה (חוסר מנוחה) , ואז חזרתי לרופא שלי למעקב בהלל יפה , הרופא כתב במכתב הביקור שאני סובל מהפרעה סכיזואפקטיבית באבחנה מבדלת עם סכיזופרניה . הוא כתב שישבתי בבדיקה ללא שום ביטוי של אי שקט פסיכומוטורי . הפסיכיאטר המליץ לי על הטיפול הבא שאני מקבל אותו עכשיו (כיום) : Seroquel XR 800 mg \ ביום Depalept Chrono 750 mg \ ביום להפסיק מודאל (modal) בטענה שלא עוזר לי , וגורם לי לתחושת האי שקט . להמשיך Viepax XR 300 mg ביום . לקחת Cipralex 10 מ"ג ביום . Clonex 0.5 מ"ג \ 3 פעמים ביום . להתחיל Deralin 10 מ"ג \ 2 פעמים ביום . להרגעת האי שקט . Ambien CR 12.5 mg לשינה . בימים אלו (כיום) אני מקבל את הטיפול הזה . אני ממשיך מעקב אצל הפסיכיאטר שלי בהלל יפה כשהמצב שלי לא מאוזן , מרגיש דיכאון , לא שקט ולא רגוע ,ויש גם מרכיבים חרדתיים ודכאוניים ואובססיביים , הפסיכיאטר כתב שהאבחנה שלי היא : Schizophrenia vs Schizoaffective Disorder ונתן לי את הטיפול הבא : Seroquel XR 600 mg \ ביום Modal 150 mg \ ביום Ambien CR 12.5 mg \ ביום לשינה Depalept Chrono לטיפול בהתפרצויות כעס \ זעם : להתחיל 500 מ"ג ולעלות ל 750 מ"ג ביום . להפסיק Viepax להתחיל Cipralex 10 מ"ג \ביום . להתחיל Clonex 0.5 מ"ג \ 2 פעמים ביום . אחרי הטיפול הזה ב 20 יום לא הרגשתי הטבה , ותחושת האי שקט הפנימי נמשכה (התחושה שהזכרתי למעלה) , כלומר עדיין מרגיש מצב דמוי אקטיזיה (חוסר מנוחה) , ואז חזרתי לרופא שלי למעקב בהלל יפה , הרופא כתב במכתב הביקור שאני סובל מהפרעה סכיזואפקטיבית באבחנה מבדלת עם סכיזופרניה . הוא כתב שישבתי בבדיקה ללא שום ביטוי של אי שקט פסיכומוטורי . ללא תכנים פסיכוטיים . הפסיכיאטר המליץ לי על הטיפול הבא שאני מקבל אותו עכשיו (כיום) : Seroquel XR 800 mg \ ביום Depalept Chrono 750 mg \ ביום להפסיק מודאל (modal) בטענה שלא עוזר לי , וגורם לי לתחושת האי שקט . להמשיך Viepax XR 300 mg ביום .(יש לציין שהפסקתי לקיחת viepax לפני כמעט חודשיים לאחר לקיחתו באופו ממושך למשך כמעט שנה וחצי , הפסקתי את viepax על דעת פסיכיאטר אחר שהתייעצתי איתו ונתן לי במקום viepax התרופה רסיטל שלקחתי אותה לתקופה של חודש ושבוע ולא עזרה לי בכלל , יש לציין שבאותה תקופה של החלפת ה viepax התחלתי להרגיש תחושת אי שקט פנימי קשה במיוחד (מצב דמוי אקטיזיה)) . לקחת Cipralex 10 מ"ג ביום . Clonex 0.5 mg \ 3 פעמים ביום . להתחיל Deralin 10 mg \ 2 פעמים ביום . להרגעת האי שקט . Ambien CR 12.5 mg לשינה . בימים אלו (כיום) אני מקבל את הטיפול הזה . לאחר חודש חזרתי עוד פעם למעקב אצל הפסיכיאטר שלי הוא כתב במכתב של הפגישה שהאבחנה שלי Schizophrenia F20.0 שכיזופרניה . הוא כתב שאני לא יציב מבחינה תרופתית וכל הזמן מתלונן על תחושות אי שקט . מרגיש כעסים ומתפרץ בזעם , ללא ביטוי פסיכוזה , ללא אובדנות . הפסיכיאטר המליץ לי : 1. להפסיק בהדרגה Viepax XR . 2. לעלות Cipralex עד 20 מ"ג\יום . 3. לעלות Deralin 10 מ"ג \ 3 ליום . 4. להמשיך Seroquel XR 800 mg \ ביום . 5. Depalept Chrono 1000 mg \ ביום . 6. להפסיק Ambien CR . 7. להתחיל Bondormine 0.25 מ"ג ביום לשינה . 8. להמשיך Clonex 0.5 מ"ג \ 3 ליום . היום אחרי 17 ימים מתאריך השינוי התרופתי האחרון (או מתאריך לקיחת הטיפול החדש עם השינוי האחרון) אין הטבה או שיפור במצבי הנפשי , להיפך יש התדרדרות במצבי הנפשי , אני מרגיש מדוכא ומתוסכל יותר מתמיד , לא אוכל , אין תיאבון , מרגיש כעס , כעוס , מרשל את עצמי את ההיגיינה שלי ואת המראה החיצוני , מתפרץ התפרציות כעס\זעם , משתולל , מקלל את ההורים ואת בני המשפחה שלי , זורק ושובר דברים וחפצים , לא מצליח לישון בלילה למרות שאני לוקח כדור שינה ואז אני ער בלילה וישן ביום , יום הפוך , סובל מהפרעת שינה כרונית , אין לי סדר יום , לא מתפקד , מעשן בשרשרת ושותה הרבה קפאין , עצבני יותר מתמיד , מרגיש תקוע בבוץ , מיואש , חסר תקווה , מרגיש חוסר אונים , מצב רוח רע וגרוע ביותר . פניתי באופן פרטי לדר חיים שם דוד שכתב בסיכום מחלה שאני סובל מהפרעה טורדנית כפייתית עם תובנה ירודה לחלק מהתכנים הטורדניים בצירוף הפרעת אישיות מאשכול A . יש לציין שכאשר התפרצה המחלה לפני האישפוז בביה"ח העמק בעפולה (לפני הטיפול בסרוקוול ואפקסור) יש לציין שההסתגרות המוחלטת שלי בבית נבעה מכך שאני לא רציתי לראות את השכנים שלי ואת הסביבה שבה אני חי ופשוט רציתי להתנתק מהסביבה הזאת לחלוטין (עבדתי אצל השכנים שלי והרגשתי שהתייחסו אלי באופן רע ע"י הערות שליליות שלהם בנוגע לעבודה שכללו גם צעקות וביקורת קשה ואני רגיש מאוד לזה) וגם סבלתי מחרדה ופחד לצאת מהבית . דר חיים שם דוד המליץ לי לנסות לערוך את השינויים הבאים בטיפול התרופתי : 1. להעלות מינון T. Seroquel 1000 mg/d 2. להפסיק את הטיפול ב Cipralex ולהתחיל טיפול ב T. Maronil SR 75 mg/d ולאחר שבועיים להעלות מינון ל 150 מ"ג . 3.להמשיך בטיפול ובמגמת העלאת מינון T. Lamictal 25 mg/d עד למינון של 200 מ"ג .(הפסקתי דפלפט) 4. T. Phenergan 25 mg כפול 3 ביום . T. Clonex 0.5 mg כפול 3 ביום . והפסקתי לקחת Deralin . יש לי שאלות : 1. מה האבחנה המדוייקת שלי , ואם היא הפרעה טורדנית כפייתית אז מה הסימנים של הפרעה זו במצבי כלומר מה התסמינים של הפרעה זו אצלי ? 2. התחלתי טיפול במרוניל (כבר 11 יום) ואני עדיין מרגיש דיכאון עמוק ומשתק ועצב אדיר וחוסר מנוחה ואי שקט פנימי קטלני וקיצוני , אני גם עדיין מרגיש כעס פנימי עמוק ומשתק , מה עושים , מה חוות דעת שלך ? 3. מה חוות דעת שלך לגבי המלצת הטיפול של דר חיים שם דוד ? 4. האם יש טיפול תרופתי דחוף שיביא להטבה\הקלה מיידית אפילו חלקית בנוגע לתחושת האי שקט ותחושת הדיכאון המשתק ? (למשל אוגמנטציה - טיפול עזר)? 5. איזה שינויים נוספים ניתן לעשות בטיפול התרופתי על מנת להביא להטבה ושיפור המצב והקלה ? 6. מה הסיבה לתחושת אי שקט פנימי וחוסר מנוחה ומה הטיפול לזה ? 7. האם טיפול בלמיקטל אמור למנוע התפרצויות כעס וזעם ?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום דודו, תודה על הפניה. השאלות הרבות והקשות שאתה מעלה מצריכות לדעתי הכרות קרובה וממושכת איתך. אני מציע שתפנה לפסיכיאטר, באזור מגוריך ובתהליך של מעקב, הכרות (עם בניית אמון) לאורך זמן, תגיע איתו לאבחנה והטיפול הנכונים.

16/10/2013 | 00:17 | מאת: דודו 111

האם יש לך קליניקה פרטית , מה הכתובת , כמה עלות פגישה או ייעוץ טיפולי אצלך , מה מספר טלפון ?

14/10/2013 | 20:26 | מאת: הבובה

ד"ר האם אתה חושב שמחשבות כנסיעה לאירופה (הולנד) ותיכנון לשהות שם אולי מיספר שנים אולי לתמיד אלו מחשבות של בריחה מהמציאות? האם בזה שאני מתכננת כבר שנים ליסוע להולנד ולהישאר שם כמה שנים הינני אדם שבורח מהמציאות. כאילו אני מנסה בזה ליברוח ממציאות חיים קשה , ולהגיד ששם בהולנד יהיה לי קל, ולכן למה שלא אלך למקום שיהיה לי בו יותר קל, ויותר נוח, ואם יותר קל אז גם יותר נעים. אני מתחילה ליתעות שמה אני קצת בורחת מהמציאות לפעמים ולא חיה אותה כפי שצריך.עכשיו מצד שני אפשר לומר שהמחשבות האלה מלוות אותי כבר שנים, משהו כמו 2-3 ועד היום לא עברתי לשם, אז זה כאילו אני בכול זאת נישארתי במציאות ולא ברחתי מימנה כי אני עדיין פה. כך שהמחשבות הן רק בגדר מחשבות כי אף פעם לא הוצאו מהכוח אל הפועל. ומדוע לא הוצאו? כי רציתי להישאר במציאות? לא ניראה לי ניראה לי כי אני פחדנית, פחדתי ליסוע ולעשות שינוי קיצוני בחיי, כי בכול אופן נסיעת רילוקיישן לחו"ל זה לא דבר של מה בכך. כול החיים שלי אני רואה עכשיו מלאים בסתירות,רוצה ולא רוצה. רוצה ליסוע ולא רוצה ליסוע, למה זה הדבר הזה? זה ממש מפריע לי בחיי.ממש ניפגמה לי איכות החיים מיכך וניגרם לי סבל מדברים שרציתי לעשות ובסוף לא עשיתי והנסיעה הזו לחו"ל היא לא אחת מהן. אבל בהרבה דברים בחיים שלי היתה הסתירה המעיקה הזו.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום הבובה, אני לא יודע אם המחשבה לנסוע להולנד היא תכנית מציאותית או לא בחיים שלך ואני לא יכול לדעת אם הוצאתה לפועל הייתה מועילה לך או לא. לשאלה האם לעשות רילוקיישן או לא יש בודאי היבט פסיכיאטרי אבל ביסודה זו אינה שאלה רפואית-פסיכיאטרית. כדי לקבל תשובה אישית ועניינית על השאלות האלה את צריכה לפנות לפסיכיאטר שמכיר אותך ואם אין- אז לפנות לאחד ולקבל ייעוץ אחרי בדיקה והערכה.

למה יש כול כך הרבה סתירות בחיים שלי אף על פי שהן מפריעות לי ואני לא חושבת שיש מקום לסתירות היום בחיי.

נותן כדורים הוא לא נותן תשובות לשאלות כאלה, הוא לא פסיכולוג הוא לא אמור לתת לי טיפול פסיכולוגי ולענות לי על שאלותי. הוא נותן רק רצפטים ,ואני לא רוצה רצפטים ולא רוצה לקחת אף כדור אני רוצה רק לטפל אצל פסיכולוג. אני רוצה תשובות לשאלותי ולבעיות שמפריעות לי בחיים...בעיות שמעיבות על חיי כעננה שחורה מעל ראשי.

14/10/2013 | 19:13 | מאת: הבובה

אמא שלי עושה לי בעיות בחיים. כול פעם בעיות חדשות. כשכבר טוב לי בחיים נדמה שהיא מנסה להפוך את הקערה על פיה ומצליחה בכך. היא יוצרת מצב שאני כול הזמן חושבת שזה רק בראש שלי כשזה כניראה לא רק בראש שלי ועקב כך משגעת אותי. יש לי הרגשה שהיא נותנת לי כדורים ללא ידיעתי את אותם כדורים שאני לא רוצה לקחת ואין צורך בלקיחתם ביכלל שהרי אם היה צורך הפסיכיאטר היה דורש שאקחם. עכשיו העיניין פה שאני לא יודעת האם היא באמת נותנת לי את הכדורים האלה או שזה רק במחשבות שלי אבל הרגשתי היא שהיא באמת נותנת לי את הכדורים האלה. אני ממש לא מאמינה שהיא עדיין עושה זאת ,אחרי שגרמה לי לכול כך הרבה סבל כול כך הרבה שנים ביגלל כדורים שלקחתי. מה היא כול כך אטומה האמא הזו? מה הבעיה שלה? למה היא לא מניחה לי. אני הטוחה שהיא נותנת לי כדורים וזה לא רק בראש שלי כי כול ההיתנהגות שלי מישתנה לחלוטין ברגע שמתחיל הטיפול. בקיצור לא מתאים לי כבר לקחת את הכדורים האלה, ואם היא לא תסיים זאת אני הזמין לה פה את הפסיכיאטר המחוזי שיאשפז אותה. אני ממש לא מסוגלת ליסבול זאת יותר...אחרי ששנים סבלתי ביגלל טיפול רפואי רשלני שלא התאים למחלותי. מה לעשות עם אמא כזו?

שלום הבובה, כדי לענות על השאלות שאת שואלת צריך הכרות אישית עם אימך ואני לא מכיר אותה.

14/10/2013 | 11:34 | מאת: אני

אני לוקחת פריזמה 60 מ"ג וקלונקס 1 מ"ג בבת אחת שתיתי איזה 4 שלוקים מבירה ואני ממש מרגישה שזה כמו אחרי בירה שלמה יש איזשהו סיכון במה שעשיתי אפילו שזה רק כמה שלוקים יכול לקרות לי משהו נורא? תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב, לא יקרה משהוא נוראה מהכמות הזו, אבל מה שאת מתארת זה בדיוק מה שצפוי כששותים אלכוהול בתקופה שנוטלים גם פריזמה: השפעת האלכוהול גוברת ואת מרגישה כאילו שתית הרבה יותר ממה ששתית בפועל. החדשות הטובות: מחר תתפכחי ומחר בערב כבר תיזהרי יותר עם אלכוהול.

13/10/2013 | 23:36 | מאת: עומרי

אני בן 18. ובשנה-שנה וחצי אחרונות התפתחה אצלי בעיה דיי מוזרה. בעיה מציקה, מקשה מאוד, ולעתים קרובות הורסת לי את החלומות. הבעיה היא כזאת - נניח שיש לי רצון כלשהו , למשל להצליח במבחן. אני בתוכי יודע שאני אמור להשקיע במבחן ויודע גם איך להתכונן אליו. הקטע הוא שאני מצליח לעשות את זה רק אם המטרה והדרך נשמרים בסוד, אסור שאף אחד אחר ידע על זה. במקרה שמישהו יודע על הרצון שלי... ישר , אין לי מושג איך , נפילת מוטיבציה מטורפת. מהרגע שמישהו יודע על זה , אני לא אצליח להשיג את המטרה . אני פתאום לא יצליח לעשות את הדרך. גם אם אני אשב 24/7 מול המחברת בשביל ללמוד אני לא אצליח להבין מה כתוב, אני אמצא תירוצים לא ללמוד ופשוט המוח שלי יפסיק לתפקד בכל הקשור לרצון הזה (הצלחה במבחן). זה בעצם המקרה הקל בבעיה . המקרה שקרה לי ממש בתחילת הדרך. לאט לאט זה מתעצם והבעיה מתרחבת. עכשיו רק מספיק לי שאני מדמיין שמישהו חושב על הרצון שלי , ואני כבר מפסיק לרצות אותו. שוב , המוח שלי באמת מנתק כל קשר עם הרצון הזה. זה יכול לבוא לידי ביטוי כמו שתיארתי וגם בצורה אחרת . למשל כשמישהו אומר לי מה לעשות. אפילו אם זה במאה אחוז בשביל לעזור. אם מישהו יגיד לי ללמוד למבחן .. אין סיכוי בעולם שאני אלמד/אצליח ללמוד למבחן. וזה קרה לי בנושא יותר קשה . קיבלתי פרופיל נמוך בצבא .. ורציתי להעלות אותו .. בשביל זה הייתי צריך להתאמן , לחזור לכושר ולהתפתח גופנית . התאמנתי בשקט, בסוד במשך חודשיים .. הייתי מרחק נגיעה מהעלאת פרופיל .. עד שאבא שלי הציע לי לצאת לרוץ ולהתאמן כי זה עשוי לעזור לי בחיי היום יום. מאותו הרגע הפסקתי להתאמן. לא יודע למה .. פשוט לא רציתי להתאמן יותר . ירד החשק לגמרי. המטרה פתאום נראתה לי מאוד גרועה ולא חשובה בעיניי. (בסופו של דבר לא הצלחתי להעלות פרופיל) והיום , המצב קיצוני הרבה יותר . היום כל המשפחה שלי מכירה את הבעיה. אני ביקשתי מהם לא להציע לי יותר כלום ולא לחשוב אפילו על דברים שאני רוצה . אני מצידי הבטחתי שאני לא אפנה אליהם יותר להתייעץ בבחירות שלי ובשום דבר אחר . הם כל הזמן מחדש כועסים עליי שאני לא מספר כלום .. הם כבר לא יודיים מי אני. ( אני חייב להגיד שבאמת , כשאני לא מספר על הרצונות שלי הם באמת יוצאים לפועל). במשך חצי שנה אחורנית מהיום , אני מחרים כל דיבור או מחשבה או רמיזות על לימודים. ההורים לא יודעים מה המצב הלימודי שלי .. אין להם מושג מה הציוני בגרות שלי . הם מאוד מאוכזבים מהעניין הזה וכל הזמן מזלזלים ואומרים לי ש"הבעיה" הזאת מטומטמת ושאני ממציא הכל. ואני באמת מרגיש חרא עם זה כי ההורים באים להציע משהו שיכול לעזור .. באמת מכל הלב .. ואני פשוט מתפרץ " לאא , אל תוציא מילה !! אסור לי לשמוע על זה!." ואז הם ישר מתעצבנים ומתאכזבים. לפני שבועיים הייתה לנו אסיפת הורים . ביקשתי למורה לא לקיים אותה עם הוריי בגלל הבעיה וניסיתי לספר לךלה על זה אפילו. אבל היא לא הסכימה לבטל . ומאז האסיפה ומאז שההורים יודעים את הציונים אני מדרדר לימודית ברמה מטורפת . (אני לוקח סיכון שאני הולך לספר את זה עכשיו) - לפני האסיפה באתי לכל יום לימודים .. הקשבתי להכל. למדתי בבית וכל זה בסוד. קיבלתי בשתי מבחנים 100 ו 98 . אחרי האסיפה ועד היום . כבר החסרתי שתי יומיים וקיבלתי בשתי בחנים 0 , 30 . כי לא הצלחתי ללמוד אליהם. (וזה כי ההורים יודעים מה אני אמור לעשות). בטח הבנת שהבעיה הזאת תחסום אותי בכל דבר בחיים. במיוחד שכל יום זה נהיה עצום וגדול יותר . מה יקרה לי בצבא שהמפקד יתן לי לקודות? או שהמעסיק בעבודה ירצה לקדם אותי ויתלה בי תקוות. מה יהיה עם בן/בת זוג? איך נוכל לחיות ביחד בלי שהוא/היא ידע/תדע מה המטרות שלי בחיים? . אני רק חייב להגיד שזה לא קורה לי כי מצפים ממני וזה לא מלחץ של אחרים. חייב עזרה בבקשה . אני הולך ליפול בחיים בגלל זה :/ סליחה על אורך ההודעה .

לקריאה נוספת והעמקה

שלום עומרי, עליך לדעת שאי אפשר לעשות אבחנות פסיכיאטריות על סמך הודעה בפורום (גם אם היא ארוכה ומפורטת). בשביל זה צריך פגישה ובדיקה פנים אל פנים עם פסיכיאטר. לכן אתה צריך להתייחס למה שאני כותב בהמשך כאל מידע כללי ולא המלצה טיפולית או אבחון. מה שאתה מתאר יכול להיות הפרעה שנקראת "הפרעה טורדנית כפייתית" (OCD). אני ממליץ שתפנה לפסכיכיאטר לצורך התיעצות ואבחון. גם אם יש OCD וגם אם יש לך משהו אחר, מצבים פסיכיאטריים רבים ניתנים לטיפול יעיל באמצעות תרופות או טיפול פסיכולוגי.

14/10/2013 | 10:13 | מאת: לעומרי

שמע אני מבין אותך , אני גם לפעמים מרגיש ככה , אבל לא בצורה שתיארת , שזה משפיע עליך ממש. יכול להיות שהבעיה שלך נובעת מסוג של לחץ? כי אם הרי מישהו יודע על התוכניות שלך , אזי יש לו ציפיות ממך ואולי אתה מפחד מזה שלאנשים יהיו ציפיות ממך כי אם לא תשיג את המטרה אז בעצם אתה תאכזב אותם ויותר מזה הכבוד שלך ירד בעיניהם. חשבת על זה?

13/10/2013 | 14:26 | מאת: חיים

האם ייתכן או שיש מצב שתרופות אנטי-דיכאוניות מהדור החדש ממשפחות ssri ו snri ייכשלו בטיפול ואילו תרופות מהדור הישן ממשפחת הטריציקליים TCA (כמו מרוניל) יצליחו בטיפול , ואם כן אז מה הסיבה לכך ?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום חיים, התרופות האנטי דיכאוניות מהדור הישן יעילות לטיפול בדיכאון לא פחות מן החדשות ולכן בהחלט ייתכן שאלה יצליחו לטפל היכן שאלה כשלו. חסרונותיהן של התרופות מהדור הישן והסיבות להעדפת התרופות מהדור החדש הן בתחום תופעות הלוואי ולא בתחום היעילות הטיפולית. לתרופות הישנות יש שיעור גבוה הרבה יותר של תופעות לוואי.

13/10/2013 | 13:00 | מאת: איציק

ראיתי שמומלץ לקחת רסיטל באותה שעה פעם ב-24 שעות , השאלה שלי היא עד כמה זה צריך להיות באותה שעה ? אם אני לוקח נגיד בשעה 10:00 אז זה באמת קריטי אם ביום למחרת אני יקח ב-8:00 או ב - 12:00????

לקריאה נוספת והעמקה

שלום איציק, ממש לא קריטי לדייק על הדקה. אתה יכול לקחת את הכדור של הבוקר גם אחר הצהרים, אם שכחת ליטול אותו בבוקר. אבל, אם שכחת לחלוטין ליטול את התרופה ביום מסוים אסור לך להכפיל מינון למחרת. פשוט תדלג.

13/10/2013 | 18:53 | מאת: איציק

קראתי שאחת האזהרות בלקיחת רסיטל היא: ציטאלופרם עלולה לפגוע בתיפקוד התפישתי (קוגנטיבי), רצוי להימנע מהפעלת ציוד מסוכן בזמן הטיפול. עכשיו אני שואל עד כמה הדבר שכיח? מכיוון שכל המטרה שאני לוקח את התרופה הזאת היא בשביל לשפר את היכולת הקוגנטיבית שלי שנפגעה ככל הנראה עקב חרדות ודיכאון. אז אולי(במידה ואכן התופעה שכיחה) חבל להתעסק עם התרופה הזו , ולעבור לתרופה נוגדת דיכאון אחרת שהיא אינה פוגעת ביכולת הקוגנטיבית.

לי עליה. הבנתי לא ראית אותה ביכלל אה? רק אני רואה אותה אה. וואלה חכם אתה שתהיה לי בריא איזה ד"ר חכם אתה. לא פלא שנהיתה פסיכיאטר. אני מאחלת לך אושר ועושר כול טוב המון בריאות ושתשיג כול שנפשך חפצה להשיג. תאמין לי אין דברים כמוך, אתה המלאך השומר על כול החולים,המסכנים ושנפשם לא משגת להשיג את מבוקשם. מי יתן וכול הרופאים ילכו בדרכייך וילמדו דרך ארץ,נועם סובלנות ויפי הנפש כפי שמצוי אצלך מאז ומעולם. מהבובה הפציינטית החדשה שלך פה בפורום.

לא שאלת כלום.

12/10/2013 | 13:46 | מאת: ש

שלום דר יכול להיות שציפרלקס גורם לחוסר תאבון אני שלושה שבועות עם עד

לקריאה נוספת והעמקה

שלום ש, כן, ציפרלקס יכול להשפיע על התיאבון בשני הכיוונים. אצל לא מעט אנשים הוא גורם ירידה בתיאבון.

12/10/2013 | 12:41 | מאת: משה

אני סטודנט. בתקופת הבחינות אני מתקשה לעמוד בלחץ. אני לקוי למידה, אך אין לי בעיות קשב וריכוז. חברים מספרים לי שהם נוטלים ריטלין / קונצרטה בתקופת הבחינות וזה ממקד אותם. האם זה יזיק לי לקחת בתקופת הבחינות בלבד? בכוונתי לעשות זאת באופן חוקי, אם כי הרופא שלי ממש לא מתלהב מזה. תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום משה, כל תרופה יכולה להועיל ויכולה להזיק. כשאתה מחליט האם ליטול תרופה או לא אתה צריך לשקלל את הסיכוי שהיא תועיל מול הסיכון שהיא תזיק. אם אין לך הפרעת קשב וריכוז, הסיכוי שתסתייע בריטלין/קונסרטה הוא בערך 0. לעומת זאת יש סיכון גדול מ- 0 שהתרופה תגרום לך (כמו שהיא יכולה לגרום לכל אחד אחר) תופעות לוואי. המסקנה המתבקשת היא לדעתי ברורה. אני מסכים עם הרופא שלך שלא מתלהב מזה.

12/10/2013 | 10:30 | מאת: אילנה

שלום אני מרגישה בזמן האחרון חרדות קשות שמתבטאות בכל מיני תסמינים גופניים. כל הבדיקות עד כה בסדר. הייתי אצל פסיכיאטר והתחלתי לקחת ציפרמיל . אחרי תקופה קצרה השמנתי 10 קג והיה תאבון מוגבר. ביקשתי כדור שפחות משמין וקיבלתי פריזמה וגם הוא לא מתאים . ממנו מרגישה עוד יותר חרדות קושי לאכול (כמעט חזרתי למשקל מלפני 20 שנה) ולא מרגישה שיפור בחרדות אלא ההיפך. מבקשת המלצה לכדור מועיל נגש חרדות ושלא משמין...תודה מראש

לקריאה נוספת והעמקה

שלום אילנה, ציפרמיל ופריזמה שייכים למשפחת ה- SSRI. במשפחה זו הכדור שהכי פחות מגביר תיאבון הוא לוסטרל (שם החומר הפעיל sertraline). אפשר גם לשקול טיפול פסיכולוגי קוגניטיבי התנהגותי, שיכול להיות יעיל לא פחות מתרופות להפרעות חרדה מסויימות.

12/10/2013 | 08:17 | מאת: חן

שלום רב בהמשך למה שכתבתי לך שלפני 8 חודשים הפסקתי לקחת כדורים כמו ציפרלקס וקלונקס , הכאבים בגוף לא מפסיקים ומתח בכל הגוף וזה גורם לי במשך כל היום לחשוב על הכאבים ומטריד אותי , עשיתי בדיקות ואמ אר אי והכל תקין אני שוקל לחזור לכדורים סרוק סט שלקחתי במשך שנים , האם אתה חושב שזה לא מאוחר , והאם לדעתך הכאבים יחלפו אני התחלתי גם עם הקלונקס שנראה לי שזהו אין ברירה וזה לכל החיים וזה מה שמפחיד אותי , ציינתי שאני רווק ומאד רוצה למצוא בת זוג ואני מפחד שזה יפריע , אני סובל ואין לי איכות חיים , אבל לרגע אני לא מפסיק להלחם התחלתי טיפול הומונולוגיה . מה דעתך דחוף תשובה בתודה מראש חן

שלום חן, ניסית כל מיני תרופות שלא עזרו ואתה שוקל לחזור לתרופה שכבר לקחת בעבר. השאלה מה לעשות במצב הזה היא שאלה מורכבת ודורשת התייעצות מפורטת עם פסיכיאטר בשיחה ובדיקה אישית ולא דרך הודעה בפורום.