קנאה בזוגיות

שלום, אני ובן זוגי יחד כבר 3 שנים, אני בת 24 והוא בן 31. הכרנו במקום עבודה בו עבדנו יחד פעם, מאז כבר שנינו התפטרנו. אולם זכור לי היטב עוד מלפני שהתחלנו לצאת כיצד פילרטט עם הבנות בעבודה. הוא כזה, שנון, פלרטטן, אוהב להצחיק - בעיקר בנות. אני כרגע סטודנטית, ולא מקיימת שום קשר עם בחורים, לא ידידים ולא חברים לכיתה, יש לי רק חברות. הוא גם לא מקיים קשרים עם ידידות, אולם הוא עובד ובמקום עבודתו יצר קשרים חברתיים עם בנות מן הסתם. בנוסף הוא וכמה חברים החלו בפרויקט משותף לפני מספר חודשים, לא מזמן הם צירפו בחורה לפרויקט ומידי חודש הם נפגשים (עם הבחורה) לפגישת עבודה שמתארכת עד לאמצע הלילה (2:00). זה מפריע לי, אני מקנאה לו והוא מרגיש בזה. לפני כמה ימים ב-23:00 הוא התכתב עם הבחורה מהפרויקט במייל ופתאום צחק, וכששאלתי אותו מה מצחיק הוא אמר שהיא מצחיקה אותו ואני שאלתי מה היא כתבה. היא כתבה לו (בתגובה למה שכתב לה קודם) "אם רק היית יודע... איך אני צוחקת עכשיו!!!". הרגשתי דקירה בלב וקנאה גדולה והוא כמובן התעצבן מזה וזה הפך לריב רציני. לי זה נראה נורא טבעי שאקנא על כך שהם מצחיקים אחד את השני במייל בלילה. במיוחד אחרי שהוא סיפר לי שהיא בכלל במסיבה. למה היא עונה לו למייל "עבודה" אם היא באמצע מסיבה? לו הקנאה נראית מאוד מוזר. לדעתי הוא היה מרגיש את אותו הדבר במקומי, רק שאני לא נותנת לו את האפשרות להרגיש כך כי אני לא מקיימת שום קשר עם ידידים או קולגות וכדומה. קראתי על הנושא הזה רבות באינטרנט, ובכל הכתבות היה כתוב שקנאה נובעת מחוסר ביטחון. ואני חושבת שבמקרה שלי זה לא חוסר ביטחון, אלא הוא נותן לי הסיבות לקנא. אולם כיצד ניתן לדעת? מספר פעמים דיברנו על זה, ואמרתי לו בכנות שאני חושבת שהוא פלרטטן ובגלל זה איני רגועה לגביו. הוא בטוח שהוא לא פלרטטן. התחלנו להתווכח על מה נחשב פלירטוט ומה לא וזה הפך להיות ויכוח בלתי נסבל שלא יצא ממנו כלום. אני סומכת עליו לגמרי שלא יבגוד, זה לא פחד מבגידה. אך מפריעה לי העובדה שהוא בכלל יוצר אינטרקציה בעלת אופי פלרטטני עם בנות. עובדה זו לבד גורמת לי לתחושה כל כך רעה ולכאבי לב. אני מרגישה שאנו נמצאים כרגע על הגבול בין מערכת יחסים שביטויי הקנאה בא הם נורמלים, לבין מערכת יחסים שעלולה להיהרס מזה בקרוב. ברור לי שזה מסוג הדברים שכדאי לטפל בהם בהקדם, אחרת זה מחמיר. שאלתי היא איך אני יכולה להגיע איתו להבנה בנושא כשהוא בכלל לא מסכים איתי על כך שהוא די פלרטטן. בנוסף, האם רגשותיי מוצדקים? למשל האם זה היה טבעי לקנא מההתכתבות ההיא במייל? תודה רבה

יובל, תודה רבה על תשובתך. העלת שאלות מצוינות. אנסה לענות עליהן. מה השתנה פתאום: כנראה שתמיד הייתי קנאית, אך פתאום התחיל הקשר שלו עם הבחורה שנמצאת איתו בפרוייקט משותף ונמצאת בקשר תמידי איתו ואפילו שהקשר מבוסס על עבודה משותפת הוא רווי בפלרטוטים וצחוקים למיניהם, כי זו ה"רוח" בה הוא נוהג (בן זוגי). ושוב, יש את הפגישות הליליות, שאפילו שיש עוד 2-3 אנשים חוץ משניהם זה נראה לי לא הולם כל כך. אולי אני טועה. הקטע של ההתכתבות שלהם בלילה (מה שסיפרתי בהודעה הראשונה) ללא ספק הגביר את קנאתי אליו. ממה אני חוששת: שאלה טובה ולא הצלחתי למצוא לה תשובה חד משמעית. אולי העובדה שאני עצמי נמשכתי אליו בגלל שנינותו והצחקותיו (וכך נוצר הקשר בינינו) גורמת לי לחשוש שאותן התחושות שהיו לי יתפתחו גם אצל בחורה אחרת ואז אפילו אם היא זו שתחזר אחריו ולא להיפך, זה כבר מפר את שלוותי. אני גם חוששת שהוא יפתח עניין בבנות איתן הוא יוצר את האינטרקציות האלה, כי אני יודעת שפלרטוט וצחוקים בין שני אנשים יוצרת או מגבירה משיכה ועניין. מה אני צריכה כדי להיות רגועה ומה אני מצפה: הייתי רגועה אם הוא פשוט לא היה כזה פלרטטן. מה שנראה בלתי אפשרי לשינוי. אני לא מצפה ממנו שלא יצור קשרים עם המין הנשי, אך הייתי רוצה שאופי הקשרים יהיה יותר "תמים". כשאני מעמיקה לחשוב על הנושא צצות מחשבות לגבי העובדה שכבר אין את הסקרנות/ריגוש ההתחלתי שיש בהיכרות טריה בין שני אנשים. כמובן יש דברים אחרים טובים, אבל אולי חוסר הריגוש (ולפעמים שיעמום) שאני חשה נוטע בי חוסר ביטחון בקשר, ופחד שהוא ימלא את החוסר הנ"ל ע"י קשרים אחרים שנתפסים כלא מזיקים מבחינתו. אני אישית לא עושה כלום עם חוסר הריגוש (הטבעי), מלבד פגישות עם חברותיי מידי פעם. בניסיון להפסיק את הקנאה אני מנסה להבין האם אני "צודקת" ברגשותיי ומכאן שהשינוי צריך לבוא ממנו, או האם הבעיה אצלי ואני צריכה לעבוד על עצמי במישורים מסויימים. ממתינה לתגובתך, ושוב תודה, ורד