מרגישה מבולבלת-מישהו יכול לעזור לי?

אחרי 10 שנים ביחד של עליות והמון המון משברים החלטתי לשים לזה סוף. ואז הוא מתחנף,בוכה,מזכיר לי גם את הטוב.הוא באמת עשה בשבילי המון אבל אותי זה לא מספק, אני כבר הרבה זמן לא אוהבת אותו כמו שהוא אותי. הוא לא נותן לי דברים שאני צריכה למשל- אין לי עם מי להתייעץ כי הוא לא מבין אותי ולא מסוגל, הוא לא מלומד כלל וזה משהו שגרם לפער בינינו לגדול, הוא לא יודע להביע אהבה -בשבילו העובדה שהוא עושה כל מה שאני מבקשת על מנת לא לריב זה מספיק.האם הדרישות שלי גבוהות? האם זה נכון להיות עם מישהו רק כי את מרחמת עליו? האם אני רוצה יותר מדי? מה קרה לי שהכל התערער? למישהו יש הסבר הגיוני.כואב לי עליו שהוא כזה אבוד בלעדיי אבל אני לא הייתי מאושרת.ואולי אף אחד לא יאהב אותי ככה? ואולי לא אצליח להיות מאושרת אף פעם?

לילך שבוע טוב, קראתי את הדברים שכתבת בתשומת לב מיוחדת וזה הזכיר לי את דברי סבתי שאמרה שאחרי כל 7 שנים מגיעה שנת משבר. ואולי אצלך זו שנת המשבר? אני היית מציעה לך לבדוק היטב עם עצמך מה את בעצם רוצה/צריכה/מחפשת לפני שאת מפרקת את הזוגיות. כאשר תעברי תהליך שכזה (ואשמח לעזור לך בכך) תוכלי להחליט על המשך הדרך המשפחתית. לעיתים אנו תולים את האשמה באחר (זו הדרך הקלה ביותר עבורנו) אבל הצד השני לא ממש אשם. לעיתים אנחנו לא מעבירים את המסרים הנכונים ויוצרים 'קצר בתקשורת'. יש גורמים רבים לתחושות שנוצרו אצלך - אל תשפכי את המיים עם התינוק לפני שאת ממש בטוחה שזה מה שיביא לך את האושר.

היה בכך שלא באמת חיינו ביחד אלא זה לצד זה.הוא מילא את כל רצוני החומרי אך פחות הרוחני,הנפשי.שם היה לו קשה להתמודד,לדבר,להשתתף.הרגשתי בודדה מאוד מאוד.נוצרו בינינו המון פערים בגלל שהוא בא מרקע אחר ,מנטליות שונה.הפריע לי שאין לו שאיפות בחיים.אפילו עבודה קבועה הוא לא מצא.הרגשתי חוסר בטחון איתו.הוא גם הרבה מאוד פעמים שיקר לי שקרים קטנים והיה לי נורא קשה להאמין בו.נכון שאני לא מושלמת ויש לי המון "פאקים" אבל כשהייתי רואה אותו ונמצאת איתו היה יוצא ממני המון רוע וחוסר אושר.המון פעמים ניסיתי להסביר ולדבר ואחרי כל פרידה הכל היה דבש עד שהכל היה חוזר לקדמותו. הוא לא יכול להיות אבא לילדים עדיין,הוא צעיר ממני ולא בשל ומצד שני כשאני רחוקה אני בכל זאת לא רוצה לאבד אותו .אולי או בעיקר מהפחד להיות לבד,מהפחד שלא אמצא מישהו שיאהב אותי ככה. מה עושים?