פורום הפרעות אכילה - תמיכה

------------------------------------------------------------------------- ------------------------------------------------------------------------ ----------------------------------------------------------------------- ------------------------------------------------------------------------ ------------------------------------------------------------------------ ------------------------------------------------------------------

זה לא נגמר זה רק הסוף של מה שעומד להיגמר ממש עכשיו ואת יודעת מה עומד להיגמר? הסוף לשנאה שלך את עצמך! אני חושבת שזה סוף נהדר וזה פתח להתחלה חדשה להכיר את עצמך ולהעיז לאהוב את עצמך כפי שאת .. זה תלוי בך! זה יכול להיות הסוף האמיתי שכל החיים שלך ייחלת לו אמן.... המון אהבה ברכות חמות להתחלה חדשה ... הילה

.

מה אני עושה? מודעת אך לא מסוגלת ליישם. אתמול חבר שלי בא לישון אצלי. מדברים. בזה אני טובה. מרגישה נוח, משוחררת. הולכים לישון ואני נסגרת. המגע שלו מלחיץ אותי. הליטופים נעימים אך מאיימים. פתאום מוחקת את עצמי כדי לרצות אותו. סופגת את אי הנעימות, מתעלמת מהחששות. כואב, אבל העיקר שהוא נהנה. שוכבת לידו ובוכה בשקט. רוצה את אמא. הוא לוחש, מדבר, שואל אבל אני לא שומעת. בתוך עצמי.אל תתקרב. למה אני בוכה? נמאס לי. רוצה להיות אני אבל הפחד לאבד כל כך גדול. כל חיי שמה אחרים לפניי, נדחקת לסוף הרשימה. לבד. שקט. השתיקה הזאת מפחידה אותי. בורחת למקום מוכר. אני צריכה להרזות.כשהוא נוגע אני חושבת על הבטן, אם הוא מרגיש את הצלעות. לידו אבל כל כך רחוקה. הוא שואל אם הכל בסדר ואני צוחקת. צריכה לשמור עליו שלא יידע. על מה את חושבת. אני מחייכת, משחקת את המשחק. למה בכית.עזוב, לא משנה. הולכים לישון.הוא מניח עליי יד ואני נעלמת.

שנאתי את הרגעים האלה שהחבר שלי נגע בי ואני נעלמתי אבל ידעתי גם למה... תמיד במצבים האלה ידעתי שיש כאן משהו מהותי שזה לא סתם שאני מגיבה כמו שאני מגיבה הבנתי שגם הוא לא ממש ניסה לגרום לי להרגיש שאני יכולה להיות כפי שאני וזה נורא משפיע ללא ספק יש גם את החלק שלך כמה מקום את נותנת לעצמך אבל זה משהו שמזין את עצמו לשני הכיוונים .. אני חושבת שמצד אחד מערכת יחסים כזאת יש בה פלוס בגלל היכולת שלך להתמודד בזמן אמת עם החלק הזה שאת רוצה להיעלם .. את יכולה פשוט ללמוד לגרום לעצמך להרגיש אחרת ולבדוק את עצמך מזויות אחרת .. להעניק לעצמך את האפשרות לדעת מה את רוצה .. נשמע שזה מאוד מכאיב לך ואני לגמרי יכולה להבין את זה .. אני זוכרת שאני תמיד הגבתי ככה כי החבר שהיה לי לא באמת נתן לי להרגיש בנוח עם מי שאני וזה נורא מוזר כי לכאורה על פני השטח הוא כאילו מאוד אהב אותי .. במילים .. במעשים הוא היה רחוק מזה אז אם זה העניין אני ממליצה לך לשקול את המשך הקשר.. כי מי שנמצא איתך המדד לדעת אם הוא באמת נמצא שם עבורך מהמקום הגבוה של העניין הוא היכולת לקבל אותך ולהיות רגיש לצרכים שלך ולמי שאת ואם הוא רואה רק את עצמו זה בעייתי אין שום סיבה שתעלמי.. אבל שוב עומד מול זה גם הרצון שלך להיעלם בגלל הפחד שלך לתפוס מקום וגם זה בפני עצמו מאוד בעיתי .. יש כאן שתי בעיות אני חושבת שאת מהצד ייטב בעבורך אם תלמדי מחדש כיצד לאהוב את עצמך כיצד להעניק לעצמך מקום.. אז בהכרח יהיה לך קל יותר בקשר.. את חיבת לבדוק עם עצמך מה באמת קורה לך.. אם זה קשור אלייך? או אפילו אולי זה קשור אליו?.. אולי זה לא סתם שאת מרגישה כמו שאת מרגישה .... אולי גם שיעור עבורך לדבר איתו על הדברים האלה שאת מרגישה .. מהנסיון שלי גברים לא נשארים חזקים לעוצמות האלה .. . אבל יכול להיות שאני טועה.. ושווה לך לבדוק את זה כי אולי הרבה דברים יפתרו לך בעקבות תקשורת כזאת שמושתתת על כבוד הדדי אמון ומעל הכל הדדיות אז עם כל הקושי אני שולחת לך ברכת עידוד תחזיקי מעמד והמון אהבה לילה טוב הילה

עוד יומיים אני נוסעת לח"ול ל12 יום...... לא, אני לא מתלהבת....אבל, אם זה זמן לצאת מהשגרה אז זה יכול להיות מאוד מאוד טוב.....מאוד. כמובן שעולה לי בראש המחשבה שאולי יקרה משהו במטוס... המחשבה הזו לא מפחידה אותי, להיפך, אני כותבת את ההודעה הזאת בשיא הרצינות, תדעו, שאם קורה לי משהו בטיסה, אז אני שמחה לעוף מפה... באמת. תדעו, שזה מה שרציתי, שנשארתי בחיים רק בשביל המשפחה שלי, בשביל לא לפרק אותם לגמרי, לא להרוס להם את החיים. אז אולי אני יהיה במקום שאני רציתי להיות כל כך הרבה זמן, רק הפעם מסיבות טבעיות... אז בנות, שתהיה לכולכן שנה מדהימה, שנה של בריאות ואושר והחלמה ותקווה ואהבה... חיבוקים ש

זה ממילא לא באמת קיים אבל אם את מייחלת לסוף אולי שזה יהיה הסוף של הצרות והתחלה לבאות ולנפלאות אולי תהני? מה את אומרת? זה גם יכול להיות ..לא? בכל אופן אני גם מאחלת לך שתתחילי דרך חדשה... בריאה... מאתגרת עם המון כוח וחלומות חדשים מחכים להגשמה שלך המון אהבה שנה נפלאה לך ולכולם

אני מבינה אותך. אני עדיין מרגישה שאני בעצם כלי עזר לסביבה. אני פה לעזור, לשמח, לתמוך, להקל. אין חשיבות לרצונות שלי.אין חשיבות לקיום שלי למעני. אבל באותו משפט שדיברת על מוות גם ידעת לאחל לאחרים בריאות ואושר. אני מקווה שגם אם לא במודע, את מאחלת לעצמך אותו דבר. מוות הוא הפתרון הכי קל. את אולי מרגישה חלשה, מיואשת, עייפה, אבל את לא טיפשה. אני מקווה שאפילו ברגעים כאלו את מזכירה לעצמך שהחיים הם דבר דינמי. כמו נהר. זורמים. מאוד יכול להיות שמה שאת מרגישה עכשיו, בעוד 5 שנים יראה כמו זיכרון. לא תדעי אם תרימי ידיים. תחזיקי מעמד, אולי גם תצליחי להנות?

יו לי קצת כאבים בצד ימין בבטן הרופא הטיס אותי למיון הגעתי למיון והיה שם רופא צעיר מה זה חמוד חבלז הוא בא אלי בהתנהגות ככ מגעילה בקושי בדק אות יוקבע את מאושפזת שימי פיג'מה ומעלים אותך למחלקה ככ היה הכול מהר והוא היי ככ מגעיל הסברתי ל ושבכלל לא כואב לי כבר והוא אפיל ולא הקשיב לי חתיכת מניאק ישר אמרתי שאנילא מתאשפזת בשום אופן וחותמת סירוב אישפוז ומייד הרופא אמר טוב אם תמותי עוד שעתיים אל תתפלאי והלך,איזה רופאים מגעילים אלוהים יעזור לי, חוץ מיזה משהו משמח קרה לי היום אחרי שזרקו אותי מהטיפול יהודית שוב רוצה אותי ואמרה שאני חיבת טיפול והיא לא מוכנ הלוותר עלי ככ מהר איזה אנשים מקסימים יש בעולם פייי לחשוב שעכשיו הייתי אמורה להיות אם פיג'מה של ביהח מאושפזת איכס בעעעעעעעעעעעע שיהיה יום טוב, אוהבת, מאיה

הי מאיה, אם הרופא חשה שאת צריכה אשפוז אז הוא צודק מה היה קורה אם המצב היה מחמיר, לפי דעתי הוא רצה רק בטובתך. הרבה בריאות

מוזר בטירוף זה עוד לא קרה לי תיזהרי אני מציעה לך לשקול לחזור לבית חולים ואני שמחה שאת השארת את ההודעה הזאת עכשיו אני מבינה שאני לא דפוקה ויש דברים שאני קולטת אז תחזרי לבית חולים עכשיו!!! כי את תצטערי על זה הילה

אני לא יכולה לחזור כי הוא היה עצבני והחתים אותי על טופס"סירוב אישפוז" אין מצב שיחזירו אותי שוב תהיא בטוחה

איך אפשר (אם ביכלל אפשר) לצאת מן המעגל של ספירת קלוריות וליהיות מודאגים כל הזמן פן נחרוג ממספר קלוריות מסויים שכיביכול צריך כדי לישמור על מישקל ללא עליה סתם? איך אפשר פשוט לאכול (אם ביכלל זה אפשרי לצאת ממעגל כזה) ללא ספירה וללא חשש ? האם חייבים תמיד ליספור קלוריות ? למה כל הזמן מדברים על קלוריות ומעודדים זאת האם זה באמת נכון ? או שמא צריך לאכול רגיל חופשי , לא ליספור ולידאוג ופשוט להשתדל לא ליזלול והגוף יעשה את שלו והכל יהיה בסדר ובצורה כזו אין סיבה להגיע להשמנה -- או שחיבים ליספור ולישמור כל הזמן?

לא צריך לספור.. צריך להיות בשקט אם את בשקט את מקשיבה לגוף ואם את מקשיבה את יודעת בהכרח מה הגוף שלך צריך ואז... הוויית ההזנה שלך הופכת להיות טבעית אינה מותנית בשום ספירה כי את בהקשבה מלאה .. רצוי לאכול במצב של שקט במצב של רגיעה ולא במתח לפעמים המתח יוצר מצבי רעב מושלים שאינם באמת רעב.. אלא יותר רעב רגשי.. אפשר למנוע אותו ע"י שתיית מים ..או הירגעות מודעת הרעב האמיתי יספר לך על עצמו אם תהיי בשקט וכשתזיני אותו תאמיני לי שלא יהיה לך צורך בטיפה אחת יותר אלא בדיוק מה שהגוף המופלא הזה מספר לך אודות עצמו וזה רק עניין של שקט והקשבה קלוריות? קשקוש! אם היית יודעת איך הגוף פועל וכמה הכל זה שטיפת מוח מעוותת של העידן החדש /ישן את פשוט היית נחרדת לראות שלגוף יש שפה אחרת והמידע הזה לגמרי עובדתי ושונה בתכלית .. זה הכל גימיק כל השפה המדוברת הזאת של היום לגבי קלוריות משקל ויוצא בכל אלה.. שכביכול תשיגי בזה משהו.. זה גימיק מסחרי לשיווק ודחיפת מוצרים לשוק הגוף צריך דברים מסויימים וכל יום הוא מרגיש אחרת וכל יום הוא צריך משהו אחר ולפעמים אין לזה סדר אבל זאת השפה שלו וזה הסדר שלו אני רק יכולה להבטיח לך שאם את מקשיבה באמת אין סיכוי שתשמיני מעבר למה שהגוף שלך צריך .. כי יש גם אלמנט רוחני הנשמה חזקה מאוד והיא מאוד מוארת וכדי להחזיק אותה הגוף חייב להיות חזק אנשים רזים .. רזים מידי הם בהכרח חלשים בגלל עוצמת הנשמה שלהם.. עד כדי כך שמבחינת האור שלהם הם נשרפים מבפנים כי היא זקוקה לכוח שאין לה או מסיבות של דנא או מסיבות כמו אנורקסיה וניוון שרירים וכל המחלות האחרות שיוצרות רזון מוגזם וזה עובדה כשרזים חולים יותר ותופסים יותר מחלות ..פחות מחוסנים (אני מדברת על רוב) את יכולה לבדוק את זה .. זה לא חדשה.. זה גם תופס רוחות טועות וכל מיני ש"ד שרק במצב של חולשה אנחנו רגישים אליהם יורת מהרגיל גם שימוש בסמית יכול ליצור מצבים כאלה .. הנשמה לא בנויה לזה אנשים שהם יותר מלאים יחסית אפילו שמנים.. או כאלה שיותר שומרים על עצמם .. אנשים של פעם יש בשפע כאלה הם לגמרי חזקים כי הם לא רוויים בכל השטויות שאנחנו הכנסנו לשכל.. זה יוצר רק דבר אחד.. התרחקות מהאמת אין דבר כזה ששיטה אחת מתאימה לכולם אין דבר כזה כל אדם בא עם רשימת האכויות שלו .. עם הצרכים שלו עם התפקוד שלו לא כל הדנ"א שלנו זהה (מאגר התאים בגוף ובתודעה ) כל אדם צריך משהו אחר וכדי לספק את זה אני מסכמת את כל מה שאמרתי בצמד מילים שתיקה והקשבה..! ואם לא שומעים? אז סביר להניח שאת נעולה על משהו ואז את פשוט צריכה להניח ולבקש לדעת כמו שאת מבקשת ממישהו איזושהי טובה.. לבקש שאת רוצה לדעת מה נכון עבורך להזנת הגוף שלך בזמן נתון וזה יגיע אליך בכל מיני דרכים מפתיעות .. ואת תביני לבד עם המודעות שלך מה המסר עבורך.. וכל שנותר לך הוא לנסות .. ותאמיני לי הגוף יודע את עצמו...הוא כל כך חכם.. הוא כל כך חזק.. הוא פשוט משהו לא יאמן.. יש לו גם יכולת מופלאה לרפא את עצמו במצבים הכי קשים .. אבל........ בסיכומו של עניין המחשבה שלנו היא משהו שאותה צריך לברור הרבה יותר מאשר ספירת קלוריות כי היא ממש מגשימה את כל המציאויות שלנו גם את המציאות של הגוף שלנו ךא סתם אומרים שבגלל בעיה נפשית (חלילה) פתאום כואבת לך הבטן .. שבגלל בעיה רגשית הכבד שלך לא מתפקד (חלילה) וכו' וכו' ככה זה עובד רק צריך ללמוד את זה ממש ולשים לב ביישום של זה אז המון אהבה.... לילה טוב הילה

הילה אם אולי לא היו אומרים לי 8-10 פעמים ביום שאני צרכה למות אולי זה לא היה קורה.. אבל אין לדעת אני לא מאשימה אף אחד חוץ מאת עצמי.. אני משקרת לעצמי... אני משקרת לכולם נמאס לי כבר... עזרי לי בבקשה אני לא יכולה יותר זה חזק ממני דניאלה

את יודעת שהשם שלך זה שם של מלאך.. מן הסתם זה שם מאוד מחייב לא רק שכן יש לך הגנה מאוד גבוהה כך שלא תוכלי בכל מקרה לעשות יותר מידי שטויות בלי שום קשר לעובדה הזאת ... לאף אחד לא מגיע להרגיש ככה או שיאמרו לו כאלה דברים .. אבל את יכולה להיות חזקה ולהעמיד במקום ולשים גבולות זוהי זכותך מלידה לחיות אף נפש חיה אינה יכולה לקחת לך את הזכות הזאת גם אם רוצחים אותך .. זה שלך ואת נצחית אבל בשביל שהכוח יהיה בידיים שלך את חייבת להבין את זה .. לרצות לחיות? איך אפשר לרצות לחיות במצב שלך .. ? הרבה שנים רציתי למות ועד שלא הייתה לי סיבה לחיות זה לא השתנה וזה לקח באמת הרבה זמן רק בגיל 27 זה משמעותי אבל קרה לי משהו מיוחד ולא צפוי וזאת הסיבה שאני חיה בתור אחת שכל הזמן ניסתה לשים כץ לחייה ואני יודעת שיהיה זמן שאת תהיי בבחירה ותוכלי לעשות דברים שלא מותנים בשום דבר.. אולי הסביבה שלך לא מבינה אולי מישהו מבחוץ צריך להסביר.. אבל את קודם כל חייבת להבין מה הכוח שלך ואת לא יודעת כמה כוח יש לך ... אל תיאבקי במה שאת מרגישה אפילו שזה מרגיש יאוש ואל תנסי לפגוע בעצמך כי יכול לקרות מצב שזה יהיה מאוחר מידי וזה יהיה עצוב מאוד.. אל תנסי ללמד אף אחד לקח.. תחיי את החיים שלך גם אם מאוד כואב לך.. ואני ישמח לעזור לך .. אני מוכנה אפילו לדבר איתך אבל זה תלוי בך. אז אני מצטערת שאני חוזרת רק עכשיו .. הייתי קצת עסוקה .. בכל מקרה אם תראי את ההודעה מחר.. אז אני שולחת לך המון חיבוקים ואהבה בברכת יום נפלא.. בינתיים לילה טוב.. דרך אגב גם אני הייתי היום קצת בייאוש והנה היום הזה מסתיים לו ואני יודעת שמחר יום חדש אני כל הזמן אומרת את זה לעצמי כי אני יודעת שמחר מחכה לי הזדמנות חדשה להיות יותר טובה לעצמי ואם אני יותר טובה לעצמי תאמיני לי שאני גם בהכרח יותר טובה לסביבה שלי ואין מה לעשות לפעמים זה קורה.....וצריך פשוט לחיות את החיים כי אני מאמינה שיש סיבה לכל זה גם אם לא ממש יודעים למה התכוון המשורר הילה

mahar ani hozeret.; sof kol sof. toda al hakol azart li meod

מצפה לשמוע ממך מחר... חיבוקים וחיזוקים .. את רואה? ביקשת כל כך והנה .. זה הגיע... לילה טוב הילה

הילה אני זהו לא יכולה יותר נמאס לי די אני לא יכולה לא לא לא לא לא לא לא לא לא יכולה די נמאס לי החיים בזבל די לא יכולה אני לא מצליחה אוף... די נמאס לי אני רוצה למות אני פרה שמנה מכוערת דפוקה חזירה מפגרת סתומה אוח בא לי למות למות למות למות למות למות די די די אוף למה אני חייה לעזעזל היה יותר טוב שלא הייתי חיה שאמא שלי לא היתה יולדת אותי אני סתם נטל על כולם אני רוצה למות כבר די נמאס לי מהחיים האלה די לא מוכנה יותר אני נלחמת לסתם ולא מעניין אותי אף אחד יותר די בא לי למות אני נלחמת לשווא אז למה אני נלחמת הא- בשביל מי מי שהייתי תלותי בו הוא ברח לי לא ברח לי פיזית אלה נפשית יש לו בעיות מספיקות.. אני לא רוצה להכביד עליו אז אני לא יכולה יותר(הוא לא יודע כלום על ההקאות) -הוא איתי תמיד... אבל כרגע הוא לא הכי מרגיש טוב ואני מעדיפה לא להלחיץ אותו די אני לא יכולה נמאס לי מהחיים אין לי למה לחיות אני ככה מרגישה דדדדדדדדדדי אני לא יכולה להתאפס יותר.. פעם אחרי שבוע יכולתי להתאפס על עצמי היום כלום נדה.. אני לא יכולה.. זה חזק ממני ואני נותנת לו .. דפוקה שכמותי תמותי כבר למה את חיה.. תמותי תמותי תמותי... התחלתי לרדת בלימודים אני לא יכולה יותר זה הורס אותי.. סוף סוף דבר אחד.. דבר אחד... היה מצליח לי הייתי מרגישה בשמיים שהציונים שלי היו טובים היום ירדתי וירדתי עד הסוף די לא יכולה זה הורס אותי אוףףףףףףףף... אני שמנה מכוערת דבה חזירה סתומה מפגרת אבלה די תמותי כבר את לא מבינה שאין לך למה לחיות ככה אני אומרת לעצמי מידיי יום ביומו.. די אני לא יכולה .. אני גם לא יכולה לבקש עזרה.. (ככה אני) די איזו דפוקה אני, אני רוצה למות למות למות!!!!!!!!!!!! דניאלה...

אולי תחשבי אחרת זה אותו דבר .. את צריכה לעשות בדיוק אותו דבר.. את לא צריכה זמן בשביל זה או פסיכולוג בשביל זה פשוט לחשוב הפוך.. לחשוב טוב אודות עצמך את הרי לא חושבת יותר מידי כשהרע יוצא ממך לחשוב שאת לא כזאת נוראית כמו שאת חושבת שאת ולהבין שהחיים שלך נראים כמו שהם נראים בגלל כל הדיבורים שלך... לא חבל? זה תלוי בך.. אני עדיין מסוגלת ללוות אותך ולחשוב הפוך ממך אבל יחד עם זאת לכבד את המקום שבו את נמצאת.. את לא יודעת איך את מרעילה את עצמך אני חושבת שככה אני הרעלתי את עצמי עד לרגע שהחלטתי שאני עושה לזה סוף והסוף הזה הגיע זה יכול לקרות גם לך זה רגע של ייאוש אני לא באמת יודעת אם את מתכוונת להכל .. אבל אני שולחת לך חיבוק ענקי וחיזוקים המון אהבה הילה

אוף די אני באמת דפוקה מטומטת סתומה חזירה דב פרה שמנה וחסרת שכל... אין פלא שירדתי בלימודים.. אני כל דפוקה אני שונאת את עצמי אני רוצה למות

שלום אני נועה, אני תלמידת תיכון ואני עושה עבודה בנושא דימוי עצמי אצל אנשים שמנים כתוצאה מיחס החברה אליהם. אולי תוכלו להסביר לי כיצד האדם השמן נתפס בחברה, כיצד מתנהגים אליו ואילו לחצים מופעלים עליו. בברכה, נועה.

כי אולי הם לא מסוגלים לקבל את עצמם? זה משלים את עצמו לשני הכיוונים גם שמנים נכנסים לתמונה זה נובע בגלל הרבה ערכים בגלל הרבה מוסכמות שחיים על פיהם.. זה נובע בגלל הפחד שלנו מדברים שאינם תואמים את מבנה הציפיות שלנו מאחרים .. מהחיים.. מעצמנו בעיקר.. אחרים הם שיקוף של מי שאנחנו .. שמן ...רזה .. מכוער .. יפה וכל הקשקושים האחרים.. אנשים לפעמים מייצגים את הכשלונות שלנו .. את ההצלחות שלנו.. את הפנטזיות שלנו .. את החלומות שלנו .. מה אנחנו רוצים .. מה אנחנו לא רוצים.. מה מקובל .. מה לא מקובל וכיוצא בכל אלה... ואנחנו עסוקים בלהשליך עליהם את הצרות שלנו ולחשוב שהם הדפוקים או הנחותים אבל אנחנו לא רואים את עצמנו גם לא את האיכויות שלנו וזה החלק החמור זה קשור מכל בחינה שהיא כי אנחנו מאשימים את החברה בחוסר היכולת שלנו לקבל ולהעריך את עצמנו ולכבד את עצמנו ומעל הכל לאהוב את עצמנו כפי שאנחנו וזה חתיכת שיעור.. אז לצורך העניין זה יכול להיות שמנים.. חולים.. מכוערים .. כל מה שנחשב לא מוכר.. לא מוערך.. לא מובן.. מעין הסתרה.. שמכפה על הכיעור של עצמנו כי אנחנו לא מוכנים לראות שום דבר.. מסבכים את החיים בעוד שהאמת שלהם כל כך פשוטה ... לכולם יש מקום אז למה לא לכבד את זה אם זה כל כך פשוט למה השפיטה במקום שיכול להיות שלום אין לי תשובות לזה אבל אני מאמינה בכוח שיש לזה ואני חותרת אליו אני יודעת שהתשובה שלי לא שגרתית אבל יש בה מן האמת ומשום כך יש בה מן הסיבה שעונה על השאלה מה יחסה של החברה לשמנים ... פעם זה היה יפה.. פעם זה היה סמל לנשיות מובהקת בעיני זה עדיין האמת הגוף צריך להיות חזק הגוף צריך להיות בריא הגוף צריך בסופו של דבר להיות בית לנשמה שלנו אז מדוע לא לשמור עליו ולכבד אותו כפי שהוא כפי שהאמת נובעת מתוכו? לפעמים צריך להיות שמנים להיות שמן זה גם בהכרח הרבה כוח על אף שאם מגזימים שום דבר שלא עושים אותו במידה אינו טוב בד"כ אבל לכל אחד יש את השפה והחוקים שמתאימים לו אז מדוע לא לכבד את זה ולהניח לזה להיות כפי שזה ? המון אהבה קריאה לשינוי ובהצלחה... הילה

שלום לכולם.. כמו נועה גם אני התבקשתי לעשות עבודה בנושא שמנים ואיך החברה רואה אותם. אני מורה למחול ועובד עם ילדים בבתי ספר בשיעורי ריקוד ותנועה, נשאלת השאלה איך ילד שמן עלול להרגיש כאשר הוא רוקד מול החברה שיכול להיות כסיבה לצחוק והעלבות מצד חברים לכיתה.. תודה לעונים..

הי הילה. ממש במקרה נכנסתי לאתר (חיפשתי משהו אחר לגמרי........). ולמה החלטתי לכתוב לך......במשך שנתיים וחצי היתה לי מערכת יחיסים עם בחורה שהיתה חולה באנורקטיה (אנורקסיה ובולימיה). למען האמת נודע לי שהיא חולה רק לאחר שנה וחצי של יחיסים. ניבהלתי..........לא ידעתי מה לעשות (במיוחד שרק אני ידעתי על המחלה). בהתחלה ניסית דברים רבים שיעזרו (או שחשבתי שיעזרו, היום אני יודע שגם עשיתי דברים שלא הייתי צריך לעשות אותם), אך לא עבד שום דבר........אהבתי אותה נורא.... החלטתי שרק תמיכה והבנה מליאה שלי על המחלה אולי תעזור. תוך כדי התהליך ראיתי שהיא מתרחקת ממני ואני לא חיי את חיים האמיתים שלי (כל המחשבות על המחלה שלה, והיחסים שלנו היו תלוים אך ורק במצב רוח שלה).הכי גרוע - היא לא רצתה לקבל עזרה מאף אחד.......הרגשתי שאני הולך להיאלם. נאלצתי להיפרד ממנה עם ההרגשה הכבדה שאתה נפרד מבן אדם שאוהב. הנני מבין היום מה מקור של המחלה הנוראית הזאת, הינני מבין מה האנשים החולים עוברים יום-יום.אני מאמין שאם אנשים יקחו אחראיות על החיים שלהם הם יבקשו עזרה. אני שמח שאנשים כמוך שיצאו לאור החדש ועוזרים להתמודד עם אנורקטיה ע"י דוגמא אישית. הילה, במידה ואת צריכה עזרה (אפילו קטנה), אני מוכן להתנדב (למרות הניסיון שלי כלא אחד שחווה את המחלה אלא כאחד שניסה לעזור). ימים טובים לפנינו : )

אני חושבת שהסוד הגדול בכל העניין הזה הוא לכבד את האדם באשר הוא לא להתנות אותו בשום פנטזיה או מציאויות אחרות שהיינו רוצים לייחל לו/ה אלא פשוט לקבל אותו זכר ונקבה כאחד כפי שהם ממש לא פחות ולא יותר שווה בשווה אני חושבת שזה הסוד הגדול שכולם חוטאים לו ולכן יש הרבה הפרעות .. אני מודה לך על הנכונות לעזרה .. אני חושבת שאתה יכול לקחת חלק פעיל בפורום במידה ואתה מעונין לעזור מהכיוון שלך אני בטוחה שזה יתן המון אך ורק במידה וזה מתאים לך... בשיתוף .. במילה חמה או איך שתרגיש.. זה עוזר המון העיקר לקבל ולהכיל ולכבד ולהעריך גם אם זה לא בפורום אייני רומזת שאינך נוהג כך אך תמיד טוב להיות ערים לכך... אני אומרת את זה גם לעצמי מאחלת לך מכל הלב המון טוב והמון אהבה ושוב.. תודה .. הילה

כבר שבוע שהחלטתי שזה דיי לאורח החיים המסריח הזה של האנורקסיה דיי לרצות ליות חולה דיי לכול השנאה העצמית הזאת, נישבר לי מהכול החלטתי לנער את עצמי בלי טובה של רופאים ואחיות סביבי ובל יאישפזוים וטיפולים החלטתי שזהו פה תם המסע המסריח הזה כבר שבוע שאני "נקייה" כן ממש ככה נקייה מהגהינום האינסופי הזה קמתי היום בבוקר אכלתי לחמניה עם חביתה וסלט והתנעגתי אליה בליי יסורי מצפון מיותרים,עוד מעט אלך לעבודה אוכל משהו... בערב אפנק תעצמי בעוגת שוקולד חמה עם גלידה יאמי חולה על זה... ויותר מאוחר אכין ל יסלט כדי לא להשתולל יותר מידי וואי איזה כיף אני מרגישה ככ טוב עם עצמי שאנ ייוצאת מהסיוט הזה שאין לכם מושג אפילו כמה אני מאושרת, ולכול הבנות שחושבות שהן שמנות(אפילו שהן לא) בבקשה ממכן זה סיוט אנ יבמקרה מתחילה לצאת מיזה אבל תאמינו ל ישתיפלו לבור הזה קשה מאוד לטפס חזרה למעלה אין לכן מושג כמה תקשיבו לבנות שהיו שם זה ממש לא שווה את זה מחכים לכם חיים יפים מאוד בחוץ רק תפקחו את העיניים אבל תביאו על עצמכן את המחלות כאשר אתם יכולים להיות בריאים ומאושרים!!! שיהיה לכן המשך יום קסום, אני מבטיחה להמשיך לעדכן, *מאיה באושר אינסופי***

כל הכבוד.. אני חושבת שזה נפלא מה שקרה לך השבוע שאת בהחלט יכולה לזכור את הפעם הזאת לטובתך ולשאוב ממנה כוחות כי אם תפלי תזכרי שהיה לך שבוע כזה ושאת יכולה לחיות חיים ללא זו הצרה אבל אם תפלי אפילו ליום אחד.. אל תרימי ידיים ותלקי את עצמך .. תזכרי שזאת רק נפילה ואפשר לקום ממנה.. אני מחזקת אותך ואני בכוונה אומרת אל תכריזי הכרזות כדי שאם יהיו נפילות לא תשברי כל כך חזק... והאכזבה תהיה מרה אז עדיף לא לומר כלום פשוט לזכור שהצלחת ולהמשיך .. העיקר להמשיך לחזק את עצמך בכיוון של החלמה ....ולא משנה מה יקרה אז המון אהבה והמון חיבוקים כל הכבוד!!!! הילה

אני בעבודה. צריכה לעבוד אבל לא מרוכזת. רוצה לאכול. להקיא. לאכול. אבל צריכה לעבוד. לחייך. אנשים חולפים. לא רואה פרצופים. מנהלת שיחות על אוטומט... לוקחת עוד מסטיק... לא לחשוב על אוכל. לא לחשוב על אוכל. איך את בכלל מרשה לעצמך לאכול. שמנה. רעבה. לוקחת עוד מסטיק.... אמא, תצילי אותי! מחשבות שרצות לי בראש. לא יודעת להתמודד איתן אז כותבת אותן כאן. מוזר, כבר מרגישה קצת יותר טוב.ברגעים כאלה מרגישה הכי חלשה בעולם. חיה כדי לאכול, אוכלת כדי להקיא, מקיאה כדי להיות יפה,יפה כדי שיאהבו. נושמת עמוק. אבל עדיין לא שקטה. מרגישה כמו בים. גל אחד חלף. תכף יגיע הבא..... לא שקטה. אבל לא מתייאשת. שונאת את עצמי אבל רוצה כל כך לאהוב. צריכה לעבוד.

מטורף כמה שאני מזדהה איתך... באמת מדהים. ריגשת אותי.... אין הרבה מה להגיד או לעשות עם זה- הרי זה משהו שכל אחת מאיתנו צריכה לעבור אותו לבד.... אבל אם זה מנחם אותך, תדעי שאת לא היחידה ש"אוכלת חרא".... אבל רציתי להגיד ש... אני הכי מבינה אותך שבעולם, אל תיתיאשי, אל תרימי ידיים... המון בהצלחה .... חיבוקים גדולים....

אבל יש הרבה אופטימיות במה שכתבת אפילו שמאוד קשה לך ואני בטוחה שזה יקרה זה יקרה! את מוכשרת מאוד.. אני מקווה שאת רואה את זה .. אני חושבת שזה כל הכבוד שאת מצליחה איכשהו לתפקד עם כל הקושי הזה אני מסוגלת לראות גם את הדברים היפים שכן קורים לך ושאסור לשכוח אותם דווקא במצבים האלה אני שמחה שאת כותבת זה נפלא.. ואני בטוחה שהשינוי שאת מייחלת לו יגיע כי יש לך הרבה אמונה אני מרגישה את זה אבל אני יודעת שקשה לך אז אני שולחת לך חיבוק מקווה שזה יעזור והמון המון אהבה לילה טוב מחר יום חדש אולי הוא יהיה נחמד יותר אני מקווה שזה לא יהיה כל כך קשה עבורך.. חיזוקים.... הילה

hila toda al hakol ve mitztaeret she shigati otach ani yodaat she ze lo beseder. toda raba at ozeret li meod

jajajajajajaj hamon ahava hila

אהלן הילה, מה שלומך? שלומי מצויין, ברוך ה'. אני צריכה אם זו לא טירחה גדולה מדי קישור\ים בנושא התמכרות לאוכל. זה צריך להיות מעניין, וברמה לא גבוהה מדי. זה ללוח בנושא התמכרויות במסגרת לנערות במצוקה. אם תא יודעת על מקום שיש כתבות מהעיתון- זה יהיה מעולה, אבל לא רק. גם אם יש מישהי אחרת שיכולה לעזור בנושא, אני אשמח. אלפי תודות ותרגישו טוב!

אם את צריכה עוד תגידי לי אבל יש באתר הזה המון קישורים לכל מיני כתבות בנושא... http://www.nofitcenter.com/Site/article/main.asp חוץ מזה מה שלומך?? המון אהבה לילה טוב הילה

תזמונים מדהימים... אני אסתכל בזה, תודה רבה. שלומי מצויין, ב"ה עסוקה מאד ורגועה. (יש לזה קשר ישיר מבחינתי). מי יודע לעוד כמה אנשים את אולי עוזרת עכשיו עם הקישור הזה... רציתי להגיד לך שמדי פעם סתם כיף לי להכנס ולקרוא דברים שאת כותבת פה, יש לך סגנון מקסים וחם, מרגיע... יישר כח... המון אהבה וכמו כל פעם אני מחזקת את ידיך (המעט שאני יכולה לעשות), שיר

hi. ani rotza kvar lehagia. lifamim nira li she ha zman lo over. ve yesh li hatihat masa ba derech la aretz yom shishi be 3 anachnu nohatim. bevakasha taazri li ani rotza kvar bait ani rotza israel!

אם חיבוק עוזר אני שולחת לך זר של חיבוקים וזה יעבור אני מבטיחה לך המון אהבה הילה

אני יודעת שאלו החיים שלי, שבסופו של דבר אם אני "מענישה" כאן מישהו זה רק את עצמי. אצבעונית, כבר הייתי אצל כמה וכמה פסיכולוגים, לא התחברתי, הייתי במחלקה הפסיכיאטרית, ממש לא התחברתי לסוג הטיפול שם... הגעתי למטפלת אלטרנטיבית, שהתחברתי, השעתיים השבועיות שלי אצלה עוברות מצויין, רק חבל שאיך שאני יוצאת משם הכל נופל עליי שוב... עכשיו החליטו שלא מספיק, ושכדאי גם פסיכיאטרית, שבלי כדורים אני לא יצליח לעבוד על עצמי. עכשיו למצוא פסיכיאטר מתאים, כדורים מתאימים... כבר אין לי כוחות... למה אני מתייאשת- כי גם כשהייתי בתקופות ממש טובות, שעבדתי והייתי עסוקה, והיה לי חבר הכי חתיך הכי אוהב והכי מקסים, שאהב אותי ודאג לי וכל היום תיזזתי בין עבודה הכי כייפית בעולם לחבר הכי מקסים בעולם והסתדרתי עם אמא והמשפחה... עדיין היה לי רע! למה זה?! לא משנה כמה טוב אני אקבל בחיים תמיד המוח שלי יהפוך את זה לרע, תמיד אני אמצא סיבה להיכנס לדיכאון... אז מה הטעם? מה יש לי להעריך?-אם כל טוב הוא רע וכל רע הוא עוד יותר רע?? לא רואה עתיד, לא רואה אור, לא רואה שמחה, אני מעבירה זמן בחיים שלי כדי שיעבור לא כדי שיהיה יותר טוב... אולי הילה צודקת, שאני צריכה למצות את זה כדי לרצות לעזור לעצמי... אולי המשפט הנדוש: הזמן יעשה את שלו- נכון גם במקרה הזה...

העניין שהתכוונתי אליו הוא שאני חושבת שאת זקוקה לזמן להבין כמה דברים וזה לא עניין של זמן בהכרח זה עניין של איך שאת חווה את הדברים ואני מאמינה שיש סיבה להכל וזה יקרה השינוי הזה שאת מייחלת לו עמוק עמוק בתוכך אני מבינה שהכל זה עניין של תהליך והתהליך הזה לא תמיד מובן יש בו הכל וצריך לעבור אותו כדי להבין באמת וכדי לבחור אחרת ועד שאת לא נמצאת שם את לא יכולה לבחור אחרת כי ככה זה בחיים ואל תשאלי אותי למה על זה אני לא יכולה לענות אבל בשביל זה בין היתר את חיה.. כדי לחיות וכדי לתקן את ההוויה שלך ..ואת חייבת לשם כך למצות את ההרס הזה עד הסוף אני מאמינה שזה יקרה לך ואת גם תשיארי בחיים ותמצי אותם בעזרת השם אמן אז המון אהבה וחיבוק ענקי אל תתיאשי שלך הילה

שלום לכן האם מישהי מכירה מטפלת בפסיכודרמה מאזור המרכז או בבי"ח כלשהו חשוב לי מאוד תודה רבה

http://www.psychodrama.co.il/about-kivunim.asp

31.12.04 בשעה 13.30 ב מ ד ב ר "זמן מדבר" שמח לארח את יום המדיטציה הבינלאומי כחלק מקהילה עולמית. בכל שנה, ב- 31 בדצמבר בשעה 14:00 בדיוק, מתכנסים בכל העולם מזה שנים, אנשים שכוונתם ומטרתם זהה - "לקרב את השלום". מדיטצית התכוונות והתמקדות ברעיון השלום, יש לה השפעה אנרגטית, רוחנית ופיזית על האנושות ועל הפלנטה. בכוונות השלום שלנו אנו מבקשים לומר לעולם, שהשלום הוא בלתי נמנע. רצוננו שלום ודרכנו שלום. 13.30 - קבלת פנים 14.00 - קריאת התפילה בעברית 14.30 - מדיטציה מודרכת על ידי אפרת שר שלום 15:00 - מוסיקת עולם עם האמנים: יאיר דלאל ופרץ אליהו סיום - ולהתראות בשנה הבאה באותה שעה * אירוע זה נערך שלא למטרות רווח. * תרומות תתקבלנה בברכה. המקום : "זמן מדבר" - מרכז הוליסטי אקולוגי הנמצא בין ערד למצדה לנופם המרהיב של הרי מואב, מדבר יהודה וים המלח

http://www.zmanmidbar.net/ בברכת שלום עולמי אמן

hi ani kvar lo yechola yoter. ani mehaka yoter miday. kol kach harbe anashim meusharim omrim li lehakot ve ha zman yaazor. ma at omeret she ani tzricha laasot? ani lo rotza lehagia le nisayon hitabdut beemet tipul yahol laazor?

טיפול יכול לעוזר את חייבת לנסות כדי להיווכח לנסות מספיק זמן לפחות שלוש שנים אם לא יותר אבל זה שווה את זה כשזה מישהו טוב וזה לא בעיה להשיג אחד כזה את חייבת את זה לעצמך ולחיים שעוד יהיו לך ואם זה לא מתאים עכשיו אז אני יודעת שיש נקודה שבה מחליטים שזה מתאים וכשזה יתאים זה יהיה הכי נכון כי זה יבוא ממך אז בינתיים אל תתיאשי יש הרבה אנשים שלא מבינים ולא תמיד יודעים מה לייעץ אני חושבת שהכי נכון שתקשיבי ללב שלך אם את מצליחה לשמוע אם לא.. פשוט תיכנסי לחדר שקט .. תהיי בשקט ותנסי להקשיב לעצמך מה את באמת רוצה שולחת לך חיבוק והמון אהבה לילה טוב.. נשארו לך עוד ארבעה ימים .. זה לא הרבה :-) אל תנסי להתאבד את לא באמת רוצה למות אל תוסיפי עוד חוויות טראומטיות לפז"ם שלך .. חבל .. את יכולה למנוע את זה וזה תלוי בך.. את גם יכולה לספר למישהו שזה המצב אני בטוחה שהוא לא יתעלם הוא אפילו יציע לך עזרה מה את אומרת? אבל את צריכה לעשות את הצעד... תכתבי לי מחר.. או היום אני ישתדל לכתוב לך מחר לילה טוב וחלומות פז אהבה שלך הילה

לפני מספר חודשים הכרתי בחור.לאחרונה הקשר בינינו נהיה יותר רציני. טוב לי איתו. הוא מחמיא לי, מתעניין בדברים שיש לי להגיד, צוחק כשצריך, רציני כשצריך. הכי חשוב- הוא גורם לי להרגיש חיה. אבל דוקא עכשיו, שכביכול קיבלתי סוג של אישור שיש בי מה לאהוב.....הצורך לרדת במשקל הרבה יותר חזק. אני לא מבינה את זה. הוא באמת מעריך את הפנימיות שלי אז למה אני מרגישה שהדבר היחידי שיש לי לתת לו זה את הגוף שלי.... כשאנחנו ביחד, אני משתדלת להכניס את הבטן.... בימים האחרונים אני אוכלת פחות. זה מפחיד איך בקלות אני בורחת לתוך הסימפטומים. אבל טוב לי איתו, אז למה אני בורחת? אני מנסה להיות היגיונית אבל ישנו קול בתוכי שכאילו אומר את חייבת להיות יותר רזה אחרת הוא יעזוב אותך. פעם האמנתי שאם אני אמצא מישהו שיעריך אותי, אני אבין שיש מה להעריך. עכשיו אני רואה שאין קיצורי דרך. זה חייב לבוא ממני. איך אני יכולה בכלל להרשות לעצמי להיות נאהבת אם אני לא אוהבת את עצמי?

יש מקום לענות עליה אבל זה אפשרי לגמרי .. וזה משהו שאת צריכה להבין ברמה של לב ושכל אחד.. שאהבה פירושה לקבל את עצמך כפי שאת לא פחות לא יותר שווה בשווה עם כל הערכה שבעולם למי שאת לקצב שלך ולבחירות שלך .. היישום של זה מתחיל בראש ובראשונה בכוונה לזה עם הכוונה נפתחת הדרך ומשם זה רק עניין של סבלנות וזמן שייעשה את שלו ומן הסתם רצף של התנסויות שיובילו אותך לפתרון ולאהבה עצמה מה שקורה בחוץ לגמרי משקף את מה שקורה לך בפנים אל תשליכי כלפי חוץ את השנאה שלך כי זה מה שתקבלי אל תכניסי את הבטן כי הבטן שלך לא נושמת ואם היא לא נושמת את רחוקה מלאהוב ואם הוא לא יאהב אותך אז יש לך כאן תשובה רצינית .. עיזבי אותו כי את ראויה למישהו שיאהב אותך כמו שאת לא לפני שאת תאהבי את עצמך... זה משוואה שמזינה את עצמה לשני הכיוונים המון אהבה שמחתי שכתבת תעיזי לאהוב את עצמך אני בטוחה שיש הרבה מה לאהוב.. אני בטוחה שהעולם שלך כל כך עשיר ואת לעולם לא יכולה להיות סתמית אז תיראי את זה ואל תתני לשדים לנצח את חזקה מהם... לילה טוב הילה

שאני מרימה ידיים.... נמאס לי להאבק... מהיום אני עושה מה שבא לי- ואם בא לי להקיא, אני יקיא, ואם לא בא לי לאכול יום שלם, אני לא יאכל, ואם בא לי להפיל ראשים, אני יפיל ראשים.... נמאס לי להאבק, אין לי למה, החיים יקחו אותי לאן שהם רוצים, ואם יבוא היום ואני ירצה להילחם בזה, אז אני ילחם, לא כמו עכשיו שאני ממש מחזיקה את עצמי ומתייסרת...כניראה שאני לא מספיק רוצה. הנה הצלחתי למלא לעצמי את השבוע מבחינת לוח זמנים עד אפס מקום, משמע, אין לי זמן פנוי לאכול כמויות ולהקיא, חשבתי שזה יעזור, אבל זה לא. כי אם כל היום הייתי עסוקה ולא חשבתי על אוכל, אז לקחתי מזמן השינה שלי, והקאתי, ישנתי רק 4 שעות, אבל הקאתי, ככה שזה לא משנה כמה אני עסוקה, אני יפנה לעצמי זמן בשביל להקיא... אם אני רוצה או לא. כי זה יותר חזק ממני. נקודה.

בסופו של דבר אלו החיים שלך. אם את רוצה להקיא- תקיאי, אם את רוצה להרעיב את עצמך- אף אחד לא יכול לעצור אותך. אם את מרגישה שכרגע אין בך את הכוח או את הרצון להלחם בסימפטומים, אז בסדר. אני מרגישה בערך אותו דבר. אבל זה לא אומר שאין עוד חזיתות בהן אפשר להלחם. ללכת לפסיכולוג, להשתתף בקבוצה כלשהיא, לכתוב, לדבר, להבין. אולי ככל שנבין יותר למה אנחנו צריכות את המחלה נדע איך להשתנות כך שלא נצטרך אותה, נלמד איך לבטא את אותם צרכים מודחקים. אל תוותרי לגמרי ואל תתיאשי. זה תהליך שלוקח המון זמן וכל עוד נתקדם, גם אם בצעדים מאוד מאוד קטנים, נהייה קצת יותר קרובים להחלמה- לחיים יותר טובים. את יודעת, ברגעים הכי קשים שלי, שבאמת לא ידעתי איך אני יוצאת מזה, שפשוט רציתי ללכת לישון ולישון ולישון, היה בי משהו שהאמין. אולי אני פשוט אופטימית מטבעי אבל גם עכשיו, למרות הקושי ולמרות הבלבול והשאלות האינסופיות, אני מאמינה שמשהו טוב מחכה לי, שאני לא נלחמת לחינם. וגם את לא...

אבל אני מסכימה עם זה שאם זה לא בא ממך אז חבל על הזמן.. את היא זו שתצטרך להחליט לוותר על הגהינום הזה או שאולי זה גן עדן? תמצי את ההרס העצמי שלך עד הסוף עד שתהיי שבעה ממנו באמת ואז אם שבעת אני מניחה שיש מקום לשינוי .. רק אז יבוא השינוי האמיתי שלך את בטח אומרת עכשיו:... "מה? היא רוצה שאני ימות?" בכלל לא ההיפך הוא הנכון .. אני חושבת היום שזוהי זכות גדולה לחיות .. לא תמיד מעריכים את הזכות הזאת אבל גם זה שיעור בפני עצמו.. לפעם אחרת אולי... אבל אני חושבת שאת צריכה למצות את ההפרעה הזאת עד הסוף כדי להחליט משהו אחר וברוב המקרים זה מה שקורה גם לי זה קרה ועובדה שזה קרה רק אחרי 16 שנה .. הרבה זמן .. לא?.. אני מאחלת לך שתתפסי את עצמך בזמן כדי שבכל זאת תביני שהחיים האלה יכולים להיות אחרת ..ושהזמן שאת מקדישה להקאות יפונה לשינה רגועה .. להפנמה שלך את עצמך את יכולה להמשיך להקיא אם זה מה שאת מרגישה אבל תשמרי לך תא אחד בודד בלב שעם כל הקושי את יכולה לנצח את זה על אף שזה הדבר האחרון שנראה לך באופק... אני כאן כתמיד.. שולחת לך חיבוק.. איתך בכל מה שתבחרי המון אהבה הילה

לכל מי שיש סוג דם A - ומוכן לתרום שיפנה אלי וישאיר את הפרטים שלו בפורום ילדה חולת סרטן זקוקה לזה מיידי תודה

תודה

;-(אז זהו אין לי טיפול יותר ולא שום דבר ניגשתי היום לרופא לבדיקת גסטרו אבל משום מה קופ"ח לא רצתה לספק ל יטופס 17 בטענה שהם לא שולחים לאיכילוב אלא רק לבלינסון סיפרתי את זה לרופא המזעזע שלי והוא אמר בעיה שלהם מיבחינתי את לא שייכת אלינו יותר גם לאחר וויכוחים גם אם קופח וגם אם הרופא עלו מאצמי בתהו אז מעכשיו???????????????????????????? אני לבדדדדדדדדדדדדדדד ורע לי אני שוב לבד בגהינום הזה אין עלי שקל לטיפול ואין בכלל מי שיעזור ל יכניראה זה הגורל שניכתב לי. רע

אז לא נתנו לך לעשות את הבדיקה באיכילוב. ואם תעשי אותה בבילינסון ותחזרי לרופא באיכילוב עם התוצאות? הרי כבר יש לך תיק שם. רשמית את שייכת אליהם. אפשרות נוספת: לעשות את הבדיקה בבילינסון, ולעבור לטיפול הכללית. כבר נפתח לך תיק באיכילוב, אז לדרוש שיעבירו אותו כמו שהוא לכללית, וכך גם אולי תקבלי תור בהקדם שם. אפשרות נוספת: לעבור למכבי,ואז להמשיך באיכילוב, אך זה ייקח זמן שהוא יקר מאד במצבך... ואני לא מבינה - מה עושות כל אלה שמטופלות באיכילוב ושייכות לכללית?! הרי בטח יש עוד כאלה, לא?! לדעתי האפשרות הראשונה היא הטובה ביותר עבורך. והעיקר - אל תתייאשי כ"כ מהר! את לא לבד!! החזיקי מעמד, אנחנו כאן! אלינור.

לפעמים צריך להיאבק על ההחלמה ... לפעמים זה לא תמיד זורם ... זה לא אומר שום דבר זה רק אומר שאם נשאלת על השאלה המהותית אם זה באמת חשוב לך ומה את עושה ביחס לזה .. ויותר מכל איך את בסופו של דבר ניגשת לעניין אז אני מבינה שקשה לך אבל ברמה המעשית והעובדתית מה שאלינור כתבה לך אין לי מה להוסיף זה מה שאת צריכה לעשות המון אהבה חיבוק ענקי זה לא גהינום וזה לא סוף העולם זו רק התחלה חדשה שיכולה להיות שלך הילה

הילה המתוקהה...מה שלומךך?...ואיך את מרגישה??...אני מקווה שהכול בסדר.. כי אצלי כלום לא בסדררררר.......אני מרגשיה רעעעע!!!!.....הכי רע בעולםם...ובא לי למותתתתת! אני סתם מזיקה לעצמי כול פעם יותר בעיקר למצב הנפשי...שאיכשהוו משפיע על החיצוני מן הסתם!....לא בא לי כלוםם אבל אני חייבת לעשות הכול! אפילו ללכת לבציפר אני לא רוצהה...אבל חייבת....אני רוצה לעזור לעצמי...אבל לא יודעת איךך...או שאולי יודעת אבל ממש לא איכפת לי כי עד שלא יקרה לי משהו אני לא יירגע ולא יודעת למה!!..... ולכול הבנות המקסימות תרגישו טוב!!... הילה את מדהימה!!!... באהבה רבה לינוי!

יש דפוס כזה במחלה הזאת שעוד שאת לא בקבר את לא נרגעת והאמת שעובדתית זה לא תימיד עובד אז אני מציעה לך לשקול ברצינות את הטיפול שלך ואני גם חושבת שאת מדהימה אבל אל תוותרי כל כך מהר ותחשבי שהמחלה הזאת היא הזהות שלך המון אהבה ולילה טוב הילה

את אמרת שבכל ירידה יש עליה למה לי אין?? כל כך נמאס לי אני מנסה ולא מצליחה! כל דבר קטן שובר אותי.. אנשים עוזבים אותי.. אנשים מלחיצים אותי.. את מי שאני צרכה לא איתי.. מה לעשות?? ולמה לי אין עליה כבר... אני מתחילה לראות הכל שחור.. אני לא רואה את האור בקצה המנהרה.. אני רואה הכל שחור.. מה לעשות?? דניאלה נשיקות..

לעתים עליה באה אחרי שנים אם הייתי צריכה לספר על זה קצת יותר אז זה כמו בי"ס והשיעורים בו לא תמיד קלים לא תמיד מהנים אבל ללא ספק השיעור הזה אחד המאתגרים שיש ויש לך כאן שיעור רציני ביותר ללמוד אודות עצמך שטרם השכלת ללמוד בגלל.....אולי אלף ואחת סיבות זה לא באמת חשוב .. כדי לעלות את צריכה לעזור לעצמך .. איפוא לוותר על העקשנות שלך לא תמיד הדרך שלך היא הנכונה זה משהו שתצטרכי לבחון כל פעם מחדש ונראה לי שמה שבחרת אינו יעיל עבורך... תחשבי על זה חיבוק המון אהבה לילה טוב הילה

אנשים... יכול להיות שעוד מעט מאשפזים אותי במחלקה להפרעות אכילה בתל השומר. בבקשה, אם יש כאן מישהי שעברה את זה ויכולה לספר לי מה זה שם ואיך מתנהלים העניינים שתכתוב. בבקשה.!!!!!!!!!!!!!

בת כמה את?? דבר שני את מגיעה לשם בודקים לך את התיק.. יש בדיקות אח"כ מראים לך את החדר שלך.. אח"כ יש קבוצות בכל מיני נושאים . מערכות יחסים .. הורים .. תראפיה במחול .. פסיכודרמה .. תזונה במהלך הקבוצות יש ארבע זמני ארוחה בוקר צהרים ביניים וערב .. אחת לשבוע מרכיבים לך תפריט שאת אמורה לעמוד בו במשך השבוע במהלך הארוחה נצאים יחד איתך שמים לך יחד איתך את האוכל בצלחת .. את צריכה לסיים הכל וגם בודקים אם אכן סיימת או לא.. בסוף כל ארוחה את צריכה לרשום מה אכלת בין כל ארוחה וארוחה יש השגחה .. באים איתך לשירותים .. הקבוצות עד השעה 16 בערך... אח"כ יש ארוחה אח"כ השגחה אח"כ עד ארוחה ... ככה בערך כל היום כשהוא מתחיל ב 7 בבוקר בהשגחה את יכולה לעשות גם דברים אחרים .. כמו לכתוב לצייר לראות טלוויזיה יש שם גם מחשב.. נמצאות איתך כל מיני סייעות שבודקות את ההתנהגות שלך וכו' יום רביעי אם זה לא השתנה זה יום השקילה בבוקר מוקדם .. אח"כ יש ישיבת צוות ואח"כ מדברים איתך .. צריכה להיות לך פעמיים בשבוע מפגש אישי עם מטפלת בתוך הבית חולים ואני מניחה שאחת לכמה זמן מפנים אותך לבדיקות האישפוז בדרך כלל ארבעה עד חמישה חודשים אולי טיפה יותר תלוי בהתקדמות שלך את מקבלת תרופות לפי החלטת צוות אם את לא אוכלת את מקבלת או אוסמוליט או זונדה בהשגחה.. זה חלק מאוד לא נעים תימנעי מזה חלי יקרה ובלי שום קשר לכלום אני מאחלת לך בהצלחה תשמרי עלייך תראי את זה כהזדמנות להחלים ותימנעי ממאבקים כי את רק תסבלי ואם מאיזשהי סיבה את מרגישה שזה עושה לך רע באופן שזה עושה לך עוד נזקים תעופי משם! המון אהבה חיבוק ובהצלחה אני מזמינה אותך להמשיך לכתוב גם משם... או מתי שאת רוצה לילה טוב הילה

הילה. אני בת 19 וחצי. ויש לי עוד כמה שאלות...אם לא אכפת לך. תוך כמה זמן אני ייכנס לשם? ואם אני לא רוצה לאכול את כל הארוחות שלהם...??? ואם זה קשה לי??? בבקשה תספרי לי יותר.

קבוצה המתקיימת בת"א קולטת שלושה משתתפים/ות חדשים/ת. הקבוצה מתקיימת בערבי שני, שעתיים בשבוע, בהנחיית פסיכולוג. נושאים: יחסים בין-אישיים, השתייכות, זהות, אמון, אינטימיות ובדידות ומשמעות בחיים. מותנה בראיון. עלות ההשתתפות סמלית!!! 04-8314597 / 050-5377671 הקבוצה פתוחה גם לאנשי מקצוע.

אבקש פרטים קונקרטים על מהות המפגשים, אורכם ועלות ההשתתפות העצמית! תודה.

שבוע טוב הילה, הופתעתי מאוד לקרוא את תשובתך. הדברים דיברו אלי. ליישם אותם לא נראה לי מעשי. אינני יכולה להתפנות למדבר, למרות הקסם ואפשרויות הריפוי, ועוד עליך לדעת, אני דוסית... בענין השני, נראה... טוב לראות תגובות רוחניות כשלך. תודה לך. מגל

הקורס בניסים לעניות דעתי גם לאנשים דתיים מאוד... הקורס הזה מתרכז בחיבור לאלוהים בכל רמה שהי את יכולה לראות לפי כל מה שאני עושה שאני מאוד מחוברת לזה ויש קורסים כאלה גם בתל אביב אני יבדוק לך תיכף.. אבל הקורס בניסים רק חיזק את הדת אצלי ואת האמונה באלוהים זה הדבר היחידי שאני אוהבת הדבר היחידי ששומר עלי הדבר היחידי שהוצאי אותי בין היתר מהפרעות אכילה הכל וכל השאר שהם מעבר לטיפול בבריאות שלך בשלבים כל כך רציניים ועדינים הם קישקוש.. כי בלי הבריאות שלך את לא חיה והקורס בניסים מאוד מחבר בין השאר למקום הזה הרבה אנשים חזרו בתשובה ביעיקבותו אני ממליצה לך בשלב זה רק לקרוא זה נקרא קורס בניסים של הוצאת גל ובקשר למעשיות זה תלוי בך... אל תוותרי כל כך מהר... וברמת הדוסיות במעלה ראשונה היא לדאוג לבריאות שלך ולנפש שלך אם כבר מדברים על אלוהים אז אני מברכת אותך מכל הלב.. ותבדקי את האפשרות ברצינות את לא תתאכזבי יש לי תחושה כזאת המון אהבה וכל טוב שלך הילה

http://www.spiritech.co.il/index.htm

http://www.alternativli.co.il/harmonya/3.htm בלי שום קשר לכתובות שצירפתי לך את מתקשרת לאפרת שר שלום מהמדבר.. והיא תגיד לך בדיוק איפה יש קורס בניסים באזור שלך כי יש כמעט בכל הארץ.... המון אהבה

http://www.eureka-home.net/ehome/old_site/nisim.htm

אכן תכונה רבה... כל הכבוד לך!! תעדכני אותי במהלך השבוע. בכל אופן - שיהיה לך שבוע נפלא ומוצלח!! (מתה לישון כבר...) באהבה, אלינור.

אנחנו עוד נדבר.. המון אהבה ושגם לך יהיה המשך שבוע נפלא שלך הילה

ani marisha yoter tov achshav nekave she ze yimashech . ani mitztaeret im hitradti otach ba yamim ha achronim aval lifaamim ani margisha kol kach yeush.ani maamina she at gam makira et ha hargasha...

כן כן .. אני מכירה את זה זה עובר.. זה מה שטוב בזה תחזיקי מעמד... המון אהבה הילה

ירונה כספי זמרת ואמנית מוכשרת מאוד.. חודש הבא יוצא תקליט שלה "תני לשתיקה לבעור" לדעתי אתן מאוד תתחברו למוסיקה שלה והיא מופיעה ב 11/1/2005 יום שלישי בברבי בתל אביב כרטיס עולה 45 אני חושבת אולי קצת יותר מומלץ.. פשוט חווייה אין הרבה כמוה פה בארץ.. הכתיבה שלה מאוד מיוחדת שלא נדבר על השירה והפסנתר.. אז תהנו אני הולכת לישון לילה טוב ושבוע טוב

זה ב- 22:00 בערב

http://e.walla.co.il/?w=/202/640507

עוד לפני שמגיבים על זה, כבר עשה לי יותר טוב שהוצאתי את זה.לאחרונה התחלתי לכתוב קצת לעצמי ברגעי משבר. לא יודעת למה פתאום זה עזר לי במחשב. בדרך כלל אנחנו ממש לא מסתדרים. אולי זו ידידות חדשה...

הכתיבה תמיד עוזרת ואני שמחה שהוצאת את זה החוצה ולא נורא לזלול לפעמים זה אפילו חיובי אז באמת תשתדלי להירגע והמון אהבה הילה

הילה, תודה רבה... איזה נשמה טובה! ב"ה נרגעתי, כמו שאמרתי הכתיבה עזרה לי וגם עשיתי הליכה ומקלחת ועכשיו אני הולכת לישון שיש לי בזה קצת חסכים מהשבוע האחרון,ואני בטוחה שזה השפיע... אם היית רואה אותי עכשיו, אני מחוייכת ושלווה. אני מקווה שגם את, ואם יש איזו סיבה שלא, אני מאחלת לך שזה יבוא... שוב תודה. לפעמים צריך להכניס את עצמך לסרטים לכמה דקות כדי להרגע ולהוציא. לכל זמן ועת... שוב תודה, ושיהיה לכולנו שבוע הכי טוב!

שבוע טוב לכולן, מה שלומכן? חזרתי עכשיו משבת אצל חברה שלי. היא היתה אנורקסית ובולמית בעבר, ועשתה כל מיני דברים משוגעים אחרים של פגיעה עצמית. היתה לי שבת מעולה, היה ממש כיף כל השבת דברנו על הדברים שעברו עלינו, ניתחנו, תמכנו וצחקנו. ביום שישי יצאתי עם מישהו ואני ממש רוצה להגיד לו לא אני מחכה שהוא יתקשר אלי. אני לא חושבת שאני לחוצה, אבל אולי כן. המשפחה של חברה שלי הביאו לןי דברים לאכול לדרך (היא גרה רחוק), לא התככותי לאכול אותם אבל בדרך נשנשתי, והרגשתי מצד אחד ממש רע עם עצמי, אבל מצד שני זה העסיק אותי כי הלכתי ל-ה-ת-ח-ר-פ-ן על האוטובוס, כיבו את האור ולא יכולתי לקרוא והי מלא אנשים מסביב ולא הרגשתי נח לדבר בפלאפון. בקיצור, הגעתי הביתה ופתאום הרגשתי צורך עז לאכול דברים מלוחים. אכלתי באמת בצורה נשלטת, אבל הרגשתי שאני מוציאה משהו על האוכל. הייתי מעוצבנת אני אפילו לא יודעת ממה, אבל אמרתי לאחים שלי לא לשגע אותי כי אני צריכה כמה דקות עם עצמי, ובדקות האלה פשוט אכלתי, ונהניתי. אכלתי גם שטויות, והרגשתי שזה פסיכולוגי, אבל הרגשתי שזה ממש בשליטה. אבל כל הזמן חשבתי על הדברים שדברנו בשבת ועל בולמוסים ועל דברים משוגעים כמו לפגוע בעצמך ואיך זה קורה. נפגשתי עם הרבה אנשים שפגעו בעצמם, אבל היא היתה הראשונה הנורמלית מבין כולם, וזה עשה לי משהו. אני בולמית? יש לי בולמוסים? אני גם מתה מעייפות כי היה שבוע מתיש ולא ישנתי, והתחלתי כל מיני דברים חדשים, וגם השבוע אבא שלי הולך לטוס לחו"ל, שזה מעלה לי כל מיני דברים מהעבר ואני יודעת שהולכים להיות 3 שבועות לחוצים עכשיו מבחינה נפשית. אמאל'ה, אני מפחדת שזה היה בולמוס והיה בזה משהו פתלוגי, דווקא כשאני מרגישה כל כך בריאה, ברוך ה'. דוקא השבת כל כך הרגשתי נורמלית והגענו למסקנה שבאמת היה לי נס והחלמתי... זאת היתה נפילה? זה קשור להפרעה או שזה קורה לאנשים הכי נורמלים לפעמים??? זהו, הוצאתי. אין לי שום צורך להקיא וא משהו משוגע כזה. אני רק מרגישה קצת שבעה מדי וממש עייפה, אבל זה עשה לי הרפיה הכתיבה המשתפכת הזאת. סליחה את מ י שהלאיתי לקרוא את זה עד עכשיו. הילה, מה שלומך? את מרגישה טוב? אני מקווה שטוב לך. שיהיה שבוע מעולה לכולם מכל הבחינות!!!

בהחלמה יש מלא תופעות פעם אחת לא אומרת שום דבר אם זה יתחיל להיות יומיומי אז זה מדאיג אבל אל תכניסי לעצמך שטויות גם לאנשים נורמאלים בלי הפרעות כביכול יש נפילות כאלה זה לא אומר שום דבר... ממליצה לך להמשיך מחר כאילו כלום ולהשתדל לעשות הרפיות להרגיע את עצמך ולקחת את זה בקלות המון אהבה ושבוע טוב הילה

הי הילה! אני מקוה שתוכלי לעזור לי כי תמיד טוב להתייעץ עם אנשים וללמוד מהם . אבי לאחר ניתוח אכלזיה (מערכת העיכול) במחלה זו למעשה לא ניתן לאכול כרגיל אוכל מכיוון שהשריר התחתון של הוושט לא פועל בדיוק והדבר גורם להעלאת המזון למעלה ולהקאות מרובות. מה שקורה זה שכרגע אבי ניזון רק מנוזלים . ירד במשקל וכרגע שאיפתו לעתיד היא לעלות במשקל ומהר עד כמה שניתן. בקשתי היא האם תוכלי להמליץ על כלכלה נוזלית רכה או על נוזלים כלשהם עתירי קלוריות שמהם יוכל לקבל את אבות המזון , או על תפריט מסוים? האם יש מישהו מומחה בנושא אליו תוכלי להפנות אותנו. אודה לתשובתך בהקדם האפשרי, כי אנחנו מודאגים מאוד. תודה, צחית

המחשב הזה תופעה .. בכל אופן יש הרבה תמיסות אינשור אוסמוליט וגם בבתי טבע יש כל מיני תרכובות מרוכזות שיכולות להתאים חייבים לפנות לתזונאית דרך קופה ולעשות את זה עם רופא גסטרו כי הם מבינים ויודעים טוב מאוד מה לעשות במצבים האלה במיוחד אם הוא אחרי ניתוח לי הייתה בעיה של סוגר רופף זה החלק שדיברת עליו שבגללו אביך נותח.. רק שאני לא עברתי ניתוח אבל מה שכן לא יכולתי לישון בשכיבה ואני ממליצה לך לומר לו לשכב עם חלק עליון מוגבה מה שנראה לי שזה מה שהוא עושה אסור לאכול דברים מתובלנים יותר מידי האוכל צריך להיות חמים .. לא קר מידי לא חם מידי ולא מתוק מידי או כל דבר אחר שמעורר בחילה .. מעבר לזה דיקור סיני במצב שלו היום יכול לחזק אותו המון אז אני ממליצה לך לפנות לראול רודריגז שהוא רופא סיני והוא יכול מאוד לעזור אולי גם בשילוב עם צמחי מרפא.. לי זה מאוד עזר והיום אני פחות או יותר מאוד מאוזנת גם בגלל שאני לא מקיאה כבר הרבה זמן אבל הסימפטומים שאת מדברת עליהם הם בערך אותו דבר אפילו שאין לו הפרעות אכילה כביכול המזון צריך להיות מאוד בסיסי ואפשר גם לטחון אותו שזה בכלל עדיף מכל תמיסה אחרת .. אז אני שולחת ריפוי ורפואה שלמה במהרה בימים המון אהבה שבוע טוב הילה

אני מצרפת לך קישור לגבי ראול רודריגז http://www.coral-tell.co.il/rinunim/Article.php?CatID=7&ArticleID=7060 בהצלחה...

ani mekava. en li shum efsharut lehakdim et ha tisa.ani kvar lo yodaat ma laasot... kol yom she over ze nihiya yoter garua. nira li lifaamim she afilu she nisharu rak od 5 yamim (yom shishi lifnot boker ani nohetet ba aretz) ve avarti et ha rov adain nira li lifaamim she ani lo mahzika maamad... ve ani arbe peamim hoshevet mahshavot meyaashot... mahar ani overet le paris sham nihiye 5 yamam ve ani mamash mekava she tihiye li gisha sdira la internet. tamshihi laazor li...

אני שולחת לך חיבוק מאחלת לך שתחזיקי מעמד.. תכתבי את לעצמך ותשתחררי .. ותשתדלי לעשות לעצמך טוב.. אני מצפה לחזרה שלך נראה לי שתצטרכי לקבל על עצמך כמה החלטות כדי שאת תוכלי בסופו של דבר להרגיש יותר טוב.. ונראה לי שזה יקרה רק בארץ בינתיים נצלי את הזמן הזה לטוב.. אל תתני פוקוס למה שרע כי זה יגדל .. המון אהבה חיבוק ושבוע טוב נשארו רק 5 ימים תחזיקי מעמד הילה

צודקת.... אם אני יאכל נכון זה לא יעזור לי כי אני שונאת את המבנה גוף שלי-לא משנה באיזה משקל, גם כששקלתי 48 שנאתי את זה שאני לא צרה בבטן. ככה שאני די מיואשת מלאהוב את עצמי כי את המבנה שלי אני לא יוכל לשנות גם אם אני יוריד 20 קילו. קבעתי עם יפעת-זאת שאת המלצת עלייה, הבעיה היא שקבעתי איתה רק אחרי הטיסה שלי לחו"ל שזה כמעט עוד חודש-זה המון.... גם עם המטפלת שלי אני כניראה יפגש רק אחרי הטיסה, למרות שאני בטוח אדבר איתה בטלפון, אבל זה אחרת. שאלת אם אני ישמור על עצמי, אבל אני לא מרגישה שזה תלוי בי, כי מיום ליום נהיה יותר ויותר קשה ואני מרגישה שהכוחות נגמרים לי....... אני יודעת שאני מאוד יהנה לפגוש את אחותי שלא פגשתי קרוב לשנה, אבל עצם היציאה מהבית ולהתמודד עם המראה שלי מול כל כךךךךךך הרבה אנשים, זה מה שמפחיד אותי. אתמול דיברתי (צעקתי) על אמא שלי, ושאלתי אותה שאם היא רואה אותי אוכלת כמויות עצבניות של אוכל היא אשכרה חושבת שזה נשאר לי בכיבה? ולמה היא לא מפסיקה אותי, הרי לא קשה לראות שאני אוכלת כמויות לא נורמליות של אוכל. היא אמרה שהיא תפסיק אותי פעם הבאה, מה שלא קרה... היא לא יודעת כמה היא יכולה לעזור אם היא תפסיק לקנות המון אוכל הבית, ושתגיד לי להפסיק לאכול כשזה נראה כמו התחלה של בולמוס.... בקשר לחבר, אני מפחדת להכניס אותו לחיים שלי כי זה לא הקשר הראשון שהיה לי במצב כזה, אני יודעת מה קורה.. הראשון שהיה חבר שלי בשנה וחצי האחרונות לא הצליח להבין את הדיכאונות שלי (כי לא סיפרתי לו כלום) , למה כל רבע שעה אני מתחילה לבכות ושום דבר לא משמח אותי, גם לא הוא. השני, זה היה קשר יותר טוב ויתר אהבנו, הוא גרם לי לספר לאמא שלי והוציא אותי מהחרא לחודשיים,אולי ההקאות נפסקו אבל הדיכאונות לא. נראה לי שהיה לו קשה להתמודד איתי ועם הדיכאונות שלי גם לו היו מספיק צרות בחיים והוא סיים את הקשר, את בטח מנחשת שזה הפיל אותי חזק בחזרה לחרא....אפילו כפול... הבחור שהגיע עכשיו נראה לי כמו אחד שיבין ויתמוך אבל השאלה היא אם הוא מספיק חזק להתמודד איתי, ואם זה לא יפגע גם בו וגם בי? אולי עדיף להשאיר את זה כשאלה.. ולא כעובדה. בקשר למעבר, אני כל כך מבולבלת, בסוף שבוע יצא לי להיות הרבה עם חברים וזה עשה לי טוב כי אני באמת חולה על החברים שלי מהאיזור, אבל זה משתנה כי לפעמים אני יכולה להיכנס לדיכאון, להסתכל סביבי, לראות מלא אנשים ולהרגיש לבד, ולהרגיש חרא, ולהרגיש שאף אחד לא רואה את מה שאני עוברת, ולרצות ללכת הביתה למיטה שלי.... הבעיה שזה משתנה ככה בכל מקום עם כל אחד, עם משפחה, חבר'ה, חברים קרובים, חברות קרובות...עם כולם.. אבל אם אני עוברת אני בטוח יהיה בתוך מסגרת כלשהי... לא רק שאני חייבת לעבוד כדי להיכנס למסגרת, אני אוהבת את זה, עבודה מחייבת אותי לקום בבוקר כי למקום עבודה אי אפשר לדפוק ברז... לביה"ס אני יכולה חופשי כי הם בין כה וכה לא מחפשים אותי ולא איכפת למורים אם אני שם או לא...ככה שבביה"ס אני יותר צריכה להחזיק את עצמי ולחייב את עצמי... בכל אופן אין לי מה להחליט לפני הנסיעה כי אני טסה עוד שבוע, אחרי הטיסה אני נפגשת עם המטפלת שלי ועם יפעת ומשם נראה מה הכיוון... יש לי שאלה, נאמר ואני לוקחת כדורים, הכדורים יעזרו לי לאכול מסודר? החוסר הרגשי כביכול יתמלא? בינתיים שיהיה לך ערב טוב, המון חיבוקים ש

נשמע קלישאה אבל ככה זה .. אם מוקדם לך אל תעשי מאומה אל תעשי משהו שלא ירגיש לך כון עכשיו עם כל הקושי עם כל הדיכאון עם כל הירידות והנפילות תעצרי ! תנשמי רגע ותקשיבי ללב שלך זה אמון של 5 דקות ותנסי לבחון מה את באמת חושבת שיהיה לך הכי נכון בשלב זה ואני ממליצה לך לעשות את זה אחרי שתחזרי את נוסעת עכשיו זה העכשיו שלך תתמקדי בו ותשתדלי להפוך את הנסיעה הזאת למשהו מהנה וממלא מבחינה אנרגטית תחשבי עכשיו על עכשיו אל תקדימי את המאוחר הוא גם יבוא.. את פוחדת? תני לפחד להיות אל תאבקי בו כי הוא יהיה הרבה יותלר עקשן ממך ובזה שתרשי לו להיות הוא יעלם.. אל תמנעי מעצמך דברים שאת רוצה ומעבר לזה זה בסדר לא לדעת ברגע שתצטרכי לדעת את תדעי כל שיהיה עלייך לדעת זה פשוט ככה עובד.. שולחת לך חיבוק ענקי ואל תאבדי את התקווה שלך המון אהבה שבוע טוב הילה

שלום, אני בת 59 משתתפת בסדנת הרזיה בבי"ח מאיר, הולכת למכון כושר 3 פעמים בשבוע ל40 דקות בכל פעם ולחוגי יוגה ופילאטיס 3 פעמים בשבוע, 60 דקות בכל פעם. אמנם הצלחתי להוריד ממשקלי 3 ק"ג, אולם אינני עיקבית ואינני מצליחה במיוחד בענין כמויות האכילה. לפני 3 שנים השתתפתי בסדנא דומה באותו בי"ח והצלחתי להוריד 17 ק"ג. הפעם העניינים יגעים. האם פרוזק יעזור לי בדיכוא הזלילה? תודה,מגל

פרוזק עוזר במצבים של דיכאון ומאניות אין לזה קשר לדיכוי רעב הוא מרגיע ומאפשר לנהל דיאלוג עם כל מה שקורה לך אבל זה רחוק מלפתור את הבעיה פתירת הבעיה נעוצה ביכולת שלך להסתכל פנימה להשאר שם .. להעיז לראות את מה שייצר אותה ואז לשחרר זלילה נובעת מחסכים זה הכל הזנה שווה אהבה אי אפשר לברוח מהמשוואה הזאת ויהיה עלייך ללמוד להעניק אותה לעצמך בכל מיני דרכים .. טיפול פסיכולוגי יכול לסייע לך רבות בשיקופים ובהתמודדות הרגשית נפשית רוחנית כאחד אצל מטפל טוב וגם כתיבה במיוחד כשאת מרגישה שאת רוצה לזלול חוץ מזה אל תמהרי לפנות לכדורים למדי לאהוב את עצמך כפי שאת במקום להשקיע כסף על דיאטות הירשמי לסדנא של אהבה עצמית וחזקי את עצמך בתחום הזה כי משם תבוא לך הישועה והגאולה בעזרת השם אמן התברך אני חושבת שזה יועיל לך הרבה יותר בינתיים ממני המון אהבה חיבוק שבוע טוב הילה

http://www.zmanmidbar.net/ קורס בניסים ... בחום רב..

שלום לכולם! אני בת 25. שנים ארוכות אני סוחבת את הפרעות האכילה כחלק שגרתי מהחיים, הרזייה קיצונית בעקבות הרעבות והשמנה עוד יותר קיצונית בעקבות בולמוסים. פעמים רבות בתקופות הבולמוסים השתמשתי במשלשלים כדרך קבע. בתקופה האחרונה, כמעט כשנה , שהפסקתי את תופעת היו יו לטובת השמנה חריפה יותר מכל הפעמים האחרות. לא מעט קורה לי שאני נתקלת באנשים שבמבט ראשון לא מזהים אותי. אני נשמרת מכל משמר מפעולת השקילה, פן אכנס לשוק ואעשה מעשה. .. פרט לעבודה, אני לא יוצאת מהבית, לבילויים חברתיים, אולי מדי פעם בתי קפה אבל מתוך תקווה שלא יהיו אנשים מוכרים שייקרו בדרכי. אני לא בוכה, אני פשוט אוכלת. איבדתי את היכולת להכנס למשטרי אכילה בריאה. פשוט אין לי כוח. המצב גם כך גרוע, אין לי בשביל מה להתאמץ. רוב הדיאטות בחיי התרחשו על רקע נסיבות : אירוע מאוד מיוחד, קיץ... נסיעה... מעולם לא רזיתי בשבילי , בשביל ההרגשה האישית שלי. אבל אני יודעת שלכשארזה, ארגיש הרבה יותר טוב עם עצמי, ( בלשון המעטה ). כבר הייתי שם, אני יודעת מה פשר התחושה. אני לעולם לא אוהב את עצמי, אבל כשאני רזה, אני פחות שונאת את עצמי, פחות כועסת על עצמי, יכולה לקבל את עצמי עם פחות מירמור... הרזון שאני חותרת אליו מעולם לא היה אי רציונלי, אני שואפת לרזון סביר... אבל כרגע, להערכתי, בין המצב האידאלי - הרזון הסביר לבין המצב הנוכחי - מפרידים 10 ק"ג , אם לא יותר.... למה אני לא מסוגלת להביא את עצמי להרגלי אכילה נורמליים? למה אני חוזרת על אותה הטעות ? אני יודעת שיהיה לי הרבה יותר טוב מבלי הבולמוסים הללו. אני מכירה את התחושה של לאכול בריא. זו שליטה. זה סיפוק שאין לו מתחרים בעיניי, ובכל זאת, ההרס העצמי שלי נראה כחסר גבולות. הייתי בעבר בטיפול ומסיבות שלא אוכל לפרט , אין באפשרותי להכנס אליו שוב. למורת רוחי, זהו תהליך שאאלץ לעבור לבד. אז נכנסתי לכאן, בתקווה שאוכל קבל עצה חכמה, כתף, או סתם מילה טובה...

שלום לך! נשמע שממש קשה לך עם המצב שלך, וזה אכן מבאס.. חבל שאת לא יכולה להכנס שוב לטיפול, אבל אולי כדאי שתבררי עם עצמך או עם אדם אחר,(אולי דרך הפורום הזה) מה מפריע לך? כי מן הסתם יש משהו מעבר לאוכל, כמו שהילה המקסימה תגיד לך. למה את חוזרת על זה? רק את יכולה לענות על זה, כמובן עם עזרה... לכל אחת מאיתנו יש את הסיבות למה היא הגיעה לזה מלכתחילה ולמה היא חוזרת על זה. אני יכולה להעיד על עצמי שברגע שמוצאים את הסיבות, זה מקל, ואפשר להתמודד עם הסיבות, ולא עם האוכל שהוא רק הסימפטום. חיבוק גדול,ואני מנחשת בלי להכיר אותך שאת אדם ממש מיוחד, כמו רב האנשים שאני מכירה עם הפרעות אכילה. זאת הפרעה של אנשים מיוחדים מבחינת האופי, ואני לא אומרת את זה סתם כדי לעודד. זה שאת נכשלת זה לא הופך אותך לאדם רע. חוץ מזה, מי קבע ששמן זה רע?...

אבל... טעון שיפור לטובתך! אני חושבת שאת צריכה מסגרת טיפולית את מדברת על משקל .. על דיאטה .. על להיות יותר רזה אבל את גם לגמרי מסכימה שזה לא גורם לך להרגיש באמת טוב.. כשרזים לא מרגישים לכן את כאילו לא ממורמרת על עצמך וזה ממש עובד אבל לזמן מאוד קצר.. אני ממליצה לך לשקול ברצינות את הטיפול כי להשיג שליטה באוכל מתחילה במקום שאת משיגה את השליטה בפנים עם הרגשות שלך .. הצרכים שלך ובכלל הקיום שלך .. אין לי מושג מה גרם להפסקת הטיפול אולי התחושה שזה לא מוביל לריפוי .. אולי הטיפול נוגע במקום אחר ולא במקום שלעשות אותך יותר רזה ואולי בגלל זה ברחת אין לי מושג.. אבל אם זאת הסיבה תשקלי ברצינות את החזרה שלך מעבר לזה כתיבה יכולה לסייע לך רבות בחיבור העצמי שלך ובשחרור הרגשות שלך ואני מאמינה שבטווח רחוק ואפילו מיידי זה יכול לעשות לך מאוד טוב.. אני מזמינה אותך להמשיך לכתוב.. אני ממליצה לך לחפש משמעות אמיתית בחיים שלך שלא כשורה במראה חיצוני לקבל את עצמך כפי שאת עם מנת הסבלנות והחמלה שבליבך כי את יקרה ויש לך מקום ואת חשובה והמרכוז במשקל רק יאמלל אותך הוא לא באמת יתן לך את המשמעות הזאת שאת מחפשת ... חישבי על כך.. חיבוק.. שבוע טוב הילה

רע לי מתחיל להיות לי חום מחר אני אצל הרופא המכשף בביהח אוף ככ רע לי על הבוקר אני צריכה להיות גם ב8 אצל הרופא משפחה שלי להביא ממנו טופס 17 לאיכילוב ולספר לו שאני מקיאה ובלילה היה לי חום אוף מקווה לעבור את מחר אה ועוד סוד... אני פ ר הההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה

תשתי תה קמומיל או מרווה אם אין לך תרדי לאיזה בית מרקחת חייב להיות באזור שלך אחד פתוח זה מוריד את החום פלאים חוץ מזה המון אהבה ושבוע טוב הילה

תודה רבה רבה על התשובה אבל האם תוכלי לפרט קצת יותר איך את אוכלת -- האם אוכלת חופשי מבלי לחשוב שעברת סך קלוריות מסויים האם את אוכלת פיצות ומקדונלדס וכ"ו לארוחות צהריים או ערב כמו כולם מבלי להתרגש ולחשוש ומבלי להתחשבן עם ארוחות אחרות ומבלי ליספור או לקחת את הכי דיאטטי?? האם באמת זה כך? אנא פרטי עד כמה שאת יכולה (אני מתארת לעצמי שזה קצת קשה אבל זה יכול מאוד לעזור כי הפחד הכי גדול הוא מה יהיה אח"כ ואיך מסתדרים אח"כ -- זה לא חוכמה רק להגיע למישקל תקין אלא החוכמה היא גם לישמור עליו וגם לאכול חופשי כמו כולם ולא לחשוב על זה ועל כמה ולמה ומה מותר ומה אסור) תודה

תראי אני אוכלת כל מה שבא לי באמת .. אני לא יודעת אבל אני גם לא מתה יותר מידי על ג'אנק פוד מה לעשות אני פשוט לא אוהבת אבל קורה לי שאני אוכלת פיצה מקדונלד תשכחי מזה זה ממש לא לעניין אני גם שונאת אני אוכלת שוקלד... עוגות .. לחם .. פסטה .. אורז.. שניצל .. ביצה בורקסים מה שבא לי אבל במידה ואני חושבת שזה העניין אני בד"כ אוהבת לאכול ארוחה אחת שיש בה לפחות סלט אחד ביום עם מנה של פחמימות וחלבון עוד פעמיים שאני אוכלת מה שנראה לי פחות מתייחסת למה שיש בפנים אבל אני קונה את האוכל שלי בבית טבע וגם בסופר רגיל .. יש דברים שאני לא כיכולה לאכול כמו חלב כי יש לי בעיה של סינוסים ונשימה ואני חייבת להימנע ממוצרי חלב כי זה עושה לי המון ליחה ואז אני גם לא נושמת טוב ואני עם קוצר נשימה .. תכלס יש מלא תחליפים ואת זה אני קונה בבית טבע.. וזה לא בגלל שהיו לי הפרעות אכילה אני פשוט לא מוכנה יותר להכניס זבל לגוף שלי ואני גם לא מגזימה אני לא חושבת על זה אבל יש דברים שמבחינה רפואית אני יודעת שהם קשורים באוכל ואז אני אוכלת אותם וזה מה שאני יכולה לעשות היום שכשהייתי בהפרעת אכילה לא הייתי מסוגלת בכלל לחשוב על אוכל אני אוכלת באופן קבוע כבד שאני לא סובלת אבל זה פשוט עוזר לי לברזל מה שאף תוסף מזון לא ועל הקטע של מוצרי חלב ונפילת סוכר שאז אני אוכלת פירות ואגוזים וגם טחינה כי זה מאזן את העניין אני בסהכ אוכלת בריא ואני גם הולכת לנטורפתית שהיא מרכיבה לי את התזונה שלי אבל אני לא מחשבת קלוריות ויש לי המון חופש למעט מה שציינתי שזה עניין רפואי לגמרי שלא קשור בשום דבר אני לא אוכלת הרבה כי אני בתכלס לא מרגישה שאני צריכה אבל אני אוכלת כל מה שאני מרגישה שאני צריכה בבטן ואני כבר מזהה תחושות רעב שהן נובעות לי מהבטן ולא מהבלוטות והמוח או מהעינים .. אני אוכלת מתי שאני רעבה ותכלס אני לא מרגישה אח"כ שאני צרכיה לטרוף ואני לא מרגישה שחסר לי כלום ואני ממש נהנית מהאוכל.. אני גם יודעת מה עושה לי טוב מה לא וכמה לאכול אני פשוט יודעת וזה נפלא אני מרגישה מפגרת לתאר לך את זה אבל אני באמת לא חושבת על זה.. ואני גם לא כל כך בטוחה שזה יעזור לך לדעת מה אני אוכלת וכמה אני אוכלת אבל אני יכולה להגיד לך שאני באמת אוכלת הכל חוץ מבשרים באופן דומיננטי כל יום כמו שהרבה אוהביםן אני אף פעם לא אהבתי את זה יותר מידי ואני אוכלת רק במינון שאני יודעת שאני חייבת... זהו אין לי מה להוסיף לגבי העניין אני באמת לא מתעסקת בזה רק באופן שאני יודעת שאני חייבת לשים יד על הדופק במובנים מסויימים מבחינה בריאותית ... מקווה שהתיאור שלי עזר על אף שאני בספק.. ההחלמה שלך לא תלויה בשום סיפור.. את היא זו שתצטרך ליצור את הסיפור שלה וזה יקרה אם תהיי מרוכזת בזה ולא בי לצורך העניין .. המון אהבה חיבוק

לפני כשנה התחלתי לסבול מהפרעת אכילה והייתי בתת-תזונה, רזיתי להחריד (גובהי 169 ושקלתי 41 ק"ג) ומיד נפסקה לי הווסת. כבר מספר חודשים שאני נמצאת בטיפול וכבר חודשיים אני שוקלת 57 ק"ג. אבל הווסת עדיין לא חזרה. כשלושה חודשים אני מקבלת תרופות פסיכיאטריות: רספרידל וציפרמיל. מה הסיבה שהווסת לא חזרה עדיין? האם זה קשור עדיין למחסורים בגוף או שהתרופות הן אלו שמעכבות את המחזור? אבקש את עזרתכם. בתודה מראש

תקשיבי הגוף שלך עבר שוק.. הכדורים שאת לוקחת מצויינים ואני חושבת שככל שאת תאכלי יותר ויותר מאוזן במשך זמן ממושך הווסת תגיע דרך אגב תיכנסי לחנויות של העידן החדש ותבקשי שתי אבנים בלאדסטון וקארנליאן .. זה יחזיר לך את המחזור.. תשימי את זה בכיס השמאלי שלך ואני מבטיחה לך שזה יעבוד אחרי תקופה.. זה מה שלי החזיר את המחזור זה פשוט עובד נתתי את זה לכמה בנות וזה עבד הן גם התקשרו להגיד לי אם זה לא מתאים לך פשוט תחכי בסבלונות עם הזמן זה יגיע.. אם תוך חצי שנה זה לא חוזר תלכי לגניקולוגית באופן כללי זה נובע מפני שההורמונים שלך נטולים מעטפת שומן וזאת הסיבה וזה ללא ספק קשור בהרעבה שהייתה לך אפילו שעלית במשקל .. הגוף בהלם ויקח לו זמן לחזור לעצמו ואני מקווה שאת לא תגיעי יותר למצב הזה ... אז בהצלחה בהמשך הטיפול ואני חושבת שזה מסר בשבילך להקפיד לשמור על עצמך כי הגוף לא מסוגל לשגעונות האלה על אף שהוא ניכן ביכולת מדהימה לרפא את עצמו .. אז המון אהבה שבוע טוב אני ישמח שתעדכני מה קורה איתך הילה

ולי אין כבר שנתיים

יש לי שאלה לכל מי שיצא מאנורקסיה ודומיה ... רציתי לדעת האם באמת אפשר לצאת מזה? מה קורה אח"כ האם באמת אפשר להגיע למצב בו לא סופרים קלוריות ולא צריך לחשבן כל דבר שמכניסים ואשפר לאכול רגיל בלי לידאוג שנאכל יותר מידי? כל הזמן רואים המלצות שאסור לעבור כ - 2000 קלוריות ליום על מנת לישמור על מישקל תקין אני לא רואה איך זה יתכן -- במצב רגיל אורח חיים נורמלי אוכלים במיסעדות במקדונלדס למינהם וכ"ו ולא מתחשבנים כל הזמן וזה יוצא הרבה יותר מ- 2000 קלוריות ליום ועובדה שאנשים חיים טוב ולא בהכרח שמנים אך ביגלל כל ההמלצות הללו אני מפחדת להתחיל לאכול רגיל כי אני לא רואה את עצמי אוכלת רק עד 2000 קלוריות ליום ללא שמירה הדוקה וספירה -- לא ביגלל בולמוסים אלא ביגלל שניראה לי שכאשר אוכלים רגיל וטיבעי פשוט אעבור את הכמות הזו של קלוריות למי שיצא מיזה -- איך אתם אוכלים האם באמת אתם אוכלים מה שבה ללא ספירה ואין לכם בעיה עם פיתאום עלייה חריפה במישקל האם אתם במצב תקין והגעתם לחיים טובים ללא חשש והתעסקות עם אוכל וקלוריות אני ביכלל לא רוצה ליהיות צריכה להיתעסק עם קלוריות וליספור אלא לאכול חופשי כמו כולם ולא לחשוב כמה כבר אכלתי ומה עוד מותר ומה כבר אסור -- כי מצב כזה זה לפי דעתי בעצם להישאר בתוך הפרעת האכילה אנא עיזרו לי ושתפו אותי בחיים שאחרי שחזרתם למישקל תקין ואיך באמת אתם כעת מסתדרים עם האוכל והאם באמת אפשר לחזור לחיים טובים ורגילים מבלי לחשוב מה מותר ומה אסור ומבלי לחשבן כל הזמן קלוריות תודה

את במקרה מהפורום של מיטל שחר??.. זאת אומרת לימור שורני? בכל אופן רציתי לומר לך שאני שאלתי את אותן שאלות אחרי האנורקסיה הייתי בולמית זה מצב שכיח אח"כ הייתי שוב אנורקסית שזה לא בדיוק שכיח ואחכ שוב פעם בולמית ושוב פעם אנורקסית ואני חושבת שהכל נבע מהמצב הנפשי שלי וככה הייתי 16 שנה בתכלס כשהמצב הנפשי התאזן.. והצרכים האמיתיים שלי סופקו שלקח לי הרבה זמן להכיר מה הם הרבה דברים נפתרו מאליהם כשנתתי יותר ביטוי למי שאני .. לרגשות שלי .. לצרכים שלי ואז הרבה דברים באמת נפסקו.. אני מצטערת שזה לקח לי 16 שנה אבל זה נגמר.. אני אוכלת חופשי לגמרי אני לא נשקלת אני לא יודעת כמה קלוריות אני אוכלת אבל אני כבר הרבה זמן לא עליתי במשקל אחרי העליה שהייתי מחויבת לה כי הייתי בתת משקל אבל אחרי זה הכל התאזן .. המשקל נעצר ואני אוכלת בריא היום אני אוכלת אוכל מאוד מגוון אני לא אוכלת שטויות לעיתים קרובות כי אני לא מרגישה צורך אבל אני אחת לכמה זמן מרגישה שבא לי לאכול שטויות ואני אוכלת אבל זה לא תמיד ככה זה בדכ נגמר אחרי יום ואז זה לפי תחושה ..בדכ לעיתים רחוקות כי באמת אין לי צורך קבוע לזה אני מאוזנת ואין לי הפרעה כי ברמה הקיומית שלי אני לוקחת מקום ולכן אני לא זקוקה יותר להפרעות האכילה אני כותבת הרבה כשרע לי .. אני יוצאת עם אנשים וחברים על אף שהדיכאון מכתיב דברים אחרים .. אני פועלת נגד כדי לשמור על עצמי ולא אני לא חושבת על לאבד שליטה באוכל כי אני לא זקוקה לזה יותר אבל.... אני עצובה על כל מה שעברתי .. זה הדבר היחידי שאני יכולה לומר לך שנשאר הצלקת הזאת לא תיעלם לעולם אבל היא לא חייבת להישאר במרכז ולהכתיב לך את החיים שלך ואני יכולה להגיד לך שגם את יכולה להגיע לזה זה רק עניין של אמונה ולתת לזמן לעשות את שלו יחד עם מסגרת מתאימה וזה בהחלט אפשרי ויש עוד הרבה סיפורים שהם זהים לשלי ברמה שאני תיארתי לך מבחינת ההחלמה ומה שזה אומר אח"כ ללא ההפרעה אז אני מאחלת לך המון אהבה ובהצלחה אני יודעת שזה יקרה גם לך תאמיני בזה חזק שבוע טוב הילה

הילה שלום, רציתי לומר קודם שאהבתי מאד את התיחסותך לכולן ומעריכה מאד את דעתך. בעייתי לפי אבחון שלי עם עצמי היא תאבון מוגבר,אין לי תחושת שובע ורוצה כל היום רק לאכול (בלוטת התריס מתפקדת כראוי).האם יש איזה טיפול תרופתי לדיכוי תאבון אני אוכלת בכמויות אדירות ללא מנוח.מחכה לתשובתך .

תיאבון מוגבר נובע אך ורק מחסך רגשי שיהיה עליך למצוא דרך להזין ואך ורק במידה וברמה מאוזנת באמצעות אוכל .. שאר ההזנה צריכה להיות רגשית ונפשית כאחד.. יש מלא דרכים להזין את הנפש שלך את תצטרכי ללמוד להכיר ע"י ההכרה שלך את עצמך.. אני חושבת שמהבחינה הזאת טיפול פסיכולוגי יהיה מתגמל שכן הוא יעזור להבין הרבה מאוד דברים אודות עצמך וע"י כך להגיע לערוצים שאת תביני בסופו של דבר כיצד להזין את עצמך נאות .. לגבי כדורים יש בשפע בשוק.. אל תתעסקי עם זה כי הפרסום עובד אך ורק במישור אחד על מישור הסכנות הוא אינו מזכיר אף לא מילה אחת... במשפט אחד זה יכול לשבש לך את כל תפקוד העיכול ההזנה הספיגה של הגוף שלך וכל מה שאת מכניסה אליו ואלה גורמים לבעיות שאת לא תוכלי לצפות מראש אז מראש אני אומרת לך תעזבי את זה ! זה אולי יסתום לך את התיאבון אבל הנזק יהיה בלתי הפיך אני הייתי כמעט לפני שולחן ניתוחים בגלל הדבר הזה והיה לי מזל כי קיבלתי זריקות ממש בזמן שבנו לי מחדש את רירית המעיים וזה עבד אבל רק מפני שעלו על זה בזמן אחרת אני מניחה שלא הייתי פה .. גם אם הייתי עוברת ניתוח ונכון לגבי זה היה שילוב של כמה דברים לכן הנזק היה חמור אבל ברוך השם ותודה לאל הכל תקין עכשיו.. אז כל שנותר לי לומר... תנסי להבין מה זה הרעב הזה שלך מהיכן הוא נובע.. מערכת יחסים כושלת ?? אמא ? אבא? עבר ? מה בדיוק קורה איתך? מה באמת חסר לך נראה לי שאת תופתעי לגלות שזה לא קשור בכלל באוכל.. אני ישמח לשמוע עוד עלייך בניתיים המון אהבה ורצוי שתטפלי בעניין בהקדם.. אגב יש עוד בדיקות שאת צריכה לעשות אני ממליצה ללכת לדיאטנית ושהיא תפנה אותך כי יכול להיות שזה גם קשור בויטמין שחסר לך אז תבדקי את זה .. בדרך כלל מסדרת A ן B או אפילו מגנזיום ואבץ גם אלה יכולים לעשות תופעות כאלה על אף שאני בספק .. אני חוששת שזה יותר העניין הנפשי שלך בכל אופן שווה לבדוק... שבוע טוב הילה

הילה, אני רק רוצה להבהיר משהו, הגובה שלי הוא 1.74 והמשקל שלי הוא 58 - זה משקל נורמלי לגמרי לפי דיאטנים ומומחים אחרים-אני לא בתת משקל, הבעיה היא שאין לי מראה רזה, אני בשרנית, זאת אומרת שמעולם לא נראיתי רזה שחיפה, אולי בגלל זה אני מרגישה מטומטמת להיכנס למחלקה פסיכיאטרית לקבוצה של אנורקסיות... אני לא ניראית אחת מהם, אנשים שמכירים אותי לא ינחשו לעולם שיש לי בעיות אכילה כי אני ממש לא ניראית ככה, ולא אני גם לא רוצה להראות ככה, אני רוצה להראות טוב. כמו שאמרתי כבר אני בזמן האחרון לא מצליחה לשלוט בעצמי ואני אוכלת ואוכלת ואוכלת..אני מעלה במשקל!!! זה מלחיץ אותי!! מי היה רוצה לעלות במשקל? גם אנשים שאין להם בעיות אכילה לא רוצים לעלות במשקל. לפני חצי שנה שקלתי 48 והייתי בעננים, באמת, אני זוכרת את זה בתור התקופה הכי יפה בחיי....ועכשיו, אחרי שעליתי 10 קילו, אם לא יותר המצב מחמיר, ואני מתארת לעצמי שאת מבינה למה. יש לי בעיה, כשאני בבית (לא משנה אם אני עסוקה או לא) אני אוכלת, וזה גם לא משנה אם יש משהו לאכול או לא, מכל הימים שיוצא לי להיות לבד בבית קורה שהמקרר מתרוקן ואין פה אוכל, כי אני בטח לא ימלא את המקרר. אבל אני תמיד ימצא לי מה לאכול, ואני גם לא יפסיק לאכול כי אני לא יודעת לאכול כמו שצריך. הילה, אני מאמינה שאם אני יצליח לאכול מסודר אני לא יעלה במשקל, זאת אומרת שיהיו לי פחות לחצים ופחות דיכאונות. הרי אם אוכלים מסודר ובלי אוכל שמן, אז לא משמינים, אני יודעת את זה, ואם עושים יחד עם זה כושר אז בכלל.... זה שילוב מנצח. אבל איך אני מרגילה את עצמי לאכול מסודר?? זה לא הולך, גם אם יום אחד נפלתי ואכלתי הרבה, אני תמיד אומרת לעצמי מחר יום חדש-ממחר אוכלים מסודר, וכל יום, אבל כל יום כבר כמעט שנה אני נשברת!!!!! נמאס לי נשבר לי מהכל.... אני מצד אחד רוצה לצאת מהבית ומצד שני אני מפחדת לצאת מפה, כי כשאני יוצאת אני רואה בנות, אני משווה אותם לעצמי ואני אוכלת את עצמי, עד כדי כך שאני נכנסת לשירותים של קניון ובוכה... או בשירותים של הביה"ס.... או של כל מקום אחר.... גם סופי שבוע בבית קשה לי כי אחותי פצצה מהלכת, לראות אותה כל היום מפזזת בבית עם בגדים שכל כך יפים עלייה.... זה גורם לי לדיכאונות. אני בטוחה שעדיף לי לבד. אני מתרחקת מאנשים חשובים לי ובאותה מידה מפחדת להתקרב לאנשים מתוך חשש שאני יעשה להם רע, שהם ירצו לעזור ולא יהיה להם איך וזה דבר מתסכל שבסופו אנשים מעדיפים להתרחק ממני-ובצדק. לא רוצה לפגוע באף אחד, לא רוצה לגרום לאנשים עצב, או ייאוש, לא רוצה להעמיד אנשים במצב של לעמוד מהצד ולהיסתכל עליי מתפוררת כי באמת שאין להם איך לעזור לי. יש לי ידיד שרציתי אותו כל כך הרבה זמן, והוא היה תפוס ופתאום לפני שבוע הוא בא לי ביציאה שהוא פנוי ושהוא מאז ומתמיד חשב עליי ורצה אותי, כל בחורה אחרת הייתה עכשיו בשמיים, אני עצובה. כי אני יודעת שאני לא יכולה להיות איתו -הוא אדם טוב מדי כדי להכניס אותו לחיים שלי, לעולל לו את זה, הרי אני יודעת שגם אם אני יהיה איתו, זה לא יגרום לי אושר, וזה לתסכל את הבנאדם. אני לא איתו בגלל שאני אוהבת אותו ואיכפת לי.. מבינה? אמא שלי... משגעת אותי היא יודעת שאם היא ממלאת את המקרר באוכל, אני יאכל את הכל, ויקיא. אז למה היא ממשיכה למלא את המקרר?? היום בסופר היא רצתה לקנות עוגה ענקית ולחמים וכאלו דברים - כשראיתי אותה מחזיקה את זה ביד עלו לי דמעות לעיניים, מה, היא רוצה שאני יקיא? היא רוצה את זה? אז למה????? בתקופה האחרונה אני שמה לב שאני לא מפחדת מכלום, כי לא איכפת לי, כי אם אני ימות אולי זה רק יעשה לי טוב? אני מוצאת את עצמי מסתובבת במקומות מסוכנים ליד אנשים מסוכנים כאילו הם אבנים על הדרך, לא איכפת לי כבר מה יקרה איתי, לא איכפת לי להתפוצץ באוטובוס,לקבל מכות רצח, לעשות תאונה, ליפול מצוק, לקפוץ מהמכונית בכביש מהיר.... זה עונה לך גם על השאלה בקשר לביה"ס: לא איכפת לי. לא איכפת לי לא לסיים, לא איכפת לי עבודה לא עבודה, לא איכפת לי תעודה או צבא או מי ישלם לי על הטיפולים או מה המצב הכלכלי של המשפחה או כל דבר אחר. אני בכלל לא רואה עתיד. אני רואה שחור. (אגב, בקשר לכסף לטיפולים אין בעיה. אמא שלי אמרה שהיא מוכנה להוציא כמה כסף שבעולם העיקר שיהיה יותר טוב. יופי. המון דיבורים אפס מעשים.) דיברת על זה שכדאי שאני ישאר במסגרת.. איזה מסגרת? מה זאת אומרת? ביה"ס? עבודה? למה התכוונת? ומה עם צבא? צבא זה לא מסגרת?. אפרופו, המטפלת שלי חוזרת רק בעוד כמה ימים, ואני טסה 4 ימים אחריה, ככה שיוצא לי לראות אותה רק פעם אחת לפני הטיסה, ופסיכיאטרית אני אקבל רק בעוד חודש (כשאמא תחזור מחו"ל), חודש זה המון!!!! אני יכולה להיגמר עד אז.... אנשים דואגים לי, ומציאים עזרה, ידידים שלי שרואים שלא הכל בסדר.... הם מזמינים אותי לשבת אצלם, לא לשבת בבית, ואני מתה ללכת אליהם כי כיף איתם והם אנשים כל כך טובים, אבל אני אשכרה מתביישת לצאת מהבית, אני מרגישה שמנה, ומכוערת וזרוקה ולא מושקעת.... כשאנשים מדברים איתי אני מרגישה שהם מסתכלים עליי, ואני מתביישת. אני ישר אומרת לעצמי: בטח הם חושבים שאני מכוערת, ומתחילה לעבור איבר איבר בפרצוף שלי - מה אנשים חושבים עליו (שזה בעצם אני חושבת עליו.....). אני מגעילה לאמא שלי ואחותי, באמת שאני לא מקנאה בהם אני זורקת להם משפטים שבאים לי ממקומות אפלים מבפנים, אני עושה פרצופים של שטן, ויורדת עליהם ומשפיטה אותם... נשבעת שאני לא מתכוונת... עדיין אין שקט, עדיין אני לחוצה, אני עדיין לא ישנה ולא רגועה.... אני עצבנית ומגעילה ואני לא מוצאת לי מקום שבו אני יכוה לשבת ולהירגע, ולקבל שקט, שלווה... אפילו לא בשינה. הילה, מה אני עושה??

האמת שלא כל כך ידעתי איך להגיב לכל מה שאת מתארת על אף ששהייתי בסרט הזה ותמיד חשבתי שאם אני יוכל נכון זה יפתור לי את הבעיה אבל תכלס בפועל זה קשקוש... כי הייתי חייבת להזין את עצמי רגשית כדי שהבעיה שלי תפתר ולהתרחק מהצרכים שלך זה העוול הכי גדול שאת יכולה לעשות לעצמך.. אני חושבת שצריך הרבה סבלנות ואנ מודעת לעובדה שאת יכולה להיגמר בינתיים אבל את תשמרי עלייך ...נכון?? לגבי מסגרת .. התכוונתי למקום שתהיי מחוייבת להגיע אליו כל יום.. למספר שעות .. להיות בו עם אנשים .. לא להישאר לבד.. מקום שיהיה בו תעסוקה ... זה גם יכול להיות בי"ס.. עבודה זמנית .. צבא.. על אף שאני לא בטוחה שהצבא היא מסגרת מתאימה אבל נעזוב את זה .. און כל דבר אחר שאת מרגישה שהיהיה טוב לך אפילו שצריך אומץ ונכונות לעשות את זה בלי כמעט לחשוב כי אין לך הרבה זמן לפי דעתי המצב שלך חמור מאוד אני חושבת שאת כל מה שסיפרת לי יהיה עלייך לפתוח בפני המטפלת שלך ולהמתקד איתה על הנושאים הלאה ואני חושבת שאת צריכה בכל דרך אפשרית לנסות להקדים את הפגישה עם הפסיכיאטרית להגיד לה שזה דחוף.. שאת תפגעי בעצמך ונראה לי שזה קצת יזיז את הענין שווה לנצל את זה ... אולי דרך פסיכיאטרית אחרת .. עם מי קבעת?.. עם זאת שנתתי לך?... כי היא מדהימה תבקשי ממנה אני בטוחה שהיא תבין ותקבל אותך מהר.. אני כבר לא זוכרת אם אמרתי לך או לא.. תעדכני אותי בכל אופן את חייבת טיפול עכשיו !!!!! ואולי הנסיעה שלך תעשה לך רק טוב.. נראה לי שזה זמן התפרקות טוב בשבילך והייתי ממליצה לך להקדיש אותו לניקוי ראש והנאה נטו.. ובקשר לחבר .. נראה לי שזה יכול להיות מאוד חיובי אבל אולי את לא בשלה לזה .. ואולי זה יכול להוציא אותך מהמצב הזה את לא תידעי עד שלא תנסי... אני לא ישתף איתך פעולה עם הייאוש .. אני בהחלט מאמינה בשינוי שלך ואני בטוחה שהמקומות האפלים האלה יום אחד יתמלאו באור .. באור שאת תמלאי אותם בו.. ואני מאמינה בזה כי כשאת כותבת אני מרגישה שיש לך המון כוח ואני מעריכה אותך מאוד על כך .. וזה יקרה את צריכה להיות סבלנית ובכוח תחשבי מה יעשה לך טוב ותעשי את זה .. אם יש לידך חנות של עידן חדש או כשאת מגיעה למרכז תקני לך אבל רוז קוורץ ואל תעזבי אותה היא תעזור לך המון בהתמודדות שלך אז מתוקה ויקרה עד מאוד תשמרי עלייך המון אהבה ושבוע טוב ורציתי לומר לך עוד משהו שאין שום קשר בין הפרעות אכילה למשקל .. כי זה יכול להיות בכל משקל .. ואת לא צריכה להיות אנורקטית כדי להיות במסגרת של אישפוז אבל את כן צריכה לבדוק עם עצמך אם זה באמת משהו שאת מוכנה אליו... הילה הילה

הילה אני רואה זאת לא מעידה שח פעם אחת אני כבר 3 ימים ככה אני פוחדת.. זה לוקח אותי... ואני נכנעת... דניאלה.. אולי אתפקח ואראה כי השד לא גדול.. אבל כרגע אני לא רואה זאת -אבל כשאראה אני אנצח אותו(המטרה שלי!) באהבה גדולה דניאלה.

אם את צריכה משהו את יכולה גם לדבר איתי אין לך מה לפחד.. המון אהבה ואני מחזקת אותך שבת שלום הילה

אני מאחלת לכולכן שתקדישו אותו לבנייה ולא להרס לשמחה ולא לעצב לאושר ולא לדיכאון לרוגע ולא לעצבנות לשובע ולא לרעב להנאה ולא להקאה לעיכול ולא לשלשול... לצחוק ולא לבכי לבריאות ולא לחולי! ואימרו אמן. (אמן!). לפחות תנסו!! ואני הולכת לישון... לילה טוףףףףףף!!!!!!! אלינור. (הילה - מחכה לך פרק ב'...ביי מתוקה!!)

תודה זה האיר את פניי תודה דניאלה

כל שנותר הוא... ליישם!

ani po be tiyul ve ani kol kach rotza lachzor! ani lo yechola yoter lihiyot po! taazru li, bevakasha ani lo yechola yoter!

אני מבינה שקשה לך אבל את תצטרכי למצוא דרך להעביר את הימים האלה כי אין לך הרבה אפשרויות כרגע עד שאת חוזרת.. ותנסי להקדים את הטיסה שלך אם את כל כך סובלת ... וכתבתי לך אתמול אני מקווה שקראת ... זה חשוב המון אהבה הילה

פישלתי, נפלתי ואני לא יכולה לקום.. דניאלה

אני מקווה שמחר תקומי מחוזקת .. שולחת לך חיבוקים חמים והמון אהבה אני מקווה שאת מצליחה לראות שמה שאת עושה לא עובד..... לילה טוב ..

לא חולה אני לא חולה אני לא חולה אני רוצה ל ה ק י א!!!

אני יודעת מה ההרגשה הזאת אני רוצה לכתוב לך שתנסי להחזיק את עצמך אני יודעת שזה קשה אבל תנסי אני יודעת את ההרגשה אני אחרי כמעט של שבוע וחצי לא אקאתי עכשיו זה חוזר לי ובגדול.. כל אוכל שאני מכניסה אני מקיאה אני מבקשת ממך תנסי אני יודעת שזה קשה.. חיבוק דניאלה

אני מקווה שלא הקאת .. אם הקאת תהיי סלחנית עם עצמך כי הנוקשות שלך והשפיטה שלך את עצמך רק מורידה לך עוד יותר את המורל .. לכן ממחר תמשיכי לאסוף את עצמך .. אמרי לעצמך לא נורא מחר יום חדש מחר זה יכול להיות אחרת ואם מחר זה לא ישתנה אני מאמינה שביום למחרת.. אבל הכי חשוב שלא תשפטי את עצמך על שום נפילה .. קל לדבר קשה ליישם אני יודעת אבל ברגע שתביני שזה רק עושה יותר גרוע את תניחי לזה להיות כמו שזה ויהיה לך יותר קל .. שיהיה לך לילה טוב.. המון אהבה וחיבוק ענקי הילה

יש לי הפרעות אכילה, אני יודעת את זה ולא עושה מאמצים להכחיש ואולי אני צריכה רק את האישור שלך לכך בשביל שאוכל להתחיל לטפל בזה. אני בת 30, 1.76 וכיום שוקלת 60 ק"ג ( מרגישה צורך עז לרדת 2 קילו) לפני כ4 שנים גיליתי את אימוני הכושר הגופני ואכילת אוכל בריא (ולא משמין), הורדתי באופן משמעותי (אולם בדרגה) את הפחמימות (שהיו חלק בלתי נפרד מהדיאטה היומית שלי וירדתי 6 קילו (הגעתי למשקל של 56 אך התאזנתי על 57.5) והתאהבתי בעצמי הרזה. אני עושה ספינינג ומתאמנת כ 4 פעמים בשבוע נוסף על עבודה יומית במשרד של 13 ש' ביום בממוצע. הבעיה שלי היא שבחצי שנה האחרונה (בה העלתי את הק"ג שלדעתי הם מיותרים) אני לא מפסיקה להתעסק באוכל והרבה יותר קשה לי לשמור. התפריט שלי מורכב מארוחת צהריים (אחרי 3 כוסות קפה ושתיה קלה) שאני אוכלת ב 13:00 הכוללת סלט ע-נ-ק (תירס גמבה עגבניה מלפפון ומלא חסה מתובל בשמן זית ולימון) 1 קופסת קוטג 3%', טונה בשמן, 2 פרוסות לחם קל וירקות מאודים (התוספת החמה, לפעמים אני אוכלת אורז אבל אז מוריגה את הלחם). בערב אני אוכלת יוגורט או קורנפלקס או פרי או מרק...(החטאים שלי הם נישנושים של בייגלך ועוגיות.... (באמת לא הרבה יחסית לאנשים נורמלים) באובססיה בלתי נשלטת שפעם הצלחתי להתנגד לה והיום לא... אני עושה זאת בעיקר בשעות הערב) אני חושבת אוכל כל הזמן, כמה לאכול, מתי לאכול, קוראת באתרי אינטרנט על מתכונים בריאים ודיאטטים.... ובינתיים לא מצליחה לרדת. אני יודעת שמה שאת בטח תגידי לי שמשקל הגוף שלי תקין לפי ה BMI (ואכן, אנשים אומרים לי שאני רזה) ואני לא מרגישה שמנה או משהו אבל אני מרגישה הרבה יותר בנוח במשקל הקודם שלי ואני מוצאת את עצמי מתעסקת ב"אם שמים לב שהשמנתי"...). אני לא יודעת מה לעשות, אני רוצה לחזור להיות רגילה, להינות מלקנות בגדים, ללכת בלי יסורי מצפון למסעדה.... להזמין קינוח בלי לדמיין אחרי שאני אוכלת איך הקינוח הזה גורם לי לתפוח...(אני גם הקאתי כמה פעמים, אבל ממש נדיר שהרגשתי שממש ממש הגזמתי ) אני רוצה לחזור ולהפסיק להתעסק באוכל, השמנה וכיו"ב... אני ממש רוצה, אני לא יודעת מה לעשות... אני מרגישה שאני מפסיקה לאהוב את עצמי וזה משפיע על כל כך הרבה תחומים בחיים שלי... ואני באמת רוצה לחזור לשמחת החיים הקודמת ולחיות בשלום עם עוד מעט קילוגרמים.... אנא המליצו לי ....

גימל יקרה .... כל מה שאת עושה מכפה על משהו את משיגה שליטה דרך זה השליטה והבקרה הנוקשה כעל כל מה שעובר דרכך .. את לא מוכנה לקבל שינויים .. ההתנהגות שלך מאוד משקפת את זה יותר מזה זה הופך להיות הפרעת אכילה כי את מתייחסת לזה באובססיביות .. זה מציק לך ולדעתי זה רחוק מלחשוב בריא . זה יותר משקף פחד מכשלון .. פחד לטעות .. זה נורא ברור דרך מה שאת מתארת .. וזה מצער אותי .. ותצטרכי לעבוד על זה כדי להשתחרר עם זה ויש מלא קבוצות שמלמדות כיצד לחיות את החיים האלה באיזון אין לך מנוח והרבה דברים אחרים מפריעים לך שלעניות דעתי את בכלל לא בדיאלוג איתם ואולי הם מושתקים כי זה מפחיד.. מפחיד לראות זה בולע אותך ואת לא בשליטה כביכול יש תחושה מאוד מושלית של השגיות בהתנהגות הספציפית הזאת שאת מתארת ואין שום קשר בין הפרעות אכילה למשקל .. על סמך מה שאמרת לי לגבי BMI בתור אחת שהייתה אנורקטית ובולמית יש עוד כמה איבחונים שנכנסים כאמת מידה למשקל.. נוזלים מסת שריר וכו' ללא ספק את גבולית ואת לדעתי מייצגת שתי קיצוניויות וזה יכול להחמיר אבל יחד עם זאת נשמע שאת עם היד על הדופק כי את מספרת שאת מאוד שולטת בזה אבל אני מכירה את זה ואני יודעת שברגעי משבר חריפים ממש זה ישלוט בך וזה יהיה מאוחר מידי ואת לא תידעי איך לצאת מזה לכן אני ממליצה לך לפנות לעזרה .. להבין מה קורה לך למה בחרת להכניס את הפרעת האכילה לחיים שלך במה היא משרתת אותך שאלות שחשוב לענות עליהן.. לא חסר שיטות טיפול את תהיי חייבת להיות מחוייבת לטיפול שלך ולדעת שזה תהליך ולעיתים לא קצר ויש אלטרנטיבי וקונבנציונאלי כאחד שיכולים ללכת נפלא ביחד ולדעת שלא תמיד נוגעים בזה ישירות ועדיף כי הבעיה היא למעשה רחוקה מלהיות קשורה באוכל .. אוכל שווה הזנה הזנה שווה אהבה אני הרבה אומרת את זה ואם זה היה איפושהו לא מאוזן .. לא נקי עם חסכים לא מעטים אז השיעור שלך הוא ללמוד מהי אהבה עצמית וזה שיעור לא קל... לאהוב את עצמך יותר רזה?? מנסיון שלי זה אף פעם לא באמת עובד אח"כ תמיד יהיה עוד חסך ואז מה יהיה?? משם הדרך לאנורקסיה או בולימיה או אכילה כפייתית או כל וויראציה שתבחרי מאוד קצרה .... נשמע שעברת המון עם עניין של דימוי עצמי ושזה כמעט משתמע מדבריך הזהות שלך ואני בטוחה שהזהות שלך היא הרבה יותר ממה שסיגלת לעצמך להאמין יש הרבה שיטות .. אני ישמח לדעת במה את מתעניינת ואני יפנה אותך בהתאם... ספרי לי קצת יותר... אבל ללא ספק את נמצאת בסוג של הפרעה ובחוסר איזון ואם תתפסי את זה אני לא רואה שום סיבה שזה לא ישתפר ואפילו יתאזן.. ואפילו תוכלי להינות כמו פעם אז בינתיים המון אהבה תעדכני אותי לגבי סוג הטיפול אני מכירה באופן אישי כמה מטפלים שעזרו לי המון ואני ישמח להפנות אותך אליהם במידה ואת רוצה הם אנשים נפלאים ממש תצייני גם אזור מגורים או שאין לך בעיה להגיע למרכז ובאיזה קופת חולים את .. לילה טוב נשתמע... הילה

הילה, מדהים כמה כשאני כותבת את השם שלך אני מצליחה לקחת ממנו קצת מהאישיות שלך. היא - לה... זה מה שהרגשתי ממך כשקראץי את המילים שלך הבוקר, המתייחסות בכל כך הרבה סבלנות, חמימות, שלווה, רוגע ובעיקר אהבה. זה הדהים אותי כמה אהבה את מסוגלת להעביר למישהי שאת לא מכירה... למישהי שכתבה כמה מילים לאתר... עוד אחת... אז ראשית דברי אני מבקשת להודות לך על הנוכחות שלך... כי לי זו היתה הפעם הראשונה שאני מביאה את עצמי (לא ממש את עצמי כי בחרתי שלא להזדהות) לכתוב על המצוקת ולשלוח.... אז תרשי לי עדיין לשמור עוד קצת על אנונימיות (למרות שאשמח לשמוע ממך באופן אישי, אם תרצי להעביר לי את המייל האישי שלך, אני לא יודעת אם את נוהגת לעשות כן), כיוון שאני די ירוקה בענין הזה. אז כן... נראה שבחרתי להכניס הפרעת אכילה לחיי, אני עוד לא יכולה למצוא את התשובה, אבל אין ספק שזה נועד ע"מ לתת לי את תחושת השליטה... לא לאבד גובה... אני יודעת שיש בי בפנים כל כך הרבה ועדיין אני לא מפסיקה להתעסק עם איך שאני נראית. אני באמת רוצה לאהוב את עצמי (ואני יודעת שיש מה לאהוב...) ושלא תביני לא נכון - אני גם אוהבת את עצמי, אני רוצה בעיקר להפסיק לעבוד כל כך קשה על החזות החיצונית שלי... אני רוצה לחזור ולהרגיש טוב עם עצמי ללא כל קשר למשקל... ואני רוצה הפסיק להתעסק באוכל