מזוכיזם: גורמים אפשריים, מצבים דומים ומאמרים

איך לסייע למתבגרים להתמודד עם התאבדות של חבר?

התאבדות מתבגרים היא תופעה כאובה, המותירה צלקות רגשיות בקרב בני משפחה וחברים. אם חלילה חבר של ילדכם התאבד, חשוב שתדעו כיצד לשוחח על הנושא ואיך לסייע. מדריך חשוב להורים תופעת ההתאבדויות בקרב בני נוער היא תופעה מדאיגה, שחשוב להכיר על מנת למנוע. עם זאת, לצד החשיבות הרבה שיש להעלאת המודעות ותשומת הלב לבני הנוער החווים מצוקה רגשית חריפה או במשבר אובדני ולטיפול בהם, יש לזכור היבט נוסף של הנושא, המקבל פחות התייחסות: ההתמודדות הקשה והכאובה של בני נוער לאחר מעשה התאבדות של חבר או נער אחר בן גילם. בכך יעסוק בהרחבה מאמר זה. בסיום, יוצגו נתונים על היקף התופעה.   להתמודדות של מתבגר עם התאבדות של מתבגר אחר, גם אם לא הכיר אותו באופן אישי קרוב, יש השפעה פסיכולוגית בטווח הקרוב ובטווח הרחוק. לכן, חשוב מאוד לא להתעלם מהנושא אלא לקיים שיחה רגישה ומותאמת לגיל המתבגר. מטרת השיחה הנה להעניק לו מרחב בטוח להבעת רגשותיו ולשיתוף בהשלכות שהוא חווה, לאפשר לו לשאול שאלות...
ללמוד עוד על מזוכיזם
איך לסייע למתבגרים להתמודד עם התאבדות של חבר?-תמונה

התאבדות מתבגרים היא תופעה כאובה, המותירה צלקות רגשיות בקרב...

מאת: ד"ר שירי...
07/01/2020
דיכאון: כשהייאוש אינו מרפה-תמונה

סובלים מתחושת כישלון? מתמודדים עם אובדן עניין וחוסר יכולת...

מאת: עפרה שלו
10/02/2016
עיוותי חשיבה בקרב פדופילים-תמונה

הפדופילים מפרשים את המציאות על-פי צרכיהם. בעקבות ההד...

מאת: נעמה...
17/12/2007
סכיזופרניה: חיוני לטפל בהקדם-תמונה

התקף פסיכוטי יכול במקרים מסוימים לבשר על התפרצות...

מאת: ד"ר יעקב...
16/08/2017
מחפשים את הרופאים הטובים בישראל למזוכיזם?
יש לנו את המאגר המושלם עבורכם
קרא עוד

מזוכיזם: תשובות ממומחים וייעוץ אונליין

תשובות לשאלות

שלום. אני סובלת מבעיה די מביכה זה תקופה ארוכה, כמעט בכל חודש. במהלך השינה אני נושכת את הלשון, ממש לועסת אותה בשני צידיה. לעיתים, במהלך נשיכת הלשון בשינה, אני "מודעת" בתת-מודע לכך שאני נושכת את הלשון, אך ממשיכה בחוזקה. בבוקר שאחרי אני מתעוררת למראה מחריד של לשון לבנה ואדומה, עם סדקים. השבועיים שלאחר מכן הם קשים לתפקוד- בדיבור, באכילה ובכל תזוזה מזערית בפה. אני לא מספרת על כך להוריי, ולא פונה לרופא\ה, מבושה... האם תוכל לשער ממה זה נובע, ולהמליץ לי מה עליי לעשות? תודה.

שלום רב, הפרעות המופיעות בשינה מכונות "פאראסומניות". פגיעה עצמית בשינה נדירה יחסית ושייכת לתת קבוצה של הפאראסומניות. תת-קבוצה זו היא המופיעה בעת שנת החלימנ ועל כן נקראת: "REM SLEEP BEHAVIOR DISORDER (RBD)". יש לתופעה מספר אפיונים וגורמים. לצורך ברור וטיפול את יכולה לפנות לנוירולוג או בקשי הפניה למעבדת שינה ושם ינחו אותך. בברכה פרופ' יהודה פינקלשטין

תודה רבה על תשובותיך. די מלחיץ, מפחיד ומבייש... כל התהליך. הוריי לא יודעים דבר, כמו כן, עודני בתחום ה"קטינה". כנראה, איאלץ לחיות את הכאב הזה בכל חודש מחדש...

הפתרון האולטימטיבי להרכיב סד לילה לשיניים

שלום. גם לי יש משהו דומה, אך לא מתוך שינה, אלא כאשר אני ישנונית/עייפה ברמה קיצונית. לודגמא כאשר אני מניקה באמצע הלילה, ואז בבוקר, אני סוג של נזכרת שנשכתי את עצמי. לעיתים רחוקות אני קולטת את זה תוך כדי מעשה וקשה לי להפסיק... כאילו זה שומר אותי ערה או משהו כזה... האם גם כאן זה נכנס תחת הקטגוריה של "פאראסומניות"? תודה,

אל תתביישי או תחשבי שבגלל גילך הצעיר - לא תוכלי לקבל עזרה. תתאמי תור או בקשי מהורייך שיקבעו לך תור עם רופא השיניים או השיננית, תגיעי לרופא השיניים או לשיננית, ותספרי מה קורה. אחד הפתרונות יכול אולי להיות פלטה קטנה ששמים בפה לשעות השינה, והיא שומרת על הלשון. כל אחד מהם יוכל להסביר להוריך שהסבל מיותר, שחשוב לטפל בזה, ולהציע כיוונים לעזרה. לשלמות הלשון יש חשיבות דנטאלית, כך שהם בהחלט יכולים להיות כתובת לתחילת בדיקות והכוונה להמשך. אין צורך לסבול יש אנשים שמזיזים רגליים באופן אינטנסיבי בשינה יש אנשים שקמים מתוך שינה ואוכלים יש כל מיני תופעות, ואין צורך לסבול מהן. בהצלחה

בידיוק מה שקורה לי כבר שבועיים. אני מיואש ושנתי גרועה האם יש פתרון לדבר חוץ בפנייה לרופא פה ולסת

שלום רב, מדוע בושה? הרי לא עשית כל רע!!!! פשוט יש לך תופעה שאינה בשליטתך כי את ישנה. אני הייתי ממליצה לך בחום לפנות לרופאת המשפחה והיא תנחה אותך בהמשך. בהחלט יכול להיות שהפתרון לבעיה כל כך פשוט שחבל שתסבלי...חבל שתהיה עסוקה במהלך היום במה שקורה לך כאשר את ישנה... בבריאות שלימה, ד"ר אריאלה נחמני

שלום רב, הייתי ממליצה לך לפנות לרופא המשפחה והוא ידאג להפנות אותך לרופא מקצועי בהתאם. בברכה, ד"ר אריאלה נחמני

אודי וכולם זה נכון שיש לי כוחות אבל בכולכם יש כוחות כל מישעבר פגיעה כזו ושרד יש בו כוחות רק צריך להקשיב להם להאמין בהם כוחות לשרוד לעבור את היום לתפקד בעבודה לקום מהמיטה בבוקר ללכת לישון בלילה בידיעה שהשדים יצאו המון המון כוחות שנים ביזבזתי את מירב האנרגיה שלי בלהלחם בחלקים שבי בקולות שחשבתי שנגדי אם יש משהו שהמטפל הנוכחית לימדה אאותי זה לא לפחד מהם לא לפחד מהדיסוציאציה להקשיב להם לדבר איתם להבין ...על מה יושב הפחד הכעס הכאב ולתעל את זה נכון לא לבטל אני כמו שאמרתי המון פעמים משתמשת בקול ההגיון וכשלא יכולה למצוא אותו נעזרת כמו כאן שאודי הזכיר לי שיש לי על מי לסמוך ובסהכ היא רוצה את טובתיינו מכאן זה המון שיחות עם כולם וכאן הגדולה שלה עצם זה שהיא מאפשרת לכל הקולות להשמע להיות. וגם להודות בטעות של עצמה וכן בעיני היא באמת אלופה כי מטפל שאומר כן נפלתי למקום קרבני כל משפט שאמרתי פגגע טעיתי ... מאפשר שיח כנה כזה שאפשר לראות את כל התמונה כולה ולהמשיך בהחלט יש לי על מי לסמוך עלי ועלייה....וזה אפשרי כשמאפשרים שיח פנימי וכמאפשרים שיח חיצוני.... תודה לכולכם...ושירה וינדוף בבקשה אל תישברו אתן חזקות יותר מימה שאתן מבינות ....חיבוק ענק

הי אביב, אני חושבת שלא בהכרח יש סתירה. כלומר, אפשר ליפול למקום קורבני גם אם (לצורך העניין) מטפל מודה בטעות ומבקש סליחה. ויש מידתיות גם לטעות. דוגמא - כאשר אנחנו ממאנים לסלוח ובמקביל דורשים פיצוי אין קץ. אם סלחת - הכוח בך. סוריקטה

אביב יקרה, הדברים שאת כותבת נאמרים לי כל הזמן על ידי המטפל. לא לפחד מהחלקים (האמת אני לא פוחדת) לדבר איתם. אבל אני לא יודעת איך.ערוץ התקשורת חד כיווני מהפנים לחוץ. לדבר אליהם מרגיש לי מלאכותי. אני מבינה את התפקיד שלהם ולמה נוצרו אבל הייתי רוצה שיעלמו, אין להם תפקיד היום. אני מאוד עצובה שאיני יכולה לחיות חיים מלאים באמת, ולא כפי שנדמה מבחוץ, אלא באמת, להרגיש שלמה. לפעמים אני חושבת שאם לא הייתי חזקה, אם הייתי מרפה, הייתי יכולה לנוח. כשכל האנרגיות מופנות לקיום שיגרה, להשרדות והסתרה יש כמיהה לשחרר. תודה שאת משתפת. שלך שירה

כי באמת אין לי מושג מה היה שם. או מי הרגיש מותקף ואיך הגיב, למשל. מצטערת אם התבלבלתי. אני גם קצת חולה השבוע, תסלחו? בכל אופן אפשר לצרף את דבריי, גם אם בהבנה השגויה. סוריקטה

קודם כל בריאות ועוד בריאות וזה לא ממש משנה התבתי את זה האמת בעיקר לשירה וינשוף כדי לנסות לעודד אותן להתחבר לעצמן (לחלקים שהם הן ) ובקשר למטפלת הסברתי לך למה אני מרגישה שהיא אדירה .... וברור שסלחתי ....למה שלא אסלח היא אדם היא טעתה היא הבינה את טעותה ... בתקווה לבריאות וימים חמימים אביב

זהו יקרה שיש להם תפקיד גם היום הם חלק ממי שאת האם מישהו יכול לחיות בלי החלק הילדי שבו ...מעבר לפחד הוא מחזיק גם ביצירתיות והחלקים שמחזיקים באומץ בכעס בכאב איך אין להם מקום עכשיו לא רק את פוחדת גם הם פוחדים כל חלק שיוצא גורם לכאוס מטורף אצל כולם לאט לאט ....כשבאמת תסכימי תקשיבי איך המטפל מדבר איתם ..באיזה רוך וקבלה ככה תלמדי גם את איך לדבר איתם זה כמו שתגידי אני מקבלת שיש לי יד ימין אבל אין לי שימוש בה ותיתעלמי ממנה או תירצי שהיא תעלם . זה לא יקרה אצלי לפחות זה היה ככה הכלל הראשון להפסיק לדבר עליהם לא מכבד לדבר עליהם יפה ובכבוד הכלל השני להסכים שיבואו אחר כך חהקשיב להם כשהם מדברים עם המטפל בשלב אחרי הבנתי שאני מתקשרת איתם רק דרך אדם שלישי קרי כאן בכתיבה או מי שהם דיברו איתו ואני הקשבתי אז התחלתי להבין על מה הבכיות על מה הכעס על מה המהומה רק בשלב יותר מאוחר הצלחתי לגבר ישירות בהתחלה עם הקטנים והיום גם עם הנערות ...בדרך כלל זה נעשה כמו בילדות שלי מול מראה ....זה מוזר מעניין אבל קורה ....שיח פנימי וחיצוני כמובן כשאני לבד למשל באוטו.... אפשר גם בכתיבה ....הכי חשוב להפסיק להלחם בהם כי את נלחמת בעצמך ותזכרי גם היום הם לא באים להזיק לך הם רוצים כי זה תפקידם לעזור לך לפעמים כמו פגיעה עצמית הדרך לא נכונה ולא מתאימה להיום ...אבל רק בשיחה רק שתביני שהם מרגישים באמת מאויימים מפוחדים משם בזמן הטראומה ...רק אז תוכלו להגיע לדרך פעולה שתהייה נכונה לכולם . אני למשל די במקום שרוצה לעשות שינוי שדורש חשיפות אותם זה מפחיד הבנתי שכרגע זה לא נכון ובעצם לא כזה חשוב לי בעיקר מול המחיר שאני משלמת של סבל (שלהם)שהוא סבל שלי . אוהבת מקווה שלא בילבלתי ....ותזכרי זה הנסיון שלי לא חייב להיות נכון לך ...וכל שלב כזה הוא קשה כואב חותך בבשר החי וממש אבל ממש לא פשוט.

הי אביב, נתת כמה דוגמאות ליתרון שבראיה מלאה וכוללת: של המטפל את עצמו ואת שגיאותיו, של המטופל את חלקיו הטובים והשומרים וגם הפוגעים והמכאיבים. זה לא קל ולא תמיד זמין ולעתים קרובות דורש תזכורת... אודי

אודי בכולנו כבני אדם יש את החלקים הפוגעים והמכאיבים . גם המטפלת כשהיא טעתה היא פגעה והכאיבה וגם היא לא עשתה זאת בכוונה תחילה כדי לפגוע . נכון שהחלקים הפגועים הכואבים אלו שחבטו בהם כל חייהם הם כמו חיה פצועה ומוכה . הם פגועים פגועים מאוד כמו בעל חי כש הוא פגוע השמירה שלו באה בתקיפה בנהימה ....כשנטפל בפגוע נעטוף אותו באהבה וברוך הוא כבר לא יהיה פוגע הוא יהפוך לחלק מטיב ומגן כמו כל האחרים . גם לכעס כמו שאתה עצמך לימדת אותי יש מקום תלוי איך הוא מגיע ואיך מווסתים אותו זאת עבודה אבל לפני זה צריך לקבל אותו ולטפל בו . אני רואה על עצמי כמה רוך נכנס באותה נערה צינית כועסת תוקפנית שהייתי מאז שהמטפלת הנוכחית פשוט מזמינה אותה לבוא ומבינה את המקום הפגוע שלה. אבל אין ספק יש ייתרון לראייה כוללת זה לא פשוט זה לא קל אבל זה הרבה יותר מועיל . תודה לך שאתה כאן

הי אודי הי לכולם .... שירה מקווה שיותר טוב לך שאת מצליחה להאחז בתקווה ... סוריקטה בא לי ממש לקלל אבל אני ישאיר ליקום...למרות שאני באמת מאחלת לרעים האלה את עונשם בגילגול הזה ולא בגיגול הבא ...מקווה שאת קצת יותר טוב ומצליחה להתאזן חזרה ....כל כך לא הוגן חטולית ....יקרה שלי חיבוק ועוד חיבוק ועוד חיבוק רק להיות אתך בלי מילים ומחשבות פשוט להיות אתך ...במקום הקשה הזה שלך ינשופי גאה בך על צעדים מדהימים תמשיכי לאט לאט בדרך הנכונה מיכלי שמחה לשמוע ממך ולראות שאת בסדר ....געגוע זה טוב גם כשזה כואב זה אומר שיש למה ועל מה ... מיקה כייף לקרוא אותך מרגישה כמוך זה נפלא שיש קשר טיפולי מטיב .... במביייי בואי לרגע או יותר .....התגעגעתי לקולך וסנופקין לרגע באת ונעלמת את חסרה ואני הלוואי והייתי יכולה לומר שסתם התגעגעתי ובאתי .... ואני דווקא הייתי כאן בסופשש מחפשת כוח ועכשיו גם נותנת צבע וקול לעצמי .... ....באתי לנסות לעצור את כדור השלג חרדה מטורפת ולא ברורה .. זה לא נגמר כאילו אבא אומר שזה יגמר רק מתי שאני יחליט שזה יגמר מצד אחד אני בעשייה ובמקומות נפלאים של פריצה קדימה ....עשיתי הרצאה שכלל תאור מקרה שהוא אני רק שאף אחד לא ידע שזאת אני ....על פגיעה עצמית ושבוע אחרי אני הכי מוצאת את עצמי במקום הזה שמבקש להרוס ....בחרדה ברמות שכבר שכחתי עם חלקים במצוקה שלא ידענו על קיומם (לא אני ולא המטפלת ) מרגישה שעומדת על שני קרחונים בים סוער מתאמצת להיות בבלנס באיזון כשכל רגל מושכת לכיוון אחר ....וגוף אחד מנותק מהקור מחבר בינהם . נמאס לי מגיע לי לחיות אני רוצה לחיות אני רוצה ואני יכולה .....ואז ברגע אחד נטרפים הקלפים ואני קטנה מפוחדת בקושי נושמת עם סטרידו מטורף בדיוק כמו אז באתי ....אולי שוב שופכת לא יודעת אבל זה רגע אחד לפני שמאבדת את זה אז נאחזת כאן מקווה שזה בסדר ... ולא אנוכי מידי ואולי זה התאריך הזה שאני לא מייחסת לו חשיבות בכללל...שהחזיר אותי לזמן טראומה .....זה מתחיל לחלחל הנזק שלא יגמר לעולם 😢😢😢😢😢 חג אורים שמח .....נר שני של חנוכה .... לא אגיד חבל שבאתי לעולם רק אגיד שחבל שבאתי למשפחה הלא נכונה 💜❤💙

הי אביב, זה יתאזן ויירגע. ולמרות הכל, טוב שהגעת לעולם. את מיוחדת ויקרה. חג שמח, אןדי

אביבושש שמחה לראות אותך כאן עם כל מה שאת מביאה.. חלק בלתי נפרד ממך אהובה יכולה להעיד על עצמי שמה שאת מרגישה לגבי הכאב הזה שאינו נגמר..כאמת לאמיתה מצד שני כל הכבוד לך על עשיה ופריצה קדימה ממש לא מובן מאיליו..ועל הרצאה..👏👏👏👏 מגיע לך רק הכי טוב שבעולם !!! 😍😍😍💞🌹 חטולית

הי אביב, וואו, העברת הרצאה על המקרה שלך כאילו תוך הסתכלות מבחוץ ובהקשרים שאת יכולה להבין בצורה הכי מזדהה מבפנים - מצד אחד - הו, חלום. מצד שני - לא מפליאות רמות החרדות, הניתוקים, קוצר הנשימה ומניחה שגם חיבור לדחפי מוות, כתוצאה של המימוש האמיץ במיוחד. התאריך - אני נזהרת מכתיבה במפורש, אבל נדמה לי שהבנתי בהקשר של המשפט האחרון. ובכל זאת, הנה נולדת למשל גם למטפלת המתאימה שלך. סוג של. ואולי היא כן נכונה יותר. ואולי גם אודי פה הוא סוג של אבאמא נכונים יותר. "כל אחד הוא אור קטן וכולנו אור איתן", סוריקטה

אביב יקרה, מצטרפת לאודי..מקווה שנרגע קצת. את מיוחדת ויקרה! בזהירות אומרת על היום המיוחד הזה, כי הוא מיוחד.. טוב שבאת לעולם. הרבה רגעי אושר,הצלחה ובריאות וכל מה שאת מאחלת לעצמך שיתגשם. חיבוק שמתאים וקרבה במידה המתאימה. בהחלט את מיוחדת ומדהימה אותי כל פעם מחדש בהתמודדות האמיצה שבך.

על המילים החמות והמחבקות מקווה שאת שומרת עלייך

תודה על מילים חמות ועוטפות מקווה שגם את מוצאת קצת נחמה ושקט חיבוק ענק

מדהימה שאת ...התגעגעתי למילותייך להצליח להרגיש אותן קלעת בול בכל המשוואות האמת שלא הרגשתי כלום כי זה כאילו מנותק ממני אבל כנראה כל הפנים שלי הרגיש ועוד איך ....כל התופעות כולל תגובה של הנשימה בדיוק כמו אז .. החלטתי לעצור מעשייה תיכננתי ליזום איזה פרוייקט במקום העבודה שלי ....שיחכה כשנהייה יותר מוכנים ....הבושה הלא מדוברת כנראה מאוד פעילה ... ומה אתך יקרה איך את בימים אלו ? מקווה שבכל זאת התאזנת קצת ... תודה על מילותייך הם מאוד יקרות לי אביב

הי אביב, את אלופה. ואם תרצי - אפשר גם במילים מוצנעות יותר. את מחזירה לכאן את האור. אני מתאזנת. בטח. כל הזמן עובדת על זה. וחזרה למסילה. נהייתי כל כך מבוקשת במה שאני עוסקת שנבהלתי מזה. הנה דוגמא למשהו חיובי סך הכל שמערער. סופש נעים סוריקטה

סוריקטה כל כך לא מתפלאה שנהיית מבוקשת ...אמרתי לך לא פעם שהייתי מאחלת לילדי מישהי כמוך ...(מעולם לא נתתי למישהו זר להיות איתם רק אחרי שלמדו לדבר וללכת ) והכי מבינה את המשהו טוב והמפחיד ....סופש נעים וטוב גם לך אביב

הי אביב, סופ"ש, סיכוי סביר שההודעה שלי תתפספס, ובכל זאת, בשלב זה בחרתי לרשום אותה כאן. את יודעת, רשמת זר. ומעניין שאצלנו (ובגם ברוב המקרים הידועים) הפוגע הראשי הוא דמות מוכרת. אפילו מוכרת מאד מאד. לא זרה זרה. מבלבל העניין הזה. יכול להתערבב, להתהפך. מניחה ששמת לב שיש לי גם קטע עם היפוכים. בכל אופן, גם מכיווני, המעסיקים יכולים להיחשב זרים. והאיום של לחוש פגועה או מנוצלת קיים, ולעתים אני אף סוג של יוצרת אותו מראש מבלי שהם יודעים בכלל. איכשהו אני דואגת שהם לא יהיו לחלוטין 'חדשים' או מנותקים, כי אני בוחרת אנשים שכבר יש להם הכרויות משותפות עם עוד אנשים בעולמי. וזה סוג של הגנה עבורי. או גשר. את מבינה, ייתכן שאני פוחדת מהם, או מחלקים ממני, אולי יותר ממה שהם יראים מפניי. סוריקטה

היי, אני מתמודדת עם רמות כעס וחוסר שקט בלתי נסבלים. אני מרגישה ככה ברמה מסוימת כל הזמן. לפעמים לא קורה אפילו משהו ספציפי אלא אני בתחושה של חוסר שקט מטורף, חוסר סבלנות וכעס כל כך עצמתי שאני מרגישה שאני משתגעת. בזמן הזה אני לא יכולה לסבול אנשים (אני מבקשת מאנשים לא לדבר וגם אנשים שמכירים אותי יודעים לא לפנות אלי יותר מדי במצב הזה), לא יכולה לסבול רעשים ואורות, לא יכולה עם איטיות של דברים ברקע. אני מתעצבנת על אנשים סתם בגלל שההתנהלות שלהם הייתה איטית מדי. לפעמים יש לי גם ימים טובים יותר, אבל אז משהו קורה ואני נכנסת למעגל הכעס הזה. לפעמים זה גם להתחיל לבכות משום מקום, סתם מתוך תסכול, ייאוש ועצבים. אני מרגישה בלתי נסבלת לאחרים ואז אני גם שונאת את עצמי. אני לוקחת כל מיני כדורים, חלקם לsos (שנהפך להיות sos יומיומי), בין היתר כדי להירגע מהכעס. במצב כזה של עצבים וחוסר שקט פנימי, אני מרגישה צורך לבעוט בדברים, לזרוק דברים וגם לפגוע בעצמי (יש לציין שהשתפרתי בקטע של פגיעה עצמית אבל זה מאבק תמידי). מעניין אותי לדעת מה זה מנגנון הכעס הזה. ולמה כל דבר יכול להוציא אותי מדעתי. וגם איך אפשר לטפל בזה. תודה!

הי אנונימית, אשתף בנקודת מבטי כמטופלת שעברה דרך מסוימת בשיחות - את מתארת משהו, שאני חושבת, שרובנו (המשתתפים, המטופלים, האנשים) מכירים בעצמנו בדרגות שונות. איני מכירה אותך, נראה שהרגשות כפי שתיארת מחבלות לך ואולי גם לסביבתך באיכות החיים, ואולי זו בעייה. בכל אופן, אוכל לומר על עצמי שלמדתי לווסת רגשות ועוד כל מיני דברים על פני זמן ארוך בטיפול פסיכולוגי. אצלי, אני קושרת את הקושי כמו שאת מתארת, לפעמים למה שאני מכנה ה'חלקים האוטיסטים' אצלי. אבל, כאמור, כל אחד והסיפור האולי מורכב שלו. הסיבות יכולות להיות מגוונות וגם שונות בעיתויים כאלו ואחרים. אז... דרך אחת לבדוק היא בטיפול פסיכולוגי שמתמידים בו. הנה פנית לפורום פסיכולוגיה בתור התחלה :-) סוריקטה

שלום לך, איני יודע לומר בוודאות, אבל אציע שני כיווני מחשבה (שיש לתמוך ולהעמיק במסגרת הטפול הפסיכולוגי שאני מקווה שאת עוברת): הכיוון האחד קשור בויסות חושי. לעתים בעיות בוויסות תחושתי גורמות להצפה כמו זו שאת מתארת - ואם זה המצב יש לטפל ברגישות הזו. כיוון אחר קשור לקושי בויסות רגשי (למשל, של מצבי תסכול) - ושם הכיוון הוא לימוד טכניקות ויסות, למשל על ידי גישות כמו היפנוזה או DBT. רעיונות להתחלה... אודי

פורומים בנושא מזוכיזם
פורום פסיכותרפיה
ליאת ברעוז תענה על שאלות הגולשים בתחומים הנוגעים לפסיכותרפיה, כגון: חששו...
פורום טראומה והלם-קרב
הפסיכותרפיסט ד"ר דרור גרין ישיב על שאלות הגולשים בנושאים הנוגעים בטראומה...
פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות
הפסיכולוג אהוד גלבוע ישיב על שאלות הגולשים בנושא יחסי הורים וילדים, ובתו...