פורום פסיכולוגיה קלינית

אני מבקש לדעת מה הם הסימנים לדיכאון . האם אדם שחווה התמוטטות עצבים או דיכאון חמור יכול לחזור לתפקוד רגיל כאילו כלום לא קרה. תודה אבי

אברהם זה אפשרי אבל דורש טיפול. (פסיכיאטרי + פסיכולוגי).

דיכאון הוא מצב של חוסר חיות, תגובה, אנרגיה, וכו' - עד לחידלון בפעילות. חרדה היא מצב הפוך: עוררות יתר, תזזית וטירדה מאיימת, שמשתקת מפני מעשה אחר כלשהו. שני המצבים יכולים לנבוע גם ממצב נפשי זמני, שיחלוף לאחר חיזוק האישיות, או שינוי הנסיבות הסביבתיות. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

אבי שלום לא ברור מה השאלה מכל מקום לרוב דכאון הוא מצב חולף, עם סכון לחזרה בעתיד בהצלחה עמי

אתם בטח מתארים לעצמכם מה משפט כזה יכול לעשות לי... או לבנאדם אחר...בכלל.... אז זה אמנם היה לפני יומיים, אבל נזכרתי בזה פתאום, כש"חזרתי". מבחינת החברים זה בעצם באמת ככה, ג'קי(חבל שאין לי אומץ להשתמש בשמי האמיתי), נעלמה לחצי שנה, חזרה בנאדם אחר, אז היא עדיין לא אוכלת ליד אנשים, עדיין לא מדברת על מה שקרה, עדיין מסתורית ולא מספרת לאן נעלמה, ועדיין החיוך - לא אותו חיוך. אז מה? היא חזרה, היא מדברת עם אנשים שלא דיברה איתם במשך המון זמן, היא השלימה עם אנשים שנטרה להם טינה במשך שנים (אני יודעת לעשות את זה טוב...) אז אני הולכת, וצוחקת (כן כן, צ-ו-ח-ק-ת, הפתעה אני יודעת), ואז הוא אומר: "....הרבה זמן לא ראיתי אותך צוחקת ככה, מחייכת והכל..." אז תחשבו מה יכול לעבור בי עכשיו כשאני נזכרת ומה עבר בי כשהוא אמר את זה...

את לא יודעת מה זה עושה לי כשאת מחייכת יש לך תגובה שם....הפעם בלי קישור

החיוך שלך כניראה שווה המון , כוון ששמו לב אליו ,,,, החיוך מאיר את האדם ואת הסובבים אותו , ובזה כוחו, הירגשת ,,,,פרץ רגשות וזרמים שיוצאים ממך בחיוך , והוא שם לב לזה וחוה יחד אתך אותו . נהדר! שיהיה לך יום יפה יקירתי ושהעולם יחייך אלייך תמיד כדי שאת תחזירי לו בחזרה חיוכים ענקים ומאירי נשמה . שלך אוהבת ויוי.

http://doctors.msn.co.il/forums/read.php?f=6&i=207438&t=206749

אתה ממש עושה לי שירות אקספרס, ונותן לי קישור.....אה! והגבתי לך שמה... אני גרועה בלצרף לינקים אז אתה תסלח לי נכון?

אני כמוך , ג'קי לא מסתדרת עם לתת לינקים ,אבל אוהבת לקבל לינקים חדשים , "אור " מה נישמע ?

החזרתי תגובה אני.

היי noname, אני לא יודעת אם מותר לי, ואם עוד יש לי הזכות, ואני יודעת שאת בדרך כלל לא אוהבת לענות, אבל רק רציתי לשאול מה שלומך, הבוקר ובכלל ? שתיהיה לך שבת רגועה ושקטה.. אביב.

תזמון מדוייק זכות לומר לי בוקר טוב? מי אני,הרמטכ"ל? בואי נהיה רציניים,אביב אני לא שופטת אנשים לפי כוחם,ולא לפי שכלם,ולא ע"פ מה שיש להם למסור לך ברגע זה. ובטח שאני לא שופטת אנשים ע"פ האם הם מעדו בהשגת מטרה,וגם אם הם נכשלו.אבל זה לא מצבך אביב.לא נכשלת.מעדת.קורה. לא וויתרת עדיין-לא נכשלת אני אתמול לא שמרתי לעצמי את הזכות להכנס להודעותייך ולהגיב עליהן.נראה כאילו הן נכתבו מכאב,ברגע של התחברות אל העולם הפרטי וזה היה שמור רק לך. אני רק מקווה שאת מרגישה טוב יותר. ואם זה מעודד אותך,יש בך עדיין מה לתת.לא דבר שאת יכולה למסור לאנשים כרגע.זה הם שצריכים לדעת לחפש.התבונה נשארת.קראתי אתמול את הודעותייך ועדיין היה שם ממה ללמוד,הרבה מעבר למילים היפות והמעודדות שאין בכוחך לשים יותר. מקווה בשבילך שאנשים ישכילו לראות זאת. בקשר אליי,נכון אני לא אוהבת לענות,נוטה להתחמק.אני בסדר גמור.עברה עליי תקופה מאוד לא קלה.בנוסף אליה,גם התרחשו בחיי אירועים שהלחיצו,פגעו ומשכו אחורה. אבל האהבה העקבית טשטשה,גם הזמן קצת מקהה תחושות וכרגע אני די בסדר. יש שעות קשות יותר,רגועות יותר,מבולבלות יותר.ככה זה... אגב,למען הכנות וחוסר הרצון להטעות.עדיין לא ממש החלמתי,וזה כנראה יקח עוד המון זמן.סתם אוטומט.בימים הנורמלים שלי אני משתדלת להרגיש שאין לי הפרעת אכילה,כך שבאה הנפילה אני מעבירה אותה הלאה וזהו. לא תמיד יש מה לעשות עם זה.זה בדרך כלל קורה סתם,בלי שליטה,בלי כוונה.הרע חוצה גבולות ואוטומטית זה מופעל. אני מתכוונת לבולמיה.האנורקסיה כבר די מאחורי.אני לא יכולה למחוק אותה לגמרי,אבל ב-90 אחוז מהזמן אין לי רצון להיות בתת משקל,ממש לא. שאלת שאלות קצרות,ואני מרגישה שקצת הארכתי בדברים.פשוט אין לי תשובות חד משמעיות לדברים ששאלת.אני מקווה שאת מבינה. איך את מרגישה הבוקר? תמיד יכולה לכתוב לי, אני.

היי טלי. תודה על המיילים ששלחת לי בסופהשבוע. שיהיה לך שבוע נעים.

גם לך, שבוע טוב. טלי פרידמן

:-)

( and i hope you filling better..... ( santana

איך שאני נכנסת לפורום אני כבר מתחילה להרגיש יותר טוב, כי אני יודעת שיש פה אנשים מקסימים וטובים שתמיד מוכנים לעזור..וזה מחמם את הלב ואת הנשמה. אז כמו שהבנת -אני בסדר לעת עתה... ו...אתה?

Tali? noname? are you still here or am i too late? Lisa

אני כאן. לא פספסת אותי. מה נשמע?

Hi darling,you wouldn`t believe what happened to me today!!!!! so i`ll just have to tell you.......this morning a guy on a moterbike outside my house threw a stone and broke the window of my car and stole my bag from inside and took everything.

עניתי שם. מצטערת על העיכוב בתשובה. שבת שלום, טלי פרידמן

עניתי לך בדף "ההוא" יחד עם התשובה של טלי. תן איזה אות או סימן שנדע מה איתך, אני קצת דואגת. ליהי:)

גולשים יקרים, קראתי בסוף השבוע כתבה ב"סופשבוע" של עתון מעריב על יהודה פוליקר ועל הדיסק החדש (והמעולה) שלו. לקראת סוף הכתבה הכתב סיכם כמה שורות מהשירים החדשים שלו לכדי מקשה אחת, ואני אביא אותן לפניכם: "בוקר טוב לשלדים בארונות, לשדים בקופסאות. אבל בעצם מי אתה? אתה חיה אחרת, מה הם מבינים, לא רואים ממטר את כל הסימנים יש לך בבטן פחדים ופרפרים משהו לא בסדר, על זה לא מדברים אבוד בעולם, אתה לא כמו כולם אז מה אתה עושה בינתיים? שוקע ונרדם וזאת בועה מאד קטנה וזה אני וזה אתה איך קוראים לאהבה שלי? לאהבה שלך? מה לעזאזל מפחיד אותי? ומה אותך? שדים בתוך הראש שלי הם זכרונות שלך כבר לא מתוק של אף אחד וזה שוב אני, אותו לבד" עד כאן החלק של ההתחבטות הפנימית, ההתמודדות עם הכאב והסבל הכרוך בקיום האישי של כל אחד. אך פוליקר (כמו גם הכתב) בוחר לסיים את תקליטו בשיר אופטימי: "והאמת תנצח גם אם נברח לירח זה לא מאוחר מדי לא מאוחר לעולם... במקום שנמות על זה בוא ונחיה את זה אתה ואני, בן אדם, בוא וניקח את זה יש אהבה בעולם לכולם" והמסקנה? כל אחד ומסקנתו הוא. לי זה נראה כמין פארפראזה על החיים: הכאב והקושי לצד הטוב, השמחה והאהבה. כל מרכיבי החיים בכפיפה אחת. שבת שלום, טלי פרידמן

שנקרא "מעגלים" מעגלים נסגרים.מעגלים נפתחים. נסיבות חיים מגלגלות אירועים. האם אשכיל ראות? האם אחכים שמוע? ראיתי אילו הצופים בחיים מרחוק לבם קר ועקר, אינו מעז לפרוץ ולחלוק. פגשתי באילו הנוגעים בחיים לבם יוקד וכואב נשרט ונחבט ובכל סאת נשאר אוהב. אלו, מעיזים לגעת באסור פורקים מסגרות מאחים את השבור מסתכנים ברגעים קשים של בדידות וניכור. אך בה בעת,בונים גשר לפנימיות, חלון לאלוהות. מהם למדתי: כנגד הקושי-יש להעז כנגד הכאב-יש להתלבט כנגד הדמעות-יש להבנות לא זוכרת של מי, אבל ממצה מעט ממה שאמרת... שבת שלום גם לך ולכל הפורום. תודה לכולם. אני.

אינשם, שיר מדהים... מאיפה זה? זה שיר כתוב או יש לו גם לחן? אני מקווה שהגבת/תגיבי בקרוב על המייל ששלחתי לך. שבת שלום, טלי פרידמן

זה נשמע מעניין, כי הרי נורא קשה להעז מול אותו קושי מפחיד, אני בדר"כ בורחת... לא אמיץ במיוחד הא?

ואכן.. דיסק מדהים. מודה שמאז שהוא יצא אני מקשיבה לו בלולאה אינסופית של כמעט 24 שעות. מתחברת, מזדהה ומרגישה את כל השירים שלו אצלי בתוך הבטן והלב. כל השדים והמפלצות שלי בחרו להתעורר ולהתקיף, יצאו מהקופסא והם מסתובבים פה בעולם במקומי, כאילו אני לא קיימת, אין לי רצון ואין לי שליטה, הם תפסו את הפיקוד, הם קובעים את הכל. ושוב אותו המצב, ממטר לא רואים את הסימנים, באותו הבית, באותם החיים, אבל בשני מישורים נפרדים, בשני עולמות שונים, בשני מקבילים שלעולם לא נפגשים. יש לי בבטן המון פחדים והמון כאבים והמון חרדות וגם המון מעשים, אבל על זה לא מדברים, את זה לא רואים, את זה מסווים, כי אני חיה אחרת, שאי אפשר להבין, עוף מוזר שאי אפשר להתחבר אליו, פועלת במין דחף שאי אפשר לברר את מהותו, ואולי גם לא צריך, עדיף להתעלם מהקושי ולהעלים את הבעיה, להעלים אותי. אבודה בעולם, שוקעת ונרדמת, נעלמת, מוותרת, מרימה ידיים, מתחבאת בחדר החשוך אימתי שרק אפשר, בולעת את הדמעות, נחנקת עם המועקות, ומנסה להצטמצם, לא לתפוס נוכחות, שלא להכביד יותר מדי, ובדרך נגמרת סופית, רואה את עצמי נותנת יד למוות ופורשת מהעולם. חיה בתוך בועה משלי, כלואה בתוך החומות, בלי דרך יציאה, רק אני והדיכאון שלי, והפחדים והזכרונות המייסרים והמטביעים שמעלים דמעות כל פעם מחדש. ואהבה ? מה זה בכלל ? זה קיים בעולם ? איפה ? בטח לא אצלי, ולא לגבי. אז מה המסקנה ? "כבר לא מתוק של אף אחד", סיפור של נצחון שהתבוסה בו מחלחלת, שהאכזבה זועקת, והכישלון צורב. והאופטימיות ? "זה לא מאוחר מדי / לא מאוחר לעולם .. " ? רוצה להאמין ורוצה לקוות, שאכן תמיד אפשר לשנות את הדברים, אבל כרגע קשה לי לראות את זה, חשוך מדי וקשה מדי, יש עוד הרבה מכשולים בדרך שצריך לעבור ואין כוחות, לא פיזיים ולא נפשיים, ויש הרבה יאוש עם ניצוצות חלושים בלבד של תקוה, שלרוב כבויים. אבל דבר אחד אני לא, אני לא לבד, וזה מה שעוד מצליח לגרום לי להמשיך לשרוד, ולהמשיך לרצות, ולהמשיך לנסות. :-((

ובמחשבה שניה.. אולי היה עדיף לבד, שאף אחד לא ילחם עלי, במילא אני לא שווה את המלחמה. אם הייתי לבד, כבר הייתי יכולה לוותר לגמרי, להיכנע ואכן ללכת עם המוות, שממילא נמצא פה ורק מחכה שאני אתן את הסימן הכי קטן. אם הייתי לבד, הייתי אולי יכולה לישון עכשיו ולנוח, לתמיד, ולא לנסות להילחם בשדים ובמפלצות שגם בשעה הזאת ערים, ולא מוותרים, ולא נסוגים, ולא הייתי צריכה להאבק כל כך קשה ולעמוד במבחנים הבלתי אפשריים הללו. אם הייתי לבד, לא היתי צריכה לפחד כל כך מהביחד וממה שהוא דורש ממני, כי גם כדי להיות ביחד צריך לעבוד קשה, צריך לנסות ולהשתדל לשמור עליו, ולתת משהו מעצמך כדי שלא תישאר לבד בסוף, כדי שלא יפסיקו להילחם עליך, צריך לוותר על חלק מעצמך ועל חלק מהדברים שאתה מאמין בהם, כדי שהצד השני לא ישאיר אותך באמת לבד בסוף. :-((

לנשמה , אביב ! אם היו עינויים _הם היפליגו אליך , מיפרשי הלבן אל האופל שלך , תנני ללכת , תנני ללכת לכרע על חוף הסליחה . _-------------------------------------- האם האם האם אמרו לך פעם שבלחיך גומת החן כל כך כל כך תמימ ה שאם את בי תקות חיוך נוטעת אני מרגיש כיצד בי נעצרת הנשימה ... האם האם האם אמרו לך פעם שכף רגלך טופפת שיר ופסיעתך קלה שאם תתרחקי ממני צעד ארדוף אחריך כמו ציד אחר האילה . _------------------------------------------------------ האמיני , יום יבוא טוב יהי מבטיח לך לחבק אותך אבוא והכל אשיח לך . _----------------------------- מי יתנני עף ציפור כנף קטנה אשר בקן הטוב תנוח שאננה . שלך באהבה מיוחדת עם שיר ומגינה בלב . ויוי.

כתבת שלפעמים צריך להתגבר על המכשולים, שצריך לעבור אותם ולא לתת להם לנצח, ולדיכאון לא לתת להשתלט, ופעם גם אמרת, שלפעמים צריך לשקוע, לשקוע בעצמך, לשקוע במחשבות, כדי להבין מה עובר עלינו, ולא להסוות, לא להסתיר, כי הרי מי מאיתנו יכול להישאר למעלה כל הזמן עם אותה אשלייה שהכל בסדר ושאין כאב? זה קצת לא אנושי... תני לעצמך את המנוחה הזו, אולי לא מנוחה נפשית גדולה במיוחד כמו שזה נשמע, אבל מאוחר יותר, את תביני שזו הייתה מנוחה עבורך. בהצלחה, שיהיה לך כל טוב.

לא הבנתי מ תשובתו של ד,"ר אבני מה הקשר בין טיפול פסיכיאטרי לבין ציפצופ ים באוזנים. אני לא ישן בלילות מלא חרדה פחדים מפחד לעצום את עני ם מלחשוב מה יכוך לקרות לי מבלי שירגישו שאני נמצא במצוקה כל שהיא.

יוסי יכול להיות שיש לך שתי בעיות שונות. 1. חרדה נפשית. מתאימה לטיפול פסיכיאטרי. 2. טינטון פיזיולוגי. אני מכירה שני אנשים שהיה להם טינטון והרופא אמר להם ללכת לפיסיכיאטר. הם קיבלו מדיאטנית תוסף של מגנזיום ומאז הבעיה חלפה כלא הייתה.

יוסי שלום בהמשך לעפרה - השאלה היא האם יש לך 2 בעיות טינטון + חרדה ו/או דכאון או האם יש קשר ביניהם במקרה ויש קשר ביניהם יתכן וטפול באחד יסייע לשני הצעתי : 1. פנה לחוות דעת רופא א.א.ג. ומה הצעתו \ 2. פנה לפסיכאטר - שמע את דעתו \ ומזוית פסיכיאטרית יתכן וטפול נוגד דכאון יעלים או לפחות יקטין מאד את הטנטון \ (בלי להזניח את הצד הגופני בו אם קיים ) אני פנוי להבהרה נוספת אם תרצה בבהצלחה עמי

מניסיונם של שני הסובלים מטינטון שאני מכירה, רופאי אף אוזן גרון לא מודעים כלל לאפשרות שהבעיה יכולה לנבוע מחסר פשוט במגנזיום (יסוד חשוב למערכת העצבים). הם רק ירמזו ש"משהו לא בסדר אצלו בראש" וישלחו לפסיכיאטר. אני מציעה בכל מקרה לפנות גם לתזונאי, או, פשוט, לקנות בסופרפארם תוסף של מגנזיום. עפרה

לד"ר אבני .מעולם לא סבלתי מדיכאון .אולם מאז שהטינטון ה חמיר בחודשים האחרונים לא ישנתי בלילה זה גרם לי להיתפרצויות זעם .מתח .ניתוק מחיי חברה .וככול שאני במצב זה הטינטון מיתגבר .ונהיה מעגל קסמים .מצב זה הביא אותי להיות כול היום .עגום.עצוב.דאגה מעתיד גרוע יותר ומיכאן הדרך היתה להיכנס לדיכאון .פחדים וחרדה. רופא א.א.ג הפנה אותי לטיפול פסיכיאטרי השאלה האים בספרות הרפואית יש קשר בין הדברים .

escitalopram ? אני מחכה לו, כי אני אחרי ניסיונות רבים עם כל הSSRI, ואיני עומדת בתופעות הלוואי שלהם- עייפות, ישנוניות, פגיעה בחשק המיני, מין ריחוק מהכל וכו'.

נטע שלום אין כל סבה מיחודת שאני יודע לצפיה הזאת יש אלטרנטיבות נופסת ל SSRI אנא פני לפסיכיאטר המטפל בך והוועצי בו ( או לחילופין לחוות דעת נוספת) בהצלחה עמי

היי זאת אני לולה. דפדפו קצת אחורה בבקשה, כתבתי שם משהו. זה היה בתגובה ל הלם. אני חייבת מישהו. טלי??

לולה, תוכלי להוסיף קישור או לכתוב שוב את פנייתך? שבת שלום, טלי פרידמן

חיפשתי ובסוף מצאתי. עניתי לך שם. שבת שלום, טלי פרידמן

היי חברים. לא הייתי כאן שבועיים בערך כי לא היה לי מחשב הוא פשוט "הלך" . אני כתבתי לשם שלום לפני כמה ימים , ולא ראיתי התייחסות. אז מה כאילו- ככה מקבלים חברים ותיקים???. אני עצובה בגלל זה תקבלו אותי תשמחו שחזרתי, או שמא אתם לא רוצים אותי כבר? אם כן רק תגידו אני יילך לצערי, כי אני מאוד ניקשרתי אליכם עם התסמונת טוראט שלי ואוהבת אותכם מאוד,א ז מה כבר לא אוהבים אותי????. מאוכזבת קצת- מיקי

ספרי לנו מה עשית בלעדינו במשך שבועיים? ועד כמה באמת התגעגעת אלינו? וכמה את באמת אוהבת אותנו? נו נו ספרי כבר..... משתוקקים לשמוע... נו........מיקי.......את פה? דניאל

הכל היתחיל קצת לפני שבועיים או יורת , ראיתי תאונה קשה וניבהלתי מאוד. אחר כך היתקלקל לי המחשב- והייתי כל כך עצובה לא היה לי מה לעשות - זה שיעמם אותי . אז לפני 4 ימים קניתי מחשב חדש, תגיד תתחדשי...:-) תודה..... יופי ואז אמרתי איפה כל החברים שלי בפורופ הזה? ובאתי הנה לומר שלום . זהו , אתה מתכוון שאספר כמה פעמים היתקלחתי? המ אכלתי? מה לבשתי? וכל זה היי אם כן רק תיגד ואני יפרט הכל :-) ביי ושבת שלום - מיקי בכל אופן היתגעגעתית נורא נורא ואוףף איזה באסה ותסכול זה ללא מחשב כשמיתרגלים הנה אני כאן לא עוזבת לעולם " גם כשאני הולכת- אני תמיד תמיד נשארת":-) ביי-----מיקי

אני מקווה שעכשיו המחשב בסדר, וגם את עצמך. שבת שלום, טלי פרידמן

מיקי, סתם מסקרנות: עם תסמונת טורט למה את נמצאת בפורום עזרה נפשית (לא שיש לי התנגדות...אני חדשה כאן)? זאת הרי בעיה נוירולוגית גרידא.

היי טלי, שלחתי לך אימייל, שיהיה לך לילה טוב. אביב.

היי אביבי!! גם אני רוצה אימייל. שיהיה לך רק טוב. דניאל

דניאל, סמוך עלי, אתה לא רוצה ממני אימייל, לא עכשיו. שתיהיה לך שבת כייפית, תהנה בבריכה. אביב.

אני כמעט לא נמצאת בפורום מחוסר זמן חושבת עלייך המון

היי אורה, מצטערת שחסמתי, מצטערת שנעלמתי, לא רק לך, תקופה קשה. מקווה שהכל טוב אצלך, נשמע שכן, נשמע שהעבודה עושה לך טוב, מקווה שימשיך כך. אביב.

אביב, קיבלתי והחזרתי אחד חדש... ליל מנוחה, טלי פרידמן

תודה טלי, מצטערת שאני כזאת מגעילה לפעמים :-(( אבל לא יודעת לשקר, לא לעצמי ולא לך. שיהיה לך לילה טוב. אביב.

שלחתי מייל

כרגע קיבלתי את התשובה שלך תודה טלי. :)

בבקשה... שבת שלום, טלי פרידמן

עכשיו אולי אפשר להתחיל לקבל ייעוץ מקצועי אמיתי, ולהפסיק עם כל הבולשיט וכל האנשים חסרי האינטיליגנציה מסביב ...?

כשאת אומרת "בולשיט ואנשים חסריי אינטלגנציה",מסביב!!!!!!! למה את מתכוונת? דניאל

לעצמה

סליחה? אפרת, בדרך שבה את מבקשת עזרה, אני לא בטוחה שתזכי לה. יש דרך נימוסית וחברותית הרבה יותר...בלי לפגוע באף אחד מהיועצים או הגולשים כאן. אז בבקשה... שבת שלום, טלי פרידמן

שלום, לאחר 9 חודשי צפייה והמתנה לילד שני , העובר נפטר בעת הלידה. הריון זה הינו ההריון שני . כיום ישנה ילדה בת 4 וחצי , שמצפה לתינוקת , אליה הכנו אותה בכל תשעת החודשים האחרונים. לצערי הילדה כרגע יודעת כי התינוקת חולה מאד ונמצאת בבית החולים, והיא , מצפה וממתינה להחלמתה של התינוקת ולשובה הביתה. האם תוכלו לייעץ לי כיצד להתמודד עם סיטואציה זו , שכן המצב אינו קל עבור ההורים, מה לספר לילדה?

מ, קשה להגיד לך בלי להכיר אותך ואת הילדה, אבל לדעתי רצוי שתספרי לה את האמת ברמה שהיא תוכל להבין. עדיף שהיא תשמע את זה ממך ולא תשמע את הבשורה המרה ממקור זר. עדי

חבל שלא סיפרתם לה את האמת מההתחלה, אבל בדיעבד, אתם חיבים להמשיך את הסיפור הלאה. פשוט להגיד, התינוקת היתה חולה, ואם היא היתה ממשיכה לחיות היא היתה חולה כל החיים, ואלוקים לקח אותה אליו ויחזיר לנו בעוד שנה (שנתיים בערך) תנסו הריון נוסף עכשיו, וכשהיא תדע שיש תינוק בבטן, היא תירגע. ועצה מניסיון, לא להיראות עצובים, ודואגים, פשוט לסמוך עליה, היא "תסדר" לעצמה כבר את הענינים. ילדים מתרגמים דברים לרמת ההבנה שלהם, אפילו דברים שמבוגר לא מבין, הם "מבינים" היא תבוא ותשאל שוב ושוב, ואתם תענו לה תשובות אמיתיות, בסוף תפסיק לשאול.

למ. שלום רב, הצערתי לשמוע את שחווית מאחר ואני חוויתי חוויה דומה בשנה שעברה. בבית היו שלושה ילדים (בני 9,6 ו3) שציפו לאחות-תינוקת שמתה בלידה. נכון שאת הבשורה המרה סיפר בעלי, לאחר הנחיות מן העובדות הסוציאליות בבית-החולים (ואולי גם לך כדאי להתייעץ עם משהו מקצועי) - ואני רק מציעה לך לא "למשוך" את הזמן. אמרו לנו שהקטנה "תשכח" ודווקא הילדה בת ה3 כל הזמן שאלה "איפה התינוקת שלי?" ו"מתי את הולכת להביא לי את התינוקת". אז פשוט חבל על כוחותייך ואולי כדאי שגם לילדה יתנן זמן להתמודד ולעכל את האסון שחוותה המשפחה.

מ' שלום רב, לידת עובר מת היא חוויה קשה וטראומטית ראשית עבור האם עצמה, ואחריה, שאר בני המשפחה הסובבים אותה. אינני מתמחה בתחום ילדים, אך נראה לי שאולי היה כדאי להעזר בייעוץ הורים מקצועי ומעמיק, ולו רק כדי להסביר את הדברים הקשים בצורה הטובה לילדתכם. יחד עם זאת, חשוב גם לתת תמיכה וסיוע לאם ואף לבעל בהתמודדות עם החויה הקשה. בברכה, טלי פרידמן

אוי ווי! איזה סיפור נורא!

מי חותם על מה? למה הוא חותם? ואיזו זכות יש לו? למה אני שואלת כ"כ הרבה שאלות? ולמה אני מדברת כאילו אני מאמינה כאילו יש ה'? אולי כי אני עדיין מחפשת תשובה...? הממ...יש בזה משהו.... יש פה מישהו שצם? (נראה לי שאני הכופרת היחידה....)

אם לא התקווה שתהיה חתימה טובה ואולי שנה טובה יותר מקודמתה אז מה כבר נשאר לי? ואני דווקא צמתי. ולמרבה הפלא גם אני מחפשת תשובה ולא כל כך מוצאת ואני באמת מקווה שיש אלוהים. גמר חתימה טובה לכולנו.

את מאמינה שה' קיים?? אני למשל לא מאמינה....אבל כולנו מחפשית תשובה מסויימת, את אולי באמונה שקיימת ישות עליונה, ואני אולי במשהו אחר... שעדיין לא מצאתי....

היי ג'קי! את לא הכופרת היחידה. גם אני לא מאמינה ולא נעליים! - וסליחה אם אני פוגעת כאן במישהו - אין לי שום כוונה כזאת, אבל אני פשוט חושבת שיש כאן דמוקרטיה ומותר לכל אחד להגיד מה הוא מרגיש ובמה הוא מאמין! ביי ובאהבה! אחת

מותר חופשי..

בשפת היהדות זה נקרא "בחירה חופשית" לכל אדם לבחור איך להתנהג, אבל הוא גם זה שישא בתוצאות, כלומר, מי שיקיים מצוות יקבל שכר, ומי שלא, לא. רק מה, עדיף להכיר את שני הצדדים כשבוחרים, וןלא רק צד אחד וצד אחר מ "שמועות"

היי, אף פעם באמת לא דיברנו על זה לא שאלתי אותך אם את מאמינה או לא, דווקא אני חשבתי שאולי יש סיכוי שאת מאמינה.... אבל את יודעת מה: מי שכופר בעצם כופר במשהו שהוא מאמין, אבל אם מישהו בכלל לא מאמין אז הוא לא נחשב כופר, נכון? נראה לי שיש בזה משהו...

היי ג'קי אחותי הקטנה! כן אני צם,ואפילו גם הלכתי לתפילה,כי ביננו מי עוד מוכן לשמוע את זעקתנו מלבד בורא עולם? וחוץ מזה מה עוד נשאר לנו מלבד האמונה? אבל...............................זה לא מפחית את אהבתי אלייך יקירה ,ולא משנה באם צמת או לא . דניאל

אני ליברלית גאה! ואתה תמיד תישאר בשבילי אותו דניאל מקסים גם אם אין לנו אותם דעות בנוגע לדת... אז איך עבר הצום?? (לפני שנתיים, כשאני וחברה שלי צמנו ביחד, כדי לראות מי תישבר ראשונה, הלכתי לתפילה של סוף הצום, אבל לא משנה שלא הבנתי כלום, העיקר שאף אחת מאיתנו לא נשברה............., אבל הפעם לא הסכימו לי לצום....טוב נו)

לא, את לא כופרת, כופר הוא זה שיודע הכל, אבל מחליט דוקא לא לקיים, אחד שלא יודע הוא בבחינת בור, (מלשון בורות) במחילה מכבודך, זה שאת בורה בעיניים אלה זה לא הופך אותך לכופרת. אז ברמה הבסיסית של השאלה זה כך, ביום ראש השנה, מעביר בורא העולם את כל בריותיו לפניו, בני אדם, יהודים ולא יהודים, בעלי חיים, צמחים וכו', אף אחד לא ניפקד, והוא מעביר אותם לפניו, ואומר מה יהיה איתם בשנה הבאה. מי יחיה, מי ימות, מי בעיתו, ומי לא, מי במים, ומי באש, וכו' וכו', כמו שכתוב בפיוט ונתנה תוקף. ותשובה תפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזרה. הדברים הם ברמה של החלטה לא חתומה, עדיין אפשר לשנות , ולכן בעשרת ימי תשובה, מתפללים, אומרים סליחות, אנשים מתפייסים זה עם זה, מחזירים חובות, סוגרים עניינים. אלה שהם "תלויים ועומדים" כלומר מצבם מבחחינת חובות וזכויות הוא מאוזן, אלה יכולים להטות את הכף לכף זכות אבל אף אחד לא יודע היכן הוא נמצא באמת, ולכן משתדלים להרבות זכויות. ויש חתימה נוספת והיא בהושענא רבא, כך שתוכלי עדין לשמוע את המברכים ב"חתימה טובה" כך שמה שקרה למשל במגדלי התאומים, היה צפוי עוד מראש השנה, וכל הנרצחים, והמתים בתאונות הדרכים, ובפיגועים וכו', הכל היה רשום בראש השנה. גם אם מישהו קיבל אנגינה, הכלללל! יש בורא עולם? ודאי שיש, כשם שיש נגר שעשה את הארון, והוא לא נוצר לבד, וכן חיט לבגדים, ולא יתכן שהבד נגזר ונתפר לבד, קל וחומר שהעולם המורכב הזה נוצר ע"י בורא עולם, ולא לבד, כל שאר השאלות, הן לא בשביל פורום, מי שבאמת מתעניין בנושא,ורוצה לדעת רצוי שילך לסמינר בנושא, שם יוכל לשאול את כל השאלות שעולות על דעתו, ויש אנשים שיכולים לענות לו תשובות לסבר לו את האוזן.

והיה מרתק לקרוא.

http://www.nefesh.co.il/menu.htm

http://www.voices.co.il/links.asp

מאוד אפילו, אבל לא נכנסתי ל Voices כי אני מכירה ת'אתר.... אבל קראתי על החרדה באתר הראשון שנתת ויש לציין שעכשיו יצא לי להבין קצת יותר על ההפרעה. מעגל קסמים שכזה. לא נעים בכלל. שלך, אני. נ.ב אם כבר לינקים, אז אתה יודע שאני לא מצליחה לצרף לינקים? זה מעצבן!

האתרים הם מרתקים! מתארים במדוייק את מה שעבר (כן, אני מקווה שעבר ולא יחזור - כי זה פשוט גיהינום!) עלי ועל עוד אנשים! תמיד טוב לדעת שאתה לא לבד, לא "משוגע" והעיקר - שיש מענה למצוקות שלך! שיהיה לנו רק טוב ולא נסבול! אחת

למנהלי הפורום שלום, אני משתמש בגלולות של קלמנרבין מידי לילה, והדבר מסייע לי לישון שינה עמוקה וטובה יותר. שאלתי האם שימוש ממושך בגלולה זו עלול להזיק לבריאות לאורך זמן ? האם יש לשימוש בתרופה זו תופעות לוואי ? בברכה

לפני שמנהלי הפורום ישיבו לך, אתה יכול להיות רגוע. קלמנרבין אינה תרופה אלא תוסף מזון שעשוי ממיצוי של צמחים. נטילתו מביאה לרגיעה וכפועל יוצא גם לשינה טובה יותר. אין כל סכנה של התמכרות או תופעות לוואי בנטילת קלמנרבין. לילה טוב

כמו צמח בר

שלום האם קלמנרבין אכן עוזר לך ובמה ? בתודה עמי

לעמי שלום, הוא עוזר לי להירדם מהר יותר ושנתי עמוקה יותר.

היתי אצל פסיכיאטר בגלל בעיית אינאונות והוא איבחן אותי ומצא שיש לי ליבידו והוא נתן לי כדורים (remeron,deprexan) , הרי שהם גורמים ליותר נזק . רציתי לדעת מה זה ליבידו ? האם לליבידו יש "תרופה" אחרת ? לאיזה מוסד אני צריך לפנות?

עופר שלום ליבידו הוא חשק מיני יתכן ומה שאמר שיש לך ירידה בליבידו לכאורה מהטפול עולה שהוא חשב שזה חלק מדכאון שאתה סובל ממנו אם הטפול מחמיר את המצב ניתן להחליף אותו אנא פנה למטפל שלך (למה לא מלכתחילה אלי?) או לחוות דעת נוספת בברכה עמי

שלום אני לוקחת כדורי tegratol CR 1200 ביום בשל בעיות בתנודות במצבי רוח. הייתי רוצה לדעת האם יש איזשהן תופעות לוואי והאם יש תופעות לטווח רחוק? אודה לתשובתכם. תודה.

רחל שלום איפה הרופא שלך ? הוא חייב לענות לך על שאלות אילו נסי אתר http://www.infomed.co.il/default.htm בהצלחה עמי

שלום. אחי הגדול בן 29. הוא נראה בריא ואף נאה ביותר אבל יש לו בעיה רצינית שבגללה הוא לא יכול לצאת עם בחורות ולהתחתן. קרה לו מקרה בילדות שמאז הוא בררני מאוד באוכל והוא מפחד ממש לאכול כל מיני מאכלים ומפחד לאכול בכל מקום שהאוכל לא נעשה ע"י אימא. אימא - היחידה שהוא סומך עליה. מסעדות, חברים, מזנון אוניברסיטה - כל מקום ממש! אני קטנה ממנו בשבע שנים, נשואה. לפני החתונה הוא סמך עליי כמו על אימא כי היינו באותו בית אבל עכשיו לאחר שנה - אני כבר "זרה" והוא חושש לאכול אצלינו גם. ידוע לנו שזוהי מחלה נפשית אבל שני הרופאים שפנינו אליהם בעבר לא עזרו: סתם נתנו כדורים, לא העבירו שום שיחה וזה ממש לא רציני. אחי מאוכזב מאוד וזאת הסיבה שקשה לשכנע אותו בכל פעם ללכת לעוד רופא. המצב הוא די קריטי כי בגלל בעיית אכילה זו הוא לא יכול לעבוד (איזה בן אדם יכול לא לאכול כלום כל היום בעבודה?) וגם לא יכול לסיים את התואר מאותה סיבה. (סנדביצים - לא באים בחשבון כי הם "מתקלקלים מהר" לטענתו והוא מפחד לאכול אותם אחרי שלוש שעות. אחי הוא חבר קופ"ח לאומית ואין לאימי או לי אלפי שקלים "בצד" שהיינו יכולים להשקיע בטיפול נפשי פרטי. אנחנו במעגל קסמים: הוא לא יכול לעבוד בלי לטפל בבעיה ולא יכול לטפל בבעיה בלי לעבוד ולהרוויח. בינתיים אימא שלנו כבר ממש לא צעירה ועובדת קשה מאוד בשביל לפרנס את אחי ואותה. היא מאוד עצובה שהבן הגדול לא יכול להתחתן... יש למישהו משהו להמליץ? אפשר בבקשה לקבל המלצה של רופא?

קודם כל אני מבינה ת'מצב של אחיך ואת הדאגה שלך אליו. אני חושבת שיש אפשרות שהוא יטופל אצל פסיכולוג או פסיכיאטר שהם לא פרטיים, בקופת חולים אפשר לסדר את זה. וכמובן שטיפול בכדורים בלבד לא יעיל!!! כדי שהוא יוכל לחיות בצורה הטובה ביותר, אני שוב ממליצה על טיפול פסיכולוגי, ואולי טיפול משולב עם כדורים, מכיוון שזהו הטיפול הטוב ביותר. יש גורם לבעיה שלו, גורם עמוק מאוד, ורק אדם מקצועי יוכל להגיע אליה, ולטפל בה. בהצלחה לך סיוון.

שלום רב, העניין נראה שייך לתחום הטיפול ההתנהגותי - נפשי, ולא הרפואי. פסיכולוג אינו מה שבלתי ניתן להגיע אליו, או בתאום עם השתתפות הקופה, או באופן פרטי. במידה והעניין הכספי אינו מאפשר את הפנייה, פנו לבריאות הנפש (יש בכל עיר סניף) או לביטוח הלאומי להכרה במקרה שלכם כנכות, ואז תהיו זכאים לטיפול באמצעותם.

שלום יש לכם בטוח דרך הקופה וניתן לפנות דרכם מכל מקום אם אתם תקועים כל כך הרבה זמן מן הסתם הפרימה היחדיה דרך התארגנות להשקעה בטפול בתקוה שיצליח אחרת הזמן נוטה לרוב לחזק התנהגויות כאילו בהצלחה עמי

מחפשת מטפל בעל נסיון בתחום לאחר נסיון כושל של טיפול עי מטפל שלא היה לו מושג וחצי מושג על הבעיה

תני סנדוויץ אני רעבבב

http://www.geocities.com/naamaled/index.htm

ממה ששמעתי, הפתרון הטוב ביותר לבעיה הוא בכלל לא פסיכולוגי אלא תרופתי. זה סוג של הפרעה כפייתית (תלישת שיערות כפייתית, נכון?) ומתאים לה טיפול בתרופות אנטי-כפייתיות: פרוזק, סרוקסט, ציפרמיל וכו'.

קרן שלום, אולי כדאי שתתחילי לאזן בין המופנמות שלך בעבודה ובין ההתפרצויות שלך על החבר. אולי אם תפסיקי לספוג את הכל בשקט ולאכול את עצמך מבפנים בעבודה - יכול מאד שתמצאי את האיזון שיגרום לך להפסיק ולהוציא את כל הקיטור על הבחור המסכן. איזון - זו מילת המפתח. קצת אסרטיביות בעבודה ופחות אגרסיביות עם החבר. בהצלחה

לקרן שלום מנסיון אישי שלי מתי שאני מרגישה שאני עצבנית יותר מדי אני פשוט מעסיקה את עצמי בעבודה פיזית ואז אני מפרקת את כל המרץ שיש בי בעבודה כמובן שבעת כריזה צריכת העבודה שלי יותר גבוה.

אממ.. אחרי כמה ימים שלא היה לי מחשב(וירוס) חזרתי ... ראיתי שביקרה פה איזו אפרת אחרת ששאלה משהו על מעבר דירה, בכל אופן- זו לא הייתי אני ... וגם קראתי כמה הודעות מאוד "חביבות" מכמה אנשים בפורום ... אבל לא נורא, אני מעדיפה לשכוח ולהתחיל דף חדש ... לא בגלל שהיום יום כיפור, בגלל שאין לי כח לנטור טינה. אז אם פגעתי\עצבנתי מישהו, אני מבקשת סליחה. אפרת(ש"ב)

אז ביקשת סליחה,לפחות תעמדי בה. ולא תמשיכי בעץ הבא. דניאל לבקש סליחה זה דבר מאד מחייב.

היי לא יצא לי הרבה לדבר איתך קראתי את הודעתך. תודה............ אבל האמת שבאמת, יתבאסתי לחלוטין כי בכול זאת ככה הפחדים פחות ופחות יעלמו וחוץ מיזה דברנו על הפחדים הרבה הבנו שמשתנים? נכון? הבנתי טוב משהו לספר לך את חושבת שסטיגמה נשארת על בן אדם. האם קשה לשנות את דעותים לגבייך? למשל אייך שהיכירו אותי לפני שנתיים, פתאום קשה להבין אחרת? סטיגמה צורת יחס שהיתה תמיד? נכון? מתאי נוכל לדבר בצאט? בתפוז? אוהבת אותך צום הכי קל גמר חתימה טובה ומחר אחרי הכול נשוב ונדבר נטעלי

היי נטעלי! סטיגמה זה דבר שמסוגל להוציא מהכלים, מי כמוני מכיר את זה! אבל זה לא משהו שחייב להידבק אלינו כל החיים, בהחלט לא! וזה תלוי הרבה-הרבה בנו! עלי, למשל, הדביקו המון סטיגמות. ובמשך שנים הייתי בולעת את העלבון הצורב ושותקת, עד שיום אחד החלטתי - די!!! אני פותחת את הפה!!! וכשהתחלתי לפתוח את הפה, התפלאתי באיזו קלות אני מצליחה לשכנע את האנשים שהם מדברים שטויות - וכל זה מסיבה אחת פשוטה: אני עצמי הייתי משוכנעת בצדקתי! ו-לא, כמובן שלא אמרתי להם משהו בנוסח כמו "אתם מדברים שטויות" - זה הרי היה מחסל מראש כל סיכוי להידברות. בדרך שקטה אבל תקיפה, הצגתי את הצד שלי, את נקודת הראות שלי, ומי שרצה - כבר הסיק את המסקנות בעצמו. ואם את רוצה יותר פירוט - כי כאן אני לא רוצה לפרט יותר מדי מחשש לזיהוי - (בכל זאת גם לאומץ שלי יש גבול ואני לא רוצה שיזהו אותי כאן) - אז הצ'אט הוא אחלה רעיון! יש לך איי סי קיו? אם כן - אז את מוזמנת לכתוב לי לשם ונוכל לדבר הרבה יותר בחפשיות. המספר שלי הוא: 68540410 שיהיה לך צום קל וגמר חתימה טובה! באהבה! אחת

האם נהוג לטפל בטוראט ברונבין (THC p.o)?

נהוג לטפל בתסמונת טורט בהלידול או באורלפ

גולשים יקרים, בעוד כמה שעות יחל יום כיפור. יום זה מתקשר אצל כל אחד אל מאורעות ומקומות אחרים. חלק עסוקים בחשבון הנפש, חלק בהסכלות פנימה, חלק בהעלאת זכרונות ממלחמת כיפור וחלק אינם כלל מושפעים מהיום המיוחד. כל אחד ודרכו הוא. אך אי אפשר כמעט להמנע מתחושת השקט ששורר בחוץ ביום הכיפורים, מראות האנשים ההולכים לבית הכנסת לבושים במיטב מחלצותיהם, וסילסולי החזנים הבוקעים מתוך בתי הכנסת עמוסי היושבים בם. חשבון הנפש הנערך ביום הכיפורים מכוון בעיקר בחשבון הנפש הפנימי של כל אדם בינו לבין עצמו לבין אלוקיו. קודם לכן עלינו לפתור את החשבונות שנותרו "פתוחים" בינינו לבין חברתנו, קרובנו, סובבנו. לא אין מדובר בנוסחא קבועה של "מתכון ליום הכיפורים" אלא בהלך חשיבה מסויים. ראשית יש "לנקות" את החוץ, ואז אפשר להתפנות ל"ניקוי הפנימי", לחשבון הנפש, אל הצום, אל התענית ואל התחינה שידונו אותנו לחיים טובים בשנה החדשה. ובפתיחת יום כיפור זה, על רקע המצב העולמי הקשה שהתרגש עלינו בשבועות האחרונים, אני מציעה לכל המבקרים בבתי הכנסת או מביעים תפילתם אל האלוקים בדרכם, אל תשכחו את השבויים והנעדרים שלנו שנמצאים אי-שם, את פצועי המלחמות והקרבות, את החיילים הלוחמים כעת ושומרים עלינו ואת כל עם ישראל העומד כעת במצב של חוסר ודאות. מי ייתן ותבוא אלינו שנה באמת טובה, ושכולנו נידון לחיים ולמעשים טובים. אני מבקשת סליחה מכל מי שנפגע מדבריי בצורה כלשהי במהלך השנה שחלפה, שביקש עזרה ולא יכלתי להיות לו לעזר....אז...סליחה! גמר חתימה טובה לכולם! שלכם, טלי פרידמן

אמן כן יהיה רצון. ותודה לך אישית על כל מה שהענקת לנו, והרבה. חתימה טובה דניאל

גמר חתימה טובה לך טלי המיוחדת ! ולכולם . שיזכרו אותנו לטובה שם למעלה , וינחה אותנו, להיתקרבות יותר רצינית אליו , שלכם ויוי.

רגישה ומרגשת כמו תמיד... גמר חתימה טובה לך ולכל באי הפורום. ליהי.

http://benafshenu.jerusalem.muni.il/libarery/index2.html

תודה !! ושיהיה לך גמר חתימה טובה . ויוי

היום הודיע לי הבחורה שאיתה יצאתי שבועים שהיא מחפשת יותר ממה שאני יכול לתת לה. עלי לציין שהיא גרושה +ילדה ולא עובדת ומקבלת דמי אבטלה . היא רוצה קודם לקבל ורק אחר כך לתת ולא קשה לנחש מה היא נותנת. אני בחור מאוד רגיש ואוהב לעזור ולדאוג אבל לה זה לא מספיק . אני קצת מדוכא היות ועד שנפרדתי מחברתי הקודמת ויש קשר והינה , הוא הלך .אנא עזרתכם חברי לפורם הזה,תודה...

טלי שלום! האם תוכלי להמליץ על מישהוא שמטפל בהפרעות אכילה, פסיכולוג או עובד-סוציאלי או מרפאה להפרעות אכילה, באזור טבריה או הסביבה? הפניה היא עבור נערה בת 17, שירדה לאחרונה בצורה מאד משמעותית במשקל, עוסקת בספורט בצורה מאד אינטנסיבית ועושה דיאטה מאד חריפה. תודה רבה מראש, ושתהיה לך שנה טובה.

דודה, בתל-השומר יש מרכז להפרעות אכילה. נסו שם!!!!!!!!!!!!! עדי

לדודה המודאגת, מיד אחרי יום הכיפורים אני מבטיחה לברר. אינני מכירה את אזור טבריה (מבחינת מטפלים), אך אני אנסה לברר עם מטפלים אחרים מהאזור. בכל מקרה אתם יכולים לפנות לארגון "אביב". זהו ארגון של הורים שיש להם ילדים עם הפרעות אכילה. הארגון מקיים קבוצות תמיכה להורים וגם מספק מידע רב על מרכזי טיפול, מטפלים, שיטות טיפול ועוד. לארגון יש אתר באינטרנט (תחפשי במנועי החיפוש הרגילים), ואפשר למצוא את מספר הטלפון שלו דרך המרכז לעזרה עצמית ברח' המלך ג'ורג' בת"א. גמר חתימה טובה, טלי פרידמן

אני באמת אנסה. אני גם אחכה לתשובתך לגבי מטפל באזור טבריה והסביבה. תודה רבה וגמר חתימה טובה.

מילים נשחזו כמו עפרונות שחוזים מילים נכתבו והכאיבו ושכבר חשבנו שנאמר הכל אז לא תמו להן המילים מילים יכולות לפעמים להכות ולפגוע אין צד מנצח בחילופי המילים יצאנו נפגעים כי נאמר הכל מה אפשר להוסיף לזה נאמר "בשיר הידוע "אז מסתבר שאפשר וכל המוסיף הרי זה משובח לא בהכרח "אילו מילים היו יכולות לדבר" הן היו מבקשות מאיתנו להפסיק לעשות בהן שימוש רע אך כיוון שהן לא יכולות כל מה שנותר זה לנו בני אדם ללהעצר לחשוב לקחת פסק זמן אולי ניתן בדרכים אחרות לומר את אותן מילים ,,בבקשה מכולם וזו פניה לכל אחד ואחת חדל אש זה לא המקום אני אולי לא בוטה מספיק ואולי יכול גם לעלות פה שם או שנים אני לא נהגתי ככה אף פעם ולא יתחיל כעת יש מה שקרוי שמירה על פרטיות של אדם ונחשפו פה יותר מדי דברים אישים די! מספיק! תם ונשלם ! חתימה טובה. דניאל

דניאל, כל מילה נוספת מעבר לאלו שכתבת מיותרת. מי ייתן וגם בפורום וגם מחוצה לו נזכה בשנה החדשה לחיים שקטים, רגועים ובריאים יותר. גמר חתימה טובה, טלי פרידמן

טלי שלום, נושא הטראפיה בארגז החול מעניין אותי ! היכן ניתן ללמוד את הנושא ? איזה תואר צריך בכדי ללמוד זאת ? תודה !!!! מימי

דף חדש נקי וחלק מהתחלה כמו תינוק הלוואי.

אני נוטלת תרופות פסיכיאטריות שנים רבות. בתקופה האחרונה התחלתי להבין את מהות הבעיות מהן אני סובלת וכתוצאה נמצאת במצב של מתח בלתי נסבל וגם לא ישנה טוב בלילות. אני סובלת גם מלחץ וכאבים בחזה שמפחידים אותי והבעיה היא שכבר זמן רב איני מצליחה למצוא תרופה שתעזור לי. כל תרופה, מכל סוג, משפיעה לרעה. או שהיא מגבירה את הלחץ וגורמת להפרעות קצב, או שהיא גורמת להקאות, או שהיא פשוט אינה עוזרת. אני כבר לא עומדת במתח הזה, אבל נראה לי שהגוף שלי "דוחה" כל תרופה. הפסיכיאטר שלי נמצא בחופשה ואני חוששת שלא אעמוד בכל זה מבחינה גופנית. מה ניתן לעשות? תודה.

דלית שלום צר לי אני לא ממש יודע מה זה גוף שדוחה כל תרופה לעתים שמוש במנונים נמוכים יותר או עליה הדרגתית יותר במנון מקלים מכל מקום ניתן לפנות לפסיכאטר אחר בזמן החופשה (יתכן והפסיכיאטר שלך השאיר משהו שיטפל במטופליו בזמן העדרו) ולא ניתן לפנות לפסיכיאטר אחר כמו כן, האם טופלת /מטופלת בפסיכותרפיה שתסייע לך להתמודד עם התחושות שלך סביב מצבך ? - נראה לי שוה לשקול זאת בהצלחה עמי

שלום: חבר שלי אובחן כחולה בהפרעה דו קוטבית (מאניה דיפרסיה). כרגע הוא נמצא בטיפול תרופתי ובמעקב קבוע ע"י רופא ופסיכיאטר. הכדור שהוא מקבל הוא tegretol. היו לו שלושה התקפי מאניה בשנה שבמהלכן הוא אושפז. השאלות שלי הן: 1. עד כמה הכדורים האלו אכן עוזרים ומה תפקידן בעצם? 2. מה הסיכוי שיחזרו התקפי המאניה למרות נטילת הכדורים? 3. מה בעצם גורם להתפרצויות חוזרות של המחלה? 4. מה הסיכוי שהמחלה תפגע בילדינו? 5. כיצד לנהוג במצב שהמחלה מתפרצת? 6. האם מחלה זו עוברת במשך הזמן, נרדמת או תמיד תשאר? תודה מראש, מיטל

מיטל יקרה, הטיפול התרופתי במאניה דיפרסיה שונה מאדם לאדם, והוא מונע את התפרצות המחלה לתקופות ארוכות, אך לא מרפא אותה. חשוב מאוד להמשיך בטיפול התרופתי באופן קבוע, למרות תופעות הלוואי, אך לעתים קשה לחולים במחלה זו להתמיד בכך. מעבר להשפעות הגנטיות של המחלה, אני מציע לך לפנות לייעוץ בנוגע ליכולת שלך להתמודד עם המצב. אין זה קל לחיות עם מי שאובחן כלוקה במאניה דיפרסיה, וכדאי להיות מוכן מראש להתמודדות זו. בברכה, דרור גרין

איזה סימפטומים למחלה הנ"ל ? אישתי גם החל לקחת טגריטול אבל הפסיקה , נרמז לי שלאביה היה טיפול דומה , בכל מקרה מסתירים ממני מידע היא צועקת על ילדים ולפעמים גם מכה , מדברת בגסות ומקללת אומנם בעת האחרונה פחות , מה אני אמור לעשות , כיצד להתמודד ?

דר' דרור גרין שלום, קראתי כי הינך כותב שהמחלה מאניה דיפרסיה אינה עוברת לחלוטין אלה התרופות גורמות לה להיעלם לתקופה ארוכה. הייתי נערה מאוד חברותית ומאושרת.בגיל21 עברתי משבר שהוביל כתגובה את המאניה דיפסיה כיום אני בת 23וחצי וכבר שנתיים+ הכל תקין,אני מעוניינת לדעת איך ניתן למנוע חזרה לסיוט הזה. וממה זה נובע ??? האם זה יכול ליהיות קשור לתת תזונה?? אודה לך על תשובתך .

שלום, ברצוני לדעת האם בן אדם שפרצה אצלו לפני שנתיים המחלה מאניה דיפרסיה(גיל 21)ולאחר טיפולים ואשפוז של חודשיים חזרה למוטב וברוך השם הכל תקין כבר שנתיים. האם צריך ליהיות חשש שמחלה זו תחזור שוב?? איך אפשר להזהר מכך ולמנוע חזרה של מחלה זו? חשוב לי מאוד להישמר כיוון שהאישפוז גרם לי לטראומה ועצירה של החיים הטובים שהיו לי. אשמח לקבל תשובה מפורטת על כך . בתודה מראש

החרדות שלי בזמן אמת חרדותs disorder panic פחד מעצמך מאיך תגיב או תתנהג. מה יחשבו עליך אנשים. מה יקרה אם פתאום תתעלף או לא תוכל לצאת ממקום/מצב מסוים . למה זה קרה לי? איך זה שהפכתי מאדם מלא שמחת חיים ובעל בטחון עצמי לפחדן מדוכא שנלחץ ממה שיגיע בדואר. אולי המשטרה מחפשת אותי, אולי הוצאה לפועל תתדפק על דלתי. מי מצלצל אלי בשעה כזאת, אולי קרה משהו. דופק מהיר, אני הולך למות זהו. הידיים שלי מזיעות, הבטן מתכווצת בכאב, הכל מסביבי מאבד פרופורציה. הקירות מאיימים עלי. עכשיו הולך לקרות משהו רע אני בטוח. מה אם אצטרך לדבר בנוכחות אנשים, כולם מסתכלים עלי ובוחנים אותי רק שלא אכשל רק שלא אעשה מעצמי צחוק. איפה בית החולים הכי קרוב לפה? גם אני רוצה לעשן ג'ויינט ולצחוק יחד עם כולם. להשתחרר קצת. רק מעט של רוגע. נמאס לי להלחם נגדי. מה חטאתי? רחמים עצמיים כן!!! אף אחד לא מבין. צוחק למראית עיין, משדר "הכל בסדר". עמוק בפנים אני נאכל. איך אני יוצא מזה? זה לא יגמר כנראה. בסוף אני אשתגע, אני אגמור באיזשהו מוסד פסיכיאטרי. עכשיו אני לבד במלוא מובן המילה, מחפש אחר ישועה, משהו קטן שאוכל להשען עליו. שום דבר כבר לא משמח אותי. הפסקתי להינות ממה שבעבר "עשה לי את זה". אישה מחבקת, מלטפת מהלב יכולה להוות תחליף מצויין לציפרמיל ולקלונקס. זה לא ממש נראה מציאותי שיקרה לי, הרי אני פאק בייצור, נמוך, חולני, מפונק ותלותי. אף אחת לא משתינה לעברי. אני מנסה, באמת. אפילו מתפשר, אבל תמיד אני נדחה. חוזר הביתה עם זנב בין הרגליים, מתחנן לאלוהים שיעשה קסם. בוכה על עצמי, כועס על הבריאה, על מר גורלי. מה לעשות , כזה אני. בקצב הזה אמות משברון לב, מתוך תיסכול וכעס. עוד מעט סוגר שלושים, ילד גדול. למה??? קיבינימט!!!!! מביט בעברי ולבי נקרע. הכדורים שאני לוקח מרככים את הכאב. הלילות לא לילות, השינה עכורה והבוקר מתסכל.עוד יום של יסורים ממתין בפתח. אולי היום זה יקרה אולי היום היא תבוא, בהירת עור, רזה רחמניה, שתיקח אותי תחת כנפייה ותגאל אותי מייסורי. אני רוצה לברוח ממני, לצאת מתוך החולה, לפרוץ החוצה, לחטוא, לעשן, לזיין להגיע אל שיא הקריירה אל פיסגת העולם, שכולם ידעו מי אני, שיכבדו אותי, שייתנו לי לעבור. אני עצור, חולה, פוחד לסטות מהמסלול. הנה אני האדם הקטן, בובת המריונטה של הגורל, ממתין למצב רוחו של מפעילה. לחסדיו של אל עליון גומל חסדים טובים, מקים נופלים ורופא חולים. באמת שאני אדם טוב, רחמן, יש לי לב רגיש. לא עשיתי רע לאיש. תמיד מרצה את כולם רק שלכם יהיה טוב. רק שאראה טוב בעיניכם ותאהבו אותי

אוז, מצטערת על העיכוב בתשובה. נראה כי יש בך חלקים רבים מדוכאים ומיואשים מהמצב בו אתה מצוי. אבל לא הבנתי מדבריך האם אתה נמצא בטיפול. סוג ההפרעה שהזכרת אינה "גזר דין" שאי אפשר לחיות איתה. יש צורך בטיפול מקצועי ונכון, שבדרך כלל משוב" טיפול תרופתי וטיפול פסיכותרפויטי, עם אלמנטים התנהגותיים. זוהי המלצתי עבורך. תשיג לעצמך טיפול טוב, מקיף ומעמיק, ותראה שהשד לא כל כך נורא. בהצלחה, טלי פרידמן

אוז יקירי, החיים אינם פיקניק, מה לעשות. התחושות שאתה מתאר, או לפחות חלקן, משותפות לי ואני בטוחה לעוד המון אנשים כאן בפורום ובכלל בעולם. אני לא יודעת כמה זה מנחם אבל אתה לא לבד. אני חייבת לציין שהמילים שלך חדרו וצימררו מעוצמת הכאב שטמון בך ואשר אני כ"כ מסוגלת לזהותו ולהזדהות איתו. כל מה שאוכל לומר הוא שיש מקום לתקווה, אני מאמינה שתעבור את התקופה הנוראית הזאת גם אם זה ייקח זמן. דברים טובים באים אם מחכים בסבלנות. גם אני מחכה, כבר הרבה זמן, לכל מיני דברים שייקרו. גם אני שואלת מתי אמצא אהבה , מתי אמצא לי שותף לחיים- להתחלק איתו בעצב ובשמחה, בהצלחות ובכשלונות, גם אני משוועת לחיבוק אוהב ולכתף תומכת, גם אני טובת לב, (יש האומרים יתר על המידה),וגם אני רוצה להצליח בחיים, בקיצור גם אני רוצה להיות מאושרת. אבל אני חושבת שהדרך אל האושר רצופה היא מיכשולים רבים, כמו שהשיר ההוא אומר... רק אל תתייאש! אני יודעת שזה קל להגיד אבל תאמין לי לפני חמישה ימים אני הייתי במצב שלך והיום יש לי קצת יותר כוח. אז אני מחלקת לך פיסה קטנה מהעוגה הצנועה והקטנה שלי, אולי זה ייתן לך קצת כוח. "...כולנו זקוקים לחסד, כולנו זקוקים למגע, לרכוש חום לא בכסף, לרכוש מתוך מגע, לתת בלי לרצות לקחת ולא מתוך הרגל, כמו שמש שזורחת, כמו צל אשר נופל, בואי ואראה לך מקום שבו עוד אפשר לנשום.. כולנו רוצים לאהוב, כולנו רוצים לשמוח, כדי שיהיה לנו טוב, שיהיה לנו כוח שיהיה לנו טוב יהיה טוב..." אמן!

מה שלומך? גמר חתימה טובה תודה וסליחה אני.

גם ממני....................ליסה

ליסה איך את מרגישה היום?

גמר חתימה טובה, תודה לכולם, וסליחה מכולם, ובמיוחד לטלי ומטלי, על הכל. צום קל לכל הצמים, ושתיהיה שנה קלה יותר. אביב.

ליסה יקרה, צר לי על אתמול בערב. הנייד שלי כבר גמור לגמרי, ואתמול בערב שמעתי מאוחר מאד את ההודעה שלך, ולא שמעתי בכלל שהתקשרת. בכל מקרה יש לי מספר חדש (ותקין אני מקווה):053-762372 אני מקווה שלא התייאשת ותנסי שוב אחרי יום הכיפורים. גמר חתימה טובה, וסליחה... טלי פרידמן

אני לא מסוגלת לזה יותר. אשפזו את החבר שלי במחלקה פסיכיאטרית. מה עושים??????????????????? אני מרגישה שבורה מנותקת ובעיקר היסטרית ומדוכאת. איך זה קרה????????????????????? אני חייבת לדבר עם מישהו. בבקשה. תודה.

מה קורה??

לולה שלום רב, צר לי על האישפוז של חברך, אני בטוחה שזה לא קל להתמודד עם הניתוק והחרדה הקשורה לאישפוזו. מדוע אישפזו אותו? ומה קורה איתך? תשתפי קצת יותר... גמר חתימה טובה, טלי פרידמן

היי. הוא הלך לטירונות והשתגע שם. היה בטוח שרוצים לחטוף את המ"מ שלו, התחיל לדרוך נשק. עכשיו הוא מאושפז בפסיכיאטריה בתל השומר כבר שלושה שבועות ונראה לי שלא עושים שום דבר חוץ מלהלעיט אותו בכדורים חושדים שיש לו מאניה אבל לא יודעים כלום, כבר שלושה שבועות!!! לא ישחררו אותו מתי שהוא??? אני כבר לא יודעת מה לעשות, ההורים שלו די מסתירים את זה ממני, משתדלים להמעיט מחומרת המצב, אני יודעת שלאחותו יש גם משהו- היא לוקחת כדורים נגד דיכאון. אני חושבת שיש לה דיפרסיה. אמרו לי שלוקח רק שבוע לאבחן את מה שיש לו. גם אם יאשפזו אותו לאשפוז יום הוא לא יוכל לנהוג, לצאת, להיות בלי השגחת ההורים שלו. אני רוצה לדעת מה קורה, מתי הוא ישתחרר, אם הוא יבריא, ואם הוא יצתרך לקחת תרופות כל הזמן. אני מיואשת. אני אוהבת אותו וברור שאני לא אעזוב אותו אבל אני רוצה תמונת מצב ברורה. אני פשוט לא יכולה בלעדיו. אני צריכה להיות חזקה כל הזמן, לא לבכות לידו, והוא- כל הזמן שמח ומאושר, טוב לו, כולם עושים מה שהוא רוצה והוא במרכז העניינים כל הזמן. אני לא יכולה לספר לו כמה רע אני מרגישה כשהוא לא איתי בחוץ, עם כל האנשים הנורמלים, איפה שהוא צריך להיות. אני כל כך רוצה למחוק את זה. כאילו שזה לא קרה, שנחזור להיות מאושרים ולצאת לכל מיני מקומות, עם חברים, שאפילו להם אני לא ממש רוצה לספר מה קרה, למה זה קרה לי????? למה זה קרה לו???? ואיך זה שלא הבחנתי שהחבר שלי חולה כל הזמן????.? מאז שהוא התאשפז אני מרגישה איך אני מתמוטטת לאט לאט, איך הבועה שלי נשברת והעולם שלי קורס. אני מרגישה כל כך לבד. אתם לא יודעים כמה אני מפוחדת. אני רוצה את החבר שלי בחזרה!!!!!! זה לא פייר!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! לולה.

שלום אני כיום בת 20 ישתחררתי מהצבא לא מזמן יש לי בעייה ממושכת המון המון שנים אין לי תקציב לפסיכולוג או לטיפול אחר בעייתי היא שאני מרגישה בודדה בעולם אני לבד בלי אף אדם שבאמת אוהב אותי חוסר חברה חוסר חיים מרגישה דחוייה ולא רצוייה עד מתאי זה ימשך?????. עזרו לי דלית

דלית שלום רב, ניתן להיעזר בשרותי בריאות הנפש הציבוריים דרך התחנות לבריאות הנפש המקומיות או דרך קופ"ח. מדובר בתשלום מסובסד, שהוא מופחת בעשרות אחוזים בדרך כלל מהתשלום לטיפול פרטי. בהצלחה, וגמר חתימה טובה, טלי פרידמן

שלום רב,

שלום רב, אני טיפוס די עצבני, את כל ההסטוריה הפסיכולוגית אני מעדיפה לא לנתח כרגע אבל די בטוחה שזה מהבית מהמריבות עם אחי שגרמו לי לצאת מידי שליטה. בדר"כ אני לא מפגינה את זנה מחוץ לבית, אך כיום שיש לי חבר כמעט שנה אני מרגישה איתו נוח מספיק בשביל להתעצבן לידו. חבר שלי ממש לא אוהב את זה וכבר איים לא אחת להפרד ממני. לא מזמן הוא ממש ביצע את זה ואמר שאני לא עושה מספיק בכדי להרגע. . . אני לא יודעת מה לעשות? אני מדברת עם עצמי והאיומים שלו כואבים לי אבל אני "לא לומדת לקח", כל דבר קטן מעצבן אותי, אני קנאית לו בטרוף. . . . . . בניגוד לחיי הפרטיים בעבודה אני שומרת הכל בפנים ולא מעיזה לענות או להתעצבן ואפילו די פרייארית . מצב קיצוני !!!! מה אני עושה????? בתודה מראש, קרן

תפסת פריאר שלא מגיב לך אני הייתי קושר אותך ביער למה מה קרה נגמרו הבחורות?? תזהרי רק שלא יפול לו האסימון ואז תחפשי מי ינענע לך!!!

היי לכולם היי ברצוני ליידע אותכם היום קיבלתי מכתב מהצבא בו דחו לי שוב את הגיוס ל 4 בדצמבר נורא עצובה בדכאון ורע לי עד שאני מתכוננת נפשי פתאום הכול מתהפך לי ועצוב לי מה לעשות? לא רוצה עוד לחכות....... עוד חודשיים זה המון......... מה לעשות מחכה לתשובה אחת ויחידה אוהבת כול כך אני אותך!!!וכולכם!נטעלי

תהיה חזקה זה זמן קצר

נטעלי חמודה! אל יאוש! תראי, בעניין של ינוי תאריך הגיוס אני לא יודעת אם אפשר לעשות הרבה. אז בואי תנסי להפיק את הטוב מכך: אולי תקחי איזה קורס קצר, אולי תחפשי עבודה זמנית? אני בטוחה שברגע שתעסיקי את עצמך ותצליחי במה שאת עושה, הבטחון העצמי שלך יעלה פלאים! ,jach gk zv - ufnuci t, nuznb, kvnahl ukf,uc kh fk nv at, nrdhav urumv ka,; tu,h! dnr j,hnv yucv ctvcv! tj,

אוף! ההודעה יצאה חלקה בהוטנטוטית - יש לי היום קצת בעיות עם הדפדפן. אז אנסה לכתוב שוב את הקטע שהשתבש: תכתבי לי כל מה שאת מרגישה ורוצה לשתף אותי בו - וכמובן גמר חתימה טובה! באהבה! אחת

היי לכולם

היי מתוקה! אחת

גיליתי ללא ידיעתו של בן זוגי שהינו אוסף תמונות מהאינטרנט של ילדות בין הגילאים 8- 12 בין אם הן לבושות ובין אם הן ערומות (יש תמונות מאוד תמימות של ילדות ישנות בפיג'מת דובים לצד תמונות של ילדות ערומות לגמרי). באופן אישי אין לי בעיה אם כך שהוא צופה בפורנוגרפיה רגילה .כמו כן אינו מגלה התנהגות " קינקית" איתי או מתלהב מילדים לידי.\ ובכל זאת האם אלו הם ניצני פדופיליה , האם יש לי מה לחשוש בעתיד במידה ויהיו לנו ילדים או שזוהי סתם עוד פנטזיה? האם כדאי לי לשוחח עימו בנדון ואם כן כיצד להעלות זאת? תודה.

תתיעצי עם קרימינולוג קליני שעבד עם עברייני מין בשרות בתי הסוהר ( חפשי ב144-את חיה היכל ) ישנם גם אחרים. תוכלי לאתר מומחה כזה ,במחלקה לקרימינולוגיה באוניברסירת בר אילן אני לא אומר שבעלך ,חלילה , עבריין מין אבל התנהגותו הינה יוצאת דופן ויש לבדוק את משמעותה .

תדברי עם בן זוגך כדי לקבל את הגירסה שלו לדברים אם אחרי שיחה איתו הנושא ימשיך להטריד אותך תפני לטיפול פסיכולוגי במסגרת הטיפול תוכלי לברר דברים הקשורים לזוגיות שלכם ובכלל זה בקשר למיניות שלך ושלו

גמר חתימה טובה לכלם עמי

לצוות של הפורום ולכל שאר המשתתפים גמר חתימה טובה תמר

לפני כשנתיים עזבנו את הארץ, בננו היה צריך להתמודד עם דברים רבים כגון שפה חדשה גן חדש בית, ומספר חודשים לאחר שהגענו שוב נאלצנו לעבור בית באותה עיר, בינתיים נולד לנו תינוק חדש וכל זה כמובן השפיע מאד על בננו הבכור אשר הינו ילד חכם מאד, בביה"ס איתרו את הילד כילד חכם מעל הממוצא, (אנחנו ידענו זאת לאורך כל הדרך) הבעיות שניצבות לפנינו הן מתישדות וכואבות ואנו מרגישים כי הכוחות שלנו הולכים ואוזלים.... בארך פעם או פעמיים בשבוע אנו מזמינים חברים עם ילדים לביתנו, אך ברגע שהם מגיעים בננו אינו נותן לילדים האורחים לנגוע בשום דבר, הוא צורח, שואג ,מרביץ וכמובן שהביקור הופך לחוויה לא נעימה, ניסינו להסביר לילד שהמשחקים שלו נשארים בבית , ניסינו לשחק ביחד עם הילדים, דיברנו וגם אפילו קצת כעסנו אך התנהגות זו אינה משתנה, למשך כמה שבועות לא הזמנו אף אחד אלינו הביתה וכמובן שלא הזכרנן זאת בפני הילד , לאחר כמה שבועות שוב התחלנו להזמין ושוב אותה התנהגות של הכול שלי ועל תגעו, מה שמטריד אותנו במיוחד זוהי התגובה התוקפנית והאלימה של בננו . נודה לכם באם תוכלו לתת לנו כיוון איך לנהוג . חשוב נדמה לי לציין שבננו אינו מוזמן לאותו חבר מכייון שהם גרים בדירת חדר ואינם מוכנים להזמין אליהם, מכיוון שאנו בארץ זרה יש לנו כרגע מעט מאד חברים ויש רק ילד אחד אותו אנו מזמינים, אך בננו אוהב אותו מאד, האם כדאי להמשיך ולהזמין?

שלום אנא הפנו אותו לטפול (יתכן שכדאי לכם להעזר בהדרכה כיצד לסייע לו) בהצלחה עמי

אני בת 35 נשואה + 3 ילדים, בעבר היה לי משבר שבו קיבלתי תרופה בשם סרוקסט, אני לוקחת כדור אחד ביום במשך שנה וחצי ומרגישה מצויין. האם ניתן לצום ביום כיפור כאשר נוטלים סרוקסט?

שיפרה שלום. אומנם איני רופאה וגם אני נטלתי סרוקסט לפני שנה, לא היתה לי שום בעיה מבחינת הצם, בלעתי את הסרוקסט מיד בפתיחת הצם. צם קל וגמר חתימה טובה לכולם.

שיפרה שלום עקרונית כן מה פתאם את לוקחת כדור שנה וחצי ללא מעקב - לא טוב אנא פני לפסיכאטר בהצלחה עמי

כמיטב ידיעתי רצוי שלא ליטול שום תרופה על קיבה ריקה כיוון שזה עלול לגרום לבעיות כמו כיבי קיבה. האם זה נכון?

שלום לכולם, לי שותף בן 23 החי בדירתי (להזכירכם, אני בת 29). לפני מספר ימים עבר אביו של שותפי ניתוח להסרת בלוטת יותרת התריס בגלל עודף סידן בדם. לאחר הניתוח האב התעורר, אולם כמה שעות חלה התדרדרות חמורה במצב האב, צווארו התנפח עד כי היה צריך להרדימו ולהנשימו. מבדיקה התברר, שהתפרים של אחד העורקים שנקשר (לא מדובר באחד מהעורקים הראשיים) נפרמו והיה צריך לעשות ניתוח נוסף כדי לתקן אותם. לשותפי אח בן 15 מנישואיו השניים של אותו אב. כיוון ששותפי חזר רק עכשיו, לא הספקנו לדבר כמעט, אבל ברור לי שהאח מבולבל, חרד, וכו'. מה עוד שהוא עוד לא מפותח ובתי החולים לא אוהבים (בלשון המעטה) שילדים מבקרים בהם (הכוונה לילדים בריאים). מכיוון ששותפי כל היום כמעט בבית החולים, הוא לא יכול לברר כיצד ניתן לעזור לו מבחינת המערכת הבית ספרית. לנער יש גם אימא, אבל גם היא יושבת רוב היום בבית החולים. אני לא רוצה להגיד שהם מזניחים את האח (בכלל לו, הקשר בין השותף לאחיו הוא מעולה) אבל במצב הנוכחי הם אינם יכולים לעזוב את בית החולים אלא רק ללילה. אני, לבד מזה שאני מנסה להיות אוזן קשבת לשותפי, מחפשת מידע באינטרנט על הסיבוך והטיפולים בו. אולי, מתוך תקווה שזה ירגיע אותם. עדי

עדי בוקר טוב, נראה שימים לא קלים עוברים על השותף שלך ובני משפחתו, ובמידה מסויימת זה משפיע גם עליך. מדברייך עולה סוג של חוסר אונים, של "מה לעשות". ובכן, אינני בטוחה שיש לך מה לעשות, פרט למה שאת כבר עושה. זה מאד יפה מצידך שאת מסייעת לשותפך בהקשבה, תמיכה ומציאת מידע באינטרנט. באשר לאחיו, אכן ייתכן והילד במצוקה, אבל אינני בטוחה שיש בכוחך לעשות דבר מה. אם יש לך קשר טוב עם הילד עצמו, את יכולה קצת "לקחת חסות" עליו, להוציא אותו קצת מהבית (סתם לאכול איפשהו וכו') ויותר לדאוג לו, לשוחח עימו ולהיות "עם היד על הדופק", עד שמצבו של האב יתבהר. אם אין לך קשר עם הילד, אזי אין יותר מדיי מה לעשות, כי נראה לי שכרגע "להפיל" על השותף שלך גם דאגה לאחיו החורג עלולה להיות כבדה מדיי. אני מקווה שהאב יחלים ויהיה בסדר, ושכולם יחזרו לשגרת החיים... חתימה טובה, טלי פרידמן

טלי ערב טוב, אז ככה: א. מתברר שאישתו של האב אינה אימו של הנער כפי שהיה ידוע לי בתחילה. אנחנו מנסים להסתיר מידע מהאם. ב. הנער כן יושב ליד מיטת אביו. ג. הצעתי את מה שהצעת לשותפי והשארתי את ההצעה פתוחה. עדי

ליהי בוקר טוב. מקווה שקצת הוקל לך ביממה האחרונה, אם יש לך אנרגיות ורצון לספר, אשמח לשמוע. ביי

יחסית לאותו לילה קשה אכן הוקל לי. אבל אתה יודע יש עוד דרך ארוכה לעשות. החיים שלי כרגע די מסובכים, רק עכשיו אני מתחילה לעכל את הכל, חלק אני מסרבת לעכל וחלק אני בולעת בכוח. עצוב לי ויש לי רגעים שרק בא לי לבכות ולבהות. אבל למזלי כנראה שאלוהים נותן לי כוח להמשיך לסחוב עוד יום ועוד אחד. אני מקווה שבסוף יום כיפור כשייפתחו שערי שמיים - אלוהים ישמע את תפילתי וייתן לי קצת ממה שכל כך חסר לי: אהבה לעצמי. ואולי השנה תהיה שנה קלה וטובה יותר. הלוואי. כי באמת שבא לי קצת אושר. למלא את המצברים שהתרוקנו כליל. ותודה לך על הדאגה ועל ההתענינות , זה כל כך עוזר. באמת. תודה.

.

שלום רב אני בן 27 שסובל כבר 6 שנים מחרדות אומנם החרדות שמהם סבלתי בשנתיים הראשונות של התסמונות לא השתנו אך עוצמתם פחתה עד למצבי הנוכחי של תפקוד רגיל אבל לכאורה אני עדיין מוצא עצמי מזיע לפתע ועדיין סובל מאגרופוביה רק שההבדל הוא שהיום אני מנסה להתגבר ולרוב מצליח אני מתחיל לאחרונה פשוט לפתח שנאה לחרדה והיא מאוסה עלי יותר ויותר אני גם פיתחתי פחד ממחלות והרעלות מזון וכו... שאלתי היא אם אחרי שנה וחצי אצל פסיכיותרפיסט שלא הועיל לי כדאי לנסות דבר שהתנגדתי לו תמיד וזה תרופות אני פשוט כבר לא מאמין בלנצח את החרדה לבד ואיכות חיים שכזו אני לא יכול ליסבול יותר אנא הסבר לי על התרופה תופעות הלוואי שלה ואם כדאי אני מוכרח לציין שאני בחופשת סימסטר עכשיו וחוסר המעש מגביר את החרדה אוטומטית תודה תודה רבה אסף

אסף שלום אם מדובר בהקפי חרדה יש סכוי טוב שתעזר בתרופות אגורפוביה נעזרת פחות ההחלטה האם לנסות ולהעזר בהם היא שלך וקשורה למצוקה שאתה חווה וכמובן להערכה האם תוכל להעזר בהם בהצלחה וחתימה טובה עמי

אסף שלום. מאוד התרגשתי לקריאת המכתב שלך, כיוון שגם אני נאבקתי שנים רבות באגורופוביה. את כל תחושות החרדה, המחנק, הייאוש והקושי-גם אני חוויותי עד לשלב שלא יכולתי יותר, ואז עמדתי מול אפשרות אחת בלבד: לפתור את הבעיה, ומי כמוני יודעת שזה בכלל בכלל לא קל כמו שזה נשמע-אבל התרופה היחידה היא לעמוד מול הפחדים שלך, וכמו שהפסיכולוג שלי אמר: "להימנע מההימנעות" , וכל פעם שאתה מאתר פחד-תתעמת איתו, עם כל התקפי החרדה שיפקדו אותך, ועם כל הפחד והכאבים הנפשיים והפיזיים, כי זה ישתלם בסוף-אני מבטיחה! לי לקח שלוש שנים של התמודדויות קטנות כאלו-אבל ההקרבה הייתה שווה, והיום אני עושה דברים שלא חלמתי שאוכל-ואפילו נסעתי לחו"ל לבד! תנסה, בבקשה תנסה-המאבק שניצחתי יכול להיות גם שלך-אני מאמינה בך!

רות תודה רבה לך שנה טובה אסף

בצד השמחה וההתרגשות המאפיינת את תקופת החגים, רבים עשויים לחוות משברים ודכאונות, כך מזהירים רופאים פסיכיאטרים. הפסיכיטרים ממליצים לגלות סבלנות, סובלנות ורגישות, במיוחד בקרב בודדים או אלו שחוו אובדן או כאב. "הסיבות לדיכאונות הן מגוונות", הסביר ד"ר אדם רנדל, מנהל השירות הפסיכיאטרי בבית החולים "אסף הרופא". לדבריו "אם מדובר באדם ערירי, הרי שבתקופת חגים בדידודותו מתעצמת. אם מדובר במשפחה שחוות טראומה, כמו שכול, נוכחותו של הכיסא הריק רק מתעצמת בימים של מפגש משפחתי. ואם מדובר במשפחה שעוברת משבר, הרי שהחיכוך והעימות המשפחתי מעצימים את תחושת המדבר". לדברי רנדל, מרבית המפגשים במהלך השנה הינם זוגיים, ביניהם שיחות טלפון בין אם לבתה, אח ואחות ואחרים. אולם, במפגש משפחתי, המשפחה המורחבת נוכחת והחיכוכים של מגע רב משתתפים שכזה כמעט בלתי נמנעים, שכן כולם נמצאים ביחד באותו זמן ובאותו מקום. כדי להתמודד עם תופעת הדיכאון, ממליץ דרנל לזכור כי מדובר באירוע חריג וזמני: "המיפגש יסתיים והחיים יחזרו לשגרתם", הוא אומר. לדבריו, יש להגיע למפגש המשפחתי עם מטען גדול של אמפתיה, כבוד וסבלנות, לחשוב היטב לפני כל "פליטת פה", ולהפגין תשומת לב והתעניינות אצל שכנים או מכרים בודדים ועריריים שבדידותם מביאה אותם לעתים לכדי מחשבות אובדניות.

אין לי מושג למי הוא שמח .

מי שמצא את האהבה אין שמח ממנו.

לא קיבלת לבסוף אמ המייל ששלחתי לך בשבת?

ומה שלומך?

אינשם, אני בסדר. תודה. קיבלתי את המיילים, זה בסדר. טלי פרידמן

שלא תחשבי שאני בורחת לך התוכנה שאנחנו מדברות בה לא מגיבה רוצה לחזור לאיי סי קיו? אם לא בא לך,אז שיהיה לך לילה טוב תחזיקי מעמד ותרגישי טוב

.

רק פצועים ""קל"" !!!!! על פגועי ההלם!!!! הוא לא פצוע, זה רק הלם זו התגובה האופיינית של רבים מאיתנו כשאנו ניצבים מול הנתונים המאיימים של מאות ואלפי נפגעי הלם בשנה האחרונה. אבל ההלם, מסתבר, אינו תופעה שניתן להתעלם ממנה - להיפך. מחקר ישראלי מצביע על סכנותיו, ועל כך שהמשך שיגרת פיגועי התופת רק הופכת את החברה הישראלית לשברירית יותר מבחינה נפשית אריאנה מלמד על ה"פצועים קל", שמענו במהלך השנה האחרונה רק אחרי שכוחות ההצלה גמרו את מלאכת המיון של המתים ושל החיים במצב קשה. בסוף, כאילו מדובר היה במין מטרד הכרחי, נזכרו לספר לנו על "פגועי הלם" ומיד אפשר היה לעבור לפרסומות, כי הלם, בסוף התור הארוך של הנפגעים והנזקקים, נתפס בחשיבה הקולקטיבית כ"לא נורא, יעבור להם". והנה מה שלא מספרים לנו: במנין הנפגעים הכולל, על כל פצוע שעבר פגיעה פיזית, יהיו בין חמישה לעשרה נפגעי הלם. בבית ליד, בפיצריה ירושלמית, בניו יורק ובוושינגטון. אבל מהו הלם, ואיך מסבירים למי שלא חווה מימיו? באורח לא מפליא, זכינו שהמחקר המתמקד ב"תסמונת דחק חריפה", כך בפי המומחים, ייצא מכאן. ד"ר אילן קוץ, יחד עם ד"ר חמוטל שבתאי וד"ר דניאל דוד, הם ראשוני החוקרים שעסקו בתופעות פוסט טראומטיות אחרי התקפי לב בעת מלחמת המפרץ – עקב התקפות טילים על ישראל. ד"ר קוץ, מנהל היחידה הפסיכיאטרית לייעוץ של בתי החולים מאיר ושלוותה, פוגש כבר שנים ארוכות את נפגעי ההלם. הוא משוכנע שמדובר בתופעה קשה שאינה זוכה להתייחסות מספקת - ומאיימת באופן ממשי על חלקים רחבים באוכלוסיה. בשיחה ל-ynet הוא משרטט קווים לדמותו של ההלם - ומה באמת זה עלול לעשות לכולנו. "הגוף במצב של אזעקת אמת" "בני אדם מסתובבים בתחושה ודאית שמה שצפוי הוא שיקרה", מסביר ד"ר קוץ. "כשהבלתי צפוי קורה, מאיים ומערער את תמונת העולם, מאיים על עצם קיומו של אדם - כל מערכות ההתראה של הגוף מתחילות להשתולל. מבחינה קלינית, מתרחשת מייד עלייה דרמטית בפעילות של ההורמונים המופקדים על תגובות הדחק, או מה שקרוי "סטרס". המובילים העצביים במוח ובגוף כולו מגיבים בהפעלה של כל מנגנוני האיתות של הגוף, והגוף נכנס למצב של אזעקת אמת". וזה מה שעושה לנו הגוף כשהוא זועק, אפילו אם אי אפשר להוציא קול מן הפה: "קצב הדופק עולה במהירות ובחריפות. אנחנו מחווירים. האישונים מתרחבים. לחץ הדם נוסק לגבהים לא מוכרים לגוף. רעד שאי אפשר לשלוט בו. לפעמים הזעה מוגברת, לפעמים תחושה חריפה של קור, לפעמים בהייה לא מרוכזת בחלל, בלבול מוחלט: והכל קורה בבת אחת. מתוך תחושת ביטחון שלמה הגוף עובר מייד למצב של חרדה קיצונית, בלי התראה מוקדמת". אבל זו רק ההתחלה, שכן המוח, הזכרון וכל מה שעוזר לנו לעבד את המראות לא פועל היטב. "כתוצאה מן השינויים הביוכימיים, התמונות של מראה האסון או הזוועה נצרבות במוח – ונפגעי ההלם לא מצליחים לאחסן אותן בזכרון , הן חוזרות ומופיעות כחוויה עכשווית, לא כזכרון מתרחק והולך. כאילו מדובר היה בשידור חוזר בטלוויזיה, בלי הכיתוב המרגיע-משהו, 'תמונת ארכיון'. לכן אנשים מותקפים שוב ושוב על ידי תגובת האירוע, והגוב חוזר ומגיב כאילו היה עדיין שם, בדיוק ברגע של הפיצוץ". עד כאן, צריך לומר, הכל מתנהל על פי הצפוי. כלומר, כך נועד הגוף שלנו להגיב למצבים קיצוניים מאד. עם הזמן, כשנדמה שהסדר הטוב והבטחון חוזרים ומקיפים אותנו, אצל רוב האנשים הסימפטומים הדרמטיים עתידים להיעלם בהדרגה תוך שעות עד ימים ספורים. אבל ככל שהארוע מזוויע יותר, ככל שהיינו חשופים יותר, התגובה יותר קיצונית. "אם ראינו מישהו נפגע, אם גופו עוות ללא הכר, ואם זה מישהו שאנחנו מכירים – אפשר לבנות על זה שתהייה תגובת דחק קיצונית, והתמונה תיצרב במוח באופן שאי אפשר יהיה למחוק. ד"ר קוץ בונה את סולם הזוועה: "אפשר לקבוע בוודאות שאיש לא יצא ממחנות הריכוז בלי תסמונת פוסט-טראומטית. בקרב אנשים שהיו חשופים למלחמות קשות וממושכות – מספר הנפגעים יהיה גדול, כי נגד עיניהם נהרס שוב ושוב כל מה שבטוח בעולמם". אבל לא כולנו מגיעים אל המלחמה או אל הפיגוע שווים מבחינה גופנית. "מי שמלכתחילה המערכות הביולוגיות שלו יותר רגישות, מי שעבר טראומות קודמות מסוג דומה או אפילו טראומות ילדות קשות, אלה יהיו האנשים הפגיעים יותר". ואחרי שהעשן יתפזר והסירנות ישתתקו, וכל מי שאינו יכול ללכת הביתה ייאסף ברחמים לבית החולים, המחקרים צופים בין 5 ל–10 אחוזים של נפגעי הלם שהפגיעות יישארו חבויות בתוכם. אם יחלפו שישה חודשים מתום הארוע ועדיין יופיעו אצל הנפגע סימנים של הלם, אז מדובר לרוב ב"תופעה פוסט טראומתית כרונית. בדרך כלל, מי שנפגע כך אינו מגיב היטב לטיפולים ויש גם תוצאות מאוחרות שלא רואים בתגובת הדחק החריפה – דכאוניות, צמצום המעורבות החברתית, התכנסות עד כדי שינויים קיצוניים באישיות שלפעמים לא נבדלים ממחלת נפש כרונית". אז מה עושים בגוף המבוהל ובנפש המעונה, ואיך מצמצמים את הסיכון? "ככל שמטפלים יותר מוקדם הסיכוי למנוע תופעות כרוניות טוב יותר" מסביר ד"ר קוץ, "במיוחד בשעות הראשונות, ביום הראשון, שעלולים להיות קריטיים למי שרגיש יותר. לכן חשוב מאד שמי שנחשף לאירוע טראומטי ומגיב בתגובה נפשית חריפה, יגיע ויקבל עזרה מהר ככל האפשר". איך מטפלים במי שאין לו פצע נראה לעין? "בשלב הראשון אנחנו מדבבים את האנשים שנמצאים במצב מבולבל ומאפשרים להם לספר את הסיפור שלהם, לארגן את החוויה. זה נעשה בקבוצות, כשהם מתחילים לספר זה לזה החוויה הכאוטית, את התופת הפרטית ואת התוהו ובוהו, מתחיל להתהוות מתוך זה סיפור ברור יותר. למרבה הפלא, רוב הנפגעים שעוברים חויה קבוצתית שמאפשרת ארגון של החוויה, מנסיוננו ונסיון של חוקרים אחרים בעולם, מתארגנים מהר מאד ולא זקוקים לטיפול נוסף, בתנאי שהם מדברים בשעות הראשונות, ביממה הראשונה". כלומר, נאספים בידי כוחות ההצלה או עושים את דרכם לבית החולים בעצמם, אבל מייד. "מי שמגיעים אחרי יממה, מתוך מחשבה שהכל עבר ועכשיו יהיה בסדר, כבר יבואו אלינו עם סיוטי לילה, נדודי שינה קשים – וכבר יהיה קשה יותר לטפל בהם. ולא מדובר רק בעוברי אורח שנקלעו פתאום לסכנה איומה, אלא במעגל מתרחב והולך: מי שהיה ונפגע, מי שהיה ורק ראה אחרים נפגעים, מי שהגיע לחלץ. שוטרים, מכבי אש, אנשי מד"א , חסד של אמת - נמצאים גם הם בסיכון". על כל פצוע גופני, בפיגוע ממוצע, יהיו בין 5 לעשרים פצועי דחק. בבית ליד כמו בניו יורק. "עשרות אלפי אמריקנים יגיבו כעת בתגובת דחק חריפה, כי אחד המאפיינים של מצב טראומטי הוא קריסת ההנחה בדבר הבטחון הבסיסי בעצם הקיום שלי" אומר ד"ר קוץ. " מן הנסיון שלנו, למדנו שעדיף לא לתת תרופות הרגעה כי דווקא תרופת ההרגעה לא מאפשרת לאנשים לארגן את החויה: לבכות, לצעוק, לספר את הסיפור". האם נתחשל מפיגוע לפיגוע? "הניסיון מן החוייה הצבאית הוא, שחשיפה חוזרת לטראומה כמו מצבי קרב קשים דווקא מגבירה את הרגישות. אנחנו רואים את זה לפעמים כשחיילי מילואים מקבלים צו, והם סחבו איתם את התסמונת בצורה חריפה, ואז די במראה הצו כדי לעורר מחדש את כל הזוועה

הדברים שהבאת כאן מאד חשובים אני שמחה שפתחת את הנושא הזה ובדרך מאד מעניינת. גם לי תמיד צורם כשמוסיפים בחדשות בקול חסר עניין בסוף דווח על פיגוע, שהיו גם כמה נפגעי הלם.נדמה לי שלחברה שלנו קשה לקבל פגיעות נפשיות מאירועים כמשהו חמור ומסוכן כפגיעה פיזית. זה נכון לגבי כל הפוסט טראומטים: הלם קרב, ניצולי שואה, נפגעות תקיפה מינית, נפגעות גילוי עריות ונפגעי הלם מפעולות טרור. התגובה המבטלת של החברה שנאלצתי להתמודד אתה בעצמי כפוסט טראומטית, מוזרה בעיני לאור ריבוי החוויות הטראומטיות שהחברה שלנו עוברת. התגובות בדרך כלל הן של אמפתיה בשלב הראשון ומהר מאד מצפים שהאדם ימשיך הלאה בחייו ולא "יאחז" בפגיעה. קשה לאנשים שלא חוו אירוע טראומטי להבין את מה שציינת בדבריך, שהאירוע איננו נכנס למאגר הזיכרון בדרך רגילה אלא נשאר חי במשך תקופה ארוכה או לתמיד. אני לא טופלתי בזמן ולכן אני מתמודדת עם תופעות פוסט טראומטיות כל חיי. אבל אני מרגישה שהסביבה שלי מצפה ממני להניח לדברים ולעבור הלאה ואני מתנהגת כאילו זה מה שאני עושה, אבל בפנים מדי פעם הכל מתפרק. מעניין לשמוע תגובות נוספות תודה, הדברים שלך באו לי בדיוק בזמן נורית

גם אני עברתי הלם לפני מספר חודשים, כאשר הזדמנתי לאתר של תאונת דרכים מחרידה. הייתי כמעט לגמרי לבד שם, הגשתי עזרה ראשונה לפי יכולתי והמראות המזוויעים שראיתי נשארו חרוטים אצלי. למרות שעברו מספר חודשים זה עדיין בא לי פתאום, מין פלאשים של המראות שעיניי ראו ולא יודעות איך לעכל את שראו. יש לי פחד מלראות גופות בטלוויזיה או בסרטים- קשה לי לראות את זה אפילו כשזה מזוייף ולא אמיתי כמו שזה בסרטים. זה פשוט ישר מזכיר לי את הכל והתמונות חוזרות אליי. אמנם טופלתי טיפול קצר ומאסיבי בטראומה אך נדמה לי שלעולם אזכור את הזוועה. לא נראה לי שאשכח את זה כל ימי חיי. היום אני מבינה . ורק מי שחווה דברים כאלו יוכל להבין. מי שלא- לא מבין, אין מה לעשות.כולם מצפים ממך להמשיך הלאה. אבל איך אפשר להמשיך כשהמוח מסרב להבין למה זה קרה. במה הם פשעו האנשים המסכנים האלו שזה קרה להם, ולמה המוות יכול להיות כל כך אכזרי.