עובר מת

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

27/09/2001 | 22:31 | מאת: מ

שלום, לאחר 9 חודשי צפייה והמתנה לילד שני , העובר נפטר בעת הלידה. הריון זה הינו ההריון שני . כיום ישנה ילדה בת 4 וחצי , שמצפה לתינוקת , אליה הכנו אותה בכל תשעת החודשים האחרונים. לצערי הילדה כרגע יודעת כי התינוקת חולה מאד ונמצאת בבית החולים, והיא , מצפה וממתינה להחלמתה של התינוקת ולשובה הביתה. האם תוכלו לייעץ לי כיצד להתמודד עם סיטואציה זו , שכן המצב אינו קל עבור ההורים, מה לספר לילדה?

לקריאה נוספת והעמקה
27/09/2001 | 22:55 | מאת: adi

מ, קשה להגיד לך בלי להכיר אותך ואת הילדה, אבל לדעתי רצוי שתספרי לה את האמת ברמה שהיא תוכל להבין. עדיף שהיא תשמע את זה ממך ולא תשמע את הבשורה המרה ממקור זר. עדי

28/09/2001 | 11:34 | מאת: רוז

חבל שלא סיפרתם לה את האמת מההתחלה, אבל בדיעבד, אתם חיבים להמשיך את הסיפור הלאה. פשוט להגיד, התינוקת היתה חולה, ואם היא היתה ממשיכה לחיות היא היתה חולה כל החיים, ואלוקים לקח אותה אליו ויחזיר לנו בעוד שנה (שנתיים בערך) תנסו הריון נוסף עכשיו, וכשהיא תדע שיש תינוק בבטן, היא תירגע. ועצה מניסיון, לא להיראות עצובים, ודואגים, פשוט לסמוך עליה, היא "תסדר" לעצמה כבר את הענינים. ילדים מתרגמים דברים לרמת ההבנה שלהם, אפילו דברים שמבוגר לא מבין, הם "מבינים" היא תבוא ותשאל שוב ושוב, ואתם תענו לה תשובות אמיתיות, בסוף תפסיק לשאול.

28/09/2001 | 00:22 | מאת: רוזה

למ. שלום רב, הצערתי לשמוע את שחווית מאחר ואני חוויתי חוויה דומה בשנה שעברה. בבית היו שלושה ילדים (בני 9,6 ו3) שציפו לאחות-תינוקת שמתה בלידה. נכון שאת הבשורה המרה סיפר בעלי, לאחר הנחיות מן העובדות הסוציאליות בבית-החולים (ואולי גם לך כדאי להתייעץ עם משהו מקצועי) - ואני רק מציעה לך לא "למשוך" את הזמן. אמרו לנו שהקטנה "תשכח" ודווקא הילדה בת ה3 כל הזמן שאלה "איפה התינוקת שלי?" ו"מתי את הולכת להביא לי את התינוקת". אז פשוט חבל על כוחותייך ואולי כדאי שגם לילדה יתנן זמן להתמודד ולעכל את האסון שחוותה המשפחה.

28/09/2001 | 22:57 | מאת: טלי וינברגר

מ' שלום רב, לידת עובר מת היא חוויה קשה וטראומטית ראשית עבור האם עצמה, ואחריה, שאר בני המשפחה הסובבים אותה. אינני מתמחה בתחום ילדים, אך נראה לי שאולי היה כדאי להעזר בייעוץ הורים מקצועי ומעמיק, ולו רק כדי להסביר את הדברים הקשים בצורה הטובה לילדתכם. יחד עם זאת, חשוב גם לתת תמיכה וסיוע לאם ואף לבעל בהתמודדות עם החויה הקשה. בברכה, טלי פרידמן

29/09/2001 | 05:05 | מאת: עפרה

אוי ווי! איזה סיפור נורא!

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית