עובר עלי משהו מפחיד

עובר עלי משהו מפחיד. אין לי מושג מה זה. אני כבר מתה מעייפות, נכנסתי למיטה, הייתי בטוחה שתוך שניה אני נרדמת, אחרי די הרבה זמן שלא ישנתי, אבל לא. במקום להרדם, הרגשתי את עצמי מרחפת לרגע, מין מצב של שניה לפני התעלפות או שקיעה ? יכולתי לראות את עצמי, רק את הראש, בלי הגוף, בלי העיניים, בלי האף, בלי הפה, כמו בובת סמרטוטים שנפלו ממנה תוי הפנים, מחליקה, שוקעת, למקום לא ידוע. ואז שוב ריחפתי ? התעלפתי ? אין לי מושג. אחר כך נהיה לי קר והתכסיתי, ופתאום התחלתי להזיע למרות תחושת הקור, וכולי נוטפת מים, רועדת, כל השרירים מפרכסים. והנשימות חלשות ומתפספסות. בקושי מקלידה, אבל כנראה פוחדת מדי להישאר לבד. קרה לעוד מישהו ? זה עובר הרעד הזה ? הפרכוס ? או ששוקעים ככה וזהו ? נעלמים ? אפשר למות מזה ?

את לא לבד. את מרגישה טוב עכשיו? לא נשמע סימפטי במיוחד מה שעברת, אפילו קצת מפחיד . אני לא חושבת שנעלמים מזה, אולי רוצים להעלם אבל נשארים פה, כמה שזה מדכא לפעמים. לא תמותי מזה, את תתאוששי, אם לא עכשיו מתישהוא. בכל זאת, אולי כדאי לעשות בדיקות רפואיות, לשלול אפשרות של מחלה, ואם ישנה אז לטפל בה, לא להזניח. לא לזלזל. את מה שעובר עלייך את יכולה לחלוק איתנו. כשמרגישים מרוקנים , התחושה היא באמת כמו תותי סמרטוטי, מחליקים ושוקעים למקום לא ידוע, גם הנשימה נחלשת. אני כאן. ליהי.

לפי כל מה שתארת את חווית יציאה זמנית של הנשמה מהגוף - לא מתים מזה אבל עליך לדעת כמה דברים. קודם כל, כשאת נכנסת למיטה ועוצמת עיניים תדמייני לך שיוצאים מכפות רגלייך שורשים שמקבעים אותך לאדמה ושום דבר לא ירים אותך למעלה. פשוט תדמייני שהשורשים נכנסים לאדמה ושומרים שלא תזוזי. אני לא יודעת מה הסיבה למה שקרה לך אבל תנסי להסתכל על זה לא כעל משהוא מפחיד אלא על חוויה חדשה שאותה את יכולה לחקור. אם תעשי את השורשים תדמייני שיורד מלמעלה אור שמקיף אותך בתוך בועה ששומרת עליך ואם שוב תצליחי להרגיש את הריחוף ולכל מה שתארת מקודם תנסי לבחון את עצמך, תחפשי את "חוט הכסף" שמקשר בין הגוף לנשמה ופשות תהני מהריחוף. בכל מיקרה, אני לא יודעת עד כמה את קרובה (אם בכלל) למיסטיק או לקבלה, מה שקרה לך הוא דבר רגיל לגמרי , את יכולה לשלוט בזה בתנאי שתנטרלי את הפחד. אין לך מה לפחד. בנוסך, כדאי גם שתיישמי את העיצה של ליהי ותעשי בדיקות, רק כדי שתיהי שקטה שהכל בסדר. לילה טוב.

זה דבר די רגיל שקורה מידי פעם להרבה אנשים. אם זה חוזר לעתים קרובות, כדאי לקבל מפסיכיאטר תרופות. (לא, זה לא אומר שאת פסיכית. תקבלי תרופות נגד הבעיה הספציפית הזאת, ורק לתקופה קצובה).

את כבר לא חולה יותר?..(החום ירד?)

שלום לך האם זה קורה רק סביב הרדמות ? מצבים כאילו ייתכנו לאחר חווית טראומה בברכה עמי

ד"ר אבני, תודה על התשובה. כן, זה קורה רק לפני ההרדמות, ואולי אם נדייק לפני הנסיון להרדם, כי בחודש וחצי האחרונים לא ישנתי בכלל. ה"שינה" היחידה שאני זוכה לה, הם 10 דקות פה ושם, של מצב דמדומים, חצי ערות, חצי שינה, שמלווים אף הם בסיוטים ובחלומות קשים. שמתי לב גם שכתבת שזה מצב שיתכן לאחר שעוברים טראומה, וזה הדליק לי "נורה אדומה". לפני שנה וקצת אבי נפטר מול עיני בייסורים לאחר מחלה ארוכת שנים, ובשבועיים האחרונים למותו עברנו יסורי תופת בבית החולים יחד איתו שותפים לתהליך גסיסתו בעינויים קשים, מראות לא קלים עם המון דם, וכאב, וטיפולים קשים שלו, כשאני צופה מהצד. בחודש וקצת האחרונים הכל חזר לפני האזכרה ויום השנה למותו, כל המראות, כל הזכרונות, כל הקושי והכאב והיסורים והעינויים, ממש כאילו הייתי איתו בבית החולים מחדש, וזה ליווה אותי במשך ימים, לא רק בשינה, אלא גם באמצע היום, בעבודה, בנהיגה ובכלל. האם זאת יכולה להיות הטראומה שאתה מדבר עליה ? גם אם היא מאוחרת ? שנה אחרי מה שקרה ? האם התופעה הזאת חולפת מעצמה ? אני בטיפול פסיכולוגי ועובדת על הזכרונות ועל הטראומה ועל הקשיים, נתמכת ומוכלת בידי מטפלת מדהימה, ולא לוקחת כדורים, ולא נעזרת בפסיכיאטר, אבל לאחרונה בגלל כל הקשיים והכאב והחוויות חזרתי אחורה מבחינת ההתמודדות האישית שלי, חזרתי להפרעת אכילה שהיתה קיימת וכבר עברה לחלוטין, ואני מרגישה שאני מתפרקת ומאבדת שפיות, למרות שאני עדיין מצליחה לתפקד, שמבחינתי זה אומר לפחות לקום בבוקר וללכת לעבודה, שזה המינימום שאני מוצאת לו כוחות, במאמצים. האם גם זה חלק מהענין הטראומתי ומההתמודדות עם המוות של אבא והשנה למותו ? תודה מראש על התשובות, וחג סוכות שמח. צל חולף.