פורום פסיכולוגיה קלינית

החלטתי להפסיק בפגישה קרה ומוזרה על אוטומט וכבר הרבה זמן שכלום לא זז רק ממשיך להתחפר מרגישה נטושה הכל היה נטול רגש רק מלא במיאוס. אולי רציתי חום שימיס את קירות הקרח. הוא בטח שמח. אמר שהתעייף. זה לא הוגן. ניסיתי כל כך. משהו בי משבש קשרים אולי אתם מרגישים את זה כאן. תגידו לי שאדע איך אני קשה ומקשה ומרחיקה. יצאתי קטנה ושפופה מחוקה כל כך נטושה וחסרת אהבה מה אעשה עם כל זה מי יטפל בפצעים בחתכים מי יסביר לי משהו בלי להגיד מה אני צריכה לעשות כי רק הוא מבין החיים שלי עלו על שרטון האניה טובעת כבר כל כך הרבה שנים אני נאבקת אבל אני רוצה לשחרר שתטבע לה לגמרי

הייתי שם לפני שנים נלחמתי כי האמנתי שאם לא היא אף אחד לא יכול זה לא נכון יש לי מטפלת חדשה כבר קרוב לשש שנים היא יכולה הקודמת כמו המטפל שלך הודתה שהתעייפה זאת היא זה הוא אל תיקחי את זה עלייך את באה לטיפול כי את מי שאת על שלל המורכבות והקושי לפעמים צריך לשנות ולהמשיך מאמינה בך מאמינה שתוכלי זה לא קל למצוא זה לא קל לתת אמון שוב אבל זה אפשרי אתך יקרה הכי מבינה בעולם ולא לשאלתך את לא הורסת קשרים כאן אוהבת אתך סלב חיבוק אם נכון לך אביב

ומקווה שתראו - הי שירה וכולם, תיארת נקודה רגשית כאובה ואיומה ומוכרת גם לי מאד מאד. אני, לפחות בינתיים, סירבתי בתוקף לטיפול חדש, לקשר חדש (מה נראה לכם עוד פעם שנים של בניית אמון ועוד בעיצומו של משבר ואנחנו כבר בעשור השישי לחיים), וסירבתי בתוקף גם לסיום רשמי של זה שהיה, שנאמרו עליו מילים קשות במיוחד. זה קטע לא נורמלי ועוצמתי וברור, בו החלקים החולים, אם נקרא להם כך, מככבים צורחים בביטוי שלהם. חשבתי על כך חודשים וניסיתי להתיר. אם אתאר את הרגשתי - משהו מזדהם יותר ויותר לרמות מרעילות במיוחד, בתוך מעטפת סגורה עד כדי בלתי חדירה לכאורה, והמשאלה להפיג את הרעלים מנסה להזמין קירבה שייתכן שאסור למטפל בתכלית לתת. ועדיין, בתוך המגבלות, כל כך ארצה להאמין שהאהבה תנצח. מאמינה שהיא מאד שם, אבל גם מאד מאד מאד לא נגישה. תשמעי, גם אני אפופת כעסים. אומרים שניתוב לכיוונים יצירתיים יכול למתן. אם את מצליחה איכשהו. ייתכן ששינוי דמות מטפלת היה יכול לתרום (או שמא - חלילה מלומר), ייתכן שבכלל הפסקה זמנית שתיתן אוויר ומנוחה זה מזו לשני הצדדים ואחריו המשך ניסיון. וייתכן שהגברה זמנית של תדירות היא שאת מבקשת (לפחות להכיר, כי את יודעת, כל זה כרוך בהמוני משאבים, גם חומריים). וייתכן שגן וגם וגם - קרי, קונפליקט, שאפילו לא ברור איזה צד מושך יותר. כמה קל לומר - איכשהו צריך למצוא את הפטנט שהדמות של מי שכן עזר לך שנים, והיה שם איתך שנים, תישאר דמות טובה בתוכך. איכשהו אולי צריך למצוא מה פה טעות. אולי. אין לי פתרונים. רק למר שאני מבינה ויודעת להזדהות. שלך, סוריקטה

תודה רבה אביב ואודי, לא מצליחה לראות איך אפשר להתחיל מחדש אבל גרמתם לי להפחית מעט את ההאשמה העצמית והאחריות הבלעדית. וזה לא מעט בכלל. שלכם שירה

סוריקטה קראתי אותך , כואב וכל כך מובן זאת הסיבה ממש שאני לא וויתקתי על תהליך הסיום גם שהיא הייתה מוכנה לוותר ...ונאחזתי חגמרי רק בטוב ...בחרתי להשאר עם זכרונות מיטיבים . זה היה אכזרי וקשה כלפי עצמי אבל זה היה נכון כדי שאוכל להמשיך שירה כמו שכתבתי לסוריקטה אבל זאת אני ואנחנו שונות אז לא יודעת אם זה יהיה נכון לך ... נראה לי שקודם כל לא לוותר על תהליך סיום נכון של כמה פגישות שתיים שלוש לנסות כן לחזק את החלק המטיבשהיה בו לאורך השנים אני ממש כתבתי רשימת תודות כמתנה לסיום החלטתי מהראש שאני מחפשת רק את הטוב כן אני יודעת צריך להיות במנעד הרגשות אבל ידעתי שאם אני ייתן לחלקים הפגועים מקום אני לא יצליח לשמר את החלק המטיב אחר כך נתתי מקום גם לחלקים האחרים שיש וכן כמעט שנה הלכה לי רק לדבר על הטיפול הקודם את הכעס הפגיעות האכזבה וגם את בטוב ...לאט לאט הצלחתי לבנות אמון שוב ..זה תהליך וזה אפשרי אבל זה בהחלט קשה

תודה שכתבת יודעת כמה את מבינה וכמה את מדייקת כואב

הי אביב, משערת שבחרת בדרך שבדיעבד התבררה כמקדמת, וגם הגיונית נשמעת מאד בכיוון נכון ומיטיב. את יודעת, עכשיו הבית של אמא מפורק, נפרדנו מתכולתו, כשכל חפץ בו (ואחד הדברים שאפיינו את הבית הוא עודף מוגזם של אוספים של חפצים כבדים וכהים) מעורר בי סיפור שלם. מי שלמעשה הצליח לעשות את ההפרדה הוא לא אני. לו היה זה תלוי בי - או שלא הייתה התקדמות או שהיא הייתה מאד איטית והייתה כרוכה בהרבה הפסדים או אגירה נוספת ומכבידה שלי. לא אני, לא בדרכי ולא בקצב שלי וברור הגיונית שההתנהלות נכונה ואיני מצליחה להסתגל, ואפילו נטרפת מדברים שהם סך הכל אמורים להיות מאד טובים ומשמחים. מאד גאה בך בדרך שעברת ובההעזות שלך וביכולת לתת מקום להגיון מבלי שישמיד. שנה היא זמן קצר עבורי. לו הייתה זו 'רק' שנה. חיבוקים יקירתי, שמחתי מאד לשמוע את קולך, שלך, סוריקטה

הי כולם, כתמיד, ולא כל שכן בתקופה שכזו, מחשבות סביב הזדקנות או כל ירידה שהיא בדרגת העצמאות ומצוקה כלכלית טורדים את הראש. מלכתחילה אני אדם חלש וגם ללא משאבים רבים. היום אני עובדת קשה מאד ומרוויחה מעט יחסית. חושבת להפסיק, הגוף כבר מקרטע ממש ופצוע, אבל זו מחשבה לא טובה, כי לא יהיה לי ממה לחיות. אין לי ממש עתודות. מה קורה עם אנשים כמוני באחרית ימיהם, שהם מאד בודדים, ללא דור המשך, גם ללא חברים ממש קרובים, שגם כך לא פשוט להם לקבל סיוע, או לדאוג לעצמם. מה קורה. אבא שלי, שיש לו כמה ילדים, וכולם תומכים בו ואפילו גרושתו השנייה, הכריז בעבר על תפיסתו ש'יזרקו אותו לכלבים', ואולי גם מסיבה זו ניסה לסיים את חייו, למרות שכנראה זו הייתה דרכו לבדוק שזה ממש לא המצב, וכן להסכים לקבל עזרה. שאלתי את סובביי מה יקרה איתי בעתיד והתשובה הייתה - בואי נאמר לך סטרייט אין דה פייס - אכלת אותה. מחשבות מתאימות לאדם בדיכאון. ואגב מחשבות כאלה - דובר כאן בעבר בפורום על טיפול DBT. ניסיתי לקרוא, לראות סרטונים להתעניין מול אנשים שהם קצת במקצוע ולא הצלחתי להבין. כן את הרעיונות - לא איך זה באמת קורה. אחת שכמותי אפילו לוקחת מרחק מעניינים רוחניים. מדיטציות ומיינדפולנס ניסיתי ופעמים רבות, וכאילו אין להן נגיעה אליי. אכלתי משהו מגעיל הבוקר פיכס. וקודם רשמתי שאכלתי אותה. נו. סוריקטה

המחשבות הלא ריאליות שלי אומרות שאני רוצה את החיים שלי בחזרה לחוות שאמא תהיה נורמלית ותאהב ובית וביטחון וכלום מזה לא יהיה ככה יש חלופות חלקיות וכל זה ואולי יש משהו בפנים שאינו מתפשר הכיוון שאיכשהו כן, וכל כך לא דומה הוא להיות זקנה באיזה סוג של דיור בעיקר להתכווץ ולהתחבא. הכירו כבר יתר מידי. סוריקטה, כנראה ממשיכה לרצות לא לגדול.

סוריקטה מאוד מאוד מבינה לליבך גם אם יש לי המשך עדין..... האמת שבמידה מסויימת אכלנו אותה , מאות אלפי שקלים שהולכים לטיפולים השונים היו יכולים להיות איזה עתודה כלכלית אבל בלעדיהם כנראה לא היינו חיים ועדין יש עוד כמה שנים לנסות לתקן יכול להיות שהגיע הזמן לשנות אולי לנסות שוב לפתוח את תיק הנכות היום יש לך אבחנות , וכן לדבר על כל הקשיים ועל חוסר החכולת לעבוד זה יכול לעזור גם בזקנה ובהחלט אולי גם הגיע הזמן לשנות עבודה גם זה אפשרי שוב עם חשיבה לאן ואיך ניתן להיעזר בלשכה ברווחה ועוד אני חושבת שהיום את כבר יותר מוכנה להיעזר . לנכות יש את יד מכוונת שווה להתייעץ איתם . ובהחלט מחשבות של כל מי ששם בגיל הזה שעוד רגע לא יהיה לנו כוח לדאוג לעצמיינו

ועכשיו רק שמה לב שלא סגרתי אולי כי הרהורים כמו שלך מאוד מטרידים גם אותי שנים רבות של עבודות עם מינימום זכויות אם בכלל מותירות אותי בהחלט במקום לא מזהיר אתך יקרה תחשבי מחוץ לקופסא שם יש תמיד את הפתרונות הכי יעילים אביב

הי אביב, מסכימה - משאבים כלכליים אדירים לטיפולים, שלכאורה היו יכולים להיות עתודות או חסכונות מצטברים, אבל לא, משום שיש סיכוי שהיו יורדים לטמיון כלשהו בגלל שלא היינו יודעים להשתמש בהם או לשמור עליהם. יכול להיות שכן היינו פיזית פה , כלומר הגוף, אבל הנפש פחות... שינוי באופן התעסוקה הוא משהו שכן חשבתי עליו, אך כאן אני עדיין במבוי סתום. נראה לי שיהיה פחות פשוט עבורי להיעזר בגוף קר. מניחה שהצדק עימך בחשיבה מחוץ לקופסא. הבדידות והקטנת העצמאות מטרידות מאד. גם עניין הזכויות המועטות שקשורות לסוג מסוים של עבודות, בעיקר אלו הנעדרות קביעות. שלך, סוריקטה

כואב יקרה וכל כך מובן , טוב שנתת לכל הרגשות מקום . שהנחת אותם כאן יודעת כמה זה לא פשוט ...בשקט אומר שאת אמיצה שאת חזקה וטוב שאת כאן אוהבת חיבוק עדין אביב

הי אביב, בוקר טוב, כתבתי לך יחד עם כולם בהמשך לעץ שכאן למטה. ראיתי. תודה שלך, סוריקטה

היא פיצלחה לי את החיים ונותרתי בנכות היא שמה תוספים אסורים באוכל שלי, אבדה לי ההכרה והגעתי לבית חולים לבדיקות פולשניות וקרינות ואינפוזיות וטונות של תרופות היא זרקה גורי חיות הבית בני יומם לפח היא עשתה לי חוקנים העלימה לי חפצים בראה עליי סיפורים חיבלה לי בניסיונות העצמאות הטיחה אותי לכביש ובעטה מכרה אותי צחקה צחוק סדיסטי כשהחבר שלה כילה בי את זעמו ידעה שהוא נגע בי כמו שלא מותר ובחרה בו עבדה קשה כדי לבלבל לי בין מציאות לדימיון חסמה את הגישה שלי אליה נעלמה לי בכוונה הפנתה אליי את הגב ואני אני לא רוצה להיפרד ממנה רוצה להשאיר את הבית המטורף שלה כמו שהוא לגור איתה בקבר עם האהבה המוזרה שלה והתנאים המעוותים כל זה לא קרה אני פה בחיים בשפיות הבית שהיה שלה ריק מכל כך הרבה דברים שכל אחד מהם עורר שלל זכרונות חולה מרוב כאב אובדן סוריקטה

סוריקטה אהובה הלב רעד והתפוצץ מכעס למקרא הדברים. אובדנים קשים, הכרה בלתי נתפסת וכאב בלתי נסבל. ואת, ההיפך הגמור מאותה המפלצת, אוספת אלייך חיים, גורי חיות וגורי אדם, וגם צמחים, משפיעה עליהם חום, טיפול ואהבה, כאלה שלא היו לך וכל כך הגיעו לך. את בחרת בחיים, את ניצחת. את פלא ונס. כואבת איתך שירה

סוריקיטה יקרה כמה כואב.. למרות כל מה שהיא עשתה לך קשה להפרד ממנה... הרי היא אימא.. כל כך מבינה אותך יש כל כך הרבה להתאבל עליו איתך.. ינשופים

כתבת המון דברים כואבים שמתוכם הצטמררתי ..וחלק מהם הזדהיתי... ובסוף כתבת שכל זה לא קרה ....לא מבינה כמה טוב שאת חיה בשפיות מסוימת מבינה את הרגשתך כמו שכתבת אותה מילה במילה חולה מרוב כאב אצלך כבר איננה אצלי עדיין בחיים וכן ממשיכה לדאוג לה ולטפל בה עד יומה האחרון כי ככה זה אצלי עם כל הכאב קשה מאוד לוותר על אמא שתהיה ככל שתהיה!! חיבוק אם מתאים לך חטולית

קוראת וכואבת קוראת שוב כי לא מאמינה למה שרואה. זה ממש ממש עצוב לי. אבל גם 'שמחה' שאת מוציאה את זה בצורה הזו, כל כך ישיר וכל כך אמיתי. חיבוק גדול גדול

תודה על ההזדהות חברים וחברות, שירה - יש בי מפלצות בראש. וקורה לא מעט שאני רוצה להיעלם בגללן. כאמור - לא נעלמתי ולא הרגתי את עצמי. אך אלו מחשבות הרסניות למדי. ובהמשך למה שאמרת - גם המטפל ניסח בשעתו את מה שנהייתי כ-נס. ינשופית - מזכירה לעצמי שהיא, אותה אישה מטורפת הייתה גם אמא שלי. היא הייתה גם אמא שלי. וחצי מהגנים שלי באו ממנה. תודה, אהובתי. חטוליתוש - לא קרה שאני ליד אמא בקבר או נצמדתי אליה בערבוב בחזרה. זה הלא קרה. השאר לגמרי כן. ואני מבינה לגמרי את המסירות לאמא, מה שתהיה ככל שתהיה. חנה - מניחה שבדרך כלל איני כזאת ישירה. והרבה מידי מקודד. תודה ששמת לב. אביב - אכן לא פשוט. ולא מצליחה להבין היכן אני אמיצה. תודה על המילים של עכשיו, וגם ראיתי מה שרשמת קודם. הייתי עצובה וסגורה מכדי להגיב. אבל בהחלט ראיתי. אודי וכולם - אני לא מרגישה בבית בשום בית. גם לא ביתי שלי של היום. כבר יש בו רהיטים וכלי חשמל (גם זה לא היה, אחרי השלב שהגיע אחרי שנות טיפול בו נכנסתי לגור בתוך מבנה עם קירות והפרדות בין חדרים), אבל אין בו, למשל, שום אקסטרות וקישוטים. שום אלמנטים יצירתיים. ואיני יכולה עדיין. עדיין לא מצליחה לצפות בטלוויזיה, למשל, לשמוע או ליצור מוזיקה. גם לא לבשל. לאכול ליד שולחן באופן ראוי. גם לא לשבת על ספה ועוד. גם אין בו ב'בית' עוד אנשים :-( הלב של הבית ההוא, קן הקוקיה ובית הקברות של אמא, הלב בהרגשה שלי ועבורי, שהיה אסור ושנוא אבל התעקשתי עליו מתמיד - היה המוסיקה. האלמנט שייצר אותה באמצעותי - פונה. הוא לא ימשיך איתי, היה לו תפקיד בדיוק במרחב בו הוא היה ולא במקום או זמן אחר. היו לי ניסיונות יצירה גם בכיוונים אחרים - אך הם הועלמו. מוסיקה נוכחת ברגע שהיא, נוצרת כל פעם מחדש ואחרת, ונעלמת בנפח מעצמה (בשונה מציור או פיסול, למשל, שנשארת מהם עדות פיזית מתמשכת אחרי יצירתם). יום קורע.יותר קשה מלראות את אמא מתה. את הגופה של אמא מפונה. ראיתי וביקשתי לראות. היא כביכול מתה לי במיינד כבר מזמן. מה שהתרחש אתמול מרגיש לי כמו שהלב נעקר בתוך החיים. או כמו שהמעט מעט ממני (הטוב) שהיה בה - תם. הגעתי אתמול לעבודה שמוטה לחלוטין ולא הסתרתי. יאללה צריכה לצאת לעוד יום ארוך. תודה לכולם על ההקשבה. מצטערת על החפירות. שלכם, סוריקטה

הי, לצערי, אין לי ממש מה לחדש. עבר שבוע חרדתי במיוחד. הרגליים והגב ממש כשלו. מקווה שזה הפיך באופן כלשהו. העבודה שלי בחודשים הקרובים מועטה בתזוזה, וזה מאד מוזר לי וגם פחות מתאים וגם מטריד. הדמות של האמא לא נארזת אצלי בראש וממשיכה לככב בחלומות המציקים. עוד פרידות בזמן הקרוב. ויש גם סגירות. אבל אה, עם זאת, בסופש שעבר הסתובבתי קצת עם כמה בנות גילי במרחבים הבנויים. לבשתי בגד של נשים ועלק נראה שאני פיט. עם הלבוש הזה, יד 2 שקיבלתי ממישהי שהעבירה הלאה, הייתי בדמיון בהופעה שלך, אודי. כאמור, לא באמת הייתי... סופשבוע, סוריקטה

הלוואי וגם הסופש הזה יעבור עלייך נעים וטוב כמו הקודם .. בשקט בהחלט גם את בקבוצה של האמיצות חיבוק לסופש נעים אביב

אני נושך באופן כפייתי את חלל הפה הפנימי שבא במגע עם השיניים. בעיקר במצבי מתח וחרדה. מחפש פיתרון

סוריקטה יקרה קראתי למטה ואף הגבתי לך , לא בטוחה שיעלה אבל בגדול את בהחלט צודקת .. והנה אני נותנת קצת מילים מורכב לי החיים מורכבים זה ידוע למצוא את האיזון בפנים לכל הקבוצה זה קשה בעיקר שמעורבים דברים של גדולים וככל שאני יותר עושה ככה החרדה גדלה מצאתי את המקום הבא שלי ואני כל כך מפחדת מהיום הראשון מהמפגש מהאינטרקציות החברתיות שברחתי מהם כל חיי לא בטוחה שיודעת איך מתנהגים יודעת שאלמד יודעת שאני ימצא את הדרך הייחודית לי זה מפחיד ומרגש ומרגיש לא אמיתי אני בתפקיד אמיתי לראשונה בחיי לא עוד שעה כאן שעה שם לא עוד שלוש עבודות שונות בו זמנית עבודה אחת מקום אחד . אני לא בטוחה שזאת אני שם וכשמבינה שזאת אני זה מבהיל אז בהחלט ניראות והעלמות תודה שאתם כאן אביב

הי אביב, נשמע הישג משמעותי ביותר (אבל הי, ששש לא להכריז או להתפעל בקול רם מידי, ועם זאת - דווקא כן). רשמתי לחנה אמיצה וארשום גם לך - אמיצה. ממש. זו את בתוך ה(לא באמת) נס הזה. המון עבודה קדמה. ושוב, חרישית ובעדינות - לאט ובטוח - ושיהיה מוצלח. סופ"ש נעים, שלך, סוריקטה

הייתי בטוחה שהודתי לך על המילים ותודה על הרכות ממש תודה אביב

הרבה זמן שלא כתבתי, אך עדיין נכנסת וקוראת כאן לעתים. מקווה ששלומכן טוב! לפני כמה חודשים התחלתי בטיפולים כדי להיכנס להריון.. לצערי טרם הריתי. שבוע שעבר קיבלתי תשובה שלילית אחרי סבב נוסף ותקווה ככ גדולה שהיתה לי והכאב שהגיע, בלב ובגוף היו רבים. היה לי קשה לצאת מהמיטה ולהיות בחברת אנשים, ניסיתי להיות פה שבוע שעבר אך הפורום ואתה אודי הייתם בחופש אז נכנסתי ויצאתי בסוף בלי לכתוב. המסע הזה הוא קשה ולבד ומלווה בהרבה תקוות ונפילות.. יש לי תמיכה מהמטפלת שככ אוהבת, ומעט חברות שעוזרות ומלוות מדי פעם, אבל בסוף אני די מתמודדת עם כל התהליך לבד. ממשיכה לקוות ומאמינה לטוב. פעם ראשונה שמרגישה שעושה משו שמקווה שייטיב עם החיים שלי בלי לחכות ולקוות מהסביבה לפעול בשבילי

הי חנה, אמיצה וחכמה שאת. נחזיק אצבעות. שלך, סוריקטה

חשבתי עלייך השבוע כן תהליך קשה ארוך מקווה מאוד שלא תישברי עד לתוצאות המבורכות זה אמיץ וקשה אבל את לא לבד יש את המטפלת וקומץ חברים ואותנו כאן ויש הרבה אותך שזה המון יש ♥️♥️♥️♥️♥️ אתך אביב

תודה יקירות!! שימחתן אותי מאד, לא ככ מרגישה טוב כרגע שבוע טוב ♥️

שלום, אני מגיל 23 עד גיל 41 חולה עם 8 מחלות כרוניות שגרמו לי כל השנים לא לתפקד והרבה שעות להיות במיטה. בשנתיים האחרונות מאז שמצבי החמיר ואני יותר סיעודית אני שמה לב שזה עושה לי טוב לקרוא בקבוצות של המחלות שלי על חולות שמספרות שמצבן החמיר וכמה להן קשה, וגם לשמוע חברות חולות שיש להן רק מחלה כרונית אחת והן לא עובדות שיש משהו חדש ומשהו החמיר עושה לי קצת טוב. האם לפי דעתך מדובר על תגובה נורנלית וטבעית, או שזה כן משהו שצריך לטפל בו והוא לא טבעי ונורמלי? תודה רבה

הי לומי, עצוב לשמוע על מחלותייך. מתסכל מאד מאד. אני חושבת שבסופו של דבר - מה שקשור אלינו הוא טבעי. ואם את נתרמת ואין אחר שנפגע מכך - נשמע לי אחלה. מדוע את מרגישה שזה 'לא בסדר'? נראה לי גם שאנחנו פה בפורום חולקות כאבים ביננו, מזדהות, מבינות שיש עוד מישהי שחווה רגשות דומים, משותפים. ואולי זו גם הדרך בה אנחנו משתמשות (לרוב נשים) במקום הזה ממש. מוזמנת, סוריקטה

היי לומי , מאוד טבעי ונורמלי כמו שהקבוצה נותנת כוח להבין שאני לא לבד בקושי אם אין איזון שמרים למעלה והקושי משותף וכולם למטה אז זה מוריד ולא מעלה בהחלט צריך איזון בחיים אישית שנים נמנעתי מכניסה לקבוצות של פיברו כי הרגשתי שזה עושה לי נזק יותר מתועלת . תנסי להציע פינה כזו של דברים שנותנים כוחות דברים שירימו אותך ואם לא אז תאזני את הכניסה שלך לשם בהצלחה

יש דברים שאי אפשר לשתף אותם אפילו בטיפול זה קשה להביא אז את מחזיקה בפנים ויש התקפי חרדה ואי שקט ומצוקה ואת מתפרקת לחתיכות ואף אחד לא רואה אני כן רוצה לשתף שחברה טובה החליטה להפיל את התינוק שלה בשבוע 25 כי היה לתינוק מום. בתהליך עצמו של ההפלה לא אפשרו לבעלה של החברה להכנס איתה לחדר כי זה קשה מדי לראות כאשר הורגים תינוק. היא היתה לבד!! אני רוצה להגיד שאני מרגישה רעה מאוד מכל זה. רע מאוד. מאז שבקרתי אצל החברה לפני שבועיים אני לא מצליחה לחזור לעצמי... תודה שהקשבתם

את בסדר מבינה כמה זה טריגר לך זה באמת לא פשוט חיבוק ענק

הי ינשופית, עניין מורכב. מורכב וסבוך כל כך. מניחה שאת מרגישה את הבדידות הקטלנית שלך בתוך זה. אולי שיתוף בטיפול (האם תוכלי) יוכל למתן ולו לרגע את הלבד שלך? האם תוכלי להרגיש בתוכך שהמסר של הבדידות ושל עוצמת הכאב המפלח מצליח לעבור לסביבה? חלקת איתנו, שיתפת, ואנחנו איתך בזרועות פתוחות. שלך, סוריקטה

תודה לכם- אודי, אביב וסוריקיטה יקרים האמת שאני נסיתי להביא את זה לטיפול זה יושב עם טראומות משלנו מאז אני עם התקפי חרדה אנסה שוב להביא את זה לטיפול יש דברים שאי אפשר לדבר עליהם. אי אפשר

ינשופית מתןקה למה את מרגישה רעה ? לא עשית שום דבר פוגע באף אחד מאמינה לך שרע לך אפילו מאוד כן להרוג תינוק בשלב כזה מאוד כואב טוב שיכולת לבקר אותה ולנחם אותה על האובדן חיבוק חטולית

הציע לי להרשם לכתיבה יוצרת הוא אחראי על הכל ובסוף יודיע לי את הפרטים כשהבנים שלי היו קטנים היתי מספרת להם סיפורים שהייתי ממציאה מהראש כמו..הסבא הזקן עם זקן ארוך ארוך ולבן שחי ביער לא נודע וכל הזמן היה מטפל בכל החיות שם... כל יום היתה חיה אחרת שנזקקה לטיפול..ההמשך כל אחד יכול לדמיין...! פעם כתבתי אותם במחברת עבה שלי אך לאלר שפרצו לני הביתה גם המחברת הזו נעלמה הבן שלי עדין מאמין שאני יכולה לשחזר את הסיפורים רק עכשיו בדרך אחרת עם כתיבה יוצרת המיגרנה שלי שוב לוחצת ואני נאלצת לסיים חטולית

נפלא כל הכבוד לבן שלך כל הכבוד לך על המאמץ בהחלט מומלץ האמת שכמעט הצטרפתי לקבוצה כזו זה נשמע נהדר ♥️♥️

נפלא , הבן והאמא זה מרגש באמת וקבוצת כתיבה זה רעיון נפלא ממש ממליצה אביב

הי חטולית, אם את מצליחה להתחבר ליצירה, הלוואי, לסיפורים המקסימים על בעלי החיים שסייעו להם (וואו, מרגש ממש) - יש בכך משהו שאולי יכול להקל על כאב, על כעסים וגם, אולי, מיגרנות. מחשבות מסוימות, וגם תרגילים של נשימות עמוקות, ומנוחה. כשאפשר. המוח צריך לתת הרשאה. שלך, סוריקטה

האמת שזה די מרגש אותי לנסות ןלשחזר את הסיפורים מאז.. אבל כן אחשוב על מה שכתבת לי סוריקטה יפה שלי .. תודה לך אביבוש גם החיזוק לכתיבה לא פשוט כמו שזה נשמע הדיבור הרבה יותר קל מאשר הכתיבה ומה כבר יש לי להפסיד אם אנסה ? תודה בנות וגם לך אודי חטולית

פשוט בלי הרבה מילים התגעגעתי לכאן , אליכם אביב

גם אני התגעגעתי אליך

גם את חסרה כאן המון לא חשבתי ל כנס בגלל מיברנה שטורפת לי את הראש מכאבים אבל רק כמה מילים לא להשאיר כאן את ההודעה שלך לבד בטוח שיהיו עוד חוץ ממני באהבה חטולית

ינשופי חטוליתוש תודה לכן ימים כאלה ♥️♥️♥️

הי אביב יקרה, משערת שהיית רוצה לומר משהו, הרבה משהוים, לומר וגם להצניע. הכאבים בגוף, הכאבים בנפש - איך משקמים אותם. לחלופין, איך עוצרים, או, איך ממתנים את הדינמיקה של ההדרדרות. איך חיים עם הנכות. איך מאזנים ככל הניתן לטובת השפיות והחוסן. המשך שבוע נעים, סוריקטה

בהחלט יקרה לספר ולהצניע ענייני עבודה , עניינים של גדולים וחרדה משתקת שרוצה להעלים ולהשתיק אבל צעדתי עוד צעד עם החרדה תודה שאת רואה אביב

אתה נוסע לכל השבוע ? או ששוב התבלבלתי,,? נסיעה טובה מלאת חוויות ואשמח את תשתף כמו תמיד זה פשוט מושלם חטולה מסטולה עוד לילה ללא שינה סליחה אם טעיתי

אני לא מבינה לאילו נחמות קטנות אתה מתכוון אולי לזה שאף אחת משתינו נשארה באישפוז ? אולי.....?! אבל זה מתיש אותי נפשית וכוחנית כל הריצות האלה אני באמת גמורה גמורה גמורה תודה אודי תודה לכל מי שהגיבה לי בתשובה שירה ינשוף סוריקטה ואביב כותבת קצר כי שוב יש לי גרגרים בעינים שבוע מבורך לכולם חטולית

הי אודי, מקווה שחווית ההופעה הייתה מרחיבת לב. מקווה שקיבלת חיבוקים והילה של התרגשות רבה. בדימיון רציתי להיות שם. כבוד והערכה שחפצתי להעניק לך. בפועל, בממש, פחדתי מאד ולא מימשתי. בדרך כלל, אחרי שש וחצי בערב כולי מוצפת חרדות ועל פי רוב אז מסתגרת ולא נראית. גם עכבות מוכרות נוספות, שבאמת די כבר איתן, אבל כך עדיין. רק לומר, לכשתראה ביום ראשון בעוד שבוע - הערכתי רבה. יישר כוח על האומץ, על הרחבת תחומי העניין לרמות גבוהות. לו ידעתי גם. תבורך, ומקווה שהכנס יהיה ממלא גם הוא. השראה. מבאס באופן כלשהו שאינך יודע מי אנחנו. תודה וסליחה מכולם, סוריקטה

מברוק עליך אודי יצירתי שכמותך !!! בסופו של דבר החלטתי שלא להגיע להופעתך למרות הפיתוי העצום שהיה לי שכן להגיע.. פחדתי לגשת אליך בסוף ההופעה ולהציג את עצמי בפניך.. פחדתי שאולי תתאכזב כשתראה אותי במציאות..?? ולא הייתי מסוגלת להגיע להופעתך בלי לגשת אליך בסוף ההופעה..זה הרגיש לי הזוי..מליון שנים אנחנו כבר מכירים באופן כלשהו,אני מגיעה להופעה שלך ולא ניגשת אליך בסופה של ההופעה..? רק לעצם המחשבה אני מרגישה שהלב שלי נחתך.. אין לי ספק שההופעה היתה מדהימה !!! חיבוק ענק לך אודי מדהים שכמותך. ואגב, אתה יודע ? התחלתי להשתתף בקבוצה של כתיבה יוצרת עם משוררת ידועה.. זה כיףףףף זה מרגיש לי שאני 'לשה' את החימר ויוצרת פיסולי מילים.. אולי זה השער לחזרה לפיסול בחומר..? אולי אפחד פחות לחזור לפיסול בעקבות 'הפיסול במילים' ..? שלך, במבי

הי אודי, חתיכת עיתוי תפסתי לשאלה שלי - ובכן, הגיגיי ושאלתי באיזה אופן אדם שכמותי, שכנראה ברמה הגנטית קשה לו לקבל חלקיות, יכול לנתב את מעשיו על מנת להישאב פחות למחשבות שליליות שקל להן להיות טוטאליות יותר רגשית. ובעודי חושבת - נדמה לי שאני בוחרת לעשות משהו מזה ממש כאן. בברכת שבוע פורה עבורך, להתראות, סוריקטה

סוריקטה ובמבי אהובות כתבתי לכן קודם ארוכות לא נראה לי שזה נקלט אז כותבת שוב הכי הרבה יהיו לכן שני עצים ♥️🧡 סוריקטה אהובה , מכוון ולא נהייה כאן הסופש רוצה לאחל לך שפע של טוב ..יודעת כמה קשה לך להכיל את הטוב אז שהכל יהיה במינונים ובקצב שלך, שתמשיכי להיות מי שאת ויותר ....בריאות אושר שמחה אהבה כל מה שתבקשי שייתגשם לטובה ..אוהבת חיבוק ענק 🧡♥️🍓🍒🌺💐🥳😍🥰🤩 במבי אהובה , לא יודעת אם אודי יכנס בראשון שיהיה מזל טוב שפע של ברכות ואיחולים . הרבה בריאות יצירתיות אושר עושר אהבה ושמחה . שהכל יתגשם לטובה .🤩🥰😍🥳💐🌺🍒🍓♥️אוהבת חיבוק שלכן באהבה רבה אביב

תודה אביב, וגם על הדרך הצנועה והרגישה בהגשת המילים. שולחת לך ברכות בריאות ככל הניתן. חיבוקים, סוריקטה

מצטרפת לברכות סוריקטה אהובה מי יתן שהשנה תוולדי מחדש נקייה מהחותם של אמך (ז"ל), מאחלת לך שתצליחי לגעת נגיעות קטנות בטוב ובאושר, בריאות איתנה וימים של שקט ויצירה מספקת. במבי אהובה, מאחלת לך שתגשימי את משאלות ליבך, שתמשיכי ליצור, שתצליחי לשמח גם את עצמך בציורי המילים המופלאים שלך, וכמובן בריאות טובה ורגעים של אושר שלכן, שירה

מזל טוב לכן אהובות אביב כתבה כל כך..כמו שהיא יודעת ברכות אין סופית מותר להצטרף לברכות שלה ? חטולית

תודה ענקית לכם !!!! אנשים טובים שאתם !! אביב מתוקה !!תודה על העץ שפתחת, המאמץ המיוחד כשלא ויתרת וכשהודעה אחת 'נעלמה' לא ויתרת ופתחת עץ חדש עץ חי של יום הולדת..שנה הסתיימה וחדשה התחילה.. ושירה מתוקה ואודי וסוריקטה.. אני אכן מחוברת ליצירתיות שלי וכותבת.. :))) מאחלת ומברכת אתכם בכל הטוב שבעולם :)) שלכם, במבי

אני כמעט בן 34 ואני סובל מבעיה מוזרה שבוודאות תוקפת בעיקר אנשים בני 50+ : כבר לפחות שבוע למרות שאני הולך לישון בשעה סבירה מאוד אני קם בשעה מאוד מוקדמת. הנה היום לדוגמא הלכתי לישון ב- 23:00 וקמתי ב- 03:15. העליתי על דעת משפחתי לפני פחות משבוע את המינון של הכדורים הפסיכיאטריים שלי ל- 40 מ"ל רסיטל ו-1.15 מ"ל ריספונד. ריספונד ידוע כתרופה שמרדימה - לקחתי אתמול 1 מ"ל ממנה ב- 14:45 ו1.5 מ"ל ממנה ב - 21:00 ובכל זאת זה קרה. האנשים שאני חשוב להם מאוד לא מרוצים ממצב השינה שלי, אבל לפסיכיאטר שלי וגם לרוקח שליד הבית שלי כבר נמאס ממני והם לא רוצים לשמוע ממני יותר. אבל אני בכלל לא מודאג ממצב השינה שלי וזה לא מציק לי בכלל כי לדעתי מספיק לבן אדם בגילי לישון 6 שעות ביממה ( במשך 24 שעות ). ומכיוון שישנתי היום 4 שעות ורבע ואתמול ישנתי בין השעות 01:25 עד 06:05 אז בחשבון פשוט בטווח זמן של 24 שעות האחרונות אני ישנתי מעל 7 שעות ! כלומר אפילו חרגתי ממסגרת כמות השעות שבן אדם בגילי צריך לישון ( לא ישנתי בין 06:05 ביום האתמול עד 23:00 אתמול בכלל ! - אפילו לא הרגשתי עייף בכלל ! ). אני לא חולה בכלל ולא כואב לי שום דבר ואני יודע גם שלא מאשפזים על זה בבית חולים פסיכיאטרי ובטח לא אשפוז כפוי אבל בכל זאת אני זוכה ל" שטיפה " על כך מבני משפחתי הגרעינית, למרות שהם דואגים לקחת ממני את הפלאפון כדי שלא אעיר אותם בשעות לא שעות תוך כדי שאני מתעסק בו בעיקר בווצאפ. החיים מחייכים אליי ויש לי כרגע שפע של אוכל ושתייה בבית והמצב הכלכלי שלי מזהיר ואני לא דכאוני בכלל ולא ללחצים נפשיים ואני בן אדם עובד ( אומנם עובד בעבודה לא פיזית, במשרד ממוזג ורק 4 שעות ביום 4 ימים בשבוע ) ואני גם מתפקד בשאר היבטי החיים - אוכל, שותה, קורא עיתון ( פעם בשבוע ) , עושה קניות לבית ( פעם או פעמיים בשבוע ), עושה סקס פעם בשבוע , מתרחץ ( פעם ביומיים או כאשר אין מים חמים אז פעם בשלושה ימים ) ובשאר היום כל הזמן בפלאפון ובמחשב- רוב היום יושב ורק בחלקים קטנים מהיום בעמדת שכיבה או חצי שכיבה. ואני מתקשר עם אנשים אבל גם לא עושה פעילות גופנית. מה דעתך על כל מה שרשמתי פה ? אני גם לא מרגיש דחף ללכת לישון אחרי הרבה זמן ללא שינה ( לפעמים זה יכול להיות גם אחרי יותר מ- 17 שעות ערות ! ) והפסקתי לפני 4 ימים עם כדור השינה האחד או השניים מסוג זאדורם שלקחתי במשך כשבוע באישור הפסיכיאטר שלי. האם אני בכלל צריך ללכת לישון רק מתי שארגיש עייף ואז אפילו להסתכן שאני לא אקום בזמן לעבודה או ללכת לישון עד השעה 23:00 בלילה גם לפני ימים שאני לא עובד בהם בכלל ?

כמה ימים עברו מהשיחרור שלי וביום שני עמדו שוב לאשפז אותי בגלל החמרה במצבי כן בעיות נוירולוגיות לא פשוט במיוחד בממחלקת ששבץ מוחי טוב יתחילו סידרת בדיקות וכבר הודיעו לי שאין מקום ללחץ או עצבים... אסור לי להיות בסטרס כי ישר פוגע במוח.. ואז הארועים המוחיים בסכנה אייך אפשר בלי אם אני כעת שוב בדרך לאיכילוב עבור אמי שמתינה לי במיון ?. פעם אני עכשיו אמי פעם שלישי גלידה? תנו לי מעט אויר שאוכל לנשום חטולית

חטולית אהובה, קשוח ביותר! מאחלת לך בריאות ומקווה שתשמרי על עצמך. איתך שירה

חטולית יקרה מאחלת לך רפואה שלמה במהרה איתך בלב ינשופים

הי חטולית נשמה, כמה לא פייר, ואוף גדול, וממש בא לצעוק די. נשימות עמוקות, שלך, סוריקטה

כי אין דרך אחרת הרבה הרבה בריאות אושר ושמחה אביב

מרגישה קצת חצופה שאני כותבת . כי אני לא הייתי כאן המון זמן .. קראתי מדי פעם.. אבל היה לי קשה מידי . אני במצב רע. מאוד. אני תקועה באותו המקום כל הזמן , אני לא מגיעה למצב של לקום ולעשות שינוי . ואני גם לא רוצה בזה . אני מפחדת מידי . אם יש הגדרה לכישלון היא אני . לא משנה כמה יגידו לי אחרת . אני יודעת את זה שאני כישלון . כל שעה עוברת לי כמו חודש . אני מחכה כל הזמן שהימים יגמרו . ( כמובן רק הימים של עד הפגישה ) אני נגמרת . אני כל כך צריכה אותה . אני מרגישה שהחיים שלי זה התקף חרדה אחד גדול אני חייה בשביל הפגישה הזאת !!! וכשהפגישה מגיעה לסיום, כל מדדי המצוקה שלי משתוללים . שלא נדבר על מה קורה כשאני יוצאת משם. אני רוצה פגישה כל יום . ואם הייתה לי אפשרות הייתי עושה את זה . מה קורה איתי מה ?? למה זה לא עובר לי ?? למה אין לי עוד דברים אחרים שמעניינים אותי ? למה אין לי חיים ? אני קוראת על הרבה שהיה להם את עניין הצורך הזה בטיפול . אבל הם לפחות עם חיים מסביב , לומדים /עובדים/עם זוגיות / כל דבר אחר שנותן משמעות לחיים ולא סתם לקום לשום דבר רק אני כלום . כלום . איכס . החיים האלה זה עונש שדה מוקשים תרמית גועל עצב מחכה שיגיע השעה ללכת לישון שאוכל לברוח מהמציאות הזאת תודה שקראתם.ן אני מאוד מעריכה אתכם.ן  וסליחה . לורן

עצוב לקרא אותך במצבך יש ימים וגם זמנים בטיפול שמרגיש כך את לא לבד בהרגשה הזו מבינה אותך מאוד ואין לי לצערי עוד מילים מנחמות חיבוק יכול לעזור? חטולית

לורן יקרה רוצה להגיד לך שאני הייתי שם במצוקות נוראיות אחרי טיפול... שנים... עם השנים נהיה קצת פחות אבל עדיין... החסכים של הילדות שמישהו יראה ויתייחס עצומים... אחד הדברים הקשים ביותר היתה הנטישה של אמא... אז נוצר הכמיהה שהמטפלת תמלא את מקומה... פנטזיה שלעולם לא יכול לממש... הכאב עצום... איתך, ינשופים

הי לורן, טוב לראות שאת כאן. חשבתי מה אוכל להציע כדי שתוכלי (שנוכל גם אנחנו) למצוא גישה לאזורים המרככים שבך (שבנו) גם בהיעדר המטפל/ת. לפעמים יש עוד כאלה מידי פעם. אפילו לשביב שנייה. איך תתאפשר גישה לרגש הגעגוע והקירבה במקום הזעם שתופס את כל המקום. איך נוכל להתחבר להתמסרות ולא לזעוף עליה. איך נוכל להזמין חיבור עוטף, אבל לא ב'מכות'. איך נקבל מחמאות, גאווה והתפעלות ונוכל לשמור עליהם. התהליכים האלה יכולים להיות מאד איטיים, אין מי שיבטיח את העתיד, הזמן חולף, (שזו גם נקודה מלחיצה, כי הוא יכול לגרור איתו עוד הרס), אבל אומרים שלעצם הניסיון יש משמעות. כי אולי במקביל מתחת לפני השטח יש גם התהוות של בסיס איתן וטוב יחסית. עצוב לשמוע על הריקנות, על אי הסבילות של עצמך בתוכך, מוכרת לנו כל כך. שיהיה סופשבוע נעים וחמלה, שלך, סוריקטה

אני כועסת שאמא לא לימדה אותי לשמור על עצמי כועסת שלא לימדה אותי לטפל בגוף שלי כועסת שאמא לא לימדה אותי לאהוב את עצמי ואני חסרת אונים מול זה שאני לא מצליחה ללמוד את זה בעצמי . מתאמצת עושה פעולות ...אפילו הכתיבה כאן זה צעד קדימה .. אבל הפחד הכי גדול שלי שעד שאני יצליח זה יהיה מאוחר מידי ..כבר היום הנזק לשלד הוא עצום ... איך אני מצילה את עצמי מעצמי

אביבוש אהובה מזדהה על מה שכתבת על הכעס גם אותי כמוך לא לימדו מעולם אייך מצילים את עצמך ? לא פשוט לענות אהובה אני בתנאים המוגבלים שלי עם....כל השק שלי מנסה לטפל בעצמי ככל יכולתי כדי שארגיש גופנית טוב יותר גם בנוסף על ה כמעט..אישפוז נוסף השבוע נלחמת ולא מוותרת כי לוותר מפחינתי זה למות !! אוהבת חטולית

אביב יקרה, כל כך מזדהה... לכעס הזה יש מקום, כעס נגד העוולות שנגרמו. מקומם. הנצחון שלך הוא שאת לא מוותרת ממשיכה לנסות ולהיות בתנןעה כל הזמן... שלך שירה

אביב יקרה מבינה כואב ועצוב כל כך איתך ינשופים

הי אביב, הנזק לשלד הוא עצום, רשמת. תרתי משמע. תבנית העצם של הגוף. יסודות הנפש. המון בלתי הפיך, ועדיין, כמה קל לומר, ניתן לשמור על חלק. ובאמת יש לך סיבה טובה לכעוס. מאד לכעוס. אולי, כפי שכתכת, יש משהו באמירה החוצה, ואז, אז אולי הזעם לא יוחזר מדפנות הגוף פנימה. טוב שכתבת, וגם תודה על המילים הנכונות שרשמת לי. שלך, סוריקטה

על המילים החמות והמחזקות בהחלט נצחון זה להמשיך ולנסות וויתור שווה למוות וכן בזה שאני מאפשרת לי להביע את הקושי הזה ....הזעם לא חוזר מדפנות הגוף פנימה תודה לכן וסופש נעים וקל אביב

האם המצבים הללו הם עבירה פלילית וכן מצבים הדורשים פסיכיאטר, אפוטרופוס או פינוי מבית ההורים ? 1. התעללות כלכלית - האם זו בכלל התעללות כלכלית כשמישהו קובע עבור בן משפחתו כמה לעבוד וכמה כסף להוציא ולא להוציא ? 2. התחזות במציאות - מישהו שמנהל חוג חברתי לאנשים עם עם צרכים מיוחדים והוא טוען שיש לו תואר בפסיכולוגיה אבל הוא אמר לאותו אדם " תהייה גבר ! ", הוא אפילו לא התנצל על כך וחסם אותו בגלל מעידה קטנה ( של אותו גבר שבא לחוג ) בחוג מהווצאפ של החוג, כמה שבועות קודם לכן. האם הוא מתחזה לאדם העוסק בריפוי? איך מזהים אדם מתחזה בכלל ? 3. הטרדה של שיחות קוליות בפלאפון מאותו בן אדם - כמה שיחות ביום זו הטרדה ועבירה פלילית? 4. הטרדה של הודעות ב- SMS וב- ווצאפ מבן אדם אחד - כמה הודעות ביוםזו הטרדה ועבירה פלילית ? לגבי נקודות 3-4 : אנא התייחס גם לגבי צלצולים והודעות בפלטפורמות השונות כולל באינטרנט - בפורומים, בווצאפ או בצ'אטים השונים ( צ'אט וואלה ) שאולי יש בהם התרעה שמעירה מהשינה בלילה, אני לא בטוח שיש אבל אולי בעתיד יהיה מי יודע... 5. אלימות קלה כלפי מישהו - קצת קללות פה ושם בעיקר במרחב הוירטואלי. כיצד נקבעת חומרת העבירה הזאת. 6. הזנחת כלב ( שמגדלים ) קלה - בטעות דריכה עליו או נתינת אוכל שאסור לתת לו בטעות. לפי מה נקבעת פה חומרת העבירה ? 7. התמכרות לווצאפ או לאינטרנט - לייעוץ באינטרנט - גם להתייעץ עם אנשים שאינם אנשי מקצוע , להתכתבויות שם ולפורנו שם. זו בכלל התמכרות ? אם כן, יש על כך טיפול נפשי בכלל ? 8. התמכרות לפורנו.כמה פעמים שצופים בזה בטווח זמן מוגדר זו נחשבת מחלת נפש ? 9. התמכרות לרכישת שירותי מין. כמה פעמים שרוכשים בטווח זמן מוגדר זו נחשבת מחלת נפש ? 10. למה אתה נוהג לרשום לאנשים פה שרושמים הרבה דברים פה לא להציף או שמה שהם עושים גובל באובססיה ? אתה עושה את זה מדאגה להם ? אני דווקא רואה שהרבה פה דווקא לא חוזרים על אותם תכנים שהם העלו בעבר ואפילו תכנים שאחרים העלו. 11. בעיות טכניות בפורום - כדי "לקחת" שם משתמש חדש פה צריך להביא כתובת מייל חדשה אבל הקוד שצריך בשביל להוציא את שם המשתמש החדש בכלל לא מתקבל בתיבת המייל של חלק מהאנשים. 12. הצקה למישהו - בן אדם אומר לאחר שלדעתו הוא עצבני בכך שלמשל יש לו סעיף שחשוב לו איפה הוא יושב בשולחן לאכול את הארוחות בעיקר כאשר יושבים לידו עוד אנשים. האם לדעתך זו הפרעה נפשית? לגבי העבירות הפליליות - כמה שנים מקבלים על כל עבירה ישיבה בבית סוהר ?

האם רק לבקש רשות לרשום דברים בנושאי עירום וסקס או להעלות תמונות או סרטונים בנושאים הללו בווצאפ בקבוצות ווצאפ שחברי קבוצות הווצאפ הללו לא מעוניינים שיתכתבו שם בנושאים הללו אבל מי שהציע את זה לא ידע שאסור לעשות את זה שם כי כללי קבוצות הווצאפ הללו לא היו ברורים זו עבירה פלילית ? ואם כן, מה הסנקציה עליה ?

תודה שאתה מחזיר אותנו קצת לחיים הנורמלים לחיים שלפני ההתכנסות פנימה ותהנה😊 ....בכנס בהופעה בכל מה שאתה עושה

היו כמה מקרים כאלה בחודשים האחרונים וארחיב על כמה שאוכל מהם : - אני בחוג חברתי , שם יש מישהו שאני לא יודע מה עובר עליו בתקופה האחרונה, שלדעתי יש לו יותר מדי תעוזה והוא מתחצף ומעליב. בקבוצת הווצאפ הפרטית של החברים בחוג אני בס"ך דנתי בשאלות האם לקחת כדור שינה זה משפיל, האם ניתן בפלאפון שלי לעשות העתק הדבק של הודעה ליותר מ-5 קבוצות ווצאפ ( הוא רשם לי שעדיף בשבילי שלא בצירוף המילה " חחח " ) והאם להעלות תמונה של מישהי עם פנים או בלי פנים בביקיני או בעירום בלא הסכמתה, ביקשתי רשות לשתף בקבוצת הווצאפ הזו תמונות וסרטונים של גברים בלי חולצה ובחורות בחזייה ותחתונים ועירום ולשלוח הודעות ולהקליט הקלטות בנושאים האלה, והצעתי שכל יום כל אחד משם יעלה שם מין פינה כזאת של העשרה וייעוץ בלי שכר.רק הודעתי שם שאני נועל את הפלאפון בשביל שהוא לא ייגמר לי. סיפרתי שם גם על אישה שחסמה אותי מקבוצות ווצאפ ושהיא רשמה באחת מקבוצות הווצאפ הללו שבו אני הייתי חבר שאני צריך פסיכיאטר כי רשמתי בווצאפ שלה שבשנת 2006 אצבע אחרת ברגל שלי נפגעה ולא אותה האצבע שחוויתי בה שבר קטן לפני כ - שבועיים וגם רשמתי בקבוצת הווצאפ של החוג שאני לא יודע אם היא מנהלת קבוצת הווצאפ ממנה היא העיפה אותי ושלדעתי היא " מחפשת אותי " ( = ביטוי כזה שבא להגיד שהיא עורבת לי על כל טעות שאני עושה). הבחור סיים את השיחה במילה " כמה חפרת ". הבן אדם הזה גם ככה חסם אותי בווצאפ שלו ( בגלל סיבה אחרת, לא ניכנס לזה עכשיו ) אז התרעתי למדריך החוג שאם הוא לא ידבר אל ליבו של אותו גבר כדי שיחזיר אותי לקבוצת הווצאאפ שלו אז אני לא יסלח לאותו גבר ושאם הוא ( המדריך ) לא יעשה לי את הג'סטה הזאת אותו איש יהיה מחוק אצלי ושהוא ( המדריך ) לא יבוא אליי אחר כך בטענות שאני לא מתקשר עם אותו גבר. שלחתי לו ( למדריך ) את אותה ההתכתבות ביני לבין אותו בחור, ביקשתי ממנו לשפוט האם התנהלותו של אותו בחור הגיונית ומכבדת. והוא לא מתייחס לדבריי. בינתיים גם הודעתי על ההסרה למישהו אחר שחבר בחוג ורשמתי לו שאותו איש עבר את כל גבול הטעם הטוב וגם הוא לא מתייחס. החוג מתחדש ביום שני הקרוב בערב. במקרה השני, מנהלת קבוצת ווצאפ ארצית אחרת הסירה אותי כי לדעתה שאלתי גם כן שאלות בנושאים שלשיטתה אינם מתאימים לתחומי הידע של הקבוצה : בנוסף לנושאים שהעליתי בקבוצת הווצאפ של החוג העליתי שם שאלות רפואיות, בנושא ייעוץ מיני והתייעצתי שם בנוגע לאיזה מצבים דורשים פסיכיאטר או אפוטרופוס. היא הסבירה לי שחברי קבוצת הווצאפ שלה התלוננו - אכן התלונות שם היו : " מגעיל ", " אנחנו לא חפץ " , אתה לא היית רוצה שיעלו תמונה אינטימית שלך " , " תחשוב לפני שאתה מדבר ! " , " אני מקווה שאתה לא אבא כי בתור עובדת ברווחה הייתי מודאגת ", " מטרידן ! " , " מביך ! " , " אלה שאלות לא נעימות ! " , " אתה מציף על שטויות ! " , " בזכותכם הוא לא ייכנס לכלא ! " ו - " אני מזועזעת ". לשיטתה של המנהלת הזו כמה פעמים חזרתי על אותן הטעויות, שזה לא מתאים שהיא צריכה להסביר לי תכופות את הכללים של קבוצת הווצאפ שלה ושבגלל שאני לא בקיא בהם , לא כמו רוב האנשים , אז מקומי לא אצלה. רשמתי לה שאני יכול לתרום , כי אני אני מאוד אלטרואיסט , לקבוצת הווצאפ שלה בכך שאפילו אעשה את הפינה בהתנדבות, ללא תמורה כספית כמובן. שאני אשתדל להתנהל כראוי ושאלתי אותה בפרטי כמה הודעות היא מצפה שאשלח ביום מול כולם ושמאוד חשוב לי המקום שלי שם. והיא לא הגיבה לדברים האלה, למרות שהיא שמרה שלא אפגע משאר חברי קבוצת הווצאפ שלה. בינתיים פניתי לשאר המנהלים של קבוצת הווצאפ הזו והוא הכניס אותי לקבוצת ווצאפ שאני לא בטוח שהיא בדיוק אותה קבוצת הווצאפ. לדעתי עוד יותר השתפרתי לאחרונה ואני שואל רק את המנהלים של הקבוצות של הווצאפ בפרטי על מה ניתן לרשום בקבוצות שלהן ומה ניתן לשתף שם ואני נוטה למחוק מייד הודעות שאני חושש שהן לא מתאימות או שחוזרות על עצמן ! אני באמת לא חושב שאני צריך לעסוק בהסרות והסילוקים האלה... הזמן שלי יקר כמו של כל אחד אחר. כמה אתם ממליצים לי הודעות לשלוח לכל קבוצת ווצאפ ביום וכמה הודעות ברצף ? רק מנהל אחד של קבוצת וווצאפ אחת בינתיים ידע לנקוב במספר האידיאלי של הודעות שהם מצפים ממישהו לשלוח. ברור שאני לא הייתי רוצה שיפרסמו תמונה שלי עושה סקס, בעירום ואפילו כנראה בלי חולצה ( כי יש לי קצת פגמים ) , אבל לי אין אספרגר וחוץ מזה יש קבוצות ווצאפ שאני חבר בהן שכן אני מעלה דברים גם של עירום וגם של סקס , לא רק של בני אדם בבגד ים ! * יש לציין שמנהלת הקבוצה הארצית ( המקרה השני ) רשמה לי בפרטי שהיא שוקלת להסיר את אותה אישה שרשמה שאני צריך פסיכיאטר בגלל השבר באצבע ושניינו רשמנו אחד לשנייה שאם אני צריך פסיכיאטר זה בגלל סיבות אחרות בכלל. היא כל הזמן מייעצת לי לפנות לטיפול פסיכולוגי למרות שאני רושם לה שוב ושוב שאני לא רוצה פסיכולוג ושני אנשים משתי קבוצות ווצאפ אחרות שהזכרתי בפוסט העירו לי שככה לא אמצא בת זוג אבל שאני לא צריך עצות בטח לא כאלה שלא קשורות לחיי האהבה. כמו כן יש לציין, שאני מקפיד למחוק הודעות שאני שולח בטעות פעמיים ושאני חושב שאם משהו פלילי - זה שיתוף תמונה או סרטון של מישהי שמתפשטת או מתעלסת והיא גרה בחו"ל ומישהו רשם לי אבל אני לא יודע אם זה נכון שאפילו לבקש רשות לפרסם דבר כזה זה פלילי. תגובות תומכות שקיבלתי - היו כאלה שטענו שמדובר שאותו גבר בווצאפ של החוג הוא גועל נפש ואחרת רשמה לי שגם אותה העיפו פעם ומישהו אחר מאותה קבוצת ווצאפ שהסירו אותה ממנה שהוא בעל השפעה עזר לזה לחזור לשם. איך לנהוג ?

כל הלילה ירד גשם ונשבו רוחות חזקות מאוד. אפילו זה לא הצליח להרחיב את הלב. אבל אני ממשיכה להתבונן גם בעלים של הרקפות שהתעוררו ועוד מעט אולי חורף. הימים ארוכים וריקים, למרות העשייה, שום דבר לא ממלא באמת. עדין פוחדת ללכת בחושך גם במקומות מוכרים. עדין הגוף השנוא הזה שכואב בכל דרך אפשרית. עדין זכרונות שפולשים. לפעמים אפילו זכרון חדש. עדין כעס שהייתי כל כך פגיעה ואיך אפשר שקרה ואשמה וגם גועל. אולי הייתי על איזה רצף. כל הסימנים נכונים יש אבחנה ועדין לא הצלחתי לצאת לדרך, עוד אשמה. גם על הזמן שעובר.כל המילים האלה לא מצליחות להניע. מילים של תחיחת השבוע.. ומה שלופ כולכם?

עצוב לקרוא אותך ועצוב שמרגישה כמוך כאילו כמו במשחק נחשים וסולמות הסיכום בסוף הוא לעלות ואז לרדת ושוב לעלות ושוב לרדת ... מבינה אותך כל כך מבינה אותך חיבוק אם נכון לך אביב

תודה אביב יקרה על המילים וההבנה שלך שירה

שבוע טוב, הגשם היה אמור לשמח מעט, אבל הפסימיות כובשת ואיני יודעת מה יוכל להרים, לחבר למקומות אופטימיים יותר. שבוע טוב, סוריקטה

טוב שכתבת ....לאט אהובה תני לעצמך זמן זאת אף פעם לא ממש תקופה טובה עבורך .. והשנה אני מניחה שהאין אמא בתאריכים כאלו קשה אף יותר אתך שולחת כוחות וחיבוק אביב

שלום שאלתי שאלה לפני מס ימים ראיתי שנכנסה למערכת אבל אחר כך ירדה אתם תענו לי אתם עונים על כל השאלות? פשוט הנושא ממש דחוף לי תודה זה מעניין לקרוא את כל השאלות

אני יותר מתכוון למערך הדיור שבחיפה, שתקנו אותי אם אני טועה הוא בשכונת דניה בעיר. מי שנמצא שם או שיודע על מי שנמצא שם אבקש כל מידע אפשרי כמו האם על דברים שעושים מחוץ לדירה שם או שאינם בתשלום החודשי לדיור הזה האם מקבלים כסף : על הארוחות שם, על שימוש בתחבורה ציבורית או על ביקורים אצל רופא ואיך מתנהלים הביקורים של אנשים מבחוץ : מי הם האנשים מטעם הדייר שניתן להכניס לשם ( כמו חברות, בני משפחה וגם כלבים ) ובאיזה שעות ניתן לארח את כולם. האם הם מבשלים את האוכל ביחד או שיש מבשלת מועסקת ? האם המדריך גר עם הדיירים ונמצא שם כל היום והלילה ?

שלום רב אשמח להמלצה על פסיכיאטרים (נשים וגברים) למבוגרים באזור מודיעין / מכבים / רעות , או באחד הישובים שבסביבה - לפיד , כפר האורנים , שוהם ... תודה ...

הצלחתי לקרא את כל מה שכתבתן ובירכתן אותי ואני מודה לכולן וגם לך אודי היום יצאתי עם ההלכון לטיול קרוב לבית כדי שלא תהיה לי שוב תגובה של חרדה... חזרתי אחרי פרק זמן די קצר בגלל סחרחורות..פחדתי באמת .. תודה לכולן אוהבת חטולית

אח שלי הגדול הוא בן 36 והוא גר עם אמא שלנו בת ה- 62 בבית שלה, אין לנו עוד אחים , אבא שלנו הלך לעולמו לפני פחות משנה ולאמא שלי לא נשארה אף משפחה והמשפחה של אבא שלי מנדה אותנו. הוא סובל מסכיזופרניה קשה שאובחנה אצלו בסביבות גיל 21 והוא עדיין מטופל בהרבה כדורים פסיכיאטריים .הוא היה כבר בשלושה אישפוזים בבית חולים פסיכיאטרי ובמחלקה הפסיכיאטרית בבית חולים כללי וגם כיום הוא מלווה על ידי פסיכיאטר בתדירות תכופה יותר של פגישות פנים אל פנים מ - אחת ל- 3 חודשים . אומנם יש לו תעודת בגרות עם ציונים מכובדים אבל אחר כך הוא שוחרר על רקע נפשי מקד"צ ( קורס קדם צבאי ) בגלל שהוא פחד מאחריות שהוא צריך לקחת על המטוסים, היו לו אפיזודות קצרות בתחום הלימודים הגבוהים בהם הוא נחל כשלונות צורבים, יש לו בעיה בזיכרון וברמה מופחתת בהבנת הנקרא , הוא הולך לעבודה במפעל שיקומי תמורת 7 שקל לשעה מתי שבא לו והנה אתמול הוא חזר לפני הזמן ממנה בגלל כאבים פיזיים למרות שהוא לא עובד כרגע כל השבוע שם והוא עובד שם בקושי 3.5 שעות כולל ההפסקה, כשהוא שם הוא כמעט ולא עובד אלא רק מדבר עם העובדת הסוציאלית שם, נראה שהוא עושה טובה לאמא שלי שהוא שם , הוא לא מגולח כבר שנתיים , הוא רק שומר על התספורת ועל ריח גוף , הוא לא יודע לקנות בסופר למרות שהוא היה חמש פעמים שם בעבר עם ההורים שלי ואחד החונכים שהיו לו בעבר ( כי לדבריו לא נעים לו לשאול איפה נמצא כל מוצר בסופר כי זה לדעתו לא שפוי למרות שבמקומות אחרים הוא לא מהסס לבקש עזרה כשצריך ) אבל הוא לא ביישן, יש לו גם כיום חונך אבל לא פסיכולוג , אין לו סבלנות יותר לקנות במאפייה ובחנות כלי הבית שליד הבית או לנקות את הרצפה במטבח ובסלון ולהתעסק עם המדיח כלים ( דברים שהוא כן יודע לעשות ), הוא יושן כמו מלך 12 שעות רצופות בלילה מ- 22:00 - 10:00. הוא לא מסתגר בבית , ובטח שלא בחדרו, הוא תקשורתי והוא מסוגל להיות חברותי , אבל אין לו בת זוג או שום קשר כייפי עם בחורה - אין לו בכלל ניסיון מיני , הוא לא עשה שום אקט במיטה ואפילו עירום הדדי עם בת הוא לא חווה עדיין אבל לא נראה שזה מטריד אותו למצוא לעצמו מישהי כי גם יש לו את הקווים האדומים הנוקשים שלו של לא לשלם על מין גם אם הוא יהיה על ערש דווי ( יש לו לפחות פה מודעות עצמית - הוא אומר מי כבר תרצה אותי במצבי ) , יש לו מגבלה זמנית באחת הרגליים שמצריכה טיפול פיזיותרפי פעם בשבוע אבל כשאין לו את המגבלה ברגל הוא גם עושה פעילות גופנית ( פלוס מינוס ) , אבל הוא לא מוכן לנסות אפילו לעבור בדיור עם אנשים בגילו כי למרות שכל מי שהוא יקר לו כל הזמן אמר לו שיהיו לו חיים טובים בדיור אז הוא מתעקש לא לעזוב את הקן של כי לשיטתו הוא לא לא יסתדר שם והדיירים שם יתעללו בו כמו שאנשים לא בריאים נפשית התעללו בו באישפוזים הפסיכיאטריים , למרות שאין לו אבחנה של בעיית הסתגלות לשינויים. הכי חשוב בעיניו זה 24/7 עם אמא , לפני 11 שנה הוא בעצמו אמר פעם לאמא שהוא מרגיש שהוא ברמה רגשית של ילד בן 5. אמא שלי מתהפכת כמו סטייק לגביו - פעם היא רוצה שהוא ימשיך לגור איתה ופעם הוא מעלה גם לה את הפיוז ולא אכפת לה להישאר לגור לבד עם הכלב החמוד " כי לדבריה הוא לא גורם לי בכלל לטירחה לעומתו ". אני סוחב עבורו מצרכים אבל אני לא נעלב מזה שהוא אוכל ושותה ממה שאני מזיע בסחיבתו למרות שזה גורם לי לחשוב כאילו אני הסמרטוט שלו לא פחות ולא אגנוב לו את הירושה של אמא בעוד כ- 30 שנה, אבל הוא בעצמו אמר לי שהוא לא יידע מה לעשות עם עצמו כשהיא תלך לעולמה ואני לא נותן לה לצערי יותר מ- 35 שנה לחיות כי ממוצע תוחלת החיים של ההורים שלה שמתו הוא 77, ואפילו שאבא שלה נפרד מהעולם לפני יותר מ- 30 שנה ואמא שלה בתחילת העשור הקודם בתקווה כמובן שהיא תחייה לנצח. וכמו שאני מריח את זה במוקדם או במאוחר הוא יילחם בשוטרים, עובדי מדינה, פסיכיאטרים או כל גופים טיפוליים אחרים שיחליטו להוציאו מבית האמא ולהעבירו לדיור. הוא כנראה חי בפנטזיות ובעולם שכולו טוב - הוא חושב שאמא שלנו תחייה לנצח הוא צחצח שיניים בקולי קולות נמאס לי ממנו כמו מצנון .הוא לפעמים גם עוקב אחרי מה שאני עושה. הוא בורר באוכל - רק היום הוא עשה לנו טובה שהוא אכל את העוף ולהבדיל ממני שאני יכול לאכול בכוח ובסבל כשאין לי תיאבון אז כשהוא לא רעב הוא שותה רק כוס שתייה אחת של משקה ללא סוכר ( בדרך כלל ). פעם אמרתי לו בוא תראה מה כתוב על הפועל עכו הוא אמר לי " מה אכפת לי הפועל עכו ? ". האם לנסות להוציא אותו מהבית כי לשיטתי ככה אני מציל אותו גם אם הסיוט יהיה רק עוד 40 שנה ( כשכנראה אמא כבר לא תהייה בין החיים ) ועל הדרך אני מביא לעצמי לשקט עד יום מותי או להשאיר את הסטטוס קוו ? יש לי חסד נעורים לתקופה שהיינו יותר סימפטיים אחד לשני אבל אני אומר " עד כאן ! "

כמה שחושבים על משהו ספציפי אחד ביממה זה נחשב לאובססיה ? בס"ך הכל 10 דקות ? 20 דקות ? או כמה ?

1. נדודי שינה. 2. חוסר תיאבון. 3. חוסר רצון או נכונות לקחת את כל התרופות הפסיכיאטריות. 4. שטיפת ידיים במידה רבה עם סבון. 5. מעבר כביש שלא באור ירוק. 6. בזבוז כספים. 7. התמכרות למין. 8. אלימות פיזית כלפי הסביבה. 9. אובדנות. אנא התייחס לכל סעיף כאילו אותו בן אדם יש לו את הסעיף הזה בלבד, אני חוזר לכל סעיף אנא רשום לגבי הצורך בפסיכיאטר ובאפוטרופוס. * דרך אגב, כמה פעמים ביום זה לא נחשב מחלת נפש לשטוף ידיים עם סבון ?

אני לא נכנסת תמיד ולא לגמרי בקיאה בנעשה כאן. אבל את באמת אחת מהכותבות המחוננות שפגשתי. המון רגישות והכלה, מילים נעימות ונכונות. תובנות עמוקות ומאירות, ועוד.. תשתמשי בהן גם אלייך,ואז אולי תביני את העוצמות המיוחדות שלך!

הי רוני, תודה. דווקא לאחרונה אני מרגישה שיש לי פחות גישה לצד החכם. אבל מעניין - כפי שאת אומרת - כשאני קוראת כאן אני יכולה לראות לעתים בבהירות אצל אחרות ואז מבינה ומקישה מכך שזה אצלי. תודה שנתת לי מילים, רוני יקרה. הפעם מתאים לי להיות בצד המקבל. בימים האחרונים התגובות הרגשיות והגופניות אצלי עוצמתיות. נקווה שתהיה רגיעה - לא כיף בסערה מתמדת, כפי שאת יודעת. גם נזכרתי ממש היום בבוקר שדיברנו על כדורי שינה, בין השאר, ורשמתי לך בזמנו אאל"ט, שפחות נכון לא להרגיש, והסבל הוא חלק מהחיים, ועם זאת כל כך מבינה לרגעים את המשאלה לטשטש לחלוטין את מה שצורב ושורף עד כדי כך. תודה, סוריקטה

היי רוני מתוקה מצטרפת למילותיך החכמות לסוריקטה היקרה שלי תודה לך שכתבת מקווה שלא מפריע כי לי אין מילים עכשיו רק סחרחורות.. חטולית

ביום שישי היה קשה נורא אחרי תקופה ארוכה של סחרורות ולחצים בראש ביום שישי זה קרה אושפזתי בבית חולים ( בעלי ) הזמין מד'א עברתי כנראה עוד שבץ מוחי קטן ? לא יודעת אני על תרופות נראה כאלו הכל תקין אך ממש לא ! טיפול נימרץ לדברי בעלי עד שבת בצהרים . אני רק מספרת מה שאמרו לי אין לי שום זיכרון אמיתי מכל מה שקרה רק הרגשתי צורך לשתף בהמון מאמצים בכתיבה זוכרת שאמרתי הרבה פעמים שאני מאוד עייפה אז זו אולי התוצאה אכנס שוב כשאוכל חטולית

חטולית אהובה, שולחת לך החלמה מהירה וחיבוק. מקווה שתנוחי ותתאוששי. שלך שירה

הרבה בריאות תשמרי עלייך ותכנסי כמה ואיך שנכון לך ואת יכולה ... אביב

איתך חטוליתוש מתוקה.. תרגישי טוב, חיבוק, במבי

חטולית אהובה, שולחת לך איחולי החלמה מהירה וחיבוק. מקווה שתנוחי ותתאוששי במהרה. שלך שירה

חטולית מתוקה, נשמע גם כמו עומס יתר. מדאיג. Take Care חיבוקים, סוריקטה

אמא שלי בת 60 + ואני מרגיש שהיא מנסה להשתלט לי על החיים בגלל שאני אדם עם צרכים מיוחדים. לפעמים היא רוצה שאחסוך כסף , למרות שיש לה הרבה כסף, לפעמים לא אכפת לה שאני מבזבז כסף ולפעמים היא אפילו לא מבינה למה אני שומר על הכסף - למשל אמרתי לה שאני מוכן לוותר על ערוצי הספורט בתשלום כי זה כבר פחות מעניין אותי אז היא אומרת שנשאיר אותם כי לדבריה אולי אני עוד אחזור לצפות בהם וכשפעם לא קניתי חומוס בסופר כי לא היה אריזת חסכון של חומוס אז היא לא הבינה למה קניתי את החומוס הקטן יותר שהמחיר עליו לא יחסי לכמות של החומוס בתוך הקופסה. אבל למשל כשאני מבקש ממנה להתגלח פעם בשנה תמורת 20 ש"ח אצל הספר שלי ושל אח שלי היא מתנגדת כי היא מזכירה לי שהוא פצע אותי פעם כשהוא סיפר אותי. בעיקר היא משתלטת עליי בתחום היחסים הבינ-אישיים. היא קובעת לי עם מי להסתובב, מתי מותר לשלוח למישהו הודעה בווצאפ , חושבת שזה מפריע שאשלח גם למישהו שלא שומר שבת הודעה לאחר שנכנסה השבת, איזה דברים לחשוף בצ'אטים ובפורומים השונים באינטרנט, איפה אטייל לבד בארץ ( אני אומר לעצמי שאני מוכן להיות מחר באמריקה ולהודיע לה משם שאני שם כי אני בן אדם חופשי) ואוסרת עליי להסתובב בשעה מאוחרת ברחובות למרות שבעבר כבר הייתי במקום ציבורי לבד. מצד אחד היא פוחדת שאנשים מפוקפקים יהרגו אותי ומצד שני שיכניסו אותי למעצר, למרות שאיזה שוטר יחשוד באדם חמוד כמוני שמעולם לא עבר על החוק. היא קובעת גם איזה בחורות אני אכניס לחדר שלי בבית שלה ( = שלנו ?! ) ושאם הבחורה לא נראית לה אז היא אומרת לי שהיא פשוט לא תפתח את הדלת, אז בתגובה אני אומר לה שאני יירד למטה בלי לשאול אותה אז היא אומרת לי " ייקחו אותך לעזה ! ". לפעמים היא גם מדברת לא בלוגיקה. לפני כמה ימים היא צעקה עליי שאף אחד לא סובל אותי ומייד הפרכתי את הטענה שלה בכך שסיפרתי לה שמישהו לא מהמשפחה שלי התעניין לשלומי. ונחשו מה קרה לאחר יומיים ? היא מספרת לי שהמוכרת בחומוסייה שליד הבית שלי שאני קונה בה לפעמים מזון הביתה אומרת לה שאני נחמד, וזאת למרות שכבר חודש וחצי לא קניתי שם כלום. והיא חושבת שאם היא תגור לבד אז אין סיכוי שייפול משהו על הרצפה או שיהיו הרבה כלים בכיור. הכי חשוב לה בחיים שאני אהייה בן אדם עובד, למרות שעכשיו אני בקושי מרוויח בעבודה, שלא אהייה משועמם ושאהייה בריא. לפעמים היא אופטימית מדי וכשאני אומר לה שאולי יש לי סוכרת או מחלה אחרת שפוגעת לי בתיאבון אז היא אומרת מה פתאום , למרות שלפעמים היא צודקת אבל זה ברור שלנשים יש אינטואיציה טובה אבל גם לי יש יכולת ניבוא די טובה ולפעמים היא מזלזלת בזה. אז לפעמים מצד שני היא פאסימית ופוחדת שיפטרו אותי מהעבודה על דברים שאני עושה או שאם יש לי שבר באיזה איבר בגוף אז שהוא יוחמר למרות שכולם אמרו לה שאין לה מה לדאוג. יש תחומים מעטים בחיים שבהם היא נותנת לי חופש פעולה מלא כמו בעניין של מה אוכלים, כמה אוכלים ואם בכלל לאכול ופה אני דווקא אומר לה שהיא תדאג לי שלא אשמין ושהיא תחליט מה היא תבשל למשפחה. אני יודע שהיא לא חייבת לי כלום בגילי , שיש לה את הצרות של בחורה בגילה ואני מוכן לעבור לגור בקרוב בדיור עם אנשים מיוחדים כמוני, אבל מי מבטיח לי שהיא לא תנסה להיות זו לנהל לי את החיים גם מרחוק. למרות שהיא הבטיחה לי שהיא לא תנסה. היא גם רוצה לשים לי אפוטרופוס מעל הראש שיידאג שאני לא אזרוק כספים לפח, אבל לדעתי מה שאני מקבל מביטוח לאומי וממקום העבודה שלי שייך רק לי ואין לאף אחד זכות לקבוע לי מה לעשות עם הכסף שאני עובד בשבילו. לעומת זאת, את אח שלי שלעומתי הוא לא יודע לקנות בסופר, שהוא גם לא יודע כמוני לשטוף את הרצפה ושלעומתי הוא גם נעדר הרבה מהעבודה גם כשהוא לא חולה מבחינתה שהוא יישאר לגור איתה עד יום מותה. היא גם אומרת שבדיור יש אנשים שיעזרו לי עם בעיות טכניות שנוגעות למכשירי החשמל, אך אני לא יודע אם היא צודקת. אני גם לא צריך שתגידו לי לעשות בשבילה משהו טוב לשם שינוי כי לדעתי אני מפנק אותה בדרך שלי. אפילו לא לנסות לשדך לה מישהו, כי לי בעצמי אין בחורה והיא גם ככה לא מעוניינת בגבר. מה הן העצות שלכם ? אני חושב שהמניע להתנהגות הקיצונית הזאת שלה הוא גנטי, כי אמא שלה שכבר מתה גם הייתה חרדתית לה ולאח של אמא שלי ולי ולאח שלי אבל בשנותייה האחרונות כשהיא ישבה בבית אבות ליד הבית שלנו כבר לא היה אכפת לה מכלום חוץ מעצמה. איך אתם מפרש את האישיות של אמא שלי ?

הי לקוראים - שיהיה שבוע טוב, או סופ"ש נעים, או המשך שבוע נעים. לא קולטת את מה שקורה בגלל המוות של אמא. ובמוח - סתום ועוד יותר. בנוסף, ת'כלס האיש שטיפל בי, כן, נפגשנו קצר, אבל זהו. לא הייתה תחיה או משהו. אין לי באמת עם מי לדבר, ואולי הגיע הזמן לחזור ולסגור ולשתוק. דיברתי מספיק שנים ויותר מידי. ואני יודעת (לא רק מרגישה ש, יודעת) שנוכחותי בלתי נישאת לאורך זמן בגלל כובד המשקל באישיות. עצוב. להתראות, סוריקטה

יפה שלי אל תברחי שוב אוהבים אותך כמו שאת חטולית

סוריקטנה מותק, ההודעה שלך בהקשר תגובתי אלייך ? ..שוב מרגישה אשמה... אני אוהבת אותך בדיוק !! כפי שאת ומביאה לפה חלקים שונים שבך.. אולי זה היופי ? להביא 'פסיפס של צבעים' ? הרבה יותר אמין, מעניין ,משמש מראה לזולת והמפגש אמיתי ושלם יותר...(?) שלךף במבי ואוטוטו יום הולדת.. :)

סוריקטה אהובה, על מה את מצטערת? אני תמיד מחכה לתגובות שלך, ממש כך, ובטוחה שעוד כמוני. הנוכחות שלך כאן חשובה מאוד. מקווה שתתני לעצמך את המקום לדבר, למרות האינזטינקט המוכר לי עצמי כל כך לסגור ולבצר. חשוב לי להגיד לך. חשוב לי שתדעי... שלך שירה

היי סוריקטה , מדברת רק בשם עצמי אני מחכה להודעות שלך מחכה לתגובות שלך תישארי כמו שאת ואפילו יותר כמו שאני אומרת לך תמיד את חשובה ומילותייך יקרות כאן חיבוק אביב

הי כולם.ן, ברחתי חלקית ושבתי. לימדתן.ם אותי המון כאן. תודות. מקווה לנוח ולהתעשת, סוריקטה

אני בן 34, גובה - 1.67, משקל - כ- 77 ק"ג, תרופות : רידזין ורסיטל. אני לרוב מוותר על טקס הכניסה למיטה כדי להירדם , איבדתי את המוטיבציה. אני ער בלילה וביום , אפילו 38 שעות רצוף, בהן אני יושן בקושי חצי שעה. אין דחף לישון לאחר יום קשה כמו טיול , לפני כ- 3 חודשים הייתי ב נופש יומיים בצפון. קמתי לפני היציאה אליו ב 08:30, ביום הראשון בנופש השתכשכתי בבריכה ובים תחת שמש יוקדת וניסיתי להירדם רק ב- 22:00 ביום השני של הנופש אבל השותף לחדר העיר אותי בטעות. אני לא מחכה יותר מ- 20 דקות ללא ערות להירדמות. לפעמים אחרי לילה לבן אני נרדם ל5-6 שעות רצופות ויקיריי מתרגזים עליי. הבעייה לא מטרידה אותי ואני ואמא שלי לא מרגישים דחף לטפל בה. אחרי לילה לבן אני עובר בריכוז את הכביש בירוק ולא דורך בטעות על הכלב, עובד, אוכל , שותה, קונה בסופר ומטייל בארץ ללא כאבי ראש, סחרחורות ואדישות. בעבר היה לי לילה לבן בעיקר לפני אירועים מיוחדים כמו מבחן חשוב בביה"ס, טיולים בארץ ובחו"ל ודייטים. ידוע שיש אנשים שפעילים בלילות כמו נהגי מוניות, מאבטחים ורופאים. אני חושב שאחת הסיבות להפרעה היא חוסר ההצלחה שלי להשיג זוגיות ומין. לפעמים כשאני לא עייף אני מצליח להירדם ולפעמים לא. אין לי בעיה עם לחץ הדם. אני ואמא שלי נגד תרופות לשינה. אנחנו לא רוצים שאתמכר להן. למה לא צונחת עליי רוח השינה כמו על רוב האנשים בעולם ? האם זה עקב חוסר ההצלחה שלי בשוק הפנויים פנויות ? האם יש פה סכנת חיים ? מה הפתרון ? האם כשיהייה לי סקס קבוע אצנח למיטה ? האם מאשפזים על זה ? אשפוז כפוי ?

אני בן 30+. הגובה שלי - 1.67 , המשקל - כ- 77 קילו ( עודף משקל ) , תרופות פסיכיאטריות : רסיטל ורידזין. אני לא רעב בעיקר בערב. אני אוכל לפעמים רק כי "צריך", למען השובע, הרי צריך לאכול ? ככה זה מכ-3 חודשים לפני יום הולדת 19. חוסר התיאבון שלי הוא כל השנה, הבית גדול , יש כסף , אני לא מתאמן, אני קונה ואוגר מזון. התפריט : קטניות, שומנים, סיבים, מזון מהחי, אוכל שטוגן, בושל, עובד, תובל והומלח . בצהריים בשר ( בעיקר עוף) ופסטה או תפוחי אדמה באיזושהי צורה ( צ'יפס פעם בשבוע), מעט חומוס וטחינה. לחמניה ופיתה פעמיים בשבוע וחלה למריחה רק בשישי . מאכלים דיאטטיים: דני 0% שומן, חלבה ללא סוכר ושוקולד ללא תוספת סוכר. פירות: פעם ביומיים ( העונה 2 נקטרינות ו20 ענבים ). קינוחים : ארטיק וגלידה ובחלק מהשבוע שוקולד. שתייה : מים ומשקה קל ללא סוכר בלבד כולל שוקו. לא שתיתי שייק וקפה כבר 4 שנים. מאכלים נדירים : פיצה, פירה ולחם מטוגן. מאכלים שלא אכלתי חודשים : מרק לא תעשייתי, וופל ופודינג . תוספים : ויטמין D, אומגה 3 ופרוביוטיקה . אני מגוון באוכל, לפעמים אוכל לבד , אין מוזיקה וטלוויזיה בארוחות, אוכל בין הארוחות הגדולות , לפעמים מוותר על ארוחת הבוקר , אוכל את החלבונים עם העמילנים , לפעמים אוכל קרוב לשינה , שותה רק כוס שתייה אחת לארוחה כשאני בבית ( כשאני במסעדה וזה קורה לעיתים רחוקות גומר בקבוק משקה קטן ).לא אלכוהוליסט, מעשן ומסומם. סטטוס פיזי : בריא באופן כללי כל השנים למעט צמא מוגבר בשעות 17:00 -22:00, כיב בחניכים מגיל 15 והרבה שיער. מצב נפשי : הדאגה היחידה שלי היא לגבי הזיקפה, אני רוצה זוגיות ומין ורק לגבי זה יש מעט כעס. לרוב יש ריכוז ורוגע. בדיקת הדם שערכתי לאחרונה לא גילתה סוכרת. לאחרונה שאלתי בפורום אחר והמומחה שם רשם לי " לך לדיאטטנית ! ". שאלות : 1. האם הרקע להפרעה שלי הוא רק נפשי ? 2. האם זה עקב התרופות ? 3. האם זה עקב הדאגה מחיי האהבה ? 4. מה לעשות ? 5. האם בינתיים לשנות את ההרגלים - לשתות רק בין הארוחות ? 6. אם לא אוכל מספיק אז אני עלול להיות רעב בלילה כמו שקורה לאנשים ? 7. מה הטיפול?

יש לי תסמונת אספרגר ( על הרצף האוטיסטי ), יש עכשיו בחורה שהכרתי , זה לא יהיה בזבוז זמן שאני בינתיים לא "יכול" לעשות סקס ? ומה דעתך על זה שאני מעיף לכל הרוחות בחורה שלא מסכימה להיכנס איתי למיטה לאחר יותר מחודש לאחר ההיכרות הראשונית ? אני בחור כבן 30 , אני שואל כי כמו שאת כנראה יודעת הסיכויים שמישהי תשכב עם מישהו עם ההפרעה הזאת קטנים, גם אחרי חודש ואז כאילו זה יהיה מוצדק לבגוד בה אם אמצא מישהי אחרת ( אם כמובן זה נחשב בגידה, כי לא סתם כנראה בנצי באסקימו לימון אמר לנורית " לבגוד במישהי שלא מסכימה להיכנס למיטה זו לא בגידה ... " ) ? אפילו שזה נחשב לדבר מכוער שמלמד על חוסר ערכים, אי כבוד עצמי ואני ארחיק ואומר - אף חזירות לא רק כלפי אותה בחורה אלא גם כלפי שאר העולם שהרי יש לא מעט אנשים שלא משיגים סקס ?

עכשיו שאני חושב על זה כאשר מספרים דברים מביכים שלא בא לי שאף אחד יידע לרופא, פסיכולוג או פסיכיאטר, עובד סוציאלי, סקסולוג או סתם גורם טיפולי או כל בעל מקצוע דומה אחר אז, בטח אם זה מתועד איכשהו ובטח בטח כאשר אני רושם לו דברים אישיים מאוד בווצאפ, אז מבחינה תיאורטית אשתו, ילדיו או נכדיו פתאום יכולים לחטט לו בפלאפון ולהפיץ את המידע בכל העיר סתם מתוך מעשה קונדס. האם הסיכוי לכך הוא מאוד נמוך ואני יכול לישון בלילה בשקט ? יש לציין שכאשר אדם זר מבקר אותי בביתי אז אני מקפיד להסתיר חפצים שאני לא רוצה שהוא יהיה מודע לקיומם בצורה טובה, אבל היום בבוקר פתאום עלתה לי הדאגה הזאת שהתייחסתי אלייה בתחילת הפוסט שלי לראש. ודרך אגב, האם מי שיפיץ עובר על החוק ?

היי אשמח לפרטים של יועץ זוגי/פסיכולוג דובר אנגלית שפת אם מאיזור השרון.

איזה כייף רכיבה בח"ול ? כלומר...? על סוסים ? משהו אחר .סליחה לא הבנתי..🙄🙄 חטולית

תהנה אודי ושמור על עצמך

הי אודי, טיול נעים (הנה עוד אחד מהדברים שאיני מבינה). רכיבה (אופניים? אופנוע? סוס, גמל?) ;-) במישור? בהרים? בקבוצה? סוליקו? מה שלא יהיה - רכיבה כייפית ומהנה. להתראות, סוריקטה

נשמע כייפי מאוד וגם מאתגר סע לשלום ותחזור לשלום חטולית

לא ראיתי שנסעת וכבר חזרת מקווה שנהנית והייתה חוויה טובה אביב

במבי - כמה טוב שחזרת. מרגיש כאילו הייתי רוצה לדבר איתך על המון דברים. בואי, תצטרפי שוב. הדמיון שלך מניב אסוציאציות עשירות. את חסרה, שלך, סוריקטה

סוריקטה הי, סיקרנת אותי לגבי ה'המון דברים' שמרגיש לך רצון לדבר איתי.. חייך לי בלב :) לגבי תגובתך בהודעה למטה.. וואוו.. מה אומר לך סוריקטה... וואוו.. עד עכשיו הבטן מתכווצת לי מתגובתך.. הרגשתי כאב שחותך את הבטן..גם חוסר אונים.. גם טיפונת כעס שהתחלף לו מיד ברגש אשמה עצום... וואוו סוריקטה.... אז ככה.... מה אגיד לך שלא יישמע מבולבל.. ? אשתף אותך... ראשית, ההיכרות שלי עם בן זוגי היתה מאוד משונה, מוזרה אפילו הזויה.. והקטע הוא שכל החלק המיני היה מחק מראשי וגופי.. לא יודעת להסביר את זה..משהו משונה שאין לי אפילו את היכולת לתאר.. סוג של ניתוק מוחלט מהקטע המיני.. כן.. נשמע הזוי לחלוטין אבל כך היה... (עד היום אני תוהה מה יש בבן זוגי שאיפשר התנהלות כזו..?? שאלתי את עצמי וגם אותו אם הוא הומו ?) בקיצור לא ברור לי... לגבי ילדים סוריקטה ... רציתי ילדים בצורה מטורפת..לא הייתי מוכנה לוותר על הולדת ילדים ולכן הייתי עם בן זוגי מס' פעמים בודדות ביותר.. אם תספרי על אצבעות יד אחת עדיין יישאר לך עודף... בכל פעם מהפעמים הבודדות שהייתי איתו הגוף שלי כאילו היה איתו ואני צפיתי והסתכלתי מלמעלה.. לא יודעת להסביר לך את החוויה הזו.. זה אשכרה כאילו הגוף שלי ואני הם שתי ישויות נפרדות לחלוטין.. זה הצריך ממני אנרגיות מטורפות אבל הייתי מוכנה להן בגלל הרצון להביא ילדים לעולם... וכן סוריקטה... זה משהו שבחיים לא הייתי מוכנה לוותר על זה.. להיות בהריון, להרגיש אותם בתוכי, לשיר להם כשהם ברחמי,להתכוונן אליהם ,ללדת ולהניק אותם.. פשוט להניק...משהו שאני כתינוקת לא זכיתי לחוות.... ואני מרגישה שעם כל הטירוף של הקושי שעברתי כשכל כך רציתי להביא ילדים לעולם אני שלימה עם כך לחלוטין !! ואולי אני מרגישה את הכאב הנורא הזה..ממש כאילו חתכת את הבטן שלי עם סכין מרגישה באיזו השלכה הזדהותית עמוקה איתך ..? ואולי גם הרגשות הנוספים הם שלי/שלך, או נכון יותר רגשות שלך שבהזדהות השלכתית עמוקה מורגשים אצלי באופן בלתי נסבל ? מה אומר לך סוריקטה מותק... שוב, מגיע רצון להגיע אלייך ממש ,לעטוף אותך ולגרש ממך את כל הבלתי נסבלות הזו... לפתע פתאום כל כך מתחשק לי שיהיה לי כפתור ביד, כפתור של 'מכונת זמן' כפתור שיכול להחזיר את הגלגל אחורנית... אלחץ על הכפתור ואת תוכלי אם תרצי לחזור לתקופה מוקדמת יותר, ואם תרצי, תבחרי אחרת.. וואו.. חוסר אונים זו חוויה נוראית... איתך, במבי

מצטרפת בשמחה למילותיה של סוריקטה הנהדרת שלנו כאן הלוואי שתכנסי לעיתים קרובות יותר את מוסיפה המון צבע ודימיון בכתיבה שלך חטולית

קוראת את הרגשותיך לגבי ילדים הריון הנקה.. אני הייתי שתויה כהלכה עד כלות עדי להביא לעולם את 3 הילדים שלי כל כך מבינה אותך ברגשות .. חבל שכך ולא זכית ..אולי עדין לא מאוחר בהפריה חוץ גופית...סליחה שאני אומרת זאת אל תכעסי לא יודעת מה גילך אבל זה מה שעלה לי במחשבה מתוך הכרות הנושא עם חברות שכן עשו והן מאושרות חטולית

הי בנות, פחות הצלחתי להבין, וגם לא מי פונה אל מי או מי כועס על מה ולמה. כנראה שיש סיבה טובה לסתימות הזאת. אולי אם אבין זה יהיה כואב מידי. גם היום הפנטזיה להמשכיות נקטלת אצלי. לו הייתי מרגישה לפחות את הפנטזיה. אבל גם זה אינו נגיש. גם אין לי מעגלי תמיכה בכלל, ובנוסף, הגבול של הרגע האחרון הריאלי בהקשר המשכיות היה לפני עשרים שנה. ומופלא, בעיניי, שהצלחתן להיכנס להריון כל כך מיידית. והוא צלח. וגם אתן. עבורי זה נשמע וואו. דברים מאד בסיסיים בחיים, שהם במקום הסתום אצלי. מצטערת. סוריקטה

לא הבנתי מי כועס על מי לא נתקלתי בזה בכלל אני משתדלת תמיד בכותרת לכתוב למי אני פונה אני לא הצלחתי להכנס להריון במידי ממש לא אהובה לקח ממני נתחים די גדולים בנשמה להקריב עצמי בדרכים בהם בחרתי להכנס להריון כיום יש מספיק דרכים כדי להביא ילד לעולם אך השאלה האם זה מתאים כיום ? האם אשה מוכנה להקריב מעצמה כל מה שצריך ? לא כולן מסוגלות מכל מיני סיבות .... אוהבת חטולית

תודה חטולית על השיתוף. איזה כוחות יש לך ואיזו נשמה את. עצוב לשמוע על הקשיים. ככה המציאות, אוף. חיבוקים, סוריקטה

מגלה, בימים כאלו מסובכים קצת. שכשאני מחפשת עוד מקור לכוח, אני באה לפה. יש פה מילים כל כך מחזקות ומחבקות מכם. תודה על הפורום הזה, ועל כל מי שפה, כצופה או בהשתתפות פעילה. וכמובן, לך אודי שממשיך איתנו כבר המון שנים.

רוני מתוקה הי, מה רוצה לומר לך... ? אממממ.... את יודעת ? .. משהו בהודעות שלך נכנסות לי עמוק ללב.. אולי חוויית חוסר האונים ? מזדהה איתך באיזשהו אופן עמוק ..? אולי בגלל שגם את וגם אני נפגענו על יד האח הגדול..? אולי בגלל שגם אני לא מסוגלת להיות פיסית עם בן זוגי ? אמרתי לו פעמים רבות, אני לא מסוגלת.. סוג של נכות.. לך למישהי אחרת אבל אל תביא הביתה איידס.. משו מסובך... תחושה של כישלון...לפחות בתחום הזה... כל כך הזדהיתי עם מילותייך בהודעה ההיא ששיתפת לגבי הבקשה/הודעה/הכרזה שיש בה לצד הכאב והבלתי נסבלות גם המון יופי - על הכנות וסוג של אמון גבוה מאוד (למרות שאולי זה לא נחווה כך... אז מה שאולי אני רוצה לומר לך זה שאת בליבי עמוק, מזדהה איתך ומרגישה עמוק כאב, תסכול, בעלת ערך = 0 בתחום הזה. ובעיקר כישלון.. עכשיו, תביני רוני, אני עדיין בטיפול פסיכואנליטי אצל פסיכואנליטיקאית מנחה בחברה הפסיכואנליטית שנחשבת מהשורה הראשונה. היא באמת מיוחדת..עזרה ועוזרת לי בתחומים רבים.. אני עצמי מרגישה שעברתי שינויים רבים לטובה, אני מקבלת משוב חיובי וטוב על שינויים מבורכים שעברתי ועוברת גם מהסביבה הקרובה והרחוקה ..ורובם לא יודעים שאני בטיפול פסיכואנליטי 4 פעמים בשבוע כבר למעלה מ 12 שנים... אז זהו רוני מתוקה, חיבוק ענק לך, ושירה, וסוריקטה, ומיכל , וחטולית, ואביב ואודי אהובים... מה אומר לכם.. ? וחתוליטוש מתוקה, מחזיקה לך אצבעות עם כל ההתמודדויות הפיסיות והחיצוניות איתן את מתמודדת .. ואביב מותק, איתך עם ההתלבטות לגבי לימודים /עבודה.. הנחיית קבוצות טיפוליות זה אחלה.. למי שאוהב.. ומיכל מותק, פעמים רבות אני מרגישה שאנחנו משדרות על גל דומה... נראה לי שלא אגיע להופעה של אודי בסופו של דבר... וסוריקטה ממוש, קוראת אותך ובכל פעם מתפעלת ומתרגשת מהרגישות הגבוהה שלך לעצמך, לקטנטנים ולטבע הדומם , הצומח והחי.. מזדהה עם הנפילות והקימה, נפילות וקימה... והשנה הזו שלך בהקשר לאמא שלך ..בפרט לאור המורכבות... לא פשוט..מתוקה..ממש בא לי לפגוש אותך ,לעטוף אותך ולגרש ממך את הכאב,העצב ושלל הרגשות העמוקים שמתעוררים בי כשקוראת אותך.. ועוד מעט יום הולדת... סתיו.... וגם את שירה אהובה.. מצליחה לראות, להריח , להקשיב לריחות הסתיו ? עלי שלכת מפוזרים בכל מקום.. ממש שטיח בגווני זית,כתום,חום,אדום,אפור.. ואפשר להריח את הריח המיוחד הזה.. האדמה כבר פותחת פה גדול..מחכה לגשם שייתן לה/בה חיים... והעננים האפורים שמשנים צורה ונדמים כאריה מאיים, ככדור משחק, כקופסת הפתעות וא בכלל מגיע מאיזשהו מקום ענן שנדמה כנוצה מלטפת ו'האריה המאיים לא מוותר.. נלחם ו'מאפיר את כל השמיים עד שנדמים כמתאפקים ותיכף מיד ימטירו מי אש וגופרית שיחריבו , יעלימו,יאלימו העולם... וזה מזכיר לי את ההופעה שלך אודי אהוב... אתה יודע? ממש ממש מתחשק לי להגיע ל'ענבל' לצפות בהופעה שלך ולגשת אליך ..כמו בפנטזיה... בסופו של דבר אודי, נראה לי שלא אגיע... יש בי פחד אימים... אולי כשתראה אותי תתאכזב ? תגיד בלב ? זו במבי ? בדמיון 'ראיתי אותה אחרת... הפחד מלאכזב אולי הוא אחד מהפחדים העמוקים שלי.. ??? וזהו.... לא יודעת למה... בסתיו , הבדידות הקיומית מרגישה הכי חזק בעצמות.. שלכם/ן , במבי

הי בנות, אצטרף באמירה שגם אני סוג של אולי נכה בקשור למיניות, אישיו פחות מפותח או לא נגיש, עד כדי כך שלא הצלחתי לראות את עצמי כראויה לזוגיות או אמהות, היות שאגרום עוול לסובביי. וזה אובדן גדול. הילדים, להבנתי, הם תוצר של המיניות של ההורים שלהם. ואצלי יש כנראה באג בעניין. מניחה שיש ריגוש סביב הגידול או ההנקה ועוד ועוד. עצוב שאיני מכירה כלל. לא אקרא לעצמי א-מינית, למרות החסימה שיש לי. גם לא מונחים אחרים שמגדירים לא זה ולא זה, או גם זה וגם זה. פשוט לא יודעת. קצת מילים גם ממני, האחרת, להתראות, סוריקטה

במבי אהובה תודה על הציור הסתווי הכל כך מדויק שלך. תודה שבאת עם המילים הטובות לכולנו. שלך שירה

תודה במיוחד יקרה ומיוחדת. המילים שלך מלטפות,מבינות ומהדהדות. תודה💜

מתוקה שאת כמה נפלא בעיני שאת מצליחה להכנס ולקבל כוחות מכל מה שכולן כותבות לך ..האמת שגמני כך כי ישנן כאן נשים פשוט נפלאות ומהממות שהלב הרגיש שלהן נותן הכל למען האחת והשניה תודה לך יפתי חטולית

אודי המופע ביוטיוב היה נפלא אין לי מילים יפות כמו לבנות כאן לתאר לפרטי פרטים את הרגשתי רק אומר שהיה מדהים ומרגש סוריטה יפה שלי יום הולדת שמח נשמה לא בטוחה שזה הכי חשוב שבעולם באיזה תאריך תבחרי לי חשוב שרק תשמחי בכל תאריך ... במבי מתוקנ שאת כמה נפלא שרואים אותך כאן כשמתאפשר לך ואת כותבת כל כך נפלא ..אוהבת את הכתיבה שלך יפתי את מרגשת תמיד איתכם חטולית המוגבלת בראיה

הי חטולית, המוגבלות בראייה ועוד - כל כך עצוב :-( שיהיה סופ"ש רגוע. שיהיה. היי בטוב, סוריקטה

אודי אהוב :) מברוק על ההופעה המתקרבת... מצאתי עצמי מפנטזת שמגיעה להופעה שלך ולאחר שההופעה מסתיימת אני ניגשת אליך, אתה מתבונן בפליאה מי זו שניגשת ואומרת מילים חמות על ההופעה המדהימה!! (אני כבר צפיתי בהופעה שלך דרך יוטיוב והתרגשתי והתפעלתי והרגשתי ננגעת ונמצאת בהיות ובהמשך הרגשתי נסחפת למערבולות ולגלים ש'התיו עלי מי ים מלוחים ואחר כך מצאתי עצמי כמו מרימה ראשי לשמיים ,פותחת את פי ולוגמת טיפה, ועוד טיפה ועוד ועוד מי גשמים-מים חיים .ואז הרגשתי שהגשם מתחזק והופך לסופה והרגשתי פחד...) בכל אופן, בפנטזיה, אני ניגשת אליך ואומרת תודה גדולה על ההופעה המדהימה שלך, אתה מתבונן בי בפליאה ושואל: 'מי את אם מותר לשאול ?' - במבי.. אני עונה... במבי מהפורום שלנו... ואז.. אז מה ??? מה הייתי רוצה שיקרה ?? כאן אני לא מצליחה לחשוב או לרגיש משהו... משונה... אם באמת אגיע ואפנה אליך ואציג את עצמי כבמבי, מה תהיה תגובתך ? מה תרגיש ? מה תחשוב ? וסוריקטה אהובה ! מזל טוב ענק לך ליום הולדתך (העברי) זוכרת שבלועזי נולדת ב 5/11 :) אפשר לחגוג פעמיים יום הולדת :) במחשבה שנייה, אפשר ואולי אפילו רצוי לחגוג יום הולדת כל יום.. הרי כל יום שהתעוררנו לבוקר חדש ,הרי הוא כמו יום הולדת ..לא ? :) אהובים שכמותכם.. שלכם, במבי

שמחה לקרוא אותך במבי יקרה, תראי מה גם אני כתבתי. בהחלט משונה לבוא להופעה של אודי. בינתיים אפשר להסתפק ביוטיוב ;) או לבוא בשקט בשקט..;)

כלומר קוראת קצת..נכנסת קצת, כותבת והולכת..משהו לא ברור. סוריקטה- מזל טוב שקט ורגוע כזה...העברי הוא החשוב ;) לידה מחדש זה מקסים.. איש באמונתו יחיה..גוף ונפש אכן קשורים זה בזה. ואני חושבת שכולנו מסכימים על כך. מה קורה אחרי?? איש לא חזר לספר לנו.. אמונה..פעם המטפלת שאלה מה עזר לי בעבר, אז אמונה. אמונה ותקווה מחזקים. ..אותי לפחות. אחרת מה?? מה התכלית לכל זה? לחיות ולמות?? כאילו מה? כשמאמינים שיש משמעות ויעוד לכל אחד ואחת זה נותן ביטחון. אני חושבת שלאדם מאמין קצת יותר קל בחיים. אולי אני טועה??

הי מיכל, לפעמים את כאן 'כמו פעם' ולפעמים פחות. גם פה השתנה. ואולי אף אחת ואחד מכאן לא 'כמו פעם'. גם אני. בעבר, כשהמערכת הייתה שונה, גם ניתן היה לעקוב אחרי ההודעות באופן מאד צמוד. אם רוצים ולמי שהיה על זה. עם השדרוג הטכני האמיתי, בכל זאת התקדמות, נהיה (לפחות עבורי) מסובך יותר. ויתרתי - ושוב, ויתור לא בקטע שלילי. אלא בקטע של שחרור. ואגב תשובתו של אודי, ונדמה לי שכבר אמרתי כאן - אחד הדברים שהמטפל אמר לי בשעתו הוא התקווה סוג-של-מוסווית שהוא רואה שאני מחזיקה. אז אז. אולי לכן בחר לטפל. היום אני רואה מטפלים בתחילת, וגם לא ממש בתחילת דרכם, ובואי נאמר שאין נהירה גדולה לעבוד עם מטופלים כל כך מורכבים עם בעיות עומק כבדות. המטפל שלי היה בתחילת הדרך ולקח עליו את הפרויקט לשנים. למי 'קל יותר בחיים'? אולי גם למי שמתאימה לו הפשטות היחסית ופחות התעמקות או חקירת שאלות פילוסופיות. אולי למי שמקבל את הדברים כמו שהם. לפעמים האינטליגנציה בעוכרנו. גם לי יש הערכה מיוחדת לתאריך העברי. מעניין. אנחנו שותפות בזה. בוקר טוב, סוריקטה

יותר קל כנראה למי שלא מתעמק כ"כ...לפעמים אני פשוט חושבת "שעות נוספות" ורק זה מתיש אותי. הלוואי שנחשוב בפשטות. ומקווה שכל מה שאת מאחלת לעצמך השנה יתגשם לטובה. שמרי על עצמך.

הי כולם, התחלתי לרשום את ההודעה למטה ויאללה העליתי אותה בסוף לכאן. זוכרת שרציתי לומר שוואו נסחפתם עם הלידה מחדש. מרגישה לרגעים שחותכים כל מני דבק ממני אל המלכודת. ואני בעמדת ויתור (לאו דווקא שלילית) יאללה אין לי כוח. אבל כל כך הרבה שנים שאיני יודעת או אפילו יכולה (כי יש התנוונות) להניע איברים. יודעת שאפשר ללמוד קצת, וגם זה יישאר נכה. הזמן יאמר. בינתיים פחד ובלבול גדולים. גם השאיבה המוכרת אל המוות. מן הסתם גם דחף החיים מושך לכיון שלו כל השנים - אני כאן. חלקיות מאד הדרכים וכבר פחות ארוכות בגילי. ועדיין - אבל לאן? המשאלה לאמא טובה עודנה. כנראה שטרם הצלחתי לקלוט עד כמה היא, האמיתית, הייתה חולה. זה היה מתעתע מאד. הרגשה חזקה שיש דבר (לא ידוע) שאינו מדובר בהקשר שלה. אולי ההגחה של הלא ידוע הזה תביא עימה הקלה. ואולי לא. כי הקצב והעיתוי, אתם יודעים. מה יש שם, מה? סוריקטה

אהובה שאת סוריקטה עצם זה שלא השארת אותה מאחור .... ♥️♥️♥️♥️♥️♥️♥️♥️ אביב

הרבה כאב נשמע בקולך ומחשבות על... מחשבות על אמא טובה תמיד יהיו ... ועוד תהיות על למה לא ולמה לא הגיע גם לי מבינה אותך ואת תשאי אותה בליבך עם על שאר התהיות...כי אין תשובות לצערי חטולית