למה הפסיכולוגית שלי עודדה אותי לדייט עם בחור לא-פנוי שסופו ידוע מרא

שואלת מכיוון שאני נותנת לפסיכולוגית שלי המון קרדיט - ז"א היא יודעת מה היא עושה. אגב אני גם הולכת לשאול אותה על כך ועם זאת מעניין אותי לשמוע איך יראה את זה פסיכולוג אחר/ יסביר את זה. היה ברור שזה הולך להיגמר במפח נפש ולכן עם כל הפיתוי ניסיתי לוותר על זה, הוא צעיר ממני ב17 שנה, תחילת שנות השלושים, בהרס עצמי מאפיין דור אבל אדם סופר יצרתי, מרתק, ייחודי ואינטליגנטי, החיבור היה מקרי לחלוטין בפייסבוק, כבר מהסמסים היה משהו כל כך מרגש, מיוחד ואינטואיטיבי ויוצא דופן שנשבתי ועם זאת הייתי במקום בריא מספיק שיכול להסיק שמדובר במשהו שרק יסב לי סבל. כל החברות שלי אמרו לי לוותר כי הוא מחפש רק סקס. רק הפסיכולוגית שלי עודדה אותי ללכת על זה 'אולי תהיה לך חוויה חיובית' כשברור היה שהסיכוי לחוויה חיובית לא גבוה. נכון, אז חוויות כאלה בונות בנו חוסן, מראות לנו את האשליה של האגו, את הדפוסים שלנו וכל היתר אבל עברתי מספיק מזה. אני פרודה ואם חד הורית ויצאתי לדייטים אמנם לא בהתמדה, אבל בנכונות למצוא זוגיות אמיתית, בריאה, אוהבת. התחושה שלי היא שנכנעתי לפיתוי ולא ברור לי למה היא עודדה את זה. נפגשתי אתו בסך הכל פעמיים היה סופר מלהיב אבל גם מתסכל ומכאיב ומטלטל עד שיגעון. ניסיתי לעשות לזה רי-פריימינג, אני יכולה לראות את הצד החיובי של החוויה הזו, זה עורר אותי בממדים רבים, הייתי קצת במצב דורמנטי. ועם זאת אני כבר כמה שבועות לא מתפקדת כרגיל, אני מתעוררת בלילה עם מחשבות עליו. וקל היה לנבא את זה, בטח שלפסיכולוגית שלי. היא מכירה את העבר שלי, את מבנה האישיות שלי, מה לעזאזל היה טוב בלעודד את זה. כל ההימור הזה עלה לי לא מעט, כלכלית, מנטלית. אני אומרת לעצמי שאין לי מה להיכנס לכזו מרה שחורה כי בעצם אני לא רואה את התמונה הגדולה. הוא נעלם, גוסטיניג זה פתרון קל, למרות שברור שקרה בינינו משהו מיוחד במידה יוצאת דופן גם עבורו. אולי הייתי צריכה עוד סטירת לחי כזו שתייצר מוטיבציה גדולה יותר לקשר בריא. לא מבינה, באמת שלא. באיזה מקרים הייתה גם אתה מעודד משהו כזה? אשמח לשמוע ממך. תודות!