סוריקטה יקרה..................

מצטערת לשמוע על החיה (תרצי לומר עןד? האם חתול ומה היה גילה? מתי פגשת אותה לראשונה?), נשמע שזה היה קשר מיוחד. והמוות ודאי לא פשוט, ובעיקר בשנה האחרונה. המסירות שלך מדהימה שולחת לך חיבוק מנחם. הלוואי שלא תדעי עוד צער 🙏 שלך שירה

הי שירה יקירתי, מרגישה שכבר כמעט לא נותר לי עם מי לדבר. כלומר, בתדירות סבירה וגם קצת הקשבה וראייה. לשאלתך - חתולי. אצלי מגיל כלום. בחרתי בו בגלל הדומיננטיות והיצריות יוצאות הדופן. איתי יותר משלוש עשרה שנים. צמוד יום יום. ממש צמוד בכל רגע נתון אפשרי. רפואי לי. מתקשר, מדבר, מספר, מביע, מבקש. מלא דחפי חיים. עוצמתי. גם גדול מימדים. קצת מופרעיקו ופראי. מאפשר, לא שורט, או נושף או נושך. אוהב ואוהב ואוהב. הוא לא היה יפה תואר במונחי האסתטיקה, וגם נראה מאד מרוט עם השנים בשל תחלואים שונים. אחד ממוצלי החצר בחוץ. אבל בפנים - נפש יהלום. והקשר המיוחד איתי. היו לי בעלי חיים, אבל ספורים היו עם אופי מאד ייחודי ומילאו תפקיד ששום אדם לא היה שם מולי. הוא אחד מהם. צועקת את הכאב. משתדלת כמה שפחות, כי הבכי מופרע מטורף, ולא צריכים לשמוע כמה אני משוגעת. אז הזעקה כבושה. לא רוצה להיות בבית, לא רוצה לצאת, יש רגרסיה ותחושה שויתרו עליי. אני ויתרתי עליי. ומצטערת שאין לי כוח לאף אחד. השנה עוד עובדת, אבל בינתיים (וזה רע מאד) עצרתי המשכים. סוריקטה, שעושה דברים טובים בחשאי והעולם עיוור ושותק.

סוריק, תנחומי..קשה...מצטרפת...אל תוותרי עלייך!!!! מקווה שתראי סוריק יקרה! כי למנלה תופסת מקום...וכנראה שצריכה לפנות מקום..