אירועים מוחיים

אמי בת 81 סובלת מלחץ דם גבוה, מחלת אנגינה פקטוריס, רעד בידיים, שחיקת סחוס בירך ועוד המון המון בעיות ומקבלת בשל כך כמות תרופות גדולה. בשנים האחרונות מתקשה לדבר בגלל דמנטיה, שוכחת מילים, ומתקשה גם ללכת בגלל הירך, הולכת עם הליכון אך נפלה מספר פעמים וקיבלה מכות גם בראש. בחצי השנה האחרונה היא עברה שני אירועים מוחיים קלים. שח"ל הביאו אותה לבי"ח, שם עברה סי.טי מוח, ואח"כ שיחררו אותה הביתה. פרט לבדיקות מסוימות לא המליצו על טיפול. ביומיים האחרונים היא עברה מה שנראה כמו עוד שני אירועים: פתאום התחילה לדבר שברי מלים מרוסקות ומקוטעות ללא פשר ברצף. אחרי מנוחה במיטה הצליחה לחזור ולהתבטא במקצת, אבל נראה שהמצב הולך ומידרדר. האם מישהו יכול להסביר לי מה אומרים הסימפטומים האחרונים, למה אנחנו - המשפחה - צריכים להתכונן? לי נראה שלגרוע מכל. האם יש טעם לקרוא לעזרה ולרוץ לביה"ח? האם יש טעם לרוץ לבדיקת אקו-ושט שהרופאים בבי"הח המליצו עליה? לבדיקות בכלל? אבי בן ה-88 הוא זה שמטפל בה, ואנחנו במצוקה גדולה. אנא, עזרו לי לפחות במידע, כדי שאבין מה קורה ואיך להגיב כשקורה התקף כזה. המון תודה.

הדמנציה היא מחלה הפוגעת ביכולת הקוגנטיייבת ובתוכה יש את הדמנציה הוסקולרית שהיא מצב בו יש ירידה הדרגתית בקוגניציה של האדם כשההחמרה היא לאחר כל אירוע קטן. לאחר אירוע מוחי אין הרבה מה לעשות בבית חולים אלא אם כן רוצים התערבות רפואית כמו החייאה וכו. יש לבדוק האם אביך מסוגל לתת לאימך את הטיפול הסיעודי המתאים או שזקוקים למטפלת. האם יש לה חוק סיעוד לו היא זכאית?

לא כתבת מי את ומתוך איזה ידע את מייעצת, אבל תודה בכל אופן. אמי סובלת גם מפראנויה שהיא חלק מהדמנטיה ולמרות שהיא זכאית לעזרה ויש מטפלת, יש קושי גדול מאוד להכניס הביתה מישהי קבועה, כי היא חושדת בה שהיא גונבת, שלא לדבר על הזיות אחרות וקשות יותר. שאלתי כאן בקשר לבית החולים, משום שהריצה לביה"ח מהווה נטל כבד לאבי, ואם אין תועלת בכך אז הוא יכול לשבת בבית ולא להיכנס לפאניקה ולקרוא לשח"ל כל פעם שיש אירוע קטן.