הפסקת אכילה ושתיה בעיקבות דימנסיה

אמא שלי בת 97 בבית אבות סיעודי מזה 4 שנים. בשבוע האחרון חלה התדרדרות במצבה והיא מסרבת לאכול ולשתות ואם מכניסים לה לפה היא יורקת. הרופאים החליטו במיקרה כזה לתת לה אוכל נוזלי דרך צינורית זונדה. שאלתי האם האכלה בכפיה נגד רצונה היא עזרה לאדם במצבה או זה הארכת חיים שכבר ניגמרו והאדם מבקש לסיים את חייו.

ניסים שלום, מתן מזון ושתיה נחשב כטיפול מציל חיים ברמה הבסיסית ביותר. אין הוא ניתן כדי להאריך חייו של אדם. אם בעבר הצהירה אימך (רצוי בכתב) כי אם תגיעלמצב כמו שהיא מצויה בו כיום, אזי היא מבקשת שלא יתנו לה מזון/שתיה יתכן וניתן היה לכבד את בקשתה. דרך נוספת להתמודד עם המצב היא הפניית בקשתה/בקשתך למנוע מתן מזון דרך זונדה לועדת האתיקה המוסדית, אשר בוחנת את המצב ויכולה להציע שלא לתת הזנה דרך הזונדה. הנוא סבוך מבחינה משפטית, וכל מוסד ישקול את בקשתך לאחר שגם ינסה לבדוק אם אין גורמים לא רצויים המתערבים בשיקול דעתך, כמו לדוגמא - מצב בו יש "ריב ירושה" בין הילדים, או אינטרס זר אחר בבקשה שלא להזין את ההורה. רפואה שלמה יעל אילון

אמי היקרה לי מאוד בת 93, דימנטית ומטופלת בבית הקשיש בעיר מגורינו. עד לפני כחודשיים יכלה לאכול חלק מהמוצקים שניתן לאכלם ביד, כמו בורקס, עוגה ודומיהם. לאחרונה החלה, לסרוגין, לסגור את הפה ומסרבת לאכול. (עדיין לא על בסיס קבוע). כשלא ידעתי שזה קשור למצב הדימנטי התנגדתי כשהמטפלת נתנה לה לאכול במזרק. הסברתי לה שכל עוד אמי מסוגלת לאכול מוצקים מסויימים אני מעדיפה שתפעיל את היד ואת הלסתות ושלא תהפוך לחסרת אונים ה"שותה" את המזון. אתמול אחות המחלקה הסבירה לי שבדימנסיה הדבר הראשון הנלמד בחיי אדם, הוא הדבר האחרון שאותו הוא שוכח. באופן כללי, כשאני מגיעה אליה היא מסתכלת עלי וכשאני מבקשת אותה לומר לי שלום אני גם נוהגת לומר לה שאני יפה הבת שלה והיא מגיבה בנסיון לומר שלום עם הבעה של "מה את צריכה להגיד לי מי את ?" ובשעה שאני הולכת לאחר שהאכלתי אותה יש לה הבעת עצב. הבעת העצב מופיעה גם כשאני מספרת לה שהייתי חולה. האמת היא שנכנסתי לחרדות כשהתחילה לסרב לאכול. אני אמנם בת 57 ואמי הגיעה לשיבה טובה, אבל הייתי מאוד רוצה לקבל מכם עזרה איך אוכל לשמר את אמי עוד קצת ושלא תשקע במצב של חוסר אכילה וההשלכות הקשות. אני מוכנה לעשות למענה כל מה שניתן וצריך לעשות. תודה רבה לכם.