פורום שיקום לנפגעי נפש - ייעוץ ותמיכה

שלום רב, אני סטודנטית לריפוי בעיסוק.עלי לברר לקבוצת למידה מהן אפשרויות הטיפול לאדם הלוקה ב-PTSD,עם דגש על מחלקות אישפוז יום. באינטרנט הלכתי לאיבוד...אשמח לקבל קצת עזרה... תודה מראש, יפעת

יפעת שלום, שאלתך מאוד כללית. אשמח לסייע לקבוצת הלימוד ואני משערת שלמשתתפי הפורום יש גם לא מעט לתרום, אבל.... נזדקק למיקוד השאלה. האם בתאור המקרה שלכם יש עוד פרטים רלוונטים? האם השאלה הנ"ל היא לגבי אופציות בארץ? בעולם? באזור מסויים בארץ? מה המצב של אותו אדם- האם הוא פסיכוטי? כיצד מתפקד? מתקשר? שרוי בחרדה? מה ההווה וההסטוריה התעסוקתית, המשפחתית והכישורים החברתיים שלו? חג שמח גלית קלמנזון

גלית שלום, תודה על שיתוף הפעולה. בתיאור מקרה לא מצויין היכן בארץ מתגורר האדם. ולכן חשבתי שאחקור באופן כללי, מה שהתברר גם לי ככללי מידי..מדובר גל גבר בן 52 שהתחיל להתדרדר מבחינה נפשית לאחר שהיה מעורב בתאונת דרכים. עקב התקף פאניקה שחווה בעיקבות גילויים על מלחמת יום כיפור, בה השתתף, ופגיעתה של בת אחותו בפיגוע, הוא מופנה למחלקת אישפוז יום (לא מצויין היכן), שם מאובחן כ-PTSD עם גוון חרדתי ודיכאוני.החלטתי להתמקד עתה ספציפית בטיפול במחלקת אישפוז יום. באילו מוסדות בארץ יש מחלקות כאלה, מהם הטיפולים שמוצעים שם, כמה שעות ביום, האם הלוקים ב-PTSD מטופלים יחד עם מטופלים עם אבחנות נוספות ,מי מטפל בהם, האם יש טיפול בריפוי בעיסוק, האם יש מחלקה ספציפית שכדאי לי לפנות אליה? אשמח מאוד לשמוע גם ממשתתפי הפורום. שוב המון תודה על העזרה, יפעת

שוב שלום, רציתי לדעת אם כדאי לי לבקש מביטוח לאומי הבטחת הכנסה עד שיהיו תשובות מהוועדה שהייתי בה? הבנתי שזה לוקח כמה חודשים לקבל תשובות מהוועדה, ובינתיים המצב רק מתדרדר, כדאי לי לנסות לפנות להבטחת הכנסה לפני גיל 25? (אני בן 18) תודה רבה.

l_t שלום, ברצוני להשיב קודם באופן קונקרטי לשאלתך: אכן, הבטחת הכנסה ניתנת לאנשים מעל גיל 25. יחד עם זאת, יש מקרים שהם לפנים משורת הדין ואולי המקרה שלך הוא כזה - אני מציעה לנסות בכל זאת... מצ"ב קישור לאתר המוסד לביטוח הלאומי המפרט את הקריטריונים להבטחת הכנסה. http://www.btl.gov.il/btl_indx.asp?name=avt_ahn&type=g. בכל מקרה, אם וכאשר תאושר לך קיצבה, היא תהיה מיום הגשת הבקשה ותקבל אותה רטרואקטיבית. לרוב אנשים שממתינים לנכות כן מקבלים הבטחת הכנסה עד לאישור הקיצבה. עוד אני יכולה להוסיף שעל פי נסיוני מול המוסד לביטוח לאומי, תהליך האישור נמשך כ- 3 שבועות מרגע הגשת הבקשה ועד למתן תשובה. זאת במקרים בהם המבקש לא מוזמן לוועדה, במקרים כאלה זה נמשך קצת יותר, אבל ממש לא חודשים.... באופן פחות קונקרטי אני חושבת שעשית צעד לא פשוט לגביו התלבטת, כמו שכתבת לנו בעברו. לפנייה שכזו לביטוח הלאומי יש משמעויות רגשיות שעבור כל אחד יכולות להיות שונות. אתה מציין שבינתיים "המצב מתדרדר"... תוכל לפרט מה בעצם קורה לך? גלית קלמנזון

קודם כל תודה רבה לך התשובה, אני בהחלט אלך לביטוח לאומי אחרי החג ואברר לגבי זכויותיי. בקשר לתקופת ההמתנה הזאת, אכן הוזמנתי לוועדה, ודיברתי עם שני אנשים שעברו את התהליך בעבר, אחד מהם קיבל תשובות לאחר חודש וחצי והשני אחרי כ-3 וחצי חודשים... כמו שאת יכולה להבין, ההערכת-זמן שלי הייתה מבוססת רק על שני המקרים האלה. אני מאוד מקווה שאת צודקת ויגיעו תשובות תוך מספר שבועות בלבד (כבר עברו שבועיים מאז הוועדה...). בנוגע לשאלתך על מצבי, אז כן, מבחינה רגשית התקופה הזאת ממש לא קלה בשבילי, ויש הרבה ביקורת, בעיקר מהמשפחה הקרובה. לכן גם בחודשים האחרונים הגעתי למסקנה שאני חייב לעזוב את הבית כמה שיותר מהר, ודרך כך חשבתי על הבטחת הכנסה עד שתתקבל תשובה מהוועדה (המחלוקות ביני לבין שאר המשפחה זה לא משהו שאפשר לפתור, ניסיתי בעצמי, ניסינו עם פסיכולוג - לא הולך. ואני לא מתגייס, כך שהצבא לא יפתור לי את הבעיה הזאת). בכל מקרה, השאלה שלי היא כזאת- כשבודקים זכאות להבטחת הכנסה האם קובעים את זה לפי המצב הרפואי (הנפשי, במקרה שלי)? או לפי המצב הכלכלי של המשפחה? (אמנם אין לי הכנסה כרגע, אבל כל עוד אני גר בבית אין לי דאגות כלכליות... כמו שאמרתי, אני מאוד רוצה לעזוב את הבית בהזדמנות הראשונה שתהיה לי - ולכן אני מחפש כל מקור הכנסה אפשרי, כי אני לא ממש במצב מספיק טוב כדי לעבוד עכשיו... לצערי גם פסיכולוג ופסיכיאטר הסכימו איתי לגבי זה.) חג שמח ותודה רבה.

שלום, ברצוני לדון בנושא חשוב מאוד ועם זאת מודחק מאוד בקרב עולם הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה: התעללות נפשית. בתור התחלה אני ממליצה לקרוא את המאמר הבא הדן ומבהיר את הנושא: http://www.macom.org.il/therapy_verbal_abuse.asp מעבר לכך, אני מפרסמת פה מכתב שעוד לא נשלח, למטפל שלי, שהעביר אותי התעללות נפשית במהלך כל הטיפול שלי, עד שלבסוף הגעתי לנקודת שבירה ופשוט עזבתי: "ביום ראשון ה-5 בפברואר בשעה 15:25 זומנתי לשיחה בחדר המנהל. נושא השיחה היה: קריאת לעג מצידי כלפי אחת המטפלות. יום ראשון ה-5 בפברואר היה היום ה-7 להפסקת תרופת הציפרלקס (דבר הנודע לדוקטור *** באותו יום ראשון), הוא היה לאחר שבוע רצוף וקשה עם תרופת הריטלין, ולאחר התקף חרדה קשה. כבר מתחילת היום הרגשתי שאני במצב קשה ואני על סף התקף חרדה נוסף והתפרקות, עד שלבסוף בשעה 15:15, אכן התפרקתי. לא שלטתי בעצמי, מיררתי בבכי, הרגשתי נורא. בין השעה 15:15 לשעה 15:25 בה זומנתי לחדר המנהל עברו כ-10 דקות, ומכך ניתן להסיק שעוד הייתי מאוד נסערת. אף על פי העובדות הנ"ל החלטת לנכון לזמן אותי לשיחה (למרות שידוע לך באופן חד משמעי שבמצבים כאלו עליכם להשאיר אותי לבד ובכך לאפשר לי להתאושש). כבר מתחילת השיחה ניתן היה לראות שאיני במצב ההולם לשיחה, ושכל ניסיון לתקשר איתי גרם לי להתכנס בתוך עצמי ולבכות חזק יותר. אתה, המנהל, החלטת שאני צריכה להישאר ולהמשיך בשיחה. מי אני, המטופלת שלך, שאסרב? לכן נשארתי, למרות שהרגשתי שהמצב מדרדר, וכמו ששנינו יודעים-המצב באמת הדרדר. אני לא זוכרת בדיוק את מהלך השיחה מכיוון שהכל סביבי היטשטש, אבל אני לעולם לא אשכח את הרעד, את השריטות שצרבתי בפניי, ואת השערות שתלשתי מראשי. לראשונה בחיי פגעתי בעצמי, ולא סתם פגעתי בעצמי... פגעתי בעצמי מול המנהל. לא מטופל, לא מטפל, המנהל, שעומד בראש הטיפול שלי ואמור לרצות בטובתי. המנהל שישב והסתכל לי בעיניים בזמן ששרטתי את עצמי וחרטתי את הכאב הבלתי נסבל על הפנים, הסתכל לי בעיניים בזמן שתלשתי לעצמי שעירות מהראש, הסתכל לי בעיניים בזמן שיללתי, במצב הכי פגיע הכי רגיש והכי אנושי שיש, הסתכל, והמשיך לנזוף. הושפלתי כמו שלא הושפלתי בחיי. לאחר התקרית לא העזתי לצאת מהבית במשך שבוע מרוב הבושה, לא יכולתי להסתכל על עצמי במראה בגלל השריטות. עד עכשיו, בכל פעם שאני נזכרת בתקרית שהתקיימה ביום ראשון ה-5 בפברואר בשעה 15:25, בכל פעם שיש לי הבזק מהיום ההוא, אני בוכה כמו אז, ההשפלה מציפה אותי מחדש והרעידות גם כן. אני מנסה להבין בכנות, איך מסוגל מטפל בכיר, מנהל, שמכיר את כל נקודות התורפה של המטופל שלו, לנצל אותן לרעה. איבדתי כל אמון בבני אדם. מה-5 בפברואר אני לא מסוגלת לדבר עם אף אחד, קשה לי לתקשר עם הסובבים אותי, ושלא נדבר על לגשת לטיפול פסיכולוגי חדש. מה שאירע בחדר המנהל ביום ההוא, בחדר שלך, היה התפוצצת של כדור השלג שגדל במהלך כל הטיפול שלי, שהוזנח במהלך כל הטיפול שלי. הוא היה האירוע הטראומתי ביותר שחוויתי בחיי. אני ילדה, ילדה בת **. אני לומדת בתיכון, יש לי בית, הורים, חברים. אני בן אדם, כמוך! יש לי חיים, כמוך! איך היית מרגיש אם היית רואה את הילד שלך חוזר הביתה מהמקום שאמור לטפל בו עם שריטות על הפנים? שריטות שהוא יצר במו ידיו ואף אחד לא טרח לנסות להפסיק אותו או להרגיע אותו, שריטות שהיו יכולות להימנע אם רק למישהו היה אכפת. איך היית מרגיש אם היית רואה את הבן שלך במצב כזה? מה היית חושב על מי שישב מולו באותם רגעים והראה חוסר אמפתיה ואדישות מוחלטת? היית מבין אותו אז? לאן נעלמה החשיבה האובייקטיבית שאמורה להיות למטפל? לאן נעלמו יחסי האנוש? איזה מין בן-אדם עושה דבר כזה? האם בן-אדם כזה מתאים לניהול אשפוז פסיכיאטרי? מה שקרה ביום ראשון ה-5 בפברואר היה: א. לא מקצועי. ב. ניצול לרעה את מעמדך כמנהל. ג. משפיל. ד. התעללות של ממש." מקווה שקראתם הכל, ושהצלחתי להעלות אפילו במעט את המודעות לנושא. שיהיה לכולנו חג שמח.

צר לי על מה שעברת. ללא ספק היו אמורים להכיל את כאבך הקשה באותם רגעים. רוצה לשתף? היכן זה קרה? האם במסגרת אשפוז? במרפאה ציבורית? מאחלת לך ימים טובים.

אכן, זה קרה במסגרת אשפוז. במשך 6 שנים סבלתי מדיכאון, חרדות, ocd, הפרעת אישיות גבולית, נטיות אובדניות, והפרעת אכילה. במשך 6 שנים הסתרתי את כל מה שעבר עליי, הייתי בטוחה שאני עוד ילדה רגילה שעוברת את משבר גיל ההתבגרות. כשהבנתי שמשהו לא בסדר פניתי לעזרה, ומיד הופניתי לאשפוז. מתחילת האשפוז היו אי הבנות ביני לבין המנהל, אך למרות שהוא המבוגר והמטפל הוא לא נקט שום פעולה בכדי למנוע את המתחים ביניינו. הוא לא קרא לי לשיחה, לא ביקש מהמפלת שלי לדבר איתי על הנושא, כלום. הוא השאיר את המצב כמו שהוא, ובכך איפשר לו להדרדר. היחסים בינינו הדרדרו במשך כל חודשי האשפוז שלי, עד שלבסוף כדור השלג התפוצץ בשיחה הזו. תודה לך על התגובה, ושבת שלום!

שלום saya, ראשית ברצוני להביע את צערי על החוויה הקשה שעברת ועדיין עוברת בעקבותיה. עוד ברצוני להצטרף לפנייה של לילוש אלייך להמשיך ולשתף אותנו בפורום (תודה לך לילוש, המשיכי להשמיע לנו את קולך הערב...). פעמים רבות, במהלך קשרים אנושיים, לאו דווקא טיפולייים, אדם מסויים זקוק לתגובה מסוג X והסביבה מגיבה באופן Y. זה יכול להתרחש כשהאחר לא רוצה לעזור או מעוניין מסיבותיו שלו להתעלל, וזה יכול להתרחש מחוסר הבנה או אפילו מחרדה שלו. כשאנו במצוקה אקוטית וזקוקים נואשות למשהו שלא ניתן לנו, הדבר עלול לגרום לנו כעס וכאב עצום כי נותרנו לבדנו. במצב כזה מאוד קשה לחשוב מה עובר על האחר. אנחנו לא פנוים לכך ועלולים להשאר עם אכזבה שלא ניתן להתגבר עליה. כשאת משתמשת במילה התעללות, שימי לב שמקופלת בתוכה המשמעות של מעשה בכוונה תחילה. את למעשה אומרת שהמטפל ישב והטיח בך נזיפות מתוך כוונה לגרום לך סבל נוסף בשעה שאת נזקקת לשקט שלך והוא ידע שאת זקוקה לכך והתענג על הסבל שלך. זו התעללות. האם את חושבת שזה מה שקרה? האם המטפל הוא סאדיסט שמתענג על הסבל שלך? זו אפשרות, אבל אולי יש עוד כמה... א. אולי הוא חשב שדווקא אם ישים לך גבולות באותו רגע תתארגני ודבריו יקלו עלייך? ב. אולי הוא עצמו, דאג לך מאוד באותו רגע, מתוך הקשר העמוק והמשמעותי שיש לכם זמן רב, נכנס לחרדה והתקשה לחשוב באופן בהיר נוכח ההחמרה במצבך? ג. אולי הוא עצמו, כשהוא שרוי במצוקה, זקוק לחברת אנשים ולכן סבר שגם לך זה הדבר הנכון? מובן שאת זו שהיית במקום ורק את יודעת מה הרגשת. אולם, ככל שאני מבינה, הוא לא אמר לך מעולם מה הוא הרגיש. מה התכוון שיקרה לך- לעזור או להתעלל? משמעותי אם החוויה שעברת היתה בגלל שהוא טעה בהבנת מצבך וצרכייך - "כשל אמפטי" או שהוא רצה להתעלל בך. מטפל סאדיסט אכן לא ראוי לטפל בך. אולם מטפל שטעה, אם עד כה היה טוב ומבין ויהיה מוכן לדבר איתך על החוויה שעברתם יחד, יכול אולי לתת לך חוויה מתקנת. חוויה שתאפשר לפתוח חלון פנימי לתוך עצמך ועברך למה שגרם לתחושות שלך באותם רגעים קשים מול המנהל. מה דעתך? ...חג שמח, גלית קלמנזון

תודה רבה גלית על התגובה. ראשית, עליי להבהיר שמדובר במהל המוסד, ולא בפסיכולוגית האישית שלי. כשאני אומרת את המילה התעללות, אני מתכוונת אליה במלוא מובן המילה. לא הייתי משתמשת בה סתם כך, או אם המקרה הזה היה חד פעמי. מדובר פה ביחס מזלזל שנבנה במהלך כל הטיפול שלי. המנהל העביר אותי סיוט של ממש במהלך רוב הטיפול. הוא השפיל אותי מול כל קבוצת המטופלים, הוא אמר לי משפטים כמו "אני לא מכיר אף בן-אדם שהיה מוכן להקשיב לך גם תמורת הרבה מאוד כסף", הוא זלזל בי, הוא לא הסתכל לי בעיניים כשדיברתי איתו, הוא העביר אותי התעללות אמיתית, ושאר המטופלים יכולים להעיד על כך. באותה שיחה הגעתי שבורה, והמנהל ידע את זה. המנהל גם ידע טוב מאוד שבמצבים כאלו אני מאבדת שליטה ואני עלולה להתחיל לפגוע בעצמי. הוא יודע, הבהרנו את הנושא באופן חד משמעי-חובה להשאיר אותי לבד במצבים כאלו ולאפשר לי להרגע. לאחר מכן אפשר לדון במה שקרה. ברגעים כאלו אני בבלק-אאוט. כל מילה שיוצאת לי מהפה היא חסרת משמעות. לקחת אותי לשיחה כשאני במצב כזה, ולהתייחס אלי בצורה מחפירה כזאת זאת התעללות אמיתית, ורק חלאת אדם מסוגלת לעשות דבר כזה. שוב תודה רבה על התגובה, ושבת שלום!

אני לא מאמינה! אני מנסה לקבל סל שיקום לאמי המבוגרת כבר כמה חודשים ועכשיו אומרים לי שהמדינה קיצצה את תקציב הסל שיקום!! מה נעשה עכשיו.. אני לא יכולה לטפל בה עוד אמרו לי שאם אני רוצה אני יכולה להגיש בג"ץ נגד המדינה אני יכולה לעשות את זה? איך מגישים בג"ץ נגד המדינה תודה אני

אכן, תקופה קשה עוברת על זכאי סל שיקום שלא הוכרו עד כה. מי שעבר בעבר ועדה יכול להמשיך לקבל שרותים ומי שלא, עומדות בפניו שתי ברירות: 1. להמתין עד שהתקציבים יגיעו ליעדם (לא מדובר בקיצוץ אלא בהעברה של סכומי כסף). 2. לנסות ולהעזר בגורמי שיקום מחוץ לסל שיקום. אם ברצונך לחשוב על אופציות שיקומיות חליפיות עבור אימך, תוכלי לכתוב לנו בפורום מהו גילה, אזור המגורים שלה ומה התוכנית השיקומית עבורה. אולי האסון לא כל כך גדול.... גלית קלמנזון

בני בן ה-32 הינו חולה נפש מזה 11 שנה בעבר הוא הוכר ע"י סל השיקום וניתן דיור מוגן שם הוא שהה כ- 3 שנים לאחר מכן הוא הועבר למשך כשנה וחצי להוסטל של אנוש, לצערי למרות התנאים הטובים הוא נתפס שותה לפעמים משקאות חריפים ולכן סולק מההוסטל לאחר גלגולים אין ספור שבמהלכם הוא שהה בגמילה, הוא שוב נמצא לבד ללא כל עזרה מקצועית - הוא מתגורר לבדו בדירה מושכרת . לדאבוני הוא דורך במקום ואינו מתקדם בשום מקום וכמובן ללא כל עזרה מקצועית מלבד פסיכיאטר וכמובן תרופות שאלתי מה עלי לעשות ומי יכול לעזור לו כי ועדת סל שיקום מסרבת עד שלא יעבור גמילה מלאה.

אמי בת 56 סובלת מסכיזופרניה מגיל 18 היא גרה עמי ועם אחותי. אנחנו גרים בשכירות ברמת גן ודואגים לה. וסוף השנה אני נוסעת ללימודים ואחותי תשאר עם אמי לבד. מצבנו הכלכלי לא משהו, ובבית אמי לא עושה כלום מלבד לישון כל היום (היא גם חולת לב ומחכה לניתוח לב להחלפת שסתום שיתבצע תוך כמה חודשים בע"ה) אנחנו מבקשים סיוע כספי מסל השיקום או דיור מוגן שבו היא תוכל לשהות+ חונכת שתשגיח עליה שתיקח תרופות או מסגרת של מתנס שהיא תוכל להפעיל את עצמה. האם תוכלי להפנות אותי?

בגלל שאושפזתי באמצע קורס מקצועי, הפסיקו לי אותו. עברו כמה חודשים, שוחררתי ועכשיו אני בבית. העובדת סוציאלית שלי וגם בביטוח לאומי אומרים שאני לא יכול לעבור את הקורס שרציתי. שאני צריך קודם להתחיל במשהו ברמה נמוכה. ממש לא מתאים לי להיות עם אנשים חולים. אנחנו לא מסכימים אז אני בבית. יש להם זכות להגיד לי מה לעשות עם השיקום שלי?

מכיוון שביטוח לאומי משלם עבור הקורס , הוא מנהל מעקב אחר היכולת שלך בקורס והתפקוד שלך. מסכים אתך שזה מרגיז שמונעים ממך משהו שמגיע לך אבל אולי זה לטובתך? אולי עקב האשפוז חלה ירידה ביכולת שלך ועדיף שתחלים קודם, תחזור ליכולת שהיתה לך לפני האשפוז ואז ישקלו מחדש לאפשר לך קורס אחר שסיכייך להצליח בו , גדולים יותר.

אין להם זכות איך הם אנשיי המקצוע וכדי שתקשיב לדעתם חוץ מזה שלא כדאי לבזבז את הזכות לשיקום בביטוח לאומי שיכולה לרדת לך עם תלך לקורס שאתה לא מסוגל לסיים אבל בסוף הכל תלוי בך תהיה חזק ותאמין בעצמך נראה שיש לך את זה בהצלחה

אסף שלום. אכן, אני מאוד יכולה להבין את הכאב והאכזבה כשהתברר שהפסדת הזדמנות לקורס שכל כך רצית. כואב לוותר. יחד עם זה, בדומה לדורון ול-מה, אני מציעה לחשוב, ככל הניתן, בגמישות. נשמע שהקורס שהתחלת חסום בפניך כי מעריכים אותך באופן אחר כרגע. אני מציעה לך להחליט להוכיח לכולם שאתה צודק והם טועים. הדרך היחידה היא להתחיל בשיקום שנותנים לך ולהצליח שם. אז תקבל את מה שאתה רוצה כרגע לא? גם אם אתה צודק והם טועים, עדיף להיות חכם מצודק כי חכם נשאר בלי קורס. לא? גלית קלמנזון

שלום רציתי לדעת אם אדם סובל ממחלת נפש ונוטל תרופות פסיכוטיות באופן קבוע, אבל לא מקבל בטוח לאומי ועובד בכוחות עצמו, האם הוא רשאי להיות מטופל במסגרת מרפאה עירונית ציבורית, והאם הוא רשאי לטול חלק בפעילויות השיקום השונות כמו החוגים השונים?

כדי לקבל שירותים שיקומיים אדם צריך לעבור וועדת סל שיקום. בכדי לעבור וועדה זו עליו להיות מוכר ע"י בטל"א ובעל נכות על רקע נפשי ועם 40% נכות. מאידך אין חובה להיות מקבל קיצבת נכות. כלומר יכול אדם להשתכר שכר רגיל ועדין להיות בעל 40% נכות ולקבל שרותי סל שיקום מטעם משרד הבריאות.

מי שסובל ממחלת נפש זכאי לטיפול במרפאה ציבורית לבריאות הנפש בלי קשר לעובדה שהוא עובד. זכאות לשיקום היא ענייןאחר וכדי להיות זכאי צריך להיות מוכר כנכה ע"י בטוח לאומי, לקבל קצבת נכות ולהיות זכאי לסל שיקום של משרד הבריאות.

צודק לחלוטין בעניין המרפאה. לגבי שאר שירותי סל שיקום יש להיות מוכר ע"י בטל"א

בשנת 93 נעצרתי בגין חתימת ערבות עברתי חוויה קשה במעצר אובחנתי כסובל מPTSD כתוצאה מהמעצר!! מאז חיי נהרסו כולל משפחתי הוכרתי כנכה בביטוח לאומי ושאלתי היא האם ניתן כיום לתבוע את המדינה על הנזק שנגרם לי ממנו אני סובל עד היום?? תודה

צביקה שלום, צר לי לשמוע על הקשיים שאתה עברת ועובר עד היום. חלק נכבד מן השאלה שאתה שואל אותי הוא משפטי- אני מציעה לך להתייעץ עם עורך דין בנושא התיישנות- כיוון שהארוע התרחש לפני הרבה שנים, אינני בטוחה שעדיין יש עילה לתביעה. ביכולתך לבחור בין פנייה לעו"ד פרטי לבין פניה לסיוע המשפטי בחינם. זו מסגרת שמיועדת למעוטי יכולת. בת"א הסיוע המשפטי נמצא בר"ח הנרייטה סולד 4 - מול בית המשפט. טל:6932777. במידה ואינך מתגורר בגוש דן, תוכל לפנות אליהם ולברר דרכם את הכתובת הנכונה עבורך. אם וכאשר העניין יגיע לבית משפט תצטרך להוכיח קשר בין מצבך הנפשי בהווה לבין ארוע המעצר ולשם כך תצטרך להביא חוות דעת של גורמים מטפלים. ו..מילת סיכום חשובה: הרבה פעמים אנשים "נתקעים" וכואבים ארוע מסויים, נלחמים ומשקיעים אנרגיה בדברים שאולי הם אבודים או פחות חשובים. אני מציעה כן לחשוב על העתיד, לחשוב על שיקום מקצועי וחברתי, לעבוד ולחיות טוב ככל הניתן. לזכור שהעבר שייך לעבר ויש לשאוף להוציא את הכי טוב ממה שיש. גלית קלמנזון

שלום, הגשתי בקשה לנכות נפשית בביטוח לאומי וזימנו אותי, אני חושב, לועדה ביום חמישי הזה. למיטב הבנתי גם אם אהיה זכאי לאחוזי נכות ואולי קצבה זה יהיה זמני, ואצטרך לחדש את זה מתישהו. השאלה שלי היא כזאת - אם אני מוכר כנכה נפשית, אבל לא מקבל קצבה, או לא מחדש אותה, מהן ההשלכות השליליות של זה בעתיד? (בנוגע ללימודים, עבודה, רשיון נהיגה וכו'). תודה רבה.

l_t שלום. אני מאוד מבינה את החששות שלך בדבר הכרה כנכה ע"י המוסד לביטוח לאומי. עבור רבים, הכרה שכזו היא גם בעלת משמעות כאובה שמציגה לך ולעולם שיש קושי. לעיתים, מסיבה זו ומסיבות נוספות, נוטים להמנע מלתת אבחנות של מחלות נפש כרוניות לאנשים צעירים ולהכיר בנכותם כזמנית. לקראת תאריך סיום הנכות הזמנית יש אכן צורך לפעול לחידוש הנכות, במידת הצורך והרצון. באופן כללי היות אדם מוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי, אינו אמור להפריע או להיות מדווח למסגרות מוסדיות או פרטיות אחרות. יחד עם זה, יש מסגרות ששואלות על מצב בריאותי ומבקשות ממך לחתום על ויתור סודיות רפואית ואז הנושא כן נפתח. למשל, בנושא רשיון נהיגה- נכות נפשית לא מדווחת אוטומטית למרב"ד (בטיחות בדרכים). לפני קבלת רשיון, יש לדווח על מצב רפואי וכך עם כל שינוי במצב בריאותי. אם וכאשר אתה מדווח, ורק אז, אתה מוזמן לבדיקה במרב"ד ושם מחליטים אך אתה כשיר לנהוג. אין קשר בין העניין הזה לבין המוסד לביטוח הלאומי. לסיכום: המוסד לביטוח הלאומי מסייע בנושא קיצבאות ומסגרות אבחוניות, השכלה והשמה תעסוקתית. ככל הידוע לי וע"פ נסיוני, אנפורמציה לגבי נכות לא יוצאת ממנו למסגרות ציבוריות או פרטיות.אלא אם האדם עצמו בחר לדווח על מצבו הרפואי. אני ממליצה כן להשתמש בשרותי המוסד לביטוח הלאומי שכן הוא יכול להוות קרש קפיצה והצלה להתפתחות, צמיחה ויציאה ממצבי משבר לתיפקוד וחיים מלאים יותר. גלית קלמנזון

תודה רבה על תשובתך המהירה. לגבי לימודים ועבודה, האם זה לא ימנע ממני ללמוד ו/או לעסוק בתחומים מסויימים בעתיד? אני יודע שאומרים לגבי פטור מהצבא שזה מגביל ומקשה את החיים, אבל אני גם יודע שזה לא נכון אלא סתם דעה קדומה. האם כך המצב גם לגבי נכות נפשית? ועוד שאלה- אם אני משלים בגרויות באופן אקסטרני, זה משנה משהו בקשר לזכאות לקצבה?

נדמה לי שלא רק צעירים בטל"א מזמן אליו לוועדות אנשים שמקבלים אחוזי נכות זמניים אין הם צריכים לדאו ולבקש , זו ההתנהלות הקבועה כמובן שרצוי לעקוב וזה בגלל שהליכים בירוקרטיים עלולים להשתבש.

אני גבר בן שלושים , ב גיל 17 עשיתי ברית מילה אני מאד מצטיר ש עשיתי את ה שטות הזו, היום אני מרגיש הרבה רגישי נחיתות בגלל זה , אני מרגיש ש אני לא מקבל את מה ש מגיע לי טבעית, כשה אני חושב על מין עם משהיא אני מדמין ש יש לי את עורלה ו למעעשה אין לי אותה , ו זה מצייר אותי ו מעשיק אותי כשה אני חושב על מין אחרי מין עם אשה אני יוצה עם הרגשה ש היה חסר לי משהוא ו אני לא מסופק . איך פותרים בעיה כזות ו לאן פונים .?

דיוויד שלום, מדבריך אני מבינה שאתה חי בתחושה של חסר ואובדן מאוד משמעותיים. בהרגשה שלי, עצם העובדה שפנית לפורום שעוסק בנושאים נפשים, מצביעה על כך שאתה אולי מבין שהבעיה היא לא בהכרח רק העניין הפיזיולוגי קונקרטי, אלא מעבר לכך. אני מציעה לך לפנות לטיפול נפשי. ניתן לפנות למרפאה ציבורית, לטיפול דרך קופ"ח, או למטפל פרטי. גלית קלמנזון

רציתי לדעת אם יש אתר למרכז הטיפולי שנקרא סאמט שנמצא בירושלים. גם את הטלפון.

http://www.summit.org.il/ אתר מקסים עם המון מיידע על אופן העבודה של המכון ומאמרים מקצועיים. גלית קלמנזון

תודה רבה עזרת לנו מאוד

שלום רב ! שמי טליה ואני עו"ס בתחום בריאות הנפש. אני עורכת מחקר אשר בודק את התהליך שעוברים הסובלים מהפרעה דו- קוטבית (מאניה דפרסיה) כאשר הם מחליטים שלא ליטול את הטיפול התרופתי אשר הוצע להם. אני זקוקה למרואיינים אשר יסכימו לספר את הסיפור שלהם ובכך אוכל ללמוד יותר על התופעה. ליצירת קשר- לשליחת דואר אלקטרוני סודיות מובטחת בתודה מראש טליה

טליה שלום, ברצוני לבקש, קודם כל שתזדהי כאשת מקצוע בשמך המלא, ודבר נוסף ברצוני לשאול באיזה מסגרת ומי מפקח על המחקר הזה, והאם הוא עבר ועדת הלסינקי? אני שואלת על מנת להגן על משתתפי הפורום. גלית קלמנזון.

גלית שלום רב! לקחתי את המייל שכתבת לי לתשומת ליבי ועל כן אני אחדד את הדברים. שמי טליה מגדסי עובדת סוציאלית,מסטרנטית באוניברסיטת בן גוריון בנגב ועובדת במרפאה הפסיכיאטרית בבית החולים סורוקה.הרעיון למחקר עלה מכך שאחוז גבוהה מכלל הפונים לקבלת טיפול (ולאו דווקא בבריאות הנפש) בוחרים שלא לקבל את הטיפול התרופתי שהוצע להם. בחרתי להתמקד בהפרעה דו- קוטבית בכדי להבין את התהליכים אשר מובילים לקבלת החלטה מסוג זה. הוגשה בקשה לועדת הלסינקי בבית החולים טרם קבלתי תשובה אך במקביל אני מנסה לאתר מרואיינים דרך פורומים לבריאות הנפש היות ואתר המחקר לא בהכרח יהיה במסגרת בית החולים מתוך הנחה כי מי שבחר שלא לקבל את הטיפול התרופתי אינו מגיע לביקורת מרפאתית מסודרת. אני מקווה שעניתי לכל השאלות שעלו בך או בכל מי שקרא את הודעתי ובמידה ולא אשמח להרחיב על כך אם תפנו אלי למייל. תודה ויום טוב טליה

טליה שלום, תודה על התשובות, נושא המחקר מאוד רלוונטי למתמודדים עם מחלת נפש ולפורום שלנו ואני מזמינה אותך לשתף אותנו במסקנות, במידת האפשר. גלית קלמנזון

ראשית מזל טוב על השקת הפורום. רציתי להביא לידיעתכם כי מחר תערך הפגנה מול שערי בית החולים אברבאנל כמחאה על הפסקת וועדות סל שיקום, על אי החלת הרפורמה הביטוחית לה כולם כבר מחכים יותר מעשר שנים ובכלל על היחס החברתי והמוסדי כלפי המתמודדים עם מוגבלות פסיכיאטרית. בברכה, אמיר טל בחברה טובה - רואים מעבר (ע"ר) www.behevratova.co.il הפגנה חונקים את השיקום שלנו! קוברים לנו את התקווה! ב-15 במרס הופסקו הוועדות וננעלו בפנינו שערי השיקום. נבוא כולנו להילחם על חיינו! ניפגש מול שערי בית החולים אברבנאל ב-22 במרס, ביום ד' הבא, בשעה 15:00 הנכם מתבקשים להגיע לבושים בשחור! תחבורה >>> אגד: קו 86 מתחנה מרכזית חדשה בת"א דן: קו 19 מאלנבי, קו 18 מרכבת ארלוזורוב, קו 42 מב"ב ור"ג מארגנים: מטה מאבק הנכים, עמותת לשמה, מתמודדים למען מתמודדים, עמותת בחברה טובה – רואים מעבר, עמותת עוצמה, אנוש, פרויקט בנפשנו

אמיר טל שלום, אני מודה לך על האינפורמציה החשובה ומזמינה את כל מי שיש לו אפשרות ומזדהה עם המטרות, להגיע להפגנה ולהשמיע את קולו. אתה מציין שלוש סיבות להפגנה: 1. הפסקת פעילות סל שיקום- אתה ודאי מתכוון לסגירתו בפני מתמודדים חדשים. 2. עיכוב החלת הרפורמה בברה"נ. 3. יחס החברה והממסד כלפי מתמודדים. ברצוני להעיר שבעיני עצם כריכה של הסיבה הראשונה והשניה להפגנה אחת עלולה למלכד אותה. איני בטוחה שכל מי שמסכים עם הסעיף הראשון יסכים עם השני....- לתשומת לב הגורמים המארגנים. כמו כן אני מזמינה אותך ואחרים לנקוט עמדה באשר לרפורמה המתעכבת- האם התוכנית, כפי שהיא, לטובת הלקוחות בכלל? - אני בספק. בברכה גלית קלמנזון גלית קלמנזון

אכן ישנם חילוקי דעות בנוגע לרפורמה, אך תמיד יהיו חילוקי דעות... דבר אחד ברור המצב כפי שהוא כיום לא יכול להימשך. למאבק שהתחיל כבר בבית החולים איתנים יש ארבע נקודות עיקריות כפי שנקבעו על ידי הארגונים השונים: 1. עיבוי התקציב של סל שיקום שנובע מחוק שיקום נפש בקהילה. 2. הקמת מחלקות פסיכיאטריות בבתי חולים רגילים וסגירה הדרגתית של בתי החולים לנכי נפש כמו שנהוג בעולם הנאור. 3. החלת הרפורמה הביטוחית שהממשלה החליטה עליה מספר פעמים והיא אינה מבוצעת, שמשמעותה אפשרות לקבלת טיפול פסיכיאטרי בקופת חולים כאחד האדם ולא במרפאות לבריאות הנפש. 4. הקמת ועדת חקירה ממלכתית בהשתתפות נציגי האוכלוסייה של נכי הנפש על מה שקרה באיתנים ועל מה שקורה במערכת האשפוזית כולה. בברכה אמיר טל

אבי מאושפז בבי"ח פסיכיאטרי ובשיחה עם עו"ס הוסבר לנו שכל וועדות סל שיקום הוקפאו , אז מה אנו עושים כשהו ישתחרר ?

ל jony waker שלום, צר לי לשמוע על אשפוזו של אביך. לא ציינת מה המטרה ומה הצורך של אביך בסל שיקום. אני משערת שלא קל לשמוע שמסגרת שאמורה לעזור לו בתקופה כל כך מורכבת עבורכם מתפקדת כרגע באופן חלקי. המצב הנוכחי בסל שיקום זמני, חשוב לזכור שכן יש וועדות לסל שיקום אך הן מיועדות רק לאנשים שכבר שייכים לסל שיקום ומדובר עבורם בשינוי החלטה. במידה ואביך שייך לקבוצה זו, הוא יכול לפנות לסל שיקום. אם כרגע סל שיקום סגור בפניו, אשמח לנסות ולכוון אתכם אם תיתן לי יותר פרטים באשר לצרכים ולתוכנית השיקומית שהוצעה לו או שהוא מעוניין בה, וכן אזור המגורים שלו. גלית קלמנזון

שלום גלית אני כבר ארבע שנים לא עובד בגלל הפרעות נפשיות בעקבות משבר, כבר הרבה זמן שאני מרגיש שזה מאחורי ורוצה לצאת מבית ההורים- מקור הבעיה האם יש אירגון שיכול לעזור לי בחודשים הראשונים מבחינת היציאה מהבית? דירה לחודשיים שלושה? איך להתכונן לראיון עבודה - מה להגיד להם? לא רוצה לפנות לביטוח לאומי - גם כי יצאתי מהדיכאון והמשבר וגם אני מפחד שיהיה לי כתם ואני לא אוכל להתקבל לעבודות שאני רוצה ויותר מאוחר ללימודים לאן אפשר לפנות ההורים לא אופציה איך מתחילים חיים מנקודת מוצא כלכךך שלילית? תודה ותבורכי על עבודת הקודש בפורום

שאול שלום, נקודת מוצא שלילית, אבל לא רק שלילית.... אתה נוגע במספר סוגיות מרכזיות בתהליכי שיקום: הכרה - נקודת האור היא שאתה מכיר בקיומם של הקשיים. הבעייתיות היא שהכרה מן החוץ בקשיים שלך נחוות על ידיך באופן טבעי, כמו על ידי רבים אחרים כבלתי אפשרית מזיקה ובלתי נסבלת. לא ציינת את גילך, אולם, סביר להניח ש - 4 שנים ללא תעסוקה וללא מתן הסברים באשר למצבך להורים ולסביבה בכלל, יכולות לעורר כעסים גדולים או אולי השערות שלהם, כמו לך, קשה לבטא.אולי גם הם, כמוך חשים שיש נושא כאוב בחייך שזקוק להתייחסות אך חוששים להביע זאת בקול מחשש שתיפגע. בעיני השלב הראשון והמשמעותי, אם טרם עשית זאת, הוא פנייה לטיפול. חשיפה בפני גורם מקצועי שאינו מעורב רגשית בחייך יכולה להכיל ולכוון, לעשות סדר ולהפחית חששות. לא ציינת את מקום מגוריך, במקומות רבים בארץ קיימות מרפאות ציבוריות לבריאות הנפש בהן השרות ניתן בחינם, ובמקומות אחרים יש מרפאות של קופות חולים.אשמח לעזור לך במציאת מקום כזה. אם אתה מעוניין, כתוב לי מהו איזור מגוריך. באשר לאפשרות לפנות למוסד לביטוח לאומי. אני מאוד מכבדת את רצונך להשאיר את הדברים, נכון לעכשיו מחוץ למסגרת זו. פנייה למוסד לביטוח לאומי גורמת לרבים לחוש בושה וחשיפה. יש לקחת בחשבון שהעדפה כזו מונעת ממך להנות משרותי שיקום ברמה גבוהה כגון: אבחונים, לימוד מקצוע, השמה (חיפוש עבודה) ותעסוקה מוגנת. כל זאת בליווי עובדי שיקום של המוסד לביטוח לאומי באזור מגוריך - שרות שניתן בחינם ובצידו קיצבה למחייה. בפנייה למוסד לביטוח לאומי יש אפשרות לבקש נכות זמנית לזמן מוגבל ולא לצמיתות (6-24 חודשים), ובתקופה זו להשתמש בה לצורך שיקום. סעיפי הנכות ועצם קיומה חסויים וסודיים. ללא הכרה של המוסד לביטוח לאומי, יש ביכולתך לפנות למחלקה לשרותים חברתיים באזור מגוריך או ללשכת התעסוקה ולבקש מאחד הגורמים הללו מימון לתהליך שיקומי. ברחבי הארץ קיימים מספר מרכזי שיקום המאפשרים לימוד מקצוע, השמה מקצועית, השלמת השכלה עד בגרות מלאה ואבחונים מקצועיים. הגורמים המממנים לכך הם הביטוח הלאומי, לשכת רווחה או לשכת תעסוקה. אפשרות נוספת, סל שיקום. - סל שיקום הוא גוף ששיך למשרד הבריאות ומתוקף חוק מממן שרותי שיקום למי שמוכרים כנכי נפש לפחות ב- 40% נכות. כרגע המסגרת בהקפאה מחוסר תקציב, אך סביר להניח שהדבר ישתנה בהקדם. במידה ותחליט להמנע מפנייה לביטוח הלאומי, ביכולתך לפנות לפסיכיאטר המוכר ע"י הביטוח הלאומי באופן פרטי ולקבל ממנו אישור שאילו היית פונה לביטוח הלאומי, היית זכאי לקבל 40% נכות נפשית לפי סעיף 33 או 34 - סעיפים נפשייים. עם אישור כזה תהיה זכאי לסיוע בתעסוקה,דיור , השמה וכו'. אני מאחל לך, שאול, הרבה הצלחה ואומץ בהתמודדיות ומזמינה את החברים בפורום לייעץ לך מנסיונם. גלית קלמנזון

מוזמן/ת להצטרף אלי לתביעה יצוגית כוללנית שתיוצג על ידי עורכי דין מטעם עמותה האמונה על כך. כל המעוניין/נת ישרשר לי ואפנה אליו ברמה האישית. הכח מינורי ובעל ענות חלשה- באחד! ובעל תנופה אדירה ומעצמה כבירה- ביחד!

למתאגדים עם מישהי אני מאחלת למי שזכויותיו נפגעו המון הצלחה ו..אנא עדכנו אותנו בפורום על ההתפתחויות. גלית קלמנזון

ל- :( שלום. אכן, :( אתמול היה היום האחרון לקבלת משתקמים חדשים למסגרת סל שיקום. כיוון שתקציבי סל השיקום לא הגיעו ליעדם מכיס ממשלתי אחד למשנהו, אין בידי המסגרת לקבל משתקמים חדשים לתוכה. יחד עם זאת, כל מי שעבר סל שיקום זכאי ל"שינוי החלטה" כלומר, לקבל מסל שיקום את מה שניתן ונידרש לו. כלומר, אדם שקיבל חונך לפני שנה והיום יכול ורוצה לעבור להוסטל יכול להגיע לוועדות שימשיכו להתכנס בתדירות נמוכה יותר לאור המצב, ולקבל אישור. אכן, המצב אינו אידאלי ולא ברור עד מתי יימשך. יחד עם זאת, קיימים פתרונות שיקומיים שונים שאינם דרך סל שיקום בנושא השכלה ותעסוקה. אשמח לכוון מי שאינו זכאי כרגע לסל שיקום, במידת האפשר. וכולנו נשמח כשההקפאה הכל כך מיותרת הזאת תיפסק. גלית קלמנזון

והשמה תעסוקתית שיקומית - הרצליה והשרון כשמו עוסק בשיקום תעסוקתי החל מאבחונים אישיותיים פסיכולוגיים תצפיתיים פונקציונלים וממןחשבים לזקוקים גם אבחונים נוירופסיכולוגיים . לכל מופנה מותאמים החלקים הרלוונטיים בבטרית האבחון שיתנו מענים נדרשים לבנית תוכנית שיקום תעסוקתית. המרכז מציע גם סדנאות והכשרות חלקן מתקיימות במרכז עצמו ששוכן בהרצליה וחלקן במקומות הכשרה בחוץ. רשימת הסדנאות כיום : מזונאות, טיפול בבעלי חיים, מזכירות, הנהלת חשבונות, עיבוד תמלילים, מחסנאות ממוחשבת, סייעות/ים לגננות בגני ילדים, מכניקה, אלקטרוניקה, טיפוח החן -ספרות, סידור גבות, פדיקור, מניקור,אומנות, צורפות. האנשים בסדנאות מלווים ע"י צוות שיקומי המקיים שיחות קבוצתיות ושיחות פרטניות,. כל תלמיד עובר סדנה לחיפוש עבודה הכוללת דרכים לחיפוש ואיתור מקומות עבודה, הכנת קורות חיים, הכנה לראיונות עבודה כוולל סימולציות, עבודה קבוצתית דינמית על כניסה והתנהלות במקום עבודה.השמה למסיימי ההכשרה וליווי במקום העבודה ע"י צוות השמה. השמות נתמכות בשכר מינימום מופחת או בשכר רגיל. סדנאות לחפוש עבודה+ג'וב קלאב מתקיימות גם לקבוצות שמגיעות רק למטרה זו בשתי רמות: 1) ג'וב קלאב 2)ג'וב קלאב לאקדמאים לכל הסדנאות, הכשרות וג'וב קלאב מתקבלים מופני בטל"א, משרד הבריאות -סל שיקום, לשכות לשרותים חברתיים ומשרד הבטחון. המרכז נותן מענה לאוכלוסיה מאזור גיאוגרפי נרחב מאוד כל אזור השרון אזור גוש דן. במרכז השיקום קיים מועדון תעסוקתי ומפעל מוגן לזכאי סל שיקום . תוכנית חדשה שיצאה לדרך בימים אלה במרכז השיקום התעסוקתי שלנו בשיתוף עם משרד הבריאות סל שיקום היא "גשרים". מתמודדים שזקוקים לאבחון ומיצו זכויותיהם בבטל"א מתקבלים לפי בחירתם ונטיות ליבם לאחת מהסדנאות שמתקיימות ב ת ו ך המרכז היינו מזונאות, אומנות, מחשבים, ייצור, עיבוד תמלילים . בתקופת שהותם עד 3 חודשים מתקבלת תמונת מצב לגבי יכולתיהם ונטיותיהם ונבנית תוכנית שיקום תעסוקתית פרטנית. לאורך כל תהליך השיקום התעסוקתי מרכז השיקום מהווה מקום מחזק תומך ומעצים. הטלפון במרכז: 09-9506111 שרי רוזן-ייזום פרוייקטים ו רכזת איתור והשמה (תעסוקה נתמכת) י

לשרי רוזן שלום, ראשית ברצוני להודות לך על שחשפת אותנו לעוד אופציה שיקומית תעסוקתית באזורכם. ברצוני לשאול האם המדובר ב"גשרים" אצלכם על תוכנית דומה ל"מעברים" לייד בי"ח לוינשטיין ברעננה? ובכל זאת מה ההבדל? אם יש. כמו כן הייתי מבקשת לדעת מי אחראי ומי הבעלים למרכז שלכם- יזם פרטי, משרד הרווחה, הבריאות, הקרן למפעלי שיקום? שאלות נוספת: א. האם יש החזרי נסיעות ותשלום הוצאות למשתקמים? ב. מהי אוכלוסיית היעד? רק מתמודדים עם מחלות נפש או גם מובטלים ובעלי נכויות אחרות? תודה, גלית קלמנזון

לגלית ולמשתתפי הפורום חג שמח המרכז לאבחון הכשרה והשמה תעסוקתית שיקומית הוא מלכ"ר = עמותה ללא מטרות רווח שבמתכונתה הנוכחים פועלת משנת 1968 אנו זרוע של האגודה למען העיוור שנמצאת באותו מרכז שלנו. מבחינה היסטורית הבית והשרותים השיקומיים נוסדו לשיקומם של העוורים וכבדי הראיה,אך משנבנו ופותחו כל מגוון השירותים שציינתי לעיל הוחלט להכילם על כל סוגי האוכלוסיות הזקוקות לשירותנו היינו נכים פיזיים, נוירופסיכולוגים, נפש כבדי ראיה וגםלאוכלוסיות מרקעים סוצויואקונומיים קשים וכן לאוכלוסיות מופנות משרד התעסוקה. מנכ"ל המרכז הוא דר' לפסיכולוגיה שיקומית ומעליו מכהן יו"ר פרופסור בתחום הפיננסים. קיימת הנהלה ומבקר פנים כך שהכל מתנהל בשקיפות מלאה ותחת ביקורת קפדנית. לגבי החזרי נסיעות :זכאי שיקום המופנים ע"י מחלקות השיקום של בטל"א מקבלים החזר נסיעות מבטל"א ישירות לחשבון הבנק אוכלוסיות בריאות הנפש מקבלים החזרי נסיעות ממשרד הבריאות ואכלוסיות המופנות ע"י הלשכות לשרותים חברתיים מקבלים החזרי נסיעות מהלשכות. השניים האחרונים מקבלים ההחזרים לחשבונם דרך מרכז השיקום. "גשרים" הינה תוכנית שמשמשת מחד כאבחון גם לצוות הטיפולי כשהמטרה היא להבין באיזה שלב של מוכנות לשיקום תעסוקתי נמצא המופנה ובעזרת האבחון לבנות תוכנית שיקומית כאשר כל מדרגי התעסוקות שקיימים בסל שיקום פתוחים בפני המופנה אצלנו במרכז וניתן לנוע בהם על פי צורך.כל אדם שמתקבל לפרוייקט נפגש עם רכזת סל שיקוםה, רכזת השירות הסוציאלי במרכז ואנכי. ובעצה אחת עם המטופל בונים תוכנית שיקומית . כם בעבור המופנה זמן זה של 3 חודשים מאפשר לו להתנסות באיזה מהסדנאות שירצה ולהווכח מה מהן מתאימה לו ובמידה וימצא מתאים לעבור הכשרה בתחום ומיד לאחריה השמה שכאמור מלווה ע"י ע. השמה. עו"ס שיקומית מלווה כל אדם ואדם לאורך התהליך וכמובן מועבר משוב חודשי לרכזת השיקום של סל שיקום. כל שרותי המרכז עומדים לרשות המופנים ומלווים אותם בתהליך השיקום גם אם קיימות תקופות בהן יש צורך להתחזק להתארגן ואח"כ להמשיך בתוכנית ימצא אדם את מקומו אצלנו גם בתקופות אלו נעזור נחזק נכוון ולכשיהיה מוכן נמשיך בתהליך השיקומי . מקווה שעניתי על השאלות ואם עולות שאלות , תהיות ובקשות אשמח לענות כמיטב יכלתי. שוב תודה על תצומת הלב שרי

כיוון שרובו של העמוד הראשון עוסק בשיקום תעסוקתי רציתי לשתף אתכם במספר פרוייקטים ייחודיים שנפתחים במרכז אבחנה ,הכשרה, והשמה תעסוקתית שיקומית הרצליה והשרון 1. הכשרה לטיפול בבע"ח מעשי +עיוני , הרצאות אורח, סיורים לימודיים השמה בסיום ההכשרה 2. הכשרה לסיעות/ים לגננות בגני ילדים עיוני+ מעשי, הרצאות אורח, ביקורים לימודיים במוסדות חינוך השמה בסיום ההכשרה 3.הכשרה באלקטרוניקה ב ECI עיוני +מעשי השמה בסיום ההכשרה 4. הכשרה במכניקה בECI עיוני+מעשי השמה בסיום ההכשרה 5.הכשרה בבית אבות בכלהמחלקות (לא טיפול סיעודי), הכשרה זו היא פרטנית השמה בסיום ההכשרה ההכשרות מלוות על ידי צוות שיקומי ,עו"ס, עובדת השמה, מורה שיקומית, מדריך מחשבים לאורך כל זמן ההכשרה יום בשבוע יוקדש לכישורי חיים,הקנית הרגלי ומיומנויות עבודה העשרה במחשביםר,סדנה לחיפוש עבודה. שיחות פרטניות, שיחות משוב פרטניות עם עו"ס שיקומית המלווה את הקבוצה. מתקבלים זכאי שיקום בטל"א זכאי סל שיקום זכאי שיקום של משרד הבטחון וכן זכאי שיקום לשכות לשרותים חברתיים

שרי, לא ציינת איך פונים להכשרות האלה ואיזה אישור של סל שיקום צריך ? ענת

הי ענת, צודקת ובכן הטלפון : 09-9506111 המייל שלי [email protected] לזכאי סל שיקום - ראשית תיבדק זכאות שיקום דרך מחלקות השיקום של בטל"א אך ורק עם מיצוי הזכויות השיקומיות בבטל"א יתאפשר לקבל אנשים שקבלו מפעל מוגן בועדת סל שיקום ובעצה אחת עם רכזת השיקום של אותו המחוז. כל פונה אשר ירצה יוכל להעזר בצוות המרכז בבדיקת הזכאות.

בשבוע שעבר פירסמה משתתפת בפורום בשם יפית הודעה בדבר החוויה האישית שלה שלה בתוכנית ויסקונסין. מדובר בתוכנית ניסויית בערים מסויימות בארץ לשיקום אנשים שנמצאים במעגל האבטלה שנים רבות. התוכנית כוללת לימוד הרגלי עבודה, תמיכה במציאת מקום עבודה והכשרה מקצועית. כפי הנראה יפית אינה לבד בקושי להתמודד מול תוכנית ויסקונסין - מחר עתידה להתפרסם במוסף 7 ימים של ידיעות אחרונות כתבה בנושא עם טענות קשות כלפי התוכנית ואופן הפעלתה. אני מזמינה אנשים נוספים ששייכים לתוכנית ויסקונסין לספר לכולנו איך הדברים נראים מנקודת מבטם. קשיים של רבים עשויים להועיל להתארגנות משותפת ויעילה.... גלית קלמנזון

קראתי את הכתבה ואני חייבת לציין שאני לא מופתעת. אני היום כשאני צריכה להגיע אליהם לוקחת איטומין 20 מ"ג שמרדים אותי נורא למרות שזו סכנת נפשות לחצות את הצומת הגדולה שליד הבניין שלהם רק כדי להתגבר על החרדה והקלסטרופוביה שאני חווה בבניין. מרתף ללא חלונות למישהי שלא יכולה להימצא במקום סגור וצפוף ועוד מקום שמהגדרתו מכוון לעשות לי נזקים כי מתעלמים מהיכולות שלי ומתעקשים להביא אותי לתפקוד במסגרות מלחיצות שכבר מהמחשבה אני בחרדה. ועכשיו במסגרת ההקלות אני אמורה להגיע לסדנאות במרכז חדרה במקום לעבודה כי אף אחד לא יעסיק גם לא בשרות קהילתי מישהי שמגיעה מסוממת לגמרי מאיטומין וחוץ מלהירדם על השולחן שלהם לא מסוגלת להרבה יותר. הפרפנאן והאסיוול שקיבלתי קודם לא עזרו לחרדות והגעתי למינונים של 30 מ"ג אסיוול רק בשביל לשבת שם עם 12 מ"ג פרפנאן ולכן החליפו לי לאיטומין שהוא מפיל אבל חוץ ממנו לא צריך כלום כי הוא מרדים נורא.

מסכת ההשפלה, הניהול הכושל, היחס המחפיר בתוכנית מהל"ב-נגזרת תוכנית ויסקונס- עברו כל גבול שפוי! אין התחשבות בטרגדיות אישיות, בכורח הנסיבות, ובקשיים אישיים. באם אנו סוטים ימין או שמאל מהגחמות שמכתיבים היועצים "האישיים" והלא אנושיים שלנו אזי הקצבה היחידה ממנה אנו משתכרים ועליה אנו חיים- פשוטו כמשמעו, נפסקת לאלתר חרף העובדה שאנו מספקים את כל האישורים הנדרשים והמורשים כמו אישורי מחלה המהווים גושפנקא להעדרות...או לאי יכולת לעמוד במילוי משימה מסוימת וכדומה... הכרתי מקרוב סיפור טראגי שבהחלט מהווה מדגם מייצג למדיניות השרירותית והשערוריתית של אלו היושבים במגדל השן : גבר בשנות הארבעים לחייו שסובל מאסטמה קשה וחי על קצבת הביטוח הלאומי- הזעומה שלו, הכריחו אותו להגיע לקורס העצמה, למרות שציין שהוא אינו חש בטוב ועלול לקבל התקף אסטמתי במקום החנוק והכריחו אותו להגיע באיום שלא יקבל את הקצבה החודש, מאחר ועבר את מכסת המחלות המאושרות לו לאותו חודש. ואכן את אשר יגורנו בא לו. הוא חטף התקף אסטמטי אקוטי שגרר אזעקת אמבולנס בטווח המיידי ומחאה סנציונית של כל משתתפי הקורס... ככלל: על העוולות שלהם תקצר היריעה מלהכיל את הרוע! מדינה אוכלת יושביה.......

במקרה שלי היה לי מזל שהורי הכריחו אותי להגיש תביעת נכות שאמנם לא התקבלה (28%) אבל חייבה אותי ליצור קשר ולהכיר את מערכת בריאות הנפש באיזור לצורך קבלת חוו"ד כשהרגשתי שקשה לי ואח"כ כשהייתי ממש במשבר אקוטי יכלתי ישר לרוץ לאותה פסיכיאטרית שהמליצה על אשפוז לאיזון והאמת בבחירה שבין אשפוז לעבודה במסגרת התוכנית האשפוז נראה כמו חופשה, כי מישהו שומר עלי ומחזיק אותי אז עם כל הדרמטיות של המעשה הסכמתי ואז גם קיבלתי אישור שלאחר אשפוז לחודש וחצי מחלה. כיום אני חזרה בויכוחים עד שימצאו לי אפיק לשיקום מקצועי כי זה כן מגיע לי ואז אני יוצאת מהם, אבל בינתיים זה צרות כי הם לא מכירים בימים שאני באבחונים וכל הסיפור, כך שאיבדתי את הקצבה לינואר, פברואר וכנראה מרץ, אבל אני יודעת שאני עומדת להתחיל שיקום דרך מחלקת נכות וזה מרגיע אותי קצת והמשפחה עוזרת, עכשיו כשהם רואים את המצב, מה שלא היה קודם כי כעסו עלי שאני לא מתאמצת.

שלום בררתי לגבי הנושא הנ"ל בביטוח לאומי, והם אמרו שכאשר אני עובדת ומרוויחה מעל 2000 ש"ח, אז מקזזים מהקצבה אך לא מבטלים אותה. כלומר יורד שקל מול שקל. למשל אם אני מרוויחה 2600 בחודש, אז יורידו לי מהקצבה 600 ש"ח. בברכה.

ליאורה שלום, כתבתי לך הבהרה לתשובתי הקודמת מאתמול לפני שקראתי את ההתייחסות הזו שלך. אני שמחה לשמוע שהכנסתך לא תיפגע ומאחלת לך הנאה והתמדה במקום עבודתך. גלית קלמנזון

ואם חד הורית המקבלת קצבת נכות? (אמא לארבעה קטינים) כמה אפשר להרוויח מבלי שתפגע הקיצבה? מקבלת מזונות מהמלל. תודה

ציפורית שלום, אני חוזרת על תשובותי: כל מקרה לגופו ע"פ מספר הילדים, רמת ההשכלה וכו'. כדאי ורצוי לפנות ישירות בנושא למוסד לביטוח לאומי באזור מגורייך.

שלום אני מקבלת קצבת נכות 3 שנים בגובה של 2000 ש"ח לחודש. לאחרונה התחלתי לעבוד ואני מרוויחה 2600 ש"ח בחודש. בביטוח הלאומי נאמר לי שכל חצי שנה בודקים כמה הרווחתי, ולפי זה שוקלים אם לבטל את הקצבה. רציתי לדעת האם קצבת הנכות שלי תבוטל אם אמשיך להרוויח ככה חצי שנה?

ליאורה שלום, את נוגעת בנושא כאוב עבור מתמודדים רבים וגם עבורנו, אנשי המקצוע המלוים בתהליך השיקום. אכן, יש תיקרה מסויימת של שכר ש"מותר" לנכה ביטוח לאומי הזכאי לקיצבה בשיעור 100% (כ- 2000 ש"ח בחודש). התיקרה יכולה להשתנות בהתאם למצב המשפחתי, מספר הילדים וקיום או העדר הכנסות נוספות. על מנת לבדוק באופן מדוייק לגבי המקרה שלך את הסכום שתוכלי להרויח מבלי לפגוע בקיצבת הנכות, עלייך לפנות למוסד לביטוח הלאומי באזור מגורייך. במידה ואת רווקה ללא ילדים וללא הכנסות נוספות, את יכולה להרויח 1/4 מהשכר הממוצע במשק שזה גובה הקיצבה שלך, בנוסף לקיצבה. אם זה המצב, אני חוששת שעברת את הסכום ויש לחשוב מה חשוב לך יותר העבודה או הקיצבה.... אני מזמינה אותך לעדכן את כולנו בפורום באשר לברור בביטוח הלאומי בנושא והשלכותיו על העבודה שלך. בהצלחה

ליאורה שלום, ברצוני להבהיר כי גובה ההכנסה המותרת לנכה מבלי לגרוע מהקיצבה תלויה גם בהשכלתו. שוב ברצוני להבהיר שהמוסד לביטוח לאומי בוחן כל מקרה לגופו ולכן השאלה לגבי גובה הקיצבה צריכה להשאל ספציפית עלייך במחלקת נכות כללית באזור מגורייך. עבור משתקמים רבים, שלב ביניים של השתלבות בשוק החופשי עשוי לעורר חשש ורתיעה. אני כן ממליצה לבדוק את זכויותייך הסוציאליות בביטוח הלאומי ולנסות ולעבוד . בהצלחה.

אני סובל מחרדות אנני מסוגל לעבוד , האם יש באזור המרכז (נתניה הרצליה ) מפעל/או קיבוץ שיכול להעסיק אותי בעבודה . היתה תוכנית בטלויזיה באזור הצפון שקיבוץ מסויים קלט נפגעי נפש לעבוד בקיבוץ איך ניתן לבדוק באזור המרכז . אודה לתשובתכם

רמי שלום, כיוון שאתה כותב כי אינך מסוגל לעבוד ורוצה לעבוד, אני משערת שאתה מתכוון לתוכנית של תעסוקה מוגנת או תעסוקה נתמכת בדבריך. תעסוקה מוגנת היא מפעל מוגן העיר או בקיבוץ המכיר במגבלות המשתקם ובנוי בהתאם. תעסוקה נתמכת היא תוכנית השמה - מציאת עבודה עם ליווי של חונך בשוק החופשי. הדרך להנות מהמסגרות הללו היא באמצעות מחלקת השיקום של המוסד לביטוח לאומי במידה ואתה מוכר ב 20% נכות לפחות. או באמצעות סל שיקום אם יש לך מינימום של 40% נכות נפשית.בנושא סל שיקום, עלי לציין שאין קבלה של משתקמים חדשים כרגע מפאת חוסר תקציב. בינתיים, עד לשינוי ההנחיות, תוכל לפנות לסל שיקום רק אם עברת כבר ועדה. אינני חושבת שנכון להמליץ על מסגרות ספציפיות כי תוכנית שיקומית צריכה לקחת בחשבון את האישיות, הרקע התעסוקתי, ההשכלה, הכוחות ונטיית הלב של המשתקם ועל כך אין אפשרות לענות בפורום מעין זה.... עובדת שיקום בביטוח הלאומי או רכזת סל שיקום יוכלו לסייע לך באשר למסגרות המתאימות ביותר למצבך. אשמח לעמוד לרשותך בשאלות נוספות, בהצלחה.

אני מטופל אצל פסיכיאטר בקופת חולים עקב PTSD ולאחרונה הוא נתן לי הפנייה למרפאות חוץ בתל השומר .למיטב הבנתי כל המרפאות הציבוריות ובתי החולים מחוייבים להעביר מידע על מטופלים למשרד התחבורה ואניעלול לאבד את רשיון הנהיגה שלי ..יש לי בסה"כ משבר נפשי שאני סובל ממנו ללא ניסיונות היתאבדות ...רציתי לדעת האם מישהו יכול להמליץ לי על מקום שבו אפשר לטפל בבעיות נפשיות ואינו קשור למוסדות המדינה

יעקב המודאג שלום, לא יודעת ממי שמעת זאת,למיטב ידיעתי זה ממש לא נכון. אני הייתי מאושפזת שלוש פעמים והיה לי נסיון אובדני רציני ותקופה ארוכה נחשבתי לאובדנית. הייתי ועדיין מטופלת במרפאות חוץ ולא איבדתי את רשיון הנהיגה שלי ולעולם לא דיברו איתי על זה. בהצלחה.

אכן, רשיון הנהיגה נשלל רק במקרים מאוד ספציפיים ונדירים יחסית. מדובר במקרים בהם מדווח המטופל עצמו על שינוי במצב, המטפל או גורם אחר על בעיה בנושא. כפי שכתבתי בעבר, רשיון נהיגה או כל זכות אזרחית אחרת אינה נשללת מאדם באופן אוטומטי רק בשל אבחנה פסיכיאטרית אובדנות או אשפוז, וטוב שכך. שלילת רשיון נהיגה, רשיון לשאת נשק, חזקה על ילדים וכו' נלקחים מאנשים, לא בהכרח בשל בעיה נפשית, במקרים נדירים יחסית לאחר שהנושא נבדק בצורה ייסודית והוכח כי לטובת האדם עצמו ו/או סביבתו יש צורך לשלול ממנו זכות זו או אחרת.המלצה כזו יכולה להגיע ממטפל "שקשור למוסדות המדינה" ובאותה מידה גם ממטפל שאינו כזה. כל המטפלים, יהיה מקום עבודם אשר יהיה, מחוייבים בדיווח באותה מידה. בעיני אתה אולי נוגע במשהו יותר כללי דרך עניין רשיון הנהיגה. אתה מדבר על מטפלים מסוג אחד שעלולים להזיק, לפגוע, לגזול ולהרוס משהו טוב בך לעומת אחרים שאינם כאלה. ואולי השאלה היא כיצד ניתן לדעת שהאדם שאמור לטפל בי יעשה את עבודתו נאמנה, יגונן, יפרגן, ישמור, יטפח ויגדל? הכניסה לתהליך טיפולי דורשת אומץ ולא מעט אמון כלפי המטפל. מטבע הדברים, כשלא מכירים, יש המון שאלות. עצתי לך היא לשאול את השאלות ולנסות לברר עם המטפל החדש לאט לאט את הדברים. יש סיכוי שתפגוש ב"מוסדות המדינה" מטפל שיבין אותך ותוכל לצמוח ולהתפתח בעזרתו. מה דעתך? בהצלחה.

שלום רב, מישהו פה מכיר את מעון היום למבוגרים (אשפוז יום) שבמרפאה לבריאות הנפש ע"ש בריל ברמת חן? האם לדעתכם המקום מתאים לטיפול באדם אובדני ללא תחלואה נלווית כמו דיכאון קשה במיוחד, דו-קוטביות או פסיכוזה? מדובר באדם מתפקד, אינטיליגנטי ורהוט שכבר ביצע מס' נסיונות התאבדות רציניים אך הצליח לשכנע בביה"ח שאינו זקוק לאשפוז פסיכיאטרי ובאופן כללי אמביוולנטי גם לגבי כל טיפול אחר (אך ניתן כמדומני לשכנעו, הוא סובל מאוד). מה דעתכם? להערכתי, חוויה טיפולית מאכזבת שלא תתן מענה, מהווה עבורו סיכון אולי גדול יותר מחוסר טיפול, ולכן קשה לדעת מה יתאים לאחר שפסיכותרפיה וטיפול פסיכיאטרי במסגרת מרפאתית לא עזר לבעית האובדנות. אני חוששת שבועדת הקבלה בשבוע הבא הוא ימעיט מערך הרצון שלו למות ויצליח "לעבוד" על כולם ועל עצמו. איך לדעתך כדאי להכין אותו לקראת הפגישה? הוא די שונא אינטייקים וטוען שכבר אין לו כוח שוב לספר את סיפור חייו. תודה רבה!

אני מבקשת, בראש ובראשונה להזכיר כי מדובר בפורום בנושא שיקום ולכן אתייחס בעיקר מההיבט הזה: אני בהחלט יכולה להבין את הדאגה סביב האפשרות להתאכזב מתהליך טיפולי, זה מקום לא פשוט . בראש ובראשונה יש לזכור כי תנאי בטיפול כמו גם בשיקום הוא הכרה של האדם עצמו בנזקקות שלו, ובכך שהמצב לא נכון לו והוא מבקש לשנותו. תהליך ההכרה יכול לעבור עיבוד במהלך הקשר הטיפולי. ייתכן והאדם עליו את מדברת לא נמצא עדיין שם. בעיני, ניתן אולי לנסות לשכנע אותו, אך בשום אופן, לא לרצות במקומו. ברגע שאנחנו מחזיקים משהו עבור מישהו, אנחנו עלולים לשלול ממנו את הרצון האישי שלו. תפקיד אנשי המקצוע לאבחן ולהחליט עד כמה אדם בשל ומתאים למסגרת מסויימת. אני מציעה לעזור להם ולנסות לסמוך. בהצלחה

נודה מאוד למי שיכוון אותנו לעו"ס פרטי מאיזור ירושלים. לא לצורך טיפול פרטני פסיכולוגי אלא למטרת ליווי ותמיכה בתוכנית שיקומית. אפשר גם לכתוב ל [email protected] תודה

שלום רב, אני ממליץ לפנות להדסה אנסבכר - עו"ס מירושלים שגם עובדת באופן פרטי טל: 050-8754388. בהצלחה בשיקום

גלית בוקר טוב אף אני מטופלת על רקע פגיעה מינית מתמשכת. המטפלת שלי אמרה לי שיש לה מטופלות שמקבלות נכות נפשית על סמך הפגיעה המינית בלבד. השאלה היא, מה "מפסידים" בעקבות נכות זו? אני מדברת על רשיון נהיגה, משמורת על ילדים וכו... אשמח אם תוכלי לפרט יותר. וכיצד נעשית הפרוצדורה? כי הבנתי שעובדת סוציאלית אינה רשאית לתת אבחנות רפואיות, כיצד אם כן מתרחש התהליך? האם פסיכיאטר יכול לחייב בטיפול תרופתי, או אשפוז כהתנייה לאחוזי הנכות?

ערב טוב, חשוב להבהיר ולא להתבלבל, קיצבת נכות מיועדת לאנשים אשר מפאת מחלה או מום מתקשים או אינם מסוגלים לפרנס עצמם. משמעות אחוזי הנכות שנקבעים ע"י המוסד לביטוח לאומי היא לעזור למי שמתקשה בכך להתפרנס ולהשתקם. עצם העובדה שאדם חווה פגיעה מינית לא מזכה באחוזי נכות באופן אוטומטי. החשוב הוא מהות הפגיעה בכושר העבודה. באשר למשמורת על ילדים או רשיון נהיגה- כל דבר לגופו וממש ללא קשר לנכות. רשיון נהיגה נשלל אם מתקבל דיווח במשרד התחבורה על בעייתיות בכשירות לנהוג ובדיקות מיוחדות לכך במרב"ד קבעו שאסור לאותו אדם לנהוג. כנ"ל באשר לרשיון לשאת נשק. משמורת על הילדים קשורה לקשר עם הילדים בלבד. נכים רבים מגדלים את ילדיהם ואין לגיטימי מכך. אכן יש ילדים שמוצאים מבתיהם ומחזקת הוריהם במצבים בהם יש עדויות משמעותיות לקשיים משמעותיים בתיפקוד ההורי וחשש או עדות להזנחה ולפגיעה בילדים. אין לכך שום קשר לקיום או העדר מחלת נפש אצל ההורים.

שאלה : האם מצב דכאון וחרדה גדל הסיכון ללקות באירוע מוחי?

אני נפגעת תקיפה מינית משחר הילדות. כמו כן לפני כשנה עברתי אונס טראגי וטראומטי שהיווה טריגר ושיחרר אותי ללא התרעה מוקדמת מהדיסוציאציה הקשה בה חייתי שנים ארוכות. חצי שנה קודם האונס לקיתי בדיכאון אקוטי/מז'ורי+כמה ניסיונות התאבדות גם בשל פיטורים עכורים ומצב כלכלי בכי רע. וברגע האחרון טופלתי תרופתית בנוגד דיכאון וניצלתי. האונס התרחש עם אדם זר כאשר היתי בשלבי התאוששות מוקדמים מהדיכאון וכך יצא שנפלתי מדחי אל דחי- מדיכאון אקוטי להפרעה פוסט-טראומטית חמורה. כיום אני מטופלת תרופתית ובמקביל פסיכותראפויטית בשיטה פסיכודינמית ומאז האונס אני לא צולחת לחזור למעגל העבודה! יש לי רקורד עשיר ביותר, השכלה , אינטלגנציה וקוגניציה גבוהים ביותר אך תפקודית אינני מתפקדת כדבעי ומתנהלת בעצלתיים. אני מעוניינת בקצבת נכות תפקודית זמנית ולא נכות רפואית לצמיתות על0מנת לעבור את התקופה הקשה בה אני מצויה עד להשתקמות מלאה בה אוכל לחזור למעגל העבודה ולעמוד ברשות עצמי וכן על מנת לתבוע את האנס בפיצויים נרחבים בתביעה אזרחית לאחר שהורשע בתביעה הפלילית. לאור זאת שאלותי: 1.האם אישור נכות תפקודית זמנית יהווה אות קלון על גבי? וכאות קיין יהצר את צעדי העתידיים והמקצועיים לצמיתות?!? אני מתעתדת ללמוד עבודה סוציאלית באוניברסיטה וכן לעבוד במקומות עבודה ממשלתיים ומכובדים ויתכן אף ביטחוניים שיתכן ויחקרו את התיק הרפואי שלי והאנמנזה שלי על מנת לבדוק את אספקט כשירותי הנפשית-בריאותית. האם נכות זמנית תהא מתועדת ברשומות משרד הבריאות לדיראון עולם? 2. כנפגעת תקיפה מינית של אונס ומעשי סדום מהם זכויותי מהמדינה לה שילמתי מיסים שונים ממיטב כספי- לצורך השתקמות? (מלבד טיפול נפשי המוגבל לחצי שנה אותו החילותי לממש, ממש לאחרונה!) ישר כח

שלום למישהי, דרך האופן בו תארת את המצב אני יכולה להרגיש את הרצון שלך לצד החשש לראות ולהראות - את הצורך בהכרה במצבך לצד הפחד מאותו דבר עצמו. אכן, תהליך שיקומי כרוך בהכרה פנימית של האדם באמיתות על עצמו לצד חשיפתן לסביבתו. זהו תהליך לא פשוט ולעיתים הוא מלווה בכאב. אישור נכות מטעם המוסד לביטוח לאומי, הוא קודם כל, מה שאנחנו מייחסים לו. ניתן לראות בו אות קלון וניתן לראות בו גם צעד בוגר ואחראי של אדם בוגר ובשל המגייס את המשאבים שסביבו על מנת להתפתח, לצמוח ולהשתקם. זו גם בחירה אישית, על הטוב והרע שבכך. בנוסף לכך חשוב לזכור, אנשים המוכרים ע"י המוסד לביטוח לאומי ב- 20% נכות ומעלה יכולים להנות משרותי השיקום של המוסד. מדובר במערכת שיכולה לתרום באבחון, הכשרה והשמה. באשר לשאלת הכשירות לעבודה סוציאלית. תהליך הכניסה למקצוע כולל 3 שנות לימודים אקדמיים והכשרה מעשית עם הדרכה צמודה שתפקידה גם לבחון את אשיותו של הסטודנט, לתמוך בו ולפעמים גם להצביע על בעייתיות. בבסיס מקצוע העבודה הסוציאלית עומדת האמונה בהתפתחות. ההחלטה לגבי יכולתך לטפל באחרים תימדד ע"פ התהליך האישי שעברת ומצבך בהווה. בהצלחה

אדגיש ואומר כי אינני סובלת ממחלה פסיכוטית או מכל מחלת נפש שהיא שהנה עסקת חבילה אומללה לכל החיים המצריכה טיפול בהתפרצות המחלה וכן טיפול למניעה עקביים! כי אם סובלת מהפרעה תפקודית(ולא רפואית!) זמנית בלבד שנובעת מהצטברות של נסיבות חיים קשות שהצמיחו קרקע פוריה לאותן הפרעות שהיו בפוטנציאל. אחדד את שאלתי: האם ניתן לקבל אישור נכות תפקודית זמנית מטעם המל"ל? או שמא נכות זמנית שנקבעה כיום כתוצאה מהפרעה תפקודית זמנית מהווה תעודה מוצהרת ותהווה חותמת לכל החיים?! האם בלימודים האקדמאים עלי ייהיה להצהיר על הרקורד הנפשי שלי והאנמנזה הרפואית ולהצטייד באותה תעודת נכות(אם כן אני לא מתכוננת ומתכוונת לצעוד אף לכיוון המל"ל) או שאוכל לא לחשוף את העניין כלל ועיקר על מנת שבעתיד הדבר לא יצר את צעדי? מצפה לתגובה תודה רבה

אני מברכת על פתיחת הפורום החשוב ומקווה שאנשים רבים יתרמו ושיהיו דיונים פוריים. דרך צלחה ענת

אני מאוד מודה על ברכת הדרך ומזמינה אותך, כמו גם אנשי מקצוע נוספים לתרום מהנסיון והידע.

סובל שנים רבות מדיכאון וחרדה ,הייתי מטופל בעבר עם סרוקסט במשך 5 שנים ,בשנה אחרונה ההשפעה פחתה ולכן ניסיתי איקסל,אפקסור,סימבלתה שלא עזרו,עכשיו אני כמה ימים עם מרוניל בתקווה שהוא יעזור,לפני חודש וחצי הגשתי בקשה לביטוח לאומי לקבל קיצבת נכות ,הייתי בוועדה עם מכתב מהפסיכיאטר שטיפל בי וגם בוועדה ראו את מצבי הנפשי שהוא לא טוב ולפני שבוע קיבלתי תשובה שאושר לי בסה"כ 30% נכות בלבד ולכן אני לא זכאי לקיצבה. מה אני יכול לעשות כדי שהם יבואו לקראתי ויבינו את מצבי?

אלעד שלום, אני מאוד יכולה להבין את התסכול שלך במידה ואכן אינך זכאי לקיצבה. יחד עם זה, אני בהחלט מציעה עדין לא להתיאש ולבדוק מספר דברים שאולי ישפרו במשהו את אופן ההסתכלות על המצב: מאוד חשוב להבין אם התשובה של 30% נכות קשורה לנכות תפקודית או רפואית. הרופא בוועדה קובע אחוזי נכות רפואיים בלבד. הקיצבה נקבעת ע"פ יכולת ההשתכרות- אחוזי נכות תפקודית. למשל, חלק גדול מהאנשים הסובלים ממחלות נפש מקבלים 40% נכות רפואית שמזכה אותם ב- 75% נכות תפקודית שנותנת זכאות -100% קיצבה.... במידה והנכות המדוברת שנקבעה לך היא תפקודית, אכן אינך זכאי לקצבה. ביכולתך לערער על כך במוסד לביטוח לאומי עצמו ובמידה ואינך שבע רצון, ניתן לפנות לבית הדין לעבודה במקום מגוריך ולהעזר לשם כך בעו"ד מסיוע משפטי. דבר נוסף, 30% נכות מזכים אותך לשרותי שיקום ממחלקת השיקום של הביטוח הלאומי. אתה זכאי לליווי של עובדת שיקום, אבחון מקצועי, לימודי מקצוע וסיוע במציאת עבודה. ומילה אחרונה אלעד, אתה מספר על דיכאון שאתה חווה. במצב כזה, אנשים נוטים להתבונן בעולם בצורה פאסימית ומאוד קשה להם לזהות אור בקצה המנהרה, גם כשיש כזה... אני מבינה שנעשים כרגע נסיונות תרופתיים לעזור לך ויש תקווה. מבחינת הביטוח הלאומי והשיקום גם יש כמה אפשרויות...

אם תאשפז את עצמך במחלקה פסיכיאטרית, אפילו לתקופה קצרה, יקפיצו לך את אחוזי הנכות ל-50% ותקבל קיצבה. לדעתם, אם לא הגעת לאישפוז בגלל דיכאון וחרדה אז סימן שזה לא מספיק חמור בשביל לתת לך קצבת נכות.

מאיר, אני משערת שהדברים שאתה כותב מבטאים תחושה קשה כלפי המערכת המטפלת. אני חוזרת ומדגישה: שיעור הנכות הנפשית במוסד לביטוח הלאומי נקבעת ע"פ הפגיעה הרפואית וע"פ הפגיעה ביכולת ההשתכרות. שום קשר לכמות האשפוזים!!! אני מכירה נפגעי נפש רבים שלא היו מעולם באשפוז ומקבלים 100% קיצבה ולעומתם יש אנשים שחוו משבר נפשי שחלף, חזרו למעגל העבודה ולא נזקקו לשרותי הקיצבה והשיקום של המדינה.

אני סובלת מדכאון וסיוטים עקב האשמת המשטרה לי שהתעללתי בבן שלי אני סטרתי לו וזה 4 נמשך הסיפור הזה אני לא יושנת בלילהכי יש לי סיוטים מהמקרה והחקירה לא יכולה לטפל שלא יחשבו שכן אני לא בסדר עד המקרה תפקדתי 100%עם עבודה והכל עכשו אני לא מצליחה לקום לעבודה יושנת רוב הזמן ואין לי הכנסה אפשר לפנות לביטוח לאומי לקבלת קצבה