פורום שיקום לנפגעי נפש - ייעוץ ותמיכה

שיקום בבריאות הנפש/שיקום פסיכיאטרי הוא תחום יחסית חדש. בעבר הגישה/תפיסת העולם בתחום בריאות הנפש הייתה שאנשים אושפזו לתקופות ממושכות, ולעיתים למשך כל חייהם, בבתי חולים פסיכיאטרים.

ב-15 השנים האחרונות חל מהפך בגישה. הובן כי מרבית האנשים יכולים לחיות חיים בעלי משמעות בקהילה: לקיים קשרים חברתיים ומשפחתיים נורמטיביים, לעבוד, ללמוד, להקים משפחה ולצרוך את שירותי בריאות הנפש בקהילה.

השינוי בגישה הביא את רפורמת האל-מיסוד (שבמסגרתה מספר מיטות האשפוז בבתי חולים פסיכיאטרים ירד לחצי), נחקק "חוק שיקום נכי נפש בקהילה", שנכנס לתוקף בשנת 2001, שהביא לתנופה גדולה בתחום השיקום בקהילה. חוק השיקום עיגן את הזכות לקבל סל שירותי שיקום (סל שיקום) שמטרתם לעזור ולקדם את תהליך ההחלמה והשילוב בקהילה.

הפורום עוסק בכל מה שקשור לשיקום בבריאות הנפש: ידע ומידע על תהליכי שיקום, החלמה ושילוב בקהילה, זכויות והאופן בו ניתן לממשם, העצמה ותמיכה.

הפורום משמש כבמה לקבל ולחלוק מניסיונם של אחרים, להתלבט ביחד בדילמות שונות בשלבים השונים של תהליך השיקום, ההחלמה והשילוב בקהילה, לקבל ולתת תמיכה בהתמודדות עם המורכבות והקשיים השונים, לשתף בחוויות של הצלחה והתקדמות או של אכזבה וליצירת דיאלוג שוויוני, שיתוף והפריה הדדית בין כל המעורבים בתחום (מתמודדים, משפחות, אנשי מקצוע, עובדים בתחום השיקום, אנשי אקדמיה וקובעי מדיניות).

2130 הודעות
1661 תשובות מומחה

מנהלי פורום שיקום לנפגעי נפש - ייעוץ ותמיכה

17/02/2007 | 19:32 | מאת: יוני

לגלית שלום רב אני מקבל קיצבת נכות 100% אני מעוניין לשכור דירה ולממש את זכותי לקבל השתתפות , שלפי מיטב ידיעתי היא 650 ש"ח,אני מקבל קיצבה 1800 ש"ח , אים אוסיף מהקצבה לדמי שכירות , לא ישאר לי כסף לכלכלה, אין לי כשר התמדה בעבודה, ואני עובד כמה חודשים ומפסיק, שאלתי האם יש איזה תוספת שאני זכאי לדרוש כדי לחיות בכבוד, הרי יש שכר מינימום, למה לנכים משלמים רק 1800 ש"ח ככה אפשר להתקיים. אודה מאוד על תשובתך

17/02/2007 | 21:11 | מאת: גלית קלמנזון

יוני שלום, אני בהחלט מסכימה, ב 650 ש"ח בחודש לא ניתן לשכור דירה ראויה. חשוב גם שקובעי סכומי הדיוע יתנו על כך את הדעת. יחד עם זאת, ניתן למצוא ולהתארגן בדירה עם שותפים ואף להעזר לשם כך בדיור מוגן של יזמים שונים, גם במציאת שותפים לדירה וגם בהתארגנות ובחיי השגרה. הסיוע הכספי ממש לא רב, אך אנשים מצליחים להתארגן במסגרתו וחבל אם לא תשתמש באפשרות הזו.

17/02/2007 | 21:19 | מאת: גלית קלמנזון

יוני שלום, אני בהחלט מסכימה, ב 650 ש"ח בחודש לא ניתן לשכור דירה ראויה. חשוב גם שקובעי סכומי הדיוע יתנו על כך את הדעת. יחד עם זאת, ניתן למצוא ולהתארגן בדירה עם שותפים ואף להעזר לשם כך בדיור מוגן של יזמים שונים, גם במציאת שותפים לדירה וגם בהתארגנות ובחיי השגרה. הסיוע הכספי ממש לא רב, אך אנשים מצליחים להתארגן במסגרתו וחבל אם לא תשתמש באפשרות הזו.

17/02/2007 | 00:41 | מאת: רן

לגלית שלום רב !!! אני סובל מסזיפופרניה כרונית , מוקר בביטוח הלאומי משנת 2003 , לפני כשנה נתפסתי הגניבה בחנות "סופרפארם" שוחררתי עם אזהרה , וזאת בעקבות הפסקת הטיפול התרופתי , השנה חזר המקרה עח עצמו ןשוב גנבתי מוצרים "בסופרפארם" , יש לציין שהפעם נלקחתי למשטרה והייתי צריך למסור תצהיר על כל מה שקרה , למחרת הגשתי לחוקר במשטרה את האישורים הנדרשים על היותי חולה , השאלה היא האם יפתח לי תיק פלילי או שאשפט על כך , אציין שבזמן האחרון אני דווקא מרגיש הרבה יותר טוב ומצטער על מה שעשיתי במידה ואגיע לשופט האם יעלה הדבר באפשרותי לדבר אל ליבו וספר לו עד כמה אני מצטער ומעוניין לחזור לתפקד ולעבוד ללא האפשרות של היותי בעל תיק פלילי אשר עלול לחסום לי מקרות תעסוקה אציין שאני בעל מקצוע , כיום בן 41 ללא עבר פלילי מזה 9 שנים שאני לא עובד , אבל יש לי קשרים בהם אוכל למצוא עבודה אלא שאני כרגע בתהליך של הבראה ( צריך עדיין לרדת במשקל , ולחזק את הגוף אשר טופל במהלך השנים עי, תרופות שגרמו לי רק נזקים שעכשיו אני מתקן וכבר ישנו שיפור במצבי ירדתי כ 15 קג" ואני הרבה יותר מחודד וכולם אומרים לי עד כמה אני נראה טוב , כמובן שיקח לי עוד קצת זמן לשפר את מצבי הפיזי המוזנח לורח זאת בחשבון וכבר נרשמתי לקאנטרי קלאב באזור מגוריי ! ) , הייתי במשטרה בכדי לתת לחוקר מסמך המאשר שחזרתי חטיםול תרופתי והוא אמר לי שאין לי מה לדאוג !!! מה דעתך בעניין , אני חרד כרגע מן התשובה מהמשטרה שאמורה להגיע בעוד כחודש ימים , וכיצד יהיה עלי לפעול בכל אפשרות שתהיה נתנונה ? בתודה ובברכה מראש , רן לתשובתך אודה !!!

17/02/2007 | 21:18 | מאת: גלית קלמנזון

רן שלום, מדבריך נשמע שאתה מכיר בטעויות שעשית ומצטער מאוד על המעשים. עוד נשמע שאתה פועל למען החלמתך ושיקומך. כל אלה יעמדו לזכותך בעת הדיון בנושא וגם אם בסופו של דבר תגיע לבית משפט, השופט אמור לקחת זאת בחשבון ולתמוך בתהליך השיקומי שלך. מעבר לכך, חשוב לבדוק מדוע ביצעת אקט של גניבה. האם היתה זו דרך להזעיק את הסביבה לעזרתך בעת מצוקה? האם שני המקרים היו בסופרפארם- זהו גם בית מרקחת בו קונים תרופות? אולי יש לך שאלות עם עצמך בנושא תרופות? האם הגניבה היא תגובה לתחושה שגזלו ממך משהו בחייך? ואולי משהו אחר לגמרי שחשוב לברר בטיפול.

13/02/2007 | 22:46 | מאת: אני

אני בזוגיות מזה כשמונה חודשים עם חולה מאניה דיפרסיה. אנחנו מאוד אוהבים וחושבים לעבור לגור ביחד אך אני מאוד חוששת מזה כיוון שעדיין לא ראיתי "בהתקף". אני יודעת שהוא אושפז (פעם אחת כשנפרדנו) ועוד כמה פעמים כשלא היינו בזוגיות עדיין. אנחנו חושבים להתקדם הלאה ביחסים וזה אומר אחרי המגורים ביחד, להתחתן ולהביא ילדים. אנחנו בני 33 ובנוסף לכל החששות, אני גם חוששת "לבזבז" זמן יקר במידה וזה לא יתאים, כי אני כבר מוכנה לנישואין והקמת משפחה. מה עושים? לוקחים את הצ'אנס? האם זה תורשתי? עניין התורשה בהחלט מטריד אותי.

16/02/2007 | 21:52 | מאת: אלמוני

שלום, זו החלטה מורכבת ולא פשוטה. ישנה הטרוגניות מאוד רחבה במחלת המאניה דפרסיה שתלויה בחומרת המחלה בהתמודדות איתה ובאדם עצמו. בכל אופן חמי חולה במאניה דפרסיה והוא סב מקסים ואבא טוב לאשתי. אין ספק שהיו משברים לאורך השנים אך המשפחה והוא למדו להתמודד איתם. תהני מההתאהבות

17/02/2007 | 21:25 | מאת: גלית קלמנזון

כניסה לקשר זוגי מעלה שאלות וספקות שקשה מאוד לפתור בשלב ההתחלתי. נוכחות מחלת הנפש עשויה להעצים את הקונפליקט. אנשים רבים, נפגעי נפש חיים חיים מלאים ומספקים, מקימים משפחות ויולדים ילדים. באשר לגנטיקה, אכן, קיימת גנטיקה שניתן לברר בייעוץ רפואי. יחד עם זאת קיים האדם שנושא את המחלה, וכמו שכתב האלמוני, יש גם אופציות נעימות.

07/03/2007 | 16:11 | מאת: מרכז של

07/03/2007 | 16:13 | מאת: מרכז ייעוץ לבני משפחה

ניתן לפנות למרכז "שלנו" 03-7303919 ששיך לויצו בפקוח משרד הבריאות (הגבור האלמוני 1 תל אביב) ולהתייעץ עם אנשי מקצוע בעניין ללא תשלום

יש לי חבר שאובחן לפני כשנתיים כחולה מאניה דיפרסיה. אנו נפגשים לעיתים רחוקות כך שלא יצא לי לראות אותו בזמן ןהתקף. לאחרונה נפגשתי אותו אחרי שיחת טלפון מאוד מרוממת אלא שאז הוא אמר שזו תקופה שהוא בנסיגה הוא נראה כאילו הוא במקום מאוד אפל מדוכא ומנותק. בקושי הוציא הגה. לא ממש ידעתי כיצד להתנהג איתו.הוא סיפר כי הם עושות לו תופעות לוואי אינו נוטל כדורים. אני מאוד רוצה להיות שם בשבילו אך איני יודעת איך? מה צריך אדם כזה האם צריך לאפשר לו להתנתק עד שיעבור ההתקף או להיפך? וכמה זמן לוקח להתקף לעבור? ומה זה בדיוק התקף? מה נכון לעשות?

09/02/2007 | 13:13 | מאת: aitan

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3359363,00.html למי שקשור לנושא בבקשה להפיץ זה חשוב. תודה

10/02/2007 | 10:02 | מאת: גלית קלמנזון

ל aitan המון המון תודה על האינפורמציה. בטוחני שהיא נוגעת ועשויה להועיל לרבים. שבת שלום, גלית קלמנזון

שנה טובה לכולם גמר חתימה טובה

11/10/2008 | 21:27 | מאת: נתנאל שור

אני בחןר דתי בו 32 בוגר ישיבה תיכונית עם בגרות בשם נתנאל ומחפש בחורה דתית ששומרת על כל המצוות.048704103 :הטל

שלום פעם קראתי באיזה מקום שמי שיש לו תואר אקדמי, אז הוא לא זכאי לקיצבה המלאה של 2000 שקלים אלא מורידים לו. האם מישהו יודע?

04/02/2007 | 22:26 | מאת: גלית קלמנזון

יעל שלום, חד משמעית, אין קשר בין קיצבה לרמת השכלה. שיעור הקיצבה נקבע על פי שיעור הנכות התיפקודית- כלומר, עד כמה הפגיעה מונעת יכולת להתפרנס. להשכלה גבוהה יש ייתרון: כשאדם המוכר כנכה מעוניין להשלים הכנסה מעבודה, בנוסף לנכות, ככל שהוא משכיל יותר, הוא רשאי להרויח יותר מבלי שתיפגע הקיצבה. מקוה שעזרתי גלית קלמנזון

29/01/2007 | 20:13 | מאת: אפרת

אינני עובדת סוציאלית ולא מתחום הפסיכולוגיה ולכן איני יודעת מה התנאים לקבלת סל שיקום- רק יודעת שישנן ועדות של משרד הבריאות ובהם מחליטים מי זכאי לסל שיקום ומי לא. נפגעי נפש הם אנשים שאובחנו כבעלי נכות נפשית מסויימת על כל גווניה. הם לא רק "משוגעים" ואת רבים מהם את אפילו לא תזהי..... דרך אגב הפעילות של העמותה פתוחה לקהל הרחב ולא קשורה לסל שיקום

30/01/2007 | 22:51 | מאת: שריתה

על איזה עמותה את מדברת ולמי מיועדת תשובתך?

29/01/2007 | 14:57 | מאת: שולמית

לדלית תוכלי להצטרף ללא תשלום לאחת מקבוצות תמיכה במרכז"שלנו" זהו מרכז שהוקם במטרה לתת מענה לבני משפחה של נפגעי נפש. טל: 7303919 - 03

30/01/2007 | 20:08 | מאת: דלית

29/01/2007 | 10:33 | מאת: דלית

לא הודיתי לך עדיין על התגובה שרשמת למכתבו של מיכאל. רשמת שיש קבוצות להורים של נפגעי נפש? האם תוכלי לעדכן אותי בקבוצה כזו - הייתי מאד מעוניינת להצטרף. מתנצלת מראש על הבורות בכל הנושרים- הסיבה העיקרית היא שבני מסרב לקבל עזרה כלשהיא ולפיכך אין לי גישה למטפלים או קבוצות. דלית

29/01/2007 | 22:17 | מאת: גלית קלמנזון

דלית שלום, אני מתחילה דווקא מהסוף... את מתנצלת על "בורות"??? בעיני, מתוך הדברים שכתבת עולות תכונות של מסירות ומעורבות, רצון ליידע וקבלה ללא תנאים- ההפך הגמור מבורות. לגבי קבוצות הורים, בכל מקום יש קבוצות שמאורגנות על ידי גורמים אחרים. אשמח לסייע לך אם תעדכני אותי באזור מגורייך.

30/01/2007 | 20:07 | מאת: דלית

אודה לך אם תוכלי להפנות אותי לקבוצות תמיכה להורים של פגועי נפש.

29/01/2007 | 10:28 | מאת: דלית

אני שוב מודה על האינפורמציה החיונית שאתה מעביר בפורומים. אני מאד דואגת כמובן לבני (מניה דיפרסיה כזכור לך) ואני כולי מלאת שאלות וכמובן תמיד הטוב ביותר הוא לשמוע דעה ממקור ראשון. בני מתקשה לבצע את הדברים הפשוטים ביותר , האמת שאין הוא יכול לדאוג לצרכים בסיסיים כמו להתקלח, להכין לעצמו אוכל, לפנות מהשולחן לאחר שהוא אוכל . לאחר האשפוז האחרון (השני בסה"כ) הוא קנה לעצמו כלב, שהיום אחרי 3 חודשים הוא הפך לכלב גדול מאד. הוא מתקשה לטפל בו, מתחמק ..וכל העול נופל עלי. האם ה"עצלנות" הזאת אופיינית למחלה או למחלת נפש כלשהיא? למה אי אפשר לתפקד אפילו במינימום? כל יום הוא מתייסר : "אמא מה יקרה אם אני ל אוכל לתפקד לעולם?" או "אני מפחד שאני אשאר ככה לנצח" או "אין לי בשביל מה לחיות" - זה מצד אחד מצד שני כשאני מנסה לגרום לו לעשות דברים שהוא אוהב (וגם אלה קיימים במשורה כי הוא מתעקש לא להצביע על איזהשהוא דבר שהוא רוצה לעשות או אוהב לעשות) אני מבקשת ממנו לבא לבריכה , לסאונה לג'קוזי או לשחק טניס ולכל הוא מסרב. אך לעומת זאת סובל מאד מכך שהו בבית כל היום וללא כל עשיה פרט לטלויזיה. האם הכח לצאת מזה יבוא ממנו? דלית

29/01/2007 | 23:49 | מאת: מיכאל

שלום דלית... תראי- גם בבית חולים פסיכיאטרי מצופה מהחולים אחרי כמה ימים לסדר את המיטה, לפנות את הכלים, וגם לעזור קצת לצוות בעבודות השוטפות אם רוצים. במחלקה פתוחה יש כבר תורנות מסודרת לדברים האלה. כמובן שלא מכריחים אף אחד לכלום. אין לי ספק שהבן שלך מסוגל גם עכשיו לפנות מהשולחן, להכין לעצמו אוכל ולטפל בכלב שלו. למעשה, אני חושב שדרישה כזו מצידך היא די הכרחית, אבל אני לא יודע איך ממש אפשר לעשות את זה. אוף, האמת היא שאני לא יודע מה לענות לך. חשבתי רק לענות ב"לא יודע", אבל בסוף הוספתי עוד קצת... תרגישי טוב מיכאל

אני ממש מתנצלת שהשאלות שלי כל-כך תובענית, וזה בסדר לענות "לא יודע". מבטיחה לא להעיק עליך עוד, אני מודה על מה שלמדתי ממך עד כה- זה ממש המון אני כנראה אמשיך לכתוב על ההתפתחויות עם הבן שלי, ואם יתחשק לך להגיב..אשמח. אז ביי ותודה. דלית

28/01/2007 | 23:52 | מאת: הפרעת אישיות גבולית

אני סובלת מהפרעת אישיות גבולית המלווה בדכאונות עם נטיות אובדניות וניסיונות אובדניים! מאז האונס האחרון אינני עובדת כשנתיים ימים. כל הגורמים מרפים את ידי שהסיכוים שלי לקבל קצבת נכות קלושים וכמעט אפסיים בגל שאני לא לוקה במחלת נפש פסיכוטית אלא "רק" בהפרעת אישיות ומעולם לא אושפזתי ואני נוטלת תרופה אנטי דכאונית ולא יותר. מה דעתכם? נוסף לכל הרופאה הפסיכיאטרית שלי כתבה שאני לפי דעתה כשירהלעבוד ברמה בינונית תוך לקיחה בחשבון של בעית חוסר ההתמדה שלי, הרמת הידים, הרגישות היתרה- הדכאון והאובדנות. אני מיואשת מהחיים.

שלום לך... על פניו נראה לי שאין סיבה שלא תקבלי קיצבת נכות, אבל עושה רושם שהרופאה שלך חושבת אחרת, וזה מה שקובע. בטח לא איזו התרשמות של פציינט כמוך ממשהו שכתבת באינטרנט... עקרונית הקיצבה לא נקבעת על פי האבחנה, אלא על פי עד כמה הבעיה מפריעה לתפקוד, דהיינו יכול להיות "משוגע", שעבר משבר פסיכוטי ואישפוז, ולוקח כדורים אנטי פסיכוטיים, אבל אחרי איזו תקופה עובד כרגיל, והוא לא יקבל קצבת נכות, ואילו מישהו אחר שיש לו הפרעת אישיות גבולית, אבל לא מצליח לתפקד בגללה, יקבל. אבל זה עקרונית. בתכלעס, נורא נורא חשוב מה הרופאה שלך כותבת, כי הרופאים בביטוח לאומי לא יודעים עליך כלום מעבר למה שהיא כותבת, וכן, הם מתרשמים מאישפוז. תראי, אם זה נורא חשוב לך ואת ממש זקוקה לכסף, את יכולה לשקול להתאשפז לכמה ימים במחלקה פתוחה, ודרך העובדת סוציאלית שם להגיש תביעה לנכות. זה אולי הצעה קצת קיצונית, אבל יכול להיות ששווה לך לשקול את זה אם את ממש זקוקה לכסף, וכמובן שאין כאן ערובה שתקבלי את הנכות בכלל, אבל זה ישפר את הסיכויים במידה ניכרת. (אני מכיר אישית מישהי שהתאשפזה אך ורק למטרה הזו, וזה עבד בשבילה). תרגישי טוב, ובאמת אני בטוח שאת הרבה יותר מ"הפרעת אישיות גבולית"... מיכאל

29/01/2007 | 22:14 | מאת: גלית קלמנזון

שוב, תודות למיכאל..... אכן, קיצבת נכות לא קשורה בהכרח לסוג ההפרעה כי אם לפגיעה ביכולת ההשתכרות. כלומר, המדד הקובע הוא עד כמה ההפרעה שלך מונעת ממך להתפרנס. הרופאה שלך יכולה להחזיק בעמדה מסויימת אך ללא קשר, זכותך לתבוע קיצבה ואולי גם לזכות. מעבר לכך, איני ממליצה ליזום אשפוז. הדבר לא יועיל בעיני להשגת המטרה וחבל. (סליחה מיכאל...) המון הצלחה

גם אני בעלת אישיות גבולית,בעקבות ילדות קשה, התעללויות מכל הסוגים כולל גילוי עריות מצד הסב החורג שלי. לפני מספר שנים הגשתי את בקשתי לבטוח לאומי, ציינתי בועדות את כל ספור חיי וכמובן את נושא ההתעללות המינית,ממנה לא יכלו להתעלם וזכיתי להכרה של 75% נכות קבועה. בהצלחה!

18/11/2011 | 18:57 | מאת: חלי

שלום לך קורים לי חלי אני בת 24 וחד הואית לילד בן 5 אני סובלת מהפרעת אישיות גבולית בצורה קשה ביתר כל הידים שלי חתוחות ניסיתי להיתאבד מיליון פעם אף פעם לא היתאשפזתי הגשתי בקשה לנכות לא נתנו לי כלום כי תהנו שזה לא מחלת נפש עכשיו עשיתי עירור ואני מחכה לתשובה ונירא לי שהפעם הצלחתי תנסי ואל תיתיאשי

23/11/2011 | 00:17 | מאת: ענת

שלום שמי ענת ואני בעלת הפרעת אישיות גבולית, כמו כן חויתי תקיפות מיניות בילדות ואונס בנעוריי.ההפרעה כשלעצמה מתבטאת בהתקפי זעם,דכאונות חוזרים ונשנים,אובדן כושר עבודה,הסתגרות בעיות בזוגיות ועוד. לשאלתך,למיטב ידיעתי אונס הינו קטגוריה ודאית לתביעת קצבת נכות. אל יאוש,הלחמי ותקבלי! בהצלחה!

28/01/2007 | 17:13 | מאת: שילה

שלום רב אחותי בת ה-29 עברה לפני כ-3 חודשים משבר פסיכוטי. המשבר קרה בזמן מעבר מעבודה ללימודים ואחרי כשבוע-10 ימים של משבר, ברגע שאובחנה, החלה להיות מטופלת בריספרידל. לאחר שבוע טיפול היא החלה לימודים וכיום היא בסיום סמסטר ראשון ובהתלבטות להמשך. היא גם היתה מטופלת בשיחה במשך שלושת החודשים. השאלה האם עליה להמשיך "כרגיל" בלימודים וכו' למרות לחצים וקשיים או שעליה להפסיק מכל פעילות רגילה ולהיות מטופלת תרופתית ובשיחה בסביבה קרובה לבית ולעסוק במשהו לא מלחיץ ולא דורש או שלא לעסוק בדבר ולהחלים מהמחלה. האם זו מחלה שניתן להחלים ממנה? איך ותוך כמה זמן בדר"כ? האם מומלץ להמשיך לתפקד כרגיל או להחלים במנוחה? האם הלחצים/הקשיים יכולים להפריע לתהליך הריפוי? תודה מראש

04/02/2007 | 22:43 | מאת: גלית קלמנזון

שילה שלום, אני משערת שאחותך ועימה המשפחה נמצאים בתקופה של טלטלה. מאוד קשה במסגרת כזו לייעץ לגבי המשך או הפסקה של לימודים. באופן כללי רצוי לשמור על תיפקוד מקסימלי ועל ההשגים שהושגו עד כה. יחד עם זאת יש להזהר מפני לחצים מוגזמים. את הקביעה מה רצוי ומה לא, תוכל אחותך לעשות ביחד עם המטפלים שלה. ההחלטה, בסופו של דבר היא שלה. נראה לי שיהיה לא אחראי לנקוט עמדה בפורום באינטרנט לגבי מי שלא מוכר לי.

28/01/2007 | 00:40 | מאת: שריתה

אני מקבלת שרות של ליווי בדירה הניתן ע"י מדריך מטעם ארגון נותן שרות, שממומן ע"י סל שיקום. סל השיקום משלם ישירות לארגון נותן השרות. למעשה, אני לא מרגישה "שיש לי מילה", אני לא מרגישה שאני מקבלת את העזרה שבאמת אני צריכה. אני תולה את חוסר היעילות, בכך שהשירות הינו "מימסדי" מדי, אין זיקה מימונית ישירה ביני לבין נותן השירות, מאחר ואת התשלום איני נותנת בעצמי לארגון. לדעתי לו הייתי אני "קונה" את השרות בצורה ישירה,והתשלום היה ניתן על ידי באופן ישיר לארגון, הייתי יכולה יותר "להכתיב" את טיבו ולהחליף, אם צריך, את נותן השרות, בין אם את הארגון עצמו, ובין אם את המדריך הספיציפי. האם קיימת אפשרות, ולו גם אפשרות חריגה, שהכסף שמשלם סל השיקום עבור המדריך המלווה ישולם לי ישירות, ואני אשלם אותו למדריך או לארגון שדרכו מגיע אלי המדריך, והאם יש אפשרות להעסקת מדריך באופן פרטי שלא דרך ארגון נותן שירות? תודה

לקריאה נוספת והעמקה
29/01/2007 | 22:10 | מאת: גלית קלמנזון

שריתה שלום, מובן שיש לך יכולת להשפיע על זהות המדריך ועל השרות שהוא נותן. במידה ומשא ומתן עם נותן השרות לא מועיל, יש באפשרותך לפנות ליזם אחר שנותן את אותו שרות או לבחור מדריך שנראה לך ולהציע אותו ליזם כדי שיעסיק אותו למענך. כיום לא ניתן להעסיק מדריך שלא דרך יזם ולהחלטה זו יש סיבות חשובות בהגנה על המתמודדים.

30/01/2007 | 22:48 | מאת: שריתה

לא בנוגע לאפשרות להחלפת נותן שרות, אלא באפשרות לקבלת הכסף המיועד עבור הארגון נותן השרות, מסל שיקום ישירות אלי, ואני זה שאשלם אותו לארגון/יזם שמפעיל את המדריך. אולי לא מיקדתי מספיק את שאלתי.

26/01/2007 | 11:31 | מאת: שי

לגלית שלום, בבנו סובל ממחלת נפש מניה דיפרסיה לא מסכים בשום אופן לקבל טיפול במקום שהוא ישלוט במחלה על ידי טיפול , המחלה שולטת בו, הוא מבזבז כספים בלי הכרה אנחנו רוצים להגן עליו כדי שלא יסתבך, מהי הפרוצידורה כדי לעשות פסול דין אודה מאוד על תשובה מהירה

לקריאה נוספת והעמקה
29/01/2007 | 22:06 | מאת: גלית קלמנזון

מינוי אפוטרופסות נעשה ע"י פנייה לבית משפט. ביכולתכם לפנות בעצמכם או להעזר בפקידת הסעד לחוק חסרי ישע היושבת בכל לשכת רווחה. לבקשה לביהמ"ש צריך להיות מצורף דו"ח פסיכיאטרי הקובע כי בנכם זקוק לאפוטרופוס לגוף ו/או לרכוש והאם יש לו יכולת לקבוע עמדה ואם כן, מה העמדה שלו בנושא. ייצויין כי פנייה שכזו לבימ"ש לרוב מאוד טעונה רגשית לכל הנוגעים בדבר וחשוב לבחון אותה היטב לפני כן, אולי גם בעזרת איש מקצוע.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3356791,00.html

29/01/2007 | 00:02 | מאת: הפרעת אישיות גבולית

ויופסק הניסויים בבני אדם!!!!

יכול להיות שתמצאו כי הפרוייקט יכול לספק תעסוקה לכם,לבני משפלותיכם או למטופלים שלכם (כאלה שזכאים לסל שיקום). פרופיל עמותה: שכולו טוב עמותת "שכולו טוב" משלבת אנשים, פגועי נפש, בקהילה. העמותה מפעילה יוזמות חברתיות חדשניות בתחומי התעסוקה והפנאי. העמותה הנה ספק שירותים מוכר של משרד הבריאות ומשרד הביטחון והיא מספקת ל 250 מתמודדים, שירותי תעסוקה. ול 700 מתמודדים מגוון יוזמות חברתיות (בתחום הפנאי). היוזמות שלנו – תעסוקה יוצרים אור – מפעל מוגן לייצור נרות ייצוקים בעבודת יד.המפעל ממוקם בראש העין ועובדים בו כ 60 נפגעי נפש, בגילאי 20-60, אשר לחלקם זהו מקום העבודה הראשון. התפיסה השיקומית במפעל רואה במשתקם כעובד רגיל (בדגש על הקניית הרגלי עבודה) תוך ליווי ותמיכה רגשית. הצוות המקצועי המלווה פועל למעורבות מירבית של העובדים בתהליך העבודה וקבלת ההחלטות במפעל. מפעל מיחזור- מפעל מוגן לייצור שקיות ומוצרי עיצוב לבית, מנייר עיתון. מפעל המשלב את ערכי איכות הסביבה והשיקום. המפעל ממוקם ברמלה ועובדים בו כ 45 נפגעי נפש בגילאי 20-60. דוכני מכירה בקניונים - מסגרת של תעסוקה נתמכת. אנחנו מפעילים כ 30 דוכני מכירה בקניונים, ברחבי הארץ. אנשי המכירה הם נפגעי נפש המוכרים יצירות אומנות של בעלי מוגבלויות שונות. הפרוייקט משמש כזרוע שיווקית ייחודית ל כ 20 עמותות ומרכזי תעסוקה לבעלי מוגבלויות, בכל רחבי הארץ. הפרוייקט מאפשר לאנשים פגועים נפשית לעבוד בסביבה נורמטיבית לחלוטין והוא מאפשר קשר ישיר, בלתי אמצעי, שיוויוני בין המשתקם לקהילה. הדוכנים, פרושים ב 8 אזורים, מצפון ועד דרום. הפרויייקט מעסיק כ 150 עובדים. היוזמות שלנו – פנאי מסיבות במועדונים בכל שבוע מתקיימות מסיבות וסדנאות במועדונים בת"א, המסיבות מתקיימות במועדוני בילוי רגילים ("הליזרד" ברחוב המסגר, ת"א), בשעות המותאמות לאוכלוסיה. בית קפה – מועדון ארוחת הבוקר בכל יום שישי בבוקר, בבית קפה רגיל בת"א (קפה תל אביב, ברחוב יהודה הלוי, ת"א), נפגשים לארוחת בוקר הכוללת גם פעילות חוויתית. (סטנד אפ, הופעת ג'אז, שירה בציבור וכו') טיולים, ימי כיף לאורך השנה, אנו יוזמים, מארגנים ומפיקים מגוון טיולים וימי כיף חוויתיים (קייאקים בירדן, קפיצה לחרמון וכו') הפעילויות החברתיות בתחום הפנאי משרתות כ 700 מתמודדים. הייחודיות שלנו o אנחנו מתמחים בשיקום o כל היוזמות שלנו מתמקדות בעשייה נורמטיבית (עבודה במפעל, מכירה בדוכן וכו') o ביוזמות שלנו אנחנו תמיד רואים את ה א ד ם ולא את המחלה. o אנחנו מייצרים כדי למכור. מחומר גלם עד למוצר איכותי, תחרותי, מוגמר. אנחנו מאמינים o שתעסוקה היא תנאי בסיסי והכרחי בדרך להשתלבות בקהילה. o שמפגש בלתי אמצעי עם הקהילה, יביא להפחתת הסטיגמה ולהשתלבות מוצלחת של האנשים.ובכך שכבוד וגאווה מגיעים לכולם. אשמח לענות על כל שאלה

29/01/2007 | 00:05 | מאת: הפרעת אישיות גבולית

מהם הפרמטרים הנדרשים לזכות בסל שיקום? האם הפרעת אישיות גבולית המלווה בדכאונות ונטיות אובדניות מזכה בסל שיקום ובהטבות שאת מציעה? מה המשמעות של פגועי נפש? רק אנשים החולים במחלה פסיכוטית?(משוגעים?) או גם בעלי הפרעת אישיות אלו ואחרות?הסובלים?

29/01/2007 | 20:15 | מאת: אפרת

אינני עובדת סוציאלית ולא מתחום הפסיכולוגיה ולכן איני יודעת מה התנאים לקבלת סל שיקום- רק יודעת שישנן ועדות של משרד הבריאות ובהם מחליטים מי זכאי לסל שיקום ומי לא. נפגעי נפש הם אנשים שאובחנו כבעלי נכות נפשית מסויימת על כל גווניה. הם לא רק "משוגעים" ואת רבים מהם את אפילו לא תזהי..... דרך אגב הפעילות של העמותה פתוחה לקהל הרחב ולא קשורה לסל שיקום

29/01/2007 | 22:02 | מאת: גלית קלמנזון

שלום לך, השם שבחרת לעצמך עורר בי שאלות. זו כותרת לא פשוטה ואני מניחה שלא מייצגת את מכלול המאפיינים של כותב ההודעה. חבל שזו תהיה הכותרת עימה יסתובב אדם בעולם. הזכאות לסל שיקום, כפי שכתבתי בעבר היא על פי הקריטריונים של המוסד לביטוח הלאומי: 40% נכות נפשית ומעלה לפי סעיפים 33 או 34. בלבד. אולי בעקבות הפנייה יופיעו שמות אחרים....

בני (סכיזופרן בן 23) מסרב לקבל סיוע מסל שיקום. כבר 5 שנים שכמעט ואינו עושה דבר.כל דבר שניסה להתחיל, הפסיק כעבור זמן לא רב. כיום ער בלילות ישן בימים ובעיקר שומע מוסיקה ומעשן המון המון סיגריות.אולי יש לכם איזשהו רעיון שיכול פשוט לעזור לנו לצאת מהדיכאון הזה .ג

בני (סכיזופרן בן 23) מסרב לקבל סיוע מסל שיקום. כבר 5 שנים שכמעט ואינו עושה דבר.כל דבר שניסה להתחיל, הפסיק כעבור זמן לא רב. כיום ער בלילות ישן בימים ובעיקר שומע מוסיקה ומעשן המון המון סיגריות.אולי יש לכם איזשהו רעיון שיכול פשוט לעזור לנו לצאת מהדיכאון הזה .ג

שלום, הייתי רוצה לקנות מתנות לחג הפסח מפירות יצרתכם - היכן אני מוצאת אתכם (אני תל-אביבית שעובדת בפתח-תקווה). תודה וחג שמח

19/08/2010 | 04:28 | מאת: מרי קופרניקוס

היא אובחנה כבעלת אישיות גבולית . אישה שעברה אינסוף טראומות בחייה ,והתעללות והזנחה על ידי הוריה הניצולי שואה שהיו במצב קטסטרופאלי כשילדו אותה לאחר רצח משפחותיהם ומחנות הריכוז.היא היתה אצל אותה פסיכולוגית מגיל 27-29 במשך כ8 שנים שמרי הלכה אליה באופן פרטי שילמה לה את המחיר הגבוה ביותר בשוק וקיבלה כלום בתמורה . אחרי מספר שיחות הפסיכולוגית שאני מעדיפה לכנות אותה הנאצית אמרה לחברתי ש"כדי שתעבריאת התקופה הזאת כדאי שתקחי כדורים פסיכיאטריים ,אולם מאחר וחברתי באה מבית שבו לא נהגו לקחת כדורים כמעט בכלל היא סירבה להצעת הפסיכולוגית .גם כל חייה של חברתי היו נעו בין מפלצתיים למזעזעים כך שהיא לא הבינה מה כל כך מיוחד בתקופה הזאת כפי שטרחה הפסיכולוגית לציין בערמומיותה. והעניין לא הועלה שוב על ידי אותה פסיכולוגית .גם חברתי חשבה לעמה כל שיחה הפסיכולוגית החזירה את חברתי לדבר על איך אמה התעללה בה וכך חלפו 8 השנים .הפסיכולוגית ,להבנתי , ואני לא פסיכולוגית או אשת מקצוע בתחום זה לא יעצה לה ב99.9% מהמקרים שום דבר אחרי המון מונולוגים של מכרתי/חברתי הפסיכולוגית שאלה לדוגמא: "יש משהו שאמא שלך עשתה נכון? " במרבית השיחות הפסיכולוגית לא דיברה כלל אלא רק החזירה את נושאי השיחה להתעלליות של אמה של חברתי בחברתי .חברתי כמו רובוט מתוכנת שרצתה להיות מטופלת טובה וממושמעת נענתה לבקשותיה . מצבה הלך והתדרדר . הפסיכולוגית דרשה ממנה לבוא לטיפולים פעם פעמיים בשבוע ,כבר בתחילת הטיפול הפסיכולוגית המליצה לחברתי ללמוד באוניברסיטה כדי להעלות את דימויה העצמי ובמקביל חברתיעבדה באינסוף עבודות מזדמנות ובעיקר נתינת שעורי עזר או שיעורים פרטיים . כמעט ולא נותרו לה כוחות לנשום לחברתי והיא אמרה לי שאם היא תמשיך בטיפול היא בטוח תמות ממנו , שהטיפול גורם לה למחלה סופנית.משום שהיא עבדה אינסוף שעות וגם למדה באוניברסיטה וגם החזיקה דירה פלוס הוצעות שוטפות על המחייה וכו...לי אישית ברור לחלוטין שהיה פה מקרה מובהק של ניצול של חברתי והרס חייה . הפסיכולוגית גם אף פעם לא נתנה לה קבלות וגם אף פעם לא הסכימה לקבל ממנה צ'ק .אחרי כ 8 שנים במצב שהיא ממוטטת לחלוטין פיזית נפשית וכלכלית וכמובן כשהיא לא סיימה את התואר באוניברסיטת ת"א חברתי הטובה עזבה סוף סוף את הפסיכולוגית , הלדעתי אגואיסטית ומרושעת ברמות מטורפות , לדעתי הלא מקצועית בכלל, הפסיכולוגית התנהגה כמו פסיכופאטית או במקרה הטוב כמו סאדיסטית אחרי ששתתה לה את הדם והמעיים ורוקנה אותה מכל כספה.היא עוד מאוד התרגזה איך חברתי מעיזה לעזוב את "הטיפול" ואמרה לה שלפחות תבוא לשיחת סיכום, לשיחת פרידה , כמובן גם בשיחת פרידה ,הפסיכולוגית ישבה כמו עציץ ולא אמרה כלום . וכמו ברוב המכריע של כל "הטיפולים " עם פרצוף מלא שינאה ובוז כלפי חברתי .חברתי עזבה את הטיפול במצב פי אלף יותר גרוע משנכנסה אליו. עד היום היא לא התאוששה מ"הטיפול".חברתי שמוחה היה עדיין מחוק והיא עצמה הייתה אדם מחוק שאלה את הפסיכולוגית הזו אם יש לה על מי להמליץ בקופת חולים והיא המליצה על איזה חברה שלה בקופת חולים.שכמובן זה היה המשך גרוע גם ללכת להמשך טיפול לחברה של הפסיכולוגית הנצלנית והמפלצתית. בכל מה בקשור ללימודים באוניברסיטה אני יודעת בוודאות שלא רק שהיא לא עזרה לה בכלום הפסיכולוגית הפרטית אלא חיבלה לה בכך שעבדה עליה שהיא חייבת לבוא לטיפול לפחות פעם בשבוע או יותר ,כך שחברתי עבדה כמו 5 חמורים כדי לממן את כל הוצאות מחייתה פלוס הטיפול וכך למעשה לא נותרו לה זמן או כוחות להשקיע בלימודים .כיום חברתי חולה באסטמה,ב COPD-מחלת ריאות חסימתית כרונית כתוצאה מעישון אובססיבי באותן תקופות טיפול.היא חולה בסכרת לא מאוזנת ומזריקה 3-4 פעמים ביום אינסולין פלוס גלוקופ'אג',חולה בדלקת פרקים תוקפנית,יש לה כבד מוגלתי ומוגדל (היא לא שותה אלכוהול בכלל), בנוסף היא סובלת מגאסטרטיס (דלקת בקיבה ), מהתקפי חרדה, ומדיכאון שהוגדר ככרוני.מאז עזבה את שתי המסגרות הטיפוליות היא מאוכזת מהטיפולים ואומרת שוב ושוב שזה הכל היה רמאות ושסתם ניצלו אותה והרסו לה את החיים. והאמת היא שבתוך תוכי אני יודעת שהיא במאה אחוז צודקת. מה ניתן לעשות היום כ 15 שנים פלוס מינוס מאז שעזבה את הטיפול אצל הפסיכולוגית הפרטית (שהייתה גם הפסיכולוגית הראשונה שלה) . האם ניתן באיזשהו אופן לתבוע את הפסיכולוגית הראשונה ? או להתלונן עליה?

10/09/2012 | 13:54 | מאת: יעל

ראשית כל ברצוני לציין שאתם לגמרי לא מיצגים את שם העמותה ומשקרים את העובדים שלכם! לא משלמים לעובדים שכר הולם בתמורה למסירות הנפש שהם מעניקים עבורכם המשכורת שהם מקבלים אפילו לא מכסה את שכר הנסיעות שהם מוציאים מכיסם הדל פשוט ב ו ש ה !!!

שלום גלית גלית שלום, למיטב ידיעתי אדם אשר מגיש תביעה למשרד הביטחון לאחר שנפגע במסגרת שירות המדינה זכאי לקבל קצבת נכות כללית במקביל להגשת התביעה למשרד הביטחון.לאחר שתתקבל תביעתו (במידה ותתקבל) עליו לבחור באיזה קצבה הוא מעוניין. יש לציין כי הוא זכאי לקצבה זמנית ממחלקת נכות כללית ולא לקצבת צמיתות, במקרה כזה הוא מאבד את זכאותו להגיש תביעה למשרד הביטחון. בנוסף לכך וזאת גם תשובה לדלית ששאלה בנוגע לבנה אשר סובל ממאנייה דפרסייה ומחלתו פרצה בעת השירות הצבאי, שוב, עד כמה שידוע לי מרגע הגשת התביעה ועד לבירור ופסיקה בנושא הנדון,זכאי כל תובע בהשתתפות מימון התרופות והטיפולים ולעיתים אף לתמיכה מקצועית כמו שיחות טיפוליות ובידקות רפואיות (ישנם גם מכונים פרטיים עם צוות רב מקצועי אשר משרד הביטחון עובד עמם ומעביר אליהם תקציבים) כל טוב ויום טוב טליה

29/01/2007 | 10:10 | מאת: דלית

תודה לךעל האינפורמציה שמסרת לגבי משרד הביטחון. האם הדבר ידוע לך מידיעה אישית או מידע כללי? מה יקרה אם אפנה במקבליל להגשת התביעה למשרד הבטחון גם לביטוח הלאומי לבקשת קצבה, האם זה ימנע ממני לקבל עזרה ממשרד הבטחון או הכרה בנכות ממשרד הביטחון? תודה דלית

29/01/2007 | 14:01 | מאת: טליה

דלית שלום אני עו"ס במרפאה פסיכיאטרית בבית החולים סורוקה. בעבר היו מטופלים שהוגשה עבורם בקשה במקביל הן לנכות כללית והן למשרד הביטחון מתוך ידיעה כי התביעה למשרד הביטחון אורכת זמן רב. יש לציין כי כאשר מוגשת בקשה לנכות כללית אי אפשר לקבלה לצמיתות במידה ויש תביעה במשרד הביטחון, יש לשים לכך לב. יום טוב טליה

23/01/2007 | 18:14 | מאת: סיגל

לגלית שלום רב! שלום שמי סיגל, אני בת 38, נשואה ללא ילידים, הייתי בשיקום ביפו מזה כשנה וחצי במועצת הפסיכולוגים בעבודה פקידותית, עבדתי ותפקדתי כיאות, הייתי מאוד מרוצה גם בהיבט החברתי והמקצועי , לאחר מכן הפנו אותי למפעל מוגן שלא התאים לכישורי כפקידה, לאט לאט הסתגרתי בבית והגעתי למצב של בלבול וחרדה לראות אנשים, תלושה מהמציאות, וריקנות, עד למצב שבלעתי 15 כדורים של סרוקוואל ופינו אותי לאישפוז כשבועיים. כיום אני נמצאת באישפוז יום ואני לוקחת 200 מ"ג סרוקוואל ו-150 פרימוניל מזה כ-3 שבועות, לצערי עדיין אינני מרגישה שיפור במצב הרוח, תלויה מאוד בבעלי, מרגישה בטחון רק במחיצת האנשים הקרובים אלי. רציתי לקבל את חוות דעת מנסיונך אולי טיפול תרופתי אחר שיוכל לעזור לי לחזור לתפקוד מלא ולשמחת חיים רציתי לציין שיש גם חוסר ריכוז בארגון הבית בצפייה בטלוויזיה ובקריאת ספרים. בתודה סיגל

לקריאה נוספת והעמקה
29/01/2007 | 21:50 | מאת: גלית קלמנזון

סיגל שלום, הפערים בין הצרכים שלנו לבין מה שיש לעולם להציע לנו הופכים לעיתים לכל כך בלתי נסבלים עד כדי יאוש. מצבי יאוש ודכאון עלולים לגרום למחשבות ומעשים קיצוניים, כשלא תמיד המצב כל כך חמור כמו שהוא נחווה. אני מניחה שזה מה שקרה לפני האשפוז האחרון. אני מבינה מדברייך שהעבודה חשובה לך ואת מעוניינת להתפתח ולחוש עניין בה- משאלות מאוד לגיטימיות. הצעתי היא לפנות למוסד למחלקת שיקום במוסד לביטוח הלאומי על מנת להתחיל בתהליך אבחון, הכשרה והשמה. במידה ומסגרת זו לא נותנת לך את המענה הרצוי, ניתן לפנות לסל שיקום לצורך תעסוקה נתמכת. מעבר לכך, אולי יש מקום לחשוב על התפתחות וצמיחה אישית דרך חוגים בתוכנית עמיתים.

21/01/2007 | 12:07 | מאת: ירדן

היי רציתי לדעת אם אתם מקירים איזה תורם שמוכן לעזור לשיקום נפגעי נפש שיכול ללואות אותו לתקופה מסויימת ולארח אותו תורם מחו"ל שמוכן להכיר את הנפגע ולדבר איתו וללוות אותו בצרכים שלו ובשאיפות שלו.

לקריאה נוספת והעמקה
22/01/2007 | 23:42 | מאת: גלית קלמנזון

ירדן שלום, לא ממש הבנתי מדוע על ה"תורם" להיות מחו"ל ומה בדיוק עליו לתרום. יש לי תחושה שהדיבור פה הוא סביב משאלה נורא גדולה להפיג בדידות כואבת מצד אחד ולצידה ממש חששות מקשרים קרובים שעלולים לפגוע. המשאלה לקשר עם אדם שגר רחוק אולי נחוות כמשהו פחות דרשני פוגעני ומחייב. אם הבקשה היא לליווי, אני מציעה לפנות לסל שיקום לקבל חונך/סומך או לחשוב על פנייה לתוכנית "עמיתים" להשתלב בחוגים במתנסים בקהילה.

20/01/2007 | 11:27 | מאת: דלית

בני, חלה במניה דיפרסיה במהלך שירות צבאי קרבי, היום הוא אחרי התקף שני (שני אישפוזים) הוא שוחרר מהצבא חדשיים לפני סיום השירות בסעיף 24. הוא מסרב לקבל טיפול פסיכולגי, מסרב לקבל עזרה כלשהיא, (אחרי האישפוז השני הסכים לפסיכיאטור ולטיפול תרופתי,) כיום הוא מטופל תרופתית (דפלפט) אך איננו מתפקד, לא מצליח לעבוד לא מצליח להתענין בכלום (מעט טלויזיה), תלוי בי בצורה שאפילו אותו היא דוחה, אך אומר שלא יכול אחרת, שאלותי הן : 1. האם אי אפשר לדרוש תמיכה כלכלית מביטוח לאומי, וזאת מכיון שהגשנו תביעה למשרד הביטחון. 2. האם אפשר לעזור לנער הזה (בן 22) אם איננו מעוניין בשום עזרה? 3. האם יש איזהשהן מסגרות שבהם נפגשים חולים מסוגו ונעזרים האחד בשני-כי אין לנו קשרים חברתיים והוא מאד בודד. 4. קשה לדבר איתו על המחלה, מכיון שאיננו מקבל את זה שהוא חולה- האם הדרך היחידה היא לעבור כמה וכמה אישפוזים עד שיתעשת ויסכים לקבל שהוא חולה ויעזור לעצמו?

21/01/2007 | 13:35 | מאת: מיכאל

שלום דלית... אני גם אובחנתי במאניה דיפרסיה, אחרי כמה התקפים ואישפוזים, ואני אנסה לענות לך קצת מניסיוני. לפי מה שהבנתי מהפורום הזה אי אפשר לפנות במקביל גם לביטוח לאומי וגם למשרד הביטחון, אבל אולי אני טועה. בכל מקרה, התמיכה לנכי צה"ל גבוהה בהרבה מזה של ביטוח לאומי, והם גם נותנים המון שירותים נלווים וממנים תרופות. בקיצור, הרבה יותר כדאי להשיג מעמד של נכה צה"ל. בכל מקרה, אם הוא לא יקבל תמיכה משם, אפשר אחרי זה לגשת לביטוח לאומי. בינתיים אפשר לקבל הבטחת הכנסה. קשה מאוד לעזור למישהו שאיננו מעוניין בשום עזרה. הייתי שמח אילו היו מסגרות מתאימות לתמיכה הדדית לחולי מאניה דיפרסיה. קיימים המועדונים של אנוש ויש גם קבוצות תמיכה עצמאיות. הייתי במועדון אנוש תקופה מסויימת, שהייתי בה במצב מאוד קשה, ודווקא אהבתי את המקום, אבל ברוב המסגרות האלה יש אנשים במצב תפקודי יחסית קשה יותר. במקום שאני הייתי בו היו כמה במצב טוב, אבל עם הזמן הם הפסיקו לבוא לשם, וגם אני הפסקתי לבוא. קשה לי להאמין שהבן שלך ימצא את עצמו במקומות האלה אם הוא מתכחש למחלתו בכלל. נשארת האפשרות של סל שיקום, שאפשר לקבל גם בלי נכות מוכרת מביטוח לאומי. תתייעצי על זה עם העובדת סוציאלית במקום שבנך מטופל. סל שיקום יכול לתת לבן שלך סיוע בלימודים באוניברסיטה, אם כי לא מימון שלהם, או חונך, וגם דיור מוגן. אני לא נעזרתי בשירותי סל שיקום בכלל, כי לא הייתי זקוק. תראי, את טוענת שהבן שלך מתכחש למחלתו, אבל באותה נשימה את גם אומרת שהוא לוקח תרופות. זה דווקא צעד שמעיד על רמת הכרה די גבוהה במחלה. אני הייתי צריך בערך שלושה אישפוזים עד שהסכמתי לקחת תרופות, וגם עכשיו אני עוד לא מוכן לקבל את העמדה של הרופאים שאני צריך לקחת תרופות כל החיים שלי. אז אפשר להסתכל על הצד החיובי. בברכה מיכאל

22/01/2007 | 23:37 | מאת: גלית קלמנזון

ראשית, המון תודה למיכאל. מיכאל הצליח להציע ולהבהיר את המצב מבחינת זכויות ורעיונות לסיוע. אני מאוד מסכימה גם עם הרעיון שמי שנוטל תרופות, יש בו הכרה די גבוהה במחלה. התוספת היחידה שלי היא הצעה לאמא של הבן שלך... ההכרה בכך שהילדים שלנו אינם מושלמים, שיש להם קשיים, בעיות ומחלות, היא בלתי נסבלת ודורשת סיוע במקרים מסויימים. אני מציעה לחשוב לפנות לקבוצה להורים של נפגעי נפש או טיפול פרטני עבורך כדי להסתייע, לעבד ולהתחזק סביבי הנושא עבורך ועבור הבן.

24/01/2007 | 15:28 | מאת: דלית

מיכאל שלום לא הייתי פה מזמן ולכן לא היתה לי הזדמנות להודות לך. התשובה שלך היתה מקיפה וממצה ואין מילים בפי להודות לך , אני שמחה שיש עדיין אנשים טובים שאכפת להם, ושוב תודה. רציתי לדעת בן כמה אתה והאם המחלה פרצה לך גם כשהיית בצבא? כרגע הבן שלי במצב רוח די טוב, רק כמעט ולא יוצא מהבית ודי נותקו לו כל הקשרים עם החברים, שקצת קשה להם לקבל אותו ככה, כי הם היו נוכחים בתקופת המניה שלו,הוא די מתוסכל מזה שהוא לא יכול לחפש עבודה (נפשית הוא לא מסוגל לחפש) וכן מזה שהוא די לא מתפקד. זה די מנחם אותי שלפחות הוא מרגיש שמאד היה רוצה לעבוד וזה כל הזמן מפריע לו, אני מאמינה שגם יבוא יום והוא ימצא עבודה ויעבוד ויהיה לגמרי בסדר. תכתוב לי ושוב אין מילים בפי להודות לך

18/01/2007 | 02:25 | מאת: לל

הם בכלל לא מתחשבים. בביטוח לאומי ובמשרד הבריאות. הם חושבים שהם קרובי משפחה של אלוהים. הם נותנים אחוזים שלא מאפשרים קיצבה שאפשר לחיות ממנה באופן מינימלי, לא מחפשים מצבי קיום קשים שעלולים ליצור הפרעה נפשית אלא מניחים את קיומה אך ורק כתוצאה של מוחו הקודח של המטופל המאושפז, נותנים לחולים קשים שמסתגלים למחלה לחיות עם אנשים רגישים שיום אחד מתאשפזים בכפיה ויום אחד מקבלים חופשה ומנצלים אותה לבריחה מהמצב הסוגר הזה.לא נותנים לאנשים לחיות וזה לצמיתות.

לקריאה נוספת והעמקה
22/01/2007 | 23:29 | מאת: גלית קלמנזון

ל-לל, לא קשה להבחין בכעס והאכזבה ממי שאמור לשמור ולהגן עליך. יחד עם זאת, אני חייבת להעיר שמאוד קשה גם לי בפורום להבין מה הקושי ועל מה התלונה. אולי אופן ההתבטאות הזה מולי ומול קוראי הפורום דומה קצת לאופן בו בחרת להביא את הקשיים והתלונות שלך למשרד הבריאות, הביטוח הלאומי וכו'. זהו אופן שמראש מוריד את הסיכויים לקבל הבנה ובעקבותיה סיוע.

09/02/2007 | 14:36 | מאת: לי

שלום! אחי הינו חולה סכיזופרניה מוכר על ידי הבטוח הלאומי ב 75% אחוזי נכות נפשית, ומקבל קצבה חודשית של 1360 ש"ח. ברצוני לשאול האם הינו זכאי לסל שיקום, ומה הן ההטבות הנכללות בסל זה. שאלה נוספת היא הכיצד ניתן להגדיל את הקצבה שאינה עונה לו על הצרכים המינימליים. ברצוני לציין כי המדובר באדם בן 48 שאינו עובד ורוב שעות היום ישן, ניסיתי לשכנעו למצאו מקום עבודה הוא ניסה ומכל מקום עבודה שהתחיל פטרו אותו. אודה לקבלת מענה.

18/01/2007 | 02:01 | מאת: לל

1.מה ידוע על ההבדל בין מאניה למאניה דיפרסיה? 2.איך אפשר היה לשחרר מישהו לחופשה ולסמוך על חברים וגיסים שיבואו כשכל מי שגר בבית היה אח שהיה זקוק להשגחה כי היתה לו סכיזופרניה??? 3.למה יוצרים מצבים כל כך אומללים בבית חולים שהבן אדם נשבר שם? 4.למה אין פתרונות טובים לחולי סכיזופרניה שחיים על קיצבאות, שלא מטילים את רוב האחריות לטיפול בהם על המשפחות? 5.למה לא מתחשבים ברגישות של בנים להורה עם נפש בעייתית , ולא מונעים מבעוד מועד אסונות שכמעט כתובים על הקיר? 6. למה לא מתייחסים או שמתייחסים בקושי לבעיות גופניות כרוניות של אנשים בקופת חולים ובבתי חולים לבריאות (?) הנפש?

לקריאה נוספת והעמקה
22/01/2007 | 23:23 | מאת: גלית קלמנזון

ל- לל שלום, נשאלות שאלות כואבות , כנראה סביב קשיים ומשברים שקשה לעבור עליהם לסדר היום. אני מציעה לחשוב מדוע לא נשמעו השאלות הללו בזמן הנכון ואולי לחשוב גם כיצד להפנותם לכתובת הנכונה.

17/01/2007 | 09:01 | מאת: דורון

גלית שלום אני נכה 100% מקבל קיצבה יציבה אני זכאי להשתתפות בשכר דירה אני מעונין לממש את הזכאות ולשכור דירה מה התהליך שעליי לעשות {אני בן 27 גר עים ההורים} אודה על תשובתך

17/01/2007 | 13:22 | מאת: גלית קלמנזון

דורון שלום, על מנת לקבל תעודת זכאות לסיוע בשכר דירה יש לפנות לאחת החברות העוסקות בתחום: 1. עמידר, טל: 1599505700. 2. מתן חן, טל: 2445 *. 3. מ.ג.ע.ר. טל: 1599500301. בהצלחה

בתאריך 5/02/07 יפתח במרכז לאבחון ושיקום תעסוקתי הרצליה והשרון קורס "אומנות הבישול והאפיה" עם השף אסף לשר ובלווי רשת מלונות ארצית. משך הקורס 9 חודשים , יכלול לימודים עיוניים ומעשיים גם בבתי המלון. בנוסף שיחות פרטניות,קבוצות דינאמיות, הקניית מיומנויות עבודה, כישורי חיים וסדנא לחיפוש עבודה. בסיומו תוענק תעודות מקצוע, עובדי השמה ימצאו מקומות עבודה בשוק החופשי וכל מסיים ילווה במקום עבודתו. אנו שמחים לספר כי היום כל בוגרי הקורס הראשון שהסתיים לפני כחודש עובדים בשכר. ניתון לפנות לשרי רוזן 09-9506111

06/02/2007 | 09:32 | מאת: יקי

דיבב החומרים הרוחנים שבראש ובבטן אני אריה גיליתי את האולם הרוחני אני גר בהוסטל רח חוגלה 10 שכונת ברנע אשקלון הך מתקשרים אומרים דימיון יש לך אישור ותיתן לתקשר עים אנשים האוןר מוליך לארבה אנשים פתואך הדימיונות אני אריה תובע את מיסרד הבריאות ואת מיפעלי התרופות ואת הפסכיטרים שבמחלקה הפסכיטרייה באשקלון לכול הצוות פתואך הדימיונות והם ממשיכים את התיפול התרופתי הלקוי סתם חומרים חימים לגוף אני אריה טייב כתבתי ספר על העולם שמעבר לחושים האנושים מחפס ממאמן לספר

לקריאה נוספת והעמקה

זה נחון אני אריה טייב גיליתי את האולם הרוחני ליפני 9 שנים אין כואך עליון בשמאים והתורה זה פרי דימיון שה היתממש עים השנים חחמים הוסיפו הרישונים והאחרונים יש צד יפה מין התורה אבל הקול קישקוש גדול אדם חולי נפש הו קני גדול וגונב דעת ומציק לי עים העולם הרוחני אני הו מלך האמיתי אני אריה לא שומעה את האויר רק את הסובב אותי איצלתי ילד אסמתי הוצתי לא את הגודש הרוחני מי האף אדם חולי נפש פתך לילדים קתנים הו מסוקן לציבור יש לא פיגור סיכלי כול היום אריה בפה שלא הו מחקה אתי ומצתת אותי אני נורה סובל וכתבתי ארבה מאמרים מאוד חשובים יש אנשים רוצים ליגנוב לי את המאמרים היגשתי תביעות נגד קמה גופים אני לא חולי נפש אני נפלתי בן הכיסאות מנהלת ההוסטל מנסה לירמוס אותי הערה צריך להפסיק את התיפול התרופתי לסיזופרניה ולחרדות כתבתי תפילה לגוף האדם בספה שלא אני מחפס מממן לספר שלי אדם החולי נפש מבלבל אימלים באויר ויש לכול הדימיונות הוראה לקלל בימקום אריה הדימיונות נורה משקרים הממרים הם בתחום הרפואה והטבע

17/01/2007 | 13:31 | מאת: גלית קלמנזון

אריה שלום, נשמע שאתה מאוכזב ואולי גם שואל מדוע לא מרפאים אותך, למה אין בסביבה ובעולם די כוח ורצון לעזור לך. זו שאלה כאובה שלא תמיד יש לה פתרון חד משמעי.

שמעתי על כך מחברים שמי שיש לו קיצבת נכות וסל שיקום, מגיע לו מימון של שנה אחת לימודים באוניברסיטה, איך אפשר לברר את זה, ביטוח-לאומי לא עונה בטלפון. תודה, עמית

17/01/2007 | 13:18 | מאת: גלית קלמנזון

במקרים מסויימים יש מימון חלקי או אפילו מלא של כל התואר. הדבר קשור לשיעור הנכות ולבנייה של תוכנית שיקומית ע"י המוסד לביטוח הלאומי. כלומר, בהתאם למקרה. מצ"ב קישור לדף באתר הביטוח הלאומי המפרט בנושא. http://www.btl.gov.il/NR/exeres/8328B708-C8F8-4B84-99F0-BAA12EC0CEAB.htm?&sFather=y

במרכז שלנו נותנים למשפחות נפגעי נפש תמיכה יעוץ והכוונה על מנת להקל על המשפחות את ההתמודדות עם בן משפחתם החולה השירות ניתן ללא תשלום טל 7303919 -03

10/01/2007 | 17:10 | מאת: גלית קלמנזון

שולמית שלום, אני מבקשת לברר מהו "המרכז שלנו", מי מממן אותו, היכן הוא נמצא ובעיקר מי נותן את התמיכה וההכוונה ללא תשלום... תודה, גלית קלמנזון

בעבר. רציתי לעדכן בפורום כי היה לנו דיון בנושא הזה בעבר ואת ייעצת לי לפנות לוועדת חריגים ולהראות שלא נשארו לי כספים ממכירת הדירה אז אני קיבלתי תשובה מוועדת הערערים לקבל את הפניה שלי לקבל סיוע בשכר דירה לאחר שקיבלו מסמכים פיננסיים וגם פירוט של המידע הרפואי. אם יש מישהו במצב דומה שהיתה לו דירה בעבר והוא כיום מקבל קצבת נכות מהביטוח הלאומי כדאי שידע שפנייה מיוחדת היא אפשרית ואפשר לקבל סיוע בשכר דירה גם אם היתה בעלות על דירה בעבר.

יפית יקרה, אני רואה שאת פעילה גם כאן... האמת שהנושא שאת העלית חשוב מאוד כי רבים לא ממש יודעים על זה ודי מפחדים מהררי הטפסים. לעיתים פשוט כדאי לקחת סיכון ולעשות מעשה. גם אם זה לא מצליח תמיד אפשר לדעת שניסית וזה כבר נותן הרגשה יותר טובה. הרעיון הוא פשוט שינוי בתפיסה שלך כאדם. אדם הפוחד משינוי ונשאר פאסיבי אל מול אדם הנוטל סיכון (מחושב) והופך להיות אקטיבי ואחראי לגורלו. אני חושבת שגם שינוי תפיסתי מעין זה חשוב בכל הקשור לתפיסה השיקומית... רחל

10/01/2007 | 22:55 | מאת: גלית קלמנזון

יפית שלום, ראשית ברצוני לברך אותך על קבלת האישור ועל ההצלחה הלא מבוטלת בתהליך השיקומי עד כה. מאוד משמח שוועדת הערערים הכירה בצורך שלך בסיוע בשכר דירה. ושנית אני מודה לך על ששיתפת אותנו בתהליך. אני מזמינה אותך לשתף יותר , אם ניתן באשר לנימוקים שהצגת בוועדה למען האחרים... יישר כוח,

02/01/2007 | 18:56 | מאת: ניק

שלום רב , אמא (74) חולה סכרתית ונפשית שמקבלת אבנדיה, גלובן, גלוקומין, הלידול, פרטאן בנוסף לזריקה חודשית של פלודיקט . בתקופה האחרונה התחילה לשכוח דברים בסיסיים למשל שמות הנכדים ובני מי הם . יש לציין שהיא רואה אותם לעיתים רחוקות . שאלתי היא : האם יש תרגול מסויים לחיזק הזיכרון בגיל זה ? האם אתם ממליצים על ויטמינים לגיל הזהב מסוג מסויים ? תודה מראש

לקריאה נוספת והעמקה
02/01/2007 | 20:30 | מאת: גלית קלמנזון

ניק שלום, מצב בו אצל הקרובים והיקרים לנו עובדים תהליכים המשפיעים על התנהגותם, תיפקודם והקשר עם הסביבה אינו פשוט. להערכתי מצבה של אימך דורש אבחון אצל פסיכיאטר שיקבע אם מדובר במחלה על רקע הזדקנות או החמרה במצב הנפשי. גלית קלמנזון

30/12/2006 | 10:58 | מאת: גל

הבנתי שמי שמקבל קצבת נכות מבטוח לאומי על הפרעה נפשית זכאותו לסל שיקום נבדקת ע"י הבטוח הלאומי בעזרת הגורמים המטפלים. בסופו של דבר הסל מתוקצב דרך משרד הבריאות. לעומת זאת, מי שמוכר כנכה ע"י הבטוח הלאומי שלא על בסיס נפשי, זכאותו נבדקת ע"י הבטוח הלאומי. השאלה שלי היא איך בודקים את הזכאות לסל שיקום, ובמידה ונתקלים בסירוב, מה יש לעשות באופן כללי, ובאופן יותר ספציפי מדובר במקרה של יותר מ-50% נכות ע"ב נפשי?

לקריאה נוספת והעמקה
30/12/2006 | 18:39 | מאת: מתן

יש להגיש טפסי בקשה לוועדת סל שיקום למשרד הבריאות דרך העו"סית או גורם מטפל אחר. בהצלחה ממש פשוט אך צריך סבלנות כי לוקח זמן עד שיש וועדה תגיש בקשה מהר ובהצלחה

30/12/2006 | 18:39 | מאת: מתן

יש להגיש טפסי בקשה לוועדת סל שיקום למשרד הבריאות דרך העו"סית או גורם מטפל אחר. בהצלחה ממש פשוט אך צריך סבלנות כי לוקח זמן עד שיש וועדה תגיש בקשה מהר ובהצלחה

31/12/2006 | 22:56 | מאת: גלית קלמנזון

גל שלום, נושא סל השיקום והבירוקרטיה הכרוכה בו עלולים לבלבל, על מנת "לעשות סדר": זכאות לנכות, הן נפשית והן אחרת נקבעת ע"י המוסד לביטוח הלאומי. זכאות לסל שיקום ניתנת לכל מי שנקבעה לו 40% נכות על רקע נפשי על ידי המוסד לביטוח הלאומי. הסעיפים הנפשיים הם 33,34 בלבד.זכאות זו מאושרת בוועדות סל שיקום יחד עם התוכנית השיקומית והיא מהווה תנאי ראשוני לדיון בוועדה. מי שהחליט מסיבותיו להמנע מלפנות לביטוח הלאומי לשם הכרה כנכה ובכל זאת מעוניין בשרותי סל שיקום, יכול להמציא אישור ע"י פסיכיאטר המוכר על ידי המוסד לביטוח הלאומי ומקובל על ועדות סל שיקום. האישור יכלול את הקביעה כי אילו היה נבדק בביטוח הלאומי, היה זכאי לנכות נפשית בגובה של 40% ומעלה.

האם הדבר נכון גם לנכות המוגדרת כזמנית או רק קבועה ?

29/12/2006 | 23:54 | מאת: ניר

תודה לך על המענה המהיר ברצוני לשאול עוד שאלה שעלתה לי מתשובתך : לפי מיטב ידיעתי ,זכאי אזרח לקבל דמי אבטחת הכנסה רק במידה ועבד במקום כלשהוא במשך שנה רצופה אחת לפני הגשת הבקשה ולכך מצטרפות עוד מספר הגבלות לפני קבלת אבטחת הכנסה...השאלה שלי היא האם את מכירה מנסיונך האישי אנשים עם מקרה דומה שאכן מקבלים סיוע לצמיתות (לא אבטחת הכנסה) בעקבות נכות מסוג זה והאם את יכולה "לחדד" קצת את הנושא : לדוגמא האם אני צריך להביא טפסים כלשהם מהשירות הפסיכיאטרי ,ואם כן אז מה בדיוק לבקש ? (תיאור של המחלה שלי ,אישור שלהם על היותי נכה??) מהי "נכות כללית" ,היכן אני יכול לקבל מידע בנושא? ולמה כוונתך ב"אם תוכר כנכה..." ,האם יתכן שאדם הסובל מהפרעה כזו לא יוכר כנכה או כזכאי לסיוע מהביטוח הלאומי? או שמא רק צריך להצטייד במסמכים שנכתבו ע"י פסיכיאטר מוסמך שמגבים את המחלה... ושוב תודה על התשובה המפורטת!!

לקריאה נוספת והעמקה
31/12/2006 | 23:05 | מאת: גלית קלמנזון

ניר שלום, אבטחת הכנסה היא בהחלט אופציה למי שממתין לאישור על קיצבה ואין לו מקורות מחייה. לאחר הדיונים בוועדות תהיה "התחשבנות" בינך לבין המוסד לביטוח הלאומי שכן קיצבת הנכות גבוהה מאבטחת הכנסה וניתנת כאמור מיום הגשת הבקשה. ההסתייגות שלי לגבי השאלה האם תוכר כנכה היא ממקום שאינני יודעת את משמעות מצבך מבחינת יכולת ההשתכרות, נושא זה ייבדק בוועדות הרפואיות ובהתאם ייקבעו אחוזי הנכות. באשר למסמכים: יש פרוט בטופס הבקשה לנכות לגבי למסמכים הנדרשים. באופן כללי רצוי להביא מסמך רפואי המסכם או המציג את מצבך ואת ההסטוריה הרפואית בנושא התביעה. בכל מקרה, כאשר אתה מצהיר כי מרפאה/ בית חולים או רופא מסויים טיפלו בך, המוסד לביטוח הלאומי פונה ומבקש מהגורם המטפל דו"ח אודותיך. כך שאינך צריך לטרוח באיסוף מיידע יתר על המידה. מקוה שעזרתי

06/01/2007 | 16:24 | מאת: טליה

שלום גלית ברצוני להתייחס לתשובתך לניר מתחילת השירשור, למיטב ידיעתי אדם אשר מגיש תביעה למשרד הביטחון לאחר שנפגע במסגרת שירות המדינה זכאי לקבל קצבת נכות כללית במקביל להגשת התביעה למשרד הביטחון.לאחר שתתקבל תביעתו (במידה ותתקבל) עליו לבחור באיזה קצבה הוא מעוניין. יש לציין כי הוא זכאי לקצבה זמנית ממחלקת נכות כללית ולא לקצבת צמיתות, במקרה כזה הוא מאבד את זכאותו להגיש תביעה למשרד הביטחון. כל טוב ויום טוב טליה

29/12/2006 | 17:17 | מאת: ניר

שלום לכולם , אובחנתי כחולה מניה-דיפרסיה ע"י פסיכיאטר בעקבות קשיים תפקודיים שמלווים אותי תקופה ארוכה מחיי ,ולא מתאפשר לי להישאר זמן רב בעבודה קבועה ואפילו לא לעבוד בכלל תקופות ארוכות ,והמחלה מוכרת בתור מחלה שמקשה מאוד על התפקוד ויצירת קשרים חברתיים ותעסוקתיים . השאלה שלי היא האם יש סעיף בחוק שמגן על חולים במחלה זו ואם כן אז כיצד ניתן לקבוע אחוזי נכות במצב זה או כל מדד אחר על מנת לקבל סיוע כלכלי כלשהוא מן המדינה , כי לפי הגדרות הסימפטומים של מחלה זו ,ניתן לחזות מראש בעיות כלכליות ובעיות חמורות אחרות אשר יכולות להביא אדם למצבים קיצוניים אשר לא ניתן לצאת מהם אלא אם מקבלים סיוע כלשהוא מגורם מטפל . בתודה מראש, ניר

לקריאה נוספת והעמקה
29/12/2006 | 18:58 | מאת: גלית קלמנזון

ניר שלום, הכניסה לסטטוס של אדם הסובל ממחלה אינו פשוט ודורש סוגים שונים של התמודדויות, התנהלויות ובעיקר קבלה של אובדנים שונים. בזמנים אלה אתה לומד להכיר את עצמך במקומות חדשים וגם את החברה הסובבת אותך. מדובר בתהליך מורכב שנמשך תקופה משמעותית ומשתנה מאדם לאדם. לשאלתך: מומלץ לפנות למוסד לביטוח הלאומי במקום מגורייך ולמלא טופס בקשה לנכות כללית. אם תוכר כנכה, הקיצבה תשולם מיום הגשת הבקשה רטרואקטיבית כך שרצוי להזדרז.... שתי הערות בנושא: 1. לאנשים שאין להם הכנסה נוספת, מומלץ לפנות עד לאישור הנכות בבקשה לאבטחת הכנסה וכך לקבל עד האישור מקור מחייה. 2. מי שחלה במהלך השרות הצבאי ומחליט לפנות למוסד לביטוח הלאומי לקבלת קיצבה מפסיד אוטומטית בכך את הזכות לפנות למשרד הבטחון ולהיות מוכר כנכה צה"ל.

29/12/2006 | 20:30 | מאת: tamy

הי ניר. אולי אתה גר בצפון? בן כמה אתה? לי יש בת- מאובחנת כסובלת גם ממניה-דפרסיה. היום היא מאוזנת , ועושה שרות לאומי נפלא. אבל גם יש ימים או תקופות שהיא פשות לא יכולה לתפקד. כמו כן- רצינו ללחת לביטוח לאומי היתי שמחה שתצור איתי קשר

28/12/2006 | 19:55 | מאת: גל

האם נכות כללית מבטוח לאומי של סכיזופרניה היא צמיתה למרות שהיא בהתחלה זמנית ? כי מדובר על מחלה שאין לה תרופה , לא ?

לקריאה נוספת והעמקה
29/12/2006 | 18:52 | מאת: גלית קלמנזון

גל שלום, אני חוזרת עבורך על עיקרי הדברים מהתשובה הקודמת בנושא. אם לא הייתי די ברורה: נכות נפשית בגין מחלת נפש עבור אנשים צעירים לעיתים ניתנת באופן זמני כדי להשאיר תקווה ופתח לשינוי. בהמשך, כשברור שמדובר במחלה הנכות היא לצמיתות.

או שהנכות להפרעת אישיות היא תמיד זמנית וצריך לחזור כל שנה לועדה רפואית?

השאלה שלך כללית מדי וצריך יותר פרטים כדי להשיב. אם הכוונה לאחוזי נכות מביטוח לאומי אני מניח שיש להם קריטריונים ברורים בנושא. קביעת אחוזי הנכות והגדרה של זמניות או לצמיתות תלויה באיזה מידה אתה מוגבל ביכולת שלך לעבוד ולהתפרנס.

26/12/2006 | 21:28 | מאת: גלית קלמנזון

תשובתי היא חד משמעית כן, ניתן לקבל אחוזי נכות, אפילו גבוהים, עד 100% קיצבה על הפרעת אשיות לצמיתות. מובן שהדבר כרוך במצב שמצדיק זאת ויוצר מגבלה משמעותית. באופן עקרוני בדומה לאנשי טיפול, גם המוסד לביטוח הלאומי נוטה להשתדל שלא לתת אבחנות קשות על מנת לאפשר למתמודד ולמציאות אפשרויות אופטימיות יותר... משום כך, במקרים לא מובהקים של מחלות נפש, הפרעות אשיות ומצבים פוסט טראומטיים מעדיפים לתת נכות זמנית, לעקוב משך תקופה אחרי המתמודד, ואם המצב לא משתנה, בסופו של דבר תנתן נכות קבועה. אני באופן אישי ממליצה למי שהוכר ב 20% נכות ומעלה לנסות להפגש עם עובדת שיקום של המוסד לביטוח הלאומי כדי להנות, לצד ההטבות הכספיות גם משרותי שיקום. למחלקת השיקום אפשרויות שיקומיות רבות עבור אנשים המתמודדים עם מגוון קשיים וניתן לקבל ללא תשלום אבחון מקצועי, השמה במקומות עבודה בתנאים מותאמים וליווי מקצועי וכן אפשרויות להשלמת בגרות, רכישת מקצוע ועוד.

17/12/2006 | 16:57 | מאת: ירדן

שלום אני משיכרה דירה כי אני לא מסדדרת עם ההורים כי אני לא רואה שהם וכלו לקדם אותי לעתיד שלי ולעזור לי לצמוח אני זאת שעוזרת בבית לאמא שלי ויש לי תקופות של דיכאון ואני צריכה לשלם עד מחר 1500 שקל לדירה ולא אני יצא ממנה כי לא שילמתי כבר חודשיים אני מחפשת עבודה ואני בחודש לא טוב עם הוצאות כספיות אז עם אוכל לקבל אפילו הלוואה ואני מבטיחה שהחזיר זה נורא יעזור לי עד שיקבל את המשכורת שלי מהעבודה החדשה כי בעבודה הקודמת יתיחסו אלי ממש לא יפה בגגלל הדיכאון שלי שאני מראה עייפות אז מקווה לעזרתכם ולתשובה מהירה בתודה יפית

לקריאה נוספת והעמקה
18/12/2006 | 18:55 | מאת: גלית קלמנזון

יפית שלום, נראה שאת נתונה בלחצים ממקורות שונים: ההורים, בעל הבית, מצבך הכספי- לצד אלה, את מספרת גם על לחצים פנימיים כמו עייפות ודכאון. מן הדברים שאת כותבת עולה תחושה שאת לבדך מול הכל עם לא מעט בהלה מהמצב. אני ממליצה לפנות להתייעצות עם איש מקצוע, ראשית לצורך בדיקת האיזון התרופתי ותמיכה בך בתקופה זו. ייתכן שהתערבות גורם מקצועי גם תתן לך תחושה של פחות בדידות ויותר החזקה, גם אולי תסייע לך בקשר עם ההורים וגם תתן מידע על זכויותייך בנושא זכאות לסיוע בשכר דירה, קיצבה וסל שיקום. גלית קלמנזון

19/03/2007 | 10:01 | מאת: דנה

שלום! שמי דנה אני בת 27 יש לי שני ילדים קטנים הבן בגיל שנה ושבעה חודשים עבר עד לא מזמן שני ניתוחים מאוד קשים בשניידר במעיים לפני שלושה ימים בעלי סיפר לי עקב מצוקתו הקשה שהוא מכור לקריסטל. לא בזבזתי הרבה זמן והתחלתי לברר כיצד אפשר לעזור מכיוון שהוא נמצא כרגע בעבודות שירות עקב עברו כביכול בסמים נשארה האופציה להכניס אותו לגמילה אינטסיבית ביררתי באל סם לגבי זריקה מיוחדת והם אמרו לי שנותנים אותה במדיקל סנטר עם אשפוז וכ... עלותה של הזריקה היא 5000$ עקב מצבי הכלכלי הקשה אין באפשרותי לממן דבר כזה האם יש מישהו שיכול לעזור לי למרות שמדובר בסמים. (אנחנו לא רוצים לאבד את הדבר הכי יקר לנו בבקשה תעזרו לנו)

19/08/2007 | 16:14 | מאת: יפה

אמי סובלת ממניה דיפרסיה היא מטופלת,היות ויש לה דירה היא לא זכאית מסל שיקום לשכירות, על אף שלא שייך לגור בבית שניראה יותר חורבה מאשר בית. והיא גרה שם כי אין לה בררה אני מחפשת עזרה כספית דחופה שנוכל לשקם את הבית ולקנות לה מוצרי חשמל בסיסיים כמו מקרר ותנור אפייה וכו" יש לציין שאימי גם לא מסוגל לעבוד כי היא נכה גם פיזית. אני מאוד חוששת שלגור בבית כזה עד אישפוז נוסף הדרך קצרה, הודה מאוד אם מישהו יוכל לעזור אפילו במשהו קטן ביחד זה מצטבר לסכום גדול

ניזקקת לכסף דחוף דחוף בבקשה יש לכלתי ולבן שלי הרבה חובות מאז שהם יתחתנו כבר 3 שנים הם גרים בבית של עמידר בזכות אמא של כלתי ואמא שלה ניפטרה ליפני שבועיים והבן כל פעם עובד ומפטרים אותו מהעבודות כל הזמן ואין לו איך לכלכל את המישפחה תעזרו לנו בבקשה אין להם כסף לאוכל בגדים ומוצרי חשמל המצב ממש לא טוב וביגלל אמא שניפטרה אולי רוצים להוציא אותה מהבית אני מבקשת שתעזרו לנו דחוף דחוף אין לנו איך להיתקיים תודה רבה מיראוש חמתה נינט

08/10/2008 | 01:04 | מאת: ערן

שלום קוראים לי ערן אני בחור בן 27 , לפני כחמש שנים ,קצת אחרי השחרור התחלתי לעבוד אם אבי בעסק הפרטי שלו לשיווק מגבות . כמו כן במהלך עבודתי בעסק ,העסק החל להידרדר ואבי ניכנס לחובות מאוד גדולים . אני לא קורה למצב הזה אילוץ אך שבן רואה את אבא שלו ניכנס לחובות כאלה גדולים ,אז עולה השאלה : השאיפות שלי להצליח בחיים או לעזור לאבא לצאת מהחובות ? אז ברור שאני בתור הבן הבכור בבית יעשה הכל כדי שההורים שלי ,אחי ואחותי לא יגיעו לרחוב . החלטתי לתת את כולי למצב הנוראי הזה . עבר זמן והמצב לא משתנה אלה רק הולך ומחמיר , לוקחים דברים מהבית , לוקחים הלוואות לקניית אוכל , לשלם תשלומים של חשמל , מים ,וכ"ו .. ובכל הזמן הזה אני נותן לאבי צ'קים , חותם על שטרות חוב , לווה בשבילו כספים מהבנק, ועוד כל מיני ניסיונות כדי הוציא עוד יום שיגרתי מהבלגן אך ללא כל פתרון . אני נימצא במצב של יאוש וחוסר אונים כאשר אני פונה להמון גורמים כמו: לשכת ראש הממשלה , משרד המשפטים , ועוד כל מיני עמותות , והתשובות שאני מקבל הם תשובות עידוד אך ללא כל פתרון . לפני כחודש פינו את ההורים שלי מהבית ואז קיבלתי אגרוף שהכאב שלו נישאר עד כה במיוחד אחרי שראיתי את אחי הקטן חוזר מהצבא , מחיל קרבי , למקום שהוא לא מכיר , למקום שאף אחד מהמשפחה לא רצה להיות בו. אנחנו משפחה טובה כולנו שירתנו את המדינה על הצד הטוב ביותר , כולנו היינו בחיל קרבי ולחמנו למען המולדת , נכנסנו שוב למלחמה שאין לה מוצא ואין לנו את הידע ואת האפשרות הכספית לצאת ממנה . ניגרם למשפחה שלי הבל נוראי , המון גורמים שיודעים את המצב והגענו איתם לחובות כספיים והוצאה לפועל לא מנסים ולא ניסו להגיע לפשרות ולהסדרים , וחלקם אפילו פעלו בדרכים לא חוקיות , אך אין באפשרותנו להוכיח זאת , לכן הם ניצלו את המצב עד שהביאו אותנו לתחתית . כמו בנק ירושלים שנלחמנו איתו על זכויות ובכל זאת פעל בלי טיפת רגש עד שהוציא אותנו מהבית למרות שהם גם פעלו בדרך לא חוקית אבל שוב אין באפשרותנו להוכיח . אין לי ספק שאם הייתה לנו אפשרות להביא עורך דין טוב היינו יוצאים מזה מהר מאוד ,אני ואבא שלי עובדים , אמא שלי עבדה עד שהחלה לה בעיה אם הרגל ואנחנו עושים מעל ומעבר כדי לצאת מזה . הבקשה היחידה שלי היא לעזור ולתת עוד צ'אנס למשפחה שרוצה לחיות בכבוד וביושר . אני לא מבקש כסף אני מבקש את האמת את הצדק שמגיע לנו ,אני מבקש שיחקרו את כל הגורמים שאנו חייבים להם כסף ויוציאו מהם את האמת . אני מבקש לתת לנו את ההזדמנות לצאת לחופשי ולדעת שיש אנשים טובים , להאמין שוב שאפשר לחיות באופן נורמלי . תודה ערן

17/12/2006 | 09:50 | מאת: רונה

מישהו מוכן להסביר לי אחת ולתמיד ובאופן ברור וכנה....אני עברתי פסיכוזה חד- פעמית לפני שנתיים, לא אובחנתי כחולה בשום מחלה. אך קראתי כי ישנם לעיתים נזקים בלתי הפיכים שנגרמים בגלל הפסיכוזה!!!! פגיעה בכח הרצייה (כח רצון חלש), פגיעה קוגניטיבית ורגשית. הייתי רוצה לדעת , בגלל שאכן יש לי כח רצון חלש , לא כמו שהיה לי לפני המשבר.. הייתי רוצה לדעת עד כמה הנזקים הם חמורים, ובאיזה אופן? והאם ניתן להתגבר עליהם...מה אם הסימנים האלו שליליים??? שנתיים שאני הולכת לרופא, גם עברתי מספר רופאים והם אומרים לי שאני נראית להם בסדר! זו התשובה שאני מקבלת- אני מעל גיל 30

לקריאה נוספת והעמקה
18/12/2006 | 19:17 | מאת: גלית קלמנזון

רונה שלום, נראה שאת, יותר מכולנו, יודעת לבטא אתהשלכות ההתקף הפסיכוטי עלייך. ירידה בכוח רצון ויוזמה הינה דבר מוכר כחלק מהסימנים השלילייים, אולם, ייתכן ומדובר בתמונה של דכאון שגם בה יש כוח רצון ויוזמה ירודים.דכאון אחרי התקף פסיכוטי די שכיח. כיוון שלדברייך את נמצאת במעקב רפואי, אני ממליצה על פנייה לטיפול בשיחות על מנת לעבד את הדברים הקשים שעברת ולבנות תוכנית שיקומית עם פעילות מותאמת והדרגתית. בהצלחה, גלית קלמנזון

06/12/2006 | 10:21 | מאת: רעיה

גלית שלום, אני סטודנטית לעו"ס ,ההכשרה המעשית שלי נעשית השנה בתחום בריאות הנפש, רציתי לדעת מה דעתך בנושא התמיכה במשפחות נפגעי הנפש, האם לדעתך קיימת בארץ מספיק מודעות לענין? ( אני עושה עבודה על הנושא) בעקרון המשפחות זכאיות לתמיכה מתוקף סל השיקום? האם לדעתך הם אכן מקבלות את הסיוע, או שהם צריכות לשלם עליו מכיסם הפרטי? אשמח מאוד לתגובתך, תודה רבה רעיה.

לקריאה נוספת והעמקה
06/12/2006 | 19:17 | מאת: גלית קלמנזון

רעיה שלום, השאלה שהעלת מאוד גדולה וניתן לחקור ולכתוב עליה רבות. באופן גס, אני יכולה לומר שנושא תמיכה במשפחות לא מתוקצב, וככל הידוע לי לא תוקצב על ידי סל שיקום. אנו"ש פעילה בנושא בסניפים מסויימים. המנדט של המרפאות לברה"נ הוא טיפול במתמודדים עצמם ויש לפעמים עבודה עם משפחות בנושאים ספציפיים בלבד. הרפורמה בברה"נ שאמורה להתחיל בקרוב אינה עוסקת בנושא כלל.

18/12/2006 | 13:13 | מאת: שרית

לרעיה שלום, לידיעתך נפתחו כמה מרכזי ייעוץ ותמיכה למשפחות של נפגעי נפש, השרות ניתן ללא תשלום. אחד המרכזים נמצא ביד אליהו בתל אביב שייך למשרד הבריאות ומופעל על יד ויצו ניתן לקבל פרטים נוספים בטלפון: 03-7303919 שרית

18/02/2007 | 18:12 | מאת: חנית

אני כרגע גרה בדיור מוגן , ובעוד פחות מחודש סוגרים את הדירה. אני מחפשת דירה חלופית לגור בה בתחום הדיור המוגן כי כרגע אני עדיין לא עובדת. כמובן יש לי 100% נכות נפשית. הנושא מלחיץ אותי מאוד אודה לך אם תחזרו אליי מהר הייתי רוצה לדעת איזה גופים יכולים לעזור במציאת דירה מוגנת, אני יודעת על של, דרור ואנוש. רציתי לדעת אם יש עוד עמותות באיזור השרון תודה רבה

ר

איך אני יכולה לעזור לבן שלי שמסרב לקחת כדורים של אפילו 1 מי"ג ריספרדל .שלוקח לסירוגין. אני יודעת שהוא צריך לקחת 2 מ"ג ביום. שאומר לי שאני מכניסה אותו לקטגוריה של חולי נפש. והורסת לו את החיים שיכול ימים שלמים ליקרוא ספרים על תיכנות מחשבים שליבי נישבר ליראות אותו ואת גורלו האכזר. (ילד מחונן יפה תואר שהיה מלא חברים נישאר לבד מבודד ועצוב) כל פסיכיאטר שמכבד את עצמו גובה 400 ש"ח מינימום לפגישה והיד כבר שבורה ואינה משגת סכומים אלה והוא בכלל מסרב ללכת לטיפול בסכומים אלו אני מיואשת חרדה לגורלו לא יודעת למה לצפות מהחיים ואין לי כבר כוח להיתמודד אני גם לא יודעת איך למרות שאני כל היום באינטרנט ובספרים.

06/12/2006 | 19:26 | מאת: גלית קלמנזון

אליאל שלום, ההכרה בצורך בטיפול קשורה לעצם ההכרה בכך שיש בעיה כלשהי שמצריכה התערבות חיצונית. תארת את בנך הכל כך מוכשר בפליאה סביב הפער בין היכולות שלו בתחום אחד לעומת הקושי שלו לדעת את צרכיו ומצבו.עבורו עצמו כנראה הפער הזה כרגע בלתי נתפס כל כך עד כדי קושי לראות את הקשיים שלו. לצערי, במצב כזה, המלצה רפואית נוספת כזו או אחרת לא תועיל שכן ממילא הוא לא ימלא אותה. העבודה עימו אמורה להיות הדרגתית סביב הכרה במצבו הנפשי, בצרכיו ובעיקר בתהליך אבל על האובדן של הבריאות הנפשית. נדיר שאדם לוקה בסימפטומים נפשיים ומייד מקבל זאת ונוטל תרופות. אני מציעה לך להיות סבלנית ככל שניתן ובמידה שמצבו לא מסוכן לאפשר לו ללמוד את עצמו ולגלות בעזרתך את סןגי העזרה המוצעים לו. ככל שתלחצי יותר הוא עלול לראות בך מי שלא רואה ואולי גם לא רוצה את טובתו. אין ברירה וזה לא קל, אבל...סבלנות...

בני בן ה-30 קיבל התקף של מניה דפרסיה בגיל 20 ,כ-עשר שנים טופל בתרופת DEPALEPT ,הוא לקח תקופת מה והפסיק וכך לסירוגין במשך 10 שנים,הוא מצליח מאוד בעבודה למראת שי לו לפעמים נפילות של מצבי רוח אבל הכל היה סביר. לפני שנה נשלח מטעם העבודה לחו"ל ,הכל היה בסדר עד שלפני חודש הרגשנו בפעילות יתר בתנהגותו והצענו לו לחזור לתרופת DEPALEPT ואנחנו לא מצליחים לשכנע אותו הוא נתקל קצת במקום עבודתו וכנראה מחזירים אותו הביתה ,אני לא יודעת עד כמה מקום העבודה הצליח להבין מה מצבו,אני מאמינה שיפטרו אותו ,למראת שנסעתי אליו לפני חודש והמלצתי לו לחזור לקחת את התרופה,הוא לא רצה לשמוע אותי בשום אופן,הוא טוען שהכל אצלו תחת שליטה,מה שאני לא רואה.חבל לי מאוד שהמצב לא חוזר לפרופורציות שלו. לא מספיק שיש לי בן שנגע בסמים בגיל 18 ועד היום הוא לא מצליח לחזור לעצמו,הוא מטופל בLAPONEX שזה ממש לא עוזר לו לחזור לתיפקוד נורמלי,מאיפה לוקחים כוחות בגיל 60 לטפל בילדים בוגרים ,לפעמים אני מרגישה שאני על סף תהום ולא יכולה יותר.

אתר האינטרנט של בנפשנו קצת מיושן אך עדיין ניתן למצוא בו מידע רלוונטי. ארגון בנפשנו תומך גם במשפחות וגם בנפגעי נפש. למעשה הוא מורכב מנפגעי נפש ובני משפחה ויש רק אשת מקצוע אחת והיא זו שמרכזת את נושא הקו הפתוח של בנפשנו. הקו הפתוח: 02-6722554 בימים ראשון, שני ורביעי בין השעות תשע בבוקר עד שתיים בצהריים יש תא קולי ואפשר להשאיר הודעה. בנפשנו ערך מעקב אחר הפונים אליו, כלומר ניתן לפנות אל הארגון כמ ה פעמים שרוצים והפניה מטופלת בדרך כלל על ידי אותו אדם. כמו כן ניתן לקבל שם גם מידע בנושאים משפטיים, תיווך ותכתובת עם מקומות שונים כמו משרד הבטחון והמוסד לביטוח לאומי. הארגון מפרסם עלוני מידע בשפות שונות (רוסית, עברית וערבית) העלונים מופצים במקומות רבים. בנפשנו עוסק גם באיסוף מידע והפצתו, הרצאות בכנסים ולאנשי מקצוע וגם במקומות אחרים במסגרת פרויקט דו- שיח. המרצים הם נפגעי נפש או בני משפחה. כתובת האתר: www.benafshenujerusalem.muni.il רחל

16/11/2006 | 09:13 | מאת: יניב

הייתה לי וועדה לפני שנה וקיבלתי נכות כללית למשך שנה והיה לי וועדה לפני חודש וקיבלתי תשובה שאני זכאי לנכות כללית יציבה אחוז נכות שלי הוא 75% . השאלה שלי בפורוטוקול הרפואי שיקבלתי הבית מביטוח לאומי היה רשום "ביגלל גילו הצעיר נא לפתוח את התיק בעוד שלוש שנים " מה זה אומר שבעוד שלוש שנים תיהיה לי וועדה נוספת ? ומה הבדיקה שהם יעשו בעוד שלוש שנים ?

21/11/2006 | 21:24 | מאת: גלית קלמנזון

יניב שלום, אני מציעה להפנות את השאלה למי שכתב את מה שכתב לך בנושא נכות - למוסד לביטוח הלאומי. כל תשובה שאתן לך, עלולה להטעות אותך כי אין לי כל אודותיך נתון בנושא. גלית קלמנזון

15/11/2006 | 10:51 | מאת: אורן

בתי בת 29 לפני כ 5 שנים חלתה ואושפזה. אובחנה כסכיזופרנית. לאחר האשפוז היתה כשנה וחצי בהוסטל שיקומי. לא היה לה קל שם מבחינות רבות והיו לה קשיים של עמידה ביעדים,קימה בבוקר ויכולת לעבוד בעבודה "רגילה" מחוץ להוסטל. לאחר שנה וחצי עזבה את ההוסטל וחזרה הביתה. מצאתי לה הוסטל נוסף בקיבוץ הרדוף. היה לה שם טוב ואף הצליחה יותר מאשר במקום הקודם. אך גם שם התיאשה לאחר כשנה והחליטה שאין לה צורך בשיקום והיא רוצה לנהל את חייה באופן עצמאי. כחודשיים לאחר עזיבת ההוסטל בהרדוף קבלה התקף נוסף ואושפזה כחודשיים וחצי. ההתקף פרץ עקב אי נטילת התרופות. במהלך התקופה עד להתקף והאשפוז יצרתי קשר עם המטפלים במשרד הבריאות בירושלים כדי למצוא לה דיור מוגן.(היא זכאית לסל שיקום). היא מעוניינת להיות בדיור מוגן. מאחר ונראה לי שיכולת ההתמדה וההתמודדות שלה עם החיים בכלל הם בעיתיות והיא מתיאשת מהר, אני מסופק באשר לנכונות ולהצלחת ההשתלבות בדיור מוגן. מאחר ולא נראה לי שתהיה מוכנה להיות שוב בהוסטל אני די אובד עצות באשר לאפשרויות הקיימות כדי לשקם אותה, להקנות לה עצמאות ולהפחית את התלות שלה בי. אודה לך על התיחסותך ועל רעיונות והצעות נוספות שיכולות לבוא בחשבון במצבה. אציין רק שהיא נמצאת במעקב אצלכם במרפאה בחולון. בתודה. אורן

15/11/2006 | 19:06 | מאת: גלית קלמנזון

אורן שלום, ראשית, ברצוני להסב את תשומת ליבך למשהו: אתה פנית בשאלה לגבי אפשרויות שיקום לבת שלך, לא היא. לא ברור עד כמה לה יש הכרה במצבה. מצד אחד אתה מספר על קשיים בתיפקודים מאוד בסיסיים בהוסטל, עוד לפני האשפוז האחרון, ומצד שני יש לבת שלך רצון להתגורר במסגרת שדורשת תיפקוד גבוה. לאור האמור לעיל, יש להניח שהבת שלך עדיין אינה במקום של מחשבה על שיקום שכן אינה מכירה במחלת הנפש בה לקתה לפני שנים אחדות. העבודה עימה אמורה, בעיני, להתחיל בהיבט של עיבוד האבל וההכרה באובדנים בעקבות מחלת הנפש, זאת הרבה לפני שקום כזה או אחר. הסיכוי להצלחה בדיור יעלה בעקבות זאת. בינתיים ניתן לחשוב על סומכ/ת - אדם המגיע מספר פעמים בשבוע אליכם ומסייע לה לתפקד מבחינת נקיון אישי, ניהול משק בית, ניהול תקציב וכו', על מנת שבבוא היום תוכל להגיע מוכנה יותר להוסטל או דיור מוגן. השאלה כיום אינה איך מתאימים את המציאות אליה אלא איך עוזרים לה להכיר בכך שהמציאות השתנתה.

16/11/2006 | 10:46 | מאת: אורן

ראשית תודה על תשובתך ועלי לציין שאת צודקת באבחנתך. בתי אכן אינה מכירה במחלתה ומסבירה הסברים שונים ומשונים על מצבה אך לא מודה שהיא חולה. במצב פסיכוטי היא בכלל טוענת שהרופאים לא מבינים שום דבר והיא תתבע אותם על טעות באבחנה. היא בדעה ובתחושה שהיא מסוגלת לחזור לתפקוד מלא ללא שום עזרה, דבר שכמובן אין לו אחיזה במציאות. לצערי אני לא מצליח להביא אותה לידי הכרה במצבה ובמוגבלותה. באשר לתחומים שציינת שצריך לעבוד איתה עליהם כדי שתהיה יותר מוכנה להתמודד עם הוסטל או שיקום, בהוסטלים אכן עבדו איתה על ניהול תקציב נכון אך הדברים מחזיקים אצלה זמן קצר והיא אינה מסוגלת לעמוד בכך לאורך זמן. אודה לך אם תוכלי להפנות אותי למי שעשוי לסייע במה שהצעת , ניהול משק בית וכו. עלי לציין שכאשר היא ברמיסיה מלאה ומתפקדת, אין לה בעיה ברוב התחומים. היא בהחלט עוזרת בבית ומסוגלת לנהל את חייה באופן עצמאי, אך יש לה גם תקופות של שינה מרובה , קימה מאוחרת בבוקר וחוסר יכולת להתמיד במשהו לאורך זמן (עבודה למשל). האם פניה לאנוש יכולה לעזור בנושא?

שלום, אני בחורה בת 28, בעלת עבר והווה פסיכיאטרי. אני נמצאת בתהליכי שיקום וטיפול, בשנים האחרונות במסגרת של דיור מוגן. מסיבות שונות החלטתי לעזוב את הדירה בה שהיתי בשלוש השנים האחרונות, וברצוני לעבור לדירה אחרת במסגרת של דיור מוגן. כמו כן חשוב לי שהדירה תהיה באזור השרון. אני לא מוצאת- להפתעתי- יותר משתיים, שלוש חברות העוסקות במתן השירות של חיפוש דיור כזה (כולל החברה בה אני נמצאת כרגע), ולאלה אין אף דירה מתאימה להציע לי באזור בזמן הנראה לעין. נראה לי שאני מפספסת משהו, ואיני יודעת למי עליי לפנות. הזמן הולך ואוזל, ואיני רוצה למצוא עצמי ברחוב. יש לי תוכנית שיקומית, אני עובדת (גם אם מעט שעות) ובניגוד למה שעלול אולי להשתמע, לא צריכה להיות שום סיבה שלא לרצות לקבל אותי לדירה זו או אחרת, להפך. (אינני מסוכנת/ 'אנטיפטית', או אפילו בעייתית במיוחד). אודה לך מאד אם תוכל לעדכן אותי בחברות שניתן למצוא, ושרלוונטיות למה שאני צריכה כרגע די בדחיפות. אני בסה"כ צריכה דירה מוגנת אחת, איפושהו באזור השרון- הרצליה, כ"ס, רעננה, רמה"ש, או הוד"ש.. אני מאמינה שניתן למצוא, אבל אני צריכה יותר עזרה. כל טוב, ותודה מראש אופק.

14/11/2006 | 00:31 | מאת: גלית

אני בת 32, יש לי חבר מקסים בן גילי ואנחנו מאוד מאוהבים ואף חושבים לקחת צעד קדימה במערכת היחסים שלנו. הבעיה היא שהוא חולה במאניה דיפרסיה ואני חוששת לגבי העתיד. אני פוחדת שהמחלה תעבור לילדים (במידה ונתחתן), שהוא לא יתפקד בתקופות מסויימות ואצטרך בעתיד לקחת את כל עול הבית והמשפחה על כתפיי הצרות. הוא היה מאושפז בעבר אבל כיוון שהיינו חוזרים ונפרדים בלי סוף (כבר 3 שנים), אף פעם לא "זכיתי" לראות אותו ממש בהתקפה, תמיד ראיתי אותו רק אחרי האשפוז . כרגע, ההשלכות של המחלה הן שהוא לא עובד, או לפחות לא יציב בעבודה מסודרת, תמיד מתפזר עם עצמו לכל מיני כיוונים שמתכנן לעשות אבל אף פעם זה לא יוצא לפועל, ישן המון בגלל הכדורים וכו'. כשהוא עירני או שפוי הוא הכי מקסים ומדהים בעולם אבל הפחדים שלי לא נותנים לי מנוח ואני מאוד מתלבטת. מה עושים?

לקריאה נוספת והעמקה
14/11/2006 | 17:40 | מאת: tamy

היי קודם כל אני מאחלת לך כל טוב בחיים! אני רק אמא לבחורה עם אותה הפרעה ומקווה עם כל הלב שלי שכשהיא תגדל- ותמצא בן זוג לחיים , הוא ידע שהבחורה הזות היא נהדרת ומקסימה ולא יחשוך בגלל ההפרעה הביפוךרית שלה. אם החבר שלך מעוזן עם התרופות, ועם טיפול מתעים, אין שום סיבה בעולם שדפקה ה"ביפולריות" שלו והיה מכשול!. יש הרבה מה ליקרו והרבה מה ללמוד כדי שיהיה לך יותר ידע כדי להתמודד איתו! יש ספר "נפש לא שקטה" אני ממליצה לך. אני גם בחיפוס של קבוצת תמיכה לחברה עם הפרעה ביפולרית וגם ליקירים שלהם, אולי את יודעת משהוא? בהצלחה לכולנו!

22/11/2006 | 16:08 | מאת: גלית קלמנזון

גלית שלום, הסוגייה שאת מעלה בפנינו מאוד מורכבת ויש לי תחושה שהיא עוסקת בספקות סביב הקשר כולו, לא רק בהקשר של מחלת נפש. נראה שלא רק לך יש שאלה לגבי קירבה ואינטימיות משום שבן זוגך בוחר להתרחק ממך בזמנים קשים שלו. שניכם עסוקים באותה שאלה- עד כמה ניתן להתמודד עם מצב נפשי קשה. כל עוד לא תינתן לך ההזדמנות לפגוש אותו גם במקומות הללו , אין לך תשובה לגבי יכולתך להתחייב להמשך הקשר. גלית קלמנזון

11/11/2006 | 20:04 | מאת: המרכז הישראלי לתעסוקה נתמכת בקהילה

זכאי סל שיקום המעונינים לקבל מידע עדכני על מקומות עבודה פנויים ולשפר את הכנסתם והרגשתם ולקבל לווי מקצועי ותומך מוזמנים לשלוח מייל ומדי שבוע יפורסם לוח מקומות עבודה.

13/11/2006 | 07:50 | מאת: יניב

שלום רציתי לדעת איפה מופיע רשימת המקומות ואיך אני אדע מה צריך לעשות שם ומה השכר תודה

10/05/2008 | 14:30 | מאת: נילי

בימים אלה אני מתחילה את הפרוצדורה לקראת מה שמכונה סל שיקום הייתי מעונינת לדעת כמה זמן לוקח לתהליך זה להתממש ובנוסף האם יש אפשרות להתחיל לעבוד במקום עבודה בהעדר תהליך זה או לחילופין להתחיל לעבוד תוך כדי התהליך שבסופו אהיה זכאית ל"הטבה" זו.

03/02/2008 | 19:22 | מאת: קובי

לתעסוקה נתמכת שלום אשמח לקבל משרות תעסוקה במייל [email protected] אני מוכר כזכאי לתעסוקה נתמכת תודה רבה

06/07/2008 | 23:38 | מאת: נילי

ברצוני נקבל מידע לגבי מקומות עבודה נתמכת באיזור נתניה .

16/09/2010 | 21:56 | מאת: יהונתן

שלום! רציתי אולי תוכלו לעזור לי בהצעות עבודה אני זכאי לסל שיקום אך לא מרוצה כ"כ ממה שניסיתי בבטו"ל בגלל השכר מתחת למינימום למדתי הנהלת חשבונות ורוצה לעסוק בזה תודה על תשומת הלב אם תוכלו לעזור לי במידע

06/11/2006 | 14:59 | מאת: מירב

גלית שלום רב, אמי שנים רבות חולת נפש ,בת 61, בטיפול אצל רופאי בית החולים שיבא ,במח' פסיכיאטרית פעם בחודש וחצי. לפני כשבועיים,הרופא רשם לעו"ס שתדאג לה לחונך ולתעסוקה, וטען שהעו"ס תהא עימנו בקשר. מאז לא פנתה אלינו שום עובדת סוציאלית. כשפניתי לעירית ר"ג , טענו שהיא שייכת לאגף הרווחה בעיריה מפאת גילה , כאמור, 61. וכשהיא פנתה פיזית למשרד הרווחה טענו כי בשל ההכנסות שיש לאבי אינם יכולים לדאוג לה לתעסוקה ולחונך. אמי הנה חברותית מאוד וזקוקה לחברה מסביבה ולתעסוקה כלשהיא , כדי להשתקם, ולצערי היא הרבה בבית שוקעת בבדידותה. אודה לעזרתך ולהנחייתך כיצד ניתן לדאוג לה לקבלת חונך ולתעסוקה שכן היא מרגישה שהיא נופלת בין הכסאות (עירית ר"ג וביטוח לאומי). מי הגורם שמוסמך לטפל בעניין, עירית ר"ג -אגף רווחה, או ביטוח לאומי? תודה מראש, מירב.

לקריאה נוספת והעמקה
08/11/2006 | 20:30 | מאת: גלית קלמנזון

מירב שלום, מצב בו אין לנפגעי נפש ומשפחות מידע אודות זכויותיהם ועליהם לכתת רגליים, באופן טבעי, מקומם. יחד עם זאת, לא בטוח שזה המקרה. כאשר רופא אומר/ ממליץ על פעולה ולא ברור למה התכון, רצוי לשאול אותו, והשאלה היא מדוע לשאול את קוראי הפורום ולא אותו? אולי היה משהו לא פשוט בתוכנית של הרופא, לא נעים, מקומם? באופן עקרוני הכתובת שלך ושל אימך אינה משרד הרווחה או העירייה, כי אם משרד הבריאות. עליכן לפנות לאיש מקצוע שיהווה "מנהל מקרה" עבור האם במקום בו היא מטופלת- מחלקה אשפוזית או בי"ח. על המטפל למלא לה טופס סל שיקום ולקבוע מועד לוועדה. ניתן לשער שהרופא התכוון לכך שעו"ס מהמחלקה הפסיכיאטרית תבצע את הפעולה וכיוון שעבר זמן מה מאז, ניתן לשאול את הרופא מה קורה. בכל מקרה, בנושא זכויות ניתן להתקשר למוקד טלפוני ערן-עזרה ראשונה נפשית: טלפון 1201 או באינטרנט http://www.eran.org.il/main.asp המון בריאות והצלחה בשיקום

02/11/2006 | 20:11 | מאת: פרידה

שלום לכולם ביום א' 5/11/06 מתקיים מפגש למבוגרים נפגעי נפש , סיפור + פעילות ע"י בוגרת בית אריאלה.הפעילות תתקיים במועדון אלמוג בכיכר סטרומה בחולון.בשעה 18.00 עד 19.00 תושבי האזור מוזמנים לחוויה. פעילות כזו אינה קיימת באף מקום. נשמח לראותכם פרידה

לקריאה נוספת והעמקה
02/11/2006 | 21:54 | מאת: גלית קלמנזון

שלום רציתי לשאול בקשר לעזרה שמגיש בנק הפועלים לנפגעי נפש המקבלים קיצבה, כאשר הם רוצים לשכור דירה. האם הבנק ידרוש לערב את העובדת הסוציאלית המטפלת בי בעניין? או שפשוט אין צורך בעובדת הסוציאלית?

02/11/2006 | 21:53 | מאת: גלית קלמנזון

עדי שלום, לא ידוע לי על סיוע מטעם בנק הפועלים או כל בנק אחר בשכירות. האם מדובר בתרומה או בסיוע בשכר דירה -תעודת זכאות שבזמנו ניתנה בעזרת בנקים? גלית קלמנזון

02/11/2006 | 02:47 | מאת: נועם

לכבוד גלית קלמנזון ג. נ. שלום רב, שמי נועם בן 24 סטודנט לעבודה סוציאלית. בגיל 16 אושפזתי בבי"ח פסיכיאטרי, לא בעקבות מחלת נפש אלא לאור קשיים בתא המשפחתי. בהמשך אימי הגישה תביעה לקצבת נכות בביטוח לאומי, ואושרה לי קיצבה בשיעור 75%. אני מקבל קצבה עד היום, לא שונתה, ולא טרחתי לבטל אותה כי "מה איכפת לי אני מקבל כסף..." ושנים שלא הייתי בועדה רפואית. היות ואני סטודנט לעו"ס הטריד אותי האפשרות שהאשפוז עשוי למנוע את קבלת הרישיון לעסוק בדבר. ופניתי לגורמים רבים לצורכי בירור. מתברר שמשרד הבריאות הסיר את שמי ממאגר האשפוזים הפסיכיאטריים עפ"י חוק נוער טיפול והשגחה המתוקן שאומר שקטינים שאושפזו ולא אובחנו עם מחלת נפש לא יתועדו במאגר. אגב... אושפזתי רק פעם אחת בחיי וחלפו מאז 8 שנים. תחילה נרגעו הרוחות אולם אז נזכרתי שאני מקבל קיצבת נכות מביטוח לאומי, ופניתי פעם אחת לאגף השיקום של מוסד זה אולם כעבור 2 פגישות עם העו"ס החלטתי שלא מתאים לי מאחר וההתייחסות הייתה שאני מוגבל מאוד, עד כדי כך שלא יצא ממני כלום... וסרבתי לבזבז את כשרוני הרבים בגלל "אידיוטים".. ויש הרבה כאלה בתחום הזה. שאלתי אלייך האם קיצבת הנכות עשוייה לחבל לי בקרירה ? האם המוסד לביטוח לאומי מדווח למישהו שאני מקבל קיצבה ? משרד הבריאות ? הרווחה ? האם הדבר מתועד וקל להוציאו מהביטוח הלאומי ? האם האשפוז עשוי לחבל לי בקרירה ? כמו כן עשיתי שירות לאומי אם זה רלוונטי. ואני כעיקרון בריא פיזית ונפשית. מקבל טיפול נפשי מרצוני על מנת להתמודד עם קונפליקטים והחיים בכלל. אשמח לדעתך בנדון, ואם תוכלי לפרט אשמח עוד יותר. בכבוד רב, נועם

לקריאה נוספת והעמקה
02/11/2006 | 04:01 | מאת: תמי גנדלמן

נועם שלום אני לא יודעת את החוקים, אבל רציתי לחזק אותך במסעך כמטפל פצוע. אני פסיכולוגית קלינית, שרק לאחרונה "יצאתי מהארון" עם המניה- דפרסיה שלי... לא קלה היתה דרכי, ולא קלה היא דרכך. הפחד מפני הפגיעה בקריירה, העמימות שיש לחוקים האלה, האם ניתן לטפל עם מחלה נפשית, איך בודקים את זה? למי הסמכות לשלול רשיון מקצועי או הרשאה מקצועית באינטרנט, ועל סמך אלו קריטריונים? האם יש בכלל קריטריונים לקביעת מסוגלותו המקצועית של אדם לטפל באחר, כשיש לו עבר או הווה של מחלה או הפרעה נפשית... כל אלה שאלות שעדיין לא מצאתי להן תשובות. אני הסתרתי את המחלה, עד שבאה המחלה וגילתה את עצמה מול כולם... אני שמחה שזה קרה. זה בעסה גדולה להסתיר קשיים הרלוונטיים לעבודתי. אבל איני בטוחה שזה לא היה בלתי נמנע. עכשיו, כשיש לי כבר רשיון וקבלות על הצלחותי ומקצועיותי, יהיה יותר קשה לשלול את זכותי לטפל. כסטודנטים ומתמחים הדרך קשה יותר ודורשת הרבה תמיכה ועזרה. אם אתה צריך עזרה או רוצה לכתוב לי באופן אישי, אתה מוזמן לכתוב לי למייל. בהצלחה תמי.

02/11/2006 | 20:15 | מאת: גלית קלמנזון

תמי שלום, הכוחות ואומץ הלב שלך מאוד מרשימים. אני מודה לך, ולא לראשונה על הכנות. בעיני לאשה כמוך יש באמת את מלוא הלגיטימציה לומר שיש תקווה, כי את מסמלת אותה בנוכחותך. המשיכי לחזק אותנו... גלית קלמנזון

02/11/2006 | 20:09 | מאת: גלית קלמנזון

נעם שלום, ראשית ברצוני לומר לך שמהמעט ששיתפת אותנו בחייך, נראה שעשית דרך מרשימה ומרגשת. המעבר מתפקיד "חולה", "נזקק", או "מוגבל מאוד" כדבריך, לתפקיד "מטפל" אינו פשוט, ובנוסף לשינוי שהסביבה אמורה לעשות באופן בו היא תופסת אותך, יש גם תהליך לא פשוט, אך הכרחי של שינוי פנימי. בתוך 8 שנים הפכת ממאושפז בבי"ח פסיכיאטרי לסטודנט במקצוע טיפולי- לא דבר של מה בכך. עקרונית, איני רואה כל סיבה שיימנע ממך להתקבל לכל עבודה שהיא בגלל עברך בבי"ח פסיכיאטרי והמשבר שעברת. יחד עם זאת, אני מציעה לך לבדוק, אולי בעזרת טיפול, את החלקים השונים שבתוכך מבחינת התפיסה שלך את עצמך. ייתכן והרגישות לתגובת העו"ס בביטוח הלאומי והדאגה לעתיד המקצועי יכולה לשקף דברים לא פתורים אצלך. דברים שנובעים מהתנודות סביב התפקידים השונים שהיו לך, משני עברי המתרס. המון הצלחה גלית קלמנזון

29/10/2006 | 21:50 | מאת: איריס

גלית שלום שמעתי עכשיו שההפגנה נדחית ליום א' הקרוב (עוד לא ברור באיזו שעה) כיוון שיום ה' הוא יום הזכרון לרוה"מ יצחק רבין. אולי אפשר להבהיר יותר את הקשר בין חוק ההסדרים לבין הרפורמה בבריה"נ? להתראות

29/10/2006 | 22:15 | מאת: גלית קלמנזון

איריס לילה טוב, ראשית, אני מודה על העדכון לגבי מועד ההפגנה. באשר לנושא שהעלת, באופן כללי אני יכולה לומר שנושא סל שיקום, דהיינו כל נושא שיקום נפגעי נפש: מגורים, תעסוקה, פנאי, השכלה, טיפולי שיניים, תמיכה במשפחות ונופשונים - לא "נכנסו" להסכם משרד הבריאות מול קופות החולים. דהיינו, הנושא נותר מחוץ לאחריות הקופות ובאחריות המדינה. לצד השינוי שייעשה באמצעות הרפורמה בטיפול הנפשי, משתנה לרעה מידת המחוייבות שהמדינה לוקחת על נושא השקום. החל מינואר 2007 המדינה אינה מחוייבת עוד לתת שרותי שיקום לכל מתמודד עם 40% נכות נפשית, כי אם המחוייבות מסוייגת לשאלה אם יש תקציב לכך.... הרי כולנו יודעים כמה תקציב יש לחוקים מן הסוג הזה בסופו של דבר. תקציב השיקום צומצם לפחות ממחצית ממה שהיה בשנת 2006 עבור השנים 2007 ו- 2008. בכל מקרה יש נסיגה במידת המחוייבות של המדינה לטיפול ושיקום נפגעי הנפש ואנחנו נסוגים שנים רבות בימים אלה. מקווה שהבהרתי....

30/10/2006 | 16:31 | מאת: תמי גנדלמן

התפרסמה בפסיכולוגיה עברית, ניתן לחתום דרך הדף הראשי- להיכנס למידע על הרפורמה ושם לחתום על עצומה, לא חייבים לכתוב שם משפחה, כל חתימה תעזור. תודה תמי.

01/11/2006 | 01:00 | מאת: חנה שטרום כהן

לשאלת הקשר בין חוק ההסדרים והרפורמה בברה"נ. משרדי האוצר והבריאות רצו להגניב את הרפורמה במחטף דרך חוק ההסדרים כך שהציבור לא יספיק לעיין בהסכם ולא ידע מה באמת מציעה הרפורמה. בהצבעות על חוק ההסדרים יש משמעת קואליציונית כל שגם אם ח:כ מתרשם שהחוק רע מאד הוא לא יעיז להצביע נגד. כמו כן סיביב חוק ההסדרים יש תמיד רעש גדול כי הרב הגופים מגלים פתאום שהורידו להם מיליונים מהתקציב ואז התקשורת עסוקה מאד בכל הגופים הגדולים הללו כך שלא ישימו לב לרפורמה שרק נוגעת בכמה... בפעילות המשותפת של העובדים בבריאות הנפש, מטופלים ואישי ציבור הצלחנו לגייס גם את יו"ר ההסתדרות שהיגיע להסכם עם האוצר שהרפורמה תעבור בחקיקה רגילה מה שנותן לנו זמן לחשוף את הרפורמה הנוראית הזו לפני הציבור, שיוכל לבחון אותה ולהעריך את ההשלכות שלה.

29/10/2006 | 20:29 | מאת: מומו

כמה אפשר להרוויח מעבודה כדי שקיצבת נכות לא תפגע? אני מקבל 100% קיצבה (1850 ש"ח לחודש). יש לי תואר אקדמאי ראשון.

29/10/2006 | 22:17 | מאת: גלית קלמנזון

מומו שלום, אין לי תשובה חד משמעית עבורך משום שיש משתנים רבים הקובעים את הסכום המקסימלי שלא "ייפגע" בקיצבה. אחד מהם הוא השכלה. יש גם חשיבות למספר הילדים, מצב משפחתי, ועוד. אני ממליצה לפנות באופן אישי למוסד לביטוח הלאומי בנושא כדי שלא אטעה אותך. המון הצלחה בעבודה

29/10/2006 | 18:18 | מאת: גלית קלמנזון

ביום חמישי הקרוב תתקיים הפגנה בירושלים מול משרד האוצר נגד הקיצוץ התקציבי בשרותי בריאות הנפש המכונה "רפורמה". ההפגנה מאורגנת ע"י מטה המאבק המאגד עובדים סוציאליים ופסיכולוגיים. הציבור שהנושא קרוב לליבו מוזמן.

29/10/2006 | 21:49 | מאת: עודד אבידור

ההפגנה נדחתה ליום א 5.11 על מועד ומיקום מדוייק תפורסם הודעה.

29/10/2006 | 21:50 | מאת: עודד אבידור

ההפגנה נדחתה ליום א 5.11 על מועד ומיקום מדוייק תפורסם הודעה.

29/10/2006 | 22:19 | מאת: גלית קלמנזון

עודד שלום, אני מודה לך על העדכון באשר לשעת ההפגנה ומזמינה אותך לספר לנו קצת יותר, אם ידוע לך על פעילויות מטה המאבק. תודה

דאהרמה אני כבר לא בטוחה שאני בפנים. אולי הרפורמה תזעזע קצת את אנשי המקצוע המתנשאים שכל מה שחשוב להם זה כבוד שליטה וכוח? אני לא רואה פסיכולוגים "נורמליים" לא ישנים בלילה ומוטרדים כמוני מהרפורמה. לא מספיק. אז למה שאני אצא לרחובות? שהם יצאו. תמי.

01/11/2006 | 01:13 | מאת: חנה שטרום כהן

לתמי שלום, אני מנסה להבין מדוע המאבק נגד הרפורמה מעורר כל כך הרבה תגובות של עוינות כלפי אנשי המקצוע. במקום לעסוק ענינית ברפורמה שתעשה רעידת אדמה בכל התחום זורקים עלינו רפש. אני לא מנסה להתווכח עם אדם שחווה אותנו כמתנשאים, זו החוויה שלו. אני אישית משקיעה מאמץ רב מאד כדי לנהל מאבק שלא תעבור רפורמה שתפגע בשירות הקיים היום ושנלחמת שתהיה רפורמה מטיבה. אינני מתעשרת מהעבודה הציבורית היום ולא אפגע כלכלית אם הרפורמה תכנס, אבל יהיה לי מאד קשה לחיות עם זה שבמדית ישראל לא יהיה יותר שירות ברמה הקימת וכל זאת כי הצליחו לאחז את עיני הציבור. האם קראת את ההסכם בקפדנות ואת עדין חושבת שזה הסכם שיטיב עם מקבלי הטיפול? אשמח שתצביעי לי על הנקודות החיוביות הללו. חנה , פסיכולוגית קלינית , יו:ר הפורום לרפורמה מטיבה

27/10/2006 | 03:39 | מאת: תמי גנדלמן

שלום לכולכם. שמי תמי, מתמודדת עם מניה דפרסיה מאשקלון, ופסיכולוגית קלינית בתחילת דרכי. בשיתוף פעולה עם הורים לנער חולה סכיזופרניה, כתבנו אתמול מכתב לגבי הרפורמה במערכת בריאות הנפש, ורציתי לשתף אתכם ולהציע לכם לעזור. אנו, הורים לילדים המקבלים שירות במרפאת ילדים ונוער באשקלון, מודאגים מאד מהרפורמה המתוכננת במערכת בריאות הנפש הציבורית. הרפורמה קובעת שבינואר הקרוב תועבר האחריות על שירותי בריאות הנפש מהמדינה לקופות החולים. למרות כוונותיה המוצהרות של הרפורמה, להקטין סטיגמות ולקצר תורי המתנה, הרפורמה כוללת אך ורק צימצום או סגירה של תחנות בריאות נפש קיימות, ללא שום התחייבות או מתן תמריצים לקופות החולים לפתיחת אחרות במקומן. סגירת תחנות בריאות נפש רב מקצועיות השייכות למדינה, כמו אצלינו באשקלון, או צימצום פעולתן, יפגע מאד ביכולת לבצע התערבויות קהילתיות, שמהוות מרכיב מרכיבים חיוניים בעבודה קלינית עם ילדים ונוער. בנוסף, סל השירותים אינו כולל טיפולים במצבי משבר לאחר אירועי חיים כמו גירושים, פיטורים או אבל. המשמעות היא שילדים הסובלים ממשברים משפחתיים ואין להם הפרעה נפשית מוגדרת, לא יזכו לטיפול אלא אם יתוייגו. במרפאה באשקלון יכולנו עד עתה לקבל טיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי, עזרה במשברים נפשיים הנובעים מבעייתם של ילדינו, קשר עם גורמים בבית הספר וברווחה והדרכה לנו ההורים. לא היתה הגבלה כל כך משמעותית על משך הפגישות כפי שמתוכננת להיות בעקבות הרפורמה. יש לציין שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמינו לממן טיפול פרטי לילדינו הסובלים מבעיות שונות, חלקם מבעיות נפשיות או אורגניות המכבידות עליהם ועלינו את החיים. האם מדינת ישראל יכולה להפקיר את ילדיה החולים והעניים לטובת רפורמה המתחשבת בשיקולים כלכליים בלבד? אנו קוראים למחליטים ולמחוקקים לעצור את הרפורמה ולא לפגוע בילדינו החולים. על החתום הורים ואזרחים מודאגים מאשקלון. האם אתם מוכנים להצטרף למאבק ולהגן על עצמינו ועל ילדינו מגזירות כלכליות שיפגעו במצבם הנפשי של העניים? מה דעתכם על הרפורמה? תודה. תמי.

לקריאה נוספת והעמקה
27/10/2006 | 18:23 | מאת: גלית קלמנזון

תמי שלום, ראשית, ברצוני לברך אותך על היוזמה. התוכנית הקרויה "רפורמה בבריאות הנפש" היא תוכנית יפה ומתקדמת מבחינה עקרונית מהיותה מאפשרת את קבלת הטיפול הנפשי באופן יותר נורמטיבי. יחד עם זאת, האופן בו מתכוון משרד הבריאות ליישמה הופך אותה לתוכנית "צימצום וחסכון כלכלי" ולא מעבר לכך. ההסכם שחתם המשרד עם קופות החולים לצד הכירסום בסל השיקום ולמעשה מחיקתו בקרוב, הופך שרותי בריאות נפש איכותיים ומקצועיים לגורם ל"כיבוי שריפות". לידיעת קוראי הפורום: ע"פ התוכנית, החל מינואר 2010, אדם הלוקה בסכיזופרניה יהיה זכאי ל - 15 שעות טיפול בשנה כולל זריקות, מעקב רפואי ושיחות. הפרעת אשיות גבולית - 1.5 שעות בשנה, מקסימום 5 שעות במהלך החיים. משברי חיים- מי שסובל מפוסט טראומה, משבר כלשהו- לא זכאי לטיפול. רכבת הרפורמה יצאה לדרך, בידי כולנו האחריות לדאוג שהיישום יהיה נכון. בינואר הקרוב תסגר מרפאת נהריה המשרתת אוכלוסיה שעברה את תלאות המלחמה. אין מענה חליפי באזור.

27/10/2006 | 20:38 | מאת: תמי גנדלמן

גלית קראתי שאת חברה בוועדות סל שיקום. האם יש סכנה מחודשת לסל השיקום ולשיקום חולי נפש בעיקבות הרפורמה? תודה ושבת שלום תמי.

28/10/2006 | 11:44 | מאת: יפית

תמי שלום, לאחרונה החלתי להיות מעורבת במל"מ ואני יודעת שיש לנו למתמודדים נציגות במנהלת הרפורמה במליאה הראשית וכן בוועדה שאחראית על נושא הטיפול האמבולטורי, יש נציג נוסף מארגון דומה בוועדה שעוסקת בשיקום. אני חושבת שפתיחת הוועדות לנציגי המתמודדים ו/או המשפחות מאפשרת אפיק יעיל להעלות את החששות ואכן לפי מיטב הבנתי הישיבה הראשונה שדנה בנושא הטיפול האמבולטורי עסקה כמעט אך ורק בשאלת המרפאות המחליפות וכד'. דרך אגב בפניה לפסיכולוג ו/או פסיכיאטר עצמאי דרך הקופות (לא בחינם אלא בתעריף שלפסיכולוג של 94 ש"ח ל 15 פגישות ראשונות) יוכלו להיעזר גם אותם אנשים שסובלים ממשברי חיים בדיוק כפי שקיים היום במכבי למשל. השינויים בנושא השיקום הם מרחיקי לכת לא פחות כיוון שבמסגרת הרפורמה כל ההוסטלים הקיימים אמורים להיסגר בתוך כמה שנים ואחרים יקומו במקומם כאלו שמופעלים ע"י הקופות כאשר למשל כל ההוסטלים שצמודים לבתי"ח לא יתקיימו לאחר תהליך המעבר. אני אולי אופטימית מטבעי ואני רואה את הצדדים הטובים שברפורמה אבל נראה לי שאפשר לקבל הבטחות יותר מדויקות לגבי היחס שבין מרפאות לאוכלוסיה לאחר המעבר למערכת החדשה ושההנושא מיוצג ע"י החברים בוועדות הרפורמה. הישיבה הבאה עם התשובות לויכוחים של הישיבה הקודמת תהיה רק עוד קרוב לחודש ולפני זה אני מניחה שלא יהיו לי תשובות נוספות.

28/10/2006 | 13:30 | מאת: תמי גנדלמן

יפית אני שמחה שאת מעורבת. אם את צריכה את עזרתי, אני אשמח לעזור שבת שלום תמי.

28/10/2006 | 13:39 | מאת: גלית קלמנזון

ראשית, תשובה לתמי: תקציב סל שיקום ביותר מ 50% (אם אינני טועה מ- 47 מליון בשנה ל-20) בשנתיים הבאות. מעבר לכך, סל שיקום מועבר להיות תחת חוק ההסדרים, כלומר, לא כל מי שיש לו 40% נכות יהיה זכאי משנת 2007 , הזכאות תהיה במידה ויהיה תקציב וכמובן שהקיצוץ הגדול בתקציב יותיר מתמודדים רבים מחוץ לוועדות... יפית, אני מברכת ומודה לך על העדכון. דברייך הכתובים באופטימיות מאוד מדאיגים אנשי מקצוע ומתמודדים רבים. שרותים הניתנים היום בחינם במרפאות אמורים לעלות מאות רבות של שקלים לחודש לאנשים החיים גם כך מקיצבת נכות זעומה. מעבר לכך, שרותי המרפאות הניתנים היום על ידי צוות רב מקצועי המקבל הדרכות ועבר הכשרה וצבר שנות ניסיון, לא בהכרח יהיו כאלה כשהשרות יעבור לקופות. מטבע הדברים זול יותר לתת שרות על ידי עובדים מתחילים ולא ברור אם תהיינה מרפאות רב מקצועיות או עובדים בקליניקות שיכולתם "להחזיק " מצבים קשים מוגבלת יותר מטבע הדברים. ככל הידוע לי שרותי השיקום אינם כלולים בהסכם משרד הבריאות מול קופות החולים ומכאן הרעיון לסגור הוסטלים ולפתוח אחרים תחת כנפי הקופות אינו מוכר לי. אשמח אם תעדכני אותנו על כך כשתדעי יותר. באשר להוסטלים, משרד הבריאות לא פותח חדשים כיום ולא מקבל יזמים חדשים יותר- גם זו סוג של אמירה לזכאי סל שיקום. רשימות ההמתנה להוסטלים הולכות ומתארכות בעוד מתוכנן לסגור מחלקות בבתי חולים ומרפאות. גלית קלמנזון

ברצוני ליידע את משתתפי הפורום במרכז חדש שנפתח ביד אליהו בתל אביב בו ניתן לקבל ייעוץ ותמיכה לבני משפחה של נפגעי נפש. המרכז שייך למשרד הבריאות ומופעל על ידי ויצו, השרות ניתן ללא תשלום!!! פרטים בטלפון 03-7303919 שרית