פורום שיקום לנפגעי נפש - ייעוץ ותמיכה

שיקום בבריאות הנפש/שיקום פסיכיאטרי הוא תחום יחסית חדש. בעבר הגישה/תפיסת העולם בתחום בריאות הנפש הייתה שאנשים אושפזו לתקופות ממושכות, ולעיתים למשך כל חייהם, בבתי חולים פסיכיאטרים.

ב-15 השנים האחרונות חל מהפך בגישה. הובן כי מרבית האנשים יכולים לחיות חיים בעלי משמעות בקהילה: לקיים קשרים חברתיים ומשפחתיים נורמטיביים, לעבוד, ללמוד, להקים משפחה ולצרוך את שירותי בריאות הנפש בקהילה.

השינוי בגישה הביא את רפורמת האל-מיסוד (שבמסגרתה מספר מיטות האשפוז בבתי חולים פסיכיאטרים ירד לחצי), נחקק "חוק שיקום נכי נפש בקהילה", שנכנס לתוקף בשנת 2001, שהביא לתנופה גדולה בתחום השיקום בקהילה. חוק השיקום עיגן את הזכות לקבל סל שירותי שיקום (סל שיקום) שמטרתם לעזור ולקדם את תהליך ההחלמה והשילוב בקהילה.

הפורום עוסק בכל מה שקשור לשיקום בבריאות הנפש: ידע ומידע על תהליכי שיקום, החלמה ושילוב בקהילה, זכויות והאופן בו ניתן לממשם, העצמה ותמיכה.

הפורום משמש כבמה לקבל ולחלוק מניסיונם של אחרים, להתלבט ביחד בדילמות שונות בשלבים השונים של תהליך השיקום, ההחלמה והשילוב בקהילה, לקבל ולתת תמיכה בהתמודדות עם המורכבות והקשיים השונים, לשתף בחוויות של הצלחה והתקדמות או של אכזבה וליצירת דיאלוג שוויוני, שיתוף והפריה הדדית בין כל המעורבים בתחום (מתמודדים, משפחות, אנשי מקצוע, עובדים בתחום השיקום, אנשי אקדמיה וקובעי מדיניות).

2130 הודעות
1661 תשובות מומחה

מנהלי פורום שיקום לנפגעי נפש - ייעוץ ותמיכה

שלום אחותי בת 63 סובלת מסיכזופרניה רווקה ללא ילדים באה ויוצאת מגיל 20 בשערי בי"ח גהה , מאושפזת כבר 10 חודשים , במהלך האישפוז אימה נפטרה. בהדרגה מצבה החל להתאזן, היום עומדת בפני שחרור מהמחלקה. היום התבשרתי בצורה צורמת ע"י רופאת המחלקה ועובדת סוציאלית של המחלקה שאם לא אקח אותה עד יום שני הבא הם ישלחו אותה לבד לבית שבו גרה פעם עם אימה . הם ממש דיברו אליי בצורה עוינת ומאיימת, הם טוענים שהיא בת 63 ולא זכאית לסל שיקום. אני מוצאת עצמי מתרוצצת בין משרד הבריאות ,רווחה, עו"ס ואין תשובה לענין. אנני יודעת האם היא זכאית או לא זכאית לסל שיקום ומי הגורם שאמור לטפל בעניינה מבקשת עצה, התיחסות בברכה הלנה

27/10/2006 | 18:11 | מאת: גלית קלמנזון

הלנה שלום, בהמשך לתשובה שניתנה לך על ידי בנושא, ברצוני להבהיר כי סל שיקום אינו מגביל זכאות לשרות בגיל 63. חלק מהשרותים שנכה נפש יכול לקבל מסל שיקום בצעירותו, עוברים לאחריות משרד הרווחה בגיל פנסיה - 67. עקרונית אחותך זכאית לפנות לסל שיקום ועל המטפלים להפנותה לוועדה ע"פ בקשתה. יחד עם זאת, מטפל רשאי לקבוע כי מטופל מסויים אינו בר שיקום ולכן אינו זכאי לשרותי סל שיקום.במילים אחרות: השאלה שעלייך לשאול את המטפלים ואת עצמך היא לא בת כמה אחותך, כי אם האם היא מתאימה למסגרת הוסטל לנפגעי נפש. גלית קלמנזון

01/11/2006 | 22:05 | מאת: עו"ס- שיקום

במידה והיא לא תתקבל לשירותי סל שיקום בשל גילה, דרשי הפניה לבית אבות. אישית, עבדתי בהוסטל שהיו בו רוב של בני 60+

26/10/2006 | 11:15 | מאת: דנה

שלום רב רציתי לדעת מזה חשיבה אידיוסנקרטית? אפקט ליבילי דיספרי? ADJUSTMENT+PROLONGED? NOS? בתודה מראש דנה

26/10/2006 | 16:42 | מאת: מיכאל

היי דנה... אידיסנקרטית, זה אומר שלמישהו יש שפה פרטית משלו שרק הוא מבין, כשהבן אדם בעצם לא מובן לאף אחד אחר. זה לא מונח פתולוגי מתחום הפסיכיאטריה בכלל. כל השאר- לא יודע. בברכה מיכאל

27/10/2006 | 03:41 | מאת: תמי גנדלמן

שאר הפירושים: אפקט לבילי דיספורי- רגש מתנדנד ומשתנה, בכיוון העצוב יותר של המילה ובעיית הסתגלות ממושכת שלא מוגדרת באופן ספציפי בDSM. וחוץ מזה, איך את מרגישה? תרגישי טוב. תמי.

28/10/2006 | 13:18 | מאת: גלית קלמנזון

עקבתי בעניין ובלא מעט כאב אחרי התפתחות השרשור, בעיני, מעבר לפרוש כזה או אחר שניתן לתת למילים לועזיות,ניתן לראות פה השתקפות של יחסים בין מתמודדים, משפחותיהם ואנשי מקצוע. הרצון לברר דברים בפורום ולא מול מטפל יכול להצביע על קושי לתקשר מול המטפל ולשאול שאלות פשוטות ולגיטימות, או אולי חוסר אמון בתשובות שניתנות, אם ניתנות.

25/10/2006 | 17:13 | מאת: כתום

ברצוני להבהיר את המבוקש. ההחלטה לחהנשא כבר הוחלטה. השאלה היא האם לחפש בחורה בריאה, למרות הסיכוי הנמוך שהיא תרצה בחור נפגע נפש (גם נכים פיזיים לרוב לא מוכנים להנשא לנכי נפש). או לליצור קשר עם בחורה שגם היא נפגעת נפש. כאן אולי קל יותר אבל יש בעיות כבדות משקל של גנטיקה בדור הבא וכן היכולת לבנות בית יציב. אני מחפש מידע וייעוץ על הכיוון השני. אם אני בוחר להכיר בחורה עם מניה דיפרסיה או דכאון וכולי, מה הסיכוי לילדים עם מחלה בדור הבא ומה הנסיון המצטבר בנוגע לזוגיות מסוג זה

לקריאה נוספת והעמקה
27/10/2006 | 18:06 | מאת: גלית קלמנזון

אני מציעה לפנות בנושא סיכוי וסיכון לדור הבא לייעוץ גנטי. מלבד זאת, חשוב לזכור שזוגיות עם אדם אחר קשה ליצור, ולטעמי גם לא נכון, ע"פ מפרט טכני כזה או אחר. קשר נבנה עם מי שהוא נבנה איך הוא נבנה.

23/10/2006 | 09:43 | מאת: יניב

התגיסתי לצהל בתאריך 18.08.03 במהלך השרות הוכנסתי לכלא הצבאי בעיקבות זה שלא הייתי מתאים למיסגרת וברחתי מימנה ובשהות שלי בכלא הצבאי עברתי טראומה נפשית ובקבעות זה אושפזתי בבית חולים פסיכאטרי לתקופה קצרה וששוחררתי מין הבית חולים שוחררתי גם מצהל באותה תקופה הציעו לי לתבוע את צהל אבל לא רציתי כי רציתי להיתנתק מהם ושוחררתי בתאריך 28.12.03 מאז אני לא עובד נימצא בבית בדיכאון מקבל קיצבת נכות כללית מביטוח לאומי למשך שנה 2005 עד 2006 האם אני יכול לתבוע את צהל ? ובמידה ואני יכול לתבוע את צהל מה הדרכים לעשות את זה ?

לקריאה נוספת והעמקה
23/10/2006 | 21:33 | מאת: מיכאל

שלום יניב... נראה לי שכדאי לך להתייעץ עם עו"ד...אגב, הכרה כנכה צה"ל זה עסק משתלם ביותר, אז זה שווה את המאמץ מהבחינה הכלכלית, מצד שני, נראה לי שזה קצת "כובל" אותך לנכות... בכל מקרה, אם נפגעת כתוצאה מהשירות הצבאי, אני חושב שיש לך כל זכות לתבוע את הצבא. המוסד הזה לא מתאים לכל אחד, וחובתם לשלם על הטעויות שלהם. בברכה מיכאל

23/10/2006 | 23:06 | מאת: גלית קלמנזון

יניב שלום, אמנם איני משפטנית, אך ביכולתי לשתף אותך בנסיונות שהיו לי עם מטופלים במהלך השנים בהן אני עוסקת בתחום. ובכן, מי שתבע וקיבל נכות מביטוח לאומי אינו יכול לחזור בו , לבטל את הנכות הזו ולתבוע את משרד הבטחון. בקיצור, צר לי, זה אבוד. גלית קלמנזון

22/10/2006 | 19:26 | מאת: פרידה

שלום לכולם ביום חמישי השבוע 26/10/06 תתקיים פעילות "תיאטרון- סיפור" במועדון אלמוג בכיכר סטרומה בחולון בשעה 17.45 עד 19.00. נשמח לראותכם ואפשר להביא חברים. פרידה

לקריאה נוספת והעמקה
23/10/2006 | 23:02 | מאת: גלית קלמנזון

לפרידה, תודה לך על העדכון, יישר כוח!

20/10/2006 | 20:04 | מאת: רוית

זו פעם ראשונה שלי בפורום הזה אז, ברוכים הנמצאים לך גלית ולכל שאר המשתתפים. אני נמצאת במצב מוזר ומטריד מזה שנתיים שלמות. לפני כן עברתי פסיכוזה בת 5 חודשים שלא אובחנה כחלק ממחלה אלא, כנראה והיא היתה חד- פעמית. בכל אופן, קראתי רבות על משברים פוסט פסיכוטיים, שאין בטחון מלא (כך הבנתי לפחות מפורום אחר שנמצא כאן באתר ותחת ניהולו של פסיכיאטר שענה לי בצורה מאוד כוללנית), אז תקני אתי אם אני טועה...אבל הבנתי וגם לפי המצב שאני חווה אותו עלי...ישנה פגיעה ביכולות, כאילו נמחקתי באופן מסויים, ואני מרגישה קצת מוגבלת הן בסוג של אימפוטנצייה והן במצב רוח ירוד. נאמר לי, ע"פ איבחון פסיכולוגי שנעשה לי, שאין לי ליקוי פוסט- פסיכוזה (לא שאני מבינה מה שזה אומר). אני אשמח אם תעשי לי קצת סדר בראש ואם יש לך חדשות טובות עבורי אשמח לשמוע. הרופא שמטפל בי (אגב, אני מקבלת פריזמה 40 מ"ג ליום וחצי מילגרם רספירדל) טוען שהוא מאמין בי, אך אני מרגישה שהוא לא מבין אותי...שאני אומרת שאני פוסט פסיכוטית בגלל האיבחון שנעשה לי. אני שנתיים מאז ולמען האמת, לא ממש עסקתי בהרבה עשייה, שזו נקודה לרעתי...השאלה האם ניתן אחרי כ"כ הרבה זמן לשוב ולקבל ולהיות אותו אדם שלם על כל יכולותיו בחזרה... או שזה תלוי? ואם כן- אז במה? תודה רבה מראש

21/10/2006 | 11:27 | מאת: רוית

מה שאני מנסה לומר הוא, שבעצם אני מרגישה כמו בהפרעת ptd או pdt איך שזה לא נקרא את בטח מבינה שאני מתכוונת שלא התארגנתי בחזרה, לא מצליחה לחבר קצוות, כאילו הנויורונים במח לא מחוברים, חרדה שאני צריכה להתעסק עם ניירת, מרגישה מפוזרת...קודם לא הייתה לי שום בעיה, הייתי בנאדם עם רמת תפקוד מאוד גבוהה. היש סיכוי גם לאחר שנתיים לחזור לאותו תפקוד כמו אז? בבקשה...תשובה כנה ומפורטת וברורה.

23/10/2006 | 23:02 | מאת: גלית קלמנזון

רוית שלום, המחשבה הראשונה שעלתה בי למקרא דברייך היא שכתבת שאלה ואח"כ הוספת לה עוד משהו, תחושה שמה שכתבת לא שלם, לא ברור ולא מובן דיו ויש צורך להוסיף לו משהו מבחוץ כדי שיוכלו להתמודד עימו ולהבין אותו. קצת בדומה לאופן בו את מתארת את עצמך. איני חושבת שהנטיה להאשים את עצמך בכך שאינך עובדת ושתיפקודך ירד בשנים האחרונות נכונה או מועילה. להפך: התמודדת עם משבר פסיכוטי קשה וכואב ויכולת לו. יצאת ממנו פגועה ומוכה ומאוד קשה לשקם את ההריסות. את מכירה באומץ במצבך ונראה שיש בך נכונות להתאמץ על מנת לשפר את המצב- התחלה מבטיחה. קשה לי לומר במסגרת זו, אם מצבך נובע מליקוי פוסט פסיכוטי, דיכאון או אולי מצב פסיכוטי שאת מצליחה לחיות איתו ועדיין לוקח ממך כוחות ומקשה עלייך, או אולי סיבה אחרת. מנסיוני אני יכולה לומר שלוקח זמן רב, לעיתים מספר לא מבוטל של שנים, עד שאנשים מצליחים לחזור לתיפקוד אחרי התקף פסיכוטי. זו דרך קשה, מפרכת וכפויית טובה לעיתים, אולם,על מנת להחזיר יכולות שנלקחו ממך על ידי ההתקף חשוב לנסות להעזר בשיחות, תרופות ושיקום מותאם.

20/10/2006 | 18:35 | מאת: יגאל

אמה שלי סובלת מי דיכעון מתח ו חרדהו גם מחשבות עובדניות ש נובעים מי מצב משפכתי לא יציב בעקר בעיות עם אבא ,בעבודה היא מתפקדת מצוין, היא אף פעם לא היתה ב טיפול פסיכאטרי ו אכשיו היא זקוקה לו , אבל היא מפחדת ש עם יגלו ש היא חולה יפתרו אותה מי עבודה , היא עובדת ב תור מטפלת לזכנים, לעבוד מאד חשוב לה , העם פניה למרפעה לחולי נפש וגם הבחנה של מחלה אצלה יכול ליגרום לפיתוריה מי עבודה ב תור מטפלת?

24/10/2006 | 20:17 | מאת: גלית קלמנזון

יגאל שלום, החשש מפני חשיפה של הקשיים של אמא מאוד מובן ומאוד טבעי, יחד עם זאת חשוב לזכור שהפנייה לגורם רפואי נשארת סודית ואין למקום העבודה קשר עם המרפאה.מעבר לכך,פנייה למרפאה ולטיפול יכולים לעזור לאמא לתפקד טוב יותר בעבודה ולכן דווקא חשוב שתקבל עזרה.זאת מעבר לשיפור הצפוי בהרגשה הכללית שלה. גלית קלמנזון

20/10/2006 | 15:59 | מאת: כתום

אני מאובחן מזה ארבע שנים כביפולארי, מטופל בתרופות באופן קבוע ולומד באוניברסיטה. לאחרונה הוצע לי להפגש עם מישהי שעברה התקף מאני אחד לפני שנה וחצי והיא לוקחת מינון נמוך מאוד של ריספרידל. גם היא לומדת מקצוע. ברצוני לקבל מידע בנוגע לזוגיות במקרה כזה וכן מהי ההסתברות להולדת ילדם חולים, על מנת לדעת האם לנסות זוגיות בכוון הזה. למותר לציין שבכל מקרה לא קל למצוא אדם בריא שמוכן להתחתן עם מישהו עם בעיה נפשית.

22/10/2006 | 11:43 | מאת: מיכאל

שלום כתום אני מכיר זוג חמוד, ששניהם בי-פולרים, והולך להיות להם גם ילד או ילדה ונראה לי שהם מסתדרים מצוין. כל עוד שניכם מאוזנים תרופתית אני לא רואה שום סיבה שתהייה בעיה, והסיכוי שלכם לקבל התקף לא גדול בהרבה משל כל בן אדם. אבל משהו אני לא מבין, אתה עדיין אפילו לא נפגשת עם הבחורה! וכבר אתה שוקל נישואין? תיפגש איתה קודם, תצא איתה איזה תקופה, תעבור לגור איתה, ואז תחזור לכאן ותשקול את העניין אם בכלל. בברכה מיכאל

23/10/2006 | 22:50 | מאת: גלית קלמנזון

נישואין הם אולי ההחלטה הגדולה ביותר שאנו נדרשים לה במהלך חיינו. הם מנתבים את המשכם של חיינו ושל הדורות הבאים במידה רבה. רבות מההחלטות שלנו כרוכות בויתור על אופציות אחרות. בנישואין אנו מוותרים על הרווקות ועל האפשרות להיות עם בני זוג פוטנציאליים אחרים. תוצאותיה של ההחלטה להנשא לא ידועים מראש במידה רבה. הדבר נכון לא רק בנישואי נפגעי נפש. ניתן לבדוק הסתברות למחלת נפש מבחינה גנטית בהתייעצות רפואית בהתאם לתפוצת מחלת הנפש גם בקרב המשפחה המורחבת. יחד עם זאת, נדמה לי שלא זה מה שירגיע במקרים רבים כי הקושי הוא לקחת החלטה, לעמוד מאחוריה ולוותר על שאר האופציות לתמיד.

20/10/2006 | 08:26 | מאת: riki

שלום רב, אני בת זוג לחולה שנים רבות במניה דיפרסיה. בימים אלו הוא מאושפז , אני מבקרת אותו מביאה לו כל הנחוץ לו, עייפתי ממערכת זו, שאלתי היא איך ומתי והאם בכלל להגיד לו שאינני מסוגלת יותר, האם במצב שהוא מאוזן אחרי האישפוז? מה שסביר שיביא אותו לדיכאון עמוק כמו בפעמים קודמות לאחר התקף מניה חריף או באיזה שהוא מצב אחר בו הוא יימצא ? אני גם חוששת ואיני יודעת מה תהיה תגובתו ? תודה, ריקי

לקריאה נוספת והעמקה
23/10/2006 | 22:45 | מאת: גלית קלמנזון

ל riki שלום, מערכת יחסים בכלל וזוגיות בפרט היא דבר מורכב, לעיתים טעון ויש בו עליות ומורדות עם השנים. כרגע שניכים שרויים בתקופה של שפל בשל ירידה המצבו הנפשי של בן זוגך שבעקבותיה גם את חשה מדולדלת מכוחות להחזיק את המערכת. את שואלת, במידה רבה של צדק כיצד ומתי לבשר לו על סיום הקשר. לגבי טובתו המירבית בנתונים הקיימים מאוד קשה לייעץ במסגרת שכזו מבלי להכיר אותו. אני מציעה אולי לנסות ולשתף את המטפל שלו ולהתייעץ. אני מציעה כיוון נוסף של מחשבה: כרגע בן זוגך שרוי במצב קיצוני של אשפוז שהביא גם אותך למצב קיצוני של רצון להפרד. אולי עם השיפור במצבו יהיה גם שינוי בתחושותייך. אולי גם עבורך, ולא רק עבורו, לא נכון לעשות מעשה עכשיו?

24/10/2006 | 10:04 | מאת: riki

תודה לגלית מחשבותי במהלך השבוע האחרון זהים בהחלט לעצתך שאין מנוס מלחכות עד לשחרורו. אולם המצב הוא כמו גלגל, כאשר הוא במניה עצבני מאד אין אפשרות להשחיל מילה כמובן וזה דווקא הזמן שאני רוצה להעלם למקום אחר, כאשר הוא מאוזן ורגוע הכל כל כך בסדר ומערכת יחסים נהדרת שאת אומרת אולי הגיע הקץ למחלה? ואז אני מתעשטת ומחליטה להודיע לו על סיום הקשר (עם כל הכאב שלי) ואיני מודעת איך תהיה תגובתו? דיכאון ? מאניה ואולי אלימות כלפי? גם הפסיכיאטרית שלו במהלך כל השנים לא יכולה לצפות מהלכים שלו.

11/06/2007 | 10:25 | מאת: אלון

שלום האם המחלה תורשתית ? אם כן באיזה סוג של קשר(דור שני/שלישי,1 מתוך זזזזס ילדים להורים...). האם יש רק מניה ואם כן האם התרופות שונות? האם קיימת המלצה/אתר בו ניתן לקבל המלצה כיצד לספר לילדים על הורה חולה ? תודה,אלון.

24/12/2007 | 06:33 | מאת: אלמונית

אני כ"כ כך לא יודעת כיצד להתחיל,חוששת שמא הדבר לא אמיתי,אבל כבר שנה וחצי שייש לי תחושות כ"כ מוזרות,אני לא מצליחה לחשוב כמו שצריך,לא מצליחה לעודד את עצמי,נכנסת להתקפי חרדה ופוחדת להישתגע מיזה,אני חייבת לציין שאני רק בשנות ה19 לחיי,אני פוחדת נוורא,כותבת ולא מאמינה שזו אני בכלל,מה יש לי?!?!!ולאחרונה יש לי נידודי שינה,סיפרתי למשפחתי ולחבר שלי על המצב הם אומרים שזה יעבור ואילו אני חסרת תקווה!אני לא רוצה שיסתכלו עליי כמו על משוגעת,אני לא רוצה לאבד את החבר שלי מה עליי לעשות?!

24/12/2007 | 06:49 | מאת: אלמונית

יש לי עוד כמה שאלות,האם מניה דיפרסיה היא טירוף ואי אפשר לנהל חיים טובים ורגילים איתה? אני רוצה לדעת אם זה מה שייש לי..? כי יש לי פחדים לא נשלטים,אני מודאגת נורא!!!!אמא ואבא היחידים שלא שיתפתי

23/07/2008 | 09:47 | מאת: דן

שלום , אני נשוי כבר שנה נראה לי שאישתי סובלת ממניה דיפרסיה , אני יודע שיש בזה מצבי רוח חמורים רציתי לדעת אמרו לי שזה רק מצבי רוח ירודים ועצובים ומלאי חרדה רציתי לדעת אם ייתכן הרבה מצבי רוח עצבניים מאוד לעיתים קרובות ? אודה לכם על תשובתכם הכנה

09/12/2009 | 05:33 | מאת: רון

אני במצב דומה לשלך רק שאני האמצע הבלגן היום ורק מי שחובה את זה מבין מה עובר עלי לכן היתי רוצה לדבר איתך כתבי לי למייל ואני יחזור אלייך אם תרצי תודה מראש . רון

19/10/2006 | 12:34 | מאת: יניב

קיבלתי מביטוח לאומי נכות כללית לשנה מ 2006 -2007 במשך השנה הזאת לא הייתי במעקב רפואי ביכלל ולא קיבלתי כדורים . היתתה לי וועדה לפני יומיים ובוועדה אמרתי לרופא שאני מעוניין בשיקום והגשתי גם בקשה לפני חודש לביטוח לאומי בקשר לשיקום . האם בעיקבות זה שלא הייתי בטיפול רפואי במשך שנה יכול לפגוע בסיכויים שלי לשיקום ? והאם זה שלא הייתי מטופל שנה עלול לפגוע בנכות שלי 75% עקב בעיות נפשיות ובימדה ויבטלו לי את האחוזים אני לא יכול לקבל שיקום ?

23/10/2006 | 22:39 | מאת: גלית קלמנזון

יניב שלום, באופן מעשי, אין כל חובה להענות להמלצות המטפלים על מנת לקבל קיצבה או שיקום. יחד עם זאת, אדם מטופל, יכול בדרך כלל לתפקד יותר טוב ומכאן הסיכוי שלו להשתקם עולה. מעניין לחשוב מדוע וכיצד נעשה הקישור הזה אצלך , ולא רק אצלך, שנותן תחושה שיש למטפלים המון כוח לפגוע בך ואולי אפילו לעשות סוג של "נקמה" אם לא תשמע בקולם. גלית קלמנזון

16/10/2006 | 12:39 | מאת: נועם

שלום לפני 3 שנים חליתי בלוקמיה וטופלתי בטיפול י כימותרפיה שגרמה לנסיגת המחלה(וחבל-כך אני מרגיש כעת). מאז חיי אינם חיים,אני כל הזמן מחליף תרופות (בהמלצת רופאים שהם כמובן יודעים הכל הכי טוב..).חודש לאחר ששבתי לעבודה והבייתה מהאישפוז בגין הלוקמיה,התחלתי להרגיש תחושות דיכאוניות והפסקתי לתפקד כרגיל,הן בעבודה(הייתי "מבריז" חופשי) והן בביית(כגון,להתחמק מלקחת את הילד הקטן לגן ו/או אי -עשייה של שאר החובות שהיו מוטלות עלי).לתקופה של כ-14 חודשים הייתי מאוזןעם טיפול ברסיטל 40 מ"ג ליום והרופאים חושבים שהייתי אז במאניה.ואז,עקב עלייה במישקל וקשיים בתפקוד מיני החלטתי שצריך לעשות משהו.פניתי לרופאת המשפחה, שהמליצה לי על פרוזק.מס' ימים לאחר נטילתו,התחלתי להשתולל בביית ולא ללכת לעבודה,הייתי פשוט יללן ובלתי ניסבל.החלפתי לציפרלקס וגם זה לא עזר.הלכתי פעמיים(כל ביקור 1200 ש'!)לפרו' וייצמן שאמר לי שמבחינתו אין מניה לחזור ל"רסיטל" ,אבל זה כמו פיאט מול מרצדס(הכוונה לציפרלקס).עקב כל הבלגן הזה,אישתי עזבה אותי ואושפזתי לשנה בבית חולים גהה במחלקה סגורה כשגם שם כל כמה שבועות/חודשים "מנסים על השפן" תרופות אחרות ו/או יותר טובות.(גם) שם ניסיתי(כן,בבית החולים) להתאבד מס' פעמים ותמיד תפסו אותי - וחבל !!לצערי באותה תקופה גם הפסקתי את תקפקיד הרגיל בעבודה,תפקיד שנילוו אליו הטבות כגון רכב,נסיעות לכנסים בחו"ל וכו'. ).מאז חיי אינם חיי.הלכתי לאין ספור מתקשרים,אסטרולוגים,נומרולוגים ו"להבדיל" פסיכיאטריים ו/או כל מיני מומחים בתחומים שונים ומגוונים ומאומה לא היטיב את מצבי ,אלא רק את מצבם הכלכלי של אלו שפניתי אליהם.. .איבדתי את הקשר שלי עם הילדים(בהיעדר קשר עם אישתי הם לא שויים,את חיי ה"קודמים" ואיני יכול להשיבם.יש רצון ללכת לישון ולא להתעורר.ההורים שלי כבר עייפו ממני ואינם מסוגלים להבין אותי ו/או לעזוב אותי לנפשי.אבא שלי אפילו אמר לי שאם אפנה לתוכניות טלויזייה בענייני הוא ינתק איתי קשר והוא בהחלט מתכוון לזה.אמא שלי פשוט אומרת לי ש"אתה לא רוצה" ואבא עוד מוסיף ש"אתה פשוט עצלן". מה ללעשות ?אילו עצות אתם נותניםך לי ? אגב,הטלפון שלי 050 -5782373. אני משווע לעזרה/תמיכה/סיוע בדחיפות ובאהבה רבה נא הוכיחו לי כי יש לי פתרון.כל מה שאני רוצה (ואני יודע שכעת זה לא ריאלי)זה לשוב הבייתה ולמה שהייתי קודם-איך עושים את זה??

לקריאה נוספת והעמקה
16/10/2006 | 22:38 | מאת: קוראת

ההודעה שלך מאוד נגעה לליבי ולכן העברתי את הפנייה שלך לפורום פסיכותרפיה, שם כבר קיבלת תשובה ממנהל הפורום. http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-402,xPG-206,xFT-127766,xFP-127787,m-Doctors,a-Forums.html

22/03/2007 | 16:49 | מאת: גילי

אמנם ההודעה ישנה, אבל כל כך מבינה על מה מדבר בזדהות גדולה אחרי הגהנום שעברנו נראה לי שבכלל כדאי להוולד מחדש, לשים עבר מאחור ממש כך לה ו לד מח דש אפילו אם המחיר יקר

17/10/2006 | 23:32 | מאת: גלית קלמנזון

לנועם לילה טוב, החוויה שאתה מתאר בצורה כל כך נוגעת מצטיירת כהיפוך של השם בו השתמשת. התקופה האחרונה בחיים שלך מכילה הרבה אלמנטים, לא מצאתי שם "נועם" ונשמע שאתה מאוד זקוק לנועם ורגיעה. סיפרת שעברת שורה של טרגדיות ואובדנים שמאוד קשה בכלל להכיר בהן. ראשית אובדן הבריאות, סכנת החיים שבמחלת הלוקמיה, הטיפולים הקשים והפולשניים. אובדן האמון בגוף ובהמשכיות שמחזיקה כל אחד מאיתנו. אובדן העבודה, הקשר עם הילדים, האישה, ההורים- הכל השתנה. ייתכן שהטיפולים הכימותרפיים לצד תחושת הדיכאון יצרו תגובה נפשית. חשוב לזכור כי בזמן בו אנו שרויים בחרדה ודיכאון, מדובר במצב מתעתע מהבחינה שמאוד קשה לחוש אופטימיות במהלכו. מאוד קשה לחשוב על הטבה כששרויים בדיכאון. אולם, הגורמים המטפלים שפגשת נהגו לאורך הדרך כמי ש"מחזיקים עבורך" את האופטימיות. הם מצאו לנכון כנראה להשקיע רבות בנושא החלמתך, כנראה גם מתוך אמונה שיש דרך לסייע ולהייטיב את מצבך. הניסיונות התרופתיים והאחרים היו תולדה של אמונה שמדובר במצב שניתן לטפל בו. אני מציעה לזכור זאת. אני גם משערת שאם בחרת לכתוב לנו בצורה כל כך כנה, יש גם בך גם כנראה עוד מעט תקווה להעזר ולשפר את המצב ונכונות ויכולת לשתף ולהעזר . מכאן שיש בך כנראה גם רצון להרגיש יותר טוב ולא רק לוותר. אני מניחה שלמשפחה קשה לראות אותך סובל ואולי מכאן התגובות שציינת. מתוך הניסיון שלי, ואני מניחה שעוד קוראים יצטרפו לדעתי, אני מציעה להמשיך ולהתמיד בטיפול, לא לוותר על מה שמגיע לכל אחד מאיתנו - האפשרות לחיים מאושרים. לכשתרגיש טוב יותר, תשתקם ותוכל לחזור לחלק מהתיפקודים שהיו ואף להתפתח בתחומים שונים, יהיה לך מה להציע מבחינת קשר לילדים, לאשתך ואולי לאישה אחרת- מתוך בחירה וע"פ רצונותיך וצרכיך. אני מזמינה אותך להמשיך לשתף אותנו בתהליך שאתה עובר.

14/10/2006 | 23:31 | מאת: מאפית

שלום רב אני נימצאת בקשר זוגי עם חברי כשנה ופלוס הוא מוגדר כסכיזופרן אבל מיתנהג כרגיל מעולם לא היה מאושפז הולך מידי פעם לפסיכולוג ופעם בכמה חודשים לפסיכיאטר התעללו בו בילדות במשפחה אין לו שום קרוב משפחה חולה הוא נוטל תרופה 2 ביום והוא מוגדר בשיקום אני חוששת מפני העתיד ומפני עתיד ילדיי אם ארצה ללדת מה לעשות איך להיתגבר? האם בכלל כדי להקים משפחה עם סכיזופרן? אנא עיזרו לי תייעצו לי תודה

לקריאה נוספת והעמקה
17/10/2006 | 18:22 | מאת: מתן

אם את אוהבת אותו באמת אז המחלה שלו לא צריכה להיות הסיבה שבגללה לא תקימו משפחה אם האהבה אמיתית אז את צריכה לקבל את בן זוגך כמו שהוא עם מחלתו ולא לשלול אפשרות של חתונה עמו חוץ מזה שאם הוא בשיקום אז אין לך מה לדאוג כי זה אומר שיש לו אחריות על חייו בהצלחה

17/10/2006 | 18:22 | מאת: מתן

אם את אוהבת אותו באמת אז המחלה שלו לא צריכה להיות הסיבה שבגללה לא תקימו משפחה אם האהבה אמיתית אז את צריכה לקבל את בן זוגך כמו שהוא עם מחלתו ולא לשלול אפשרות של חתונה עמו חוץ מזה שאם הוא בשיקום אז אין לך מה לדאוג כי זה אומר שיש לו אחריות על חייו בהצלחה

17/10/2006 | 18:22 | מאת: מתן

אם את אוהבת אותו באמת אז המחלה שלו לא צריכה להיות הסיבה שבגללה לא תקימו משפחה אם האהבה אמיתית אז את צריכה לקבל את בן זוגך כמו שהוא עם מחלתו ולא לשלול אפשרות של חתונה עמו חוץ מזה שאם הוא בשיקום אז אין לך מה לדאוג כי זה אומר שיש לו אחריות על חייו בהצלחה

17/10/2006 | 23:09 | מאת: גלית קלמנזון

מאפית שלום, את נוגעת בנושא לא פשוט שלא ניתן לענות עליו ב"כן" או ב"לא". החבר שלך, הוא קודם כל מי שהוא. המדובר באדם אליו נקשרת. אדם שלצד האישיות שלו וכל מה שהוא, יש גם מחלת סכיזופרניה ולא ב"סכיזופרן" שהוא "מחלת נפש מהלכת". אדם עם מחלה ולא "מחלה". עד כמה המחלה דומיננטית אצלו ועד כמה היא יכולה לסגת יש אפשרות לברר וגם לחוש. ניתן גם לשער, על סמך ההיסטוריה עד כמה הוא משתף פעולה בטיפול ועד כמה ההתקפים תדירים וקשים. מאוד קשה לנבא את העתיד באופן מדוייק גם כשקושרים את הגורל באדם "בריא". כל אחד מאיתנו חשוף להתפרצויות של אין ספור מחלות ואסונות. יחד עם זאת, כיוון שיש ידיעה על מקור לקשיים עתידיים אפשריים, יש מקום לחשוב על אפשרות לקבוע פגישה משותפת איתו ועם המטפל/ת שלו ולברר את מכלול האפשרויות להתהוות קשייים עתידיים בחיים משותפים, כולל גנטיקה לדור ההמשך. ועוד משפט: ההחלטה שאת עומדת בפניה היא בין המשמעותיות ביותר שאנו עושים במהלך החיים. אני חושבת שמגיע לך להחליט אותה בעצמך באופן "נקי". מדובר בהחלטה שאת עושה קודם כל עבורך. מותר לייעץ לך אבל לא לומר לך. אני מזמינה אותך להמשיך לשתף אותנו... ילה טוב.

11/12/2006 | 10:01 | מאת: מיקה

אחותי חולת סכיזופרניה.מסרבת לקחת תרופות ואינה משתפת פעולה.היא גרה עם אמי המבוגרת. רציתי לדעת מהו הסכום המגיע לה מביטוח לאומי,כי שמעתי שהיו שינויים.כמו כן רציתי לדעת מה הזכויות הנוספות המגיעות לה. אמי מזדקנת ואנחנו האחים מאוד מודאגים. בתודה מיקה

12/01/2008 | 16:57 | מאת: עמל

בני חולה בסכיזופרניה, נוטל כדור, מאוזן , עובד ומתפקד טוב. שמעתי שמומלץ להרבות באכילת בשר במקרים אלו. האם זה נכון?

14/10/2006 | 16:39 | מאת: אמא

שלום, ביתי בת ה-18.5, אושפזה במחלקה פסיכיאטרית לאחר מצב פסיכוטי שהתחיל כתוצאה משימוש בסמים מסוגם שונים. לאחר חודשיים עברה לקהילה טיפולית, בה שוהה כחצי שנה, מקבלת טיפול תרופתי (עדיין לא מיוצבת, וממשיכה לשמוע קולות , נראית מדוכאת וחסרת מוטיבציה). הטיפול בקהילה הטיפולית, עתיד להסתיים תוך כחודש+ ושאלתי לגבי העתיד. איזו מסגרת יכולה להתאים?? לא במצב שיכולה להיות עצמאית ודרושה מסגרת תומכת הכוללת גם אנשים מקצועיים. תודה על ההתייחסות, אמא.

לקריאה נוספת והעמקה
15/10/2006 | 20:25 | מאת: גלית קלמנזון

שלום לאמא, אני מתקשה להבין מהי בדיוק המסגרת בה שוהה בתך ומטעם מי (סל שיקום, בית חולים...). באופן עקרוני ניתן לפנות בעזרת המטפלים, לסל שיקום ולבקש מימון להוסטל או דיור מוגן. כל אחת משתי המסגרות הללו מייצגת אפשרויות רבות ומגוונות של מגורים עם רמות שונות של תמיכה בחיי היומיום וכן עם דרישות תיפקודיות שונות. כמו כן, ניתן לאפשר לה לגור בבית עם תמיכה של סומך/חונך. אם ברצונך, תוכלי לפרט את המגבלות והצרכים וכן את איזור המגורים שלכן ונוכל לעזור לך למצוא מגורים מתאימים .

21/10/2006 | 17:00 | מאת: אמא

שלום גלית, תודה על התשובה . אני אנסה קצת לפרט: לאחר חודשיים של אשפוז במח' פס' סגורה, עברה ביתנו לקהילה טיפולית, הממוקדת בטיפול בהתמכרויות מסוגים שונים. היא מאושפזת שם באופן פרטי, כאשר הקיצבה שמקבלת מביטוח לאומי משמשת למימון חלק מהתשלומים לקהילה. כרגע, לאחר כחמישה חודשים בקהילה, עדיין לא מאוזנת תרופתית וגם הטיפול בנושא ההתמכרויות רחוק מאוד מסיום, כיון שבגלל מצבה הנפשי לא ממש "נוכחת" , לפחות בחלק מהזמן, ולכן התקדמותה איטית.חלק מהזמן מדווחת ונראית בדיכאון למרות שמסתמן שיפור. למיטב הבנתי, המסגרת שנחפש , צריכה לספק מסגרת ותמיכה בנושא הנפשי, וברור בנושא תעסוקתי/לימודי, שכרגע אינו ברור בגלל המצב הנפשי. אנו גרים באיזור שרון/מרכז. תודה מראש, מקווה שלא העמסתי בפרטים. שבוע רגוע, אמא.

21/10/2006 | 17:00 | מאת: אמא

שלום גלית, תודה על התשובה . אני אנסה קצת לפרט: לאחר חודשיים של אשפוז במח' פס' סגורה, עברה ביתנו לקהילה טיפולית, הממוקדת בטיפול בהתמכרויות מסוגים שונים. היא מאושפזת שם באופן פרטי, כאשר הקיצבה שמקבלת מביטוח לאומי משמשת למימון חלק מהתשלומים לקהילה. כרגע, לאחר כחמישה חודשים בקהילה, עדיין לא מאוזנת תרופתית וגם הטיפול בנושא ההתמכרויות רחוק מאוד מסיום, כיון שבגלל מצבה הנפשי לא ממש "נוכחת" , לפחות בחלק מהזמן, ולכן התקדמותה איטית.חלק מהזמן מדווחת ונראית בדיכאון למרות שמסתמן שיפור. למיטב הבנתי, המסגרת שנחפש , צריכה לספק מסגרת ותמיכה בנושא הנפשי, וברור בנושא תעסוקתי/לימודי, שכרגע אינו ברור בגלל המצב הנפשי. אנו גרים באיזור שרון/מרכז. תודה מראש, מקווה שלא העמסתי בפרטים. שבוע רגוע, אמא.

12/10/2006 | 11:41 | מאת: חנה

למי מגיע קיצבה מבטוח לאומי ואיך משיגים זאת?

12/10/2006 | 14:22 | מאת: מתן

קצבה מגיעיה למישהו שיש לו נכות פיזית או נפשית שמאובחן על ידי רופא כאחד שמחלתו משפיעה באופן ישיר או עקיף על תפקוד חייו איך משיגים עוברים וועדה שהיא לפי חומר שאתה מביא להם מחליטה עם לתת את הקצבה או לא וכמה אחוזים לתת זה הכל פשוט מאוד

15/10/2006 | 20:18 | מאת: גלית קלמנזון

חנה שלום, בהמשך לדברים של נתן, קיצבת נכות ניתנת למי שמומחי המוסד לביטוח הלאומי קבעו שיש לו מגבלה של 65% ומעלה של נכות תפקודית.בנוסף לכך, על מי שנקבעה לו נכות כזו לעמוד במבחן הכנסות- יקבל קיצבה מי שאין לו הכנסה של מעל לתיקרה מסויימת. התיקרה נקבעת ע"פ מצב משפחתי והשכלה. אני ממליצה לבחון כל מקרה לגופו מול המוסד לביטוח לאומי. הערה נוספת: כדאי לפנות מוקדם ככל הניתן לבקשת נכות משום שהקיצבה משולמת מיום הגשת הבקשה. בנוסף, עד לאישור הקיצבה ניתן לבקש הבטחת הכנסה.

03/10/2006 | 23:26 | מאת: רוית

מחבר: רוית תאריך: 1.10.2006 שעה: 08:22 גלית יקרה, האם פנייה לביטוח לאומי, יכולה למנוע ממני בעתיד להתקבל למוסדות לימוד או למקצועות הקשורים לבריאות הנפפש או לילדים? הסיבה שאני פונה לקבל קיצבה (זמנית בלבד), היא דיכאון, בעיות ריכוז קשות, הפרעת אישיות, אשר מונעים ממני לתפקד בכל התחומים כבר כחמש שנים. תודה וגמר חתימה טובה

לקריאה נוספת והעמקה
08/10/2006 | 17:17 | מאת: גלית קלמנזון

02/10/2006 | 22:42 | מאת: פרידה

אני פועלת פעם בחודש! בימי חמישי בשעות 18.00 עד 19.00 וזאת מאחר ואני אשה עובדת במישרה מלאה מעבר לפעילותי זו,ולכן יש צורך ליצור קשר עם המועדון,בדרך כלל לאחר אמצע החודש + ישנה דרישה מהקבוצה לפעילות לפחות פעמיים בחודש אך מכיון שאני גם לומדת ומשתלמת, ופעילות זו כרוכה בעבודת הכנה רבה, כרגע זה המצב.. גם על שאר הפעילויות כדאי לברר במועדון עצמו! תודה פרידה

08/10/2006 | 17:11 | מאת: גלית קלמנזון

02/10/2006 | 10:27 | מאת: פרידה

שלום לכולכם אני מתנדבת כמספרת סיפורים ומפעילת קבוצות במועדון "אלמוג" בחולון.מועדון קטן ואינטימי. אשמח אם יצטרפו משתקמים נוספים לקבוצה,שכן הנסיון ,היוזמה שלי והרעיונות שעומדים לרשותי מאפשרים למשתקמים להפתח ולהנות,עקב מיקרה שקרה במשפחתנו,נחשפתי לקבוצה מיוחדת זו ונוכחתי שיש לי כוחות נפש לעזור לעצמנו ולאחרים. אשמח לראותכם בקבוצה ואני בטוחה שתפיקו הנאה וגם תועלת. צרו קשר עם המועדון,יש להם פעילויות נוספות אחרות. תןדה פרידה

02/10/2006 | 21:52 | מאת: גלית קלמנזון

פרידה שלום, אני מודה לך על ההזמנה ועל שחשפת בפני כולנו את קיום הקבוצה. אני מזמינה אותך לספר לנו על ימים ושעות הפעילות בקבוצה שלך ובנוסף על פעילויות נוספות במועדון אלמוג. שנה טובה

27/09/2006 | 19:57 | מאת: רוית

דוקטור שלום, ייתכן ושאלתי תישמע מוזרה מעט, אך הייתי מעוניינת לדעת, האם פנייה לביטוח לאומי לבקשת נכות זמנית בלבד,על מנת לקבל שיקום עלולה לפגוע בי בעתיד אם ארצה לאמץ ילד? האם כאשר ארצה לאמץ הדבר עלול להיוודע ואם כן האם עלולים לפסול אותי בשל כך? תודה, \שנה טובה

30/09/2006 | 16:11 | מאת: גלית קלמנזון

רוית שלום, נושא מחיר החשיפה וקבלת העשרה מול הממסד מוכר כאוב ומונע מרבים לממש את זכויותיהם. עד כה לא נתקלתי במצב דומה לשאלה ששאלת. יחד עם זאת, ניתן לשער כי חשיפה של מיידע למוסד ציבורי, יש בה מתן אפשאות לבחון היבטים נוספים בעת הדיון לגבי אימוץ. יחד עם זאת, הכרה בך כנכה זמנית או לא זמנית יכולה להועיל ולקדם אותך מבחינה כלכלית ושיקומית ואולי לאפשר לך כוחות לגידול ילד. בנוסף, המיידע אותו תחשפי מול המוסד לביטוח לאומי לא בהכרח ימנע את האימוץ ומאוד תלוי מה הוא המידע הזה ועד כמה יש בו להכשיל את התהליך. שנה טובה

01/10/2006 | 08:22 | מאת: רוית

גלית יקרה, האם פנייה לביטוח לאומי, יכולה למנוע ממני בעתיד להתקבל למוסדות לימוד או למקצועות הקשורים לבריאות הנפפש או לילדים? הסיבה שאני פונה לקבל קיצבה (זמנית בלבד), היא דיכאון, בעיות ריכוז קשות, הפרעת אישיות, אשר מונעים ממני לתפקד בכל התחומים כבר כחמש שנים. תודה וגמר חתימה טובה

23/09/2006 | 22:02 | מאת: ר1

אני מניח שהשאלה שאני שואל כבר עלתה כאן בעבר אך לא מצאתי לה אזכור קודם בפורום. אמא שלי היא סכיזופרנית שעברה מספר פעמים באשפוז, כעת היא סמוכה למועד שחרור מן האשפוז האחרון. שנים רבות היא לא הסכימה לקבל טיפול ולא הכירה בעצם כך שיש לה בעיה. היא חכמה מאוד ואף רופאה בהשכלתה ועל אף הבעיה הברורה והקשה שיש לה עצם הצבתה עם חולים פסיכיאטריים אחרים מציבה בעיה מסוימת. עד לאשפוז האחרון היא גרה בגפה, כעת לאחר הדרדרות במצבה הגופני היא לא תוכל להמשיך כך. שחרורה הוא עניין של ימים, אין לה איפה לגור, אין לה (נכון לעכשיו) הכרה בביטוח לאומי וגם לו הייתה אין אנו יודעים באיזה מקום ניתן לשכן אותה. השאלה שלי היא האם ישנן א. מחלקות פסיכיאטריות פרטיות ב. מעונות דיור פרטיים לא לאוכלוסיה המבוגרת ג. בתי הבראה למינייהם שוב לא לגיל הזהב או איזשהו פיתרון פרטי אפילו אם בעלות כספית מסוימת שיהווה פתרון מתאים למגורים? תודה מראש.

24/09/2006 | 15:08 | מאת: מתן

אני ממליץ על סל שיקום זה הכי טוב (שירותים פרטים מהנסיון שלי ממש לא כדאי) בהצלחה שנה טובה תהיו חזקים

18/01/2008 | 07:16 | מאת: יהודית

אני מחפשת חומר רקע העוסק בתחום בעיקר התיחסות לנושא התודעה בהקשר של טיפול . אני כותהת עבודה בנושא. אשמח לקבל מידע בנושא .

26/09/2006 | 23:12 | מאת: גלית קלמנזון

שלום לבן של... אני מבינה מתוך הדברים שמדובר באישה שעדייין לא הוכרה ע"י המוסד לביטוח הלאומי ועדיין אינה בגיל פנסיה וזקוקה למסגרת שיקומית הכוללת מגורים. ראשית, ברצוני להדגיש כי למרות תחושת אי הסדר שיש כרגע, חשוב לתת את הדעת לכך שאתם בדרך הנכונה למנוחה ולנחלה. באשר לשאלה עצמה, כל מסגרת שיקומית יכולה לקלוט מתמודדים באופן פרטי, בתנאי שהמתמודד או משפחתו יממנו את העלות, דבר שנעשה לרוב ע"י סל שיקום. במידה ואתם מעוניינים, ניתן להתייעץ בפורום לגבי המסגרת המתאימה באזור המועדף עליכם. בהצלחה ושנה טובה, גלית קלמנזון

22/09/2006 | 10:39 | מאת: רווית

שלום, האם 50% נכות כללית(נפשית) מזכים בקצבה מלאה? אני עובדת במפעל מוגן ומשתכרת 500 שקל בחודש ,הייתי בוועדת אובן כושר עבודה וטרם החזירו לי תשובה. תודה מראש ושנה טובה.

26/09/2006 | 23:19 | מאת: גלית קלמנזון

רווית שלום, בהתייחס לשאלתך בדבר זכאות לקיצבה כאשר הוכרת כנכה ב -50% .כיוון שלא ציינת אם המדובר בנכות רפואית או תיפקודית אענה באופן כללי: במוסד לביטוח לאומי קיימות שתי הגדרות שונות: נכות רפואית ונכות תיפקודית. אדם המוכר ב - 50% נכות רפואית לא בהכרח יוכר באותו אחוז נכות תיפקודית, הדבר קשור לעצם המגבלה. למשל אין דומה אדם חרש לאדם משותק בגפיו מבחינת תיפקוד ויכולתההשתכרות. לקיצבה זכאי מי שהוכר ב 65% נכות תיפקודית ומעלה. חולי הסכיזופרניה מוכרים ב40% נכות רפואית ו - 75% נכות תיפקודית שמזכים ב- 100% קצבה.

20/09/2006 | 19:53 | מאת: לאה קורנשטר

לאמי בת ה-78 יש הזיות, מדמיינת אנשים מסתובבים לידה, ככה פתאום, המצב שלה הדרדר עד כדי כך שהיא לא ישנה בלילות, ובוכה הרבה. מה עושים?

לקריאה נוספת והעמקה
21/09/2006 | 20:49 | מאת: גלית קלמנזון

לאה שלום, אני מציעה לפנות לפסיכיאטר להתייעצות. מדובר במצב מוכר וקיימות כיום תרופות שיכולות להקל על הסבל של אימך. שנה טובה, גלית קלמנזון

17/09/2006 | 18:42 | מאת: אילנה

שלום רב, אולי אפשר לפרט באיזה מקרים מגיע סל שיקום,ואיך הפרוצטורה?

18/09/2006 | 14:08 | מאת: מתן

סל שיקום מגיע לכל מי שמקבל ביטוח לאומי 40% ומעלה התהליך הוא הגשת טפסים לבקשה ואז אחרי כמה חודשים יש וועדה שבה מחליטים מה לתת לך לפי מה שבקשת בטפסיי ההגשה יש פעמים בהם הם מאשרים לך דברים אחרים מבקשותייך אני לדוגמא ביקשתי דיור מוגן ונתנו לי אישור להוסטל בהצלחה שנה טובה והרבה סבלנות מתן

18/09/2006 | 14:10 | מאת: מתן

יש לציין שעל טפסיי הבקשה לוועדה אמור להיות חתום עובד טיפולי שלך שהוא בעצם זה שמגיש אותך לוועדה והוא גם יושב איתך בוועדה שהיא וועדה שבה הם גם מדברים איתך

19/09/2006 | 21:32 | מאת: גלית קלמנזון

אילנה שלום, השאלה מאוד חשובה ונוגעת לאנשים רבים. סל שיקום הוא סל שרותים המגיע לקבוצה מסויימת של אנשים בתנאים מסויימים. זאת בדומה לסל הבריאות על פיו מי שמבוטח בקופת חולים ויש לו דלקת בגרון, זכאי לתרופה אנטיביוטית לאחר שנבדק על ידי רופא שאישר זאת. באתה מידה, אדם המוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי כנכה נפש בשיעור של 40% ומעלה (סעיפים 33 או 34), זכאי להשתמש בסל שרותים, ע"פ צרכיו ורצונותיו. על הצרכים מצביע המטופל ביחד עם המטפל בטופס מיוחד והתוכנית השיקומית נדונה בוועדה. ניתן להשתמש בסל שיקום בנושאי דיור, תעסוקה, תיפקוד במשק הבית או כישורים חברתיים, קרן שיקום- מימון רהיטים ובמקרים מסויימים ביגוד, מחשב וכו'. טפולי שיניים כחלק מתכנית שיקומית ניתנו בעבר, כרגע לא ניתנים באופן זמני. ברצוני להדגיש כי סל השיקום לא ניתן לכל אחד אלא שרותים שונים מתוכו ניתנים כחלק מתכנית שיקומית וכחלק מתהליך שעובר המתמודד. שנה טובה, גלית קלמנזון

13/09/2006 | 19:57 | מאת: .

אני בת 18.5, מקבלת קצבת נכות מהמדינה הייתי מאושפזת תקופה ארוכה ומאז השחרור אני ללא כל תעסוקה או מסגרת המצב לשי בבית רע והייתי אוצה לצאת ממנו הסל שיקום מתעכב ומתעכב ואני יודעת שאני לא בישיבה הקרובה (יום ה), אולי אולי בחודש הבא. אין לי זמן האם יש דרך לצאת מהבית למסגרת מוגנת ללא הסל? או דרך לזרז את הסל?

15/09/2006 | 19:51 | מאת: גלית קלמנזון

ערב טוב, באשר לשאלה הראשונה: אני מבינה שברצונך לעזוב את בית ההורים. במידה ואת מסוגלת לגור בדירה באופן עצמאי ולא זקוקה לסיוע בניהול משק הבית, ניתן לשכור דירה בעזרת הסיוע בשכר דירה. אני מניחה שיש בידייך תעודת זכאות לסיוע בשכר דירה. תוכלי להעזר בה למימון שכר הדירה. באשר לעניין זרוז סל השיקום: יש לברר היכן התהליך תקוע: במידה וחסר אישור כלשהו, ביכולתך להפעיל לחץ על הגורם שאמור לנפק אותו. במידה והבעיה היא תור לועדה,יש אפשרות לבקש ועדה במקום אחר שבו התורים קצרים יותר, זאת יכול המטפל ממלא הטופס לעשות עבורך. מקווה שעזרתי, המון הצלחה, גלית קלמנזון

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3299984,00.html שבת שלום, אמיר

10/09/2006 | 22:09 | מאת: גלית קלמנזון

אמיר שלום, לא הצלחתי לפתוח את הקובץ, תוכל לתת לנו קישור מדוייק יותר? תודה, גלית קלמנזון

04/09/2006 | 18:49 | מאת: גילי

מי אחראי על "דיור מוגן" בארץ ולמי אפשר להנגיש תביעה/תלונה של דייר ,נכה צה"ל , פגוע נפש (חולה נפש) ע"י חברת ההוסטלים/דיור מוגן ......בה/איתה הוא בקשר....בדיור שלו איתה !!! וע"י ניצול אותו חולה נפש ע"י החברה איתה הוא "עובד" (כלומר : משוקם/גר באחת מדירות ה"דיור מוגן" שלה) תודה למשיבים !!! גיל רוזנפלד - אימייל : [email protected]

05/09/2006 | 01:22 | מאת: גילי

הבעיה היא כזו : משהב"ט משלם כול חודש 200$ (840 ש"ח) למנהלת ובעלת "רשת ההוסטלים" בה אני חי (כיום אני בדיור מוגן - בחדרה) הנהלת ההוסטלים טוענים שהם מקבלים את הכסף הנ"ל ממשהב"ט (חלק מסל שיקום לו אני זכאי - במסגרת ה"דיור מוגן" בתור נכה צה"ל) אחרי 3 חודשים (אחורה).........-כלומר אם הם משלמים עבור חודש 8 הם מקבלים את ה-200$ (ממשהב"ט) בחודש 11 !!! עכשיו מכיון שכך הגעתי להסדר אם בעלת ההוסטלים והדיור מוגן בו אני מתגורר .........שאני ישלם את הסכום ואני יקבל אותו אחרי 3 חודשים. (החל מהחודש) כלומר אני יפקיד בבנק את הכסף בכול-1 לחודש (שמיועד לשכר דירה - של השוכר ממנו אני שכרתי את הדירה בחדרה) ואקבל את הסכום כעבור 3 חודשים .....עכשיו ביקשתי שאת הכסף אני יקבל בתאריך קבוע מה-1 לחודש עד ל- 10 לחודש............אולם הם טוענים שהם יפקידו את הכסף במועד ובתאריכים שנוח להם !!! (יכול להיות אפילו עד ה-28 לחודש .........-כך שלמעשה זה יותר מ-3 חודשים (וכבר קרוב ל-4 חודשים) הם טוענים שהם (חברת ההוסטלים) מקבלים את הכסף ממשרד הביטחון אחרי 3 חודשים !!!!!!!!!!!!!!!!!!! ולעומת זאת............-עובדת דיור של משרד הביטחון (שקשה מאד להשיג אותה בטלפון)........טוענת (אמרה לי) כי הכסף חייב לעבור דרך "חברת ההוסטלים והדיור מוגן" ושהם מקבלים את הכסף (כלומר משהב"ט מעביר להם ) כול/אחרי חודש אחד בלבד ואם יש "תקלות בדרך" הם מקבלים ממשהב"ט את הכסף אחרי חודשיים !!!!!!!!!! שאלתי : מדוע אני צריך לקבל את התשלום של ה-200$ (840 ש"ח) אותם אני מפקיד מכספי הפרטי (באופן קבוע - בכול חודש) אחרי 3 חודשים ויותר ??? והאם זה חוקי לפי החוק ?????????????? תודה רבה : גיל רוזנפלד - חדרה

05/09/2006 | 23:32 | מאת: גלית קלמנזון

גילי שלום, מה שאני מבינה מדבריך, ולאבטוח שהבנתי נכון, הוא שאתה מקבל 200$ לחודש רטרואקטיבית כל 3 חודשים, כלומר, 600$ בכל פעם על 3 החודשים שחלפו. הכסף נכנס לחשבונך ב- 1 בחודש, אתה ביקשת לשלם אותו ב-10 בחודש ודורשים אותו ממך ב- 28 לחודש הקודם. לא הבנתי אם מדובר בכספי שכירות או שמדובר בקיצבה שלך שהמסגרת מחלקת אותה לתשלומים קטנים יותר ונותנת לך אותה. מה שכן אולי יותר ברור הוא שאינך סומך באופן מלא על המטפלים ועל כך יש אולי לחשוב למצוא דרך לנהל דיאלוג, אני מתכוונת למטפלים בהוסטל וגם לעו"ס משרד הביטחון. נראה לי שהנושא הכספי מייצג משהו משמעותי יותר ביחסים. גלית קלמנזון

12/10/2006 | 09:14 | מאת: חצי

חברת הדיור עובדת עליך ומאלצת אותך לממן את הברוקרטיה של משרד הביטחון. אין לך כל קשר. זו בעיה של חברת הדיור/שיקום מול משרד הביטחון. אל לך להסכים להעברת כספים ובעצם מימון ביניים של משרד הביטחון עבור החברה.אם זה לא נראה לחברה זכותך לקום ולעבור לחברה אחרת. אתה תאראה איך הם מתיישרים. שנית בכלל לא בוטוח שעוןבדת השיקום יודעת מהדרך הקלוקלת הזו.ואוי לה אם כן.בהצלחה.

17/10/2006 | 23:51 | מאת: גלית קלמנזון

תשובה מאוד לא חצויה ומאוד משמעותית, לכל אחד יש את הזכות לקחת או לא לקחת שרות בנושא סל שיקום מיזם זה או אחר. יש אלטרנטיביות.

02/09/2006 | 18:17 | מאת: גלית

שלום! אני עושה עבודה סמינריונית לאוניברסיטה, והייתי מעונינת לראיין (אפשר בעילום שם, ואפשר גם דרך האינטרנט) מישהו שחווה סוג של לחץ או מחלה נפשית וגם מצוקה כלכלית שתרמה להתפתחות הלחץ או המחלה.

לקריאה נוספת והעמקה
03/09/2006 | 20:21 | מאת: גלית קלמנזון

גלית שלום, על מנת לראיין לצורך עבודת מחקר אנשים הסובלים מחולי, יש כללים ברורים, בעיקר אם את פונה מטעם מוסד אקדמי. אבקשך להזדהות בשם מלא, לספר על המוסד מטעמו מתבצע המחקר, מי מרכז אות המחקר ומה מטרתו. בהצלחה, גלית קלמנזון

06/09/2006 | 18:43 | מאת: גלית

שמי הוא גלית פרוינד ואני עורכת את העבודה כסמנריון בקורס "היחסיות שבשפיות" שאותו מעבירה דפנה קצנלסון באוניברסיטת חיפה

01/09/2006 | 08:04 | מאת: דליה

תודה רבה גלית על התיחסותך הבנתי מתשובתך שכנראה אינני מוכנה עדיין לשיקום

03/09/2006 | 20:08 | מאת: גלית קלמנזון

דליה שלום, ייתכן מאוד שמתוך הדברים הבנת עד כמה אינך שלמה עדיין עם המאמץ שבתהליך השיקום ואולי גם אינך סומכת על היכולות שלך להתמודד עם האחריות, העקביות והקשיים. יחד עם זאת, בואי נזכיר לעצמנו עד כמה אדם יכול לעבור תהליכים, להשתנות ולהכיר חלקים שלו במהלך הזמן. עצם ההכרה שלך בלבטים שלך היא חלק מתהליך זה. אני מאחלת לך שבהמשך הדרך יימצאו לך מקורות הכוח להתמודד עם תהליך שכזה , מתוך רצון כן ויכולות שקיימים וייוצרו במהלך הזמן. גלית קלמנזון

04/09/2006 | 16:10 | מאת: מתן

דליה אני אתן לך את עצמי ממצב של כלום תוך יומיים החלתי קורס בבית לווינשטיין מאוד ייחודי עברתי אותו ובשבועות הקרובים אתחיל לעבוד כך שזה הכל בפנים עניין של החלטה תאמיני בעצמך זה הצעד הכי חשוב

29/08/2006 | 13:00 | מאת: דליה

האם ההגעה למרכז השיקום עצמאית או שיש הסעות?

31/08/2006 | 23:09 | מאת: גלית קלמנזון

דליה שלום, נפגעי נפש מקבלים החזרי נסיעות לשיקום ולא הסעות, כך גם ברעננה ובדרך כלל במסגרות שיקום אחרות כגון מפעלים מוגנים, מרכזי שיקום ומועדונים תעסוקתיים. נדמה לי שאת נוגעת באמצעות שאלתך בעניין מאוד משמעותי בדרך הריגשית אל השיקום: הדרך אל היעד לא מוכרת ולא תמיד ברור למשתקם מהי הדרך ואם ביכולתו לעמוד בה. כשחוששים, יש צורך בליווי. תפקיד זה ניתן למטפלים שאמורים מצד אחד להקל ככל הניתן, ללוות ו"להסיע" בדרך לשיקום ומצד שני על המטפלים כן לאפשר למשתקם להתמודד עם האתגרים הצפויים במהלך השיקום. שיקום "קל מידי" משאיר את המתמודד תלוי ולמעשה לא משוקם. לסיכום דליה, אני מבינה שאולי לא פשוט לחשוב על הדרך לבית לוינשטיין, אולם זו הדרך לעצמאות והגשמה אישית. בדרך הזו אין "קיצורי דרך".... ו...אולי תגלי בעזרת המשפחה, החברים המטפלים ובעיקר בעזרתך שביכולתך לעשות יותר מכפי שהערכת. המון הצלחה, גלית קלמנזון

24/08/2006 | 09:19 | מאת: דלית

האם לאנשים שלומדים במרכז שיקום ברעננה יש הסעה מגוש דן למי שלא יכול להגיע לבד?

25/08/2006 | 15:50 | מאת: האם את מתכוונת לבית לווינשטיין?

למרכז השיקום בבית לוונישטיין אני חושב שנכים גופנית יש הסעה לחלק יש מונית מהרכבת אם מגיעים מהרכבת. אני משער שאולי ביטוח לאומי נותן הסעות במימונם במקרים מסויימים לי שלמדתי שם היו החזרי נסיעות זה ממש לא קשה להגיע לשם מתל אביב יש שם אנשים שמגעים מראשון רחובות אני הגעתי לשם ממושב ליד רמלה בהצלחה עם את צריכה עצות אז ברצון רב קחי את מה שכתבתי בערבון מוגבל כי אני לא ממש שולט בעניין זה עוד משהו לביטוח לאומי יש רצון לשקם אנשים אז בטוח שהם יילכו לקראת מישהו עם קשיים כמו שאולי יש לך

25/08/2006 | 20:39 | מאת: גלית קלמנזון

דלית שלום, כרגע לא מדובר על תחילת קורס סוקרים חדש. בכל מקרה, אני ממליצה לך לעבור אבחון דרך מחלקת שיקום במוסד לביטוח לאומי משני טעמים: 1. על מנת להיות בטוחה שזה הכוון המתאים לך. 2. להשיג מימון שלהם לקורס זה או קורס אחר. ברעננה יש תוכנית מיוחדת בשם "מעברים" שמיועדת להכין מתמודדים לקורסים מקצועיים. על מנת להתקבל, יש לעבור סל שיקום וכן לקבל אישור למימון דרך הביטוח הלאומי. בהצלחה. גלית קלמנזון

לעיונכם, http://news.walla.co.il/?w=/1/961187#section1 http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=752538&contrassID=2&subContrassID=21&sbSubContrassID=0 בברכה , אמיר טל

תודה נושא חשוב וכאוב

לקריאה נוספת והעמקה
18/08/2006 | 15:00 | מאת: גלית קלמנזון

הראשון הוא תאור של מצב הרוח: מצב מאני הוא מצב רוח מרומם הגורם למי ששרוי בו לחוש שימחה, כוח ואופטימיות עד כדי התנהגות חסרת שיפוט. השני- מאניה דפרסיה היא מחלת נפש שיש בה גלים של מצבים מאניים ומצבים דכאוניים. גלית קלמנזון

לא הבנתי. מצב רוח מרומם שגורם להתנהגות חסרת שיפוט? מישהו טורח להסביר לזה שסובל מזה שזאת לא מחלה, שלא יפחד? למה נותנים לזה תרופה עם תופעות לוואי? למה להחמיר? מה ההבדל בין התנהגות חסרת שיפוט לבין מצב דכאוני, ואיך אפשר להביל בינהם כשנותנים אבחנה. איך נותנים חופשות לאנשים שיכולים להגיע בבית להתנהגות חסרת שיפוט? מי קובע אם ההתנהגות היא חסרת שיפוט? מי משחק אותה בוחן כליות ולב?

16/08/2006 | 12:44 | מאת: דלית

הייתי רוצה אם אפשר פרטים בקשר לקורס בשיתוף עם השכרת רכב

17/08/2006 | 00:02 | מאת: גלית קלמנזון

דלית שלום, לא ברור לי על איזה קורס את מדברת, למה כוונתך? גלית קלמנזון

16/08/2006 | 12:05 | מאת: דליה

למתן אבקש את עזרתך בייעוץ איך מגיעים לקורס כזה גם אותי זה מאוד מעניין כרגע אני בנכות ואינני עובדת

17/08/2006 | 00:04 | מאת: גלית קלמנזון

דליה שלום, אני מניחה שכוונתך לשאול את מתן באשר לקורס סוקרי איכות. לא ידוע לי על תחילת קורס חדש בנושא, אולם אבדוק זאת עבורך ואשיב לך בימים הקרובים. לילה טוב, גלית קלמנזון

20/08/2006 | 18:51 | מאת: מתן

כרגע אין קורס נוסף בוגרי הקורס הראשון מתחילים את שנת העבודה הראשונה בעוד מספר שבועות אני בתקווה שיהיו עוד קורסים לעצמי אני לא דואג כי אני מבוגרי הקורס הראשון כך שאני עוד מעט מתחיל לעבוד לגבי קורסים אני חושב שכדאי לך ליצור קשר עם מרכז השיקום בלווינשטיין יש קורס מגוונים וגם אבחון סתם עצה בהצלחה

15/08/2006 | 18:39 | מאת: תודה לגלית קלמנזון

שכנתי מוכנה לקחת את הילד לייעוץ אצל פסיכולוג או פסיכיאטר (למי את ממליצה לה לפנות לא לאנשים שהם מכירים מהאזור כי פי שהבסרתי הם מוכרים פה ומתביישים כנ"ל לייעוץ בבית הבספר)למי את ממליצה לפנות בדיוק? והיא שואלת העם הגורם אליהם הם עלול לפנות למשטרה כי הם מפחדים לסבך את בנם בגיל כל כך צעיר (יש לציין כי המשפחה של הילדה בקשר מתמיד איתם הם הרי משפחה והם לא פנו לגורם משטרתי להגשת תלונה וכו') העם יש סיכוי כי פנייה לגורם מטפל מחוייב לפנות למשטרה כדי לעדכן על ארוע כזה?? אני חוששת כי זמן ההמתנה אשר נוצר כאן יפגע בילד וחבל הוא ילד מקסים והם פוחדים שאולי יכניסו אותו למוסד של נוער או לכלא?! (אין לילד עבר פלילי והוא תלמיד מצטיין אז מבחינת עבר הוא נקי ותקין)

15/08/2006 | 23:23 | מאת: גלית קלמנזון

אני מבינה מתוך הדברים שהדאגה גדולה ולכן יש חשיבות רבה לפנות לגורם טיפולי ש"יעשה סדר". באשר לחששות סביב תוצאות המעשה: אני מבקשת להזכיר לכולנו שמדובר בילד בן 13 שהוא קטין. אני משערת שבעקבות הפנייה תערך בדיקה של מצבו ושל מצב הילדה בת ה-8 מבחינה נפשית ותהיה הערכה מקצועית באשר לנסיבות הארוע ולמשמעות שלו. בהתאם למסקנות יוחלט אם ואיך יטופל העניין.לפי תאור המקרה נראה לא סביר שתהיה הסתבכות של הילד עם המשטרה... לגבי הבושה- כל גורם טיפולי מחוייב לסודיות וניתן לבקש, במקרים מסויימים גם שיגיעו לביתם. במידה והמשפחה מוכרת ברווחה ניתן לשתף את העו"ס שמכירה אותם בנושא, או לפנות לרווחה או למרפאה לבריאות הנפש , אין צורך בהפנייה והסודיות מובנת וברורה. ניתן לפנות גם לטיפול בקליניקה פרטית של מטפל דרך קופת החולים ולשם כך להעזר ברופא המשפחה. אפשרות נוספת: להוועץ ברופא המשפחה/הילדים באשר למקרה ולאפשרות הפניה באזור מגוריכם. גלית קלמנזון

14/08/2006 | 11:07 | מאת: שכתי זקוקה לעזרה מה לעשות?

לשכנתי יש ילד בגיל ההתבגרות(13) והוא התפתח מבחינה פיסיולוגית רואים ושומעים. יש בעיה של תקשורת בין ההורים לילד (אין פתיחות ביניהם הם לא מדברים על נושאים של בינו לבינה או כל נושאי המין אשר עומדים לפניו בפתח) הם רכשו לו הרבה ספרים אשר יוכלו לעזור או לענות על שאלותיו. לפני שבוע קרה מקרא והילד קצת ליטף את הבת דודה לו על הבגדים באזור הפות לא הפשיט אותה ולא החדיר אצבעות יש לציין כי הילד הוא ילד נבון וחכם הוא לא התכוון לפגוע בילדה (בת 8) היא בתמימות סיפרה לנו וכאשר הם שאלו את הילד אז הוא הכחיש ולאחר שאביו הסביר לו את המשמעות של המעשה מהצד הפלילי הוא הודע והצטער מאוד הוא טוען כי עשה שטות והוא לא מבין איך הגיע למצב כזה. מאותו היום הילד (על פי טענת האם ) לא יוצא לחצר לא מדבר עם הדודים הקשורים לארוע ולא אוכל כמו שהוא היה רגיל (הילד לא כתמול שלשום) העיניין לא דווח לשום גורם מטפל לא למשטרה (כי המשפחה ידועה ומוכרת) ולא נראה לאחר ברור יסודי כי נעשה שימוש בכוח הם פוחדים כי עם יערבו פסיכולוג או רופא מטפל נפשי עבור הילד ישר ידווחו עליו ללשכת הרווחה או למשטרה ואז הילד יהיה מבוהל ואלי יגיע לכלא או לכל מוסד אחר והם מאוד פוחדים . מה הם צריכים לעשות מה אני יכולה לייעץ להם לעשות הילד סגור בתוך עצמו כל הזמן מסוגר בחדרו ולא יוצא הוא מתבייש במה שעשה והם פוחדים כי השלך יד בנפשו האם כל יום שעובר מודה לה' שעבר בשלום. למי אתה ממליץ לה לפנות ומה לעשות כדי שלא יגיעו לגורמים שיסבכו את ילדם וכדי שיצא מהעיניין בטרם יגיע לבית ספר . הם זקוקים לעזרה דחופה ...!? עם ניתן לעזור?

15/08/2006 | 17:53 | מאת: גלית קלמנזון

שלום לשכנה המודאגת, מן האופן בו תארת את השתלשלות הארועים יש תחושה של בלבול ובהלה גדולים שגורמים לחרדה אצל המעורבים. נראה שהילד עשה אולי משהו באופן תמים יותר או פחות. אלא שהתגובה שקיבל נתנה לו תחושה שמעשהו בלתי נסבל ומעורר דאגה ופחד בקרב המשפחה. חשוב לזכור שלעיתים הפרשנות שניתנת על ידי ילדים למצבים מסויימים שונה מזו של מבוגרים, זאת משום שאנחנו עסוקים ומחוייבים לחוקים ואיסורים יותר מילדים וילדים עסוקים בלהכיר את העולם ולהסתקרן מדברים חדשים להם (למשל גוף שונה משלהם). כיוון שהמשפחה מאוד מבוהלת כרגע גם מהמעשה וגם מהתוצאות, רצוי לפנות לגורם מקצועי באופן שלא יחשוף ויבייש את המעורבים. חשוב לערב עובד סוציאלי, יועץ בביה"ס או גורם טיפולי או חינוכי אחר שיעזור לכולכם לצאת מהסבך. מעבר לכך, אם יש שאלה לגבי התנהגות הילד, גורם מקצועי יוכל לתמוך. חשוב להדגיש כי בגילאים כאלה בפרט, המגמה היא לסייע בהתפתחות תקינה ולא להעניש. גלית קלמנזון

13/08/2006 | 09:50 | מאת: אמיר טל

שלום רב, בחסות המלחמה, משרד האוצר (וכנראה גם על דעת חלק מאנשי משרד הבריאות) הגישו תיקון לחוק שיקום נכי הנפש בקהילה (2000) שבו מעתה התקצוב לתחום זה לא יהיה על פי חוק אלא על פי התקציב השנתי של משרד הבריאות (לפי סדר העדיפויות, שתחום זה נמצא בתחתית הסולם) וכן שהמתמודדים ובני משפחותיהם יתחילו לשלם על חלק מהשירותים בקהילה. התיקון לחוק אמור לעבור דרך חוק ההסדרים של 2007, ואם אכן יעבור זאת תהיה מכת מוות לחוק מתקדם זה. קואליציית הארגונים עושה הכל, בשיתוף עם ח"כ רן כהן, יו"ר השדולה לשילוב אנשים עם מוגבלויות לבטל גזירה זו. בהזדמנות זו אני גם רוצה לציין כי לאחר המלחמה, כנראה בחודש ספטמבר, אנו נצא להפגנה רבת משתתפים בירושלים. הודעה תגיע בקרוב, חשוב מאוד שנהיה הרבה מאוד אנשים ונתחיל במהלך מתגלגל שיוביל לשינוי היחס של הציבור וראשיו בנוגע לתחום בריאות הנפש. בתקווה לימים טובים יותר, אמיר

לקריאה נוספת והעמקה
13/08/2006 | 19:36 | מאת: גלית קלמנזון

אמיר שלום, אכן גורלו של חוק השיקום מדאיג. אני שמחה על הנכונות להתארגן למענו ולמען חברה מתקדמת במדינת ישראל. אני מזמינה אותך להשתמש בפורום לגיוס תמיכה ולהסברה. גלית קלמנזון

15/08/2006 | 21:34 | מאת: מיכאל

הי אמיר... איזו חלמאות.... הרי כל הרעיון של השיקום הוא לא להטיב עם החולים, אלא לחסוך למדינה את הכסף הרב שעולה כל יום אישפוז. (נו, כמובן, שהמטרה צריכה להיות טובת האזרחים, אבל אני סקפטי), אם הם יקצצו בשיקום, בסופו של דבר הרבה יותר אנשים יהיו מאושפזים וזה יעלה למדינה הרבה יותר כסף. בלאו הכי כבר עכשיו הפרופרציה בין מה שמושקע בשיקום לבין מה שמושקע באישפוז הוא לא סביר. בכל מקרה, לבקש מאנשים לשלם על השיקום זה פשוט מגוחך. לאלה שכבר יש כסף לשלם, פחות מגיעים לדברים האלה, אז מה? הם יזרקו אנשים לרחובות? ואז חזרה לבית-חולים? תודיע לנו מתי ההפגנה... בברכה מיכאל

15/08/2006 | 23:27 | מאת: גלית קלמנזון

מיכאל לילה טוב, אני חושבת שרבים יסכימו עם דבריך. אכן צפויה נסיגה קשה בזכויות המתמודדים בארץ לאחר שנים של התפתחות מרשימה והשגים יפים. מעבר לכך, אם כל אחד מאיתנו יבקש שיודיעו לו מתי ההפגנה, אנו עלולים להשאר בבית וללא חוק השיקום... נראה שהגענו לשעה בה על המתמודדים לדאוג לעצמם יותר מבדרך כלל, רק כך ניתן יהיה אולי, לשנות משהו בגזרה הקשה הצפויה. גלית קלמנזון

12/08/2006 | 11:29 | מאת: עמית

שלום גלית, האם הגיוני מצד ביטוח לאומי לא לתת קיצבה למישהו שיש לו סל שיקום ,עובד במפעל מוגן 15 שעות בשבוע, היה מאושפז ארבע פעמיים עם דיכאון קשה ,הפרעות אישיותיות קשות ,קושי רב בתפקוד . ניתנה קיצבה לחצי שנה וזהו ,אבל הקושי ממשיך .

12/08/2006 | 20:01 | מאת: מב

תברר תגיש וועדת ערר ותקווה לטוב

15/08/2006 | 17:58 | מאת: גלית קלמנזון

עמית שלום, במקרה של השגות לגבי קיצבה, כאשר ביטוח לאומי לא נעתר לערעור, יש אפשרות לפנות לסיוע משפטי ובעזרת עורך הדין שניתן ללא תשלום, ניתן להגיש תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי בביה"ד לעבודה. באשר לשאלה אם אדם שעובד במפעל מוגן יכול לא לקבל קיצבה, יש שאלה הפוכה: האם אדם שלא זכאי לנכות נפשית בשיעור 40% זכאי לסל שיקום? התשובה היא לא. ולכן אינו זכאי לעבוד במפעל מוגן תחת סל שיקום. מכאן שערעור על החלטת המוסד לביטוח הלאומי הופך קריטי עוד יותר. בהצלחה, גלית קלמנזון

26/08/2006 | 00:11 | מאת: v

האם התחלת לקבל קצבה לאחרונה? אם כן, בתחילה ביטוח לאומי נותן מ6ח' ועד שנה ואחר כך מזמין אותך שוב לועדה רפואית כדי לבדוק אם יש שיפור במצבך. אם לא חל שיפור אתה מקבל הנכות באופן קבוע. בועדה החדשה צריך להציג חוות דעת רפואית מאודקנת.

11/08/2006 | 19:47 | מאת: לאשי ש.

למה משחררים חולים סכיזופרניים כרוניים לחופשות ולמה משחררים חולים שאובחנו כמנים לחופשה מבית החולים? אם אפשר לתת להם אחריות על עצמם, למה לא לעשות זאת באופן קבוע במקום לאשפז, ואם אי אפשר, למה לעשות את זה לפעמים? מה ,המשפחה שלהם היא בייביסיטר של הפרעות מסוכנות ? מישהו בודק מי נמצא בבית ומי זאת המשפחה? שיעסיקו אותם בעבודות בשכר מתי שהם שפויים ושלא יגמרו את החיים של המשפחה שלהם, כי גם משפחה תומכת, ובפרט אם זו משפחה צרה, יכולה להשבר לבסוף. למה לא מרפאים אותם לפני שמשחררים אותם לחופשות, אם הם מסוכנים לעצמם?

12/08/2006 | 19:58 | מאת: מב

אתה כנראה מתייחס למקרה ספציפי וזה לא נכון בכל המקרים חוץ מזה שמסגרות טיפוליות עושות טעויות שלפעמים נגמרות רע אבל לא תמיד זה ככה והודעתך היא די קיצונית לפחות תספר לנו למה?

12/08/2006 | 23:14 | מאת: לאשי ש.

לא כל המקרים זהים ולא כל המשפחות זהות כך שברור שזה לא נכון בכל המקרים כפי ששום דבר לא נכון בכל המקרים. מסגרות טיפוליות עושות טעויות שלפעמים נגמרות רע?זה לא טוב בכלל וזה אסור. בפרט אם זאת מסגרת ולא בן אדם אחד שאין עליו ביקורת.ובפרט אם אלו הן מסגרות טיפוליות שנשלחים אליהן בכפיה או שמטפלים בהן בכפיה. מקרה אחד שנגמר רע מאוד זה די והותר. בפרט אם אתה מכיר אותו. בן אדם חי לרוב פעם אחת ומקרים של טעויות שלפעמים נגמרות רע זה דבר שחד משמעית לא צריך להיות בלקסיקון. יש לי בעיה עם לספר למה, כי זה דבר שקרה למישהו אחר, במשפחה אחרת, ואין לי זכות. ההודעה שלי די קיצונית כי אין תחליף לבן אדם, וביחוד אם הוא מיוחד, והוא מילא חלק מאוד מרכזי בחיי. במדינה הזאת עושים עוול לאנשים בשם ההומניות, ואפילו אני הכרתי פן אחר של העוול הזה, אבל עלי היו מי ששמרו, וגם הוא שמר עלי.

06/08/2006 | 22:56 | מאת: יעל

שלום רב שאלתי היא האם קלופיקסול יכול לגרום לאקטיזיה ? ובקשר לפרוטיאזין על מה הוא משפיע והאם הוא אנטי פסיכוטי?תודה מראש יעל

לקריאה נוספת והעמקה
08/08/2006 | 13:37 | מאת: גלית קלמנזון

בנושאים של תרופות מומלץ לפנות לפורום פסיכיאטריה

01/08/2006 | 12:56 | מאת: א

שלום לכל המתעניין/ת, אני גבר בשנות ה-20 לחיי, רצוץ ושבור אחרי מלחמות אינסופיות (יותר נכון נשיאה בעול של-, מלחמה זה בכלל לא מדויק לאמר) בשדים ובגיהנום הבלתי-יאמן שבתוכי ... כבר כמה שנים ..... כשמתוכם החצי שנה האחרונה היא סיוט שלא יכולתי לשער בכלל שקיים ..... ואחרי נסיון-חיים שאפשר לכנות אותו רק בלתי-אפשרי עם אינסוף בני-משפחה שאכזבו... (מסתבר שגם הייתי צריך להענש על זה שרע לי --- ולכל ה"נשמות הטובות" שפרצופם מתעקם בנקודה הזו כשנדלקת בראשם הנורה של "רחמים עצמיים",,, אז תחסכו את זה מעצמכם ואל תמשיכו לקרא ... גם ככה לא אליכם אני פונה ---- ויותר חשוב... תחסכו את זה ממני ובבקשה אל תגיבו להודעה ! ....) אני מטבעי בחור אינטליגנטי מאוד ושייך בבירור לאלה ש"לא חסר להם כלום" כשאני במיטבי אני סטודנט מצטיין ועובד חרוץ ועוד כמה דברים.... העיניין הוא שאני רוב הזמן לא במיטבי ...... די רחוק מזה..... כבר מעל לחצי שנה (כמו שאמרתי למעלה).... ועכשיו לתכל'ס.... ניסיתי תרופות פסיכיאטריות (כלום !) פסיכיאטרים ופסיכולוגים (כלום !) בקשר לפסיכיאטרים ופסיכולוגים -- אני אדבר בכנות ואומר שמספר הביקורים היה קטן וזה פשוט בגלל שהתשלום שהם גובים לא ממש הולך בקנה אחד עם המציאות... לגבי התרופות - ניסיתי יותר מסוג אחד ולתקופה של מספר חודשים אני לא אגיד שאין השפעה בכלל.... ברור שהרגשתי השפעה (וגם תופעות לואי כמו העייפות של הרסיטל וכו' .... אצלי תופעות הלואי היו קלות מאוד וסבילות בהחלט לכן יכולתי להמשיך הרבה עם התרופות....) אבל העיניין הוא שאנשים שיש להם חסך-באהבה שמלווה אותם כל חייהם לא יכולים למלא אותו על ידי כימיקלים.... ראיתי את זה על עצמי אינסוף פעמים -- מה שמגע פשוט ו/או הבנה יכולים לעשות ... והצורה שבא אני נפתח לזה ומתעורר מחדש היא זהה בין אם אני לוקח תרופות או לא... ואותו דבר להיפך -- חוסר של חום ואהבה יכווץ אותי תמיד כל-פעם בכל תנאי.... בגלל זה חיי מעורערים מאוד, בגלל התלות הזאת... תלות שאין לה מענה.... ומולה - בדידות עצומה. למעשה אין לי כמעט אנשים הקרובים אליי באמת... והכאב של החוסר-זמינות שלהם ברגעים מסוימים עולה לי לפעמים בימים שלמים של סבל שמילים פשוט מאוד חסרות-אונים מולו ובאמת ובתמים לא ניתן לתיאור.... זו גזרת-גורל שלי עצמי אין שום דרך להתמודד איתה לבד... מאז שאני זוכר את עצמי הייתי עצמאי, מסתדר לבד, נושא בעול מבלי לשתף בעל כוחות פנימיים בלתי-נדלים.... אותה תכונה עצמה מנעה ומונעת אותי מלשים קץ לחיי.... מכריחה אותי לסבול.... המצב הנפשי שלי תלוי לחלוטין בכל אחד אחר שהוא לא אני ! והייסורים שנלווים לכך בלתי-נתפסים !!! (צרה נוספת שאין לזלזל בה היא שאףאחד לא מבין את זה..... חוסר הבנה שהוא טבעי בסך-הכול בעקבות ה"מוזרות" של התופעה - אבל עדיין חוסר-ההבנה מקשה מאוד למצוא פתרון מעשי כי הוא משמש כחומה בינך ובין השאר.....) הצורך שלי הוא באדם קרוב מאוד שיוכל להפיג את הכאב הזה (אני מתכוון לאישה, מן הסתם, למרות שאני בכלל לא מדבר פה על סקס ! באופן אבסורדי, מין זמין בחברה שלנו הרבה יותר מאהבה.... רק אדם כמוני יכול להעיד עד כמה זה נכון..... אין שום בעיה עבורי "להשיג זיון" וכ"כ עצוב - וגם דוחה - עד כמה שזה קל לעומת תשומת-לב... תוכלו לשאול ובצדק "למה הוא לא מוצא לעצמו חברה ?" והתשובה על זה היא שזה פשוט מאוד קשה למישהו במצבי לא רק לתפקד בקשר נורמאלי אלא גם להפיק ממנו סיפוק.... הקשר הטיפוסי שבחור בגילי יוצר על-פי-רוב עם בת-זוג הוא לא-מתאים מבחינתי זה קשר שלא יתרום לי מספיק ויותר מזה, ישאיר אותי תשוש ומרוקן אנשים "רגילים" לא לוקחים בחשבון שלמי שבמצבי הרבה דברים עולים במאמצים נפשיים גדולים מאוד, דברים שלהם באים יחסית בקלות... וזאת מבלי להזכיר את הקושי הגדול עוד יותר של לעטות מסכה כדי להסוות את מצבך האמיתי מאחר ואיזו בחורה שפויה תיקח לעצמה שבר-כלי בתור בן-זוג.... אז לבסוף... אני קורא כאן למי שקראה את המכתב הזה, שעברה אכזבות וקשיים דומים לשלי ומסוגלת להזדהות עם מה שתיארתי כאן... מי שכמוני מחפשת קצת להתנחם על-ידי נפש שמבינה ושמסוגלת לתת מעצמה... לנוח קצת מהחיים הקשים האלה...... מספר ה-ICQ שלי..... 226875552

07/01/2007 | 06:17 | מאת: אלמוני

אני בחור כבן 25.5 המחלה הובחנה אצלי בגיל מאוד מוקדם אני חושב 16 בערך הבנתי שמשהו לא ממש בסדר איתי והתחלתיתי לטפל בעצמי בהתחלה נעזרתי במומחים ונתנו לי תרופות כיום אני חי חיים רגילים בואו נגיד יכול ליחות חיים רגילים אני חושב שהיתמודדתי עים המחלה יפה מאוד אני כבר 4 שנים לא יתיעצתי עם אף אחד ואני מרגיש מצוין האמת שכרגע אני מחפש כיוון בחיים כי אני יודע שאף פעם לא מאוחר ואים באמת מיתאמצים יכולים להגיעה הכי רחוק שאפשר חזרתי מאנגליה לא מיזמן ואני חושב שניצלתי הרבה רק מי ליהיות שם האיתי לבד הכרתי אנשים ועברתי שינואים פנימיים מאוד חזקים וטובים ואני חושב שכול אחד יכול לטפס למעלה עים הרבה רצון אפילו כשה המחלה הזאת מאוד קשה ומציקה לא קל להיתמודד איתה הטיפוש למעלה ניראה קלי קלות אבל לצערי זה לוקח זמן והתמדה לצאת הרבה לבלות כמה שיותר לעשות דברים שאנחנו אוהבים או דברים שאנחנו זוכרים שאנו נהנים מהם ולעשות אותם לטייל הרבה לעסוק בספורט נותן מצב רוח טוב סיפרתי ממש בקטנה היה לי קצת משעמם וזה מה שיצא אני לא מיתעסק בזה אף פעם אני בכלל לא חושב על זה אז יאלה אני מקווה שעשיתי משהו טוב ואני ישמח אים ידברו איתי

30/07/2006 | 10:33 | מאת: כלנית

בראש ובראשונה אני רוצה לציין לשבח את האתר שלכל אני מסתייעת בו מדי פעם וישר כח. יש לי בעיה עם הבן הקטן שלי((6.5 שנים) יש לו בריחה של פיגמנט בגפיים בגב ואפילו עכשיו בפנים {זה מאוד לא יפה הילדים בשכונה צוחקים אליו ולועגים לו הוא לא רוצה ללבוש מכנסיים וחולצות קצרות עקב זה וכל הזמן שואל מתי זה יעבור לו} כאשר פניתי לרופאים ואף לפרופסור הדסה עין כרם אמרו לי שזה מפחד קרה ואין טיפול בזה "לתקן את המצב" יש טיפול למנוע התפשטות ע"י הבאתו לים המלח פעמיים בשבוע לפחות (לשמש). בשבועיים האחרונים גם לבן (8 שנים)האמצעי שלי יש את אותה הבעיה מה ששמתי לב אני תושבת נתיבות ואצלנו שומעים את כל מתחי הקאסמים והתותחים אשר נורים מעזה ולעזה והוא מאוד מפחד ושואל הרבה שאלות בנושא כל הזמן ואני כבר עם "רזומה " מהבן הקודם ואני מבינה כי זה מהפחד (קשה מאוד להוריד להם את הפחד) למי אני םפונה ומה אני עושה אולי תוכלו לייעץ לי למי לפנות ועם יש עמותה של כאלה מקרים?! תודה רבה - מראש , כלנית

לקריאה נוספת והעמקה
30/07/2006 | 23:31 | מאת: גלית קלמנזון

כלנית שלום, מדברייך עולה כי עברתם חלק משמעותי מהדרך לסייע לבנך- אבחנתם את המקור לבעיה ומוסכם על ידי טובי המומחים כי מדובר בתגובת חרדה. עור גופנו הוא האיבר שמפריד בין החוץ לפנים, הוא מגן עלינו מפני זיהומים חיצוניים, אוסף אותנו, מעביר חומרים פנימה והחוצה כמו זעה או חמצן. העור מסייע לנו, בעזרת המישוש לחוש את הסביבה. הסביבה יכולה לחוש לראות גם להריח את העור שלנו - אנו מתקשרים באמצעות העור. אין זה מפתיע שמקרים רבים של דחק נפשי באים לידי ביטוי בסימפטומים על פני העור. אני ממליצה לגשת עם בנך למרפאה לבריאות הנפש הקרובה למקום מגוריכם ולקבוע תור לאבחון. ו...לאמא של הבן שלך, אני רוצה לומר שהחוויה של בנך, שיש לו אמא שדואגת, שואלת ומחפשת עבורו פתרונות, היא חוויה מאוד משמעותית ומחזיקה. זה עשוי להיות חלק מהריפוי ולמגר את החרדה. הרבה בריאות, גלית קלמנזון

29/07/2006 | 22:48 | מאת: אבי ו.

רציתי לשאול אותך בתור אשת מיקצוע (וגם את כל באי הפורום) למה אין מודעות גדולה יותר בנושא קבוצות תמיכה? יש המון אנשים שמשלמים המון כסף לסדנאות - או לטיפול פסיכולוגי כזה או אחר, ואני בהחלט לא שולל (לפחות לא את הטיפול הפסיכולוגי - מסדנאות ניכוותי) אבל חלק מתהליך השיקום יכול להיות גם קבוצות תמיכה בפועל. נכון שישנם פורומים לתמיכה - אבל גם הם דיי מעטים, ולא חושב ששמעתי על איש מיקצוע שאומר למטופל שלו לגשת לאינטרנט לפורומים האלה, או לחפש קבוצת תמיכה בנושא. אני ביפולארי כבר 4 שנים, ומנחה קבוצת תמיכה לביפולריים כבר שנה. אבל הופתעתי לגלות שבקרב אנשי המיקצוע - פסיכיאטרים ופסיכולוגים כאחד, אין בכלל מודעות לעיניין הזה. קבוצות התמיכה הבודדות שיש מתנהלות בבתי החולים לרפואת הנפש או בעמותת אנוש - ומכילות אנשים עם בעיות מעורבות, מה שלדעתי קצת פוגם ביתרון הגדול של קבוצת תמיכה שהוא - אנשים שמבינים את מה שאתה עובר... וכן, לדעתי יש הבדל גדול בין מה שעובר אדם במאניה דיפרסיה - התקף מאני למשל לבין מה שעובר אדם שמאובחן כהפרעת אישיות גבולית - או סכיזופרניה. (למרות שיש המון המון משותף ביניהם) בכל אופן - אני מנסה לפרסם את עיניין קבוצת התמיכה שלי כמיטב יכולתי, ובכל זאת הופתעתי לראות התנגדות מצד אנשי מיקצוע. ניתקלתי במישהי שהיתה מאוד מאוד מעוניינת עד ש... הפסיכולוגית שלה אמרה שלדעתה לא בריא כל כך להיות בקבוצה כזו כי זה יותר מידי התעסקות במחלה. ויש גם התנגדות גדולה מאוד מצד עמותת סה"ר. רציתי לדעת מה דעתך האישית, ואולי לקבל רעיונות ממך - כיצד אפשר לפרסם ולהגביר את המודעות הציבורית לאפשרות הזו, או להגביר את המודעות לאפשרות הזו בקרב אנשי המיקצוע. באופן כללי ניראה שרוב הגופים שמנסים לסייע בבריאות הנפש - נילחמים אחד נגד השני - ולא מסייעים אחד לשני. אני שואל את עצמי שוב ושוב מדוע. בכל אופן אם תסכימי לפרסם כאן על בסיס זמני או קבוע את קבוצת התמיכה שלי אשמח מאוד - ואם תירצי לדעת עוד פרטים, אני גם אשמח לספר כמה שניתן. אני מנהל גם קומונה בתפוז להתמודדות עם דיכאון ומאניה דיפרסיה, ואם תסכימי אשמח לפרסם את הקישור כאן. כתבתי הודעה דומה גם בפורום השכן כאן, אני מקווה שזה בסדר מבחינתכם. אבי.

לקריאה נוספת והעמקה
30/07/2006 | 23:21 | מאת: גלית קלמנזון

אבי שלום, מקריאת הדברים המפורטים שכתבת עולה תחושה מסויימת שקיימות שתי קבוצות בעלות אינטרסים מנוגדים: מטפלים ומתמודדים. חבל שזו התחושה שנוצרת, איני שותפה לדעה זו.בעיני, ולא רק בעיני, יש לנו מטרות משותפות חשובות ויקרות. אכן, במקרים מסויימים לא נכון עבור מתמודדים לעסוק יתר על המידה בחולי ומשמעויותיו ועדיף שיעסקו בדברים אחרים מסיבות שונות, מכאן ועד יריבות ותחרות גורפת בין מתמודדים למטפלים הדרך די ארוכה, לא כן? אני בהחלט מזמינה אותך, כמו שבעבר הזמנתי נציגי מסגרות תמיכה ושיקום, הן מקרב אנשים המקצוע והן מקרב המתמודדים, להציג את עצמך באופן בו אתה מרגיש בנוח, להציג את הקבוצות שאתה מנחה, דרכי פנייה וקריטריונים לקבלת משתתפים.כמו כן, תגובותיך ודעותיך לנושאים המועלים בפורום רצויות ואני מזמינה אותך לסייע ולהגיב מנסיונך וידיעותיך. ברצוני להדגיש כי תרומת המתמודדים זה לזה בתהליך הטיפול והשיקום היא קריטית במקרים רבים וניתן לראות זאת גם בפורום שלנו. לילה טוב ושקט לכולנו, גלית קלמנזון

31/07/2006 | 16:59 | מאת: אבי ו.

היי גלית. אכן, משתמע מדבריי כאילו נמצאות שתי קבוצות בעלות אינטרסים מנוגדים, בעוד שעקרונית המצב צריך להיות ששתי הקבוצות אמורות לשתף פעולה. אולי נכון במיקרים מסויימים לא להתעסק יותר מידי במחלה, אבל עדיין מניסיוני אוכל להגיד שיש המון מתמודדים שמרגישים כמוני, כאילו המימסד הוא נגד החולים, ויש אטימות מסויימת מצד המערכת. העובדה שלמשל איש מיקצוע כזה או אחר, לא מראה למטופל שלו את כל האופציות העומדות לרשותו - או מייעץ לו באופן חד משמעי לא לנסות דבר כזה או אחר, היא רק דוגמא אחת לדעתי האישית - לטיפול לא נכון ולא מיקצועי. איני רואה את עצמי כ... נציג תמיכה ושיקום, כפי שציינתי - איני איש מיקצוע, אני סך הכל מתמודד אחד מבין מאות מתמודדים. אני שמח מאוד לכך שהזמנת אותי להציג את עצמי, את הקבוצות אותן אני מנהל, דרכי הפניה וכו' אני מסכים איתך לחלוטין בכך שקבוצות בהם מתמודדים מסייעים זה לזה הן כלי חשוב שאין שני לו - ואת זה אני רואה מניסיוני האישי. שאלתי היחידה היא - כיצד - מעבר לפירסום הודעה כאן פעם ב... X שבועות, אני יכול להציג/לפרסם את עצמי - את קבוצת התמיכה שלי, את דרכי הפניה, באופן קבוע כדי שבאמת לא איאלץ לפרסם הודעה אחת ל... שנית - האם לפי מיטב ידיעתך ישנם עוד מקומות שכדאי לפרסם בהם, וניתן לפרסם בהם מודעה קבועה ללא תשלום - מעבר לדרך של פירסום הודעה בכל הפורומים לבריאות הנפש בפורטלים השונים - אחת ל X שבועות האם יש אתר מסויים שבו אנשי מיקצוע מעיינים ויכולים להתעניין בקבוצות, ולהפנות אלינו מטופלים שלהם? האם מקובל שמטפל או איש מיקצוע יפנה מטופלים לקבוצות תמיכה לא מיקצועיות? כיצד (אם בכלל) אני יכול לגייס לעזרתי את אנשי המיקצוע, העובדים הסוציאלים, כך שהם יסייעו לי והם יפנו אליי מטופלים שלהם? תודה מראש, אבי.

27/07/2006 | 12:56 | מאת: אמא של 2

שכחתי לציין שלפני כמה חודשים, בדיוק כשבני השתחרר מאישפוז והיה אמור להשתתף בועדת קבלה לסל שיקום - נפלה הגזירה הכואבת על הקפאת סלי השיקום. מקווה ומצפה שיחזירו את ההטבה החשובה הזו בקרוב. לכן אני מחפשת מסגרות אחרות לתעסוקה וחברה.

27/07/2006 | 16:29 | מאת: מב

וועדות הסל שיקום חזרו כבר ושירותי הסל שיקום היא השיקום הכי טוב בישראל וזה מאחד שפנים הרבה זמן תגישו בקשה לסל שיקום תהיה וועדה ורק בהצלחה שאלה קטנה איפה בנך מטופל והאם יש לו עובדת סוציאלית או פסיכולוג זהחשוב בשביל הגשת טפסי הקשה לסל השיקום בהצלחה תשאלי עוד שאלות ואני אענה לך בכיף

27/07/2006 | 16:32 | מאת: מב

יש גם את השיקום של ביטוח לאומי איך זה במידה והוא מקבל קצבת נכות אבל זו אופציה שכדי לשמור לשלבים יותר מתקדמים כי היא יותר תובענית קורסים קשים ולימודים ואם אתה עוזב אז אתה לא זכאי לעוד קורסים דרכם לחמש שנים הבאות

28/07/2006 | 00:25 | מאת: ל-מב ולגלית מאמא של...

בני מטופל במעקב אצל פסיכיאטר במרפאה לבריאות הנפש במקום מגורינו, הוא מקבל קצבת נכות מזה שנה כמעט וכמובן מוכר בביטוח לאומי. בשלב זה אינו מעוניין בשיחות עם פסיכולוג, התחיל קורס כלבנות והפסיק - מה שמאמת את ההערה של גלית על בשלות ומוכנות... שמחה לשמוע על החזרת אפשרות סל שיקום... אעבד את הדברים שאמרתם כאן - ואנסה לקדם בהתאם. רוצה רק לשאול... בני השתחרר לפני חצי שנה לאחר 3 חודשי אישפוז כשהיה לפני כן במצב ירוד מאוד מאוד. עכשיו, אני מרגישה לאט לאט לאט שיפור. עדיין לא לוקח את התרופות בעקביות מה שכמובן מעכב את השיפור. הבנתי שזהו תהליך, לוקח זמן להגיע לתובנות, להתעמתות מול המחלה ולהכיר בה. מב - ומשתתפי הפורום, אם מישהו מכם חווה תהליך דומה אשמח לשמוע , כל מידע יעזור לי לעמוד בדרך הנכונה לצידו של בני. ושוב תודה ושוב חיבוק.

גלית שלום רב, אני אמא של בן 25, חולה סכיזופרניה - אשמח מאוד לכיוון כל שהוא ( כמה שיותר כיוונים יעזור לנו למצוא אחד שיתאים....) למסגרות תעסוקה, חברה, לימודים. לעת עתה, 5 חודשים בבית במחשב ובטלוויזיה. רקע: חכם, בעלך קסם אישי - אך לאור התפרצות המחלה איבד יכולות תפקוד ולא מצליח להתארגן עם עצמו. זה מתקדם באיטיות רבה מאוד. אשמח מאוד לכיוון. תודה מראש וחיבוק לכולם.

27/07/2006 | 19:35 | מאת: גלית קלמנזון

שלום רב לאמא של...ותודות על החיבוק. אכן, סל שיקום לא פעל תקופה ארוכה מדיי אך הוא התחדש לאחרונה. בינתיים, עד לוועדה, אני ממליצה לפנות למוסד לביטוח הלאומי, למחלקת שיקום ולבקש שבנך יעבור אבחון תעסוקתי. מדובר באבחון שנערך ע"י פסיכולוגים תעסוקתייים והוא נותן תמונה טובה מאוד בדרך כלל באשר ליכולות והכוון התעסוקתי/ לימודי רצוי. בהתאם בנך יקבל הפנייה ללימודים או עבודה ויקבל גם סיוע בהשמה. הערה קטנה בצד: חלק חשוב בשיקום הוא המוטיבציה והבשלות. אמא מחבקת ובעלת מוטיבציה לא מספיקה לצורך שיקום, הוא צריך לרצות בכך. הצלחה רבה, גלית קלמנזון

26/07/2006 | 11:25 | מאת: יעל

האם נפגע הלם קרב אשר אובחן כ neurotic personality ופסיכונברוזה עם קשיי הסתגלות - עלול לסבול כתוצאה מהמחלה או מהתרופות למחלה מאיבוד/הפרעה בזיכרון? או עלול לסבול מעיוות המציאות/"המצאת סיפורים"?

לקריאה נוספת והעמקה
27/07/2006 | 19:30 | מאת: גלית קלמנזון

יעל שלום, בדברים הקצרים שכתבת מופיעות 4 אבחנות פסיכיאטריות שונות. אבחנות מאוד כלליות וכנראה הועתקו מחוו"ד רפואית ישנה. השאלה שלך עוסקת בשאלה האם אדם יכול להפוך לפסיכוטי, חסר שיפוט ובעל קשיים בזכרון לטווח קצר או ארוך. על מנת להשיב לך, יש צורך לבדוק את האדם המדובר באופן אישי באשר לשינוי אפשרי במצב ובהתאם, לשנות את הטיפול התרופתי. באופן כללי, אני מציעה לחברים ובני משפחה להיות ערים לשינויים במצבים נפשיים ככל הניתן ולהתייעץ עם אנשי מקצוע. בכך ניתן למנוע אשפוזים רבים ונסיגות במצבים נפשיים. גלית קלמנזון

שלום רציתי לדעת משהו כי אני מכוונת לעבוד בעבודה שמשכורתי בה תהיה 4000 ש"ח, ואני מקבלת קיצבה של 2000 כרגע. אם אצליח לעבוד במשך חצי שנה והקיצבה תיפסק, ואחרי מכן שוב לא ארגיש טוב ולא אוכל לעבוד, האם אני אצליח לקבל שוב את הקיצבה? מחדש?

27/07/2006 | 19:20 | מאת: גלית קלמנזון

סימה שלום, אני יכולה להבין את החשש והדאגה המלווה את מי שאמורה לבחור בין קיצבה בטוחה לבין שכר המותנה ביכולות גופניות ונפשיות ובהתמדה. אנו מקוים שלא, אך אם תזדקקי שוב לקיצבת נכות, תוכלי לפנות מחדש למוסד לביטוח לאומי והנושא יישקל מחדש. בכל מקרה, אני מציעה לך לפנות לסניף המוסד לביטוח הלאומי הקרוב למקום מגורייך ולברר את מעמדך מבחינת אחוזי נכות רפואית ותיפקודית ותוקפם- האם מדובר בנכות זמנית או לצמיתות ובהתאם לשאול לגבי זכויותייך ומידת הקושי לשחזר את הזכויות בעתיד. שלא תצטרכי.... גלית קלמנזון

אוכלוסיות עם צרכים מיוחדים מהצפון (פגועי נפש; אוטיזם; פיגור שכלי והפרעות רגשיות) ישולבו במרכזי תמיכה וטיפול של "בית אקשטיין" במרכז הארץ קו חירום לשיבוץ תושבי הצפון במרכז ב"בית אקשטיין": 04-6380788 לאור המצב הביטחוני נוצר מצב שאנשים עם צרכים מיוחדים המתגוררים בצפון הארץ עלולים למצוא עצמם ללא מענה מאחר שנאלצו לעזוב את בתיהם ולעבור לסידור זמני במרכז הארץ. בהיעדר מסגרת מסודרת של תמיכה, טיפול וסיוע, הן האנשים עצמם והן בני משפחותיהם עלולים להימצא במצוקה גדולה. בית אקשטיין, כארגון המספק שירותי חינוך, דיור ותעסוקה לאנשים עם צרכים מיוחדים, החליט להעמיד את כל המסגרות שלו עבור האוכלוסיות השונות לרשות מערכת הרווחה על מנת לספק מענה מקצועי ואיכותי המותאם לאוכלוסיות היעד הרלוונטיות. האוכלוסיות הן: אנשים עם פיגור שכלי, אוטיזם, תסמונת אספרגר, פגועי הנפש, לקויי הסתגלות, שיקום, ילדים עם הפרעות רגשיות וכן ילדים בעלי לקויי למידה. המסגרות שלנו יקלטו אנשים מהאוכלוסייה הרלוונטית באופן מיידי וללא כל תשלום. לשם יצירת ההתאמה והספקת שירות זה,פתח הארגון מוקד טלפוני שתפקידו לסייע במציאת המסגרת המהווה את המענה ההולם עבור האדם עם צרכים מיוחדים. טלפון מס' 6380788 04. הקו יפעל בין השעות 8:00 עד 17:00. מענה קולי יפעל בשעות הלילה. קו טלפון זה אינו קו סיוע נפשי (דוגמא ער"ן או קווי החירום הרבים שנפתחו עכשיו), אלא נועד לשמש כקו חם למציאת מסגרת הולמת לאותו אדם. (המוקדנים של בית אקשטיין יקלטו את פניית המשפחה, ייקחו את פרטי ההתקשרות של המשפחה, יזהו את הצורך והמסגרת הרלוונטיים, יבררו איזו מסגרת יכולה לספק מענה, ויחברו בין המסגרת לבין המשפחה). מסגרות רלוונטיות: מסגרות יום לילדים: (קיטנות, פעילות חוויתית, יצירה, חינוך ופנאי) קייטנת יום עבור ילדים עם הפרעות רגשיות– מיקום:בית ינאי קייטנת יום עבור ילדים עם תסמונת אספרגר – מיקום:בית ינאי קייטנת יום עבור ילדים עם ליקויי למידה – מיקום: גן שמואל קייטנת יום עבור ילדים עם פיגור או אוטיזם– מיקום:פרדס חנה מסגרות יום למבוגרים: (מועדון, תעסוקה חינוכית, יצירה ופנאי, מסגרת מכילה) מרכז כישורי חיים למבוגרים פגועי נפש או עם ליקויי הסתגלות – מיקום: חדרה מרכז תעסוקה רב תחומי למבוגרים עם תסמונת אספרגר – מיקום: תל אביב מרכז תעסוקה רב תחומי למבוגרים עם אוטיזם – מיקום: תל אביב מסגרות בהן מוצעת גם אפשרות דיור או לינה זמנית: ילדים ומבוגרים עם פיגור שכלי – מיקום: רמלה, פרדס חנה, בנימינה, חדרה. ילדים עם אוטיזם – מיקום: הרצליה מבוגרים פגועי נפש, עם בעיות הסתגלות ואוכלוסיית שיקום – מיקום: זיכרון יעקב, חדרה, תל אביב, הרצליה, רמלה, בת ים. מבוגרים עם אוטיזם או תסמונת אספרגר – מיקום: תל אביב

לקריאה נוספת והעמקה
27/07/2006 | 19:14 | מאת: גלית קלמנזון

לאמיר טל שלום, אני מאוד מודה לך, ראשית על ששיתפת אותנו ביוזמה הכל כך חיונית והברוכה הזו ובעיקר על עצם ההתארגנות של בית אקשטיין. אשמח לדעת קצת יותר על היזם ומקורות המימון, אם אפשר. גלית קלמנזון

27/07/2006 | 20:04 | מאת: אמיר טל

בשמחה רבה אשלח לכם חומר על היזם ועל התוכנית שהולכת ומתרחבת. בינתיים להלן לינק למאמר אורח בעיתון הארץ שפורסם אתמול לעיונכם. המאמר עוסק במצב בריאות הנפש בישראל. http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=742897&contrassID=2&subContrassID=3&sbSubContrassID=0 בברכה, אמיר

http://www.theannals.com/cgi/reprint/38/7/1265 זה אפשרי!!! תקראו!!!

27/07/2006 | 19:10 | מאת: גלית קלמנזון

למיכל, תודה על המיידע החשוב, אני משערת שעבור חלק מהקוראים מדובר באינפורמציה משמעותית. ברצוני להוסיף הערה קטנה-גדולה: מומלץ להתייעץ עם איש מקצוע -רופא פסיכאטר באשר לכל שאלה בנושא תרופות.בעיקר בהריון בו מעורב אדם נוסף...העובר. גלית קלמנזון

20/07/2006 | 16:07 | מאת: Jonny wakker

אבי שוחרר מבית חולים לפני שבוע ,הובטחה לו ועדת סל שיקום האם ניתן לזרז את ההליך אני כבר יוצא מדעתי. המון תודות, ר.

22/07/2006 | 22:02 | מאת: מב

האם בכלל מילאתם את הטפסים לוועדה? ואם כן והמצב לא דחוף אז זה ייקח קצת זמן אבל הסבלנות בזה משתלמת אני חיכיתי הרבה לוועדה. במקרים דחופים נעשית וועדה ממש מתוך היציאה מהאשפוז בית החולים אבל לגבי אביך זה כבר לא רלבנטי. סבלנות סבלנות בהצלחה אשמח לייעץ עוד.

26/07/2006 | 16:39 | מאת: v

אם המצב בבית קשה כדי לך לפנות לעו"ס בבי"ח בו אביך היה מאושפז לאסביר את המצב ולבקש עזרה מיידית.אני יודעת שלב"ח יש מרפאות חוץ שנשם ניתן עזרה למשפחות. בהצלחה

27/07/2006 | 19:06 | מאת: גלית קלמנזון

ל- ר (ג'וני) שלום, אני מצטערת לענות באיחור ומאוד מקווה שלא יצאת מדעתך וגם שהקשיים שנוצרו עם השחרור מביה"ח הגיעו ליידי פתרון.... אכן, המעבר ממסגרת אשפוזית לקהילה דורש התארגנות באפיקים רבים והדבר עשוי ליצור, לצד ההזדמנויות והחירות האישית גם בלבול, חששות והתמודדויות חדשות. באשר לסל השיקום, הייתי רוצה לדעת, על מנת לעזור, מהם הצרכים של אבא: האם יש לו מקום מגורים? האם ועד כמה הוא מסוגל לנהל משק בית, להיות בתעסוקה וכו'.. בנוסף, באשר לכל השאלות, עד כמה הוא מעוניין בכך. גלית קלמנזון

14/07/2006 | 21:42 | מאת: ענת

שלום רב אני סובלת מבעיות נפשיות כבר מגיל מאד צעיר אך פניתי לטיפול רק בגיל 19 וחצי.מאז עברתי 3 אשפוזים במחלקה פסיכיאטרית והייתי באשפוזי-יום. היום אני בת 22 ורק לפני שלושה חודשים הייתה לי ועדה של ביטוח לאומי ונקבעה לי 100 % נכות.קיבלתי רטרואקטיבית רק שנה אחורה בעוד שסבלתי עוד קודם לכן..חברה שלי קיבלה על 3 שנים אחורה אך זה היה לפני כמה שנים.רציתי לדעת אם אכן צמצמו את זה לשנה אחורה ואם כן-לפני כמה זמן? תודה מראש ענת

15/07/2006 | 22:53 | מאת: גלית קלמנזון

ענת שלום, ע"פ הנהלים של המוסד לביטוח לאומי הקיצבה משולמת מיום הגשת הבקשה. במקרים מסויימים ויוצאי דופן, כאשר מוכח כי התובע הגיש את התביעה באחור מפאת מצבו, יש התחשבות ואז ההתחשבנות נעשית רטרואקטיבית. במידה ותמציאי מכתב מפסיכיאטר האומר שמפאת מצבך בשנים האחרונות, נמנע ממך להגיש תביעה, ייתכן ותקבלי קיצבה רטרואקטיבית יותר משנה אחת. באופן אישי לא נתקלתי במקרים של למעלה מ- 2 שנים. הערה נוספת: מעבר לקיצבה, ההכרה בך כנכה היא תחילת הדרך גם בנושא ההכרה שלך עצמך במצבך וגם של החברה במצבך ובצרכייך. מכאן נגזרות זכויות והנחות רבות. בנוסף לכך, את זכאית לשרותי שיקום באמצעות המוסד לביטוח לאורמי וסל שיקום שחשוב ללמוד ולהשתמש בהם לתועלתך. גלית קלמנזון

16/07/2006 | 17:57 | מאת: מתן

גלית וענת שלום רציתי רק להגיד שאני קבלתי שני סכומים רטרואקטיבים פעם מסיום השירות הצבאי ופעם נוספת מגיל 18 לא סיימתי שרות צבאי אבל קבלתי רטרטואקטיבית מגיל שמונה עשרה ופעם אחת ביחשוב של 3 חודשים מסיום השירות הצבאי