תוצאות חיפוש עבור טיפול-קוגניטיבי-התנהגותי

שמי טלי בת 27 סובלת מpanic disorder מעל 6 שנים בחמש השנים הראשונות טופלתי ב 40 מ"ג פריזמה והרגשתי נהדר. הייתי יציבה מאוד וחייתי חיים מלאים ושלווים ביום בהיר אחד הכדור הפסיק להשפיע, חזרו החרדות, ההימנעויות, המחשבות הטורדניות בראש, והדריאליזציה מאז כבר שנה ו-3 חודשים שאני מחליפה תרופות, מינונים, ושילובי תרופות וכלום לא עוזר. גם טיפול cbt שהצריך ממני המון זמן אנרגיה וכסף לא עזר. עקב המצב הקשה והמתסכל נכנסתי גם לדיכאון הייאוש עמוק ואיני יודעת כבר מה לעשות תרופות שניסיתי עד למינון המקסימלי ולא עזרו: פריזמה, ציפרלקס, פאקסט, אנפרניל, וויפאקס, מודאל, נמנעת מבנזואפידים כי מפחדת. עזרה?

שלום דוקטור, אני סובל כבר הרבה זמן מסחרחורות בהזזת הראש. מדובר בעיקר כשאני עושה תנועות מהירות וחדות שכוללות הזזת ראש. לא מדובר בסחרחורת סיבובית. בנוסף אני מרגיש נוקשות בצוואר ובאיזור הכתפיים. קשה לתאר את התחושה. מדובר בסוג של עירפול וטשטוש כאילו מישהו מנער לי משהו בתוך הראש. אני מרגיש לא מאוזן. יש לציין שהתופעות בעיקר (אבל לא רק) במקומות הומים שם אני מרגיש סיחרור והרגשה כאילו אני נוטה ליפול. יש ימים שאינני חש כלל בתופעות. אפילו 3-4 ימים רצופים ואז זה חוזר. עליי לציין שכאשר התחילו התופעות הייתי מאוד מודאג עד שעשיתי בדיקת שמיעה, סיטי ראש, MRI, וצילום עמוד שידרה צווארי והכל היה תקין. אבל זה היה לפני שנתיים... האם הגיוני שבינתיים קרה משהו? רופא המשפחה אז אמר שמדובר בלחץ/מתח/חרדות ולא במשהו פיזיולוגי.. אם כן, ממה זה לעזאזל? האם אצטרך לחיות עם זה כל החיים? אני סך הכל בן 33 עם שני ילדים ולפעמים נכנס לדיכאון מהמצב. יש משהו שיכול לסייע לי?

שלום , אני מיואשת אני בחרדות ואני לא מצליחה להתשחרר מהם ממחשבה שחוזרת על עצמה אני בטיפול פסיכולוגי שלא עוזר והמצב שלי מחמיר עכשיו אני מרגישה מנותקת מהסביבה ולא מצליחה למצוא בעצמי את הכוחות להירגע כפי שהייתי מצליחה לעשות את זה לפני שבוע שרון מה לעשות אני מפחדת מהרגשה הזאת

שלום , אני חייל והצלחתי להתגבר על המחשבות באופן עצמאי וגם על ידי שימוש בספר " להתגבר על מחשבות טורדניות " הפסיכיאטר בבסיס אומר שעדיף שאני אקח תרופות גם עכשיו האם זה רלוונטי ?

שלום רב, חברה שלי בת 27 עובדת בחברת הייטק. היא עובדת כ 10 -11 שעות ביום תחת לחץ רב ותחומי אחריות רבים. דיי ממורמרת שלא משלמים לה טוב. באופן כללי קשה לה להתמודד עם מצבי לחץ ובתקופה האחרונה בגלל העבודה ומשבר משפחתי שקרה לפני מספר חודשים. זה מתבטא בזה שקשה לה לנשום, קוצר נשימה. בלילה היא מתעוררת וסובלת מקוצר נשימה, זה נורא מפחיד אותה וגורם לה להתקף חרדה. באופן כללי היא סובלת מקוצר נשימה קל אבל מצבי לחץ מחמירים עם התופעה והיא לא מסוגלת להירגע אלא נלחצת ומחמירה עם המצב. בנוסף היא נפגשת עם פסיכולוגית בשנתיים האחרונות כפעם בשבוע כדי להתגבר על בעיות אחרות, לא ממש עוזר כי התקפי החרדה החלו בחודשים האחרונים. אני שואל מה אני יכול עשות כדי לעזור לה ? האם יש טיפול שמלמד איך להתמודד עם התופעה הזאת, שיטת הרפיה כל שהיא ? אולי יוגה, מדיטציה ? תודה רבה.

אני בן 30, סובל מלחצים וחרדות שונות, פניתי לרופא המשפחה שהפנה אותי לפסיכיאטר. פניתי לפסיכיאטר פרטי שהמליץ לי על ציפרלקס ובמכתב התשובה לרופא המשפחה כתב באבחנה GAD ונטייה לדיכאון. רציתי לדעת מה זה אומר GAD והאם יש צורך גם בטיפול פסיכולוגי.

האם מישהו עבר טיפול כזה? אשמח לשמוע טיפים להתנהלות נכונה לטיפול בבעיה אשר נלמדים במהלך הסשנים... לצערי אין לי את היכולת ללכת לטיפולים.

שלום רב, אני סובלת מזה כשנה מכאבי-בטן ושלשולים, אך יוצאי-דופן במקצת: במשך היום הבטן לא כואבת לי כלל, כך שלכאב אין כל קשר לאכילה או לאוכל מסוים. אבל בבוקר, ברגע המדויק בו אני מתעוררת, הבטן מתחילה מייד להתעוות ולא מפסיקה עד שארוץ לשירותים - בין אם אחזיק מעמד חמש דקות או חצי-שעה עד שאגיע לשירותים. ניסיתי לבדוק את העניין, וכיוונתי שעון מעורר שהעיר אותי כמה פעמים באותו בוקר, ובכל פעם בה המוח שלי לא התעורר לגמרי אלא רק טיפה ומיד חזרתי לישון הבטן לא כאבה כלל; ואילו כשאני פוקחת את העיניים וערה, תוך שבריר שנייה הבטן בהתקף עוויתות. זה מוזר והייתי רוצה לשאול מה לדעתכם עשוי להיות הגורם לסימפטום שכזה? עברתי בדיקות שונות בזמן האחרון - קולונוסקופיה וגסטרוסקופיה - אבל לא מצאו בהן שום דבר. האם מקור הבעיה יכול להיות עצבי (במעי)? או אנדוקריני? מה כדאי לי לעשות? תודה רבה מראש.

שלום, לפני כשנתיים התחיל לי טינטון פועם שמאד הפריע לי לישון אבל יכולתי להתרכז בקלות, והוא גם ירד בעוצמתו במשך חודש. אח שלי דחף אותי לפגישה אצל פסיכיאטר מכר שלו. אח שלי גם היה נוכח בפגישה,בלי שביקשתי זאת, הציג את הבעיה לפי נקודת מבטו והתערב בפגישה. לא הבעתי התנגדות כי הייתי גמור מעייפות אחרי כמעט חודש של חוסר שינה. הפסיכיאטר אבחן אותי כבעל ocd , כי התקשרתי לאחי כמה פעמים ביום להתלונן, ולאחר שביקשתי ממנו לא לתת לי ssri כי כל ה ssri עושים טינטון הוא רשם לי אלטרול והבטיל שלא יעשה טינטון. לזה הוסיף ואבן להרגעה ושינה. ב12 בלילה לקחתי 25 מ"ג אלטרול ו 10 מ"ג ואבן וב6 בבוקר קמתי לטינטון פועם הרבה יותר גרוע, בצליל חשמלי שלא נמצא ברקע כמו קודם אלא בפרונט , מאד הפריע לי להתרכז , אבל יכולתי לישון שוב. היו לי גם טשטוש ראייה וצמרמורות מוח שעברו, אבל הטינטון החדש נשאר. כנראה שהוא השתנה וירד מאז, גם בגלל טיפולים אלטרנטיביים שעברתי, אבל עדיין מאד מפריע לי וגם מאד מפריעות לי המחשבות הטורדניות על למה לא ביטלתי את הפגישה אצל הפסיכיאטר , והשתשלות העניינים שהובילה לזה שלקחתי את האלטרול. האם זה נשמע מופרך ש25מ"ג של אלטרול עם ואבן גרמו לטינטון פועם חדש הרבה יותר גרוע לזמן ארוך, מה שהגביר מאד גם את המחשבות הטורדניות ופגע בתיפקוד ובאיכות החיים שלי הרבה מעבר לבעיות שינה שהיו לפני האלטרול והפסיקו עם האלטרול ? האם הocd שלי לא נתן לטינטון החדש שהוא תופעת לוואי של האלטרול לרדת, או שזה בגלל רגישות לתרופה או סיבה אחרת ?

בעקבות פרוץ חרדות והתקפי חרדה, פניתי לפסיכיאטר שהמליץ על ציפרלקס 10 מ"ג ואמר שסביר מאוד שלאור מצבי אזדקק ל-2 כדורים. אכן עקב חוסר תגובה המינון הועלה ל-20 מ"ג וגם כאן חוסר תגובה. הוספנו כדור מירו 15 -30 מ"ג ללא שינוי חיובי. ניסינו פאקסט, רסיטל וויאפקס עד למינונים המירביים ללא רגיעה. לבסוף הפסיכיאטר העריך שאני זקוק לכדור בשם קלונקס במינון 2 מ"ג בלילה. הכדור הציל את חיי והפסיק את התקפי החרדה למשך כמה שנים טובות. לצערי אפקטיביות הכדור ירדה וכעת יש שוב התקפי חרדה תחת הקלונקס. נתנו לי לוסטרל 100 מ"ג והייתה הטבה חלקית לאחר 8 שבועות. העלו לי לוסטרל ל-150 מ"ג ואני לוקח כמעט שבועות ובאופן מפתיע לא רק שאין שיפור אלא יש החמרה של המצב. כלומר תחת מינון 100 מ"ג הרגשתי פחות התקפי חרדה מאשר עם מינון 150 מ"ג. האם במצב כזה ראוי לשקול ירידת מינון לוסטרל חזרה ל-100 מ"ג? ירידה במינון תביא בהכרח להחמרה בחרדה?

שלום,אני כיום בת 22 וסולבת מגיל 14 מocd. לאחר בדיקה עם עצמי עם השנים ניסיתי להיות עם גברים (אומנם לא סקס ודברים מיניים אבל כן דייטים ונשיקות) אבל אף פעם לא הצלחתי להרגיש שלמה עם עצמי כשאני איתם גם אם הייתה משיכה לחלק מן הגברים. בכל מקרה, עם השנים למדתי להבין על עצמי שאני נמשכת הרבה יותר לנשים והרבה יותר שלמה עם עצמי כשאני עם נשים ובקיצור לפיכך, אני לסבית. עם השנים עברתי כמה מערכות יחסים בחיי עם נשים. כיום אני עם אישה מושלמת הכי מושלמת שיכולתי לבקש. אני כלכך אוהבת אותה וטוב לי איתה אני נמשכת אליה אני רואה בה אישה לחיים! אבל מצד שני הocd לא מפסיק להשפיע ולהטריד אותי ולגרום לי לערעורים ומחשבות מטרידות, למשל האם אולי אני רוצה גבר?האם זה אמיתי הקשר עם הבת זוג שלי? אולי אני לא באמת אוהבת אותה? ותכלס את התשובות לכל השאלות האלה אני כבר יודעת מראש והתשובה היא שכמובן שהיא אהבת חיי! הבעיה העיקרית כרגע זאת התקופה של הקורונה.. אנחנו כבר חודש בניפרד ואנחנו לא רגילות למצב כזה! תמיד ביחד.. גג 3 ימים בניפרד.. זה מכניס בי עוד יותר פחדים ומחשבות חדשים שלא היו בי קודם כמו האם זה באמת אמיתי?אולי אחרי החודש הזה בניפרד הפסקתי לאהוב?האם עדיין ישלי רגשות אליה?האם אני נמשכת אליה?אולי אני בכלל אהיה עם גבר וזהו? ברגע שהמחשבות תוקפות אותי אני מתערערת עד כדי כך שלפעמים מצליחה להאמין להם וזה מכניס אותי לדיכאון ולריבים עם הבת זוג. והכי גרוע בכל העניין זה שלא מספיק אני סובלת מזה אז גם הבת זוג שלי בגלל העניין סובלת גם כי אני מרגישה שכל דבר אני חייבת לספר לה, כל מחשבה הכי קטנה, כל דבר שאני חושבת או פחד שמתעורר בי.. כי אם לא אספר-"אעשה משהו רע" עד כדי הרגשה של בגידה בה(הרגשה שאני לא מסוגלת לשאת). אני מגיל 14 מטופלת בתרופות לקחתי המון ומכל מיני סוגים. הייתי אצל כמה פסיכולוגיות ופסיכאטריות עד היום. (גם טיפול cbt שעזר לי פעם אבל היום כבר לא) כרגע אני מטופלת בטיפול דינאמי עם פסיכולוגית פעם בשבוע ונוטלת 40 מ"ג פרוזק ו75 מ"ג וויפאקס. אני באמת מותשת ומתוסכלת מהמצב שלי. אשמח מאוד לעזרה ולדרכים או רעיונות שניתן לעשות כדי לשפר את המצב הנפשי שלי. תודה מראש.

כבר חודשיים בדיכאון קשה לרמה שאני לא הולך לעבודה התחושה כל כך קשה שלא עובר לי אני מפתח מחשבות מפחידות וחרדה נתנו לי סימבלטה 60 יד שיפור קטן אסל אני לא רוצה שאני מתקדם התחלתי לפתח אגורפוביה מהעבודה שלי ונהיה לי פחד לחזור לעבודה אני בטיפול פסיכולוגי וכלום לא זז אני מרגיש שהטיפול בזבוז כסף סתם ומצבי לא טוב בכלל , אני מפחד לאבד שליטה על עצמי ולאבד את כל מה שבניתי בחיים וזה העבודה והמשפחה שלי , אך אפשר לצאת מזה ,

יש לי מעי רגיז לאחרונה החמיר כל דבר שאוכלת גורם לגזים לא נעימים יש רפלוקת כל דבר שאוכלת גורם לכזים לכאבים יש לי דיספפסיה פונקציונלית שום סותר חומצה לא עןזר הסבל רב יש לי חרדה ודכאון מהמצב יתכן שחצי ציפרלקס שלוקחת פוגע במערכת העיכול סבל רב מה ניתן לעשות ס

שלום שרון, לאחרונה התחלתי להתעסק בנושא שמאוד מטריד אותי ומפריע לי. אך תמיד חששתי לפתוח אותו, ולכן אשמח אם אוכל לקבל קצת מידע רלוונטי יותר. אני מחטטת, ופוצעת את עצמי. בעיקר בפנים. סובלת מאקנה רציני מגיל צעיר מאוד (כיום אני בת 25) ויש לי פצעים מזעזעים שאני מסתירה אותם עם מייקאפ. לאחרונה התחלתי להתעניין יותר בטיפול. הבנתי שהטיפול הוא קוגנטיבי פסיכולוגי וטיפול פסיכאטרי עם נטילת כדורים מסוג SSRI. האם לדעתך אני יכולה לטפל בבעיה רק בעזרת טיפול פסיכולוגי? או שיש אולי כדורים אחרים לא SSRI?

היי, בת 30, לפני כשנה הכל התחיל...דפיקות לב בלתי מוסברות,סחרחורות תחושת ריחוף, "היי" של ממש, חוסר אנרגיה מטורפת, דופק באיזור הגרון חנק ממשי, בכל פעם מרגישה ורואה את הסוף שלי ממש... בפנייתי לרופא המשפחה טען שזהו התקף חרדה, הפנה לבריאות הנפש, קיבלתי רמוטיב...שאיך לומר.. לא ממש עזר. עשיתי בדיקת ct+mri ראש שיצאו תקינים ב"ה,ביצעתי הולטר לב, אקו לב, בדיקות דם תקינות, אק"ג תקין, שדה ראיה o-ct , תקין... בדיקת ראייה שמיעה קלינאית תקשורת אא"ג הכל תקין...ב"ה! אבל עדיין עם הסחרחורות הבלתי פוסקות היומיומיות, חוסר איזון מטורף...אין לי חיים אין שיגרה!אין שמחת חיים וחשק לכלום!רק למצוא פתרון ולחזור לעצמי במהרה... אשמח לקבל עצה... עזרה... הכוונה.. לפתרון. אבודה ממש. בקושי עובדת ורק מחפשת פתרון

כבר כמה שנים סובלת ממחשבות ממש קשות בצורה של דחף לקלל חלילה. אני שתיה וזה עולה לי בתפילות וסתם כך בלי שום קשר לכלום. זה נראה לי לגמרי מטורף ולא מובן,ואין לי שום הסבר לתופעה.חוץ מהאפשרות שזה הכן OCD .אני מאוד מתביישת בתופעה ופוחדת שמשמים יענישו אותי על זה. זה ייסורי גיהיום עלי אדמות ,כך אני חשה. ממש מתנהלת בתוכי מלחמת עולם פנימית שלא נותנת לי מנוח. איך מתמודדים עם זה, למה זה קורה ואיך מתגברים ומנצחים את המלחמה הזאת. האם חייבים תרופות? למה זה בעצם? האם זה נובע מהילדות? האם זה רק פעילות כימית במוח? אני מאוד חוששת מהצורך ליטול תרופות,פוחדת שזה ממכר ושזה יהפוך אותי לתלותית או שישנה את אישיותי,מודה לך מראש על העזרה.

יש לי חרדות מזה שיש לי חרדות. אסביר - יש כל מיני פחדים מוזרים שתוקפים אותי ואני נלחצת מזה שיש לי את הפחדים האלה אני שואלת הרבה שאלות כמו למה יש לי את זה ולמה אני מפחדת מזה ומפחדת שדברים ייתקעו לי בראש ושלא אצליח לצאת מהלופים החרדתיים יש לי חבר שהוא לא מצליח לתפקד מבלי שהמחשבות יעסיקו אותו הוא ממש מנתח כל דבר וחושב יותר מדי וזה מתסכל אותו והוא אומר שהוא לא יכול לחיות ככה אני בפחד שגם אני אגיע למצב הזה כי עד כה אני משתלטת על המחשבות אבל יש המון פחדים סביבי גם באיזשהו מקום זה שיש לי מודעות לזה שאוי מדובר בהפרעה זה לא נותן לי מנוח כי זה גורם לי לחשוב שזה רק יכול ללכת ולהידרדר אותו אדם ממש מתחיל להתבלבל במילים זה מעסיק אותו כל יום כל היום הוא נראה מעופף והוא נראה אפילו קצת לא שפוי ולא יציב בנפשו האם ככה אמור להיראות אוסידי ? אני לא רוצה להגיע למצב שיש לו ומיותר לציין שהוא גם היה מטופל cbt אז איך הוא הגיע למצב כזה עם עצמו? האם מדובר בתסמינים של אוסידי מה שעובר עליו? הוא מתאר כמו תחושה של חוסר מסוגלות לחיות לצד ההפרעה הזו כי היא מטמטמת לו בלי סוף את המוח ולי יש הפוגות אבל מאז שהוא סיפר לי יש בי פחדים שאהיה כמוהו ואולי זה יתדרדר לי בקצרה אשמח להתייחסות של מה שכתבתי פה לאור ניסיונך המקצועי. האם מה שהבחור עובר זה אוסידי בין החמורים שיש? אני ממש לוקחת קשה ומפחדת להיות כמוהו ומרגיש לי שגם אם אני לא במצב שלו אני ממש בתוך זה תיאורטית בגלל הפחדים שחופפים אותי

אני לא מפסיקה ״לבדוק״ אם זאת מערכת יחסים אלימה, קוראת בגוגל סימני אזהרה כל הזמן, מנסה להשוות אותו למערכות יחסים אחרות שהיו לי בעבר וכיצד להמנע מהם, אני כל הזמן מנתחת אם אני מעלימה עין או לפעמים עולה לי שאני הרעילה אבל זה בעיקר פחד מלהפגע, הוא באמת גבר טוב אבל הספקות האלה מעוררים לי ממש חרדה במיוחד שאני משווה אותו לאחרים כי אני מנסה להגן על עצמי.

שלום , שמי ירון בן 38 סובל 16 שנה מאוסידי. נראה כי הטיפולים המומלצים לבעיה סיביטי ותרופות אינם מועילים לי. את שניהם ניסיתי לא מעט. האם תוכל להמליץ לי על טיפולים נוספים אפשריים להפרעה ? תודה

שלום שמי ירון בן 38 סובל מאוסידי כבר 16 שנה.נראה שהטיפולים המומלצים לבעיה סיביטי ותרופות לא מועילים לי. בשניהם עברתי לא מעט נסיונות... האם תוכלי להמליץ לי על טיפולים נוספים אפשריים להפרעה ? תודה

היי שרון שמי שחף אני סטודנט לומד ועובד ואני שם לב שיש לי מחשבות טורדניות שבעיקר הם על ספק ואשמה והרצון להיות בסדר וגם לנתח אירועים בעבר ולוודא עם הייתי בסדר או לא בעיקר ספק ואשמה הם אני שם לב שהם לא כל כך הגיונות ורציונליות ואני מרגיש שגם קופצות לי רעיונות שווא אני חושש שזה לא ocd אשמח לטיפים והמלצות להתמודדות האם לתת להם לחלוף ולהתעלם ואיך ניתן לשמור על ההיגיון הבריא ועל השפיות

שלום רציתי לשאול האם באמת טיפול cbt יכול להכחיד את ההפרעה?

בגלל העדר תגובה חיובית של מספר SSRI כולל וייפקס לחרדה, בלית ברירה ניתן לי קלונקס 2 מ"ג שעזר מאוד ובמהלך השנים הצלחתי להפחית אותו ל-1.5 מ"ג תוך סבל של חרדות חזקות מאוד. אני תקוע עם קלונקס 1.5 מ"ג ביום כיון שלא נמצאה עבורי תרופה שתאזן את החרדה ותאפשר להפחית את הקלונקס עד הפסקה מלאה. הרופא אומר שזה לא מינון מאוד גבוה ושאפשר להמשיך לקחת כל יום אבל בשום אופן לא להעלות מינון ולא לחפש הרפתקאות חדשות עם ניסיונות בעוד ועוד תרופות. ציין כי בעתיד כאשר אהיה יותר "חזק נפשית",יהיה ניתן לנסות להפחית את הקלונקס. מה דעתך?

שלום, אני סובלת מחרדה חברתית. שנים בטיפולים שונים ורק לא מזמן הגעתי למשהו שאני מקווה שהוא אכן יתן מענה (cbt) ע''י מטפלת שמומחית בזה. כרגע אני מתלבטת נורא האם לצאת לפגישות שדוכים (דייטים בעולם החרדי) או לחכות חצי שנה ולצאת בקלילות יותר . החרדה שלי בפגישות נוראית ומעבר השני כשאני נמנעת אני מרגישה פספוס מה הייתם מציעים לעשות? כדור לא בא בחשבון.. תודה רבה רבה