הסכנות הבריאותיות לחטופים עם שובם: כיצד נערכים בבתי החולים?

בשעה שהלבבות מתמלאים בתקווה, הרופאים נערכים לתרחישים הקשים ביותר. על פי העדויות הרבות, הניסיון שנצבר עם החטופים שכבר חזרו והזמן הרב שחלף מאז חזרתם, כולל סרטונים מזעזעים כמו הסרטון המצמרר של אביתר דוד – נער חטוף שכולו עור ועצמות אשר צולם כשהוא חופר את קברו, אין צל של ספק כי החטופים סבלו מהתעללות ממושכת. לא מעט דו"חות פורסמו בנושא זה, ביניהם דו"ח משרד הבריאות לצלב האדום ודו"ח מערך הבריאות של מטה משפחות החטופים.

מנגד, על פי מקורות מודיעיניים, חמאס מנסה "לשפר" את מצבם התזונתי כדי להציג לעיני הציבור הבינלאומי תמונת מצב טובה של החטופים ששהו יותר מ-200 ימים בשבי. התוצאה עלולה להיות קטלנית: האכלה קיצונית מסוכנת לאחר הרעבה ממושכת ותת תזונה.

תסמונת הריפידינג: סכנת חיים בהזנה מהירה מדי

תסמונת ה-Refeeding - תסמונת ההזנה מחדש - היא מצב רפואי מסכן חיים, שמתרחש כאשר אדם שהיה במצב של רעב ממושך מקבל בבת אחת כמות גדולה של מזון, בעיקר פחמימות. במהלך תקופת הרעב, הגוף עובר למצב מטבולי שונה לחלוטין: רמות האינסולין יורדות, הגוף מתחיל לפרק שרירים לצורכי אנרגיה, ורמות האלקטרוליטים במחזור הדם משתנות. כאשר פתאום מגיע מזון עשיר בפחמימות, הגוף משחרר אינסולין בכמויות גדולות, מה שגורם למעבר מהיר של אלקטרוליטים חיוניים – במיוחד זרחן, אשלגן ומגנזיום – מהדם אל תוך התאים.

התנודות הקיצוניות באלקטרוליטים אלה בדם עלולות לגרום להפרעות קצב לב מסכנות חיים, אי ספיקת לב, אי ספיקת נשימה הדורשת הנשמה מלאכותית, עוויתות אפילפטיות, בלבול ושינויים במצב ההכרה, חולשת שרירים עד כדי שיתוק, ובמקרים קיצוניים – מוות פתאומי. תסמונת זו נצפתה בעבר בניצולי שואה, באסירים משוחררים ממחנות ריכוז, ובחולים עם הפרעות אכילה חמורות. הסיכון גבוה במיוחד אצל אנשים שאיבדו יותר מ-15% ממשקל גופם, היו ברעב למעלה משבועיים, או סבלו מתת תזונה כרונית.

פרוטוקול ההזנה ההדרגתית

כל חטוף שישוב יעבור הערכה תזונתית מדויקת וקפדנית. ההערכה תכלול בדיקות דם מקיפות למדידת רמות אלקטרוליטים (זרחן, אשלגן, מגנזיום, סידן), תפקודי כליות וכבד, רמות חלבון ואלבומין, בדיקות סוכר, ויטמינים (במיוחד B1 – תיאמין, שמחסור בו עלול לגרום לנזק מוחי בלתי הפיך) ואבחון מצב ההידרציה של הגוף.

ההזנה תיעשה בצורה הדרגתית וזהירה ביותר, תחת ניטור רפואי מתמיד. בשלב הראשון, על פי הנהוג, החטופים יקבלו נוזלים תוך ורידיים עם תוספות אלקטרוליטים מבוקרות, במיוחד זרחן ותיאמין. רק לאחר ייצוב המאזן האלקטרוליטי במשך 24-48 שעות, יתחיל מתן מזון בכמויות קטנות מאוד – בדרך כלל רק 25%-30% מהצריכה הקלורית הרגילה. הכמות תוגדל בהדרגה על פני 4-7 ימים, תוך ניטור יומי של רמות האלקטרוליטים בדם.

ניתן לשער כי התפריט הראשוני יכלול פורמולות רפואיות מיוחדות, דלות בפחמימות ועשירות בחלבון ושומנים בריאים, ורק לאחר מכן יבוצע מעבר איטי לאוכל מוצק רך – דייסות, מרקים, פירות מבושלים, ובהמשך מזונות מוצקים רגילים. ההקפדה על תהליך זה קריטית בעבור אנשים שאיבדו משקל משמעותי. יש לציין כי החטופים ששבו במהלך השנתיים האחרונות מיהרו לבקש מזונות שהתגעגעו אליהם - אוכל של סבתא, המבורגר או חטיפים – וקיבלו במשורה.

טראומה גופנית: פציעות, זיהומים ומחלות תת קרקעיות

שהייה ארוכה במנהרות תת קרקעיות, לרוב בתנאים סניטריים ירודים, חושפת את החטופים למגוון רחב של סיכונים רפואיים שחלקם עלולים להיות מסכני חיים גם זמן רב לאחר השחרור. חבלות שלא טופלו כלל או שטופלו באופן לא מקצועי עלולות להשאיר נזקים ארוכי טווח. שברים שהחלימו בצורה לא נכונה עלולים לדרוש ניתוחים מורכבים לשבירה מחדש ויישור. פגיעות ברצועות ובגידים שלא זכו לשיקום מתאים עלולות להותיר מגבלות תנועה קבועות, ונזקים לעמוד השדרה או למפרקים עלולים לגרום לכאבים כרוניים ולפגיעה בתפקוד.

פצעים פתוחים שלא טופלו נכון מהווים סיכון לזיהומים חמורים, ובמקרים מסוימים עלולים להוביל לצורך בניתוחים לניקוי רקמות מתות או אפילו לקטיעת איברים. בנוסף, קיים חשש לנזק לאיברים פנימיים עקב חבלות חוזרות – כליות, כבד, טחול, לבלב – שעלול להתגלות רק בבדיקות הדמיה מתקדמות. יש להניח כי חלק מהפציעות לא יהיו ניתנות להחלמה מלאה והן בלתי הפיכות.

חשיפה ממושכת לסביבה תת קרקעית לחה, חשוכה וצפופה, בשילוב עם תנאים סניטריים גרועים והיעדר גישה לטיפול רפואי, יוצרת סביבה מושלמת להתפתחות מחלות. מחסור בויטמין D עקב היעדר חשיפה לאור שמש עלול לגרום לאוסטאופורוזיס, לחולשת שרירים, דיכאון ולפגיעה במערכת החיסון. שהייה ארוכה בחושך עלולה לגרום לירידה בחדות הראייה, לרגישות יתר לאור ולקושי בהסתגלות לשינויי תאורה.

מחלות עור ומחלות זיהומיות

מחלות עור שכיחות במיוחד בתנאים אלה: זיהומים פטרייתיים (גזזת, פטרת ציפורניים), זיהומים חיידקיים (אימפטיגו, זיהומי זיעה), גרדת (שהיא הדבקה טפילית בעור), כינים וכיבי לחץ עקב שכיבה ממושכת על משטחים קשים.

הסיכון למחלות זיהומיות מידבקות גבוה במיוחד. שחפת (טוברקולוזיס) היא מחלה חיידקית המועברת באוויר ויכולה להיות קטלנית אם לא מטופלת. זיהומי מעיים הנגרמים על ידי חיידקים כמו סלמונלה, שיגלה וקמפילובקטר עלולים לגרום לשלשולים חמורים והתייבשות. פאראזיטים במעיים כמו ג'יארדיה, אמבות וסוגים שונים של תולעים עלולים לגרום לכאבי בטן כרוניים, לתת ספיגה של חומרי מזון ולאנמיה.

וירוסים ממשפחת ההרפס, כולל הרפס סימפלקס ואבעבועות רוח (שעלולות לחזור כשלבקת אצל מבוגרים), עלולים להתפרץ במצבי לחץ ודיכוי חיסוני. מחלות נוספות שיש לשלול כוללות הפטיטיס ויראלית (A, B, C), מחלות שנישאות על ידי מכרסמים וזיהומי דם (ספסיס) שעלולים להיות מסכני חיים.

פרוטוקול הבדיקות הרפואיות

בתי החולים בישראל ערוכים למערך בדיקות מקיף שיכלול ביצוע בדיקות דם כלליות ונרחבות (ספירת דם, ביוכימיה, תפקודי כבד וכליות, רמות ויטמינים ומינרלים), צילומי חזה (רנטגן) לשלילת שחפת ולהערכת מצב הריאות, סקירת CT או MRI במקרה של חשד לפגיעות פנימיות, בדיקות שתן ותרבית שתן, בדיקות צואה לאיתור פאראזיטים וחיידקים פתוגניים, סקרינג לנוגדנים למחלות זיהומיות (HIV, הפטיטיס, וירוסים נוספים) ובדיקות עור במקרה של חשד לזיהומים או מחלות עור.

טראומה נפשית: ההשלכות העמוקות על הנפש

לצד הפגיעות הגופניות, צפויה למערך הבריאות משימה לא פחות מורכבת ואולי אף מאתגרת יותר – שיקום הנפש. היסטוריה רפואית ארוכה של מחקרים על שבויים משוחררים, ניצולי שואה, חטופים וקורבנות חטיפה מצביעה על שיעורי הפרעות פוסט-טראומה (PTSD) גבוהים מאוד בקרב מי שעברו עינויים פיזיים או מיניים.

הפרעת דחק פוסט-טראומטית היא תגובה נפשית חמורה לאירוע טראומטי, והיא יכולה להימשך חודשים ואף שנים לאחר האירוע עצמו. התסמינים כוללים סיוטים חוזרים ושיבושי שינה חמורים, זיכרונות פולשניים (פלאשבקים) שבהם האדם חווה מחדש את האירוע הטראומטי, התקפי חרדה וקושי בהסדרה רגשית, נטייה לניתוקים רגשיים והימנעות ממצבים חברתיים, הימנעות ממקומות, ריחות, צלילים או אנשים שמזכירים את הטראומה, תחושות אשמה או בושה עמוקות, קושי בריכוז ובזיכרון, ערנות יתר (היפר-ויגילנס), פחד מתמיד מסכנה ותגובות מוגזמות למצבי לחץ קלים.

במקרים חמורים, עלולה להתפתח גם דיכאון קליני, הפרעות חרדה, הפרעות אכילה, נטייה להתמכרויות (לאלכוהול, תרופות, או חומרים אחרים) ואף מחשבות אובדניות. חלק מהשבויים עלולים לסבול גם מתסמינים פיזיים כרוניים ללא סיבה רפואית ברורה – תופעה הידועה כהפרעה סומטית.

המענה הטיפולי

משרד הבריאות הקצה צוותי שיקום נפשי ייעודיים המורכבים ממומחים מתחומים שונים: פסיכיאטרים מומחים בטראומה ובהפרעות פוסט-טראומטיות, פסיכולוגים קליניים המספקים טיפולים מבוססי ראיות כמו CBT (טיפול קוגניטיבי-התנהגותי) ו-EMDR (טיפול בעיבוד מחדש באמצעות תנועות עיניים), עובדים סוציאליים המסייעים בהסתגלות לשגרה ובשילוב חזרה במשפחה ובחברה, מטפלים בהבעה ויצירה (ארט-תרפיה, מוזיקה-תרפיה, תנועה-תרפיה) שמסייעים לעבד טראומה בדרכים לא-מילוליות ועוד.

הטיפול יותאם באופן אישי לכל חטוף ויש להניח שיכלול שילוב של טיפול תרופתי במקרה הצורך (תרופות נוגדות דיכאון, נוגדות חרדה, או תרופות לשיפור השינה), טיפול פסיכותרפויטי אינטנסיבי, קבוצות תמיכה עם שבויים אחרים או עם אנשים שעברו טראומות דומות, ושיקום תעסוקתי וחברתי שמסייע בשילוב חזרה בשגרה.

משפחות החטופים יקבלו הדרכה מקצועית מקיפה כיצד לספק סביבה בטוחה, תומכת ורגישה לקליטה מחדש, כיצד להכיר בסימני מצוקה נפשית, כיצד להתמודד עם התנהגויות קשות וכיצד לשמור על הבריאות הנפשית שלהן עצמן – שכן טיפול במשוחררים טראומטיים מהווה עומס רגשי כבד גם על בני המשפחה.

מערך האשפוז והחירום: בתי החולים ערוכים לקליטה

שלושת בתי החולים המרכזיים – איכילוב בתל אביב, שיבא בתל השומר ובילינסון בפתח תקווה – נערכים לקליטת החטופים עם צוותים רב-תחומיים מובילים. הצוותים כוללים רופאי טראומה (כירורגים ואורתופדים), רופאי פנימית ורופאי משפחה, מומחי מחלות זיהומיות, פסיכיאטרים ופסיכולוגים קליניים, תזונאים קליניים מומחים בתת תזונה, צוותי שיקום (פיזיותרפיסטים, מרפאים בעיסוק, קלינאי תקשורת), אחיות מיומנות בטיפול בטראומה ובשיקום ועובדים סוציאליים.

מחכים לחטופים. צילום ארכיון: דוברות שיבא

לצידם מופעלים מערכי חירום גם בבתי חולים נוספים – אסף הרופא, ברזילי וסורוקה – למקרה שחלק מהחטופים יגיעו במצב קריטי שלא מאפשר פינוי למרכז, או במקרה של מספר גדול של משוחררים בו-זמנית שמחייב פיזור גיאוגרפי.

התשתית הפיזית והטכנולוגית

בכל מרכז רפואי הוקצו חדרים מבודדים המאפשרים פרטיות ושקט, מערכות ניטור רפואי מתקדמות למעקב רציף אחר סימני חיים ותפקוד איברים, מרחבים מוגני תקשורת שמאפשרים מפגשי משפחה ללא חשיפה תקשורתית, ציוד רפואי ייעודי לטיפול בתת תזונה ובזיהומים, ומעבדות זמינות 24/7 לביצוע בדיקות דם ודימות דחופות. הצוותים עברו הכשרה ייעודית בטיפול בשבויים משוחררים, בטיפול בטראומה מורכבת, בזיהוי מוקדם של תסמונת ריפידינג ובטיפול בה, ובתקשורת רגישת-טראומה שמכבדת את הפגיעות הרגשית של המטופלים.

לא סוף פסוק – תחילת מסע ההחלמה

שובם של החטופים הוא רגע של חסד לאומי, אך גם אתגר רפואי ונפשי עצום. על צוותי הרפואה הישראליים מוטלת אחריות היסטורית: לרפא גוף ונפש, לאבחן את הפגיעות הסמויות והגלויות, ולהעניק מסלול שיקום ארוך טווח שמכבד את הסבל אך גם מציע תקווה אמיתית לחזרה לחיים. החלמה אמיתית היא תהליך ארוך, מורכב ולעתים כואב. היא דורשת סבלנות, מקצועיות רפואית ברמה הגבוהה ביותר, לצד תמיכה חברתית ומשפחתית מתמשכת. חלק מהפגיעות – במיוחד הנפשיות – עלולות להישאר שנים רבות ולדרוש מעקב וטיפול ממושכים. כל חטוף הוא עולם ומלואו ורק שילוב של רפואה רב תחומית, חמלה אנושית עמוקה ומקצועיות גבוהה יוכל להחזיר לו חלק מהשגרה, הכבוד והשלווה שנגזלו ממנו.